×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנִי⁠־צֶ֜דֶק מֶ֣לֶךְ יְרוּשָׁלַ֗͏ִם כִּֽי⁠־לָכַ֨ד יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת⁠־הָעַי֮ וַיַּחֲרִימָהּ֒ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה לִֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ כֵּן⁠־עָשָׂ֥ה לָעַ֖י וּלְמַלְכָּ֑הּ וְכִ֨י הִשְׁלִ֜ימוּ יֹשְׁבֵ֤י גִבְעוֹן֙ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽהְי֖וּ בְּקִרְבָּֽם׃
Now it came to pass, when Adoni-Zedek king of Jerusalem heard how Joshua had taken Ai and had utterly destroyed it — as he had done to Jericho and her king, so he had done to Ai and her king — and how the inhabitants of Gibeon had made peace with Israel and were among them,
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד שְׁמַע אֲדֹנִי צֶדֶק מַלְכָּא דִירוּשְׁלֵם אֲרֵי כְּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ יַת עַי וְגַמְרָהּ כְּמָא דַעֲבַד לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עֲבַד לָעַי וּלְמַלְכָּה וַאֲרֵי אַשְׁלִימוּ יַתְבֵי גִבְעוֹן עִם יִשְׂרָאֵל וַהֲווֹ בֵּינֵיהוֹן.
ויהי כשמוע אדוני צדק מלך ירושלים – המקום הזה מצדיק את יושביו אדוני צדק ומלכי צדק נקראת ירשלים צדק ע״ש צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א).
אדני צדק – כל מלכי ירושלים היו נקראים בזמן ההוא מלכי צדק או אדני צדק, כמו שנאמר: ומלכי צדק מלך שלם (בראשית י״ד:י״ח) – הוא ירושלם, כמו שכתוב: ויהי בשלם סכו (תהלים ע״ו:ג׳), ונקראו כן בעבור ירושלם שהוא מקום צדק.
אדוני צדק מלך ירושלם – מצאנו שמו בתורה מלכי צדק וידמה שכל מלכי ירושלם היה שמם מלכי צדק או אדני צדק כי הכל ענין אחד כמו שהיה שם מלכי מצרים פרעה והנה זכר כי ה׳ מלכי האמורי הם וכל מחניהם חנו על גבעון וילחמו עליה וכבר שלחו אנשי גבעון ליהושע שיעזרם כי ראוי לאדון שיציל עבדיו מיד הנלחמים עליהם וידמה ששאל יהושע את פי י״י על זה ועלה מן הגלגל הוא וכל עם המלחמה עמו וכל גבורי החיל וכבר אמר השם יתברך אל יהושע קודם זה בשאלו את פיו על דבר זאת המלחמה שלא יירא מהמלכים האלה וממחניהם כי בידו יתנם והוא מיהר לבא עליהם כל הלילה ויהומם י״י לפני ישראל, ויכם ישראל מכה גדולה בגבעון וירדפם דרך מעלה בית חורון וגו׳ ויהי בנוסם מפני בני ישראל נלחם י״י בם מן השמים והמית מהם באבני הברד יותר מאשר הרגו בני ישראל בחרב.
ויהי כשמוע אדוני צדק וגו׳, הנה מה ששמע אדוני צדק הוא שהשמיד יהושע יריחו ומלכה והעי ומלכה, והיראה שירא ומה ששלח לקרוא המלכים לעזרו לא היה כל זה להלחם עם בני ישראל, כי אם להלחם עם יושבי גבעון. ואמנם הקדים אליו זה (לפי מה שאחשוב) להגיד שמלך ירושלים חשב (במה שהשלימו יושבי גבעון עם יהושע) שכבר פשעו יושבי גבעון בזה ארבעה פשיעות גדולות. האחת שבהיות שלכד יהושע יריחו והעי ומלכיהם (וזכר ביחוד המלכים להיות אדוני צדק מלך בהם וירא שמה יקרה לו מה שקרה אליהם) היה ראוי לכל יושבי הארץ שיצטערו עליו וישתדלו לנקום נקמתם, ומפני זה היתה נבלה גדולה אל יושבי גבעון להשלים עם יהושע, ולא שמו לב לרעת אחיהם ולא התעוררו לנקום נקמתם, וזהו ויהי כשמוע אדוני צדק וגו׳, כי לכד יהושע את העי ויחרימה וגו׳ וכי השלימו, ר״ל וכי עם כל זה השלימו יושבי גבעון עם בנ״י. השנית חשב איך (כאשר לכד יהושע יריחו והעי והשמיד מלכיהם) יושבי גבעון מרדו במלכם ואותו השליכו אחרי גום והלכו להשלים עם יהושע? וזה קשר גדול ליושבי הארץ שמבלי דעת מלכם ישלימו עם אויביו שזה מרד גדול, ולכן חשש אולי יעשו גם כן אנשי ירושלם כדבר הרע הזה. ובסתר ישלחו גם הם להשלים עם יהושע וימרדו בו כאשר עשו יושבי גבעון. וגם נכלל זה באמרו וכי השלימו יושבי גבעון עם בני ישראל, ר״ל יושבי גבעון השלימו בזולת מלכם במרד ובמעל. והשלישית חשב שאנשי המלחמה וכל שכן עם נשיהם וטפם מקניהם וצאנם לא יוכלו לילך בשדה זמן רב, אם לא יהיה להם ערים לשבת, ושיהושע לא היה יכול לישב ביריחו ובעי כי החרימם, ולכן לא היה מתמיד המלחמה אם לא השלימו יושבי גבעון, ועתה יהיו בקרבם ויתנו להם מזונות ויהיה זה סבת התמדת המלחמה.
ויהי כשמע – פליגי ביה ספרי החזק היא הרפה. ועיין מ״ש (בשופטים ו׳) ובדוכתי אחריני.
אדוני צדק – כך שמו.
ויהיו בקרבם – התחברו עצמם עם ישראל.
ויהי כשמוע – הנה למעלה (ריש סי׳ ט) ספר שנתקבצו כל המלכים להלחם עם ישראל, וה׳ הניא מחשבותם והטיל מהומה ביניהם באופן שלא באו כולם כאחת, כי יושבי גבעון שגם מלכם היה עם הועד של המלכים הנזכר (כי שם נזכר החוי) הם התיעצו להשלים עם ישראל, ועי״כ עלה חמת חמשה המלכים הנזכרים פה ויעלו להלחם עם גבעון, ונפלו בידי יהושע בהיותם נפרדים מן הקבוץ הנ״ל בסימן הקודם:
כי לכד – א] שמע כי לכדה ע״י ערמה ותחבולות מלחמה, וזה חזק לבבו לקבץ את רעיו ולהלחם אחר שכחם תלוי רק בערמה ותחבולה. ב] שמע כי כאשר עשה ליריחו כו׳ כן עשה לעי. ר״ל שאם היה מחרים יריחו לבד, זה מנהג כל כובשי ארצות להחרים העיר הראשונה להטיל מוראו. אבל אחר שהחרים גם עי, מבואר שדעתו להחרים את כולם, וזה עורר לבבם לבל יחרישו. ג] וכי השלימו יושבי גבעון. ובזה הביאו מורך בלב כולם, כי יאמרו אם גבעון יראה מהלחם איך נעמוד אנחנו. ד] ויהיו בקרבם. ואחר שישראל קבלו אותם ימצאו רבים שישלימו אתם ויהיו למס כדי (שיהיו) [שיחיו] אותם. וגם שבמה שישבו בקרבם מצאו ערי מושב אשר יספיקו להם צדה ומזון ומחסה ומסתור:
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ וכאשר שמע1 אֲדֹֽנִי-צֶ֜דֶק2 מֶ֣לֶךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם כִּֽי-לָכַ֨ד כבש3 יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת-הָעַי֮ ע״י ערמה ותחבולות מלחמה4, ושמע שלמרות שכבש אותה שלא בדרך ניסית כפי שהיה ביריחו5 וַיַּחֲרִימָהּ֒ החרים אותה, כַּאֲשֶׁ֨ר וכמו שֶׁעָשָׂ֤ה לִֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ כֵּן כך -עָשָׂ֥ה יהושע לָעַ֖י וּלְמַלְכָּ֑הּ, אזי סבר אדני-צדק שדעתו של יהושע להחרים את כל שאר הערים6, וְעוד שמע כִ֨י הִשְׁלִ֜ימוּ יֹשְׁבֵ֤י גִבְעוֹן֙ אֶת עם7 -יִשְׂרָאֵ֔ל שלא השאירו אותם מאוחדים לבל ישאו ראש8, אלא וַיִּֽהְי֖וּ נהיו בְּקִרְבָּֽם והתחברו עם ישראל9 להיות להם למס10, ובכך הביאו מורך בלב כולם, אזי11:
1. תרגום יונתן.
2. כך היה שמו, מצודת ציון. וכל מלכי ירושלים היו נקראים בזמן ההוא מלכי צדק או אדני צדק, רד״⁠ ⁠׳ק. כמו שהיה שם מלכי מצרים ״פרעה״, רלב״ג.
3. תרגום יונתן.
4. מלבי״ם.
5. כלי יקר.
6. שאם היה מחרים את יריחו בלבד, לא היו חוששים כי זה היה מנהג כל כובשי הארצות להחרים את העיר הראשונה וזאת כדי להטיל מורא, אבל אחרי שהחרים גם את העי, הבין אדני-צדק שדעתו של יהושע להחרים את כולם, וזה עורר לבבם שלא להחריש, מלבי״ם.
7. תרגום יונתן, אברבנאל.
8. כלי יקר.
9. מצודת דוד.
10. מלבי״ם.
11. שיאמרו אם גבעון פחדו מהלחם איך נעמוד אנחנו?!, מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַיִּֽירְא֣וּ מְאֹ֔ד כִּ֣י עִ֤יר גְּדוֹלָה֙ גִּבְע֔וֹן כְּאַחַ֖ת עָרֵ֣י הַמַּמְלָכָ֑ה וְכִ֨י הִ֤יא גְדוֹלָה֙ מִן⁠־הָעַ֔י וְכׇל⁠־אֲנָשֶׁ֖יהָ גִּבֹּרִֽים׃
that they feared greatly, because Gibeon was a great city, as one of the royal cities, and because it was greater than Ai, and all its men were mighty.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּדְחִילוּ לַחֲדָא אֲרֵי קַרְתָּא רַבְּתָא גִבְעוֹן כַּחֲדָא מִקִרְוֵי מַלְכְּוָתָא וַאֲרֵי הִיא רַבָּא מִן עָי וְכָל גַבְרָהָא גִבָּרִין.
וזהו וייראו מאד כי עיר גדולה גבעון כאחת ערי המלחמה. והרביעית חשב שגבעון עשה נבלה בהשלים עם ישראל להיותה עיר גדולה מהעי ואנשיה גבורים, ועכ״ז לא עצרו כח להלחם והלכו להשלים, ומפני כל זה כדי שכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד לעשות כדבר הרע הזה.
כי עיר גדולה – ועם כל זה לא עצרו כח להלחם, והמסו בזה לב אנשי המלחמה.
וייראו מאד – כי כולם יקחו ראיה מגבעון:
כי עיר גדולה גבעון – ר״ל, א] שהיא גדולה באיכות, שהיא בחשיבות והנהגה כאחת ערי הממלכה. ב] היא גדולה בכמות יותר מן העי. ג] בגבורה, כי כל אנשיה גבורים:
וייראו מאד – מלך ירושלים ועמו.
וַיִּֽירְא֣וּ מְאֹ֔ד אדני-צדק ושאר מלכי הארץ1 מפני ישראל, וחששו מהנבלה שעשו הגבעונים להשלים עם ישראל2 שמא יעשו שאר העמים כמותם3, ופחדם וחששם היה כִּ֣י עִ֤יר גְּדוֹלָה֙ היתה גִּבְע֔וֹן הן בכמות והן באיכות4; גדולה באיכות שהיתה בחשיבות והנהגה5 כְּאַחַ֖ת עָרֵ֣י הַמַּמְלָכָ֑ה, וְגדולה בכמות6 כִ֨י הִ֤יא היתה גְדוֹלָה֙ מִן-הָעַ֔י, וְגם גדולה בגבורה כי7 כָל-אֲנָשֶׁ֖יהָ היו גִּבֹּרִֽים, ועם כל זה לא עצרו כח להלחם, והמסו בזה לב אנשי המלחמה8, ועוד שהתחברו עם ישראל והפכו בכך להיות אויבים9 שיאפשרו לישראל להתארגן למלחמה מתוך שטחם10:
1. הם המלכים המוזכרים להלן בפס׳ ג׳, כלי יקר.
2. אברבנאל.
3. מעם לועז, מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
5. מלבי״ם.
6. מלבי״ם.
7. מלבי״ם.
8. מצודת דוד.
9. כלי יקר.
10. מלבי״ם בפס׳ א׳.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ג) וַיִּשְׁלַ֨ח אֲדֹנִי⁠־צֶ֜דֶק מֶ֣לֶךְ יְרוּשָׁלַ֗͏ִם אֶל⁠־הוֹהָ֣ם מֶֽלֶךְ⁠־חֶ֠בְר֠וֹן וְאֶל⁠־פִּרְאָ֨ם מֶלֶךְ⁠־יַרְמ֜וּת וְאֶל⁠־יָפִ֧יעַ מֶלֶךְ⁠־לָכִ֛ישׁ וְאֶל⁠־דְּבִ֥יר מֶלֶךְ⁠־עֶגְל֖וֹן לֵאמֹֽר׃
Therefore, Adoni-Zedek king of Jerusalem sent to Hoham king of Hebron, and to Piram king of Jarmuth, and to Japhia king of Lachish, and to Debir king of Eglon, saying,
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל
וּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מַלְכָּא דִירוּשְׁלֵם לְוַת הוֹהָם מַלְכָּא דְחֶבְרוֹן וּלְוַת פִּרְאָם מַלְכָּא דְיַרְמוּת וּלְוַת יָפִיעַ מַלְכָּא דְלָכִישׁ וּלְוַת דְבִיר מַלְכָּא דְעֶגְלוֹן לְמֵימָר.
וגם כדי שישראל לא יתישבו בעריהם שלח לקרוא חמשת המלכים להחרים את גבעון.
מלך ירושלם – בספרים כ״י ובדפוס ישן אין בריש מאריך וכן חבריו שבענין. וכל ירושלם שבמקרא חסר יו״ד אחר למ״ד חוץ מחמשה הכתובים במסורת ירמיה סימן כ״ו וד״ה ב׳ ריש סימן כ״ה ואף אותם הכתובים בלא יו״ד היו״ד נקראת אף על פי שאינה כתובה כמ״ש במכלול דף ק״י וכמ״ש ביחזקאל י״ד ובבראשית רבה פר׳ נ״ו אברהם קרא אותו יראה שם קרא אותו שלם. והקב״ה קרא אותו ירושלם. וכתב בעל יפה תואר שם סי׳ ט״ז דאע״ג דקרינן ירושלם הוא חסר יו״ד לסבה זו כמ״ש התוספת בפ״ב דתעניות (דף ט״ז. בד״ה הר) וירו במקום יראה כי הוא״ו באל״ף ה״א בגימטריא.
ומפני כל זה, כדי שכל העמים ישמעו וייראו ולא יזידון עוד לעשות כדבר הרע הזה, וגם כדי שישראל לא יתישבו בעריהם1, וַיִּשְׁלַ֨ח שלח אֲדֹנִי-צֶ֜דֶק מֶ֣לֶךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם שליחים אֶל-הוֹהָ֣ם מֶֽלֶךְ-חֶ֠בְרוֹן, וְאֶל-פִּרְאָ֨ם מֶֽלֶךְ-יַרְמ֜וּת, וְאֶל-יָפִ֧יעַ מֶֽלֶךְ-לָכִ֛ישׁ, וְאֶל-דְּבִ֥יר מֶֽלֶךְ-עֶגְל֖וֹן לֵאמֹֽר שכך יאמרו להם השליחים בשמו:
1. אברבנאל.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל
 
(ד) עֲלוּ⁠־אֵלַ֣י וְעִזְרֻ֔נִי וְנַכֶּ֖ה אֶת⁠־גִּבְע֑וֹן כִּי⁠־הִשְׁלִ֥ימָה אֶת⁠־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְאֶת⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
"Come up to me and help me, and let us smite Gibeon; for it has made peace with Joshua and with the Children of Israel.⁠"
תרגום יונתןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
סַקוּ לְוָתִי וְסַעֲדוּנִי וְנִמְחֵי יַת יַתְבֵי גִבְעוֹן אֲרֵי אַשְׁלֵמַת עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כי השלימה – והרעו לעשות, כי הביאו מורך בלב כל.
ונכה – כי אחר שכל המלכים התקבצו ויסכימו להלחם הנה פרעו חק המדינה ומזיקים אל הכלל שיתנו עזר לאויביהם:
עֲלֽוּ-אֵלַ֣י וְעִזְרֻ֔נִי ועזרו לי1 וְנַכֶּ֖ה אֶת-גִּבְע֑וֹן כִּֽי-הִשְׁלִ֥ימָה אֶת עם2 -יְהוֹשֻׁ֖עַ וְאֶת ועם3 -בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל והרעו לעשות כי הביאו מורך בלב כל4, ועוד שאחר שכל המלכים התקבצו להילחם, הנה הפרו את חוק המדינה ומזיקים הם לכלל, שיתנו עזר לאויביהם5:
1. ואמר שיעזרו לו כאילו הוא בעל המלחמה והם הטפלים, כלי יקר.
2. תרגום יונתן.
3. תרגום יונתן.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
תרגום יונתןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַיֵּאָסְפ֨וּ וַֽיַּעֲל֜וּ חֲמֵ֣שֶׁת׀ מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֗י מֶ֣לֶךְ יְרֽוּשָׁלַ֜͏ִם מֶֽלֶךְ⁠־חֶבְר֤וֹן מֶֽלֶךְ⁠־יַרְמוּת֙ מֶלֶךְ⁠־לָכִ֣ישׁ מֶלֶךְ⁠־עֶגְל֔וֹן הֵ֖ם וְכׇל⁠־מַחֲנֵיהֶ֑ם וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל⁠־גִּבְע֔וֹן וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עָלֶֽיהָ׃
Therefore the five kings of the Amorites, the king of Jerusalem, the king of Hebron, the king of Jarmuth, the king of Lachish, the king of Eglon, gathered themselves together and went up, they and all their hosts, and encamped against Gibeon and made war against it.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותעודהכל
וְאִתְכְּנָשׁוּ וּסְלִיקוּ חַמְשָׁא מַלְכֵי אֱמוֹרָאָה מַלְכָּא דִירוּשְׁלֵם מַלְכָּא דְחֶבְרוֹן מַלְכָּא דְיַרְמוּת מַלְכָּא דְלָכִישׁ מַלְכָּא דְעֶגְלוֹן אִינוּן וְכָל מַשִׁרְיַתְהוֹן וּשְׁרוֹ עַל גִבְעוֹן וְאַגִיחוּ קְרָבָא עֲלָה.
(ה-ח) הרביעי והוא במדות והוא שראוי לאדון להשגיח על עבדיו להצילם מיד הקמים עליהם הלא תראה איך התנהג יהושע עם אנשי גבעון ואעפ״י שכבר רמו אותו לעזור להם כנגד ה׳ המלכים הקמים עליהם.
וַיֵּאָסְפ֨וּ ותחילה נאספו המלכים, לאחר מכן1 וַֽיַּעֲל֜וּ עלו חֲמֵ֣שֶׁת | מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֗י, אֲדֹנִי-צֶדֶק מֶ֣לֶךְ יְרוּשָׁלִַ֜ם, הוֹהָם מֶֽלֶךְ-חֶבְר֤וֹן, פִּרְאָם מֶֽלֶךְ-יַרְמוּת֙, יָפִיעַ מֶֽלֶךְ-לָכִ֣ישׁ, וּדְבִיר מֶֽלֶךְ-עֶגְל֔וֹן, ולא סמך איש על מחנה חבירו אלא עלו2 הֵ֖ם וְכָל-מַֽחֲנֵיהֶ֑ם, וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל-גִּבְע֔וֹן וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עָלֶֽיהָ3:
1. כלי יקר ביאר כי אדני-צדק ביקש שהם יבואו אליו ויצאו למחלמה וכך תיקרא המלחמה על שמו, ואולם המלכים בגאותם לא עשו כן אלא נאספו קודם כדי שיצאו כולם ביחד והמלחמה תיקרא על שמם – מלחמת מלכי האמורי.
2. כלי יקר.
3. כלי יקר ביאר כי ידעו מלכי האמורי כי ישראל ישתתפו במלחמה להגן על גבעון, ומרוב שנאתם לישראל עשו כן.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיִּשְׁלְח֣וּ אַנְשֵׁי֩ גִבְע֨וֹן אֶל⁠־יְהוֹשֻׁ֤עַ אֶל⁠־הַֽמַּחֲנֶה֙ הַגִּלְגָּ֣לָה לֵאמֹ֔ר אַל⁠־תֶּ֥רֶף יָדֶ֖יךָ מֵעֲבָדֶ֑יךָ עֲלֵ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מְהֵרָ֗ה וְהוֹשִׁ֤יעָה לָּ֙נוּ֙ וְעׇזְרֵ֔נוּ כִּ֚י נִקְבְּצ֣וּ אֵלֵ֔ינוּ כׇּל⁠־מַלְכֵ֥י הָאֱמֹרִ֖י יֹשְׁבֵ֥י הָהָֽר׃
And the men of Gibeon sent to Joshua to the camp to Gilgal, saying, "Do not withdraw your hands from your servants; come up to us quickly and save us and help us, for all the kings of the Amorites that dwell in the hill country have gathered together against us.⁠"
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁלַחוּ אֲנָשֵׁי גִבְעוֹן לְוַת יְהוֹשֻׁעַ לְמַשְׁרִיתָא לְגִלְגָלָא לְמֵיְמַר לָא תְרַשֵׁל יְדָךְ מַעֲבְדָךְ סַק לְוָתָנָא בִּפְרִיעַ וּפְרוֹק לָנָא וְסַעֲדָנָא אֲרֵי אִתְכְּנָשׁוּ עֲלָנָא כָּל מַלְכֵי אֱמוֹרָאָה יַתְבֵי טוּרָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

וזכר שהגבעונים שלחו אל יהושע לאמר אל תרף ידך מעבדיך, ר״ל כיון שבעבור היותנו עבדיך רודפים אותנו מלכי הארץ אל תרף ידך מעלינו.
תרף – מלשון רפיון.
אל תרף ידיך – לעזוב אותנו בידם.
והושיעה לנו ועזרנו – מבואר ההבדל בין עזר ותשועה, המושיע יעשה את הכל, והעוזר עוזר קצת עד שהנעזר יהיה הפועל העקרי. ועז״א הושיעה, או עכ״פ עזרנו עזר קצת ואנו נלחם: (כי נקבצו. ובפסוק ה׳ אמר ויאספו, כי האסיפה הוא אחר הקבוץ (כמ״ש בפי׳ ישעיה סי׳ יא), והמלכים כבר נתקבצו למעלה סימן ט׳, ופה היה צריך רק אסיפה נגד ישראל. אבל הגבעונים שדברו בבחינת שבאו עליהם שזה תחלת ההסכמה נגדם, אמרו כי נקבצו):
אל תרף ידיך – ואל תשאר בידים רפות כאיש נבהל ועצל.
ומאת ה׳ היתה זאת שנאספו תחילה מלכי האמורי וזאת כדי לתת שהות לגבעונים להודיע ליהושע1, וַיִּשְׁלְח֣וּ אַנְשֵׁי֩ גִבְע֨וֹן שליחים אֶל-יְהוֹשֻׁ֤עַ אֶל-הַֽמַּחֲנֶה֙ הַגִּלְגָּ֣לָה אל הגלגל לֵאמֹ֔ר לו; אַל-תֶּ֥רֶף תרפה2 יָדֶ֖יךָ מֵֽעֲבָדֶ֑יךָ לעזוב אותנו בידם3 כיון שבעבור היותנו עבדיך רודפים אותנו מלכי הארץ4, ואף על פי שאין לנו עזות לבקש עזרה שכן רמאים אנחנו, עשה למען כבודך כי עבדיך אנחנו5, עֲלֵ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מְהֵרָ֗ה מהר וְהוֹשִׁ֤יעָה לָּ֙נוּ֙ וְעָזְרֵ֔נוּ קצת6 במלחמתנו, ואנחנו נהיה הלוחמים העיקריים7, ואולם אנו זקוקים לעזרתך8, כִּ֚י נִקְבְּצ֣וּ אֵלֵ֔ינוּ למלחמה כָּל-מַלְכֵ֥י הָאֱמֹרִ֖י יֹשְׁבֵ֥י הָהָֽר:
1. כלי יקר.
2. מצודת ציון. כלי יקר ביאר כי יתכן ורמזו לו בזה בינתיים להתפלל עליהם.
3. מצודת דוד.
4. אברבנאל.
5. כלי יקר.
6. מלבי״ם.
7. כלי יקר.
8. כלי יקר.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ז) וַיַּ֨עַל יְהוֹשֻׁ֜עַ מִן⁠־הַגִּלְגָּ֗ל ה֚וּא וְכׇל⁠־עַ֤ם הַמִּלְחָמָה֙ עִמּ֔וֹ וְכֹ֖ל גִּבּוֹרֵ֥י הֶחָֽיִל׃
So Joshua went up from Gilgal, he, and all the people of war with him, and all the mighty men of valor.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וּסְלֵיק יְהוֹשֻׁעַ מִן גִלְגָלָא הוּא וְכָל עַמָא עָבְדֵי קְרָבָא עִמֵיהּ וְכָל גִבָּרֵי חֵילָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

וזכר שבא יהושע לעזרם ולהצילם ושהקדוש ברוך הוא המס את הגוים ושהשליך עליהם אבנים מן השמים:
וַיַּ֨עַל יְהוֹשֻׁ֜עַ מִן-הַגִּלְגָּ֗ל ה֚וּא וְכָל-עַ֤ם הַמִּלְחָמָה֙ עִמּ֔וֹ וְכֹ֖ל גִּבּוֹרֵ֥י הֶחָֽיִל: (פ)
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤הי״י֤ אֶל⁠־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אַל⁠־תִּירָ֣א מֵהֶ֔ם כִּ֥י בְיָדְךָ֖ נְתַתִּ֑ים לֹא⁠־יַעֲמֹ֥ד אִ֛ישׁ מֵהֶ֖ם בְּפָנֶֽיךָ׃
And Hashem said to Joshua, "Do not fear them, for I have delivered them into your hand; no man of them shall stand against you.⁠"
תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר יְיָ לִיהוֹשֻׁעַ לָא תִדְחַל מִנְהוֹן אֲרֵי בִּידָךְ מְסַרְתִּינוּן לָא יִתְעַתַּד אֱנַשׁ מִנְהוֹן קָדָמָךְ.
אל תירא מהם כי בידך נתתים – כבר נתתים בידך מימי משה רבך, דכת׳: ונתנם י״י לפניכם וגו׳ (דברים ל״א:ה׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

כי בידך נתתים – בדפוסים אחרונים כתוב בידך ונמסר עליו יתיר יו״ד ואין כן בספרים כ״י גם לא בדפוסים ראשונים.
כי בידך נתתים – מכבר, כי עקר בואם היא נסבה מאתי למסרם בידך: (לא יעמד איש. יש הבדל בין לא יתיצב איש בפניך, שבא תמיד על תחלת מצבו להלחם, ובין לא עמד שפי׳ הגם שהתיצב, כי פה התיצבו לקראת המלחמה אבל לא עמדו, ר״ל לא נשארו עומדים כי כרעו ונפלו):
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל-יְהוֹשֻׁ֙עַ֙, אַל-תִּירָ֣א מֵהֶ֔ם, עיקר בואם היא סיבה מאיתי למסרם בידך1 כִּ֥י בְיָדְךָ֖ נְתַתִּ֑ים מסרתי2 אותם זה מכבר3 עוד מימי משה רבך4, לֹֽא-יַעֲמֹ֥ד אִ֛ישׁ מֵהֶ֖ם בְּפָנֶֽיךָ!: (פ)
1. מלבי״ם.
2. תרגום יונתן.
3. מלבי״ם.
4. כמו שכתוב (דברים לא, ה) ״וּנְתָנָם יְהוָה לִפְנֵיכֶם״, ר״י קרא. כלי יקר ביאר שיהושע לא היה ירא ממלחמה איתם שהרי הובטח לו שהקב״ה יהיה עמו, אלא היה ירא שהמלכים יעשו בעורמה שלא להילחם עם ישראל וילחמו עם הגבעונים וינצחו את הגבעונים, לכך אמר לו הקב״ה, אל תירא כי בידך דווקא אתן אותם.
תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיָּבֹ֧א אֲלֵיהֶ֛ם יְהוֹשֻׁ֖עַ פִּתְאֹ֑ם כׇּל⁠־הַלַּ֕יְלָה עָלָ֖ה מִן⁠־הַגִּלְגָּֽל׃
Joshua came upon them suddenly, for he went up from Gilgal all the night.
תרגום יונתןמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתָא לְוַתְהוֹן יְהוֹשֻׁעַ בִּתְכֵּיף כָּל לֵילְיָא סְלִיק מִן גִלְגְלָא.
פתאום – ענין מהירות מבלי הרגשה מקודם.
כל הלילה – למען לא ירגישו ויבא פתאום.
כל הלילה עלה מן הגלגל – ועי״כ בא עליהם פתאום:
וַיָּבֹ֧א והצליח לבוא1 אֲלֵיהֶ֛ם יְהוֹשֻׁ֖עַ פִּתְאֹ֑ם בפתאומיות2, שכן במשך כָּל-הַלַּ֕יְלָה עָלָ֖ה מִן-הַגִּלְגָּֽל אליהם, וכך הפתיעם3:
1. מלבי״ם.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(י) וַיְהֻמֵּ֤ם יְהֹוָה֙י״י֙ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּכֵּ֥ם מַכָּֽה⁠־גְדוֹלָ֖ה בְּגִבְע֑וֹן וַֽיִּרְדְּפֵ֗ם דֶּ֚רֶךְ מַעֲלֵ֣ה בֵית⁠־חוֹרֹ֔ן וַיַּכֵּ֥ם עַד⁠־עֲזֵקָ֖ה וְעַד⁠־מַקֵּדָֽה׃
And Hashem discomfited them before Israel and slew them with a great slaughter at Gibeon; and they chased them by the way of the ascent of Beth-Horon and smote them to Azekah and to Makkedah.
תרגום יונתןר״י קראמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְתַבְּרִינוּן יְיָ קֳדָם יִשְׂרָאֵל וּמְחָנוּן מַחֲתָא רַבָּא בְּגִבְעוֹן וּרְדָפוּנוּן בְּאוֹרַח מַסְקְנָא דְבֵית חוֹרוֹן וּמְחָנוּן עַד עֲזֵקָה וְעַד מַקֵדָה.
ויהומם י״י לפני ישראל – בכל מקום סתם לך מהו מהומה ופירש במקום אחד ומשם תלמד לכל המקומות כמו שמפורש בל״ב מידות שאגדה נדרשת דבר הסתום במקום אחד ומתפרש במקום אחר כיצד? ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נגשו למלחמה בישראל וירעם י״י בקול גדול ביום ההוא על פלשתים ויהומם (שמואל א ז׳:י׳) כאן לימדך שמהומה על ידי קול גדול ומכאן תלמוד מה הוא מהומה בכל מקום שנמצא מהומה סתם.
ויהומם – מלשון מהומה ובלבול.
דרך מעלה – בדרך העולה לבית חורון.
עד עזקה – כי ברחו דרך בה, ורדפום והכום בדרך עד עזקה וכו׳.
וַיְהֻמֵּ֤ם וּבִלְבֵּל אותם1 יְהוָה֙ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל על ידי קול גדול2, וַיַּכֵּ֥ם והיכה אותם ישראל3 מַכָּֽה-גְדוֹלָ֖ה בְּגִבְע֑וֹן, וַֽיִּרְדְּפֵ֗ם ורדפו אחריהם דֶּ֚רֶךְ מַעֲלֵ֣ה בדרך העולה4 לְבֵית-חוֹרֹ֔ן דרכה ברחו5, וַיַּכֵּ֥ם והרגו בהם בדרך מנוסתם6 עַד-עֲזֵקָ֖ה וְעַד-מַקֵּדָֽה:
1. והוא לשון מהומה ובלבול, מצודת ציון.
2. ר״י קרא.
3. כלי יקר.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד. כלי יקר ביאר כי הקב״ה הוא זה שהיכה אותם בדרך באבני אלגביש כפי שיסופר בהמשך.
תרגום יונתןר״י קראמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיְהִ֞י בְּנֻסָ֣ם׀ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הֵ֞ם בְּמוֹרַ֤ד בֵּית⁠־חוֹרֹן֙ וַיהֹוָ֡הי״י֡ הִשְׁלִ֣יךְ עֲלֵיהֶם֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֧וֹת מִן⁠־הַשָּׁמַ֛יִם עַד⁠־עֲזֵקָ֖ה וַיָּמֻ֑תוּ רַבִּ֗ים אֲשֶׁר⁠־מֵ֙תוּ֙ בְּאַבְנֵ֣י הַבָּרָ֔ד מֵאֲשֶׁ֥ר הָרְג֛וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּחָֽרֶב׃
And it came to pass, as they fled from before Israel, while they were at the descent of Beth-Horon, that Hashem cast down great stones from heaven upon them to Azekah, and they died. More died from the hailstones than they whom the Children of Israel slew with the sword.
תרגום יונתןילקוט שמעונירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה בְּמִפְּכֵיהוֹן מִן קֳדָם יִשְׂרָאֵל אִינוּן בְּמַחְתָנָא דְבֵית חוֹרוֹן וּמִן קֳדָם יְיָ אִתְרְמִיאָה עֲלֵיהוֹן אַבְנִין רַבְרְבָן מִן שְׁמַיָא עַד דַאֲתוֹ לַעֲזֵקָה וּמִיתוּ סַגִיאִין דְמִיתוּ בְּאַבְנֵי בַרְדָא מִדְקַטוּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחַרְבָּא.
ויהי בנוסם מפני בני ישראל וי״י השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים והם במורד בית חורון – ת״ר הרואה מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש ואבני בית חורון ואבן שזרק עוג מלך הבשן ואבן שישב עליו משה כשעשה מלחמה עם עמלק ואשתו של לוט וחומות יריחו שנבלעו במקומם כלם צריכין ליתן שבח והודאה לפני המקום, אבני בית חורון דכתיב ויהי בנוסם מפני בני ישראל.
(יא-יט) החמישי הוא לפרסם ענין הנפלאות שעשה אז השם לישראל בזאת המלחמה עד שכבר המית מהם באבני הברד יותר ממה שהרגו ישראל בחרב ושתוך הזמן הקצר שהגביל יהושע נשלמה נקמת גוי אויביו להורות כי י״י נלחם לישראל ולפרסם זה המופת והשארות זכרו צוה שישיבו ה׳ המלכים תוך המערה ולשום אבנים גדולות על פי המערה להעיר כי לנחץ ענין המלחמה הזאת לא רצו להמתין שיוציאו המלכים האלה משם אבל שמו אז על פי המערה אבנים גדולות ונשארו שם אנשי׳ לשמרם בדרך שלא יאחרו ענין המלחמה הזאת וימהרו לרדוף אחר הנשארים קודם שיבאו אל עריהם בדרך שתשלם הנקמה תוך העת שהגביל יהושע.
הם במורד – כשהם ירדו במורד ההר.
אבנים – אבני ברד.
עד עזקה – בכל הדרך אשר נסו, ממורד בית חורון עד בואם לעזקה, נפלו עליהם אבני הברד.
רבים – מרובים במספר.
וה׳ השליך וכו׳ עד עזקה – הנה שיפלו אבני אלגביש על מקום אחד ויהרגו אדם ובהמה, זה דבר טבעי. אבל פה היה דבר נסיי, שהם ברחו עד עזקה וישראל רדפו אחריהם, ואבני האלגביש לא פגעו בישראל הרודפים, שבאו תמיד אל מקום שעמדו האויבים, רק רדפו מלמעלה על האויבים וסרו מן המקום שהגיעו ישראל שמה:
באבני הברד – כמו תולעת שני במקום שני תולעת, אף כאן באבני ברד (ע״ד לשון יון ואשכנז המקדימות הנסמך אל הסמוך) בברד של אבנים (Aeroliti).
וַיְהִ֞י בְּנֻסָ֣ם | מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל, כאשר היו הֵ֞ם יורדים1 בְּמוֹרַ֤ד ההר2 של בֵּית-חוֹרֹן֙, וַֽיהוָ֡ה הִשְׁלִ֣יךְ עֲלֵיהֶם֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֧וֹת של ברד3 מִן-הַשָּׁמַ֛יִם, ובכל דרך מנוסתם, ממורד בית חורון4 עַד בואם אל -עֲזֵקָ֖ה, נפלו עליהם אבני הברד5 וַיָּמֻ֑תוּ ומתו הם מנפילת האבנים עליהם; רַבִּ֗ים היו אלה6 אֲשֶׁר-מֵ֙תוּ֙ בְּאַבְנֵ֣י הַבָּרָ֔ד מֵאלה אֲשֶׁ֥ר הָרְג֛וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּחָֽרֶב: (ס)
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד. ואותן האבנים היו אבני הברד של מכת מכת מצרים, שבשעה שמשה התפלל שיפסיק הברד, הקב״ה קיבל תפילתו ואפילו הברד שירד כבר מן השמים לא ניתך ארצה אלא עמד באויר, וחלק ירד במלחמה זו של יהושע בגבעון, וחלק אחר עתיד לרדת על הרשעים במלחמת גוג ומגוג, ילקוט מעם לועז.
6. כלי יקר מבאר כי הריבוי היה משתי בחינות, רבים במספר ורבים באיכות, שכל אלו שלא מתו בחרב ישראל ומתו בברד היו הגיבורים שבהם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יב) אָ֣ז יְדַבֵּ֤ר יְהוֹשֻׁעַ֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ בְּי֗וֹם תֵּ֤ת יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־הָ֣אֱמֹרִ֔י לִפְנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֣אמֶר׀ לְעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שֶׁ֚מֶשׁ בְּגִבְע֣וֹן דּ֔וֹם וְיָרֵ֖חַ בְּעֵ֥מֶק אַיָּלֽוֹן׃
Then Joshua spoke to Hashem on the day when Hashem delivered the Amorites before the Children of Israel. And he said in the sight of Israel, "Sun, stand still in Gibeon; and Moon, in the valley of Aijalon.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
בְּכֵן שַׁבַּח יְהוֹשֻׁעַ קֳדָם יְיָ בְּיוֹמָא דִמְסַר יְיָ יַת אֱמוֹרָאָה קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְשָׁא בְּגִבְעוֹן אוֹרִיךְ וְסִיהֲרָא בְּמֵישַׁר אַיָלוֹן.

רמז כ

אז ידבר יהושע – יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבא. אז הוחל לקרוא (בראשית ד׳:כ״ו). אז אמרה חתן דמים (שמות ד׳:כ״ו). אז ישיר משה (שמות ט״ו:א׳). אז ישיר ישראל (במדבר כ״א:י״ז). אז ידבר יהושע. אז אמר דוד (דברי הימים א ט״ו:ב׳). אז אמר שלמה (מלכים א ח׳:י״ב). הרי אלו לשעבר. ויש אז לע״ל. אז תראי ונהרת (ישעיהו ס׳:ה׳). אז יבקע כשחר (ישעיהו נ״ח:ח׳). אז ידלג כאיל פסח (ישעיהו ל״ה:ו׳). אז תפקחנה (ישעיהו ל״ה:ה׳). אז תשמח בתולה במחול (ירמיהו ל״א:י״ב). אז ימלא שחוק פינו (תהלים קכ״ו:ב׳). אז יאמרו בגוים (תהלים קכ״ו:ב׳), הרי אלו לעתיד לבא עשר שירות הם הראשונה במצרים שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיהו ל׳:כ״ט), שנייה שנאמרה על הים אז ישיר משה (שמות ט״ו:א׳), שלישית שנאמר על הבאר שנאמר אז ישיר ישראל (במדבר כ״א:י״ז). ד׳ שאמר משה ויהי ככלות משה לכתוב (דברים ל״א:כ״ד). ה׳ שאמר יהושע אז ידבר יהושע. ו׳ שאמרה דבורה וברק ותשר דבורה וברק (שופטים ה׳:א׳). ז׳ שאמר דוד וידבר דוד לי״י (שמואל ב כ״ב:א׳). ח׳ שאמר שלמה אז אמר שלמה (מלכים א ח׳:י״ב). ט׳ שאמר יהושפט שנאמר וצאתו לפני החלוץ אומר הודו לי״י כי טוב כי לעולם חסדו (דברי הימים ב כ׳:כ״א), ואחד לעתיד לבא שנאמר שירו לי״י שיר חדש תהלתו בקהל חסידים (תהלים קמ״ט:א׳). שכל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה כשם שהנקבה יולדת כך התשועות שעברו היו אחריהם שעבוד. אבל התשועה העתידה לבא קרויה לשון זכר שאין אחריה שעבוד שנאמר ישראל נושע בי״י תשועת עולמים (ישעיהו מ״ה:י״ז).

רמז כא

שמש בגבעון דום – זש״ה אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי (ישעיהו מ״ה:י״ב), א״ר יונתן תנאים התנה הקב״ה עם הים שיהא נקרע לבני ישראל הה״ד וישב הים לפנות בקר לאיתנו (שמות י״ד:כ״ז) לתנאו. א״ר ירמיה בר׳ אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקב״ה אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית הה״ד אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי (ישעיהו מ״ה:י״ב). צויתי את הים שיקרע לפני בני ישראל. צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע שנאמר שמש בגבעון דום. צויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה שנאמר האזינו השמים ואדברה (דברים ל״ב:א׳), צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו שנאמר והעורבים מביאים לו לחם (מלכים א י״ז:ו׳). צויתי את האור שלא תזיק את חנניה מישאל ועזריה. צויתי את האריות שלא יזיקו לדניאל. צויתי את השמים שיפתחו לפני יחזקאל שנאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א׳:א׳). צויתי את הדג שיקיא את יונה שנאמר ויאמר י״י לדג ויקא את יונה (יונה ב׳:י״א). זש״ה ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלהים עשה שייראו מלפניו (קהלת ג׳:י״ד). א״ר יוסי בן זמרא בתחלת ברייתו של עולם אמר הקב״ה יקוו המים ותראה היבשה מפני מה כתיב הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ י״י שמו (עמוס ה׳:ח׳), שיראו מלפניו, מלה״ד למדינה שמרדה במלך מה עשה הביא לגיון אחד קשה והקיפה כדי שיראו בני המדינה ויתיראו מפניו, כך ברא הקב״ה את עולמו יום שיהא יום כו׳ בא יעקב ושקע השמש שלא בעונתו שנאמר וילן שם כי בא השמש (בראשית כ״ח:י״א). בא יהושע ועשה את הלילה יום שנאמר שמש בגבעון דום. הרי צדיקים שגורעין ומוסיפין על דבריו כדי שיהיו הבריות יראין מלפניו, ברא הקב״ה ימים משה עשה את הים יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים (שמות י״ד:כ״ט). בא אלישע ועשה את היבשה ים כה אמר י״י עשה הנחל הזה גבים (מלכים ב ג׳:ט״ז), ברא הקב״ה חורף וקיץ בא אליהו ועשה את החורף קיץ חי י״י אם יהיה השנים האלה טל ומטר (מלכים א י״ז:א׳). בא שמואל ועשה את הקיץ חורף שנאמר הלוא קציר חטים היום אקרא אל י״י ויתן קולות ומטר (שמואל א י״ב:י״ז). ברא הקב״ה העליונים לעליונים התחתונים לתחתונים שנאמר השמים שמים לי״י וגו׳ (תהלים קט״ו:ט״ז), בא משה ועשה את התחתונים לעליונים ואת העליונים לתחתונים שנאמר ומשה עלה אל האלהים (שמות י״ט:ג׳), וירד י״י על הר סיני (שמות י״ט:כ׳).

רמז כב

זש״ה ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם י״י (תהלים קי״ג:ג׳). משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע מקלס להקב״ה, וכן את מוצא בשעה שעמד יהושע בגבעון ובקש לשתק את החמה לא אמר שמש בגבעון עמוד אלא שמש בגבעון דום, אלא כל שעה שהוא מהלך הוא מקלס להקב״ה וכל שעה שהוא מקלס יש בו כח לעמוד לכך א״ל יהושע דום, א״ל השמש אתה אומר לי דום יש קטן פותח פיו ואומר לגדול הימנו דום, אני נבראתי ברביעי ואתה נבראת בששי ואתה אומר לי דום, א״ל יהושע בן חורין קטן שיש לו עבד זקן אינו אומר לו שתוק, לא קנה אברהם אבינו השמים וכל מה שבתוכו שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (בראשית י״ד:י״ט), ולא זו בלבד אלא שנשתחוית כעבד לפני יוסף שנאמר והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית ל״ז:ט׳), א״ל השמש אתה אומר שאדום ומי אומר קלוסו של הקב״ה, א״ל שתוק ואני אומר שנאמר אז ידבר יהושע ואין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר משה (שמות ט״ו:א׳).
שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון – ואמנם אבן ג׳קטיליה מאמין שהשמש לא עמדה, אלא שהתחזיר בלבד נשאר, כדי שיתמיד האור. פעם אחת שאלתיו: האם התחזיר הוא איננו תוצאה מגוף הגורם רושם זה, דהיינו השמש? והשיב: כן הוא! ואמרתי לו: ואם יחדל הגורם, כלום לא יחדל הרושם (גם הוא)? והשיב: שהנס כאן היה דוקא הבהירות שהאור נשאר גם אם המאור נעלם ושקע, ואמרתי לו: מה מביאך לידי אמונה זו? ואמר: איני יכול לתאר לי שהתנועה המתמדת תתעכב אף פעם. (ויכוח עם אבן בלעם המובא בפירוש אבן בלעם)
אז ידבר – אמר שירה תחת השמש, לפי שאמר לשמש דום, דום מלומר שירה, וכל זמן שהוא דומם, עומד ואינו מהלך, שבכל עת הילוכוא אומר שירה.
וירח בעמק אילון – אותה שעה הירחב היה עומד כנגד עמק אילון, והוא רחוק מגבעון,⁠ג שהרי גבעון בגבול בנימין, ואילון בגבול דן.
ופשוטו של מקרא: דום לשון המתנה, כמו אם {כה} יאמרו אלינוד דומו (שמואל א י״ד:ט׳), וכן דום לי״י (תהלים ל״ז:ז׳).
א. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: ״הילולו״.
ב. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת: ״הירח״.
ג. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: ״מגיבעון״.
ד. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: ״אילנו״.
Then [Yehoshua] spoke. He said a song [of praise to God]⁠1 in place of the sun, for he had said "Let the sun stop.⁠" [meaning] that he silenced it from reciting its song.⁠2 During the time it was silent it stood still without moving [on its Orbit,] for during every moment of its orbital movement it recites a song of praise.⁠3 The plain meaning of the verse is that the word דוֹם is an expression of waiting as stated, "If they say to us wait,⁠"4 and similarly, "Wait for Adonoy,⁠"5
And the moon in the valley of Ayalon. At that moment the moon stood opposite the valley of Ayalon which is a distance from Givon, for Givon is within the border of Binyomin6 and Ayalon is within the border of Don.⁠7
1. According to Rashi, Yehoshua sang a song of praise, and the word יְדַבֵּר which is usually translated as spoke, in this context is an expression of שִׁירָה.
2. According to Rambam and other commentaries, the sun, the moon and other heavenly spheres are living beings and possess intelligence. They hear and speak, and thus they interpret these verses literally: "The heavens recount the glory of the Almighty.⁠" (Tehillim 19:2), and Praise Him, sun and moon, praise Him, all the stars of light. (Tehillim 148:3). They actually verbalize the praises of God in the same manner as do human beings and angels.
3. Every moment of its orbit is a source of praise to God who created it in such a miraculous manner.
4. I Shemuel 14:9.
5. Tehillim 37:7.
6. Binyomin's portion was in the south.
7. Don's portion was in the north.
אז ידבר יהושע לי״י – בקש רחמים לי״י שתעמוד לו חמה ושמע הקב״ה לתפילתו וצוה הקב״ה לחמה לעיני כל ישראל שתעמוד לפני יהושע, דכת׳: ויאמר לעיני (כל) ישראל שמש בגבעון דום – פתרונו: המתן כמו דום לי״י והתחולל לו (תהלים ל״ז:ז׳) וכמו דומו עד הגיענו אליכם (שמואל א י״ד:ט׳).
ולא יעלה בדעתך שתאמר שיהושע בעצמו יצוה לחמה שתעמוד לפניו מכמה תשובות שיש בדבר, אחת שאם כדבריך שהוא בעצמו שלט בה לצוותה שתעמוד בפניו לא היה לו למקרא לומר אז ידבר יהושע לי״י, אלא: אז ידבר יהושע לשמש ולירח, ועוד הוא למד דבר זה מדבר הלמד מסופו, מהו אומר בסוף הענין לא היה כיום ההוא {לפניו ולאחריו} לשמע י״י בקול איש (יהושע י׳:י״ד), ואם כדבריך שהוא בעצמו הדמים את החמה היה למקרא זה לומר לא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע השמש בקול איש, אלא על כורחך יהושע בקש רחמים לפני הקב״ה שיעמיד את השמש לפניו עד יקם באויביו ושמע הקב״ה לקולו ואמר לשמש דום לך בפני יהושע ומן היום ההוא ואילך לא היה כיום ההוא לפניו ואחריו שישמע י״י בקול איש שיבקש איש מלפניו שישנה הקב״ה סידרי {בראשית} בשבילו והקב״ה ישמע לו כשם שעמד ליהושע ששינה סידרי בראשית בשבילו, ומפני מה שמע לו לעשות דבר גדול כזה, כי י״י נלחם לישראל, שגם הקב״ה היה רצונו בכך שהוא בכבודו ובעצמו עשה מלחמתו של ישראל. ואף רבותינו לא אמרו שישלוט יהושע בחמה לצוות עליה שתעמוד לפניו אלא על ידי תפלתו שלט בה שעמדה בפניו.
אז ידבר יהושע – תרגם יונתן בכן שבח יהושע. ויתכן כי אחר התפלה היתה השירה, והשירה לא הזכיר. או השירה היא: וידום השמש (יהושע י׳:י״ג), והתפלה היא: ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום. וכן זוכר אותה בדרש, זו השירה במנין עשר שירות. ולשון ידבר מורה על שירה לא על תפלה, כמו: וידבר דוד לי״י את דברי השירה (שמואל ב כ״ב:א׳). ויאמר בתפלתו: לעיני ישראל שמש בגבעון דום, כלומר הפלא הזה יראה היום לעיני ישראל. או לעיני ישראל דבק עם ויאמר, כלומר התפלה הזאת אמרה בקול לפני ישראל.
ופי׳ דום – המתן, כמו: דמו עד הגיענו אליכם (שמואל א י״ד:ט׳), כלומר שיעמוד גלגל השמש במקומו ולא ירוץ כמשפטו.
וירח בעמק אילון – ולירח אמר גם כן שיעמוד בעמק אילון, ואף על פי שגבעון היה בגבול בנימן ואילון בגבול דן, ידמה כי רדפו אותם והכום מגבעון עד אילון. ובגבעון היה חצי היום כשהתפלל שיעמוד השמש, והאל שמע בקולו, כמו שאמר: ויעמוד השמש בחצי השמים (יהושע י׳:י״ג) ועמד עד שיעור שבין עמידתו ומרוצתו היה כיום תמים, והוא היום הארוך שבשנה, והוא יום תקופת תמוז. וכשבא השמש היו בעמק אילון, והאיר הירח, והיה הירח אז מן הדומה בתחלת החדש או בשלישיתו, והתפלל עליו שיעמוד הירח להאיר להם עד שתכלה נקמתם באויביהם. וכן היה, כמו שאמר: וירח עמד עד יקום גוי אויביו (יהושע י׳:י״ג).
וזאת הפליאה כתובה על ספר הישר (יהושע י׳:י״ג), והוא ספר תורת משה. והוא מה שאמר הקב״ה יתברך: נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו׳ (שמות ל״ד:י׳), כמו שפירש א״א ז״ל. כי שתי אותות אמר לו בפסוק ההוא: קרינת פני משה. והוא מה שאמר: כי נורא הוא אשר אני עושה עמך (שמות ל״ד:י׳), ועמידת השמש ליהושע, והוא מה שאמר: נגד כל עמך אעשה נפלאות (שמות ל״ד:י׳). ונתן לו אות קרוב להאמין באות רחוק.
ובדרש: שלשים ושש שעות עמדו השמש והירח. כיצד? המלחמה היתה בערב שבת ונתיירא יהושע שלא יחללו ישראל את השבת, ופשט ידיו למעלה שיעמוד השמש ביום הששי כשיעור יום שבת, והירח כשיעור ליל שבת ומוצאי שבת, והם שלשים ושש שעות.
שמש בגבעון דום – פירוש: התאחר.
וירח בעמק אילון – פירוש: באותו היום היה הירח מאיר ביום, והיו נראים שניהם בשמים, זה בגבעון וזה בעמק אילון, ואמר שיעמוד הירח ולא ידביק את השמש.
אז ידבר יהושע – אם דבר יהושע אין ראוי לי לדבר וימצא הכל בגביע.
אז ידבר יהושע לי״י – בזאת הפר׳ יש ספקות רבות ראוי לעיין בהם האחד הוא שאם היה שהשמש עמד ובטל מהתנועה הנראית לו הנה היה זה המופת יותר נפלא לאין שיעו׳ מהמופתים שנעשו ע״י משה וזה כי המופתים ההם היו בשנוי טבע הנמצאות אלו השפלות והוא יותר נפלא לאין שיעור מה שישתמש בו אלו הנמצאות הנכבדות לשנות את תפקידם משלוט על הנמצאות השפלות אלו לשנות ענין סדורם כי בהם בעצמם מחסרון הסדר והיושר מה שלא יעלם ובכלל הנה זה ממה שאין צריך ביאו׳ למי שעיין באלו העמוקות וכבר ביארנו זה באופן שלם בו׳ מספר מלחמות י״י, ואם היה הענין כן הנה זה סותר מה שאמר׳ התורה שלא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותו׳ והמופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל ואם אמרנו שכבר נעשה כמו זה המופת ע״י משה ואם לא נזכר בתורה כמו שאמרו קצת רז״ל הנה נשא׳ זה הספק בעינו כי כבר היה שוה לו יהושע בגדול שבמופתי׳ הנעשים על יד משה רבינו עליו השלום עם שאם היה הענין כן היה ראוי שלא תשתוק התורה מלספר זה המופת הנפל׳ כי אנחנו נראה מכונת התורה לפרס׳ ענין המופתים והנפלאות כי זה ממה שיבוא להאמין בשם יתברך כמו שנזכר בתורה בענין המופתים שנעשו לפרעה אמר ולמען תספר באזני בנך וגו׳ וידעתם כי אני י״י ועוד כי כבר יראה מפשטי אלו הדברים שלא נתבטל השמש מהתנו׳ ולא הירח וזה יתבאר מפנים מהם מה שאמ׳ ולא אץ לבוא ר״ל שלא מהר לבוא וזה לא ישלול ממנו התנועה אבל ישלול ממנו מהירות התנועה והמאמר שזה דרכו יחייב לו התנועה בכמו אלו המאמרים השלמים אשר ידובר בהם בדברים מדרך מה הוא ומהם מה שאמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון ולא אמר שמש דום וירח אבל לקח להם מקום רחב היו נראי׳ אז אל המקום ההוא והוא מבואר שמי שישלול התנועה מהמקום הרחב לא ישלול התנועה במוחלט כי כבר אפשר שיתנועע במקום רחב ההוא וכבר יחייב זה המאמר בכמו המאמרים השלמים לשמש ולירח התנועה והמשל שמי שיאמר שפלוני עמד בארצו כך וכך ימים הנה לא יתחייב מזה אלא שלא יצא מארצו אבל שכבר יתנועע בארצו או לא יהיה זה המאמר מדרך מה הוא כי יחוייב למי שישלול ממנו התנוע׳ שיאמר שלא יתנועע לא שלא יצא מארצו וזה מבואר למי שעיין בסדרים ההגיונים אשר למלאכת המופתית ומהם מה שאמר ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע י״י בקול איש כי י״י נלחם לישראל הורה בזה כי זה המופת הוא בענין המלחמה בעצמותה ואם היה זה המופת בעמיד׳ מהתנוע׳ לא הי׳ לו רושם בענין המלחמ׳ כלל ומהם כי יתבאר מדבריו כי הש״י לא יעשה מופתים כי אם לצורך או לקנות דעו׳ אמיתיות ולא נזכר בכאן רושם בזה המופ׳ באחד מאלו הצדדים ומהם שכבר התבאר בספר מלחמות י״י כי המופת לא יהיה על יד נביא באלו הנמצאות העליוני׳ ר״ל הגרמים השמימיים ולזה הוא מבואר שלא היה זה המופת בזה הענין אשר יחשב בתחלת המחשבה שהיה בו המופת בזה הספו׳ ואם יספק עלינו מספק על מה שהשרשנו בזה ויאמר שכבר נראה שיעשה המופת ע״י נביא בשנוי סדר תנועת הסדר והוא מה שאמר ישעיה לחזקיה כשאמר מה אות כי ירפא י״י לי ועליתי ביום השלישי בית י״י ויענהו הלך הצל י׳ מעלות אם ישוב הצל אחורנית י׳ מעלות והוא מבואר שתנועת הצל לא תהיה כי אם בתנועת השמש ולזה יחוייב מזה שנוי סדר תנועת השמש נאמר לו כי כשיעיין היטב במאמרים שבאו בזה המקום יתחייב שלא היה זה המופת בשהשתנה סדר תנועת השמש הנה איך יתכן שנאמר שזה יהיה נקל הנה איך שישתנה זה הסדור הוא ענין נפלא מאד ולזה ראוי שנבאר הדברים ההם ויתבאר מזה מה היה ענין המופת ההיא ונאמר כי ידמה לפי הנראה לנו שכבר שם ישעיה הבחירה בזה המופת לחזקיה ואמר שזה האות יהיה באחד מב׳ דרכים האחד בשילך הצל י׳ מעלות יותר על מה שהלך בזולת זמן או שישוב הצל אחורנית י׳ מעלות והוא מבואר שאם היה זה המופת היה בענין המלחמה כמו שזכרנו ולזה הוא מבואר שזה המופת היה בזולת שנוי סדר תנועת השמש וזה יהיה לפי מה שאומר והוא שכבר יתבאר בחוש שכאשר יהיו עננים תחת השמש באופן שירשם בהם ניצוצות וירוצו הנה הם יראו שיהיה השמש בזולת מקום שהוא עם שכבר יראה אז נטיית צל השמש שיעור רב במעט זמן למזרח או למערב לצפון או לדרום לפי מצב העננים ההם וצד תנועתם וזה ממה שאין בו ספק כי תמיד יראה זה מן החוש בזה האופן ולפי שכבר ראה חזקיה אז מהעננים ומצד תנועתם שנקל לצל לנטות עשר מעלות יותר על מה שהלך שאל שיהיה הענין בהפך מה שהיה נראה שהיה נכון אז מצד תנועת העננים ההם ולזה שאל שישוב אחורנית הצל עשר מעלו׳ והנה בספר ישעיה אמר ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה ר״ל לפי החוש ענין מופתי היה בצל כמו שנזכר שם אמר הנני משיב את צל המעלות ובכאן הותר זה הספק ואם ירצה אחד על כל פנים שיהיו אלו המופתים בשנוי סדר תנועת השמש לא אקפיד עליו בזה ומי יתן וכל הטועים לא יטעו יותר מזה השעור כי זה מגדיל לפי מחשבתו עוצם השם יתברך ואחר שנתישב זה הנה נשוב לבאר דברי זאת הפרשה ואומר שמאמר יהושע היה שטרם שיסור השמש מהיות על גבעון והירח מהיות על עמק אילון תשלם נקמת גוי אויביו אבל קצר הכתוב בזה ויורה על זה מה שאמר אחריו וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו והרצון בזה שכבר דמם השמש בגבעון וירח בעמק אילון עד שנשלמה זאת המלאכה מהנקמה וזה היה ענין נפלא כי לא די שיעד שינקמו ישראל מהקמים עליהם אבל יעד עם זה שזאת הנקמה תשלם בזמן קצר כזה ולזה אמר ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע י״י בקול איש כי י״י נלחם בישראל ולזה היו יכולים להשלים הנקמה בזה הזמן הקצר כי יד השם יתברך לא תקצר ואמר לשמוע י״י וגו׳ לפי שלא יעדו השם יתברך שתשלם זו הנקמה בזה הזמן קצר אבל השם יתברך שמע לקולו על דרך מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים (ישעיהו מ״ד:כ״ו).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

(הקדמה)
פרשה אחת עשר בעמידת השמש בגבעון ליהושע ומה שאמר והתפלל עליו. תחלתה אז ידבר יהושע וגו׳, עד וישב יהושע וכל ישראל וגו׳:
ויען וביען היתה זאת הפרשה מטרה לכל המעיינים יורו חציהם נגדה, ראיתי להרחיב הדבור בה, וכדי שאכלול דבריהם ומה שיעירו עליו הכתובים אחקור בה ששה חקירות. בראשונה בדרך שאלה כדרכי, אחר כך אביא שלשה עיונים. אחד במה שנמצא בזה הענין לחכמינו ז״ל. שני בהתרת הספקות שהעירו עליהם השאלות. שלישי בביאור דברי הפרשה כפי הפשט אצלי:
השאלה הראשונה מהו הפועל בנס הזה? האם הוא הבורא ית׳ או השכל הפועל? והרלב״ג בספר מלחמות שלו פרק עשירי מהחלק ב׳ מ״ו אמר שהפועל בכל הנפלאות בכלל הוא השכל הפועל ושאינו הבורא ית׳, וטען כל זה מהיות השכל הפועל מודיע לנביא המופתים קודם שיבאו, וזה לא יהיה אם יהיה הוא הפועל אותם, וגם מאשר יהיה בחק הבורא שנוי וחדוש ידיעה, וגם שיהיה אז פעל השכל הפועל הטבעי יותר שלם ומתמיד מפעל האל בנסים שהוא הפסד ודבר בלתי מתמיד, ואמר שהשכל הפועל (מצד ידיעתו בסדור הדברים אשר בכאן) יאות אליו פעל הנסים כמו שיאות לו הפעל הטבעי כלו:
השאלה השנית בתכלית זה הנס, ולהיות התכלית קודם במחשבה ראוי שיקדם ידיעתו, והמחברים אמרו שהתכלית הוא אם להקנות אמונה ושלמות נפשי, או להקנות טוב גופני ולהציל החשובים, ואם היה הנס בכאן עמידת השמש מתנועתו לא ידענו תכלית אליו, כי נצחון המלחמה כבר יעשהו האל ית״ש גם מלבד עמידת השמש, וכאמרו תשועת ה׳ כהרף עין, וכבר העיר על זה הרלב״ג בפירושו לזאת הפרשה, כ״ש שכבר יוכל להיות התשועה על ידי האבנים שהשליך עליהם האל ית׳ מן השמים, ונהיה זה ביום ובלילה:
השאלה השלישית בחומר זה הנס, האם היה הנס בגרם השמימיי, שנתבטל או נתאחר מתנועתו או היה בתשועת המלחמה ומהירות הנצחון? והחכם הנזכר כתב באותו הספר ובפי׳ הפרשה ג״כ שהיה הנס במהירות המלחמה ולא בחומר הגלגל. וטען על זה מפאת הפועל שהיה אצלו השכל הפועל, והוא מושפע מהגרמים השמימיים ולא יוכל לפעול בהם, ומפאת התכלית שיהיה הנס הגדול ההוא ללא תכלית מתיחס אליו. ואחרים טענו מאשר לא יתקיים העולם אלו היה נח הגלגל היומי, וגם שלהיותו כדורי אי אפשר בו המנוחה. והרמב״ם בספר מורה הנבוכים פרק ל״ה ח״ב העיר על היות הנס הזה בערך ישראל לא בערך הגלגל, אם לא כי הביאו בסודותיו ובקוצר דבריו שמה. והפסוקים עצמם יורו סתירה בזה, כי אמרו ויעמוד השמש יורה שהיה הנס בה, ואמרו ולא היה כיום ההוא לפניו וגו׳, כי ה׳ נלחם לישראל יורה שהיה הנס במלחמה:
השאלה הרביעית בצורת הנס הזה, ר״ל כי אם היה בגרם השמימיי, האם היה הפסקו מהתנועה ומנוחתו בעצם? או אם היה אחור התנועה והיותו יותר מאוחרת ומתונה כדעת ה״ר חסדאי ז״ל שהביא במ״ב פ״ג מספר אור ה׳ אשר לו? ובפסוקי הפרשה עצמה יראה סתירה בדבר הזה, כי אמר וידום השמש ויעמוד השמש יורה על הפסק התנועה, ואמרו ולא אץ לבוא יורה שלא בא במהירות כי אם באיחור:
השאלה החמשית בזמן שהתחיל בו זה הנס ובזמן שהתמיד ר״ל כי אם היה הנס בעמידת השמש או בתשועת המלחמה, באיזה מצב היה השמש כשקרה זה? האם היה בחצי היום כדעת הרלב״ג, או בעת שקיעתו כדעת ה״ר חסדאי ז״ל? ובפסוקים יראה סתירה ג״כ בדבר הזה, כי אמרו שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וגם אמרו ולא אץ לבוא, יורה שהיה סמוך לשקיעה, אמנם אמרו ויעמוד השמש בחצי השמים, יורה שהיה בחצי היום, וגם אם התמיד שעות הרבה כדעת חז״ל (ע״ז כ״ה), או חצי שעה כדעת ה״ר חסדאי?
השאלה הששית באמצעי שנעשה הנס על ידו והוא הנביא, האם יורה זה מעלתו על כל הנביאים ואף על מרע״ה? וזה כי אם היה בחומר הגלגל יתחייב שיהיה מעלת יהושע בנבואה למעלה ממעלת מרע״ה, יען היתה מעלת הנבואה כפי מעלת המופתים, והיה מעלתם כפי מעלת הנושא אשר יהיו בו, ולהיות חומר הגרם השמימיי יותר מעולה מהחומר השפל, יהיה א״כ מופת יהושע יותר גדול ממופתי משה, והכתוב אמר (דברים ל״ד י׳) ולא קם נביא עוד בישראל וגו׳, לכל האותות והמופתים, וכבר העיר גם לזה הרלב״ג בספרו ובפי׳ הפרשה ומלבד שש השאלות האלה הנה נעיר עוד על שאר הספקות אשר בפסוקים כפי הפשט בעיון השלישי בפירוש הפרשה, ואחרי הצעת השאלות אתחיל בעיונים:
העיון הראשון במה שנמצא לחז״ל בענין זה הנס, אמרו במסכת ע״ז פ״ב (דף כ״ה ע״א) וידום השמש וכמה קם? אריב״ל כ״ד שעות, אזל שית וקם שית, אזל שית וקם שית, כוליה מילתא כיום תמים, ר׳ אלעזר אומר ל״ו שעות, אזל שית וקם תריסר, אזל שית וקם תריסר, עמידתו כיום תמים. ור׳ שמואל בר נחמני אמר מ״ח שעות, אזל שית וקם תרתי סרי, אזל שית וקם תרתי סרי, אזל שית וקם כ״ד שעות ולא אץ לבוא כיום תמים, מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים הוה. איכא דאמרי בתוספתא פליגי וגו׳. והתבונן שכל שלשת החכמים האלה קיימו וקבלו ד׳ הקדמות ביניהם בדרוש הזה:
ההקדמה הראשונה שהנס הוא הפסק תנועת הגלגל ומנוחתו, והנה קבלוה ממה שאמר הכתוב וידום השמש ויעמוד השמש:
וההקדמה השנית היא שהתחלת הנס היה בחצי היום, וקבלוה מאמרו ויעמוד השמש בחצי השמים:
וההקדמה השלישית היא שהיו שמה שתי עמידות לשמש, וששתי פעמים עמד באותו יום, וקבלו זה ממה שאמר וידום השמש ויעמוד השמש, וגם מאמרו ויעמוד השמש בחצי השמים, שהוא בחצי היום שהיה בו העמידה הראשונה, ולא אץ לבוא כיום תמים שהוא בעת השקיעה שלא אץ לבוא ועמד שנית:
ההקדמה הרביעית היא בהליכת השמש באותו היום היה שש שעות מהבוקר עד חצי היום, ואז עמד והלך שש שעות אחרות ועמד, והנה קבלו היות זמן ההליכה תמיד שש שעות, לפי שבהיות התחלת הנס בחצי השמים וקם לרבנן שהיום י״ב שעות, א״כ יחוייב שהיה הליכת השמש מהבוקר מעת הזריחה עד חצי היום ו׳ שעות, ובמהלך השני ילך ג״כ שש שעות אחרות להשלים היום. הנה בארבעת ההקדמות האלה לא נפל ביניהם מחלוקת כלל, אבל חלקו בזמן המנוחות והתמדתם. והיה דעת ר׳ יהושע שהיו המנוחות כמו המהלכים, שש שעות מהלך שש שעות במנוחה, ושהוא היה כיום תמים, רוצה לומר שכל זה מנוחה ותנועה היה עולה לכ״ד שעות שהוא היום התמים הכולל יום ולילה. ור׳ אלעזר אמר שכל אחת מהעמידות היה כפל התנועה שהם י״ב שעות בעמידה האחת, וכ״ד שעות בשני העמידות, והנה הביאו אל זה הכתוב שאמר ולא אץ לבוא כיום תמים, ירצה שמה שלא אץ לבוא (והוא זמן העמידה בשתי הפעמים) היה כ״ד שעות כיום תמים שהוא בן כ״ד שעות. ור׳ שמואל בר נחמני אמר שפסוק ולא אץ לבוא לא נאמר כ״א על העמידה האחרונה לבדה, והיא היתה כיום תמים, רוצה לומר כ״ד שעות, ואמנם המנוחה הראשונה קם ליה שהיה י״ב שעות כר׳ אלעזר, לפי שכל עמידת השמש סתם הוא י״ב שעות כמו שהוא בלילה בהיותו תחת הארץ. ואחרים אמרו שהמחלוקת הזה היה בין החכמים האלה בתוספת, רוצה לומר בזמן המנוחות, שחשב ר׳ יהושע שהיה כ״ד שעות כלם עמידה, ור׳ אלעזר ל״ו שעות כלם עמידה, ור׳ שמואל מ״ח שעות כלם עמידה. ושם דרשו על ספר הישר (שם) זהו ספר אברהם יצחק יעקב שנקראו ישרים, שנ׳ (במדבר כ״ג י׳) תמות נפשי מות ישרים, רוצה לומר ספר בראשית, והיכא רמיזא? (בראשית מ״ח י״ט) וזרעו יהיה מלוא הגוים, אימתי יהיה מלוא הגוים? בשעה שעמדה לו חמה ליהושע. ר׳ אלעזר אומר זה ספר משנה תורה דכתיב ביה (דברים ו׳ י״ח) ועשית הישר והטוב, והיכא רמיזא? דכתיב בהם (שם ל״ג י״ז) עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ, בשעה שעמדה לו חמה ליהושע. ר׳ שמואל בר נחמני אומר זה ספר שופטים וגו׳. ושם נאמר עוד, תאנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו למשה ולנקדימון בן גוריון, הנה הוכיחוהו שם למשה מג״ש, שאמר (דברים ב׳ כ״ה) היום הזה אחל תת פחדך ונאמר ביהושע היום הזה אחל גדלך ומאסמכתות אחרות. הנה זהו מה שהבינו חז״ל בנס הזה, ומדבריהם הותרו לדעתם קצת מהשאלות הקודמות. והעולה בידינו מדבריהם (עם היות שהכתובים אפשר שיפורשו באופן אחר זולת מה שפירשו אותם ז״ל) שהיה באמת הנס בגרם השמימיי בהפסק תנועתו, ועליהם ראוי שנסמוך בזה כי הוא האמת ומסכים לפשט הכתובים. ואמנם איך יותרו הספקות שזכרתי לדעתי, הנה הוא כפי מה שאומר:
העיון השני בתשובת השאלות. ולראשונה אומר שהדעת במציאות השכל הפועל נותן הצורות הוא דבר נפלו בו אחרוני חכמי הישמעאלים, ונמשכו אחריהם רבים מחכמי אומתינו, והוא באמת היה למכשול ולאבן נגף לפני בני ישראל, כי הם האמינוהו נותן הצורות ושהוא השם נפשנו השכלית בחיים, וצור ילדם שכחו שאמר (ישעיה כ״ז י״ו) כי רוח מלפני יעטוף וגו׳, בהולדת הרוח ושאר הנפשות החומריות אמר מלפני יעטוף, אבל בנפש השכלית אמר ונשמות אני עשיתי. האמינוהו שהוא צרור החיים, וששכר הנשמות הוא הדבקם עמו אחר המות, והתחייב אליהם שהתאחדו בו והיה כצדיק כרשע ולא האמינו בדברי האשה החכמה שאמרה (שמואל א כ״ה כ״ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך, ביארה שהצרור הוא הבורא יתברך. האמינוהו השומר והמשגיח בעולם הזה. ולא נתנו לב למה שאמר דוד המלך ע״ה (תהלים ל״ג ו) בדבר ה׳ שמים נעשו וגו׳, כי הוא אמר ויהי וגו׳, אשרי הגוי אשר ה׳ אלהיו וגו׳, משמים הביט ה׳ ראה את כל בני האדם ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ היוצר יחד לבם המבין וגומר, הנה ביאר שאותו האל שברא העולם הוא אלהי ישראל ובחר בהם, והוא הוא המשגיח בעולם הזה. האמינוהו המשפיע בנביאים המנבא אותם, והתחייב אליהם היות הנבואה דבר טבעי, והכחישו דברי הנביא ישעיהו ע״ה (ישעי׳ מ״ב ה׳) כה אמר האל ה׳ בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וגו׳, נותן נשמה לעם עליה וגו׳, אני ה׳ קראתיך בצדק ואחזק בידיך וגו׳, שביאר שהאל שברא שמים וארץ הוא נותן הנשמה הוא המדבר לנביא ומחזיק בו להשלים העם על ידו, כמו שאמר (שם) לפקוח עינים עורות וגו׳, ואעפ״י שיהיה זה פעמים על ידי אמצעי, אין המלט מהיות הנבואה ממנו יתברך ברצון פשוט פרטיי ועל דרך נס, וחתם הדברים אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. האמינוהו פועל הנפלאות כלם, ושאין הבורא יתברך פועל אותם, ושכחו מאמר מרע״ה (שמות ט״ו) מי כמוך באלים ה׳ מי כמוך נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא, והמשורר אמר (תהלים ע״ז) אתה האל עושה פלא, ואמר עוד דוד המלך ע״ה (שם קל״ו) הודו לאלהי האלהים וגו׳, הודו לאדוני האדונים וגו׳ לעושה נפלאות גדולות לבדו וגו׳, לעושה השמים בתבונה וגו׳, לרוקע הארץ על המים וגו׳, לעושה אורים גדולים וגו׳ את השמש לממשלת ביום, למכה מצרים בבכוריהם וגו׳, הנה ביאר שהאל יתברך הוא אלהי האלהים, רוצה לומר סבת השכלים הנבדלים, ואדון האדונים, רוצה לומר אדון הגלגלים שהם אדוני הארץ, כמו שפירשוהו במכילתא ז״ל (פר׳ בשלח), והביאו הרב המורה פ״ו ח״ב. הוא הוא שברא העולם, הוא עצמו פועל הנפלאות ואין עמו אל נכר בזה, וראוי היה לשיהיה כן, כי היה מעשה הנסים ממין הבריאה הרצונית המיוחדת אליו יתברך ואינה מהסדור הטבעי הנהוג המסור לכוכבים ולכל צבא השמים או לשכל הפועל לדעת המאמינים אותו. בי אדוני מה אומר אחרי אשר הפך ישראל דברי אלהים חיים ושמו פניהם כחלמיש, לומר שה׳ ואלהים הנמצא בדברי הנביאים ובפעל הנסים הוא שם השכל הפועל, אוי לאזנים שכך שומעות, ועליהם באמת נאמר (ירמיה ה׳ י״ב) כחשו בה׳ ויאמרו לא הוא, וימירו את כבודו בשכל נבדל אחרון וקטן שבשכלים, ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. שומו שמים על זאת, הנה בני אדום לא תשוער חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר כי אין מספר, ויולדו להם אנשים חכמים ונבונים וידועים, הביאו עצה עשו פלילה בחכמת הדבור. בחכמת הטבע, ובאלהיות ובכל חכמת הלמודים, חכמו מחכמת כל בני קדם ואין קצה לספריהם אשר חברו, ועם זה שלחו יד בתורת משה איש האלהים והענדוה עטרות להם, ועתה עברו איי כתיים וראו, האם היה בהם איש שיספק בחידוש העולם או בדבר מהנפלאות? ראו דבריהם במהות הנפש ובהשארותה ובנבואה ובמופתים, היש בהם פוצה פה ומצפצף נגד פשוטי התורה עם כל הפלגת חקירותיהם בחכמות? ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן ודברו אשר לא כדת על ה׳ ועל משיחו בחדוש העולם, בהשגחת האלוה וידיעתו, במהות הנפש ובהשארותה, במעשה הנסים ובכל יתר האמונות האמתיות. הנה זה עם נבל ולא חכם נפלו במהמורות בל יקומו, ויכתבו אותם על ספר למען ירוץ קורא בו, הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובינו, עלו מושיעים מהר אדום ותבונה מהר עשו ונתישרו באמונותיהם, עם היותם העם ההולכים בדרך שכלם לא ראו אור הנבואה ולא שרה באנשיהם, ואנשים מבני ישראל מבני הנביאים עושים כוונות למלאכת השמים, ר׳ אבנר ר׳ יהושע הנרבוני אבן כספי ר׳ יצחק אלבלג ר׳ חנוך פרסה ורבים אחרים. גם בלא דעת הראו עצמם חכמים בדברם על ה׳ תועה, כל אחד מתנשא לאמר אני אמלוך נש״א הוא בישראל בגלותם פנים בתורה שלא כהלכה. ומה לי להביא עוד שמותם על שפתי, וספר כתב איש ריבי הרלב״ג יעיד על זה דעת שפתיו ברור מללו, ראה דעתו בחדוש העולם, שכתב שקדם לו חומר בלתי שומר תמונתו, ראה דבריו בנפש ובנבואה ובאותות ובמופתים אסור לשומעם כ״ש להאמין בהם. ואני בספר מחזה שדי אשר אני עושה לעם, הפלגתי החקירה בדרושים האלה כלם כפי שרשיהם ודרכי החכמה והתורה, להראות העמים והשרים שתורת ה׳ תמימה מחכימת פתי לא נחסר כל בה, ושהאמת כפי פשוטי הכתובים ושדרכי החכמים האלה צלמות ולא סדרים, ואין המקום הזה ממה שיאות בו זו הויכוח, אמנם מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה, כי ידעתי שהוא עון פלילי, ושאם היום הזה היינו חרפה לשכנינו ומצאונו צרות רבות ורעות הסבה האמתית בו היא עון המינות אשר זרחה במצחינו, ועל כן אמרתי הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ועם היות שבאותו חבור הרחבתי החקירה בענין השכל הפועל הזה אשר שמוהו המחברים האלה ומה מלאכתו, ושם נתוכחתי עם הרלב״ג בשלמות, אין המלט במקום הזה משאעיר בתשובת דבריו בקוצר מופלג ריש מלין אומר: והנה אמרתי שפועל הנפלאות אינו השכל הפועל, כי אם הש״י לבדו, כי הוא אשר ברא הדברים הטבעיים על מה שהם עליו והוא היכול לשנות את תפקידם מטבעם, וטענות הרלב״ג אין בהם ממש, לפי שאנחנו נאמר שהמודיע לנביא מה שיהיה אינו השכל הפועל מפאת עצמו כי אם הבורא יתברך הוא המשפיע הוא המודיע מה שיהיה והנפלאות שיעשה קודם היותם, ועם היות שיעבור השפע וההודעה ההיא על ידי אמצעי או אמצעיים, לא מפני זה נכחיש היותו הוא יתברך הפועל בעצם והוא המודיע את כל זה. ומה שטען מחדוש ידיעה וחדוש רצון, הנה כמו שנסבלהו בבריאת העולם ככה נסבלהו במעשה הנסים, גם כי אין בזה חדוש רצון, כי האל ית׳ תמיד ירצה ההטבה, ובהיות הסדר הטבעי מנגד אליה, ישנה אותו לתכלית ההשלמה והטוב אשר ידעהו וירצה בו תמיד, ולזה כוונו חכמינו זכרונם לברכה (ב״ר פר׳ ה׳ ז׳ ע״ב) באמרם תנאים התנה הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית וכו׳, כמו שביארתי באותו חבור (מחזה שדי). ומה שטען שיהיה פעל השכל הפועל המסודר הטבעי יותר שלם מפעל האל הנסיי גם זה הבל ורעות רוח, כי הפעל הטבעי המסודר והפעל הנסיי כלם מאתו יתברך אם לא שהטבעי יעשה אותו ע״י אמצעיים בסדור מוגבל לא יוכלו לשנותו, והפעל הנסיי יעשהו יתברך בעצמו, ר״ל שיצוה עליו בפרט לעשותו, כי אין יכולת באמצעיים לעשות כ״א המסודר. הנה ביארתי בראשי דברים איך לא ימשך ספק כלל בהיות הפועל בנפלאות הוא הבורא יתברך וכמו שאמר (תהלים קל״ו) לעושה נפלאות וגו׳, והותרה בזה השאלה הראשונה:
ולשאלה השנית אומר שבקשת התכלית בדברים האלהיים כבר זכר הרב המורה בפי״ג ח״ג שהוא בלתי ראוי, כי התכלית בהם הוא רצונו יתברך וכפי מה שגזרה חכמתו נעשו הדברים, ולכן במקום הזה אין ראוי שנשאול למה עשה הקדוש ברוך הוא הנס הזה? ודי לנו שלא יעשה ה׳ אלהים דבר נסיי כ״א להכרח, כ״ש שאם היו הנסים והנפלאות להשלים הרואים בשלמות הנפשיי באמונות ובשלמות הגופני כדעת כלל המחברים, הנה היתר זה הוא ממה שיקל, לפי שהיה זה הנס מקנה באמת לעם ישראל אמונה עליונה אמתית, בשהאל ית׳ הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים ושהוא העושה השמים בתבונה ורוקע הארץ על המים, כי במה שראו מהעברתם את הירדן ביבשה חכמו והשכילו כי האל יתברך רוקע הארץ על המים, ושמה שעשה ביריחו האמינו כי לה׳ מצוקי ארץ, ובמה שהעמיד השמש ברקיע השכילו שהשמים שמים לה׳ ושהם מהבריאה המחודשת כיתר הדברים, ולכן הוא יתברך אומר לחרס ולא יזרח וגומר. הנה א״כ בא מזה הנס שלמות נפשיי גדול מאד, וגם כן היה בזה טוב גופניי, לפי שחמשת מלכי האמורי נקבצו שם על גבעון, ואם היו הם וכל חייליהם נשמדים עד בלי השאיר להם שריד תשאר כל הארץ נכבשת במעט מהמלחמה, כי יהיו גבוריה מתים במלחמה הזאת, ומפני זה התעורר יהושע להלחם בהם לא לבד להציל יושבי גבעון, ולזה אמר אל תירא מהם כי בידך נתתים וגו׳, רוצה לומר כי יתנם בידו באופן שאחרי זה בכיבוש הארץ לא יעמוד איש בפניהם, וכן היה שאחרי הנצחון הזה במהירות רב וזמן מועט לקח יהושע את כל הארץ ולכד כל הערים אשר סביבותיהם כמו שאמר בפעם אחת, ומלבד זה הטוב הגופני הנמשך מהנצחון ההוא הנה עוד יהיה לישראל כבוד גדול בנצחון חמשת מלכים כאלה. ולפי שהיה הארץ אשר ראוי שירדפו אותם בני ישראל ארוכה ורחבה, מגבעון שהיה בגבול בנימן עד אילון שהוא בגבול דן, ולא היה שהות ביום כפי מצב השמש להאיר על הארץ כפי הטבע כל כך מהזמן שיספיק לישראל לרדוף אחריהם כל אותו הדרך, והיו אליהם סכנה עצומה ללכת בלילה בארץ אשר לא ידעו. כי אולי תהיה בארות בארות חמר ויפלו שמה והאויב יהפך אל הרודף, לכן בקש יהושע מהאל יתברך שיעשה להם זה הנס להאיר להם. ואינו מהספק למה יבקש על זה ולא יבקש שימיתם בפתע או ישליך עליהם אבני אלגביש עד אבוד אותם? לפי שהיה בוחר בזה הנס להיותו כבוד גדול לישראל בנקמתם מאויביהם, וגם לפי שהיו אצל יהושע כל הנסים בחק הבורא שוים, כמו שאזכור בתשובת השאלה הג׳.
הנה התבאר מזה שהיו בנס הזה תכליות מעולים נפשיים וגופניים, והותרה בזה השאלה השנית:
ולשאלה השלישית אשיב שכבר למדנו התנא (משנה אבות ד׳:ב׳) שעבירה גוררת עבירה, וכאשר המחברים קבלו שהפועל בנפלאות הוא השכל הפועל, מיד התחייב אליהם שלא יהיה נס בחומר הגלגל כי אם בחומר השפל הזה לבד, שמהדעת הנפסד הראשון התחייב הדעת המושחת השני, ולכן האמנתי כי האל יתברך הוא פועל הנפלאות כלם, ושכל הנמצאים עליונים ותחתונים בידו כחומר ביד היוצר, הוא בראם הוא הטביעם כסדרם הנהוג, הוא לבדו ישנה טבעיהם וכאשר יחפוץ. ולמה יקשה בחקו שנוי טבע הגרמים השמימיים משנוי טבע הגרמים החמריים האלה? כי הנה יחד נבראו במעשה בראשית השמים והארץ, וכלם נבראו כאחד וכלם היו אחרי האפס המוחלט וכמות זה כן מות זה אצלו יתברך, ולכן אפשרות הנס בחקו יתברך שוה ודומה בנעשה כגשם השמים לנעשה בחומר הארץ. ובאמת לא הוקשה למחברים הנס והשווי בגרמים השמימיים, כי אם לקבלם היות פועל הנסים הוא השכל הפועל, אבל בהיותו האל יתברך כל הנסים שוים בחקו, ואם היה שהגלגל היומי לא ינוח בטבע, ואם ינוח יחרב העולם בכללו והיותו כדורי יחייב התנועה בהכרח, הנה כל זה הוא כפי השרשים הטבעיים, אבל ברצות ה׳ אין המלט להיות השמים ושמי השמים נחים ועומדים והארץ לעולם עומדת, ושינוח הכדורי ויתנועע הגשם הישר, כי המים גם כן מטבעם יבקשו המטה לכבדותם, ועכ״ז בדרך נס נצבו כמו נד נוזלים, התראה כל זה יותר נמנע מהבריאה הראשונה שנבראו מהאין המוחלט? ואיוב אמר (איוב ט׳ ב׳ וכו׳) אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל חכם לבב ואמיץ כח וגו׳, המעתיק הרים ולא ידעו וגו׳, המרגיז ארץ ממקומה וגו׳, האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום, הנה השוה הפלאות הנעשות בארץ לנסים שיעשו בשמש ובכוכבים שהם הגשמים הנכבדים. ונתן הסבה בזה ואמר (שם) נוטה שמים לבדו וגומר, ודורך על במותי ים, ואומר עושה עש כסיל וכימה וחדרי תימן. ונתן גזרה כוללת שבנמצאים כלם יפעל הנפלאות, וזהו אומרו (שם) עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר, ר״ל שכיון שהאל ית׳ עשה השמים כמו שעשה הים והיבשה וככה ברא הכוכבים כמו שברא הרוחות וחדרי תימן, ראוי הוא אם כן שבאלו ואלו יעשה גדולות ונפלאות לאין מספר, וחבקוק הנביא אמר מסכים לזה (חבקוק ג׳ י׳) ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא, שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתך, בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים, יצאת לישע עמך לישע את משיחך וגו׳, שזה כלו נאמר על נסי יהושע.
ואמר ראשונה שעשה עמו להפליא בארץ במה שפעל ביריחו, וזהו ראוך יחילו הרים, ובהעברת הירדן ביבשה וזהו זרם מים עבר נתן תהום קולו וגו׳, ובעמידת השמש בגבעון וזהו שמש ירח עמד זבולה, ואמר לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך על האבנים שהשליך הקב״ה בזמן אותו הנס על האומות מן השמים להומם ולאבדם.
ואמר שהנה התחברו בזה שתי סבות, האחת רשעת הגוים, והשני שבועת האבות להטיב לישראל, וזהו שאמר בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים שהם האומות, יצאת לישע עמך שהם ישראל לישע את משיחך שהוא יהושע וגו׳. הנה התבאר מזה שהיה חומר זה הנס בגרם השמימיי בהפסק תנועתו, ואמנם הסתירה שיראה בכתובים בענין הזה אפרש אותה בעיון השלישי בביאור הפרשה, והותרה בזה השאלה השלישית:
ולשאלה הרביעית אשיב שבצורת הנס הזה היה ביטול תנועתו, והתימה מהר״ר חסדאי ז״ל (שהוא משלומי אמוני ישראל) מי הביאו לברוח מהאמין מנוחה בגלגל והפסק תנועתו ונטה להאמין בו איחור תנועה? האם היה זה אצלו יותר אפשרי מזה? הנה באמת שניהם ביטול התנועה ואיחורה ממה שהיא ושנוי כל שהוא מהסדור אשר הגרמים השמימיים עליו נמנעים בחק הטבע ושניהם ביכולת האלהי האפשריים מאוד, כמות זה כן מות זה. ואם הביאו לזה אמרו ולא אץ לבא כיום תמים? הנה נתלה באילן קטן, כי הכתוב יסבול פירושים כמו שאבאר בפירוש הפרשה, וגם אמרו וידום השמש ויעמוד השמש לא יסבול שיהיה פירושו איחור התנועה, כי אם מנוחתה והפסקה. הנה א״כ ראוי שנאמין שהיה הענין כמו שיורה פשט הכתובים, וכמו שקבלוהו חז״ל (ע״ז כ״ה) בקבלתם האמתית שהיה הפסק תנועה לא איחורה, ואמנם הסתירה שיראה בפסוקים בזה הענין אנכי אפרש אותה בעיון השלישי בפירוש הפרשה. והותרה השאלה הרביעית:
ולשאלה החמשית אשיב שכפי פשט הכתובים הנה יסבול שהיה תחלת הנס בהיות השמש בחצי היום, והוא אמרו ויעמוד השמש בחצי השמים, ואינו מהקושי למה יבקש יהושע זה אם היה אז בחצי השמים שהוא חצי יום והיה די בזמן להשלים הנקמה? כי כבר אמרתי שהוא ראה שהיה הכרחי לעם לרדוף אחרי האויבים מגבעון ועד עמק אילון שהיה מרחק גדול, ולא היה מהאפשר שיעברו כלו ביום ההוא ממחציתו עד השקיעה כי רב מהם הדרך, וכל שכן שיקשה זה עם התמהמהות המלחמה, ולכן בקש שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, כי עד אותו גבול היה צריך האור, ולא התפלל אלא שיתמיד אור היום עד היותם בעמק אילון וזהו וירח בעמק אילון, רוצה לומר וירח ידום עד היות ישראל בעמק באותו גבול מהאילון, ולפי זה לא יתחייב מלשון הכתוב שהיה זה סמוך לשקיעת החמה, ולא שהיה כבר הירח מגולה לעיניהם בעמק אילון, כי אם שהיה יהושע יודע שבעת הגלותה שמה תכלה המלחמה, ורמז המקום הנאות לרדיפת המלחמה כפי הצורך וההכרחי לנצחון האויבים. הנה הפירוש הזה כבר יסבלוהו הכתובים, אבל לדעתי לא היה הנס כי אם בעת שקיעת החמה כמו שאפרש בדברי הפרשה. והעולה מזה ששני הדעות אפשריים כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת כמו שאבאר, עם היות שחז״ל (כמו שהבאתי) הסכימו היות הנס בחצי היום: ואמנם התמדת הנס נעותי משמוע דברי ה״ר חסדאי ז״ל שכתב שהתמיד בקרוב לחצי שעה, והנה לזמן קטן כזה לא יבקש יהושע נס כ״כ גדול ולא ישנה הקדוש ברוך הוא הגורמים השמימיים, ואם הביאו אל זה כדי שיהיה הנס בלתי מורגש לישראל בהיותם במלחמה, וכ״ש לאומות שלא הגיעה אליהם בו הקדמת ידיעה, כמו שיראה מדבריו הנה יהיה א״כ הנס ללא צורך, כי בהיותו בלתי מורגש לא יקנה אמונה ושלמות נפשיי, ובהיותו כל כך קטן לא יקנה טוב גופני והצלה, וא״כ בא הנס ללא צורך כלל, וחי נפשי שבאמת לא ידעתי הזה או זה יכשר, אם הכחשתו כדברי הרלב״ג או המעטתו כדברי ה״ר חסדאי, וטוב משניהם דעת חכמי התלמוד, שהקטן שבכלם אמר שהתמיד העמידה בשני הפעמים שנים עשר שעות, והגדול שבכלם יאמר שהתמידו העמידות ההם מ״ח שעות, ומי יודע אם נתפרסם הנס ההוא באותו זמן הרבה? עם היות שרובי האנשים כשיארע אליהם העסק בשמחה ובתענוג או באבל והדאגה לא ירגישו בזמן על האמת, כי מהם בשמחה ובצחוק יראה אצלם הזמן קצר ולדואגים ומצטערים יראה יותר ארוך, ואם כן לא יורגש כפי האמת. ועם היות המנוחה הזאת לגלגל שנים עשר שעות (שהוא דעת ר׳ יהושע והוא היותר מתישב) מי המונע שהאומות במלחמה לא ירגישו בו מאד? ואם הרגישוהו לא זכרו הכתוב, אף כי ראינו כל האומות מסכימים עליו וספרי דברי הימים אשר להם יזכרו הנס הזה והוא ממה שיורה שנתפרסם אצלם, והותרה השאלה החמשית:
ולשאלה הששית אומר שלשה דברים בהתרה. האחד הוא שהמחברים הסכימו שענין הנסים והנפלאות משיג עצמי ממשיגי הנבואה, ויהיה מעלת הנביא כמעלת מופתיו. ואני כבר כתבתי בספר מחזה שדי אשר לי הנזכר שאינו כן, כי פעל הנסים והנפלאות אינם משיג עצמי בנבואה, וכי אינו מהבטל שהאדם ינבא ולא יעשה נסים, ושאינם ממה שיורו מעלת הנביא, לפי שהם לא יעשו כי אם כפי הצורך והכרח השעה, ראה דברי הרמב״ם ז״ל בפ״ח מהלכות יסודי התורה בספר המדע אמר ז״ל, משה רבינו ע״ה לא האמינו בו ישראל מפני האותות וכו׳, אלא כל האותות שעשה לפי הצורך עשאן לא להביא ראיה על הנבואה. הוצרך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילם בתוכו, צרכנו למזון והוריד לנו את המן, צמאו בקע להם האבן, כפרו בו עדת קרח בלעה אותם הארץ, וכן כל שאר האותות עכ״ל. הנה הסכים למה שאמרתי: ואני כבר פירשתי בפירושי לספר אלה הדברים בפ׳ וזאת הברכה, שאין פי׳ ולא קם נביא עוד בישראל וגו׳ לכל האותות והמופתים שלא היה כמוהו במעלת הנסים, שאם היתה זאת הכוונה שם היה ראוי שיאמר בכל האותות והמופתים, אבל פירושו ואמתתו הוא, שהבדיל משה אדוננו מבין שאר הנביאים במעלת הנבואה לא במעלת הנסים, ולזה אמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים, כי בדבוק ומעלת ההראות הזה היתה מעלתו באמת. ואמנם אמרו עוד לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה׳ לעשות וגו׳, פירושו באותם האותות והמופתים אשר שלחו ה׳ לעשות בארץ מצרים כפי צורך העת והכרח הענין שהיו בו, הנה היה הקב״ה מדבר אליו באותם הנסים פה אל פה, עם היותו יושב בארץ מצרים עיר בלתי מוכנת לקבול השפע ולשרות הנבואה על הנביא להיותה מלאה גלולים, כמו שאמר (שמות ט׳ כ״ט) כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה׳ וגו׳, שהיה העיר מונע גדול אל הדבוק, ולזה אמר אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים, לכל האותות והמופתים אשר שלחו לעשות בארץ מצרים, שהיה המעלה בזה שידעו ה׳ פנים אל פנים לכל אות ואות ששלחו לעשות בארץ המצריים הבלתי מוכנת, ואם כן לא היתה המעלה בנסים, כי אם בהתודעות שהיה עושה עמו על כל נס ונס, עם היות הארץ בלתי עוזרת אליו, וממה שאמר אשר שלחו ה׳ תדע ותשכיל כי אם לא עשה נסים אחרים לא היה זה למשה בזיון וקצף וקוטן מעלה, כי הוא לא עשה כי אם הנסים שהעת וההכרח הביאו אליהם ושהשם שלחו לעשותם, ואם לא קרה עת צרה לשיצטרכו ישראל הנפלאות ולא הוצרך להעמיד השמש על ידו וקרה זה בימי יהושע, למה יהיה מפני זה גודל כחו ממשה אדוננו? הדבר השני אשר בענין הזה הוא מה שזכר הר׳ חסדאי ז״ל במ״ב פ״א, והוא שאם היה נס יהושע גדול מפאת נושאו שהוא הגורם השמימיי, הנה מופת דבקות השכינה עם משה היה יותר גדול הרבה, להיות נושאו יותר חשוב לאין תכלית, והנה הסכימו חז״ל על זה במסכת סוכה (כ״ח וב״ב דף קל״ד) באומרם שמונים תלמידים היו לו להלל, שלשים מהם ראויים שתשרה שכינה עליהם כמשה רבינו, ושלשים מהם ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע, ובאמרם שתשרה עליהם שכינה רמזו אל זה הדבקות אשר בו נתיחד משה כמו שאמרתי. ואומר אני שכבר באה הטענה הזאת גם כן בסוף התורה, שנאמר ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, והתבונן למה לא אמר ביד החזקה ובמורא הגדול אשר שלחו ה׳ ואמר אשר עשה משה? ולמה בנסי מצרים אמר אשר שלחו ה׳ ולא אמר אשר עשה משה? וידוע שבכולם שלחו ה׳ וכלם עשה משה, אבל היה להודיע ששאר הנסים שלחו ה׳ לעשותם, ודבקות השכינה בעם ישראל לא שלחו ה׳ לעשותו, לפי שהיה הקב״ה שולח לפניהם מלאך, ואמר (שמות ל״ג ג׳) כי לא אעלה בקרבך ומשה הפציר בדבר עד שהלך האל ית׳ עמהם ואמר (שם) נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה׳ כי נורא הוא וגו׳, ועל זה אמר ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה וגו׳, ואז״ל (ע׳ בהגדה של פסח) שהוא גלוי שכינה, ר״ל היות השכינה האלהית מגולה ונראית לעין כל, כמו שאמר (במדבר י״ד י׳) וכבוד ה׳ נראה באהל מועד לעיני בני ישראל, ואמר שעשה משה שיהיה זה לעיני בני ישראל שיהיו כלם רואים הכבוד פתח אהל מועד בכל יום ויום, וזהו שעשה משה לפי אשר הוא סבבו, וזהו באמת תכלית המדרגות אשר זכה אליו ילוד אשה ברוך אשר בחר בו. הנה התבאר שעם היות שמשה לא עשה נס כזה הנה עשה נס אחר גדול ממנו: הדבר השלישי הוא, שכבר השרישונו חז״ל (ע״ז כ״ה ע״א) שגם למשה רבינו עמדה חמה ברקיע, ועם היות שהביאו עליו ראיות מג״ש ומראיות אחרות שהם חלושות, הנה הענין הוא בדרך אסמכתא, אבל היה הדבר מקובל אצלם. ואפשר לומר שבמצרים היה זה בנס החשך, שאמר שם (שמות י׳ כ״א) נטה את ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך, ר״ל וימששו האנשים בהיותם בחשך, ואמר (שם) ויט משה את ידו ויהי חשך אפילה בכל ארץ מצרים וגו׳ ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, היפלא מה׳ דבר שיעמוד השמש תחת הארץ אותם שלשת ימים וגם אור הלבנה לא תהל, ושלבני ישראל יהיה אור במושבותם? זה הכלל אם תאבו ושמעתם שבדבר ה׳ שמים נעשו תאמינו בכל הנסים ותאמנו, כי הן לא קצרה יד ה׳ לעשות במה שברא כמו שירצה, ומי יאמר לו מה תעשה? הנה מכל זה התבאר שאף שנודה בהיות הנס הזה ליהושע כמשמעו, לא ימשך היות מעלת נבואתו למעלה מנבואת משה אדוננו, כ״ש אם נאמר שנעשה לו זה הנס בזכות משה רבו ושאליו עליו השלום נאמר שיהיה כמו שאבאר בפי׳ הפסוקים. ועם זה נשלמה תשובת השאלה הששית ועמה נשלם העיון השני הזה, ויבוא אחריו העיון השלישי בפי׳ הפרשה והתרת הספקות אשר יראו בפסוקים כמו שזכרתי:
העיון השלישי בפירוש הפרשה, ועם היות שחז״ל פירשוהו באופן אחר, כבר הם השרישונו באמרם הדרש ידרש והכתוב יתישב על פשוטו, ולכן אחרי קבלת הנס כמו שהוא ראוי שנפרש הפסוקים באופן יותרו שמונה ספקות אשר יראו בפשטיהם, אשר מהם העירותי כבר בדברי השאלות, ואוסיפה עתה עליהם כהנה וכהנה: הראשון באמרו אז ידבר יהושע לה׳ ולא מצינו שדבר אליו כלל. שני ביום תת ה׳ וגו׳ והיה המאמר הזה מותר, אחר שכבר אמר אז ידבר יהושע, ואז רומז לזמן ההווה לא יצטרך לידיעה אחרת. שלישית שיראה מאמרו וירח בעמק אילון שהיה עת השקיעה, ובאמרו ויעמוד השמש בחצי השמים יורה שהיה בחצי היום. רביעי באמרו וידום השמש וגו׳ ויעמוד השמש וגו׳ והוא מאמר כפול. חמשי באמרו הלא היא כתובה על ספר הישר, ואם היה רומז לנס היה לו לומר הלא הוא כתוב. ששי כאשר אמר ויעמוד השמש בחצי השמים למה לא זכר דבר מהירח? שביעי שבאמרו וידום השמש ויעמוד השמש יורה שנפסקה תנועתם, ובאמרו ולא אץ לבוא יורה שנתאחרה והיתה באיחור ומתינות רב. שמיני באמרו ולא היה כיום ההוא וגו׳ לשמוע ה׳ בקול איש כי ה׳ נלחם לישראל, וזה יורה שהיה הנס במהירות המלחמה ולא בגשם הגלגל, וזה הספק העיר הרלב״ג: והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו הספקות כלם:
(יב) אז ידבר יהושע – אומר שיהושע כשראה חמשת המלכים מתקבצים נכספה וגם כלתה נפשו להשמידם ואת כל חייליהם, כדי שתשאר הארץ נכבשת לפני בני ישראל, בהיות גבורי האומות מתים בל יחיו רפאים בל יקומו, וכל שאר העמים תפול עליהם אימתה ופחד. ולפי שהיה זה סמוך לשקיעת החמה, וראה השמש יורד להכנס תחת הארץ בנכחיות גבעון והתחילה הלבנה להראות עולה מן הארץ בעמק אילון, והיו שניהם חמה ולבנה זה ממול זה וזה כנגד זה, כי היה שם הלבנה קרוב למלואה, חשב יהושע שאם יחשיך היום וישתקע השמש תהיה סכנה עצומה לבני ישראל, כי איך ירדפו אחרי אויביהם באישון לילה ואפלה והם לא יראו אור בחשיכה יתהלכו? מפני זה התפלל לאל יתברך שיעמיד השמש במקום אשר הוא שם לא ירד עוד, ותעמוד הלבנה במקום אשר היא שמה לא תעלה עוד, כדי שיתמיד האור ולא יחלק עליהם לילה, והנה התפלל על הירח כדי שלא תתבלבל התנועה השמימיית כלה. ויען אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד כמו שאחז״ל (חולין דף ס׳ ע״א) היה בלתי אפשר שתעלה הירח בהיות השמש עומד, ולכן התפלל על שניהם ולא זכר שאר הכוכבים, שאלה הם העקר והשאר יוכללו בגזרת אלה, וזהו אמרו אז ידבר יהושע לה׳, ר״ל התפלל לה׳, ואמר שהיה זה ביום תת ה׳ את האמורי לפני בני ישראל. וראוי שתדע כי בי״ת ביום תת ה׳ אינה בי״ת הזמן, אבל היא במקום בעבור, כמו (הושע י״ב) ויעבוד ישראל באשה, (תהלים קכ״ב א׳) שמחתי באומרים לי. או יהיה במקום מן, כמו (ויקרא ח׳ ל״ב) והנותר בבשר ובלחם, (שמות י״ב י״ט) בגר ובאזרח, (משלי ט׳ ה׳) לכו לחמו בלחמי. או יהיה בי״ת הענין, כמו (שמואל ב ג׳ כ״ז) לדבר אתו בשלי, וכמו שהביאם האפוד, יאמר שאז דבר יהושע והתפלל לה׳ על היום ההוא שיתן השם לפני בני ישראל, ובעבור אותו היום שיתנהו השם בידיהם התפלל ואמר לפני בני ישראל שמש בגבעון דום. או יאמר שדבר יהושע לה׳ מאותו היום שיתן האמורי לפני בני ישראל, ר״ל שהתפלל אליו שבאותו יום יתנהו כלו לפני בני ישראל ושיהיה ביום לאור השמש, או שדבר יהושע לה׳ בענין אותו יום שיהיה נותן את האמורי לפני בני ישראל, כי דבר אליו והתפלל בענין אותו היום ואמר שמש בגבעון דום וגו׳. וזכר שלא התבודד לאותה התפלה ולא נפרד מהעדה להתפלל, אבל לעיני כלם דבר, והיתה תפלתו שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. ונוכל לפרש למ״ד לעיני בני ישראל שהיא למ״ד הסבה, כמו (תהלים קכב) למען אחי ורעי, (דברים א׳ כ״ז) לתת אותנו ביד האמורי, יאמר שהתפלל לאל בענין אותו היום ושהיה זה לסבת עיני בני ישראל שלא יראו בחשך, ובהיות השמש על הארץ יראו וירדפו את האויבים, כי העין לא יקבל המוחש אם לא יהיה שם אור, וזהו לעיני בני ישראל. ואמרו שמש בגבעון דום אינו צווי לשמש, אבל הוא תפלה לאל שידום ויעמיד השמש ויפסיקהו מתנועתו, ויהיה דום, כמו (דברים י״ז י״ד) שום תשים עליך מלך פועל יוצא, ואף שיהיה מקור כבר ישמש על הצווי. והתפלה לאל ית׳ שידום השמש בהיותו נכח גבעון ולא ירד עוד, וכן ידום הירח בהיותה נכח עמק אילון ולא תעלה עוד, והותרו בזה הספק הראשון מאז ידבר יהושע לה׳, והשני מאמרו ביום תת ה׳:
תת – מלשון נתינה.
דום – המתן, כמו: דומו עד הגיענו אליכם (שמואל א י״ד:ט׳).
לה׳ – בשם ה׳ ובשליחותו.
ויאמר – הוא הדבור האמור למעלה, ועל שהפסיק בדברים, אמר שוב ׳ויאמר׳.
שמש בגבעון דום – כי בעת ההיא עמד השמש נוכח גבעון, וחשש פן ישקע בעונתו ולא יוכלו לרדוף אחרי האויב באישון הלילה, ולזה אמר להשמש שלא ילך מהלכו, וימתין עוד נוכח גבעון במקום שהוא עומד.
וירח בעמק אילון – כי אז כבר עלתה הירח ועמדה נוכח עמק אילון, ואמר לה שגם היא תמתין במקומה ולא תלך מהלכה, ואולי חשש שאם תלך הירח מהלכה תבוא נוכח השמש במקום עמידתו ותאפיל אור השמש.
השאלות: (יב - יד) מ״ש ביום תת ה׳ וכו׳ מיותר שכבר אמר אז ידבר שהוא אז בעת ההיא? מ״ש בכפל וידום השמש ויעמד השמש, ואמר באמצע עד יקום גוי אויביו, והול״ל ויעמד השמש והירח בחצי השמים עד יקום גוי אויביו? מה הוא הספר הנקרא ספר הישר? למה עמד השמש כ״ד שעות בצמצום? מ״ש ולא היה כיום ההוא וכו׳ הלא חז״ל אמרו (ע״ז כה א) שעמדה חמה למשה, וכבר שמע ה׳ תפלת הנביאים ועשה אותות ומופתים על ידיהם בכל דור ודור? ומה שסיים כי ה׳ נלחם שמשמעותו שלכן נשתנה יום ההוא מימים הקודמים והבאים, והלא גם לפנים וגם אח״כ נלחם ה׳ לישראל בעת שהיו ראוים? והנה יפלא מה היה צורך הנס הזה ולאיזה תכלית והלא כבר כבשו את האמורי והכוהו ולמה בקש יהושע הנס הזה בחנם?
אז ידבר – הנה בפרשה תשא (שמות לד, ט) התפלל משה אם נא מצאתי חן בעיניך ה׳ ילך נא ה׳ בקרבנו וכו׳ (ר״ל שבקש שתתגלה השגחת ה׳ עליהם ותהיה השגחתו דבוקה עמהם בלי אמצעי, עד שלא תהיה מלחמתם טבעיית ע״י מלאך רק נסיית). והשיב לו ה׳ (שם, י), ויאמר הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה׳ כי נורא הוא, הודיעו כי ימלא שאלתו, והודיעו כי יפלה אותם בג׳ דברים. א] שהנפלאות שיעשה עמם יהיו גלוים ונודעים לכל העם, וז״ש נגד כל עמך אעשה נפלאות. ב] שיהיו נפלאות שלא היו דוגמתם עד הנה, וז״ש נפלאות אשר לא נבראו. ג] שלא לבד שיתהוו נגד כל עם ישראל ר״ל במעמד כולם, כי יתפרסמו אח״כ בכל הארץ ובכל הגוים עד שכולם ידעו את מעשה ה׳. ושם אמר (שם, יא - יב) שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גורש מפניך את האמורי וכו׳ השמר לך פן תכרת ברית וכו׳ (למדנו שהנפלאות האלה יעשו בעת כבוש הז׳ אומות שהראשון מהם הוא האמורי), ושם אומר (שם, כז) ויאמר ה׳ אל משה כתב לך את הדברים האלה כי ע״פ הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל, ופירושו שהשם צוהו שיכתוב פרשה זאת, כי עפ״י הדברים האלה כרת אתו ברית, ור״ל מ״ש לו הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות, הוא עפ״י הדברים האלה, שאם לא יקיימו הדברים האלה לא יעשה להם נפלאות האמורים, ומשה כתב זאת בספר, וספר זה קרא פה בשם ספר הישר, כי בו הישירם ללכת באור ה׳. ועפ״ז שים שכל והבין במקראות האלה, עת ראה יהושע כי ה׳ נלחם להם באמורי, רצה שימלא ה׳ את הברית שכרת עם משה אשר נכתב בספר הישר, לעשות להם נס גלוי ומפורסם, וז״ש אז ידבר יהושע לה׳, דבר והזכיר את הברית שכרת:
ביום תת ה׳ את האמרי לפני בני ישראל – שהוא הראשון מן העמים שחשב שם בספר הישר. ונגד התנאי הראשון שא״ל נגד כל עמך אעשה נפלאות, ויאמר לעיני ישראל, אמר יהושע זאת בקול רם שישמעו כל ישראל. ונגד שני תנאים האחרים, אמר שמש בגבעון דום, שבזה יתקיים נפלאות אשר לא נבראו, כי נס כזה בנמצאים העליונים לא נעשה עדיין, וכן יתקיים בכל הארץ ובכל הגוים, כי נס זה יודע ממזרח שמש עד מבואו. והנה לא שאל רק העמדת השמש והירח לבד, לא העמדת הגלגל היומי בכלל, שזה לא היה פלא גדול כ״כ, ויותר יהיה פלא אם הגלגל המניע את הכל לא סר ממשטרו וכל הכוכבים סבבו על מעגלותיהם, רק שני המאורות דממו ויעמודו. שהראשון היה דומה כמעמיד גלגל הריחים ע״י שסותם את המים הנוזלים ומניעים את האופנים, שזה מלאכה קטנה. אבל זה השני דומה כגבור הבא ואוחז בידו את גלגלי הריחים בעוד שהמים מניעים אותם ויתעצם בתקפו נגד כח המניע ויעצור בעד תנועתם, שזה גבורה גדולה ועוצם רב. וזאת עשה יהושע שעצר בעד תנועת השמש והירח, הגם שהאופן היומי הניע ומשך אבירים בכחו וגבורתו, והשמש עמדה אז נגד גבעון והירח נגד עמק אילון וצוה שידומו מתנועתם. וחז״ל במליצתם אמרו (תנחומא אחרי מות ט; ראה שוחר טוב תהלים יט) דום מלאמר שירה, ואמרו אז ידבר יהושע לה׳ שאמר שירה תחת שני המאורות. כי פעולת הנבראים כפי טבעם היא השיר שלהם, בפעולתם הטבעיית יספרו כבוד אל אשר כנן טבע זאת בקרבם ויעמידה לחק בל תמוש, ושביתת פעולתם הטבעיית הוא הדממה מן השירה הזאת. אבל אחר כי השביתה הזאת לא היתה מקריית רק בחיריית ע״י יהושע וישראל משרתיו עושי רצונו להראות כי על ידם ישדד המערכת בהשגחתו, א״כ היה זה שירה נפלאה יותר משיר הטבעי, ושיר זה שר יהושע:
שמש בגבעון דום – בכל מופתי השי״ת המסופרים בתנ״ך אין גם אחד נפלא כנס זה של עמידת חמה ליהושע שבעבורו נשתנו לא בלבד חוקות טבע הארץ הלזו כי גם השמש והירח וכוכבי לכת במהלכם הרגישו בו, גם בהניח שהארץ היא שעמדה מתנועתה; ואע״פי שבדברים היוצאים מן הטבע אין לומר זה נפלא מזה, והאמונה בנפלאות ה׳ היא מעיקרי הדת כי מעמד הר סיני מהן ואם לא נאמין בו נמצאנו כופרים בכל התורה כולה, ואם נאמין באחת נאמין ג״כ בכולן, והמנע האפשרות יתכן אצל בשר ודם אך לא לאל שבידו היכולת; מ״מ אם נוכל לישב הדבר באופן שהאמונה תסכים עם החכמות ותורותן היותר ברורות הנה מה טוב ומה נעים; ע״כ השתדלו גם מאמינים לבאר נס זה ע״ד הטבע, וכונתם בודאי רצויה לה׳ ולבריות; מעתה אל יאשימני הקורא אם השתדלתי גם אני להשיב לאפיקורוס כי בשמים עדי שאין כונתי להרוס רק לבנות.
הנה מצאנו במס׳ אבות (ה׳:ו׳) עשרה דברים נבראו בע״ש בין השמשות, כלו׳ אחר כלות הבריאה קבע ה׳ חוקיה, רק צוה שבזמן מן הזמנים יטה הטבע ממנה, ובין הנסים שהולך ומונה שם לא מצאנו עמידת חמה ליהושע הנפלאת מכל נס; ובת״ב מס׳ תענית (כ.) אמרו על נקדימון בן גוריון שנקדרה חמה בעבורו, ורש״י ותוספות פירשו נקדרה (נפעל?!) מנקבת כלו׳ זורחת מתוך העבים; ובמאמר אחר (שם) כתוב ג׳ נקדמה להם חמה, לשון זר; ובמס׳ עבודה זרה (כ״ה.) כתוב ג׳ עמדה להם חמה; ומסדר עין יעקב מס׳ תענית תפס גרסת נקדה שהיא גרסת הגמרא במס׳ גטין (נ״ו.), זרחה מתוך העבים כנקודה.
עתה כל קורא מבין שיקרא מעשה נקדימון שהשווהו חז״ל למעשה זה של יהושע ישפוט שאין שם עמידת חמה רק השגחה פרטית שהאל יתברך שמו נעתר לחסידו ופיזר העבים למען יודע כי עדין לא בא השמש כיום תמים; ומצאנו ברש״י פרשת בשלח (י״ד:כ״ד) משם ר״א בנו של ר׳ יוסי הגלילי שכ״מ שנכתב לשון ויהם ר״ל שהמם את אויבי ישראל ע״י הרעמת קול (שופטים ד׳:ט״ו, מפורש בשירת דבורה; ש״א ז׳:י׳ וירעם ויהמם); גם כאן שכתוב ויהמם ר״ל שנתן לבני ישראל אות על עזרתו בהקדיר שמים בעבים ובשלח חציו קולות וברקים להום את אויביהם, ואח״כ המטיר עליהם האבנים, (וכמהו ביחזקאל ל״ח:כ״ב וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו׳), ויהושע חשב שקרב הלילה ויצטרך לחדול ממלחמתו והכנענים ינצלו בערי המבצר, והתפלל לה׳ שיעשה לו נס ויאריך היום, ונתפזרו העבים וזרחה החמה; כ״ז דרך השערה לידע תוכן המעשה איך היה, לא פשט המקראות המורה בלי ספק שדעת כותב הספר היתה שעמדה השמש מהילוכה; ובני הדור ההוא האמינו שנס נפלא נעשה להם עד ששרו עליו שירה וכתבוה על ס׳ הישר שאולי היה מחברת שירים ומזה שמו (מפֿיליפפזאן למדתי שבתרגום סורי נקרא ספרא דתושבחתא).
ומשירים קדמונים הנלמדים בע״פ ונמסרים מדור לדור יאות לקחת ראיה על אמתת מעשה הבא בקבלה; ואם לא נפרש כן שספר הישר הוא מחברת שירים וכותב ס׳ יהושע כתב ב׳ או ג׳ מליצות ואמר הלא ידעתם השאר כי כתוב הוא על ס׳ הישר השגור בפיכם מה ראיה על נס נפלא כזה מספר אחר? וגם מה שכתב ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו מוצא ג״כ מדברי השיר המגדיל בשבח יהושע; הלא גם שמואל קרא אל ה׳ ויתן קולות ומטר, וגם אליהו ואלישע עשו כמה נסים מדעתם והסכים האל על ידם, וא״כ היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה׳ בקול איש; רק מ״מ אף על פי שמליצות אלו הן ע״ד הפלגת השיר נ״ל ברור שבני אותו הדור חשבו שעמדה השמש מהילוכה להאריך היום; והחכם המליץ יוסף ברזלי שער שהיתה לקות השמש ביום ההוא, והואיל לקיים דעתו גם מן הכתובים ביחסו לפעל דום הוראת חשך, דומה למה שכתוב המשורר האיטלקי Dante, Inferno, C. 5. v. 28
״l'venni in loco d'ogni luce muto;⁠״
ולפי דעתו וידם השמש ר״ל ויחשך השמש, וירח עמד בפניו להחשיך אורו כמשפטו בלקיות השמש; רק נ״ל שדעתו דרך השערה תקובל וגם גרסת ג׳ נקדרה להם חמה מלשון שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳) מסייעת לה, רק מן הכתובים אין להוכיח עליה שכן כתוב אח״כ ויעמד השמש בחצי השמים א״כ גם על השמש נשתמש בשורש עמד, ותיבות ולא אץ לבוא כיום תמים מוכיחות נגדה.
והר׳ יעקב בן חביב הביא בשם רב אחד מעיר גירונדא (Girona) שעמדה חמה לנקדימון, והשיג עליו וכתב ״ואין דומה דהא ודאי לא אפשר שהעולם יתקיים אפילו רגע בלא סיבוב הגלגל שאין זה טבע העולם, והקב״ה ודאי לא שנה הטבע, אלא עמוד של אורה עמד באמצע הרקיע ונדמה שהוא השמש״; ותימה! ומה חידוש הגיד לנו הרב מגירונדא, והלא כתוב זה כבר בתלמוד מסכת עבודה זרה, ואיך השיג עליו מסדר ע״י? א(מוכרחים אנו לומר שבימים ההם לא רבו עדין המגיהים בתלמוד והיה כתוב בשתי המסכתות תענית ועבודה זרה או ל׳ נקדה או ל׳ נקדרה, לא נקדמה ולא עמדה; ו)⁠החקירה חפשית והדרשה תדרש.
א. ברשימת התיקונים שהדפיס בסוף פירושו לאיוב, מחק המחבר את ביאורו במהדורה קמא המופיע כאן בסוגריים העגולים.
וכשראה יהושע את חמשת המלכים מתקבצים, נכספה וגם כלתה נפשו להשמידם, וראה את השמש שוקעת בגבעון והלבנה עולה בעמק אילון1, וחשש פן תשקע השמש ולא יוכלו לרדוף אויביהם באישון הלילה2, אָ֣ז בהזכירו את הברית אשר כרת הקב״ה עם משה3, יְדַבֵּ֤ר התפלל4 יְהוֹשֻׁעַ֙ לַֽיהוָ֔ה ושיבחו5 וביקש רחמים מהקב״ה שתעמוד לו השמש6, והיה זה בְּי֗וֹם תֵּ֤ת שנתן7 יְהוָה֙ אֶת-הָ֣אֱמֹרִ֔י לִפְנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל, וַיֹּ֣אמֶר יהושע | לְעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל8, שֶׁ֚מֶשׁ בְּגִבְע֣וֹן דּ֔וֹם המתן!9 וְיָרֵ֖חַ המתיני במקומך10 בְּעֵ֥מֶק אַיָּלֽוֹן!11:
1. אברבנאל.
2. אברבנאל, מצודת דוד.
3. שנאמר (שמות לד, י) ״הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְהוָה כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ״, מלבי״ם.
4. רד״ק, אברבנאל.
5. תרגום יונתן.
6. ר״י קרא.
7. מצודת ציון.
8. כלי יקר ביאר ״לעיני ישראל״ כי התרעמו על קבלת הגבעונים ועתה יראו שהקב״ה אוהב את הגרים.
9. רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת ציון. ורי״ד ביאר התאחר. ר״י קרא ביאר כי יהושע ביקש רחמים לפני הקב״ה שיעמיד את השמש לפניו עד יקום באויביו, ושמע הקב״ה לקולו ולפי ביאורו הקב״ה הוא זה שאמר לשמש דום לך בפני יהושע. אברבנאל ביאר כי ״שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם״ אינו ציווי לשמש אלא תפילה לאל שידום ויעמיד השמש ויפסיקהו מתנועתו עד אותו הגבול בו היה צריך יהושע אור למלחמה, ולא התפלל אלא שיתמיד אור היום עד היותם בעמק אילון, וזהו ״וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן״ דהיינו וירח ידום עד היות ישראל בעמק, באותו גבול מהאילון. מלבי״ם ביאר כי לא שאל יהושע רק את העמדת השמש והירח בלבד, אלא ביקש שרק הם יעמדו וכל שאר הכוכבים ימשיכו לנוע, ובכך היה פלא גדול שהיה יהושע דומה כגיבור הבא ואוחז בידו את גלגלי הָרֵחַיִם בעוד שהמים מניעים אותם. וחז״ל במליצתם אמרו (תנחומא אחרי מות סימן ט, וראה שוחר טוב תהלים יט) דום מלומר שירה, ואמרו ״אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה״ שאמר שירה במקום שני המאורות שפסקו לומר שירה, רש״י, מלבי״ם. ועוד אמרו במדרש כי עשר שירות יש, הראשונה במצרים שנאמר (ישעיה ל, כט) ״הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג״, שנייה שנאמרה על הים (שמות טו, א) ״אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה״, שלישית שנאמר על הבאר שנאמר (במדבר כא, יז) ״אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ״, רביעית שאמר משה (דברים לא, כד) ״ וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה״, חמישת שאמר יהושע (כאן) ״אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה״, שישית שאמרה דבורה וברק (שופטים ה, א) ״וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם״. שביעית שאמר דוד (שמואל ב׳ כב, א) ״וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהוָה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת״, שמינית שאמר שלמה (מלכים א׳ ח, יב) ״ אָז אָמַר שְׁלֹמֹה״, תשיעית שאמר יהושפט שנאמר (דברי הימים ב׳ כ, כא) ״...הֶחָלוּץ...הוֹדוּ לַיהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ״, ועשירית לעתיד לבוא שנאמר (תהלים קמט, א) ״שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים״, שכל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה כשם שהנקבה יולדת כך התשועות שעברו היו אחריהם שיעבוד, אבל התשועה העתידה לבוא קרויה בלשון זכר שאין אחריה שיעבוד, שנאמר ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים, ילקוט שמעוני. ובאשר לזמן בו עמדו השמש והירח נחלקו רבותינו בתלמוד (עבודה זרה כה.) כולם מסכימים כי השמש עמדה פעמיים באותו יום, בחצות ״בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם״, ובשקיעה ״וְלֹא אָץ לָבוֹא״, אך נחלקו כמה זמן עמדה בכל פעם, והובאו שם מספר שיטות בעניין זה, (וראה במעם לועז שהביא אף שיטות נוספות), ויש מרבותינו שביארו לפי אחת מהשיטות והיא שעמדה השמש עשרים וארבע שעות (מצודת דוד, מלבי״ם בפס׳ יג) ויש שביארו כשיטה אחרת שלושים ושש שעות, וראה בפרקי דר׳ אלעזר פרק נ״ב, שם מוסבר שהשמש וכן שאר הכוכבים עמדו שלושים ושש שעות כדי למנוע את חילול השבת מהלוחמים, וכך הובא גם ברד״ק שהמלחמה היתה בערב שבת, ונתיירא יהושע שלא יחללו ישראל את השבת ופשט ידיו למעלה שיעמוד השמש ביום הששי כשיעור יום שבת והירח כשיעור ליל שבת ומוצאי שבת, והם שלשים ושש שעות. ויש מרבותינו שהתקשו להבין כיצד ייתכן שעל ידי יהושע נעשה נס גדול יותר מהמופתים שעשה משה, שהרי על משה נאמר (דברים לד-י) ״וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה״?!, רלב״ג תירץ כי כוונת הפסוקים היא שהניצחון במערכה היה כה מהיר, שללוחמים בשדה הקרב נראה היה כי השמש נעמדה במקומה, אברבנאל ומלבי״ם דחו תירוץ זה, אברבנאל ביאר כי כן השמש נעצרה מהילוכה ואין בכך סתירה לעובדה שמשה היה גדול הנביאים שכן נביא עושה ניסים לפי צורך השעה, ואין הניסים מהווים הוכחה לגדולת הנביא שעשאם, משה הוא הנביא הגדול ביותר מכל הנביאים לא בגלל גודל הניסים שעשה אלא בקרבתו המיוחדת לה׳ ״אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים״. ומלבי״ם ביאר כי ה׳ כרת ברית עם משה שהוא יעשה ניסים גדולים יותר בכיבוש הארץ ממה שהיה לפני כן וזוהי הסיבה שיהושע העמיד את השמש בגבעון, כדי שייעשה נס שלא קרה בעבר, וכך תתקיים הברית עם משה רבינו.
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד ביאר כי אולי חשש יהושע שאם תלך הירח בהליכתה תבוא מול השמש במקום עמידתו ותאפיל את אור השמש. כלי יקר ביאר כי העמדת הירח היה עם העמדת הכובים וזאת כדי לבלבל את האויב בכשפיהם.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יג) וַיִּדֹּ֨ם הַשֶּׁ֜מֶשׁ וְיָרֵ֣חַ עָמָ֗ד עַד⁠־יִקֹּ֥ם גּוֹי֙ אֹֽיְבָ֔יו הֲלֹא⁠־הִ֥יא כְתוּבָ֖ה עַל⁠־סֵ֣פֶר הַיָּשָׁ֑ר וַיַּעֲמֹ֤ד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בַּחֲצִ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְלֹא⁠־אָ֥ץ לָב֖וֹא כְּי֥וֹם תָּמִֽים׃
And the sun stood still, and the moon stayed until the nation had avenged themselves of their enemies. Is this not written in the book of Jashar? And the sun stayed in the midst of heaven and did not hasten to go down about a whole day.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאוֹרְיַךְ שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָה קָם עַד דְאִתְפְּרַע עַמָא יִשְׂרָאֵל מִבַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן הֲלָא הִיא כְתִיבָא עַל סִפְרָא דְאוֹרַיְיתָא וְקָם שִׁמְשָׁא בְּפַלְגוּת שְׁמַיָא וְלָא דָחַק לְמֵיעַל כְּיוֹם שְׁלִים.
וידום השמש וירח עמד הלא היא כתובה על ספר הישר – ר׳ חלפיא אייתי ליה מהכא ולמשול ביום ובלילה (בראשית א׳:י״ח) אלו צדיקים שהם שולטין במה שנברא להאיר ביום ובמה שנברא להאיר בלילה. ר׳ חנן בש״ר שמואל בר רב יצחק מייתי לה מסיפא דספרא ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מ״ח:י״ט) אפשר כן, אלא זה יהושע שעומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה שהם שליטים מסוף העולם ועד סופו. ואית דמייתי לה מסיפא דאורייתא בכור שורו הדר לו וגו׳ (דברים ל״ג:י״ז), אפשר לומר כן אלא זה יהושע שעומד ממנו כו׳ (כדלעיל). אר״ש בן יוחאי ספר משנה תורה היה (שגנז) [סגנו] של יהושע נטולו והראהו לגלגל חמה א״ל כשם שלא דממתי מזה אף דום מלפני. א״ר יצחק א״ל עבדא בישא לא זבינת כספא דאבא את לא כך ראה אותך אבא בחלום והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית ל״ז:ט׳).
מאי ספר הישר א״ר חייא בר אבא זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנאמר תמות נפשי מות ישרים (במדבר כ״ג:י׳). ר״א אומר זה ספר משנה תורה דכתיב ביה ועשית הישר והטוב (דברים ו׳:י״ח) ר׳ שמואל בר נחמני אמר זה ספר שופטים דכתיב ביה איש הישר בעיניו יעשה (שופטים כ״א:כ״ה). ויעמד השמש בחצי השמים וכמה הוי יומא, אמר ריב״ל כ״ד שעי אזל שית וקם שית אזל שית וקם שית כולה מילתא כיום תמים. ר״א אומר תלתין ושית אזל שית וקם תריסר אזל שית וקם תריסר עמידתו כיום תמים. ר״ש בר נחמני אומר ארבעים ותמני אזל שית וקם תריסר אזל שית וקם עשרין וארבע ולא אץ לבא כיום תמים מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים. אית תימא בתוספתא פלגי ר׳ יהושע אומר כ״ד אזל שית וקם תריסר אזל שית וקם תריסר עמידתו כיום תמים. ר״א אומר שלשים וששה אזל שית וקם תריסר אזל שית וקם כ״ד ולא אץ לבא כיום תמים מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים. ר׳ שמואל בר נחמני אומר שמונה וארבעים אזל שית וקם כ״ד אזל שית וקם כ״ד מקיש עמידתו לביאתו מה ביאתו כיום תמים אף עמידתו כיום תמים. תאנא כשם שעמדו לו ליהושע כך עמדה לו למשה ולנקדימון בן גוריון, יהושע קראי, נקדימון בן גוריון גמרא. משה מנא לן א״ר אלעזר אתיא אחל אחל כתיב הכא אחל תת פחדך (דברים ב׳:כ״ה) וכתיב התם אחל גדלך. ר׳ יוחנן אמר אתיא תת תת כתיב הכא אחל תת פחדך (דברים ב׳:כ״ה) וכתיב התם ביום תת י״י את האמרי (יהושע י׳:י״ב) ר״ש בר נחמני אמר מגופיה דקרא אשר ישמעון שמעך וגו׳ (דברים ב׳:כ״ה) אימתי ורגזו וחלו מפניך (דברים ב׳:כ״ה) בזמן שעמדה לו חמה. מיתיבי ולא היה כיום ההוא לפניו (יהושע י׳:י״ד) ולאחריו אי תימא שעות הוא דלא הוו נפישי כולי האי, ואי תימא אבני ברד דלא הוו דכתיב ויהי בנוסם מפני (בני) ישראל וי״י השליך עליהם אבנים גדולות (יהושע י׳:י״א). מופת הששי מיום שנבראו שמים וארץ השמש והירח וכוכבים עולים להאיר על הארץ (בראשית א׳:י״ז) עד שבא יהושע ועשה מלחמתם של ישראל והגיע ערב שבת וראה בצרתם של ישראל שלא יחללו את השבת עד שראה חכמי הגוים חובשים במזלות לבא על ישראל מה עשה פשט את ידיו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד ואחד במקומו שלשים ושש שעות עד מוצאי שבת שנאמר וידום השמש וירח עמד וראו כל מלכי ארץ ותמהו לפי שלא היה כמוהו מיום שנברא העולם שנאמר ולא היה כיום ההוא לפניו ו⁠(ל)⁠אחריו לשמוע י״י בקול איש כי י״י נלחם לישראל (יהושע י׳:י״ד).
הלא היא כתובה – דבר זה כתוב בתורה שאמר לו יעקב ליוסף זרעו של אפרים יהיה מלא הגוים וגו׳ (בראשית מ״ח:י״ט), ואימתי, בזמן שעמדה חמה ליהושע, נתמלא כל העולם שומעו של יהושע.
ויעמד השמש בחצי השמיםכיום תמים, ולא אץ לבא.
Is it not written [in the Seifer Ha Yoshor.] This subject is recorded in the Torah,⁠1 for Yaakov had said to Yosef, regarding the descendents of Ephraim "The fame of his descendants will fill the nations.⁠"2 When did this occur? On the day the sun stood still for Yehoshua, the entire world was filled with the fame of Yehoshua.⁠3 The sun stood still half-way in the sky4 and did not hasten to set for a complete day.
1. What is the Seifer Ha Yoshor that is mentioned in this verse? We do not have any book that is called by that name. Rashi identifies the Seifer Ha Yoshor with Seifer Bereshit. It is so called because Yoshor means upright, and this refers to our righteous forefathers, Avraham, Yitchok and Yaakov.
2. Bereshit 48:19.
3. Yehoshua was a descendant of the tribe of Ephraim.
4. It stood still half-way through its orbit in the sky.
וידום השמש וירח עמד – כיון שהמתין השמש שהיה הולך לפני הלבנה על כורחו עמד לו הירח ההולך אחריו כמנהג העולם כששני בני אדם הולכים בזה אחר זה עמד הראשון השיני ממתין בעל כרחו הה״ד: וידום השמש וירח עמד.
ובבראשית רבה (בראשית רבה ו׳): וידום השמש וירח עמד, הלא היא כתובה על ספר הישר, איזהו ספר הישר זה ספר בראשית, ר׳ חילפו מייתי ליה מן הכא ולמשול ביום ובלילה (בראשית א׳:י״ח) – אילו הצדיקים שמושלין במה שנברא להאיר ביום ובלילה, ר׳ חנין בשם ר׳ שמואל בר רב יוסף מייתי ליה מסיפיה דסיפרא ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מ״ח:י״ט) איפשר כן אתמהה? אלא זה יהושע שעומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו. רבנן מייתין לה מסיפיה בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ (דברים ל״ג:י״ז), איפשר כן איתמהא, אלא זה יהושע שעומד ממנו שמעמיד גלגל חמה ולבנה שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו דאמר ר׳ שמעון בן יוחי ספר משנה תורה היה סיגנון ליהושע בשעה שנגלה עליו הקב״ה מצאו {יושב} וספר משנה תורה בידו, אמר לו חזק יהושע אמץ יהושע, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א׳:ח׳). נטלו והראה לו גלגל חמה, אמר לו כשם שלא דממתי מזה אף אתה דום מלפניו מיד וידום השמש וירח עמד. אמר ר׳ יצחק {אמר ליה} עבדא בישא לא זביני כספיה דאבא את אתמ׳ לא כך ראה אותך אבא בחלום הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית ל״ז:ט׳) מיד וידום השמש וירח עמד.
ולפי פשוטו של מקרא: עד יקום גוי אויביו – נקמה זו כתובה על ספר הישר. וכן כל האמור בפרשה כתוב על ספר הישר: כאן כת׳ אל תירא מהם כי בידך נתתים (יהושע י׳:ח׳), ובספר תורת משה ונתנם י״י לפניכם (דברים ל״א:ה׳), כאן כת׳ לא יעמוד איש מהם בפניך (יהושע י׳:ח׳), ולהלן כת׳ לא יתיצב איש בפניך (דברים ז׳:כ״ד).
ויעמד השמש בחצי השמים – מיכן מנה ר׳ יוסי שמנה בסדר עולם (סדר עולם רבה י״א) יום התקופה היה אימתי חמה עומדת באמצע הרקיע בתקופת תמוז, ומדרש חכמינו אימתי השמש עומד בחצי השמים בחצי היום, וכת׳ ולא אץ לבא כיום תמים – פתר׳: לא מיהר לשקוע וכמה שעות עמד לו בחצי השמים כ״ד שעות הה״ד כיום תמים ויום שלם הוא כ״ד שעות ומחצית היום עד שתשקע החמה ו׳ שעות ומעלות השחר עד חצות היום ו׳ שעות נמצא אותו היום מזריחתו ועד שקיעתו שלשים ושש שעות.
עד יקום גוי אויביו – כמו: מאויביו. וכן: השמרו לכם עלות בהר (שמות י״ט:י״ב).
והנה ספר הישר אחשוב שהיה נקרא כך ואבד עם הגלות וכבר רבו בו הפירושים לרבותינו ז״ל וראוי שתדע כי השמש יחדש היום ולזה נאמר שהיום ירד מאד כשקרב השמש לערב כי אז יחלש אור השמש ומה שיהיה בו אור השמש יותר חזק הוא בעת היותו בחצי השמים הנה זה מבואר בנפשו מן החוש וזה יתבאר גם כן ממה שאמר וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום ר״ל שאורו יוסף עד נכון היום כן ארח צדיקים מתישר תמיד אל תוספת השלמות והוא מבואר שבעת היות השמש בחצי השמים לא תוכר בו ירידה כי אם בעת ארוך וזה מבואר מאד למי שעיין בחכמת התכונה עיון מעט וזה יתבאר גם כן מצד כלי המבט כמו האצטורלביי ורביע העיגול כי אז לא תוכר לשמש ירידה באלו הכלים בכמו חצי שעה ולזה אמר שכבר עמד השמש אז בחצי השמים כי כן היה מחויב כי הם היו אצל גבעון והיו רואים השמש על גבעון ולא מהר השמש לרדת כמו שדרך היום התמים שלא ימהר השמש לרדת בו ואחשב שאורך עיר גבעון היה ממזרח למערב וזאת התנועה לא תוכר מאד לשמש אצל חצי היום למיעוט שיעור ירידתו הנה זכר שמצד הנטייה הנראית לו מצד הירידה לא יצא שלא יראה כנגד גבעון אף על פי שהיתה רחבה צר כי לא מיהר לבוא כמשפט ענין השמש אצל סמיכות היום, ובכאן נשלם ביאור דברי זאת הפרשה והותרו הספקות הנופלות בה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על הספר הישר – זכר שהאל ית׳ עשה שאלתו ובקשתו וידום השמש שעמד מתנועתו היורדת, וירח עמד מתנועתו העולה הוא למעלה, ושזה התמיד עד יקום גוי אויביו, ר״ל עד השלמת נקמת ישראל (שהיה גוי אחד בארץ) מאויביו חמשת מלכי האמורי וחייליהם, ואמר זה להגיד כי הנס הזה לא היה צריך אם היה השם ית׳ עושה הנקמה, כי במחנה מלך אשור הכה בלילה אחד מאה ושמונים וחמשה אלף ולא הוצרך לנס ההוא אור השמש, אבל כאן היה צריך כדי להנקם גוי ישראל בידיהם מאויביו, ולא היו יכולין לרדוף אותם ולהנקם מהם בחשך. ואמרו הלא היא כתובה על ספר הישר, כתב רש״י ז״ל (בתוספות שעשה לפי׳ הנביאים) שספר הישר הוא ספר בראשית, ושנרמז באמרו ביוסף (בראשית ל״ז ט׳) והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי שכוון ליהושע שהיה משבט יוסף שהשתחוו לו השמש והירח כשהעמידם ברקיע. ואחשוב אני שיחזור לנקמה שזכר שישראל בעצמו יקום מאויביו, ואמר שאותה נקמה היותה נעשית על ידם ובכח אותו הנס השמימיי הנה משה רבינו בספר התורה שהוא ספר הישר יעד עליה, כי ראה אותה בנבואתו וזכותו אם כן סייע לזה הנס כמו שזכרתי, ויהיה זה בפרשת וזאת הברכה באמרו (דברים ל״ג כ״ו וכו׳) אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים מעונה אלהי קדם וגו׳ ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד וישכון ישראל בטח וגו׳, אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳ מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך, ירצה שהאל ית׳ רוכב השמים בעזר ישראל, ואין זה כי אם בהנהיגו אותם לכל אשר יחפוץ ובהעמידו השמש והירח בעבורם, ושהיה זה כדי שישראל יקחו הנקמה בידיהם, וזהו ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד, ושזה היתה סבה לשכן ישראל בטח, ר״ל כי בהשמד המלכים האלה כבשו הארץ, וסיים דבריו שישראל עם נושע בה׳ שהוא ית׳ היה המושיע בעצם ואמת, וע״כ עשה זה באופן שישאר לישראל כבוד ותפארת הנצחון, וזהו ואשר חרב גאותך ויכחשו אויבך לך ואתה על במותימו תדרוך, הנה בלא ספק משה אדוננו במקום הזה נבא על זאת הנקמה, ועליה אמר כאן יהושע הלא היא כתובה על ספר הישר, והותר הספק החמשי: ואחשוב שאנקלוס הסכים לזה במה שתרגם ואתה על במותימו תדרוך, על פריקת צוארי מלכיהון תדרוך, רצה שבמותימו הם החמשה מלכים האלה שצוה יהושע לאנשי המלחמה שישימו רגליהם על צואריהם, ולגאות מעלתם קראם במותימו. ואם על במותימו תדרוך אמרו על המלכים האלה ראוי הוא שנאמר שגם כן אמר רוכב שמים על עמידת השמש, והוא היותר קרוב מכל מה שדרשו בו חז״ל וכתבו עליו המפרשים:
ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים. כבר ידעת שהשמים אשר הם ממעל לארץ נכח ראשינו יקראו חצי השמים, לפי שהחצי האחר מהשמים הוא למטה מן הארץ, ואמרו כאן בחצי השמים אינו חצי היום ולא יתחייב ממנו, אבל בהיות השמש למעלה מאופק יאמר שהוא בחצי השמים, ואמר שעם היות השמש בעת ההיא סמוך לשקיעה הנה היה מהפלא שלא נשקע, ותמיד עמד השמש למעלה מהאופק שהוא הנקרא בחצי השמים אשר היה בו, כמו שאמר שמש בגבעון דום, וענין זה שזכרו התכוניים שהשמש אחרי שקיעתו וירידתו למטה מהאופק הנה עוד יאיר על הארץ מניצוציו, בכמו שעה וחמשית שעה, ולזה ספר כאן שלא היה האור ההוא אחרי השקיעה מהנשאר אחרי ביאת השמש, אבל באמת היה בחצי העליון מהשמים, ולא אץ לבוא, ר״ל שלא נשתקע כיום תמים וזהו ולא אץ לבוא כיום תמים, והנה לשון אץ אינו נאמר תמיד על המהירות, כי אם גם על הקרבה במקום, כאמרו (יהושע י״ז ט״ו) כי אץ לך הר אפרים, ואמר כאן שלא נתקרב השמש לבוא ולהשתקע תחת הארץ כשיעור יום תמים שהם י״ב שעות שהוא היום התמים מלבד הלילה. והנה אמרו וידום השמש הוא ספור שנח הגלגל אחרי התפלה עד תשלום הנקמה, ואמרו עוד ויעמוד השמש בחצי השמים הוא להגיד השיעור מהזמן אשר נח, ושעמד בחצי השמים העליון הזה למעלה מהאופק, ולא אץ לבוא שהיה כל זה כיום תמים. והנה לא זכר הירח בפסוק ויעמוד השמש, לפי שלא בא כי אם להגיד שהיה השמש ממעל לאופק ולא נשקע תחתיו, וזה לא יסבול שיאמר בירח שהיתה עולה, ועוד כי מאחר שהיא היתה מתיחסת אליו בתנועתה, הנה מה שנ׳ בשמש מהפסק התנועה ידענו שהיה ג״כ בירח, והתבאר מזה היתר הספק השלישי והרביעי והששי והשביעי שהעירותי בפסוקים:
אויביו – מאויביו.
אץ – ענין מהירות, כמו: ואץ ברגלים (משלי י״ט:ב׳).
לבוא – לשקוע, כמו: כי בא השמש (בראשית כ״ח:י״א).
תמים – מלשון תם ושלם.
וידום השמש – רצה לומר, כן היה, שעמדו השמש וירח במקומם.
עד יקום – עד אשר השלימו ישראל להתנקם מאויביו.
הלא היא – הדבר ההיא הלא כתובה בהבטחה בספר הישר, והיא התורה, שנאמר בה על אפרים: וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מ״ח:י״ט), והוא היום הזה שעמדו השמש והירח ליהושע הבא מזרעו, ונתמלא כל העולם שמעו.
ויעמוד השמש – עכשיו מפרש המקום שעמד בה.
בחצי השמים – רצה לומר, לפי הנראה בהאופק ההוא.
ולא אץ לבוא – לא היה ממהר לשקוע, כדרכו מעולם למהר לבית שקיעתו, ללכת בהתמדה מבלי עמידה.
כיום תמים – רצה לומר, נתעכב לעמוד במקום אחד כשעור יום שלם שהוא כ״ד שעות.
[וידם השמש וירח עמד] – מאמר זה מוסגר (ולכן בא מלת עמד בקמץ שמורה על ההפסק, ללמד שהוא מאמר מוסגר, כנודע בכללי הלשון). שיעור הכתוב ויאמר יהושע שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון עד יקום גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר, כ״ז אמר יהושע, ומ״ש וידום השמש וירח עמד, הוא דברי כותב הספר, שנעשה כדבר יהושע, ושלא נתעכב הנס עד שגמר כל דבריו, רק בעת שאמר שמש בגבעון דום, ברגע זו דמם השמש, ובעת שאמר וירח בעמק אילון ברגע זאת דממה הירח. וזה באור דבריו, יהושע אמר שמש בגבעון דום עד יקום גוי מאויביו, שידומו השמש והירח עד גמר הנקמה, ונתן טעם לשאלתו הלא היא כתובה על ספר הישר, ר״ל הלא כן כתוב בספר הישר ששם כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות, שהבטיח לעשות נס גלוי כזה בעת מלחמת האמורי, ולכן אבקש שמש בגבעון דום:
ויעמד השמש – תחלה אמר וידום השמש, שהדממה הוא הפסק התנועה, שבא לספר שעם רגע שיצא זאת מפי יהושע בעוד לא כלה יהושע לדבר הפסיק השמש תנועתו, עתה בא להגיד באיזה מקום עמדה השמש אז וכמה נתארך זמן עמידתה, אומר ויעמד השמש, ר״ל שנשאר עומד בחצי השמים, ר״ל בנקודת נכח הראש אשר באופק ההוא, ונמשך כיום תמים, כ״ד שעות. ור״ל דאף שלענין זמן הנקמה לא היה צריך זמן רב כ״כ, בכ״ז לא אץ מעצמו לבא, כי אחר שרק השמש והירח קמו עמדו וכל צבא השמים סבבו כדרכן, אם היה השמש עומד פחות מכ״ד שעות היה מתהוה מבוכה גדולה במערכת השמים ושינוי סדר, כי כל הככבים יש להם מצב מיוחד לכ״א בנקודה אחרת נגד השמש, ולא ישנו מצבו זה ומרחקו מן השמש לעולם, ואם היה השמש אץ לבא אחר י״ב שעות למשל, היה מתקרב נגד הככבים שעומדים רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב, ומתרחק בשיעור הזה נגד הככבים שעמדו סמוך לו, והיה נשאר שינוי זאת לעולם שהוא שינוי מתמיד בסדר הנמצאים, שזה א״א. ובהכרח עמדה השמש עד ששבו הככבים אל הנקודה שעמדו בה יום אתמול בעת דממה השמש, ואז התחילה ללכת כפי הסדר הקבוע במשמרותם. ולפ״ז מוכרח ג״כ כי השמש והירח לא דממו רק ממהלכם היומי, שמתנועעים ממזרח למערב, אבל מהלכם השנתיי שמתנועעים ממערב למזרח לא נשבת אז, שאם היה כן היתה מוכרחת לעמוד שנה תמימה עד תשוב המערכת שהלך ביום ההוא ושינה סדרו ומצבו נגד השמש והירח אל מקומו הראשון, ואחר שהשמש עם עמדה אז מתנועה המזרחיית בכ״ז הלכה מהלך מעלה א׳ למערב, הוכרחה לעמוד מעט יותר מכ״ד שעות עד באו הככבים אל מקום שנטתה למערב כנודע למעיין בתכונה, ועל כן אמר כיום תמים, בכ״ף הדמיון:
עד יקם – שרש נקם שמש מתחלה להוראת תגמול ועונש כמו לי נקם ושלם (האזינו) וכן כל הורג קין שבעתים יקם (בראשית) והנושא הוא ההורג שֶיֻקַם כלו׳ יֵעָנֵש, וכן כאן יִקם ישלם נקם לאויביו, ואין צורך לשימוש המ״ם, ופעל נקם ישמש גם בלי אות שמושית, ואח״כ נשאל להוראת נקמת קנאה כמו שבעתים יקם קין, ובכן מליצות אל נקמות ה׳ ודומיהן סרה זרותן, ומשמען אל משלם גמול.
ולא אץ – שורש אוץ הוראתו היות נחוץ ביותר שכן כתוב ויאיצו המלאכים בלוט (וירא) ושורש מהר הוראתו נחץ פחות מאוץ, רק בפסוק זה שמליצותיו מוצאות לפ״ר מן שיר השתמש בשורש אוץ של׳ זר הוא כדרך השיר שמניח לשון ידוע ובוחר בזר, ופירוש הפסוק – השמש נתעכב והראה שאין לו נחץ לבוא כביום תמים (וחסרה הבי״ת כמו כיום מדין, ישעיה ט׳:ג׳) כיום תם ונשלם.
והקב״ה מילא את בקשתו של יהושע1 וכך היה2 מיד3, וַיִּדֹּ֨ם הַשֶּׁ֜מֶשׁ במקומו4 והפסיק לשקוע5, וְיָרֵ֣חַ והירח עָמָ֗ד אף הוא6 ופסק מלעלות7, וזאת עַד אשר -יִקֹּ֥ם השלים להתנקם עַם ישראל8, שהיה גּוֹי֙ אחד בארץ9, מֵאֹֽיְבָ֔יו10 הם חמשת מלכי האמורי וחייליהם11; ונקמה זו של ישראל באויביהם12 הֲלֹא-הִ֥יא כְתוּבָ֖ה עַל-סֵ֣פֶר הַיָּשָׁ֑ר ספר התורה13, וַיַּעֲמֹ֤ד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בַּחֲצִ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְלֹא-אָ֥ץ מיהר14 לָב֖וֹא לשקוע15 כדרכו ללא כל עיכוב16, והתעכב כעת כְּשיעור17 י֥וֹם תָּמִֽים שלם18:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. אברבנאל.
6. מצודת דוד.
7. אברבנאל.
8. מצודת דוד. ואמר זאת להגיד כי הנס הזה לא היה צריך אם היה השם ית׳ היה עושה הוא את הנקמה, כי במחנה מלך אשור היכה ה׳ ית׳ בלילה אחד מאה ושמונים וחמשה אלף ולא הוצרך לנס ההוא אור השמש, אבל כאן כדי שישראל ינקום מאויביו, היה צריך אור כי לא היו יכולים לרדוף אותם ולהנקם מהם בחשך, אברבנאל. מלבי״ם ביאר כי השמש עמד עשרים וארבע שעות למרות שהיה דרוש פחות זמן כדי שיחזור בדיוק לאחר יממה למקומו מבלי לגרום מבוכה במערכת השמים וראה שם בהרחבה את ההסבר כי השמש והירח עמדו ממהלכם היומי אך לא עמדו ממהלכם השנתי וראה עוד ביאור בעניין חכמת תכונת העיון (אסטרונומיה) ברלב״ג.
9. אברבנאל.
10. רד״ק, מצודת ציון.
11. אברבנאל.
12. ר״י קרא.
13. ורבותינו נחלקו היכן בספר תורה, יש מהם שאמרו בספר בראשית, שנאמר בה על אפרים (בראשית מח, יט) ״וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם״, והוא היום הזה שעמדו השמש והירח ליהושע הבא מזרעו, ונתמלא כל העולם שמעו, רש״י, מצודת דוד. אברבנאל ביאר כי נקמה זו הובטחה בספר התורה בספר דברים בפרשת וזאת הברכה, בנבואת משה רבינו ע״ה באמרו (דברים לג, כו-כט) ״אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים... מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד... וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב... אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ״, דהיינו שהאל ית׳ רוכב השמים בעזר ישראל, ואין זה כי אם בהנהיגו אותם לכל אשר יחפוץ ובהעמידו השמש והירח בעבורם, ושהיה זה כדי שישראל יקחו הנקמה בידיהם, וזהו ״וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד״, ושזו היתה סיבה לשכון ישראל בטח, כי בהשמד המלכים האלה כבשו את הארץ, ומשה רבינו ע״ה סיים דבריו שישראל ״עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה״ שהוא ית׳ היה המושיע בעצם ואמת, ועל כן עשה זאת באופן שישאר לישראל כבוד ותפארת הניצחון, וזהו ״וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ״. ר״י קרא ביאר כי כל האמור בפרשה זו כתוב על ספר הישר, ספר דברים, כאן כתוב (יהושע י, ח) ״אַל תִּירָא מֵהֶם כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים״, ובספר תורת משה כתוב (דברים לא, ה) ״וּנְתָנָם יְהוָה לִפְנֵיכֶם״, כאן כתוב (יהושע י, ח) ״לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ״, ובספר דברים (ז, כד) כתוב ״לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ״. רלב״ג ביאר כי ספר הישר הוא ספר אשר שהיה נקרא כך ואבד עם הגלות.
14. מצודת ציון.
15. מצודת ציון.
16. מצודת דוד.
17. מצודת דוד.
18. מצודת ציון. דהיינו עשרים וארבע שעות, מצודת דוד, מלבי״ם וראה הרחבה בעניין זה בביאור פס׳ יב דלעיל.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יד) וְלֹ֨א הָיָ֜ה כַּיּ֤וֹםא הַהוּא֙ לְפָנָ֣יו וְאַחֲרָ֔יו לִשְׁמֹ֥עַ יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּק֣וֹל אִ֑ישׁ כִּ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ נִלְחָ֖ם לְיִשְׂרָאֵֽל׃
And there was no day like that before it or after it, that Hashem heeded the voice of a man, for Hashem fought for Israel.
א. כַּיּ֤וֹם ברויאר ציין ספק א?=בַּיּ֤וֹם בבי״ת, אבל בגלל הטשטוש הגדול בכתר קשה להכריע, ובכתבי⁠־היד האחרים בכ״ף וכן בדפוסים.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְלָא הֲוָה כְּיוֹמָא הַהוּא קֳדָמוֹהִי וּבַתְרוֹהִי דְאִתְקַבָּלַת קֳדָם יְיָ צְלוֹת אֱנָשׁ אֲרֵי בְּמֵימְרֵיהּ יְיָ מֵגִיחַ קְרָבָא לְיִשְׂרָאֵל.
ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע י״י בקול איש – ואם תאמר הלא לחזקיה מלך יהודה נתארך היום כמו כן, תשובה לדבריך חזקיה לא ביקש אות זה שיתארך לו אבל הק׳ נתן לו, דכת׳: הנני משיב את צל המעלות וגו׳ (ישעיהו ל״ח:ח׳). אבל זה ביקש, דכת׳: אז ידבר יהושע לי״י (יהושע י׳:י״ב) וכת׳ לשמוע י״י בקול איש למדת שביקש.
כי י״י נלחם לישראל – ולאחר שנלחם הק׳ בישראל ועשו בשונאיהם כרצונם1 שב יהושע וכל ישראל עמו דכת׳: וישב יהושע וכל ישראל עמו אל המחנה הגלגלה, ובעוד שהיו ישראל נלחמים בם ראו חמשה מלכים שי״י נלחם לישראל וברחו להם דכת׳: וינוסו חמשת המלכים האלה.
1. השוו לשון הפסוק באסתר ט׳:ה׳.
ולא היה כיום ההוא – ואף על פי שהיה שוב השמש אחורנית לחזקיהו, האות ההוא היה לאות ולמופת ונתנו השם בעבור שיאמין חזקיהו שיחיה מחליו, והוא כאחד מן המופתים שנעשו על ידי משה. אבל דרך תפלה שיתפלל אדם על שנוי הטבע ונעתר הבורא לאותה תפלה אם לא יהיה לתת בו אות ומופת, לא היה ולא יהיה, וזהו שאמר לשמוע בקול איש כי י״י נלחם לישראל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה׳ בקול איש כי ה׳ נלחם לישראל, יאמר שלא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו, וזה אם בגודל הנצחון ואם במעלת הנס, וכל שכן בהיות נעשה כל זה על פי שאלת יהושע ובקשתו, וזהו לשמוע ה׳ בקול איש. ולפי שלא יחשב מזה שהיתה א״כ מעלתו בנבואה גדולה ממעלת משה לכן אמר עוד כי ה׳ נלחם לישראל, ר״ל לא יורה זה מעלת יהושע, כי לא נעשה הנס בעבורו, כי אם להיות האל נלחם לישראל ובעבורם העמיד השמש ברקיע השמים, וזה מסכים למה שאמרתי מענין הנסים שלא יורו בהכרח על מעלת הנבואה כי אם על צורך השעה וזכות המקבלים. ומאשר אמר ולא היה כיום ההוא, דרשו חז״ל (ע״ז כ״ה) (והוא פי׳ נאה בכתוב) שלא היה יום כאותו יום לפניו ולאחריו, ר״ל באורך ובהתמדה, שהוא היה היום הגדול שהיה בימים, כי עם היות שנאמין שהיה נס החשך שעשה משה במצרים בעמידת תנועת הגלגל, הנה לא היה יום אחד אבל היה לילה והפסק האור זמן הרבה, ומזה יראה שאין הפסוק הזה שולל היות הנס בגרם השמים, והותר הספק השמיני. הנה ביארתי עצם הדרוש והפסוקים כאשר עם לבבי, והנה הארכתי בזה לפי ששמעתי דבת רבים מגור מסביב במה שהאמינו בנס הזה, ואני מלאתי אחרי ה׳:
כיום ההוא – להיות בו פלא כזה לשמוע וכו׳ כאשר שמע בקול יהושע להעמיד השמש והירח.
כי ה׳ – הפלא הזה נעשה בעבור שה׳ נלחם לישראל, ובעבורם עשהו.
ולא היה – ר״ל שהיה דבר חדש בנס הזה, אשר לא היה כמוהו. א] במי שסבב את הנס, כי כל הנסים נעשו או ע״י רצון ה׳, או אם נעשו ע״י נביא הוצרך לתפלה ובקשה, לא שיעשה הנביא הנס דרך גזרה כמו שעשה יהושע שגזר על השמש והירח וידומו. וז״ש שלא היה כיום ההוא כו׳ לשמוע ה׳ בקול איש, שלא היה פה תפלה וחנינה, רק קול, שנתן יהושע בקולו, צוה על השמש וה׳ שמע. ב] בתכלית שבעבורו נעשה הנס, שבכ״מ שנעשה הנס ע״י רצון ה׳ היה לפעמים להגדיל שמו הגדול, ולפעמים להגדיל מעלת ישראל, אבל בכ״מ שבא הנס ע״י תפלת הנביא היה או לכבוד השם, או להציל את ישראל מני צר, אבל לא שאל הנביא אות ופלא מעולם שיהיה תכליתו רק להודיע שה׳ נלחם לישראל, כי בכ״מ שהיתה ההצלה קרובה עפ״י טבע לא היה מבקש נס, ופה שכבר נצולו עפ״י טבע או נס קרוב אל הטבע, ומה שגזר יהושע על העמדת השמש היה רק להודיע כי ה׳ נלחם לישראל, נס כזה ע״י נביא לא היה לפניו ואחריו. ושיעור הכתוב, שלא היה כיום ההוא שישמע ה׳ בקול איש, מה שאיש נתן בקולו וגזר שרוצה להודיע ולפרסם כי ה׳ נלחם לישראל, וה׳ ישמע קולו וגזרתו שהוא על התכלית הזה, דבר כזה לא היה מעולם:
וְלֹ֨א הָיָ֜ה ניצחון ונס1 כַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ להיות בו פלא כזה2, לא לְפָנָ֣יו וְלא אַחֲרָ֔יו! ולא היה ולא יהיה עוד יום בו יסכים3 לִשְׁמֹ֥עַ יְהוָ֖ה בְּק֣וֹל אִ֑ישׁ לשנות את סדרי הטבע4; ולא שהיה יהושע גדול ממשה, אלא שנעתר ה׳ לתפילת יהושע5 כִּ֣י יְהוָ֔ה נִלְחָ֖ם לְיִשְׂרָאֵֽל ובעבורם העמיד את השמש והירח ברקיע השמים6: (פ)
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד. ואף על פי שהיה שוב דבר כזה ששבה השמש אחורנית לחזקיהו, האות ההוא היה לאות ולמופת ונתנו ה׳ בעבור שיאמין חזקיהו שיחיה מחליו, והוא כאחד מן המופתים שנעשו על ידי משה, אבל דרך תפילה שיתפלל אדם על שנוי הטבע ונעתר הבורא לאותה תפילה, לא היה ולא יהיה, ר״י קרא, רד״ק. ודרשו חז״ל (עבודה זרה כה.) שלא היה ולא יהיה יום ארוך כזה, אברבנאל.
3. רד״ק.
4. רד״ק.
5. אברבנאל.
6. אברבנאל, מצודת דוד.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיָּ֤שׇׁב יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ אֶל⁠־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּֽלָה׃
And Joshua returned, and all Israel with him, to the camp to Gilgal.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְתָב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ לְמַשְׁרִיתָא לְגִלְגָלָא.
וזכר אחר זה חריצות יהושע בענין זאת המלחמה למהר להחרים אלו הגוים ושכבר הגיע לישראל מעולם הצלחה שכלם שבו בשלום לא הוכה אחד מהם ולא השתדלו האויבים להכות אחד מהם כי נפל פחדם עליהם וזהו אמרו על צד המשל לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

פרשת שתים עשרה במלחמות שעשה יהושע למלכי הארץ והערים אשר לכד. תחלתה וישב יהושע וכל ישראל עמו הגלגלה עד ויהושע זקן בא בימים. והנה אעיר בפסוקים האלה שש שאלות כדי להמשיך המנהג כבשאר הפרשיות:
השאלה הראשונה באומרו וישב יהושע וכל ישראל עמו אל המחנה הגלגלה, יורה שהיה זה אחרי כלות המלחמה, ואם כן איך אמר אחר זה וינוסו חמשת המלכים וגו׳, ויוגד ליהושע לאמר נמצאו חמשת מלכים וגו׳, ויאמר יהושע גולו אבנים וגו׳ ואתם אל תעמודו וגו׳, ויהי ככלות יהושע ובני ישראל להכותם וגו׳, וישובו כל העם אל המחנה אל יהושע מקדה? ויראה שהיה המחנה במקדה וששם שבו לא אל הגלגלה:
השאלה השנית במלחמה שנלחם אחר כך עם מלך חצור ועם שאר המלכים, והשם ית׳ אמר לו אל תירא מהם וגו׳, את סוסיהם תעקר ואת מרכבותיהם תשרף באש, ולמה צוה זה בזאת המלחמה לעקר הסוסים ולשרוף העגלות מה שלא צוה במלחמה אחרת?
השאלה השלישית אמרו רק כל הערים העומדות על תלם לא שרפם ישראל כי אם חצור וגו׳, ולמה שרף חצור מכל שאר הערים? ועם היות שבדרש (ב״ר פר׳ צ״א) אמרו כי משה מסר לו שישרוף חצור ועל פיו עשאו יהושע, אין ראוי שנסתפק בזה, אחר שלא נמצא בכתוב היכן צוהו עליו:
השאלה הרביעית באמרו ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה וגו׳, ולמעלה אמר לכד יהושע בפעם אחת, ר״ל שכל המלכים ההם שזכר לכד בפעם אחת בלי הפסק קודם ששבו אל הגלגל, ועתה יאמר שימים רבים עשה מלחמה וחז״ל אמרו (במ״ר פר׳ כ״ב רפ״ג) שיהושע נתעצל במלחמה כדי שלא יקצרו ימיו ונקצרו בעבור זה והוא דרך דרש, ועמו לא יותרה גם כן השאלה הזאת:
השאלה החמשית באמרו שיהושע וכל ישראל חנו על חברונה ולכדו אותה, ושגם כן יהושע וכל ישראל לכדו דבירה, ושיהושע השמיד הענקים שנ׳ ויכרות את הענקים מן ההר מן חברון וגו׳, ולמטה הוא אומר שכלב לכד חברון ושהוא הוריש את הענקים מההר ושלכד עתניאל בן קנז את דביר, ובעבור זה נתן לו את עכסה בתו לאשה, ואם כן איך אמר כאן שיהושע וכל ישראל לכדום? וחברונה הוא חברון ודבירה הוא דביר, כי כן נזכרו במלכים מלך חברון מלך דביר, וגם בספר שופטים נזכר אחרי מות יהושע שהורישום בני יהודה, ואם כן איך ייחס בכאן גרוש הענקים ולכידת חברון אל יהושע?
השאלה הששית באמרו ואלה מלכי הארץ אשר הכו בני ישראל, ולמה לא אמר אשר הכו משה ובני ישראל כמו שאמר למטה, ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובני ישראל וככה היה ראוי שיזכיר במשה? ועם היות שזכרו בסוף, עדיין יקשה למה לא זכרו בתחלה? ועוד כי אם בא לזכור המלכים אשר הכה יהושע למה זכר ארצותם והוא בלתי נאות שם? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:
וישב יהושע וכל ישראל עמו הגלגלה וגו׳. הרד״ק ז״ל כתב שיהושע שב אל המחנה הגלגלה, ואחרי היותו שם הגידו לו שהיו חמשת המלכים נחבאים במערה במקדה והוצרך לחזור שמה ולצות שיגלו עליהם אבנים, ושהעם ירדוף אחרי אויביו ושבו אל המחנה מקדה ואז הוציאם ותלה אותם, וזה באמת דעת נפסד בפסוקים, כי איך (אחרי שנעשה הנס מעמידת השמש עד יקום גוי באויביו) ישוב יהושע עם כל המחנה אל הגלגלה מבלי שיעשה נקמה? וכאשר במקדה ידע שהיו המלכים נחבאים בא פעם אחרת ואז עשה המלחמה כלה כמו שאמר ויהי ככלות יהושע ובני ישראל להכותם מכה רבה, שאז היתה המכה רבה לא קודם לזה. ודעתי הוא שהספור הוא כלל ופרט, אמר ראשונה בדרך כלל וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו וגו׳, והשלים הספור והוא וישב יהושע וכל ישראל אל המחנה הגלגלה וגו׳, ואחר זה חזר לפרט איך היתה נקמת העם מאויביו באותו יום, ולמה לא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו ובמה נלחם ה׳ לישראל באותו יום, ופירש שזה כלו היה בשלשה דברים. האחד בנצחון המלכים עצמם.
אל המחנה הגלגלה – החי״ת בחטף פתח.
וישב יהושע – אחר כל המעשים האמורים במקראות שלאחריו.
השאלות: (טו - כא) פה אמר ששב לגלגל ובפסוק כ״א מבואר שנשארה המחנה במקדה ומשם לחמו עם אויביהם מסביב ולא שבו תיכף לגלגל?
וישב – אז לא מצאו המלכים תוך ההרוגים, וחשבו שנמלטו אל עריהם ושם יאספו חיל שנית ויצטרכו ללכת אל עריהם ולכן חשב יהושע לשוב לגלגל ולחדש המלחמה שנית אחר שינוחו מעט. וכבר בארתי באילת השחר (כלל יו״ד) שיש פעלים שמורים על שחשב הפועל לעשות הפעולה אע״פ שלא עשאה:
ולאחר כל המאורעות הללו1, ומשלא מצאו ישראל את חמשת המלכים2 סבר יהושע כי ברחו לעריהם3, ולכן וַיָּ֤שָׁב חזר4 יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וְכָל-יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ אֶל-הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּֽלָה אל הגלגל, כדי לנוח מעט לפני היציאה מחדש למלחמה בערי האויב5:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. תרגום יונתן.
5. מלבי״ם.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(טז) וַיָּנֻ֕סוּ חֲמֵ֖שֶׁת הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיֵּחָבְא֥וּ בַמְּעָרָ֖ה בְּמַקֵּדָֽה׃
And these five kings fled and hid themselves in the cave at Makkedah.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאַפָּכוּ חַמְשָׁא מַלְכַיָא הָאִלֵין וְאִטַמָרוּ בִּמְעַרְתָּא בְּמַקֵדָה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

ויחבאו – נסתרו, והוא מלשון מחבואה.
וינוסו – אבל היה בהשגחת ה׳ כי המלכים שנסו לא שבו אל עריהם רק התחבאו במערה במקדה אצל מחנה יהושע ונודע הדבר ליהושע:
וַיָּנֻ֕סוּ ונסו חֲמֵ֖שֶׁת הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה ביחד1, ובהשגחת ה׳ לא שבו אל עריהם אלא2 וַיֵּחָבְא֥וּ התחבאו3 בַמְּעָרָ֖ה בְּגבול4 מַקֵּדָֽה ליד מחנה יהושע5:
1. כלי יקר.
2. מלבי״ם.
3. מצודת ציון.
4. כלי יקר בשם רד״ק בפס׳ יז׳.
5. מלבי״ם.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַיֻּגַּ֖ד לִיהוֹשֻׁ֣עַ לֵאמֹ֑ר נִמְצְאוּ֙ חֲמֵ֣שֶׁת הַמְּלָכִ֔ים נֶחְבְּאִ֥ים בַּמְּעָרָ֖ה בְּמַקֵּדָֽה׃
And it was told to Joshua, saying, "The five kings were found, hidden in the cave at Makkedah.⁠"
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאִתְחַוָא לִיהוֹשֻׁעַ לְמֵימָר אִשְׁתְּכָחוּ חַמְשָׁא מַלְכַיָא טְמִירִין בִּמְעַרְתָּא בְּמַקֵדָה.
נחבאים – בשוא הבי״ת.
במערה במקדה – במערה שהיתה בגבול מקדה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

נמצאו – כי עד עתה בקשו אותם ולא מצאום (כנ״ל טו):
ובינתיים חיפשו ישראל את המלכים ולא מצאו אותם1, וַיֻּגַּ֖ד לִיהוֹשֻׁ֣עַ על מציאת מקום מחבואם של המלכים לֵאמֹ֑ר וכך אמרו לו2, נִמְצְאוּ֙ חֲמֵ֣שֶׁת הַמְּלָכִ֔ים והם נֶחְבְּאִ֥ים מתחבאים בַּמְּעָרָ֖ה אשר בְּגבולה של3 מַקֵּדָֽה:
1. מלבי״ם.
2. כלי יקר ביאר כי המילה ״לאמר״ באה לתאר כי אמרו לו זאת כדי שהוא בעצמו יכריז על כך שנמצאו המלכים כך שיבוא מי מהגיבורים ויכנס לשם להורגם, ואולם בפועל לא עשה כן יהושע אלא ציווה לגולל אבנים כמתואר להלן.
3. רד״ק.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יח) וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ גֹּ֛לּוּ אֲבָנִ֥ים גְּדֹל֖וֹת אֶל⁠־פִּ֣י הַמְּעָרָ֑ה וְהַפְקִ֧ידוּ עָלֶ֛יהָ אֲנָשִׁ֖ים לְשׇׁמְרָֽם׃
And Joshua said, "Roll great stones to the mouth of the cave, and set men by it to guard them;
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ קְרִיבוּ אַבְנִין רַבְרְבִין קֳדָם פּוּמָא דִמְעַרְתָּא וּמַנוֹ עֲלָהּ גַבְרִין לְמִטַרְהוֹן.
גולו אבנים – גילגלו אבנים על פי המערה.
Roll. Roll large stones to the mouth of the cave.⁠1
1. Rashi explains that the word גָלוּ has the same meaning as גַלגְלוּ which means roll.
והפקידו – הפקידו עליה פקידים לשמרה, כמו ויפקד המלך פקידים (אסתר ב׳:ג׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

גולו – גלגלו.
והפקידו – מלשון פקיד וממונה.
גולו אבנים – לבל יצאו פתאום וינוסו.
ויאמר – מזה ראה יהושע כי הוא בהשגחת האל ית׳ שיגמרו המלחמה עתה אחר שמלכיהם נפלו, טרם יקימו להם מלכים אחרים כמו שעשו אנשי חברון (לקמן פסוק לז), ולכן חזר מדעתו (למעלה י׳:ט״ו) שרצה לשוב לגלגל וצוה שיגולו אבנים ושלא יעמדו רק ירדפו:
וכשראה יהושע כי לא ברחו לעריהם1, הבין כי היה זה בהשגחת האל יתברך שיגמרו את המלחמה עתה אחר שמלכיהם נפלו, ובטרם יקימו להם מלכים אחרים2, וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ לחלק מגיבוריו3, גֹּ֛לּוּ גלגלו4 אֲבָנִ֥ים גְּדֹל֖וֹת אֶל-פִּ֣י הַמְּעָרָ֑ה וְהַפְקִ֧ידוּ עָלֶ֛יהָ על המערה אֲנָשִׁ֖ים שיהיו ממונים5 לְשָׁמְרָֽם לבל יצאו פתאום וינוסו6:
1. מלבי״ם.
2. כפי שעשו אנשי חברון (ראה לקמן פסוק לז), מלבי״ם.
3. כלי יקר בפס׳ יט.
4. רש״י, מצודת ציון. כלי יקר ביאר כי צוה יהושע לגלגל את האבנים (ולא לשים) מרוב גודלן.
5. מצודת ציון.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יט) וְאַתֶּם֙ אַֽל⁠־תַּעֲמֹ֔דוּ רִדְפוּ֙ אַחֲרֵ֣י אֹיְבֵיכֶ֔ם וְזִנַּבְתֶּ֖ם אוֹתָ֑ם אַֽל⁠־תִּתְּנ֗וּם לָבוֹא֙ אֶל⁠־עָ֣רֵיהֶ֔ם כִּ֧י נְתָנָ֛ם יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵיכֶ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃
but, you, do not stay; pursue after your enemies, and smite the rear of them. Do not allow them to enter into their cities, for Hashem your God has delivered them into your hand.⁠"
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאַתּוּן לָא תְקוּמוּן רְדוּפוּ בָּתַר בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן וְתִדְבְּקוּן יַתְהוֹן לָא תִשְׁבְּקוּנוּן לְמֵיעַל לְקִרְוֵיהוֹן אֲרֵי מְסָרִינוּן יְיָ אֱלָהָכוֹן בִּידֵיכוֹן.
וזנבתם – תכריתו זנבם, והוא סוף המחנה.
וזנבתם – תנועה לפעל מה מהזנב לפי המובן מטעם המקום והוא הדין בהיפך, וכבר התבאר זה התנועה בספר המאמרות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

וזנבתם – מלשון זנב, ורצה לומר, סוף המחנה, כזנב הזה שהוא סוף הגוף.
וזנבתם אותם – הרגו ההולכים בסוף המחנה.
וזנבתם – ר״ל קצצו גם זנב המחנה שהיא הפלטה הנשארת, כי כבר נראה שנתנם ה׳ בידכם:
ופנה יהושע לשאר הגיבורים ואמר להם1, וְאַתֶּם֙ אַֽל-תַּעֲמֹ֔דוּ להמתין שיגוללו את האבנים2, רִדְפוּ֙ אַחֲרֵ֣י אֹֽיְבֵיכֶ֔ם וְזִנַּבְתֶּ֖ם אוֹתָ֑ם ותכריתו זנבם3, בהורגכם את ההולכים בסוף המחנה4, וכמו שהזנב אחרי בעליו כך אתם תהיו אחריהם5, אַֽל-תִּתְּנ֗וּם אל תתנו להם לָבוֹא֙ בחזרה אֶל-עָ֣רֵיהֶ֔ם כִּ֧י נְתָנָ֛ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם בְּיֶדְכֶֽם:
1. כלי יקר.
2. כלי יקר.
3. רד״ק.
4. מצודת דוד.
5. כלי יקר בשם תרגום יונתן.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיְהִי֩ כְּכַלּ֨וֹת יְהוֹשֻׁ֜עַ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְהַכּוֹתָ֛ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה⁠־מְאֹ֖ד עַד⁠־תֻּמָּ֑ם וְהַשְּׂרִידִים֙ שָֽׂרְד֣וּ מֵהֶ֔ם וַיָּבֹ֖אוּ אֶל⁠־עָרֵ֥י הַמִּבְצָֽר׃
And it came to pass, when Joshua and the Children of Israel had finished slaying them with a very great slaughter, until they were consumed and the remnant which remained of them had entered into the fortified cities,
תרגום יונתןר״י קרארד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד שֵׁיצֵי יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִמְחֵיהוֹן מְחָתָא רַבְּתָא לַחֲדָא עַד דִשְׁלִימוּ וּמְשֵׁיזְבַיָא אִשְׁתֵּזִיבוּ מִנְהוֹן וְעָלוּ לְקִרְוִין כְּרִיכָן.
ויהי ככלות יהושע ובני ישראל להכותם וגו׳ והשרידים שרדו מהם ויבאו אל ערי המבצר – ולא יכלו עוד לרדוף אחריהם.
ויבאו – וי״ו ויבואו כפ״א רפה בלשון ישמעאל. וענין הפסוק כן: והשרידים אשר שרדו מהם באו אל ערי המבצר.
והשרידים שרדו – הנשארים נשארו, כמו: פליט ושריד (איכה ב׳:כ״ב).
עד תומם – כי הנשארים היו מעט מן המעט וכאלו תמו כולם.
והשרידים שרדו – הנשארים אשר נשארו מהם באו אל ערי המבצר.
ויהי – אחרי שהכו את כולם (ורק שרידים מעטים נמלטו אל ערי המבצר) אז שבו כל העם מקדה בשלום:
לא חרץ כו׳ לאיש. גם לאיש אחד מבני ישראל לא חרץ את לשונו: (כד - כה) שימו את רגליכם. היה זה לסימן שכן יפלו כולם תחת רגלם ולחזקם בזה כמ״ש חזקו ואמצו (וה״א ההלכוא במקום אשר, כמו ההקדיש שמואל (דברי הימים א כו, כח), והא׳ שבסוף תוספת, כמו (ישעיה כח, יב) ולא אבוא שמוע):
וַיְהִי֩ כְּכַלּ֨וֹת כאשר סיימו מבלי להתעצל1 יְהוֹשֻׁ֜עַ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְהַכּוֹתָ֛ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה-מְאֹ֖ד עַד-תֻּמָּ֑ם עד אשר הרגו את כולם2, וְנותרו רק הַשְּׂרִידִים֙ אשר3 שָׂרְד֣וּ מֵהֶ֔ם בגזירת הקב״ה4 וַיָּבֹ֖אוּ ואשר באו5 אֶל-עָרֵ֥י הַמִּבְצָֽר, ומשלא יכלו עוד ישראל לרדוף אחריהם6:
1. כלי יקר.
2. כי הנשארים היו מעט מן המעט וכאילו תמו כולם, מצודת דוד.
3. רד״ק.
4. כלי יקר.
5. רד״ק.
6. ר״י קרא.
תרגום יונתןר״י קרארד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כא) וַיָּשֻׁ֩בוּ֩ כׇל⁠־הָעָ֨ם אֶל⁠־הַמַּחֲנֶ֧ה אֶל⁠־יְהוֹשֻׁ֛עַ מַקֵּדָ֖ה בְּשָׁל֑וֹם לֹֽא⁠־חָרַ֞ץ לִבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לְאִ֖ישׁ אֶת⁠־לְשֹׁנֽוֹ׃
that all the people returned to the camp to Joshua at Makkedah in peace. None whet his tongue against any of the Children of Israel.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְתָבוּ כָל עַמָא לְמַשְׁרִיתָא לְוַת יְהוֹשֻׁעַ לְמַקֵדָה בִּשְׁלָם לָא הֲוָה נִזְקָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִדְחַק גְבַר יַת נַפְשֵׁיהּ.
לאא חרץ לבני ישראל – הרי מקרא זה קצר, לאב חרץ החורץ לאיש מבני ישראל את לשונו.
חרץ – לשון ריבויג הלשון, וכן לא יחרץ כלב לשונו (שמות י״א:ז׳), וכן אז תחרץ (שמואל ב ה׳:כ״ד) דדוד,⁠ד תזעק קול תשואות מלחמה.
א. בכ״י לוצקי 777: ״ולא״.
ב. בכ״י לוצקי 777: ״ולא״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8, פריס 163, ברסלאו 104, פרמא 2994. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26879 (בשיכול אותיות): דבור. בכ״י מינכן 5: חיתוך. והשוו רש״י שמות י״א:ז׳, שמואל ב ה׳:כ״ד.
ד. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: ״דדויד״.
Not one person sharpened. This is an abbreviated verse.⁠1 No sharp [tongued] person, sharpened his tongue against a single person of Bnei Yisroel.
חָרֶץ – indicates the speech of the tongue. Similarly, "A dog will not sharpen its tongue.⁠"2 Similarly "Then you will utter a sharp word.⁠"3 You will call, you will cry out a battle shout.
1. Since the verse does not identify the subject, it is considered an abreviated verse.
2. Shemot 11:7 [see Rashi there].
3. II Shemuel 5:24.
וישובו כל העם אל המחנה – אבל אל יעלה על דעתך שלאחר ששבו יהושע וכל ישראל עמו אל המחנה הגלגלה (יהושע י׳:ט״ו) הוגד לו ליהושע לומר נמצאו חמשת המלכים (יהושע י׳:י״ז), אם אתה אומר כן נוקשת באמרי פיך (משלי ו׳:ב׳) כשאתה קורא ויאמר יהושע גולו אבנים גדולות וגו׳ (יהושע י׳:י״ח) ואתם אל תעמודו רדפו אחרי אויביכם (יהושע י׳:י״ט) לדבריך כבר עמדו מלרדוף ושבו להם הגלגלה כמו שכת׳ למעלה בעינין וישב יהושע וגו׳ אלא על כורחך הכתוב חוזר לו לעינין הראשון ומלמדך האיך אירע מעשה, שבעוד שהיו ישראל נלחמים בם ברחו להם, דכת׳: וינוסו חמשת המלכים (יהושע י׳:ט״ז) ואותה שעה ויוגד ליהושע ויהי ככלות וגו׳ מו שמפורש למעלה.
לא חרץ לבניא ישראל לאיש את לשונו – ולא חרץ כלב את לשונו כמו ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו (שמות י״א:ז׳). ויש מקומות הרבה שקיצרו הכתובים את לשונם ולא ביחנו את דבריהם באר היטב וסמכו על אנשי לבב הקוראים בהם שיבינו בדבר, כמו אל תשלחנה בחילו ביום אידו (עבדיה א׳:י״ג) שפתרונו: אל תשלחנה ידיך בחילו, וכן פירש יונתן בתרגומו וכמו ויקחו האנשים מצידם (יהושע ט׳:י״ד) שפתרונו: ויקחו האנשים את דבריהם מלחם צידם שראו אותו יבש, ובמקצת שפירשתי ישמע חכם ויוסיף לקח (משלי א׳:ה׳).
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״את״.
מקדה בשלום – למעלה אמר: וישב יהושע וכל ישראל עמו אל המחנה הגלגלה (יהושע י׳:ט״ו). תחלה אחרי כלות המלחמה שבו הגלגלה, וכאשר אמר ליהושע כי המלכים נחבאים במערה במקדה (יהושע י׳:י״ז), בא לו למקדה עד קצה המחנה וצוה מה שאומר שצוה, ואחר שזנבו אותם שבו מקדה וצוה להמית את המלכים.
לאיש את לשונו – תרגם יונתן: לא הוה ניזקא לבני ישראל למדחק גבר ית נפשיה, וכן תרגם אנקלוס לא יחרץ כלב לשונו (שמות י״א:ז׳) – לא ינזק כלבא בלישניה, אבל יונתן תרגם לשונו נפשיה.
והמפרשים פירשו כי למ״ד לאיש נוספת, ופירשו איש מהם לא חרץ לבני ישראל את לשונו. ולמ״ד זו כלמ״ד הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳), והשלישי לאבשלום (דברי הימים א ג׳:ב׳) והדומים להם שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו. ואפשר לפרש למ״ד לאיש משמשת, ופי׳ לאיש מבני ישראל – כלומר אין צריך לומר לבני ישראל לרבים מהם שלא חרץ איש מהגוים האלה את לשונו, כי אפילו לאיש אחד מבני ישראל לא חרץ איש מהגוים את לשונו.
לא חרץ לבני ישראל – רמז לפועל לא נזכר, והטעם עם כנען אליו רומז כנוי לשונו, כטעם לא יחרץ כלב לשונו (שמות י״א:ז׳) אבל לאיש הוא מבני ישראל.
חרץ – ענין תנועה, כמו: אז תחרץ (שמואל ב ה׳:כ״ד).
לא חרץ וכו׳ לאיש – רצה לומר, אפילו לאיש אחד בהיותו יחידי לא חרץ עליו מי לשונו לדבר מאומה רע, כי נפל פחדם על כל.
לא חרץ וגו׳ – שורש חרץ ענינו תנועה, ומזה חרוץ איש מהיר וזריז, זהב חרוץ שזריזים לנקותו מכל סיג. וכונת הפסוק שלא בלבד לא התיצבו הכנענים נגד בני ישראל, רק לא היה בהם רוח אפילו לדבר עליהם דברי ניאוצים וקללות על שבאו בארצם לרשתה.
וַיָּשֻׁבוּ֩ שבו1 כָל-הָעָ֨ם אֶל-הַמַּחֲנֶ֧ה אֶל-יְהוֹשֻׁ֛עַ אשר היה בְּמַקֵּדָ֖ה2 בְּשָׁל֑וֹם, ומרוב שנפל פחד ישראל על הגויים3, לֹֽא-חָרַ֞ץ החורץ4 לִבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל, ואפילו לא5 לְאִ֖ישׁ אחד מהם6, אֶת-לְשֹׁנֽוֹ לדבר עליהם כל דבר רע7:
1. ר״י קרא.
2. למעלה (בפס׳ טו) נאמר ״וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה״ וכעת מחנה יהושע היה במקדה, וכך היו המאורעות, תחילה אחרי כלות המלחמה שבו הגלגלה, וכאשר נאמר ליהושע כי המלכים נחבאים במערה במקדה בא לו יהושע למקדה עד קצה המחנה, וציוה לגלול את האבנים, ואחר שזנבו אותם ישראל, שבו אל מקדה וציוה להמית את המלכים כמובא להלן, רד״ק.
3. רד״ק, מצודת דוד.
4. רש״י. תרגום יונתן ביאר את השורש ״חרץ״ מלשון היזק. וראה אבן עזרא, רלב״ג, ומנחת שי שביארו (בשמות יא, ז) באופן דומה, היזק ופחד.
5. רד״ק.
6. רד״ק.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כב) וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ פִּתְח֖וּ אֶת⁠־פִּ֣י הַמְּעָרָ֑ה וְהוֹצִ֣יאוּ אֵלַ֗י אֶת⁠־חֲמֵ֛שֶׁת הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִן⁠־הַמְּעָרָֽה׃
Then Joshua said, "Open the mouth of the cave, and bring forth those five kings to me out of the cave.⁠"
תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ פְּתָחוּ יַת פּוּמָא דִמְעַרְתָּא וְאַפִּיקוּ לְוָתִי יַת חַמְשָׁא מַלְכַיָא הָאִלֵין מִן מְעַרְתָּא.
וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ, פִּתְח֖וּ אֶת-פִּ֣י הַמְּעָרָ֑ה וְהוֹצִ֣יאוּ אֵלַ֗י1 אֶת-חֲמֵ֛שֶׁת הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִן-הַמְּעָרָֽה:
1. כלי יקר ביאר כי יתכן ויהושע חשש שיפחדו לפתוח את פי המערה, לכן אמר שיפתחו לו דווקא את פי המערה ושהוא יוכל על כולם ביחד ללא פחד.
תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(כג) וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן וַיֹּצִ֣יאוּ אֵלָ֗יו אֶת⁠־חֲמֵ֛שֶׁת הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִן⁠־הַמְּעָרָ֑ה אֵ֣ת׀ מֶ֣לֶךְ יְרוּשָׁלַ֗͏ִם אֶת⁠־מֶ֤לֶךְ חֶבְרוֹן֙ אֶת⁠־מֶ֣לֶךְ יַרְמ֔וּת אֶת⁠־מֶ֥לֶךְ לָכִ֖ישׁ אֶת⁠־מֶ֥לֶךְ עֶגְלֽוֹן׃
And they did so, and brought forth those five kings to him out of the cave, the king of Jerusalem, the king of Hebron, the king of Jarmuth, the king of Lachish, the king of Eglon.
תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַדוּ כֵן וְאַפִּיקוּ לְוָתֵיהּ יַת חַמְשָׁא מַלְכַיָא הָאִלֵין מִן מְעַרְתָּא יַת מַלְכָּא דִירוּשְׁלֵם יַת מַלְכָּא דְחֶבְרוֹן יַת מַלְכָּא דְיַרְמוּת יַת מַלְכָּא דְלָכִישׁ יַת מַלְכָּא דְעֶגְלוֹן.
ויעשו כן ויוציאו אליו – ברוב הספרים מלא וא״ו וצ״ע ממה שאכתוב בד״ה ב׳ סי׳ א׳.
וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן כפי שציוה יהושע1, וַיֹּצִ֣יאוּ אֵלָ֗יו אֶת-חֲמֵ֛שֶׁת הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִן-הַמְּעָרָ֑ה, אֵ֣ת אֲדֹנִי-צֶדֶק | מֶ֣לֶךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם, אֶת הוֹהָם -מֶ֤לֶךְ חֶבְרוֹן֙, אֶת פִּרְאָם -מֶ֣לֶךְ יַרְמ֔וּת, אֶת יָפִיעַ -מֶ֥לֶךְ לָכִ֖ישׁ וְאֶת דְבִיר -מֶ֥לֶךְ עֶגְלֽוֹן, וכסדר מעלתם כך היה סדר יציאתם2:
1. כלי יקר.
2. כלי יקר.
תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותהכל
 
(כד) וַ֠יְהִ֠י כְּֽהוֹצִיאָ֞ם אֶת⁠־הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֘לֶּה֮ אֶל⁠־יְהוֹשֻׁ֒עַ֒ וַיִּקְרָ֨א יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל⁠־כׇּל⁠־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל וַ֠יֹּ֠אמֶר אֶל⁠־קְצִינֵ֞י אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הֶהָלְכ֣וּא אִתּ֔וֹ קִרְב֗וּ שִׂ֚ימוּ אֶת⁠־רַגְלֵיכֶ֔ם עַֽל⁠־צַוְּארֵ֖י הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַֽיִּקְרְב֔וּ וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶת⁠־רַגְלֵיהֶ֖ם עַל⁠־צַוְּארֵיהֶֽם׃
And it came to pass, when they brought forth those kings to Joshua, that Joshua called for all the men of Israel, and said to the chiefs of the men of war that went with him, "Come near, put your feet upon the necks of these kings.⁠" And they came near, and put their feet upon their necks.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד אַפִּיקוּ יַת מַלְכַיָא הָאִלֵין לְוַת יְהוֹשֻׁעַ וּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל אֱנָשׁ יִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לְשִׁלְטוֹנֵי גַבְרֵי מְגִיחֵי קְרָבָא דַאֲזַלוּ עִמֵיהּ קִרְבוּ שַׁווּ יַת רִגְלֵיכוֹן עַל צַוְארֵי מַלְכַיָא הָאִלֵין וּקְרִיבוּ וְשַׁוִיאוּ יַת רִגְלֵיהוֹן עַל צַוְארֵיהוֹן.
שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה – לקיים מה שנאמר ואתה על במותימו תדרוך (דברים ל״ג:כ״ט).
ההלכוא – באל״ף נח נוסף עם הוי״ו. וכן: ולא אבוא שמוע (ישעיהו כ״ח:י״ב), וכן כל הוא שבמקרא. וה״א ההלכוא במקום אשר, כמו ה״א ההקדיש שמואל (דברי הימים א כ״ו:כ״ח) והדומים לו, כי לא תבוא ה״א הידיעה על העוברים.
כהוציאם את המלכים – פירוש: כהוציא שלהם.
כהוציאם – הכנוי לפועל.
וצוה יהושע לקציני אנשי המלחמה שהלכו אתו שישימו רגליהם על צוארי מלכים האלה למען ייראו הנשארים מלהלחם בישראל ולזאת הסבה תלם על חמשה עצים והושיבום במערה ושמו אבנים גדולות על פי המערה עם שזה היה מזכיר לישראל ענין המופת שנעשה בזאת המלחמה.
ויהי כהוציאם – במקצת דפוסים יש מאריך בה׳ אבל בספרים כ״י ודפוסים ישנים היא געיא בכ״ף.
ההלכוא – חד מן מלין דכתיבין אל״ף בסוף תיבותא ולא קרי׳ וסימן נמסר בריש ס׳ (לך לך ובדניאל ג׳) במסרה גדולה. (ועיין רד״ק).
קציני – ענין שררה, כמו: קצין תהיה לנו (ישעיהו ג׳:ו׳).
קציני – המוקצים והמופרשים מאחיהם וכן ומקצה אחיו (ויגש) ומקצתם יעמדו לפני המלך (דניאל א׳:ה׳) וישלחו בני דן... מקצותם (שופטים י״ח:ב׳).
ההלכוא – מנהג הקדמונים כשקצרה השטה לדלג אחת משתי אותיות הדומות שהאחת סוף תיבה והשנית תחלת תיבה הבאה אחריה כמו בלילה הוא (ויצא ל׳:ט״ז) ורבים כן (עיין במשתדל על פ׳ קצתי בחיי, פרשת תולדות) ובהשאר מקום פנוי נהגו לכתוב אות מהתיבה הבאה בראש השטה האחרת, וכל תיבות מכתבם היו מחוברות יחד ולפי הדעה הנכונה יפרידו ביניהן (עיין בפירוש שד״ל על ישעיה על פסוק ואפי על תבליתם שפירש כאילו כתוב על תבל יתם) וגם במקום זה הוסיף בסוף השטה אל״ף של תיבת אתו הבאה אח״כ ונהיתה תיבת ההלכוא הזרה ג״כ לפי שבאה לפני העבר ה״א הידיעה כמו לפני הבינוני פועל והפעול המשמשים לשון תאר או שם דבר.
וַ֠יְהִי כְּֽהוֹצִיאָ֞ם כאשר הוציאו מן המערה אֶת חמשת -הַמְּלָכִ֣ים הָאֵלֶּה֮ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ֒, וַיִּקְרָ֨א יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל-כָּל-אִ֣ישׁ אנשי יִשְׂרָאֵ֗ל, וַ֠יֹּאמֶר יהושע אֶל-קְצִינֵ֞י אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ בעלי השררה1 הֶהָלְכ֣וּא אשר הלכו2 אִתּ֔וֹ, קִרְב֗וּ התקרבו, וְשִׂ֚ימוּ אֶת-רַגְלֵיכֶ֔ם עַֽל-צַוְּארֵ֖י הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה למען יפחדו הנשארים להילחם עמנו3, וַֽיִּקְרְב֔וּ הקצינים וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶת-רַגְלֵיהֶ֖ם עַל-צַוְּארֵיהֶֽם של המלכים כדבר יהושע:
1. מצודת ציון.
2. תרגום יונתן, רלב״ג.
3. רלב״ג. וגם לקיים מה שנאמר (דברים לג, כט) ״וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ״, ר״י קרא. ומלבי״ם ביאר שהיה זה לסימן שכך יפלו כולם תחת רגלם ולחזקם בזה, כמ״ש ״חזקו ואמצו״.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כה) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ אַל⁠־תִּֽירְא֖וּ וְאַל⁠־תֵּחָ֑תּוּ חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ כִּ֣י כָ֗כָה יַעֲשֶׂ֤ה יְהֹוָה֙י״י֙ לְכׇל⁠־אֹ֣יְבֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם נִלְחָמִ֥ים אוֹתָֽם׃
And Joshua said to them, "Fear not; do not be dismayed. Be strong and of good courage, for thus shall Hashem do to all your enemies against whom you fight.⁠"
תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לְהוֹן יְהוֹשֻׁעַ לָא תִדַחֲלוּן וְלָא תִתַּבְּרוּן תַּקִיפוּ וַעֲלִימוּ אֲרֵי כְּדֵין יַעֲבֵּד יְיָ לְכָל בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן דְאַתּוּן מַגִיחִין קְרָבָא בְהוֹן.
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ, אַל-תִּֽירְא֖וּ וְאַל-תֵּחָ֑תּוּ על כי רגליכם על צוואריהם, ואל ירך לבבכם לאמר פן ניפול בידיהם וינקמו את אשר בזינו מלכיהם1, חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ! כי לא לכם המלחמה אלא לה׳2, כִּ֣י כָ֗כָה יַעֲשֶׂ֤ה יְהוָה֙ לְכָל-אֹ֣יְבֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם נִלְחָמִ֥ים אוֹתָֽם בהם3:
1. כלי יקר.
2. כלי יקר.
3. תרגום יונתן.
תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(כו) וַיַּכֵּ֨ם יְהוֹשֻׁ֤עַ אַֽחֲרֵי⁠־כֵן֙ וַיְמִיתֵ֔ם וַיִּתְלֵ֕ם עַ֖ל חֲמִשָּׁ֣ה עֵצִ֑ים וַיִּֽהְי֛וּ תְּלוּיִ֥ם עַל⁠־הָעֵצִ֖ים עַד⁠־הָעָֽרֶב׃
And afterward Joshua smote them and put them to death, and hanged them on five trees; and they were hanging upon the trees until the evening.
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וּמְחָנוּן יְהוֹשֻׁעַ בָּתַר כֵּן וְקַטְלִינוּן וְצַלְבִינוּן עַל חַמְשָׁא צְלִיבִין וַהֲווֹ צְלִיבִין עַל צְלִיבַיָא עַד רַמְשָׁא.
כי כלם החרימם מבלי שימלט אחד מהם, וכלם תלה יהושע על עץ לשיראו אותם מרחוק ויספקו עליהם כפים כל עוברי דרך, ועל כלם הקים תל אבנים לשם ולזכרון כמו שפירשתי. השני בנקמת חייליהם וכל העם אשר אתם, כמו שאמר ויהי ככלות יהושע ובני ישראל להכותם מכה רבה מאד עד תמם והשרידים שרדו וגו׳, והיה כל זה באותו יום האלהי המופלא בהיותם שמה בגבעון, ואחרי שובם מרדוף אחרי האויבים אמר וישובו כל העם אל המחנה אל יהושע מקדה וגו׳, ואז צוה להוציא ולתלות המלכים. והדבר השלישי הנפלא אשר היה שם הוא לכידת הערים הרבים שלכד זה אחר זו בפעם אחת בלי הפסק.
ולא בחר להם יהושע מיתה יפה להמיתם מיד אלא עִכְּבָם שיהיו ישראל רואים אותם1; וַיַּכֵּ֨ם והיכה אותם יְהוֹשֻׁ֤עַ מכות משונות2 וְאַֽחֲרֵי-כֵן֙ וַיְמִיתֵ֔ם המית אותם, וַיִּתְלֵ֕ם ותלה אותם עַ֖ל חֲמִשָּׁ֣ה עֵצִ֑ים שיראו אותם מרחוק כל עוברי דרך3 ויפחדו הנשארים מלהילחם עם ישראל4, וַיִּֽהְי֛וּ ונשארו תְּלוּיִ֥ם עַל-הָעֵצִ֖ים עַד-הָעָֽרֶב:
1. כלי יקר.
2. כלי יקר.
3. אברבנאל.
4. רלב״ג.
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(כז) וַיְהִ֞י לְעֵ֣ת׀ בּ֣וֹא הַשֶּׁ֗מֶשׁ צִוָּ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וַיֹּֽרִידוּם֙ מֵעַ֣ל הָעֵצִ֔ים וַיַּ֨שְׁלִכֻ֔ם אֶל⁠־הַמְּעָרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר נֶחְבְּאוּ⁠־שָׁ֑ם וַיָּשִׂ֜מוּ אֲבָנִ֤ים גְּדֹלוֹת֙ עַל⁠־פִּ֣י הַמְּעָרָ֔ה עַד⁠־עֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
And it came to pass at the time that the sun set, that Joshua commanded, and they took them down off the trees and cast them into the cave in which they had hidden themselves, and laid great stones on the mouth of the cave, to this very day.
תרגום יונתןרד״קמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה לְעִידָן מֵיעַל שִׁמְשָׁא פַּקֵד יְהוֹשֻׁעַ וְאַחִיתוּנוּן מֵעַל צְלִיבַיָא וּרְמוֹנוּן לִמְעַרְתָּא דְאִטַמָרוּ תַמָן וְשַׁוִיאוּ אַבְנִין רַבְרְבָן עַל פּוּמָא דִמְעַרְתָּא עַד כְּרַן יוֹמָא הָדֵין.
ויהי לעת בא השמש – מפני טומאת הארץ היו הנתלים נקברים אף על פי שאינם מבני ישראל, כמו שאומר: ולא תטמא את אדמתך (דברים כ״א:כ״ג), כי המת שאינו נקבר הוא טומאת הארץ. לפיכך צוה כן יהושע לעשות למלך העי ולחמשת המלכים האלה, וכן לעתיד בגוג ומגוג, אמר: וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ (יחזקאל ל״ט:י״ב).
עד עצם וכו׳ – רצה לומר, והמה מונחים שם עד עצם וכו׳, רצונו לומר עד עולם.
וַיְהִ֞י לְעֵ֣ת | בּ֣וֹא הַשֶּׁ֗מֶשׁ צִוָּ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ להוריד את הנתלים שכן, מפני טומאת הארץ היו הנתלים נקברים אף על פי שלא היו מבני ישראל1, וַיֹּֽרִידוּם֙ והורידו אותם מֵעַ֣ל הָעֵצִ֔ים, וַיַּ֨שְׁלִכֻ֔ם והשליכו אותם אֶל-הַמְּעָרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר נֶחְבְּאוּ-שָׁ֑ם2, וַיָּשִׂ֜מוּ אֲבָנִ֤ים גְּדֹלוֹת֙ עַל-פִּ֣י הַמְּעָרָ֔ה, והמה מונחים שם3 עַד-עֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה, עד עולם4: (פ)
1. וכן לעתיד בגוג ומגוג נאמר (יחזקאל לט, יב) ״וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת הָאָרֶץ״, רד״ק.
2. שזה היה מזכיר לישראל את המופת שנעשה במלחמה זאת, רלב״ג.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כח) וְאֶת⁠־מַקֵּדָה֩ לָכַ֨ד יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיַּכֶּ֣הָ לְפִי⁠־חֶ֘רֶב֮ וְאֶת⁠־מַלְכָּהּ֒ הֶחֱרִ֣ם אוֹתָ֗ם וְאֶת⁠־כׇּל⁠־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁר⁠־בָּ֔הּ לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר שָׂרִ֑יד וַיַּ֙עַשׂ֙ לְמֶ֣לֶךְ מַקֵּדָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְמֶ֥לֶךְ יְרִיחֽוֹ׃
And Joshua took Makkedah on that day and smote it with the edge of the sword, and its king. He utterly destroyed them and all the souls that were in it; he left none remaining. And he did to the king of Makkedah as he had done to the king of Jericho.
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְיַת מַקֵדָה כְּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ בְּיוֹמָא הַהוּא וּמְחָא לְפִתְגַם דְחָרֶב וְיַת מַלְכָּא גַמַר יַתְהוֹן וְיַת כָּל נַפְשָׁתָא דִי בָהּ לָא אַשְׁאֵר מְשֵׁזִיב וַעֲבַד לְמַלְכָּא דְמַקֵדָה כְּמָא דַעֲבַד לְמַלְכָּא דִירִיחוֹ.
כאשר עשה למלך יריחו – להודיע כי לא תפשוהו חי ותלוהו אחר כן כמו שעשו למלך העי ולחמשת המלכים, אלא הרגוהו בכלל ההרוגים כמו שאמר ויכהו לפי חרב ואת מלכה.
עוד זכר שכבר לכד יהושע מקדה ולבנה ולכיש ועגלון וחברון ודביר באופן שהכם יהושע מקדש ברנע עד עזה ואת כל ארץ גשן עד גבעון בזמן קצר מדובק באין הפסק וזהו אמרו ואת כל המלכים האלה ואת ארצם לכד יהושע פעם אחת ואחר שב יהושע וכל ישראל אל המחנה הגלגל כי שם היה המשכן כמו שזכרנו.
(כח-כט) וזה שאמר ואת מקדה לכד יהושע וגו׳, ומיד עבר ללבנה ומשם ללכישה ומשם לעגלונה ולחברונה ושבו ישראל הדבירה בין עגלון לחברון וילכדה והכה יהושע אז את כל הארץ:
ואת מלכה החרם – בלא מאריך בה״א ומלת מלכא בטעם סגול ומלת החרם בגלגל.
החרם אותם – בדפוס בומבורגי קע״ח נכתב בגליון אותה וכן בתרגום שם גמיר יתה גם בספר ישן כתוב אותה. ובספרים אחרים מדוייקים כתוב אותם ותרגום שלהם יתהון וכן הוא במאיר נתיב וכן פירוש בעל כלי יקר.
השאלות: (כח) מדוע לא לחמו במקדה תיכף עד שמצאו את המלכים?
ואת מקדה – תחלה שחשב שהמלכים חיים התירא להלחם במקדה בל תהי לו המלחמה פנים ואחור (כי המערה שבה נחבאו המלכים היתה חוץ למקדה), ועתה לכד את מקדה:
אותם – המלך ואנשי המלחמה הרמוזים בתיבת ויכה, ותיבת החרים ענינה עשאם חרם כלומר מעותדים למיתה ואיש לא ירחם עליהם שכן כתוב סוף בחקתי – כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת – כלו׳ כל מן האדם שיחרם אין לו פדיון.
וְאחרי הריגת המלכים המשיך יהושע בכיבוש הארץ1, אֶת-מַקֵּדָה֩ לָכַ֨ד יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיַּכֶּ֣הָ והרג יושביה לְפִי- עם צִדּוֹ החד2 של הַחֶרֶב֮, וְבאותו אופן הרג גם אֶת-מַלְכָּהּ֒3, הוא הֶחֱרִ֣ם גמר להשמיד4 אוֹתָ֗ם וְאֶת-כָּל-הַנֶּ֙פֶשׁ֙ הנפשות5 אֲשֶׁר היו -בָּ֔הּ, לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר בה שָׂרִ֑יד כי בעזר ה׳ לא הצליח אף אחד מהם לברוח6, וַיַּ֙עַשׂ֙ יהושע לְמֶ֣לֶךְ מַקֵּדָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְמֶ֥לֶךְ יְרִיחֽוֹ שהרגו יחד עם אנשי העיר7:
1. ולפני שהרג את המלכים התירא יהושע להילחם במקדה לבל תהיה לו המלחמה פנים ואחור (כי המערה שבה נחבאו המלכים היתה חוץ למקדה), מלבי״ם.
2. החדוד של החרב נקרא ׳פה׳ בלשון המקרא, מצודת ציון ביהושע ו, כא.
3. והדיענו הכתוב כי לא תפשוהו חי ותלוהו אחרי כן כמו שעשו למלך העי ולחמשת המלכים אלא הרגוהו בכלל ההרוגים כמו שנאמר כאן ״וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת מַלְכָּהּ״, רד״ק.
4. תרגום יונתן.
5. תרגום יונתן.
6. כלי יקר.
7. רד״ק.
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כט) וַיַּעֲבֹ֣ר יְ֠הוֹשֻׁ֠עַ וְכׇֽל⁠־יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מִמַּקֵּדָ֖ה לִבְנָ֑ה וַיִּלָּ֖חֶם עִם⁠־לִבְנָֽה׃
And Joshua passed from Makkedah, and all Israel with him, to Libnah, and fought against Libnah.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ מִמַקֵדָה לְלִבְנָה וְאַגִיחַ קְרָבָא עִם לִבְנָה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כח]

השאלות: (כט - לו) מדוע כתוב וילחם עם לבנה ובלכיש כתוב וילחם בה ואח״כ כתוב וילחמו עליה?
וילחם עם לבנה – יש הבדל בפעל לחם בין כשבא אחריו מלת עם, [א]⁠ו מלת על, או מלת בו. לחם שאחריו מלת עם, מורה ששני הצדדים מתגרים מלחמה זה בזה, וזה היה בלבנה, כי עתה רדף יהושע אחר חמשת המלכים ולא היה דעתו להלחם בלבנה. רק אנשי לבנה יצאו לקראתו בעברם שמה כמ״ש ויעבר יהושע לבנה, ויתגרו בם מלחמה, ונלחמו זה עם זה. בלכיש כתיב וילחם בה, גדרו שעובר עד תוך העיר ולוחם בתוכה, ובכולהו כתוב וילחם עליה, כי היו ערי חומה, וילחם עליה לתפוש את המבצר:
ומיד משם1 וַיַּעֲבֹ֣ר עבר יְ֠הוֹשֻׁעַ וְכָֽל-יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מִמַּקֵּדָ֖ה לְלִבְנָ֑ה, וַיִּלָּ֖חֶם יהושע עִם נגד2 אנשי -לִבְנָֽה:
1. אברבנאל.
2. מלבי״ם ביאר כי ״להילחם עם״ מתאר מצב בו שני הצדדים מתגרים זה בזה, ומסביר כי לבנה התגרתה ביהושע שרק עבר משם, ומשום כך יצא נגדה למלחמה.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ל) וַיִּתֵּן֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ גַּם⁠־אוֹתָ֜הּ בְּיַ֣ד יִשְׂרָאֵל֮ וְאֶת⁠־מַלְכָּהּ֒ וַיַּכֶּ֣הָ לְפִי⁠־חֶ֗רֶב וְאֶת⁠־כׇּל⁠־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁר⁠־בָּ֔הּ לֹא⁠־הִשְׁאִ֥יר בָּ֖הּ שָׂרִ֑יד וַיַּ֣עַשׂ לְמַלְכָּ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְמֶ֥לֶךְ יְרִיחֽוֹ׃
And Hashem delivered it also, and its king, into the hand of Israel. He smote it with the edge of the sword, and all the souls that were in it; he left none remaining in it. And he did to its king as he had done to the king of Jericho.
תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
וּמְסַר יְיָ אַף יָתָהּ בִּידָא דְיִשְׂרָאֵל וְיַת מַלְכָּהּ וּמְחָהּ לְפִּתְגָם דְחָרֶב וְיַת כָּל נַפְשָׁתָא דִי בָּהּ לָא אַשְׁאַר בָּהּ מְשֵׁזִיב וַעֲבַד לְמַלְכָּא כְּמָא דַעֲבַד לְמַלְכָּהּ דִירִיחוֹ.
וַיִּתֵּן֩ ומסר1 יְהוָ֨ה גַּם-אוֹתָ֜הּ את לבנה בְּיַ֣ד יִשְׂרָאֵל֮ וְאף אֶת-מַלְכָּהּ֒, וַיַּכֶּ֣הָ והיכה יהושע את העיר לְפִי בחוד2 -הַחֶ֗רֶב וְהרג אֶת-כָּל-הַנֶּ֙פֶשׁ֙ הנפשות3 אֲשֶׁר היו-בָּ֔הּ, לֹֽא-הִשְׁאִ֥יר יהושע בָּ֖הּ בְּלִבְנָה שָׂרִ֑יד ניצול4, וַיַּ֣עַשׂ יהושע לְמַלְכָּ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְמֶ֥לֶךְ יְרִיחֽוֹ שהרגו יחד עם אנשי העיר5: (ס)
1. תרגום יונתן.
2. ראה ביאור בפס׳ כ״ח.
3. תרגום יונתן.
4. תרגום יונתן.
5. רד״ק בפס׳ כ״ח.
תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(לא) וַיַּעֲבֹ֣ר יְ֠הוֹשֻׁ֠עַ וְכׇֽל⁠־יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מִלִּבְנָ֖ה לָכִ֑ישָׁה וַיִּ֣חַן עָלֶ֔יהָ וַיִּלָּ֖חֶם בָּֽהּ׃
And Joshua passed from Libnah, and all Israel with him, to Lachish, and he encamped against it and fought against it.
תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ מִלִבְנָה לְלָכִישׁ וּשְׁרָא עֲלָהּ וְאַגִיחַ קְרָבָא בָּהּ.
וַיַּעֲבֹ֣ר יְ֠הוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מִלִּבְנָ֖ה לָכִ֑ישָׁה אל לכיש, וַיִּ֣חַן וחנה ישראל עָלֶ֔יהָ סמוך אליה, וַיִּלָּ֖חֶם בָּֽהּ:
תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(לב) וַיִּתֵּן֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ אֶת⁠־לָכִ֜ישׁ בְּיַ֣ד יִשְׂרָאֵ֗ל וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וַיַּכֶּ֣הָ לְפִי⁠־חֶ֔רֶב וְאֶת⁠־כׇּל⁠־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר⁠־בָּ֑הּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֖ה לְלִבְנָֽה׃
And Hashem delivered Lachish into the hand of Israel, and he took it on the second day and smote it with the edge of the sword, and all the souls that were in it, according to all that he had done to Libnah.
תרגום יונתןרד״קמקראות שלובותעודהכל
וּמְסַר יְיָ יַת לָכִישׁ בִּידָא דְיִשְׂרָאֵל וְכַבְשָׁהּ בְּיוֹמָא תִנְיָנָא וּמְחָהּ לְפִתְגַם דְחָרֶב וְיַת כָּל נַפְשָׁתָא דְבָהּ כְּכָל דַעֲבַד לְלִבְנָה.
ביום השני – ביום השני לחנייתם עליה.
וַיִּתֵּן֩ יְהוָ֨ה אֶת-לָכִ֜ישׁ בְּיַ֣ד יִשְׂרָאֵ֗ל, וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ ולכד אותה יהושע בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י לחנייתם עליה1, וַיַּכֶּ֣הָ והיכה אותה לְפִי- בחוד2 הַחֶ֔רֶב וְהרג אֶת-כָּל-הַנֶּ֖פֶשׁ הנפשות3 אֲשֶׁר היו -בָּ֑הּ, ועשה להם כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-עָשָׂ֖ה לְלִבְנָֽה: (פ)
1. רד״ק. כלי יקר ביאר כי היה זה ביום השני בשבוע, שכן ביום שישי היתה עמידת השמש בגבעון ובו ביום לכדו גם את לבנה, ואז שבתו שבת קודש בלבנה, וביום ראשון באו מלבנה ללכיש, וביום שני מסר ה׳ את העיר בידי ישראל.
2. ראה ביאור בפס׳ כח.
3. תרגום יונתן.
תרגום יונתןרד״קמקראות שלובותהכל
 
(לג) אָ֣ז עָלָ֗ה הֹרָם֙ מֶ֣לֶךְ גֶּ֔זֶר לַעְזֹ֖ר אֶת⁠־לָכִ֑ישׁ וַיַּכֵּ֤הוּ יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וְאֶת⁠־עַמּ֔וֹ עַד⁠־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר⁠־ל֖וֹ שָׂרִֽיד׃
Then Horam king of Gezer came up to help Lachish, and Joshua smote him and his people, until he had left him none remaining.
תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותעודהכל
בְּכֵן סְלִיק הוֹרָם מַלְכָּא דְגֶזֶר לְמִסְעַד יַת לָכִישׁ וּמְחָהִי יְהוֹשֻׁעַ וְיַת עַמֵיהּ עַד דְלָא אִשְׁתָּאַר לֵיהּ מְשֵׁזִיב.
לעזר את לכיש – העין בשו״א לבדו בכמה ספרים כ״י ודפוסים ישנים.
אָ֣ז בעודם נלחמים1, עָלָ֗ה הֹרָם֙ מֶ֣לֶךְ גֶּ֔זֶר לַעְזֹ֖ר אֶת-לָכִ֑ישׁ לאנשי לכיש, וַיַּכֵּ֤הוּ והיכה אותו יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וְאֶת-עַמּ֔וֹ עַד-בִּלְתִּ֥י שלא הִשְׁאִֽיר-ל֖וֹ שָׂרִֽיד ניצול2:
1. כלי יקר.
2. תרגום יונתן.
תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותהכל
 
(לד) וַיַּעֲבֹ֣ר יְ֠הוֹשֻׁ֠עַ וְכׇֽל⁠־יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מִלָּכִ֖ישׁ עֶגְלֹ֑נָה וַיַּחֲנ֣וּ עָלֶ֔יהָ וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עָלֶֽיהָ׃
And Joshua passed from Lachish, and all Israel with him, to Eglon; and they encamped against it and fought against it.
תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ מִלָכִישׁ לְעֶגְלוֹן וּשְׁרוֹ עֲלָהּ וְאַגִיחוּ קְרָבָא עֲלָהּ.
וַיַּעֲבֹ֣ר לאחר מכן יְ֠הוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מִלָּכִ֖ישׁ עֶגְלֹ֑נָה אל עגלון1, וַיַּחֲנ֣וּ עָלֶ֔יהָ סמוך אליה וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ ישראל2 עָלֶֽיהָ:
1. תרגום יונתן.
2. כלי יקר ביאר מדוע לעתים כתוב בלשון רבים ״וַיַּחֲנוּ... וַיִּלָּחֲמוּ״ ולעתים בלשון יחיד ״וַיִּלָּחֶם״, והוא מסביר שזה משום שכאשר המלחמה דרשה את איסוף העם, כגון מלחמה חדשה או קשה, אזי נכתב בלשון יחיד, ״וַיִּלָּחֶם״, ואולם כאשר לא היה נדרש כ״כ איחוד כוחות המחנה, כגון כאן שמלכיהם כבר מתו והאויב התפזר, אזי נכתב בלשון רבים ״וַיַּחֲנוּ... וַיִּלָּחֲמוּ״; עוד ביאר כלי יקר שכאשר תוארה מלחמה נגד עם שמלכם כבר ניתן ביד ישראל, לא נכתב על המלחמה עצמה ״וַיִּתֵּן יְהוָה... בְּיַד יִשְׂרָאֵל״ כי כבר נתנם ה׳ ביד ישראל כאשר מסר להם את מלכם, ורק אם היה חידוש באותה מלחמה, כמו בלכיש שבא מלך הוהם לעזרתם, נכתב ״ וַיִּתֵּן יְהוָה...⁠״ כי אז נחשב הדבר לנתינה מחודשת.
תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(לה) וַֽיִּלְכְּד֜וּהָ בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ וַיַּכּ֣וּהָ לְפִי⁠־חֶ֔רֶב וְאֵת֙ כׇּל⁠־הַנֶּ֣פֶשׁ אֲשֶׁר⁠־בָּ֔הּ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא הֶחֱרִ֑ים כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֖ה לְלָכִֽישׁ׃
And they took it on that day, and smote it with the edge of the sword, and all the souls that were in it he utterly destroyed that day, according to all that he had done to Lachish.
תרגום יונתןר״י אבן כספימנחת שימקראות שלובותעודהכל
וְכַבְשׁוּהָ בְּיוֹמָא הַהוּא וּמְחוּהָא לְפִתְגָם דְחָרֶב וְיַת כָל נַפְשָׁתָא דְבָהּ בְּיוֹמָא הַהוּא גַמַר כְּכֹל דַעֲבַד לְלָכִישׁ.
ואת כל הנפש – כטעם תן לי הנפש (בראשית י״ד:כ״א), וכבר בארנו זה ואת כל הנשמה החרים (יהושע י׳:מ׳).
החרים – בלא מאריך בה״א וכן ואת כל הנשמה החרים שבסמוך (פ׳ מ׳).
וַֽיִּלְכְּד֜וּהָ וכבשו אותה1 בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙, וַיַּכּ֣וּהָ והיכו את אנשיה לְפִי- בחוד2 הַחֶ֔רֶב, וְאֵת֙ כָּל-הַנֶּ֣פֶשׁ הנפשות3 אֲשֶׁר- היו בָּ֔הּ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא הֶחֱרִ֑ים גמר יהושע להשמיד4, ועשה להם כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-עָשָׂ֖ה לְלָכִֽישׁ: (פ)
1. תרגום יונתן.
2. ראה ביאור בפס׳ כ״ח.
3. תרגום יונתן.
4. תרגום יונתן.
תרגום יונתןר״י אבן כספימנחת שימקראות שלובותהכל
 
(לו) וַיַּ֣עַל יְ֠הוֹשֻׁ֠עַ וְכׇֽל⁠־יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מֵעֶגְל֖וֹנָה חֶבְר֑וֹנָה וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עָלֶֽיהָ׃
And Joshua went up from Eglon, and all Israel with him, to Hebron; and they fought against it.
תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
וּסְלִיק יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ מֵעֶגְלוֹן לְחֶבְרוֹן וְאַגִיחוּ קְרָבָא עֲלָהּ.
ולאחר מכן וַיַּ֣עַל עלה1 יְ֠הוֹשֻׁעַ וְכָֽל-יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מֵעֶגְל֖וֹנָה מעגלון חֶבְר֑וֹנָה לחברון, ולא חנו להתבונן כיצד להילחם כמו שעשו לפני כן, כי סמכו על האבות הקדושים שבמערת המכפלה2, וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ ונלחמו ישראל מיד3 עָלֶֽיהָ על העיר:
1. כי חברון היתה בגובה, כלי יקר.
2. כלי יקר.
3. כלי יקר.
תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(לז) וַיִּלְכְּד֣וּהָ וַיַּכּֽוּהָ⁠־לְפִי⁠־חֶ֠רֶב וְאֶת⁠־מַלְכָּ֨הּ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־עָרֶ֜יהָ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־הַנֶּ֤פֶשׁ אֲשֶׁר⁠־בָּהּ֙ לֹא⁠־הִשְׁאִ֣יר שָׂרִ֔יד כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֖ה לְעֶגְל֑וֹן וַיַּחֲרֵ֣ם אוֹתָ֔הּ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר⁠־בָּֽהּ׃
And they took it, and smote it with the edge of the sword, and its king, and all its cities, and all the souls that were in it; he left none remaining, according to all that he had done to Eglon. He utterly destroyed it and all the souls that were in it.
תרגום יונתןרד״קמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְכַבְשׁוּהָא וּמְחוּהָא לְפִתְגָם דְחָרֶב וְיַת מַלְכָּהּ וְיַת כָּל קִרְוָהָא וְיַת כָּל נַפְשָׁתָא דְבָהּ לָא אַשְׁאַר מְשֵׁזִיב כְּכֹל דַעֲבַד לְעֶגְלוֹן וְגַמַר יָתָהּ וְיַת כָּל נַפְשָׁתָא דְבָהּ.
ואת מלכה – והנה היה מלך חברון מחמשת המלכים שתלו, אלא ידמה שהמליכו אחר כן מלך בחברון.
ואת כל עריה – ואת כל הערים ואנשי הערים אשר על גבולה הקרואות על שמה.
ואת מלכה – יתכן שהמליכו עליהם מלך אחר, כי למעלה נאמר שיהושע המית מלך חברון.
ואת כל עריה – הערים הסמוכים לה.
השאלות: (לז - לט) והלא לקמן (סימן י״ד) אמר שכלב לכד את חברון? ובשופטים שעתניאל לכד את דביר שהוא קרית ספר?
וילכדוה – הנה לקמן (פרק יד) מבואר שכלב לכד את חברון בחמישי׳ לכניסתם לארץ. וכן מ״ש אח״כ שיהושע לכד את דבירה סותר מ״ש (שופטים א, יג) שעתניאל בן קנז לכדה. וצ״ל שיהושע לכד את עיר חברון, וכלב כבש מגרשי העיר וחצריה, כי מבואר שם שרק שדה העיר וחצריה נתנו לכלב, וחברון עצמה היתה עיר הלוים כמבואר לקמן (סי׳ כא), וכן צ״ל בדביר. וגם י״ל שהסיפור שנזכר לקמן סימן י״ד מקומו כאן, שבעת שבא יהושע לפני חברון הזכיר אותו כלב הבטחת משה ונתן לו יהושע את חברון וילחם על העיר ויכרות את הענקים, ונתיחס ליהושע כי נעשה תחת ידו ופקודתו, וכן אז הכה עתניאל בן קנז את דביר, ויחסה ג״כ ליהושע מטעם זה. וסמך על מה שיבואר אח״ז בענין הנחלות תוכן הכבוש איך היה. ומ״ש פה שהרג את מלכה הגם שכבר נזכר שנהרג במלחמת גבעון, פי׳ הרד״ק שבתוך כך המליכו מלך אחר. או י״ל ששני מלכים היו שמה:
וַיִּלְכְּד֣וּהָ וכבשו אותה1, וַיַּכּֽוּהָ- והיכו אותה לְפִי- בחוד2 הַחֶ֠רֶב וְאף אֶת-מַלְכָּ֨הּ3 וְאֶת-כָּל-עָרֶ֜יהָ הערים הסמוכים לה4, וְאֶת-כָּל-הַנֶּ֤פֶשׁ הנפשות5 אֲשֶׁר היו -בָּהּ֙ לֹֽא-הִשְׁאִ֣יר יהושע מהן שָׂרִ֔יד ניצול6, כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-עָשָׂ֖ה יהושע לְעֶגְל֑וֹן עשה לחברון, וַיַּחֲרֵ֣ם וגמר להשמיד7 אוֹתָ֔הּ יהושע וְאֶת-כָּל-הַנֶּ֖פֶשׁ הנפשות8 אֲשֶׁר היו -בָּֽהּ: (ס)
1. תרגום יונתן. והנה לקמן (פרק יד) מבואר שכלב לכד את חברון ולא יהושע?! ועוד כתוב (להלן בפס׳ כט) שיהושע לכד את דביר שהיא קרית ספר וזה לכאורה סותר מה שנאמר (שופטים א, יג) שעתניאל בן קנז לכד את דביר ולא יהושע?! וצריך לומר שיהושע לכד את העיר חברון, וכלב כבש את מגרשי העיר וחצריה, כי מבואר שם שרק שדה העיר וחצריה נתנו לכלב, וחברון עצמה היתה עיר הלוים כמבואר לקמן (פ׳ כא) וראה רד״ק ביהושע יד, יג. וכך צריך לומר גם בדביר שיהושע לכד את העיר, ועתניאל כבש את מגרשי העיר וחצריה, ונקראו הכיבושים ע״ש יהושע כי נעשו תחת ידו ופקודתו, וגם יש לומר שהסיפור שנזכר לקמן בפרק י״ד מקומו כאן, שבעת שבא יהושע לפני חברון הזכיר לו כלב את הבטחת משה ונתן לו יהושע את חברון וילחם על העיר ויכרות את הענקים, מלבי״ם.
2. ראה ביאור בפס׳ כ״ח.
3. והנה היה מלך חברון מחמשת המלכים שתלו?! אלא נראה שהמליכו אחר כך מלך אחר בחברון, רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם. או שהיו שני מלכים, מלבי״ם לפי ביאורו השני.
4. מצודת דוד. ונקראו על שמה דהיינו ערי חברון, רד״ק.
5. תרגום יונתן.
6. תרגום יונתן.
7. תרגום יונתן.
8. תרגום יונתן.
תרגום יונתןרד״קמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לח) וַיָּ֧שׇׁב יְהוֹשֻׁ֛עַ וְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֖וֹ דְּבִ֑רָה וַיִּלָּ֖חֶם עָלֶֽיהָ׃
And Joshua turned back, and all Israel with him, to Debir, and he fought against it.
תרגום יונתןרד״קמקראות שלובותעודהכל
וְתַב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ לִדְבִיר וְאַגִיחַ קְרָבָא עֲלָהּ.
וישב יהושע – נראה כי כשעלה מעגלון לחברון עבר על דביר ולא נלחם עליה, כי ראה להלחם בחברון, ואחר שלכד חברון שב לדביר ונלחם עליה.
וכאשר עלה יהושע מעגלון לחברון עבר על דביר ולא נלחם עליה כי ראה להילחם בחברון קודם, ואחר שלכד את חברון1 וַיָּ֧שָׁב שב יְהוֹשֻׁ֛עַ וְכָל-יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֖וֹ דְּבִ֑רָה לדביר2 וַיִּלָּ֖חֶם ונלחם3 עָלֶֽיהָ:
1. רד״ק.
2. תרגום יונתן, רד״ק.
3. תרגום יונתן, רד״ק.
תרגום יונתןרד״קמקראות שלובותהכל
 
(לט) וַֽיִּלְכְּדָ֞הּ וְאֶת⁠־מַלְכָּ֤הּ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־עָרֶ֙יהָ֙ וַיַּכּ֣וּם לְפִי⁠־חֶ֔רֶב וַֽיַּחֲרִ֙ימוּ֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־נֶ֣פֶשׁ אֲשֶׁר⁠־בָּ֔הּ לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר שָׂרִ֑יד כַּאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה לְחֶבְר֗וֹן כֵּן⁠־עָשָׂ֤ה לִדְבִ֙רָה֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ וְכַאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לְלִבְנָ֖ה וּלְמַלְכָּֽהּ׃
And he took it, and its king, and all its cities, and they smote them with the edge of the sword and utterly destroyed all the souls that were in it; he left none remaining. As he had done to Hebron, so he did to Debir and to its king, as he had done also to Libnah and to its king.
תרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְכַבְשָׁהּ וְיַת מַלְכָּהּ וְיַת כָּל קִרְוָהָא וּמְחוֹנוּן לְפִּתְגַם דְחָרֶב וּגְמִירוּ יַת כָּל נַפְשָׁתָא דִי בָהּ לָא אַשְׁאַר מְשֵׁזִיב כְּמָא דַעֲבַד לְחֶבְרוֹן כֵּן עֲבַד לִדְבִיר וּלְמַלְכָּהּ וּכְמָא דַעֲבַד לְלִבְנָה וּלְמַלְכָּהּ.
וכאשר עשה ללבנה – כי במ״ש כאשר עשה לחברון יש לטעות שתפס מלכה חי ותלה אותו כמו שעשה לחברון, לכן אמר כן עשה לדבירה (בענין החורבן דמתה לחברון), ולמלכה כאשר עשה ללבנה ששם נהרג מלכה בין ההרוגים, כמ״ש (פסוק ל) כאשר עשה למלך יריחו, פירוש שלא נתפס חי:
וַֽיִּלְכְּדָ֞הּ ולכד אותה יהושע, וְאֶת-מַלְכָּ֤הּ וְאֶת-כָּל-עָרֶ֙יהָ֙ וַיַּכּ֣וּם היכו אותם ישראל לְפִי- בחוד1 הַחֶ֔רֶב, וַֽיַּחֲרִ֙ימוּ֙ וגמרו להשמיד2 אֶת-כָּל-נֶ֣פֶשׁ הנפשות3 אֲשֶׁר היו -בָּ֔הּ, לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר יהושע שָׂרִ֑יד ניצול4, כַּאֲשֶׁ֨ר כמו5 שֶׁעָשָׂ֜ה לְחֶבְר֗וֹן כֵּן כך -עָשָׂ֤ה לִדְבִ֙רָה֙ לדביר וּלְמַלְכָּ֔הּ שהחריב אותה6, וְכַאֲשֶׁ֥ר וכמו שֶׁעָשָׂ֛ה לְלִבְנָ֖ה וּלְמַלְכָּֽהּ שהרג את מלכה בין ההרוגים, כך עשה למלך דביר להרגו בין ההרוגים7:
1. ראה ביאור בפס׳ כ״ח.
2. תרגום יונתן.
3. תרגום יונתן.
4. תרגום יונתן.
5. תרגום יונתן.
6. מלבי״ם.
7. מלבי״ם.
תרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(מ) וַיַּכֶּ֣ה יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָאָ֡רֶץ הָהָר֩ וְהַנֶּ֨גֶב וְהַשְּׁפֵלָ֜ה וְהָאֲשֵׁד֗וֹת וְאֵת֙ כׇּל⁠־מַלְכֵיהֶ֔ם לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר שָׂרִ֑יד וְאֵ֤ת כׇּל⁠־הַנְּשָׁמָה֙ הֶחֱרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה יְהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
So Joshua smote all the land, the hill country, and the South, and the Lowland, and the slopes, and all their kings. He left none remaining, but utterly destroyed all that breathed, as Hashem, the God of Israel, commanded.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּמְחָא יְהוֹשֻׁעַ יַת כָּל אַרְעָא טוּרָא וְדָרוֹמָא וּשְׁפֶלְתָּא וּמַשְׁפַּךְ מְרָמָתָא וְיַת כָּל מַלְכֵיהוֹן לָא אַשְׁאַר מְשֵׁזִיב וְיַת כָּל נִשְׁמָא גַמַר כְּמָא דְפַקֵד יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל.
והאשדות – מקום שמי הגבעות שופכים, [כמו ואשד הנחליםא (במדבר כ״א:ט״ו)].ב
א. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: הנחלת
ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8, פריס 163, ברסלאו 104, פרמא 2994.
The river valleys. The place where the water of the hills rush down.
והאשדות – כתרגומו משפך מרמתא, הם יושבי סלע שדרים במקום שמים נובעים מן ההר.
והנגב – כתרגומו: ודרומא.
והאשדות – כמו אשדות הפסגה (דברים ג׳:י״ז), כתרגום: משפך מרמתא, והוא מדרון ההר. או, הפסגה נקרא כן לפי שהמים היורדים על ההר נשפכים מן ההר דרך מדרון.
והאשדות – פירוש: בקעה והרים מקיפים אותה ושופכים לתוכה.
והנגב – מקום נגוב ויבש, כי חרבו פני האדמה (בראשית ח׳:י״ג), תרגומו: נגבו, וכן: ארץ הנגב נתתני (יהושע ט״ו:י״ט).
והשפלה – העמק.
והאשדות – מדרון ההרים שהמים נשפכים ויורדים שם, וכן: אשדות הפסגה (דברים ג׳:י״ג), וכן: שופך דם (בראשית ט׳:ו׳), תרגומו: דישוד דמא.
את כל הארץ – כולה בגבול הדרומי:
ההר והנגב – ר״ל הארץ הנגובה והיבשה, והפך ההר השפלה, והפך הנגב האשדות, ר״ל אשד הנחלים:
וַיַּכֶּ֣ה והיכה יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת-כָּל יושבי -הָאָ֡רֶץ1, יושבי הָהָר֩ וְהַנֶּ֨גֶב והדרום2 וְהַשְּׁפֵלָ֜ה והעמק3, וְיושבי הָאֲשֵׁד֗וֹת הם מדרוני ההרים או הגבעות שהמים נשפכים ויורדים שם4, וְכן היכה אֵת֙ כָּל-מַלְכֵיהֶ֔ם, לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר שָׂרִ֑יד ניצול5, וְאֵ֤ת כָּל-הַנְּשָׁמָה֙ הנשמות שבהן הֶחֱרִ֔ים גמר להשמיד6 יהושע כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל7:
1. ולמרות שיהושע לא כבש את כל הארץ, מרוב אימה שהטיל על יושבי הארץ העלה עליו הכתוב כאילו היכה את כל הארץ, כלי יקר.
2. תרגום יונתן, רד״ק. ונקרא כך כי הוא מקום נגוב ויבש, מצודת ציון.
3. מצודת ציון.
4. רש״י, ר״י קרא, רד״ק, כלי יקר, מצודת ציון, מלבי״ם.
5. תרגום יונתן.
6. תרגום יונתן.
7. שנאמר (דברים כ, טז) ״רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״, וזה לשון הרמב״ם (הלכות מלכים פ״ה) ״הזהירנו שלא להחיות איש משבעה עממין כדי שלא יתיחדו בם בני אדם ויסיתום לע״ז. והוא אמרו ״לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״ (דברים כ, טז), והריגתם מצות עשה כמו שבארנו במצוה קפ״ז, ומי שעבר ולא הרג מהם והיה אפשר לו להרגו, עבר על מצות לא תעשה״.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(מא) וַיַּכֵּ֧ם יְהוֹשֻׁ֛עַ מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ וְעַד⁠־עַזָּ֑ה וְאֵ֛ת כׇּל⁠־אֶ֥רֶץ גֹּ֖שֶׁן וְעַד⁠־גִּבְעֽוֹן׃
And Joshua smote them from Kadesh-Barnea, even to Gaza, and all the country of Goshen, even to Gibeon.
תרגום יונתןרש״ירד״קמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמְחָנוּן יְהוֹשֻׁעַ מֵרְקָם גֵיאָה וְעַד עַזָה וְיַת כָּל אֲרַע גּוֹשֶׁן וְעַד גִבְעוֹן.
מקדש ברנע ועדא עזה – מצד דרומו של ארץ ישראל הוא מן המזרח למערב, ולא הספיק לכבוש כל המצרב ונשאר מעזה עד הים,⁠ג והוא שאמר למטה ואת הארץ הנשארת העזתי וגו׳.
א. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד אופ׳ 34, סנקט פטרבורג I.12. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, לונדון 26879: ״עד״.
ב. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: ״המבצר״.
ג. כן בכ״י פריס 163, ברסלאו 104. בכ״י לוצקי 777: ״ים״.
From Kadush-barnea to Gaza. This refers to the south side of Eretz Yisroel going from east to west, but he did not conquer the entire boundary, leaving unconquered the area from Gaza to the [Mediterranean] Sea. This is what is stated below, "This is the land that remained [unconquered], the Gazites and the Ashdodites"1
1. Chapter 13:2,3
ארץ גושן – אין זה של מצרים.
ויכם – במלחמה זאת:
מקדש ברנע ועד עזה – הוא השטח הדרומי ממזרח למערב שהוא מצר ארץ יהודה:
ואת כל ארץ גשן – בהר הכה מארץ גושן שהיה בחלק יהודה בהר (לקמן טו, נא):
עד גבעון – שבחלק בנימין:
ארץ גשן – בודאי אינו מדבר כאן בגשן של מצרים, רק מקום אחר הנזכר בנחלת יהודה (ט״ו:נ״א).
ובמלחמה זו1 וַיַּכֵּ֧ם היכה אותם יְהוֹשֻׁ֛עַ מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ בדרום מזרח הארץ2 וְעַד-עַזָּ֑ה שבדרום מערב הארץ3, וְאֵ֛ת כָּל- יושבי ההר היכה4 מִאֶ֥רֶץ גֹּ֖שֶׁן שהיתה בחלק יהודה בהר5 וְעַד-גִּבְעֽוֹן שבחלק בנימין6:
1. מלבי״ם.
2. רש״י, מלבי״ם. ולא הספיק לכבוש כל המצר ונשאר מעזה עד הים, רש״י.
3. רש״י, מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
5. מלבי״ם. ואין זו ארץ גושן של ארץ מצרים, רד״ק.
6. מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״ירד״קמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(מב) וְאֵ֨ת כׇּל⁠־הַמְּלָכִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וְאֶת⁠־אַרְצָ֔ם לָכַ֥ד יְהוֹשֻׁ֖עַ פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כִּ֗י יְהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נִלְחָ֖ם לְיִשְׂרָאֵֽל׃
And all these kings and their land Joshua took at one time, because Hashem, the God of Israel, fought for Israel.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְיַת כָּל מַלְכַיָא הָאִילֵין וְיַת אַרְעֲהוֹן כְּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ בְּזִמְנָא חָדָא אֲרֵי יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל בְּמֵימְרֵיהּ אַגִיחַ קְרָבָא לְיִשְׂרָאֵל.
לכד יהושע בפעם אחת – בפרק אחד.
פעם אחת – כלומר שלא הוצרך לצור על עיר ולא האריכו ימי המלחמה, אלא בפעם אחת לכדום כולם, זאת אחרי זאת, בלא הפסק.
לכד יהושע פעם אחת – פירוש: כל שהיה מהלך היה מכבש, ולא הוצרך לשנות בהם.
פעם אחת – ידוע ליודעי החכמות שתוף אחד ואחת.
וזכר שכל המלכים האלה ואת עריהם ואת ארצם ואת גוייהם לכד יהושע בפעם אחת וגומר, כי השם נלחם לישראל. ואחר כל התשועות האלה אמר וישב יהושע הגלגלה וגו׳, וזה הפסוק הוא עצמו הנזכר למעלה, אלא שבא שם בכלל וכאן בפרט, והותרה עם זה השאלה הראשונה:
פעם אחת – לפי שהעי לא לכד בפעם אחת לזה אמר שכל אלו לכד בפעם אחת.
ואת כל המלכים – שבשטח הזה הדרומי:
לכד יהושע פעם אחת – לאפוקי המלכים שביתר חלקי הארץ לא כבש בפעם א׳ כמ״ש בסימן שאח״ז:
וְאֵ֨ת כָּל-הַמְּלָכִ֤ים שבשטח הדרומי של הארץ1 הָאֵ֙לֶּה֙ וְאֶת-אַרְצָ֔ם ואת גּוֹיֵיהֶם2 לָכַ֥ד יְהוֹשֻׁ֖עַ פַּ֣עַם אֶחָ֑ת בפעם אחת3, ללא צורך במצור ובאריכות המלחמה, אלא כבשם זה אחר זה4, והיכן שהיה הולך היה כובש5, כִּ֗י יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נִלְחָ֖ם לְיִשְׂרָאֵֽל. ואחר כל התשועות האלה6:
1. מלבי״ם.
2. אברבנאל.
3. להבדיל מהעי ומיתר המלכים שביתר חלקי הארץ שלא כבשם בפעם אחת, מצודת דוד, מלבי״ם.
4. רש״י.
5. רי״ד.
6. אברבנאל.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(מג) וַיָּ֤שׇׁב יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ אֶל⁠־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּֽלָה׃
And Joshua returned, and all Israel with him, to the camp to Gilgal.
תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְתַב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ לְמַשְׁרִיתָא לְגִלְגָלָא.
וישב יהושע – היא ההשבה עצמה האמורה למעלה (פסוק טו).
וַיָּ֤שָׁב חזר1 יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וְכָל-יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ אֶל-הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּֽלָה אל הַגִּלְגָּל: (פ)
1. תרגום יונתן. והיא ההשבה עצמה האמורה למעלה (פסוק ט״ו), מצודת דוד. ואברבנאל בפס׳ מ״ב מבאר כי שם נזכר בכלליות שחזרו וכאן פירט הכתוב מתי חזרו.
תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יהושע י – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, עולם המקרא יהושע י, תרגום יונתן יהושע י, ילקוט שמעוני יהושע י, ר׳ משה אבן ג'יקטילה יהושע י, רש"י יהושע י, ר"י קרא יהושע י, רד"ק יהושע י, רי"ד יהושע י, ר"י אבן כספי יהושע י, רלב"ג יהושע י, רלב"ג תועלות יהושע י, אברבנאל יהושע י, מנחת שי יהושע י, מצודת ציון יהושע י, מצודת דוד יהושע י, מלבי"ם יהושע י, הואיל משה יהושע י, מקראות שלובות יהושע י – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Yehoshua 10, Olam HaMikra Yehoshua 10, Targum Yonatan Yehoshua 10, Yalkut Shimoni Yehoshua 10, R. Moshe ibn Chiquitilla Yehoshua 10, Rashi Yehoshua 10 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yehoshua 10, Radak Yehoshua 10, Rid Yehoshua 10, R. Yosef ibn Kaspi Yehoshua 10, Ralbag Yehoshua 10, Ralbag Toalot Yehoshua 10, Abarbanel Yehoshua 10, Minchat Shai Yehoshua 10, Metzudat Zion Yehoshua 10, Metzudat David Yehoshua 10, Malbim Yehoshua 10, Hoil Moshe Yehoshua 10, Mikraot Sheluvot Yehoshua 10

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×