Tehillim 15 – תהלים טו‏ – Mikraot Gedolot

דִמְהֲלִיךְ בִשְׁלִימָתָא וְעָבֵד צִדְקָתָא וּמְמַלֵל קוּשְׁטָא בִּלְבָבֵיהּ.

One who walks in integrity, and does righteous deeds, and speaks truth in his heart.

הולך תמים ופועל צדק – הולך תמים זה הקב״ה שנאמר (דברים ל״ב:ד׳) הצור תמים פעלו. ופועל צדק זה הקב״ה שנאמר (תהלים י״א:ז׳) כי צדיק ה׳ צדקות אהב. ודובר אמת זה הקב״ה שנאמר (ירמיהו י׳:י׳) וה׳ אלהים אמת. לא עשה לרעהו רעה זה הקב״ה שלא עשה רעה לישראל בשעת העגל. דכתיב (שמות ל״ב:י״ד) וינחם ה׳ על הרעה. וחרפה לא נשא על קרובו זה הקב״ה שנאמר (תהלים קמ״ח:י״ד) לבני ישראל עם קרובו. כדאיצטריך להון בשטים. נבזה בעיניו נמאס זה הקב״ה שמאס במלכות שאול. שנאמר (שמואל א ט״ז:א׳) ואני מאסתיו ממלוך על ישראל. ואת יראי ה׳ יכבד זה הקב״ה. א״ר (סימן) [סימון] (במדבר י״ב:ט״ו) והעם לא נסע עד האסף מרים. מלמד שנתעכב לה עמוד הענן. נשבע להרע ולא ימיר זה הקב״ה שנאמר (שם י״ד:כ״א) ואולם חי אני וימלא כבוד ה׳. ואומר (שמואל א ג׳:י״ד) ולכן נשבעתי לבית עלי. אם להרע לא ימיר שבועתו לטובה על אחת כמה וכמה. ר׳ אבין אמר נשבע להרע זה הוא שמחסר את הכיס שלו להצר לנפשו לעשות מצוה. ורבנן אמרי זה הוא שמשביע יצרו שלא לעבור עבירה. כספו לא נתן בנשך זה הקב״ה שלא נתן את התורה בדמים. שנאמר (ישעיהו נ״ה:א׳) בלא כסף ובלא מחיר. ושוחד על נקי לא לקח. שאם מתכנשין כל אומות העכו״ם ונותנין ממונם בדבר אחד מן התורה אינן יכולין. וכן הוא אומר (שיר השירים ח׳:ז׳) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. אלו העכו״ם שנאמר (ישעיהו י״ז:י״ב) הוי המון עמים רבים. לכבות את האהבה אהבה שאהב הקב״ה את ישראל. ונהרות לא ישטפוה אלו העכו״ם. ר׳ עזריה בשם רבי יהודה אומר לעתיד לבוא באין כל האומות לקטרג את ישראל ואומרים לפני הקב״ה רבונו של עולם אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה. אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות. אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים. מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אין יורדין. וכי משוא פנים יש לפניך. אומר להן (שיר השירים ח׳:ז׳) אם יתן איש את כל הון ביתו. אם תתנו כל ממונכם בדבר אחד מן התורה אינו מתכפר לכם. מה כתיב בתריה (שם ח׳) אחות לנו קטנה. מה הקטן הזה כל מה שהוא עושה אין מניחין בידו. כך כל מה שישראל מתלכלכין בעבירות כל ימות השנה יום הכפורים בא ומתכפר להם שנאמר (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה יכפר עליכם.

(ב-ד)

דבר אחר: הולך תמים – זה אברהם שנאמר (בראשית י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים.

ופועל צדק – זה יצחק שהיתה פעולתו בצדק ומסר נפשו למיתה.

ודובר אמת – זה יעקב שנאמר (מיכה ז׳:כ׳) תתן אמת ליעקב.

לא רגל על לשונו – זה בנימין שהיה יודע במכירתו של יוסף ולא גילה לאביו.

לא עשה לרעהו רעה – זה יוסף שהיה יכול לעשות לאחיו רעה ולא עשה.

וחרפה לא נשא על קרובו – זה פנחס שהיה משבטו של לוי וזמרי משבט שמעון. וכיון שראה אותו מעשה עמד עליו והרגו.

נבזה בעיניו נמאס – זה משה שמאס בביזת מצרים. לפי שכל ישראל עסוקין בביזה והוא היה עוסק בעצמות יוסף.

ואת יראי ה׳ יכבד – זה דוד שנאמר (שמואל א ל׳:כ״ו) ויבוא דוד אל ציקלג וגו׳ הנה לכם ברכה.

