×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ז) וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת⁠־הָאִישׁ֙ כִּֽי⁠־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖א וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם⁠־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יבב דַּ֚ע כִּי⁠־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל⁠־אֲשֶׁר⁠־לָֽךְ׃
Now, return the man's wife, as he is a prophet and will pray for you, and you shall live.⁠1 But if you do not return her, know that you will surely die, you and all that is yours.⁠"
1. you shall live | וֶחְיֵה – See Radak who notes that though the word is written in the imperative, it does not act as a command, comparing this verse to Bereshit 12:2, "וֶהְיֵה בְּרָכָה". Alternatively: "You shall heal", as per Yehoshua 5:8 (R"Y Bekhor Shor, Radak).
א. בַּֽעַדְךָ֖ ל=בַּֽעַדְךָ֖ בגעיה ימנית
ב. מֵשִׁ֔יב =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ה,ש2 (בשתי נקודות לזקף קטן) וכמו כן בתיגאן ובכתבי⁠־יד ספרדים נוספים ובדפוסים וקורן, וכך אצל ברויאר
• ל=מֵשִׁ֗יב (בנקודה אחת לרביע), וכך במג״ה. ייתכן שיש כאן עדות למסורת קריאה אחרת, אבל גם ייתכן שחסרה הנקודה השנייה בטעות (ההבדל הנפוץ ביותר בתחום הטעמים הוא נקודה אחת מול שתיים).
• הערת ברויאר
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טובהגהות ר״י קרא על פירוש רש״ירשב״םר״י בכור שוררד״קטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהשפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[לח] 1ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא, איתביה אביי לרבא [דס״ל אומר מותר מזיד לעיל מאמר יז.] הגוי גם צדיק תהרוג, התם כדקא מהדרי עילויה, ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא אשת נביא הוא דתיהדר, דלא נביא לא תיהדר, אלא הכי קאמר ליה, ועתה השב אשת האיש מכל מקום, ודקאמרת הגוי גם צדיק תהרוג, הלא הוא אמר לי אחותי היא וגו׳, נביא הוא, וממך למד, אכסנאי שבא לעיר על עיסקי אכילה ושתיה שואלין אותו, כלום שואלין אותו אשתך זו, אחותך זו, מכאן שבן נח נהרג שהיה לו ללמוד ולא למד. (מכות ט:)
[לט] 2ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו׳, א״ל מי מפייסו שלא נגעתי בה, א״ל כי נביא הוא, א״ל מי מודיע לכל, א״ל ויתפלל בעדך וחיה. (בראשית רבה נב)
[מ] 3האיש, ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי (הושע ב׳:י״ב) ואין איש אלא אברהם כמה דתימר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. (ירושלמי סנהדרין פ״י ה״א)
[מא] 4ויתפלל בעדך, מתני׳ [החובל בחבירו] אע״פ שהוא נותן [חמשה דברים] אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר ועתה השב אשת האיש וגו׳ גמ׳ ת״ר כל אלו שאמרו דמי בושתו אבל צערו, אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין נמחל לו, עד שיבקש ממנו, שנאמר השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך. (ב״ק צב.)
[מב] 5ויתפלל בעדך וחיה וגו׳, מהו ויתפלל בעדך, משל לראש המדינה ששלח את עבדו אצל הדיין להכותו והתחיל מבקש מן הדיין, א״ל הדיין לי לא עשית דבר יאמר אדוניך ואני מניחך, כך אמר האלהים אברהם מסר לי דינו מאמש ואני הכתבתי שאני עושה משפט לעשוקים (תהלים קמ״ו:ז׳), ואתה עשקתו יתפלל עליך ואני עוזבך שנאמר ויתפלל בעדך וחיה. (שמות רבה כ)
[מג] 6ואם אינך משיב דע כי מות תמות, מכאן שאין התראה בבני נח. (בראשית רבה נב ח)
[מד] 7מות תמות אתה וכל אשר לך, נגזר עליהם שיהיו עקורים כו׳ א״ל ישעיה לחזקיה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה (מלכים ב כ׳:א׳) כו׳, מת בלא בנים כו׳. (אור האפלה)
[מה] 8מות תמות, בזה ובבא. (פס״ז)
1. ב״ק צב. פדר״א פכ״ו. הגוי גם צדיק תהרוג, קס״ד שהודה לו הקב״ה אלמא אנוס. כדקא מהדרי ליה עילוי, לא הודה לדבריו שהשיב לו תשובה שחייב מיתה שאינו צדיק בדבר שהיה לו ללמוד דרך ארץ, (רש״י) נביא הוא וממך למד כלו׳ כיון שראה אותך שואלו על עסקי אשתו נתיירא שלא תהרגנו ולפיכך אמר לך אחותי היא מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד, (ר״ח) וכ״כ בשטמ״ק ב״ק צב. בשם גאון ז״ל עיי״ש ובריטב״א מכות שם פי׳ באופן אחר, ועי׳ לק״ט תולדות כו, ז.
2. בתנ״י וירא כה. אמר אבימלך רבונו של עולם הרי אתה מתפייס שלא נגעתי בה, מי מפייס את בעלה שלא נגעתי בה, א״ל הקב״ה מה איכפת לך מפיוס, יודע הוא, למה שנביא הוא, שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וכ״ה בלק״ט ומדרש אגדה.
3. ויק״ר לו, ה. ומעין דרש זה אין איש אלא אברהם דרשו בכ״מ במדרש תהלים פ״א אשרי האיש, זה אברהם שנא׳ ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא, שם פ״ד בני איש וגו׳ (תהלים ד.) זה דואג ואחיתופל בני אברהם יצחק ויעקב שנקראו איש אברהם שנא׳ ועתה השב אשת האיש כו׳. וכ״ה בפסקתא דר״כ שם פכ״ה מי זה האיש וגו׳, (תהלים כה.) זה אברהם שנא׳ השב אשת האיש כי נביא הוא כו׳. ובאגד״ב פל״ו וכל מעשיו של אלקנה דומים לאברהם היאך אלא אברהם נקרא איש דכתיב ועתה השב את אשת האיש כו׳, אברהם נקרא נביא שנאמר כי נביא הוא, ובב״ר פמ״ד נביא את ואין את אסטרולוגוס שנא׳ ועתה השב אשת איש כי נביא הוא.
4. שנאמר ועתה השב וגו׳ אע״פ שנתן אבימלך לאברהם אלף כסף וצאן ובקר אעפ״כ לא נתרפא עד שהתפלל בעדו, הראב״ד ז״ל, והמאירי פי׳ ויתפלל בעדך כלומר שתבקש ממנו שימחול לך בלב טוב כל כך שיהיו מתפלל בעדך, (שטמ״ק) ועי׳ רמב״ם פ״ה מהל׳ חובל ומזיק ה״ט, וספר חסידים מכת״י צד שסא.
5. לעיל מאמר מא. ובתנ״י וירא כה. אם יתפלל עליך תחיה, ואם אינך משיב דע כי מות תמות, אשריהם הצדיקים שכך הקב״ה משבחן.
6. לעיל מאמר טז. ובבאור.
7. כ״ה גם במדרש הבאור ועי׳ לקמן מאמר מה, ונדרים ז. מי שאין לו בנים חשוב כמת.
8. עי׳ לעיל מאמר מד.
וּכְעַן אֲתֵיב אִתַּת גּוּבְרָא אֲרֵי נְבִיָּא הוּא וִיצַלֵּי עֲלָךְ וְתֵיחֵי וְאִם לָיְתָךְ מְתִיב דַּע אֲרֵי מְמָת תְּמוּת אַתְּ וְכָל דְּלָךְ.
Now return the man’s wife, for he is a prophet. He will pray for you and you will live. If you do not return her, you should know that you will surely die; you and all that is yours.”

וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ
וּכְעַן אֲתֵיב אִיתַּת גְּבַר אֲרֵי נְבִיָיא הוּא וִיצַלֵּי עֲלָךְ וְתֵיחֵי וְאִם לָיתָךְ מְתִיב דַּע אֲרֵי מְמָת תְּמוּת אַתְּ וְכָל דְּלָךְ
צְלוֹתָא – הטיית הגוף
א. ״וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ״ – ״וִיצַלֵּי עֲלָך״. השם תְּפִלָּה נקשר במושג המשפט, כי כמו ״וְנָתַן בִּפְלִלִים״ (שמות כא כב) גם וְיִתְפַּלֵּל הוא משורש פל״ל. וכן כתב רד״ק: ״לפי שהמתפלל יבקש ממנו שישפטנו ברחמיו ולא יפנה לרוב הרעות שעשה״.⁠1 אבל לעומת המונח העברי תְּפִלָּה המבטא את התוכן הפנימי של העמידה לפני ה׳ ״שישפטנו ברחמיו״, צְלוֹתָא הארמי מתאר עמידה זו מן הפן החיצוני, הכיפוף וההטיה: כמו שתרגם ״לא תַּטֶּה משפט״ (שמות כג ו) ״לָא תַצְלֵי דִּין״, גם ״וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ״ מתורגם ״וִיצַלֵּי עֲלָך״. נמצא שהפועל ״צלי״, המשותף לנטייה ותפילה, מבטא את הכריעה והעמידה הכנועה לפני הבורא ומביע את רעיון התפילה הטהורה; כל עיקרה של ״צלותא״ הוא בעבודת ה׳, בהטיית הגוף בכפיפה, ללא חשבונות של תועלת.⁠2
טהרת תפילה – ללא חשבון תועלתי
ב. ״בַּעַדְךָ״ – ״עֲלָךְ״. בְּעַד משמשת בשלושה משמעים: [א] בהוראת דֶּרֶךְ הַ-, כגון ״עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ״ (שיר השירים ד א) ותרגומה מִן, כגון ״וישקף אבימלך... בעד החלון״ (בראשית כו ח) ״מִן חֲרַכָּא״ [וכן ביוב״ע: ״בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה״ (שופטים ה כח) ״מִן חֲרַכָּא״]; [ב] במשמע נֶגֶד, למניעת מעבר, דוגמת ״וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ״ (מלכים ב ד ד) שמתורגמת בְּאַפֵּי (בִּפְנֵי) כתיוב״ע שם ״וְתַגִיפִין דָּשָׁא בְּאַפִּיךְ וּבְאַפֵּי בְרָךְ״. וכן תרגם אונקלוס להלן ״כי עָצֹר עָצַר ה׳ בעד כל רֶחֶם״ (יח) [וברש״י: ״כנגד כל פתח״] – ״אֲרֵי מֵיחַד אֲחַד ה׳ בְּאַפֵּי כָל פָּתַח וַלְדָּא״3; [ג] בְּעַד במשמע לְמַעַן, בַּעֲבוּר שנקשר במיוחד לתפילה או לכפרה, כגון ״וכפר בעדו ובעד ביתו״ (ויקרא טז ו) וכן בפסוקנו ״ויתפלל בעדך וֶחְיֵה״ ורבים כמוהו. ולכאורה מכיוון ש״תְּפִלָּה בְּעַד״ משמעה ״תְּפִלָּה לְמַעַן, בַּעֲבוּר״, מתבקש לתרגמה במלת הטעם בְּדִיל כמו ״למען ייטב לי בעבורך״ (בראשית יב יג) ״בְּדִיל דְּיֵיטַב לִי בְּדִילִיךְ״. ואם כן, מדוע אונקלוס לא תרגם ״ויתפלל בעדך״ – ״וִיצַלֵּי בְּדִילָךְ״ (למענך, בעבורך), ותרגם במקומו ״וִיצַלֵּי עֲלָךְ״?
שינוי זה קשור במגמה הכללית שבת״א; שמירה על טהרת התפילה (נתבארה לעיל ד כו ״אז הוחל״). הואיל ולשון ״ויתפלל בעדך״ עלול לשוות לתפילה אופי תועלתי – אברהם יבקש מה׳ למענך ואתה תהיה נשֹכר מכך – ולפי תפיסת אונקלוס זהו דבר שאינו ראוי להֵאמר, תרגם ״וִיצַלֵּי עֲלָךְ״ (ויתפלל עליך). על פי מטבע הלשון של אונקלוס, התפילה נאמרת ״על״ מישהו ולא ״בעדו״ או ״בעבורו״ ובכך נשמרת כוונת עבודת ה׳ שבתפילה; אין התפילה נאמרת ״למען״ אבימלך וכל עיקרה הוא עמידה נכנעת לפני הבורא. להדגשת רעיון נשגב זה – תפילה אינה באה לתועלת האדם אלא כמצווה וכעבודת ה׳ – נמנע ת״א מלתרגם ״וִיצַלֵּי בְּדִילָךְ״, כמתן טעם.⁠4
התרגום בלשון זה נשמר אצל אונקלוס וכן בתיוב״ע בקביעות: בעוד שבמקרא משמשים לשונות תפילה או כפרה ״בעד״, אצל המתרגמים מופיעה תפילה או כפרה ״על״, השווה: ״העתירו בעדי״ (שמות ח כד) ״צַלּוֹ עֲלָי״, ״ויתפלל משה בעד העם״ (במדבר כא ז) ״וְצַלִּי מֹשֶׁה עַל עַמָּא״, ״ואתפלל גם בעד אהרן״ (דברים ט כ) ״עַל אַהֲרֹן״. וכן תרגם יוב״ע ״וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל ה׳⁠ ⁠⁠״ (ירמיהו מב ב) ״וְצַלֵי עֲלָנָא״. בדומה לכך גם כפרה אינה ״בעד״ אלא ״על״, כגון: ״וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל״ (ויקרא טז יז) ״וִיכַפַּר עֲלוֹהִי וְעַל אֱנָשׁ בֵּיתֵיהּ וְעַל כָּל קְהָלָא דְּיִשְׂרָאֵל״, ״אולי אכפרה בעד חטאתכם״ (שמות לב ל) ״מָא אִם אֲכַפַּר עַל חוֹבֵיכוֹן״.
רק בתרגומים המאוחרים התפילה ״בעד״ מתורגמת תרגום מילולי (בעבור) כגון בתרגום תהילים ״וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד״ (עב טו) ״וִיצַלֵי מְטוּלְתֵיהּ תְדִירָא״.⁠5
1. רד״ק, ״שרשים״, פלל. בניגוד לדעתו שהקב״ה ישפטנו, מפרש רש״ר הירש לפסוקנו ״ויתפלל״ (מבניין התפעל), האדם שופט את עצמו.
2. וראה עוד בפסוק ״לא תַּטֶּה משפט״ (שמות כג ו). נמצא ש״תפילה״ מתוארת בעברית בהגדרה מושגית, אבל בארמית – בתיאור חיצוני. מסוג זה גם התרגומים הבאים שנתבארו במקומם: ״לִשְׁאֹב מים״ (בראשית כד יג) ״לְמִמְלֵי מַיָּא״, ״בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם״ (בראשית כה טז) ״בְּפַצְחֵיהוֹן וּבְכַּרְכֵיהוֹן״, ״בין הָעַרְבָּיִם״ (שמות יב ו) ״בֵּין שִׁמְשַׁיָא״, ״וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר״ (שמות טז יח) ״וְכָלוּ בְעוּמְרָא״, ״וּבַחֲרֹשֶׁת עץ״ (שמות לא ה) ״וּבְנַגָּרוּת אָעָא״, ״רגע אחד״ (שמות לג ה) ״שָׁעָה חֲדָא״, ״הַמָּסָךְ״ (שמות לה יב) ״פְּרָסָא״. וכן להפך: יש שהשמות העבריים נגזרים מן התמונה החיצונית ואילו השם הארמי מתאר את השם מצד תכונתו או שימושו. ראה לכך ״בעד החלון״ (בראשית כו ח) ״מִן חֲרַכָּא״, ״קְּעָרֹתָיו״ (שמות כה כט) ״מְגִיסוֹהִי״, ״ככר״ (שמות כט כג) ״פתא״.
3. אבל ״ויסגר ה׳ בעדו״ (בראשית ז טז) מתורגם ״וְאַגֵּין ה׳ עֲלוֹהִי״, מן הטעם שנתבאר שם.
4. והמעיין יבחין בשינוי זה כבר במקרא עצמו, אולי בהשפעת הארמית: עובדה היא שמימות אנשי כנסת הגדולה שוב אין התפילה ״בעד״ מישהו וגם אין תפילה ״אל״ ה׳, כשגור בתורה ובנביאים, כגון: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל קִבְצוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל ה׳⁠ ⁠⁠״ (שמואל א ז ה). ואולם בספרים המאוחרים התפילה היא אך ורק ״לפני״ ה׳, השווה ״וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ״ (ומתפלל ומודה לפני ה׳, דני׳ ו יא), ״וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם״ (נחמיה א ד), ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ״ (נחמיה א ו).
ובהשפעת אנשי כנסת הגדולה כך הוא גם בלשון חז״ל: בלשונם שוב אין תפילה ״בעד״ אלא ״על״, כגון ״מנא הא מילתא דאמור רבנן: כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה? א״ל, דכתיב ׳וה׳ שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו׳ (איוב מב י)״ (בבא קמא צב ע״א). גם אין מתפללים ״אל״ ה׳ אלא ״לפניו״ כגון מטבע הלשון ״ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני מלך מלכי המלכים״. וכך גם בת״א כגון ״העתירו אל ה׳⁠ ⁠⁠״ (שמות ח ד) ״צַלּוֹ קֳדָם ה׳ ״.
5. ״מטול״ היא מלת טעם המשמשת בתרגומי כתובים, כגון ״על כן יצאתי״ (משלי ז טו) ״מְטוּל הֵיכְנָא נְפַקֵית״. (״מתורגמן״, מטל).
וכדון חזורא אתתיה דגברא ארום נביאב הוא ויצלי עליך ותחי ואין לית את מחזי⁠[ר] יתה דע ארום ממתג תמות אבימלך וכל מה דיליהד.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וכדון חזור״) גם נוסח חילופי: ״וכדו חזר״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״נביא״) גם נוסח חילופי: ״נבא״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ממת״) גם נוסח חילופי: ״ממות״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דיליה״) גם נוסח חילופי: ״דאית {ליה}״.
וכדון אתיב איתת גבר ארום נביא הוא ויצלי עלך ותיחי ואין ליתך מתיב דע ארי מיממת תמות אנת וכל דילך.
And now let the wife of the man return; for he is a prophet; he will pray for thee, and you shalt live: but if you will not let her return, know that dying you shalt die, you and all who are thine.
[ח] וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא – אָמַר לוֹ מִי מְפַיְסוֹ שֶׁלֹא נָגַעְתִּי בָהּ, אָמַר לוֹ: כִּי נָבִיא הוּא, אָמַר לוֹ מִי מוֹדִיעַ לַכֹּל, אָמַר לוֹ: וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה. וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת, מִכָּאן שֶׁאֵין הַתְרָאָה בִּבְנֵי נֹחַ.
וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא – אָמַר לֵיה, מִי מְפַיְּסוֹ וּמוֹדִיעוֹ שֶׁלֹּא נָגַעְתִּי בָּה. אָמַר לֵיה, כִּי נָבִיא הוּא. אָמַר לֵיה, וּמִי מוֹדִיעַ לַכֹּל אָמַר לֵיה, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵּה.
וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב – דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת. מִכָּאן שֶׁאֵין הַתְרָאָה לִבְנֵי נֹחַ.
ואלאן פארדד זוג֗ה אלרג֗ל אנה נבי ידעו לך פתחיא ואם לם תרדהא אעלם אנך האלך אנת וג֗מיע מאלך.
ועתה השב את אשת האיש שהרי נביא הוא, ויתפלל בעדך ותחיה, ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך.
ואומרו כי נביא הוא – אינו נתינת טעם להחזרת האשה, אלא נימוק למה שאמר ויתפלל בעדך, כלומר: מפני שהוא נביא תפילתו נשמעת, ככתוב: ״ואם נביאים הם ואם יש״.
ואומרו: דע כי מות תמות – {הכוונה} בעצירת רחם, כמו שיפרש אחרי כן כי עצר י״י באיום והתראה, לא בפועל.
וקו׳ כי נביא הוא ליס הו תעליל לרד אלאמראהֵ ואנמא הו תעליל ללדעא אד׳ יקול ויתפלל בעדך יעניה אד׳ הו נבי פצלותה מקבולהֵ כ׳ ק׳ ואם נביאים הם ואם יש.
וקו׳ לה דע כי מות תמות בעצירת רחם כמא סישרח בעדה כי עצור עצר יי באלתואעד לא באלפעל.
השב אשת האיש – ואל תהי סבור שתתגנה בעיניו ולא יקבלנה, או שישנאך ולא יתפלל עליך.
כי נביא הוא – ויודע שלא נגעת בה, לפיכך: ויתפלל בעדך.
השב אשת האיש RESTORE THE MAN'S WIFE – and do not think that she will be repulsive in his eyes and that he will not take her back or that he will hate you and will not pray for you.
כי נביא הוא FOR HE IS A PROPHET – and he knows that you have not touched her (Bereshit Rabbah 52:8); therefore – ויתפלל בעדך HE WILL PRAY FOR YOU.
ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא – אמר אבימלך רבש״ע 1מי מפייסו שלא נגעתי בה. א״ל הקב״ה כי נביא הוא ויודע שלא נגעת בה.
2ד״א ארז״ל בשעה שאמר אבימלך הלא היא אמר לי אחותי היא. אמר לו הקב״ה נביא הוא ומתוך דבריך למד. אכסנאי בא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו. או על עסקי אשתו שואלין אותו. מיכן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד.
ואם אינך משיב דע כי מות תמות – בזה ובבא.
1. מי מפייסו. ב״ר וילקוט שם.
2. ד״א ארז״ל. ב״ק צ״ב ע״א.
ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא – אמר אבימלך מי מפייסו להודיע שלא נגעתי בה, א״ל הקב״ה כי נביא הוא, ואני הודעתיו שלא באת על אשתו, לכך אין בלבו עליך:
ויתפלל בעדך – בשביל כך וחיה ואם אינך משיב דע כי לא תהנה רק מות תמות אתה וכל אשר לך מכאן שבן נח נהרג בלא התראה, שהיה לו ללמוד ולא למד:
{השב אשת האיש כי נביא הוא – כמו: ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט), כלומר: איש דברים ובעל תפילות, ויתפלל בעדך. (לפי עדות ברלינר בפליטת סופרים עמ׳ 25, ביאור זה היה בכ״י וורמס {= כ״י ברלסאו 103 שאבד} בשם ר׳ יצחק קרא, וייתכן שהכוונה לר׳ יוסף קרא)⁠1}
1. ביאור דומה מופיע ברשב״ם.
כי נביא הוא – לשון: ניב שפתים1 (ישעיהו נ״ז:י״ט), רגיל אצלי ומדבר את דבריי,⁠2 ואני אוהב את דבריו ושומע תפילתו.
ויתפלל בעדך – שהרי היה צריך רחמים ככת׳א לפנינו: כי עצור עצר וגו׳ (בראשית כ׳:י״ח).
1. השוו דייקות לרשב״ם בראשית א׳:י״ט.
2. רשב״ם מפרש ש״נביא״ הוא דובר או דברן, ולאו דווקא מי שמקבל השראת השכינה. והשוו רשב״ם בראשית שמות ז׳:א׳, ט״ו:כ׳.
א. כן בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) וכן בכ״י מינכן 252. בכ״י אוקספורד מארש 225, וכן תיקן רוזין: כדכת׳.
Ki SINCE HE IS A PROPHET (navi'): The word navi' is etymologically related to the phrase (Is. 57:19), "the fruit (niv) of the lips" and means "one who is regularly with Me, who speaks My words, whose words I love and to whose prayer I hearken.⁠"1
Veyitpallel HE WILL INTERCEDE FOR YOU: For Abimelech needed prayer,⁠2 as it is written below (vs. 18), "The LORD has closed fast every womb ... .⁠"3
1. Among other concerns, Rashbam's comment is meant to solve the problem (Makkot 9b) of the disturbing implication of our verse, "Return his wife, for he is a prophet,⁠" which seems to imply that wives of people who are not prophets can be abducted with impunity. Rashbam suggests the reading, "Return his wife; since he is a prophet he will pray for you ...⁠"
Rashbam offers the same dubious etymology for the word navi' as Rashi (Ex. 7:1, s.v. yihyeh) and Menakhem (s.v. nb).
Rashi's further explanation there – "The word nevu'ah always denotes one who calls out and proclaims to the people words of rebuke" – is not sufficient to explain the progression of thoughts within our verse. Therefore Rashbam adds that a navi' is a spokesman not only for God but also to God and God listens to him. The verse then means, according to Rashbam, "Return his wife, and since he is an efficacious prayer, when he prays for you you shall live.⁠" This interpretation is opposed to Rashi's understanding of the progression of thoughts in the verse (s.v. ki; = Bereshit Rabbah 52:8 and BQ 92a).
Ibn Ezra, in his commentary to Ex. 7:1, argues against the etymological explanation offered by Rashbam here. Ibn Ezra did so only in his longer commentary to Exodus. See my notes on 19:11, s.v. vayyil'u and 18:1, s.v. vayyera׳.
2. Hayah sarikh rahamim. See Berakhot 55a: sheloshah serikhim rahamim ....
3. According to Bereshit Rabbah 52:8, the purpose of Abraham’s prayer would be to publicize Abimelech's innocence to one and all. Rashbam explains more simply that it was meant to provide a cure for the plague.
כי נביא הוא – ויודע כי לא קרבתה אליה, ויקבלנה.
ויתפלל בעדך וחיה – כלומר: פייסהו לבד ההשבה על שיתפלל בעדך. כלומר: לא אתפייס עמך עד שתעשה לו טובה שיתפלל לי עליך, כי בהשבה לבדה לא יתפלל עליך, כי אין לך לעכב את אשתו. כאדם שאומר: לא אמחול לך מה שעשית לפלוני אהבי, עד שתעשה לו כל כך נחת רוח שיבקש הוא עצמו ממני שאמחול לך. והיה אם יתפלל עליך, תרפא ממה שאתה עצור.
וחיה – ותרפא, כי ההשבה יצילך מן המות, ותפילתו ממה שאתה נעצר. וכן הוא אומר למטה: ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים וגו׳ (בראשית כ׳:י״ז), אלמא כי על ידי תפילה באה לו הרפואה.
כי נביא הוא – BECAUSE HE IS A PROPHET – and knows that you did not come near her, and he will accept her [back].
ויתפלל בעדך וחיה – AND HE WILL PRAY FOR YOU AND YOU SHALL LIVE – Meaning: Appease him aside from her return so that he will pray on your behalf. Meaning: I will not be appeased with you until you do him a favor so that he will pray to Me on your behalf, because for restoration alone he will not pray for you, because you cannot hold back his wife. As a person who says: I will not forgive what you did to so-and-so my beloved, until you give him such satisfaction that he himself will ask me to forgive you. And if he prays for you, you will be healed from your obstruction.
וחיה – AND YOU SHALL LIVE – and you will be healed, because the return [of her] will save you from death, and his prayer [will save you] from your obstruction. And thus it says below: “Avraham prayed to God and God healed etc.” (Bereshit 20:17), thus we see that through prayer he was healed.
ועתהכי נביא הוא – וקרוב הוא אלי, וגם אני קרוב אליו לשמע תפלתו, ואני לא אסלח לך אף על פי שתשיב את אשתו עד שיתפלל הוא עליך וצריך שתפייסהו כדי שיתפלל בעדך ועל ידי תפלתו אסלח לך וארפאך מאשר הכיתיך כי אתה צריך סליחה אף על פי שעשית בתם לבבך, כי אפילו לא היתה אשתו אלא אחותו דבר רע הוא לקחת אשה שלא מדעתה ואפילו היא פנויה כי עשק הוא כל שכן אם היא אחות אדםא צדיק שמעביר על רצונו ועל רצונה, וראוי להענש אף על פי שאינו חייב מיתה.
וחיה – כמו ותחיה וכן והיה ברכה (בראשית י״ב:ב׳), ופרושו ותרפא, כמו עד חיותם (יהושע ה׳:ח׳) וימרחו על השחין ויחי (ישעיהו ל״ח:כ״א).
וכל אשר לך – כי כלם הסכימו עמך, אין אומרין: השב.
א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״אדם״.
ועתה... כי נביא הוא. He is therefore close to Me, and I am close to him, willing to respond favourably to his prayer. I will not forgive you even when you give back this man’s wife to him, until he manages to pacify me by means of his prayer. Then I will forgive you, and you will know this when all the afflicted people will have been cured from their affliction. The fact that Sarah was not married is not the only consideration in this affair. The fact that you took her against her will is a sin of violence, a very severe sin, all the more so seeing that she is the sister of such a righteous man as Avraham. Violating the feelings of such a man constitutes a sin in its own right. You are guilty of punishment, even if not of the death penalty.
וחיה, as if the Torah had written ותחיה “and you will live.” The construction is parallel to Genesis 12,3 והיה ברכה, “you will become a source of blessing. The verb ותרפא is in a “weak” mode as in Joshua 5,8 עד חיותם, “until they have recovered.” We find a similar construction in Isaiah 38,21 וימרחו על השחין ויחי, “if they will smear it on the rash he will recover.”
וכל אשר לך, the reason why they have all be stricken is that they all approved of what you did and no one suggested that you give back Sarah to Avraham.
ויתפלל – ג׳ במסורה הכא ואידך ויסגוד לו וישתחו ויתפלל. ויתפלל בעדו תמיר. מלמד שהיה אבימלך צריך לבקש לאברהם שיתפלל בעדו וזהו ויסגוד לו וישתחו ויתפלל ולא באותה שעה לבד אלא תמיד היה צריך לתפלתו כדכתיב ויתפלל בעדו תמיד.
השב אשת האיש כי נביא הוא – וא״ת לא יחזירנה כי יחשוב שמא נטמאה ת״ל כי נביא הוא ויודע בטוב שלא קרבת אליה. ואע״פ שיצאה עליך גזירה שתמות כמו שנא׳ הנך מת, אברהם יתפלל בעדך ותחייה, כי גדולה תפלת צדיקים שאני גוזר גזירה והם מבטלים אותה.
וחיה – כלשון צווי זה בעברי, כמו ״והיה ברכה״ (בראשית י״ב:ב׳).⁠1
1. כלשון ציווי זה, המשמש במובן עתיד פשוט, קיים בעברית, כמו לעיל י״ב, ב. השווה לעיל על י״ב, ב.
והזהירוֹ שישיב לאברהם את אשתו, כי הוא נביא ויֵדע שלא קרב אליה, ומפני היותו נביא תהיה תפילתו עליך נשמעת — כי תפילת הדבק בה׳ יתעלה היא הנשמעת — ויתפלל בעדך ויסור מעליך החולי שהבאתי עליך ועל ביתך. ואם אינך משיב לאברהם את שרה אשתו, דע שכבר אביא עליך מהעונש הנפלא עד שתמות אתה וכל אשר לך.
התועלת השני הוא בדעות, והוא שתפילת הטובים הדבקים בה׳ יתעלה היא הנשמעת. ולזה אמר שכבר תִּשָּׁמַע תפילת אברהם עליו מפני היותו נביא, כי הוא מפני זה דבק בה׳ יתעלה, כטעם ׳והתענַג על ה׳ ויתן לך משאלֹת לִבֶּךָ׳ (תהלים לז, ד); ׳אם על שדי יתענָג יִקְרָא אלוה בכל עת׳ (איוב כז, י). וכבר ביארנו אמיתת זה בביאורנו לספר איוב, ובמאמר הרביעי מספר מלחמות ה׳ (פרקים ה-ז).
[י] ועתה לא יעלה על לבך מה שחשבת. והשב אשת האיש כי נביא הוא. וכבר ידע שלא תגע בה שתאסרה עליו ולפיכך לא גלה אזנך והוא יתפלל בעדך על שגגתך ואם אינך משיב דע כי מות תמות כי מעתה תהיה מזיד בדבר.
כי נביא הוא ויודע שלא נגעת בה. ב״ר לא כי נביא הוא ויכול להמיתך בתפלתו אם לא תשיבנה לו ויהיה כי מות תמות על פיו שהרי אפי׳ אם לא היה נביא היה השם הורגו אם לא היה משיב אותה כמו שאמר לו מתחלה הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל והשיבו הגוי גם צדיק תהרוג וכתיב ויתפלל בעדך וחיה למדנו שהממית הוא זולתו:
ולכן צוהו ועתה השב אשת האיש. וא״ת שלא יקחה או שירע עמה מפני חשד ששכבת עמה אין הענין כן כי נביא הוא וידע אמתת הענין כפי מה שהיה ואם תעש׳ זה עם היות שפשעת בענין הלקיח׳ שהיתה בחזקה הוא יתפלל בעדך וחיה שהוא שם נאמר על החיים והענין שלא ימות כמ״ש לו אחרי שהוא שב בתשובה וגם שיחי׳ מחליו שלקה במניעת כח המשגל ובטולו ואם אינך משיב ועודך מסתולל בה לבלתי שלח׳ דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך כלומר בניך ובנותיך לפי שתהי׳ מזיד בדבר לא שוגג. והר״ן פירש שאמר כי נביא הוא להודיעו שעם היות שיזכה בדין עם איש אחר באמרו שדבריהם מורים על הפריד׳ והגרושין לא תצא לריב עם אברהם כי נביא הוא וראוי שתאמין במה שיגידך מן הסב׳ שאמרו שהם אחים ומה שכתבתי נראה יותר נכון והותר׳ השאלה הו׳ והז׳ והח׳.
ועתה השב אשת האיש – בטרם שתכלה בחולי.
וחיה – ותרפא, כמו ״עד חיותם״ (יהושע ה׳:ח׳).
אתה וכל אשר לך – הולדות במעי אשתך ואמהותיך.
ועתה השב את אשת האיש, before you perish from the sickness.
וחיה, and be healed and stay alive; we find a similar construction in Joshua 5,8 עד חיותם, “until they have been healed.”
אתה וכל אשר לך, all the fetuses whose progress had been arrested within their mothers’ wombs.
[א] ועתה השב אשת האיש
[1] בבא קמא שם (בבא קמא צב.)
[2] מכות שם ע״א וב (מכות ט.-:)
[ב] כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה
[1] בבא קמא שם ע״א וע״ב (בבא קמא צב.-:)
ואל תהא סבור שתתגנה. דאם לא כן למה תלה הדבר ב״נביא הוא״, וכי אם היתה אשת אחר לא ישיב. וגם אם פירושו ״כי נביא הוא״ ויכול להתפלל בעדך, דגם זה קשה – וכי אם לא יתפלל לא ישיב לו:
ואל תהא סבור שמא תתגנה בעיניו כו׳. רצונו לפרש דבקרא משמע ואתה השב אשת איש כי נביא הוא דמשמע דווקא דמשום הכי צריך לחזור שהוא נביא והיא אשת איש אבל אי לא היה נביא לא היה מחזר לו ואף שהיא אשת איש והרי גם בני נח הוזהרו על עריות ומתרץ דמה דכתיב כי נביא הוא ה״פ אל תהא סבור וכו׳ וק״ל:
And do not think: perhaps she has become repugnant in his eyes... Rashi explains this because "Return the man's wife, for he is a prophet" implies Avimelech should return her only because Avraham is a prophet and Sarah is a married woman. But were he not a prophet, he would not return her although she is a married woman. How can this be? Illicit relations are forbidden to all Noach's descendants! Therefore Rashi answers that "For he is a prophet" means: "And do not think...⁠"
השב אשת האיש כי נביא הוא – זו תשובה על מה שאמר אחותי היא. לפי שידע שילקחוה ממנו:
ועתה השב אשת וגו׳ – אומרו כי נביא הוא פי׳ כי נביא הוא האיש שזו אשתו, כי עדיין לא ידע בפי׳ שאשת אברהם היתה, כי בדבריהם לא הוזכר הבעל וכמו שכתבנו למעלה, ובאומרו נביא הוא ידוע שהוא אברהם כי אין נביא זולתו בימים ההם.
עוד ירצה כי נביא הוא וידע שהגם שנסתרה היא לא נטמאה.
עוד ירצה על זה הדרך כי נביא הוא ובזה יתפלל בעדך ותועיל תפלתו והוא אומרו וחיה.
ועתה השב אשת האיש בי נביא הוא. "Now restore the wife to the man for he is a prophet!⁠" Until now Avimelech did not know who Sarah was married to. By mentioning that her husband was a prophet it became clear to Avimelech that it must be Abraham seeing he was the only prophet in that age.
Another reason that God mentioned that Abraham was a prophet was to reassure Avimelech that Sarah's husband would know he had not defiled her because he had prophetic powers.
ועתה השב אשת האיש – לפי שהיה ה׳ מזהירו שישיבנה, ואם לא ישיב ימות הוא וכל אשר לו, ראינו מה בלבו של אבימלך. שהרי אמר שבתם לבבו ונקיון כפיו עשה כן, ועתה שנודע לו שהיא בעולת בעל ימהר להשיב אותה מרצונו, ומה צורך שיזהירנו עליו? אבל רָמַז לו כי לולי שיירא מפחד ה׳ שיעשה כלה בו ובכל אשר לו, לא ישיבנה מרצונו ביראת אלהים. וכמו שאמרנו שלא היה נקי כפים, ואילו אמר אברהם שהיא אשתו היה מתעולל עלילות לגזול אותה ממנו.
כי נביא הוא – קרוב אלי ואני נראה אליו, וקרוב אני אליו לשמוע אל תפלתו. ויתפלל בעדך שארפאך ממכאוביך, ואקבל תפלתו ותחיה ולא תמות מֵחוֹלִי זה. כי מה שהתפללת אתה לא נרצה לפני, כי ״לא לפני חנף יבוא״.⁠1 כי אני עֵד שאין לבבך טוב, והיית עושה רע עם אברהם בעבור אשתו, אבל כשיתפלל הוא2 אַחַר שתשיב לו אשתו, בזכותו ארפאך. ורש״י ז״ל פירש3 ״אל תהא סבור שמא תתגנה לעיניו ולא יקבלנה, או ישנאך ולא יתפלל עליך, כי נביא הוא ויודע שלא נגעת בה לפיכך ׳ויתפלל בעדך׳⁠ ⁠⁠״. [עכ״ל]. אבל4 אין ״כי נביא הוא״ טעם שלא ישנאך. ורשב״ם ז״ל פירש ״כי נביא הוא, לשון ׳ניב שפתים׳5 רגיל אצלי ומדבר את דברַי, ואני אוהב את דבריו ושומע תפלתו״. [עכ״ל]. וזה קרוב לדברינו וכפי הפשט. ויאמר [רשב״ם] עוד ״ויתפלל בעדך, שהרי היה צריך רחמים ככתוב לפנינו ׳כי עצור עצר ה׳ בעד כל רחם׳⁠ ⁠⁠״.⁠6 [עכ״ל רשב״ם]. ואינו נראה כן, אלא שירפאנו ממחלתו שֶׁמְנָעוֹ לנגוע אליה, ותחלה ישיבנה ואח״כ יתפלל עליו וְיֵרָפֵא.
דע כי מות תמות – מֵחֳלִי זה כי יכבד עליך עד לאין מרפא. וגם ימותו כל אשר לך אנשי ביתו ועבדיו היודעים מה שנעשה, ורעים כמותך.
1. מליצה על פי איוב יג, טז.
2. אברהם.
3. מקור לדברי רש״י בבראשית רבה נב, ח.
4. כ אן רבינו מסתייג מפירוש הנ״ל של רש״י.
5. ישעיה נז, יט.
6. פסוק יח.
ועתה – בהיות שכבר לקית בעבורה, אין לך תקנה אלא שתשיבנה מיד, כדי שלא יגדל ענשך ותהיה בן מות:
כי נביא הוא – ואל תדאג פן יחשוד אותך ששכבת עמה, כי הוא נביא ויודע שלא נגעת בה ויקחנה ממך:
ויתפלל בעדך – שב על השב אשת האיש, אם תשיבנה לו אז יתפלל בעדך, כי מאמר כי נביא הוא מסוגר, ושיעורו השב אשת האיש (כי נביא הוא) ויתפלל בעדך, והטעם כי צריך אתה רחמים מאחר שלקחת לך אשת איש בחזקה:
וחיה – שתשאר חי ולא תמות, ובכלל החיים גם הרפואה, שתרפא מחלייך:
דע כי מות תמות – לפי שתהיה מזיד בדבר לא שוגג:
אתה וכל אשר לך – כי חטאת המלך לכל אנשי ביתו תחשב:
כי נביא הוא – מאמר מוסגר, להיותו נביא ידע שלא נגעת בה, ויתפלל עליה (רש״י).
ויתפלל בעדך – כי גם השוגג צריך כפרה.
for he is a prophet. An elliptical phrase: “Since he is a prophet, he knows that you did not touch her, and he will pray for you” (Rashi).
and he will pray for you. Because even an unintentional sinner needs atonement.
ועתה השב וגו׳ – קשה להבין את מהלך פסוק זה: ״ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא״. ואם הייתה שרה אשת אדם רגיל, לא היה אבימלך חייב להשיבה אליו?! ודאי שהֶיות האיש נביא, אינה הסיבה לחובת אבימלך להשיבה אליו. מכאן אומרים חז״ל (בבא קמא צב.): ״ת״ר כל אלו שאמרו דמי בשתו, אבל צערו אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר ׳השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך׳, דאשת נביא בעי אהדורי אשת אחר לא בעי אהדורי. אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן ׳השב אשת האיש׳ מכל מקום, ודקא אמרת ׳הגוי גם צדיק תהרג הלא הוא אמר לי אחתי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא׳, נביא הוא וכבר לימד (במכות ט: גרסינן ״ממך למד״) אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלים אותו או על עסקי אשתו שואלים אותו, אשתך היא, אחותך היא, מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמד ולא למד״.
אם זכינו להבין את דברי רבותינו באופן הנכון, הרי שחז״ל מפרשים ״השב אשת האיש״ כחובה הדורשת יותר מאשר עצם החזרת האשה. והאמת היא, שאין הכתוב אומר ״הוצא את האשה״ או ״השב את האשה״, אלא ״השב אשת האיש״. משמע מזה שמוטל על אבימלך לבקש סליחה מאברהם על העוולה שנעשתה לו, ולפייס את אברהם כל כך, עד שהוא אף יתפלל בעדו. אך פיוס שכזה הוא מן הנמנע, כל עוד ממשיך אבימלך להצדיק את עצמו, ומטיל את האשמה על אברהם ושרה, על שהטעו אותו בדבריהם. תיבות ״כי נביא הוא״ באות לסתור את נסיונו של אבימלך להצדיק את עצמו.
אברהם הוא נביא! הוא דן מנהגים ומעשים של ארצות ואנשים לא על פי קני מידה שמשתנים מעת לעת וממקום למקום, אלא על פי חוקי מוסר מוחלטים שאינם נתונים לשינוי. אתה ועמך נוהגים מנהג של פריצות, להפקיר כל אשה נכרית נשואה לכל מאן דהו מהעם; ואם אינה נשואה תילקח לענג את המלך. ובמקום לנהוג מנהג הכנסת אורחים ולדרוש אחרי צרכי האורח למזון וללינה, שאלתכם הראשונה אליו היא: ״אשה זו שעמך – אשתך היא? אחותך היא?⁠״ אברהם לא רק שמכיר חוק אחר להנהגה עם זרים, אלא גם ״לימד״ אותו לאחרים על ידי הכנסת האורחים שקיים בפרהסיא. ״ממך למד״ (לפי הגירסה במכות); מנהגיכם הבלתי⁠־מוסריים הכריחו את אברהם לומר ששרה אינה אשתו, משום שזו הייתה הדרך היחידה בה יכל לשמור עליה ועל עצמו מתקיפה, לכל הפחות מתקיפה על ידי פשוטי העם.
״נביא״ נגזר משורש ״נבא״, קרוב ל״נבע״ – לזרום, לפרוץ החוצה. אם כן ה״נביא״ הוא מעיין נובע של מים חיים לדבר ה׳ ורוח קדשו, צינור שדרכו מדברת רוח ה׳ אל המין האנושי. משום כך בא גם שם העצם בצורת פעול.
נמצא שעצם המילה בה מציינת לשוננו את הנביא, היא עצמה המחאה החריפה ביותר נגד אלה הממעטים את דמות הנבואה ומסלפים את מובנה. ה״נביא״ אינו מגיד עתידות, אלא הוא ביסודו צינור להעברת דבר ה׳. ישנם המשחקים משחק מטעה במושגי הנבואה וההתגלות, ומנשאים משוררים למדרגת נביאים. עקב כך, הנביא אצלם אינו אלא משורר, הנבואה – שירה והתעוררות עצמית של סערת נפש, והנבואה כולה – יצירת הרוח האנושית. לעומת זאת, הנביא שלנו הוא ״נביא״, כלי וצינור דרכו מגיעים רוח ודבר ה׳ אל המין האנושי. הקב״ה אינו מדבר מתוך פנימיותו של הנביא; אלא הוא מדבר אל הנביא, כדי שיאמר את דבריו לאחרים: ״וידבר ה׳ אל משה לאמר״!
להתגלות אלקית זו אל אבימלך נודעת חשיבות גדולה גם לעתיד. הייתה זאת הפעם הראשונה בה הודיע הקב״ה בעצמו את מעלתו של אברהם לעם שבקרבו היה חי. אבימלך ועמו יצרו את המעגל שבתוכו ייוולד יצחק ויעביר את רוב שנותיו, והם יהיו שכניו לעתיד של העם היוצא מאברהם. מאורע זה היווה את אזהרת ה׳: ״אַל⁠־תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל⁠־תָּרֵעוּ!⁠״ (דברי הימים א טז, כב).
ויתפלל בעדך – משורש ״פלל״ (לשפוט), קרוב ל״בלל״. כפי שכבר ראינו בפרשת דור הפלגה (לעיל יא, ז), ה״בולל״ אינו מערבב חומרים יחד; אלא מביא יסוד זר לתוך חומר, מחבר משהו מהיסוד החדש עם כל חלקיק של הישן, ובכך יוצר חומר חדש. זהו תפקידו של השופט לפי התפיסה היהודית. שקרים ועוול גורמים פילוג, ויוצרים סכסוך וריב. והשופט מצרף את הצדק והאמת האלקית של הדברים, אל תוך הויכוח, ויוצר אחדות משלימה בין כל הניגודים, במקום ששקרים ועוול גרמו סכסוך ופילוג.
״התפלל״ פירושו: להטיל משימה זו (״פלל״) על עצמו, למלא כל בחינה של הווייתו וקיומו באמת האלוקית, ובכך לקנות לעצמו שלמות מלאה של כל החיים באור פני ה׳.
נמצא שהתפילה היהודית הינה ההיפך הגמור מהתפיסה הפשוטה של תפילה. התפילה היהודית אינה השתפכות מבפנים, וביטוי לתחושות שישנן כבר בלב – לכך יש לנו מילים אחרות: ״תחינה״, ״שיח״, וכיוצא בזה. ״תפילה״ פירושה למלא את הלב באמיתות הבאות מבחוץ.
תפילה היא עבודה שבלב; ה״מתפלל״ עובד על זיכוך פנימיות עצמו, להעלות את רוחו ולבו לגבהים נשגבים של הכרת האמת ותשוקה לעבודת ה׳.
אם אין כן פני הדברים, אם תפילה אינה אלא השתפכות רגשותינו, לא היה מתקבל על הדעת לקבוע שנתפלל את תפילותינו בנוסח מסוים בזמנים קבועים. כיצד נוכל להניח שלכל ציבור המתפללים יהיו אותן מחשבות ואותם רגשות, באותם זמנים מסויימים וקבועים מראש?
יתירה מכך, תפילה שאין בה אלא הבעת רגשות, מיותרת היא. מחשבות ורגשות החיים כבר בקרבנו אינם זקוקים להבעה, ובמיוחד לא להבעה בביטויים קבועים שנוסחו על ידי אחרים. מאורע שנגע בעמקי הנפש, מוצא תמיד את דרכו לביטוי; וכשמאורע זה גדול ונשגב עד מאד, הרי הוא למעלה מכל ביטוי, ולו דומיה תהילה.
נמצא אם כן שכל מטרת תפילותינו הקבועות היא לעורר את הלב, ולהחיות בקרבו את אותם ערכים נצחיים שעדיין צריכים חיזוק ושמירה מיוחדת. ניתן לומר באמת, שככל שיפחת חשקנו לתפילה, כך יגדל הצורך שלנו להתפלל, ויגדל עוד יותר כחה הגואל וערכה הנעלה של העבודה על עצמנו הנעשית בתפילה. העדר החשק לתפילה, הוא בעצמו הסימן המובהק לחלישות אותה הרוח, אשר איננה היסוד לתפילה אלא מטרתה ותכליתה הנשגבה.
בפסוק זה שומעים אנו מפיו של הקב״ה בעצמו, שמועילה תפילה לצורך אחרים. תועלת זו מושרשת במושג שכבר פגשנו בתפילת אברהם למען סדום. הקב״ה מאזין לתפילת הצדיק או לתפילת הציבור כאשר הם משתתפים בצערם של אחרים; הוא חס על הרשעים כדי למנוע סבל מהצדיק. דבר זה ודאי נכון גם כאן, מכיון ש״גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא⁠־טוֹב״ (משלי יז, כו); כואב לאברהם אם נענש אדם אחר מחמתו, אף אם אותו אדם ראוי לעונש.
ועתה השב אשת האיש – כי אינה פנויה, ואל תחשוב שלא ירצה לקחתה בחזרה אחרי אשר הוטמאה, כי נביא הוא ויודע האמת, וגם הוא טעם על שהיא א״א כי נביא הוא ולו דין אחר מדין ב״נ. ובמ״ש אחותי היא לא נתגרשה ממנו, ויתפלל בעדך וחיה, אחר שבאמת חטאת רק אני עצרתי בעדך ע״י עצירת הנקבים ולולא זה היית חוטא א״א שתחיה מחולי זאת רק ע״י תפלתו, ואם אינך משיב דע כי מות תמות – נתחייבת שתי מיתות על גזל ועל א״א, וגם אתה וכל אשר לך – כי מצד הגזל נתחייבו כל העם כי ב״נ מצווים על הדינים, שלכן נתחייבו כל בעלי שכם מיתה מפני שלא מיחו בשכם כמ״ש הרמב״ם.
{Why did God tell Avimelekh that ‘he is a prophet’?}
NOW, RETURN THE MAN’S WIFE. For she is not unmarried. And do not think that he will not want her back after being defiled1 — for he is a prophet and knows the truth. For he is a prophet is also directly pertinent to the fact that she is a man’s wife: he is a prophet and the law applying to him is different than the law of other men. And, therefore, when he said ‘She is my sister,’ she did not thereby become divorced from him.
{Why was it necessary for Avraham to pray for him if Avimelekh did not touch her?}
HE WILL PRAY IN YOUR BEHALF AND YOU WILL LIVE. Since you really did wrong. For had I not restrained in your behalf by closing up (‘restraining’) the orifices, you would have sinned. And now you cannot survive this affliction except through his prayer. Accordingly, if you do not return her, know that die, you will die, for you earned the death penalty twice: for robbery and for adultery.
YOU, AND ALL THAT IS YOURS. On account of the robbery the whole nation is guilty, since Noahides are charged with maintaining the laws2. Just as all men of Shekhem deserved death for not protesting against Shekhem’s act — as Rambam has written3.
1. The Halakhah stipulates that a married woman who has been taken captive is presumed to have been defiled by her captors (except for certain qualifications or conditions of captivity) — and may not be taken back by her husband, even if he wants to take her back. See, for example, Kethuboth 26b, Rashi: ‘lest she acquiesced to her captors.’
2. Robbery, specifically, being one of the seven Noahide laws — the fundamental laws of human society: murder, adultery, robbery, eating of living flesh, idolatry, cursing God, setting up courts of law. See Sanhedrin 56a,b.
3. Yad, Hil. Mel. 9:14.
ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל: פירש רש״י – ׳ויודע שלא נגעת בה לפיכך ״ויתפלל בעדך״⁠ ⁠׳. ולא נתבאר עדיין למה הוא צריך לתפילה, אחר שלא חטא ולא נגע בה, וכי בשביל שהיה נצרך לשמירה מהקב״ה1 הוא נהרג2. אלא על כרחך עיקר החטא הוא מה שציער לאברהם, וכדתנן בפרק החובל (ב״ק צב,א) – אע״ג שהוא נותן לו, אין נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר ״ועתה השב וגו׳⁠ ⁠⁠״3. אבל א״כ יש להבין למאי הקדים הקב״ה ״ואחשך גם אנכי אותך מחטוא לי על כן לא נתתיך וגו׳⁠ ⁠⁠״, מאי נ״מ בזה לענין צערו של אברהם4. אלא מזה המציאו חז״ל בגמרא שם לבאר מאמר ״כי נביא הוא״, וז״ל: ודקא אמרת ״הגוי גם צדיק תהרוג, הלא הוא אמר לי וגו׳⁠ ⁠⁠״, ״כי נביא הוא״ וכבר לימד אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלים אותו או על עסקי אשתו וכו׳5 [ומשמעות ׳נביא׳ הוא תלמיד חכם6, כדאיתא במנחות צט,ב על ״וכשל גם נביא״7. {ובשבת קיט,ב על הפסוק ״ומתעתעים בנביאיו״8, וכן על ״ובנביאי אל תרעו״ – אלו תלמידי חכמים9, והיינו, משום דמשמעות ״נביא״ הוא ניב שפתים המדבר לרבים10}]. ולכאורה11 כל זאת ההמצאה12 היא נגד המשנה דהכל משום צערו של אברהם, ולפי סוגיא זו עיקר החטא בשביל מיעוט דרך ארץ ועל ענין אשת איש שלא התנהגו כשורה.
אבל הענין כך הוא, שודאי עיקר החטא והקפידה היה צערו של אברהם, אבל על זה התנצל אבימלך בצדק שהוא13 בעצמו גרם לזה14 וא״כ אין עליו שום עון, מש״ה הקדים הקב״ה שאינך צדיק גמור כמו שאתה אומר15, אם כן היה ראוי אברהם לומר אחותי היא16, וא״כ בחנם אתה מצער אותו וצריך אתה לפייסהו שיתפלל. וזהו דבר ה׳ ״ועתה השב וגו׳ כי נביא הוא״ וידע שאינך צדיק גמור ונצרך להשמר ממך. ובגמרא הסבירו יותר, שמאין הוא יודע, וכי נביא יודע טבע כל האדם, ויישבו דהבין בחכמתו ממה שהעברת על דרך ארץ, נמצא ההקדמה נחוצה לעיקר החטא.
ויתפלל בעדך וחיה17: לפי דברינו ע״פ המשנה שהחטא היה מה שציער את אברהם אבינו, וא״כ לא נצרך אלא לפיוס ולא לתפלה. אלא מכאן למדנו שהחוטא בין אדם לחבירו הוא חטא בין אדם לשמים גם כן, וכשמתפייס מהאדם עדיין נצרך לבקש כפרה מהקב״ה, משום הכי נצרך לתפילת אברהם שיהיה מחול לו.
[הרחב דבר: ולזה כיוון התנא ג״כ בהא דתנן (ב״ק צב,א): אע״פ שהוא נותן לו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר ״ועתה השב וגו׳⁠ ⁠⁠״. ואינו מובן הוכחה זו, דאי מהא שהזהיר ה׳ להשיב, הרי הוא רק חזרת הגזילה ולא בקשה, ואי מהא שאמר לו ה׳ ״ויתפלל בעדך״ אינו מוכח כלל שיבקש ממנו. אלא כך פירוש המשנה, ׳אין נמחל לו׳ מה׳ עד שיבקש ממנו וימחול הוא לו, ואז ימחול לו הקב״ה ג״כ, שנאמר ״ועתה וגו׳ ויתפלל בעדך״, הרי דבעינן תפילה וריצוי, אלא שבזה שיתפלל אברהם מוכח שהוא מחל לו, ואז יועיל התפילה שימחול לו ה׳. והכי איתא בגמרא שם ׳אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין נמחל לו׳ וכו׳, והיינו קרבנות שבין אדם לשמים, ובזה החטא מיירי.]
1. כפי שביאר רבינו בפסוק הקודם.
2. שהרי אמר לו ״וחיה״, ולולי תפילת אברהם התוצאה היתה ״מות תמות״.
3. ובגמרא: ת״ר, כל אלו שאמרו (רש״י – סלע, מנה ומאתים וד׳ מאות) – דמי בושתו, אבל צערו (רש״י – שדואג על בושתו) אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם, אין נמחל לו עד שיבקש ממנו. שנאמר ״השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך״, דאשת נביא בעי אהדורי אשת אחר לא בעי אהדורי (בתמיהה), אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן, ״השב אשת האיש״ מכל מקום, ודקא אמרת ״הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי אחותי היא, והיא גם היא אמרה אחי הוא״, נביא הוא (ראב״ד – חכם הוא) וכבר לימד (במכות ט,ב הגירסא ׳למד׳) אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו, או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא אחותך היא, מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד. רש״י: שהיה לו ללמוד – דרך ארץ, ולא למד, מדקאמר ליה רחמנא ״נביא הוא״ דמשמע אין ממש בדבריך, וראוי אתה ליהרג.
4. אם גזירת ״מות תמות״ נגזרה עקב צערו את אברהם ולא על עצם לקיחת שרה, מדוע הקב״ה ענה לו ״ואחשוך גם אנכי״, כלומר, בזכותי לא חטאת, הרי התוצאה מקביעה זו אינה חיוב מיתתו (להסביר את ״הנך מת״), כי חיוב מיתתו הוא רק בגלל ציעור אברהם.
5. רבינו ימשיך בדבריו עד שישלים את תשובתו.
6. כך דעת הראב״ד הובא בשטמ״ק ב״ק שם. וביאור הגמרא הוא, שאדם זה, אברהם, הוא אדם חכם או ת״ח היודע להבין דבר מתוך דבר, ומבין שבמקום ששואלים אותו על עסקי אשתו אין יראת אלקים, ותהיה סכנה אם יאמר שהיא אשתו, ולכן אמירתו ״אחותי היא״ היא אשמתך. וכך מפרש רבינו בהמשך דבריו.
7. אמר ריש לקיש, ת״ח שסרח אין מבזין אותו בפרהסיא, שנאמר ״וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה״ (הושע ד,ה) – כסהו כלילה.
8. א״ר יהודה, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ״ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו, עד עלות חמת ה׳ בעמו עד לאין מרפא״ (דהי״ב לו,טז).
9. אמר רב יהודה אמר רב, כל המבזה ת״ח אין לו רפואה למכתו... מאי דכתיב ״אל תגעו במשיחי״ (תהילים קה,טו) – אלו תנוקות של בית רבן, ״ובנביאי אל תרעו״ – אלו תלמידי חכמים.
10. וז״ל הראב״ע שמות ז,א: לאומרים ״נביא״ מגזרת ׳ניב שפתים׳ מה טעם ״כי נביא הוא״ (פסוקנו), אם פירושו – דברן הוא, רק פירושו...
11. רבינו ימשיך בדבריו עד שישלים את תשובתו.
12. שאבימלך היה לו ליהרג על כך שהיה לו ללמוד דרך ארץ ולא למד.
13. אברהם.
14. כשאמר ׳אחותי היא׳.
15. כפי שהיה בסופו של דבר שאני הוא זה שמנעתי ממך.
16. כלומר, חששו של אברהם היה ראוי ונכון, ע״פ עדות הקב״ה שאבימלך אינו צדיק גמור.
17. כאן רבינו מסיים את תשובתו על שאלתו בתחילת הפסוק מדוע היה צורך לתפלה של אברהם.
ויתפלל בעדך וחיה. ידענו שבעת התפלה היו קדמונינו פורשים כפיהם לשמים כמ״ש אפרוש כפי אל ה׳, וכן נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים, וכן משאת כפי מנחת ערב. ונראה שזולת זה היו מגישים כפיהם אל פיהם, ואח״ל מנשאים אותם לשמים כאלו ירצו לנשא ולהושיט לשמים הגיון פיהם ולבבם, או דרך נשיקה, ובאיוב מצינו כשהיה משתבח שלא עבד זולתו ית׳ אמר אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך, ויפת בסתר לבי ותשק ידי למו פי, ולדעתי נשאר רושם הנכר ממנהג ומהמעשה הזה בשרש פלל שעניינו התפלה, והוא מורכב מפה ל, כלומר שעושה תנועה המורה שנושק בפה אל הדבר שלפניו, וכעין זה מצאנו בל׳ רומי שאומרים אדורארי Adorare עבודת האלהים, ואדורארי מורכב מב׳ מלות אַד-אורֵי שר״ל אל הפה, וקדמוני הנוצרים כשהיו עדיין תופסים במנהג ישראל, היו מתפללים על רגליהם, ופותחים ידיהם ושוטחים אותם, ועובדי אלילים שבזמנם היו מרחקים ידיהם מפיהם ומושיטים אותם באצבעותיהם פתוחים אל הדבר שהיו רוצים לנשק.
ועתה – מאחר שכך הוא, חייב אתה לתקן המעוות כדי להציל עצמך.
נביא – בעצם פירושו — מבשר, דובר (של האלהים), ובתור נביא גם נאמן ביתו; השווה י״ח:י״ז-י״ט. בתור נאמן בית ה׳ בכוחו לתווך בינו ית׳ ואבימלך, באמצעות תפילתו.
ויתפלל וגו׳ – פירוש הוא יבקש בשבילך. התפלל (מלשון פלל = להפריד, לשפוט) משמעותו בעצם — להיות בורר או מתווך בשביל מישהו (בעוד שמובנו של עתר1 הוא להתחנן, לבקש על עצמו).
וחיה – כדי שתחיה; השווה משלי ד׳:ד׳.
ואם⁠־אינך וגו׳ – אין אבימלך מוכן לבטל את המעשה שעשה בתום לב, והצורך באיום — ״ואם אינך משיב״ וגו׳ מוכיח.
1. השווה להלן כ״ה:כ״א.
ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא – הכוונה, דב״נ אינו צריך גירושין רק בפרישתו או בפרישתה סגי וכמפורש בירושלמי פ״ק דקדושין והכא מדלא אמר האמת שהיא אשתו בעת לקח אותה אבימלך הלא אין רצונו שתהיה אשתו והוה כגירושין לכן קאמר כי נביא הוא ויודע שאתה תחזירנה לו לכן שתק אבל עדיין היא אשתו שלא פירש ממנה.
כי נביא הוא – וכי אי לאו נביא הוא לא בעי למיהדר, אלא הכי קאמר לי׳, השב אשת האיש, ודקאמרת הלא הוא אמר לי אחותי היא, נביא הוא וממך למד, אכסנאי שבא לעיר, כלום שואלין אותו אשתך או אחותך היא זו, מכאן לבן נח שנהרג על שהיה לו ללמוד ולא למד.⁠1 (מכות ט׳:)
ויתפלל בעדך – החובל בחבירו, אע״פ שהוא נותן לו דמי נזק צער רפוי שבת ובושת, אין נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה, שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך.⁠2 (ב״ק צ״ב.)
1. לכאורה אין כל באור לכל המאמר נביא הוא וממך למד וכו׳, מה למד ומה שייכות זה לנביאות, ומה זה שאמר כלום שואלים אותו אשתך או אחותך היא זו, ונראה דכל ענין זה נכתב בתורה בקצור, ועיקר המעשה הי׳ כאן, דכשבא אברהם ושרה שאלו אנשי המקום על אדותיה מה היא לו, וכמו בפרעה (ר״פ לך) וביצחק ורבקה דכתיב וישאלו אנשי המקום וגו׳ (פ׳ תולדות), וכן משמע המשך ריש הפרשה כאן, והבין אברהם דכונת שאלתם היתה שאם אשתו היא יהרגו אותו ויקחו אותה אליהם, כדי שלא יעברו על איסור אשת איש, לכן השכיל לומר אחותי היא ויהיו רשאים ליקח אותה וגם להניח אותו בחיים, ומעתה יובן כל הענין וממך למד וכו׳, כלומר, משאלתך הבין ערך למה שאלוהו על זה, כיון דאין דרך לשאול כזה מאכסנאי, ולכן השיב מה שהשיב. ויתכן שהשם נביא שבכאן מורה גם לשם חכם (ע״פ מ״ש אין הנבואה שורה אלא על חכם), ורומז להבינה היתרה שהיתה באברהם שהבין תכונת השאלה, ומכאן מבואר שב״נ חייב על שהי׳ לו ללמוד מדות דרך ארץ ולא למד, ומה ששייך עוד לדרשא זו בארנו לעיל ריש פסוק ג׳.
2. נראה טעם הראי׳, דמפרש ויתפלל בעדך הוא צווי לאבימלך, ושיעור הכתוב ועתה השב אשת האיש והשתדל שיתפלל עליך, ואיך זה יעשה כן – שיבקש ממנו שימחול לו וגם שיתפלל עליו.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טובהגהות ר״י קרא על פירוש רש״ירשב״םר״י בכור שוררד״קטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהשפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״באם למקרארד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144