×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ט) וַיָּבֹ֙אוּ֙ נַעֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיְדַבְּר֧וּ אֶל⁠־נָבָ֛ל כְּכׇל⁠־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּשֵׁ֣ם דָּוִ֑ד וַיָּנֽוּחוּ׃
And when David's young men came, they spoke to Nabal according to all those words in the name of David, and waited.
תרגום יונתןמדרש שמואלרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתוֹ עוּלֵימֵי דָוִד וּמַלִילוּ עִם נָבָל כְּכָל פִתְגָמַיָא הָאִלֵין בִּשְׁמָא דְדָוִד וּפְסָקוּ.
ויבאו נערי דוד וידברו וגו׳ וינוחו. מהו וינוחו נעשים מחנה. תמן תנינן ארבעה דברים פטרו במחנה. מביאין עצים מכל מקום ופטורים מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב. רבי יהודה ברבי אלעאי אמר שנים עשר אלף כמחנה מדין. ר׳ חנינא אמר מאה איש כמחנה גדעון. ויבא גדעון ומאה איש וגו׳ (שופטים ז׳:י״ט). אמר ר׳ יוסטא בר שונם אלו נאמר במחנה הייתי אומר כדבריך כשהוא אומר בקצה המחנה לית את שמעת מינה כלום. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי מייתי לה מהכא ויבאו עבדי דוד וידברו אל נבל וגו׳ וינוחו. מהו וינוחו. נעשין מחנה. ורבנן דקסרין מייתי לה מהכא כי לעת יום ביום יבאו על דוד לעזרו עד למחנה גדול כמחנה אלהים (דברי הימים א י״ב:כ״ג). וכמה היא מחנה אלהים עשרה. עשרה נכנסים לבית הכנסת ונעשים מחנה.
וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד וינוחו – יגעים היו מטורח הדרך, ונזדרזו למצות דוד, ולא נחו עד שדברו אליו, ואחר כך וינוחו. ויונתן תרגם: ופסקו, כלומר: פסקו מלדבר עוד, עד שישמעו תשובתו.
And spoke to Novol in accordance with all these words, in Dovid's name, and then they rested. They were tired from traveling, yet they were quick to execute Dovid's command, and did not rest until they spoke to him, and afterward they rested. Targum Yonson renders, however, and they ceased, i.e., they stopped speaking further, until they would hear his reply.
ויבאו וידברו אל נבל וגו׳ וינוחו – כלו׳ לאחר שאמרו דבריהם פסקו ושתקו, וכן מתרגמ׳: ופסקו.
וינוחו – פירושו משתמו דבריהן ועשו שליחותן נחו.
וינוחו – תרגם יונתן: ופסקו מלדבר עוד עד ששמעו תשובת נבל.
ויתכן לפרשו: וינוחו – מיגיעתם מן הדרך. וספר זה בעבור זריזותם, כי לא נחו עד שדברו לו הדברים בשם דוד.
וינוחו – מנוחת תנועת הדבור כמו שפרש המאיר לארץ.
וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד וינוחו – הרצון בזה אצלי כי להתפרסם רוע תכונת נבל לא דברו אליו אלו הדברים תכף בואם אבל נחו והמתינו העת הראוי לדבר לו מזה ואז דברו אליו ככל הדברים האלה שסדר דוד בפיהם שהיה בהם מפיוס הלב הרבה ועם כל זה היתה תשובת נבל בזה האופן מן הקושי שנזכר בזה המקום.
והנה ספר הכתוב שדברו אל נבל כל הדברים האלה בשם דוד וינוחו, וכתב הרב המורה בפ׳ ס״ז ח״א, שפירושו עמדו מדבר, להגיד שלא אמרו עוד דברים אחרים יהיו מחייבים ומכריחים לנבל להשיבם קשות. ואפשר אצלי לפרש וינוחו שנחו מעמל הדרך, שאחרי שדברו הדברים האלה מיד וינוחו במושבו של נבל, כי לקחו חזקה בבית ושמו שם כליהם קודם שישיבם דבר. והיה נבל חרה אפו לפי שבאו עשרה נערים יחד וראה אותם רבים וחרה אפו ג״כ לפי שחנו בביתו קודם שידעו תשובתו, ולפי שהיה כילי ורע התכונה חשב שיצטרך כל המזון אשר היה לו מוכן לגוזזיו לתת להם להיותם עשרה. ולמה שהיו שואלים מזון לדוד ולשש מאות איש אשר אתו.
וינוחו – מלשון מנוחה, רוצה לומר נחו מדבריהם.
וינוחו – שבתו ונחו מדבריהם, ולא דברו עוד מאומה.
השאלות:
מהו וינוחו?
ויבואו נערי דוד וידברו וכו׳ גם זה הוצעה להודיע פחיתות נבל,
א. שאחר שספר מהות השליחות שהיו דברי ריצוי ותחנונים ולא היה בם שום דופי שבעבורו יבזה אותם ויחרפם, הקדים לבל תחשב שהנערים שינו את הדברים על זה אמר כי דברו ככל הדברים האלה בלא שינוי,
ב. בל תחשב שדברו זאת בשם עצמם ולכן עט בהם על זה אמר כי דברו בשם דוד
ג. בל תאמר שאחר כך הוסיפו דברים שבעבורם עלתה חמתו עליהם על זה אמר וינוחו ולא דברו אח״ז מאומה.
וינוחו – פסקו מדבר עוד, ע״ד וינח ביום השביעי שהוראתו וישבת ממלאכתו.
וַיָּבֹ֙אוּ֙ נַעֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיְדַבְּר֧וּ אֶל-נָבָ֛ל כְּכָל-הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה שציוה עליהם דוד לומר, ואמרו אותם בְּשֵׁ֣ם דָּוִ֑ד בלא שינוי והוספה1, וַיָּנֽוּחוּ מדבריהם2, ולא דיברו עוד3 עד שישמעו תשובת נבל4:
1. מלבי״ם.
2. תרגום יונתן, מצודת ציון. רד״ק מבאר כי יתכן לפרש שנחו מהדרך ועשו זאת רק לאחר שמילאו את מצוות דוד. ורלב״ג מבאר באופן אחר, ולפיו הם לא דיברו אליו מיד אלא נחו מעט ומצאו עת ראוי לדבר איתו. ויתכן שנבל כעס גם כן על כי ראה שנחים עשרה נערים בביתו לפני שיתן תשובתו, אברבנאל.
3. ר״י קרא, מצודת דוד.
4. ולמרות שיגעים היו מטורח הדרך, נזדרזו למצות דוד, ולא נחו עד שדיברו אליו, רש״י. מלבי״ם מבאר שהכתוב בא להודיע את פחיתות נבל, שהנערים לא שינו את הדברים אלא אמרו אותם כמו שדוד אמר להם, וגם דיברו בשם דוד, וכדי שלא תאמר שאח״כ הוסיפו דברים שבעבורם עלתה חמתו עליהם, אמר וינוחו, שלא דברו אחרי זה מאומה.
תרגום יונתןמדרש שמואלרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144