Shemuel I 21 – שמואל א כא‏ – Mikraot Gedolot

וְאַשְׁנֵי יַת טַעְמֵיהּ בְּעֵינֵיהוֹן וְאִשְׁתְּמַם בִּידֵיהוֹן וּמְסָרֵט עַל דָשֵׁי תַרְעָא וּמָחַת רִירֵיהּ עַל דִקְנֵיהּ.

את טעמו – את דבריו.

ויתהולל – נשתטה.

ויתו – ויכתוב.

רירו – רוקו, דבר הנוטף קרוי ריר. וכן: בריר חלמות (איוב ו׳:ו׳), וכן: רר בשרו (ויקרא ט״ו:ג׳).

His behavior. His words.

And feigned madness. He acted insane.⁠¹²

He scribbled. He wrote.⁠³

His saliva. His saliva; anything which drips is called 'ריר' as in, 'in saliva [בְּרִיר] of health',⁠⁴ and as in, '[whether] his flesh run [דָר]'.⁠⁵

1. The Midrash relates that Dovid said to Hashem that he understood all creation of Hashem with the exception of madness, for which he saw no purpose. Hashem then responded that He will demonstrate to him the value of madness and that Dovid will need it.

2. I.e., he wrote in a normal handwriting, irrational statements.

3. He wrote, ‘Ochish the King of Gas owes me one hundred thousand gold coins and his wife owes me fifty.’

4. Iyyov 6:6.

5. Vayikra 15:3.

ויתהולל בידם – פתרונו: וישתטה כמו הוללות וסכלות (קהלת ב׳:י״ב).

ויתו על דלתות – ויכתב כמו והתוית (יחזקאל ט׳:ד׳), שנשתטה בעיניהם שלא יכירו בו.

וישנו את טעמו – שינה ית מדעיה.

ויתהלל – מן והוללות בלבבם.

ויתו – תרגומו: ויסרט, היה מסרט בכותל כמשוגע, כמו והתוית תו (יחזקאל ט׳:ד׳).

רירו – רוקו, דבר הנוטף קרוי ריר, וכן בריר חלמות (איוב ו׳:ו׳).

וישנו את טעמו – שינה את דברו ודעתו בעיניהם כדי שיתנכר להם ולא יחשבו עליו שהוא דוד, או כדי להראות עצמו שוטה בעיניהם, ולא יחושו עליו ויגרשוהו מהיכל המלך וילך לו.

ופירוש טעמו הוא: מטעם המלך (יונה ג׳:ז׳) וברוך טעמך (שמואל א כ״ה:ל״ג).

ותרגם יונתן: ושני ית מדעי׳.

וי״ו וישנו – כנוי קודם זכר הפעול, וכמוהו: ותראהו את הילד (שמות ב׳:ו׳), ויכו האחד את האחד (שמואל ב י״ד:ו׳).

ופי׳ בעיניהם – כמו: לפניהם.

ויתהלל בידם – עשה מעשה סכלות והוללות. ופירוש בידם – לפניהם, כלומר בעוד שהיה בין ידיהם, שהיו סובבים אותו ומביטים עליו, וזה מעשה הוללות שהיה עושה.

ויתו על דלתות השער – שהיה כותב בדלתות השער או משרט שריטות, כי השריטה גם כן נקראה תו. וכן תירגם יונתן: ומסרט על דשי תרעא.

ויורד רירו אל זקנו – הוא ריר הרוק היוצא מהפה.

וישנו את טעמו – פירוש: שינה דעתו לשטות כמו מטעם המלך וגדוליו. ובא וישנו וטעמו בשני סימנין, וזהו אבימלך דכתיב לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ששמו אכיש, ומפני שהיו כל סרני פלשתים תחתיו היה נקרא אבימלך, ולא ששמו אבימלך.

ויתהולל בידם – לשון שטות כמו ושופטים יהולל.

וישנו את טעמו – הוא מענין וטעם זקנים יקח והרצון ששנה דבריו באופן שהיה נראה כי בבלי דעת דבר ועשה עצמו הולל.

ויתו על דלתות השער – רוצה לומר: שהיה מתוה תו ורושם על דלתות השער על צד השטות והיה מוריד ריר פיו על זקנו.

השלשים ושלשה הוא להודיע כי ראוי לאדם שיעשה כל התחבולות שאפשר להציל עצמו ולזה תמצא שהתהולל דוד ביד עבדי אכיש מלך גת והוריד רירו על זקנו כדי שיחשבו שכבר נשתגע ולא יחשדוהו כמרגל גם לא ישתדלו לתפשו מפני היותו שר וגדול בישראל כי יחשבו בראותם שגעונותיו שלסכלותו נטרד ממעלתו ולזה היה סבה אל שיציל דוד נפשו מיד אכיש מלך גת ועבדיו.

ולכן עשה תחבולה להנצל משם בששנה את טעמו, ר״ל שכלו ודבריו שנה אותם, שהיה מדבר דברים בלי סדר, על דרך (איוב י״ב כ׳) וטעם זקנים יקח. ועשה עוד מעשה משוגע בידיהם ולפניהם ויתו על דלתות השער ויורד רירו על זקנו.

ויתו על דלתות – בא בקמץ התי״ו שלא כמנהג חביריו מכלול דף קנ״ט.

וישנו – מלשון השתנות וחלוף.

טעמו – ענין דבור החכמה, כמו: וטעם זקנים יקח (איוב י״ב:כ׳).

ויתהולל – ענין סכלות, כמו: ושופטים יהולל (איוב י״ב:י״ז).

ויתו – ענין רושם ושריטה, כמו: והתוית תיו (יחזקאל ט׳:ד׳).

רירו – רוקו, כמו: בריר חלמות (איוב ו׳:ו׳).

וישנו את טעמו – שינה את דבריו לפניהם, ועשה מעשה סכלות בהיותו בידם, ועשה סימנים ושריטות על הדלתות והוריד וכו׳, וכל זה עשה למען יחשבו שאין זה דוד.

וישנו את טעמו – תחלה נתן טעם שבא כי ברח מאדוניו, עתה שינה ונתן טעם אחר,

ויתהולל בדברי שגעון עד שנראה מדבריו שהוא איש משוגע, וכן ממעשיו ויתו על דלתות השער – וכן מתנועותיו ויורד רירו אל זקנו.

וישנו את טעמו – עד עתה דבר כאיש חכם דברי טעם, ופתאם נהפך בלשונו כדרך המשוגעים.

בידם – אולי כבר אחזוהו לתתו בבית האסורים, ובעוד שהיה בידם תחת התחנן ובקש על נפשו היה עושה מעשה שוטות.

ולכן עשה דוד תחבולה להנצל משם¹, וַיְשַׁנּ֤וֹ ושינה הוא² אֶת-טַעְמוֹ֙ דבריו³ ודעתו⁴ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם לפניהם, כדי שיתנכר להם ולא יחשבו עליו שהוא דוד, או כדי להראות עצמו שוטה בעיניהם ולא יחושו עליו ויגרשוהו מהיכל המלך⁵, וַיִּתְהֹלֵ֖ל ונשתטה⁶, ובעוד שהיה⁷ בְּיָדָ֑ם, והיו סובבים אותו ומביטים עליו, היה עושה מעשה הוללות⁸, וַיְתָיו֙ (ויתו כתיב) ויכתוב⁹ עַל-דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר דברי שטות¹⁰, וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ את הרוק שלו¹¹ אֶל-זְקָנֽוֹ, וכל זה עשה למען שיחשבו שהוא אינו דוד¹²:

1. אברבנאל.

2. מצודת ציון.

3. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת ציון. מלבי״ם מבאר כי תחילה נתן דוד טעם שבא כי ברח מאדוניו, ועתה שינה ונתן טעם אחר והתהולל בדברי שיגעון. ומובא במדרש שאמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע כל מה שעשית בעולמך יפה, חכמה יפה מן הכל חוץ מן השטות, מה הנאה בשוטה הזה?! אדם מהלך בשוק וקורע בגדיו והתינוקות משחקין בו ורצין אחריו והעם משחקין עליו, זה נאה לפניך?! אמר לו הקב״ה לדוד, דוד על שטות אתה קורא תגר?! חייך שתצטרך לו! כיון שבא דוד אצל אכיש, התחיל להתפלל ואומר רבון העולמים ענני בזו השעה, אמר לו הקב״ה דוד מה אתה מבקש? אמר לו, תן לי מעט מאותו דבר (השטות), אמר לו, ולא אמרתי לך ״בז לדבר יחבל לו״, עשה עצמו דוד כשוטה הזה, כותב על הדלתות אכיש מלך גת מחוייב לי מאה רבוא ואשתו חמשים, ובתו של אכיש היתה שוטה והיתה צועקת ומשתטה בפנים ודוד צועק ומשתטה מבחוץ, אמר להם אכיש יודעים אתם שחסר שוטים אני?! באותה שעה שמח דוד שמחה גדולה כשיצא לו השטות מתוך השמחה, הדא הוא דכתיב ״אברכה את ה׳ בכל עת״, ילקוט שמעוני.

4. רד״ק, רי״ד, ר״י קרא.

5. רד״ק.

6. רש״י.

7. רד״ק.

8. רד״ק.

9. רש״י.

10. רלב״ג. וראה את המדרש בילקוט שמעוני שמובא בהערה לעיל.

11. רש״י, רד״ק.

12. מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון