Tehillim 16 – תהלים טז‏ – Mikraot Gedolot

גְלִיפָא תְרִיצָא לְדָוִד נְטַר יָתִי אֱלָהָא מְטוּל דְסַבְרֵית בְּמֵימְרָךְ.

An honest inscription of David. Protect me, O God, because I have hoped¹ in your word.

1. Hoped: trusted.

מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך – מכאן אמרו כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל עד שיתירו לו המצוות. א״ר אבהו כתיב (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה הזרע. העולם הזה עשוי ככרם. ומהו פדייתו ברכה. ומאי טעמא אמר ריש לקיש אמרת לה׳ ה׳ אתה טובתי בל עליך. אם אכלת וברכת כאילו משלך אכלת.

דבר אחר: בל עליך – יובלו כל הטובות ויבואו עליך.

דבר אחר: מבלה אני כל הטובות בגופך וגופך אינו בלה. אמר רבי אחא כשאני מביא טובה בעולם איני מביא בלעדיך. כמה דאמר (בראשית מ״א:מ״ד) ובלעדיך לא ירים איש את ידו.

דבר אחר: מכתם לדוד – אמר דוד מכתם אני. משל למה הדבר דומה לאחד שהיה עובר בדרך ובידו שני איסרין ראה פונדק אחד אלו אוכלין דגים ואלו אוכלים בשר. אמר מה אעשה אם אומר לו הבא לי לאכול מיד מביא לי פסיונין ואין בידי אלא שני איסרין. הלך ואמר לו תן לי בשני איסרין. אמר מה אתן לך בשני איסרין. אמר לו ולא שמעת מה המשל אומר לפי זוזי רקוד. כך אמר דוד המלך אין לי לישב עם הגדולים אמתין לי עם הקטנים. יהא אברהם יצחק ויעקב בקיטון ומשה ואהרן בטרקלין ואני בסף (תהלים פ״ד:י״א) בחרתי הסתופף בבית אלהים. ואם אין לי שאשב בסף (שם קט״ז:י״ט) בחצרות בית ה׳. ואם אין לי שאשב בחצרות לא אצא מן הפונדק (שם) בתוככי ירושלים הללויה.

רמז תרסז

מכתם לדוד – שנולד מהול (ברמז רס״א). אמרת לה׳ אדני אתה וגו׳, אמרו רבנן לרבי פרידא רבי עזרא בר בריה דר׳ דהוא עשירי לר׳ אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא, א״ל מאי כולי האי אי בר אוריין הוא יאי, ואי בר אוריין ובר אבהן יאי ויאי, ואי בר אבהן ולא בר אוריין אשא תיכליה, אמר ליה בר אוריין הוא, אמר ליה ליעל וליתי, חזייה דהוה עכירא דעתיה, פתח ואמר אמרת לה׳ אדני אתה, אמרה כנסת ישראל רבש״ע החזק לי טובה שהודעתיך בעולם, אמר לה טובתי בל עליך איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני בעולם תחלה שנאמר לקדושים אשר בארץ המה, כיון דשמעיה דקאמר אדיר פתח ואמר יבא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים, אדיר זה הקב״ה שנאמר אדיר במרום ה׳, ויפרע לאדירים אלו ישראל שנאמר ואדירי כל חפצי בם, מאדירים אלו מצרים שנאמר צללו כעופרת במים אדירים, באדירים אלו מים שנאמר אדירים משברי ים. אמר הקב״ה אם אכלת ואמרת ברוך אתה ה׳ טובתי בל עליך אל תחזיק לי טובה שאכלת משלי אלא משלך אכלת וכאלו קיימת כל התורה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת, וסמיך ליה כל המצוה, וכן עשו אבות העולם שנאמר לקדושים אשר בארץ המה. אמרו חכמים כל הנהנה מן העוה״ז בלא ברכה מעל, א״ר אבהו כתיב פן תקדש המלאה הזרע העולם הזה עשוי ככרם מהו פדיונו ברכה. מאי טעמא אמר ריש לקיש אמרת לה׳ אדני אתה אם אכלת וברכת כאלו אכלת משלך, טובתי בל עליך יובלו כל הטובות ויבואו עליך.

ד״א אני מבלה כל הטובות בגופך וגופך לא בלה, א״ר אחא כשאני מביא טובה לעולם בל עליך כמה דאת אמר ובלעדיך לא ירים איש את ידו.

והד׳א טרק לדאוד, יקול פיה אללהם אחפט׳ני פאני קד אסתכנאת אליך.

וזה שיר על דרך מקצב (בכלי הקשה) אומר בו דוד: ה׳! תשמור אותי. לפי שאני בקשתי מחסה ממך.

מכתם, ״טרק״ כתב רבינו בפירושו שהוא סוג מסוגי השירה והפרוזה. ובימינו ידוע יותר שם זה לסוג מסוגי המוסיקה בכלי.

ה״טרק״ בלשון הערבים סוג ומין של דבור.

אלטרק הו פי לגהֵ אלערב מקאם אלפן ואלצ׳רב מן אלקול.

מכתם לדוד

פסר פי קו׳ מכתם לדוד [17ב] מﹸדׄהבה מן כתם תשביהא במא תקולה אלערב למﹸתכׄיﹼﹺר אשעארהא מדׄהבאת.

He explains (Ibn Janâḥ) “miḵtām of David,” (Psalms 16:1) as more precious than “gold (kęṯęm).” It is a simile [tašbîh]; as the Arabs say ‘their best poems are gilded.’¹

1. Miḵtām is a figurative-literary term for a precious poem, overcoming doubt. A (ʾUṣûl, 505, 22-4 = HaŠôrāšîm, 356). Ibn Gabirol uses it to mean “song” in line 34 of Šinʾanîm (Loewe 1988, 115). Some translate it as a “jewel.” This explanation is found in Menaḥem (Maḥbęręṯ, 224, 282) Al-Fâsî (Al-Jāmiʿ, XXI 135), Ibn Janâḥ (ʾUṣûl, 335, 11 = HaŠôrāšîm, 232), Abraham Ibn Ezra, Psalm 56:1. Ibn Balʿam cites both the opinions “gold” and “melody” in the name of Seʿadyah and Ibn Janâḥ respectively, see (Evr.-Arab. I 4352 6v; Evr.-Arab. I 618, 6v-7r; Evr.-Arab. I 618, 9v). Both opinions appear in Evr.-Arab. I 1453, which may have been written by Tanḥûm Yerushalmi. Moses Ibn Ezra cites this meaning in Muḥâḍara, (182 = 203). Others think it is the name of an instrument or melody (Neubauer 1890, sec. עדה). Note Dahood Anchor 87.

מכתם לדוד – רבותינו אמרו: לדוד שהיה מך ותם שהיתה מכתו תמה שנולד מהול. ואין שיטת המקרא נופלת על המדרש כאן. יש מזמור שנאמר בו: לדוד מכתם, שם יש לפרש שיר זה לדוד שהיה מך ותם. אבל כאן שנאמר:⁠^א מכתם לדוד, אין לפרשו כן.

ואומר אני: אחד מן שמות מיני נעימות הזמר הוא וחלוק בנעימת השיר.

[דבר אחר: מכתם לדוד – לשון עטרה כמו כתם, שמשמע דבר זה היה רגיל לומר דוד שמרני אל כי חסיתי בך, והיה לו כעטרת, שנאמר: י״י כצנה רצון תעטרנו (תהלים ה׳:י״ג).]⁠^ב

א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״שנאמר״.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.

A michtam of David Our Sages said (Sotah 10b, Midrash Tehillim 16:1): Of David, who was poor (מך) and perfect (ותם), whose wound (מכתו) was perfect (תמה), for he was born circumcised. However, the sequence of the verse here does not lend itself to be interpreted according to the Midrash. There are psalms prefaced by the title לדוד מכתם, which may be interpreted: This song is David's, who was poor and perfect, but here, where it is stated מכתם לדוד, it cannot be interpreted in this manner. I therefore say that it is one of the names of the various types of melodies and the variations in the music. Another explanation: מכתם is an expression of a crown, like כתם, meaning that David was accustomed to say, "O God, guard me for I have taken refuge in You.⁠" And this was to him as a crown, as it is stated: "You shall crown him with will" (5:13).

מכתם – גם הוא כלי מכלי שיר.

מכתם – מזמור נכבד, כמו: כתם פז (שיר השירים ה׳:י״א).

או נועם פיוט שתחלתו מכתם.

שמרני אל כי חסיתי בך – שמרני כי אתה י״י, והטעם גבור שתוכל להושיעני.

MIKHTAM. The reference is to a very precious Psalm. Compare, ketem paz (the most fine gold) (Song of Songs 5:11).⁠¹ The reference might also be to a tune beginning with the word mikhtam.⁠²

KEEP ME, O GOD.⁠³ The following is the meaning of our verse: Keep me, for I have taken refuge in Thee; keep me, for Thou art the Lord. The meaning of the latter⁴ is, You are mighty and have the power to save me.

1. Mikhtam and ketem come from the same root.

2. See Ibn Ezra on Ps. 4:1 and the notes thereto.

3. Heb. El.

4. The word used for God in our verse is El. Ibn Ezra interprets El as meaning powerful. See Ibn Ezra’s long commentary on Exodus 34:6.

מכתם לדוד – כבר כתבנו במזמור בקראי ענני (ד) טעם מכתם.

שמרני – השי״ן נמשכת בגעי״א.

אל – אתה י״י אל ויכול.

לפיכך אני קורא אליך שתשמרני כי חסיתי בך – ולא בזולתך.

A Mikhtam of David – We have already written in the Psalm "Hear me when I call" (Ps. 4) of the meaning of the word Mikhtam.

Preserve me – The שׁ (of שָֽׁמְרֵנִי) is lengthened with ga'ya.

O Almighty – Thou, Lord, art mighty and potent, therefore I call unto Thee to preserve me.

for I put my trust in Thee – and in no other beside Thee.

מכתם לדוד כבר פירשנו שהוא שם אחד מכלי הניגון ונראה שניגונו בקול נמוך. וענין השם שקולו מך ותם, ר״ל שלם בעריבות. וי״מ אותו, מזמור נכבד ומעוטר מלשון כתם פז (שיר השירים ה, יא). וענין המזמור הוא הודאתו לאל ית׳ על הטובות אשר גמלהו ושהוא דבק בעבודתו ומרחיק שאר העבודות כולם. והתחיל על זה, שמרני אל, לעולם כי בך לבד חסיתי. ושמרני, הש׳⁠ ⁠⁠״ן נמשכת בגעיא.

מכתם. חשוב ונערך כ׳כתם׳ וכזהב טהור¹: [שמרני אל] כי חסיתי בך. ולא בהבלי החושבים לפעול פלאות בשמות מלאכים או זולתם²:

1. ׳מכתם׳ מלשון כתם, והוא הזהב הטוב, כלומר שהיה המזמור הזה חביב לפניו ככתם (אבע״ז, מצודות).

2. ׳זולתם׳ הם המזיקין והכוחות מסיטרא דשמאלא. וכן פירש רד״ק, ׳אתה ה׳ אל ויכול, לפיכך אני קורא אליך שתשמרני, כי חסיתי בך, ולא בזולתך׳. [המהדיר במוה״ק חשב שרבינו דעתו כהרמב״ם במו״נ השולל כל עניין הקמיעות והשימוש בשמות, שאין בו תועלת והוא שקר. אך בשיעורים מבואר שאין דעת רבינו אלא לשלול השימוש בקבלה מעשית, שתועלתו אינו לשם שמים, ודוק היטב. אך עוד ציין לבעל העיקרים (מאמר שני פכ״ח) ושם נראה דעתו מכוונת לרבינו: ׳ובעבור זה המשתחוה למלאך מצד עצמו וכחו הוא מקצץ בנטיעות והוא עובד עבודת אלילים, שהוזהר עליה בדבור לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ׳ ג׳, דברים ה׳ ז׳), כמו שבארו רבותינו ז״ל במכילתא וכמו שיתבאר בפרק שמונה עשר מהמאמר השלישי..., ומכאן התבאר טעות המזכירים בתפלתם שמות המלאכים, כי שמות המלאכים אמנם הם להם מצד הכח אשר להם בעצמם, וזהו מה שהוזהר עליו בדבור לא יהיה לך כמו שכתבנו, ואמנם נפל הטעות בזה למה שמצאו קצת תפלות מיוחסות לקדמונים נזכרו בהם שמות מיוחדים, וחשבו מתוך כך שהוא מותר להכניס בתפלה כל השמות ואינו כן, כי לא הותר להזכיר שם מן השמות בתפלה אלא השמות המיוחדים לו יתברך ולא שם אחר כלל, ולכן נקראת אותה חכמה קבלה, לפי שאי אפשר להשתמש ממנה אלא דרך קבלה, שאם לא כן אפשר שיבא האדם לטעות ולעבוד אלוה מבלעדי ה׳..., ובעבור זה הוא מבואר שאין שום אדם רשאי להשתמש בדבר מדברי חכמי הקבלה מסברת עצמו אלא אם כן יהיה מקובל מפי חכם בעל הקבלה בה, כי הסברה באותה חכמה אסורה אלא למקובל מפי חכם, ואי אפשר לעמוד על האמת בה מתוך הכתב כלל, כי לכך נקראת קבלה שהיא כשמה, והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי אנשים משתבשים בזה וקורין בספר הזוהר ובזולתו מספרי חכמי הקבלה מזולת קבלה אלא מסברת עצמם להראות כי חכמה גדולה להם, ונכנסים לפנים ממחיצתם לחשוב מחשבות בדבר שהמחשבה בו אסורה, וכבר הזהיר על זה גדול החכמים האחרונים המקובלים רבינו הרמב״ן ז״ל ואמר כי דברי חכמי הקבלה לא יושגו ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה זולת מפי מקובל חכם לאזן מקבל מבין, והסברה בו אולת רבת הנזקים, אלו דבריו ז״ל בפירוש התורה. וכלל אומר לך השמר לך ושמור נפשך מאד פן תנקש אחריהם ותלכד במצודתם, כי הם עוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך, כי לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו המתעסקים בקבלה מדעת עצמם בזולת קבלה מפי חכם מקובל׳].

מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ. אמר הגאון, אחר שזכר תארי הצדיק (פרק טו), רצה להזהיר אפילו על הצדיקים, כי יש מהם בעלי קבלה מעשית, עושים פעולות על דרך השמות, הן מסיטרא דימינא הן מסיטרא דשמאלא¹. ולכן אמר מִכְתָּם לְדָוִד – ר״ל מזמור של כתם מוזהב ומופז. ואמר עליו² כי הוא נקי מדבר זה, לכך אמר ׳שמרני אל כי חסיתי בך׳ לבד³, כמו שאמר רבי חנינא (חולין ז:) ׳שקולי, לא מסתפינא מינך, אין עוד מלבדו כתיב׳⁴:

1. קצ״ע, אם צדיקים הם איך פועלים מסיטרא דשמאלא, אך מצינו בעירובין (מג.) ביוסף שידא ובחולין (קה:) בשד שהיה שכיח אצל רב פפא, שהיו צדיקים שהשתמשו בשדים.

2. – על עצמו.

3. כ״כ רד״ק ׳כי חסיתי בך, ולא בזולתך׳.

4. ׳אין עוד מלבדו – אמר רבי חנינא, ואפילו כשפים. ההיא איתתא דהות קא מהדרא [מחזרת וטורחת] למישקל עפרא מתותיה כרעיה דרבי חנינא [– ולעשות לו כשפים להמיתו], אמר לה, שקולי [– קחי], לא מסתייעא מילתיך, אין עוד מלבדו כתיב׳.

שמרני – השי״ן מעמדת בגעיא וקריאתה בקמץ רחב תמורת קמץ חטוף כן הוא בספרים כ״י מדוייקים וכ״כ רד״ק בפי׳ ובמכלול דף י״ח ובדף רי״ו בשרשים. וכמוהו שמרה נפשי כי חסיד אני. במזמור פ״ו עיין מ״ש שם.

מכתם – מלשון כתם והוא הזהב הטוב ורצה לומר שהיה המזמור הזה חביב לפניו ככתם.

מכתם לדוד – מדבר נגד עובדי האלילים אשר היו בזמנו, ומודיע ההבדל בין העובד ה׳ והשומר תורתו, ובין ההולכים אחרי ההבל ויהבלו ויודה על חלקו שהבדילהו מן הטועים שמרני – תחלה מבקש מה׳ ישמרהו האל לבדו, כי אינו חוסה בדבר זולתו מכחות העליונים, רק כי חסיתי בך.

מכתם – מזמור חשוב כזהב וחלי כתם.

שמרני וגו׳ – אני אין בי זכות שתשמרני כי ידעתי חטאתי, רק מחסי ששמתי בך יחיץ בעדי.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון