Bereshit 20 – בראשית כ‏ – Mikraot Gedolot

[לא] ¹והיא גם הוא אמרה אחי הוא, אחת עשרה היא כתיב ביו״ד בתורה וכו׳ הלא הוא אמר לי אחותי הוא, והיא גם הוא אמרה אחי הוא. (אבדר״נ פ׳ לד.)

[לב] ²והיא גם הוא וגו׳, היא וחמריה וגמליה ובני ביתה כולם אמרו כן. (בראשית רבה נב)

[לג] ³בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת הד״א משמוש ידים היה שם. (בראשית רבה נב)

[לד] ⁴בתם לבבי ובנקין כפי, מגיד הכתוב שהיה צדיק מאנשי מדינתו. (מדרה״ג)

1. לעיל פי״ד מאמר טז. בבאור. ועי׳ פרקי דרה״ק ערך יא. ובלקח טוב והיא גם היא אמרה אחי הוא, הוא כתיב כלומר אברהם הוא אמר והיא שתקה על דברי אברהם כאלו היא אמרה משום דשתיקה כהודאה דמיא.

2. תנחומא ישן וירא כה. ולעיל מאמר ל. ועי׳ פרש״י, וחמריה וגמליה, מוליכי החמורים והגמלים, ובשטמ״ק ב״ק צב. בשם גאון ז״ל ומפרש באגדה שאפילו סוסיו וגמליו אמרו כן גמין ואתין לרבות.

3. בילקוט שמעוני גורס א״ל אמת באחת, תום יש לך, נקיון כפים אין לך. עי׳ לקמן מאמר לו. ודרש זה לא כהמאמר לעיל כג. וכן לישנא דקרא בפסוק ו׳ לא נתתיך לנגוע אליה, ובלק״ט ואבימלך לא קרב אליה אפילו שום קריבה בעלמא, אלא מאי עשית זאת שנענש על הלקיחה, ובמדרש אגדה ואע״פ שאמרתי לך אחותי היא היה לך שתחשוב עלי שמא אשתי היא ולמה ואפילו אמת היה שאחותי היא יכולתי לישא אותה לפי שהיא אחותי מצד האב ולא מצד האם.

4. עי׳ לעיל מאמר כג, לג.

הֲלָא הוּא אֲמַר לִי אֲחָת הִיא וְהִיא אַף הִיא אֲמַרַת אֲחִי הוּא בְּקַשִּׁיטוּת לִבִּי וּבְזַכָּאוּת יְדַי עֲבַדִית דָּא.

Did he not say to me, ‘She is my sister?’ And she also said, ‘He is my brother.’ With an upright heart and innocent hands I did this.”

הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת

הֲלָא הוּא אֲמַר לִי אֲחָת (ח״נ: אֲחָתִי, דְאֲחָתִי) הִיא וְהִיא אַף הִיא אֲמַרַת אֲחִי הוּא בְּקַשִּׁיטוּת לִבִּי וּבְזַכָּאוּת (ח״נ: וּבְזַכְיוּת) יְדַי עֲבַדִית דָּא

א. לתרגום ״אֲחֹתִי הִוא״ – אֲחָת או אֲחָתִי, עיין לעיל ״אמרי נא אחתי את״ (בראשית יב יג).

יושרו של אבימלך

ב. מדוע תרגם ״בְּתָם לְבָבִי״ – ״בְּקַשִּׁיטוּת לִבִּי״ ולא כתרגום הטבעי דוגמת ״אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי״ (תהלים טו ב) ״בִשְׁלֵימוּת לְבָבִי״ שהוא כמו ״זכר תמים״ (ויקרא א ג) ״דְּכַר שְׁלִים״? אולי רמז לפסוק ״הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ״ (תהלים טו ב) וכמדרשי חז״ל שהפליגו ביושרו של אבימלך.⁠¹

לֵבָב – לֵב

ג. ״לְבָבִי״ – ״לִבִּי״. אף על פי שצורת לֵבָב קיימת בארמית המקראית כגון ״וּלְבַב חֵיוָה יִתְיְהִב לֵהּ״ (ולב חיה ינתן לו, דני׳ ד יג) אין היא קיימת בארמית של ת״א והוא מתרגמה בכל מקום – לֵב. השווה: ״וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה״ (שמות יד ה) ״לִבָּא דְפַרְעֹה״, ״עַל לְבָבֶךָ״ (דברים ו ו) ״עַל לִיבָּךְ״ וכן כאן: ״בְּתָם לְבָבִי״ – בְּקַשִּׁיטוּת לִבִּי״.

1. כגון מדרש תנחומא (בובר) וירא סימן כה: ״אמר לפניו רבונו של עולם... הלא הוא אמר לי אחותי ולא האמנתי עד ששאלתי אותה, והיא גם היא אמרה אחי הוא, ולא האמנתי עד ששאלתי לחמרים ולגמלים שלה ואמרו אחותי היא... אמרו עליו על אבימלך שהיה כשר שלא נגע בה. אמרו רבותינו אשריו שכך כתיב ואבימלך לא קרב אליה״.

הלא הוא אמר לי אחתי היא והיא^א אמרת אחי הוא בתמימות לבי ובקשיטות כפי^ב ידי עבדת דא^ג.

א. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״לחוד היא״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כפי״) גם נוסח חילופי: ״כף״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דא״) גם נוסח חילופי: ״הדה״.

הלא הוא אמר לי דאחת היא והיא אוף היא אמרת אחי הוא בקשטות לבבי ובזכאות ידיי עבדית דא.

Did he not tell me, She is my sister? and did not she also say, He is my brother? In the truthfulness of my heart and the innocency of my hands have I done this.

בְּתָם לְבָבִי – הֲדָא אָמְרָת מִשְׁמוּשׁ יָדַיִם הָיָה.

אליס הו קאל לי הי אכ֗תי והי איצ֗א קאלת הו אכ֗י בצחה קלבי ונקא כפיי צנעת ד֗לך.

הלא הוא אמר לי היא אחותי, והיא גם אמרה הוא אחי, בתום לבבי ובניקיון כפיי עשיתי זאת.

ומה שאמר: הלא הוא אמר לי – כוונתו: היחס שביניהם ידוע רק מדבריהם, ואי אפשר לבררו באופן אחר, ובפרט כשהם באים מארץ אחרת.

והוסיף: והיא גם היא – כלומר אלמלי היו דבריהם סותרים אלה את אלה, היה ספק נופל בלבי.

ואמר: בתום לבבי – על כוונתו,

ובנקיון כפי – על מעשיו,

ולפיכך לא חזר המלאך ואמר: ״ובנקיון כפיך״, כי לא היה שם מעשה כלל.

ומע׳ הלוא הוא אמר לי אד׳ הד׳ה אלאנסאב אנמא תוכ׳ד׳ מן אקואל אלאשכ׳אץ ליס ימכן בה בינהֵ וסימא מן בלד אלי אכ׳ר. וזיאדתה והי גם היא אי אנהם לו אכ׳תלפא לוקע לי שך. ואראד בקו׳ בתם לבבי אלעזם ובנקיון כפי אלפעל. ולד׳לך לם יעד עליה אלמלאך ובנקיון כפיך אד׳ ליס יקע פעל אלבתהֵ.

גם היא – לרבות עבדיה חמרים וגמלים שלה, את כולם שאלתי ואמרו לי: אחיה הוא.

בתם לבבי – שלא דימיתי לחטוא.

ובנקיון – נקי אני מן החטא שלא נגעתי בה.

גם הוא ALSO SHE HERSELF – The word "also" presupposes that others also said the same: it serves to include her servants, cameldrivers and assdrivers – all these I asked and they told me, "He is her brother" (Bereshit Rabbah 52:6).

בתם לבבי IN THE INTEGRITY OF MY HEART – I did not intend to sin.

ובנקיון כפי AND IN THE INNOCENCY OF MY HANDS – I am innocent of this sin because I have not touched her.

הלא הוא אמר לי אחותי הוא – והיא גם הוא אמרה אחי הוא. הוא כתיב. כלומר אברהם הוא אמר והיא שתקה על דברי אברהם כאילו היא אמרה. משום דשתיקה כהודאה דמיא.

גם הוא – ¹לרבות חמריו ועבדיו וגמליו הכל אמרו פה אחד אחותי היא.

בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת – כיון שאמר הכתוב ואבימלך לא קרב אליה אפילו שום קריבה בעלמא. אלא מאי עשית זאת. שנענש על הלקיחה. דכתיב וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה.

1. לרבות חמריו. ב״ר וילקוט שם. ורש״י עה״ת.

הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה וגו׳ – כלומר: לא סמכתי על אדם עד שאמר לי הוא לעצמי.⁠¹

והיא גם היא אמרה – שלא סמכתי עליו. שאמרתי: מחמת יראה הוא אומר, עד ששאלתי גם לה, שלא היתה יראה כלום.

בתום לבבי ובנקיון כפי – אין בידי חמס ולא בלבבי מחשבה רעה, כמו: נקי כפים ובר לבב (תהלים כ״ד:ד׳).

עשיתי זאת – שלקחתיה. אבל לא היה מתפאר על שלא קרב אליה, כי זה היה בעל כרחו כי נעצר.

1. השוו ר״י בכור שור בראשית י״ב:ט״ו, בראשית כ׳:ט״ז.

הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה וגו'‏ – DID HE NOT SAY TO ME SHE IS MY SISTER AND SHE ALSO SAID etc. – Meaning to say: I did not rely on anyone until he said it to me personally.

והיא גם היא אמרה – AND SHE ALSO SAID – For I did not rely on him, because I said [to myself]: 'He is speaking out of fear', until I also asked her, as she feared nothing.

בתום לבבי ובנקיון כפי – WITH AN INNOCENT HEART AND CLEAN HANDS – There is no violence in my hands and no evil thought in my heart, similar to “clean hands and a pure heart” (Tehillim 24:4).

עשיתי זאת – I DID THIS – That I took her. But he did not boast about that he did not approach her, because this was against his will because he was obstructed.

הלא הוא אמר לי – כששאלתיו עליה, כי לא סמכתי^א על שאלת עבדי.

והיא גם היא – כששאלתיה אחר שלקחתיה אמרה אחי הוא, אם כן מה עון יש בי.

בתם לבבי – כי לא היה לבי לרעה. אם חשבתי^ב שהיא אשת איש אפילו לבבי לא היה עליה.

ובנקיון כפי – כשלקחתיה לא לקחתיה אלא דרך כבוד.

א. כן בכ״י פריס 193, מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495: ״שאלתי״.

ב. כן בכ״י פריס 193, מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495: ״חשבת״.

הלא הוא אמר לי, when I asked him concerning Sarah’s marital status. I had not even relied on what my servants had been told, but I asked him personally, to be certain.

והיא גם היא, when I asked Sarah after I had taken her to my palace she also told me that “Avraham is my brother.” In view of this, what is my sin?

בתם לבבי, in perfect innocence, if I had had any reason to believe that she was a married lady, even my heart would not have desired her, i.e. I would not even have lusted after her.

ונקיון כפי, and my hands were clean! When I took her to my palace I did not demean her but I respected her dignity in every way.

והיא גם – כתיב ביו״ד.

והיא גם היא – והיא – בפני אברהם, גם היא – שלא בפניו.

עשיתי זאת – שלקחתיה.

דבר אחר: שלא קרבתי אליה.

יש אומרים: לפי שבדק בה הוכיחו הקב״ה ולא הלקהו, אבל פרעה שלא בדק לקה.⁠¹

1. שאוב מר״י בכור שור בראשית י״ב:ט״ו, בראשית כ׳:ה׳,ט״ז.

והיא גם היא, the word היא is spelled with the letter י.

והיא גם היא, "and she also referred to Avraham as her brother not only in public but also when they were alone.

עשיתי זאת, "have I done this.⁠" This refers to his having kidnapped Sarah. According to a different interpretation, God was content with warning Avimelech because he had taken the trouble to investigate Sarah's marital status. Pharaoh who had not bothered to do so, was struck with a plague immediately. (Compare B'chor shor on end of verse 16.)

והיא גם היא אמרה אחי הוא – כלומ׳ בדקתי כל מה שיכולתי לבדוק. לפיכך הוכיחו הק׳. אבל פרעה שלא בדק נגעו הק׳ לאלתר (בראשית יב:יז).

והיא גם היא אמרה אחי הוא – כלומר בדקתי בכל יכולתי, ולכך רק הוכיחו הקב״ה אבל פרעה שלא בדק כלום נגעו לאלתר.

[א] הלא הוא אמר לי אחותי הוא והיא גם הוא אמרה אחי הוא

[1] בבא קמא שם (בבא קמא צב.)

[2] מכות שם (מכות ט.-:)

הֲלֹא: בלא מקף. במסורת כ״י נוסף זה על מספר הלוא שמלאי׳ וא״ו בתורה, אבל בכל הספרים חס׳, וכן עיקר, כמו שכתבתי בפ׳ בראשית על פסוק הֲלוֹא אם תיטיב. [הֲלֹ֨א].

לרבות עבדים וגמלים וחמרים כו׳. כך היא הגירסא וקאי על אנשים מנהיגי הגמלים והחמורים וק״ל:

To include her servants, camel-drivers, and mule-drivers... גמלים וחמרים is the correct text. It refers to the men who drive the camels and donkeys, [not the animals themselves].

ואומרו בתם לבבי וגו׳ – נתכוון להשיב לחששת שהיא אשת איש ובעלה הוא אדם אחר ומה הרויח באומרו אברהם עליה אחותי היא לזה אמר בתם לבבי וגו׳ חשבתי שפנויה היא ואין לי משפט מות. ואומרו ובנקיון כפי נתכוון לשלול משפט מות מדין גזל דאמרינן בסנהדרין ופסקה רמב״ם בפ״ט וז״ל בן נח חייב על הגזל וכו׳ וא׳ הגוזל וכו׳ או גונב נפש ע״כ ולאו דווקא גונב והוא הדין גוזל דביפת תואר נאמר דין גונב נפש בברייתא (שם) ויפת תואר גזולה היא לא גנובה ולרבותא כתב רמב״ם גונב, וכן כתב הכסף משנה, ואם כן מעת שלקחה אבימלך נתחייב מיתה, לזה אמר ובנקיון כפי כי ברצונם חשבתי שיהיה הדבר ולמעלה תחשב לאחיה שנשאה מלך.

בתם לבבי ובנקיון כפי "I acted with innocence and integrity.⁠" Avimelech said these words in the event Sarah was married, but not to Abraham. He claimed that if that were so what would Abraham have gained by declaring that she was his sister? This exonerated him from the death penalty, i.e. בתם לבבי. When he added בנקיון כפי, he pleaded that he was not guilty of the death penalty for robbery either, though we have a ruling both in Sanhedrin 57 and in Maimonides (the chapter quoted above) that a Gentile who commits robbery is guilty of the death penalty. It does not matter that the robbery is an act of kidnapping as distinct from stealing. The Talmud deduces this when it discusses the status of a prisoner of war who is considered as the victim of robbery or stealing. Accordingly, from the moment Avimelech took Sarah against her will he became guilty of the death penalty. Avimelech claimed that he thought both Abraham and Sarah were pleased at his taking Sarah for a wife. After all, he was the king and it meant social climbing for them both.