דבר אחר: נבזה בעיניו נמאס – זה חזקיה מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים.

ואת יראי ה׳ יכבד – זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שראה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקוראו רבי רבי מורי מורי.

נשבע להרע – זה בועז שנשבע ליצרו (רות ג׳:י״ג) חי ה׳ שכבי עד הבקר.

דבר אחר: זה אלישע בן שפט שנאמר (מלכים ב ה׳:ט״ז) חי ה׳ אשר עמדתי לפניו אם אקח.

דבר אחר: זה אליהו שנאמר (מלכים א י״ז:א׳) חי ה׳ וגו׳ אם יהיה השנים האלה טל ומטר.

רמז תרסה

דבר אחר: הולך תמים – זה הקב״ה שנאמר הצור תמים פעלו. ופועל צדק זה הקב״ה שנאמר כי צדיק ה׳ צדקות אהב. דובר אמת זה הקב״ה שנאמר וה׳ אלהים אמת.

אלא אלסאלך פי אלצחה ואלעאמל באלעדל, ואלמעתקד אלחק פי קלבה.

אלא ההולך (אתך) בשלמות. והעושה לפי הצדק. והמאמין בתוך לבו באמת.

הולך, כי אם ההולך בתם ישפעולותיו בצדק ומאמין האמת בלבבו. כי אין הלב מדבר. ותרגום ״מעתקד״ איננה סתם אמונה אלא מסקנת דעה וסברה שהגיע האדם אליה, ותרגמתי ״אמונה״ שכך תרגמו כל הראשונים.

ויכון הולך תמים אלמסתנים אלמסתרסל אלי קצׄא אללה תע׳ אלי כמא קאל תמים תהיה עם ייי אלהיך (דברים יח:יג).

ופועל צדק הו מן יצׄע אלאמור מוצׄעהא וינזלהא מנאזלהא.

ודובר אמת בלבבו אלדׄי לא יסיר פי צׄמירה בגיר מא יגׄהר בה פי מקאלה או פעאלה.

And “who walks with complete devotion,” (Psalms 15:2) is the complete devotion to God’s decree, may He be exalted as stated, “You must be completely devoted (tāmîm) to the Lord your God” (Deut. 18:13).

“who does what is right” (Psalms 15:2) is the one who writes down the events in their place and reveals them in their position.⁠¹

“and in his heart acknowledge the truth” (Psalms 15:2, whose conscience does not contain anything which he would not proclaim in his speech or action.

1. At the right time.

הולך – זו תשובת מי יגור באהליך (תהלים ט״ו:א׳).

תמים – תאר, והמתואר חסר, הולך בדרך תמים בעינייניו ודבריו.

ופועל צדק – עם חביריו.

ודובר אמת בלבבו – והוא כל האדם.

HE THAT WALKETH UPRIGHTLY. This is the answer to Who shall sojourn in Thy tabernacle?

UPRIGHTLY. The word tamim (uprightly)⁠¹ is an adjective. However, the word that it describes² is missing. Holekh tamim (he that walketh uprightly)⁠³ means, he that walks in an upright way⁴ with regards to his affairs and speech.

AND WORKETH RIGHTEOUSNESS. In his dealing with his friends.

AND SPEAKETH TRUTH IN HIS HEART. This is the essence of man.⁠⁵

1. Lit., “upright.”

2. Be-derekh (in a way).

3. Lit., “he that walks upright.”

4. In other words holekh tamim (he that walketh uprightly) is short for holekh be-derekh tamim (he that walks in an upright path).

5. Lit. “This is the whole man.” See Ecc. 12:13.

הולך תמים – אם תמים הא תאר רצונו לומר: הולך בדרך תמים, כמו הלך בדרך תמים הוא ישרתני (תהלים ק״א:ו׳), ואם הוא שם, כמו אם באמת ובתמים (שופטים ט׳:ט״ז), רצונו לומר: הולך בתמימות, כמו ואני בתמי אלך (תהלים כ״ו:י״א), והענין אחד. והתמים הוא מי שיתעסק בעניני העולם הזה בדרך תמימות, שלא יעמיק במחשבתו בתחבולות העולם.

ופעל צדק – שכל מעשיו יעשה בצדק. ותורות האדם: עשה ולא תעשה הם על שלשה פנים, האחד במעשה והאחד בלשון, והאחד בלב. והנה זכר המעשה.

ודבר אמת בלבבו – וזהו הלשון והלב. אמר: שהוא דבר אמת, לעולם לא ימצא שקר בדבריו. והאמת שידבר בפיו הוא בלבבו, כי אינו אומר אחד בפה ואחד בלב. וכמו שדברי פיו אמת כן הן מחשבות לבבו. ויכלל גם כן בזה שאמר ודבר אמת בלבבו שיקיים מה שחשב בלבבו לעשות טובה. וזה בענין משא ומתן. כלומר: אין צריך לומר כי מה שמדבר בפיו מקים, אלא אפילו מה שחושב מקים וישים אמת מחשבתו. ויכלל בו גם כן גדל מציאות האל ויחודו שהוא אמת, ודבר אותו בפיו, וחושב אותו בלבבו להבינו על דרך המופת כמו שתורה אותו החכמה.

He that walketh perfectly – If תמים (perfect) is an adjective, his meaning is, One who walks in a perfect way, as, "He that walketh in a perfect way, he shall minister unto me" (ibid. 101:6); while if it is a noun, (it is used) as (in the passage) "if in truth and perfectness (בתמים)" (Judges 9:16). He means: He who walks in perfectness (integrity), as, "But as for me I will walk in mine integrity (בתמי)" (Ps. 26:11). But in either case the meaning is the same. The perfect is he who occupies himself in the affairs of this world in the way of perfectness (integrity), who does not engage his deepest purpose in (the prosecution of) worldly schemes.

and worketh righteousness – because he does all his works in righteousness. Now the laws of man, positive and negative, fall under three aspects: one concerned with deed, one with speech, and one with thought. Notice he has just mentioned (that concerned with) deed.

and speaketh truth in his heart – Now this one combines both speech and thought. He says that he speaketh truth, a lie will never be found in his words. And the truth he speaks with his mouth is in his heart, for he does not say one thing with his mouth and another in his heart; and as the words of his mouth are truth, so are the thoughts of his heart. And it is implied in this expression of his and speaketh truth in his heart that he carries into effect what he has purposed in his heart – i.e. to do good. And this, too, in the ordinary affairs of life, as though to say that there is no need to say that what he has actually said with his mouth he makes good; but even that what is in his mind only he brings to effect, and he makes truth his purpose. There is likewise also implied in it the greatness of God's existence and His unity, which is truth; and confessing (speaking) this with his mouth and thinking it in his heart (is calculated) to give him discernment in a wonderful way as wisdom teaches him.

הולך תמים.⁠¹ לא כל צדיק יזכה לזה, אבל מי שנהג בעצמו לפנים משורת הדין, שיהיה ׳הולך תמים׳ בענין שכל תכלית כוונתו בעסקו בתורה לכבוד בוראו²: ופועל צדק. מיטיב לזולתו³: ודובר אמת [בלבבו]. כשחשב להיטיב, אף על פי שלא הוציא נדר מפיו בזה⁴:

1. זו תשובת מי יגור באהלך (אבע״ז).

2. על דרך פירושו בהתהלך לפני והיה תמים. ויל״ע קובץ ׳תמים׳ או ׳לשמה׳. בנח נאמר ׳צדיק תמים׳, ואיתא בע״ז (ו.) ׳תמים - בדרכיו, צדיק - במעשיו׳. ורבינו שם פירש: צדיק – במעשה, תמים – במושכלות׳. ו׳מושכלות׳ היינו ידיעת דרכי ה׳ ע״י השכל, וההידמות אליו, ונקרא האדם שמשיג זה ׳תמים׳ מלשון שלימות כתרגומו. ושלימות זו פירש רבינו עה״פ ׳התהלך לפני והיה תמים׳ (להלן יז א) ׳וקנה השלימות האפשר למין האנושי, השכל וידוע אותי בידיעת דרכי ובהדמותך אלי כפי האפשר אצלך, כי אמנם פעולת כל נמצא תּוֹרֶה על צורתו, כאמרו (שמות לג יג) ׳הודיעני נא את דרכיך ואדעך׳ וזה הוא השלימות האחרון למין האנושי, והמכוון מאת האל יתברך באמרו (לעיל א כו) ׳נעשה אדם בצלמינו כדמותינו׳. ובפסוק ׳נעשה אדם׳ פירש רבינו ששכל האדם הוא מופשט מחומר ויש לאדם האפשרות להוציא כוחו השכלי אל הפועל להשיג ידיעת ה׳ ולהידמות אליו, ועי״ז ייהפך שכלו להיות נצחי גם הוא, ולכן בהשיגו זאת נקרא האדם ׳תמים׳. ומדבריו מבואר ששלימות זו היא בכך שמשיג האדם את המדרגה הגדולה שיכול האדם להשיג, ובכך שהוא משיג נצחיות. וכתב רבינו בכוונות התורה, שע״י החלק ׳המעשי׳ של התורה [׳המצוה׳] ניתן להגיע להשגת החלק ׳העיוני׳ [׳התורה׳] (ועיין מש״כ שמות כד יב).

3. גם אבע״ז פירש ׳תמים׳ על בין אדם למקום ופועל צדק בין אדם לחבירו: ׳⁠ ⁠׳תמים׳ – תואר, והמתואר חסר, הולך בדרך תמים בענייניו ודבריו, ׳ופועל צדק׳ - עם חביריו׳, ו׳אם הוא שֵׁם, רצונו לומר הולך בתמימות, והענין אחד׳ (רד״ק). ובישעיה שם פירש רבינו ׳וכמו כן ׳מִי יָגוּר׳, הֹלֵךְ צְדָקוֹת במעשיות, וְדֹבֵר [מֵישָׁרִים] בעיוניות׳.

4. ע״פ גמרא מכות ורש״י שם. וכ״כ הרד״ק: ׳אמר שהוא דובר אמת, לעולם לא ימצא שקר בדבריו, והאמת שידבר בפיו הוא בלבבו, כי אינו אומר אחד בפה ואחד בלב, וכמו שדברי פיו אמת כן הן מחשבות לבבו. ויכלל גם כן בזה שאמר ודובר אמת בלבבו, שיקיים מה שמחשב בלבבו לעשות טובה, וזה בענין משא ומתן, כלומר אין צריך לומר כי מה שמדבר בפיו מְקַיֵּם, אלא אפילו מה שחושב מְקַיֵּם, וישים אמת מחשבתו, ויכלול בו גם כן גודל מציאות האל ויחודו שהוא אמת, ודובר אותו בפיו, וחושב אותו בלבבו להבינו על דרך המופת כמו שׁתורֶה אותו החכמה׳.

ואמר, הוֹלֵךְ תָּמִים וגו׳. אמרו ז״ל (מכות כד.) ׳בא דוד והעמידן על אחת עשרה׳¹. ׳הולך תמים׳ – ר״ל ׳הולך׳ בדרך כדי להגיע אל התכלית ה׳תמים׳, שהוא העיון ודרך השכל²: וּפֹעֵל צֶדֶק. שהוא בעל המעשים הטובים³: וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ. שכ⁠[שנשאל] על דבר אחד, איננו משיב בטרם יבין ה׳אמת בלבבו׳, כדי להשיב אמת לאמיתו אמרים כולם נכוחים למבין וישרים⁴:

1. ׳בא דוד והעמידן על אחת עשרה, דכתיב מזמור לדוד ה׳ מי יגור באהלך׳, וכאן נמנו אחת עשרה מעלות.

2. בנח נאמר ׳צדיק תמים׳ (בראשית ו׳:ט׳), וראה מש״כ שם, ובע״ז (ו.) ׳תמים – בדרכיו, צדיק – במעשיו׳. וראה מש״כ בגדר ׳תמים׳ בבראשית (יז א), ולהלן (תהלים פ״ד:י״ב). ובנדפס כאן: ׳הולך תמים – בענין שכל תכלית כוונתו בעסקו בתורה לכבוד בוראו׳.

3. בנדפס: ׳מיטיב לזולתו׳.

4. ע״פ משלי (ח ז-ט).

הולך תמים – כאלו משיב ההולך בדרך תמים וכו׳ הוא הוא אשר יגור בה.

בלבבו – מאמת מחשבת לבו לדבר מצוה.

הולך – במצות שבין אדם למקום שבו יתהלך לפני ה׳ צריך שיהיה הולך תמים – שגדר התמימות שיעשה כל מעשיו לשם ה׳ בלבד בלי שום פניה חיצונית, ובמצות שבין אדם לחברו יהיה פועל צדק, ובענין האמונה יהיה דובר אמת בלבבו שלא תהיה אמונתו מן השפה ולחוץ, כי גדר האמונה הסכמת הלב עם מה שהוא מוציא בשפתיו.

הולך תמים – ע״ד ואנכי הולך ערירי (פרשת לך לך) קראו לחיים הליכה לפי שבכל יום אדם הולך וקרב למיתה; או יהיה פירושו הולך בדרך תמים, שמכוין שכל מעשיו יכשרו, ולא יצדק באחת וירשע באחת, לפי שאל צדיק אינו מקבל שוחד, וכן התהלך לפני והיה תמים, כקטן ההולך לפני אביו המשגיח על מצעדיו (שד״ל) ומורה לו הדרך הטובה, כן אתה לך תמיד בדרך אשר אני מדריכך ובכן תתמם דרכך.

ופעל צדק – מכוין שמה שהוא עושה יצדק לעשות.

ודבר אמת בלבבו – דובר אמת לא לתקות שכר ושבח מבני אדם רק מפני שהאמת בלבבו שהיא מחשבתו ועצתו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון