×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת בְּנֵי⁠־נֹ֔חַ שֵׁ֖ם חָ֣ם וָיָ֑פֶת וַיִּוָּלְד֥וּ לָהֶ֛ם בָּנִ֖ים אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל׃
And these are the descendants1 of Noach's sons, Shem, Cham, and Yefet; sons were born to them after the Flood.
1. descendants | תּוֹלְדֹת – The Hebrew word "תּוֹלְדֹת" carries a dual connotation of both descendants and family history. In this chapter the former meaning takes precedence as the heading precedes a genealogy list.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזרא ב׳רד״קרמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהאברבנאלר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[א] 1ואלה תולדות בני נח. ו׳ הוסיפו על אביהם ולא שפסלהו. (פס״ז נח).
[ב] 2ואלה תולדות בני נח. זה הוא שאמר הכתוב (שיר השירים ו׳:ח׳) ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר, ששים המה מלכות אלו ששים אומות, מגוג ומדי כו׳, ואם אמר לך אדם הן שבעים אומות, אמור לו עשרה אבות אינן מן המניין, והן יפת גמר ויון וחם וכוש ורעמה ומצרים ושם ארם ויקטן, ושמונים פילגשים, אלו שאר אומות שנתחדשו בעולם כגון בני קטורה ובני ישמעאל ובני נחור ועמון ומואב ובני עשו ובני שעיר החרי ורפאים וזוזים ואמים הקני והקנזי והקדמני והפרזי והענקים והעוים והגשורי והמעכתי, כשתחשוב הכל חוץ מן האבות שבהן, ימצאו שמונים ומכולן לא בחר אלא בישראל, שנאמר (שיר השירים ו׳:ט׳) אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה. (מדרש הגדול נח).
1. כל מקום דכתיב ואלה מוסיף על ענין ראשון. ועי׳ לקמן מאמר ד.
2. לעיל פ״ט מאמר קי. נמנו שבעים אומות ובמקום שמונה שם נמרוד, שלח, עבר, פלג, מונה במדרה״ג פלשתים, שם, חם, ויפת. ועיו״ש מ״ש בבאור וצרף לכאן. ולעיל מאמר קד. קט.
וְאִלֵּין תּוֹלְדָת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וְאִתְיְלִידוּ לְהוֹן בְּנִין בָּתַר טוֹפָנָא.
These are the histories of Noach’s sons, Shem, Cham and Yefet. Children were born to them after the Flood.
ואלין תולדוות׳א בנוי דנח שם וחם ויפת ואתילידו להון בנין בתר מבולא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תולדוות׳⁠ ⁠⁠״) גם נוסח חילופי: ״יחוס תלוודתיה״.
ואילן תולדת בנוי דנח ואיתיילדו להום בנין בתר טובענא.
These are the generations of the sons of Noach, and (of the) sons (who) were born to them after the deluge.⁠a
a. On the ethnographic details of this tenth chapter of Genesis, compare Midrash Rabba, f. 32, a; Talmud Jerus., megilla 5, b; the disquisition of Leopold Dukes, Beitrage z. Geschichte der altesten Auslegung des Alten Test., band ii., 51; and that of Dr. Kalisch, in his Commentary on the chapter.
והד׳א שרח תאליד בני נוח שם וחם ויפת אד׳ ולד להם בנון בעד אלטופאן.
וזה סיפור צאצאי בני נח שם וחם ויפת כאשר נולדו להם בנים אחר המבול.
ואלה תולדת בני נח1ו׳ הוסיפו על אביהם ולא שפסלוהו.
1. וי״ו הוסיפו. ולא שפסלוהו. כי בכ״מ שכתוב ואלה מוסיף על הראשונים ובכ״מ שכתוב אלה פוסל את הראשונים. ב״ר פי״ב ופ״ל. שמ״ר פ״א ופ״ל. ותנחומא שמות ומשפטים.
משפט לשון הקדשת כאשר ישלים בזכר איש, יחל ממנו, כמו: ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו (יהושע כ״ד:ד׳). והנה השלים שם חם ויפת, והחל מיפת.
ואלה תולדות בני נח – שהיו שם חם ויפת – אלה היו תולדותיהם.
ויולדו להם – כבר ראינו כי כשבאו אל התבה לא היו להם בנים, ומה צרך לכתב ויולדו להם בנים אחר המבול? אלא בא להודיע שלא שמשו בתבה ולא הולידו בנים, ואף על פי שהורנו כבר באמרו: צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך (בראשית ח׳:ט״ז), יש לטעות שמא היו הנולדים בכלל בניך כי בבואם אל התיבה באר יותר, שאמר בא נח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתםא (בראשית ז׳:י״ג), לפיכך אמר: ויולדו להם בנים אחר המבול לבאר הענין יותר.
א. כן בכ״י מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495, פריס 193: ״אתו״.
ואלה תולדת בני נח, who were Shem, Cham, and Yaphet. The ones named after this were their offspring, תולדותם.
ויולדו להם, we have already seen when these sons of Noach had entered the ark that they had not yet had any children. Why then was it necessary to write the line “children were born to them?” The only reason the Torah wrote this line is to tell us that neither of Noach’s sons engaged in marital intercourse while in the ark so that no children were born in the ark. Even though we have already commented on this in connection with the report of Noach and his family leaving the ark, (8,19) and the manner in which their leaving the ark had been worded, one could err and conclude that the offspring mentioned here under the heading of ויולדו could apply to Noach’s own children, the Torah explains in greater detail that only Shem, Cham, and Yaphet are the sons of Noach, and only they and their wives entered the ark together with him and his wife; (7,13) and by writing that children were born to them after the deluge this makes this crystal clear.
[וטעם ויולדו להם בנים אחר המבול – לרמוז כי אף על פי שהיו ראוים לבנים קודם המבול, כי דרך הדורות ההם להוליד כבני ששים, אלו לא נולדו להם גם למאה, רק אחר המבול, כי כבש השם על מעינם שלא יולידו ויאבדו במבול או יצטרך להציל רבים בתבה. וכן עשה לכל המשפחה הזאת, כי למך נתאחר בתולדות נח יותר מכפלים מאבותיו, ונח הרבה מאד, וכבר הוזכר זה בפירוש רבינו שלמה (רש״י בראשית ה׳:ל״ב) מבראשית רבה (בראשית רבה כ״ו:ב׳).]⁠א
א. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
AND UNTO THEM WERE SONS BORN AFTER THE FLOOD. The intent thereof is to imply that even though they were fit to have children before the flood — for in those generations it was normal to beget children at about sixty years of age1 — these did not beget children even at the age of a hundred, only until after the flood, for G-d restrained them from having children in order that they should not perish in the flood or that it [not] be necessary to save many persons in the ark. And so also did G-d do to this entire family: Lamech was delayed in begetting Noah until more than twice the age of his ancestors,⁠2 and Noah much more. This is already mentioned in the commentary of Rashi3 who quotes from Bereshith Rabbah.⁠4
1. See above, 5:15, 21.
2. Enoch begot Methuselah at the age of sixty-five (above, 5:21), and Lamech begot Noah at the age of 182 (ibid., (28)). Noah begot his sons when he was five hundred years old (ibid., (32)).
3. Above, 5:32.
4. 26:2.
ואלה תולדות בני נח שם חם ויפת – מן הכתוב הזה עד פרשה ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים תמצא שבעים איש בכוון, כלן תולדות של נח, וכתיב בסוף הפרשה אלה משפחות בני נח לתולדותם בגוייהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול, ומכאן יש ללמוד כי שבעים אומות יש בעולם וכל אומה ואומה יש לה לשון בפני עצמו, שהרי הכתוב הזה בא ולמד שנתפרדו אחד אחד איש ללשונו, כלומר שקבעו להם כל אחד לשון לעצמו, ולפיכך תמצא תולדות הפרשה הזאת שבעים כנגד שבעים נפש שירדו אבותינו למצרים, ומזה אמר הכתוב (דברים ל״ב:ח׳) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם. באורו מעת שנפרדו בני אדם בעולם, הוא שכתוב בכאן ומאלה נפרדו, מאותו העת יצב גבולות עמים, הש״י הציב בעולם שבעים אומות, למספר בני ישראל הם יורדי מצרים שהיו שבעים נפש, וע״כ לא אמר למספר בני יעקב כי היה במשמע י״ב שבטים.
ודע כי כל האריכות הזה שהאריך הכתוב בתולדות חם הכוונה להודיענו כל האומות שיצאו ממנו שזכה בהן אברהם היוצא מבני שם. ומזה האריך הכתוב בתולדות חם ובתולדות שם, להודיע שאין הכונה והבחירה בשבעים אומות ובשאר התולדות כי אם להוציא מהם הסגולה הנבחרת, אברהם וזרעו. וכבר הביאו רבותינו ז״ל משל על הענין הזה, אמרו משל למה הדבר דומה לאדם שאבדה לו מרגלית בין החול ומביא כברה וכובר כל החול עד שמצא המרגלית, כיון שמצא המרגלית משליך את החול. ובא המשל לומר כי כשם שאין הכונה בו בחול שהוא המרובה כי אם במרגלית היחידה, כך אין תכלית הכונה ברבוי העו״ג האלה כי אם בעם הקדש היוצא מהם, הוא זרע אברהם. וזהו שאמרו רז״ל מחשבתן של ישראל קדמה, וכבר ידעת כי תחלת המחשבה סוף המעשה. ואע״פ שהשכל מעיד על זה שכל מה שהוא אחרון במעשה ראשון היה במחשבה, אפשר להוכיח זה מן הכתוב, הוא שמצינו במלאכת המשכן (שמות ל״ה:ל״ה) לעשות כל מלאכת חרש וחושב. וכתיב (שם) ולחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחשת.
וכתב הרמב״ן כי מכל הספורים של תולדות הללו יתאמת לשומעים חדוש העולם כי אברהם אבינו ע״ה יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ויעיד להם על נח ובניו שהיו בתיבה, והנה אברהם ע״ה שראה את נח הוא עד מפי עד בכל ענין המבול, והוא עד שלישי על היצירה, כי למך אביו של נח ראה אדם הראשון, ויצחק ויעקב ראו לשם העד במבול, ויעקב הגיד כל זה ליורדי מצרים גם לפרעה ואנשי דורו, והאנשים בכל דור יודעים מאבותם ארבעה וחמשה דורות מגידים מעשיהם ותולדותם ע״כ.
וכתב החכם ר׳ אברהם בן עזרא ז״ל כי נח חיה עד שהיה אברהם בן נ״ח שנה ועשה בזה סימן, היה אברהם אבינו בן נ״ח כשמת נח.
ואלה תולדת בני נח, שם חם ויפת, "And these are the descendants of Noach: Shem, Cham, and Yaphet.⁠" Starting with this verse and including chapter 11 verse 1, you will find the names of seventy individuals. All of them are descendants of Noach and at the end of that paragraph the Torah states: אלה משפחות בני נח לתולדותם בגויהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול "These are the families of Noach's descendants, according to their generations by their nations; and from these the nations were separated on the earth after the flood.⁠" We learn from this verse that the world comprises 70 nations each with its own language. Chapter 11 verse 8 tells us that the various people at the time of the Tower of Babel were scattered and that each group would have its own language The reason the Torah makes a point of enumerating seventy different nations is to contrast this fact with the seventy people, all descendants of Yaakov, who descended with him to Egypt (Genesis 46,27). This is also what Moses had in mind at the time when he blessed the Jewish people shortly before his death (Deut. 32,8), and said בהנחל עליון גוים, בהפרידו בני אדם. "When the Supreme One gave the nations their inheritance, when He separated the children of man.⁠" The nations Moses referred to are the ones mentioned in our chapter. Starting with that period in human history, God allocated boundaries, גבולות, to the various nations. All of this was to correspond to the founding members of the Jewish nation who went down to Egypt. The reason Moses said in Deut. 32,8 יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, "He established the boundaries of the nations according to the number of the children of Israel,⁠" instead of saying למספר בני יעקב, "according to the number of the sons of Yaakov,⁠" was to stress that the children of Israel consisted of twelve separate tribes.
It is worth recalling that the reason the Torah spends so much space on the details of this list of the descendants of Cham is to inform us about how many nations were descended from him is to make us aware that Avraham, a descendant of Shem, merited to become the father of the Jewish nation. The Torah hints that the only reason that there was a need for seventy nations in the first place was to ensure that out of all these there would emerge at least the one nation that God has chosen to become special to Him.
Our sages (Tanchuma Vayeshev 1) have illustrated the matter by means of a parable. When someone loses a pearl on the beach, he will bring a sieve and sieve the entire sand on the beach in order to retrieve his pearl. Once he has found his pearl he throws the sand back on the beach. The parable intends to illustrate that just as all that sand on the beach only serves to yield up the one pearl, so there was no need for God to have all that many different nations except for that large number to eventually yield a Jewish nation. The sages said further (Bereshit Rabbah 1,8) that the concept of a Jewish nation had preceded the concept of all these other nations. We know that in God's mind any end product had been carefully envisioned long before it would become manifest. This is also why the Jewish people did not appear on the stage of history until all the other nations already were in existence.
Normal intelligence dictates that any end product must have been planned before it was brought into existence so that of course it existed in concept long before it was actualized. It is possible to prove this from the construction of the Holy Tabernacle where the Torah specifically instructed Betzalel (Exodus 35,32) ולחשוב מחשבות, "to plan appropriate thoughts,⁠" (for the construction of golden and silver furnishings for the Tabernacle).
Nachmanides wrote concerning this chapter that the reason the Torah goes into all these details was to prove to its listeners that God preceded the establishment of the universe. It was to enable Avraham and his descendants to command their respective offspring to tell about what happened to Noach, and how his family was saved in the Ark. Avraham, who had still known Noach personally, was able to relate these matters as an eye witness to one of its survivors who had been told by Noach (and presumably by Shem). Noach's father Lemech in turn had known Adam and so was able to relate history as someone who had heard it directly from those who had experienced it. Avraham as a witness to the creation of the first human being was only two persons removed from someone who had been expelled from Gan Eden. Yitzchak and Yaakov had both been contemporaries of Shem still. In other words even they had spoken to survivors of the deluge. Yaakov, no doubt, told all this to the people who descended to Egypt with him as well as to Pharaoh and his servants.
According to a calculation made by Rabbi Avraham Ibn Ezra, Noach died when Avraham was 58 years old. The very letters in the name נח amount to 58 in their numerical value.
ויולדו להם בנים אחר המבול – פי׳ אע״פ שהיו ראויין להוליד קודם המבול כבש הקב״ה מעיינם ולא הולידו עד אחר המבול כדי שלא לאבד זרעם במבול או שיצטרך להציל רבים בתיבה:
ויולדו להם בנים אחר המבול, "children were born for them after the deluge.⁠" Although the fathers and mothers were capable of having children already before the onset of the deluge, God had deliberately prevented them from having children in order not to have to destroy their offspring as part of the deluge, and in order not to have to save too many people crowding the ark.
ואלה תולדות בני נח שם חם ויפת – כאילו כתב: ׳ר״ל שם וחם ויפת׳, כי ׳ואלה׳ רומז אל ״ויולדו להם בנים וכו׳⁠ ⁠⁠״.⁠1
ואין לשאול טעם בו״ו ויולדו, כי כן נכון בעברי כמו שנכון בלא ו״ו בלעז וזכור זה והקש על זה.⁠2
1. המילים ״שם חם ויפת״ הם ביאור ל״בני נח״, כאילו אמר הכתוב: ׳בני נח – רוצה לומר, שם, חם ויפת׳. אין לקרוא את הפסוק כך: ״ואלה תולדות בני נח: שם חם ויפת…״, אלא יש לקרוא: ׳ואלה תולדות בני נח (שהם: שם חם ויפת): ויולדו להם בנים אחר המבול״. וכן פירש רד״ק כאן.
2. אף על פי שמתבקשת כאן פירוט התולדות, ולא התחלה חדשה של משפט ועניין, אין ו׳ ההיפוך מציין תחילת עניין דווקא, אלא תפקידו רק להפך את הזמן מעתיד לעבר, ואין לו תפקיד המקביל לקיים בשפות אחרות.
ראוי שתדע שכבר זכר בכאן תולדות יפת וחם ושֵׁם בדרך קצרה, לבאר איך השתלשלו מהם האומות המתחלפות ללשונותם. וזהו התועלת המגיע מזה הסיפור, כי בזה תתיישב בלבנו יותר אמונת החידוש, כמו שקדם. וזה אמנם היה אחר דור הפלגה — רוצה לומר הֵחָלֵק אלו המשפחות ללשונות מתחלפים; ואולם המשפחות היו נמצאות קודם זה, ונתחדשו להם לשונות מתחלפים, כמו שיבאר בסיפור שאחר זה (בחלק ד). ואחר כן (בחלק ה) שב לבאר תולדות שֵׁם בדרך ארוכה, לפי שממנו השתלשלו האבות הקדושים. והנה ענין זה הסיפור מבואר;
ואלה תולדות בני נח וגו׳. עד בני יפת. כבר כתבתי בסדר בראשית שהתור׳ האלהי׳ כשרצת׳ לספר הסתעפו׳ האומ׳ ישראלי׳ והשתלשלות׳ הגידה בראשית ספוריה עניני שלשת ההתחלות שהיו לה והם אדם הראשון ונח ואברהם שהיו דומים בענינם לענין ההתחלות הצוריות והכחות הנפשיות אשר יעשו מציאות האדם וקיומו שהם שלשה ראשיות הצומחת והחיונית היא המרגשת והמדברת היא המשכל׳ ושם ביארתי איך היה ערך אדם הראשון אל האומה כיחס ההתחלה הצומחת אל איש האדם וכן אומר עתה שהיה נח כדמות ההתחלה המרגשת וכבר יורה על זה הדמוי ספורי עניניו בעשרה דברים. הראשון מפאת תכונתו שאמר הכתוב כי את האלהים התהלך נח שיורה היות טבע שלמותו בהיותו מתנועע תמיד לעבודת בוראו כי הפעל׳ היא תנוע׳ החיים. אמנם אדם נאמר בו ויניחהו בג״ע כי היתה המנוחה ראויה אליו כתנוע לנח. והוא מפאת המלטו מהפסד המבול כי שאר בני אדם החטאים בנפשותם מתו באפס תקוה ונח מצא חן בעיני ה׳ ונמלט וחי לעולם והחיה אשתו ובניו ונשי בניו ומאלה נפצה כל הארץ והוא היה ג״כ סבת החיים האנושים ומקורם. השלישי מפאת היותו מחיה ומושיע ומציל ממות מכל החי מכל בשר שנים מכל איש ואשתו להחיות זרע על פני כל הארץ וכאלו היה א״כ התחלת החיים וסבתם לא לבד במין האדם אבל גם בסוג הב״ח כלם למיניהם. הד׳ מפאת מקום מקלטו שהוא התיבה כי הנה האדם היה יושב על חוג הארץ כעץ פרי שיזקין בארץ שרשו ונח נמלט על התיבה שעשה מעצי גופר כמו שהכח החיוני יחול על הצומח וינשא עליו והיה נח בתיבה בתוך הב״ח כמו שהיה האדם בגן בתוך העצים. הה׳ מפאת קרבנותיו כי להיותו שוטר ומושל ראש הב״ח ומושיע׳ כאשר יצא מן התיבה בנה מזבח ויעל עולות מהב״ח לפניו. הו׳ מפאת מאכלו ושהותר לו מאכל הב״ח כמו שהותר לאדם מאכל הצמחים להיות המזון ההוא דומ׳ ומתיחס לנזון ממנו כמ״ש (בראשית ט׳ ג׳) כל רמש אשר הוא חי לכם יהי׳ לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל. הז׳ מפאת אזהרתו שהזהירו האל על שפיכת דם האדם כמו שהתיר לאדם הראשון לאכול מכל עץ הגן והזהירו שלא יאכל מעץ הדעת להיותו כמוהו כי האדם עץ השדה יודע דעת ככה התיר לנח הריגת הב״ח לאכול והזהירו על האדם להיותו חי ממינו. הח׳ מפאת הבטחתו שהבטיחו השם על החיים וכרת עמו ברית לבל יביא עוד מבול לשחת כל בשר וכמו שכתוב (שם י״ב) זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה ולכן בענין הברית הזה זכר הכתוב תמיד ובין כל נפש חיה להעיר שהי׳ נח התחל׳ החיים סבה אליהם קונה ושומרת אותם. הט׳ מפאת בניו הלא תראה שהיו לנח שלשה בנים כמו שהיו לאדם והיו זה לפי שחיי האדם כמו שכתבו החכמים הם ג׳ אם חיים בהמיים הנוטים אל התאוות הגשמיות ממאכל ומשתה ומשגל כדרך הבהמות ועובדי אדמה. ואם חיים מדיניים שהם כפי הנאה והמעל׳ בהנהג׳ האדם עצמו וביתו ומדינתו בהסתפקות ויושר המשפט. ואם חיים שכליים אשר הם כפי העיון השכלי והחקירה המדעית. והנה חם הוא היה המור׳ על החיים הבהמיים ולכן ראה את ערות אביו ולא חם על כבודו כאיש בער לא ידע מעלות כבוד אב ואם וגלוי ערוה. והיה יפת מור׳ על החיים הנאים כפי המעלה והמוסר והכבוד ולכן התעורר לכסות ערות אביו הוא ואחיו שם ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו ואמנם שם היה מורה על החיים המדעיים כי היתה מלאכתו דרישת החכמות וחקירתה כמו שארז״ל מדרשו של שם. ולכן אמר פסוק על שלשתם כפי פי׳ אחד ממה שזכרתי (שם כ״ז) יפת אלהים ליפת וישכון באהל שם ויהי כנען עבד למו. כי הנה יחס ליפת היופי והנוי והמנהגים והמדות שהם בדברי׳ המפורסמי׳ ויחס לשם שישכון הקב״ה באהלו ובמדרשו כי ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. וכן תרגם אנקלוס וישרי שכינתיה במשכנא דשם. ועל חם אמר ויהי כנען עבד למו ר״ל שכנען בנו היותר אהוב אצל חם יעבוד לשם וליפת. לפי שכמו שזכר הפלוסוף בספרו מהנהגת המדינה לחכמי׳ תאות השררה והאדנו׳ בטבעות ולעובדי האדמה תאות העבדו׳ והשררות אשר לפי זה נקרא כנען מלשון הכנעה כמו שפירשתי כי החיים הבהמיים עובדי׳ לחיים הנאים ונכנעי׳ לחיים השכליים. ונקרא חם אם לפי שחם לבו בקרבו לרדוף אחר תאוותיו ואם להיותו שחור ומכוער ככושי עורו ובתוארו ובמדותיו כי חם הוא מגזרת וכל חום בכשבים ר״ל שחור בהפך יפת היפה בצורתו ובמנהגיו. ושם נקרא כן להגדלת שמו כי כבוד חכמים ינחלו והם הגבורים אשר מעולם אנשי השם בחייהם ובמותם. ואתה תראה איך נמצאו סגולו׳ שלשת האבות האלה באומות הבאות מהם והם כי מחם בא כוש ומצרים ופוט וכנען שהם כלם עד היום מכוערי המראה וצורותם שחורות כעורב שטופים בזמה ונמשכים אחר התאוות הבהמיות חסרי השכל והידיעות ומשוללי המדיניות ומעלות המדות והגבורה.
ואמנם בני יפת שמהם באו היונים והרומיים מה נאים מעשיהם של אומה זו ומנהגם ומדיניות׳ ואופני הנהגתם ובגבורתיהם וכלם יפי תאר ויפי מראה צחו מחלב אדמו עצם מפניני.
ואמנם בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם נמצאו בהם החכמות המחקריו׳ בתמותם כי ההודיי׳ והבבליים והאשורי׳ הם ממציאי החכמות הלמודיות ואשר חקרו ראשונה בחכמה הטבעית והאלהית. וכבר חקרו רז״ל השתלשלות החכמה ממדרשו של שם אל מדרשו של עבר ומשם אל אברהם אבינו ומאברהם באו בבני ישמעאל ובני קטורה חכמת הכשוף והטבעים הנסתרים והאצטגנינות ושאר החכמות המחקריות והם אשר הביאו אותם למצרים וכמ״ש חז״ל (ב״ר כ״ה) ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות שמסר להם שם בטומאה שרצו בשמות הטומאה כל חכמה וידיעה אשר לא תבא בדרכי הנבואה האלהית הנקייה מכל סיג וטעות.
ואמנם בני עשו הם אשר הביאו החכמות לרומיים וליונים בני יפת כאשר מלך עליהם צפו בן אליפז וזרעו אשר חכמו מאד מאד בחכמת האצטגנינות ובשאר החכמות ומפני זה לא נמצאו החכמות באומות אחרות מבני יפת זולתי באלה השתים יונים ורומיים אשר בזמן ההוא היו לעם אחד ושפה אחת היתה לכלם. ועל כלם כגבוה שמים על הארץ גבהה חכמת בני ישראל וכאשר כבוד ה׳ עליהם זרח ובאורו ראו אור החכמות והשגתם והיו כלם זרע קדש למודי ה׳ וכמו שהעיד עליהם אדון הנביאים באמרו (דברים פ׳ ז׳ ב״ר פ׳ ל״ח) רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וכתב ב״ר בספר הפלת ההפלה בסופו טוען על אבוחמ״ד שכתב שהיתה החכמה ליונים גנובה מבני ישראל וכתב ז״ל ואין ספק שהיו החכמות נמצאות מקדם בבני ישראל ומהם למדום הכלדיים כי בעבור שנמצאת בהם הנבואה היתה השלמתם בחכמות נפלאת מאד וכו׳ יעויין משם שמאמרו ארוך. התבאר מזה ששלשה אלה בני נח העירו כפי ענינם ותכונותיהם על שלשת אופני החיים ושזרעם אחריהם תפשו מעשה אבותיהם ותכונותיהם בידיהם. והעשירי הוא מפאת תולדותיו והוא כי כמו שבענין החיים וההרגש ישתתפו עם האדם כל מיני הב״ח. ככה נח להיותו התחלת החיים האנושיים היה התחלה משותפת לכל אומות מין האדם כלם. הנה התבאר מזה כלו למה היו בני נח ג׳ לא פחות ולא יותר ולמה נקראו בשמות אלו שם וחם ויפת שהיה כל זה מהשגחת תמים דעים להיות שלשת הבנים האלה סימן לזרעם אחריהם ואות מורה על ענינם וזה צורך ההקדמה הזאת כלה.
ואלה תולדות בני נח – הוכחנו בראש הסדר כי תולדות הם התחדשות מקרי הזמנים, מה שקרה לכל אחד מבני נח שהיו שֵׁם וחם ויפת. כי תולדות נח עצמו כתב למעלה, ועתה יספר תולדות בניו. ״וַיִּוָּלְדוּ להם בנים אחר המבול״. זה אחד מתולדותיהם שנולדו להם בנים שיזכור בענין. והודיע שלא הולידו בני נח קודם המבול, אעפ״י שהיו ראויים להוליד קודם לכן כשהיו בני שִׁשִׁים, לפי שכבש ה׳ על מעיינם, שלא יולידו ויאבדו במבול. ואם ינצלו יהיו הם אבות העולם וחפץ ה׳ היה שתהיה משתיתו של עולם אחר המבול משלשה בני נח ועל כן זכרם בראש הכתוב, ודרכי ה׳ נשגבות מדעתנו.
אחר המבול – להודיע חסדי האל שלא רצה לתת להם בנים קודם המבול בהיות העולם נשחת, כדי שלא יולידו לבהלה:
ואלה תולדות – הבנים שהולידו. והנה השמות הנזכרים כאן (וכמו שהעירו גם קלעריקוס וראזנמילר ואחרים) רובם שמות אומות ויש מהם ג״כ שהם לשון רבים, כגון לודים, ענמים, להבים, נפתוחים, ומהם שמות היחס כגון היבוסי, האמורי, הגרגשי, ולפיכך אי אפשר לפרש שהכוונה בפרשה הזאת להודיע מי הוליד פלוני ופלוני, אלא להודיע ממי יצאו אומה פלונית ואומה פלונית, חוץ מנמרוד שהוא נזכר כאיש מיוחד, אלא שגם הוא לא נזכר כאן אלא ע״ש שהיה ראש אומה וממלכה; ואנחנו לא נדע מה היתה קבלת האומות בענינים האלה, ומה היו אמונותם הנשחתות, ולא נבין תועלת ספור התולדות האלה בכל פרטיהם; אמנם ידענו כי רבים בין הקדמונים היו אומרים כי אבותיהם נולדו מן אדמתם במעשה נס של אליל פלוני ופלוני או שנולדו מן האלילים עצמם; והנה כוונת התורה כאן להכחיש ההבלים ההמה, ולקבוע האמונה הישרה כי כולנו בני איש אחד אנחנו, וכולנו מעשה אל אחד.
this is the lineage (toledot). The children who were born. The names recorded here (as noted by Clericus, Rosenmueller, and others), are mostly names of people. Some of them are in the plural, e.g., Ludim (“the Ludites”), Anamim (“the Anamites”), Lehavim (“the Lehavites”), and Naftuḥim (“the Naphtuhites”), while others appear in the [singular] relative form, e.g., ha-Yevusi (“the Jebusites”), ha-Emori (“the Amorites”), and ha-Girgashi (“the Girgashites”). It is thus impossible to say that the intention of this section is to tell who begot so-and-so; rather, it is to tell from whom descended the various peoples – except for Nimrod, who is mentioned as an individual, although even he is mentioned only because he was the founder of a people and a kingdom.
We cannot know what the traditions of the peoples were concerning these matters, and what their corrupted beliefs were, so we cannot fully understand the benefit to be derived from the detailed recounting of these descendants. We do know, however, that many of the ancients said that their ancestors were born out of their soil by means of a miracle performed by one god or another, or that they were born of the gods themselves. The intention of the Torah here is to refute these tales and to establish the true belief that we are all the children of one man, and all the work of one God.
שם חם ויפת עצמם נולדו לפני המבול, אך בניהם נולדו אחר המבול, וכבר היו נתונים תחת השפעת התנאים החדשים. לפנינו עתה רשימה של ענפי משפחת האדם החדשה.
אין בכוונתנו להוכיח את הקשר שבין שמות אלו לבין עמים וגזעים הידועים לנו. אך עלינו לציין בכל זאת, שהשמות הללו הולכים ומתגלים כחלק של המציאות ההסטורית. דבר זה מקובל אף על אותם חוקרים שאינם מכירים באמיתת התורה.
שם חם ויפת – בב״ר (פכ״ו) והלא יפת הוא הגדול (ר״ל דכתיב אחי יפת הגדול וכ״מ ממ״ש ששם היה בן מאה שנתים אחר המבול), אלא בתחלה אתה דורש שהוא צדיק ונולד מהול והקב״ה יחד שמו עליו ואברהם עתיד לצאת ממנו וששמש בכהונה גדולה ונבנה בהמ״ק בתחומו, חשב ששה דברים נגד מה שסדר שם חם ויפת חמשה פעמים בתורה ופעם אחד בד״ה. ויולדו להם בנים אחר המבול, דאף שחם הוליד בתיבה י״ל שהיה אחר שכלה המבול.
אחר המבול: לפי הנראה מדעת חז״ל שהיו להם בנים גם קודם המבול1, כמו שכתבתי לעיל (ט2. ט,כ) ויש3 לפרש שהיו להם עוד בנים, כמו ״ויולד בנים ובנות״ דבכל הפרשה.
1. לא כהרמב״ן בפסוקנו, עיי״ש.
2. והוכיח שם רבינו זאת מהפסוקים בפרקנו.
3. ולפי״ז קשה לשון התורה, שמשמע שנולדו להם רק אחר המבול.
ויולדו וגו׳ – הרי זה משפט מבאר, לאמור, המנויים להלן נולדו להם לבני נח אחר המבול.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזרא ב׳רד״קרמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהאברבנאלר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144