Shir HaShirim 3 – שיר השירים ג‏ – Mikraot Gedolot

וְכָהֲנַיָּא וְלֵיוָאֵי וְכָל שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל כּוּלְּהוֹן אֲחִידִין בְּפִתְגָמֵי אוֹרָיְתָא דִּמְתִילִין לְחַרְבָּא וְשָׁקְלָן וְטָרַן בְּהוֹן כְּגִבָּרִין מְאַלְּפֵי קְרָבָא וְכָל חַד וְחַד מִנְּהוֹן חֲתִימַת מִילָה עַל בִּסְרֵיהּ הֵיכְמָא דְּאִתְחְתֵימַת בְּבִסְרֵיהּ דְּאַבְרָהָם וּמִתְגַּבְּרִין בַּהּ כִּגְבַר דְּחַרְבָּא חֲגִירָא עַל יִרְכֵּיהּ וּבְגִין כֵּן לָא דָחֲלִין מִן מַזִּיקַיָּא וּטְלַנֵי דְּאָזְלִין בְּלֵילְיָא.

כלם אחוזי חרב – מעשים טובים כמה שנאמר ביעקב אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (בראשית מ״ח:כ״ב) וכי היכן מצינו שעשה יעקב מלחמה ומה ליוסף יותר על אחיו זו הבכורה אשר לקחתי מיד האמורי זה עשו שעשה מעשי אמורי בחרבי זו מעשים טובים ובקשתי זו תפלה.

ד״א כלם אחוזי חרב – זו חרבו של אברהם שנאמר ויקח את המאכלת לשחוט את בנו (בראשית כ״ב:י׳).

מלמדי – שהם מלמדים בניהם.

מלחמה – זו תורה שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה׳ (במדבר כ״א:י״ד).

ד״א הנה מטתו שלשלמה – זה המשכן.

ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל – אלה השבטים שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה וגו׳ (שם ג׳:ל״ח).

ד״א הנה מטתו שלשלמה – מירושלים מה מטה זו שהיא מאהבת אדם ואשתו כך היו אוהבים זה את זה בירושלים.

ד״א הנה מטתו שלשלמה – זה שלמה ודאי ללמד על שלמה שהיה רודה בכל העולם חזרה ונתמעטה מלכותו ולא היה שולט אלא על תדמור שנאמר (ויכו את תדמור כמדבר) [ויבן את תדמור במדבר] (דברי הימים ב ח׳:ד׳) חזר להיות שולט על ישראל בלבד חזר שלא שלט אלא על מטתו ואף על מטתו לא היה יכול לנוח בתוכה מפני רוחות רעות.

כלם אחוזי חרב – ביום שישב רבי אליעזר בן הורקנוס שבו ביום שמו איש חרבו על ירכו.

מפחד בלילות – שהיו מעבירין פורענות מישראל.

כלהם צ׳אבטין לאלסיוף, מתעלמין אלמלחמה, אלמר סיפה עלי ורכה, מן אלפזע באלליל.

כולם תופשי חרבות מלומדי המלחמה, אדם חרבו על הירך שלו מפני הפחד בלילה.

אחזי – אוחזי.

אבל כולם אחוזי חרב מלמדי מלחמה, הם אנשי המלחמה, ואם המדובר בברכה הרי היא מלחמתה של תורה, וכך אם הענין במשנה.

וענין מפחד בלילות, אזהרה שלא יהא בהם דבר רע והרי המקדש ביניהם ויתחייבו עונש שנמשל בלילה כענין שנ׳ ונשמרת מכל דבר רע (דברים כג י).

מלומדי מלחמה – של תורה, וכן הכהנים^א החונים סביבות המשכן מלומדי סדר עבודתם.

איש חרבו – כלי זיינו הן מסורות וסימנין שמעמידים על ידם את הגירסא^ב שלא תשתכח.

מפחד בלילות – פן ישכחוה ויבואו עליהם צרות, וכן הוא אומר נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך (תהלים ב׳:י״ב).

א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142, אוקספורד 34 נוסף כאן: ״הסובבים אותה״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 142, אוקספורד 34. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5: ״התורה״.

Skilled in battle – The battle of Torah, and likewise, the kohanim who surround it, who camp around the Tabernacle, are skilled in the order of their service.

Each with his sword – His weapons are the Masorah [i.e., tradition] and the mnemonics, by which they preserve the correct version and the traditional rendition, so that it will not be forgotten.

For fear of the nights – For if they forget it, and troubles will befall them. And similarly it states, "Arm yourselves with the grain lest He become angry and you lose the way.⁠"¹

1. I.e., study the Torah.

כלם אחוזי חרב – כלם יהיו בעלי תורה. וכן הוא אומ׳ רוממות אל בגרונם וגו׳. ומהו משפט כתו׳ עין תחת עין שן תחת שן. משפט כתו׳ ואתה על במותימו תדרוך.

מלומדי מלחמה – מלחמות של תורה.

איש חרבו על יריכו מפחד בלילות – לעשות נקמה בעשו על שהיו מפחידין אותם בגלות וכן הוא או׳ ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל. ואו׳ ולא יהיה שריד לבית עשו כי פי י״י דבר. ואו׳ והיתה אדום ירשה וישראל עושה חיל.

אחוזי חרב – כמו לבוש הבדים (יחזקאל ט׳:י״א), ואין להם שלישי במקרא.

מלומדי – רגילי, כעגל לא לומד (ירמיהו ל״א:י״ז).

מפחד בלילות – שהיו מלומדי מלחמה והרגו כל נשמה כי היו מפחדים שלא יביאום לידי גלות.

מפחד בלילות – שהיה שלמה ירא פן יגזלוה פרשים ממנו, שזה דרך החושקים שיש להם תמיד געגועים על אהובתם, ויראים פן יחטפום מהם.

ואחוזי חרב מלומדי מלחמה – וחרבותם מצומדות עליהם לשמור ולשקוד עליהם מפחד בלילות – ולא תפחד החשוקה מלישן לבטח, וגם המטה כבודה ומקום יופי ותענוג.

כלם אחזי חרב מלומדי מלחמה – מלחמתה של תורה¹.

מלומדי מלחמה – אלו הלויים המכים בשיר, כך במדרש², ולכך במסורת מלומדי ב׳ בקרייה – מלומדי מלחמה, ״מלמדי שיר״ (פסוק הוא בדברי הימים א כה:ז).

איש חרבו על ירכו – זו המילה שהוא אצל הירך³, וכתיב ״חרבות צורים״⁴.

דבר אחר, איש חרבו על יריכו זה שם המפורש. חרבו גי׳ רי״ו, וכן אותיות בשם של ״ויסע״⁵, וזהו שנאמר ״וחרב פיפיות בידם״⁶ כמניין וחרב.

דבר אחר, חרבו על ירכו גי׳ תלמיד חכם⁷. חרבו זו תורתו.

מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו גי׳ קריאת שמע⁸. וכן ״חרב פיפיות בידם״⁹ – זו קריאת שמע¹⁰. כלם אחזי אותיות מלאך.

חרב חרבו – ב׳ בפסוק, ב׳ תורות.

1. ילקוט שמעוני, שיר השירים זוטא, תרגום, מדרש לקח טוב, רש״י

2. ליתא לפנינו

3. ילקוט שמעוני, תרגום, שיר השירים רבה ג:ז

4. יהושע ה:ב-ג

5. שמות יד:יט-כא, ראה רש״י סוכה מה.

6. תהלים קמט:ו

7. ררה רש״י סנהדרין ז:

8. עם ו׳ (המלות, ואחד אינו מן המניין)

9. תהלים קמט:ו

10. ברכות ה.

כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה שכן המניין הוא ״מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא״ (במדבר א:ג). ״איש חרבו על ירכו מפחד בלילות״ נשיאיהם וההולכים בראשם, ונביאיהם אינם חדלים לבקש את האל ולקרוא אליו באמצעות אימון הנפש והתבודדות, בגלל חרדתם הגדולה מעניין הגלויות שהגיע לידיעתם, כלומר גלות בית ראשון והגלות הזאת הארוכה, כמו ״אויה לי כי גרתי משך...⁠״ (תהלים קכ:ה) ודוגמאות אחרות. כמו כן הוא אומר שישראל אינם מפסיקים לבקש את האל ולקרוא אליו שימחל על חטאיהם המשחירים את הנפש כלילה, כמו שאמר ״אל תראוני שאני שחרחרת...⁠״ (שיר השירים א:ו).

כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות – ספר מענין אלו השומרים שהם מלומדי מלחמה לבטל הטעויות הנופלות בחקירה בזאת החכמה ואמר שהם הקדימו והכינו להם כלי המלחמה אשר בהם יבוטלו אלו הטעויות הנופלות בזאת החכמה קודם נפלם. וזה דבר ראוי. כי אין דבר ראוי שיבקש האדם שני הדברים ר״ל בטול ההטעאה והדרך בה יבוטל אבל יחוייב שיהיה יודע תחלה בכללות הדרכים אשר יסולקו בהם ההטעאות בזאת המלאכה ואחר ישתדל לבטלה כשתתחדש והנה כבר זכר הפלוסוף מה שבחו כח זה הענין בראשון ממה שאחר הטבע. ואולם אמרו מפחד בלילות להורות על שהסבה אשר בעבורה הוצרך להכין לו אלו השומרים היא יראתו מטעויות אשר סבת נפלם הוא החשך והסכלות אשר לנו בעניינים ההם.

כלם אחוזי חרב הזכיות ומלומדים ממלחמתה של תורה איש חרבו על ירכו להבריח את יצרם הרע מפחד לילות העונשים וחשכתם.

{ניצחון על היצר בזמני הפיתוי}

כלם אחזי חרב וכו׳ איש חרבו על ירכו – שהוא מקום התאוה ההוא, מפחד בלילות אשר הוא זמן מיוחד לאותה מלאכה. ולפי שכבוש ונצחון זה נמשך למעיין בכח חכמתו, קראם מלמדי מלחמה, שיגיעת שניהם משכחת עון:

מלמדי – ענין הרגל כמו וילמד לטרוף טרף (יחזקאל י״ט:ו׳).

על ירכו – על צדו.

כלם אחוזי חרב – כל הגבורים השומרים היו אוחזים החרב בידם להיות נכונים להלחם מול שודדי לילה, והיו מורגלים במלחמה לדעת תכסיסיה ותחבולותיה.

איש חרבו על יריכו – כל אחד מהם היתה חרבו מצומדת לו על יריכו, להיות נכונה לאחזה ביד אם תפול החרב האחוזה בכפו, וחריצות השמירה היתה מן הפחד המצוי בלילות מהשודדים והגנבים והנמשל הוא לומר כל הכתות האלה היו מורגלים במלחמת היצר הרע, ועמדו על משמרתם לעשות גדרים להשתמר מפתוי היצר הרע ואופן תחבולותיו ועוצם ערמתו, על כי פחדו פן יולכדו ברשת פתויו ויהיה מעותד לבוא חושך כחשכת הלילה.

מליצה:

כולם אחוזי חרב – ר״ל שמנצחים את הנפש הן מצד טבעם שמצד הטבע א״א שתפרד הנפש מהם והיא כלואה בתוכם כגבור האוחז חרב ומנצח בטבע מצד גבורתו הן מצד הרגלם ע״י מלחמה שלוחמים תמיד נגד רוחניותה ע״י תכסיסי מלחמה שמשקעים אותה בחומריות כמלומד מלחמה שמנצח ע״י תכסיסי מלחמה וא״כ נשאר השאלה מי זאת עולה מן המדבר ואיך יצאה הנפש וקמה ממטתה. משיב איש חרבו על ירכו מפחד בלילות שע״י הפחד והחרדה שנפלה על אברי הגויה [שבעת תחול רוח אלהי על הנביאים יפול עליהם פחד גדול ואבריהם מתפרקים ועשתונותיהם מתטרפות ובנין גופם נמוג וילך והלום כמ״ש פחד קראני ורעדה ונבהלתי ואפול על פני וכמ״ש הרמב״ם בה׳ יסודי התורה] על ידי כן שב חרבם אל ירכם ונבטל טבעם וכח חומריותם ולא יכלו לעצור בעד בת שמים הזאת מלהפרד מאתם [ואמר איש חרבו על ירכו שלא נשאר אז כח החומר רק בירך שהוא קצה הגוף ומקום ההולדה שזה ענין ויגע בכף ירכו ששם לא נפרד יעקב מן החומריות בהאבקו עם המלאך כמ״ש בזהר וישלח דף ק״ע וכמ״ש בסי׳ התורה שם].

אחזי חרב – במקום אֹחֲזֵי, וגם הוא ע״ד לשון חכמים (כמו לטרוף את הלקוחות שכבר לקחו (תלמוד בבלי בבא מציעא י״ב) במקום הלוקחים); וכן יש לפרש השכוני באהלים (שופטים ח׳:י״ח), ששכנו שם לשעבר קודם המלחמה; וכל אישה בטוחה על בעלה שיגן בעדה מפחד לילה כל שכן אשת המלך, וכערך הבטחון על בעלה שיושיעה לעת הצורך כן תגדל אהבת האשה לו.

כלם אחוזי חרב – תני, עד שלא חטא שלמה היו לו שדה ושדות דהוי מזדיין בהון, כיון שחטא, מנה לו ששים גבורים מגבורי ישראל והעמידן לשמור את מטתו,⁠¹ הדא הוא דכתיב הנה מטתו שלשלמה כולם אחוזי חרב – שהיה מתפחד מן הרוחות. (מ״ר)

מפחד בלילות – א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן, לעולם יראה דיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל מפחד בלילות, מפחד של גיהנם שדומה ללילה.⁠² (יבמות ק״ט:)

1. עיין מש״כ באות הקודם, ויתכן דזה כנוי לתלמידי חכמים שיגינו עליו בתורתם, יען דכלפי נזק שאבדה לו שמירת שדה ושדות דהיינו מכחות רוחניים לא שייך הגנה מגבורים גופנים.

2. נסמך על הדרשות הקודמות דפסוק זה בסנהדרין איירי, יעו״ש.

כֻּלָּם – כל הגבורים השומרים¹ היו אֲחֻזֵי חֶרֶב – אוחזים את החרב בידם להיות מוכנים להילחם מול שודדי לילה², והיו הם מְלֻמְּדֵי – מורגלים³ בְּמִלְחָמָה לדעת תכסיסיה ותחבולותיה⁴, כל אִישׁ מהם, היה חגור⁵ בְּחַרְבּוֹ אשר היתה מוצמדת לו⁶ עַל יְרֵכוֹ – על צידו⁷, וחריצותם בשמירה נבעה⁸ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת – מן הפחד המצוי בלילות מהשודדים והגנבים⁹: ס

1. מצודת דוד.

2. שם.

3. אבן עזרא, מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. רשב״ם.

6. מצודת דוד.

7. מצודת ציון.

8. מצודת דוד.

9. מצודת דוד. והנמשל, כל הכיתות האלה היו מורגלים במלחמת היצר הרע, ועמדו על משמרתם לעשות גדרים להישמר מפיתוי היצר הרע ותחבולותיו ועוצם ערמתו, ועשו כן כי פחדו פן ילכדו ברשת פתויו כי הוא רגיל לבוא בחושך כחשכת הלילה, מצודת דוד. ורש״י ביאר ״מלומדי מלחמה״ מלחמתה של תורה, וכן הכהנים החונים סביבות המשכן מלומדי סדר עבודתם, ״איש חרבו״ דהיינו כלי מלחמתו שהן המסורות והסימנים שמעמידים על ידם את הגירסא בלימוד שלא תשתכח, ועשו כן ״מפחד בלילות״ דהיינו פן ישכחוה ויבואו עליהם צרות. ובמדרש, (הנמשל הוא ברכת כהנים) ״אחוזי חרב״ פסוקים מבורכים בגבורה, יברכך ה׳, יאר ה׳, ישא ה׳, ״מלומדי מלחמה״ שהם נלחמים בכל מיני פורעניות שיש בעולם, ״מפחד בלילות״ אדם שרואה בחלומו חרב מחתכת בְּיְרֵכוֹ מה יעשה? ילך לבית הכנסת ויקרא קריאת שמע ויתפלל תפילתו וישמע ברכת כהנים ויענה אחריהם אמן ואין דבר רע מזיקו. ועוד דרשו, עד שלא חטא שלמה היה רודה בשרים ושרות, כיון שחטא, מינה לו שישים גבורים מגבורי ישראל והעמידן לשמור את מיטתו, הדא הוא דכתיב ״הנה מטתו שלשלמה... כולם אחוזי חרב״ שהיה מתפחד מן הרוחות, מדרש רבה. ובמסכת גיטין (סח:) מבואר שפחדו של שלמה בא לו בעקבות המעשה שהיה עם אשמדאי מלך השדים. ובתלמוד, (יבמות קט:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר הנה מטתו שלשלמה... מפחד בלילות, מפחד של גיהנם שדומה ללילה. ועוד אמרו חז״ל שבתחילה מלך שלמה על כל העולם, ולבסוף לא מלך אלא על מיטתו שנאמר הנה מטתו שלשלמה וגו׳, ולבסוף לא מלך אלא על מקלו, (סנהדרין כ:).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון