×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ו) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא⁠־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹתא׃
Hashem said, "Behold, they are one people with one language for all, and this is what they have begun to do! Now, nothing will bar them from all they have planned1 to do.
1. planned | יָזְמוּ – Alternatively: "plotted", with a more sinister connotation. See Ibn Ezra and Radak that the word is equivalent in meaning to the root "זמם", though it stems from a distinct root, "יזם", which appears nowhere else. Cf. Shadal that this is a shortened form of "יזֹמו", the third person future construction of the root "זמם", with God saying that the people will not be barred from doing whatever they will devise in the future. For various understandings of what was so problematic about the people's actions that Hashem felt the need to intervene, see Tower of Bavel.
א. לַֽעֲשֽׂוֹת ל=לַֽעֲשֽׂוֹת בגעיה ימנית
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש תנחומאמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםרד״קחזקוניפענח רזאר״י אבן כספיעקדת יצחק פירושמזרחיר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןעודהכל
[נג] 1ויאמר ה׳ הן עם אחד ושפה אחת לכלם. וכן אתה מוצא באנשי המגדל שהארכת להם לעשות תשובה ולא עשו, שנאמר ויאמר ה׳ הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה וגו׳ ואין עתה אלא תשובה שנאמר (דברים י׳:י״ב) ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך דורש ולא גמרת עליהם כליה עד שהשלימו לפניך רשעם. (מכלתא בשלח פרשה דשירתא פ״ה).
[נד] 2ויאמר ה׳ הן עם אחד ושפה אחת לכולם. ר׳ יהודה אומר הואיל והן עם אחד ושפה אחת אם עושין הן תשובה אני מקבלן, ר׳ נחמיה אמר מי גרם להם שימרדו בי לא על ידי שהם עם אחד ושפה אחת. (בראשית רבה ל״ח).
[נה] 3וזה החלם לעשות. א״ר סימון בג׳ מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד כו׳ איתיבון והכתיב וזה החלם לעשות, אמר להן קיפח על ראשו כל נמרוד ואמר זה המרידן עלי. (בראשית רבה כ״ג).
[נו] 4לא יבצר. יבצור רוח נגידים (תהלים ע״ו:י״ג), אומות העולם, מי שהוא נורא למלכי ארץ, מהו יבצור, יחסור, כמו שנאמר לא יבצר. (מדרש תהלים מזמור ט״ו).
[נז] 5ומה בגין דהוו ברעותא ולבא חד וממללי בלשון הקודש כתיב לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, ודינא דלעילא לא יכיל לשלטא בהו, אנן או חברייא דמתעסקין באורייתא ואנן בלבא חד על אחת כמה וכמה. (זח״א ט״ו:).
1. ב״ר פל״ח, ומסיים ואין עתה כו׳ והן אמרו לא, אמר הקב״ה יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הכרם הזה בשעה שאינו עושה פירות מה בעלים עושין לו, מגמגמים אותו, (כלומר כורתים הנטיעות הרעות), ובתנ״י נח אכ״ח מסיים והן אמרו לא יבצר מהם. אפילו אותן האנשים נבצרים אינן עושין תשובה, שנאמר (ירמיה ו׳:ט׳) כבוצר על סלסלות, ועי׳ תנחומא נח אי״ח ובילק״ש רמז סב. זח״א רמז רמו. ולעיל פ״ג מאמר רד. מ״ש בבאור.
2. עי׳ לעיל מאמר ז. נג.
3. לעיל פ״ד מאמר קסב. והכתיב וזה החילם, א״כ יש ד׳ מקומות, ותי׳ דזה ענין אחד עם מ״ש לעיל פ״י מאמר יח. קיפח וכו׳, הקב״ה מכה על ראשו של נמרוד ואומר זה המרידן.
4. עי׳ בת״א לא יתמנע מלשון מניעה. באע״ז ובח״מ מביא פי׳ לא יבצר בלשון נחת לשון מבצר לא יתחזק מהם על ידם את אשר יזמו.
5. עי׳ לעיל מאמר כ. ובזח״א עה:
וַאֲמַר יְיָ הָא עַמָּא חַד וְלִישָׁן חַד לְכוּלְּהוֹן וְדֵין דְּשָׁרִיאוּ לְמֶעֱבַד וּכְעַן לָא יִתְמְנַע מִנְּהוֹן כֹּל דְּחַשִּׁיבוּ לְמֶעֱבַד.
Hashem said, “Behold, they are one people, all having one language, and this is their first undertaking. Now will nothing be unattainable for them, [to do] whatever they have a mind to do?

וַיֹּאמֶר ה׳ הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת
וַאֲמַר ה׳ הָא עַמָּא חַד וְלִישָׁן חַד לְכוּלְהוֹן וְדֵין דְּשָׁרִיּוּ (ח״נ: דְּשָׁרִיאוּ) לְמַעֲבַד וּכְעַן לָא יִתְמְנַע מִנְּהוֹן כֹּל דְּחַשִּׁיבוּ לְמַעֲבַד
יִבָּצֵר – לשון מניעה
א. ״לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם״ – ״לָא יִתְמְנַע״, וכן ברש״י: ״יִבָּצֵר לשון מניעה, כתרגומו. ודומה לו יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים (תהלים עו יג)״. ביאורו מיוסד על פועל בצ״ר במשמעו הארמי, חיסרון, כבתלמוד ״בציר מהכי״. וממנו גם בַּצֹּרֶת – חסרון גשמים, כרד״ק לפסוק ״עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת (ירמיהו יד א) – ובמשקל אחר וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת והוא מלשון לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם ענין מניעה כי הרעב מפני מניעת הגשמים״.
יזמו כמו זממו
ב. יז״ם היא צורת משנה לזמ״ם כראב״ע: ״ומלת יזמו כמו זממו, והם שני שרשים״. לכן תרגם ״כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ״ – ״כֹּל דְּחַשִּׁיבוּ״ כמו ״כַּאֲשֶׁר זָמַם״ (דברים יט יט) ״כְּמָא דְּחַשֵּׁיב״. ומשורש זה תרגם גם ״זַמְזֻמִּים״ (דברים ב כ) ״חַשְׁבָּנֵי״ כמבואר שם.
ואמר י״י הא אומה חדה ולשון חד לכולהוןא והא כדוןב שרון למעבד וכדוןג לא יתמנע מנהון כל מה די חשבוד למעבד.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לכולהון״) גם נוסח חילופי: ״להון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כדון״) גם נוסח חילופי: ״כן״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וכדון״) גם נוסח חילופי: ״וכדו״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די חשבו״) גם נוסח חילופי: ״די סכו״.
ואמר י״י הא עמא חד ולישן חד לכולהום ודא אתחש⁠(ד){ב}⁠ו למיעבד וכדון לא יתמנע מנהון כל דחשיבו למיעבד.
And the Lord said, Behold, the people is one, and the language of all of them one: and this they have thought to do: and now they will not be restrained from doing whatever they imagine.
וַיֹּאמֶר ה׳ הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם – רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הוֹאִיל וְהֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת אִם עוֹשִׂין הֵן תְּשׁוּבָה אֲנִי מְקַבְּלָן. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מִי גָרַם לָהֶם שֶׁיִּמְרְדוּ בִי לֹא עַל יְדֵי שֶׁהֵם עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת.
וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר וגו׳ – אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מְלַמֵּד שֶׁפָּתַח לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פֶּתַח שֶׁל תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְעַתָּה, וְאֵין וְעַתָּה אֶלָּא תְּשׁוּבָה, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה (דברים י׳:י״ב), וְהֵן אָמְרִין לֹא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת, הַכֶּרֶם הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי מַה בְּעָלָיו עוֹשִׂין לוֹ מְגַמְּמִין אוֹתוֹ.
וַיֹּאמֶר י״י הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶן – מַהוּ וְעַתָּה? אַף עַל פִּי שֶׁמָּרְדוּ בוֹ וּבָעֲטוּ וְעָשׂוּ מִגְדָּל, פָּשַׁט לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמִינוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה י״י אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה וְגוֹ׳ (דברים י׳:י״ב), וְהֵן אוֹמְרִים לֹא יִבָּצֵר מֵהֶן, אֲפִלּוּ אוֹתָן אֲנָשִׁים נִבְצָרִים מִן הָעוֹלָם, אֵינָן עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, כִּדְאָמַר, כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת (ירמיהו ו׳:ט׳).
And the Lord said: Behold, they are one people, and they have all one language; and this is what they begin to do, and now nothing will be withholden from them (Gen. 11:6). What is the meaning of the words and now? They mean that though they had rebelled against Him, were contumacious, and had built a tower, the Holy One, blessed be He, stretched out His right hand toward them so that they might repent, as it is said: And now, Israel, what does the Lord thy God require of thee, but to fear the Lord thy God (Deut. 10:12). But they replied: Nothing will be withholden (yibazer) from them. Even if those men were cut off (nivzarim) from the world, they would not repent, as it is said: As a grape-gatherer (bozer) cutteth off the shoots (Jer. 6:9).
ויאמר ה׳ – אמר הקב״ה.
שפה אחת לכולם – וכל אחת יודע מה יאמר לו חבירו או טיט או לבינה ועל דבר זה הם בונים, וכל זמן שיש להם שפה אחת לא יבצרו מלבנות, אלא אבלבל את לשונם ומעצמם יניחו הבנין, מה עשה קרא למלאכים ואמר להם שירדו למטה וכל אחת למשפחה אחת לדבר בלשון אחרת, כדי שלא יבינו משפחה זו דברי משפחה אחרת, וכן עשו שנאמר הבה נרדה.
וַיֹּאמֶר ה׳ הֵן עַם אֶחָד – אִם עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֲנִי מְקַבְּלָם. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: מִי גָרַם שֶׁיִּמְרְדוּ בִּי עַל יְדֵי שֶׁהֵם עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת. וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר וְגוֹ׳, אָמַר רַב אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, מְלַמֵּד שֶׁפָּתַח לָהֶם פֶּתַח שֶׁל תְּשׁוּבָה, אֵין וְעַתָּה אֶלָּא לְשׁוֹן תְּשׁוּבָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מַה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל״ וְגוֹ׳, וְהֵן אָמְרִין, לָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת, הַכֶּרֶם הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶה פֵּירוֹת מַה בְּעָלָיו עוֹשִׂין לוֹ מְגַמְמִין אוֹתוֹ.
דָּבָר אַחֵר: אָמְרוּ אֲפִילּוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים נִבְצָרִים אֵינָן עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ו׳:ט׳) ״כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת״.
וקאל אללה הוד׳אא הם כשעב ואחד ולגה ואחדה לג׳מיעהם והד׳א מא אבתדו אן יצנעוה ואלאן לא יפותהם ג׳מיע מא המו בה אן יצנעוה.
א. הוד׳א] ב הא א
ואמר ה׳: הנה1 הם כעם אחד ושפה אחת לכולם, וזה מה שהחלו לעשות, ועתה לא יימנע מהם כל אשר חשבו לעשות.
1. בתפסיר שמואל בן יעקב: הא, בניגוד לשאר התפסירים שבהם ״הוד׳א״, כדרך רס״ג לתרגם ״הנה״ בכל מקום. בעוד ש״הא״ היא פשוט מילת הצבעה, ״הוד׳א״ מורכבת מ״הו״ (הוא) + ״ד׳א״ (זה), ולכן היא ספציפית ומפורשת יותר. בהקשר דנן, הנוסח עם ״הוד׳א״ מדגיש יותר את ההצבעה הספציפית על מצבם - ״הנה זה, הם כעם אחד״.
הן עם אחד – כל טובה זו יש עמהן, שעם אחד שפה אחת לכלם, ודבר זה החלו לעשות.
החלם – כמו: אָמְרָם, עשותָם, להתחיל הם,⁠א לעשות.
לא יבצר – בתמיה. יבצר לשון מניעה, כתרגומו, ודומה לו: יבצור רוח נגידים (תהלים ע״ו:י״ג).
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, מינכן 5, אוקספורד 34. בכ״י לונדון 26917, דפוס רומא: ״להם״.
הן עם אחד BEHOLD, THEY ARE ONE PEOPLE – They possess all the advantage of being one people and of having one language common to all of them, and this is what they begin to do!
החלם is an infinitive, like אמרם "their speaking". עשותם "their doing" (i.e. "they speak", "they do"), so here: "they begin to do") (Bereshit Rabbah 38:9).
לא יבצר מהם וגו' לעשות This is a question (although the ה which introduces an interrogative sentence is absent): SHALL THEY NOT BE RESTRAINED FROM DOING WHAT THEY IMAGINE TO DO? The word יבצר means "restraining", as the Targum understands it; a similar instance is, "He restrains (יבצור) the spirit of princes" (Tehillim 76:13).
ויאמר ה׳ הן עם אחד – מוקבצין יחד.
ושפה אחת – לשון אחד.
וזה החלם – זה הביא להם המרד.
לעשות – ולא עשו אלא דימו לעשות.
ועתה 1פתח להם בתשובה. כמו ועתה מה אלהיך שואל מעמך (דברים י׳:י״ב).
ולא יבצר מהם – בתמיה. כלומר לא יבצר מהם עבודתם אלא ודאי יבצר מהם. כמו ונקה לא אנקך (ירמיה ל׳:י״א, מ״ו:כ״ח). בודאי אנקך. 2וכמו בוז לא יבוזו לי (שה״ש ח׳:א׳). בודאי מבזים לי.
1. פתח להם בתשובה. ב״ר פל״ת ושם הגי׳ פתח להם הקדוש ברוך הוא פתת של תשובה. וכן נשנה בתנחומא נח ומכילתא בשירה פ״ה וע״ע ב״ר פכ״א ובמ״ר פי״ג.
2. וכמו בוז לא יבוזו לי. במקרא כתוב (שה״ש ח׳ א׳) גם לא יבוזו לי. ושם שם ח׳ כתוב בוז יבוזו לו.
ויאמר י״י הן עם אחד – זה הדבר אמר למלאכים, וזה טרם וירד (בראשית י״א:ה׳), וטעמו: ירד בעבור שאמר כן.
הן עם אחד – שיש להם דת אחד, כי בהשתנות הדתים תתחדש הקנאה והשנאה, גם כן בהשתנות הלשון, על כן צוה מלך פרס ומדי: ומדבר כלשון עמו (אסתר א׳:כ״ב).
ונפתח ה״א החלם – בפתח גדול, בעבור החי״ת שהוא אחריו, וכן [כל חביריו: החלותי (דברים ב׳:ל״א)],⁠א החלות (דברים ג׳:כ״ד).
יבצר – כמו: [יבצר רוח נגידים (תהלים ע״ו:י״ג). ולפי דעתי: שמלת יבצר רוח נגידים מן ויבצרב עפר וילכדה (חבקוק א׳:י׳), ויהיה טעמה: ולא ימנע, מגזרת: חומה בצורה (ישעיהו ב׳:ט״ו) – מנועה,]⁠ג וכן: ערים בצורות (דברים ג׳:ה׳). וזה הטעם: אם אעזבם יחשבו שיוכלו לעשות כל חפצם.
ומלת יזמו – כמו: זממו (תהלים ל״א:י״ד), והם שני שרשים.
א. ההוספה מופיעה בכ״י פריס 177. היא חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.
ב. בנוסח שלנו בפסוק: ויצבר.
ג. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח, ובמקומה מופיעה רק המלה ״ימנע״.
AND THE LORD SAID: BEHOLD, THEY ARE ONE PEOPLE. God said this to the angels. This took place before And the Lord came down. Its meaning is: And the Lord came down because he said, Behold, they are one people, and they have all one language, etc.⁠1
ONE PEOPLE. They have one religion. Different religions create jealousy and hatred among people. The same is true with regard to different languages. That is why the king of Persia and Media commanded that every man should bear rule in his own house, and speak according to the language of his people (Es. 1:22).⁠2 The heh of hachillam (what they begin) is vocalized with a pattach because of the chet which follows it.⁠3 The heh of hachiloti (I have begun) (Deut. 2:31) is similarly vocalized.
[WITHHOLDEN.] Yibbatzer means will be withholden. Betzurot (fortified) in fortified (betzurot) cities (Deut. 3:5)4 is like it. The meaning of our verse is: If I permit them to go on, they will think that they can do whatever they wish.
[THEY PURPOSE.] Yazemu (they purpose) has the same meaning as zamemu (devised).⁠5 However, they come from different roots.
1. It is unlikely that God would first go down and then say, Come, let us go down (Filwarg). In other words, verse 5 belongs after verse 7 (Cherez). Our translation follows Filwarg who reads terem in place of ta'am.
2. The use of only one language per household would prevent strife in that family.
3.
The heh should have been vocalized with a chataf pattach as is the rule concerning all double roots in the hifil perfect.
4. Cities so constructed that they hold back any enemy from entering.
5. Cf. Deut. 19:19. Yazemu comes from the root yod, zayin, mem; zamemu from the root, zayin, mem, mem.
ויאמר י״י – אל לבו, או אל המלאכים, והוא הנכון. והעד: שאמר אחרי כן: הבה נרדה.
ועתה יחשבו: שלא יבצר מהם כל אשר – יחשבו לעשות. והנה אפר עצתם, ואז יראוני.
יזמו – מלה זרה מבעלי היו״ד.
ויאמר י״י – למלאכים.
הן עם אחד – שהסכמהא אחת להם כמו: והיינו לעם אחד (בראשית ל״ד:ט״ז).
ושפה אחת – כי בזה תתקיים הסכמתם לפי שכלם מדברים בשפה אחת.
ולא יבצר – ולא ימנע מהם.
כל אשר יזמו לעשות – אם לא נבטילם מלעשות.
יזמו – ענין מחשבה, ויזם וזמם בענין אחד.
א. כן בכ״י פריס 193, מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495 הושמט ע״י הדומות: ״אחד שהסכמה״.
'ויאמר ה, to the angels;
הן עם אחד, they are all of one mind, as in Genesis 34,16 והיינו לעם “let us become a single nation.”
ושפה אחת, they can maintain their unity by speaking the same language.
ולא יבצר, shall it not be denied them?
כל אשר יזמו לעשות, unless we frustrate their plan from being carried out. The verb יזם describes something one plans with one’s mind. The roots זמם and יזם mean the same, and can be used interchangeably.
וזה החילם – הה״א נקודה בפתח.
ועתה לא יבצרועתה – שכולם יודעים שבעים לשון, אם יעמדו במקום אחד לא יבצר מהם וגומ׳ – שיעשו כל רצונם. ואלא מאי? הבה נרדה ונבלה (בראשית י״א:ז׳), ואז יבצר.⁠1
1. שאוב מר״י בכור שור.
וזה התלם לעשות, "and this is what they have begun to do.⁠" The letter ה in the word hachilom has the vowel patach under it.
ועתה לא יבצר, "and now that they all know seventy tongues, unless they will be scattered they cannot be prevented from translating their evil design into action.⁠" [By dispersing them, they will forget the other tongues, and this will make unity harder for them to maintain. [This interpretation is first found in B'chor shor, one of the Tossaphists, Rabbi Yoseph. Ed.]
ושפה אחת לכולם – ע״כ ידעו כולם ע׳ לשונות ואז כל אחד שכח עד לשון אחד. ומה שידע זה לא ידע זה. ובין כולם ידעו ע׳ לשונות. דא״כ שעכשיו נבראו הלשונות. והא אין כל חדש תחת השמש (קהלת א:ט). רבינו בכור שור.
ואמרו ועתה לא יבצר מהם וכו׳ – דע כי אף על פי שמטבע הדבור ומן הנכון שיקבל שנוי מצד הערות ורמיזות המדבר, אף דרך תמה או גיזום או כעס,⁠1 כמו שכתבו אריסטו2 ואפלטון3, עד שבעבור זה אמרו חכמינו מפי סופרים ולא מפי ספרים,⁠4 וכבר נמצא מזה בתורה בהכרח במקום אחד נעלם כמו שאכתוב,⁠5 וכל שכן רבים בנביאים ובכתובים, הנה בזה אינו כלל לתמה וגזום.⁠6 אבל המובן בזה כי השם אמר לעצמו או לפמליא שלו, רָאוּ בני האדם השוטים כי אינו דבר גדול ורם ונשגב ונבצר כל העולה על רוחם לעשות.⁠7 ואמר זה אם על הנמנע אם על האפשרי הרחוק אשר הוא לפעמים יתואר בנמנע מצד הסכמת העברי ומצד מלאכת ההיגיון וספרי הטבע והאלהות.⁠8 אשרי מי שהאמין.⁠9
1. אחת מתכונות הדיבור הוא האינטונציה, אשר בהתאם אליה משתנה משמעות המילים, אם היא שאלה (׳תֵמָה׳) או הגזמה או כעס או כיוצא באלו. וראה גם דבריו בטירת כסף, עמ׳ 124; עמ׳ 163.
2. אריסטו בספר ההטאעה – ראה בקיצורו של כספי לספר ההטעאה צרור הכסף, רוזנברג עמ׳ 281.
3. על אפלטון מציין ריא״כ ענין זה, בשולחן כסף, סע׳ פט: ״ועל אפלטון החכם סופר מעשה אחד מזה המין קרהו לו עם תלמידיו כשחלה. (ראה ספר היסודות לישראלי, דרהאביטש תר״ס, (ד״צ ירושלים תשכ״ח), וראה: בטירת כסף, עמ׳ 163.
4. סופרים (חכמים) יכולים להעביר מסר מדוייק יותר מאשר הספרים, משום שהדיבור מלווה באינטונציה. מאמר זה לא נמצא בספרות חז״ל, ומובא בריה״ל, ספר הכוזרי ב׳:ע״ב בתור ׳מאמר הידוע׳. ייתכן שזה מבוסס על ההלכה שאין מקבלים עדות מן הכתב: ״מפיהם ולא מפי כתבם״ (יבמות לא, ע״ב).
5. בפירוש על במדבר כ״ב:כ״ב מבואר שדברי ה׳ אל בלעם ״לך אתם״ (במדבר כ״ב:כ׳) נאמרו דרך כעס, ובטאו את רצון ה׳ שלא ילך, ומשום כך כעס עליו ה׳ כאשר הלך. וכן בטירת כסף עמ׳ 163.
6. אף על פי שניתן לפרש פסוקים כבאים דרך תימה או הגזמה, כאן אין לפרש כך. ריא״כ בא כאן לחלוק על רש״י, שפירש כאן ״בתמיה״.
7. ה׳ מדבר כאן על פי מחשבת בני האדם, אשר חשבו שלא הייתה בניית העיר והמגדל קשה כל כך, ולא נבצר מהם מה שרצו לעשות, וכן כל מה שירצו לעשות. המלה ׳אינו׳ בדברי ריא״כ מוסב על כל המשך המשפט ׳דבר גדול… לעשות׳.
8. מחשבת בני האדם, שלא יבצר מהם כל אשר ייזמו לעשות, לא הייתה בהכרח שיהיה זה בלתי אפשרי (׳הנמנע׳) שיבצר מהם, אלא אפילו אם הכוונה היא שלא סביר (׳האפשרי הרחוק׳) שיבצר מהם, עדיין מתאים לשון זה.
9. נראה שהמשפט ׳אשר מי שהאמין׳ בדברי ריא״כ הוא לשון סגי נהור, ומדובר על בני האדם אשר האמינו שלא יבצר מהם כל אשר ירצו לעשות.
[ג] ולזה אמר הן עם אחד ושפה אחת וזה הענין הוא עקר התחלתם אשר ממנה הולידו זה המשפט אשר החלו לעשות ועתה בעוד הסבה הזאת קיימת ודאי לא יבצר מהם בכל אשר יזמו לעשות כי יותר נקל הוא להתמיד והמשך הדבר שכבר נמצא מלחדשו והמציאו. מאי תקנתיהו תבטל הסבה ויסתלק המסובב.
החלם כמו אמרם עשותם. פירוש מקור והכנוי על הפועל כמותם אמור הם עשות הם אף כאן החל הם וזהו אמרו אחר זה להתחיל הם לעשות לא כמותם בבנין כי החלם הוא מהבנין הכבד הנוסף והם מבנין הקל ואשר הכריחו לומר שכנוי החלם הוא במקום הם ולא במקום אותם כי לא נמצא מן השורש הזה הפעיל בשום מקום:
ועתה לא יבצר מהם בתמיה. פירוש וכי לא תמנע מהם זאת המחשבה והלא אנחנו נרד ונבלבל שפתם וכו׳ ובהכרח שתמנע מחשבתם אבל אי אפשר לפרשו בניחותא שהרי נמנע מהם אם לא שנפרש מהם מעצמם כלומר לא תהיה המניעה מעצמם ולכן אנחנו נרדה ונבלה וזה אי אפשר דא״כ מהם לא יבצר מיבעי ליה:
הן עם אחד – כי אמנם הבטול המפר עצת גויים ומניא מחשבות הוא המחלוקת הקורה ביניהם, אם לסבת הדתות ואם לסבת הלשונות. והנה אלה היו עם אחד בענין הדת, כי היו כולם מסכימים בדעת אנשי הצאב״ה, ועם זה היו כולם מסכימים בלשון.
וזה החלם לעשות – וגם כן נמצאה לכלם עתה זאת ההתחלה שעשו בהסכמת כולם.
ועתה לא יבצר מהם – אם כן אין מונע להם מהשלים כוונתם ותהיה אותה עבודה זרה אשר יבחרו כללית לכל מין האדם, ולא יפנה אחד מהם לדעת את הבורא יתברך ולהבין כי יוצר הכל הוא. והיפך זה יקרה כשתהיה מחלוקת בין האומות בענין אלהי הנכר, כי כל אחת מהנה תחשוב שיש אלהי האלהים שכל האלוהות מסכימים לדעתו, ובו ישלם סדרם וסדר המציאות, כאמרו ״כי ממזרח שמש ועד מבאו גדול שמי בגוים״ (מלאכי א׳:י״א).
הן עם אחד, the only way I can stop them from carrying out their unanimously approved plan is to sow the seeds of discord between them. The instrument of bringing this about is to confuse their language. Basically, people’s disagreements are either religious, (philosophical) in nature, or they result from misunderstanding what they mean when they speak. These people had been of one mind in matters of religion, seeing that they had all agreed with the mistaken idolatrous philosophy shared by mankind at that time. In spite of such apparently good reasons for disagreeing with one another, they did not misunderstand each other.
וזה החלו לעשות, and yet they all agree to begin this project.
ועתה לא יבצר מהם, in view of these circumstances, if left alone, they would complete what they have set out to do, so that this form of idolatry they have agreed on would henceforth be something embraced by all of mankind. Not a single one of them would turn to the Creator of the universe and realise that He, and He alone, is the Creator of the entire universe. On the other hand, the opposite will occur if discord will break out among them regarding the supremacy of any of the deities versus the competing ones. In such a scenario, every nation would believe that there is one deity that is superior to all the various national deities, whose concern is only with the particular nation worshipping that deity. All the minor deities would have to subordinate themselves to the power of that super-deity. The prophet Maleachi 1,11 expresses this in the following words: “for from where the sun rises to where it sets, My name is honoured among the nations;” כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים.
אמרם עשותם כו׳. פירוש דאין לפרש המ״ם של ״החלם״ כנוי הפעול, דהא לא נוכל לפרש ״החילם״ הכינוי קאי על העיר והמגדל, דלא נזכר בדברי השם יתברך המגדל והעיר שיאמר עליהם ״החילם״ בכינוי הפעול, אלא קאי על ״עם אחד״ שנזכר בדברי השם יתברך, והמ״ם של כינוי הוא על הפועל, רוצה לומר להתחיל הם:
ועתה לא יבצר בתמיה. פירוש דאין לומר בניחותא, דאם כן לא הוי ליה למכתב ״יזמו״ לשון עבר, וכך הוי ליה למכתב – ׳ועתה לא יבצר כל אשר יחשבו׳ דהא הכתוב מדבר שכל אשר יחשבו יהיו גומרים, ולא הוי למכתב לשון עבר. ועוד לא יתכן לומר כך, דאף אם יבנו המגדל השם יתברך יכול לבטל פעולתם כרגע אחד, ולמה לא יבצר, אלא פירושו בתמיה:
הַחִלָם: הה״א בפתח, 1חזקוני. [הַחִלָּם].
1. חזקוני: על אתר.
כמו אמרם עשותם. פירוש שהוא מקור והכנוי בא על הפועל כמו כי אמרם הוא כמו אמר הם עשותם כמו עשות הם אף כאן החל הם:
בתמיה. פירוש וכי לא תמנע מהם זאת המחשבה והלא אנחנו נרד ונבלבל שפתם וגו׳ ובהכרח שתמנע המחשבה אבל א״א לפרש בניחותא שהרי באמת נמנע מהם: וקשה מהיכא תיתי לומר שלא אפשר להמנע וי״ל לפי שגדול השלום שאפי׳ עובדים לעכו״ם לא בא העונש כמ״ש (הושע ד׳:י״ז) חבור עצבים אפרים הנח לו לז״א דאין זה כלום דאפשר לעשות מריבה וחלוקה ביניהם. [דברי דוד]:
As in אמרם עשותם. Meaning: החל is the root, and the suffix [of ם] denotes the subject [of the verb], like אמרם means אמר הם and עשותם means עשות הם. Here as well, החלם means החל הם.
An incredulous question. Meaning: Shall they not be prevented from this plan? Behold, we will descend and jumble their language, and this idea surely will be stopped! But this phrase cannot be a statement of fact, for they indeed were stopped. Question: Why should they be unstoppable [if not for Hashem's intervention]? The answer is: Peace has great power. For even if [the Jews] worship idols they are not punished [if they have peace among themselves], as it says (Hoshea 4:17), "Ephraim is joined to idols; let him alone.⁠" But Hashem countered: Their power of peace will not help them, as they can be brought to fight and argue. (Divrei Dovid)
ויאמר ה׳ – גלה סודם בסוד מלאכיו, והודיעם שהשחיתו והעמיקו כבר ברשעיותיהם, עד שנקל להם להוציא אל הפועל את כל מזימתם הרעה, ואין מרפא לאולתם; ועל כן לא יאריך להם עוד. וממה שאמר ״לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם״, למדנו שכבר היתה העיר על תלה, והמגדל בתוכה בנוי. כי שנים רבות האריכו במרדם, מעת לֶדֶת פלג עד מותו. כי לפי קבלת אבותינו1 ז״ל היה אברהם אבינו ע״ה בן מ״ח שנה כשהפיצם ה׳ ובלל את לשונם. וכל זה יאומן מדברינו, שתפשו להם ממלכה שלא כדת, ובאותן מאתים שנה מעת שהחלו להפרד מאחיהם עד שנפוצו, היה נמרוד בעולם מבני כוש שלא חלק לו נח ממשלה וארץ מיוחדת. וכאשר ראה עדת המורדים שהתישבו בבקעה בארץ שנער, החל להיות גבור בארץ, לכבוש ממלכות אֶחָיו ביד חזקה, והתחזק על ידי העדה הרעה שבארץ שנער, כי שמחו שמצאו איש כלבבם גבור ואיש זדון, והמליכוהו עליהם. ועל זה אמר ״ותהי ראשית ממלכתו בבל״2, ופרשנוהו למעלה. וזה ג״כ דעת חז״ל3 ודבריהם אמת.
הן עם אחד – יראה שיש הבדל בין ״גוי״ ל״עם״. ״גוי״ יאמר על בני איש אחד כשירבו ויהיו גוי בארץ, כמו ״בארצותם לגוייהם״,⁠4 ״מאלה נפרדו איי הגוים״.⁠5 שכל משפחה בני איש אחד לקחו אִי אחד למושבם. וכן ״ואעשך לגוי גדול״.⁠6 ו״עם״ נקרא קבוץ בני אדם רבים, אעפ״י שהן ממשפחות חלוקות, כמו ״סוסים ועם רב״,⁠7 וכן בכל מקום. ולכן נכתב פה ״הן עם אחד״, וזה כדברינו שהיו המורדים האלו מקובצים מאישי משפחות האדמה, וזהו שאמר ה׳ ״הן עם אחד״, הנה קבוץ בני אדם רבים ממשפחות שונות היו לאחדים, מסכימים כולם בלי חולק על מה שהם עושים, ״ושפה אחת לכולם״, שמבין כל אחד שפת רעהו, נקל להם לדבר ולהועץ זה עם זה. ״וזה החלם לעשות״, זה הבנין העצום והגדול הוא תחלת מעשיהם. ומטבע כל מתקומם שיכלם בתחלת ענינו, וידאג ממעשהו. ואלה המורדים באבותם ובאחיהם, החלו מעשיהם בפרסום גדול והעזו פניהם לעשות זאת. ״ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות״. אלו הן דברי ה׳ החוקר לב ויודע מה שעתיד עליהם, שמעתה יעשו כל התועבות הגדולות העולות על רוח איש מהן, לא יבצר מהם דבר. ומלת ״יבצר״ על החסרון, כמו ״ובשנת בצורת״,⁠8 ״כי תבצור כרמך״.⁠9 ובדברי חז״ל ״בציר חדא״.⁠10 וכדרך יועצי בליעל כשימציאו רעות רבות, קצתן ימלאו לבם לעשותן וקצתן יחסרו. אבל מהם11 לא יבצר גם דבר אחד מכל הדברים אשר יזמו לעשות. וזה עדות שהיו אנשי משחית וחייבים כליה. ומדברי הכתוב למדנו שבנין העיר והמגדל לא היה רק תחלת מעשיהם, והכנה להרבות המרד על בני העולם. וכמו שאמרנו שכל עצמו לא בנו רק מאימת משפחות הארץ, כשישמעו מה העם מבקשים לעשות, וחקים רעים שימציאו, יבואו עליהם ויפיצום. אבל מחשבותיהם הרעות לא זכר הכתוב, רק רמז ״אשר יזמו לעשות״.⁠12 לא אמר ״אשר חשבו לעשות״, לפי שהוכחנו13 שכל ״מזימה״ הנזכרת סתם היא לרעה. וענין ״מזימה״ על העיון ועומק המחשבה בדבר. והנה ״יוזם״ הוא המעמיק במחשבתו להמציא רעות. ויש הבדל בין ״חושב״ וביו ״מחשב״. כי ״מחשב״ מוליד מחשבות נגד טבע לבו. יש מחשב לטובה, כמו ״חִשַּׁבְתִּי דרכַי״,⁠14 ויש לרעה ועליו נאמר ״מְחֲשֵּׁב לְהָרֵעַ לו, בעל מזימות יקראו״.⁠15 כי המחשב הוא עצמו היוזם, ודומה כאילו אמר ״ועתה לא יבצר מהם לעשות כל אשר חשבו להרע הרעות אשר המציאו לעשות״. ולכן בא מועד להפרע מהן מדה כנגד מדה, וזהו ״הבה נרדה״ וגו׳.
1. סדר עולם, פרק א.
2. בראשית י, י.
4. בראשית י, לא.
5. שם י, ה.
6. בראשית יב, ב.
7. יחזקאל יז, טו.
8. ירמיה יז,ח.
9. דברים כד,כא.
11. בוני המגדל.
12. בראשית יא, ו.
13. רבינו הרחיב בביאורי לשון ״מזימה״ ב״מעין גנים״, בית המדע, כמו שהפנה לשם כמה פעמים, אבל חלק זה מספרו טרם הגיע אלינו. וראה ב״מעין גנים״ מהד׳ ראשון לציון (תשע״ט) עמ׳ 491, 555.
14. תהלים קיט, נט.
15. משלי כד, ח.
לא יבצר – לשון זה רגיל בדעה ומחשבה, יבצר רוח נגידים (תהלים ע״ו:י״ג), לא יבצר ממך מזמה (איוב מ״ב:ב׳), ומשמעו בטול והפרה (פערהינדערן, שטעהרען).
ויאמר ה׳ – צפה הקב״ה שאם יניחם לבנות העיר והמגדל כאשר החלו לעשות יפלו אח״כ ברעות גדולות עד להשחת, ויתחייב כל העולם כלייה בעבור שתהיה כל הארץ נשחתה כמו בדור המבול ויאבדו כלם מן הארץ, וכבר נשבע האל שלא יעשה עוד כן, על כן ברחמיו תקן הדבר טרם בא עד קצו, כי בלל לשונם והכריחם לחדול ממחשבותם, וזהו אמרו:
הן עם אחד – פי׳ כלם משתתפים בעצה אחת וראש אחד להם אליו ישמעו כלם, גם שפה אחת להם שבה יגידו איש לאחיו מצפוני לבבו:
וזה החלם לעשות – עתה החלו לעשות הרעה ועדיין לא שלם עונם, אבל אם אניחם בשלותם לא יבצר מהם לעשות כל הפשעים הגדולים אשר יזמו לעשות, ופתאום יתחייבו כלייה, ואנכי לא חפצתי בזה:
כל אשר יזמו – לשון מזימה כשיבא סתם בתורה ובכתובים מורה תמיד על מחשבת רשע גדולה, כמו זממו אל תפק (תהלים ק״מ ט׳), וכן מחשב להרע לו בעל מזימות יקראו (משלי כ״ד ח׳), אם לא שענינו מורה עליו שמדבר על מחשבת חכמה, כגון נצור תושיה ומזימה (שם ג׳ כ״א), לנער דעת ומזמה (שם א׳ ד׳) שפירושם על מחשבות החכמה המתגברות על הלב, ולכן כאן שנכתב סתם אשר יזמו פירושו לרעה, ובלשון זה העיד הכתוב שכל מגמתם היה להשחית ולהתעיב עלילות:
לא יבצר – כלומר א״כ לא תהיה להם מניעה מהשלים כונתם כיון שהסכימו כלם אל כונה אחת (רע״ס) ואין צורך בהוספת ה״א התמי׳ כלרש״י.
הן עם אחד – הנה הם עם אחד וחברה אחת בעלי עצה אחת.
יזמו – עתיד משרש זמם, והיה משפטו יזֹמו, אלא שהוקל כמו ונָבְלָה.
Behold, they form a single people. A single people and society, with a single plan.
they will think (yazemu). The Hebrew is the future tense of the root zamam. Its proper form would have been yazommu, but it is treated as if it were in the kal form [of a root yazam], as in ve-navelah [next v.; see also above at Gen. 9:19].
ויאמר ה׳ – כאן עומדים הם באחדות גמורה. הם נאספו יחד בפעם הראשונה, נדדו ביחד, ומשחשו בחשיבות הציבור, לא הייתה המחשבה הראשונה שעלתה על דעתם ״נקדש את ה׳⁠ ⁠⁠״ – ״נהלל את ה׳ ונעבדנו בכחותינו המאוחדים״, אלא ״נעשה לנו שם״. זה היה המעשה הראשון שביקשו להפעיל בו את כחותיהם המשותפים.
לא יבצר – ל״בצר״ יש שתי משמעויות: א. לקטוף ולאסוף ענבים; ב. לחזק חומה. ״בצר״ קרוב ל״בסר״, ״בשׂר״. שניהם מורים על בשר, ״בסר״ לזה של הענב, ו״בשר״ לזה של גוף הבהמה. נראה שההוראה הבסיסית היא: לעטוף דבר בכיסוי עב – כיסוי מגן. אמור מעתה, ״בצר״ אין הוראתה ״לקבוע בקרקע באופן בטוח״, אלא ״להוסיף על עובי החומה כדי למנוע את כיבוש העיר״, וכן ״להקיף את העיר בחומות ובמבצרים״. ובדומה, בהקשר לכרם, אין הוראת ״בצר״ ״לקטוף ענבים מן הגפן״, אלא ״לאסוף אותם למקום מוגן״. אם כן, ״בצר״, פירושו: ״לעשות דבר למוגן מהתקפה – לא ניתן לכיבוש״. וכן גם בפסוקנו ״ועתה לא יבצר מהם״, פירושו, ששום דבר לא יהיה בטוח מהם או מעבר להישג ידם.
יזמו – ״יזם״ אין לו חבר במקרא. סבורים שהוא שווה ל״זמם״, כדרך ש״טוב״ שווה ל״יטב״ על פי הקירבה שיש בין פועלי ע״ע לפועלי ע״ו. [״זמם״ הוא פועל ע״ע – כלומר, פועל שהאות השניה של השורש (ע׳ הפועל) חוזרת ונשנית. ״טוב״ הוא פועל ע״ו – כלומר, פועל בעל שתי אותיות שורש שביניהם יש במצב הרגיל אות ו׳. בשני סוגי הפעלים, יכולה האות השניה של השורש להיות מוחלפת באות אחרת בתחילת הפועל. לכן ״זמם״ ו״יזם״ דומים, וכן ״טוב״ ו״יטב״.]
״זמם״ קשה לבארו. תיבת ״זמם״ מופיעה במשמעויות מנוגדות, ולא תמיד המשמעות היא לרעה. כך, בזכריה (ח, יד–טו) אנו מוצאים אחד סמוך לשני: ״כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם וגו׳ כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי וגו׳ לְהֵיטִיב״. זִמָּה משמשת כמעט ללא יוצא מן הכלל במשמעות לרעה, ואילו מְזִימָה – בייחוד במשלי (א, יד; ב, יא, ועוד מקומות) – משמשת במשמעות לטובה. נשווה את ״זמם״ עם השרשים הקרובים ״סמם״ ו״צמם״:
״צמם״ הוא לאסוף ולדחוס יחד; ״צַמָּתֵךְ״ (ישעיהו מז, ב): לאחוז יחד את השיער המסולסל. נציין את לשונות חז״ל ״צמצם״ ו״צומת הגידים״ [משנה חולין עו.]. ״צום״ – להתאסף או להתענות – איננו רחוק במשמעותו ממושג זה.
״סמם״ נמצא ב״סם״ – כח מסמם רב מרוכז בכמות קטנה של ״סם״ (רעל או תרופה). כח ה״סם״ עולה בהרבה על הכמות הקטנה של החומר הנראית לעין.
שם העצם ״זמם״ בארמית פירושו ״רסן״ או ״מחסום״ על פיו של בעל חי. אם כן, הפועל ״זמם״ פירושו: להמציא מעשה רב מתוך אמצעים מוגבלים, התחלות קטנות עם תוצאות מרחיקות לכת. כך, נאמר על ה״אשת חיל״: ״זָמְמָה שָׂדֶה״ (משלי לא, טז); היא חוסכת פרוטות ולבסוף קונה שדה. לכן, אצל עדים זוממים (דברים יט, יט), בדיבור של כמה מילים הנראה תמים לחלוטין – הרי זו העדאה שלכאורה הם ממלאים בה רק את חובתם: ״אם לא יגיד״ וגו׳ (ויקרא ה, א) – הם מתכננים מעשה רצח. ״זמה״ היא חטא שהוא רע בעצמו, אך תוצאותיו גרועות הרבה יותר. מאידך, יש גם מטרות טובות שהתחלותיהן קטנות אבל תוצאותיהן גדולות מאד, הללו קרויות ״מזימות״. דוגמא לכך היא החינוך וההוראה. התלמיד מנסה את כחו בתרגילים קלים, ומהתחלות קטנות אלה יצמח לו עתיד גדול. לכן כל ילד לומד ״מזימות״ (״לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה״ [משלי א, ד]).
והנה הפסוק כאן אינו אומר ״יִזְמוּ״ – בלשון עתיד – אלא ״יָזְמוּ״ – בלשון עבר. זה היה תחילת מעשיהם, אך כוונתם הרחיקה לכת הרבה יותר. הם מדברים על תהילת הציבור, אך מתכוונים באמת לתהילתו של שליט יחיד. פיהם מלא תהילת הציבור, אך כוונתם האמיתית שעבוד הציבור! לכן נאמר כאן: ״וזה החלם לעשות״ – זוהי ההתחלה של מעשיהם; ״ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות״ – דבר ממה שתכננו להשיג בבניין הזה לא יהיה מעבר להישג ידם.
אך יתכן – ומסתבר יותר – ש״יזם״ קרוב ל״גזם״ – מין ארבה (משמעות ״ארבה״ היא נחיל, המון רב). ״גזם״ ו״גוזמא״ בלשון של חז״ל פירושם ״הפרזה״ [הגזמה]. קרוב לזה הוא ״קסם״ – ״לגרום תוצאה מעבר לקשר הטבעי שבין סיבה למסובב״. נמצא ש״אשר יזמו לעשות״ פירושו: ״מה שהם בקשו להשיג שעבר כל גבול״.
ויאמר ה׳ – הנה שלא יוציאו מחשבותם מכח אל הפועל יצויר בא׳ מג׳ פנים. א] בשאינם מתאחדים בהנהגה, כמו שני עמים מפורדים (שמבואר אצלי גדר שם עם שי״ל הנהגה מיוחדת ומושל מיוחד) והם עם אחד – ב] עמים החלוקים בשפתם שזה יעשה פרוד ביניהם, והם שפה אחת לכלם – ג] אם עדן לא התחילו מעשיהם שכל התחלות קשות, והם זה החלם לעשות שכבר עוסקים ובונים, ועתה לא יבצר מהם, פעל בצר על המניעה נמצא עוד (איוב מ׳) ולא יבצר ממך מזמה, שגדר פעל יזם וזמם על המחשבה העמוקה בענין עמוק, שלפעמים הדבר נשגב מהשיג אותו, ואמר שלא יבצר, מענין בצרון וחוזק, שלא ישגב הדבר מהם וישיגו כל חפצם. ולכן,
הן עם אחד: משמעות ״עם״ היינו במנהג אחד1, כמו שכתבתי להלן (כח,ג) בפירוש ״והיית לקהל עמים״.
וזה החלם לעשות: עתה אינו אלא התחלת דבר עבירה במה שרוצים שיהיו בישוב אחד.
ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות: אם יגמרו המגדל יבואו למחשבה שניה למנוע בעל כרחם את היוצאים ממחשבתם זו, וזהו ע״י דבר רצח2 ושוד, המשחית את הישוב לגמרי, ולזה לא מועיל מה שכעת המה מתאחדים בדעה. [הרחב דבר: וזה שצעק ירמיה הנביא (ב,לג) ״מה תיטיבי דרכך לבקש אהבה וגו׳ גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים, לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה״. פירוש, שהיו בימיו אגודות והיו מתפארים שהמה באהבה ושלום יותר מכל בני אדם. ואמר הנביא כי לא כן, שהרי ״גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים״ ולא משום איזה גניבה וכדומה, אלא משום שלא היה באגודתכם3, נמצא באה אגודתם לרציחה, ואין בזה שבח של שלום אלא באופן שיהיו נזהרים גם מלעשות רעה עם מי שאינו באגודתם.
1. מקביל ל״דברים אחדים״ דלעיל פסוק א׳ כפי ביאור רבינו שם, וכך איתא ברד״ק. ו״שפה אחת״ מקביל ל״שפה אחת״ שבפסוק א׳.
2. כפי שניסו לעשות לאברהם אבינו.
3. כפי שנהגו ברוסיה בתקופת הקומוניזם (ועיין בדברי רבינו בפתיחה לספר בראשית).
יבצר – בציר בל״א {= בלשון ארמית} פחות, ומזה ערים בצורות שיבצר וימנע מצריהן ללכדן, וכן הבציר הולך וממעט הענבים מן הגפן, כמו שהקציר מקצר ומכלה השבלים מן הקרקע.
עם אחד – ויש להשלים — הוא.
וזה החלם – כלומר זוהי תחילת מעשיהם. לא השתמשו בכוחם למפעל אשר יהיה לרצון לפניו; אדרבא, מפעלם האוילי הזה הוא פעלם הראשון. שם הם רוצים לעשות לעצמם, לאליל התהילה הם מקריבים את אונם.
ועתה – ומכיוון שארציותם מביאתם למעשה כזה,
לא⁠־יבצר מהם – (מלשון בצור — קטוף), לא ייחתך מהם, כלומר לא יימנע מהם.
כל אשר יזמו לעשות – לפי טעמי המקרא אין ״לעשות״ מתחבר אל האמור קודם לכן, והכוונה היא — לא יבצר מהם לעשות כל אשר יזמו.
יזמו – זוהי צורה מקוצרת, במקום יזומו, מלשון זום, כמו נפצו מלשון פצץ. לא ייתכן להניח להם לבני האדם להגשים כל מחשבותיהם, כי הם זוממים רעות, והרי הם יגרמו רעה לעצמם.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש תנחומאמדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםרד״קחזקוניפענח רזאר״י אבן כספיעקדת יצחק פירושמזרחיר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144