×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ב) וַיְהִ֖יא בְּנׇסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶםב וַֽיִּמְצְא֥וּג בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם׃
When they traveled from the East, they found a valley in the land of Shinar and they dwelled there.
א. וַיְהִ֖י =ל1,ש,ל-מ,ק3 (ל-מ לפי עדותו של ברויאר שמחק את הגעיה על פיו) ושיטת-א (אין כמעט געיה ב״ויהי״ ודומותיה המוטעמת בטעם טפחא) וכמו כן בתיגאן ובכתבי⁠־יד ספרדים
• ל=וַֽיְהִ֖י (בגעיה ימנית)
ב. מִקֶּ֑דֶם כאן מתחיל כתי״ש1.
ג. וַֽיִּמְצְא֥וּ ל=וַֽיִּמְצְא֥וּ בגעיה ימנית
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קפענח רזארמב״ןטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהמזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םרד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[יז] 1ויהי. כל מקום שנא׳ ויהי אינו אלא לשון צער וכו׳ ויהי בנסעם מקדם, הבא נבנה לנו עיר (בראשית י״א:ד׳). (מגילה י:).
[יח] 2ויהי. נסעו מן מדינחא למיזל למדינחא, א״ר אלעזר ב״ר שמעון הסיעו עצמן מקדמונו של עולם אמרו אי אפשינו לא בו ולא באלהותו. (בראשית רבה ל״ח).
[יט] 3ויהי בנסעם מקדם. אנשי מגדל לא נתגאו אלא מתוך טובה שהשפיע להם, שנאמר ויהי בנוסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם, ואין ישיבה אלא אכילה ושתייה, היא גרמה להן (בראשית י״א:ד׳) ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים וגו׳ (בראשית י״א:ח׳) ויפץ ה׳ אותם משם על פני כל הארץ. (תוספתא סוטה ג׳:י׳).
[כ] 4כתיב וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם, אמר ריש לקיש למה נקרא שמה שנער ששם ננערו מיתי דור המבול. (ירושלמי ברכות פ״ד הלכה א׳).
[כא] 5וימצאו בקעה. ר׳ יהודה אומר התכנסו כל אומות העולם לראות אי זה בקעה מחזקת להם ובסוף מצאו, ור׳ נחמי׳ אמר וימצאו (משלי ג׳:ל״ד) אם ללצים הוא ילוץ. (בראשית רבה ל״ח).
[כב] 6וישבו שם. א״ר יצחק כל מקום שאתה מוצא ישיבה השטן קופץ, א״ר חלבו בכל מקום שאתה מוצא נחת רוח השטן מקטרג, אר״ל בכל מקום שאתה מוצא אכילה ושתיה השטן מקטרג. (בראשית רבה ל״ח).
[כג] 7ומאסו בארץ חמדה שנאמר ויהי בנסעם מקדם, הלכו לארץ שנער ומצאו ארץ גדולה ורחבת ידים וכולה מישור וישבו שם, שנאמר וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם, ר״ע אומר השליכו מלכות שמים מעליהם והמליכו עליהם נמרוד וכו׳. (פרדר״א פכ״ד).
[כד] 8וימצאו, ויראו מבעי ליה, מאי וימצאו אלא מציאה אשכחו תמן מרזי דחכמתא מקדמאי דאתנער תמן מן בני טופנא, ובה אשתדלו למעבד בההוא עבידתא דעבדו לסרבא ביה בקב״ה והוו אמרי בפומא ועבדו עבידתא. (זח״א עו.).
1. לעיל פ״א מאמר תיג. פ״ו מאמר א. ומ״ש בבאור וצרף לכאן.
2. בפס״ז ויהי בנסעם מקדם דכתיב ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם, ועי׳ רש״י כאן, וזח״א עד: ועי׳ רש״י איוב א. ג. גדול מכל בני קדם מכל אנשי דור הפלגה דכתיב בהו ויהי בנסעם מקדם ועי׳ רש״י דה״ב ח. ב. ובמעין גנים איוב צד ג.
3. כ״ה בתוספתא מכתי״ע. ולפנינו בשינוים. וכ״ה בספרי דברים עקב מ״ג, ומדרש תנאים דברים יא. טז. בשינוים, ועי׳ לקמן מאמר כב. ועי׳ ילק״ש ח״א רמז תתסה. תתקמה. במדב״ר פ״ט. ובב״ר פל״ח איתא בכ״מ שאת מוצא אכילה ושתיה ארכיליסטים מקרטע. (שר של לסטים מדלג).
4. לעיל פ״י מאמר כט. – לד. ובירושלמי דורש אלו הדברים על תיבת שנער הכתוב כאן עיי״ש בבאור וצרף לכאן.
5. אם ללצים. בילק״ש משלי רמז תתקל״ה גורס אם ללצים כו׳ זה דור הפלגה דכתיב וימצאו בקעה. ועי׳ ביומא לח: אם ללצים הוא יליץ וכו׳ בא לטמא פותחין לו ועי׳ מכות י: ודורש כאן וימצאו שרצו למצוא ומצאו.
6. עי׳ לעיל מאמר יט. ספרי בלק סי׳ קלא. שמו״ר פמ״א ועי׳ בערוך ע׳ ארך מילמדנו. ובמדרש הגדול וישב צד תקנב. אמר ר׳ יצחק מכל מקום שנאמר ישיבה צרה באה וכו׳ כתיב בדור הפלגה וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם וכתיב ויפץ ה׳ אותם משם [י״א. ח.] ובמדרה״ג כאן, איתא וישבו שם, קשה היא הישיבה שסופה טלטול.
7. במדרש הגדול מובא בשינוים גם במדרש כת״י אור האפלה בשינוים ועי׳ רש״י שבת י: ד״ה שישיבתה.
8. מובא בצרה״מ כאן.
וַהֲוָה בְּמִטַּלְהוֹן בְּקַדְמֵיתָא וְאַשְׁכַּחוּ בִּקְעֲתָא בְּאַרְעָא דְּבָבֶל וִיתִיבוּ תַּמָּן.
When they journeyed at the beginning, they found a valley in the land of Babylon and they settled there.

וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם
וַהֲוָה בְּמִיטַלְהוֹן בְּקַדְמֵיתָא (ח״נ: מִמַדִּינְחָא) וְאַשְׁכַּחוּ בִּקְעֲתָא בְּאַרְעָא דְּבָבֶל וִיתִיבוּ תַמָּן
מִקֶּדֶם – ממזרח או מתחילה?
א. קֶדֶם במשמע מִזְרָח מתורגם מַדְנַח כגון ״וְיָרַד הַגְּבֻל... מִקֶּדֶם לָעָיִן״ (במדבר לד יא) ״מִמַּדְנַח לְעָיִן״. על פי זה גרסו מקצת נוסחי אונקלוס ״ויהי בנסעם מִקֶּדֶם״ – ״בְּמִיטַלְהוֹן מִמַדִּינְחָא״ כמיוחס ליונתן. אבל ברוב נוסחי ת״א מתורגם ״בְּמִיטַלְהוֹן בְּקַדְמֵיתָא״: בהמשך לכתוב ״וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל״ (בראשית י לב), פירש אונקלוס שנסעו בתחילה אל הבקעה שבשנער. השווה: ״יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה״ (בראשית מג כ) ״בְּקַדְמֵיתָא״. והטעם שלא תרגם מִמַּדְנַח, כי לא נאמר שהיו במזרח. ועוד שאררט, מקום חניית התיבה, היא מצפון לבבל.⁠1 ולדעת ״חליפות שמלות״ כוונתו ליישב שאלת המדרש ״בנסעם מקדם, נסעו מן מדינחא למיזל למדינחא?⁠״ (ב״ר פרשה לח). כלומר, כיצד נסעו ״מקדם״ עד שנער, והרי גם היא במזרח? לכן תרגם שנסעו בתחילה. ועיין גם ״וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם״ (בראשית יג יא) ״וּנְטַל לוֹט בְּקַדְמֵיתָא״.⁠2
דרשת שם תמוהה
ב. הרבה שמות גאוגרפיים, במיוחד באיזור בבל, מתורגמים אצל אונקלוס כדרך שנקראו בימיו.⁠3 על פי זה תרגם ״וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר״ – ״בְּאַרְעָא דְּבָבֶל״, אף על פי שלפי תרגומו דרשת השם ״על כן קרא שמה [של שנער] בבל״ (פסוק ט) ״עַל כֵּין קְרָא שְׁמַהּ בָּבֶל״ היא חסרת מובן שהרי מפשט התרגום עולה שנקראה כך כבר קודם. וכן תרגם להלן ״ויהי בימי אמרפל מלך שִׁנְעָר״ (בראשית יד א) ״וַהֲוָה בְּיוֹמֵי אַמְרָפֶל מַלְכָּא דְּבָבֶל״.
1. על פי יא״ר, ״מרפא לשון״ ו״נתינה לגר״. ובדרך שונה ב״חליפות שמלות״.
2. וכן העירה המסורה: ״מקדם דמתרגם בקדמיתא ב׳ באוריתא: בנסעם מקדם, ויסע לוט מקדם, והשאר מקדם מתרגמי׳ מדנח מדינחא״ (קליין, מסורה, עמ׳ 42). אבל ״גן בעדן מקדם״ (בראשית ב ח) ״מִלְקַדְמִין״.
3. לדרכו זו ראה בפסוק ״בין קָדֵשׁ ובין בָּרֶד״ (בראשית טז יד) ״בֵּין רְקַם וּבֵין חַגְרָא״.
והווה כד אסעו לבבהוןא ואשכחו בקעה בארעא דבבלב ושרון תמן.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כד אסעו לבבהון״) גם נוסח חילופי: ״בנטלוותהון מן לקדמין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דבבל״) גם נוסח חילופי: ״דפונטוס״.
והוה במיטלהון ממדינחא ואשכחו בקעתא בארעא דבבל ויתיבו תמן.
And it was while they were journeying from the east that they found a plain in the land of Bavel, and dwelt there.
כד אטעו לבהון מן בתר מימרא דמאן דאמר והוה עלמא מן שירויא ואשכחו בקעא בארעא דפונטוס ושרון תמן.
and they found a plain in the land of Pontos and dwelt there.
[ז] וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם – נָסְעוּ מִן מַדִּינְחָא לְמֵיזַל לְמַדִּינְחָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הֵסִיעוּ עַצְמָן מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָמְרוּ אִי אֶפְשֵׁינוּ לֹא בוֹ וְלֹא בֶּאֱלָהוּתוֹ.
וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הִתְכַּנְסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִרְאוֹת אֵי זֶה בִּקְעָה מַחֲזֶקֶת לָהֶם, וּבַסּוֹף מָצָאוּ. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר וַיִּמְצְאוּ: אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ (משלי ג׳:ל״ד).
וַיֵּשְׁבוּ שָׁם – אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא יְשִׁיבָה הַשָּׂטָן קוֹפֵץ.
אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נַחַת רוּחַ הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג.
אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג.
וימצאו בקעה1שהלכו בכל העולם למצוא מקום שיחזיק כולם ולא מצאו אלא בארץ שנער, ששם ננערו דור המבול שהיא עמוקה.
1. שהלכו בכל העולם וכן הביא רש״י.
וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם – לְמֵיתֵי מַדִינְחָא. דָּבָר אַחֵר: הִסִּיעוּ עַצְמָן מִקַדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָמְרוּ אִי אֶפְשִׁינוּ לֹא בּוֹ וְלֹא בֶּאֱלֹהוּתוֹ.
וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נִתְכַּנְּסוּ כֻּלָּם לֵידַע אֵיזוֹ בִּקְעָה מַחְזֶקֶת לָהֶם. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: וַיִּמְצְאוּ (משלי ג׳:ל״ד) ״אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ״.
וַיֵּשְׁבוּ שָׁם – כָּל מָקוֹם שֶׁאַתְּ מוֹצֵא יְשִׁיבָה הַשָּׂטָן קוֹפֵץ, כָּל מָקוֹם שֶׁאַתְּ מוֹצֵא נַחַת רוּחַ הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג, בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתְּ מוֹצֵא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג.
ולמא רחלו מן אלשרק וג׳דו בקיעא פי בלד אלשינור פאקאמו ת׳ם.
וכאשר נסעו מן המזרח מצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם.
בנסעם מקדם – שהיו יושבים שם, כמו שכתוב למעלה: ויהי מושבם וגו׳ הר הקדם (בראשית י׳:ל׳). ונסעו משם לתור להם מקום המחזיק את כולם, ולא מצאו אלא שנער.
בנסעם מקדם AS THEY JOURNEYED FROM THE EAST – where they were then dwelling, as it is written above, "And their dwelling place was … the mountain of the East" (Bereshit 10:30). From there they journeyed to search out for themselves a place that would accommodate them all, but they found none except Shinar (Bereshit Rabbah 38:7).
ויהי בנסעם מקדם1דכתיב ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם.
וימצאו בקעה2ר׳ יהודה אומר התכנסו כל האומות לידע איזה בקעה מחזקתם. ובסוף מצאו בארץ שנער.
וישבו שם3א״ר יצחק כל מקום שאתה מוצא ישיבה השטן מקפץ.
1. דכתיב ויהי מושבם. מבואר יותר ברש״י עה״ת בנסעם מקדם שהיו יושבים שם. כדכתיב למעלה ויהי מושבם וגו׳ הר הקדם ונסעו משם לתור להם מקום להחזיק את כולם ולא מצאו אלא שנער.
2. ר׳ יהודה אומר. ב״ר פל״ח.
3. א״ר יצחק. ב״ר פל״ח. וילקוט רמז ס״ב בלי שם האומר. ועי׳ סנהדרין ק״ו ע״א כל מקום שנא׳ וישב אינו אלא לשון צער. ועי׳ ספרי עקב פ׳ מ״ג אין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה וכו׳.
וזה שאמר הכתוב: בנסעם מקדם – לאות כי הרי אררט במזרח.
וטעם וימצאו בקעה – שבדקו מקום טוב לבנות מדינה עד שמצאו זאת הבקעה.
ופירוש בקעה – ערבה ישרה, הפך: הרכסים (ישעיהו מ׳:ד׳), וכן: כבהמה בבקעה תרד (ישעיהו ס״ג:י״ד). ויתכן שהיא בין הרים, וכאלו נבקעו בתוך.
[AS THEY JOURNEYED EAST.] This verse shows that the mountains of Ararat are in the east.⁠1
[THAT THEY FOUND A PLAIN.] Its meaning is, they searched for a good place to build a state. Eventually they found this plain. The meaning of bikah (plain) is a flat area; it is the opposite of the rough places (Is. 40:4).⁠2 As the cattle go down into the valley (Ba-bikah) (Is. 63:14) is similar. Bikah possibly refers to a plain between mountains because a valley appears to be a split in the hills.⁠3
1. The verse literally reads: as they journeyed from the east, i.e., from Mt. Ararat or its vicinity. This shows that Mt. Ararat is in the east (Krinsky).
2. Is. 40:4 reads, And the rough places (shall be made) a plain (le-vikah). We thus see that bikah is the opposite of rough places. Hence it must refer to a level area.
3. Baka means split. Thus bikah (valley) means a split in the mountains.
ויהי בנסעם מקדם – זה שכתוב למעלה (בראשית י׳:ל׳).
וימצאו בקעה – שהיתה ראויה לדירת האדם, וידוע כי רחב בבל מהקו השוה כמו חצי רחב הישוב, שהוא בחסרון כ״ג מעלות ושלשים חלקים מתשעים מעלות.
ויהי בנוסעם מקדם – כי בקדם היתה דירתם בתחילה, כדכתיב בקין: וישב בארץ נוד קדמת עדן (בראשית ד׳:ט״ז). וגן היה בקדם, כדכתיב: ויטע י״י אלהים גן בעדן מקדם (בראשית ב׳:ח׳), וזה קדמת עדן. נמצא הגן שהיה במערבו, הוא היה דרך קדם יותר מעדן. וגם באדם הראשון הוא אומר: וישכן מקדם לגן עדן וגו׳ (בראשית ג׳:כ״ד), אלמא מקדם לגן עדן היתה דירת אדם. כי מאותו צד שיש ליראה שיבא האדם, שם שם השמירות.
ורש״י פירש משום דכתיב: ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם (בראשית י׳:ל׳). ו⁠{אינו}⁠א נראה לי, שאילו תחומין שמונה שםב היו אחר הפלגה. ועוד שאינו מונה רק לבני שם בלבד.
וימצאו בקעה בארץ שנער – בבל ארץ נוחה ליחרש ולעבוד ומשוקה בנהרות, ואינה שזופה בחמימות השמש, כי היא בצפונו של עולם, כדכתיב: מצפון תפתח הרעה וגו׳ (ירמיהו א׳:י״ד). ואמרו: טוב לשבת כאן, וישבו שם.
א. ההשלמה ע״פ ספר הג״ן.
ב. כן בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: כאן.
ויהי בנוסעם מקדם – WHEN THEY TRAVELED FROM THE EAST – Because the east is where they lived at the start, as it says with Cain: "And he settled in the land of Nod, east of Eden" (Bereshit 4:16). And the garden was in the east, as it is written: "And Hashem Elokim planted a garden in Eden, to the east" (Bereshit 2:8), and this is east of Eden. Thus, the garden was to its [i.e. Cain's location's] west; and it was further east than Eden. And also with Adam it says, "And He he placed to the east of the Garden of Eden, etc. [the cherubs and the blade of the swirling sword to guard the way to the Tree of Life]" (Bereshit 3:24), so we see that the dwelling of Adam was to the east of the garden of Eden. Because in the direction from which one fears that a person will come, that is where the guards are placed.
Rashi, though, explains [that "מקדם" is a reference] to the earlier verse: "And their dwelling place extended from Meisha as you come towards Sefar, the eastern mountain" (Bereshit 10:30). But this does not appear correct to me, as the borders designated there were only after the dispersal. In addition, the borders designated there were solely for the children of Shem.
וימצאו בקעה בארץ שנער – THEY FOUND A VALLEY IN THE LAND OF SHINAR – Babel was a land easy to plow and work and was watered with rivers, and was not burnt by the heat of the sun, because it was in the north of the world, as it is written: "From the north evil shall break out" (Yirmeyahu 1:14). And they said: it is good to settle here, AND THEY SETTLED THERE.
ויהי בנסעם מקדם – ממזרח כי שם היה הישוב בתחלה ושם נברא האדם כי גן עדן מזרחי הוא, ונח בצאתו מן התיבה הלך לו למקום ישובו הראשון או התיבה היתה שם בצאתו ממנה, גם הרי אררט מזרחים הם. והם בהסכמתם יצאו מאותו מזרח, ובאו כלפי מערב עד בבל. והבקעה היא מקום מישור בין ההרים יש רחב ויש צר, וזה המישור מצאו אותו רחב ידים והסכימו לשבת שם וישבו שם, ונקרא המקום ההוא ארץ שנער, והיא הנזכרת למעלה, כי כבר כתבנו כי הענין ההוא אחר הפלגה היה. ולא ספר הכתוב למה נקרא שנער.
ורבותינו ז״ל אמרו (בראשית רבה ל״ז): לפי שמתי מבול ננערים לשם לפי שהיא בקעה.
ויהי בנסעם מקדם, from the east, for this is where they had lived previously, and this was where God had created man before He placed him in Gan Eden. When Noach had come out of the ark he proceeded to the place where he had lived before the onset of the deluge. Also the mountain range of Arrarat is in an easterly direction (eastern Turkey and Georgia in southern Caucasus) Traveling eastward, the people had came to the valley of the Euphrates and Tigris which they found very much to their liking, a land which was called the land of Shinor. This land had already been mentioned in 10,10 as Nimrod’s first power base. We already explained that what is reported in that chapter actually referred to events after the Tower and the dispersal of mankind. Although the Torah did not elaborate on the meaning of the name Shinor, our sages in Shabbat 113 explain that the dead bodies (skeletons) of the people who had perished during the deluge had been swept down there by the rivers. It was the lowest place on earth far and wide.
שנער – בגימ׳ ששך. [ששך.] בא״ת ב״ש (ששך) בבל.
בנסעם מקדם – פירש רבינו שלמה: שהיו יושבים שם כדכתיב למעלה: ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם (בראשית י׳:ל׳), ונסעו משם לתור להם מקום המחזיק אותם, ולא מצאו אלא שנער.
ואין זה נכון, כי תולדות שם לבדו הם שנאמר עליהם כן, ולמה ייחס הפלגה אליהם, כי בני יפת ובני חם רבים מהם. ועוד כי מושבם בארצותם היהא ממשא עד הר הקדם, והפלגה היתה טרם שהיה מושבם בארצותם, כי לא באו בני יפת מאיי הים אל הבקעה אשר בארץ שנער, אבל בפלגה הפיצם השם על פני כל הארץ, ואז הושבו בארצותם לגוייהם.
ור׳ אברהם אמר כי הרי אררט במזרח, ויפה אמר כי הם במזרח קרובים לאשור, דכתיב:⁠ב והמה נמלטו ארץ אררט (מלכים ב י״ט:ל״ז), ונח ברדתו מן ההר נתישב בארצות ההם הוא ותולדותיו, וכאשר רבו נסעו משם אל הבקעה הזו.
ואנשי הפלגה על קבלת רבותינו (בבלי סנהדרין ק״ט.) מורדים בבוראם. ורודפי הפשט (אבן עזרא פירוש ראשון בראשית י״א:ד׳, רד״ק בראשית י״א:א׳) אומרים שלא היה דעתם אלא שיהיו יחד מחוברין, כי הכתוב הגיד דעתם: פן נפוץ (בראשית י״א:ד׳), ולא סיפר עליהם ענין אחר. ואם כדבריהם היו טפשין, כי איך תהיה עיר אחת ומגדל אחד מספיק לכל בני העולם. או שמא היו חושבין שלא יפרו וירבו, וזרע רשעים יכרת.
אבל היודע פירוש ׳שם׳ יבין כונתם, ממה שאמרו: ונעשה לנו שם (בראשית י״א:ד׳), וידע כמה השיעור שיזמו במגדל לעשותו, ויבין כל הענין. כי חשבו מחשבת רעה והעונש שבא עליהם להפרידם בלשונות ובארצות מדה כנגד מדה, כי היו קוצצין בנטיעות. והנה חטאם דומה לחטא אביהם, ושמא בשביל זה דרשו (בראשית רבה ל״ח:ט׳): אשר בנו בני האדם (בראשית י״א:ה׳) – אמר רבי ברכיה: מה בני חמריא או בני גמליא אלא בנוי דאדם קדמאה וכו׳ והסתכל כי בכל ענין המבול הזכיר אלהים, ובכל ענין הפלגה הזכיר השם המיוחד, כי המבול בעבור השחתת הארץ, והפלגה בעבור שיקצצו נטיעותיו. והנם ענושים בשמו הגדול. וזה טעם הירידה, וכן במדת סדום. והמשכיל יבין.
א. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255: ״היו״.
ב. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פולדה 2: ״כדכתיב״. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״דכתיב״.
AS THEY JOURNEYED FROM THE EAST. Rashi comments: "They journeyed from where they were then dwelling, as it is written above, And their dwelling was from Mesha, as thou goest toward Sephar, unto the mountain of the east.⁠1 From there they journeyed to search out for themselves a place that would accommodate them all, but they found none except Shinar.⁠" But this is not correct for this is the account of the children of Shem only, concerning whom it was so said [that they dwelled at "the mountain of the east"], and why should Scripture attribute the dispersion to the descendants of Shem when the children of Japheth and of Ham were more numerous than they? Besides, their habitation in their countries was from Mesha to the mountain of the east,⁠2 and the dispersion of the nations took place before they settled there, for the children of Japheth surely did not come from the isles of the sea3 to the land of Shinar; rather, it was during the dispersion that G-d scattered them abroad upon the face of all the earth,⁠4 and at that time they were settled in their lands, after their nations.⁠5
And Rabbi Abraham ibn Ezra explained that the mountains of Ararat are in the east. [Thus the verse before us which states, as they journeyed from the east, means as they journeyed from the mountains of Ararat.] That which he said is correct for the mountains of Ararat are in the east near Assyria, as it is said, And they escaped into the land of Ararat.⁠6 And when Noah came down from the mountain [upon which the ark had rested],⁠7 he and his sons settled in those lands, and when they increased they journeyed from there to this valley called Shinar.
According to our Rabbis,⁠8 the men of the dispersion rebelled against their Creator. But those who pursue the plain meaning of Scripture say9 that their idea was only to be closely united, for Scripture declares their intention, lest we be scattered,⁠10 and does not relate any other matter [motive] concerning them. But if it be as those commentators say, then the men of the dispersion were fools for how could one city and one tower suffice for all people of the world? Or perhaps they thought that they would not be fruitful and multiply, as it is written, and the seed of the wicked will be cut off.⁠11
However, he who knows the meaning of the word "name" — as they said, and we will make for us a name12 — will understand their intent and will know the extent of their evil intention in constructing the tower. And then he will understand the whole subject, namely, that theirs was an evil thought, and the punishment that came over them — to be dispersed in their languages and countries — was meted out measure for measure for "they mutilated the shoots" [of faith by seeking to undermine the principle of the Unity]. Thus their sin was comparable to that of their father Adam.⁠13 Perhaps on account of this the Sages expounded:⁠14 "And the Eternal came down to see… which the children of men had built.⁠15 Said Rabbi Berachyah, '[Whose children could they have been but the children of men?] Perhaps the children of donkeys or camels? Rather it means the children of the first man, etc.'" Contemplate further that in the entire subject of the flood, Scripture mentions Elokim (G-d), while in the entire matter of the dispersion it mentions the Tetragrammaton; the flood came on account of the corruption of the land, and the dispersion came because "they mutilated the shoots" of faith and therefore their punishment was meted out by His Great Name. This explains the "coming down"16 and also the Divine measure meted out in Sodom.⁠17 The student learned [in the mystic lore of the Cabala] will understand.
1. Above, 10:30.
2. Above, 10:30.
3. Ibid., (5).
4. (9) here.
5. Above, 10:31.
6. II Kings 19:37. The reference there is to the sons of Sennacherib of Assyria, who slew their father and fled to the nearby land of Ararat.
7. Above 8:4.
8. Sanhedrin 109a.
9. This opinion is found in Radak.
10. (4) here.
11. Psalms 37:28.
12. (4) here.
13. See Ramban above, 3:22.
14. Bereshith Rabbah 38:12.
15. (5) here.
16. (5) here.
17. See Ramban further, 19:24.
בנסעם מקדם – פירש״י שהיו יושבים שם כדכתי׳ למעלה ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם ונשעו משם לתור להם מקום המחזיק אותם ולא מצאו אלא שנער. וכתב הרמב״ן כי אינו נכון כי תולדות שם לבדו ישבו שם ולמה יחס הפלגה אליהם ולא לבני חם ויפת והם רבים מהם ועוד שמושבם היה בארצותם כי לא באו בני יפת מאיי הים אל הבקעה אלא שבהפלגה הפיצם י״י על פני כל הארץ ואז הושוו לארצותם בגוייהם. ור׳ אברהם אמר כי הרי אררט במזרח ויפה אמר כי במזרח קרובים לאשור כדכתיב והמה נמלטו ארץ אררט ונח ברדתו מן ההר נתיישב בארצות ההם הוא ותולדותיו וכאשר רבו נסעו משם אל הבקעה הזו ואנשי הבקעה הזו על קבלת רבותינו מורדים בבוראם היו. ורודפי הפשט אומרים שלא היה דעתם אלא שיהיו מחוברים יחד כי הכתוב גלה דעתם פן נפוץ ולא ספר עליהם דבר אחר ואם כדבריהם היו טפשים איך תהיה עיר אחת ומגדל אחת מספיק לכל בני העולם שמא היו חושבים שלא יפרו וירבו וזרע רשעים נכרת. אבל היודע פי׳ שם יבין כוונתם ממה שאמרו ונעשה לנו שם וידע כמה השעור שיזמו במגדל לעשותו ויבין כל הענין כי חשבו מחשבה רעה והעונש שבא עליהם להפרידם בלשונות ובארצות מדה כנגד מדה כי היו קוצצים בנטיעות והנה חטאם דומה לחטא אביהם ושמא בשביל זה דרשו אשר בנו בני האדם אמר ר׳ ברכי׳ וכי בני חמריא או בני גמליא אלא בני אדם קדמאה וכו׳. והסתכל כי בכל ענין המבול הזכיר אלהים ובכל ענין הפלגה הזכיר השם המיוחד כי המבול בעבור השחתת הארץ והפלגה שקיצצו נטיעותיו והנם ענושים בשמו הגדול וזה טעם הירידה וכן במדת סדום והמשכיל יבין:
בנסעם מקדם, "when they journeyed from Kedem.⁠" According to Rashi this is a reference to verse 30 in the previous chapter in which mankind had been described as being in הר הקדם. Due to their increasing numbers, they began to look for a location that could comfortably accommodate all of them.
Nachmanides, on the other hand, considers Rashi's interpretation as flawed, claiming that only the descendants of Shem had resided in the region described as הר הקדם in verse 30. To the question that if so why would the dispersal of mankind be attributed only to the descendants of Shem, this raises the point why the dispersal of mankind is described as caused and applied only to the descendants of Shem and not to those of Yephet and Cham, seeing that the latter even represented the majority of mankind? Furthermore, according to this concept the descendants of Yephet remained in their habitats, and how did they come to populate the islands in the Ionic and Aegean sea? We would have to assume that God scattered them all across these islands. Subsequently, they would have formed nation states like the descendants of the other sons of Noach.
Ibn Ezra writes that the mountain Arrarat was located in the east, and he is correct when he states that Mount Arrarat is situated east of there, and that it makes sense that the people who had lived around there had attempted to flee to the mountains in the Arrarat range to escape the deluge. When Noach descended from the ark it is no more than natural that he should have settled in that region. When his descendants became more numerous, they looked for wider spaces and moved down to the valley. It was the people who had settled in the valley who rebelled against God.
According to the רודפי הפשט, people who are incapable of looking beyond the literal meaning of the text, these people did not intend to rebel against God but wanted to insure that they would not become scattered all over the world, unable to find their way back to their homes. These people claim that the fact that the Torah describes their expressed purpose in building the tower, not mentioning anything detrimental about them, is proof that they were quite innocent. If that interpretation were correct, the people of that time must have been complete idiots that they could imagine that a single city and a single tower could be sufficient for all of mankind! Did they imagine that the proliferation of the human race had concluded in their generation??
Anyone familiar with how to interpret what the Torah reveals, understands that the intention of the people building the tower is already revealed by their declared purpose of נעשה לנו שם, "let us make a name for ourselves!⁠" One does not need to read much between the lines to appreciate that the project was a sinful one. If one needed further proof, the very penalty which fitted their crime, i.e. that they were dispersed, proves that they had intended to use their concentration in one location to assert their power vis-à-vis their Creator. Quite possibly, our sages who seize on the expression אשר בנו בני האדם, "which the descendants of Adam had built,⁠" (verse 5) saw in these words a hint that the sin of these people paralleled the sin of disobedience perpetrated by the first human being, Adam. Why else would the Torah have to write the line in verse 5? Who would have thought that the people building the tower were not descendants of Adam? It is worth noting that in the whole episode of the deluge God is referred to by His attribute אלוהים, i.e. as someone sitting in judgment, whereas here throughout God is referred to as the Attribute of Mercy. The deluge had been decreed because the people at that time had corrupted earth, whereas here, just as in the case of Adam's sin, the creature-Creator relationship, described by our sages as קצצו בנטיעות, undermining basic religious tenets, was the issue.
בנסעם – ב׳ במסורה הכא ואידך בנסעם מן המחנה. זה הוא שדרשו רז״ל אותו היום סרו מאחרי ה׳ משל לתינוק שבורח מן הספר פי׳ בנסעם מקדם שנסעו מקדמונו של עולם.
וימצאו – אינו מטעם מציאה כטעם ׳נמצאת האבדה׳, ופירוש זה השורש במה שאחר הטבע תמצאנו.⁠1
1. בשרשות כסף שרש אבד: ״…קנית הדבר והמצאו לא רמז כלל על יחוד מציאת אבדה כמו שנהוג ללעוז ערובאר, וזה על מינים כי הנמצא יש ממנו חוץ לנפש ויש ממנו בנפש ויש בפועל ויש בכח… ואין הבדל בין אמרו ״ולאדם לא מצא ובין אמרו ׳לא נמצא׳ או ׳לא היה׳, וכן אין הבדל בין אמרו ״ולא מצאה היונה מנוח״ ובין אמרנו ׳ולא היה ליונה מנוח׳. במטפיסיקה של אריסטו יש בספר חמישי סדרה של ביאורי מונחים, אבל אין שם מונח המקביל ל׳מצא׳. אולי עמד בפני ריא״כ ביאור של אבן רשד שבו הופיע עניין זה. וראה לעיל על ב, כ.
ואמר שכאשר נסעו ממזרח היישוב — מצד שלא היה נכון המקום ההוא להוית הצמחים להיות להם למזון כפי הראוי — מצאו בקעה בארץ בבל נכונה לעבוד ולזרוע, ונתישבו שם.
בנסעם מקדם שהיו יושבים שם כדכתיב למעלה ויהי מושבם וגו׳ הר הקדם. הרמב״ן ז״ל טען ואמר ואין זה נכון כי תולדות שם לבדן הם שנאמר עליהם כן ולמה ייחס הפלגה עליהם כי בני יפת ובני חם רבים מהם ועוד כי מושבם בארצותם היה ממישא עד הר הקדם והפלגה היתה טרם שהיה מושבם בארצותם כי לא באו בני יפת מאיי הים אלא הבקעה אשר בארץ שנער אבל בפלגה הפיצם השם על פני כל הארץ ואז הושבו בארצותם לגוייהם: ונראה לי שאין מכל אלו טענה כלל כי מה שטען שתולדות שם לבדו הם שנאמר עליהם כן ולמה ייחס הפלגה עליהם כי בני יפת ובני חם רבים מהם אינה טענ׳ כי הרב ז״ל סובר שלא היתה הנסיעה לארץ שנער רק לאותם החוני׳ לפאת מזרח העולם או לפאת מזרח הבקעה שהם בני שם וכשבאו בשנער שהיא לפאת מערבם נמצא שנסעו מפאת מזרח לפאת מערב אבל בני יפת ובני חם היו חוני׳ לצד הבקעה סמוך לה ולא הי׳ צריך לנסוע מפני ששם מקום הועד. ומה שטען עוד כי מושבם בארצותם הי׳ ממישא עד הר הקדם והפלג׳ הית׳ טרם שהי׳ מושבם בארצותם אינה טענה כי הכ׳ לא הזכיר שהיו אז בארצות׳ רק שהחלק מהאר׳ אשר היו יושבים בו קודם הפלג׳ הוא המקום אשר שם אחרי הפלגה מישא וספרה לא שהיו אלה המקומו׳ קוד׳ הפלג׳ ולא שהיו אז בארצותם לגויהם כי עדיין לא נתיישבו בארצותם לגוייה׳ עד אחרי הפלג׳ שהפיצם השם משם ומה שכתב אחר זה אלה בני שם למשפחותם ללשונות׳ בארצות׳ לגוייה׳ פירושו אלה משפחו׳ שם נפרדו אחרי הפלגה ללשונותם בארצותם לגוייהם וכן מה שכתב בבני יפת מאלה נפרדו איי הגוים בארצותם איש ללשונו למשפחותם בגוייהם פירושו מאלה נפרדו אחרי הפלגה איי הגויים בארצותם איש ללשונו וגו׳ וכן מה שכתוב בבני חם אלה בני חם למשפחותם ללשונותם בארצותם בגוייהם פירושו מאלו נפרדו אחרי הפלגה למשפחותם ללשונותם וגו׳:
לתור להם מקום. כדכתיב בתריה וימצאו בקעה דמשמע שאחר שנסעו מצאו ואין זה אלא שנסעו לתור ואחר כך מצאו:
איש אל רעהו אומה לאומה. כי המקום שבחרו לדור בו הוא שיוכל להחזיק כל האומות יחד כי עד עתה לא מצאו מקום שיחזיק רק אומה אחת לבדה ולכן יחוייב בהכרח שתהיה העצה בין האומות לא בין איש לרעהו ומה שאמר מצרים לכוש לאו דוקא אלא שרצה להעזר מב״ר שאמר מצרים לכוש אע״פ שאין דעתו פה כדעת המדרש שדרשו בב״ר:
כל הבה לשון הזמנה הוא. בין שתהיה המלה מלעיל או מלרע כמו הבה את אשתי כי גם לשון הזמה קרוב ללשון נתינה הוא כמו שפרש״י בפסוק הבה נא אבא אליך:
ואמר ויהי בנסעם מקדם לפי שהרי אררט שנחה שם התיבה היו מזרחיים לבבל כדברי הראב״ע יגיד הכתוב שלא נסעו מצד מזרח כפי הראוי להם להתקרב לג״ע ולמקום מושב האבות הראשונים אשר היו נוטים לצד מערב הפך הראוי. וחז״ל (מ״י בראשית סימן ס״ג) דרשו ויהי בנסעם מקדם מקדמונו של עולם. רצו בזה שנסעו מהמנהג הטבעי הקדום להשתמש ולהסתפק בדברים הטבעיים ההכרחיים וילכו אחרי ההבל ויהבלו בבקשת הדברים המלאכותיים למלאת תאוותיהם במותריות ומפני שבזה הטרידו שכלם מידיעת האמתיו׳ האלהיות לכן דרשו שהסיעו עצמן מקדמונו של עולם. ואמרו אי אפשי בו ולא באלהותו.
ואמרו שמצאו בקעה בארץ שנער שהיתה ארץ מישור רחבת ידים והיא ידועה גם היום שעודה פרסאות רבות לא ימצא בו הר ולא אבן כלל ולפי שראו מושב הארץ ההיא טוב ומחזיק את כלם ישבו שם ובחרו לעשות עיר גדולה ולשבת כלם בה כי ראו אותו מישור נכון להספיק כל צרכי העיר הגדולה ההיא וכבר היה שם הבקעה ההיא סימן לארץ שנער שננערו רשעים ממנה.
בנסעם מקדם – כמנהג הרועים הנוסעים ממקום למקום למצוא מרעה נאות.
בנסעם מקדם, they were leading the lives of nomads, much like shepherds who move to wherever there was good grazing land for their flocks.
[א] ויהי בנסעם מקדם
[1] מגילה פרק ראשון דף י ע״ב (מגילה י:)
[ב] שנער
[1] שבת פרק חמישה עשר דף קיג ע״ב (שבת קיג:)1
1. לשון הגמ׳, ׳אמר רבי אמי, כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו. ויש אומרים כאילו אוכל שקצים ורמשים, דכתיב ״וימח את כל היקום״ וגו׳. אמר ריש לקיש, למה נקרא שמה שנער, שכל מתי מבול ננערו לשם׳.
הציטוט של רבנו וההפניה למסכת שבת לא סייעו לנו למציאת הפסוק בתלמוד, אמנם המילה שנער נמצאת שם אבל לא כחלק מפסוק זה. גם כאן בא לידי ביטוי כוונת רבנו בחיבורו, שמתוך הציטוט וההפניה למסכת שבת קיג הדבר יזכיר את סוגיית הגמרא.
לפי העיקרון של הראשוניות שהוזכר בהערה הקודמת, צריך היה להפנות דווקא מפסוק י בפרק הקודם, לגמרא זו, שהרי שם נזכרת ׳שנער׳ קודם? וצ״ל שרבנו הפנה דווקא מפס׳ זה, מאחר שמשמעות המילה שנער שבפסוק זה מתאימה לגמרא זו. לפי הסבר ריש לקיש מדוע נקרא שמה של בבל – שנער, שכל מתי מבול ננערו לשם. מיקומה הגאוגרפי של שנער בבקעה כפי שהוא כתוב בפסוק מצדיק את ההסבר של ריש לקיש, כי זרימת המים היא תמיד אל המקום הנמוך, ולכן המבול סחף הכל לאותה בקעה.
שהיו יושבים שם כו׳. הקשה הרמב״ן שהכתוב למעלה (י, ל), לא איירי רק בבני שם, לא בבני יפת וחם, ובוני המגדל היו כל בני נח, ואפשר לומר דרש״י סבירא ליה כיון דכתיב אצל בני שם (שם) ״ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם״ אם כן אומות אחרים גם כן בקדם ישבו, שהרי עדיין לא נפלגה הארץ והיו יושבים סמוכים, רק בני שם היו יושבים אצל הר הקדם, ואומות אחרים סמוכים להם:
לתור להם וכו׳. דמדכתיב בתריה ״וימצאו בקעה״, ולא הוי למכתב רק ׳ויבואו שנער וישבו שם׳, אלא רצה לומר דמצאו בקעה כמו שבקשו, וממילא היה נסיעתם גם כן מענין זה לתור להם מקום כו׳:
ֽוַיִמְצְא֥וּ בקעה: הוי״ו במאריך 1לב״א, וכן הוא במדוייקי׳. [וַֽיִמְצְא֥וּ].
1. לב״א: חילופים-ד.
שהיו יושבים שם. דק״ל הלא לא נמצא עיר או מקום ששמו קדם רק למעלה (בפסוק ל) נזכר שם קדם שהוא סימן למקום משא שיושבת בספר מצד מזרח לכן פירש שהיו יושבים שם כדכתיב למעלה ויהי מושבם כו׳. רצונו לומר העיר משא ולא הסימן של קדם ואח״כ ק״ל דהל״ל ויסעו מקדם דתיבת בנסעם משמע מיד בתחלת נסעים מצאו תיכף הבקעה וזה אי אפשר לומר לכן פי׳ ונסעו משם לתור כו׳. [בעל המחבר]:
ונסעו משם כו׳. והוכחתו דבשביל זה נסעו שהרי כתוב אח״כ וימצאו בקעה משמע דמתחלה בקשו זה:
Where they resided. Rashi is answering the question: There is no city or place called קדם. [So why does it say they journeyed from there?] Earlier (10:30), it mentions קדם only to mark the place of Meisha, which was by Sephor, towards the east (קדם). Thus Rashi explains that they resided there, i.e., in the city of Meisha. But not in קדם, which merely marks the location. Then Rashi answers the question: Why does it not say ויסעו מקדם? For בנסעם implies they found the valley at the very start of their journey, which cannot be. Thus Rashi explains, "They journeyed from there to seek for themselves...⁠" [I.e., they were seeking from the very start.] (the author)
They journeyed from there... Rashi knew they journeyed for this purpose because it is written afterwards, "They found a valley,⁠" implying that from the start they were looking for it.
ויהי בנסעם מקדם – כלומר כשהגיע הזמן שפרו ורבו מאד, וראה נח ושלשת בניו כי בא מועד למלאות את הארץ, שְׁלָחָם מאתם, וכמו שאמרנו שחִלֵק הארצות תחת יד ראשי האומות הנזכרים בפרשה שלמעלה, והורה להם את הדרך אשר ילכו, ואת המעשה אשר יעשון. והחלו לנסוע משפחה ומשפחה תחת יד הראש, וכל אחד לקח עמו מספר ידוע ממשפחתו, ואחר שהתישב עם אלו, למועד אחר חזרו ונסעו [עם] מספר אחר ממשפחה זו, כאשר גדלו הנולדים הלכו אחריהם. וכן עשו כל המשפחות, על דרך משל מצרים נסע למצרים עם שלשת אלפים איש מבניו ומבני אחיו שהיו תחתיו. ועשר שנים אחרי כן שהכין בתי מושבות בארצו, חזרו ונסעו [עם] מספר אחר ממשפחות מצרים, וכן בבני יפת וכן בבני שם. ו״מקדם״ הוא מזרח, כי הארץ שישב בה נח ובניו בצאתם מן התיבה היא מקדם לארץ שנער, ואלה הנוסעים מקדם למערב לדרום ולצפון עברו ארץ שנער.
וימצאו בקעה – המוצאים. כמו ״וימצאו איש מקושש עצים״,⁠1 המוצאים, לא ישראל כלם שנזכר לפניו ״ויהיו בני ישראל במדבר״, וכן כאן לא הנוסעים כלם. ואינו שב על ״ויהי בנסעם״ שנזכר לפניו, כי המשפחות כלם נסעו, והלכו עם ראשיהם לארץ ירושתם. אבל המורדים והפושעים שבהם, שהיו רוצים לפרוק עול מלכות שמים שלמדו מאבותיהם, ועול ראשיהם ומנהגיהם, ואלה התישבו בבקעה ההיא. כי בנסעם ידעו לאן ילכו, למצרים או לכוש וכיוצא, ועל כן אמר ״וימצאו בקעה בארץ שנער״, כי הנוסעים האלה לא שמו פניהם להתישב בשנער, אלא במחוז אחר שניתן להם על פי אביהם. והם מצאו מדי עברם ארץ שנער את הבקעה הזאת, ואז החטאים האלה מרדו במצות אביהם, ולא אבו ללכת עוד למסע עם אחיהם הנוסעים, וישבו שם בבקעה ההיא. ומלת ״וישבו״ על העכבה התמידית, כמו ״וישב ישראל בארץ מצרים״,⁠2 כי אותה הבקעה איוו למושב להם.
1. במדבר טו, לב.
2. בראשית מז, כז.
בנסעם – בקבוץ הולכים יאמר ויסע, ויסעו, וביחיד יאמר ויצא, וילך. ובנסוע הארון (במדבר י׳:ל״ה), כתב לכבוד הארון, או על נושאיו וחבריהם.
ויהי בנסעם – כאשר נסעו כל המשפחות הנזכרות מאת פני הזקן קרוב לזמן לידת פלג כמו שאמרנו למעלה:
מקדם – מארצות הקדם שהיא ארץ אררט כי שם היו יושבים:
וימצאו בקעה – אינו שב על בנסעם, והמוצאים לא היו אנשי העולם כלם, כי איך יסכימו כל אנשי העולם להתישב במקום אחד ולעשות להם עיר אחד ומגדל אחד, וזה מעשה טפשים, אלא בנסעם שב על כל המשפחות ומלת וימצאו פי׳ המוצאים, כי קצת מן הנוסעים תרבות אנשים חטאים כשעברו דרך ארץ שנער מצאו בקעה מוכנת להשלים מאויי רשעתם ונפרדו מאת אחיהם ונתיישבו שם, וזמן אחר זמן בנסוע מחנה מקדם אל אחת הארצות, נפרדו מהן המורדים והפושעים והתחברו עם אנשי הבקעה:
מקדם – מארצות המזרח כלומר מהרי אררט שנחה שם התבה אחר המבול.
from the east (mi-kedem). From eastern lands, i.e., from the mountains of Ararat where the ark had rested after the flood.
ויהי בנסעם – ״נסע״ קרוב ל״נשא״, ״נסה״, ו״נסח״. ״נשא״ – להרים דבר וליטלו ממקומו. ״נסה״ – להעלות אדם לדרגה יותר גבוהה, כדי לראות האם יוכל לעמוד בה; הן זו כל כוונת הנסיון: לרומם את מדרגת האדם. ״נסע״ – לעזוב מקום בכוונה ומרצון. ״נסיעה״ לעולם לא מורה על העברה בכח, ה״נוסע״ תמיד נוסע למקום המושך אותו יותר. ״נסח״ – לעקור בכח (״וְיִסָּחַךָ״, תהלים נב, ז).
קדם – הקודם במקום – דהיינו המזרח; או הקודם בזמן – דהיינו העבר. ראוי לציין שמְקום זריחת השמש הגשמית הוא גם מקום מוצא הרוחניות: גם היום, תנועה רוחנית היא ממזרח למערב.
וכך אומר הפסוק: הדור הקשיש נותר במזרח, אך בני הדור הצעיר לא חשו שם בנוח לאורך זמן; הם ״הסירו עצמם״ – כלשון חז״ל – ״מקדמונו של עולם״ (בראשית רבה לח, ז). עמודי החינוך הקדומים – שֵם ואולי גם נח – נשארו במזרח, במקום היווסדות העולם ותחילת התפתחות האדם. אילו נאמר כאן ״ויסעו וימצאו״, היה מתפרש ״ויסעו״ כצעד ראשון גרידא, כמבוא ל״וימצאו״. אולם כתוב ״בנסעם״, הווי אומר: הם היו בעיצומה של נסיעה. הם בקשו להרחיק עצמם מהמולדת הישנה, וזו הייתה כל שאיפתם ומטרתם. הם חיפשו מקום מתאים יותר.
וימצאו בקעה בארץ שנער – (״בקעה״ יוצאת משורש ״בקע״, הקרוב ל״פקע״ ו״פקח״. הוראתו העיקרית של ״בקע״ הוא סדק, שֶסע.) במקום זה החל ״גבור ציד לפני ה׳⁠ ⁠⁠״ הראשון, את שלטונו (לעיל י, ט⁠־י). בארץ זו הם מצאו מישור, ללא הרים וללא יערות. המקום היה בלתי מיושב, והם התיישבו שם.
ויהי בנסעם מקדם – אז עלה בלב הדור החדש לעזוב דרך הקודם וחיי המשפחה, שזה נכלל במ״ש בנסעם מקדם, מן ההנהגה הקודמת, ואמרו חז״ל מקדמונו של עולם, וימצאו בקעה, רצו להתישב ולכונן ממלכה גדולה ולחיות חיי המדינים ומלך בראשם מושל ממשל רב, וכמ״ש חז״ל שנמרוד היה ראש עצתם, ושהוא המרידן על המקום.
בנסעם מקדם – לרוב פירשו ״מקדם״ במובן של נקודת מוצא, כלומר הם ישבו בקדם ומשם יצאו, ומכאן הגיעו להנחה שנסעו בהרי אררט שהם מזרחה לבבל.⁠1 אולם זו אינה, שכן ״מקדם״ מציין תמיד את האזור שבו אירע המאורע המתואר; השווה ביאורנו לעיל ב׳:ח׳, והשווה להלן י״ג:י״א. מוטב איפוא לפרש ״מקדם״ במובן של במזרח. המספר יוצא מנקודת המצאו והיא במערבה של בבל. העמים נדדו איפוא במזרח, כדי למצוא לעצמם מקום מושב נאות.
בקעה – דהיינו שפלה, בניגוד לרמה הארמית, שבה ישבו קודם לכן. בבל מקומה בשפלה, דרומית למקום חיבורם של הפרת עם החידקל.
וישבו שם – שם נסתיימה נדידתם ושם התישבו ישיבת קבע.
1. ר׳ רש״י וראב״ע (המ׳).
וישבו שם – תניא, אנשי דור הפלגה לא מרדו אלא מתוך שביעה, שנאמר וישבו שם, ואין ישיבה זו אלא אכילה ושתיה, כמ״ש (פ׳ תשא) וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק.⁠1 (ספרי פ׳ עקב)
1. נראה כונת הענין דמפרש דסתם לשון ישיבה לפעמים מורה על ישיבת קבע, וכמו וירשתה וישבת בה, ולפעמים מורה על ישיבה ארעית, כמו וישבו לאכל לחם (פ׳ וישב), והחלוק בין ישיבות אלו פשוט, דהיושב ישיבת קבע דעתו זחוחה עליו וחופש ורודף אחרי תענוגים וכדומה, ולא כן היושב ישיבת ארעי דעתו טרודה למצוא לו מקום לישיבת קבע, ואחרי שע״פ רוב אין מורדין אלא מתוך הרחבה ורב טובה, כמש״כ וישמן ישרון ויבעט [וע׳ ברכות ל״ב א׳], לכן מפרש שהישיבה כאן אינה ממין ישיבה ארעית שאם כן היה לא היו בועטין, אלא ישיבת קבע, ומסמיך זה בגז״ש מן וישב העם וגו׳ ויקומו לצחק, דשם מפורש שישבו לאכול ושתו ומתוך השביעה קמו לצחק, יעו״ש בפירש״י.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קפענח רזארמב״ןטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהמזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םרד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144