אלה תולדות שם וכו׳ – כענין ״אלה תולדות נח
א איש צדיק״
(בראשית ו׳:ט׳), ר״ל כי אמרו ״איש צדיק״ אינו מתלדותיו וכן לא כזה היותו בן ״מאת שנה״.
1 והנה הטיב כותב התורה בזאת ההתחלה, כמו שעשה בְשֵת (פרק ה׳), כאילו אמר בזה נניח הכל ונחזיק בשם, שתכליתו אברהם.
2 ולכן כאשר הגיע לתרח האב (כו-לב) הקרוב לאברהם האריך בענינו.
ודע ענין נכבד, כי שם וכל בניו הנזכרים בכאן עד אברהם יש להם גזרה והוראה בעברי כמו שהיה לשת ולכל בניו וגם לקין ולכל בניו, כל שכן ליעקב וכל בניו, אבל מנהג התורה לבאר זה ביחידים למשל כדי שנתעורר אל האחרים. ולכן העירנו על כל בני קין ועל כל בני שת בפרשו הוראת ׳שת׳, וכן העירנו פה על כל אלה בפרשו הוראת ׳פלג׳ שהוא מבני שם.
3 אולם רמז על הוראת ׳שם׳ בכתבו ״ונעשה לנו שם״ (ד), גם הקדים לומר ״אנשי השם״
(בראשית ו׳:ד׳).
4 ובכלל כי שֵם וכל תוצאותיו
5 הנזכרים עד אברם, וכל שכן ׳אברם׳ עצמו, יש להם הוראה בעברי. וכולם מבוארים ליודעי העברי, זולת ׳ארפכשד׳ כי אין לנו כמו שאמר המורה מלשון העברי כי אם מעט.
6 ואולם המכוון בשם ׳תרח׳ ידוע אצל מי שיבין דיוק ׳קין׳, וידע שֵם ׳למך׳, ואין ראוי לבאר יותר בכאן. אבל מה שאומר בכאן הוא כי נותן התורה העירנו ברמזים בשמות אבותינו הקודמים כי פושעים מבטן היינו בני קטטה ומחלוקת והעדר הסכמה כמו שסיים להם משה
7 ושקדו הנביאים בזה
8, כל שכן שהיה מן הדין שהיה אברהם מיוחס לפלג עד שאמר ׳אברם הפלגי׳ לא ״העברי״
(בראשית י״ד:י״ג)9, אבל לא רצה נותן התורה לעשות פרסום גדול בזה לגנאי ולשמצה ושם רע בקמינו
10,
11 ויחסו אל עבר שיש לו צד שתוף מטוב, כמו ״לעברך בברית י״י״
(דברים כ״ט:י״א), ״ויעבור מלכם״
(מיכה ב׳:י״ג)12, מצורף לענין אמרו ״ואקח את אביכם מעבר הנהר״
(יהושע כ״ד:ג׳).
13 ואמנם על דרך האמת הנה התחלת יחסנו המיוחד הוא מפלג כי בני יקטן וכל זרעו גם הם מעבר אבל כוסה קלון ערום
14.
15 ואמנם אע״פ שהעלמנו קריאת השם תִגָלֶה רעתינו בקהל כי עדיין בני פלג אנחנו, כולנו בני ריב ומדון.
16 ומחלוקת היא שהחריבה את בתינו,
17 ועדיין במקומה עומדת,
18 עדים אנחנו היום אל הכבודה אמנו אשת פלג כי צדקת הייתה ולא זנתה.
19
1. כשם ששם אין צדקותו של נח מתולדותיו (צאצאיו) אלא מעין מאמר מוסגר, והתולדות מנויים לאחר מכן, כך גם כאן אין גילו של שם מתולדותיו, אלא התולדות מתחילות ב: ״ויולד את ארפכשד״.
2. בניגוד לפרק י׳, העוקב אחר תולדות נח בכיוונים שונים, פרק י״א, בדומה לפרק ה׳, עוקב אחרי קו גניאולוגי בודד, משום שמטרת הפרק (׳תכליתו׳) היא להגיע עד אברהם. יתכן שכווונתו כי תכליתו של שם היא אברהם: שם נוצר עבור אברהם, ולא רק מטרת הפרק.
3. שמותיהם של כל תולדות שם עד אברהם נגזרים מעניין המעניק להם משמעות. התורה מפרשת את משמעות השמות במקרים בודדים, כדי שנבין שגם ליתר השמות יש משמעות. כך התורה פירשה את שמותיהם של יעקב וזרעו, וכן פירשה את שמותיהם של שת
(בראשית ד׳:כ״ה), של נח
(בראשית ה׳:כ״ט), ושל פלג
(בראשית י׳:כ״ה) כדי שנבין שיש משמעות אף לכל שמות זרעו של שת ולכן שמות זרעו של שם. ראה גם בפירוש על י׳, כה.
4. ראה לעיל בפירוש על פסוק ד.
5. צאצאיו.
6. העברית הידועה לנו מהתנ״ך היא חלק קטן מכלל השפה, ולכן קשה לנו לדעת פירושם של מילים נדירות. וזה לשון הרמב״ם מו״נ א׳:ס״ז: ״עם דעתנו שאנחנו היום בלתי יודעים לשוננו״.
7. השמות נועדו ללמד על תכונותיהם של אבותינו הקדומים שהיו בני מחלוקת, כפי שאמר עלינו משה לפני מותו
(דברים א׳:י״א): ״איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם״. ריא״כ לא באר לנו את משמעויות השמות.
8. רבו הנביאים לדבר על הקטטה והמחלוקת בישראל.
9. ריא״כ מנמק מדוע ראוי היה יותר שנתייחס לפלג מאשר לעבר בטירת כסף עמ׳ 71: ״…היה ראוי לקחת התחלתו מפלג, כי עבר כמו שמפורש הוליד שני בנים, ״שם האחד פלג״ ״ושם אחיו יקטן״
(בראשית י׳:כ״ה), והנה נתפשט זרע יקטן לעמים המפורשים אשר נתיחסו אליו בלי ספק, כמו שכתוב ״כל אלה בני יקטן״
(בראשית י׳:כ״ט), וכן היה ראוי שיתיחס אברהם וזרעו אחריו לפלג, כי הוא נשאר אבינו אשר ממנו נפרדו…״. אולם כאן נראה שהנימוק לכך שראוי היה לייחס את אברהם אחר פלג הוא גם משום שמשמעות השֵם ׳עבר׳ היא שלילית בעיקרה, וכמו שכתב לעיל על כלל שמות אבותינו הקדומים שמשמעותן היא קטטה ומחלוקת. אך בפועל יוחס לעבר להיות בזה השם גם משמעות חיובית.
11. נמנעה התורה בפועל מלקרוא לאברהם ׳אברם הפלגי׳, משום שעניין הגנאי בשם ׳פלג׳ מפורש בתורה ולכן מפורסם.
12. עם המשכו: ״ויעבר מלכם לפניהם וה׳ בראשם״.
13. לשם ׳עבר׳ יש גם משמעות חיובית, נוסף על המשמעות היסודית השלילית, כפי שעולה מהדוגמאות שמביא, ולכן לא הייתה בעיה לייחס את אברהם אחר עבר.
14. על פי משלי י״ב, טז.
15. ראה טירת כסף עמ׳ 71 (מצוטט לעיל בהערה).
16. אף על פי שהתורה נמנעה מלייחס את אברהם אחר פלג, עדיין תכונתו של פלג, תכונת המחלוקת, גלויה היא בעם ישראל.
17. המחלוקת היא זו שגרמה לחורבן בית המקדש. על פי חז״ל במסכת יומא ט, ע״ב: ״אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חנם״.
18. המחלוקת עדיין קיימת בתוך עם ישראל.
19. התנהגותנו בריב ומדון מעידה כי ייחוסנו אחר פלג הוא אמיתי. בדומה בטירת כסף שם: ״ועדים נאמנים אנחנו עד היום לאמנו הבכורה אשת פלג, כי באמת בני פלג אנחנו, להיות ההסכמה נעדרת ממנו על כל משפחות האדמה״.