תן חלק לשבעה וגו׳ – תניא, רבי יהושע אומר, תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי פסח, וגם לשמונה – אלו שמונת ימי החג, וכשהוא אומר וגם – לרבות עצרת ורה״ש ויום הכפורים.
1 (עירובין מ׳:)
תן חלק לשבעה וגו׳ – רבי אליעזר אומר, תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי שבת, וגם לשמונה אלו שמונת ימי מילה2. (מ״ר)
תן חלק לשבעה וגו׳ – רבי נחמיה פתר קרא בנשיאים, תן חלק לשבעה דכתיב ביום השביעי נשיא לבני אפרים, וגם לשמונה – דכתיב ביום השמיני נשיא לבני מנשה.3 (מ״ר)
תן חלק לשבעה וגו׳ – רבי יהודה פתר קרא במלואים, תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי המלואים, שנאמר כי שבעת ימים ימלא את ידכם, וגם לשמונה דכתיב ויהי ביום השמיני וגו׳.4 (שם)
תן חלק לשבעה וגו׳ – רבי עזריה אומר, תן חלק לשבעה זה דור שמל משה את ישראל לשבעה דורות, וגם לשמונה – זה דור שמל יהושע לשמונה דורות.5 (שם)
תן חלק לשבעה וגו׳ – רבי הונא אומר, תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי נדה, וגם לשמונה – אלו שמנת ימי מילה.6 (שם)
תן חלק לשבעה וגו׳ – רבי לוי אמר, תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי סוכה, וגם לשמונה – זה שמיני עצרת.7 (שם)
1. מפרש בגמרא דחלק זה היינו לברכה, ופירש״י שמברכים כל יום מקדש ישראל והזמנים, אבל בפירוש פסוק זה פירש דהיינו לענין קרבנות צבור, תן חלק לשבעה קרבנות צבור של שבעת ימי פסח וכו׳, וכתב מהרש״א כאן דשני הפירושים חד הן, דברכת מקדש ישראל והזמנים שבתפלת מוסף הם במקום קרבנות, אך זה תמוה, שהרי ברכה זו היא גם בתפלת שחרית, [ויתכן דכונתו לתפלות שבכל שבעת הימים, ובתפלות שחרית שבחוה״מ אין ברכה זו], אבל באמת הנה דרשות שונות הן ע״פ אגדות שונות. ואמנם המשך לשון הפסוק נוח יותר לפירושו בענין קרבנות דהוי פי׳ הלשון כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ פן יחרב הבית ולא תקריבו עוד ויועילו קרבנות הראשונים לבטל הרעה, ולהפי׳ שבגמרא צריך לפרש בפשיטות לתת חלק להימים הבאים כי אי אפשר לדעת מהרעה העתידה, לכן צריך לדאוג לעתיד, וכן צריך לפרש בכל הדרשות הבאות, ועוד נפרש בזה.
2. אולי הפי׳ כמ״ש בביצה ט״ז א׳ במדתו של שמאי הזקן שכל מה שהיה קונה דבר טוב בכל ימי השבוע היה אומר זה לשבת, וזוהי הכונה כאן אלו שבעה ימי שבת דבכל השבעה ימים צריך לכוין לתת חלק לשביעי, דהיינו ליום השבת, וכן במילה, שמאז נולד הולד צריך להכין עצמו לסעודת יום השמיני, והוא משום דלסעודה זו יש מעלה יתירה וכמ״ש בתנחומא פ׳ תצוה אפילו אדם ממשכן עצמו ועושה סעודה במילה, וע׳ מש״כ בתו״ת פ׳ וירא בפסוק ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק דסעודה זו חיובה מן התורה, וע״ע מש״כ בר״פ תזריע. וגם י״ל דתפס שני דברים אלו, שבת ומילה, ע״פ המבואר במדרשים [ובמ״ר כאן] שאמר אליהו להקב״ה, רבש״ע, אפילו אין ביד בניך אלא זכות שתי מצות משבת ומילה כדאי שתרחם עליהם, ולכן דרוש לחבבם בהכנות בעוד מועד. ומה שסיים הפסוק כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ – יש לפרש לפי הענין כי לא תדחה את ההכנות למחר, דלא תדע מה רעה תוכל להיות מחר, ואולי לא תוכל למחר להכין.
גם יש לפרש כלל הדרשות הקודמות לענין פסח וחג ועצרת ור״ה ויוהכ״פ כי כולם ימי הדין הם, שבהם נדונין על ענינים מיוחדים, ואמר, כי לא תדע מה רעה יהיה, ולכן לכשתשמור אותם תרוחם ותנצל מרעה, וכן שבת מצלת מגיהנם וכן מילה.
3. ר״ל אע״פ שאפרים ומנשה הם משבט אחד של יוסף, וכל אחד לעצמו הוא חצי שבט, אפ״ה יחשבו קרבנותיהם כמו קרבנות שאר השבטים, שלכל אחד מיוחד לו יום תמים כמש״כ ביום השביעי נשיא לבני אפרים וביום השמיני נשיא לבני מנשה, וזה הוא שמרמז הכתוב תן חלק של שבט [יוסף] ליום השביעי כולו וגם חלק של אותו השבט ליום השמיני כולו, ואמנם צ״ע איך יתפרש לפי״ז סוף לשון הפסוק כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ, ואולי יתפרש ע״פ מש״כ רש״י כאן כי לא תדע מה יהיה רעה אם יחרב הבית ולא תקריבו עוד ויועילו קרבנות הראשונים, יעו״ש. וזהו שאמר תן חלק וכו׳ כמש״כ יום מיוחד לקרבנות של חצי שבט זה ויום מיוחד לקרבנות של חצי שבט זה, כי לא תדע וכו׳, ר״ל פן יחרב הבית ויועילו קרבנותיהם של אלו.
4. נראה דר״ל דלא נימא דעיקר קדושת היום היה או בשבעת ימי המלואים או ביום השמיני אבל לא בשניהם, משום דלא מצינו מפורש הצווי על שניהם, אלא דשניהם קדושים ומכובדים. והמשך לשון הכתוב כי לא תדע וכו׳ יתפרש ע״ד הבאור באות הקודם, ור״ל אולי יועילו קרבנות של אלה או של אלה.
5. מאברהם ועד משה שבעה דורות, אברהם יצחק ויעקב, לוי קהת עמרם ומשה, ויהושע הוא דור שמיני. ונראה הכונה דאע״פ שלא נמולו מעצמן עד דור משה ויהושע אפ״ה יהיו חשובים בעיניך לחלק להם כבוד ולא לרנן אחריהם על זה, יען כי מה שלא נמולו עד אז היו סבות בדבר משום סכנת דרכים ועוד כמבואר ביבמות ע״ב א׳. וזהו שסיים הפסוק כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ, ר״ל כי לא תדע מה שאפשר להיות רעות שיניאו מלקיים מצות מילה, ולכן לא תרנן גם על המניעות שהיו בימי משה ויהושע, כמבואר.
6. זה יתבאר ע״פ מ״ש בשבועות י״ח ב׳ כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הוויין ליה בנים זכרים, וזהו שאמר תן חלק לשבעה לזמן שבעת ימי נדה דהיינו סמוך לוסתה, ומפני זה תזכה לתת חלק למצות מילה ביום השמיני, דהיינו שתוליד בנים זכרים, ומה שסיים הפסוק כי לא תדע מה יהיה רעה וגו׳, יתבאר ע״פ מ״ש שם בגמרא בשבועות כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה אפילו היו לו בנים כבני אהרן הם מתים, ופשוט דמיתת הבנים בחיי האבות אפשר להמיט רעות רבות על חיי המשפחה, ואמר על זה כי אם לא תהיה זהיר בענין זה לא תוכל לשער את הרעות שאפשר לבא לסבה זו.
7. איירי לענין קרבנות החג כפירש״י בפסוק זה וכמו שבארנו למעלה אות ט׳ יעו״ש. ולא אוכל לכוין דברי התרגום כאן שכתב וז״ל, הב חולק טב מן זרעא לחקלך בתשרי ולא תתמנע מלמזרע אף בכסליו וכו׳, וכמה נפלא הדבר, שהרי כסליו הוא החודש התשיעי ואיך זה יתרגם כן הלשון וגם לשמונה, ולא שייך לומר כי ט״ס כאן שצ״ל בחשון, יען כי באמת זמן רביעה שניה היא בכסליו כמבואר במס׳ תענית, ובהכרח צ״ל דמפרש וגם לשמונה – לאחר שמונה, וכמו ויהי לשבעת הימים (פ׳ נח) שפירושו לאחר שבעת הימים.