Tehillim 14 – תהלים יד‏ – Mikraot Gedolot

מִלְכַּת עַנְיָא תְּבַהֲתוּן מְטוּל דְשַׁוֵי בַיָי סִבְרֵיהּ.

You will despise the counsel of the poor man,⁠¹ because he has placed his hope in the LORD.

1. Poor: + who are humble, who rebuke them.

לא תכ׳יבון רג׳א אלצ׳עיף ממא רג׳אה מנכם, פאן אללה מכנה.

אל תאכזבו את תקות המוחלש מה שהוא צפה מכם. שהרי ה׳ הוא יעזור לו.

עצת, ואל תאכזכו תקות החלש כמה שהוא מקווה מכם כי ה׳ מחסהו.

וקו׳ כי ייי מחסהו יעני אשר ייי מחסהו. ויגׄוז כונה עלה ללכׄזי אי אנמא תכׄזנה¹ מן אגׄל צׄעפה ען מקאומתכם ואנמא תורכׄה עלי אללה תע׳ פקט.

1. MSS תכׄזונה.

It states “the Lord is his refuge” means ‘for whom (ʾašęr) the Lord is his refuge.’¹ It is possible that the reason for the humiliation is that (the counsel) was locked up because of its feebleness resisting you, whereas he (David) relies upon God, may He be exalted, only.⁠²

1. Kî = ʾašęr. The whole verse reads as ‘you would put to shame the counsel of the poor, for whom God is his refuge.’

2. This firmly places the meaning of the Psalm in the moment, as prayer and not future prophecy. C.f. Ibn Ezra who cites this opinion anonymously, but prefers a prophetic explanation.

עצת עני תבישו – אתם אומרים שעצתם של ישראל בושה על שהם בוטחים בי״י כי י״י מחסהו.

You put to shame the counsel of the poor You say that the counsel of Israel is shameful, for they trust in the Lord because He is their refuge.

עצת עני תבישו כי יי׳ מחסהו – מדבר באחיתופל [שיעץ] על דוד: ״{ואבוא} עליו והוא^א יגע ורפה יד⁠{י}⁠ם {וגו׳} והכיתי״ אותו (שמואל ב י״ז:ב׳), עליו אמר דוד: עצת עני תבישו היאך אתם {יכולים} להביש עצת עני מאחר שיי׳ מחסהו.

א. כן בפסוק. בכ״י: ״והנה הוא״.

עצת עני – הוא ישראל, וכל עצתו היא כי י״י מחסהו.

THE COUNSEL OF THE POOR The poor refer to Israel. Israel’s entire counsel¹ is, the Lord is his refuge.⁠²

1. Reading atzato. See Radak.

2. Ibn Ezra’s interprets our verse as follows: You would put to shame Israel’s belief that God will save them. In other words, you want to destroy Israel and thus show that God does not protect them.

עצת עני תבישו – ועתה עצת עני תבישו,

כי י״י מחסהו – לפי ששם י״י מחסהו. וזהו עצתו ודעתו להמלט מידכם, כי אין לו מחסה אחר, ואתם מבישים עצתו לפי שאין אתם רואים העונש במהרה, ואומרים לעניים: איה אלהיכם יקומו ויעזרכם (דברים ל״ב:ל״ח).

עצת עני תבישו כי ה׳ מחסהו. הנה, אתם בפעולותיכם מבישים ומחרפים את העצה אשר אתם יעצתם לעני, שיהיה ׳ה׳ מחסהו׳, כי היפך זה יורה רוע מעלליכם:

ואמר כנגד ישראל, שאפילו אם יש אחד לדור שיהיה ירא ה׳, הם לועגים לרש ויחשבוהו לשיכור, ואמר עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי ה׳ מַחְסֵהוּ, כש׳ה׳ מחסהו׳, אתם מביישים אותו בדבריכם באמור אליו שהוא משוגע:

עצת עני – אתם מביישים עצת עם עני שאומר בעצתו אשר ה׳ מחסהו כי תכחשו לומר אין אלהים.

עצת – אתם תבישו עצת עני – שהוא ישראל שלא הכינו עצה וגבורה למלחמה רק ה׳ מחסהו – וסמכו על הנס שה׳ יעזר לו וזה היה לשחוק בעיניכם, כמ״ש סנחריב פן יסית אתכם חזקיהו לאמר ה׳ יצילנו ההצילו אלהי הגוים וכו׳, אבל

עצת עני תבישו – עיין מה שכתבתי על הוראת שם עצה בסימן א׳:א׳ אתם רוצים להביש ולהכלים כלומר להשיב ריקם מחשבת העני החושב אם ה׳ לנו לא נירא מה יעשו לנו הפלשתים? (אל תחרש ממנו מזעק אל ה׳ ויושיענו מיד פלשתים, שמואל א׳ ה׳:ח׳).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון