Tehillim 15 – תהלים טו‏ – Mikraot Gedolot

תּוּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד יְיָ מַן חֲמֵי לְמֵידַר בְּמִשְׁכָּנָךְ מַן חֲמֵי לְמִשְׁרֵי בְּטוּר בֵית מַקְדְשָׁךְ.

A hymn of David. O LORD, who is worthy to dwell in your tabernacle, who is worthy¹ to abide on the mountain of your sanctuary?

1. Worthy: deserves.

מזמור לדוד ה׳ מי יגור באהלך – זה שאמר הכתוב (שם ל״א:ט׳) וסלעו ממגור יעבור. במלכות הרשעה הכתוב מדבר. וסלעו זה אנטנייא שלו. ממגור יעבור זה אלתוסבראות שלו. דבר אחר וסלעו אלו אבריו. ממגור זה מחיצתו. דבר אחר וסלעו זה איקוניא. ממגור אלו בסילקאות שלו. (שם) וחתו מנס שריו. א״ר סימון שני זמנים. אמרו לו לישעיה מי אמר הדברים הללו. אמר להם וכי מדעתי הם. (שם) נאם ה׳ אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. אמר דוד אם אור לו בציון ותנור בירושלים מי יגור באהלך. זהו שאמר הכתוב (זכריה ב׳:ט׳) ואני אהיה להם נאם ה׳ חומת אש סביב. מבחוץ. ולכבוד אהיה בתוכה. מבפנים. אמר דוד אם חומת אש מבחוץ וכבוד מבפנים מי יכול לגור בתוכה. ה׳ מי יגור באהלך.

דבר אחר: מי יגור באהלך – מי ידור אין כתיב כאן אלא מי יגור. מאן יכיל לאיתותבא גבך. אמר רבי יהושע בן לוי מה אם נדב ואביהוא שנכנסו לבית המקדש יצאו שרופים מכאן ואילך מי יגור באהלך. א״ר שמואל כתוב בעוזא (דברי הימים א י״ג:ט׳) וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון. ומה היה לו (שם י׳) ויחר אף ה׳ בעוזא. מכאן ואילך מי יגור באהלך. משל לעירני שנכנס למדינה וראה אותן שמוכרין מיני כתיתין וכל דבר אמר מי יוכל לשבוע מאלו. אמרו לו חביריו מי שיש לו מעות הרבה. כך אמר דוד לפני הקב״ה מי יגור באהלך. אמר לו מי שיש לו מצות פרישות.

רמז תרסד

מזמור לדוד ה׳ מי יגור – כתיב נאם ה׳ אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, אמר דוד אם אור לו בציון ותנור לו בירושלים י״י מי יגור באהלך. כתיב ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, אמר דוד אם חומת אש מבחוץ וכבוד מבפנים מי יכול לשרות בתוכה י״י מי יגור באהלך. ד״א מי ידור באהלך אין כתיב כאן אלא מי יגור מאן יכיל לאיתותבא גבך ומאן יכיל למהוי תותבך, אריב״ל ומה נדב ואביהוא נכנסו להקריב ויצאו שרופים מכאן ואילך י״י מי יגור באהלך. א״ר שמואל כתיב בעוזא וישלח עוזה אל ארון האלהים ויאחז בו וגו׳ ויחר אף ה׳ בעוזה מכאן ואילך ה׳ מי יגור באהלך. משל לעירוני שנכנס למדינה וראה אותם מוכרין מיני כתיתין וכל דבר אמר מי יוכל לשבוע מאלו אמרו לו חבריו מי שיש לו מעות, כך אמר דוד לפני הקב״ה י״י מי יגור באהלך, א״ל הקב״ה מי שיש לו מצות פרישות הולך תמים ופועל צדק.

מג׳ד לדאוד, יא רב מן יג׳אור ביתך, ומן יסכן פי ג׳בל קדסך.

שבח לדוד. ה׳! מי יהיה שכן בביתך. ומי יגור בהר קדשך.

מזמור לדוד ה׳, מי ראוי להיות שכן לביתו ומי יתגורר בהר קדשיו והנה יגור ענין שכנות וכמו ומגרת ביתה בשמות ג כב שפירושו שכנתה.

מזמור לדוד ייי מי יגור

כלמה יגור תקתצֺי אלתצֺייף ואלתגרב כׄלאף מא עליה ישכון גיר אן אלאהל מן אלקדם אבין ואקרב [16ב] מן אלהר פנסבה אלתצׄייף מן אלאכׄץﹼﹶ אלאקרב כנסבתה אלסכני מן אלאעם אלאבעד.

The word “sojourn” (Psalms 15:1) is the guest, whilst the stranger is the opposite of this.

“dwell” (Psalms 15:1) the older inhabitants are not furthest away from the mountain, rather nearest to it, whereas the term guest applies to those who are the extraordinarily close, just as the resident applies to who are generally furthest away.⁠¹

1. Ibn Chiquitilla explains the double-language of the Psalms as two types of visitors those who come from far to dwell close to God’s holy sanctuary and those who already live nearby. RASAG share this distinction, calling the yāġûr ‘one granted protection’ i.e., as a visitor, whereas the second one yiškôn dwells as a neighbor nearby the mountain.

מזמור – י״י מי יגור באהליך – ביתך, וכמוהו: איש לאהליך ישראל (דברי הימים ב י׳:ט״ז).

בהר קדשך – הר המוריה או הר ציון^א קודם שיודע כי הוא הר המורייה בשכון הארון בציון בבית שהכין לו דוד ככתוב בדברי הימים.

א. בכ״י מנטובה 13 נכפל כאן:״או הר ציון״.

A PSALM OF DAVID. LORD, WHO SHALL SOJOURN IN THY TABARNACLE? Oholekha (thy tabernacle)⁠¹ means, Thy house. Every man to your tents (ohalekah) O Israel (11 Chon. 10:16) is similar.

WHO SHALL DWELL UPON THY HOLY MOUNTAIN? Mount Moriah. Or, Mount Zion, before it was known that it² was to be identified with Mt. Moriah. The Ark at that time rested in a house that David prepared for it on Mt. Zion, as the Book of Chronicles records.⁠³

1. Lit. “Thy tent.”

2. God’s holy mountain.

3. See 1 Chron. 16:1. Actually Chron. tells us that David placed the ark in a tent. Ibn Ezra refers to the tent as a house.

מזמור לדוד י״י מי יגור באהלך ומי ישכן בהר קדשך – אהלך הם השמים. וכנה אותם באהל, לפי שהם מתוחים כאהל. והר קדשך הוא הר המוריה ששם בית המקדש, לפי שהוא המקום הנכבד בארץ. וכן כנה אותם בהיכל כמו שאמר: י״י בהיכל קדשו, י״י בשמים כסאו (תהלים י״א:ד׳) כמו שפרשנו. וכן ישמע מהיכלו קולי (תהלים י״ח:ז׳).

ומי יגור, ומי ישכן – הם על הנשמה העליונה. ואמר: מי שעשה המעשים האלה בחייו תשכן נשמתו במקום הכבוד אחר מותו. ומה הם המעשים?

A Psalm of David. Lord, who shall sojourn in Thy Tabernacle? And who shall dwell in Thy Holy Hill? – Thy Tabernacle: that is, the heavens, and he designates them a tent because they are spread out as a tent. And Thy Holy Hill is Mount Moriah, where the Holy House was, for it was the most glorious place in the earth. And in like manner he designates them (the heavens) a palace, as he says (Ps. 11:4): "The Lord is in His Holy Palace; the Lord, His throne is in heaven" as we have interpreted. So also, "He heard my voice out of His Palace" (ibid. 18:7). (The questions) Who shall sojourn? and Who shall dwell? have reference to the higher spiritual part (of man). He says that he who has done in his lifetime these works (about to be mentioned), his spirit shall dwell in the place of Glory after his death. And what are the works?

ה׳ מי יגור באהלך. בבוא משיח צדקנו¹, ׳מי׳ מהכהנים ׳יגור באהלך׳ - במקדש העתיד להבנות², ומי ישכון בהר קדשך - בירושלים העתידה³:

1. רבינו מפרש מזמור זה על העתיד לבוא, והרד״ק פירש על עולם הנשמות, ׳ומי יגור ומי ישכון הם על הנשמה העליונה, ואמר, מי שעשה המעשים האלה בחייו - תשכון נשמתו במקום הכבוד אחר מותו׳.

2. באהלך – ביתך (אבע״ז). ומה שאמר לשון ׳גירות׳, אולי כי אין לשכון דרך קבע במקדש, אבל על ירושלים אמר ׳מי ישכון׳. ובשיעורים פירש ׳מי יגור באהלך׳ – על אהלי תורה בעולם הזה, ואמר לשון ׳גירות׳, כי העולם הזה נפסד, ׳ומי ישכון׳ – על בית המקדש של מעלה לעתיד לבוא.

3. בהר קדשך - הר המוריה (אבע״ז, רד״ק). ובזכריה (ספורנו זכריה ב׳:ט׳) כתב רבינו שלעתיד בירושלים ׳יכווה כל שאין מזומן לה׳, והכוונה כי רק ׳כל הכתוב לחיים בירושלים׳ יוכל לגור בה לעתיד לבוא, והוא ע״פ לשון הגמרא בב״ב (עה:) ׳מאי ועל מקראיה, אמר רבה א״ר יוחנן, לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא, ירושלים של עולם הזה כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין לה׳. ובהקדמתו לפרק קכ״ב כתב ׳שאף על פי שיהיו רבים זוכים לימות המשיח, לא יזכו להיות מבני ירושלים, שלא יעלו אליה אלא המזומנים לה, כאמרו כל הכתוב לחיים בירושלים׳. ובזכריה (יב ז) כתב רבינו ׳יושבי ירושלים - המזומנים לה׳. וראה גם להלן (קמז יב-יג). ובישעיה (לג יד-טז) ׳מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם, הולך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע, הוא מרומים ישכן׳. ואף שהעניין קרוב לכאן, לא פירש שם רבינו כן, אלא שהרשעים מבקשים שתסתלק שכינה כי מי יכול לגור עם השכינה, רק מי שהוא כזה, וטוענים שרק שרפים ואופנים יזכו לכך, ומבאר שם שאין זה נכון, ואדרבה טובה השראת השכינה לישראל. אך להלן (לז ל-לא) נראה שמפרש את האמור בישעיה למעליותא, ולא כפירושו לישעיה. ולפי שבמזמור הקודם התפלל ׳מי יתן מציון׳, סמך זה ודו״ק.

מִזְמוֹר לְדָוִד ה׳ מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ וגו׳. אמר הגאון, אחר שלמעלה זכר צדיק הדור באמרו (יד ו) ׳עצת עני תבישו כי ה׳ מחסהו׳, אמר, ׳מי׳ הוא אותו הצדיק ש׳יגור באהלך׳, ר״ל באהלי תושיה¹ למטה. ואמר לשון ׳גירות׳, כי העולם הזה נפסד: ומִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ. בבית המקדש שלמעלה, לאור באור החיים²:

1. התורה נקראת ׳תושיה׳ במשלי (ב ז, ח יד, י״א:ו׳). וראה גם להלן (תהלים כז ג-ה).

2. ע״פ איוב (לג ל), ופירש שם ׳לאור חיי עולם׳. וכ״כ בפירוש ר״א מנולה: ׳ה׳ – על צד הקריאה, מי הוא זה הצדיק הגמור הזוכה לעוה״ז ולעולם הבא, ועל חיי העה״ז אמר ׳מי יגור באהלך׳ בהיות ימי שנותינו בהם מעט ורעים כגר בארץ וכאורח נטה ללון באהלים דירת עראי, כגון אלה השוכני באהלים המעתיקים אהליהם ודירתם ממקום למקום, ועל חיי עולם הבא עולם שכולו ארוך אמר ׳ישכון׳ – פועל מורה יותר דירת קבע. וקרא עולם הבא ׳הר הקודש׳ כאמרו ׳ויענני מהר קדשו סלה׳, ׳מי יקום במקום קדשו׳ הוא בית המקדש שלמעלה מכון לשבתו׳.

מי ישכן – כל האומר ומי ישכן בוא״ו אינו אלא טועה.

מי יגור – כאלו שואל אתה ה׳ מי הוא הראוי לדור באהלך וזהו בית המקדש כי אין כולם ראוים וכמ״ש מי ביקש וכו׳ רמוס חצרי (ישעיהו א׳:י״ב).

יגור ישכן – שכינה קלה מן גרות או ישיבה (כמ״ש ישעיה י״ג כ׳, לקמן ק״ך).

מזמור לדוד – חושב הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם להיות מן עבדי ה׳ העומדים בחצרותיו,

מי יגור באהלך ומוסיף אף גם שישכן דרך שכינת עראי בהר קדשך שהוא לפני האהל, ר״ל מי הראוי לעמוד לפני ה׳ המתהלכים לפניו.

מי יגור באהלך – אחר שבנה לו בית ובו נטה אהל לארון חבר דוד מזמור זה, והר קדשך הוא הר ציון, שעד שלא צוה לו ע״י גד לבנות מזבח בהר המוריה בגרן ארונה, דעתו היתה לבנות בית עולמים במרום הר ציון; וכל המזמור כולו להורות התנגדות בין תורתנו הקדושה ודתי העמים העושים מבתי מסגדם מקום מקלט לרוצחים, בעוד שהתורה צותה מעם מזבחי תקחנו למות (פרשת משפטים) ולא נשאה פנים גם לכהנים אם לא הלכו בתום והשתמש תחלה בשרש גור ממקור גר המורה דירת עראי ואח״כ בשרש שכן מלשון כן ובסיס המורה דירת קבע, לומר אם לגור צריך כל זאת ק״ו לשכון בו ולהיות מכהני ה׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון