Tehillim 5 – תהלים ה‏ – Mikraot Gedolot

מֵימְרִי אַצִית יְיָ אִתְבֵּין רִגוּגִי.

Hear my utterance, O LORD, consider my murmuring.

אללהם אסמע אקואלי, פאנך אלעאלם בדרסי.

ה׳ תשמע את קולי לפי שאתה המבין את הדבור שלי.

בינה, כי אתה היודע הגיגי.

והמלים שמע והקשיבה והאזינה האמורים כלפי ה׳, כל שנשתמשו בו הערבים בשפתם הנחתיו כמו שהוא, ומה שאינם משתמשים בו שניתיו.

ואלפאט׳ שמע והקשיבה והאזינה אלמנסובה אלי אללה, מא אסתעמלתה אלערב פי לגתהם תרכנאה בחאלה, ומא כאנת לא תסתעמלה נקלנאה.

והגיגי אסם מצׄאעף מן הגה אלמעתל אללם. ומתׄלה פי אלתצׄעיף הולך ערירי (בראשית טו:ב) גיר אן אליא אלאכׄרה מן ערירי לאם אלפעל אלמצׄאעפה ואליא אלאכׄירה מן הגיגי ללמתכלם וסקטה לאם אלפעל לאגׄתמאע אלסאכנין. ומתׄלה איצׄא רוח זנונים (הושע ד:יד).

And “my utterance (HaḠîḠî)” (Psalms 5:2) is a geminate noun from the root H-G-H, with a third weak radical. It is like the geminate form ʿaRîRî (childless) (Gen. 15:2), except the final Y (Yôḏ) of ʿaRîRî is geminate third radical, whereas as the final Y (Yôḏ) of HaḠîḠî is the speaker. The third radical of the verb elides because the two Sâkinîn (ə) merge. It is similar to ZeNūNîn (lecherous impulse) (Hos. 4:14).

אמרי האזינה י״י – כשיש בי כח לומר צרכיי לפניך. וכשאין בי כח להתפלל לפניך והדאגה עצורה בלבי, בינה הגיגי – הבן הגיון לבי, כן מפורש במדרש (מדרש תהלים ה׳:א׳).

כל בינה שבמקרא, הטעם תחת הנו״ן, חוץ מזה וחבירו שבאיוב: ואם בינה שמעה זאת (איוב ל״ד:ט״ז), שאינו שם דבר אלא לשון הָבן, כמו: בין תבין (משלי כ״ג:א׳), לפיכך הטעם תחת בי״ת.

Give ear to my words, O Lord when I have strength to ask before You and, when I have no strength to pray before You and the worry is confined to my heart...consider my meditation Heb. בינה. Consider the meditation of my heart. So it is explained in Midrash [Tehillim 5:6]: In every [instance of] בינה in Scripture, the accent is under the "nun,⁠" except this one and its fellow: "And if you wish, understand (בִּנָה), hearken to this" (Iyyov 34:16), which is not a noun but an expression of "understand,⁠" like: "you should understand well (בין תבין) who is in front of you" (Mishlei 23:1). Therefore, the accent is under the "beth.⁠"

אמרי האזינה – שאני מוציא בפה. וגם בינה הגיגי – פתרונו: וגם הבן מחשבות לבי, כמו: ״והגיון לבי לפניך״ (תהלים י״ט:ט״ו).

אמריי האזינה – מגזרת אזנים הטה אזנך (תהלים פ״ח:ג׳).

בינה – לשון צִוֻוי, כמו: שימה נא (איוב י״ז:ג׳).

הגיגי – כפול העי״ן כי מן הגה^א הוא, כמו: זנוניה (הושע ב׳:ד׳).

ואמר לשם בינה כדרך בן אדם, וככה: ודע לבבי (תהלים קל״ט:כ״ג). גם האזינה. והטעם שיתברר לכל כי אין ספק כי הכל ידע ואין לו צורך לאזנים, כדרך: הנוטע אזן הלא ישמע (תהלים צ״ד:ט׳).

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״הגא״.

GIVE EAR TO MY WORDS. Ha’azinah (give ear) is connected to the word oznayim (ears).⁠¹ Compare, Incline Thine ear (oznekha) (Psalms 88:3).

CONSIDER. Binah (consider)⁠² is an imperative.⁠³ It is like simah⁴ (give) in, Give now (Job 17:3).

MY MEDITATION. The middle stem letter has been doubled in hagigi (my meditation). Its root is heh, gimel, alef.⁠⁵ Compare, zenuneha (her adulteries) (Hos. 2:4).⁠⁶

David said consider to God. He spoke as people normally do.⁠⁷ The same applies to and know my heart (Psalms 139:23) and To my word... give ear.

Give ear to my words, O Lord, consider my meditation means, make it clear to all that you accepted my prayer; for there is no doubt that God who is all,⁠⁸ knows all and has no need for ears. Compare,⁠⁹ He that planted the ear, shall He not hear? (Ibid. 94:9).⁠¹⁰

1. The verb ha’azinah (give ear) is derived from the word ozen (ear).

2. From the root bet, yod, nun.

3. The usual imperative form of this verb is bin. Binah is usually found as a noun meaning, understanding. Hence Ibn Ezra’s comment.

4. An imperative from the root, sin, yod, mem.

5. This appears to be a scribal error. Our text should read, heh, gimel, heh. See Filwarg.

6. The root of zenuneha is zayin, nun, heh. The middle root letter is doubled in zenuneha.

7. God is omniscient. There is no reason to ask him to consider. Hence Ibn Ezra’s comment. See Ibn Ezra on Ps. 2:4.

8. Lit. “The all.”

9. Lit., “after the manner of.”

10. See Ibn Ezra on Ps. 94:9.

אמרי האזינה י״י בינה הגיגי – מה שאוציא בפי האזינה, ומה שאהגה בלבי בינה. לפיכך אמר עם הגיגי בינה ועם אמרי האזינה. ואמר הגיגי מן הגה בהכפל עי״ן הפעל, כמו לחזיז קלות (איוב ל״ח:כ״ה) מן חזה.

Give ear to my words, O Lord, Consider my meditation – Give ear to what I utter with my mouth and consider what I meditate in my heart. Therefore he uses the word consider with meditation, and give ear to with my words. He uses (the term) הגיגי ("my meditation"), which is derived from הגה by doubling the second radical, just as (in the verse) "for the lightning (חזיז) of the thunder" (Job 38:25), (where חזיז is derived) from חזה.

אמרי האזינה ה׳. ׳אמרי׳ שאמרתי לשאול ׳למה [זה] אדוני רודף אחרי עבדו׳ (שמואל א׳ כו יח)¹: [בינה] הגיגי². כששסעתי את אנשי בדברים שלא יקומו על שאול להרגו במערה³:

1. כאשר רדף שאול אחרי דוד במדבר זיף, ובלילה באו דוד ואבישי אל המקום שישן שם שאול, וביקש אבישי להרוג אותו, ולא נתן לו דוד, אך לקח את החנית וצפחת המים שהיה מראשותיו של שאול, והראה אחר כך לשאול שהיה בידו להרוג אותו ולא עשה כן, ואז שאל אותו למה הוא רודף אחריו.

2. ׳בינה׳ לשון ציווי (אבע״ז), כלומר אנא התבונן בהגיגי, כי הטעם תחת הבי״ת, הרי שאין ׳בינה׳ שם דבר (ע״פ רש״י).

3. בשמואל א׳ (כד ג-ז) מסופר ששאול רדף אחרי דוד, ונכנס לבדו למערה להסך רגליו, ולא ידע שדוד ואנשיו נמצאים בירכתי המערה, וביקשו אנשי דוד להרוד את שאול, ׳וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל שָׁאוּל וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ׳. ומעשה זה קדם למעשה הנזכר בהערה הקודמת.

אמרי האזינה י״י בינה הגיגי – בפסיקתא דספר תילים יש פסיק בין האזינה לשם וכן הוא בס״ס ובטעם מיושב בשם.

האזינה – הטה אוזן לשמוע.

בינה הגיגי – אשר תפלתי היא בכוונת הלב.

הגיגי – הגיון לבי, לכן אמר בינה, ועל אמרי הפה אמר האזינה.

אמרי – תנאי התפלה השלמה הם ארבעה, (כמו שכתב העקרים),

א. יופי המליצה וקוצר המאמרים, על זה אמר אמרי האזינה

ב. שתסכים המחשבה וההגיון הפנימי עם הדבור החיצוני, על זה אמר בינה הגיגי

ג. שלא יתפלל על דברים בלתי נחוצים, על זה אמר.

אמרי וגו׳ – שני המזמורים הקודמים אמרם דוד השני (ד׳) בערב יום ברחו מפני אבשלום, הראשון (ג׳) בבוקר יום מחרתו; והמעתיקים סמכו אליהם שני מזמורים אלה (ה׳, ו׳) שהראשון בהם גם הוא תפלת הבקר והשני תפלת הערב, וגם אלה השנים בימי מלכותו אמרם, אחרי הביאו אליו ארון האלהים (ה׳:ח׳) ואחרי חטאתו (ו׳:ב׳).

האזינה – יש מעלה בפעלים, האזינה, בינה, הקשיבה, נטה אוזן לשמוע, שפוט אם הדין אתי, והעתר לי, וכן יש בשמות ג״כ, אמרי, הגיגי, שועי, דברים בלבד, הגיון לב, הרמת קול.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון