Tehillim 14 – תהלים יד‏ – Mikraot Gedolot

לְשַׁבָּחָא בְּרוּחַ נְבוּאָה עַל דָוִד אֲמַר שַׁטְיָא בִּלְבָבֵיהּ לֵית שׁוּלְטָנָא דֶאֱלָהָא בְאַרְעָא חֲבִילוּ עוֹבָדֵיהוֹן רָחֲקוּ טָבְתָא וְאַשְׁכָּחוּ עִלָא לֵית דַעֲבַד טָב.

For praise; in the spirit of prophecy through David. The fool¹ said in his heart,

“There is no rule of God on the earth.” They corrupted their deeds, they despised goodness and found iniquity. There is none who does good.

1. Fool: stupid man.

למנצח לדוד אמר נבל – זה שאמר הכתוב (ירמיהו י״ז:י׳) אני ה׳ חוקר לב בוחן כליות. למה הזכיר את הלב ואת הכליות מכל האיברים. אלא העינים הולכות אחר הלב והאזנים ומאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם כולם הולכים אחר הלב. והכליות יועצות את הלב והלב גומר. לפיכך אינו מזכיר אלא הלב והכליות בלבד והקב״ה חוקר את הלב ובוחן את הכליות. וכן הוא אומר (דברי הימים א כ״ח:ט׳) ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם וגו׳ כי כל לבבות דורש ה׳. מהו כי כל לבבות אלו שני לבבות שיש לו לאדם יצר טוב ויצר רע.

דבר אחר: אני ה׳ חוקר לב הרשעים אומרים אנו חורשין בלבנו כביכול שאין הקב״ה יודע בהן. אומר להם הקב״ה ממני אתם מטמינים (ישעיהו כ״ט:ט״ו) הוי המעמיקים מה׳. אתם סבורים שאני כמותכם שאתם מדמים צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה. (שם ט״ז) הפככם אם כחומר היוצר יחשב. אמר ר׳ לוי למה הדבר דומה לארכיטקטון שבנה מדינה ועשה בה מטמוניות ומחבואות וחדרים ולבסוף נעשה שלטון בא לתפוש הליסטין והם בורחין ומטמינין עצמן באותן החדרים. אמר להן שוטים מלפני מי אתם מטמינים ואני האומן שבניתי המדינה ואני מכיר כל מטמוניה יותר מכם. כך אמר הקב״ה לרשעים שוטים מפני מי אתם מטמינין ואני בראתי את האדם ואני יודע כל החדרים שבו. הוי המעמיקים מה׳. א״ר ירמיה מאי דכתיב (ירמיהו י״ז:ט׳) עקוב הלב מכל ואנוש הוא. וכתיב בתריה (שם י׳) אני ה׳ חוקר לב. אני שמחפש את הלבבות ומגלה את הנסתרות. וכן דניאל אומר (דניאל ב׳:כ״ב) והוא גלי עמיקתא ומסתרתא.

דבר אחר: אמר נבל בלבו – הרשעים ברשות לבן והצדיקים לבן ברשותן. הרשעים ברשות לבן (בראשית כ״ז:מ״א) ויאמר עשו בלבו. (אסתר ו׳:ו׳) ויאמר המן בלבו. (מלכים א י״ב:כ״ו) ויאמר ירבעם בלבו. (ישעיהו י״ד:י״ג) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה. מה היה לו (דניאל ד׳:כ״ח) עוד מילתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל. וכן אמר נבל בלבו. ויאמר עשו בלבו. מה חשב אמר אין דרך העולם שאהרוג את אבא אלא אני אומר לישמעאל אחיו והוא הורגו ואני הורג את יעקב אחי ואנו יורשים את העולם. כך לא היה עשו אומר בפיו אלא בלבו היה מחשב מאחר שישמעאל הורג את אבי ואני את אחי אנא בא בדין עם ישמעאל ואהרוג אותו ואני יורש את העולם. לכך הוא אומר בלבו והקב״ה פרסמו שנאמר (ירמיהו מ״ט:י׳) כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו. אמר לו הקב״ה חייך יודע אני מה שחשבת בלבך שנאמר (יחזקאל ל״ה:י׳) יען אמרך את שני הגוים ואת שתי המשפחות לי תהיינה וירשנוה. ומי הודיע (שם) וה׳ שם היה.

דבר אחר: אמר נבל זה עשו הרשע שהוא אומר אחד בפה ואחד בלב. בלבו אומר (בראשית כ״ז:מ״א) יקרבו ימי אבל אבי. ובפיו הוא אומר (שם א׳) הנני. אמר לו הקב״ה רשע אתה מחנן את דבריך לאביך. (שם ל״ח) הברכה אחת הוא לך אבי. זה שאמר הכתוב (משלי כ״ו:כ״ה) כי יחנן קולו אל תאמין בו כי שבע תועבות בלבו. כל מה ששנאתי הוא אוהב. (שם ו׳:ט״ז) שש הנה שנא ה׳ ושבע תועבת נפשו.

דבר אחר: אמר נבל בלבו – אמר הקב״ה לרשעים אתם מחשבים בלבבכם אף אני איני פורע לכם אלא בלבבכם שנאמר (תהלים ל״ז:ט״ו) חרבם תבא בלבם.

דבר אחר: אמר נבל בלבו – זה עשו הרשע. ולמה נקרא שמו נבל. ר׳ יהודה בשם ר׳ שמואל אומר על שמילא כל העולם כולו נבלות העמיד בתי קוצין ובתי קלקלין ובתי טרטראות ובתי קרקסאות ובתי עבודה זרה. ר׳ הונא אמר על שם שמילא כל ארץ ישראל מנבלתן של ישראל שנאמר (שם ע״ט:ב׳) נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים. ר׳ אבא אמר על שהוא מנוול העמיד אנדרטינוס שלו על פתח הזונה על בתי כסאות ובתי מרחצאות. הדא הוא דכתיב (ירמיהו מ״ט:ט״ז) תפלצתך השיא אותך זדון לבך. ר׳ יעקב אומר שעתיד הקב״ה להשירו כנובלות שהן נושרות מן האילן שנאמר (תהלים י״ח:מ״ו) בני נכר יבולו. א״ר סימון הוא נבל הוא לבן אתוהי דדין כאתוהי דדין. מה נבל הוא רמאי אף לבן היה רמאי. ועליהם אמר שלמה (משלי י״ב:כ׳) מרמה בלב חורשי און. אבל לצדיקים (שם) וליועצי שלום שמחה. ולמי נתן השלום לישראל. שנאמר (תהלים כ״ט:י״א) ה׳ עוז לעמו יתן וגו׳.

רמז תרסב

למנצח לדוד אמר נבל בלבו – אמר הקב״ה לרשעים אתם בלבכם ואני בלבי, אתם אומרים אמרו בלבם נינם יחד ואני בלבי יום נקם בלבי, ורבנן אמרי אמר הקב״ה לרשעים אתם בלב אף אני בלב, אני פורע מכם חרבם תבא בלבם (כתוב ברמז ע״ח ובפסוק וחנה היא מדברת על לבה ברמז קצ״ח). ד״א אמר נבל בלבו זה עשו שנאמר ויאמר עשו בלבו, מה חשב אמר אין דרך שאהרוג את אבא אלא אני אומר לישמעאל אחיו והוא הורגו ואני אהרוג את ישמעאל ואחר כך אהרוג את אחי שנאמר יקרבו ימי אבל אבי ואירש את העולם לבדי. הוא אמר בלבו והקב״ה פרסמו שנאמר כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו, א״ל הקב״ה חייך שאני יודע את מחשבותיך שנאמר יען אמרך שני הגוים האלה לי תהיינה, ומי הודיע וה׳ שם היה, ולמה נקרא שמו נבל ר׳ יהודה אמר על שם שמלא כל העולם נבלות העמיד בתי קוצים ובתי קיקולים ובתי קרקסיאות וטרטיאות, רב הונא אמר על שם שמלא מגבלתן של ישראל כל ארץ ישראל שנאמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים. ר׳ יעקב אמר שעתיד הקב״ה להשירו כנובלת הנושרת מן האילן שנאמר בני נכר יבולו. א״ר סימון נבל זה לבן אתוי דדין אינון אתוי דדין מה לבן רמאי אף עשו רמאי, ועליהם אמר שלמה מרמה בלב חורשי און, אבל הצדיקים וליועצי שלום שמחה, ולמי נתן השלום לישראל שנאמר ה׳ יברך את עמו בשלום.

קול לדאוד יסבח בה אלמואט׳בין, קאל אלג׳אהל פי נפסה ליס ללה אמרא, פאפסדוא ואכרהוא פי שמאילהם, וליס מנהם צאנע כ׳יר.

מאמר לדוד בו משבח את המתמידים. אמר הסכל (הטיפש) בלבו: אין לה׳ ענין (או: דבר). ולכן הם השחיתו ועשו תועבות בכל מעשיהם. ואין בהם אפילו אחד שעושה טוב.

מאמר לדוד ישירו כו המתמידים במשמרותם. אמר הסכל כלבו אין לאלהים שלטון כלומר שאינו משגיח על העולם ואיו ביכלתו חלילה להציל עשוק. ולכן השחיתו והתעיבו בכל דרכיהם ומעלליהם ואין מהם עושה טוב.

למנצח לדוד אמר נבל

קו׳ השחיתו התעיבו עלילה בלפטׄ אלגׄמע וקד אפרד פי קו׳ אמר נבל בלבו לאנה גׄנס אלנבלים תׄם גׄמעה עלי אלמעני.

The phrase “Man’s deeds are corrupt and nâḇâl” (Psalms 14:1) the plural form, but in the singular in the phrase, “The benighted man thinks,” as it is the collective noun of neḇâlîm, thus it includes it in the meaning.⁠¹

1. The first half of the verse is in the plural, whereas the second half is in the singular.

אמר נבל בלבו וגו׳ – [שני מזמורים אמר]⁠^א דוד [בספר זה בענין אחד: הראשון על נבוכדנצר והשני (תהלים נ״ג:ב׳) על טיטוס הרשע. זה]⁠^ב נתנבא על נבוכדנצר שעתיד ליכנס להיכל ולהחריבו, ואין אחד מכל חיילותיו מוחה בידו.

אין אלהים – ואעלה על במתי עב (ישעיהו י״ד:י״ד).

השחיתו התעיבו עלילה – מעללים.

[התעיבו – התאיבו, שעי״ן מתחלפת באל״ף, לשון תאוה.]⁠^ג

א. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים. הן אינן מופיעות בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34, פריס 154.

ב. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים. הן אינן מופיעות בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34, פריס 154.

ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 34. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, ובדפוסים.

The fool said in his heart, etc. David recited two psalms in this Book, in one manner [with almost identical wording]: the first one concerning Nebuchadnezzar and the second one (ch. 53) concerning Titus. In this one, he prophesied concerning Nebuchadnezzar, who was destined to enter the Temple and to destroy it, with not one [man] of all his armies protesting against him.

"There is no God" and "I will ascend above the heights of the clouds.⁠"

they have committed abominable deeds Heb. עלילה, deeds.

למנצח – אמר נבל – הפך חכם, בעבור שידמה שאין אלהים בעבור זה השחיתו דרכם והתעיבו מעלליהם, כמו: ובעלילותיך אשיחה (תהלים ע״ז:י״ג), אין עושה טובה.

THE FOOL HATH SAID. Naval (fool) is the reverse of Chakham (wise man).⁠¹ The fools have corrupted their ways² and have committed abominable acts, for they think there is no God. There is none that does good.

The word alilah (done) means, deeds. Compare, u-va-alilotekha asichah (and muse on Thy doings) (Psalms 77:13).⁠³

1. In other words naval means a fool.

2. Hishchitu (dealt corruptly) is short for hishchitu darkam (they have corrupted their ways).

3. In other words the term alilah (done) means deeds.

למנצח לדוד – זה המזמור גם כן הוא על לשון הגלות.

אמר נבל בלבו אין אלהים – נבל – הוא מלך האמות שישראל בידן, וחושב בלבו בהרעו לישראל ובנגשו אותם, כי אין אלהים ואין שופט ודין בעולם לשלם לאיש כמעשהו.

השחיתו – הוא ועמו.

התעיבו עלילה – עשו מעשה תועבה.

אין עשה טוב: אין – בהם אחד שיעשה טוב אלא כלם השחיתו מעשיהם, וכל מעשיהם הם לרעה, כי חשבו כי אין רואה י״י.

אמר נבל [בלבו אין אלהים]. כל דור ודור מישראל אשר בגלות הלז¹ שהוא כפוי טובה² ובלתי מבין איך האל יתברך בדרך פלא מקיים את בניו בין האומות³: השחיתו. שלימותם ב׳עיון׳ שנתן להם בתורתו⁴: התעיבו עלילה. ב׳מעשה׳⁵: אין עושה טוב. ׳אין עושה׳ שום פועל לתכלית ׳טוב׳ לכבוד בוראו⁶:

1. גלות המלכות הרביעית, היא אדום, שבו עוסקים המזמורים הקודמים.

2. בדברים (לב ו) כתב רבינו ׳עם נבל - בזוי בהיותך כפוי טובה ומשלם גמול רע למיטיב, על היפך הנדיב הנכבד בהיטיבו למי שלא היטיב עמו מעולם׳. וכן מבואר ברמב״ן שם: ׳העושה טובת חינם יקרא נדיב, ומשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא נבל, והוא שאמר (ישעיה לב ה) ׳לא יקרא עוד לנבל נדיב׳, כי הוא הפכו, ולכך אמרו על נבל הכרמלי ׳כשמו כן הוא, נבל שמו ונבלה עמו׳⁠ ⁠׳, ע״ש. וכ״כ רבינו להלן (לט ט) ובאיוב (ב י).

3. שאינו מתבונן בטובת ה׳ בגלות, ולכן הוא ׳נבל׳ – כפוי טובה, לא שכופר ח״ו במציאותו, רק שאינו מתבונן בטובו ובנס ההשגחה שמקיים בניו בגלות. ובעניין נס קיום ישראל בגלות, ראה בבראשית (מט כד): ׳מידי אביר יעקב - אמנם זאת ההצלה וההצלחה היתה לך מידי אבירו של יעקב שמקיים את בניו לבין האומות להשאירם בסוף כולם, כענין שֵׁם ׳יעקב׳ המורה שישאר בעקב ובסוף׳. ובישעיה (כה ג-ד) ׳עָרִיצִים יִירָאוּךָ כִּי הָיִיתָ מָעוֹז [לַדָּל] בהיותך הנורא שמקיים את בניו לבין האומות, מָעוֹז לכל המון הגולים, ׳שלא אחד בלבד עומד עלינו׳⁠ ⁠׳, ולהלן (קיח יז) ׳לא אמות, יהי רצון שלא אמות קודם זה, כי אחיה ואספר מעשי יה, אבל אחיה ואוכל לספר לנמצאים בימות המשיח מעשי יה ונפלאותיו בגלות, שקיים את בניו בין האומות שעמדו עליהם בכל יום ויום לכלותם׳. וראה עוד בישעיה (כו י).

4. לשון ׳השחתה׳ שייך בהשחתת התכלית שלמענו ברא ה׳ את העולם, ולכן אמרו (סנהדרין נז.) ׳בכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודה זרה׳. וכ״כ רבינו בדברים (לב ה) ׳שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתול - אבל דור עקש ופתלתול, ׳לא בניו׳ בתמימות, הנה מומם בעגל שיחת לאל יתעלה את המכוון, כאמרו (שמות לב ז) כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, כי הוא אמנם כִיוֵּון לקדש את ישראל ולקדש שמו בעולמו על ידם שיהיו למאורות במין האנושי להבין ולהורות, כאמרו (שם יט ה-ו) כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, והם השחיתו כל זה בעבודה זרה׳. ועל ה׳עיון׳ אמר ׳השחיתו׳, כי תכלית הבריאה היא שהאדם ישיג שלימות בעיון, ואילו ב׳מעשה׳ אמר ׳התעיבו׳, כי המעשה אינו התכלית עצמו, אלא הדרך להשיג שלימות בעיון.

5. ׳השחיתו התעיבו עלילה – מעללים׳ (רש״י), והם המעשים.

6. ׳התכלית המכוון בכל דבר הוא ה׳טוב׳ המקווה ממנו׳ (הקדמה לאור עמים), וה׳טוב׳ המוחלט הוא התכלית שלמענו נברא העולם, שישיג האדם שלימות בעיון ויהיו כל מעשיו לשם שמים, וכן פירש רבינו באבות (ב׳:ט׳) ׳לב טוב - שתהיה כוונת האדם לכבוד קונו בכל אשר יפנה שם׳, ואילו בגלות ׳אין עושה טוב׳. ובקהלת (ד ד) כתב רבינו: ׳וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה הנעשה בגלות, כמו הצדקה ובתי כנסיות ובתי מדרשות וזולתם, כי היא קנאת איש מרעהו, ׳קנאת׳ האדם בחברו בקנותו שם טוב וכבוד בהמון בעשותו כאלה בעשרו׳. וראה שם היטב שזו אחת הסיבות לאריכות הגלות.

לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ וגו׳. אמר הגאון, הואיל ובמלכות (יון) [אדום] הוא דובר, נמשכת כוונתו על אדום גם כן במזמור הזה.

ואמר, אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים, ו׳נבל׳ – זה אדום, כי ׳נבל׳ ר״ל בזוי, וכן ׳כי נבלה עשה בישראל׳ (בראשית ל״ד:ז׳)¹. וכן העשיר הכילי יקרא ׳נבל׳, ר״ל כי בזיון הוא לו להיות עשיר וכילי, וכן אמרו (פסחים קיג:) ׳עשיר מכחש׳ שהוא מן הדברים שאין הדעת סובלתן. והנה קרא לרומי ׳בזוי׳ כמו שאמר עובדיהו (א ב) ׳הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד׳, שאין להם לא כתב ולא לשון (ע״ז י.)². אמר אם כן, שזה הנבזה ׳אמר בלבו׳ בראותו אורך הגלות – ש׳אין אלקים׳ לישראל, ואמר גם על ישראל שהם הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה, וכל מצוותיהם אינם כי אם מידות יתירות, ׳היטב אין אותם׳³, עד שאומר שישראל ׳השחיתו התעיבו׳ התורה בחסידויות של שטות העושים, ואומר על ישראל אֵין עֹשֵׂה טוֹב⁴:

1. כתרגומו ׳קלנא׳ – בזיון, וראה פירושו שם.

2. ׳תני רב יוסף, הנה קטן נתתיך בגוים – שאין מושיבין מלך בן מלך, בזוי אתה מאד – שאין להן לא כתב ולא לשון׳. [כאן נוספו שלוש מילים בין השורות, שכנראה פענוחם הוא ׳כי ספנו תמנו׳. יתכן שה׳מצנזר׳ היהודי שמחק ותיקן את כתב-היד ביקש לטשטש את הגינויים על הרומאים והנוצרים, ולכן הוסיף כאן מילים ללא כל קשר כדי להסוות את הסיבה לתיקונים, ורשם מילים אלו ע״פ לשה״כ להלן (תהלים ע״ג:י״ט) ׳ספו תמנו מן בלהות׳, שמרוב פחד הוכרח לשנות].

3. לשה״כ בירמיה (י ה), – אין עמם כח להטיב (רד״ק שם).

4. לטענת הנוצרים, מצוות התורה לא ניתנו על מנת לקיימם, אלא ללמד מידות ולרמז וחידה, עפ״ל. ועל ישראל המקיימים את המצוות הם טוענים שאין ׳עושה׳ טוב, והם ׳התעיבו עלילה׳ – את המעללים (רש״י), והם המעשים.

השחיתו התעיבו – הההי״ן בגעיא.

נבל – אדם פחות ושפל.

עלילה – פעולה.

אמר נבל – נבוזראדן המחריב את בית המקדש אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה.

השחיתו – הוא ועמו ואמר הכל בלשון עבר כי במראה הנבואה רואה כאלו כבר עשוי.

התעיבו עלילה – עשו מעשים תעובים ואין בהם מי שיעשה טוב.

השחיתו התעיבו עלילה – הפעולות ששרשם מתכונות ומדות הנפש נקראים עלילות כמ״ש בכ״מ, ועלילות שיפעלו לבלע ולהשחית לבני אדם ברצח וחמס הם עלילות נשחתות. ועלילות לתאוות מגונות עריות ותועבות, הם עלילות מתועבות.

למנצח לדוד – מזמור זה הוכפל בספר זה (סימן נ״ג), עם קצת שינוי, והתבאר אצלי, שמזמור זה אמרו דוד על נס שנעשה לו שנצול מאויב שהרע והצר לישראל, וכאשר בא נס סנחריב בימי חזקיה ראו שמזמור זה טוב להודות בו גם על נס זה ותקנוהו עם הוספה קצת ויחסוהו לדוד כי הוא תקנו, ובזה נבא אל הבאור אמר נבל בלבו אין אלהים שהמלך שבא עליו הכחיש מציאות ה׳, כמו שגם סנחריב כחש בה׳ ושלח לגדף אלהים חיים, וגם השחיתו והתעיבו עלילה – שכל חילו כולם השחיתו מעשיהם לעשות רעות ותועבות, עד שאין עושה טוב אפילו טוב נימוסי חסד או רחמים, ובאשר נמצא ביניהם איש אחד שהיה נראה שמאמין בה׳ ונותן לו כבוד (כמו שהיה במחנה סנחריב שאמרו חז״ל שנ״נ נתן כבוד לה׳ ורץ אחר השליח ששלח מרודך בלאדן שהקדים שמו של חזקיהו לשמו של הקב״ה ובעבור זה נשארו ממחנה סנחריב הוא ועוד עשרה אנשים עמו כמ״ש חז״ל), בל תאמר שאלה יש להם זכות, עז״א

אמר נבל בלבו אין אלהים – נראה שחיבר מזמור זה על מלחמת פלשתים נגד ישראל ביום שקבצם שמואל המצפה (שמואל א׳ ז׳) להשיבם אל עבודת ה׳, ופלשתים הנבלים בדעתם כי בני ישראל נאספו שם לכאורה בלי כלי זיין עלו עליהם להשחיתם יחד, רק ה׳ הממם בהרעימו עליהם, ואם לא נחפוץ לומר שחיבר המזמור זמן הרבה אחר המאורע, נוכל לומר שחברו דוד על מעשה אחר בלתי נודע לנו בפרטיו ודומה למסופר בסימן הנ״ל, אולי ג״כ חובר על אחת משתי מלחמות פלשתים בראשית מלכות דוד (שמואל ב׳ סוף סימן ה׳); ושֵם נבל מגזרת נְבֵלָה, מאוס כפגר בהמה, וקרא לפלשתים נבלים לפי שנאספו להלחם עם בני ישראל בלתי שלוח להם מלאכים להתרות בהם כמו שעשה יפתח עם מלך בני עמון וכפי הנראה כן היה משפט כל גוי צדיק גם בימי קדם, ובהלחמם פתאום עם אנשים בלתי מזוינים היה להם לדאג פן האלהים יריב ריב הנדכאים, עכשו שלא יראו יש לומר שאמרו בלבם אין דין ואין דיין.

השחיתו התעיבו עלילה – שרש עלל הוראתו כמו פעל עשות הדבר בכונה (עיין מה שכתבתי סימן ז׳:י״ד), א״כ השחיתו וגו׳ ר״ל עשו בזדון מעשה משחת, נתעב, מעשה רע כ״כ (גם רע ממקור רעע או רצץ, רע ירוע כי ערב זר, משלי י״א) שראוי לכל אדם שיתעבוהו, שתגעל נפשו בו.

אין עשה טוב – שאל״כ ראוי לסלוח לפושעים בכלל הצדיקים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון