Shemuel I 21 – שמואל א כא‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר כַּהֲנָא חַרְבָּא דְגָלְיַת פְלִשְׁתָּאָה דִקְטַלְתָּא בְּמֵישַׁר בּוּטְמָא הָא הִיא מְכַרְכָא בְּשׁוֹשִׁיפָא בָּתַר דְשָׁאוּל לֵיהּ בְּאֵפוֹדָא אִם יָתָהּ תִּסַב לָךְ סַב אֲרֵי לֵית אוֹחֲרֵי בַּר מִנָהּ הָכָא וַאֲמַר דָוִד לֵית דִכְוָתָהּ הַבְנָא לִי.

לוטה – כרוכה, וכן: וילט פניו באדרתו (מלכים א י״ט:י״ג).

אחרי האפוד – אחר ששאלו באורים ותומים, אמר לו כן וכן.

תרגם יונתן: בתר דשאיל ליה באפודא.

Wrapped. It was wrapped, and similarly, 'and he wrapped [וַיָלֶט] his face in his mantle.'¹

Behind the eiphod. After having consulted the Urim and Tumim he said this [statement]. And so did Targum Yonatan render, 'after he had consulted the eiphod for him.'²

1. I Melachim 19:13.

2. I.e., אַחֲרֵי הָאֵפוֹד is not part of Achimelech’s reply to Dovid, rather it relates to the sequence of events. Only after asking the Urim and Tumim did Achimelech tell Dovid to take the sword.

הנה הוא לוטה – מעולפת בשמלה אחרי האפוד – אחרי ששאל לו באורים ותומים הודיעו היכן היא החרב, וכן תירגם יונתן בתר דשאל ליה באפוד, וכן נראים הדברים שדואג מרגל על הדברים ואומ׳ וישאל לו בי״י וצידה נתן לו (שמואל א כ״ב:י׳).

אם אותה תקח לך קח כי אין אחרת זולתה בזה – במקום זה, עכשיו. דומה לאחימלך שאם היתה אחרת שם זולתה שהיא טובה לדוד מחרב גולית שהוא נותנה לו שהוא אומר לו אם אותה תקח לך קח – כלומר אם אותה תרצה ליקח לך קח, כי אין אחרת זולתה – עכשיו משמע הא אם היתה אחרת זולתה היא טובה לך מחרב גולית מפני כובד שלה. ודוד משיבו אין כמוה תננה לי כלומר אפילו אם היתה אחרת זולתה לא הייתי נוטל כי אם זו שכח בידי להרים אותה.⁠^א

א. בכ״י וינה 23 של פירוש רש״י מופיעה כאן הגהה מקבילה של ר׳ יוסף קרא: ״אין אחרת זולת בזה – וכבידה היא יותר מדאי. אין כמוה – אפי׳ יש אחרת חפץ אני בזאת.⁠״ ראוי לציין שאין בפירוש רש״י התייחסות לפסוק זה.

לוטה – כרוכה, מן לט, וילט פניו.

אחרי האפוד – אחר ששאל לו באורים וחומים אמר לו כן וכתיב בתרגום דשאיל ליה באיפודא. ויוכיח מה שאמר לו שאול לאחימלך בתתך לו לחם וחרב ושאול לו באלהים (שמואל א כ״ב:י״ג).

לוטה בשמלה – מן: וילט פניו (מלכים א י״ט:י״ג), פני הלוט הלוט (ישעיהו כ״ה:ז׳). ופי׳ כרוכה בשמלה. וכן הוא תרגומו: מכרכא בשושיפא.

אחרי האפוד – שהיתה תלויה אחרי המקום שהיה מונח האפוד והחשן, או יהיה פי׳ האפוד – שלא היה אפוד החשן אלא אפוד בד, והוא לבוש שהיו לובשים הכהנים ועבדי י״י, כמו שאמר: שמנים וחמשה איש נושאי אפוד בד (שמואל א כ״ב:י״ח), וכתי׳: ודוד חגור אפוד בד (שמואל ב ו׳:י״ד). וזו החרב היתה תלויה אחרי אלה הבגדים, וזהו הנכון.

ויונתן תרגם: בתר דשאיל ליה באפוד׳, כלומר אחר ששאל לו באפוד החשן את דרכו, ואחר כן אמר לו שיקח זו החרב, כי כן אמר לו דואג: וישאל לו בי״י (שמואל א כ״ב:י׳). וכן שאול אמר לו לאחימלך: ושאול לו באלהים (שמואל א כ״ב:י״ג), ולא כחש לו אחימלך, אבל אמר: היום החלותי לשאול לו באלהים (שמואל א כ״ב:ט״ו). ונכון הוא בעיני פירושו, אבל אינו דרך פשט הפסוק לפי מקומו, שאמר: אחרי האפוד בין: לוטה בשמלה ובין: אותה תקח לך.

אם אותה תקח לך קח – אם אותה תרצה לקחת קח, כי אין אחרת זולתה.

בזה – פי׳ בזה המקום.

אין כמוה – והלא אחימלך היה יודע שאין כמוה, למה אמר לו: אם אותה תקח לך, לפי שהיתה באהל מועד לזכרון הנס כמו שפירשתי, לא היה ברצון אחימלך להוציאה משם אם היתה שם אחרת, אבל כיון שלא היתה שם אחר׳, לא היה יכול למנעה מדוד, כי הוא לקחה מהפלשתי והוא שם אותה שם באהל מועד, ובידו יש לקחתה ולהחזירה כאשר ירצה.

אשר הכית בעמק האלה – פירוש: כדכתיב שם ויחנו בעמק האלה.

הנה היא לוטה בשמלה – פירוש: מכוסה בשמלה.

אחרי האפוד – פירוש: זה היה אחר ששאל לו באפוד, ותרגומו: בתר דשאיל ליה באפודא. וגם דואג כך הלשינו ושאול לו באלהים וגם צידה נתן לו.

לוטה בשמלה – נסתרת ומכוסת בשמלה אחרי האפוד והחשן שהי׳ בלשכה ששמים שם בגדי כהונה והנה שם זה החרב שם לפרסם הנס שנעשה לישראל בדבר גלית.

והכהן השיבו שחרב גלית הפלשתי אשר הכה היה לוטה, כלומר כרוכה ומתעטפת בשמלה אחרי האפוד, רוצה לומר אחרי האפוד והחשן כי היתה אותה חרב מונחת במקום האפוד והחשן סמוכה אליהם, או היתה החרב מונחת אחרי בגדי הכהונה, כי בגדי הכהנים נקראו אפוד, כמו שאמר (בסימן הנמשך פסוק י״ח) שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד, וכפי תרגום יונתן בן עוזיאל יהיה אחרי מורה על הזמן לא על המקום, ואמר ששאל דוד את החרב אחרי ששאל באפוד, וכן אמר דואג לשאול וישאל לו בהשם ואחימלך גם כן לא כחשו. ופירוש הפסוק כפי הפשט הנה חרב גלית מונחת שם ואין ראוי שאדם יוציאה משם כי אם אתה דוד שאתה לקחת אותה במלחמה, ועליך ללקחה כאשר תרצה לא לאדם אחר, ולזה אמר אם אתה תקח לך קח, רוצה לומר אתה קח אותה כי אדם אחר אין ראוי שיקחה להיותה שם לזכרון גבורותיך ותשועת השם, ודוד שמח לבו עמה להצלחתה ואמר אין כמוה תנני לי. ואפשר לפרש שאחימלך חשב אותה החרב לרעה לפי שנפל בעלה על ידה, והוא אמרו חרב גלית הפלשתי אשר הכית ואם אותה תקח לך קח לך, רוצה לומר אם בלבך לא תקח מזה סימן רע קחה לך, והוא השיבו אין כמוה תננה לי, רוצה לומר כבר נעשתה לי תשועה על ידה והיא טובה לי:

תננה לי – בלמ״ד דגושה מכלול דף ק״ו.

לוטה – מכורך ומעוטף, כמו: וילט פניו באדרתו (מלכים א י״ט:י״ג).

בשמלה – בבגד.

האפוד – הוא שם כולל גם לחושן.

זולתה – חוץ ממנה.

בזה – במקום הזה.

אחרי האפוד – מונחת אחרי האפוד ויונתן תרגם: בתר דשאיל ליה באפודא, רצה לומר: מתחלה שאל לו באורים ותומים, ואחרי זה אמר לו הדברים האלה.

אם אותה – אם תרצה לקחתה, קח אותה.

אין כמוה – רצה לומר: טובה היא לי מכל החרבות.

חרב גלית פי׳ מהרי״א כי אנשי החיל ימנעו מקחת חרב שנהרג בו בעליו, כי סימן רע לבעליו, וזה שכתוב אם אותה תקח לך קח כי אין אחרת – ודוד השיב אין כמוה כי אצלו שהוא נצח בה תורה על סימן טוב.

וַיֹּ֣אמֶר אחימלך הַכֹּהֵ֗ן לדוד, חֶרֶב֩ גָּלְיָ֨ת הַפְּלִשְׁתִּ֜י אֲשֶׁר-הִכִּ֣יתָ | בְּעֵ֣מֶק הָאֵלָ֗ה הִנֵּה-הִ֞יא לוּטָ֣ה כרוכה ועטופה¹ בַשִּׂמְלָה֮ בבגד² אַחֲרֵ֣י הָאֵפוֹד֒ והחושן³, אִם-אֹתָ֤הּ תִּֽקַּח תרצה לקחת⁴ -לְךָ֙, קָ֔ח אותה⁵, כִּ֣י אֵ֥ין אַחֶ֛רֶת זוּלָתָ֖הּ חוץ ממנה⁶ בָּזֶ֑ה במקום הזה⁷, וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד לאחימלך אֵ֥ין כָּמ֖וֹהָ! טובה היא לי מכל החרבות⁸, תְּנֶ֥נָּה לִּֽי אותה:

1. רש״י, מצודת ציון.

2. מצודת ציון.

3. מצודת ציון. ואחר ששאלו באורים ותומים, אמר לו כן, תרגום יונתן, רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד. וגם דואג כך הלשינו (להלן כ״ב י׳) ״וישאל לו בה׳ וצידה נתן לו״, רי״ד. והחרב היתה בלשכה ששמים שם את בגדי הכהונה, כדי לפרסם את הנס שנעשה לישראל בדבר גלית, רלב״ג.

4. מצודת דוד. ואפשר לפרש שאחימלך חשב אותה החרב לרעה לפי שנפל בעלה על ידה, והוא אמרו ״חרב גלית הפלשתי אשר הכית ואם אותה תקח לך קח ״, רוצה לומר אם בלבך לא תקח מזה סימן רע קחה לך, והוא השיבו ״אין כמוה תננה לי״, רוצה לומר כבר נעשתה לי תשועה על ידה והיא טובה לי, מלבי״ם.

5. מצודת דוד.

6. מצודת ציון.

7. רד״ק, ר״י קרא, מצודת ציון.

8. מצודת דוד. כי אצלו שהוא נצח בה תורה על סימן טוב, מלבי״ם. והלא אחימלך היה יודע שאין כמוה למה אמר לו אם אותה תקח לך? לפי שהיתה באהל מועד לזיכרון הנס, ולא היה ברצון אחימלך להוציאה משם אם היתה שם אחרת, אבל כיון שלא היתה שם אחרת לא היה יכול למונעה מדוד, כי הוא לקחה מהפלשתי והוא שם אותה שם באהל מועד ובידו היה לקחתה ולהחזירה כאשר ירצה, רד״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון