×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(לא) וְלֹ֣א תִהְיֶ֣ה זֹ֣את ׀ לְךָ֡ לְפוּקָה֩ וּלְמִכְשׁ֨וֹל לֵ֜ב לַאדֹנִ֗י וְלִשְׁפׇּךְ⁠־דָּם֙ חִנָּ֔ם וּלְהוֹשִׁ֥יעַ אֲדֹנִ֖י ל֑וֹ וְהֵיטִ֤ב יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לַֽאדֹנִ֔י וְזָכַרְתָּ֖ אֶת⁠־אֲמָתֶֽךָ׃
that this shall not be a stumbling-block to you or offence of heart to my lord, either that you have shed blood without cause, or that my lord has avenged himself. And when Hashem shall have dealt well with my lord, then remember your handmaid.⁠"
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְלָא תְהֵי דָא לָךְ לְיַצָפָא וּלְתַקְלַת לֵב לְרִבּוֹנִי וּלְמִשְׁפַּךְ דַם זַכַּאי מַגָן וּלְמִפְרַק רִבּוֹנִי לֵיהּ וְכַד יוֹטִיב יְיָ לְרִבּוֹנִי וְתִדְכַּר יַת אַמְתָךְ.
ולא תהיה זאת לך לפוקה – ר׳ לוי הוות פרשתא דידיה ושלח ר׳ זעירא לתלמידו לשמע יתיה מפיו.
ולא תהיה זאת לך לפוקה – לא ולא. אמר ליה אית רבוון באגדתא. בא להזדווג לה. אמרה ליה סופך להכשל באשה אחרת ולא מוטב לך באחת ולא בשתים. רבי אלעזר אמר פקפוקי דברים היו שם. אמרה ליה אזדהר מפוקיתא דנפשא. כיון שלא שמע לה הוציאה כתמיה והראתה אותן לו בלילה. אמר לה אביגיל וכי יש רואין כתמים בלילה. אמרה ליה וכי יש דנין דיני נפשות בלילה. אמר לה כבר נגמר דינו מבעוד יום שמרד במלכות. אמרה ליה וכי מלך אתה. אמר לה ולא משחני שמואל. אמרה ליה אף על פי שמשחך שמואל עדיין מטבעו של שאול קיים ולא יצא מטבעך לעולם.
וזכרת את אמתך – אמר ר׳ יצחק פסוק מוזליך וחסיל שועתיך. לפי שנתנה עיניה בו כשהיתה אשת איש לפיכך פגמה הכתוב אביגיל תניינא לאביגל כתיב.
ולא תהיה זאת לך לפוקה – אם תמית נבל אם בא הדין אצלך מה אתה עושה אם ילך עני ויאמר לבעל הבית עשה עמי צדקה תן לי מצוה אחת והוא אינו נותן לו והעני נופל עליו והורגו והם באים אצלך מה אתה עושה ואתה מפקפק בדבר ואין אתה יכול להוציאו והם אומרים והוא לא עשה כן לנבל, הוי ולא תהיה זאת לך לפוקה וגו׳, וזכרת את אמתך אם בא הדין הזה לפניך הוי אומר זכורה תהיה לטובא אותה שעשתה לי שלא באתי בדמים. א״ל אין ממך הקב״ה שלחך אצלי שנאמר ויאמר דוד לאביגיל ברוך י״י וגו׳ אשר שלחך (שמואל א כ״ה:ל״ב), ואף את צריכה להתברך שנאמר וברוך טעמך וברוכה את (שמואל א כ״ה:ל״ג) (לי״י).
וזכרת את אמתך – א״ר יצחק פסוק זה הזכיר פגם של אביגיל אביגל חסר יו״ד מפני שנתנה בו עיניה כשהיא אשת איש.
ולא תהיה וגו׳ לפוקה – לכשלון, כמו: לפיק ברכים (נחום ב׳:י״א). שאם היית עושה זאת, לא יהיה לך פתחון פה לרדות אדם לדורות הבאים על שפיכות דמים.
ולהושיע אדני לו – שתנקום אתה את נקמתך.
That this not be…an obstacle. As a stumbling block, as in, 'and the stumbling [לְפִיק] of the knees';⁠1 for had you done this, you would not be able to open your mouth to reprove anyone in future generations, concerning bloodshed.
And that my master has avenged himself. That you avenge yourself.
1. Nachum 2:11.
ולא תהיה זאת לך לפוקה – שלא תתפקפק בדבר מלהוציא דין לאמיתו לחייב את שופכי דמים אם לא תהרג עכשיו את נבל, אבל אם תהרג את נבל תהיה הדבר מחר כשתמלוך על ישראל לך לפוקה שתפקפק בדבר להוציא דין לאמיתו ולחייב את שופכי דמים פן ידין כנגדך הנידון וישיב לומר והלא אתה הרגת את נבל על שלא נתן לך משלו, ולשפוך דם חנם כדי להושיע אדוני לו ולעשות נקמה לעצמך.
והיטיב י״י לאדוני וזכרת את אמתך – אינו לשון בקשה אלא לשון נבואה כאדם האומר לחבירו הנה ימים באים כשייטיב לך המקום תזכריני לטובה שמנעתיך מעשות רע, כלומר הנה יום בא שתזכור אותי לטובה כשייטיב י״י לאדוני ותמלוך על ישראל אם תעמיד עכשיו את עצמך לשפוך דם כשיבא לפניך משפט שופכי דמים שתאמר ברוכה אביגיל שמנעתני מבוא בדמים שאילו שפכתי דמו של נבל כשם שעלה בדעתי להורגו עכשיו היה משפט זה לי למכשול ולפוקה שלא הייתי יכול להוציא משפט זה לאמיתו.
ולא תהיה זאת לך לפוקה – כשתצא למלחמה על אויביך לא תפחד לצאת ולא יכשילך עון אם לא תהרוג נבל.
והיטב י״י לאדוני וזכרת את אמתך – פירושו אם תעמוד עצמך מבא בדמים עתיד אתה כשייטב י״י לאדוני וצוך לנגיד תזכרנו לטוב ותאמר ברוכה אביגיל שמנעתני מבא בדמים שאילו לא שמעתי לדבריה הייתי מפחד לצאת למלחמה שלא יכשילני עון שפיכת דמים.
ולא תהיה זאת לך לפוקה – זאת הנקמה שאתה רוצה להנקם בנבל.
לפוקה – כמו: ופיק ברכים (נחום ב׳:י״א), על ענין מכשול. ותרגומו: ליצפא.
ולמכשול לב – כי העון מכשול הלב הוא. והכפל פוקה ומכשול לחזק, כי כן דרך הכתוב.
ויש בו דרש: כי דוד תבע אביגיל לעבירה, ואמרה לו: לא תהיה זאת לך לפוקה על שפיכות דמים, ולמכשול על אשת איש.
ולהושיע אדוני לו – לעצמו, שלא ישפוך דם נקי.
וזכרת את אמתך – כשייטיב י״י לאדוני ותמלוך תזכירני לטובה, כי טובה עשיתי עמך, שמנעתיך מדמי חנם.
ולהושיע אדוני לו – דבריי הם להושיע אדוני לעצמו מן העון שלא תיכשל בשפיכות דמים.
והיטיב י״י לאדוני וזכרת את אמתך – פירוש: כשייטיב י״י לאדוני ותמלוך תזכרני לטובה שמנעתיך מלשפוך דמים, שאין נאה למלך לעשות דבר שלא כדין.
ולא תהיה זאת – היא הגדה מוכחת דבקה בענין עם הקודם. וטעם ולהושיע הלמ״ד בזה כענין למ״ד לפוקה וחבריו שכלם דבקים עם ולא תהיה זאת לך, כי זאת רמז לפעולה שדמה לעשות ר״ל שיהרג את נבל וביתו, כלומר זה לא יזיק ולא יועיל לך, והטעם שזה לא יושיעך, אבל ידך ומעלתך תושיע לך מבלי זה, כי יעשה י״י לאדני (שמואל א כ״ה:ל׳).
הנה להשגת המעלות האלה לא תהיה זאת לפוקה ולמכשול לאדוני ולשפוך דם חנם, רוצה לומר אם אתה תמנע מהרוג את נבל ומהשחית את ביתו לא תמצא עון אחר מונע אותך מהשגת המעלות האלה העתידות לבוא עליך, ובזה רמזה שאם יהרוג את נבל תהיה מיתתו לפוקה ולמכשול לפניו ויענש עליו בהכרח, אם בעולם הזה בענין המלכתו, ואם בעולם הבא בקבול שכרו, ולכן טוב לו שלא ישפוך דם נקי ולא יהיה אז אותו עון לו לפוקה ולמכשול, ולזה אמרה עוד ולהושיע אדוני לו, רצונה בענין ההמלכה והמלחמות שיושיעהו מידי אויביו, והיטב השם לאדוני, רוצה לומר בעולם הנשמות הוא הטוב האמיתי ייטיב לו שם, ולא יהיה שפיכות דם נבל למכשול לפניו. ומה שאמרה עוד וזכרת את אמתך, פירוש שאז בימים ההם תזכור זאת העצה הנפלאה אשר נתנה לך האשה הזאת וישמח לבך בזה, כי תמצא עצמך נקי מרציחת נפש שהיה דעתך להרגו, ולפי שאז תהיה נקי המחשבה תדע ותבין שבצדק כל אמרי פי. וגם אפשר לפרש וזכרת את אמתך שמלבד כל הטענות האלה שזכרה תזכור עוד אותה שאם יהרוג את נבל וישמיד את ביתו עליה תהיה הרעה והיא תסבול אותה ועליה תשפוך חמתו, ולכן בעבורה ראוי שיחדל מזה. ורבותינו ז״ל (מדרש שמואל פרק כ״ג ועיין רלב״ג) אמרו שנבאה בזה שימות מהרה נבל ושיזכרה דוד ללקחה לו לאשה כמו שהיה אחר כך. וכבר נוכל לפרש הפסוקים האלה באופן אחר, והוא שאביגיל רצתה לתת ארבעה טענות אחרות לשאין ראוי לדוד שיהרוג את נבל על חלומותיו ועל דבריו: הטענה הראשונה לפי שלא היה נבל בן מות כפי הדין, יען דוד לא היה עדין מלך ונבל בדברו נגדו לא היה מורד במלכות, וכבר העירו חכמינו ז״ל לזה בפרק קמא דמסכת מגילה, (דף י״ד ע״ב) אמרה אביגיל דוד עדין שאול קיים ועדיין לא יצא טבעך בעולם, והטענה הזאת רמזה במה שאמרה כי עשה יעשה השם לאדוני בית נאמן, רוצה לומר שיעשה ביתו בית מלכות בעתיד, אבל עדין לא נעשה ואינו מלך בהווה ואין אם כן נבל מורד במלכות, ואמרה זה ברמז לכבודו: הטענה השנית היא לפי שהיה דוד תמיד מתעסק במלחמות עם פלשתים ועם יתר האויבים מהאומות, ולהיותו בסכנה מתמדת היה ראוי אליו שלא יחטא לפני האלהים, באופן שעונותיו לא ילכדונו ולא תסור ממנו בחטאתיו השמירה האלהית, וזהו מה שאמרה כי מלחמות השם אדוני נלחם שהם המלחמות שילחם עם האומות, ומה שאמרה ורעה לא תמצא בך מימיך, הוא תפילה לאל שישמרהו ולא תבואהו רעה בכל ימיו: הטענה השלישית לפי שקם שאול לרדפו ולבקש את נפשו ודוד מפני זה בסכנה עצומה כל היום וכל הלילה, ומפני זה ראוי שיעשה מצות לשבשכרם ובזכותם יצילהו השם יתברך מידו ולא יחטא כי יכשל בפשעו, ואל זאת הטענה רמזה באמרה ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך שהוא שאול, ועל כל זה והיה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את השם אלהיך, רוצה לומר שיצילהו השם מידו וישמור את נפשו והוא צרור החיים אשר זכרה כלומר שישמור אותו ממות, ואמרה ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, רצתה ששאול ילך מזן אל זן רודף אחריו כאשר ירדוף הקורא בהרים ולא ימצא מנוח לכף רגלו כאבן המתנועע בקלע, ואף על פי כן השם לא יעזבנו בידו: הטענה הרביעית מפאת הכבוד ושמו הטוב, והוא שעתה בהיותו דוד הולך נרדף בהרים לא יחוש לזה, אבל כאשר יעשה השם לו את הטוב אשר דבר עליו, והוא אשר יצוהו לנגיד ולמלך על ישראל, אין ראוי שיצא עליו שם רע בהתחלת מלכותו ששפך דמים לבקשת השררה ולקחת נכסי נבל, והלא גנאי הוא לו וכדאי בזיון וקצף, וזהו ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדוני וגו׳, ובמה שאמרה והיה כאשר יעשה השם לאדוני וגו׳ וצוך לנגיד, רמזה למה שאמרתי שאינו עדין נגיד ולא צוהו השם עדינה אבל יצוה אותו בעתיד, ולכן לא קראתו בדבריה מלך כי אם אדוני לבדו. הנה אמרה ולמכשול לב לאדוני להעיר שהוא בעצמו יתחרט מזה אחר כך בלבו, כי עם היות שלא יצעק אדם ממנו עליו יהיה דוד עצמו בלבו מתחרט מהיותו שופך דם נבל ויהיה חטאתו נגדו תמיד, וזהו ולמכשול לב לאדוני ולשפוך דם נקי. או נאמר שכוונה בזה שעבירה גוררת עבירה, ואם יעשה הדבר הרע הזה יהיה לו אחר כך לפוקה ולמכשול בהיותו מלך והרשות בידו, לשיהיה נקל בעיניו על כל דבר שיזדמן שיעלה חמתו וימהר לשפוך דם חנם, כי יפותה לבו מפאת התכונה הרעה אשר יקנה מזה להרוג אנשים, וזהו ולא תהיה לך זאת לפוקה ולמכשול לב לאדוני ולשפוך דם נקי, ועם היותו מלך הנה יתחרט מהפועל הרע שיצא מידו, וזהו והטיב השם לאדוני וזכרת את אמתך, רוצה לומר עם כל הטוב אשר ייטיב השם לאדוני שתמלוך על כל ישראל אין ספק שתזכור את אמתך, רוצה לומר שהיא אלמנה סוערה עניה לא נוחמה ויקרא עליך אל השם והיה בך חטא, אחרי אשר אתה הסיבות אלמנותה ועוניה. הנה מכל ד׳ הסבות האלה הכריחתו שישכך חמתו ולא יהרוג את נבל. ולפי שהיו אלה דברים קשים, הוצרכה להקדים שא נא לפשע אמתך שישא חטאה על מה שתדבר נגדו. הנה התבארו הפסוקים בב׳ אופנים נאים מאד, והותרה השאלה השלישית שאין פירוש ולא תהיה זאת לך לפוקה שאחרי מלכותו לא יצוה להרוג את נבל, כי אם שלא יהיה לו אז לפוקה מה שהוא עושה נגדו עתה כמו שפירשתי: והנה מנו חכמינו ז״ל (מגילה פרק א׳ דף יד ע״א) אביגיל בכלל הנביאות, למה שראו בדבריה עתידות במה שאמרה ועתה יהיו כנבל אויביך וגו׳, ובאמרה וזכרת את אמתך וגו׳, לפי פירושם, והנבואה הזאת אינה כי אם מדרגת רוח הקדש אשר תאמר נבואה בדרך כלל, וכמו שפירשתי בענין חנה לא שיאמרו שבא אליה הדבור הנבואיי כדבורה וחולדה, והוכיחו גם כן נבואתה במה שאמרה והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את השם אלהיך ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, כפי הפירוש הראשון האמיתי אשר זכרתי ושהסכימו בו חכמינו ז״ל, וכאשר תתבונן תמצא במאמר המדעי הזה נכללו בו ז׳ שרשים יקרים מסודות המציאות בענין הנפשי:
(המחבר ממציא ז׳ שרשים בהשארות הנפש מפסוק זה) השרש הראשון הוא שנפש השכלית תשאר נצחית מבין שאר חלקי הנפש, כי עם היות שנודה בהיותה הווה, לא יתחייב מזה שתהיה נפסדת, אחרי אשר אין לה סבות ההפסד, ואין חדוש השכל והתהוותו כהויית שאר הצורות וחדושם, ולזה לא ימנע ממנו הנצחיות, והוא בהפך דעת האפיקורוס המאמין שהנפש תכלה ותפסד בהפסד הגוף, וכבר הניח השורש הזה שלמה המלך ע״ה באמרו (קהלת י״ב ז׳) וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, והסתכל שבעפר אמר כשהיה וברוח לא אמר כשהיה, וסבתו אצלי שבתורה ובמצות ישתלם החלק הנפשיי ויקבל עליו שכרו אחרי המות ואין כן הגוף, כי הוא לא ישתלם כלל כי עפר הוא ואל עפר ישוב, ולכן אמר בו כשהיה, רוצה לומר באותו ערך ומדרגה שהיה קודם הבריאה, מה שאין כן ברוח שישוב אבל לא כשהיה, כי אם יותר שלם ומוכן לקבול השכר או לקבול העונש. ובמסכת שבת (פרק כ״ג קנ״ב ע״ב) אמרו, אל האלהים אשר נתנה, תנה לו כמה שנתנה לך, מה הוא בטהרה אף אתה בטהרה. ובמדרש קהלת (דף קי״ד ע״ד) דרשו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, אימתי כאשר ישוב העפר אל הארץ כשהיה, ואם לאו ואת נפש אויביך יקלענה וגו׳, ירצו שישוב העפר אל הארץ בלי לכלוך החטאת כמו שהיה בבריאתו, ואז הרוח ישוב אל האלהים וישאר השכל נצחי וחי. והשורש הראשון הזה רמזה האשה החכמה באמרה והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים:
השרש השני הוא שההשארות ההוא לנפש הוא באיש, ולא יתאחדו הנפשות אחרי צאתם מגופותיהם בהדבקם והתאחדם עם השכל הפועל, כמו שחשבו בזה רבים מהפלוסופים, אבל כל נפש ונפש תשאר נבדלת בעצמה, ועם היות שהמספר והרבוי והפרטיות בדברים אשר בכאן הוא כפי החומר והמקרים ולא יושכל מנין בדברים הנבדלים, הנה יתחלפו הנפשות כפי זכויותיהם וידיעותיהם, כמו שנאמר בשכלים הנבדלים לדעת האומר שאין השתלשלותם בדרך עלה ועלול ועם כל זה הם רבים ומתחלפים. וכבר ביארו השרש הזה חכמי האמת, אמרו בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא פ״ג ע״ב), דרש רבא ואיתמר תאני רב יוסף, מאי דכתיב (תהלים ק״ד כ׳ וכו׳) תשת חשך ויהי לילה? זה העולם שדומה ללילה. בו תרמוש כל חיתו יער, אלו רשעים שבו דומין לחיות. תזרח השמש יאספון, תזרח השמש לצדיקים ויאספון הרשעים. ואל מעונותם ירבצון, שאין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור בפני עצמו. יצא אדם לפעלו, אלו הצדיקים שיצאו לקבל שכרם. ולעבודתו עדי ערב, למי שהשלים עבודתו עדי ערב, הנה אמרו שלכל צדיק וצדיק תהיה מדרגה מתחלפת ונבדלת בעולם הנשמות, ואליו רמזה האשה יראת השם באמרה והיתה נפש אדוני צרורה, רוצה לומר נפשו בפרט ובאיש:
השרש השלישי הוא שאין ההשארות כפי המושכלו׳ והדעות העיוניות כמו שחשבו רבים מהמתפלספים מבני עמנו, (וכבר ביטל הדעת הזה הר׳ חסדאי ז״ל בספרו, והר״י ן׳ שם טוב הרחיב הדבור בזה בספר כבוד אלהים אשר עשה, ישלם השם פעלו), אבל הוא כפי התורה והמצוות והמעשים הרצוים אצלו יתברך, וכבר ביאר זה דוד ע״ה באמרו (שם קי״ט א׳, ב׳, וכו׳) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם, אשרי נוצרי עדותיו וגו׳, אף לא פעלו עולה וגו׳, רוצה לומר שהאושר וההצלחה האמתית הוא בעיון התורה האלהית ובעשיית מצותיה וההתרחק ממצות לא תעשה, וכבר אמתו גם זה חכמינו הקדושים אמרו במשנה (קדושין פרק א׳ דף ל״ט ע״ב) כל העושה מצוה אחת מטיבין לו, ופירשו בגמרא ההטבה הזאת ואמרו שהוא הטוב הצפון לצדיקים, ואמרו שהמוסרים נפשם על קדושת השם מדרגתם בשכר הנפשיי עצום מאד, באמרם הרוגי לוד אין שום בריה יכולה לעמוד במחיצתם, ובמס׳ בבא בתרא (פרק א׳ דף י׳ ע״ב) אמרו שאלו את שלמה איזהו בן העולם הבא? אמר להם אותם שכתוב בהם (ישעיה כ״ד כ״ג) ונגד זקניו כבוד, כי הא דרב יוסף בריה דר׳ שמעון ב״ל וכו׳. וכל זה ממה שיורה שאין הגמול הנפשיי מיוחד למושכלות העיוניות כי אם למצות האלהיות, ואל זה רמזה האשה הגדולה הזאת באמרה, כי מלחמות השם אדוני נלחם, והוא בעשיית המצות, ורעה לא תמצא בך מימיך, והוא בההרחקה מן העבירות, ויקם השם לרדפך, והם הייסורים הממרקים, ובזכות כל זה אמרה והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וגו׳:
השרש הרביעי הוא שההשארות והדבקות הנפשיי אחרי המות אינו מיוחס אל השכל הפועל, כמו שהאמינו הפלוסופים ונטו אליו רבים מחכמי אומתינו שהנפש בו תדבק ובו תתעדן, אבל הדבקות והעונג והשכר הוא מהאל יתברך ועמו יוחדו הנפשות השלמות, אמר איוב (איוב י״ב ט׳) אשר בידו נפש כל חי וגו׳, ואמר שלמה (קהלת י״ב ז׳) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, רוצה לומר שאחרי שהאל יתברך הוא נותן הנפש השכלית כמו שכתוב (ישעיה נ״ז י״ז) ונשמות אני עשיתי, ראוי שאחרי הפרדה מהגוף אליו יתדבק ושבה אל בית אביה כנעוריה. וכבר ביארו זה חז״ל במס׳ חגיגה (חגיגה י״ב:), ערבות רם ונישא שוכן עליו, ערבות שבו צדק ומשפט וצדקה גנזי חיים גנזי שלום גנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידין להבראות וטל שעתיד הקב״ה להחיות בו את המתים, צדק ומשפט, דכתיב (תהלים פ״ט ט״ז) צדק ומשפט מכון כסאך, צדקה דכתיב (ישעיה נ״ט י״ז) וילבש צדקה כשריון, גנזי חיים, שנאמר (תהלים ל״ו י׳) כי עמך מקור החיים, גנזי שלום, שנאמר (שופטים ו׳ כ״ד) ויקרא לו השם שלום, גנזי ברכה, שנאמר (תהלים כ״ד ה׳) ישא ברכה מאת השם, נשמתן של צדיקים, שנאמר (בסימן זה כ״ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את השם אלהיך, ונשמות ורוחות שעתידין להבראות, שנאמר (ישעי׳ נ״ז ט״ז) ונשמות אני עשיתי, וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו את המתים, שנאמר (תהלים ס״ח י׳) גשם נדבות תניף וגו׳, וענין זה המאמר שהדברים האלה כלם הם מפעל ההשגחה האלהית, ולזה יחסום הכתובים לאל יתברך להיותו הפועל אותם, והם צדק ומשפט וצדקה, שהם השגחתו בבני אדם והטבתו אותם בדרך השגחה, וזכרו החיים והשלום והברכה, להיותם שכר יראי שמו, והנשמות שעתידין להבראות, להיותם מפועל הסבה הראשונה ואינם מהשכל הפועל, ונשמות של צדיקים אחרי השלמתם והפרדם מהגופות, לפי שהדבקות וההשארות הוא בו יתברך ולא בשכל אחר, והטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות את המתים, רמזו על שהתחיה תהיה נסיית ובהשגחתו יתברך לא בדרך טבע, ולזה כוונו גם כן באמרם בסוף המאמר (הנ״ל), ושם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך אל חי רם ונשא שוכן עליו, שנאמר (תהלים שם ה׳) סולו לרוכב בערבות ביה שמו, רוצה לומר שהנשמות הנשארות הם שמה במדרגות השכלים כפי מדרגותיהם, וייחסו כל זה לערבות להעיר שהאלוה יתברך הוא המניע הגלגל העליון והוא המשגיח העולם השפל בדברים הנזכרים האלה. והנה לא זכרו שם עונש הרשעים לפי שאין רע יורד מלמעלה, והוא מתחייב אליהם מחטאתם, ע״ד אמרו (שמואל א ב׳ ל׳) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. הנה השרש הזה רמזה אביגיל, באמרה והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את השם אלהיך, רוצה לומר שתדבק בסבה הראשונה יתברך לא בשכל הפועל:
השרש החמשי הוא במהות העונג הנפשיי ושכר עולם הנפשות, שהוא ההשגה האלהית והוא העונג המופלא אשר לא תשוער אמתתו באלה החיים הגשמיים להמנע זה ממנו מצד החומר. ולהיות השכר ההוא השגת הנפש ממנו יתברך מה שהשגתו נמנעת בעודה בגוף, אמרו חכמינו ז״ל (חגיגה פרק ב׳ דף י״ב ע״ב) שהוא האור הגנוז לצדיקים לעולם הבא ויתמיד זמן בב״ת, ויתחלפו בו מדרגות האנשים כפי התחלפם באהבה והעבודה בעוד בחיים חיותם בגוף ונפש, וההשגה הזאת תתחבר אליה העונג האלהי, למה שהיה כמו שזכר החוקר (אריסטו) במה שאחר הטבע, העדון והערבות משיג ממשיגי ההשגה, וההשגה ההיא נקראת חיים, כי כל מושכל ושכל בפעל הוא חי, כמו שביאר הפילוסוף באותו מקום, וכבר העירו חז״ל (ברכות י״ח ע״א) גם כן לזה באמרם צדיקים אפילו במותם הם חיים. ובמדרש תהלים (ריש מזמור ל׳) אמרו, יעלזו חסידים בכבוד, באיזה כבוד? בכבוד שעושה הקדוש ברוך הוא אל צדיקים כשנפטרין מן העולם ואז מקלסין אותו, אמר ר׳ חייא ב״ר יוסי אין בין הצדיקים חיים למתים אלא הדבור בלבד והם מקלסין להקדוש ברוך הוא הוי ירננו על משכבותם. ואליו רמזו גם כן באמרם (ברכות פרק ב׳ דף י״ז ע״א) צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, ירצו בעטרות זכויותיהם ומעשיהם הטובים, וזיו השכינה הוא השפע וההשגה התמידית שיהנו ויערבו עמה. ואליה רמזה אשת חיל זאת באמרה והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, רוצה לומר בצרור ההשגה והשפע שנקרא חיים, או בקבוץ השכלים הנבדלים שהם חיים באמת:
השרש הששי הוא שלא היה ההשארות לבד לנפשות השלמים שישארו במושכלותיהם או במעשיהם הנרצים, אבל גם הרשעים נשארים נפשותיהם להענש בעולם הנפשות, וזה ממה שיורה שאין עונש הנפש שתפסד בהפסד הגוף כדעת קצת מחכמי אומתינו, אבל הוא שתשאר בחיים הנפשיים ושם תקבל עונשה, ומזה יתבאר שאין הנפש השכלית הכנה כדברי אלכסנדר (אלכסנדר מוקדון), כמו שבא בח״ג מספר הנפש, וכמו שיראה שנטה אליו המורה בפרק ס״ט חלק א׳ מספרו, אבל באמת נפש האדם אשר היא צורתו הוא עצם רוחני מוכן אל ההשכלה ובלתי משכיל בפעל בעצמו, ולכן היתה נשארת אחרי המות אם לקבל השכר ואם לקבל העונש, וכבר אמתו זה בפרקי ר׳ אליעזר, אמרו כל הנפשות חוזרות ונאספות איש אל דור אבותיו ואל עמיו, הצדיקים עם הצדיקים ורשעים עם הרשעים, שכן הוא אומר (בראשית ט״ו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום וגו׳. ובמדרש קהלת (דף צ״ד ע״א) אמרו, תאנא אחת נשמתן של צדיקים ואחת נשמתן של רשעים כלם עולות למרום, אלא שנשמתן של צדיקים הם נתונות באוצר, ונשמתן של רשעים מטרפות בארץ, הוא שאמרה אביגיל לדוד ברוח הקודש, והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף וגו׳:
השרש השביעי במהות עונש הרשעים, והוא שאין עונשם ההפסד וההעדר הגמור, אבל הוא עונש מופלג וצער מתמיד אשר לא ידומה מהותו באלה החיים, להיות הנושא שם דק רוחני משיג מאד מה שיגיעהו. וכבר נמצא בזה דעות לחכמינו ז״ל, מהם אמרו שהוא אש דק מעניש בגבול נמרץ, באמרם אש שלנו אחד מששים בגיהנם, ויכנו העונש ההוא אל היותם נדונים לשריפה, להיות האש היותר דק שבפעולים, ולהיות הנפש רוחנית דקה ביחס עובי גשמיותה, ויתחלפו ג״כ מדרגות העוברים בזה, שקצתם נדונים י״ב חדש, ומהם נדונים לדורי דורים וכמו שבא במס׳ ר״ה (ראש השנה י״ז:), והרמב״ן זה דעתו בשער הגמול אשר לו. ובפרקי ר׳ אליעזר (פרק ל״ד) אמרו מה בין נפשות של צדיקים לנפשות של רשעים? תניא ר׳ אליעזר אומר נפשות של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, ונשמתן של רשעים רוממות והולכות תדיר, הללו במנוחה והללו אין להם מנוחה, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, ר״ל שכמו שהאבן בקלע יש לה תנועה מבולבלת, פעם למעלה ופעם למטה, פעם ביושר ופעם בסבוב, לסבת המכריח יכריחנה על זה הערבוב, כן ימצא בעולם הנשמות לנשמתן של רשעים מהערבוב והבלבול מפאת המכריח המעניש אותן, וזה צער נפלא להן היותן נעות ונדות מענין רע יוצא מן הטבע לענין רע, ולא תסור מהיותה בעונש עד תום הזמן המוגבל לענשה אם מעט ואם הרבה או בב״ת כפי מה שגזרה חכמתו ית׳, ואל זה רמזה האשה היקרה פום ממללת רברבן, באמרה ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, והבן אמרו בתוך כף הקלע, שגם בזה לא תהיה נפש אויביו כאבן, שעם כל תנועת׳ המבולבלת בקלע הנה תצא משם ותבקש מקומה ושם תנוח במקומה הטבעית, אבל נפש הרשע לא תהיה כן, כי יקלענה ענשה ותמיד תהיה בתוך כף הקלע לא תצא משם ולא תשוב למקומה ולא תמצא מנוח לכף רגלה. הנה שבעת השרשים האלה נכללו במאמר הזה, והראיתיך על אבן אחת שבעה עינים, והוא מה שיורה שרוח ה׳ דבר בה ומלתו על לשונה:
ולשפך דם חנם – איתא במסרה רבתא במערכת אות הוא״ו כל תיבותא דיתירים וא״ו וקמצין חטפין ותמן כתוב לשפוך דם נקי דאביגיל ולא נמצא במקרא רק זה הפסוק שכתוב ולשפך דם חנם ובכל הספרים הוא בלא וא״ו והוא מן התימא ולי יש לומר דאולי ואת היתה קריאת בן נפתלי ודברי בעל מסרה זו מיוסדים עליה כמ״ש אצל תדרוש רשעו בל תמצא (תהלים י) ואין אנו סומכים על קריאתו.
לפוקה – אף הוא ענין מכשול, כמו: ופיק ברכים (נחום ב׳:י״א).
ולא תהיה זאת לך לפוקה – רוצה לומר: כשתמלוך לא יזיק לך כלל דברי חרפת נבל להיות מבוזה בעבור זה בעיני העם, ואפילו למכשול לב אדוני לא יהיה, כי לא תחוש אז לדברי נבל כזה, וכאשר לא תמיתהו, תוסר מן הקלון כי לא יאמר אז עליך שדרכך לשפוך דם חנם ולהושיע לעצמך בכח זרועך, וכאלו אמרה הן עתה עוד היותך נרדף בהרים מפני שאול, חושש אתה לחרפת נבל, אבל לא תחוש במה שיאמרו שאתה שופך דם חנם ומושיע לעצמך בכח זרועך, היות עכשיו אין מעלתך גדולה כל כך לחוש לדברים כאלה, אבל לאחר שתמלוך, נהפוך הוא. (והנה באמת בהבנת הדברים האלה, אליה וקוץ (בה), בהקטין עתה מעלתו, ולזה שאלה בראשית אמריה: שא נא לפשע אמתך).
והיטב ה׳ לאדוני – רוצה לומר: הן ידעתי כאשר ייטיב ה׳ לאדוני וימלוך כאות נפשו, זכור תזכור את אמתך, להחזיק לי טובה על העצה היעוצה, למנעך מבוא בדמים.
לפוקה – נרדף למכשול, ועקרו פוק הקרוב לנפק בל״א וענינו הוצאה ונדנוד ממקום למקום, ותפק לרעב נפשך (ישעיהו נ״ח:י׳) ותוציא, יחזקום ולא יפיק (ירמיהו י׳:ד׳) ולא יתנודדו.
וזכרת את אמתך – ביום חובתך תזכרני ותודה לי כי מנעתי ממך שפוך דם חנם ותשמח בראות עצמך חף מפשע.
וְלֹ֣א תִהְיֶ֣ה זֹ֣את | לְךָ֡ הנקמה שאתה רוצה להנקם בנבל1 לְפוּקָה֩ לכשלון2 וּלְמִכְשׁ֨וֹל3 לֵ֜ב לַאדֹנִ֗י, שאם היית עושה זאת לא יהיה לך פתחון פה לרדות אדם על שפיכות דמים4, וְדברי הם כדי שלא5 לִשְׁפָּךְ-דָּם֙ חִנָּ֔ם וּלְהוֹשִׁ֥יעַ אֲדֹנִ֖י שלא יהיה ל֑וֹ עוון6, וְהֵיטִ֤ב וכאשר יטיב7 יְהוָה֙ לַֽאדֹנִ֔י וימלוך כאות נפשו8, וְזָכַרְתָּ֖ תזכור לטובה9 אֶת-אֲמָתֶֽךָ שמנעתיך מלשפוך דמים שלא כדין10: ס
1. רד״ק.
2. רש״י. ואף הוא ענין מכשול, מצודת ציון.
3. ראה ביאורו של מלבי״ם המבאר שיש הבדל בין פוקה ומכשול, שפוקה הוא כשמוציא לחוץ דבר הסגור.
4. רש״י.
5. רי״ד.
6. רי״ד. ורש״י ביאר ״ולהושיע אדני לו״ שתנקום אתה את נקמתך.
7. רי״ד.
8. מצודת דוד.
9. רי״ד. ובמדרש א״ר יצחק פסוק זה (לב להלן) הזכיר פגם של אביגיל (אביגל חסר יו״ד) מפני שנתנה בו עיניה כשהיא אשת איש, ילקוט שמעוני.
10. רי״ד.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144