וישכם אבימלך בבקר – נפעם רוחו מחלומו, והשכים שלא כמנהג המלכים.
ויקרא לכל עבדיו – לספר להם חלומו, להזהירם שישתמרו מעשות נבלה. כי ה׳ משקיף על מעשיהם, וכמעט יבער אפו.1 ובלי ספק צוה אותם שישגיחו הם על אנשי ממלכתו שישתמרו מעשות תועבה, גם חפץ לשמוע מה יפעלו דבריו בלבם, אם יש בהם אנשים זדים וייעצוהו שאל יחוש לדברי החלום.
וידבר את כל הדברים האלה באזניהם – כבר פרשנו שמלת ״וידבר״ קשה,2 ונופל על מי שמאריך בדבריו ומראה אמתתם בדברי שכל. וכן אבימלך לא לבד הגיד להם חלומו, גם דִבֶּר בארוכה דברים מה שראוי לדבר על חלום נורא כזה, והבינם עיקרי הדברים, ופירוש מענה ה׳ וטעמו. ועל כן כתוב ״באזניהם״, שהמלה הזאת בכל מקום על המדבר דברי טעם ודברי שכל הנכנסים באזן השומע, ויבין האמת מדבריו. כמו ״ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני״.3 ויפה פי׳ רש״י ז״ל ״יכנסו דברי באזניך״. וכן ״ואדברה באזניהם״,4 כי משה באר להם על פה עיקרי הדברים. וכן ״באזני כסיל אל תדבר, כי יבוז לשכל מליך״.5 כי דברי שִׂכְלְךָ שאתה מטעים לאזניו, לא יתן לב להבינם, אבל יבזם בלבו. ועל כן סמוך ״דבור״ לאזנים ולא ״אמירה״. ומלת ״אזן״ על ההבנה, והיא נגזרת מן ״מאזנים״. כי כן הבינה שוקלת הדברים במאזניה להבחין צד אמת וצד שקר. ועל כן ״הלא אזן מלין תבחן״,6 וכן ״להקשיב לחכמה אזניך״.7
וייראו האנשים מאד – מפחד ה׳ פן יצא הקצף עליהם ועל מלכם, כי ידעו בנפשותיהם שהם אנשי מרמה, ושנקל להם לגזול אשה יפה ולהעליל על בעלה. וזה [לפני זמן] מעט יצא הקצף על שכניהם סדום ועמורה, על כן נפל פחד אלהים עליהם. וכמו שאמרנו שהיה זה נסבה מאת ה׳ למען עבדו אברהם שהתישב בארץ ההיא, שיוכל לשכון בטח ושאנן מפחד רשעת אנשי המקום. ובלי ספק ענו האנשים את המלך דבר שימהר לקרוא את אברהם וישיב לו את אשתו בכבוד. גם שלח אחרי כל עבדיו ודבר עמהם טרם קרא את אברהם, כי חשב לא לחנם אמר אברהם על אשתו שהיא אחותו, אין זה כי אם שֶׁקָרָהוּ דבר במלכותו ושהרעו עמו אחד מעבדיו. ושאל את פיהם האם נעשה עמו דבר לרעה? והם השיבוהו שלא הֵרַע עמו איש, אבל מתחלת בואו במדינה אמר לכל שהיא אחותו, ואז קרא את אברהם והוכיחו.
1. מליצה על פי תהלים ב, יב.
2. על בראשית יט, יד. ״וידבר אל חתניו״. על פי
מכות יא, א.
3. בראשית מד, יח.
4. דברים לא, כח.
5. משלי כג, ט.
6. איוב יב, יא.
7. משלי ב, ב.