Tehillim 120 – תהלים קכ‏ – Mikraot Gedolot

(א) שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת ^אאֶל⁠־יְ֭הֹוָהי֭״י בַּצָּרָ֣תָה לִּ֑י קָ֝רָ֗אתִי וַֽיַּעֲנֵֽנִי׃

A song of ascents.⁠¹ To Hashem I cried out² in my distress,⁠³ and He answered me.⁠⁴

1. A song of ascents | שִׁיר הַמַּעֲלוֹת – Psalms 120-134 are all entitled "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" (with the exception of Tehillim 121 which is instead entitled "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת"). See Rashi (and cf. Mishna Sukkah 5:4) that these fifteen psalms were composed to be sung by the Levites as they ascended the fifteen steps between the women's and men's courtyards in the Temple. Others maintain that the term relates to music, with R. Saadia suggesting that the psalm was sung in a high pitch or loud voice, and Ibn Ezra positing that "מַעֲלוֹת" is the name of a specific melody. Cf. the commentary attributed to Rashbam that the psalms were composed by those ascending to Jerusalem either for pilgrimage festivals or during the return to Zion in the time of Ezra, and compare Radak that they were written in exile by those dreaming of returning and ascending to Israel.

2. I cried out | קָרָאתִי – The psalm can be divided into an introduction (verse 1) and two halves: a request that Hashem save the speaker from deceit (verses 2-4) and a complaint regarding dwelling among enemies (verses 5-7). Commentators debate whether both halves of the psalm speak of the same set of enemies (Radak) or distinct ones and whether the speaker is an individual relaying his personal experiences (Hoil Moshe) or if he stands in for the nation as a whole (Radak).

3. in my distress | בַּצָּרָתָה לִּי – See Radak that the unusual form, with the doubled feminine marker, is an expression of intensity; the phrase thus means: "in my great distress". Cf. Ibn Ezra that it is simply a poetic flourish. For other examples of the phenomenon, see Double Feminine.

4. He answered me | וַיַּעֲנֵנִי – The verse might be understood as written, in the past tense, as an expression of thanksgiving, in which case the following lines comprise the prayer the psalmist had previously said when in need. Cf. Radak that the psalm is a request for aid, and that the verb "ויענני" should be understood as if written in the future. He notes that such tense reversals are common in prophetic material, as usage of the past tense betrays the author's trust that he will indeed be answered. For other examples, see Ambiguous Tenses.

א. ‹ר3› פרשה פתוחה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שִׁירָא דְאִתְאַמַר עַל מַסוּקִין דִתְהוֹמָא קֳדָם יְיָ כַּד עַיִקִ לִי צְלֵיתִי וְקַבֵּל צְלוֹתִי.

A song that was uttered on the ascents of the abyss. In the presence of the LORD, when I was in distress, I prayed, and he received my prayer.

שיר המעלות אל ה׳ בצרתה לי וגו׳ – אמר ירמיהו (ירמיהו כ׳:י״ג) שירו לה׳ הללו את ה׳. למה ועל אי זה דבר כי הציל נפש אביון מיד מרעים. כשהקב״ה גואל את ישראל לא הם מודים בלבד אלא הכל מודים. תחלה גאלם ממצרים וקלסוהו הכל שנאמר (שמות יח ט-יא) ויחד יתרו וגו׳ עתה ידעתי וגו׳. חנניה מישאל ועזריה הוציאן מכבשן האש וקלסוהו הכל שנאמר (דניאל ג׳:כ״ח) ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון דשדרך משך ועבד נגו וגו׳. הרי לשעבר ולעתיד כשיוצאין מן הצרות ומן הגלות אומר שבח שנאמר שיר המעלות. שיר המעלה אין כתיב כאן אלא שיר המעלות. כשישראל עולים אינם עולין מעלה אחת אלא למעלות הרבה הן עולין. וכן הוא אומר (דברים כ״ח:י״ג) אתה תעלה מעלה מעלה. וכתיב (שיר השירים ג׳:ו׳) מי זאת עולה. מי זאת המתעלה מן המדבר. וכשהם יורדין אינם יורדין ירידה אחת אלא (דברים כ״ח:מ״ג) ואתה תרד מטה מטה. וכן הוא אומר (איכה ב׳:א׳) השליך משמים ארץ וגו׳. וכשעלו מעלות מעלות הם עולים. לכך נאמר שיר המעלות.

שיר המעלות – שנו רבותינו הלוים היו עומדים בכנורות ונבלים ובכל כלי שיר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה מעלות שבספר תהלים. א״ל רב חסדא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה מי שמיע מידי הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרן דוד, א״ל הכי א״ר יוחנן בשעה שכרה דוד שתין, קפא תהומא בעא למשטפיה לעלמא, אמר דוד מי איכא מאן דידע אי שרי למכתב שם אחספא ומשדא ביה ואחתיה לדוכתיה, וליכא איניש דאמר מידי, אמר כל היודע לומר דבר זה ואינו אומר יחנק בגרונו, נשא אחיתופל ק״ו בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום על כל העולם כלו עאכ״ו, א״ל שרי, כתב שם שדא ביה נחית תהומא שיתא אלפי גרמידי, כיון דחזא דנחת טובא אמר כמה דמדלי טפי מרטב עלמא ואמר ט״ו שיר המעלות ואסקיה חמיסר גרמידי ואוקמה לאלפא גרמידי (כתוב למעלה ברמז קמ״ב). ויוסף עוד דוד, ר׳ ברכיה בש״ר אבא בר כהנא תשעים אלף זקנים מנה דוד ביום אחד ולא מינה אחיתופל עמהם והיה ארונא טעין כהניא לרומא וטריף להון לארעא, שלח ואייתי לאחיתופל א״ל לית את אמר לי מה נעביד לדין ארונא דהוא טעין כהניא לרומא וטריף להון לארעא, א״ל שלח שאיל לאלין חכימיא דמניתא, א״ל מאן דידע למיקמתיה ולא מיקם ליה יהא סופיה מחנקא, א״ל מיליא דינקיא אמרין בכל יום בכנישתא לא הוית ידע ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, וכן אתה מוצא בשעה שבקש דוד לחפור תמליא של בית המקדש חפר ט״ו מאות אמין ולא אשכח תהומא ובסופא אשכח חד עציץ ובעי מירמתיה א״ל לית את יכיל לי, א״ל למה, א״ל דאנא הכא כביש על תהומא, א״ל ומן אימת את הכא, א״ל מן שעה דאשמע רחמנא קליה בסיני ואמר אנכי ה׳ אלהיך ורעדת ארעא ושקעת ואנא יהיבת הכא כביש על תהומא, אעפ״כ לא שמע ליה, כיון דרמייה סליק תהומא בעי מישטפי עלמא. והוה אחיתופל קאי תמן אמר כדון מת ואנא מלך אמר דוד מאן דחכים למוקמיתיה ולא מוקמיתיה יהא סופיה מתחנק אמר מה דאמר ואוקמיתיה, התחיל דוד עולה ואומר שיר המעלות אעפ״כ הוה סופיה מתחנקא, הדא הוא דמלתא אמרה צריך בר נש חשש על לווטתא דרביה אפילו על מגן. ר׳ שמואל בר ר׳ יצחק מגלה שמסר שמואל לדוד אמרה אחיתופל לדוד ברוח הקדש, מה הוה אחיתופל עבד, הוה בר נש מימליך מילייא ביה והוא א״ל זיל ועבד הכין והכין ואי לית את מהימן לי זיל ושאיל באורים ותומים והוה אזיל ושאיל ומשכח הכין, הה״ד ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש וגו׳ איש קרי ולא כתיב, לא יכלו הכתובים לקרותו איש.

תסביח ללה ברפע צות, פטאלמא דעותה פי שדתי פאג׳אבני.

שבח בהרמת קול. ה׳ בצרה שלי כפי שרבות התפללתי אליו והוא ענה לי.

שיר לה׳ בקול רם, בכל עת אשר קראתיו בצרתי ויענני. כתב הראב״ע אמר הגאון כי אלה השירים חמשה עשר כנגד חמש עשרה מעלות, גם אמר יתכן שהוא על נגינות בקול עליון. ע״כ. ומה שכתב שהם כנגד חמש עשרה מעלות איני יודע למה תלה הדבר ברבינו והוא בגמ׳ סוכה נא ב. וכבר ביאר רבינו לעיל במבואו הארוך כי עלייה נאמרת על הרמת הקול. ראה שם בתנאי השני.

(א-ב) שיר המעלות אל ייי

בצרתה לי וגו׳ ורמיה פי קו׳ לשון רמיה צפה ללשון עלי זנה נקיה עניה פעלי הדֺא יכון ללמדֺכר רמי עלי זנה נקי עני.

(1-2) “In my distress etc.” and ‘Remiyyāh’ in the phrase “from a deceitful tongue!” is an adjective following the pattern ‘Neqiyyāh,’ ‘ʾaniyyah.’ Based upon this the masculine form would be Ramî following the pattern ‘Nāqî’ and ‘ʾānî.’

שיר המעלות – שיאמרו הלוים אותו על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים ויש כאן ט״ו מזמורים של שיר המעלות, ורבותינו אמרו שייסדן דוד להעלות את התהום, כמו שמפורש במסכת סוכה (בבלי סוכה נ״ג.).

[ולפי אגדה: פתרונו: שיר למאה עולות.]

A song of ascents which the Levites will recite on the fifteen steps that go down from the Israelites' court to the Women's court, and there are fifteen psalms entitled "A song of ascents" (Suc. 5:4, Mid 2:5). And our Rabbis said that David composed them to raise the deep, as is explained in Tractate Succah (53a). And according to the Aggadah (Yerushalmi Sanh. 10:2, 52b), it is to be interpreted: A song for a hundred steps (שיר למאה עולות).

שיר המעלות – לפי פשוטו: בעלייתן לרגל בימי דוד ושלמה בין מקדש ראשון לשיני היו עושין שיר על אותן עליות, ומכאן ואילך היו אומרים אותו בכל עת בבית המקדש. ויש מהן שנעשו בעלית עזרא וסיעתו מבבל. וכן מוכיחים המזמורים הללו, שבכולן תמצא שמזכיר: או כל ישראל, או ציון, או ירושלים, לבד מן הראשון ומן הרביעי, ששניהם נעשו בגלות בבל שעדיין לא נבנת⁠{ה} העיר. אבל האחרונים תמצא בהם: ירושלם, וכל ישראל, וציון, שהיו עולים לרגל ונקבצים בתוך ירושלים.

שיר המעלות – הגאון אמר כי אלה השירים חמשה עשר כנגד חמש עשרה מעלות גם אמר יתכן שהוא על נגינות בקול עליון. וכבר הזכרתי בתחלת הספר מה שנראה שהוא פיוט וזה השיר ינוגן על נועם המעלות ולא הזכיר שם המשורר אולי ברוח הקדש נאמר על אנשי גלותינו שהם בצרה ולא ידעו מה יעשו רק לקרוא אל השם הנכבד.

A SONG OF ASCENTS. The Gaon¹ says that these fifteen psalms² correspond to the fifteen steps³ in the Temple.⁠⁴ He also said that it is possible that these psalms were to be played on musical instruments in a high sound.⁠⁵

I have already noted at the beginning of this book⁶ that the term ha-ma’alot (of ascents)⁠⁷ most likely refers to a poem [which opened with the word ha-ma’alot]. Our psalm was to be played according to the tune of this poem.⁠⁸

The author of this psalm is not mentioned. It was possibly composed under the influence of the holy spirit regarding the people of our exile who are in distress and do not know what to do, save to call in the name of the glorious God.

1. Rabbi Saadiah Gaon.

2. Ps. 120–134. Fourteen of these psalms open with shir ha-ma’alot (a song of ascents). One (Psalm 121) opens with shir la-ma’alot.

3. The fifteen steps in the Temple between the men’s and women’s courtyards.

4. This interpretation renders shir ha-ma’alot as “a song of steps.” The source for this interpretation is actually the Talmud, not Saadiah Gaon. See Sukkah 5:4 and Middot 2:5. This is noted in Uri Simon, Four Approaches to the Book of Psalms (New York: SUNY Press, 1991), 263, note 37. According to Simon, Ibn Ezra’s memory failed him when he wrote this line.

5. This interpretation renders ha-ma’alot as, “that which is high (loud).”

6. Ibn Ezra’s introduction to psalms and his comments on Ps. 4:1.

7. Literally, “what appears to be most likely.”

8. Literally, “this song (psalm) was to be played according to the tune of ha-ma’alot.”

שיר המעלות – נראה לפי הפשט, כי שירו מעלות^א

א. ההמשך חסר בכתב היד.

(הקדמה)
אלה שיר המעלות הם חמשה עשר. ואמרו כי היו אומרים אותם הלוים בחמש עשרה מדרגות שהיו בהר הבית, בין עזרת ישראל לעזרת נשים, שהיו עולין בהם מעזרת נשים לעזרת ישראל, ואומרים שיר אחד במעלה אחת.

ורז״ל דרשו עוד ואמרו: הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרן דוד? אמרו, בשעה שכרה דוד שיתין, פירש יסודות לבית המקדש, עלה התהום, ופחדו שישטוף כל העולם, כתב אחיתופל שם המפורש ונתנו בתהום, וירד התהום שש עשרה אלפי אמות. אמרו: טוב לעולם היה שלא ירד כל כך התהום, כי המים הם צורך העולם, וארץ מתלחלחה מן התהום. אמר חמש עשרה שיר המעלות, והעלהו חמש עשרה אלפי אמות, והעמידו על אלף אמה.

והגאון רב סעדיה ז״ל פירש: שיר המעלות – שהיו נאמרים השירים האלה בהגבהת קול מאד. ובכל שיר מהם היו מעלים הקול.

ויש לפרש עוד כי פירש המעלות – על מעלות הגלות שעתידים ישראל לעלות מארצות הגלות אל ארץ ישראל. ואלה השירים נאמרים על לשון בני הגלות כולם. וזכר בהם צרת הגלות כולם, וזכר בהם תוחלת הישועה והבטחתה שתהיה על כל פנים.

(א) אל י״י בצרתה לי – אומר על בני הגלות, לשון יחיד, דרך כלל.

בצרתה – התי״ו לרוב הצרה, וכן: ישועתה (תהלים פ׳:ג׳) – רוב הישועה.

ויענני – עבר במקום עתיד, וכמוהו רבים. ובדברי הנבואה ברוב.

שיר המעלות, ענין המעלות אין בידי לחדש בהם דבר, אלא מה שפירשו בהם שאר המפרשים. מהם שפירשו הענין כמה שידעת שציור בית המקדש ניתן לדוד בנבואה, כדכתיב הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל (דברי הימים א כח, יט), וחיבר חמש עשרה מזמורים אלו, שיהיו הלויים מזמרים בט״ו מעלות שהיו בהר הבית בשטח סוף עזרת הנשים, שבהם היו עולים לעזרת ישראל, כל אחת גבוהה חצי אמה, מזמור אחד במעלה אחת. וי״מ שפירושו שירים שהיו משוררים אותם תחילה בקול נמוך, ומעלים אותו מעט מעט עד שיהיה הקול גבוה מאד. וכוונת המזמורים רובם נאמרים על צרת הגליות ונבואת הגאולה מהם, וכ״ש על זה הגלות הארוך. ומהם על צרותיו של דוד ועל בטחונו באל ית׳, אע״פ שהם משמשים על לשון בני הגלות ובטחונם באל.

וזה המזמור אפשר שאמרו על עצמו או על הגלות. ואמר אל ה׳ וגו׳ כלומר, בעת צרתי אני קורא לו, והוא עונה אותי. או הוא עבר במקום עתיד. ובצרתה התי״ו יתירה, או נאמר כן לרוב צרה. וכן ישועתה, על רוב ישועה. ושפת שקר ולשון רמיה נאמר על השונאים המתנכלים עליו, או על בני הגלות בשפתי חלקות. ועל כן אומרם כנגד האויב, מה יתן לך ומה יסיף לך כלומר, מי יכריחך להעלים לבבך עד שתראה כאוהב, ובסוף תגלה שנאתך ולא תועיל כלום במרמת שפתיך ובחלק אמריך. ואם כנגד הגלות יאמר זה על המשימים וגוללים עלינו תמיד עלילות דברים בשקר ובמרמה, מבלי שיגיעם בזה תועלת, רק לכוונת נזק לבד. וקרא אותם חצי גבור שנונים ומלוטשים מעצמם ויוצאים ג״כ מיד גיבור, שממיתים בחדות בלי הרגש. והוסיף עוד לדמותם לגחלי רתמים, והם מיני עצים שקורים להם יינישטא, נאמר עליהם ששאר גחלים כשכבים מבחוץ כבים מבפנים, ואלו כבים מבחוץ ועדיין דולקות מבפנים, והרואה אותם יחשוב שהם כבות לגמרי ולוקחם, ואינו מרגיש עד שהוא נכוה בהם.

ואמר אויה לי כי גרתי משך זה קשה לפרש אם הוא נאמר על עצמו. ואפשר לדחוק כשהיה גולה הנה והנה במקומות הגוים, ולקח משך וקדר במקום כולם. או אמר גרתי משך, בהמשכותו זמן רב. ועם אהלי קדר, שהייתי לפעמים באהלים שבדרכים שהם כאהלי קדר, ולא אבוא בעיר. והקרוב לפרשו על הגלות. ונאמר בספר יוסף בן גוריון על משך, שהוא ארץ טושקאנה, והאומה נזכרת בתורה בבני יפת (בראשית י, ב), והיא עתה ממלכות אדום במחוז מקום האמונה. וקדר, רומז על ישמעאל. והזכיר אלו המלכיות כי רוב הגלות ביניהם. או נפרש שגרתי משך, שנעשיתי גר בארץ אחרת משך זמן ואורך עת. וכן רבת יורה אורך זמן, ותי״ו במקום ה״א. כלומר, אורך זמן שכנה נפשי עם שונא שלום. אני שלום ר״ל איש שלום. וכי אדבר שלום, המה למלחמה.

(הקדמה)
הנה, כל ׳שירי המעלות׳ הם שירים שיאמרו בקיבוץ גלויות ובימות המשיח השרידים אשר ה׳ קורא¹, שיהיו נבדלים זה מזה ב׳מעלה׳², וישיר כל אחד מהם להלל ולהודות לשם ה׳³, ולהתפלל על עצמו ועל זולתו⁴, איש כפי מעלתו ומדרגתו⁵.

(א) שיר המעלות אל ה׳, בצרתה לי בגלות⁶ קראתי - ויענני בקיבוץ גלויות:

1. ע״פ לשה״כ ביואל (ג ה) ׳כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה כאשר אמר ה׳ ובשרידים אשר ה׳ קורא׳. וראה ׳מונחי יסוד׳.

2. הצדיקים שיישארו בבוא המשיח, למרות שכולם צדיקים, לא יהיו שווים זה לזה, אלא כל אחד במדריגתו כפי מעלתו, ׳כי אמנם רב ההבדל בין הצדיקים במעלה עם היותם כולם זוכים לחיי עולם, כאמרם ז״ל (ב״ב עה.) שכל אחד נכוה מחופתו של חבירו׳ (לשון רבינו בבראשית כה ח), ׳ובבבא בתרא פרק הספינה (עה.) אמרו בענין מדרגת הכבוד ׳כל צדיק וצדיק עושה לו הקב״ה חופה לפי כבודו, וכל אחד נכווה מחופתו של חברו׳, ואמרו במנחות פרק הקומץ רבה (כט:) שהצדיקים בעולם הבא בושים זה מזה מפני מעשיהם שאינם דומים זה לזה׳ (סוף כוונות התורה). ולעומת כל המזמורים הפותחים ׳שיר המעלות׳, פרק הבא פותח ׳שיר למעלות׳, בלמ״ד, ורש״י והרד״ק הביאו את דרשת הספרי (עקב), ׳⁠ ⁠׳שיר המעלות׳ אין כתוב כאן, אלא ׳שיר למעלות׳, שיר למי שעתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבוא׳. אך רבינו שם פירש ׳למעלות׳ – לכל המעלות ללא הבדל, ואילו דווקא כאן פירש ׳המעלות׳ - השונות זו מזו.

3. ראה מש״כ רבינו בסוף חבקוק עה״פ ׳למנצח בנגינותי׳, שהצדיקים ישיגו נצחיות, ואז ישירו ׳בנגינותי׳ - ׳על גאולתינו ועל פדות נפשנו׳.

4. אולי מפרש מה שכתוב (פסוק א) בלשון יחיד ׳קראתי ויענני׳, שכל אחד שר לעצמו. אך הרד״ק כתב ׳ואומר על בני הגלות בלשון יחיד, דרך כלל׳.

5. ולכן פתח בכל המזמורים האלו ׳שיר המעלות׳.

6. ׳בצרתה׳ - התי״ו נוסף לרוב הצרה (רד״ק).

(א-ב) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת וגו׳. כל אלה המזמורים ו׳שירי המעלות׳ ידברו על זמן ימי המשיח, וכן אמרו ז״ל (שמו״ר כ״ג:י״א) שלשון ׳שיר׳ הוא לעתיד לבוא¹.

ואמרוֹ ׳המעלות׳, יאמר נגד אנשי ימות המשיח שיעלו ב׳מעלות׳².

וכשהוא אומר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, ר״ל שהוא שיר עשאו [כדי] שיאמרו אותו אותם בני ימות המשיח.

ותחילה אומר שיאמרו אז בני הַמַּעֲלוֹת, אֶל ה׳ בַּצָּרָתָה לִּי בגלות קָרָאתִי, וַיַּעֲנֵנִי תמיד³, ועתה שאני מולך והאומות הם תחתי לשרתני, לפי ד׳שאר חיותא אעדיו שלטניהון וארכא בחיין יהיבת להון עד זמן ועדן׳ (דניאל ז׳:י״ב)⁴, וישארו עוד הגוים הזרים ויעבדו⁵ וישרתו הכתובים לחיים בירושלים⁶, ולפי שאותן [מן]⁠⁷ האומות [ש]⁠לא יוכלו לקום על ישראל, יחפשו דרך להביא קטטה בין ישראל הם בהם⁸, ולכן אמר ה׳ הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר – שהם מוציאים דיבה עלי להקניטני לשים קטטה בינינו, ו׳הצילה נפשי׳ מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה⁹ – שהם מביאים דיבה רעה בשביל זה¹⁰:

1. ראה המצויין לעיל (תהלים ל״ג:ג׳).

2. כ״כ רד״ק. ובנדפס פירש ׳שיהיו נבדלים זה מזה במעלה, וישיר כל אחד מהם להלל ולהודות לשם ה׳ ולהתפלל על עצמו ועל זולתו, איש כפי מעלתו ומדרגתו׳.

3. בנדפס פירש שנענה בקיבוץ גלויות.

4. במחזה דניאל על ארבעת המלכויות: ׳חזה הוית [רואה הייתי] באדין מן קל מליא רברבתא [אז מחמת קול דברי הגדולות] די קרנא ממללא [שה׳קרן׳ היתה מדברת, וזוהי ה׳קרן׳ שרמזה לאדום], חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא [רואה הייתי עד שבעבור זה שדיברה גדולות נהרגה החיה ונאבד גופה וניתנה לשריפת אש], ושאר חיותא העדיו שלטנהון [וגם לשאר שלושת המלכויות שנראו במחזה בצורת חיות, הסירו מן השמים את ממשלתן]׳. וכ״כ בבמדבר (כד כ): ׳[ואחריתו] עדי אובד – אף על פי שמלכות כל האומות תכלה לעתיד כאמרו וּשְׁאָר אומיא ולישניא הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן, מכל מקום לא תכלינה האומות לגמרי׳, ואלה יהיו משרתי ה׳שרידים׳. וראה מש״כ לעיל (תהלים ק״ט:ח׳).

5. נראה כתוב במקום מחיקה.

6. בזמן הזה ישרתו את השרידים אשר ה׳ קורא שיהיו כתובים לחיים ויזכו לגור בירושלים לעתיד, וכמו שניבא ישעיה (סא ה) ׳ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם׳, ואחרי כן (פסוק ו) ׳ואתם כהני ה׳ תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם׳, וכמו שכתב רבינו בכ״מ שזה נאמר על ׳השרידים אשר ה׳ קורא׳ שיישארו לעתיד לבוא, שעליהם אמר ישעיה (ד ג) ׳והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים׳.

7. נוסף בין השורות, וגם השי״ן הממוסגר בהמשך נוסף.

8. בישראל בינם לבין עצמם.

9. בנדפס: ׳מלשון רמיה – מלשון ׳רומה קשת׳ (ירמיה ד׳:כ״ט), ובבראשית (מט כג): ׳וישטמוהו רובי חיצים – בעלי לשון הרע׳.

10. ברשימת הכללים: ׳אמר הגאון, יש הפרש בין ׳מוציא דיבה׳ ו׳מביא דיבה׳, ׳מביא דיבה׳ הוא שאומר האמת, אבל מביא הדיבה, והוא רע, ו׳מוציא דיבה׳ הוא המוציא דיבת שקר׳.

שיר המעלות – אלה חמשה עשר שירי המעלות אמרם דוד שיאמרו אותם הלוים בחמש עשרה המעלות העולות מעזרת נשים לעזרת אנשים שיר אחד על מעלה אחת.

אל ה׳ וגו׳ – ר״ל בעת הייתי בצרה פניתי אל ה׳ אני קראתי אליו והוא ענה לי.

בצרתה – הוספת התי״ו מורה על רוב הצרה, וכן ישועתה עזרתה ודומיה.

שיר המעלות – התפלל לה׳ שיצילהו מבעלי לה״ר, אל ה׳ הנה בכל צרה קראתי אל ה׳ ויענני – אבל יש צרה גדולה מזו שלא אוכל להמתין עד בא הצרה ועד שאקרא ואתפלל, והוא הפה של אנשי רמיה ובעלי לה״ר, שמן האויב הגלוי והצרה הגלויה אדע להזהר ולקרא אל ה׳ לא כן אלה שמכסים שנאה במשאון, על כן אבקש.

שיר המעלות – ידועה קבלת רז״ל שמעלות אלו הם אותם ט״ו היורדות מעזרת ישראל שעליהן הלוים עומדים בכלי שיר ואומרים שירה (משנה סוכה פרק ה׳ משנה ד׳) וכשתקנו שמחת בית השואבה, חפשו אחר ט״ו מזמורים קטנים לזמרם על מעלות אלה, ובחרו בט״ו הנכתבים כאן שרובם מדברים בירושלים ובית המקדש, וספחו אליהם גם מזמור קל״ב שהוא ארוך קצת מטעם שמדבר בדוד ובירושלים בבית המקדש יותר מכולם, והוסיפו עוד שלשה או ארבעה בלתי מדברים בענין, מ״מ נאותים למצב האומה בסוף ימי הבית בימי הורודוס ואגריפס.

ויש מפרשים מעלות שירים שהיו מזמרים בדרך בעלותם לרגל, ומדוע עשו השם מבנין הפעיל? ויש אומרים שהם שירים שזמרו על מעלות שמפתח הר הבית עד פתח המקדש (תלמוד בבלי ברכות נ״ח).

ויש מפרשים מעלות שם כמו מכתם ומשכיל, שיר רב המעלות והכבוד, ובין כל הפירושים האלה יש לנו לקיים קבלת רז״ל, כן נ״ל (ועיין עוד בהקדמה).

בצרתה – ה״א נוספת לתפארת, וישנה גם בלשון הספר (בתמנתה, שופטים י״ד:א׳) ונראה שדוד עצמו הוא מחבר המזמור, ולשון רמיה שעליו הוא מתרעם הוא דואג וחבריו (מזמור נ״ב ובהרבה מקומות עוד), ולומר כדברי פ׳יליפפזאן שנכתב מזמור זה בשובם מגלות בבל כשהשמרונים היו מלשינים עליהם אל מלכי פרס, לא נראה מפני פסוק אחרון אני שלום וגו׳, ובנדון דידן השמרונים בקשו מתחלה שלום ישראל (עזרא ד׳) וישראל הרחיקום, וכהוגן עשו להרחיקם, מ״מ הפסוק לא יתכן, בעוד שכמה פעמים דוד מתרעם שבקש שלום עוֹיְנָיו והם שנאוהו והלשינו עליו אל שאול.

(ב) יְֽהֹוָ֗היֽ״י֗ הַצִּ֣ילָה נַ֭פְשִׁי מִשְּׂפַת⁠־שֶׁ֑קֶר מִלָּשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה׃

Hashem, deliver my soul from lying lips,⁠¹ from a deceitful tongue.⁠²

1. from lying lips | מִשְּׂפַת שֶׁקֶר – Hoil Moshe suggests that King David is the speaker of the psalm and that he complains about Doeg the Edomite who slandered him to Shaul (see Shemuel I 22). Cf. the opinion rejected by Hoil Moshe, which places the psalm in the Persian period and suggests that the psalmist refers to those who denounced Israel to the Persian kings (see Ezra 4). Radak, in contrast, sets the psalm in the exilic period, suggesting that this line speaks of Israel's enemies as a whole.

2. from a deceitful tongue | מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה – See Malbim who differentiates between the two image of the verse, suggesting that "lying lips" refers to those who openly slander, while a "deceitful tongue" refers to someone who pretends to be one's friend, while inwardly being an enemy.

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

יְיָ פְּצֵי נַפְשִי מִסְפְוָתָא דְשִׁקְרָא מִן לִישָׁנָא נְכִילְתָּא.

O LORD, deliver my soul from lips of deceit, from a deceptive tongue.

הצילה נפשי משפת שקר וגו׳ – אמרו ישראל לפני הקב״ה כשם שהצלתנו מן הכל כך תצילני מזה ואין לנו צרה עוד כי שפת שקר היא הצרה. לכך נאמר הצילה נפשי וגו׳. כל אבריו של אדם מהם יושבים ומהם עומדים רגליו מהלכות ידיו נושאות ונוטלות. הלשון הזה אינו לא יושב ולא עומד אלא מוטל דומם וסגור ונתון בפנים וכך הוא מכה גדולים וקטנים קרובים ורחוקים אלו היה מבחוץ נושא ונותן כשאר כל אברים ומהלך ברגליו על אחת כמה וכמה. מה יתן לך ומה יוסיף וגו׳. מה אתה נהנה ומה אתה מועיל הוא חוטא ולא לו. אמר הקב״ה ללשון הגנב גונב לאכול אף על פי שכתוב (שמות כ׳:י״ב) לא תגנוב. גונב לשעה שנאמר (משלי ו׳:ל׳) לא יבוזו לגנב וגו׳. וכתיב (שמות כ׳:י״ב) לא תנאף. ונואף. ועושה תאות נפשו לשעה שנאמר (משלי ו׳:ל״ב) נואף אשה חסר לב. אף על פי שמשחית נפשו עושה תאותו לשעה. ואתה הלשון כלום הועלת את נפשך והרגת. אומר לך מה אני עושה לך לשון הרע כשם שעשית לעולם מתחלה והלשנת על אדם והוא הנחש. כך אני עושה לך (ונחש המדבר) דכתיב (במדבר כ״א:ה׳) וידבר העם באלהים ובמשה. מה עשה להם (שם ו׳) וישלח ה׳ בעם נחשים השרפים. ולמה נחש אלא הוא המלשין שנאמר (תהלים ק״מ:ד׳) שננו לשונם כמו נחש וגו׳. ואף אני כך אני עושה להם כשם שאמרתי לנחש (בראשית ג׳:י״ד) ועפר תאכל וגו׳. מה יתן לך ומה יוסיף לך וגו׳. לשון הרע קורין אותו שלישי ולמה שהורג ג׳. הורג עצמו והמקבלו ומי שנאמר עליו. וכן אתה מוצא בדואג שהרג עצמו ואין לו חלק לעולם הבא. והרג לאחימלך הכהן שנאמר עליו ונוב עיר הכהנים שלו. והרג שאול ששמע וקבל ממנו שנאמר (שמואל א ל״א:ו׳) וימת שאול ושלשה בניו וגו׳. וכן עכו״ם הרשעה הוא מכה כנחש שנאמר (ירמיהו מ״ו:כ״ב) קולה כנחש ילך וגו׳. נמשל הלשון לחץ ולמה שאם ישלוף האדם החרב שבידו להרוג את חבירו הוא מתחנן לו ומבקש הימנו רחמים מתנחם ההורג ומחזיר החרב לנרתיקו. אבל החץ כיון שירה אותו והלך אפילו מבקש להחזירה אינו יכול להחזיר. לכך נאמר חצי גבור שנונים וגו׳. הרותם הזה מי שמדליקו גחליו אינם כבות. ומעשה היה בב׳ בני אדם שבאים במדבר וישבו תחת רותם א׳ לקטו עצים מרותם ובשלו להם מה שיאכלו ואכלו והלכו להם. לאחר שנה באו למדבר באותו מקום הרותם ומצאו אפר ממה שהדליקו אמרו הרי י״ב חדש יש לנו משעברנו ואכלנו במקום הזה מששו באפר והלכו עליו ונכוו רגליהם מן הגחלים שתחת האפר לפי שאין נכבות. לכך נמשל לשון הרע כגחלי רתמים שנאמר חצי גבור שנונים וגו׳. וכן הרשע הזה הורג בני אדם בלשון. כשם שהחץ הזה אינו יודע בו עד שהגיע אליו כך לשון הרע אינו יודע בו עד שחיציו של אדם רשע (מעשו) באין פתאום ואין אדם יודע עד שהן מוציאים אותה מלה להריגה או לאיסורין לפי שאדם הזה נתון במקומו וכותבין עליו להיכן שהוא והורגין אותו. לכך נאמר חצי גבור שנונים. וכן משה אמר לישראל (תהלים צ״א:ה׳) לא תירא מפחד לילה. מפחדה של עכו״ם. מחץ יעוף יומם. מן לבלרין שלהם. לכן נאמר חצי גבור שנונים. אויה לי [כי] גרתי משך. מה אויה לי כי גרתי משך שהיו מוליכין אותי מבבל למדי וממדי ליון ומיון לאדום. וכן הוא אומר (ישעיהו י״ח:ז׳) עם ממושך וממורט. מהו ממושך שהייתי נמשך עמהם. שכנתי עם אהלי קדר. מהו אהלי קדר שהשחירו פניהם כשולי קדרה. מהו כי גרתי משך שגרתי עם העם הנמשכים לגיהנם. שכנתי עם אהלי קדר שאין להם לא מקום ישיבה א׳ ולא עמידה א׳ אלא נוטע היום אהלו כאן ולמחר להלן ולהלן במקום אחר. כך הם הרשעים יהיו כאהלי קדר שהם שוכנים כאן היום ולמחר ילכו למקום אחר. רבת שכנה לה נפשי וגו׳. וכי יש אדם שונא שלום. עשו שונא השלום וכן הוא אומר (ויקרא כ״ו:ו׳) ונתתי שלום בארץ. אימתי יהיה כן והשבתי חיה רעה מן הארץ. ואין חיה רעה אלא חזיר שנאמר (תהלים פ׳:י״ד) יכרסמנה חזיר מיער. זה עשו הרשע. אני שלום וכי אדבר וגו׳. מהו אני שלום כך אמר הקב״ה למשיח (שם ב׳:ט׳) תרועם בשבט ברזל וגו׳. א״ל רבונו של עולם לאו אלא בשלום אני פותח לדבר לגוים. לכך נאמר אני שלום וכי אדבר וגו׳. אמר ישעיהו (ישעיהו נ״ז:י״ט) שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו׳. לידי פשוטו איני מחזיר בריה מי שנתן לי לבו בתשובה איני עוד מחזירו. לכך נאמר שלום שלום וגו׳. וכל מי שיבוא אצלי אני בא אצלו ומרפא אותו. שנאמר (שם) ורפאתיו. (שם כ׳) והרשעים כים נגרש. כך הם הרשעים אינם מבקשים שלום שנאמר (תהלים ל״ה:כ׳) כי לא שלום ידברו וגו׳. למה כי אינם מבקשים שלום. לכך נאמר אני שלום וכי אדבר וגו׳.

אללהם כד׳אך נג׳י נפסי מן קול אלבאטל, ומן לסאן אלארב.

ה׳! כך [בצורה הזאת] תציל את נפשי ממאמר השקר ומלשון המרמה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

משפת שקר – זרעו של עשו הרשע שצדין את הבריות בפיהם בעלילות רשע.

from false lips The arm of those who hunt people with their mouth with wicked accusations.

משפת שקר – כשהיו עולים ברגל בימי עזרא, היו יריאים מן האומות שביניהם, שלא יעלו לשלול בתיהם ולכבוש עריהם.

י״י – משפת שקר – מאיש שפת שקר.

רמייה – פירשתיו.

O LORD, DELIVER MY SOUL FROM LYING LIPS. From lying lips means, “from a man of lying lips.”

FROM A DECEITFUL TONGUE. I have already explained the meaning of remiyyah (deceitful).⁠¹

1. See Ibn Ezra’s comment on Ps. 52:4.

י״י הצילה נפשי – מגויים שאנחנו בתוכם, שהם שקר ומרמה.

(ב-ד) [הצילה נפשי] משפת שקר. מדברי האומות אשר פיהם דיבר שוא¹: מלשון רמיה. מלשון ׳רומה קשת׳ (ירמיה ד כט) המפילות בינינו², כי אמנם מה יתן לך תודה על הטוב שעשית³, ומה יוסיף לך בעל לשון רמיה היורה חצי גבור שנונים של לשון הרע⁴ להרוג רבים⁵: עם גחלי רתמים. עם סם המות השורף כגחלים⁶, לשים בלשון הרע⁷ איבה בין המקבלו ומי שנאמר עליו⁸:

1. לשה״כ להלן (קמד ז-ח): ׳והצילני ממים רבים מיד בני נכר, אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר׳. ורבינו מפרש ׳שפת שקר׳ - ׳מדברי האומות׳, שדבריהם שקר. והאבע״ז פירש ׳משפת שקר - מאיש שפת שקר׳, והיינו שמתפלל ואומר, ׳הצילה נפשי מהגוים שאנחנו בתוכם, שהם אנשי שקר ומרמה׳ (רד״ק). וגם רש״י כתב שהכוונה לזרעו של עשו שצדין את הבריות בפיהם בעלילות רשע. ובשיעורים מפרש ׳משפת שקר׳ על מוציא שם רע, ו׳לשון רמיה׳ על לשון הרע, ע״ש.

2. אולי חסרה תיבה וצ״ל ׳המפילות קטטה בינינו׳. והיינו שלשונם של הגויים הם כרומי קשת, שדומים ליורי חיצים, וכמו שפירש רבינו בבראשית (מט כג) ׳וישטמוהו רובי חיצים - בעלי לשון הרע, כענין חץ שחוט לשונם (ירמיה ט ז)׳, ורוצים בחיצים אלה להפיל מחלוקת בינינו. ובשיעורים ביאר יותר, שאותם המעטים מן האומות שיישארו לעתיד לא יוכלו לקום על ישראל להילחם נגדם, אך יחפשו דרך להביא קטטה בישראל בינם לבינם.

3. כלומר, המשורר אומר לה׳ שראוי שיציל אותו, כי בעל הלשון הרע לא יתן לה׳ שום תועלת, כי לא יודה לו על הטובות שעשה כיון שדרכו למצוא את הרע בכל דבר, ומה לך אם כן להשאירו בעולם.

4. ׳דימה הדברים היוצאים מפיו לחיצים שנונים, כן ימיתו׳ (אבע״ז).

5. והכל נאמר כלפי ה׳. אבל בשיעורים פירש הכל על מדבר הלשון הרע: ׳כלומר, אתה שאתה מבקש לשים קטטה בינינו, מה יהיה זה לך לתועלת׳.

6. שבעל הלשון יורה חיצים וגם גחלים, שהוא ממית ושורף, ׳ואמר עִם, כי שניהם בו, החיצים והגחלים נכללים בו ביחד שניהם׳ (רד״ק). ואבע״ז כתב ׳כי החצים בעופם יתחממו באויר כמו גחלי רתמים׳.

7. על ידי לשון הרע.

8. הלשון הרע עצמו נחשב לחץ, והאיבה והשנאה שהוא מעורר נמשל לאש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

י״י הצילה נפשי – בגעיא בס״ס.

ה׳ הצילה – אתה ה׳ גם עתה הצילה נפשי מאנשי שפת שקר ומאנשי לשון רמיה.

שפת שקר לשון רמיה – הלשון הוא הדבור הפנימי שהוא מרמה בתחבולות ובתבונה, והשקר הוא בשפה פשוטה.

ה׳ הצילה נפשי משפת שקר – כי לא אוכל להמתין עד בא רעתם רק הצילני מהם תיכף, ושפת שקר הוא שמוציא שקרים ולה״ר שלא בפניו, ולשון רמיה הוא שדובר אליו ברמאות שבפניו מתדמה כאוהב ובקרבו ישים ארבו.

(ג) מַה⁠־יִּתֵּ֣ן לְ֭ךָ וּמַה⁠־יֹּסִ֥יף לָ֗ךְ לָשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה׃

What will it give you¹ and what will it add to you, a deceitful tongue?

1. What will it give you | מַה יִּתֵּן לְךָ – See Radak and Hoil Moshe that that this sentence is addressed to the enemy and that the subject of the verbs "יִּתֵּן" and "יֹּסִיף" is the deceitful tongue. The author asks the trickster: "What benefit do you think to receive through your lying?⁠" Cf. Rashi and Malbim that the statement is addressed to the tongue itself. If so, it is possible that Hashem is the unnamed subject: "What will He (Hashem) give you, what will He add to you [as punishment] O deceitful tongue?⁠" [According to the Midrash, the psalmist asks the tongue, "What else can Hashem give you to prevent you from ill speech; after all He has already hidden you inside the mouth, setting up a barrier against you".]

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מָא יְהֵיב לָךְ מַלְשִׁינָא וּמָא יוֹסִיף לָךְ אָכִיל קוּרְצִי לִישָׁנָא נְכִילְתָא.

What does he give to you, O slanderer? And what does he add to you, O defamer, deceptive tongue?

מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה – א״ר יוחנן בש״ר יוסי בן זמרא א״ל ללשון כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל, כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים, ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות אחת של עצם ואחת של בשר. מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים, אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע הקב״ה אומר לגיהנם אני מלמעלה ואתה מלמטה נדוננו אני זורק חצים מלמעלה ואתה מלמטה שנאמר חצי גבור שנונים, אוין חץ אלא לשון הרע שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דבר, ואין גבור אלא הקב״ה שנאמר ה׳ כגבור יצא.

יקול לצאחבה מא אלד׳י יעטיך או יזידך לסאן אלארב.

יאמר לבעליו [לבעל לשון המרמה] מה הדבר שיתן לך ויוסיף לך לשון המרמה.

מה, יאמר לחברו מה יתן. וכתב רבינו בפירושו למשלי כו כז: אבל לעולם הבא הרי בהחלט יעניש ה׳ עונש חמור לכל מלשין ודורש רע כמו שאמר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. ע״כ. והכוונה ברורה שעונש לשון הרע חצי גבור וגחלי רתמים.

(ג-ד) ולמא גא קו׳ מה יתן לך בלפטֺ אלסואל כאן אלגו׳אב חצי גבור שנונים.

(3-4) Now the phrase “What can you profit” is in the form of a question as its answer is “a warrior’s sharp arrows.”

מה יתן לך – הקב״ה.

ומה יוסיף לך – שמירה ומחיצות הרי את נתונה לפנים משתי מחיצות.

What can He give you [What can] the Holy One, blessed be He [give you]?

and what can He add to you [What] safeguard and walls? Behold you are placed within two walls.

מה יתן לך ומה יוסיף לך – בן אדם הדובר לשון רמיה – מה יועיל לך ומה יתן לך, כמו: ואין^א יתרון לבעל^ב הלשון (קהלת י׳:י״א).

א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: מה.

ב. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: לב על.

מה יתן לך ומה יוסיף לך – אמר כנגד המדבר דבר שקר, ומשים עלילות דברים על ישראל בגלות, מה תועלת יש לך בלשון רמיה, ומה יתן לך ומה יוסיף לך.

ובדרש (בבלי ערכין ט״ו:): אמר כנגד הלשון: מה יתן לך – האל ומה יוסיף לך – לשומרך שלא תדבר רע. הנה ברא כל האיברים זקופים ואתה מוטל. כל האיברים מבחוץ ואתה מבפנים. ולא עוד אלא שהקיף לך שתי חומות, אחת של עצם, ואחת של בשר. ועל כל זה לא נשמרת: מה יתן לך ומה יוסיף לך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ג-ד) ואחר כך יפנה אל הגוי ההוא הבליעל¹ ויאמר, מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ וגו׳, כלומר, אתה שאתה מבקש לשים קטטה בינינו, מה יהיה זה לך לתועלת לָשׁוֹן רְמִיָּה – ר״ל הרומה חִצֵּי גִבּוֹר וגו׳ בדברי לשון הרע ההוא, אף שאנחנו נריב בינינו, הזה ינצח או זה – אתה תהיה לעבד תמיד:

1. לפי הנדפס נאמר אל ה׳.

מה יתן לך וגו׳ – אתה לשון רמיה מה היא השמירה אשר יתן עוד עליך ומה יוסיף עוד הלא כבר נתונה אתה לפנים מחומת השפתים והשינים ואם אלה לא הועילו לשמרך מה נוסיף עוד שמירה.

מה יתן לך – אתה לשון רמיה, מה יתן לך דבר זה איזה תועלת, או מה יוסיף לך זה איזה ריוח על מה שיש לך מכבר, כמ״ש אומרים לבעל לה״ר מה הנאה יש לך.

מה יתן וגו׳ – לשון רמיה זה שעל ידו תחשוב אתה דואג להתרומם, מה ריוח יביא לך? ואין לפרשו כדברי פיליפפזאָן הנ״ל על ה׳, מה יתן לך ה׳ בעבור ל״הר שלך, מפני ומה יוסיף שאחריו.

(ד) חִצֵּ֣י גִבּ֣וֹר שְׁנוּנִ֑ים עִ֝֗ם^א גַּחֲלֵ֥י רְתָמִֽים׃

Sharp arrows¹ of the mighty, with coals of broom-wood.⁠²

1. sharp arrows | חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים – See Rashi and others that the images in this verse are metaphors for the deceitful tongue. It can injure from afar like an arrow and it can cause harm long after one thinks that ill will has dissipated, like a coal which still burns inside, even if it is cool to the touch [see the next footnote]. Cf. Hoil Moshe that this verse is the answer to the question posed in the previous one; the psalmist says that the deceiver will be punished with burning arrows.

2. broom-wood | רְתָמִים – The "רתם" has been identified with the broom tree. Coals made of this tree are known to retain their heat for an extremely long time and are deceptively hot; though the outside of the coal might be cool, the inside continues to burn. This is an apt metaphor for a deceitful person; he might look harmless but he is full of malice, and the effects of his slanderous speech are long-lasting. [For an image of the broom tree, see Olam HaMikra.]

א. עִ֝֗ם א=עִ֝ם (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

גִרְרִין דְגִבָּרָא שְׁנוּנִין הֵיךְ בַּרְקִין מִלְעֵיל עִם גוּמְרֵי רִתְמִין דְדָלְקִין בִּגְהִנָם מִלְרַע.

The arrows of a warrior, sharp as lightning from above, with coals of broom that burn in Gehenna below.

גחלי רתמים – היינו גיהנם.

אסהם אלג׳באר מסנונה מע ג׳מר אלרתם.

[שהם] כמו החצים הגבור המשוננים עם גחלי הרתמים (שם עץ).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 3]

חצי גבור שנונים – והרי את הורגת במקום רחוק כחץ.

עם גחלי רתמים – כל הגחלים כבו מבחוץ כבו מבפנים ואילו כבו מבחוץ ולא כבו מבפנים.

דבר אחר: מה יתן לך מה סופו של הקב״ה לגזור עליך חצי גבור עם גחלי רתמים חציו מלמעלה וגיהנם מלמטה.

Sharpened arrows of a mighty man Behold you kill in a distant place like an arrow.

with coals of brooms All coals, when extinguished on the outside, are extinguished on the inside, but these extinguish themselves on the outside but not on the inside (ibid.). Another explanation: What will He give you? What is the Holy One, blessed be He, destined to decree upon you? Arrows of a mighty man with coals of brooms. His arrows from above and Gehinnom from below.

חצי גיבור שנונים – לשון הרע נמשלה לחצים, וכן הוא אומר: חץ שחוט לשונם (ירמיהו ט׳:ז׳).

גיבור – עז, פלון.⁠¹

1. בלעז: felon, רשע.

חצי – דמה הדברים היוצאים מפיו לחצים שנונים כן ימיתו.

עם גחלי – כי החצים בעופם יתחממו באויר, כמו: גחלי רתמים. והנה הטעם שזה המשורר אם הוא על עצמו.

או נבואה על ישראל שהם בגלות בוכה כי הוא איש אמת וידור בגלותו^א עם העמים שכולם שפת שקר. ולא עוד עד שיש מהם שידברו כזבים עליו וילשינוהו כדי שיהרג.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״בגלותינו״.

SHARP ARROWS. The psalmist compares the words that come out of the deceitful mouth to arrows, for they similarly kill.⁠¹

WITH COALS OF BROOM. The arrows grow hot when they fly through the air. They grow as hot as coals of broom.⁠²

The following is the meaning of our verse: The poet – whether he speaks of himself or whether he prophesies regarding Israel, who is in exile – cries. He sheds tears because he is a man of truth who dwells in exile among the nations.⁠³ Furthermore, some of the people among whom he dwells make up lies about him. They defame him so that he will be killed.

1. See Ha-Keter.

2. Coals made from the wood of a broom tree.

3. He knows the truth, the teachings of Judaism, but lives among those who do not.

חצי גבור שנונים – המשיל הדברים הרעים לחצי גבור שנונים היוצאים מיד גבור. וכן המשילם לגחלי רתמים, שהם חמין מאד ולא יכבו לזמן מרובה. אף בעת שנראים כבים מבחוץ, וידמו אפר, הם מבפנים אש בוערה, כן דברי לשון רמיה, שמראה בפני אדם שאין לבו רע עליו, כדי שלא ישמר ממנו, וכשיפרד ממנו ידבר עליו רעות.

ואמר עם – כי שניהם בו, החצים והגחלים נכללים בו ביחד, שניהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

שנונים – חדודים כמו שננו כחרב לשונם (תהלים ס״ד:ד׳).

חצי גבור – דומה אתה לחצים שנונים שביד הגבור שהורג עמהם ברחוק מקום כן אתה פה תאמר לה״ר ותהרוג את העומד ממרחק.

עם גחלי רתמים – דומה אתה עם גחלים מעצי רותם כי עם שהם נראים כבוים מבחוץ בוערים המה מבפנים כן אתה תדבר חלקלקות ובסתר תדבר עליו לה״ר.

חצי גבור שנונים – אתה דומה כחצי גבור השנונים שממית מרחוק, וכגחלי רתמים שאין נשמרים מהם והם בוערים באש מקרוב, וזה נגד שפת שקר שאומר לה״ר ברחוק וממית, ולשון רמיה מרמה אותו בקרוב ושורף אותו בהבל פיו.

חצי וגו׳ – תשובה לשאלה הקודמת, לשון לעג זאת תהיה תועלתך, חצים שנונים שגבור יורם אל המטרה ללבך ולא יחטיא, והם ישאירו אחריהם שחין צורב כגחלי רתמים, ורותם (שהוזכר ג״כ במלכים א׳ י״ט:ד׳) הוא נטע שעושים ממנו פחם (Genista) שלפי רבותינו (תלמוד בבלי שבת ל״ז) – גחליו אף בעת שנראים כבים בחוץ, בפנים אש בוערה הם, כך דובר לשון רמיה אולי יתדמה בפני רואיו כמאושר, רק בקרבו יהיה הנגע המכאיבו, ואולי שם רותם מלשון רתם המרכבה לרכש (מיכה א׳:י״ו) מפני שענפיו ישתרגו זה בזה גם באילנות סביבותם.

(ה) אֽוֹיָה⁠־לִ֭י כִּי⁠־גַ֣רְתִּי מֶ֑שֶׁךְ שָׁ֝כַ֗נְתִּי עִֽם⁠־אׇהֳלֵ֥י קֵדָֽר׃

Woe to me¹ for I sojourn in Meshekh and dwell among the tents of Kedar.⁠²

1. Woe to me | אוֹיָה לִי – This appears to be a variation of the more common interjection "אוי" (woe). Cf. R. Hirsch who connects the word to the root "אוה", to want. According to him the psalmist is not complaining about living in the countries mentioned, but is expressing a desire to do so: "How I wish that I lived in Meshekh and Kedar". R. Hirsch assumes that these two sites are in the desolate wilderness and that the psalmist prefers to dwell in solitude rather than live among liars.

2. Meshekh… Kedar | מֶשֶׁךְ... קֵדָר – Meshekh is one of the descendants of Yefet whose country is located to the northwest of Israel in Asia minor, while Kedar is a descendant of Yishmael whose country is located to the southeast, in the Arabian peninsula. As such, according to those commentators who assume the psalmist is bemoaning the fate of the nation in exile, the sites might be chosen as they represent the two poles of exilic lands. [Compare the opinion brought by Radak that Meshekh might represent Rome while Kedar symbolizes Yishmael, the two main oppressors of the exile.] Cf. Hoil Moshe who posits that the two countries must have been known for their deceit; as such, when the psalmist complains about his lying fellows, he says, "[It is as if] I live in Meshekh and Kedar". See also Radak who raises the possibility that "מֶשֶׁךְ" is not a place name but rather means "drawn out", with the psalmist bemoaning the lengthy, drawn out exile.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַי לִי אַרוּם אִתּוֹתְבִית עִם אוֹסָאֵי שְׁרֵית עִם מַשְׁכְּנֵיהוֹן דַעֲרָבָאֵי.

Woe is me, for I have settled down with the oasis-dwellers;¹ I have dwelt with the tents of the Arabs.

1. Oasis-dwellers: translation uncertain.

פאני קלת אלויל לי אד׳ ג׳אורת קומא במד׳הב משך, וסכנת מע מן ישבה אלקדר.

שהרי אני אמרתי: אוי לי לפי שנעשיתי שכן לקבוצת אנשים שהם הולכים לפי דת משך (משך ותובל) והתגוררתי עם אלה שדומים לבית (משפחת) קדר (בדווים).

אויה, כי אני אמרתי אויה לי שגרתי בשכנות עם בני אדם שהם באמונת משך ושכנתי עם הדומים לאנשי קדר. וכבר העירותי לעיל כמה פעמים כי ״גרתי״ השכנות כמו ומגרת ביתה, בשמות ג כב.

וגוז אן יעני [113 א] בקו׳ כי גרת משך מלוך אלפרס ויונאן אל׳דין הם מן נסל יפת.

וקו׳ שכנתי עם אהלי קדר אלערב אל׳דין יסכנון אלברארי פי אלאכׄביה פקד ימכן כון הדֺא אלקול עאמא קיל בלפטֺ אלכׄצוץ פיעבר ען אלאמה גמעא בללפטֺ אלפראד וען גמיע אלאעדא במשך וקדר וקד ימכן אן יבתלי וחדה במכאבדה אלמדֺכורין.

It is possible the meaning of “that I live with Meshech” is the kings of Greece and Persia, the progeny of Japhet.

The phrase “that I dwell among the clans of Kedar” (refers) to the Arabs who dwell in the desert in tents. It might be a general statement expressed within specific context including all the nations in an expression and all the enemies of Meshech and Kedar. Or it may be a unit that includes those mentioned. (i.e., verse one).

אויה לי – אמרה כנסת ישראל כי כבר לקיתי בגליות רבים הרי גרתי משך עם בני יפת במלכות פרס ויון ומשך.

Woe is to me says the congregation of Israel, for I have already suffered in many exiles. Behold I sojourned in Meshech with the sons of Japheth in the kingdom of Persia, Greece, and Meshech.

אויה – אמר יוסף בן גוריון: כי משך הם אנשי תושכאנה, אהלי קדר הערב, וישראל מפוזרים במשך ועם אהלי קדר.

WOE IS ME. Joseph ben Gurion¹ says that Meshech refers to the men of Toskanah.⁠²

THE TENTS OF KEDAR. Arabs.

Israel is scattered among Meshech and the tents of Kedar.

1. The alleged author of a work known as Josippon that appeared in the ninth century CE. It consists of a summary of Jewish history from Adam until the destruction of the Temple, and served as a source of Jewish history for Jews in the Middle Ages.

2. See Josippon 70:5. The reference is probably to Tuscany.

אויה לי כי גרתי משך – גרתי בגלות משך, כלומר, שנמשכה גלותי מאד ושכנתי עם רעים.

עם אהלי קדר – וזכר הגלות אשר בישמעאל ולא זכר אשר באדום, כי רוב גלות ישראל בין הישמעאלים.

וזכר קדר – כי הם המשפחות המיוחסות אשר בישמעאל, והם ראש המלכות.

ויש מפרשים: משך – הוא קדר. וקראם כן לפי שהם מושכין קשת. ופירש גרתי עם משך – כפל הענין במלות שונות.

ויש מפרשים: משך – האומה אשר היא מבני יפת הנזכרת בתורה.

ואמר יוסף בן גוריון כי הם בני תושכאנה, והם באמונת הנוצרים. וזכר משך בעבור מלכות אדום, לפי שרומא היא במחוז תושכאנה, וזכר קדר בעבור מלכות ישמעאל. והנה זכר שתי המלכיות שישראל גולים ביניהם.

אויה לי. וזה אני מתפלל, שנסיתי זה הצער¹, כי אמנם גרתי משך [שכנתי עם אהלי קדר] שאין בהם שום מידה טובה², ולמדתי ממעשיהם³:

1. המשורר, שהוא מן השרידים שיישאר אחרי הגלות, מבאר למה הוא מתחנן על כך, לפי שבגלות התייסר רבות בגלל בעלי הלשון, והוא מכיר בנזק שגורמים. ובשיעורים כתב: ׳ואם תאמר, ישראל שבאותו הדור איכה יקבלו לשון הרע, הנה לפי שהוא עמד ימים רבים בין הגויים ולמד מדרכי הגויים, לכן אולי יפנה לקול שפתי חלקות׳, ולכן אמר ׳אויה לי׳.

2. ׳ויש מפרשים, משך הוא קדר, וקראם כן לפי שהם מושכי קשת, ופירושו, גרתי עם משך וכו׳, ויש מפרשים משך - האומה אשר היא מבני יפת הנזכרת בתורה (בראשית י ב), ואמר יוסף בן גוריון כי הם בני טושכאנא [טוסקאנה] והם באמונת הנוצרים, וזכר משך - בעבור מלכות אדום, לפי שרומא היא במחוז טושכאנא, וזכר קדר - בעבור מלכות ישמעאל, והנה זכר שתי מלכויות, שישראל גולים ביניהם׳ (רד״ק).

3. עם ישראל הגרים בין האומות למדו ממעשיהם לדבר לשון הרע זה על זה, ולכן השריד מתפלל שלא יכשלו שוב בזה. וראה בפירוש שיר השירים (א ה) עה״פ ׳כאהלי קדר׳, שרבינו פירש גם על דרך זה שישראל בין האומות נמשלו לאוהלי קדר שעשויים מבד לבן אך נעשו שחורים מחמת השמש, כן מעשיהם הרעים של ישראל מחמת השפעת האומות שהם חיים ביניהם.

(ה-ו) ואם תאמר, ישראל שבאותו הדור איכה יקבלו לשון הרע, הנה לפי שהוא עמד ימים רבים בין הגויים ולמד [מדרכי יוון]⁠¹, לכן אולי יפנה לקול שפתי חלקות, וזהו אומרו אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ וגו׳ ולמדתי ממעשיהם²: רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם. הרבה ׳שכנה נפשי׳ בין שונא השלום³, ולמדתי ממנו.

ומילת ׳לה׳ מיותרת, כמו ׳רבת שבעה לה נפשי׳ (תהלים קכ״ג:ד׳), וכן דרך המקרא, כמו ׳אלכה לי׳ (הושע ב׳:ט׳):

1. במקום מחיקה.

2. ׳ויש מפרשים, משך הוא קדר, וקראם כן לפי שהם מושכי קשת, ופירושו, גרתי עם משך וכו׳, ויש מפרשים משך – האומה אשר היא מבני יפת הנזכרת בתורה (בראשית י׳:ב׳), ואמר יוסף בן גוריון כי הם בני טושכאנא [טוסקאנה] והם באמונת הנוצרים, וזכר משך – בעבור מלכות אדום, לפי שרומא היא במחוז טושכאנא, וזכר קדר – בעבור מלכות ישמעאל, והנה זכר שתי מלכויות, שישראל גולים ביניהם׳ (רד״ק). וראה מש״כ בפירוש שיר השירים (א ה) עה״פ ׳כאהלי קדר׳.

3. כ״כ אבע״ז ש׳רבת׳ כמו ׳רבה׳, ׳וזה רמז לאורך הגלות׳.

משך – שם אומה ונזכרת בתורה וקדר הם ממלכות ישמעאל ורוב הגולה המה ביניהם.

אויה לי – אמר על לשון בני הגלות אשר יתאוננו על מרבית לה״ר שביניהם ויאמרו אויה לי איך לא אקח מוסר הלא זה הדבר אשר בעבורם הייתי בגולה כגר אצל בני משך ושכנתי בגולה אצל הקדרים יושבי אהלים.

אויה לי – כבר אוי לי אם גרתי משך או אם שכנתי עם אהלי קדר שהם אנשים פראים אויבים ומעיקים, אבל.

משך – עמים נקראים בימי קדם Moschi ומושבם בארץ הנקראת כיום Georgia (שד״ל בביאורו ע״הת), וקדר מבני ישמעאל. ואולי יצא שם שניהם בארץ כאנשי רמיה, ודוד מתרעם ואומר אויה כי בשכני בקרב אחי דומה לי כאילו גרתי בין זרים ואנשי מרמה!

(ו) רַ֭בַּת שָֽׁכְנָה⁠־לָּ֣הּ נַפְשִׁ֑י עִ֝֗ם^א שׂוֹנֵ֥א שָׁלֽוֹם׃

Long¹ has my soul dwelled among those who hate peace.

1. Long | רַבַּת – See Ibn Ezra and Radak that the "ת" here stands in for a "ה", as if the word were written: "רבה", a long time. See Tehillim 65:10, 123:4, 129:1-2, and Divrei HaYamim II 30:17 for other examples of the phenomenon.

א. עִ֝֗ם א=עִ֝ם (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יַתִּיר מִנְהוֹן שְׁרָת נַפְשִׁי עִם אֱדוֹם סָנֵי שְׁלָם.

More than these, my soul abides with Edom, the hater of peace.

וטאלמא סכנת נפסי, מע שאני אלסלאם.

ורבות נפשי התגוררה עם שונאי השלום.

עכשיו חוזר ומספר על גלות בבל שהיו דוברי כזב ושנאי שלום.

רבת – התי״ו תחת ה״א, כמו: ושבת לנשיא (יחזקאל מ״ו:י״ז), והמלה תאר והמתואר חסר כמו מדת זמן והדומה לה, וזה רמז לאורך הגלות.

FULL LONG. The tav in rabbat (full long) is in place of a heh.⁠¹ Compare this to ve-shavat (then it shall return)⁠² in then it shall return to the prince (Ez. 46:17).

Rabbat is an adjective. That which it is describing is missing. It describes “a period of time”³ or something similar.

Our verse alludes to the length of the exile.

1. Rabbat is a variation of rabbah.

2. The tav in ve-shavat (then it shall return) is in place of a heh. Ve-shavat is a variation of ve-shavah.

3. In Hebrew, middat zeman. Our verse literally reads, My soul hath great had her dwelling with him that hateth peace. According to Ibn Ezra, our verse is to be read as follows: “My soul hath for a great [period] of time had her dwelling with him that hateth peace.”

רבת – התי״ו במקום ה״א ואינה לסמיכות, וכן: רבת תעשרנה (תהלים ס״ה:י׳), רבת צררוני (תהלים קכ״ט:א׳-ב׳), והדומים להם, שכתבנו בספר מכלול. ואמר: רב לי בגלות עם גוי שהוא שונא שלום.

(ו-ז) ועם זה¹ שכנה לה נפשי עם שונא שלום, ולחרחר ריב רגילים בלשון הרע², עד כי אני שלום - הייתי איש שלום עם כולם³, וכי אדבר - וכאשר ׳אדבר׳ שלום ביניהם, המה למלחמה נגדי, באמרם שהיה דברי לרעה⁴:

1. בנוסף על ההשפעה והנזק בכך שלמדתי ממעשיו.

2. כיון שהוא שונא שלום, רגיל להשתמש בלשון הרע כדי לחרחר ריב.

3. ׳אני איש שלום, כמו ואני תפילה׳ (אבע״ז).

4. ׳וכי אדבר עליהם שלום, המה באים להילחם בי׳ (רש״י), וטוענים שכוונת דברי היתה לרעה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

רבת – זמן רב שכנה נפשי עם שונאי השלום.

רבת – רעה זו רבה יותר, מה ששכנה לה נפשי עם שונא שלום – שאני שוכן בתוך אחי בין בני ישראל והם שונאים שלום והוא גרוע יותר מבני קדר ומשך, כי.

לה – רבוי מלה לתפארת. מ״מ ר״ל לצערה ובמקום אחר, כמו לך לך, להנאתך ולטובתך, כמו שפירש רש״י (פרשת לך לך).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) אֲֽנִי⁠־שָׁ֭לוֹם וְכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר הֵ֝֗מָּה^א לַמִּלְחָמָֽה׃

I am for peace,⁠¹ but when I speak, they are for war.

1. I am for peace | אֲנִי שָׁלוֹם – Literally: "I am peace" but see the commentary attributed to Rashbam that the connotation is "my thoughts are for peace". Cf. Ibn Ezra that this is short for "I am [a man] of peace", comparing it to the phrase "וַאֲנִי תְפִלָּה" (I am [a man of] prayer) in Tehillim 109:4.

א. הֵ֝֗מָּה א=הֵ֝מָּה (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲנָא שְׁלָם וַאֲרוּם אֲצַלֵי הִנוּן לִקְרָבָא.

I am peaceful, for I will pray; [but] they are for war.

ואן כלמתהם אנא באלסלאם פהם לי ללחרב.

ואם אני הייתי מדבר אתם בשלום. הם נגדי למלחמה.

אני, וכאשר אני מדבר עמהם בשלום הרי הם נגדי למלחמה.

וקד אני שלום יעני איש שלום אי מסאלם להם.

וקו׳ וכי אדבר ועני מהמא אכׄאטבהם באלסלאם ויצֺמרון חראבי וקתאלי.

“I am all peace” meaning a ‘a man of peace’, peace-loving.

It states; “but when I speak” meaning them, I address them with peace, but they conceal belligerence and battle.

אני שלום – עמהם.

וכי אדבר – אליהם שלום, המה באים להלחם בי.

I am at peace With them.

but when I speak peacefully with them, they come to wage war with me.

אני שלום – מחשבתי לשלום.

וגם הייתי מדבר שלום.

והם – כל מחשבתם ודבריהם למלחמה.

אני איש שלום – כמו: ואני תפלה (תהלים ק״ט:ד׳).

וכי אדבר שלום – לאנשי משך וקדר הם ילחמוני.

I AM ALL PEACE. Ani shalom (I am all peace)⁠¹ is to be interpreted as if it were written ani ish shalom (I am a man of peace). Compare this to va-ani tefillah² (but I am all prayer).⁠³

[THEY ARE FOR WAR.] When I speak of peace to the people of Meshach and Kedar, they wage war against me.

1. Literally, “I am peace.” Hence Ibn Ezra’s comment.

2. Literally, “but I am all prayer.” Hence Ibn Ezra’s comment.

3. According to Ibn Ezra, va-ani tefillah means, “but I am a man of prayer.”

אני שלום – בפי שלום.

וכי אדבר – שלום אליהם.

המה – ידברו למלחמה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ויאמר אֲנִי שָׁלוֹם. ׳אני׳ הייתי רוצה, כשהייתי שוכן אתם בתוך טומאתם¹, לעמוד ב׳שלום׳: וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה. כשהייתי פותח פי לדבר דיבור קל בעלמא, הם היו תיכף מריבים אתי למלחמה הידועה, שהיא מלחמת התורה²:

1. ע״פ ויקרא (טז טז).

2. שלא אמר ׳לְמלחמה׳ בשו״א, אלא ׳לַמלחמה׳, והפת״ח במקום ה״א הידיעה, והיא המלחמה הידועה, שרוב גזירותיהם לא היו אלא לבטל את ישראל מתורה ומצוות, ראה לעיל (תהלים יג א-ג) ובמצויין שם.

אני שלום – האל״ף בגעיא בס״ס וכן בחילופים לב״א.

אני שלום – אני בפה שלום וכאשר אדבר אליהם שלום המה מתעוררים למלחמה.

אני שלום – הגם שאני שלום עמהם, וכי אדבר עמהם שלום המה (ידברו שלום) למלחמה – שאני אדבר ותוכי כברי, והם ידברו שלום ובלבם ישימו ארבם בשנאת חנם, וזה גרוע ממשך ואהלי קדר שרעתם גלויה וידעתי להזהר מרעתם.

אני שלום – כמו ואני תפלה (למעלה ק״ט:ד׳) והיה ברכה (פרשת לך לך), אני איש שלום, וכי אדבר עמם דברי שלומים, הם משיבים לי אין לנו עמך שלום כי אם מלחמה.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תהלים קכ – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, עולם המקרא תהלים קכ, תרגום כתובים תהלים קכ, מדרש תהלים תהלים קכ, ילקוט שמעוני תהלים קכ, רס"ג תפסיר ערבית תהלים קכ, רס"ג תפסיר תרגום לעברית תהלים קכ, הערות הרב קאפח על תפסיר רס"ג תהלים קכ, ר׳ משה אבן ג'יקטילה תהלים קכ – ההדיר ותרגם ד"ר דניאל יצחק, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות). לדוקטורט שלו על הפירוש, הקליקו כאן., רש"י תהלים קכ, מיוחס לרשב"ם תהלים קכ, אבן עזרא ב׳ תהלים קכ, פירוש מחכמי צרפת תהלים קכ, רד"ק תהלים קכ, מאירי תהלים קכ, ר"ע ספורנו תהלים קכ – מהדורת הרב משה קרביץ (בהכנה), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), שיעורי ספורנו תהלים קכ – מהדורת הרב משה קרביץ, ספר אמר הגאון: שיעורי רבינו עובדיה ספורנו מכתב יד תלמידו על ספר תהלים (בית שמש, תש"פ), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), מנחת שי תהלים קכ, מצודת ציון תהלים קכ, מצודת דוד תהלים קכ, מלבי"ם ביאור המילות תהלים קכ, מלבי"ם ביאור הענין תהלים קכ, הואיל משה תהלים קכ

Tehillim 120 – Translated and annotated by Neima Novetsky (all rights reserved), Olam HaMikra Tehillim 120, Targum Ketuvim Tehillim 120 – The Psalms Targum: An English Translation, by Prof. Edward M. Cook, with the gracious permission of the copyright holder, © 2001 Edward M. Cook, Midrash Tehillim Tehillim 120, Yalkut Shimoni Tehillim 120, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Tehillim 120, R. Saadia Gaon Tafsir Hebrew Translation Tehillim 120, Rav Kapach Notes on Tafsir Rasag Tehillim 120, R. Moshe ibn Chiquitilla Tehillim 120 – Translated and annotated by Dr. Daniel Isaac (all rights reserved). This is a first draft of a forthcoming critical edition – all comments and corrections are greatly appreciated. For his dissertation about this commentary, click here., Rashi Tehillim 120 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), Attributed to Rashbam Tehillim 120, Ibn Ezra Second Commentary Tehillim 120 – Translated and annotated by Rabbi Chaim (H. Norman) Strickman, with the gracious permission of Academic Studies Press (all rights reserved) and Touro University Press (all rights reserved), Anonymous Northern French Commentary Tehillim 120, Radak Tehillim 120, Meiri Tehillim 120, Sforno Tehillim 120, Shiurei Sforno Tehillim 120, Minchat Shai Tehillim 120, Metzudat Zion Tehillim 120, Metzudat David Tehillim 120, Malbim Beur HaMilot Tehillim 120, Malbim Beur HaInyan Tehillim 120, Hoil Moshe Tehillim 120

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון