Tehillim 16 – תהלים טז‏ – Mikraot Gedolot

מַלֵילְתְּ אַנְתְּ נַפְשִׁי קֳדָם יְיָ אֱלָהִי אַנְתְּ בְּרַם טִיבָתִי לָא מִתְיְהִיבָא בַּר מִנָךְ.

You have spoken ׀ you, my soul ׀ in the presence of the LORD. You are my God, truly my goodness is not present without you.

דבר אחר: אמרת לה׳ – אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם אף על פי שהייתי מלך המלכתיך עלי. אמר לו הקב״ה איני מחזיק לך טובה טובתי בל עליך. ולמי אני מחזיק לקדושים אשר בארץ. שאין הקב״ה קורא לצדיקים קדושים עד שינתנו בארץ עד יום מיתה. למה שיצר הרע מיצר את האדם בעולם הזה ואינו מאמין בהן עד יום מיתה. וכן שלמה אומר (קהלת ז׳:כ׳) כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. לפיכך אינו נקרא קדוש עד שינתן בארץ. ואפילו אבות לא נקראו קדושים עד שנתנו בארץ. שנאמר (איוב ט״ו:ט״ו) הן בקדושיו לא יאמין. ואימתי האמין בהם בשעה שאמר למשה (שמות ג׳:ט״ז) לך ואספת את זקני ישראל. מכאן סמך משה ואמר (שם ל״ב:י״ג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. אמר ר׳ פנחס אלו בקשו אבות העולם שתהא דירתן למעלה יכולים היו ואף על פי כן לא נקראו קדושים עד שנתנו לארץ ונסתם הגולל בפניהם. א״ר חמא מאי קרא (איוב כ״ד:כ״ב) ומשך אבירים בכחו. זה יצר הרע. אבירים בכחו כגון דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה וסדומים. כמו שכתוב (בראשית ג׳:י״ז) בעצבון תאכלנה. ואומר (שם ט״ז) הרבה ארבה עצבונך והרונך. הרבית עצבונך לאבות העולם. שמא הפסידו כלום תלמוד לומר בל אסיך נסכיהם מדם. כההיא דתנינן ירדו ובאו למטה מן המערכה ומלחום חזרו להם ללשכת הגזית וקראו את שמע.

וקלת לך יא רב אנת דבי, ת׳ם קלת כ׳ירי לא עליך.

ה׳! וגם כבר אמרתי לך אתה אלוהי ואחר כך אמרתי: על מעשי הטובים אינך חייב לשלם לי (לא מצד חובה או חיוב אלא מפאת רוב חסדיך עלי).

ואמרו טובתי בל עליך, הוא קשור למה שאחריו לקדושים אשר בארץ המה, אמר הנביא אני אמרתי לה׳ ה׳ אתה. ואמרתי לקדושים אשר בארץ והם נכבדי בני אדם טובתי בל עליך, כלומר שאין טובתי מידכם אלא מאת ה׳.

וקולה טובתי בל עליך, קול מתצל במא בעדה לקדושים אשר בארץ המה, יקול אלנבי אני קלת ללה ה׳ אתה, וקלת לקדושים אשר בארץ והם אלאג׳לא מן אלנאס טובתי בל עליך, יעני ליס כ׳ירי מן ענדכם בל מן ענד אללה.

וקו׳ אמרת לייי יכׄאטב נפסה.

ויעני בקו׳ טובתי בל עליך אלכׄיר אלואצל אליﹼﹺ מנך ליס בחק לי עליך יא רבי ואנמא יסתחקה אלמקדסון אלמחגׄובון פי אלתׄרא ואלעטׄמא אלמרצׄיין מנך.

And the phrase “I say to the Lord” (Psalms 16:2) is addressed to himself.⁠¹

The meaning of the phrase “I have no good but in You”² (Psalms 16:2) the reward given to me by You, I am undeserving of it, oh Master, whereas the holy and great buried in the ground are deserving of Your kindness.⁠³

1. Contra RASAG’s translation which shifts the voice from the second to the first person. See thesis on Psalms in Simon. So too Ibn Ezra. However, see Dahood Anchor 87.

2. Lit. “my good, is not upon You”

3. According to this explanation verse 2 and 3 are connected. Ibn Ezra cites this opinion in his name.

אמרת לי״י י״י^א אתה וגו׳ – לכנסת ישראל אמר דוד: יש עלייך לומר לי״י: אדון אתה וידך על העליונה לכל הבא עלי.

[דבר אחר: אמרת לי״י אדני אתה – לנפשו היה אומר, וכן מצינו דוגמתו: ותכל דוד (שמואל ב י״ג:ל״ט) – ופתרונו ותכל נפש דוד. אף כאן: אמרת – נפשי לי״י, את נפשי יש עליך לומר כן להקב״ה.]⁠^ב

טובתי בל עליך – טובות שאתה עושה לי לא עליך הם לגמליני, כי לא בצדקתי אתה מטיב לי.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י קמברידג׳ A3, אוקספורד 34, וכן בפסוק, מופיע שם אדנות.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.

You should say to the Lord, "You are my Master, etc.⁠" David addresses the Congregation of Israel. "It is your duty to say to the Lord, 'You are the Master, and You have the upper hand in all that befalls me.'" Another explanation: You should say to the Lord, "You are my Master.⁠" He [David] was saying this to his soul. Similarly, we find on this order: "And David longed" (II Sam. 13:39), which means: And the soul of David longed. Here too, "You, my soul, have said to the Lord,⁠" you my soul, should say to the Holy One, blessed be He. (The second interpretation appears in very few early editions.)

my good is not incumbent upon You. The benefits that You do for meit is not incumbent upon You to bestow [them] upon me, because You do not benefit me on account of my righteousness.

אמרת ליי׳ אדני [אתה טובתי בל על]⁠יך – לנפשו דבר דוד המקרא הזה כאשר ידבר איש אל רעהו. וכה פתרונו: את נפשי חייבת [ ]⁠תה.

אמרת לי״י אדני אתה – כנגד נפשו מדבר ואומר: אמרת והודית לי״י, כי הוא אלהיך ואדניך וכן הדין עליך.

ותאמרי לו גם כן: טובתי בל עליך – פרשו בו (רש״י ורבי משה הכהן גיקטלא): הטובה שאתה עושה לי אינה מוטלת עליך לעשות, כי אינני כדאי, אלא הכל הוא חסד מאתך.

ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש: הטובה שאני עושה אינה עליך. כלומר: אינה מגעת עדיך, כי לא יתכן ולא יועיל ולא יתן לך,

Thou (fern.) hast said to the Lord, Thou art my Sovereign Lord – He addresses his soul and says: Thou hast said and confessed to the Lord that He is thy God and Sovereign Lord; and such (address) is proper for thee; and thou shalt say unto Him likewise:

The good I do is not unto Thee – They (Rashi and Rabbi Moses ha–Cohen ibn Giktilla) have interpreted (the clause): "The good which Thou doest to me it is not incumbent upon Thee to do, for I am not worthy of it, but it is entirely due to Thy loving–kindness.⁠" And my revered father, of blessed memory, has interpreted: "The good I do is not done to Thee,⁠" meaning that it does not reach Thee (personally), for one cannot dispose for, or help, or give to Thee; but it is

אמרת לה׳, הוא אומר לנפשו כן, אמרת לה׳ והודית לה׳ שהוא אדוניך, כלומר, קיבלת אותו עליך באלוה. וכן אמרת אליו, טובתי בל עליך, ר״ל רק מתורת חסד. ואפשר אצלי לפרש אמרת לה׳, כלומר, הגדלת ורוממת אותו, מלשון את ה׳ האמרת (דברים כו, יז). ומצאנוהו מן הקל, לדעת קצת שפירשו כן, אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג, י). וכמו שפירשתי ג״כ בענין יאמרוך למזמה (תהלים קלט, כ). ואח״כ הוא חוזר ואומר לאל דרך קריאה אתה ה׳ טובתי בל עליך, כלומר, הטובה שעשית לי לא היתה מוטלת עליך לעשותה כי איני כדאי, אבל מצד החסד אתה עושה אותה.

אמרת לה׳. אַתְּ, נפשי המשכלת¹, אדנ״י אתה, ׳אתה׳ אדון לעמך² בלתי אמצעי: טובתי. אַתְּ נפשי המשכלת, נפש טובה שלי³, אמרת גם כן לה׳, בל עליך - אין שום דבר למעלה ממך:

1. לענ״ד יש להפוך ׳את נפשי המשכלת אמרת לה׳, יש לבדוק כתבי יד. ׳אמרת לה׳ אדני אתה, לנפשו הי׳ אומר וכן מצינו דוגמתו (שמואל ב׳ יג) ותכל דוד ופתרונו ותכל נפש דוד אף כאן אמרת נפשי לה׳ את נפשי יש עליך לומר כן להקב״ה׳ (רש״י).

2. יש עליך לומר לה׳ אדון אתה (ע״פ רש״י). והוא ע״פ לשון ברכת היוצר ב׳אמת ויציב׳ ׳אתה הוא אדון לעמך׳.

3. אולי כי הנפש המשכלת היא יצר הטוב. ובשיעורים מבואר שהנפש הוא ה׳טוב׳ – התכלית של האדם, ע״ש.

ואין ספק שכל פועלי השמות אינם פועלים בדבר אחר רק לצרכי שעה, ואף אם התכלית אולי יכוונהו לטוב, כמו לפתיחת הלב ולזכירה¹, אפילו הכי הם צורך בעולם הזה. וכבר בארנו לעיל במזמור ׳ה׳ אדוננו׳ (ח א) כי נקרא ה׳ ׳אדון׳ כשנשימהו מושל על הדברים הטבעיים התחתונים, וקחהו משם. ו׳טוב׳ או ׳טובה׳, תמיד הוא התכלית והצורה העצמית של נושא². ולכן אמר דוד כנגד נפשו, אָמַרְתְּ לַה׳ אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי, כאילו אמר, ׳טובתי – היינו נפשי – אָמַרְתְּ לַה׳⁠ ⁠׳ – עושה כל³, ׳אדוני אתה׳, שאפילו בדברים האלה התחתונים – אין לי אדון אחר זולתך שיפול עליהם שם ׳אדון׳ כמו שאמרנו, ואינני רץ לשמות או ע״א: בַּל עָלֶיךָ. ו׳אמרת׳ עוד ׳טובתי לה׳⁠ ⁠׳, ׳בל עליך׳, אין נמצא אחר ׳עליך׳, מעולה כביכול ממך, ולכך אליו פי קראתי⁴ בכל צרותי:

1. ראה ׳ספר השם׳ לבעל הרוקח המביא שמות המסוגלים לעניינים אלה ודומיהם, וראה המנהג המובא בתשבץ קטן (סי׳ תטז) בשם מהר״ם לכתוב פסוק על ביצה למטרה זו.

2. כ״כ רבינו בהקדמתו לאור עמים: ׳התכלית המכוון בכל דבר הוא ה׳טוב׳ המקווה ממנו׳. ושם (הנחות א) ׳התכלית הוא ה׳טוב׳ האחרון המכוון מהפועל בפעולתו׳. ומפרש כאן ׳טובתי׳ על הנפש המשכלת, שהיא תכלית האדם. ובנדפס: ׳טובתי – אַתְּ נפשי המשכלת, נפש טובה שלי׳.

3. כהוראת שם הוי״ה, ראה מש״כ בישעיה (מד כד) עה״פ ׳אני ה׳ עושה כל׳ – ׳החומר והצורה׳, ובביאור שם.

4. ע״פ לשה״כ להלן (תהלים ס״ו:ז׳).

אמרת לה׳ – לית לשון זכר.

אמרת – אתה נפשי אמרת על ה׳ שהוא אדון הכל והכנעת לו.

טובתי – הטובה שאתה עושה לי אינה מוטלת עליך כי הכל בחסד.

אמרת – עתה ידבר בנוכח אל אומה העובדת אלהים אחרים וחושבת למצוא מחסה באליליהם, והיה דעת בעלי הצאבא עובדי עצבים, שה׳ הוא עלות העלות והוא הסבה הראשונה לכל נמצא וקרו ליה אלהא דאלהיא, אבל חשבו שמאתו לא תצא ההשגחה וההנהגה בעולם התחתון לא טוב ולא רע, רק ע״ז ממונים אליליהם אשר יחדו מקומות לשכנם על ההרים הרמים ועל מקומות ידועים, והיו אומרים שהם ממונים על כל מיני הטובות והרעות הבאים לעולם כ״א על דבר מיוחד, על החיים על החן על העושר וכדומה, עז״א את האומה העובדת לאלילים,

אמרת לה׳ לאמר, אני יודע כי אלהי אתה ר״ל שאתה אלהא דאלהיא והסבה הראשונה לכל, אבל טובתי בל עליך – הטובות הבאות לי אינם מושפעות מאתך ולא עליך העבודה הזאת להשפיע לי טובות, רק

אמרת – במקום אמרתי וכן אף נחלת במקום נחלתי ויו״ד זו בלשון סורי נכתבת ואינה נקראת, וע״כ בלשון ארמי נשמטת כמו וחלמא קדמוהי אמרת (דניאל ד׳:ה׳) אמרה לי אם (שבת ס״ו) במקום אמי, אם תקדמיה יונך ליון במקום ליוני (סנהדרין כ״ה) – אולי גם תיבה זו היה לנקדה אַמְרֵת – ויש מזמורים נמצאו בהם מלות ע״ד לשון ארמי כמו תגמולוהי עליכי למנוחיכי, וכן למטה (ו׳) שפרה מלשון ארמי.

אמרת לה׳ וגו׳ – אתה אדון לי וחובה עלי לעבדך ולא חובה עליך להטיב לי (קרוב לדברי רש״י ורד״ק) ע״ד ויחשבה לו צדקה (פרשת לך לך) לפי המפרשים שנושא הדבור הוא אברהם שחשב הבטחת הזרע לא כשכר מעשיו הטובים רק כצדקה וחסד מיד ה׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון