רעהו יוצא משורש ״רעה״. ״רעה״ נאמר הן לעניין בהמות והן לעניין מרעה. בנוגע לבהמות, משמעותו: לרעות ולבקש מזון ומחיה; ובנוגע למרעה, משמעותו: לספק מזון ומחיה. ואכן, כך אמור להתייחס כל אחד לשכנו. כל אדם צריך להיות ״מרעה״ לשכנו – ״רעהו״. הם צריכים לעזור זה לזה ולהשלים זה את זה.
הבה הוא ציווי מוארך של השורש ״יהב״, והוראתו העיקרית היא: תן מעצמך, תן מכחך; וכאשר איש אומר זאת לרעהו, מונח בדבריו ש״אף אני אעשה כן״. מטעם זה, באה אחריו לשון רבים: ״נלבנה״; והרי הוא כאומר: תן! בוא ונראה מה ביכולתך לעשות, ואעשה כן גם אני.
לא נאמר ״נשרפה שרפה״ אלא ״נשרפה לשרפה״, היינו: נבעיר כל מה שנמצא כאן, כדי לעשות שרפה.
והחמר היה להם לחמר רגילים לפרש: ״חֵמָר״ – טיט, ״חֹמֶר״ – חומר דיבוק [מלט], היינו שהטיט שימש להם כמלט. אך לא מצאנו באף מקום ״חֵמָר״ במובן של טיט, ולא ״חֹמֶר״ במובן של מלט; אלא להיפך: ״כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר״
(ירמיהו יח, ו); ״וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר״
(שמות ב, ג). אם כן חייבים לפרש כאן, שהמלט שימש להם כטיט.
בלמדנו פרשה זו, חשוב לשים לב לכל פרט; שכן כבר העירו רבותינו שחטא דור המבול נתפרש בכתוב, בעוד שחטא דור הפלגה לא נתפרש
(בראשית רבה לח, ו).
ובכן, הם מצאו בקעה שהייתה חסרה לחלוטין חמרי בנייה, אך רצו להשאר שם. ״בואו ונראה אם נוכל לייצר דבר מעצמנו״ (״הבה״), אמרו הם איש לרעהו; ״נייצר אבנים מלאכותיות!״. אולם כשם שחסרו שם חמרי בנייה, כך גם לא היו מספיק חמרי בעירה כדי ליצור כמות כה גדולה של לבנים. משום כך אמרו: ״נשרפה לשרפה״, נבעיר כל מה שנמצא. וכך שימשו להם הלבנים כאבנים; והחימר (המלט), שהיו מורגלים להשתמש בו כחומר הדבקה, שימש כחומר בנייה. עד כה, הם בנו באבנים ודיבקו אותם בטיט. האבן הייתה ה״חומר״ – חומר הבנין, והטיט היה חומר הדיבוק, ושני החומרים ניתנו להם מידי הטבע. אך עתה, על כל פנים, כל החומר היה מעשה ידי אדם. גם מה ששימש בעבר כ״חימר״, שימש עתה כ״חומר״.
״חמר״ קרוב ל״אמר״ ו״עמר״. הוראתו הבסיסית של ״חמר״ היא: גוש אחיד של דברים רבים. ״עמר״: צרור שיבולים. ״חומר״: ערימה של דברים דומים. ״חמר״: יין – במהלך התסיסה מתקשרים הדברים הדומים. ביין חדש, היין מעורב עם השמרים, והתסיסה מחברת את היסודות הדומים תוך הפרשת היסודות הזרים. וכן גם ״אמר״ – סיפור דברים, בניגוד ל״דבר״ – מילה היוצאת מהפה. ״מאמר״ הוא יחידה רעיונית שהוענק לה תוכן (עיין פירוש לעיל א, כב). ״חומר״ הוא יסוד אחיד שממנו נוצר משהו. אחידות החומר היא יסוד לצורה. חֵמָר: חומר ההדבקה לאבני הבניין.