ולפי דבריו השיבו דוד בדין ואמר לו כי אשה עצורה לנו – כי ודאי אשה עצורה ומנועה ממנו.

מתמול שלשם – שהרי ג׳ ימים נחבא בשדה.

ועל עצמו היה אומר כי לא היו עמו נערים, אלא שינה שלא ירגיש אחימלך בדבר.

בצאתי ויהיו כלי הנערים קדש – אף כשיצאנו מבתינו היו כלי הנערים קודש וטהורים, לכן קודש ראוי לנו, כתרגומו: והוו מניהון דעולימיא דכן לקודשא.

והוא דרך חול – מורי פירש ענין זה אנו נוהגין בחולין שלנו לאכלן על טהרת הקודש כי היום יקדש בכלי כל שכן בלחם הקודש שהיום יקדש בכלי שנוסיף קדושה על קדושתו. וגמגום, מה הוא תוספת הקדושה, הלא הם זרים, ועוד הוא מוסב על הלחם וכל הפסוק.

אך שמע׳ פירש: כלומר אפילו לא היו כל הנערים קודש הוא דרך חול הלחם נעשה חולין לכהן שנאמר והיה לאהרן ולבניו (שמות כ״ט:כ״ח) נעשה כממון כהן ויש לו רשות ליתנו לכל מי שירצה לכך ויתן לו הכהן קודש (שמואל א כ״א:ז׳) קודש של כהן ולא של קדשי שמים שנאמר בו קדש קדשים.

ורבותינו פירשו ואף כי היום יקדש בכלי – ואפילו תחילת קדושתו על השולחן היתה זקוק ליטלו משם ולהאכילני שאני מסוכן שאחזו בולמס. ומצינו במנחות אמר לו לא מיבעיא האי דנפק לי ממעילה ודרך חול הוא גבייכו אלא אפילו היום יקדש בכלי הבו ליה וליכיל דמסוכן הוא.

לשון רבותינו: מדוע אתה לבדך ולא הנערים מאיליהן עמך ואת הנערים יודעתי (שמואל א כ״א:ג׳) כשרצו לבא עמי אמרתי להם לא תבאו עמי כי אם למקום פלוני אלמוני מקום מכוסה והמתינו לי שם אמר דוד אם יש לך מלחם חול תן לי כדי להאכיל לנערי כשאחזור אצלן ואף לאו תן לי הנמצא תחת ידיך לחם קודש והוא השיבו על ראשון ראשון אתה שואל לחם חול אין לחם חול (שמואל א כ״א:ה׳) תחת ידי ומה שאמרת או הנמצא יש בידי לחם קודש אך מאשה בקושי אני מאכילו לזרים אך זה אי אפשר להאכילו לטמאים עצורה לנו ממנו והוא דרך חול והלחם משנסתלק מעל השולחן מחילה והיקטרו הבזיכין קרוב להיות חולין שיצא מידי מעילה שהיה לו שעת היתר לכהנים ואף היום יקדש ככלי ואף היום תחילת קדושתו בכלי לאחר רדייתו מן התנור כמו ששנינו בתורת כהנים ששם קדוש קדושת הגוף כי בולמוס אחזו ותמהתי איך האריות לא שמו לב על כף של כתמול שלשם ופירשו כתמול כמו מתמול.

ונראה לי לפרש הפשט כי דוד לא דיקדק לשאול חול או קודש ואמר אם יש תחת ידך חמשה לחם (שמואל א כ״א:ד׳) כי רעב היה מאד וסבור היה ללכת עם אותו לחם ב׳ או ג׳ ימים והוא השיבו קשה עלי הדבר כי אין לי לחם חול כי אם קודש ובאהבה הייתי נותן לך חול ולא קודש אך מפני שהשעה צריכה אך אם נשמרו הנערים (שמואל א כ״א:ה׳) רק מאשה מטומאת קרי ועליו לא אמר שהוא היה סבור לצאת מחנה על אויב והכתוב אומר כי תצא מחנה על אויביך וגו׳ (דברים כ״ג:י׳). ודוד השיבו ממה שאמרת אם נשמרו הנערים אך מאשה (שמואל א כ״א:ה׳) נשים אסופות לנו כתמול שלשם ושימשו מטותיהם הלילה מה בכך הלא בצאתי הטבלתי כל כלי הנערים שהיו ראוים לקודש כל שכן אנחנו שטבלנו ומה שאמרת אם נשמרו הנערים (שמואל א כ״א:ה׳) ולא אמרת לי אין לחוש כי הדרך הזה דרך חול הוא ואיני צריך להשמר ועל לחם קודש שאתה מתקשה להאכילו לנערים ומתיירא אתה מטומאת קרי הרי טבלו. ואחר שנסתלק מעל השולחן אין בו חומר ממעשר. ואם תאמר יש להחמיר עליו יותר ממעשר ותרומה אין להחמיר עליו ולכך יעמוד בכלים מעורבי שמש שהוטבלו בצאתינו בקדושה עד הערב ולערב נאכל ממנו וזהו ואף כלומר אפילו היית רוצה להחמיר עליו כתרומה יהיה ויעמוד על לערב והפירוש אמיץ ונכון. ידידיה.