Tehillim 15 – תהלים טו‏ – Mikraot Gedolot

לָא אֲכַל קוּרְצִין בְּלִישְׁנֵיהּ לָא עֲבַד לְחַבְרֵיהּ בִּישׁוּתָא וְכִסוֹפָא לָא סוֹבֵר עַל קְרִיבֵיהּ.

He does not slander with his tongue, he causes no harm to his fellow, and he bears no shame¹ against his neighbor.

1. Shame: disgrace.

לא רגל על לשונו – זה הקב״ה עקם הכתוב ב׳ ג׳ תיבות (כתוב ברמז תר״י).

לא עשה לרעהו רעה – זה הקב״ה שנאמר וינחם ה׳ על הרעה.

וחרפה לא נשא – קרובו זה הקב״ה כד אצטריך להון בשטים שנאמר ויהיו המתים במגפה.

דבר אחר: וחרפה לא נשא על קרובו – זה משה, בנוהג שבעולם אדם נכנס בפרקמטיא עם חברו הפסיד פורש ממנו ואינו רואה אותו, משה אע״פ שנענש על ידי ישראל שנאמר וירע למשה בעבורם וגו׳ לא פרק משאן מעליו אלא וישלח ישראל מלאכים.

כספו לא נתן בנשך – אר״ש בן אלעזר כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא ברבית עליו הכתוב אומר כספו לא נתן בנשך וגו׳ עושה אלה לא ימוט לעולם הא למדת שכל המלוה ברבית מתמוטט, והא קא חזינן דלא מוזפי ברבית ומתמוטטין, אמר רבי אלעזר הללו מתמוטטין ואינן עולין הללו מתמוטטין ועולין.

רמז תרסו

...

ומן לא יתכ׳רס פי לסאנה, ולא עמל בצאחבה שרא, ולא שנע עלי אכ׳יה בעאר.

ומי שלא הרגיל לשונו לדבר רכילות. ולא עשה לחבר שלו שום רע. ולא הוציא שם רע על אחיו.

לא, ואשר לא דבר בלשונו דברי נרגנות ולא עשה לרעהו רעה ולא הוציא דבת חרפה על רעהו. ותרגם רגל ״תכ׳רס״ וכך תרגם ותרגנו לקמן קו כה. ובדברים א כז והיא ההתלחשות בדברי רכילות ושקר.

ויכון לא רגל על לשונו מן לם ינקל ען צאחבה מא יוצל אליה בה צׄררא כאן דׄלך אלנקל צדקא או כדׄבא ומענאה יתם פי לא עשה לרעהו רעה.

ומעני וחרפה לא נשא כל קרובו. אלא יצבר עלי צׄים קריבה דון אן ימתעץׄ לה. וקד קאל אואילנא אנה לא יחמל אלעאר עלי נפסה מן קריבה יעני אן יכון פי קראבתה מן יעאב באפעאלה פיחתמל דׄלך אלעיב דון אלאקתצאץ מנה.

And “who has no slander upon his tongue” (Psalms 15:3) is one who says nothing about his friend that would cause harm to him, whether it is truth or lies. Its meaning concludes with “who has never done harm to his fellow.” (Psalms 15:3).

The meaning of “nor bore reproach for (his acts toward) his relatives” rather, he calmly bears the insults of his relative without becoming angry. Our ancestors say (TB Makkôṯ 24a), he did not take the ignominy of his relatives upon himself; meaning among his relatives whoever was ashamed of his actions, he bore that shame without seeking revenge. ¹

1. According to TB Makkoth 24a, nāśāʾ (take up) has the meaning bearing up without uttering a word against one’s relatives. Ibn Ezra translates it as ‘utter’ following Ex. 23:1 and in parallel to not slandering. Radaq adopts this meaning too.

לא רגל – כמו וירגל בעבדך (שמואל ב י״ט:כ״ח). [אנקושא בלעז.]⁠^א

[מזמור זה להודיע מדת חסידות.

ודובר אמת בלבבו – הטוב שהוא אומר בלבבו הוא אמת, ואינו אחד בפה ואחד בלב.]⁠^ב

וחרפה לא נשא [– רפורטא בלעז.]⁠^ג על קרובו – אם עבר קרובו עבירה שיש בה עונש, ענשו כמשפט, ולא נשא עליו חרפתו שיהא פתחון פה למחרף לומר: כך עבר פלוני קרובך וחפיתה עליו.

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.

ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.

He did not slander with his tongue Ankuza in Old French, to accuse, as "And he slandered (וירגל) your servant" (II Sam. 19:28). This psalm is to inform us of the [proper] measure of piety.

and speaks truth in his heart The good that he says in his heart is true. He is not a hypocrite [lit. one in mouth and one in heart].

neither did he take up reproach Rapporta in Old French, to report.

upon his kinsman If his kinsman committed a transgression for which he was punishable, he would punish him with justice, and he did not bear upon himself his reproach, that the reproacher should have an excuse to say, "So-and-so, your relative, committed such-and-such a sin, and you covered up for him.⁠"

לא רגל על לשונו – כמו: וירגל בעבדך^א (שמואל ב י״ט:כ״ח). והטעם לגלות המסתרים כדרך המרגלים.

לא נשא – על דרך לא תשא שמע שוא (שמות כ״ג:א׳).

ויש אומרים: לא עשה דבר שיחרפו בו קרוביו.

א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״על עבדך״.

THAT HATH NO SLANDER UPON HIS TONGUE. The word ragal (slander) is similar to the word va-yeraggel (and hath slandered) in And he hath slandered (va-yer-aggel) thy servant (Samuel II 19:28). It refers to one who acts like a spy and reveals that which is hidden.⁠¹

NOR TAKETH UP A REPROACH AGAINST HIS NEIGHBOR. The word nasa (taketh up) is similar to the word tissa (utter) in Thou shalt not utter a false report (Exodus 23:1). Some say that ve-cherpah lo nasa al kerovo (nor taketh up a reproach against his neighbor) means, he did not do anything that would bring shame upon his relatives.⁠²

1. Thus lo ragal al leshono (that hath no slander upon his tongue) means, he who does not reveal the secrets of his fellows.

2. The word kerovo (his neighbor) literally means, his relative.

לא רגל על לשנו – בזה הפסוק אמר מצות לא תעשה בלשון ובמעשה, אבל בלב לא היה צריך להזכיר כי כבר אמר: ודבר אמת בלבבו. ואם מחשבותיו אמת וצדק, אין רע במחשבותיו. ואמר: לא רגל על לשנו ולא אמר שאר מצות לא תעשה שהן בלשון, כמו לא תענה ברעך (שמות כ׳:י״ב), אלהים לא תקלל (שמות כ״ב:כ״ז) והדומין להן, כי אמר אותה שהיא אמת, וכל שכן האחרות. כי הרכילות אף על פי שהיא אמת, יצא רע גדול ממנה. ולפיכך אמר ודבר אמת בלבבו, כי האמת שהיא רעה לא ידבר, והיא הרכילות.

לא עשה לרעהו רעה ורעהו – וקרבו הוא שיש לו משא ומתן עמו או שכנו. ובאמרו כי לא עשה לרעהו רעה אינו אומר, כי לאחרים עשה, אלא דבר הכתוב על ההוה. כמו ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כ״ה:י״ז), אינו אומר, כי מותר לו להונות אדם אחר שהוא נכרי שאינו עמיתו. וכן לא תענה ברעך עד שקר (שמות כ׳:י״ב), אינו אומר, כי באחר שאינו רעו מותר להעיד עדות שקר. אלא לפי שמשאו ומתנו ועסקיו עמו. וכן הוא מנהג הלשון בהרבה מקומות. ובאמרו: לא עשה לרעהו רעה כלל כל מצות לא תעשה שבין אדם לחברו.

ואמר בתורת הלשון: וחרפה לא נשא על קרבו – שלא חרף וגדף אדם, אף על פי שהוא גדפהו או הרע לו. ואמר: נשא בנטילת הלשון, כמו לא תשא את שם י״י אלהיך לשוא (שמות כ׳:ו׳), לא תשא שמע שוא (שמות כ״ג:א׳). ובאמרו: קרבו הוא הדין לאחר, אלא שדבר על ההוה כמו שפרשנו.

וקרבו – כמו רעהו, שהוא קרוב אליו במשאו ובמתנו, או שכנו קרוב מן השאר, כי דברי האדם ועסקיו ברוב עם אלו.

He that slandereth not with his tongue – In this verse he specifies certain prohibitions both as regards speech and deed; but it was not necessary for him to mention (such) of the heart, for he has already said and speaketh truth in his heart, and if his thoughts are truth and righteousness, then there is no evil in his thoughts. He says he slandereth not with his tongue, but does not enunciate the rest of the prohibitions concerning speech, such as: "Thou shalt not bear (false witness) against thy neighbor" (Exod. 20:16); "Thou shalt not revile the judges" (ibid. 22:27); and the like, for he says that which is true, and as a matter of course the others (follow); for from tale–bearing, although its subject–matter may be true, great harm proceeds. And so he says, and speaketh truth in his heart, for the truth that is harmful he does not utter, and that is tale–bearing.

Nor doeth evil to his friend – His friend and his intimate is he with whom he has intercourse in the affairs of the world, or is his neighbor; and when he says, Nor doeth evil to his friend, he does not say that he does it to others, but the text speaks in accordance with usual custom. For instance, "And ye shall not wrong your neighbor" (Lev. 25:17) does not mean that one is free to wrong another, a stranger, who is not one's neighbor. And so again, "Thou shall not bear false witness against thy friend" (Exod. 20:16) does not say that one is free to bear false witness against another who is not one's friend; but (he says "friend") because his general and business relations are with him. And such is frequently the idiom of the language. So when he says Nor doeth evil to his friend he includes all that is prohibited as between a man and his fellow. And he says of the law of the tongue:

Nor taketh up a reproach against his intimate – because he does not reproach nor revile a man even though the latter may have reviled or wronged him. He uses "taketh up" (נשׂא) of the lifting up of the tongue, as "Thou shall not take up (השא) the Name of the Lord thy God for falsehood" (Exod. 20:7); "Thou shall not take up a false report" (ibid. 23:1). When he says his intimate the same applies also to another, but he speaks in accordance with usual custom, as we have explained (above). And קרבו (his intimate) is equivalent to רעהו (his friend), because he is intimately associated with him in his ordinary dealings, or is his actual neighbor, nearer to him than the rest; for a man's intercourse and business are for the most part with such.

לא רגל על לשונו. שנשמר אפילו מאבק לשון הרע¹: לא עשה לרעהו רעה. נשמר מהיות גורם רעה לחברו²: וחרפה לא נשא על קרובו. שהוכיח אפילו את ׳קרובו׳ כשלא היה נוהג כשורה³:

1. כמו וירגל בעבדך (ש״ב יט) (רש״י), לגלות המסתרים כדרך המרגלים (אבע״ז).

2. משמע אפילו בהיתר ובלי כוונה.

3. כ״כ רש״י: ׳אם עבר קרובו עבירה שיש בה עונש, ענשו במשפט ולא נשא עליו חרפתו, שיהא פתחון פה למחרף לומר כך עבר פלוני קרובך וחפית עליו׳. ובמכות שם איתא ש׳חרפה לא נשא על קרובו׳ - ׳זהו המקרב את קרוביו׳, והמהרש״א שם פירש שהכוונה שמוכיחן, ובזה הוא מקרבן אף לעצמו, שאם אינו מוכיחן שישובו למוטב הרי הוא מרחיקו ממנו, שגורם לו להכחיש אח״כ שהוא קרובו.

לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ. שאיננו תר¹ [אחר] דברי המצאות ודיחויים כדי לדחות שואלו בקש: לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה. שאיננו מחרף ומגדף רעו בשואלו דבר ממנו, ולא יגלה חרפתו בקהל ולא יתגדל עליו לקנטר, כמו ׳אל יכנסו תלמידי רבי פל⁠[וני] לכאן, שאינם באים אלא לקפח בהלכות, שקנטרנים הם׳ (נזיר מט:): וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ. שאילו שמע דבר מעוקם מקרובו שאיננו אמיתי, לא ידום, כי יַרְאֶה לו טעותו²:

1. ׳רגל׳ לשון מרגל.

2. ׳שהוכיח אפילו את ׳קרובו׳ כשלא היה נוהג כשורה׳ (נדפס).

רגל – ענין רכילות ולה״ר כמו וירגל בעבדך (שמואל ב י״ט:כ״ח).

לא נשא – לא הטיל.

לא נשא – לא הטיל על קרובו דבר חרפה.

רגל – כמו וירגל בעבדך.

על לשונו – היינו ממשמעות דבריו כמו לכו ונכהו בלשון (ירמיהו י״ח) לפי פירושי.

חרפה לא נשא על קרובו – בשביל קרובו כמו כי עליך נשאתי חרפה.

לא – ובאשר מטבע האדם לדרוש גנות חברו, ולהגיע לו רעה מצד מדת הכבוד ומדת הקנאה, אמר שלא רגל על לשונו – ר״ל לא ידבר ממנו בענין שמתוך הלשון יהיה עליו איזה רכילות, כמ״ש חז״ל ה״ד לה״ר דאמר נורא בי פלניא, וכן שלא עשה לרעהו שום רעה – ובאשר מטבע האדם לנטות אחרי קרוביו ולחפות בעדם, אומר שלא עשה לרעהו רעה אף שיגיע מזה תועלת לקרוביו, כי חרפה לא נשא בעבור קרובו – שיחפה עליו בעבור אהבת הקרובים, כי בהפך

לא רגל על לשונו – מדוע נקדו רגל מבנין קל ולא מבנין פִעֵל כמשפטו? ועוד היצדק להשתמש במלת על להוראת ע״י? על כן נ״ל שרגל זה הוראתו הולך ושוטט אנה ואנה לדעת חדשות, על לשונו – בעבור לשונו הרגילה לדבר רע ולהשביעה כחפצה ברכילות ונבלה.

לא נשא – מלשון לא תשא את שם ה׳ אלהיך – לא נשא על שפתיו.

קרבו – פחות מרעהו וזה פחות מאחיו, ובפסוק והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו (פרשת תשא) זו ואין צ״ל זו, אח מטבע, רֵעַ מחבה קרוב שוכן אצלנו, עמיתנו (ממקור עִם) שוכן עמנו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון