Bereshit 20 – בראשית כ‏ – Mikraot Gedolot

[נט] ¹וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי, מתיבין לר׳ מאיר [דס״ל אחותו בין מאב בין מאם יוציא] והכתיב וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי, אמר להן ר׳ משם ראייה לא ותהי לי לאשה. (ירושלמי יבמות פי״א ה״ג)

[ס] ²וגם אמנה אחתי בת אבי הוא אך לא בת אמי, ת״ש וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי, מכלל דבת האם אסורה ותסברא אחותו הואי, בת אחיו הואי, וכיון דהכי הוא ל״ש מן האב, ול״ש מן האם שריא, אלא התם הכי קאמר ליה, קורבא דאחות אית לי בהדה מאבא ולא מאמא. (סנהדרין נח:)

[סא] ³וגם אמנה אחתי בת אבי וגו׳ בשיטתן השיבן, שבת אב מותרת להן ובת אם אסורה, לפיכך השיבן כמנהגן. (בראשית רבה נב)

[סב] ⁴וגם אמנה אחתי בת אבי הוא אך לא בת אמי, מכאן אמרו אין אב לגוי עובד כוכבים. (תנ״י וירא כ.)

1. עי׳ לעיל בתורה שלמה פ״ב מאמר רצו. מבואר דעת ר״מ, והקושיא הוא מקרא זה דמבואר דאחותו מאב שרי. לא ותהי לי לאשה, בב״ר פי״ח מובא קושיא זו לר״מ ותירץ א״ל בשיטתן השיבן, ובפי׳ ב״ר כמנהגן שהיו נוהגין מצרים השיבן אברהם, שהם היו נוהגין ליקח אחותו מן האב ולכך היה אומר להם שהוא נשא אחותו מן האב להטעימן דבריו שאמר להם אחותי היא כדי שלא יהא שקרן בעיניהם וי״ג בשטותן, ועי׳ לקמן מאמר סא. מבואר ג״כ תי׳ זה. וכפי׳ הגירסא שם א״א לתרץ בזה הקושיא שלפנינו, ויש ספרים שאין גורסין שם סוף הלשון רק בשיטתן השיבן, ותי׳ הירושלמי קשה להתאים עם תירוץ הב״ר ונראה יותר קרוב להתי׳ המבואר לפנינו מאמר ס. וכמ״ש רש״י דקושטא דמלתא אמר וע״ז מביא ראיה מלשנא דקרא ותהי לי לאשה דזה בוודאי קאמר רק לקושטא דמלתא ה״נ הלשון אחותי בת אבי, ועי׳ במדרש אגדה כאן, ודבריו צ״ע, וזח״א קיב. זח״ג ק:

2. ת״ש וגם אמנה וכו׳, מכלל דבת האם אסורה וקשיא לר״ע, (דס״ל דגם אחות מן האם מותר) קורבה דאחות אית לי, לאו משום דאי הוה אחוה מן האם היא אסורה אלא משום קושטא דמלתא אמר לו (רש״י) ועי׳ ברמ״ה, ובפרש״י כאן ומדרה״ג. ולעיל מאמר נט.

3. עי׳ לעיל בתורה שלמה פ״ב מאמר רצו. ולעיל מאמר נט, ס. וי״ג השיבן כמנהגן, וכ״ה באור האפלה.

4. עי׳ נזיר סא. יצאו עכו״ם שאין להם אב, וברד״ק כאן כ׳ כי בת אם היא הודאית, וכן הוא ברבינו ירוחם במישרים נתיב כא. הטעם דאין אביו ידוע ומהנ״ל נראה דלא תלוי בזה, ועי׳ ברבה״ז, ובפנ״מ בירושלמי לעיל מאמר נט.

וּבְרַם בְּקוּשְׁטָא אֲחָתִי בַּת אַבָּא הִיא בְּרַם לָא בַת אִמָּא וַהֲוָת לִי לְאִתּוּ.

In any case, she is my sister, the daughter of my father, but not the daughter of my mother, and she became my wife.

וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה

וּבְרַם בְּקוּשְׁטָא אֲחָתִי בַת אַבָּא הִיא בְּרַם לָא בַת אִמָּא (ח״נ: בַת אִמִּי) וַהֲוָת לִי לְאִיתּוּ

אַךְ – מיעוט, גַּם – ריבוי

א. אַךְ היא תיבת מיעוט המתורגמת בְּרַם. אבל גַּם היא מלת ריבוי ותרגומה הקבוע אַף כגון ״הגוי גם צדיק״ (פסוק ד) ״הֲעַם אַף זַכַּי״, ״גם הִוא אמרה״ (ה) ״אַף הִיא אֲמַרַת״. ואם כן, מדוע תרגם כאן ״וגם אָמְנָה אֲחֹתִי״ – ״וּבְרַם בְּקוּשְׁטָא אֲחָתִי״ כמיעוט וכהמשך הפסוק ״אך לא בת אמי״ – ״בְּרַם לָא בַת אִמָּא״? וכבר העירה על כך המסורה לאונקלוס מבלי לפרש¹: ״גַּם דמתרגם בְּרַם ב׳ באוריתא. וסימן: וְגַם אָמְנָה, וְאַף גַּם זֹאת (ויקרא כו מד: וְאַף בְּרַם דָּא)״. ואולם יא״ר השיב שהשינוי נובע מהבדלי הלשונות:

ונראה לי כי לשון הקודש בא לרבות: ״וגם אָמְנָה״ – האמת כמו שאמרתי שהיא אחותי. והתרגום בא למעט שלא כחש להם ולא דבר שקר. וכל אחד אחז דרך לדבר בענין הנאות לפי לשונו. וכן דרך התרגום בשאר מקומות... לכוון לשונו לפי הנאות אל הלשון שהוא מעתיק אליו לא כפי הלשון שהוא מעתיק ממנו כדי שלא תכבד הבנת הענין אל הקורא בו. וכן צריך לפרש ״ואף גם זאת״.

אבל יש מי שכתב שבארמית תיבת גַּם נתפסת כדו משמעית; כריבוי ומיעוט. ולדוגמה: תרגום תהילים מתרגם גַּם באמצעות לְחוֹד או בְּרַם שהן תיבות מיעוט (רק) כגון, ״גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם״ (תהלים יט יב) ״בְּרַם עַבְדָךְ אִזְדְהַר בְּהוֹן״, ״גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ״ (תהלים יט יד) ״בְּרַם מִן זֵידָנַיָא פְּצָא עַבְדָךְ״, ״גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי״ (תהלים קיט כד) ״לְחוֹד סָהִדְוָתָךְ פַּרְנוּקִי״.⁠²

ב. לדעת ״אוהב גר״ אָב או אֵם, או הָאָב לא יבואו בארמית בכינוי הקניין למדבר בעדו לכן תרגם ״בַת אָבִי״ – ״בַת אַבָּא״, ״בַת אִמִּי״ – ״בַת אִמָּא״. אבל יש שחלקו עליו: רק אָבִי מתורגם אַבָּא, אבל ״בַּת אִמִּי״ מתורגם בכמה נוסחים ״בַת אִמִּי״, כעברי.⁠³

1. ברלינר, מסורה, עמ׳ 20. וראה בביאורנו לפסוק ״ואף גם זאת״ (ויקרא כו מד).

2. מלמד, ״מפרשי המקרא״, עמ׳ 243 והוסיף שם: אם נקבל הנחה זו יתפרשו לנו דברי איוב ״גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל״ (איוב ב י) בהוראת רַק. וכן תרגם שם הארמי: ״לְחוֹד יַת טָבָא״. ואולם קשה לתלות ביאור זה באונקלוס: בתהילים כל תיבות גַּם מתורגמות לְחוֹד או בְּרַם ואין אחת המתורגמת אַף. [וכן ת״נ כאן: ״וגם אמנה״ – ״ולחוד מן קושטא״, ״אך לא בת אמי״ – ״לחוד לא ברתה דאמה״]. ולא כך בת״א המתרגם בדרך כלל גַּם – אַף, ולכן תרגומו כאן הוא חריג.

3. ״חליפות שמלות״ עמ׳ IX, ״נפש הגר״ א, מבוא, עמ׳ 1. וראה גם להלן ״אֲבִי אִמֶּךָ״ (בראשית כח ב).

ולחוד מן קושטא אחתי ברתה^א דאבה היא לחוד לא ברתה דאמה^ב והוות לי לאיתה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קושטא אחתי ברתה״) גם נוסח חילופי: ״דקושטין אחותי בר׳⁠ ⁠⁠״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דאמה״) גם נוסח חילופי: ״דאימיה״.

וברם בקושטא אחתי ברת אחא דאיבא היא ברם לא מגניסת אימא והות לי לאינתו.

But in truth she is my sister, the daughter of my father's brother, but not of the kindred of my mother; and she became my wife.

ותהי לי לאשה – ולפי שלא שאלתני אם היא אחותי בת אבי או בת אמי אתה שהשיאתה, מכאן את למד שאינה אשתי, ומה שאמרת שהיא אחותי והיא כך אמרה לא תשים עליה אשם.

ועלי אלחקיקה הי קראבתי מן אבי לכן ליס מן אמי פצארת לי זוגה.

ובאמת קרובתי היא, בת אבי אך לא בת אמי, ונהייתה לי לאישה.

ואומרו וגם אמנה {וגו׳} – מוכיח, שקרובת האם היתה, יותר חמורה, בעיני האנשים, מקרובת האב, והחוש מחייב כך, כי לגבי האם הרי רואים שהיא מעוברת ט׳ חודשים, ויולדת בצרחה, והשכנים מתאספים, והיא יונקתו ומגדלתו, ואילו האב אינו ידוע אלא בהגדת האם. ובדרך זו נוהגנו בגויים שהתיהדו, כי אמגושי שהתיהד עם אשתו שהיא אחותו מאמו, לא מאביו או דודתו שהיא אחות אמו מן האם, לא מן האב, אנו מפרישים אותם זה מזו, אבל בדודתו מצד האב לא, שהרי {אפילו} אשת אביו עצמה מותרת לו, וזה מפני שאבהות אינה ידועה בחוש, אלא בהגדת האם, והתורה לא האמינתה, מפני שהיא גויה.

ואמא קולה וגם אמנה פהו ממא ידל עלי אן קראבהֵ אלאם כאנת ענד אלקום אצעב מן קראבהֵ אלאב. וד׳לך עלי רסם אלחס לאן אלאם משאהדהֵ אנהא חמלת ט׳ אשהר וולדת וצרכ׳ת ואג׳תמע אלג׳יראן וארצ׳עת ורבת ואלאב פאנמא יערף בתקליד אלאם. ולד׳לך נסיר באלמתהודין מן אלאמם הד׳ה אלסירהֵ פנפרק בין מן תהוד מן אלמג׳וס ובין זוג׳תה אד׳א כאנת אכ׳תה מן אמה לא מן אביה וכד׳לך בינה ובין כ׳אלתה אלתי הי אכ׳ת אמה מן אמהא לא מן אביהא. ואמא עמתה פלא אד׳ כאנת זוג׳הֵ אביה נפסהא גיר מחט׳ורהֵ עליה אד׳ אביה גיר מחסוס. ואנמא אלאם אלקאילהֵ אנה אביה פלם תצדק אלתוראהֵ קול תלך אלאם אד׳ כאנת כאפרהֵ.

בת אבי – ובת אב מותרת לבן נח, שאין אב לגוי, וכדי לאמת דבריו השיבם כן. ואם תאמר: הלא בת אחיו היתה? בני בנים הרי הן כבנים, והרי היא בתו של תרח, וכן היה אומר ללוט: אנשים אחים אנחנו (בראשית י״ג:ח׳).

אך לא בת אמי – הרן מאם אחרת היה.

אחותי בת אבי היא SHE IS MY SISTER, THE DAUGHTER OF MY FATHER – And the daughter of the same father is permitted to be married to a descendant of Noah, for the paternal relationship is not taken into consideration in the case of the marriages between idolators (i.e. the "Sons of Noah"). He answered them in this way in order to bear out his former statement that she was his sister. If, however, you ask, "But was she not his brother's daughter? (see chapter 11:29, and so she was granddaughter of Terah, Avraham's father), then I reply, one's children's children are considered as one's own children. Thus, too, did he say to Lot, "For we are brethren" (Bereshit 13:8) (although the relationship was that of uncle and nephew, as here it was that of uncle and niece).

אך לא בת אמי BUT NOT THE DAUGHTER OF MY MOTHER – For Haran (her father was born of a different mother than Avraham (Bava Kamma 92a).

וגם אמנה – ¹כשיטתן השיבן.

אחותי בת אבי היא – קורבה דאחוה אית לי בה מאבא ולא מאמה שהיא בת הרן אחיו. ²כדלעיל.

1. כשיטתן השיבן. ב״ר פי״ח ופנ״ב. והכוונה כמו שסיים קורבה דאחוה שבני נח לא היו נוהגים איסור בשאר האב רק בשאר האם עיין סנהדרין נ״ח ע״ב ורש״י עה״ת על הכתוב הזה.

2. כדלעיל. עיין נח י״א כ״ט.

וגם אמנה – לשון אמת. ודומה לו אמונה אומן (ישעי׳ כה א):

אחותי [בת אבי] היא – בשיטתן השיבן, שהרי גר שהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה יש לו שאר האם ולא שאר האב, כיצד נשא אחד אחותו מן האם יוציא, מן האב יקיים, אחות האב מן האם יוציא, מן האב ר״א יוציא וחכ״א יקיים. נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת, ולכתחילה לא יכנוס, מתה אשתו מותר בחמותו, וכך השיבו אברהם קורבה דאחות אית לי בה מן האב, אבל לא מן האם, שהרי היא בת הרן כדלעיל:

{וגם אמנה אחותי {בת אבי} היא – אמת דברתי, שהיתה בת הרן אחי, ובני בנים הרי הם כבנים. כלומר: כאחותי היא, כאילו היתה בת תרח אבי.

אך לא בת אמי – אך אינה אחותי כל כך, שלא יצאת מבטן אמי, ולפיכך: ותהי לי לאשה – שלא נאסרה עלי. (לפי עדות ברלינר בפליטת סופרים עמ׳ 25, ביאור זה היה בכ״י וורמס {= כ״י ברלסאו 103 שאבד} בשם ר׳ יצחק קרא, וייתכן שהכוונה לר׳ יוסף קרא)⁠¹}

1. ביאור דומה מופיע ברשב״ם.

אחותי בת אבי – כי בני בנים הרי הם כבנים, והיא היתה בת הרן בן תרח.⁠^א

אך לא בת אמי – לא אחותי ממש שיצאת מבטן אמי, והיא מותרת לי ותהי לי לאשה.

א. בליקוט אוקספורד-מינכן נוסף כאן: ונמצא שהיה אברהם אח הרן אביה כי אברהם היה בן תרח ולהכי קרא אותה אחיה.

'Ahoti MY SISTER, MY FATHER'S DAUGHTER: Grandchildren are the equivalent of children¹ and Sarah was the daughter of Haran, Terah's son.

THOUGH NOT MY MOTHER'S DAUGHTER: She is not really my sister, who came from my mother's womb. Accordingly union with her is permitted for me, so SHE BECAME MY WIFE.⁠²

1. Yevamot 62b.

2. Most commentators attempt to explain that Abraham did, in fact, tell the truth when he called Sarah his sister. (Cf., however, Ibn Ezra here and ad 27:19).
Both Rashi and Rashbam follow the general line of interpretation in Sanh. 58b that explains that ׳ahoti doesn't mean my father's daughter but rather means my father's grand-daughter, i.e. my niece. However, Rashbam (and R. Joseph Bekhor Shor) ground this interpretation in the text in a novel way by interpreting the phrase lo' bat 'immi as meaning "not really my sister.⁠" On the other hand, Rashi and the Talmud attribute a second wife to Terah in order to explain this phrase.
On the marriage of a woman to her father's brother, see Tosafot Yevamot 62b, s.v. veha-nose', where Rashbam is quoted as seeing such a marriage not only as permitted but also as desirable.

אחותי בת אבי – יש אומרים: שהוא כמו: אלהי אבי אברהם (בראשית ל״ב:י׳).

והנכון בעיני: שדחה אבימלך בדברים לפי צורך השעה. ובפסוק אנכי עשו בכורך (בראשית כ״ז:י״ט) אביא חברים (ראב״ע בראשית פירוש ראשון כ״ז:י״ט).

AND MOREOVER SHE IS INDEED MY SISTER, THE DAUGHTER OF MY FATHER. Some say that this verse is to be understood in the same way as O God of my father Abraham (Gen. 32:10).⁠¹ However, I believe that Abraham put Abimelech off with a timely excuse. When we come to the verse I am Esau thy first-born (Gen. 27:19), I will offer other examples of the same.⁠²

1. That daughter of my father is short for the daughter of my brother, the son of my father, in the same way as O God of my father Abraham is short for O God of my father's father Abraham (Weiser). Some identify Sarah with Iscah, the daughter of Haran. Ibn Ezra rejects this identification. Cf. Ibn Ezra's commentary on Gen. 11:29. Krinsky suggests that what Ibn Ezra means is that grandchildren are considered as children. Thus Sarah, the daughter of Haran, was considered Terah's daughter and hence Abraham's sister. Similarly Jacob is considered Abraham's son.

2. Jacob also was not telling the full truth.

וגם – לא שקרתי, כי האמנה אחותי בת אבי – קרובתי היא – ממשפחתי ומבית אבי. ודרך לקרות קרובו: אחיו, כמו: אנשים אחים אנחנו (בראשית י״ג:ח׳) דלוט, וכן: כי אחי אביה הוא (בראשית כ״ט:י״ב) דיעקב, והכי אחי אתה (בראשית כ״ט:ט״ו).

אך לא בת אמי – כלומר: לא נולדנו מכרס אחת, שאינה אחותי ממש רק קרובתי, ולכך: ותהי לי לאשה.

וגם – AND ALSO – I did not lie, because SHE IS IN TRUTH MY SISTER, DAUGHTER OF MY FATHER – [i.e.] my relative, from my family and from the house of my father. It is common to call his relative: “his brother,” like: “we men are brothers” (Bereshit 13:8) with Lot, and so too: “that he was the brother of her father” (Bereshit 29:12) with Yaakov, and “because you are my brother” (Bereshit 29:15).

אך לא בת אמי – BUT NOT THE DAUGHTER OF MY MOTHER – Meaning: we were not born from one womb, that she is not my actual sister, just my relative, and therefore: ותהי לי לאשה SHE BECAME MY WIFE.

וגם אמנה – כמו באמת וכן^א אמנה אנכי חטאתי (יהושע ז׳:כ׳) וכן ענינו עם המ״ם אמנם. אמר אף על פי שאני אמרתי^ב הדבר מפחדי לאנשי המקום לא כזבתי בזה כי אחוה יש לי עמה כי בת אחי היא.

ובת אחי היא בת אבי – כי בני בנים הרי הם כבנים.

אך לא בת אמי – כי הרן היה לתרח מאשה אחרת, ואם היתה בת אמו גם כן בזה הדרך {לא}⁠^ג היה לוקח אותה.

ורבותינו ז״ל (בבלי סנהדרין נ״ח) למדו מזה כי בני נח אין להם אחוה מצד האב כי אם מצד האם, ויכול היה אברהם לקחת אחותו בת אביו ממש ובלבד שלא תהיה בת אמו, כי בת האם היא הודאית.

א. כן בכ״י פריס 193, מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495: ״וגם״.

ב. כן בכ״י פריס 193, מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495: ״המרתי״.

ג. כן תוקן בדפוס ראשון. בכ״י מוסקבה 495, פריס כי״ח 134, פריס 193, מינכן 28 חסר: ״לא״.

וגם אמנה, besides she is indeed my sister. The expression אמנה is equivalent to באמת, “in truth.” The word occurs in the same sense in Joshua 7,20 אמנה חטאתי, where Achan admits having stolen from the booty of Jericho. The word אמנם or אמנה both mean basically the same. Avraham in effect told Avimelech: “even though I did not protest the violence committed against Sarah this does not make me a liar, as she is indeed my sister, being the daughter of my brother, Legally, nieces are just as children as grandchildren are considered as legally equivalent to children.” (compare Rashi.

אך לא בת אמי, seeing Avraham’s brother Haran had been born to his father Terach by another wife than his mother. Furthermore, seeing that Avimelech was certainly unaware of this, it would have been quite in order for Avraham to marry Sarah even if she had been the granddaughter of Terach from the same wife as the one who had born Avraham. Our sages, taking their cue from what Avraham said here, state that a paternal sister is not of the same category as a maternal sister, only the latter being considered as full a sister. (Sanhedrin 58). According to this, Avraham would have been entitled to marry a first generation paternal sister, not only a second generation paternal sister such as Sarah. He would not have been allowed to marry a first generation maternal sister, however.

וגם אמנה אחותי בת אבי היא – לא ידעתי טעם להתנצלות הזה, כי גם אם^א אמת הדבר שהיתה אחותו ואשתו, וברצותם באשה אמר להם אחותי היא להטעותם בדבר, כבר חטא בהם להביא עליהם חטאה גדולה, ואין חילוק והפרש בין שהדבר אמת או שקר. ואולי מפני שאמר אבימלך: מה ראית כי עשית את הדבר הזה (בראשית כ׳:י׳), לומר: מה ראית בי חטא או רשע שפחדת ועשית כן, כי אני לא נסיתי לקחת נשים מבעליהן, אז ענה אברהם: אני לא ידעתי אתכם, אך חשבתי אולי אין יראת אלהים במקום הזה (בראשית כ׳:י״א) כי רוב מקומות העולם אין בהם יראת אלהים, ולכן מעת צאתי מארצי ולכתי בעמים כאיש תועה ולא ידעתי אל אי זה מקום נבא, התניתי עמה לאמר כן בכל מקום, כי הדבר אמת, וחשבתי לי בו הצלת נפש, ולא החלותי בדבר זה בבואי בארצכם כי לא ראיתי בכם עון אשר חטא.

[וגם אמנה אחותי בת אבי – טענה^ב אמר: אני, לפי דרכי אמרתי כן, שהוא אמת, וחשבתי אם אולי יחפצו בה ישאלוני אם היא גם אשתי. וכיון שלקחוה עבדיך ולא שאלוני דבר, אמרתי אין גם במקום הזה יראת אלהים והחרשתי.]⁠^ג

ויתכן שהיה התנאי הזה דברו עמה בבואם במצרים, אף על פי שאמר: כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי (בראשית כ׳:י״ג), או שחזר וזרז אותה שם במצרים בשעת מעשה כאשר פרשתי (רמב״ן בראשית י״ב:י״א).

ודעת ר׳ אברהם כי כל אלה דברים לדחות את אבימלך.

א. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״אם״.

ב. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 2978 נוסף כאן: ״אחרת״.

ג. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

AND YET SHE IS MY SISTER, THE DAUGHTER OF MY FATHER. I know not the sense of this apology. Even if it were true that she was his sister and his wife, nevertheless when they wanted to take her as a wife and he told them, She is my sister,⁠¹ in order to lead them astray, he already committed a sin towards them by bringing upon them a great sin,⁠² and it no longer mattered at all whether the thing was true or false!
Perhaps it was because Abimelech said, What sawest thou, that thou hast done this thing?³ meaning "What sin or wickedness have you seen in me that caused you to do this out of fear? I have never attempted to take women away from their husbands.⁠" Then Abraham answered: "I did not know you, but I thought, perhaps the fear of G-d is not in this place,⁠⁴ for in most places in the world there is no fear of G-d. Therefore, from the time I left my country and aimlessly wandered among the nations not knowing to which place we would come, I made this condition with her that she say thus in all places. For the matter is true, and I thought that by doing this, human life would be saved. I did not begin this practice upon entering your country for I did not see that you had committed any sin.⁠" And yet she is my sister, the daughter of my father. This expression represents a different argument. Abraham said: "According to my custom, I said so for it is true, and I further thought that in case they will want her they will ask me if she is also my wife. Since your servants took her and they did not ask me any questions, I said, 'The fear of G-d is also not in this place' and I remained quiet.⁠"
It is possible that he established this condition with her when they came to Egypt even though he said that he did it when G-d caused me to wander from my father's house.⁠⁵ It may be that he again warned her there in Egypt at the time of the event, as I have explained.⁠⁶
Rabbi Abraham ibn Ezra's opinion is that all these words were to put off Abimelech.

1. (2) here.

2. (9) here.

3. (10) here.

4. (11) here.

5. (13) here.

6. Above, 12:11.

וגם אמנה – אמונה בפי, אחותי בת אבי היא – ולא היתה בת אביו אלא בת הרן היתה שהיה בנו של תרח שנאמר (בראשית י״א:כ״ט-ל׳) בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה, ויסכה זו שרי, ובני בנים הרי הן כבנים, ומזה אמר בת אבי כלומר בת בן אבי.

וגם אמנם, "and besides, indeed, etc.⁠" The word אמנם is equivalent to אמונה בפי, "I spoke truthfully; she is my sister seeing that she is the daughter of my father.⁠" Actually this was not quite so seeing Sarah was a daughter of Haran, Avraham's brother, a son of Terach, as we know from Genesis 11,29 "the daughter of Haran, father of both Yiskah (Sarai) and Milkah.⁠" We learn from here that grandchildren may be described as children. The words "daughter of my father" therefore meant "daughter of my father's son.⁠"

וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי – כתב הרמב״ן לא ידעתי טעם להתנצלות הזה אם אמת היה הדבר שהיתה אחותו ואשתו וכשרצו ליקח אותה לאשה אמר אחותי היא להטעותם וא״כ היה מביא עליהם חטאת במה שלא אמר שהיא אשתו ואין חלוק בין הוא אמת שהיא אחותו או שקר לעולם הביא עליהם חטאת במה שאמר שהיא אחותי. ואולי מפני שאמר אבימלך מה ראית כי עשית הדבר הזה כלומר מה ראית בי חטא רשע שפחדת ועשית כן כי לא נסיתי לקחת נשים מבעליהם אז ענה אברהם אני לא ידעתי אתכם אך חשבתי רק אין יראת אלהים במקום הזה כי ברוב המקומות שעברתי אין בהם יראת אלהים ולכן מעת צאתי מארצי התניתי עמה לומר כן בכל מקום להציל נפשי ולא התחלתי לומר כן מעת הכנסי בארצכם כי לא ראיתי בכם עון אשר חטא וגם אמנה אחותי בת אבי היא טענה אחרת אמר אני לפי דרכי אמרתי כן שהוא אמת וחשבתי אולי אם יחפצו בה ישאלוני אם היא אשתי וכיון שלקחוה עבדיך ולא שאלוני דבר אמרתי גם במקום הזה אין יראת אלהים. ור׳ אברהם אמר כי כל אלו הדברים לא היו אלא לדחות לאבימלך.

וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי. "and she is indeed my sister, daughter of my father, though she is not the daughter of my mother.⁠" Nachmanides writes that he does not know the point of Avraham's apology if indeed Sarah was his half-sister and his wife at one and the same time, and when the people from the palace came to take her to the palace he revealed that she was also his sister in order to deceive them about the relationship. He had thereby caused them to commit a sin if he had not previously revealed that Sarah was his wife. It makes no difference whether this claim was true or false, as he had caused them to sin the moment he claimed that Sarah was his sister.

Perhaps Avraham felt the need to respond to Avimelech's accusation: "what did you see so terrible in this place that you felt the need to be devious and to bring guilt upon us?⁠" He felt the need to justify himself vis-à-vis Avimelech personally, who had steadfastly claimed that he had never taken women for himself whom he knew to be married to other husbands. Avraham's point was that he had no prior knowledge of the moral ethical standards prevailing among the Philistines, and had feared that they did not observe the 7 universal laws given by God to Noach. He cited his ample experience during previous sojourns in different countries in all of which no fear of the Lord was customary, and in all of which he conducted himself according to this assumption. Hence his caution was not a reflection on Avimelech, personally. He had been prompted by the sole motive of saving his own life. In addition, he explained that passing his wife off as his sister had not even been a lie, as indeed she was his sister by his father. According to Ibn Ezra, all Avraham's explanations served only to confound Avimelech, his argument was basically similar to Yaakov, when challenged as to his identity, claiming in the presence of Yitzchok: אנכי, עשו בכורך, "it is I, Esau is your firstborn.⁠"

עם שהיא גם כן אחותו בת אביו, לא בת אמו, ולזה היתה לו לאשה, וזאת האחות היתה מותרת לבני נח לפי מה שיֵּרָאֶה מזה המאמר.

שאין אבות לכותי. כרבי מאיר אליבא דרבי אליעזר בסנהדרין פר׳ ארבע מיתות דאמר כל ערוה שהיא משום שאר האם יוציא משום שאר האב יקיים דאי כרבי מאיר אליבא דרבי עקיבא דאמר כל ערוה שאין ב״ד של ישראל ממיתין עליה אין בן נח מוזהר עליה מאי איריא מפני שאין אבות לכותי תפוק לי׳ שאין בן נח מוזהר על חייבי כריתות ועמרם שנשא את יוכבד דודתו שהיא אחות קהת אביו לא נשאה אלא מפני שהיתה אחות אביו מן האב ולא מן האם שאחות מן האב הותרה להם כדאיתא בפרק ארבע מיתות:

וכדי לאמת דבריו השיבם כן. פי׳ מה שהוצרך לומר וגם אמנה אחותי בת אבי היא ולא אמר בת אחי שאז לא היה צריך לומר בת אבי אך לא בת אמי דבין כך ובין כך שריא אינו אלא כדי לאמת דבריו הראשוני׳ שאמר אחותי היא וכרבי אליעזר דאמר אין אבות לכותי והא דפריך וא״ת והלא בת אחיו היתה פי׳ ואיך הותר לו לשקר כדי לאמת דבריו בשלמא מעיקרא משום סכנה אלא השתא דאינו אלא לאמת דבריו מי שרי ומשני מאחר שבני בנים הרי הם כבנים הרי היא בתו של תרח והויא אחותו דומיא ללוט שהוא בן אחיו ואמר כי אנשים אחים אנחנו וכן מה שאמר אך לא בת אמי לא היה משקר דאיכא למימר שהרן מאם אחרת היה:

ומלבד זה אמר כי הית׳ אחותו על דרך האמת בת אביו ולא בת אמו ולזה הית׳ לו לאשה כי הנ׳ בבני נח לא הית׳ אסורה אלא האחות בת האם ועם היות ששר׳ לא היתה אחותו אלא בת אחיו לא היה מכזב בזה כי היה מנהגם לקרא את בן האח אח כמו שקרא אברהם את לוט אחיו והוא הי׳ בן אחיו ככה קרא את שרה אחותו להיות׳ בת אחיו כל שכן שהית׳ כוונת אברהם לפייס את אבימלך בדברים כמו שכתב הראב״ע.

וגם אמנה – וגם אתה המלך הצדיק בהם, חטאת בזה שלקחת האשה בשביל שאמרתי שהיא אחותי, שהיה לך לשאול אם היא גם כן אשתי, כמו שהיא באמת אחותי ואשתי.

וגם אמנה, also you, the king himself, have sinned in taking the woman because I said she is my sister for you should have asked me if she was also my wife. The fact is that she is both my sister and my wife.

[א] וגם אמנה אחותי בת אבי הוא

[1] סנהדרין פרק שביעי דף נח ע״ב (סנהדרין נח:)

וכדי לאמת דבריו כו׳. דאם לא כן למה הוצרך לומר ״אחותי בת אבי״. ואל יקשה לך אחר שאמר ״והרגוני על דבר אשתי״ (פסוק יא) מה היה צריך לאמת דבריו, הרי אומר ״והרגוני על דבר אשתי״, ועל כרחו היה צריך לומר ״אחותי היא״ (פסוק ב), משום דאם כן היה משיב לו אבימלך סוף סוף מנא ידעת, שמא אין כולם רשעים ונתת מכשול לפני הצדיק אשר לא היה חוטא אם היתה אשת איש, ולפיכך השיב ״גם אמנה אחותי בת אבי״, כלומר שכן הוא האמת שהיא אחותי בת אבי ולא בת אמי, ואם כן לא נתתי מכשול, ועל השואל לשאול שמא היא אשתו אף על גב שהיא אחותו, ואם היה אברהם רואה שהוא מדקדק לשאול היה משיב לו ׳אשתי היא גם כן׳, ואם כן אני לא נתתי מכשול לפני שום אדם:

וא״ת והלא בת אחיו וכו׳. כלומר מי התיר לו לשקר עתה, בשלמא מתחלה – אמר ״פן יהרגוני על דבר אשתי״ (פסוק יא), אבל עתה למה, ותירץ שאין כאן שקר, דבני בנים הרי הן כבנים (יבמות סב ע״ב), ומה שאמר ״אך לא בת אמי״ הרן היה מאם אחרת, ולפי זה עדיין היה סבור אבימלך ששרה היא אחותו. ותימה מי הכריח רש״י לכל זה, דאחותו שלא מן האם מותרת, דשמא כך היה מאמת את דבריו – מה שאמרתי ״בת אבי״ היינו שבני בנים הרי הן כבנים, ומפני זה נקראה ״בת אבי״, ויש לומר שאם כן לא היה צריך לומר כלל ״אך לא בת אמי״, אי משום דהרן היה מאם אחרת – לא הוצרך לומר זה, רק שאמר לאבימלך שהיא אחותו מאב ולא מאם, ואין אבות לגוי, ולפיכך הוצרך לומר ״אך לא בת אמי״, ומכל מקום לא היה אברהם משקר כיון דבני בנים הם כבנים, ולא היתה בת אמו – שהרן מאם אחרת. ובפרק ד׳ מיתות (סנהדרין נח ע״ב) מקשה למה הוצרך לומר ״אך לא בת אמי״ היא, ומתרץ שם הכי קאמר קורבה דאחוה אית ליה בהדה. ופרש״י (שם) מה שאמר ״אך לא בת אמי״ קושטא דמילתא אמר ליה, דהרן מאם אחרת. ודעת רש״י כי דבר זה מספיק לומר כדי שלא יהיה משקר, אבל זה אינו מספיק אם אמר לו אברהם שהיא בת אחיו, דאם כן למה הוצרך לומר ״אך לא בת אמי״ כלל, דמי שאל לו זה:
אבל אני מפרש הא דאמר שם ׳קורבה דאחוה אית לי בהדה׳ כי הקרובים שהם קרובים מאוד נקרא ״בת אבי״, כי היחוס הוא אחר האב ולא אחר האם, ולפיכך אמר ״בת אבי״ כלומר קרובה דאחוה בלבד, אבל אינה ״בת אמי״ שתהיה אחותי ממש, וזה נקרא ״בת אמי״, כאשר היא אחותו ממש. והשתא הכל פשוט, כי איך נוכל לומר שלא יהיה נודע לאבימלך יחוס אברהם מעתה ויהיה נראה משקר, וזה פירוש הכתוב כמו שאמרנו:

וכדי לאמת דבריו השיבו כן כו׳. כלומר היה לו לומר בת אחי היא ולא היה צריך לומר בת אמי אלא כדי לאמת את דבריו הראשונים שאמר אחותי היא אמר כך. ואם תאמר לעיל (בראשית י״ב:י״ט) גבי פרעה למה לא השיב אברהם כלום ויש לומר דפרעה לא שאל אותו אלא פעם אחת משום הכי לא השיבו אבל אבימלך שאלו שני פעמים משום הכי הוצרך להשיב לו. [מהרש״ל]:

In order to make his words truthful, he responded in this fashion... I.e., Avraham should have said, "She is my brother's daughter,⁠" and then he would not have needed to say, "But not the daughter of my mother.⁠" He said as he did to make truthful what he had said earlier: "She is my sister.⁠" You might ask: In 12:19, [Avraham was asked a similar question.] Why did Avraham not respond to Pharaoh at all? The answer is: Pharaoh had asked him only once, so he did not respond. But Avimelech asked twice, therefore he found it necessary to respond. (Maharshal)

וגם אמנה אחותי וגו׳ – כאן חייב אברהם לאבימלך ומלט עצמו גם מהתרעומת שנתרעם וקבל עליו מה עשית לנו וגו׳, ואמר וגם אמנה אחותי וגו׳ וכי אמרתי שאינה אשתי להתרעם עלי שהתעיתי יראי אלהים. אני אמרתי אחותי ויכולה להיות אחותי ואשתי ועליכם לשאול אם היא אשתי הגם שאמרתי אחותי, שיכול אני לקרא לה אחותי ואין בזה החלט שאינה אשתי למי שיהיה ירא וחרד מחטוא לאלהים, ואולי לצד טענה זו הרגיש אבימלך כי האמת עם אברהם ויתן לו מתנות טובות. גם נתכוין לבל יחשדוהו במוציא שקר מפיו והצדיקים חוששין לכיעור ולדומה לו.

וגם אמנה אחותי היא, "Moreover, she is in fact my sister.⁠" Here Abraham accuses Avimelech by exonerating himself also from the accusation of having lied. He implied that he never said that Sarah was not his wife! He had not deliberately misled God-fearing people. He had said that Sarah was his sister which did not preclude her from also being his wife. It was up to the Philistines to ascertain that she was not his wife if they were really God-fearing people. Perhaps Avimelech gave Abraham generous gifts because he accepted Abraham's rebuke. He may have wanted to demonstrate to one and all that Abraham had not lied. Righteous people are wont to worry that one should not even think they had done something improper.

וגם אמנה אחותי בת אבי היא – מקרא זה קשה בפירושו. רש״י ז״ל פירש ״בת אב מותרת לבן נח. ואם תאמר והלא בת אחיו היתה? בני בנים הרי הם כבנים, והרי היא בתו של תרח. וכן הוא אומר ללוט ׳כי אנשים אחים אנחנו׳.⁠¹ ׳אך לא בת אמי׳, הרן מאם אחרת היה״ [עכ״ל רש״י]. ואם תאמר אפילו אם כן, גם אם היא בת אמו מותרת לו, ומה לנו אם הרן מאם אחרת? הוצרך לומר כן בעבור אבימלך שסבור שהיא אחותו בת אביו ממש, והיה צריך להטעותו כדי לאמת דבריו. כי זהו שפירש רש״י ז״ל וכדי לאמת דבריו השיבם כן. וכן פירש רשב״ם ז״ל. אבל קשה הדבר, וכמו שכתב רמב״ן ז״ל ״לא ידעתי טעם להתנצלות הזה, כי גם אם אמת הדבר שהיתה אחותו ואשתו, וברצותם באשה אמר להם ׳אחותי היא׳ להטעותם בדבר, כבר חטא בהם להביא עליהם חטאה גדולה. ואין חלוק והפרש כלל בין שהדבר אמת או שקר״. [עכ״ל רמב״ן]. ולדעתי יֵרָאֶה שכבר התנצל אברהם באמרו ״כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי״. לא כמו שאמר רמב״ן² שהוכיחו אבימלך ״⁠ ⁠׳מה ראית בי חטא או רֶשַׁע שפחדת ועשית כן. כי אני לא נסיתי לקחת נשים מבעליהן׳. ואברהם ענה ׳אני לא ידעתי אתכם, אך חשבתי אולי אין יראת אלהים במקום הזה, כי רוב מקומות העולם אין בהם יראת אלהים׳⁠ ⁠⁠״ [עכ״ל רמב״ן]. אלא כמו שפירשנו, שאברהם [אמר] בדרך כבוד שאין יראת אלהים במקום זה, על כן לא נאמר ״אולי״ בכתוב. גם מלת ״רק״ לעֵד. גם שתיקת אבימלך ראיה שהדין עם אברהם. ואחר שהתנצל הוכיח עוד שלקיחתו את שרה שלא כדין הוא, כי אמנה אמת הדבר שאחותו היא, ואעפ״י כן תהיה אשתו בהיותה לו אחות מן האב ולא מן האם, ולא יפה עשית שלקחת אותה טרם שאלתני אם היא ג״כ אשתי. וכן כתב רמב״ן ז״ל.

1. בראשית יג, ח.

2. בהמשך דבריו בביאורו לפסוק זה.

אחתי בת אבי הוא – וגם זאת אתנצל לפניך שלא דברתי שקר כי אם אמת שהיא אחותי בת אבי, כי בני בנים הרי הם כבנים, והיא היתה בת הרן בן תרח, וכן קרא אברהם ללוט אח אעפ״י שהיה בן אחיו. והנה עקר התנצלות אברהם לא היתה להראותם שאין שקר בפיו, כי גם אם אמת הדבר שהיתה אחותו ואשתו, וברצותם באשה אמר להם אחותי היא להטעותם בדבר, כבר חטא בהם להביא עליהם חטאה גדולה, ואין חלוק והפרש כלל בין שהדבר אמת או שקר, אלא כך אמר אברהם, אני לפי דרכי אמרתי כן לפי שהוא אמת, וחשבתי אם אולי יחפצו בה ישאלוני אם היא גם אשתי מאחר שמותרת לי, וכיון שלקחוה עבדיך בחזקה ולא שאלוני דבר, אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, והחרשתי:

אך לא בת אמי – אולם זה שאמרתי אחותי היא, לא שהיא אחותי ממש שיצאה מבטן אמי, אלא להיותה בת אחי קראתיה אחותי, כמנהג בני אדם אז לקרוא לבת האח אחות, ולכן בהיותה מותרת לי, ותהי לי לאשה:

וגם אמנה וגו׳ – מה שלא הגדתי לשום אדם היותה אשתי היה מפני היראה, אבל מה שאמרתי שהיא אחותי הוא אמת, כי אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי. ונראין הדברים כי כך היה הענין באמת כמשמעו, ושקודם התורה היו נזהרים מן האחות מן האם בלבד ולא מן האחות מצד האב. ועיין למעלה י״א כ״ט.

she is truly my sister. “Not telling anyone that she was my wife was done out of fear, but saying that she was my sister was true, for she is my father’s daughter but not my mother’s daughter.” Apparently his words are to be taken as literally true, and before the advent of the Torah, people took care not to marry only the sister from the mother’s side, not the sister from the father’s side. See above at Gen. 11:29.

אחתי בת אבי וגו׳ – ״היא הייתה אחותי קודם שנעשתה אשתי; אחותי היא ברוחה; בת אחי שמת בגיל צעיר, אשר גדלה ביחד אתי תחת השפעת אותו בית. לכן היא ואני נעשינו כאח ואחות ברוחנו ונפשנו, ועקב כך, נעשתה לאשתי״. לדעת חז״ל, שרה ויסכה בת הרן, אחת הן (סנהדרין סט:), ומסוף פרשת נח (יא, לא) נראה שכאשר מת הרן, גרו ילדיו בבית סבם, תרח.

וגם אמנה – זאת שנית שמה שאמרתי שהיא אחותי לא אמרתי בזה שאינה אשתי, כי היא גם אשתי גם אחותי, ולא תשאל איך לקחתי אותה לאשה, כי היא אחותי בת אבי אך לא בת אמי – לכן ותהי לי לאשה, כי אחותו מן האב מותרת לב״נ.

AND BESIDES. As for my declaring that ‘she is my sister’, I did not thereby say that she is not my wife; she is both my wife and my sister. Do not, however, wonder how that is, then, that I made her my wife – for she is my sister, the daughter of my father, but not the daughter of my mother. And consequently she became my wife, as a sister from the same father is permitted to a Noahide.

וגם אמנה¹ וגו׳: הרי הכרח שאין בהם יראת אלקים², דאילו היה בהם יראת אלקים היה להם לחקור אולי מ״מ אשתו היא³, אלא אין חוששין כי אם לדרך ארץ ויוצאים בזה כשסבורים שאיננה אשתו.

1. מדוע הוצרך להוסיף טיעון זה כשכבר אמר ״רק אין יראת אלהים״. ובב״ר (נב,יא) אכן כתב: בשיטתן השיבן.

2. א״כ זהו המשך תשובתו בענין ״אין יראת אלהים״.

3. כלומר, היה להם לחקור שמא יש כאן מצב של אחותו שהיא גם אשתו, כשיש מצב של בת אביו אך לא בת אמו. וכעין זה פירש בספורנו, עיי״ש.

[השמטה: אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי. הפסוק מוכיח כדעת רבותי׳ שהיו ב״נ מותרים באחות מן האב, וראיתי שלא בלבד היה אצלם רשות, רק מצוה ג״כ, ובפרט בארץ מצרים, אלא שלדעת קצת (PAW) לא הוקבע הדבר מצוה, רק ממלכי המקדונים ואילך, בארץ מצרים (P. L Sect. 2. p.52.) רק Pastoret, יפה העיר שמזמן אוסירים Osiris אליל מצרים, ספרו עליו שנשא אחותו lsis, וכן כתב Pausania lib. I. 37. שתלמי פילאדילפו לא עבר על חקי מצרים כשנשא אחותו, ועיין Justin Cap. 2. e 3. 24. -. ועיין מה שאכתוב בע״ה על פ׳ ותרד בת פרעה. ואחר כל האמור, לא ידעתי מה אחשוב על דעת חוקר גדול בזמנינו זה שכתב שאין שם אחות, adelfi מיוחס לנשי מלכי מצרים רק כנוי מכנויי אהבה וחביבות. Le nom de Soeur donne aux femmes des rois d' Egypte n' etait qu' une expression consacrce par l' usage et le protocole. Letronne — Recherches pour servir a l' hist. de l' Egypte. p. 7. e segg.]

[השמטה: וגם אמנה אחותי בת אבי היא. עיין מ״ש בהערות סוף חלק בראשית ובחלק שמות פ׳ ותרד בת פרעה, ומה שכתב ליטרון Letronne כי שם אחות אצל נשי מלכי מצרים לא היה רק כנוי של כבוד, ומצאנו כגון זה בכתבי הקדש, ובדברי רבותינו — הרי הוא קורא לכלה בשיר השירים בשם אחות, ופסוק מלא בדברי הימים (א׳ ז׳ ט״ו) אחותו במקום אשתו כמ״ש ושם אחותו מעכה והיה ראוי להיות ושם אשתו וגו׳ ועיין מ״ש ר״י אבן גנאח בס׳ רקמה. 180 וגם רבותינו כשאמרו לא זז מחבבה עד שקראה אחותי לא זז וכו׳ עד שקראה בתי וכו׳, לא סרו מדרכי הפשט הגמור כאשר ראית, ועל שם בת לרמוז על האשה בכלל ועל הבת זוג בפרט, עיין מ״ש בארוכה פ׳ וישלח ע״פ ובניהם שלשים — ואם כן אפשר שאברם באומרו אחותי היא דבר בלשון יורה ג״כ על האמת אלא שהוא עלול להטעאה וזה כדרך כל הקדמונים כלם שהיו שומרים הוראת המלות יותר מהוראת הענין, וצדקו בזה רבותינו שיחסו כוונה זו אל יעקב כשאמר אנכי עשו בכורך וירדו לסוף דעת הקדמונים עיין מ״ש שם. והיותר נפלא מ״ש רבותינו לא זז וכו׳ עד שקראה אמי, ואמת הוא, כי זכורני ששמעתי אנשים דרך חביבות קורים לבתם או לנשיהם בשם אם, וכן באיזה מקומות קורים לכל אשה שתהיה אם דרך כבוד. — ודומה לו בלשון רבותינו (אמא שלום וכן אבא לאיזה מרבותינו כגון רב ואחרים) ודרך כלל אם על הנקבה ואב על הזכר, ועיין מה שפירשתי בפ׳ לא תבשל גדי בחלב אמו, וכן יעיד Orcurti Catal. illus. del Mus. di Tor. vol. 2. p. 207. שלכל הנשים היו קורים במצרים אמהות, וכן בן ואח גם דוד כנויים לזכרים מבני אדם, ובת ואחות לנקבות.

וכמו שמצינו אצל גויי קדם קצת מהם שנשאו אחיותיהם, כן מצינו תועבה יותר מגונה במי שנשא אמו, ולא לחנם יחסו רבותינו התועבה הזאת לקצת מהקדמונים, כמו ענה שאמרו עליו שבא על אמו, ויש בדברי רבותינו מאמר צריך פירוש והוא אומרם הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנאמר כי אם לבינה תקרא, והנה חוץ ממה שהמאמר הזה כלו אומר כבוד ומורה באצבע לחכמת הקבלה מכמה פנים, הנה אין ספק אצלי, שלמנהג ידוע בזמנם שמו בזה מגמתם, כי הנה מלבד שהפרתיים עד זמן שהתנצרו היו נושאים אמותיהם כעדות איאוזיביוס Eusebio Prep. ev. vol. l. p. 11. לנו עדות נאמנה (שם p. 443. N. 2.) כי הפרסיים ובפרט החשובים אצלם להיות מתנהגים על פי סדרי החכמה כלומר האמגושים נושאים אמותם — והנוצרי Tertullien מזכיר Ctesia וכמוהו Strabone et Quinte Curee האומרים כי פחה או אחשדרפן Satrape אחד שמו סיסימיתרו היו לו שתי בנות מאמו — ופילון (לא ידעתי אם הוא הישראלי אם אחר) כתב גדולי וחשובי פרס נושאים אמותיהם, ונזכרים לשבח הנולדים מהנשואים הללו, וברור ונכון אצלי כי בין התועבות האל, בין מאמרי חז״ל הרומזים על ההתחברות עמהם כלם אחוזים בהתחלות החכמה הנסתרת הנמצאת גם בפרס גם אצל רבותינו, אלא שהמשלים שבחכמה הקדושה חזרו להיות פעולות חומריות אצל הגוים ערלי לב וערלי בשר, ויש לנו אות אמת שכן הוא על נכון, כי הן בעון גם אצלנו נמצאו בשני זמנים שונים ורחוקים זה מזה ב׳ כתי עדים, המעידים על עצמם כי ממקור יהודה יצאו, ובכל זאת תעו במדבר העמים בישימון דרך הסתרים, שהוציאו לחולין ולמינות, ובאו מטעותם בנסתרות לשקע עצמם בטיט היון ובכל צואה יתגלעו, ומי הם? מתחלה הגנוסטיקים (כתות כתות של נוצרים) שתארם וצביונם מורה לדעת כי מקובלים משובשים המה בלתי ספק, ולא הניחו זמות ותועבות שלא עשאום באומרם שכן ראוי להיות וזו חובתם לעשות — והשנית כת של שבתי צבי שיולדה על ברכי הקבלה וגם הם לא היתה תועבה אשר שגבה מהם, את הכל עשו לעיני השמש ולא פחדו אל ה׳ ואל תורתו לאמר, כי לצדקה יחשב להם כל מה שהם עושים, וכל פעולותיהם גבה להם ויראה להם כי כוונתיהם ושרשיהם אחוזים בשמים ממעל! — וכל אלה וכל כיוצא באלה הטעיות אינם לדעתי רק התגשמות משלי ותארי האלהות, כי בין המשלים הללו יש קצת שאם תוציאם אל הפעל יעבירו את האדם על דעת קונו, דרך משל הזווגים שתארו בהם כמה בחינות עליונות בין ספירה לספירה אם יאמר אדם לקיימם בפועל יביאוהו לידי כריתות ומיתות ב״ד, כי באותם המשלים האח נושא אחותו והבן גם בן נושא אמו (ת״ת ובינה) וכיוצא בזה נשאו משלם חרטומי מצרים באומרם שהבן הוא גם בן גם בעל לאמו.. 40. p. l. vol. ece. egiz. monum dei. illus. Catal Orcurti. ece stesso se di generatore e ehe indicare per, madre sua di marito e liglio tempo un ad detto vien che Demiurgo di specie liglio ll]

אמנה – כמו שביהושע ז׳:כ׳, גם כאן פירושו — אמנם.

אחתי בת⁠־אבי – לעיל י״א:א׳ נקראת שרה בפשטות — כלתו של תרח, כלומר אשת בנו, מה שהביא את חכמינו ז״ל לומר,⁠¹ ששרה לא בתו אלא נכדתו של תרח היתה. אולם ניתן גם לקיים את פשוטו של המקרא.⁠²

אך לא בת⁠־אמי – אברהם היה צריך להוסיף הסבר זה, שכן גם בן נוח אסור באחותו, כלומר אילו היתה שרה אחותו מן האב ומן האם, הרי נשואיו יהיו אסורים גם בעיניהם. והנה כבר שואל הרמב״ן, מה טעם ״להתנצלות זו, כי גם אם אמת הדבר שהיתה אחותו ואשתו... כבר חטא בהם להביא עליהם חטאה גדולה״, ואם כן אין בפירוט יחסי קרבתו המשפחתית משום הסבר כלל.

אבל נראה, שתשובתו הראשונה — ״רק אין יראת אלהים במקום הזה״, די היה בה בעיני אברהם כתשובה לשאלת אבימלך, ואילו התוספת ״וגם אמנה״ וגו׳ — אינו אומרה אלא כדי להסביר, מדוע השתמש דוקא בשקר זה לשם הצלתו ולא באחר ויתרה מזו. המשך הסברו בא ללמד את אבימלך, שלא עתה נדברו אברהם ושרה בענין זה, אלא הסכימו ביניהם כך כבר בעבר. אבימלך ואנשיו אינם צריכים איפוא להרגיש נפגעים כל כך: הסכם זה איננו מופנה דוקא כלפיהם, ויותר קל הוא לעבור לסדר היום על המשכתו של הסכם ישן, גם אם הסכנה, שלהנצל ממנה הוא מכוון, איננה כה חריפה, כשהצדדים נוהגים לפיו יותר משום שיגרה והרגל.

1. סנהדרין ס״ט. (המ׳).

2. והשווה ביאור המחבר לי״א:ל״א.

אחותי בת אבי – [מלמד שאחות מן האם אסורה לבן נח].⁠¹ (סנהדרין נ״ח:)

1. טעם הדבר דשאני אחות מן האם לאחות מן האב, משום דאחות מן האם היא אחות בודאי, דתולדת האם ודאית היא, משא״כ מן האב אינה ודאית, דאין אבות לב״נ. ובגמרא מחלוקת ר״ע ור׳ אליעזר בזה, ר״ע ס״ל דבין אחות מן האב ובין אחות מן האם מותרות, ור״א ס״ל דרק מן האם אסורה, ומביא ראי׳ מפ׳ שלפנינו, וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה, מבואר דמן האם אסורה, ור״ע מתרץ זה ואומר, ותסברא, וכי אחותו היא והלא בת אחיו היא, אלא ה״ק, קורבה דאחות אית לי בהדה מאבא ולא מאמא, כלומר, לא משום התירא ואיסורא קאמר לי׳ אלא לתקוני דבורי׳ קמא שאמר לי׳ אחותי היא קאמר לי׳ הכי, אחותי בת אבי היא, דבת אחי בן אבי היא, וקרי לה אחותי, דבני בנים כבנים והרי היא כבת אביו, והא דאמר לי׳ אך לא בת אמי – לא משום דאי הוית מן האם הוי איסורא אלא משום קושטא דמילתא אמר לי׳, אבל לענין דינא בין מן האב בין מן האם מותרות, כמש״כ, כך דעתי׳ דר״ע.
והנה לפי פשטות ההלכות הי׳ צריך להיות בזה פסק ההלכה כר״ע דהלכה כותי׳ מחבירו, וכן באמת קיי״ל כותי׳ ביתר פרטי הדינים בענין זה שמחולק עם ר״א, אבל הרמב״ם בפ״ט ה״ה ממלכים פסק מפורש כר״א ומסמיך על פסוק זה, כמו שבארנו, וכתב הכ״מ, וז״ל, פסק בזה כר״א משום דפשטא דקרא מסייע לי׳, ואע״פ דשני ר״ע ותסברא וכו׳ לא ניקום ונסמוך אשנויא דחיקא, עכ״ל, ובאמת א״צ לזה, אלא מפני כי סוגיית סתמא דגמרא בבלית יבמות צ״ח ב׳ וירושלמי שם פי״א ה״ב ומ״ר בראשית פ׳ י״ח מורים כולם כר״א דאחות האם אסורה, כפי שיתבאר להמעיין שם, דכן קיי״ל לדינא, וזהו טעמו ומקור הדברים דהרמב״ם, וזה גם טעמנו אנו שהעתקנו בפנים הדרשא כפי ההלכה, כר״א, ועיין בזה ובמש״כ עוד בענין זה בפ׳ וארא בפסוק ויקח עמרם את יוכבד דודתו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון