×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) זְב֣וּבֵי מָ֔וֶת יַבְאִ֥ישׁ יַבִּ֖יעַ שֶׁ֣מֶן רוֹקֵ֑חַ יָקָ֛ר מֵחׇכְמָ֥ה מִכָּב֖וֹד סִכְל֥וּת מְעָֽט׃
Dead flies cause the oil of the perfumer to send forth an evil odor; so does a little folly outweigh wisdom and honor.
תרגום כתוביםקהלת רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראפסאודו-רש״יר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחקר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וְיִצְרָא בִּישָׁא דְּשָׁכֵין עַל תַּרְעֵי לִבָּא הֵי כִדְבוּבָא וְגָּרִים מוֹתָא בְּעָלְמָא עַל דְּמַסְרֵי חַכִּימָא בְּעִדָּן דְחָטֵי וּמְחַבֵּיל שְׁמָא טָבָא דַּהֲוָה דָּמֵי מִן קַדְמַת דְּנָא לִמְשַׁח רְבוּתָא דְמִבַּסַּם בְּבוּסְמָנִין וְכַמָּה יָאֵי וְיַקִּיר יַתִּיר מִן חוּכְמְתָא חַכִּימִין וְעוֹתַר עַתִּירִין גְּבַר דְּטִפְּשׁוּתֵיהּ זְעֵיר וְקַלִּיל.

פרשה י

[א] זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ – בֶּן עַזַּאי וְרַבִּי עֲקִיבָא, בֶּן עַזַּאי אָמַר זְבוּב אֶחָד שֶׁמֵּת אֵינוֹ מַבְאִישׁ וּמַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ, אֶלָּא בְּחֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא אִבֵּד מִמֶּנּוּ טוֹבָה הַרְבֵּה.
דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: לָכֵן הִרְחִיבָה שְׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִּיהָ לִבְלִי חֹק (ישעיהו ה׳:י״ד), חֻקִּים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לִבְלִי חֹק, מִי שֶׁאֵין לוֹ מִצְווֹת שֶׁתַּכְרִיעַ לוֹ עַל זְכֻיּוֹתָיו. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אוֹמְרִים, הָאָדָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וּלְעוֹלָם יָמֹד אָדָם עַצְמוֹ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, עָבַר עֲבֵרָה אַחַת אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, לְפִי שֶׁהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, בְּחֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא זֶה אִבֵּד מִמֶּנּוּ וּמִן הָעוֹלָם טוֹבָה הַרְבֵּה.
[ב] דָּבָר אַחֵר: זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ – מְדַבֵּר בַּעֲדַת קֹרַח, אֶתְמוֹל מַבְאִישִׁין כְּנֶגֶד משֶׁה וְאוֹמְרִין לֹא משֶׁה נָבִיא אֱמֶת, וְלֹא אַהֲרֹן כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא תוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְהַיּוֹם מַבִּיעִים דְּבָרִים לִפְנֵי משֶׁה וְאוֹמְרִים: משֶׁה נָבִיא אֱמֶת, וְאַהֲרֹן כֹּהֵן גָּדוֹל, וְתוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד, זוֹ הַנְּבוּאָה. סִכְלוּת מְעָט, זוֹ גְּזֵרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁאָמַר: וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳ (במדבר ט״ז:ל׳).
דָּבָר אַחֵר: זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ וגו׳ – מְדַבֵּר בְּדוֹאֵג וּבַאֲחִיתֹפֶל, אֶתְמוֹל מַבְאִישִׁין דְּבָרִים כְּנֶגֶד דָּוִד, וְאוֹמְרִים פְּסוּל מִשְׁפָּחָה הוּא, לֹא מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה הוּא. וְהַיּוֹם מַבִּיעִין דְּבָרִים וּמִתְבַּיְשִׁין. יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד, זוֹ נְבוּאָתוֹ שֶׁל דָּוִד. סִכְלוּת מְעָט: וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת וגו׳ (תהלים נ״ה:כ״ד).
דָּבָר אַחֵר: זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ וגו׳ – מְדַבֵּר בְּדוֹרוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, אֶתְמוֹל מַבְאִישִׁין דְּבָרִים כְּנֶגְדּוֹ, וְאוֹמְרִין: הַבַּעַל עֲנֵנוּ (מלכים א י״ח:כ״ו), וְהַיּוֹם מַבִּיעִין דְּבָרִים, וְאוֹמְרִים: ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים. יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד, מֵחָכְמָה זוֹ תּוֹרָה, מִכָּבוֹד זוֹ נְבוּאָתוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ. סִכְלוּת מְעָט: וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם (מלכים א י״ח:מ׳).
זבובי מות יבאיש – אמר רבא יצר הרע דומה לזבוב ויושב על שני מפתחי הלב שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח.
וכמא אן אלד׳באב אלמיית, ינתן וינפט דהן אלעטאר, כד׳אלך יפסד אלגליל מן אלחכמה ואלוקאר אלסכ׳ף אלקליל.
וכמו שהזבובים המתים יסריחו וינפחו (בריח רע [מחמת קלקול]) את שמן (בושם) של הרוקח [המייצר בשמים]. כך תפסיד הטפשות המועטת את הנכבד מהחכמה ומהכבוד (שיש לו).
וכשם שהזבוב המת יבאיש ויעלה קצף ובועות (״יביע״ יעלה בועות שכשמתפעש מקציף) בשמן של בשם, כך מפסיד הרבה מן החכמה והכבוד הסכלות המעטה (״יקר״ כאלו החכמה והרצינות של אותו אדם בכף מאזנים, ומעט הסכלות שבו בכף שניה, מכריעתם).
זבובי מות יבאיש יביע וגו׳ – לפי שאמר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט׳:י״ח) חזר ואמר: לא סוף דבר חוטא אחד, אלא אפילו על ידי חֵטא אחד יאבד טובה הרבה.
א[זבובי מות – טיפה של מת, יבאיש יביע שמן רוקח – כמו יבאיש שמן רוקח יביע, כלומ׳ מבאיש שמן ערב הנובע וזוחל מחמת שהוא לח. בלעז פְֿרֵײֿש. ואעפ״י כן הוא מבאישו. ר׳ מנ׳ ק׳.]
זבובי מות – כגון בימי החורף שאין בזבובים כח והם קרובים למות גם אז אם בא לתוך שמן רוקח ומעורב בבשמיםב הוא מבאישו, ומשהוא מבאיש הוא מעלה קצף שקורין אשקומא, ונראין בו כמו אבעבועות. וזהו משמעו של יביע, אבעבועות, הרי דבר קל שהפסיד דבר חשוב.
כך יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט – הרי שהיה אדם זה שקול במחצה עוונות ומחצה זכיות ובא ועבר עבירה אחת הכריעתו לכף חובה, נמצא סכלות זה שהוא דבר מועט יקר ושוקל וכבד יותר מכל החכמה והכבוד שהיה בו שהרי הכריע את כולם.
יקר – לשון כובד, הוא כבד ושוקל יותר מן החכמהג וכבוד שבו.
ומדרשי אגדה (בבלי ברכות ס״א.) מושלים יצר הרע לזבוב מות. יבאיש יביע – שם טוב, שהוא ערב משמן רוקח.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בגיליון בכ״י לוצקי 778. הוא חסר בכ״י אוקספורד 165, לייפציג 1, מינכן 5, לונדון 27298.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״בבסמים״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י לוצקי 778: ״חכמה״.
Dead flies decay and pollute, etc – E.g., in the winter season, flies have no strength, and are near death; nevertheless, if it falls into a perfumer's oil and becomes mingled with the perfumes, it causes it to become putrid and it assumes a foam, which is called escume in Old French, and a sort of bubbles appears in it, and this is the meaning of 'יַבִּיעַ.' So an insignificant thing1 spoiled a precious thing.⁠2 So does a little foolishness outweigh wisdom and honor, for it outweighed them all. Suppose that a man was equally divided with transgressions and merits, and he came and committed one transgression, which tipped the scale [causing him] to be guilty. The result is that this foolishness which is small, is heavy and weighs, and is heavier than all the wisdom and honor that he possessed, for behold, it outweighed them all.
[Are] outweighed – An expression of weight. It is heavy and weighs more than the wisdom that he possesses. The Midrash Aggadah [states], that [Scripture] compares the evil inclination to dying flies.
Decay and pollute – A good name, which is more pleasant than a perfumer's oil.
1. I.e., a fly.
2. I.e., the perfumer's oil.
זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח – פי׳ שאם יפלו זבובים וימותו בשמן רוקח של מלכים יבאיש יביע כמו נבעה בחומה נשגבה יקלקל אותו השמן הטוב אבל מכל מקום עדיין יקר הוא אם אינו ראוי למלכים ראוי לרפואה ולשרים אבל חכמה וכבוד שהיה לאדם (ובו) סכלות מעט מאבדו כענין שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ס״א כשם שזבובי מות יבאיש יביע את שמן רוקח ונאבד ואינו שוה כלום כך האדם שהוא יקר מפני חכמה וכבוד שיש בו סכלות מעט מבזהו שאם עבר עבירה מיד הוא מתבזה כמו השמן הטוב שמתבזה בדבר קל שהרי חוטא אחד מאבד טובה הרבה.
זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח – זבוב אחד או שני זבובים מתים שיפלו בשמן רוקח, יבאיש את השמן.
יביע – לשון אבעבועות. אף על פי שהזבוב דבר מועט הוא, מסריח את השמן שהוא דבר גדול, ועושה אותו אבעבועות, ומנפיחו ומפיג את טעמו.
וכשם שדבר מועט מבאיש שמן רוקח שהוא דבר חשוב, כמו כן: יקר מחכמה ומכבודא סכלות מעט.
יקר – פתרונו: כב⁠{ו}⁠ד. וכן פתרון המקרא: סכלות מעט שיש בו באדם מכריע ומכביד על החכמה ועל הכבוד שיש בו, אף על פי שהחכמה והכבוד שיש בו יתרים על אותו סכלות מעט. שאםב ימצא באדם סכלות מעט שעושה סכלות מעט בפני הבריות, מניחים הם החכמה והכבוד שיש בו, ומליזים אחריו על הסכלות שעשה. נמצא שסכלות מעט מכריע את החכמה ואת הכבוד, כשם שזבובי מות שהוא דבר מועט מבאיש שמן רוקח שהוא דבר גדול. והוא הדין שחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט׳:י״ח).
א. כן בכ״י פרמא 2203, לונדון 7612, לונדון 22413, פריס 162, ס״פ II.263, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״מכבוד״.
ב. כן בכ״י לונדון 22413, פריס 162, ס״פ II.263, וכן תוקן בכ״י פרמא 2203. בכ״י פרמא 2203 בטקסט: ״שמא״.
1יביע – פתרונו לפי עיניינו: שמזהים ומקלקל השמן.
יקר – לשון כובד, יש רוע וכובד בסכלות, וכסילות מעט יותר מחכמה ומכבוד, שזה החוטא מאבד הרבה טובה בכסילותו וסיכלותו.⁠2
1. עיינו בפסוק הקודם בסוף פרק ט׳ לביאור רעיון הפסוק.
2. עיינו בפסוק הקודם בסוף פרק ט׳ לביאור רעיון הפסוק.
זבובי – נמצא בכל המקרא לשון יחיד בלשון רבים במקומות רבים. והנכון בעיני שדרכם דרך קצרה.
זבובי מות יבאיש יביע – ענינו כל זבוב יבאיש במקומו. בנות צעדה (בראשית מ״ט:כ״ב), כל בתא צעדה, כל אחת ואחת במקומה. ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו (יהושע ב׳:ד׳), צפנה כל אחד במקומו. ויקח חזקיהו את הספרים... ויקראהו... {ויפרשהו} (ישעיהו ל״ז:י״ד), קרא כל אחד ואחד לבדו, ופרשׂ הספר שהיו בו הדברים הכתובים במקרא.
ומלת יביע – קשה במקום הזה. יש מפרשים בה מן אבעבועות, ולא אבה דקדוק הלשון, כי שורש אבעבועות בעה מן הפעלים שהלמד שלהם איננו שלם. וכמוהו מים תבעה אש (ישעיהו ס״ד:א׳), נבעה בחומה נשגבה (ישעיהו ל׳:י״ג). והקרוב אלי היותו ממבוע, כי דגשות הבי״ת להתבלע הנו״ן שהוא פ״ה הפוֹעַל. ויורה עליו נחל נובע (משלי י״ח:ד׳). והענין כי הזבובים המתים יבאישו שמן רוקח שאין למעלה מריחו הטוב, ולא יפסק הביאוש כי הזבובים יביעוהו, ויהיה פועל יוצא.
ודע כי יָקָר הקמוץ הוא תואר השם, ומלת יְקר בשוא תחת היו״ד הוא שם כמו כבוד, ולעולם הוא קמוץ, והוא שוה במקום המוכרת והסמוך, כמו בגדי השרד (שמות ל״א:י׳), וכל יקר ראתה עינו (איוב כ״ח:י׳), ואת יקר תפארת גדולתו (אסתר א׳:ד׳). ונקמץ הסמוך להפריש בינו ובין תואר השם הסמוך יקר רוח איש תבונה (משלי י״ז:כ״ז).
על כן יטעה האומר בתפלת ראש השנה ולכבוד שמך יָקר יתנו בקמצות היו״ד. והאמת שהוא בשוא, כמו וכל הנשים יתנו יְקר לבעליהן (אסתר א׳:כ׳).
וענין יקר – בפסוק הזה הוא האדם, והענין כמו שהזבובים המתים יבאישו השמן הרוקח, כן יבאיש לאדם שהוא יקר מחכמה וכבוד שיש בו סכלות מעט – כי סכלות מעט לחכם ישחית זכרו ויבאישנו,⁠ב וזה הסכלות הוא החטא. וזה הפסוק הוא דבק עם הפסוק שלמעלה: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט׳:י״ח). גם חטא אחד לחכם הוא דבר קשה. הלא תראה כי שלמה המלך נראה אליו המקום פעמַים, ובנה מקום לכבוד המקום, ונסבה ורחבה חכמתו למעלה מהקדמונים והאחרונים, ולא נמצא עולתה בו, ובעבור חטא אחד שלא חִפֵשׂ על נשיו מה היו עושות, והם בנו לאלהיהם מעושר שלמה, נכתב עליו כל מה שנכתב בדברי אחיה ונחמיה. ואל תתמה כי כל חטא הוא קטן וגדול לפי מעלת העושה, כענין בקרובי אקדש (ויקרא י׳:ג׳). ומה נכבד דרש קדמונינו זכרונם לברכה (בבלי יבמות קכ״א:) במלת וסביביו נשׂערה מאד (תהלים נ׳:ג׳). וכן נכתבו מלות קשות על גדולים משלמה המלך על דבר קל ולא נעשה בזדון רק אחרים סבבו הדבר.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י לונדון 27298: בן.
ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י לונדון 27298 הושמט: ״כי סכלות... ויבאישנו״.
DEAD FLIES. We find many cases in Scripture where the singular is employed in place of the plural.⁠1 The correct way to understand these instances is to explain them as being abridged.⁠2
DEAD FLIES MAKE THE OINTMENT OF THE PERFUMER FETID AND PUTRID. Its meaning is: “Each fly in its place [makes the ointment of the perfumer fetid and putrid].⁠3 Compare the following:
Its branches (banot)⁠4 runs (tza'adah)⁠5 over the wall (Gen. 49:22),⁠6 the meaning of which is: “Each branch in its place [runs over the wall].”7
And the woman took the two men, and hid him (Joshua 2:4),⁠8 the meaning of which is, she hid each one of the men in his place.⁠9
And Hezekiah received the letters... and read it (Is. 37:14),⁠10 the meaning of which is: And Hezekiah received the letters and read each letter individually. He then spread out the letter in which these things were written11 [before the Lord] (ibid).
The word yabbi'a (make putrid) is difficult to explain in the context of this verse.⁠12
Some explain that yabbi'a (make putrid) comes from avabu'ot (blisters) (Ex. 9:9).⁠13 However, this interpretation is not in keeping with the rules of Hebrew grammar, for the root of avabu'ot is bet, ayin, heh.⁠14 It comes from a verb whose third root letter is not always present.⁠15 The same is the case with tiveh (causeth... to boil) in and the fire causeth the waters to boil (Is. 64:1),⁠16 and niveh (swelling out) in swelling out in a high wall (Is. 30:13).⁠17
It appears to me that yabbi'a (make putrid) is related to the word mabbu'a18 (fountain) (Kohelet 12:6), for the dagesh in the bet19 compensates for the nun which is the first letter of its root. The word nove’a (bubbling) in: a bubbling brook (Prov. 18:4)20 shows that this is the case.⁠21
The meaning of our verse is: “Dead flies make the ointment of the perfumer [into] an ointment which emits a most terrible fetid scent. The fetid odor does not cease because the [dead] flies cause it to bubble forth.”22 Yabbi’a is a transitive verb.⁠23
[OUTWEIGH (YAKAR)]. Note the following: When the word spelled yod, kof, resh is vocalized with two kematzim (yakar),⁠24 it is an adjective. However, when the word is vocalized with a sheva beneath the yod and a kamatz beneath the kof, it is a noun, as in the word, yekar (precious) vocalized sheva, kamatz [in: But the lips of knowledge are a precious jewel (Prov. 20:15).] The word yekar means “glory.” It is always vocalized with a [sheva followed by a] kamatz. It is vocalized sheva, kamatz25 whether in the absolute or the construct.⁠26 Compare the word serad (plaited) [vocalized shave, kamatz] in bigdei ha-serad (the plaited garments) (Ex. 31:10);⁠27 yekar (precious thing [vocalized sheva, kamatz] in: and his eye seeth every precious thing (Job 28:10); yekar (honor) (vocalized sheva, kamatz) in: and the honor of his excellent majesty (Est. 1:4).
The construct form of yekar (glory) is vocalized with a kamatz [that is, sheva, kamatz] to distinguish between yekar [sheva, kamatz]—a noun in the construct—and yekar [sheva, pattach]—an adjective in the construct.⁠28 Compare yekar (glorious of)⁠29 (vocalized sheva, pattach) in: glorious of spirit30 is a man of discernment (Prov. 17:27).
Therefore, the one who employs the word yekar (honor) which is vocalized with a kamatz beneath the yod in the Rosh Ha-Shanah prayer which reads, “And give honor (yakar) to Thy glorious name31 errs. In truth, the word should be vocalized with a sheva beneath the yod (yekar),⁠32 as in the word yekar (honor)⁠33 in: all the wives will give to their husbands honor (yekar) (Est. 1:20).
The word yakar [vocalized- kamatz, kamatz] in our verse describes man.⁠34 The point of the verse is: Justas dead flies make the ointment of the perfumer fetid, so does a little folly tarnish35 the man who is glorious because of his wisdom and the glory which he possesses. For a little folly will destroy and sully36 his reputation37 and make it fetid.
The folly spoken of in our verse is sin. This verse is connected to a verse which comes before it; namely, but one sinner destroyeth much good (9:18).⁠38 [The latter verse teaches that] even one sin is a very harsh thing for a wise man.
Can you not see that God appeared two times to King Solomon?⁠39 Furthermore, King Solomon built a Temple40 dedicated to God's glory.⁠41
Solomon's wisdom was above and beyond that of42 the earlier and later sages. Nothing unrighteous was found in Solomon. Yet because of one sin—that he did not look after what his wives were doing; that is, they used Solomon's wealth to build temples to their gods—Scripture writes about Solomon all that Achiya43 and Nehemiah say about him.⁠44
Do not be surprised at this,⁠45 because any sin is declared to be major or minor according to the one who commits it. Compare: Through them that are nigh unto Me I will be sanctified (Lev 10:3).⁠46 How precious is the homily of our ancients of blessed memory (Bavli Yevamot 121b) on: and round about Him it stormed mightily (Ps. 50:3).⁠47 Similarly, very harsh words were written regarding men greater than King Solomon48 because of small lapses in behavior without any intention to sin.⁠49 These lapses resulted from events which they did not bring about.⁠50
1. Zevuvei (flies) is a plural. However, the verbs yavish (make fetid) and yabb'ia (make putrid) which govern it are singular.
2. There are missing words (ellipses) in the verse which explain its use of singular verbs.
3. Our verse should be understood as if written: “Each and every dead fly makes the ointment of the perfumer fetid and putrid.”
4. Banot is a plural.
5. Tza'adah is a singular.
6. Translated literally. See Ibn Ezra on Gen. 49:22.
7. According to Ibn Ezra, Gen. 49:22 should be understood as: Each and every branch runs over the wall.
8. Translated literally.
9. Ibn Ezra reads Joshua 2:4 as: And the woman took the two men and hid each one of them.
10. Letters (sefarim) is a plural, whereas the pronoun hu in va-yikra'ehu (and read it) is a singular.
11. "Let not thy God in whom thou trustest beguile thee, saying, ‘Jerusalem shall not be given into the hand of the king of Assyria.’" See Is. 37:10.
12. Its meaning in our verse is uncertain. However, its meaning is clear when used elsewhere in Scripture. The word yabbi'a is found in Ps. 19:3, which reads: Day unto day uttereth (yabbi'a) speech. However, it cannot have this meaning in our verse for “Dead flies make the ointment of the perfumer fetid and utter” makes no sense.
13. These commentators explain zevuvei mavet yavish yabbi'a shemen ro'ke'ach as: "Dead flies make the ointment of the perfumer fetid and produce blisters.⁠" Rashi explains: the flies cause "blisters" to appear on the ointment. He writes, “[The flies] turn the ointment into a foam... which is called zecume in Old French...,[and] blisters (avabu'ot) appear in it. This is the meaning of yabbi'a shemen ro'ke'ach.⁠" See Rashi on Kohelet 10:1.
14. Whereas the root of yabbi'a is nun, bet, ayin.
15. Literally, “It comes from a verb whose third letter is not always complete.” Yabbi'a is a hifil. If it came from the root bet, ayin, heh, it would be vocalized yaveh and not yabbi'a.
16. Tiveh comes from a verb that drops its third root letter. It comes from the root bet, ayin, heh.
17. Niveh comes from a verb that drops its third root letter. It comes from the root bet, ayin, heh.
18. From the root nun, bet, ayin.
19. Of yabbi'a. So, too, the dagesh in the bet of mabbu'a,
20. Translated according to Ibn Ezra
21. All three root letters are present in nove'a. This shows that the Hebrew word for “bubbles” comes from the root nun, bet, ayin.
22. According to this interpretation, our verse should be interpreted as: “Dead flies make the ointment of the perfumer fetid. They, continuously bubble forth a fetid odor.”
23. It is a hifil.
24. As it is in our verse.
25. Literally, "in the same way.”
26. The kamatz usually changes to a pattach in the construct in words whose last vowel is a kamatz. Compare davar which becomes devar in the construct.
27. Serad is vocalized identically in the absolute and in the construct.
28. If yekar (sheva, kamatz), a noun, was vocalized in the construct, it would be confused with yekar, vocalized sheva, pattach. The latter word is the construct form of yakar (vocalized kamatz, kamatz) and is an adjective.
29. Translated according to Ibn Ezra
30. Translated literally.
31. The prayer is found in the Musaf Amidah in the Malkhiyot blessing. It is currently recited daily in the second part of the alleinu prayer.
32. For yakar is an adjective. The context requires a noun; i.e., yekar.
33. Which is a noun.
34. Yakar is an adjective modifying “man,” even though “man” does not appear in our verse. According to Ibn Ezra, yakar should the understood as: the glorious man.
35. Literally, make fetid.
36. Literally, make fetid.
37. Literally, his memory.
38. Our verse speaks of “a little folly”; that is, a small number of sins. Verse 9:18 speaks of one minor sin.
39. 1 Kings 11:9. The two times are described in 1 Kings 3:5; 9:2 and 11:9.
40. Literally, a place.
41. The Holy Temple. See 1 Kings, chapter 6.
42. Literally, “ascended above and was wider than.”
43. Achiyah the prophet blamed Solomon for the idol worship in Judah. See 1 Kings 11:29-39.
44. Neh. 13:26. Nehemiah says that Solomon’s foreign wives caused him to sin.
45. That Scripture harshly criticizes Solomon.
46. When God is very strict with those close to Him, He is sanctified. For people say that if the righteous are punished for sinning, we certainly will be. They therefore refrain from sinning.
47. God “storms upon” those close to Him.
48. Moses and Aaron.
49. The reference appears to be the sin of Moses and Aaron at the waters of Meribah. See Num. 20:7-13: And the Lord spoke unto Moses, saying, “Take the rod, and assemble the congregation, thou, and Aaron thy brother, and speak ye unto the rock before their eyes, that it give forth its water; and thou shalt bring forth to them water out of the rock; so thou shalt give the congregation and their cattle drink.... ” And Moses and Aaron gathered the assembly together before the rock, and he said unto them, “Hear now, ye rebels; are we to bring you forth water out of this rock?” And Moses lifted up his hand and smote the rock with his rod twice; and water came forth abundantly, and the congregation drank, and their cattle. And the Lord said unto Moses and Aaron, “Because ye believed not in Me, to sanctify Me in the eyes of the children of Israel, therefore ye shall not bring this assembly into the land which I have given them.” These are the waters of Meribah, where the children of Israel strove with the Lord, and He was sanctified in them.⁠"
50. Literally, were caused by others. The incident at the waters of Meribah was caused by Israel's request for water. Had the people not gathered and complained, the incident would not have occurred.
זבובי מות – שנופלים בשכר ומתים בו, ובשמן.
יבאיש – כמו ״ובאש היאר״ (שמות ז׳:י״ח) – יסריח.
יביע – כשהשמןא מתקלקל, נוצרב כעין מבועי מים, בורבוטיי״רג בלעז, וגם לשון ״אבעבועות״ (שמות ט׳:ט׳) יכול להיות.
משל הוא זה: יקר מחכמה ומכבוד שכלותד מעט – כלומר כך האדם מונע וחדל מכבוד, על ידי שׂכלות מעט, כגון שאול, שאיבד מלכותו על ידי דרשא, שחמל על מיטב הצאן למען זבוח (ראו יומא כ״ב:).
יקר – לשון מניעה, כמו ״הוקַר רגלך מבית רעך״ (משלי כ״ה:י״ז); וכן ״ואויבי י״י כיקר כרים״ (תהלים ל״ז:כ׳) במניעת התבואה, שנשרפים פתאום בעת הקציר, ״כלו בעשן כלו״ (שם). ״כרים״ (שם) – התבואה שבעמקים, כמו ״ירעה מקנךה... כר נרחב״ (ישעיהו ל׳:כ״ג); וכן ״לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר״ (תהלים ס״ה:י״ד), שהצאן רועים בתבואה לאחר שגדלה. כלומר ״כלו בעשן כלו״ (תהלים ל״ז:כ׳) – שמשחירין ומתעשנין מיד מן השדפון. אף הרשעים בתחילה ״שמנו עשתו״ (ירמיהו ה׳:כ״ח), ופתאום יכלו.
א. בכתב היד: כשהשמש.
ב. בכתב היד: נעוצר.
ג. לא מצאתי עדות לשימוש במלה כזו במשמעות בועות בצרפתית עתיקה. אולם הפועל borbete (גרימא, מילון הצרפתית העתיקה, ערך borbe) שימש במאה הי״ג לדשדוש במים או בבוץ. בצרפתית חדשה, הפועל המקביל, barboter, משמש גם כמונח בתחום הכימיה, המציין העברת גז בתוך נוזל (בצורת בועות). ראו גם http://www.cnrtl.fr/definition/barboter.
ד. בנוסחנו: סכלות.
ה. בנוסחנו: מקניך.
זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט במקרא יש לא מעט מילים המופיעות בלשון יחיד במקום רבים, כמו ״בנות צעדה עלי״ (בראשית מט:כב), ״את שני האנשים ותצפנו״ (יהושע ב:ד), ״את הספרים ויקראהו״ (ישעיהו לז:יד), ״ויאמר בני גד״ (במדבר לב:כה), וכך גם ״זבובי מות יבאיש״ משמעו ״יבאישו״. ״יביע״ יש אומרים שהוא מלשון ״אבעבועות״ (שמות ט:ט), כלומר הם גורמים לסרחון של השמן ומקלקלים אותו ואז הוא רותח ומבעבע1. דבר זה אינו נכון, שכן כאשר שמן מתקלקל ומסריח הדבר אינו גורם לו לרתוח, שהרי דבר זה קורה בתבשיל שמתקלקל ואז רותח בגלל הנוזלים הזרים שיש בו, וכך גם נוזלים צמיגים כאשר יש בהם לחות זרה וערבוב נוזלים, למשל דבש שמעורב בו מים, או חלק מן התמציות, אך דבר זה אינו קורה בשמן. בנוסף לכך מבחינת הגיזרון הלשוני אבעבועות הוא מגזרת לו״י, כמו ״מים תבעה אש״ (ישעיהו סד:א), השורש הוא בעה. לעומת זאת ״יביע״ הוא על משקל ״יגיע, יסיע״, כלומר השורש שלו הוא נבע כמו נגע ונסע, והוא שייך לגזרת השלמים, ומשמעו נביעה, כמו ״נחל נובע״ (משלי יח:ד), והנון התמזגה ב-ב׳ במילה ״למבועי מים״ (ישעיהו לה:ז), ו״יביע״ נגזר ממנו כצורת עתיד. מילה זו משמשת בלשון השאלה כדי לציין דיבור, שהוא כביכול דבר שנובע [מהפה] ומפסיק, ״יביעו וידברו״ (תהלים צד:ד) ״אביעה חידות״ (שם עח:ב) ״יביע אומר״ (שם יט:ג). בנוסף לכך במקום זה המילה הושאלה כדי לציין את התפשטות הריח, כביכול היא מדברת עליו ומודיעה עליו, ולכן אמר ״יבאיש יביע שמן רוקח״ הכוונה היא רקוח, כלומר שמן מבושם. ״יקר״ הוא שם תואר המתייחס לרקוח, כלומר מבושם בשמן יקר, אע״פ שחלוקת הטעמים מפרידה בין שתי המילים. במשפט הבא יש מילה חבויה, וצריך היה להיות כתוב ״וישחית מחכמה ומכבוד סכלות מעט״. פירוש המשפט הוא כך: כשם שהזבוב המת הורס את השמן המבושם היקר וגורם לו להסריח, כך טיפשות מעטה הורסת את החכמה והנדיבות ואת יתרון המעלה, וזאת באמצעות הצורה הגרועה שבה השוטה מנהל את ענייניו שלו ושל אחרים.
1. זוהי דעתו של המילונאי הקראי דויד אלפאסי במילונו תחת ערך ב.ע. ראו: David ben Abraham al-Fasi, Kitab Jami al-Alfaz (ed. Solomon Skoss), London 1936, I p. 249
הנה כמו שזבובי מות יבאיש השמן הרוקח ויביע אותו, כן יבאיש סכלות מעט האיש אשר הוא יקר מחכמה ומכבוד (שם י, א) שנמצאו בו.
זבובי – יראה כמו שזבובי מות עם היותם קטני הכמות יספיקו להבאיש ולהביע שמן הרוקח כן יספיק בלי ספק להבאיש ולהספיד האיש היקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט. ולזה הנה צריך השמירה וההזהר מהסכלות אם מעט וכל שכן כמו שישמרו צפחת השמן לבל יכנסו לתוכו אלו הזבובים שתהיה השמירה נקלה מאד אם ישימו אליה לב.
[ישנם דברים נוספים שבהם פגם קל גורם לנזק רב]:
זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. וכמו שיקרה במלחמה שחטא מועט ׳יאבד טובה׳ שהיתה נמשכת לנצחון המלחמה1, כן יקרה בזולת זה2, כי ל׳שמן הרוקח׳, אשר הוא דבר חשוב מאוד, יקרה הפסד רב ב׳זבובי מות׳, שהם דבר בלתי נחשב כלל3: יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט. וכמו כן יקרה ש׳סכלות מעט׳ שיעשה האדם, יבאישהו לפעמים בעיני ההמון ויפילהו מכבודו וחשיבותו4, גם שהיה קודם לכן ׳יקר מחכמה ומכבוד׳5:
1. שחטאו של אחד מלוחמים רבים תגרום לאבד הטובה שהיתה באה על ידי הניצחון, וכמבואר בפסוק הקודם.
2. גם בדברים נוספים יקרה שחטא או פגם קל יגרום לנזק רב.
3. וכן פירש רש״י: ׳כגון בימי החורף שאין בזבובין כח, והם קרובים למות, גם אם בא לתוך שמן רוקח ומתערב בבשמים, הוא מבאישו והוא מעלה קצף, ונראה בו כמין אבעבועות, וזה משמעו של יביע, הרי דבר קל שהפסיד דבר חשוב׳. וכ״כ אבע״ז: ׳כי הזבובים המתים יבאישו שמן רוקח שאין למעלה מריחו הטוב, ולא יפסק הביאוש, כי הזבובים יביעוהו׳. וכעין זה בקה״ר: ׳בן עזאי אמר, זבוב אחד שמת אינו מבאיש ומביע שמן רוקח [בתמיהה], אלא בחטא יחידי שחטא איבד ממנו טובה הרבה׳.
4. ויאבד את שמו הטוב, שעליו מרמז שמן הרוקח, שריחו נודף למרחוק (ראה מש״כ רבינו לעיל ט ז-ח).
5. והפסוק מתפרש: זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, ואדם שהוא ׳יקר מחכמה מכבוד׳ יבאיש יביע אותו ׳סכלות מעט׳. וכ״כ אבע״ז: ׳כמו הזבובים המתים יבאישו מהן השמן הרוקח, כן יש לאדם שהוא יקר מחכמה ומכבוד שיש בו סכלות מעט, כי סכלות מעט לחכם ישחית זכרו ויבאישנו׳. ויָקר בניקוד זה הוא תואר (ראה אבע״ז). ובלקח טוב: ׳כשם שזבובי מוות יבאיש יביע שמן רוקח ונאבד ואינו שווה כלום, כך האדם שהוא יקר מפני חכמה וכבוד שיש בו - סכלות מעט מבזהו, שאם עבר עבירה מיד הוא מתבזה, כמו השמן הטוב שמתבזה בדבר קל, שהרי חוטא אחד מאבד טובה הרבה׳.
יבאיש – ענין סרחון.
יביע – מלשון נביעה.
רוקח – מעורב בבשמים כמו רוקח מרקחת (שמות ל׳:כ״ה).
יקר – ענין חשיבות כמו אבנים יקרות (מלכים א ז׳:ט׳).
זבובי מות – זבובים מתים כל אחד מהם שיפול לתוך שמן רוקח המריח הרבה, עם כל זה הזבוב הזה יבאיש את השמן ולא יפסיק הביאוש, כי הזבוב יביע את הביאוש כמעין הנובע, אם כן הרי דבר קל הפסיד דבר חשוב.
יקר מחכמה – כן אדם היקר וחשוב בעבור החכמה והכבוד הנמצא בו, עם כל זה אם גם ימצא בו סכלות מעט, משחית הסכלות את חשיבותו.
ואומר גם כן זבוב יָמוּת1 יבאיש יביע שמן רוקח, וכן מי שהוא יקר מחכמה, מפני חכמה שיש בו, וכן מי שהוא יקר מכבוד מרוב עושר ונכסים, הנה תבאיש את ריחו סכלות מעט.
1. {שד״ל מציע תיקון נוסח על ידי הפרדה אחרת של המלים. בנוסח שלנו: ״זבובי מות״.}
זבובי מות – דבר מועט הכמות והאיכות, ושד״ל כבר בילדותו חוה דעתו שהראוי זבוב ימות.
יביע – יהפוך שמן רוקח לליחה סרוחה כליחה שבתוך שחין אבעבועות.
סכלות מעט – יבאיש ריח אדם יקר בעבור חכמתו וכבוד חצבו.
זבובי מות וגו׳ – אמר רב, יצר הרע דומה לזבוב, שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח.⁠1 (ברכות ס״א.)
זבובי מות וגו׳ – דרש בן עזאי, זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח [וסמיך ליה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, לומר לך] אלו זבוב אחד שמת שמא אינו מבאיש ומביע שמן רוקח, וזה על ידי חטא אחד שחטא איבד כל זכיות שבידו.⁠2 (ירושלמי קדושין פ״א ה״ט)
זבובי מות וגו׳ – דבר אחר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח – בעדת קרח מדבר, אתמול מבאישין כנגד משה ואומרים לא משה נביא אמת ולא אהרן כהן גדול, והיום מביעין דברים לפני משה ואומרים משה נביא אמת ואהרן כה״ג ותורה מן השמים.⁠3 (מ״ר)
זבובי מות וגו׳ – דבר אחר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח – בדואג ואחיתופל מדבר, אתמול מבאישין דברים כנגד דוד ואומרים פסול משפחה הוא4 והיום מביעין דברים ומתביישין.⁠5 (שם)
זבובי מות וגו׳ – דבר אחר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח – בדורו של אליהו מדבר, אתמול מבאישין דברים כנגדו ואומרים (מלכים א י״ח) הבעל עננו, והיום מביעין דברים ואומרים ה׳ הוא האלהים.⁠6 (שם)
יקר מחכמה וגו׳ – יקר מחכמה ומכבוד – זו נבואתו של משה, סכלות מעט – זו גזירתו של משה שאמר ואם בריאה יברא ה׳.⁠7 (מ״ר)
יקר מחכמה וגו׳ – דבר אחר יקר מחכמה מכבוד – זו נבואתו של דוד, סכלות מעט – שאמר (תהלים נ״ה) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת.⁠8 (שם)
יקר מחכמה וגו׳ – דבר אחר יקר מחכמה מכבוד – מחכמה זו תורה, מכבוד – זו נבואתו של אליהו, סכלות מעט – דכתיב (מלכים א י״ח) ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם.⁠9 (שם)
1. ר״ל כמו שהזבוב אף כי מתחלת מציאותו בהשמן אינו עושה רושם גדול בתכונת השמן אך אם מוסיף לשהות בו מבאישו כולו והבאישה מוספת להבאיש עד שנעשה כמעין הנובע [וזהו פי׳ הלשון יביע], כך היצה״ר בתחלה אינו עושה רושם כ״כ בהאדם, אך מכיון שמוסיף לשהות בו, והיינו שאינו מוצא דחיה מצד האדם, הוא משתקע בו עד שמבאישו, כלומר שמוציאו לתרבות רעה שלמה, וכמ״ש (סוכה נ״ב.) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ועוד אמרו (שם) יצה״ר בתחלה דומה לחוט ולבסוף דומה כעבותות העגלה, וכן אמרו (שבת קל״ז.) כך דרכו של יצה״ר, היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך עד שאומר לו לך עבוד עבודת כוכבים. וע״ע מש״כ בענין אגדה זו בתורה תמימה פ׳ בראשית בפסוק לפתח חטאת רובץ.
2. מדייק מה דכתיב יבאיש בלשון יחיד לעומת הלשון זבובי ברבים, ולכן דריש דמה דכתיב זבובי הוא רק על שם המין, אבל באמת גם זבוב אחד מבאיש, ולכן כתיב יבאיש. וסמיך זה להפסוק דסוף פרשה הקודמת וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, להורות משל אל ענין כזה, שהרי גם זבוב אחד מבאיש כלי משמן רוקח, א״כ יתכן שע״י חטא אחד יתאבדו כל הזכיות שבידו.
3. כך מבואר במ״ר פ׳ עקב שבעת שנבלע קרח ועדתו הודו בנבואת משה ובאמתת תורה מן השמים וכו׳, וכן מפורש באגדה דב״ב ע״ד א׳ דמקום בליעתו של קרח וסיעתו ישמע קול דברים כאלה, ומפרש יביע מלשון דבור כמו יום ליום יביע אומר.
4. רמזו לזה שבא מרות המואביה, אע״פ שבאמת אין ממש בעלילה זו, שאע״פ שהיתה ממואב אך הלכה פסוקה קיי״ל מואבי ולא מואבית [לענין פסול לבא בקהל].
5. הלשון והיום אולי מכוין לאחר שראו כי ה׳ עמו ומצליח בכל דרכיו כמש״כ (שמואל א י״ח) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה׳ עמו, אשר מזה למדו חז״ל שכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה (שבת נ״ו.), משום דאי אפשר שיהיה חוטא וה׳ עמו, וא״כ גם לענין כשרות משפחה אי אפשר שיהיה פסול משפחה וה׳ עמו וכמ״ש אין השכינה שורה אלא על הודאים. והלשון מביעים דברים י״ל דמכוין למה שאמר אחיתופל בצואתו אל ביתו אל תמרדו במלכות בית דוד, כמבואר בב״ב קמ״ז א׳. וי״ל ג״כ הכונה ומתביישין ע״פ הגמרא שבת ל׳ ע״א כשבנה שלמה את בית המקדש וכו׳ עד באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדרה. ועוד י״ל ע״פ הגמרא סנהדרין צ״ג ע״ב ובמד״ר פ׳ י״ג עה״פ ויען אחד מהנערים וגו׳ יודע נגן שיודע לשאול, גבור שיודע להשיב, איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, וה׳ עמו שהלכה כמותו בכ״מ, והנה איתא בשבת נ״ה ע״ב ובסנהדרין פ״ב ע״א על הפסוק יכרת וגו׳ ער ועונה אם ת״ח הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולפ״ז ראי׳ מוכרחת שדוד לא חטא בבת שבע דאל״ה לא היה לו ער ועונה בתורה ומהפסוק דש״א ט״ז י״ח מוכח דהיה לו ער ועונה בחכמים ובתלמידים – וגם ידוע דדוד היה גליא מסכתא מכ״ז מוכח דלא פסול משפחה הוא וגם בבת שבע לא חטא, לפיכך מתביישין.
6. הלשון והיום כנראה מרומז לעת שירד אש מן השמים ותאכל את העולה וכו׳, כפי בקשת אליהו.
7. יתכן לפרש הכונה דכיון דע״פ בקשה זו הוכרח כביכול הקב״ה לקיים בקשת משה להאביד אנשים הרבה, והקב״ה בכלל מצטער ע״ז כי לא יחפוץ במות הרשע וגו׳, וכן אמר בטביעת מצרים מעשה ידי טובעים בים וכו׳, לכן קורא לענין זה סכלות מעט, יען כי כל תכלית בקשה זו היתה כדי לברר האמת הו״ל להמציא ולבקש ברור אחר בלא עונש מיתה, ויתפרש הלשון יקר מענין כבדות וקשיות וכמו יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו, ור״ל אע״פ שענין החכמה והכבוד שמשפיע הקב״ה על בני אדם הוא דבר גדול ונכבד מאוד, אפ״ה יש בהם מעט כבדות ומרירות, והוא מה שהנביאים מבקשים לפעמים מהקב״ה דבר שהוא נגד רצונו, ומביא בזה למשל ממשה ומדוד ומאליהו, בדרשות הבאות, יעו״ש.
8. עיין מש״כ באות הקודם וצרף לכאן.
9. עיין משכ״ל אות ז׳ וצרף לכאן.
בפרק זה ממשיך שלמה המלך ע״ה לבאר כי לא רק חוטא אחד יאבד טובה הרבה, אלא גם אדם שיש בו זכויות יכול בחטא אחד לאבד טובה הרבה1, וכך אמר: הנה כמו2 שֶׁזְבוּבֵי מָוֶת – שזבובים מתים, כל אחד מהם בנופלו בשמן מבושם3 יַבְאִישׁ – יסריח4 את השמן, ולא יפסיק הביאוש כי הזבוב5 יַבִּיעַ – יגרום לסירחון ויקציף6 ויקלקל7 את הַשֶׁמֶן רוֹקֵחַ – המעורב בבשמים8, כך באותה מידה תבאיש לאדם9 יָקָר – חשוב10 מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד – שיש בו חכמה וכבוד11, סִכְלוּת מְעָט – קצת סכלות, כי אם תהיה בו סכלות12, היא תשחית את חשיבותו של אותו האיש13:
1. רש״י.
2. רלב״ג.
3. לקח טוב, מצודת דוד. ורש״י ביאר שבימי החורף אין בזבובים כח והם קרובים למות, וגם אם בא לתוך שמן רוקח ומתערב בבשמים הוא מבאישו והוא מעלה קצף.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. לעז רש״י. ר״י קרא ביאר לשון אבעבועות. ומצודת ציון ביאר מלשון נביעה.
7. רשב״ם.
8. מצודת ציון.
9. אבן עזרא.
10. מצודת ציון. ורש״י ביאר לשון כובד, שהרי שהיה אדם זה שקול במחצה עוונות ומחצה זכיות ובא ועבר עבירה אחת הכריעתו לכף חובה, נמצא סכלות זה שהוא דבר מועט יקר ושוקל וכבד יותר מכל החכמה והכבוד שהיה בו שהרי הכריע את כולם.
11. מצודת דוד.
12. אבן עזרא.
13. מצודת דוד. ואבן עזרא ביאר כי הסכלות היא החטא. ואמר רב, יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, שנאמר ״זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח״, ברכות סא., ילקוט שמעוני. ועוד דרש בן עזאי, ״זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח״ וסמיך ליה ״וחוטא אחד יאבד טובה הרבה״, לומר לך, אילו זבוב אחד שמת שמא אינו מבאיש ומביע שמן רוקח (שנאמר זבובי ולא זבוב), וזה על ידי חטא אחד שחטא איבד כל זכויות שבידו, ירושלמי קדושין פ״א ה״ט. ובמדרש, ״זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח״ בעדת קרח מדבר, אתמול מבאישין כנגד משה ואומרים לא משה נביא אמת ולא אהרן כהן גדול, והיום מביעין דברים לפני משה ואומרים משה נביא אמת ואהרן כהן גדול ותורה מן השמים. דבר אחר, ״זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח״ בדואג ואחיתופל מדבר, אתמול מבאישין דברים כנגד דוד ואומרים פסול משפחה הוא, והיום מביעין דברים ומתביישין. דבר אחר, ״זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח״ בדורו של אליהו מדבר, אתמול מבאישין דברים כנגדו ואומרים (מלכים א׳ יח, כו) ״הבעל עננו״, והיום מביעין דברים ואומרים (מלכים א׳ יח, לט) ״ה׳ הוא האלהים״, מדרש רבה.
תרגום כתוביםקהלת רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראפסאודו-רש״יר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחקר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144