Kohelet 11 – קהלת יא‏ – Mikraot Gedolot

אֲרוּם אִם יוֹמִין סַגִּיאִין חָיֵי אֱנָשָׁא בְּכוּלְּהוֹן חָזֵי לֵיהּ לְמֶחְדֵּי וּלְמֶעְסַק בְּאוֹרָיְתָא דַּיָי יְהֵי דְכִיר יָת יוֹמֵי חֲשׁוֹכָא דְּמוֹתָא וְלָא יֵיחוֹב אֲרוּם סַגִּיאִין אִנּוּן יוֹמַיָּא דְּיִשְׁכּוֹב שְׁכִיבָא בְּבֵית קְבוּרְתָא [דְחָמֵי לֵיה] לְקַבָּלָא דִּינָא מִן שְׁמַיָּא בְּחַיּוֹהִי דִי רְחִים כָּל זְמָן דְּיֵיתֵי עֲלוֹהִי פּוּרְעָנוּתָא עַל הֲבָלוּתָא דִי עֲבָד.

כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה – יִשְׂמַח בְּשִׂמְחַת הַתּוֹרָה, וְיִזְכֹּר אֶת יְמֵי חַיֵּי הַחשֶׁךְ, אֵלּוּ יְמֵי הָרָעָה. כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ, תּוֹרָה שֶׁאָדָם לָמֵד בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֶבֶל הִיא לִפְנֵי תּוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.

ואן עאש אלאנסאן סנינא כת׳ירה ופי גמיעהא יפרח, פיגב אן יתד׳כר אייאם אלצ׳לאם אנהא אכת׳ר, וגמיע מא חל מסתחיל.

וגם אם יחיה האדם שנים רבות, ותהיה לו שמחה בכל חייו. צריך שיזכור שימי החושך הם רבים (וצריך להתכונן לזה). וכל מה שהאדם מקבל (כל מה שנוחת עליו) מתנדף (מתאדה).

בכולם – ובכולם ישמח ראוי שיזכור.

כל שבא – וכל מה שכבר בא הבל.

בכולם ישמח – יהי שמח בחלקו ובלבד שיזכור את ימי החשך וייטיב מעשיו שינצל מהם, והם ימי מיתת עולם, הם ימי הרשעים.

כי הרבה יהיו – באותן הימים יותר מימי החיים.

כל שבא – עליו יהי הבל וחשך. יש הבל שהוא לשון פורענות וצדו,⁠^א כמו בהבל בא ובחשך ילך (קהלת ו׳:ד׳).

א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1. בכ״י לונדון 27298: ״וצרות״. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5 חסר: ״וצדו״.

Let him rejoice in all of them – Let him be happy with his lot, provided that he remembers the days of darkness and improve his deeds so that he be saved from them; and these are the days of eternal death, they are the days of the wicked.

For they will be many – In those days, more than the days of life.⁠¹

All that comes – Upon him will be punishment and darkness. "הֶבֶל" sometimes is an expression of punishment and troubles, as in, "for he [the stillborn child] comes with troubles הֶבֶל and departs in darkness.⁠"²

1. I.e., the days of darkness, when he will be in his grave, will be many more than the days of his life. (Metzudat David)

2. Above 6:4.

כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח – במעשים טובים ויסגל במצות וזכיות לעצמו.

ויזכור ימי החשך – ימי הקבורה.

כי הרבה יהיו כל שבא הבל – כל אדם שהוא בקבר שהם הבל לא יעשה שם לא זכות ולא מצוה ולא יהלל שם לבוראו שנאמר לא המתים יהללו יה וכו׳.

כי – אלו ידע האדם שיחיה שנים רבות וישמח בכולם, כשיזכור ימי החשך שהם ימי הקבר כי הרבה יהיו, ימר לו האור הנזכר.

וכל שבא הבל – ענינו: יבין כי כל שבא לעולם, כמו: דור הולך ודור בא (קהלת א׳:ד׳) הוא הבל.

FOR IF A MAN LIVE MANY YEARS. [Even] if a person were to know that he would live many years and rejoice in all of them, the light, earlier mentioned,⁠¹ will grow bitter² when he recalls the days of darkness. That is, the days of the grave, for they shall be many.

All that cometh is vanity means: “A man should understand that everything that comes into this world is vanity.”³ Compare: A generation cometh and a generation goeth (1:4).

1. In verse 7.

2. The sweet light mentioned in verse 7 will grow bitter.

3. It does not last.

בכולם ישמח – טוב לו לשמוח בחלקו כל ימיו, ולעשות טוב.

כל שבא הבל – כל אותן הימים שבא בקבר הנם הבל, ואין בהם מצות.

כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח ויזכור את ימי החשך שבקבר כי הרבה יהיו וגו׳.

כי אם שנים רבות יחיה האדם בכולם ישמח ויזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו כל שבא הבל במילה ״בכולם״ צריך להוסיף ו׳ החיבור, כמו ״שמש ירח״ (חבקוק ג:יא) ״אדם שת אנוש״. ה-ו׳ במילה ״ויזכור״ היא כמו הפ׳ הרפה המשמשת לחיבור בשפה הערבית¹, כמו ״והארץ היתה תהו״ (בראשית א:ב) ״וישמע אברהם אל עפרון״ (בראשית כג:טז). כוונת הפסוק היא שהאדם, אפילו הוא חי תקופה ארוכה ביותר ושנים רבות, ובנוסף לכך הוא שמח ומעולם בכל חייו לא חווה כאב או מצוקה, בכל זאת עליו לזכור את המוות אשר אין מנוס ממנו לכל יצור חי המורכב מחומרים מנוגדים, ואסור לו לשכוח זאת ולהזניח את ענייניו. עליו גם לדעת שתקופת החיים – אפילו אם היא ארוכה – היא קצרה עד כדי חוסר חשיבות ביחס לזמן שיבלה בקבר ובמוות שהוא מקום החושך אשר אין בו אור, כפי שנאמר עליו ״צלמות ולא סדרים״ (איוב י:כב). לפיכך אם האדם ער ומודע לכך וחושב על המוות ואינו שוכח את העניין, אז הוא לא יוטעה בגלל אורך חייו ונעימותם, אלא ישים את המוות מול עיניו תמיד ולא יתעלם ממנו. דבר זה יגרום לו שלא יעסיק את חושיו וכוח השגתו בדברים המביאים תענוג רגעי, אלא בדברים שיביאו לו אור בתקופת החושך המתמשך והרצוף אשר אין בו אור. ״כל שבא הבל״ הכוונה היא שכאשר הוא חושב על המוות ומכיר בצורה וודאית את נצחיותו וזמנו הארוך, במקרה זה בהכרח כל מה שעבר בחייו יהיה קל ערך בעיניו, כגון השמחות והתענוגות ותהפוכות הזמן, והוא ידע שכל זה הזיה שאין בה ממש, ודבר זה יגרום לו להתנזר מן העולם ולעזוב את השגת החושים הגופניים ולעסוק בהשגות הרוחניות האמיתיות הקשורות לנפש, ובאמצעותן הוא יזכה לחיי נצח. לפיכך הוא תיאר לאחר מכן את ענייני הפרישות והזכיר את הזקנה והמוות, וסיים באובדן הגוף והתפרקותו לעפר וחזרת הנפש אל צור מחצבה ״והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה״ (קהלת יב:ז) כפי שיבואר בהמשך.

1. לפי תנחום המילים ״ובכולם ישמח״ הם חלק מפסוקית התנאי, ואילו המשפט העיקרי מתחיל במילה ״ויזכור״.

הנה אם שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח אם ידרוך להשיג המושכלות, כי אי אפשר לו שיגיע אל גבול לא יוכל עוד להוסיף על חכמתו, ואעפ״י שיש להשגות האנושיות קץ וגבול, וזה מבואר למי שעיין בדברינו בראשון מספר ״מלחמות י״י״. ולזה ראוי לו שישתדל בקנין השלמות במושכלות תמיד כפי מה שאפשר, ובכלם יזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו (שם שם, ח). וכל מה שבא אחר מותו לו מהשלמות הוא הבל, ולזה צריך שיזדרז לקנות מהשלמות כפי מה שאפשר לו בעת שיוכל על זה, כי אחר המות אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה כמו שקדם.

והכלל העולה מהדברים מבואר עם מה שהישרנו אליו בבאור דברי זאת הפרשה.

כי אם – יראה כי אם עוד רבות בשנים יחיה האדם אשר בכלם ישמח מרוב כל עשר וכבוד. הנה כשיזכור ימי החשך הבאים אחר מיתתו כי הרבה יהיו ימי אפלתו לאין תכלית על דרך מה שאמר למעלה כי בחשך בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה. והמשורר אמר (תהלים מ״ט) תבוא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור. אך אם לא ברך נפשו בחייו לאור באור החיים אחרי מותו הנה כל שבא עליו מן הטוב ההוא ראוי ומחוייב להיות נחשב בעיניו להבל וריק ולזה בנקל ראוי בטבעו להסתפק בטובות ההנה בכדי הצורך לבד והשאר מן המותר יחרים לאלהיו להפנות מעסקיו לעבודתו.

ועם זה השלים זה החלק הה׳ וחתם בו כעין שחתם עם הכח השכלי באמרו כי החיים יודעים. גם אהבתם. וחלק אין כי כמ״ש את זה לעומת זה חבר החכם והוא נכון מאד להוכיח האדם מפאת כחו המתעורר ולהיישירו אל הנכון בכוונתיו בכל פעולותיו.

ומעתה – יתחיל החלק הששי בתוכחתו עמו מצד החלק הבשריי והוא החלק הבהמיי והפחידו בחולשת בנינו ורפיון כח הרכבתו והכרחיות חבורו והפרדו. וזרזו שיחוס על נפשו להשאירה בחיים בטרם ילך ואיננו נמצא צולע מב׳ צלעותיו.

כי אם שנים רבות¹ יחיה האדם בכולם ישמח. ואמרתי שחיי העולם הזה טובים מאוד לשכלנו הכוחיי להשלימו², כי גם שיהיו החיים ארוכים הרבה, ׳בכולם ישמח׳, שיוסיף תמיד שלימות שישמח בו שמחה של תורה³, כאמרם ז״ל (אבות פ״ב מט״ז) ׳לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה׳⁴: ויזכור את ימי החושך כי הרבה יהיו. וראוי שיזדרז להשיג כל מה שיוכל מהשלימות בעודו באלו החיים אשר זה תכליתם⁵, ׳ויזכור את הימים׳ שיבואו אחר המוות שהם ׳חושך׳ מהשגת זה האור הרוחני⁶, ולא יבטל מלהשתדל להשיגו באלו החיים, ׳כי׳ אמנם ימי החושך אחר המוות, אשר בם יבטל מהשגת זה ה׳אור׳, ׳הרבה יהיו׳, כאמרם ז״ל (עירובין סה.) ׳כמה ננום בהנך שני דאריכי וקטיני׳⁷: כל שבא הבל. כי אמנם התכלית המושג במעשים הנעשים בשם האדם אחר מותו כמו ההקדשות וזולתם, אף על פי שיהיו טובים בצד מה, הם מעטי התכלית, בפרט בערך אל מה שנעשה מהם בחייו⁸:

1. לשה״כ ׳הרבה׳.

2. ש׳יפה שעה אחת בעולם הזה׳ כי רק כאן ניתן להשלים ולהפוך את השכל שקיים רק בכח לשכל רוחני הקיים בפועל ואז יהיה קיים לנצח.

3. החיים בעולם הזה יכולים להיות טובים לאדם מתחילתם ועד סופם, כי גם אם יזכה לאריכות ימים, יוכל לנצל את ימיו להוסיף על שלימותו. וראה לעיל (ב א-ב) מה שהתבאר במהות השמחה, ומש״כ שם (פסוק י) ׳לא מנעתי את לבי מכל שמחה רוחנית המושגת בהשיג השכל איזה מושכל שיחפוץ בו, כי לבי שמח בכל עמלי - כי אמנם קרה לשִׂכְלִי תוספת שמחה וחוזק בעמל ההשתדלות להשכיל׳, ושם התבאר שהתרחבות הרוח החיוני בא לאדם על ידי עמלו בהשכלות, ודבר זה יכול לעשות כל ימי חייו, והוא שאמר ׳בכולם ישמח׳, שיוסיף שלימות לשכלו כל ימי חייו.

4. ופירש שם רבינו ׳ואין התנצלות לאומר שיאמר שאין ראוי לעמול בידיעת התורה מפני שאין להשיגה בזמן קצר, כי אמנם כל חלק ממנה שישיג האדם הוא נחשב ומכוון אצל בעל הבית [ה׳], אף על פי שלא תגמור המלאכה, וגם כן מי שלמד את כולה וחשב שגמר את כל המלאכה אינו בן חורין ליבטל ממנה, שאם תוסיף לעסוק בה, תוסיף שלימות תמיד וירבה שכרה, שתמצא חן יותר בעיני המלך, כאמרם ז״ל (חגיגה ט:) ׳אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת׳⁠ ⁠׳. הרי שכל חלק שבתורה מוסיפה שלימות לאדם, ולכן ׳בכולם ישמח׳, שיוסיף שלימות לנפשו המשכלת בכל יום בימי חייו גם אם רבים הם.

5. שזה תכלית החיים בעולם הזה, להשיג שלימות שתועיל לו בעולם הבא.

6. שהוא האור המתוק הנזכר (פסוק ז). אבע״ז פירש שהחושך כאן הוא ה׳חושך׳ של הקבר, אך רבינו מפרש שהם ימי חושך כי לא ניתן יותר להשיג בהם שלימות שעליה אמר ׳ומתוק האור׳. [ואפילו לצדיקים הזוכים לאור אין סוף, נקרא ׳חושך׳ מטעם זה שאינם יכולים להוסיף שלימות].

7. כאשר בתו של רב חסדא שאלה אותו אם אין רצונו לישון מעט, ענה ׳השתא אתו יומי דאריכי וקטיני ונינום טובא׳ – ופירש רש״י, ׳יומי דאריכי׳ - הימים שהוא בקבר, שהם ׳אריכי׳ – שיש בהם זמן רב לישון, ומצד שני ׳קטיני׳ – שאין בהם אפשרות לעסוק בתורה ובמצוות, ׳ונינום טובא׳ - ונישן הרבה. והמהרש״א שם כתב: ר״ל, דאריכי לקבל שכר בעולם הבא, כמו שכתוב ולמען יאריכון ימיך בעולם הבא, וקטיני לגבי עסק התורה ומצוות כפירוש רש״י, וע״פ מש״כ היום לעשותם ולא למחר לעשותם אלא לקבל שכרן, וזהו שאמר ואז נינום טובא, דיהיה לנו פנאי לישן, משא״כ בעוה״ז אין לנו זמן לישן מפני עסק התורה ומצוות, כמש״כ ובתורתו יהגה יומם ולילה׳.

8. ׳כל הבא הבל׳ פירושו, שכל מעשה טוב ושלימות שיבואו באותם ימים של חושך, כשכבר מת האדם, אינם אלא ׳הבל׳, כי אף שעושים דברים לעילוי נשמתו, ומקדישים תרומות לבתי כנסת ולצדקה וכדומה לזכותו, אף שהדבר מועיל לו, אבל התכלית היא מעוטה מאוד, בפרט ביחס לשלימות שהיה קונה אילו היה עושה פעולות אלו בעודו בחייו, עד שנחשבים ל׳הבל׳.

כי אם וגו׳ – כי אפילו אם יחיה האדם שנים הרבה ישמח בכל הימים, ואף יום אחד לא יקוץ בחיים עם רבוים.

ויזכור – אבל בחייו יזכור את ימי החושך אשר ישכב בקבר אשר יהיו מרובים יותר מימי החיים, ועל ידי זה יראה להכשיר מעשיו.

כל שבא הבל – כל היסורים הבא שמה הבל המה מבלי תועלת, כי בעוד האדם חי בא תועלת מן היסורים, כי על ידי זה מפשפש במעשיו, אבל אחר המיתה אין מקום לפשפוש מעשים, ולכן יזכור בהם למען יכשיר מעשיו עודו חי.

כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח – בכלם ראוי לו שישמח,

ויזכור את ימי החשך – שאחר המות, כי הרבה יהיו כל הימים שבא שיבא בהם הבל. והנה קהלת בהאמינו שהכל בגזרה האמין גם כן שהחריצות שקר, ושחכמת האדם והשתדלותו הבל וריק יעזורו; וזה דבר שאין צורך להרבות עליו טענות, כי כל הרוצה ללכת בדרך הזאת הנסיון יורהו הטובה היא אם רעה. ואם נראה לפעמים שהסכל מצליח והחכם אובד, הם דברים הבטלים במיעוטם ואין להשען עליהם. ואם אמנם אמת כי עין ה׳ על יראיו ושומר פתאים ה׳, הנה לא יהיה זה רק לחסידים גמורים, שראוי להעשות להם נס; ואנחנו תכלית מה שנוכל לבטוח באלהינו הוא שישמרנו (אם לא יגרום החטא) מן הפגעים שאין בידנו להשמר מהם בשום פנים. כי אמנם לא לחנם נתן לנו האלהים שכל ובינה כי אם למען נתקן מעשינו בדרך ישרה. והעוצם עיניו והולך בחשך, על עצמו לא חס, מי יחוס עליו? חכם ירא וסר מרע, וכסיל מתעבר ובוטח.

החשך – בקבר, ואז כל שבא עליו מצער ושמחה יהיה הכל הבל.

כי אם שנים וגו׳ – כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח – ישמח בשמחת התורה,⁠¹ ויזכור את ימי החושך – אלו ימי הרעה,⁠² כי הרבה יהיו כל שבא הבל – תורה שאדם למד בעוה״ז הבל היא לפני תורתו של משיח.⁠³ (מ״ר)

1. נראה בטעם הדרשה, משום דא״א לפרש כי אם שנים הרבה יחיה בכולם ישמח – שמחה ממש, שמחת הגוף בעוה״ז, שהרי כתיב סמוך עד אשר לא יבאו ימי הרעה, ובשנות הזקנה שוב אי אפשר לשמוח, שהרי אז בטלו ונחלשו הרבה חושים וכו׳ וכפי שיתבאר בפרשה הבאה, אלא שישמח בשמחת התורה, שת״ח כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהם וא״כ לא תבטל שמחה זו עם כל תוספת הזקנה, אחרי שמוצא טעם וחידוש בתוספת הדעת, ולכן זה שסיים וזכור את ימי החושך הוא לראיה שא״א לפרש שמחה ממש, כמבואר.

2. כמבואר להלן ריש פרשה י״ב עד אשר לא יבאו ימי הרעה וכו׳ אלו ימי הזקנה והחלישות.

3. ר״ל בעת שנאמר בה כי מלאה הארץ דעה כמים לים מכסים, שזה נאמר על זמן הגאולה, ואז כל מה שילמדו יכונו לאמתה של תורה ויתבררו כל הספיקות.

כִּי אפילו¹ אִם שָׁנִים הַרְבֵּה – רבות יִחְיֶה הָאָדָם, בְּכֻלָּם יִשְׂמָח בחלקו², ובשום יום לא יקוץ בחייו למרות רִבּוּיָם³, וְרק⁴ שבמהלך חייו יִזְכֹּר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ הם הימים אשר ישכב בקבר⁵, כִּי הַרְבֵּה – מרובים⁶ יִהְיוּ יותר מִיְּמֵי החיים⁷, ועל ידי זה יראה להכשיר מעשיו, ויבין כי⁸ כָּל היסורים⁹ כְּשֶׁבָּא לעולם הבא הם¹⁰ הָבֶל כי כבר אינו יכול לשוב בתשובה אחרי מותו¹¹:

1. מצודת דוד.

2. רש״י.

3. מצודת דוד.

4. רש״י.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. רש״י, מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. מצודת דוד.

10. מצודת דוד.

11. ולכן יזכור בהם כל עוד הוא חי ויפשפש במעשיו, מצודת דוד. ורש״י ביאר כל שבא עליו יהיה הבל וחושך, ״הבל״ מלשון פורענות וצרות כמו ״כי בהבל בא ובחשך ילך״. ורשב״ם ביאר כל הימים שיבוא בהם לעת המיתה, יהיו לו להבל ורעה, אם חטא בחייו. ולקח טוב ביאר כל הימים שהוא בקבר שהם הבל לא יעשה שם לא זכות ולא מצוה ולא יהלל שם לבוראו. ובמדרש, ״כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח״ ישמח בשמחת התורה, ״ויזכור את ימי החושך״ אלו ימי הרעה, ״כי הרבה יהיו כל שבא הבל״ תורה שאדם למד בעולם הזה הבל היא לפני תורתו של משיח, מדרש רבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון