Tehillim 5 – תהלים ה‏ – Mikraot Gedolot

תְּאַבֵּד מְמַלְלֵי כַדְבוּתָא אֱנָשׁ שָׁדֵי דַם זַכַּי וְנִכְלָא יְרַחֵק יְיָ.

You will destroy tellers of lies; the LORD will loath the man who sheds innocent blood and the deceiver.

רמז תרלא

תאבד דובר כזב – זה דואג ואחיתופל, דוברי כזב הן ודבורן. רבי פנחס אומר הם ומדברותם. איש דמים ומרמה זה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים, שנאמר באחיתופל בא אל פלגשי אביך. וש״ד דכתיב ואבא עליו והוא יגע ורפה ידים, וכתיב והכיתי את המלך לבדו וזה התיר ג״ע וש״ד. נחמיה בריה דר׳ שמואל בר נחמני. אמר לשאול וכי אישות לדוד הלא מורד במלכות הוא והוא חשוב כמת ועכשו מותרת, עמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש. וש״ד דכתיב ולא אבו עבדי שאול המלך לשלוח יד בכהני ה׳, אבל דואג הרגן שנאמר ויסב דואג האדומי ויפגע בכהני ה׳. יתעב ה׳ שאינם לא חיין ולא נדונין ואני כאשר עשו כן עשיתי, ומה ביני לבינם אלא שגמלת עלי ואמרת לי גם ה׳ העביר חטאתך לא תמות. ד״א תאבד דוברי כזב מדבר בדור המבול הם ודבורם כזב הן, רבי פנחס אומר הן ומדברותיהם. איש דמים ומרמה שנאמר לאור יקום רוצח וגו׳ וכתיב כי מלאה הארץ חמס. יתעב ה׳ אינן לא חיין ולא נדונין, ואני כאשר עשו כן עשיתי, ומה ביני לבינם אלא שגמלת עלי ואמרת לי בוא אתה וכל ביתך אל התבה.

ותהלך אלמתכלמין באלכד׳ב, ומעלום אן ד׳ו אלמעאצי ואלמכר ממא יכרהה אללה.

ותחסל את דוברי השקר. וידוע שבעלי המרי ובעלי והמרמה מהאנשים שמתעב ה׳.

תאבד, ותאבד את דוברי הכזב. וידוע כי בעל העבירות והמרמות ממה שמתעב ה׳.

ודוברי כזב הם אהל אלכׄיאנה פי נקלהם¹ ואלכדׄב פי נקהלם פהו אעם מן שקר² אן שקר יכון פי אלכׄבר ואלשהאדה וכזב פי אלכׄיאנה ואלגדר איצׄא למצׄארעתהמא אלכדׄב אדׄא צאר אהלהמא עלי גיר מא טׄן בהם מתׄל אלכאדׄב אלדׄי קד יטׄןﹼﹶ³ צאדקא. ועל הדׄא אלוגׄה קיל אשר לא יכזבו ממיו (ישעיהו נח:יא). וקד אסתעיר למן לחקה לאחק לם יטׄן בה מן אלתﹶלאף⁴ כל האדם כוזב (תהלים קטז:יא) ולמﹶן⁵ אٔٓנדׄר]⁠⁶ במא לם יטׄן בה אלדׄי אנדׄרה אל תכזב בשפחתך (מלכים ב ד:טז). ואמא איש דמים (שמואל ב טז:ח) פהו אלמטלוב בספך אלדמא אלטׄאהרה ואיש מרמה (תהלים מג:א) הדׄו⁷ אלמכר ואלגש כמא קאל פי מן אסר גיר מא אעלן בה⁸ בא אחיך במרמה (בראשית כז:לה). במרמה וידברו (בראשית לד:יג). וקיל⁹ פי [1א.a] אלמואזן אלמגשושה מאזני מרמה (הושע יב:ח).

1. נקלהם (3) [כׄברהם

2. שקר42 (1) [1א אלשקר

3. יטׄןﹼﹶ1 (3) [ב. bיטׄן

4. אלתﹶלאף42 [א אלתלאף

5. ולמﹶן]1 (3) ב b. למן

6. אٔٓנדׄר] (3) 1ב.b אנדׄרה

7. הדׄו] (3) 1ב.b הו

8. בה] (1) 42א .om

9. וקיל] (3) 1ב.b קאל

Dôḇre Kāzāḇ; those who are treacherous with their information and lie about what they report. It is broader in scope than šęqęr as šęqęr is (limited) to (false) information and testimony, whilst Kāzāḇ is also betrayal and treason. The two of them are analogous to treason – their actions are contrary to what others thought of them, precisely like a traitor who is thought of as honest. Following this analogy it states, “Which do not betray all its days” (Is. 58:11), which was borrowed for one who is persecuted by him (the traitor). He (the traitor) did not expect destruction. “All men are false” (Psalms 116:11); (it was also borrowed) for someone who has been warned (by a liar), about something that he (the liar) did not believe, which he warned about, “Do not deceive your maidservant” (2 Kings 4:16). ʾîš Dāmîm; he is wanted for shedding innocent blood. ʾîš Mirmâ (Psalms 43:1); one who is deceitful and entrapped, “Your brother came with guile,” (Gen. 27:35) (and) “Speaking with guile,” (Gen. 34:13) And for the matter of dishonest scales it states, “Dishonest scales” (Hos. 12:8).

איש דמים ומרמה – זה עשו וזרעו.

a man of blood and deceit This [refers to] Esau and his descendants.

תאבד דוברי כזב – מדבר בדואג ואחיתופל ש⁠[הת]⁠ירו גילוי עריות ״בא אל פילגשי אביך״ (שמואל ב ט״ז:כ״א). ״ויסוב דואג האדומי ויפגע {הוא} בכהנים (שמואל א כ״ב:י״ח)״.⁠¹

1. השוו בראשית רבה ל״ב:א׳, ל״ח:א׳.

תאבד – איש דמים ומרמה – הוא הרכיל,⁠^א כמו: חץ שחוט לשונם מרמה (ירמיהו ט׳:ז׳).

יתעב י״י – השם הוא הפועל, והטעם שהוא נתעב בעיניו ונמאס.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״הרכיל״.

THOU DESTROYEST… THE MAN OF BLOOD AND DECEIT. The reference is to a talebearer. Compare, Their tongue is a sharpened arrow, It speaketh deceit (Jer. 9:7).

THE LORD ABHORRETH. God is the subject.⁠¹ Its meaning is that the man of blood and deceit² is abhorred and abominated in the eyes of God.

1. Our verse literally reads: The man of blood and deceit abohorreth the Lord. Hence Ibn Ezra comments that it is God who does the abhorring. In other words our text is to be interpreted as follows: The Lord abohorreth the man of blood and deceit.

2. Lit., he.

תאבד דברי כזב – תאבדם מלפניך וכן איש דמים ומרמה יתעב י״י – שהם נתעבים ונמאסים בעיניו. וכן הוא דרך הלשון לדבר פעם לנוכח ופעם שלא לנוכח.

Thou shalt destroy them that speak lies – Thou shalt destroy them from before Thee, and so

The bloodthirsty and deceitful man doth the Lord abhor – for they are abhorred and despised in His eyes. And such is the idiom of the language, to speak at one time directly and at another indirectly.

דוברי כזב. כשאמרו¹ ׳הלא דוד מסתתר עמנו׳ (שם כג יט)⁠², ודואג כשאמר ׳ושאול לו באלקים׳ (שם כב יג)⁠³: איש דמים [ומרמה]. דואג⁴:

1. הזיפים הנזכרים.

2. שם נאמר שהזיפים סיפרו לשאול שדוד מסתתר עמהם, ושלחם שאול לבקש את המקום המדוייק שבו הוא נמצא, ואז יגיע הוא אחריהם. ומשמע שרבינו מפרש את העניין שם שכשאמרו לשאול ׳הלוא דוד מסתתר עמנו׳, היה שקר, שאמרו לשאול שהוא נמצא עמהם ובקלות יפול בידו, כדי ששאול יטרח לבוא לשם, ואז יבקש אותו בכל האיזור, אלא ששאול לא קיבל את דבריהם, ושלח אותם לרגל אחריו למצוא את מקומו המדוייק, ורק אז יבוא לשם.

3. הכוונה למש״כ לפני כן (פסוק ט-י) ׳ויען דואג האדמי והוא ניצב על עבדי שאול ויאמר ראיתי את בן ישי בא נובה אל אחימלך בן אחיטוב, וישאל לו בה׳ וצידה נתן לו ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו׳. ואילו הפסוק שהביא רבינו הוא מדברי שאול לאחימלך ׳לָמָּה קְשַׁרְתֶּם עָלַי אַתָּה וּבֶן יִשָׁי בְּתִתְּךָ לוֹ לֶחֶם וְחֶרֶב וְשָׁאוֹל לוֹ בֵּאלֹהִים׳.

4. כי היה ׳איש דמים ומרמה׳, שמרמה שלו, הוא הרכילות, גרם להריגת כהני נוב על ידי שאול. והרד״ק כתב בתחילת המזמור ׳ורבותינו ז״ל אמרו כי על דואג ואחיתופל שונאיו אמרוֹ׳, והוא בשוחר טוב כאן, וכן דרשו בסנהדרין (סט:) על פסוק דומה (להלן נה כד) ׳אנשי דמים ומרמה׳.

תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה׳. [ועל] יואב אמרו, כי היה ׳איש דמים׳, כי היכה את עמשא בעת ההיא, ואבנר גם כן היכהו (שמואל ב׳ ג׳:כ״ז). ׳יתעב ה׳⁠ ⁠׳ – כלומר, יעבירנו ה׳ מהיות שר צבא לפני כל הימים¹:

1. בשמואל ב׳ (יט יד) על עמשא לפני שנהרג, שדוד הבטיח לו שיהיה שר צבא לפניו כל הימים תחת יואב.

יתעב ׀ ה׳ – יש פסיק בין יתעב לשם כפי פשט הכתוב הוא שהשם הוא המתעב איש דמים ומרמה ולא בא לומר שהאיש הדמים הוא המתעב ועוד כדי להרחיק לשון תועבה מהשם.

תאבד – ידעתי שתאבד את המדבר עלי כזב בפני שאול כי מעולם יתעב ה׳ את האורב על דם רעהו ובמרמה דבר עמו באהבה וכ״כ יתעב ויאבד את המדבר עלי כזב כי הלא עמי מרמה ידבר כאלו הוא לי לאוהב.

תאבד דוברי כזב – כי אין מי שיסך בעדו כנגדך, כי הלא איש דמים ומרמה יתעב ה׳ – רצה לומר כי טבע האלהות תתעב איש דמים ומרמה וחקות העמים שיחשבו כי האליל יאהב איש דמים ומרמה, הבל הוא ונגד טבע האלהות.

תאבד – פחות הוא מתכרית, תעשה שיאבדו מדרכם, וא״כ קרוב הוא ליתעב הכתוב אחריו, וזה ג״כ מוסיף עליו, כמו שדובר כזב לא ירשע כמו איש ומרמה, ודוק שכתב מרמה לבסוף להורות שהיא רעה משפיכות דמים, הבאה לרוב מחמת חרון אף, ואיש מרמה ישתמש בכלי קודש ברעיון הנפש, מתנה טובה מאת ה׳ לטובת עמיתו רק לנזקו, וכן דעת המשורר האיטלקי והפילוסוף Dante:

Ma perchè frode è dell' uomo proprio male,

Più spiace a Dio; e però stan di sutto

Gli frodolenti, e più dolor gli assale.

Inferno. C. 11, v. 25-27

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון