מן הארץ ההיא יצא אשור – לדעת רמב״ן ז״ל סִפֵּר שהיה תחלת מלכותו בבל, ומשם יצא אל¹ ארץ אשור. כי אשור מבני שם היה. ולא נכתב ״אל״, כמו ״ויצא חצר אדר״,⁠² ״ויצא עוג... למלחמה אדרעי״,⁠³ ורבים כן. ולכן תקרא ארץ אשור ארץ נמרוד, כמו שנאמר ״ורעו את ארץ אשור בחרב, ואת ארץ נמרוד בפתחיה״.⁠⁴ [עד כאן דברי רמב״ן]. ולא אחשוב כן,⁠⁵ כי אם מָלַךְ גם על נינוה וכל ארץ אשור, לא היה צריך לומר רק ״ורעו את נמרוד בפתחיה״ הכוללת בבל ואשור. ועוד יאמר ״ויבן גם את נינוה״ וגו׳ ומעצמנו נדע שיצא אל אשור. אבל אחשוב כי בבל וכל ארץ שנער היה מושב אשור ובניו. וכאשר גָבַר נמרוד וּמָלַךְ בחזקה על בני אדם, לא יכול אשור לסבול ויצא משם⁶ לצד צפון ״ויבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח״ והושיב בהן לאומיו. ועל כן נקראת זאת הארץ ״ארץ אשור״, כי באמת הגבול ההוא היה לבני יפת גומר ומגוג, וכמו שפרשנו למעלה. והניחו בני יפת לאשור לבנות הערים האלה להנצל מאכזריות נמרוד ועמו. ובבל וסביבותיו שהיו תחלה ארץ אשור, מעת שיצא משם אשור לא נקראת עוד על שמו. ועל כן אמר הנביא ״את ארץ אשור ואת ארץ נמרוד״,⁠⁷ שהיא נינוה ובבל שתי ממלכות גדולות. ונזכר זה בתורה לזכות ולצדקה לאשור בן שם, שהניח ארצו וממשלתו ברצון טוב, שלא להתערב עם נמרוד ואנשיו שהיו במורדי אור, וזכה להיות ממלכה גדולה בעולם, מושל על עמים רבים דורות רבים עד חורבן נינוה כמבואר בספרי הקדש, [ו]⁠גם בשארית דברי הימים לסופרים קדמונים בעמים. ומלכות נמרוד בן כוש נאבדה מן העולם, וּמָשְׁלוּ בני אשור על שתי הממלכות. ולכן לא מצאנו זכר נמרוד בספרי הסופרים הקדמונים, שכתבו שלשלת מלכי אשור, כי לא היו מהם. אבל זכרו שהמלך הראשון היה שמו בילזה, ואחריו נינו. ואחשוב כי נינו שם בן בנו שם בן בנו של אשור, ולכבודו קראו שם העיר הגדולה ״נינוה״.

כלח – אולי בסוף גבול ארצו היתה, וזה שם ״כלח״, ודומה לו ״תבא בכלח אלי קבר״.⁠⁸ לימי זקנה סוף גבול ימי האדם.