ויתן לו הכהן קדש – לחם קדש, כלומר לחמי תודה, כי לא היה שם לחם אחר, אלא לחם הפנים המוסרים מלפני י״י ואותו אסור לזרים, לפיכך נתן לו לחמי תודה כי לא היה שם לחם חולין. כך פי׳ אדוני אבי ז״ל.
ורבותינו ז״ל פירשו כי לחם הפנים נתן לו, ופירשו: והוא דרך חול
(שמואל א כ״א:ו׳) - על לחם הפנים, כי אחר הקטרת בזיכים היה, כמו שאמר:
המוסרים מלפני י״י, ואין מעילה בלחם הפנים אחר הקטרת בזיכים. ופי׳: ואף כי היום יקדש בכלי
(שמואל א כ״א:ו׳) – אין צריך לומר זה שנוכל לאכלו כי רעבים אנחנו ומסוכנים, אלא אפילו זה שהושם עתה על השלחן שהוא קדוש בכלי, שהשלחן מקדשו ויש בו מעילה, אף על פי כן נוכל לאכלו מאחר שאין לך לחם אחר שתתן לנו, ואנחנו רעבים ומסוכנים. ואמרו שאחזו לדוד חולי הנקרא בולמוס מחמת רעב, ואין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים.
לשום לחם חום – חום תואר, בפלס: מעוז לתם דרך י״י
(משלי י׳:כ״ט). ופי׳ כי בעת שהיו לוקחים אותו מעל השלחן היו משימין עליו האחר חם, כמו שאמרו: טפחו של זה בצד טפחו של זה, שנאמר: לחם פנים לפני תמיד
(שמות כ״ה:ל׳), שלא יהא שלחן בלא לחם. ופי׳
ביום הלקחו – בעת הלקחו, כמו: ביום הכותי כל בכור
(במדבר ח׳:י״ז), יום צעקתי בלילה נגדך
(תהלים פ״ח:ב׳). לפיכך אמר:
לשום, כלומר היו מוסרים הראשונים לשום במקומם אלו החדשים.
ומה שאמר:
לשום לחם חם – יש לשאול איך היה חם ביום סדורו, והלא לחם הפנים לא היתה אפייתו דוחה שבת, ומערב שבת היו אופין אותו ומסדרין אותו בשבת, כמו שכתוב: ביום השבת יערכנו
(ויקרא כ״ד:ח׳)? ועוד, היאך נתן לו לחם הפנים, ולחם הפנים ביום השבת שהיו מסלקין אותו היה נחלק בין משמר היוצא ומשמר הנכנס, והיו אוכלין אותו, ודוד בודאי לא היה בא בדרך בשבת? ואם תאמר מפני סכנת נפשות היה בא בדרך בשבת, עד שתמה עליו אחימלך ואמר לו: מדוע אתה לבדך
(שמואל א כ״א:ב׳) היה לו לתמוה יותר איך היה בא בשבת! ועוד יש לשאול, אם עם אחימלך לא היה לחם חול, לא היה בכל העיר לחם חול שישאל דוד מאחד מבני העיר עד שהוצרך אחימלך לתת לו לחם קדש? וא״ת לא רצה דוד לגלות עצמו בעיר ובסתר בא אל אחימלך, היה לו לאחימלך לבקש לחם חול מאחד מבני העיר להאכיל לישראל, וכי היו חוקרים לאחימלך בעבור מי מבקש אותו?
ותשובת אלו השאלות: כי נוב עיר הכהנים היתה כלה כהנים, לפיכך נקראת עיר הכהנים, ולפיכך צוה שאול להרוג כל העיר, כי לא היה לו קצף אלא על הכהנים בעבור אחימלך, וכיון שהיתה כלה כהנים ולא היה ישראל זר שוכן ביניהם היו כל העיר אוכלי תרומה, והתרומה היא לזרים בעון מיתה, והמסוכן מחמת רעב מאכילין אותו דבר האסור אם אין לנו מותר, ומשני דברים האסורין מאכילין אותו הקל. לפיכך נתן לו אחימלך לחם הפנים המוסרים מלפני י״י שאין בהם מעילה אחר הקטרת בזיכי לבונה.
ודוד בודאי בחול בא אל אחימלך. ואם תאמר כיון שבא בחול, היאך היה לאחימלך לחם הפנים המוסרים מלפני י״י, והלא כבר נאכל בשבת שעברה בין שני המשמרות? אפשר שמצא דוד ממנו שלא היה נאכל כלו כי שתים עשרה חלות היו שהיו נחלקות לכמה כהנים, והיה מגיע לכל אחד דבר מועט כזית או יותר מעט, עד שאמרו כי הכהנים הצנועים היו מושכין את ידיהם והגרגרנים חולקין ואוכלין. ואחר שהצנועים מושכין את ידיהם ממנו ולא היו אוכלים, היה נשאר ממנו פעמים אחר השבת, והנשאר שמצא דוד נתן לו אחימלך. ואם תאמר כי מה שהצנועים היו מניחין היו האחרים אוכלין! אפשר שהיו אוכלים חלקם וחלק הצנועים, וכן פירשו: חולקין – חוטפין, ואפשר שהיה חלק הצנועים מונח, וכן אמרו מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חבירו, והיו קורין אותו בן חמצן, נראה כי רובן לא היו עושין כן. והנכון לומר עוד כי חלק אחימלך נשאר כי כהן גדול היה חולק עם המשמרות בחלות, שנאמר: והיתה לאהרן ולבניו
(ויקרא כ״ד:ט׳), מחצה לאהרן ומחצה לבניו.
ומה שאמר: לשום לחם חם ביום הלקחו מצאנו מחלוקת בין רבותינו ז״ל אם היו חלות אלה נאפות בשבת או בחול, כי רבי יהודה אומר כי בשבת היו נאפות, ולדבריו פשוט הוא כי חם היה הלחם בעת סדורו, ולדברי חכמים שאומרים כי לא היתה אפייתו דוחה את השבת, ומערב שבת היה נאפה, אפשר שהיה חם בעת סדורו למחר, כי בערב שבת היו אופין אותו ומחר בבקר אחר הקרבת המוספין היו מסדרין אותו, ואפשר שהלילה היה בתנור, ולא היו מוציאין אותו מן התנור עד שעת סדורו והיה חם עדיין, אולי היו סותמים פי התנור כדי שישאר בחמותו עד מחר. ומרז״ל שאמרו כי במעשה נס היה הלחם חם כל זמן שיהיה בשלחן, שאמרו אמר רבי יהושע בן לוי: נס גדול נעשה בלחם הפנים סלוקו חם כסדורו, שנאמר: לשום לחם חום ביום הלקחו.
ואמרו רז״ל גדולה לגימה ששגגתה עולה זדון, שאלמלא הלוהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם, לא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו.