[ד]
1וירא, אר״א תחשכנה עיניהם
(תהלים ס״ט:כ״ד) של רשעים מראות כו׳ אבל צדיקים כו׳. וירא והנה באר בשדה כו׳ יראו צדיקים וישמחו
(איוב כ״ב:י״ט). (מדרש)
[ה]
2והנה באר, ר׳ אליעזר אומר היא הבאר המהלכת עם האבות והיא שעתידה לעלות מירושלים ולהשקות את כל סביבותיה שנ׳ והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים
(זכריה י״ד:ח׳). (פרקי דר׳ אליעזר פל״ה)
[ו]
3וירא והנה באר בשדה וגו׳ [מן הבאר ההוא ישקו העדרים] מגיד הכתוב שהיו מקולקלין במים, תדע לך שהרי עיר גדולה ואין משקין הצאן שלהן אלא מן הבאר. וכשהלך יעקב אבינו לשם נתברכו המעיינות והרויחו מימיהן, שכן הוא אומר ויצג את המקלות בשקתות המים
(בראשית ל׳:ל״ח). (מדרש הגדול)
[ז] 4והאבן גדלה על פי הבאר, שהיו משתמרין במים ולא היה מופקר לכל מפני מיעוטו. (מדרש הגדול)
(ב-ג) [ח]
5וירא והנה באר בשדה - על פי הבאר למקמה, ר׳ חמא ב״ח פתר ביה שית שיטין והנה באר בשדה זו הבאר, והנה שם שלשה עדרי צאן משה ואהרן ומרים, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו ולשבטו ולמשפחתו. והאבן גדלה על פי הבאר, א״ר חנינא כמלא פי כברה קטנה היה בה. ונאספו שמה כל העדרים בשעת המחנות. וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן, שמשם היה כל אחד ואחד מושך לדגלו לשבטו ולמשפחתו. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, בשעת המסעות.
(בראשית רבה ע)
[ט]
6וירא והנה באר - הבאר למקמה, ד״א וירא והנה באר בשדה, זו ציון. והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו ג׳ רגלים, כי מן הבאר ההוא ישקו, שמשם היו שואבים רוח הקודש. והאבן גדלה, זו שמחת בית השואבה א״ר הושיעא למה היו קוראין אותה שמחת בית השואבה שמשם היו שואבין רוח הקודש. ונאספו שמה כל העדרים, באים מלבוא חמת ועד נחל מצרים
(מלכים א ח׳:ס״ה). וגללו את האבן וגו׳ שמשם היו שואבים רוח הקודש, והשיבו את האבן, מונח לרגל הבא.
(בראשית רבה ע)
[י]
7וירא והנה באר - הבאר למקמה, ד״א וירא והנה באר בשדה, זה ציון. והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו ג׳ בתי דינין דתנינן ג׳ בתי דינין היו שם אחד בהר הבית ואחד בפתח העזרה ואחד בלשכת הגזית. כי מן הבאר ההוא וגו׳ שמשם היו שומעין את הדין. והאבן גדלה, זה בית דין הגדול שבלשכת הגזית. ונאספו שמה כל העדרים, אלו בתי דינים שבארץ ישראל. וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את הדין. והשיבו את האבן, שהיו נושאים ונותנים בדין עד שמעמידים אותו על בוריו.
(בראשית רבה ע)
[יא]
8וירא והנה באר - הבאר למקמה, וירא והנה באר זה ציון. והנה שם שלשה עדרי צאן, אלו שלשה מלכיות הראשונות. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שהעשירו מן ההקדישות הצפונות בלשכות. והאבן גדלה וגו׳ זו זכות אבות. ונאספו שמה כל העדרים זו מלכות הרשעה שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם. וגללו את האבן, שהעשירו מן ההקדישות הצפונות בלשכות, והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה לעתיד לבוא זכות אבות עומדת.
(בראשית רבה ע)
[יב]
9וירא והנה באר - הבאר למקמה, והנה באר בשדה זו סנהדרין. והנה שם שלשה עדרי צאן אלו ג׳ שורות של תלמידי חכמים שהיו יושבין לפניהם. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים שמשם היו שומעין את ההלכה. והאבן גדלה על פי הבאר זה מופלא שבבית דין שמסיים את ההלכה. ונאספו שמה כל העדרים, אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל וגללו את האבן שמשם היו שומעין את ההלכה, והשיבו את האבן על פי הבאר, שהיו נושאים ונותנים בהלכה עד שמעמידין אותה על בוריה.
(בראשית רבה ע)
[יג]
10וירא והנה באר - הבאר למקמה, וירא והנה באר בשדה זו בית הכנסת. והנה שם שלשה עדרי צאן אלו ג׳ קרואים. כי מן הבאר וגו׳ שמשם היו שומעין את התורה. והאבן גדולה, זה יצה״ר. ונאספו שמה כל העדרים זה הצבור. וגללו את האבן, שמשם היו שומעין את התורה. והשיבו את האבן וגו׳ שכיון שיוצאים יצר הרע חוזר למקומו.
(בראשית רבה ע)
[יד]
11וירא והנה באר - הבאר למקמה, ר׳ יוחנן פתר לה בסיני, וירא והנה באר בשדה זה סיני. והנה שם שלשה וגו׳ כהנים לוים וישראלים. כי מן הבאר ההוא וגו׳ שמשם שמעו עשרת הדברות. והאבן גדולה זו שכינה. ונאספו שמה כל העדרים ר׳ שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר משום ר׳ שמואל שאילו היו שם ישראל חסרים עוד [אפילו] אחד לא היו כדיי לקבל את התורה. וגללו את האבן שמשם היו שומעין את הקול ושמעו עשרת הדברות, והשיבו את האבן אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם
(שמות כ׳:י״ח).
(בראשית רבה ע)1. יל״ש ח״ב רמז תתרנד. ולעיל פכ״ד מאמר רלא.
2. לפנינו בפדר״א יש תוכן מאמר זה בשנוים ראה לעיל פכ״ו אות פה. ולשון זה העתקתי מכ״י ילקוט מעין גנים על הפסוק שלפנינו. ועי׳ לעיל פכ״ח אות לז. בבאור ופכ״ד אות רכה. דיעקב נזדמן לו זווגו מן הבאר. ובלקח טוב בראשית כד. יא. אל באר המים, כל הצדיקים שיצאו ממקומם הלכו אל הבארות, משה וישב על הבאר (שמות. ב. טו) יעקב והנה באר בשדה. ושם שמות ב. טו. זח״א כז. כט: קנג.
3. מקורו ממשנת דרבי אליעזר פ״ז קלד. מובא לקמן ל. לח.
4. ראה לקמן אות כג.
5.
זו הבאר שניתן להם במדבר.
משה אהרן ומרים, מנהיגי העדרים.
פי כברה קטנה היה בה, אלא שגדולה במעשיה ונסיה. (שכל טוב) ועי׳
שבת לה. תוספתא סוכה פ״ג י״א. תנחומא במדבר ב. חקת רא. ובמנח״י בש״נ. בלקח טוב וירא והנה באר בשדה ארז״ל אין המקרא יוצא מידי פשוטו אעפ״כ רבו הדרשנים להרחיב המקרא ולדרוש עליו מה שהיה בעולם ולהגיד שהקב״ה מגיד מראשית אחרית ולהודיע לנו ששיחת האבות כמה עניני מצות יש בהן וכן פתר ר׳ חמא בר חנינא בראשית רבה פסוק זה בששה ענינים כו׳ ואני טוביהו שמעתי מאבא מרי ז״ל וירא והנה באר בשדה זו תורה, והנה שם שלשה עדרי צאן אלו משה ואהרן ומרים שבזכותן ניתנו ג׳ מתנות טובות לישראל המן בזכות משה ענני כבוד בזכות אהרן הבאר בזכות מרים, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים אלו ישראל שקבלו התורה להגות בה יומם ולילה, והאבן גדולה על פי הבאר אלו הקושיות שבכל ענין וענין, ונאספו שמה כל העדרים אלו תלמידי חכמים, וגללו את האבן מעל פי הבאר שמוציאין הקושיות ממנה, ואח״כ והשקו את הצאן אלו ישראל שנקראו צאן שנאמר צאני צאן מרעיתי
(יחזקאל לד. יא.) והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה שאומרים דבר בשם אמרו, ללמדך שאפילו שיחות האבות כמה מדרשות בהן כ״ש התורה והמצות והחקים והמשפטים לכך נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים
(איוב יא. ט). ולקמן מאמר יד. בבאור הבאתי מדר״א דגורס סיני שבו נתנה תורה שנקראת באר חיים. ודרש זה שכ׳ רבינו טוביהו בשם אביו מובא בליקוטים התימנים כת״י. ובסגנון אחר בילקוט מעין גנים ד״א וירא והנה באר זו תורה (במדרש החפץ באר זו תורה שנאמר באר חפרוה שרים) בשדה שלא נתנה להם אלא במדבר, והנה שם שלשה עדרי צאן אלו משה אהרן ומרים, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים אלו ישראל שקיבלו את התורה להגות בה יומם ולילה, והאבן גדולה שיש בה צער גדול בלמדתה שהחשך מכסה לב האדם מלהשכיל. וגללו את האבן שיושבין ומלמדין עד שיבין הלומד אותה במה שהוא לומד, והשקו את הצאן אלו ישראל שנקראו צאן שנ׳ ואתנה צאני צאן מרעיתו. והשיבו את האבן בשעה שהן פורשין מללמד ועוסקין בצרכי הגוף, ד״א והאבן גדולה על פי הבאר אמרו בזמן שאדם מבין בדבר [פי׳ לומד] ולא ימצא, מה נאמר בו והאבן גדולה על פי הבאר, ובזמן שהוא מוצא מה נאמר בו וימצאו שם באר מים חיים, ובפי׳ הרמב״ן שירמוז כי מציון תצא תורה שנמשלה למים ודבר ה׳ מירושלים. ועי׳ לקמן מאמר ט. י. בבאור.
6. הרמב״ן מביא בשם הב״ר הבאר ירמוז לבית המקדש וכו׳ ישקו העדרים שמשם היו שואבין רוח הקודש (עי׳ לקמן מאמר י.) ומביאו בס׳ כפתור ופרח פי״א רסג. ובשכל טוב גורס עד רגל רביעי, והכונה לרגל הבא שהוא רגל רביעי עם זה של עכשיו. ובס׳ דרשת אבן שועיב מביא דרש זה בשינוים וירא והנה באר בשדה זה ציון ובית המקדש, והנה שם שלשה עדרי צאן אלו השלשה פעמים בשנה שישראל עולין לרגל, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים זה ציון דכתיב כי מציון תצא תורה, והאבן גדולה היא אבן שתייה (ועי׳ ברקאנטי כאן), ונאספו שמה כל העדרים אלו כל ישראל מלבוא חמת עד נחל מצרים, והשקו את הצאן כי משם שואבין רוח הקודש, והשיבו את האבן מונח לרגל הבא.
7. בלק״ט גורס בדרש זה והנה באר זה ירושלים ובש״נ מכת״י אוקספורד זה בית המקדש. ועי׳ לעיל אות ט.
8. בלק״ט גורס ונאספו שמה כל העדרים אלו חיילי האומות.
מכתבת טירוניא עי׳ עה״ש ערך טרן דהפי׳ שלוקחת מס, ובמנח״י לעיל פי״ג מאמר ה. מפרש פקודת אנשי צבא למלחמה. וגללו את האבן בלק״ט גורס אלו כלי בית המקדש שלקחו, והשיבו את האבן לעתיד לבא דכתיב תחת הנחשת אביא זהב. ובשכל טוב גורס מן הבאר ההוא ישקו העדרים ״שהן העשירו את ההקדשות״ הצפונות בלשכות, כונתו דבני ישראל העשירו את ההקדשות. וכן מוכח לפי הגירסא בש״נ במנח״י העדרים אלו ישראל, ובמנח״י לא הרגיש בזה וזהו גירסא נכונה. ובמדרש שה״ש זוטא פ״ו י״ב, יעקב שהלך לחרן שנ׳ וישא יעקב רגליו, א״ר יהודה בן בבא מנין אתה אומר שהראה לו הקב״ה מלכיות שהן עתידות לשעבד את בניו שנאמר וירא והנה באר בשדה זו כנסת ישראל, והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה, זו מלכות בבל, מדי, ויון. ונאספו שמה כל העדרים, זו מלכות הרשעה (ובב״ר י״ג מלכות רומי) שהיתה מכתבת טרוניא בכל לשון. ובסגנון אחר במבוא לתנ״י סז. מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל, רמז בכח יעקב וברעיית רחל, שנאמר ורחל רועה, הוא שכתוב והנה שם שלשה עדרי צאן, זה גלות מצרים ובבל ואדום, וכנגדן (ז׳) [ג׳] זכיות משלשה אבות, וכן משה ואהרן ומרים, ונאספו שמה כל העדרים, אלו ג׳ קבוץ גליות, לא עת האסף המקנה, ראה גלות אדום שעתיד לימשך, ויגל את האבן זה הוצאת הגלות שבזכותו יבא משיח בן יוסף בנה של רחל, וכה״א רחל מבכה על בניה
(ירמי׳ לא, טו), וכתיב כי יש שכר לפעולתך וגו׳ ויש תקוה לאחריתך, וקצת מזה בפי׳ התוס׳ בהדר זקנים לקמן אות כא. ובדרשת אבן שועיב מביא בשם רז״ל ד״א באר זה בית המקדש, והנה שם ג׳ עדרי צאן אלו שלש מלכיות שמלכו בהם כשדים פרסיים יונים, כי מן הבאר ההיא וגו׳ משם העשירו כל האומות, והאבן גדולה שכינה הנקראת אבן ישראל (דכתיב משם רועה אבן ישראל, עי׳ זהר ח״ב רל.) ונאספו שמה כל העדרים צור ואדום ויתר כותים, וגללו את האבן הסירו השכינה, ומסלקין השכינה, והשקו את הצאן כי משם העשירו כלם, והשיבו את האבן לעתיד לבוא, והיא האבן הראשה שראה זכריה על אבן אחת שבעה עינים, וכתיב והוציא את האבן הראשה שיבנה הבית ותשוב השכינה למקומה.
9. בלק״ט והאבן גדלה גדול שבהם. מסיים י״ג מסרס כלשון הירושלמי סנהדרין פ״א ה״ב ולמה קוריהו סריס שמסרס את ההלכה פי׳ חותך בפלפולו ומכריע את ההלכה, פי׳ הקצר בירושלמי שם. ובשכ״ט וגללו והשקו שמשם יוצא תורה לכל ישראל. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה שהיו נושאים ונותנים בדבר ז׳ שבתות עד שמעמידים אותו על פרקו. בהערות מהרש״ב ומנח״י נשארו בצ״ע על ענין זה של ז׳ שבועות. ואולי י״ל כיון דמרמז כאן ונאספו שמה כל העדרים אלו ת״ח שבא״י, קבעו הזמן של מושב זה בז׳ שבועות שבין פסח לעצרת כיון דיש חיוב לעלות לרגל בפסח ועצרת ואלה שהיו ממקומות הרחוקים אינו כדאי להם לחזור ולשוב ונשארו שמה ולכן קבעו זמן של ז׳ שבועות אלו לישא וליתן בהל׳ וספיקות שעמדו על הפרק.
10. בשכ״ט וגללו את האבן שמסלקין יצה״ר בכח תפלתם (בעקידה כ׳ כששומעין את התורה יצה״ר מתגלגל ומתפוצץ) והשקו את הצאן שמשם משמיעים תורה לרבים שלשה קרואים שלשה קרואים לתורה (ובעקידה כ׳ ג׳ קוריו בתורה כהן לוי ישראל). אמנם בכת״י אור האפלה מפרש קרויים של בית המדרש היא תורה נביאים וכתובים. ובערוך ע׳ קר ט״ו מפרש שלשה קרויים ג׳ ״אדונים״ של בית הכנסת שהיו אצלם ג׳ ממונים בבית הכנסת. עי׳ בפי׳ הרד״ל וי״ג בערוך שלשה ״ארונים״ שבבית הכנסת וכ״ה במת״כ. ועי׳ לעיל פכ״ד אות רכט. דדרשו שדה זה בית המדרש.
11. בלקח טוב גורס בדרש זה והאבן גדולה זו שכינה (בשכ״ט גילוי שכינה) ונאספו שמה אלו ישראל וגללו את האבן שקבלו התורה. וכ״ה ברבינו בחיי. ובסגנון אחר במדרש אגדה וירא והנה באר בשדה מלמד שראה סיני שבו ניתנה תורה שנקראת באר חיים, שלשה עדרי צאן כהנים ולוים וישראלים. רובצים עליה מרביצים תורה, כי מן הבאר ההיא מן התורה ההיא ישתו ישראל, והאבן גדולה זו שכינה שנאמר משם רועה אבן ישראל, ונאספו שמה אלו ישראל שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר, וגללו את האבן משה ואהרן יקבלו את התורה, והשקו את הצאן והשיבו את האבן זהו שנאמר וישב משה את דברי העם. ובכת״י רמזי התורה לר״י וירא והנה באר בשדה באר זו תורה וכתי׳ הואיל משה באר את התורה, (וכ״ה בכת״י ילקוט תימני אלביחאני) באר בשדה זה סיני ששאבו משם התורה באר בשדה ס״ת ה׳ר׳ זה הר סיני. והנה שם שלשה עדרי צאן הם ג׳ כהנים לוים ישראלים, ו׳ה׳נ׳ה׳ שם ה׳נ׳ה׳ רבוא שקבלו את התורה, והנה׳ ש׳ם׳ מ׳ש׳ה׳ שקבל התורה ש׳ם׳ ש׳לשה, ש׳מ׳ש׳ משה שהיה שמש למקום. כ׳י׳ מ׳ן׳ ה׳ב׳א׳ר׳ ה׳ה׳יא בגיט׳ ״בהר סיני״, ישקו העדרים הם ישראל ששתו מן התורה ולמדוה, והאבן גדולה אלו לוחות האבן, על פי הבאר זה סיני. ד״א והנה באר בשדה, זו תורה שנמשלה לבאר, שלשה עדרי צאן תורה נביאים וכתובים, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים מן התורה מורים לכל ישראל. ו׳ה׳א׳ב׳ן׳ [אותיות] נ׳ב׳ו׳א׳ה, על פי הבאר צריכה לשאלה לנביאים ללמדה לישראל, ונאספו שמה כל העדרים לנביאים דברי תורה ודברי נבואה, וגללו את האבן שואלין הנבואה. ד״א ונאספו ש׳מ׳ה׳ מ׳ש׳ה׳ נאספין אל משה ושואלין ממנו דברי תורה, וגללו את האבן מעל פי הבאר שואלין את ההלכה ממשה, והשקו את הצאן הזקנים מורין ומלמדין את ישראל, והשיבו את האבן מעמידין ההלכה על בוריה, ובמדרש הגדול תנח. בסגנון אחר ד״א והנה באר בשדה זה סיני, והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה אלו שלוש מחנות שהיו ישראל במדבר מחנה שכינה ומחנה לוייה ומחנה ישראל, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שכל גופי תורה לא ירדו אלא מסיני, דתניא שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה בסיני, והאבן גדולה על פי הבאר אלו לוחות העדות שירדו מסיני שהן עקרי התורה כולה, ונאספו שמה כל העדרים ויחן שם ישראל נגד ההר
(שמות יט, ב), וגללו את האבן, שהסירו לבם הקשה כאבן וחנו כלם חנייה אחת, מפני מה מעל פי הבאר כדי שיזכו לקבל תורה, והשקו את הצאן היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי
(דברים ה, כא), והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה כיון שנסעו מהר סיני נעשה לבם קשה כאבן, דתניא ויסעו מהר ה׳
(במדבר י, לג) אותו היום סרו מאחרי ה׳. ועי׳ מענין דרשות הנ״ל בזהר ח״א קנא. קנב. זח״ב יג. רל. זח״ג סב. רלט. שב: ובספר הרקאנטי מביא מדרש ילמדנו והשיבו את האבן זו אבן של יעקב וצ״ע. וראה בתוס׳
כתובות ד: סנהדרין מז: ד״ה עד שיסתום הגולל שהביאו ראיה מקרא וגללו את האבן ור״ת מפרש דגולל היינו מצבה שהיא אבן גדולה ולשון גולל שייך על האבן כדכתיב וגללו את האבן.