הלא הוא אמר לי אחותי היא – כששאלתיו על אודות האשה מה היא לו, אמר שהיא אחותו, וכמו שפרשנו למעלה, אלא שהכתוב קצר בספור המעשה וסמך על המפורש בענין.

והיא גם היא אמרה אחי הוא – לאות ששאל גם את פיה וְהֵשִׁיבָה ״אחי הוא״ . כי כן היה מדובר בין אברהם ושרה שלא יגלו שהיא אשתו, מפחד המות שיעלילו עליו להרגו, שלא יצעק על החמס הנעשה לו, וכמו שפרשנו בפרשת לך לך.

בתם לבבי – לא היתה מחשבת רעה בלבי. להתנכר כאילו איני יודע, ובלבי ידעתי שהיא אשתו; אלא כך האמנתי בלבי שהיא אחותו. וזהו לשון ״תם לבב״, כמו ״קרואים והולכים לתומם״,⁠¹ שלא ידעו בלבם שלרעה מתכוין אבשלום. ולא היה בלבי לשכב עם בעולת בעל, וכבר פרשנו מליצת ״תום לבב״ בפרשת נח.⁠²

ובנקיון כפי – כמי ״נקי כפים ובר לבב״,⁠³ שכפיו נקיים מגזל ומחמס. כלומר ״וכמו כן לא חשבתי לעשות חמס, ולגזול אותה בעל כרחו, ואילו אמר לי איני רוצה שתקח אחותי לך לאשה, הייתי נמנע מקחת אותה״. ואבימלך התפאר בשקר, כי ה׳ בוחן לבבות, וידע שאם היה אברהם מעכב על ידו היה מסתכן, וכמו שיתבאר בעז״ה.

1. שמו״ב טו, יא.

2. בראשית ו, ט. ״תמים היה בדורותיו״.

3. תהלים כד, ד.

והיא גם הוא – ומאחר שגם היא הסכימה בדבר אעפ״י שאפשר שיולד לה סכנה בעבורו, דנתי בעצמי שבלי ספק דבריהם אמת, ולפיכך גם אם הייתי שוכב עמה לא הייתי אשם בדבר:

בתם לבבי ובנקין כפי – הלב כנוי למחשבה, והכף אל המעשה, והכונה שלא חטא לא במחשבה ולא במעשה בלקיחתו זאת, והתנצל כ״כ כי ירא לנפשו מאד, ואחרי שראה כליון סדום היה תמיד פחד אלהים לנגד עיניו:

בתם לבבי ובנקין כפי – דעתי לא הייתה מוטרדת ולבי היה שלם בעשיית המעשה שעשיתי. לא הייתה לי שום נקיפת מצפון בזה.

״לבב״ קרוב כנראה לשורש הארמי ״לפף״, המציין עיטוף וכריכה. ״לבב״ הוא מרכז בעל החיים, המקום שממנו מתפתחים ובו מתאחדים כל הנימים והדחפים של החיים הגופניים והרוחניים. ״לבב״ מציין את התהליך הפנימי הכולל של המחשבה, ואילו ״לב״ מציין מחשבה שלבשה צורה מוגדרת ובאה לידי ביטוי – הרצון, ההחלטה וכו׳.

״בתם לבבי״ וגו׳. לא ראיתי כל רע במה שעשיתי, הייתי שלם עם עצמי ללא סייג. זה אומר שלפי מנהג המקום, נחשב אופן הנהגה זה ראוי למלכים, ולכן יכל אבימלך לומר בצדק: ״בתם לבבי״. אלא שהוא מוסיף: ״ובנקיון כפי״. אף על פי שהקב״ה מודה ב״תום לבב״ (להלן פסוק ו), בכל זאת אינו מאשר את ה״נקיון כפים״.

״יד״ ו״כף״ הם שמות נרדפים; וכנגדם שני תארים נרדפים, ״טהור״ ו״נקי״.

״יד״ מורה על היד הפתוחה, המושטת, והפעילה; ואילו ״כף״ מורה על היד הסגורה האוחזת מה שתפסה.

״טהור״ – קרוב ל״צהר״, ״זהר״ (״צהרים״ בארמית: ״טיהרא״) – מציין טהרה פנימית. הוראתו העיקרית של ״טהור״ היא: שקוף, דבר המאפשר לקרני האור לעבור דרכו. בהרחבה, ״טהור״ הוא דבר עם פתיחות לקבלת אור ה׳, פתיחות לטהרה.

״נקי״ נגזר משורש ״נקה״, הקרוב ל״נגע״, ״נגח״, ״נכה״, שכולם מציינים מגע חיצוני, מהנגיעה הקלה ביותר ועד לנגיחה או מכה במלוא העוצמה. המשמעות העיקרית של שרשים אלה היא: להשליך דבר מעליו, לבל ידבק בו, כמו: ״נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד״ (ישעיהו לג, טו). מכאן, ״נקיון״, המציין טהרה חיצונית. במובן המוסרי, מציין ״נקי״ אדם נקי מרבב, ללא כל כתם, שלא צבר שום נכסים גזולים או מעשים בלתי ראויים. מכאן המושג המשפטי ״נקי״.

המשפט היהודי אינו דן על פי הרשעות קודמות, או לפי אופיו של הנידון. על הדיין לקחת בחשבון רק את העובדות במעשה שעליו הוא דן; והנידון ייצא זכאי אם יימצא ״נקי״ ממה שקיטרגו עליו, אף אם לעצמו הוא בן בליעל; והוא הדין להיפך.

לא הרי ה״יד״, המסמלת את המעשה ואת אופן העשייה; כהרי ה״כף״, המסמלת את הרכוש החיצוני במובן הרחב ביותר. מעשה, אף אם נעשה כדין, עלול להפסל, אם הסיבות לעשייתו אינן ראויות; לכן הצירוף הוא: ״טהור ידים״, ולא: ״נקי ידים״. מאידך, הקניינים נידונים בעיקר לפי עשיית המעשה על פי דין; לכן הצירוף הוא: ״נקי כפים״, ולא: ״טהור כפים״.

אבימלך סבור – ורבים סבורים כמותו – שהעושה דבר ״בתום לבב״, ממילא הוא גם ״נקי כפים״; כאילו שאיכות המעשה תלויה בטהרת הכוונה בלבד.

התורה דוחה דעה זו. ישנו קנה⁠־מידה למדידת הערך המוסרי של מעשינו, קנה⁠־מידה שאינו תלוי בכוונה, הווי אומר: קיום מעשי מדוקדק של רצון ה׳: ״הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה⁠־טּוֹב״ (מיכה ו, ח). קיום זה הוא התנאי העיקרי לכל הערכה מוסרית. כוונות טובות אינן הופכות מעשה רע למעשה טוב.

יתירה מכך, כוונה טובה, ״תום לבב״, יכולה להיהפך בעצמה לפשע, אם מביאה היא למעשה רע. ״אומר מותר״ הוא לפעמים ״קרוב למזיד״, אף אם מצד הדין היה נראה יותר להחשיבו ״קרוב לאונס״; שהרי ״היה לו ללמוד ולא למד״. ואם נתבונן במאמר ״לא עם הארץ חסיד״ (אבות ב, ו), היינו, שלמי שאין ידיעה במוסר של תורת ה׳, יקשה מאד להיות איש מוסרי טהור; נמצא שעם הארץ שאינו לומד, ואינו מבקש לדעת מה ה׳ דורש מעמו, נחשב למעשה לחוטא. זוהי דעת חכמינו ז״ל, העולה מדיון בסוגיית מעשה אבימלך (מכות ט, א–ב).

אכן גם על אבימלך ניתן לומר ש״היה לו ללמוד ולא למד״. הוא טוען כדי להצדיק את עצמו: ״הוא אמר לי״, ״היא אמרה״, אך אינו מנסה לברר: ״מה יש לאלקים להגיד לי?⁠״ אפילו אם שרה הייתה רק אחותו הבלתי נשואה של אברהם, האם כל אשה פנויה הבאה בתחומו של מלך נכרי צריכה להיות מוכנת ומזומנת להשביע את תאוותו של המלך? ואף אם כך היא הדרך ומנהג המקום, האם זאת התנהגות ראויה? האם אין מחובת המלך להוות דוגמא לעמו, ולהראותם ולהורות להם דרכי הנהגה ישרות ומוסריות?

ומצד שהיא א״א טען שהוא צדיק בזה, כי הלא הוא אמר לי אחותי היא – וב״נ אינו חייב על השוגג כמ״ש הרמב״ם, והגם ששרה גלתה לו שהיא א״א, וז״ש והיא, ר״ל גם היא שאמרה לו שהיא א״א, הלא תחלה גם היא אמרה אחי הוא, והוחזקה לפנויה, ואינה נאמנת להחזיק עצמה לא״א, וגם שלפי הדין בב״נ כשאחד מהם אמר אין את אשתי נעשית פנויה כי א״צ גט כריתות, וכשאמר אחותי היא נעשית פנויה, וא״כ בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת, שלא חטאתי לא במחשבה כי חשבתי שהיא פנויה, ולא במעשה אחר שלא באתי עליה.

As for the charge that she is a married woman, he protested his innocence: for did he not say to me, ‘She is my sister’ — and, as Rambam writes¹, a Noahide is not accountable for inadvertent acts (shogeg).

{Why the additional ‘and she also said’?}

Although Sarah had disclosed to him that she was a married woman — hence (verse 3), and she (!) is married: she (!)⁠² told him that she was married — at first she also said, He is my brother, and was therefore presumed unmarried. And once a woman is presumed unmarried, her word alone is not sufficient for us to then presume her married.

Moreover, according to the laws applicable to a Noahide, when one of them tells his wife, “you are no longer my wife,” she becomes free — since no bill of divorce is required³. And therefore, when Avraham said, she is my sister, she became free. Consequently, with blameless heart and clean hands I did this. For I sinned neither in thought, presuming she was free, nor in deed, since I did not approach her.

1. Yad, Hil. Melakhim 10:1.

2. Otherwise, ‘and she’ is superfluous; sufficient is: the woman you have taken is married!

3. The requirement of a special contract of divorce — get — being related to the fact that the Jew possesses qedushah, and in the the act of marrying a woman he binds her with qedushah, that can later only be severed by the same man’s contractual dissolution of that bond.

והיא גם היא¹: אע״ג שאומרת² שהיא אשת אברהם, מ״מ לא הכחישה אותו מתחילה³.

בתם לבבי: לא בדרך תאוה, כי אם בלב תמים חפצתי לקחת אחות אברהם לאשה.

ובנקיון כפי: אח״כ כשאמרה שהיא אשת איש פרשתי ממנה⁴, וא״כ מדוע הנני ראוי לעונש בהחלט.

1. כפילות, ועיין ברש״י ובכל הפרשנים.

2. עתה, וכן בשלב מסויים לאחר שלקחה, כפי שכתב רבינו בפסוק הקודם.

3. כפי שכתב רבינו לעיל פסוק ב׳.

4. כפי שכתב רבינו בפסוק הקודם.

והיא וגו׳ – יש לציין שפעם אחת בלבד בא כאן ״והיא״ ביו״ד, בעוד שבשאר הפרשה כתובה המלה בו״ו.

בתם⁠־לבבי וגו׳ – דהיינו לא חטאתי כלל, לא במחשבה ולא במעשה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון