Bereshit 10 – בראשית י‏ – Mikraot Gedolot

[ג] ¹בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס. גומר גרממייה, מגוג גותייא, מדי כשמיעה, יון אווסוס, תובל ותנייה, משך סוסייא, תירס ר׳ סימון אמר פרס, ורבנן אמרי תדקא. (ירושלמי מגילה פ״א הלכה ט׳).

1. כן הוא הגירסא לפי הירושלמי ד״ר ובדפוסים אחרים יש שינויים. ובגמ׳ יומא י. גומר, זה גרממיא. מגוג, זו קנדיא. מדי, זו מקדוניא. יון, כמשמעו. תובל זה בית אונייקי. משך, זו סוסיא. תירס פליגי בה ר׳ סימאי ורבנן, ה״א זו בית תרייקי וח״א זו פרס, תני ר׳ יוסף תירס זו פרס. ובב״ר פל״ז בני יפת גומר ומגוג וגו׳ אר״ש בר אמי אפריקי וגרמנייא ומדי ומקדוניא איסוניא. ותירס ר׳ סימון אמר פרס, רבנן אמרין ותרקי. ובתרגום ר׳ יוסף על דברי הימים א. ה. יש שני נוסחאות. בנוי דיפת גמר ומגוג וגו׳. ושום אפרכוויתהון אפריקי וגרמנייא והמדאי ומוקדוניא ויתיניא ומוסייא ותרקי, ת״א גרמנייא גיתייה והמדן ואוכיסוס ויתינייה ומוסייה ותרקי ועי׳ בתרגומים שלפנינו, ויש בענינים אלו הרבה גרסאות שונות. בדקדוקי סופרים מביא שבע גרסאות בהא דמגוג זו קנדיא ועי׳ בר״ח יומא שם גורס מגוג זו גינתא, עי״ש עוד שינוים. וכן יש הרבה גרסאות בב״ר כפי שהביאם במנח״י. והרוצה לעמוד על בירורן של דברים יעיי״ש ובספרים שציינו, כן בס׳ יוסיפון, ובפי׳ מהרי״א, ובס׳ תבואות הארץ ספר ב׳ פרק ה׳ תולדות בני נח, ערוך השלם בערך שמות אלו. ובהגהות מהרש״ב לפסקתא זוטרתי, ובס׳ קסת הסופר עה״ת, שהאריכו לבאר כ״א לפי דרכו בפרטות כל אלה השמות על איזה מדינות כוונו ואכמ״ל. ויש להעיר מגירסא חדשה שנמצא בעקטאן דמר יעקב פ״א שלא זכרוה כל המחברים הנ״ל. גומר זה גומר, מגוג זה שיטים, מדי זה מדי, יון זה מקדוניא, תבל זה טובר, משך זה מושכי, תירס זה תראסיה. ועי׳ מ״ש בס׳ תולדות יצחק לר׳ יצחק קארו.

בְּנֵי יֶפֶת גּוֹמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתוּבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס.

The sons of Yefet were Gomer, Magog, Modai, Yavan, Tuval, Meshech, and Tiras.

בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס

בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתוּבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס

תרגום שמות האומות

שמות העמים שבפרקנו באים באונקלוס בשתי דרכים: בפסוקים א-יב הוא מעתיק את השמות העבריים כצורתם כבפסוקנו, ״בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג״. ואילו בפסוקים יג-יח באים השמות בתצורה ארמית כגון ״לוּדִים... עֲנָמִים״ (יג) ״לוּדָאֵי... עֲנָמָאֵי״. רק פעמיים ת״א מזהה שם אומה הנזכרת בפרק על פי השם הידוע בימיו: ״כַּפְתֹּרִים״ (יד) ״קְפוּטְקָאֵי״, ״הַסִּינִי״ (יז) ״אַנְתּוּסָאֵי״ עיין שם.⁠¹

אבל דרכם של תרגומי ארץ ישראל שונה: ברוב הפסוקים הם מתרגמים את שם האומות ומקומותיהם על פי זיהוי מדרשי. ובמקצתם, בנוסף לזיהוי המדרשי מועתק השם כצורתו. דוגמה לסוג השני מצוייה במיוחס ליונתן לפסוקנו: ״בְּנוֹי דְיֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתוּבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס וְשׁוּם אַפַּרְכְיוּתְהוֹם אַפְרִיקֵי וְגַרְמַנְיָא וְהַמְדִיֵי וּמַקִידַנְיָיא וְיַתִינְיָא וְאוּסִיָא וְתַרְקֵי״.⁠² זיהוי המקומות עם איזורים הסמוכים לאסיה הקטנה קיים גם במסורת חז״ל.⁠³

1. על שיטתו בתרגום שמות מקומות, ראה בפסוק ״בין קָדֵשׁ ובין בָּרֶד״ (בראשית טז יד).

2. איפרכיא (יוונית): ממשלת מדינה על עיירות רבות.

3. ב״ר לז א: ״בני יפת גמר ומגוג וגו׳. אמר ר׳ שמואל בר אמי: אפריקי וגרמנייא ומדי ומקדוניא איסוניא. ותירס – ר׳ סימון אמר: פרס. רבנין אמרין: ותרקי״. ובדומה גם בירושלמי מגילה א ז [עא ע״ב].
הואיל ורוב השמות מכוונים לאיזורים הסמוכים לאסיה הקטנה או ללב אירופה (כגון הַמְדִיֵי וּמַקִידַנְיָיא שהם מדי ומקדוניה, תַרְקֵי – תרקיה, מָגוֹג – גַרְמַנְיָא ובירושלמי: גוֹתְיָיא, והם השבטים הגותיים-גרמניים) קשה הזיהוי גֹּמֶר – אַפְרִיקֵי, שהרי בני יפת לא התיישבו באפריקה. וראה ״מנחת יהודה״ על ב״ר שם שהכוונה למקום באסיה הקטנה. וראה בהרחבה ״אהבת יהונתן״ ו״דעת מקרא״. ועיין ״אליהו רבה״ לגר״א למשנה ״בהרת עזה נראית בגרמני״ (נגעים ב א) שהיא גרמניה של ימינו. לכן הגיה ״גומר זה גרממיא״ (יומא י ע״א) שצ״ל ״גרמניא״, כמיוחס ליונתן כאן. ואין זו ״גרממיא של אדום״ (מגילה ו ע״ב) שהיא מדינה אחרת מבני שם. וכעין זה כתבו גם מהרש״א והגהות יעב״ץ למגילה שם. אמנם ב״מוסף הערוך״ ערך גרממיא נראה שמדינה אחת היא. ונראה שלדעתו בני אדום התיישבו בגרממיא שבמקורה היתה של בני יפת אלא שבא סנחריב ובלבל האומות.

בנוי דיפת גמר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס ושם אפרכיותהון אפריקי וגרמניה ומדי ומקדוניא וביתניא ומוס⁠[י]⁠א ותרקא^א. ^ב

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וביתניא ומוס⁠[י]⁠א ותרקא״) גם נוסח חילופי: ״ויתינייה ואו⁠(ת){ס}⁠ייה ותרקי״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״ומדי ... ותרקא״) נוסח אחר: ״והמדאי ומקדוניאה ויטינייא ומוסייא ותרקי״.

בנוי דיפת גמר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס ושום אפרכיותהום אפריקי וגרמניא והמדיי ומקדינייא ויתיניא ואוסיא ותרקי.

The sons of Japheth, Gomer, and Magog, and Madai, and Javan, and Thubal, and Meshek, and Thiras. And the names of their provinces,⁠^a Afriki, and Germania, and Medi, and Makadonia, and Iatinia,⁠^b and Asia, and Tharki.

a. Iparkaioth, i.e. eparchia.

b. Athenia? We have retained the uncouth spelling of the Targumist.

בנוי דיפת גומר ושום אפרכיותהון אפריקי וגרמניא ומדי ומקדוניא ויתניא ואנסיא ותרקי.

The sons of Japheth, Gomer; and the name of their provinces, Afriki, and Garmania, and Madai, and Mokdonia, and Yatania, and Asia, and Tharki.

פרשה לז

[א] בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמִּי זוֹ אַפְרִיקָה, וְגֵירְמַנְיָא וּמָדַי וּמַקְדּוֹנְיָא אִיסַנְיָא, וְתוֹנְיָה. תִּירָס רַבִּי סִימוֹן אָמַר זוֹ פָּרָס. רַבָּנָן אָמְרֵי תּוּרְקִי. וּבְנֵי גוֹמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָא, אַסְיָא, וְהַדְּיָף וְגֶרְמַנְיָא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר גֵּירְמַנִיקְיָא. וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ, אֶלְסִיטְרוֹס אִיטַלְיָא דַּרְדָּנַיָּא. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וְדֹדָנִים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וְרוֹדָנִים (דברי הימים א א׳:ז׳), רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין, רַבִּי סִימוֹן אָמַר דּוֹדָנִים שֶׁהֵם בְּנֵי דוֹדִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל, רוֹדָנִים שֶׁהֵן בָּאִים וְרוֹדִין אוֹתָם.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נְתוּנִים בַּעֲלִיָּה, אִנּוּן אָמְרִין לְהוֹן בְּנֵי דּוֹדְכֶן אֲנַן, וּבְשָׁעָה שֶׁהֵם נְתוּנִין בִּירִידָה הֵם בָּאִים וְרוֹדִין אוֹתָם.

בנו יפת אלתרך ויאג׳וג׳ ומאהאת ואליונאניה ואלצן וכ׳ראסאן ופארס.

בני יפת: התורכים, יאג׳וג׳, מאהאת, והיוונים, והסין, וח׳וראסאן, ופרס.

תירס – זו פרס.

ותירס AND TIRAS – This is Persia (Yoma 10a).

בני יפת – תחלה ייחס את יפת כי הוא הבכור.

גומר ומגוג ויון ותובל ומשך ותירס – ¹א״ר שמואל ב״ר אמי זו ²אפרוקייא. ³וגרמנייא. ⁴ומדי ⁵ומקדוניא ⁶ואושינייא ואנטוכיא. ⁷תירס זו פרס.

1. א״ר שמואל בר אמי. ב״ר פל״ז. ילקוט רמז ס״א. וכן מובא בתרגום יב״ע בראשית י׳ ב׳. ובתרגום דה״א ה׳ ע״פ נוסחא הראשונה.

2. אפריקייה. כן הוא על גומר. כבר העירותי שהכוונה על פריגיא. φρυγια Phrygien (איינע קליינאזיאטשען לאנדשאפט) ועי׳ תבואות הארץ צד קכ״ו ע״ב. וערך מלים צד קפ״ז.

3. גרמנייה. הוא על מגוג. וכ״ה בב״ר פל״ז. אולם בירושלמי מגלה פ״א ה״ט. ובבלי יומא י׳ ע״א הוא על גומר. ובירושלמי ובבלי הגי׳ גרממיא. ובתרגום גרמנייא. ולפני הרב בעל הערוך ערך גרמיא היתה הנוסחא גם בת״י גרממיא במקום שלפנינו גרמניא. וסיים ס״א גרמניא. והביא ג״כ מבית תוגרמה (יחזקאל כ״ז י״ד) תרגם ממדינת גרמניא. אבל לפנינו הנוסחא ממדינת גרממיא. כי גרמניא וגרממיא הכל אחד. והוא Germania (דייטשלאנד). ולדעת הרב בעל תבואות הארץ בהרי טוירוס Taurus נמצאה בימים ההם עיר גדולה הנקראת Germania ותכונתה היתה למערב נהר פרת. ועליה כוון המדרש והתלמוד והתרגום. ועי׳ מה שהעירותי במגד ירחים ח״ב צד צ״ד.

4. ומדי. יש לתקן שצ״ל והמדאי כמו שהוא בתרגומים. ובגמרא יומא שם מדי זה מקדוני. יון כמשמעו. צ״ל להיפך מדי כמשמעו. ויון זו מקדוני. וכ״ה לנכון בע״י שם. וכ״ה גי׳ הב״ח. ועי׳ מה שהעירותי בהצופה להמגיד שנה עשירית גליון כ״ג צד קפ״ג והיא Medien ועי׳ תבה״א שם שעד היום עיר גדולה במדינת מדי הנקראת האמדאן Hammadan ומקובל שהיא שושן הבירה. וראיתי בירושלמי מגלה שם שגם שם הגי׳ מדי כמשמעו.

5. ומקדוניא. הוא על יון. וכן הוא בתרגומים. וידוע כי יון היא גריכענלאנד ומלכות מקדוני בתוכה והיא Macedonia בחלק אירופא אצל ים התיכון המבדיל בין אירופא ואפריקא.

6. ואושינייא ואנטוכיא. הוא על תובל ומשך. ובב״ר ובילקוט הגי׳ איסיניא ותוניא. ובתרגום דברי הימים ויתנייה ומוסייה. ובת״י בראשית שם ויתנייא ואנסייא. וביב״ע ויתניניא ואוסיא. ובירושלמי מגלה שם תובל ויתנייא. משך מוסייא. ראינו פה נוסחאות שונות. ובתחלה נתקן בדברי רבינו שצ״ל ואוסינייא ותונייא (ובטעות נעשית המלה אנטוכיא) כמו שהוא במדרש ב״ר לפנינו. וכבר מלתי אמורה במגד ירחים (ח״א צד מ״ה) שצ״ל גם במדרש להיפך ותוניא אוסניא. בתחלה מלת ותוניא על תובל. ואח״כ איסניא על משך. והנה ותיניה הוי״ו במקום אות בי״ת והראוי ביתיניה והיא Bithinia חלק ארץ באזיא הקטנה אצל ים השחור. בדרוס הארץ הזאת דרים יושבי מוסיא Mysia כי אזיא הקטנה כוללת י״ב ארצות. השלישי היא ביתיניא. והרביעי היא מוסיא. לכן ברור שזאת כוונת הירושלמי והמדרש והתרגומים שאמרו על תובל ויתיניא שהיא ביתיניא. ובמקום אנסיא אוסיא איסניא (ולפנינו אושינייא) צ״ל בכלם מוסיא וכוונתם לארץ Musia באזיא הקטנה סמוך לביתיניא Bithinia כמו שהבאתי. וכמו שהוא לנכון בירושלמי מגלה שם ובתרגום ד״ה. וכן בגמרא בבלית יומא י׳ ע״א משך זו מוסיא. וכן בערוך ערך מסיא הביא מאמר תז״ל מיומא שהבאתי וסיים ״וכן מרגם ירושלמי ומשך״ הרי תראה שהיה לפניו הנוסתא הנכונה גם בת״י מוסיא. ואח״כ נפל הטעות ונדפס אנסיא. וביב״ע אוסיא. ובמדרש בהיפך האותיות מן הת״י אות סמ״ך לפני אות נו״ן אשר אין להן כוונה כלל. ורבינו טוביהו ז״ל העתיק לשון המדרש ואושינייא בשי״ן. וכפי פירושי והגהתי עולה יפה כוונת התרגום שתרגם על גומר אפריקי ובארתי שהיא פריגיא. וביתיניא ומיסייא ופריגיא. המה חלקים מאזיא הקטנה. וסמוכים זה לזה במצבם. וראיתי בערך מלים ערך אוסניא שכתב וז״ל אוסניא כ״ה בב״ר על תובל והיה נקרא בשם Ausonia רק נגב איטליא אשר היה נקרא אח״כ אצלם איטליא של יון ואח״כ נקרא כל ארץ איטליא אוסוניא ובעבור שהיונים נתיישבו בימים קדמונים רק בנגב איטליא לכן פירשו כן על תובל שהוא בן יפת אשר הוא אבי כל גוי יון. ובירושלמי פ״ק דמגלה על תובל וותניה אולי כמו אוסיניה. ובת״י על תובל ותיניה ר״א ותניה אולי הכוונה Itani עם באספמיא וכו׳ עכ״ל. אולם השערה רחוקה היא׳ וכל עין יחזה כי במדרש שהבאתי כתוב על תובל אוסניא ועל ומשך ותיניה. ואיך אפשר לומר שיהיה ויתיניא כמו אוסיניא. רק ברור כמו שכתבתי שבמדרש נפל ט״ס וצ״ל בהיפך ותיניה מוסיא. וכצ״ל לפנינו בדברי רבינו. ועתה עולה הכל יפה שכולם הירושלמי והמדרש והתרגומים לכוונה אחת נתכוונו ועולים בסגנון אחד.

7. תירס זו פרס. הוא דעת ר׳ סימון במדרש ב״ר שם. ורבנן אמרי תורקי. וכ״ה בירושלמי ובתרגומים ת״י יב״ע ובתרגום ד״ה תרקי. וגם בגמרא בבלי שם רבנן אמרי תרקי וכוונתם אל Tharcien בארץ אנאטאליען Anatolien. ועי׳ במה שהעירותי במגד ירחים ח״ב דף צ״ד שהרמב״ן בהקדמתו לנתה״ש ואחריו הגאון מהר״ץ חיות באמרי בינה דף י״ח ע״ב הביאו ראיות שתרגום המכונה יב״ע על התורה הוא תרגום מאוחר. ואחת מראיותיהם שתרגם על תירס תרקי שהוא לדעתם טירקייא. ונעלם מהם שהתרגום הלך בזה עפ״י מאמרי חז״ל בירושלמי ומדרש ב״ר ובבלי. וכוונתם על טראציען כמו שכתבתי.

והנה יון מבני יפת, על כן אמרתי בספרי כי אנחנו בגלות בני יפת, ולא בגלות אדום, ועוד אפרש זה.

בני יפת גמר – פירש רב סעדיה ז״ל: הוא אבי האומה הנקראת אל תרך.

ומשך – פירש יוסף בן גוריון: שהוא תושכאנה, שהם באמונת הנוצרים היום וראש אמונתם, כי רומה בגבול תושכאנה.

ותירס – אמרו רבותינו ז״ל (בראשית רבה ל״ז): זה פרס.

בני יפת גמר, according to Rabbeinu Saadyah gaon, he was the founder of the nation known as Altrach.

משך, on the other hand, according to Josephus he was the founder of the nation known as Tushchana, a people professing the Christian faith nowadays, and leaders of that faith. Rome itself is within the boundaries of that nation.

ותירס, according to our sages (Yoma 10) this is Persia.

ובני גומר וגו׳, ובני יון וגו׳ – מה שלא מנה הכתוב בני מגוג ומדי ותובל ומשך ותירס, לפי שלא יצא מהם ראשי אומות, ולא היה כל אחד מהם מנוי רק אומה אחת. וכן תפרש גבי פוט בן חם (בראשית י׳:ו׳-כ׳), וגבי עילם ואשור ולוד בני שם (בראשית י׳:כ״ב-ל״א).⁠¹

1. אפשר ששאוב מרשב״ם.

'ובני גומר וגו, "and the descendants of Gomer, etc;⁠" the reason why the Torah does not mention by name the sons of Magog, Modai, Tuval Kayin, etc., is because none of them became founders of nations, so that only a single one of them became a founder of a nation. The same pattern is applied by the Torah when describing the offspring of Put son of Cham.

בני יפת – החל ממנו כי הוא הבכור, ונתן אחריו חם כי רצה לאחר תולדות שם לקרב שני הפרשיות בתולדותיו, כי יש להאריך בתולדות אברהם.

THE SONS OF JAPHETH: GOMER. Scripture begins with Japheth for he was the oldest. After him, it mentions Ham [even though he was the youngest]⁠¹ for Scripture wanted to delay the account of the generations of Shem in order to place side by side the two sections dealing with Shem's children since it is important to dwell at length on the generations of Abraham.

1. See Ramban above, 6:10.

בני יפת – התחיל ביפת כי יפת הוא הבכור ואחריו חם שרצה לאחר תולדות שם לקרב שתי הפרשיות בתולדותיו כי יש להאריך בתולדות אברהם:

בני יפת, "the children of Yephet.⁠" The Torah lists Yephet's children first as he was the oldest, followed by Cham, as the Torah wanted to list the descendants of Shem in conjunction with those of Avraham who was descended from him in a straight line and whose story follows.

בני יפת – התחיל במאי^א דסליק¹ ושב לאחור,⁠² כי כן נכון, ופעם כראשון ואחר כסדר.⁠³ מצורף לזה כי היה יותר נכון,⁠⁴ בעבור שיסיים בשם אבי אברהם לצרף לו ספור אברהם.⁠⁵

והנה אלה בני יפת כבר התבארו יותר ביוסיפון,⁠⁶ ומבואר לנו משם ומן התורה מי הם: יון; ורומי שהוא ״כתים ודודנים״ (ד),⁠⁷ או ״רודנים״ כמו שכתו׳ דברי הימים (דברי הימים א א׳:ז׳); וגוג ומגוג הם התחלת בני יפת;⁠⁸ וכן אשכנז.⁠⁹ ואמר יחזקאל (יחזקאל ל״ח:ב׳) על גוג ומגוג: ״נשיא ראש משך ותובל״.⁠¹⁰ ומה נבקש מה שהוא לפנינו ובין ידינו, כי יון ורומי וכל אחיו אשר ראשם הוא יפת, מבואר שכולם חרדו לקראתנו ובאו לארצנו לגור ולסחורה בעת הצלחתנו, כי גם אלו מהנכרים שזכר שלמה בתפלתו במקדש (מלכים א ח׳:מ״א).⁠¹¹ וגם זה היחס הרע לנו אחרי כן, כי היא החיה השלישית שזכר דניאל ונחשת הצלם שהיה התחלת זה אלכסנדר בימי חשמונאי בזמן בית שני ואחריהם אחיהם בני רומי שהחריבו בית שני.⁠¹² ולכן מבואר כי אנחנו בכל אקלימנו¹³ זה – בגלות בני יפת, כי רומי היה הראש.⁠¹⁴ ואשר מעבר לים הם תחת ישמעאל ורבים תחת מלכות בבל ואשור הנקרא היום תת״ר, ומה לנו לאדום.⁠¹⁵ והנה נבוכד נצר לא הניח לו שארית כמו שמבואר בישעיה בספור מופלג אין כמוהו בכל התורה והמקרא.⁠¹⁶ ומה יחס אדום ושעיר שהוא סמוך לארץ ישראל, אל רומי שהגלתנו על יד אספסינוס וטיטוס, וזה מיחס יון ויפת הראש. כל שכן שכתב על זה לנו נותן התורה כי הכל צפוי לפניו ומבואר, שעוד כתו׳: ״וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר״ (במדבר כ״ד:כ״ד), כי הם כבשו כל הארץ שלנו וגם שלטו על מלכות אשור, וכל זה מבואר ביוסיפון.⁠¹⁷ ושם אפרש.⁠¹⁸

1. על פי ב״ק יז, ע״ב: ״איידי דסליק מרגל פתח ברגל״, ובדומה בכמה מקומות בש״ס.

2. פתח בפירוט סדר תולדות יפת, שהוא האחרון שנזכר ברשימה בפסוק א, והמשיך בפירוט התולדות בסדר הפוך לסדר הרשימה בפסוק א – יפת, חם, שם.

3. לפעמים התורה בחזרה על סדרה אינה מסדרת כמו כאן בסדר הפוך, אלא מתחילה מהראשון ברשימה השנייה, וממשיכה אחר כך לפי סדר ישר מקביל, ושני הדרכים לגיטימיות (׳נכון׳).

4. הסידור ההפוך כאן הוא לא רק מתאים (׳נכון׳), אלא צריך להיות דווקא כך (׳יותר נכון׳).

5. סיבה נוספת לכך שתולדות בני נח סודרו בסדר הפוך לסדר לידתן היא רצון הכתוב לסיים דווקא בתולדות שֵם, כדי שפרק התולדות יסתיים בתרח אבי אברהם, ומשם ימשיך בסיפור אברהם (פרק י״ב).

6. יוסיפון, עמ׳ 9-3. יוסיפון, הולך ומבאר את זהויות העמים השונים שנקראו בשמות הנזכרים בתולדות בני נח.

7. בזיהוי רומי כ׳כיתים ודודנים׳, ריא״כ חולק על יוספוס, המזהה את ׳כיתים׳ עם קפריסין. יוספוס אינו מזכיר את ׳דודנים׳ כלל, וכותב שליוון היו רק שלושה בנים – אלישה, תרשיש וכיתים. אמנם מבואר ביוספוס לגבי ארץ בני יפת בכלל, שהיא נמשכה מערבה ״לאירופה עד גדירה״. ׳גדירה׳ זו מזוהה עם העיר קדיס בספרד. לפי זה איטליה אכן שייכת לתחום הכללי של בני יפת. שיטה זו של ריא״כ, שכיתים הוא רומי, מבוססת על מסורת חז״ל בב״ר ל״ז, א (כגרסת תיאודור-אלבק): ״ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים – אלס וטרסוס איטליא ודדניא״. וכן בתרגומים לבמדבר כ״ד, כד.

8. גוג לא נזכר כאן, אלא שביחזקאל ל״ח, ב גוג מובא יחד עם מגוג: ״אל גוג ארץ המגוג״. נראה שריא״כ מזהה את ׳גוג׳ ביחזקאל עם ׳גומר׳ כאן, וכוונתו כאן היא שגוג ומגוג הם בניו הראשונים של יפת.

9. גם אשכנז בן גומר (כאן פסוק ג) הוא מהתחלת בני יפת, שהרי אשכנז הוא בכור בכורו של יפת. משמע שריא״כ מזהה ׳אשכנז׳ זה עם האשכנז של ימיו, האירופאית. יוספוס זיהה את האשכנזים כ׳רגינים׳. זיהוי ה׳ריגינים׳ אינו ברור. חז״ל בב״ר ל״ז, א מזהים את ׳אשכנז׳ כ׳אסיא׳, כלומר ׳אשכנז׳ היא באסיה הקטנה (תורקיה).

10. שם ביחזקאל מבואר שגוג ומגוג ישעבדו את ישראל. ריא״כ מוכיח שהגלות הנוכחית היא גלות גוג ומגוג המתוארת ביחזקאל, מהעובדה שגלות גוג ומגוג היא גלות של בני יפת (שהרי גוג ומגוג שייכים לבני יפת, וביחזקאל גוג ומגוג נזכרו כ״נשיא ראש משך ותבל״, ומשך ותובל אף הם בני יפת), ואף הגלות הנוכחית האירופאית, היא מחמת מלכויות יוון ורומי, שהם מבני יפת, ועתה באשכנז, שהוא בכור בכורו של יפת. בהמשך דבריו ריא״כ מביא ראיות נוספות לכך שהגלות הנוכחית היא גלות בני יפת.

11. אף יוון ורומי ויתר בני יפת הם בכלל הנכרים הנזכרים שם במלכים.

12. יוון ורומי שניהם הם המלכות השלישית בספר דניאל, שהיא הנחושת בצלם בחזון בדניאל ב׳, והיא החיה השלישית בחזון בדניאל ז׳. חז״ל כנראה זיהו את המלכות השלישית עם יוון בלבד, ואת רומי זיהו כמלכות הרביעית (ראה במבוא לדעת מקרא דניאל, עמ׳ 89-87). ריא״כ לעומת זאת מאחד את יוון עם רומי, כאמור, ואת המלכות הרביעית מזהה כערבים בני ישמעאל, לקמן על ט״ז, יב. ריא״כ כאן הולך בעקבות ראב״ע (ראה ראב״ע לבראשית ט״ז:י״ב) שמזהה את החיה הרביעית עם הישמעאלים. הרמב״ן חולק עליו, ומזהה את החיה הרביעית עם אדום (ראה רמב״ן לבראשית ל״ו:מ״ג). ב׳תם הכסף׳ בדרוש השמיני כותב ריא״כ: ״ועוד הנה הארץ הזאת, רצוני ארץ ישראל וירושלים, אנחנו לקחנוה מיד כנען, כי כן רצה האל, ואחר לקחוה מידנו בני החיה הראשונה, ואחר לקחוה מידם החיה השנית ונתנוה לנו, ואחר לקחוה מידם בני החיה השלישית היא מלכות רומי שהוא מאבדי יון…״.

13. סביבתנו.

14. רומי היה הגורם הראשון לגלות, ולכן נחשבת הגלות לגלות רומי (ולכן, גלות בני יפת, גלות גוג ומגוג), אף על פי שחלק מן העמים המשעבדים אינם בני יפת.

15. היהודים בצפון אפריקה (מעבר לים התיכון מאירופה) הם תחת שעבוד הערבים בני ישמעאל, ויהודים רבים חיים תחת שעבוד האימפריה המונגולית (המונגולים הכובשים כונו במערב ׳טטרים׳), ובכל מקרה אין זה גלות אדום כפי המקובל.

16. בישעיה י״ג-י״ד מבואר שנבוכדנצר השמיד לגמרי את אדום, ולכן לא ייתכן שרומי הוא אדום.

17. רומי כבשה את ארץ ישראל וגם את הארצות שהיו לפנים מממלכת אשור, כפי שניבא בלעם על כתים, שיענו את אשור וגם את עבר, כלומר ישראל בני אברהם העברי, ומזה מוכח שרומי הוא כתים (ולא אדום).

18. לקמן על במדבר כ״ד, כד.

א. בכה״י: למאי.

תירס זו פרס. בב״ר ומה שפי׳ זה השם בלבד ולא שאר כל השמות שנתפרשו בבראשית רבה נ״ל מפני שמדי ופרת סמוכות זו לזו כנראה מכח המקראות והיה הדבר קשה מדוע הזכיר מדי ולא הזכיר פרס הוצרך להביא האגדה של ב״ר שאמרו תירס זו פרס להודיע שגם פרס נזכר פה אבל בשאר השמות לא הקפיד להביא מה שפירשו שם בב״ר מפני שאין זה מוטל עליו במה שהוא דורך על דרך הפשט:

[א] בני יפת גמר ומגוג

[1] יומא פרק ראשון דף י ע״א (יומא י.)

תירס זה פרס. דכיון דמדי ופרס קרובים זה לזה, והזכיר הכתוב ״מדי״ – והיכן הזכיר פרס, דפרס ומדי נראה שהם משורש אחד, שהרי בכתוב נמצא כי פרס מדי כאילו הם אומה אחת, דמלכות אחת הם, כדמוכח בכמה דוכתי:

וְתֻבָל: בשם ספר ירושלמי כתו׳ ותובל, אך בכל הספרי׳ חס׳ וי״ו ובשלש נקודות. וכ״כ ¹הרמ״ה ז״ל, ²את תוּבַל קַיִן, מל׳ וי״ו כתי׳, ודכות׳ ³ואחות תוּבַל קַיִן, ומס׳ עליה׳ ארבעה מלאי׳, ולא מסיימי. ולפום נוסחי דיקי לא אשכחן באורית׳ מלאים לבד מהלין תרי, וחד חס׳, ⁴ויון וְתֻבָל דבני יפת, דבכולהו נוסחי דאתו לידן חס׳ וי״ו כתי׳. [וְתֻבָל].

1. הרמ״ה: תובל.

2. את תוּבַל קַיִן: בר׳ ד כב.

3. ואחות תוּבַל קַיִן: שם.

4. ויון וְתֻבָל: פסוקנו.

זו פרס. וא״ת למה מפרש יותר תירס מי הוה יותר ממה שמפרש האחרים וי״ל לפי שפירש לעיל (ט כז ד״ה וישכון) אף על פי שיפת אלהים ליפת שבנה כורש שהיה מבני יפת וכו׳ שאל תקשה לי׳ מנ״ל דכורש מבני יפת היה לכך מפרש תירס זה פרס ש״מ דפרס היה מבני יפת וכורש היה מלך פרסיים מסתמא גם הוא היה תירס וק״ל. ועי״ל משום דכתיב כאן מדי ולא כתיב פרס א״כ תקשי הרי בכל המקרא מצינו מדי ופרס יחד ל״פ תירס זה פרס. [ר׳ אליהו מזרחי]: ואני אומר וכו׳ שהיא גמרא בפרק קמא דיומא (י.) ופרסאי מנ״ל דמיפת קאתי דכתיב בני יפת גומר וגו׳ תני רב יוסף תירס זו פרס. [צדה לדרך]:

This refers to Persia. You might ask: Why does Rashi explain Tiras any more than the others? The answer is: Rashi said on 9:27 (ד"ה וישכון) that "Cyrus, Yefes' descendant, built the Second Temple.⁠" And one might ask: How does Rashi know that Cyrus came from Yefes? Thus Rashi explains here that Tiras is Persia, so Persia is from Yefes. And Cyrus, king of Persia, assumedly descended from Tiras. Furthermore, the Re'm says that Rashi [explains Tiras because he] is answering the question: Why here is it written מדי, not פרס? These two nations are always mentioned together! Thus Rashi explains that Tiras is פרס. But Tzeidah L'Derech says that [it is not as the Re'm said. Rather, Rashi explains Tiras because] it is from Yoma 10a: "How do we know that the Persians come from Yefes? Because it is written, 'The sons of Yefes were: Gomer... and Tiras.' And Rav Yosef taught: Tiras is Persia.⁠" [Thus, Rashi brings it to prove that Cyrus came from Yefes.]

בני יפת – החל מן הקטן וכלה בגדול, וכן דרך הכתוב כשיבאר הכללים יחל מן האחרון, וכתבנוהו בפירוש ״תהו ובהו וחשך״.⁠¹

גֹּמֶר – לדעתי מלבד הבנים הנולדים מכל אחד משלשה בני נח הנזכרים בפרשה, נולדו להם עוד בנים רבים לא זכרם הכתוב. ואי אפשר לך לומר שלא הולידו רק אלה, כי אם כן לא יולידו להם בנות, ומאין לקחו להם נשים? ועל כרחך לא זכר הכתוב רק אלה הברורים הנקובים בשמות שהיו לגויים ולאומים. אבל הבנות שהולידו עם יתר בניהם לא היה צורך לזכרם, כי התערבו בין זרע הנזכרים והיו לעם אחד. והסברא מכרעת שבהיות העולם תהו אחרי המבול, וה׳ ברך את בני נח ואמר להם ״פרו ורבו ומלאו את הארץ״, וימי חייהם היה אז בכמו שש מאות שנה, כנראה מחיי שֵׁם המפורשים, איך לא יוליד יפת בחמש מאות שנה כי אם שבעה בנים, וחם ארבעה, ושֵׁם חמשה? אך הולידו רבים מאד למלאות תבל, וראו בנים ובני בנים כחול הים, והתישבו בארצות, ונחלקו ללגיונות, ורבו הגלילות, וכלם תחת יד המפורשים בכתוב שהיו ראשיהם, ועל פיהם נקראו שמות הארצות. והנה גמר הנזכר בראשונה היה ממלכה גדולה, וארצות רבות תחתיה כלם בשֵׁם גמר יקראו, ואם ברוב הימים כאשר בלל שפת הארץ, גם גברו מלחמות בעולם, ובאו מלכים גדולים מארצות רחוקות אחרי דורות רבים וכבשו הממלכות זה מיד זה, ונהיו מוסבות-שם² כחפץ הכובשים וללשונותם, ונשכחו השמות הראשונים מפי בני האדם, לפני ה׳ גלוי הכל, והוא לכולם בשמותם הראשון יקרא. ולכן כשנבא יחזקאל הנביא על ביאת גוג מלך מגוג, נשיא ראש משך ותובל, אמר ״גֹּמֶר וכל אגפיה, בית תורגמה ירכתי צפון ואת כל אגפיו״.⁠³ שמענו כי ״גֹּמֶר״ שם ממלכה גדולה שיש לה אגפים ומחוזות רבות. וְהָבֵן כי שלשת בני נח חלקו ביניהם פאות העולם. בני שֵׁם כבשו להם מזרח העולם הר הקדם, וכמו שאבאר בעז״ה מן הכתובים. ובני חם כבשו בדרום העולם ממלכות מצרים וערביא. ובני יפת כבשו צפון העולם, והים⁴ במערב. ולכן כל שמות בני יפת הם ארצות וממלכות הנמשכות מדמשק עד צפון. ונחשוב האמצע⁵ שממנו התחילו סמוך לארץ ישראל או קרוב להרי אררט שהן בארמיניא. והחלוקה מיושרת כמו שיורו כתבי הקדש, כי יחזקאל קרא ״גוג משך ותובל... גֹּמֶר ותוגרמה״⁶ שהן כלם בני יפת ארץ צפון שאמר ״ירכתי צפון״. ואמר ״ובאת ממקומך מירכתי צפון״.⁠⁷

ודע כי ממלכות הבנים האלה וארצותיהן בתחלה לא נסבו ורחבו כמו בדורות שאחריהן, שכאשר פרו ורבו והלכו לכבוש יתר המקומות. הנה תולדות אלה השבעה בנים ובניהם הנזכרים בפרשה הלכו וכבשו עד סוף הצפון, והמדינות שהתישבו בהן בני כל אחד מהן נקראת תמיד בכתבי הקדש על שם האב הראשון וכמו שיתבאר.

ומגוג – גם הוא בירכתי צפון, והיא מלכות ארץ המגוג וכאמרו ״שים פניך אל גוג ארץ המגוג ראש משך ותובל״.⁠⁸

ומדי – אף היא צפונית לארץ ישראל. וזאת הארץ ידועה, והיא שהתחברה עם מלך פרס לכבוש את מלכות בבל, שנאמר עליהם ״הנני מעיר עליהם את מדי״⁹ וגו׳. ומפורש בנבואת ירמיה ״כי הנה אנכי מעיר ומעלה על בבל קהל גוים גדולים מארץ צפון״.⁠¹⁰ והנה שלשה אלה עם שלשה בני גומר התפשטו מדמשק והלאה לצפון העולם ברוחב עד הים הקצר¹¹ פאנ״טום עקסינוס. ובאורך כל יד הים שקורין מאר״ע נאר״ע¹² עד מלכות געא״רגיא.⁠¹³ והם ממלכות גדולות שהם כלם תחת ממשלת הטור״קוס היום, ואולי במלכות מגוג העיר רבתי קונסטנ״טינא ועל כן אמר ״אל גוג ארץ המגוג״, כי דרכי הלשון בל ידענו. ואין לנו טעם במלת ״מגוג״, מה הוראת השם הזה. והיודעו יבין שעל מלכה ראוי להניח מלת ״גוג״ נגזר מ״מגוג״. ואיננו שם העצם אלא תואר, כמו שלטון או עליון.

ויון – היא מדינה צפונית בחלק אירופה, והיא ממלכה גדולה והסכימו כל חכמי בני עמנו גם חכמי האומות שהיא גרע״קיא¹⁴ או גריכנלאנד. וזאת וזאת המלכות כוללת כל המקידוניא ושפארטא¹⁵ וכל איי הים. וחכמי האומות הביאו ראיה מספר יחזקאל שאמר ״יון תובל ומשך המה רוכליך, בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מערבך״.⁠¹⁶ ומדברי הימים שלהם נודע שבאו מארץ גריכנלאנד העבדים החשובים, והשפחות הטובות לכל המלכים, והיא המדינה יאניען.⁠¹⁷

ותובל – גם היא מדינה ממדינות יון, הנוגעות לאיטליא. ואנחנו לא נדע לחלקם למחוזות, מה יון ומה תובל, לא כדעת חכמי האומות שסדרו תובל ומשך סמוך למגוג, לפי שהכתוב אומר ״נשיא ראש משך ותובל״, ואמרו שכלם בתוך סוריא סביבות אחלב כמו ארבעים פרסאות מצידון. ואם כן יון רחוק מהם הרבה, ואיך סמך הכתוב תמיד ״משך ותובל״ ליון? באמרו ״יון תובל ומשך המה רוכליך בנפש אדם״. וישעיה אמר ״ושלחתי מהם פלטים אל הגוים, תרשיש פול ולוד, מושכי קשת תובל ויון האיים הרחוקים״¹⁸ וגו׳. ומה ענין תובל ליון, ואין תובל ״רחוק״? ואמנם ״נשיא ראש משך ותובל״ לפי שמגוג מושלת עתה על תובל ומשך, כנראה מדברינו למעלה.

ומשך – לדעתי היא איטליא של יון, המשוכה בים, ועליה אמר דוד ״אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר״.⁠¹⁹ זכר הקצוות, הגלות שגלינו לאיטליא, ושם גֵרִים אנחנו בארץ, והיא צפונית, ואהלי קדר הן בארצות הערב בדרום העולם. ואם כתוב על מגוג ״נשיא ראש משך ותובל״, אולי באחרית הימים ימלוך גוג גם על משך? ואין אנו יודעים עד מה.

ותירס – פירש רש״י ז״ל ״זו פרס״. ובבלבול לשונות נחלף השם,⁠²⁰ אבל הנביאים היו ראויין לזכרם בשמותם, כמו יחזקאל שזכר ״גמר״ ו״מגוג״. ובדבריהם [של חז״ל] יאמרו תמיד ״פרס״, לא ״תירס״. והדבר קרוב ששם הבן האחד ״מדי״ והשני ״פרס״ הסמוכה למדי. ואולי תירס החלק הצפוני של מלכות פרס, ונזכרו הבנים כסדר תולדותם, לא כסדר הארצות שהתישבו בהן.

1. בראשית א, ב.

2. מליצה על פי במדבר לב, לח.

3. יחזקאל לח, ו.

4. בלשון חז״ל ״מדינות הים״ הם למערב ארץ ישראל, מדינות המקיפות את הים התיכון.

5. כלומר המקרא מתחיל לומר מהאזור הגיאוגרפי הסמוך לים התיכון, ומונה והולך צפונה.

6. יחזקאל לח, א-ו.

7. שם לח, טו.

8. שם לח, ב.

9. ישעיה יג, יז.

10. ירמיה נ, ט.

11. כלומר ימה קטנה.

12. ים השחור.

13. Georgia.

14. Greece.

15. Sparta.

16. יחזקאל מ, יג.

17. Ionia.

18. ישעיה סו, יט.

19. תהלים קכ, ה.

20. מתירס נהיה פרס.

בני יפת – החל ממנו כי הוא הבכור ונתן אחריו חם כי רצה לאחר תולדות שם לקרב שני הפרשיות בתולדותיו, כי יש להאריך בתולדות אברהם:

גמר ומגוג – יש דעות הרבה בענין השמות האלה והאומות היוצאות מהם, וקשה להכריע ביניהם, גם החקירה הזאת אינה הכרחית כ״כ לפשטות הכתוב, לכן אקצר בהם:

גמר – אומרים שהיא אומה הנקראת בימי קדם Cimmerii {קיסריים}, יושבי Chersonesus Taurica {חצי אי קרים}, והערביים קוראים להם בחלוף אותיות קֶרֶם, ומזה Crimea {קרים}, וקוראים בַחְרְ אלקרם לים השחור – והעם הזה נזכר ביחזקאל (ל״ח:ו׳) עם גוג ומגוג;

מגוג – אומרים (וכן פלאויוס) שהם Sciti {סקיתים}, ועיין יחזקאל ל״ח ול״ט. ובני בכורי ע״ה אומר כי אולי שם מגוג נשאר עוד היום בשם ההר Caucaso.

מדי – היא Media.

יון – ידוע, וכן שם אומה או משפחה ממשפחות היונים נקראו Iones.

תובל ומשך – אומרים שהם העמים הנקראים בימי קדם Tibareni et Moschi והיו שכֵנִים, ומושבם בארץ הנקראת כהיום Georgia. ומצאנו ביחזקאל (כ״ז:י״ג) יון תובל משך ונזכרו ג״כ ביחזקאל (ל״ח:ב׳) אצל גוג.

תירס – אומרים שהיא Thracia. ובני בכורי ע״ה אומר כי תירס (Thyras) הוא שם הנהר Dnieper בלשון רומי ויתכן שכך נקראו מתחלה העמים הצפוניים השוכנים אצלו, ולפי זה יתיישב יותר היות תירס נזכר אצל משך.

Gomer. It is said that this is a people called in ancient times Cimmerii, inhabitants of Chersonesus Taurica [a region north of the Black Sea]. The Arabs, transposing the final letters, call this people Kerem, from which is derived Crimea, and they call the Black Sea Bahr al-Karam. This nation is mentioned in Ezekiel (38:6) in connection with Gog and Magog.

Magog. It is said (and so Josephus) that these are the Scythians; see Ezekiel 38 and 39. My late eldest son [Filosseno] said that perhaps the name “Magog” is preserved today in the name of the Caucasus Mountains.

Madai. Media.

Javan (Yavan). The well known Hebrew name for Greece. Also, the name of a particular people or clan among the Greeks was Iones.

Tubal, Meshech. Said to be the nations that in ancient times were called Tibareni and Moschi. They were neighbors in the land that is now called Georgia. We find in Ezekiel, “Javan, Tubal, and Meshech” (27:13); they are mentioned again in the same book in connection with Gog.

Tiras. Said to be Thrace. My late eldest son, however, said that “Thyras” was the Latin name for the river Dnieper, and that it is probable that the northern nations residing near it were originally named after it. According to this opinion, it is easier to understand why Tiras is mentioned along with Meshech.

בני יפת הם המוזכרים תחילה; ומבני בניו, בני גומר ויון בלבד צויינו בשמותם. מכאן שאלה הם הנציגים העיקריים של יפת, וההנחה המקובלת היא שהם כוללים את רוב עמי אירופה ואסיה המערבית.

שאלות:

למה חשב בני גומר ובני יון ולא חשב בני יתר הבנים. וכן נהג בחשבון בני חם ושם שחשב מקצת והניח מקצת. למה אמר מאלה נפרדו וגו׳ ולא אמר כן ביתר הבנים. מ״ש ואחר נפוצו משפחות הכנעני אין לו באור, ולמה חשב גבול הכנעני ולא גבול יתר הבנים. מ״ש ולשם יולד גם הוא ולא אמר בני שם. כמ״ש בני חם. ולמה הזכירו שהוא אבי כל בני עבר ואחי יפת.

בני יפת – חשב ראשי אומות, וגומר הוליד בנים הרבה חוץ מהנחשבים כאן וכולם נעשו אומה אחת תחת שם גומר, ואשכנז וריפת וכו׳ היו אומות בפ״ע, וכן היה ביון, והיו מבני יפת י״ד ראשי אומות.

גמר ומגוג וגו׳. ראיתי לכתוב ולהעריך שמות אומות אלה כפי אשר תרגמום בלשונות אחרות בשני התלמודים בבלי, וירושלמי, ובב״ר, ומשם ילמוד החוקר להכריע אל התרגום המתקבל יותר — ויש להפלא על האברבנאל שהביא שמות אלה כפי חכמי הלאטינים ולא שת לבו לדחז״ל, ומ״מ כוונתו רצויה, וגם אנחנו נזכיר קצת מהם כפי דעת חכמי זמנינו.

גמר. בב״ר אפריקא — בירושלמי פ״ק דמגילה גרממיא — וכן בבלי יומא, גרממיא — וחז״ל הפותרים גרממיא כוונתם למדינה הנקראת כן בלשוננו, ומב׳ טעמים בחרו בפתרון הלז, הא׳ כי באמת הגרמנים האשכנזים הם מזרע יפת כעדות חכמיהם (Giapetici) — והב׳ לדמון השם בהפוך האותיות — והרבה פעמים נזכרה אצל חז״ל ארץ אשכנז בשם גרממיא, מהם אומרם בש״ס ע״פ זממו (מלשון רסן) אל תפק ״זו גרממיא של אדם שאלמלא היא יוצאים ומחריבים את כל העולם כלו״ וכוונתם על ממלכות אשכנז שהיתה למתג ורסן למלכות רומי באותו פרק ובאותו זמן ותמיד היו לרומי לאבן נגף ולצור מכשול עד שנצחום לבסוף — ומזה אומרם במדרש לא כושי מוכר גרמני ולא גרמני מוכר כושי — וכוונתם לרמוז על שני גוים המצויינם בגוונם ובמראיתם, הראשון בתקף הלבנונית והשני בשחרירותו, ובאמת גם היום הגרמנים למופת על עוצם לבנינותם, ומזה אומרם בנגעים פ״ב בהרת עזה נראית כגרמני כהה והכהה ככושי עזה — ור״ע פירש ״לבן ביותר״ — וכנראה שלא שת לבו למקור המלה רק פירש המכוון כי נמשך ונסמך לפי׳ רמב״ם התמוה שכתב ״מיוחס אל העצם ששמו גרמא״ — והפלא על חכמת הרמב״ם שכתב כן ועשה עין של מעלה כאלו אינה רואה שדברי חז״ל מעידים ומגידים שגרמני שם אומה, לא זולת, ומה ענין לגרמא עצם בל׳ ארמי? — ובשם גרממיא נכפלה המ׳ תחת נו״ן כמו בשם אספמיא (מגליא לאספמייא) שהראוי אספנייא.

מגוג. בב״ר ג׳ירמאניא — בירוש׳ גותייא (? Goti) ועיר אחת שמה מגוג זכרה פליניוס ספר ה׳ פ׳ כ״ה וכתב שבנו אותה השיטים Sciti שמהם יצאו הגותי, שזכרו בירושלמי, ואולי קראו שמה מגוג ע״ש אביהם הראשון. יון, ב״ר מקרוניא — ירוש׳ אווסוס (? Osci). תובל, ב״ר איסיא — בירוש׳ וותיניא (? Bitinia). משך, בב״ר ותיניה — בירוש׳ מוסיא (Misia). תירס, בב״ר פרס או תרקי וכן בירושלמי.

בני יפת – הסדר ההפוך שבמניית התולדות (יפת, חם, שם) בא כדי לאפשר לסיים באותם עמים שהם חשובים לישראל, דהיינו יוצאי שם.

גמר – לפי תרגום יונתן ובראשית רבה¹ הרי זה אפריקי (אפריקא), ולפי הירושלמי² — גרממייה.⁠³

ומגוג – לפי תרגום יונתן והמדרש⁴ — גרמניא, ולפי הירושלמי⁵ גותייה.⁠⁶

ומדי – לדעת כולם הרי זה מדי הידוע לנו.⁠⁷

ויון – לפי ת׳ יונתן והמדרש — מקדוניא, ולפי הירושלמי — אווסוס.⁠⁸

ותבל – ת׳ יונתן, בראשית רבה והירושלמי מתרגמים יתיניא, איסניא, ותנייה; ונראה שלדבר אחד מתכוונים.⁠⁹

ומשך – יונתן מתרגם אוסיא, והתרגום הירושלמי — אנסיא, ושני התרגומים כנראה משובשים והכוונה למוסייא, כתרגומו של התלמוד הירושלמי;⁠¹⁰ ובבראשית רבה — תנייה.

ותירס – לפי הירושלמי, וכן הוא בבראשית רבה, מחלוקת היא. לדעת רבי סימון — פרס, ולדעת רבנן — תרקא (תורקי), וכדעתם הוא גם בתרגום יונתן ובתרגום הירושלמי.⁠¹¹

1. פרשה ל״ז:א׳ (המ׳).

2. מגילה א, הלכה יא (המ׳).

3. וכן הוא בבבלי יומא י׳., ועי׳ הגהות הגר״א שם (המ׳).

4. בראשית רבה ל״ז:א׳ (המ׳).

5. מגילה א, הלכה יא (המ׳).

6. במסכת יומא י׳. — קנדיא (המ׳).

7. אך לפי יומא י׳. — מקדוניא (המ׳).

8. לפי יומא י׳. — כמשמעו (המ׳).

9. לפי יומא י׳. — בית אונייק (המ׳).

10. וכן הוא ביומא י׳. (המ׳).

11. לפי יומא י׳. — בית תרייקי (המ׳).

גומר וגו׳ – גומר – זו גרממיא,⁠¹ מגוג – זו קנדיא, מדי – זו מקדוניא,⁠² יון – כמשמעו, תובל – זו בית אונייקי,⁠³ משך – זו מוסיא,⁠⁴ תירס – פליגי בה רבי סימאי ורבנן, חד אמר זו בית תירייקי וחד אמר זו פרס.⁠⁵ (יומא י׳.)

1. וכן הגירסא בירושלמי מגילה פ״א ה״ט ובערוך ערך גרממיא, בשניהם במ״ם, ויתכן דגירסא זו מכוונת אל תרגום הפסוק ביחזקאל (כ״ז י״ד) מבית תוגרמה – ממדינת גרממיא, והגר״א הגיה בגמרא כאן גרמניא בנו״ן, וכנראה כוון לגירסת תרגום יונתן שכן הוא גורס, אבל לא נתבאר לי למה הכריע כגירסת תר״י נגד גירסת הגמרא הבבלית והירושלמית וגירסת הערוך, וצ״ע.

2. היא מלכות מקדוניא בימינו באירופא אצל ים התיכון המבדיל בין אירופא לאפריקי. והב״ח הגיה מדי כמשמעו ויון זו מקדוניא, וכ״ה הגירסא בע״י ובירושלמי מגילה פ״א ה״ט, וזה מוסכם לפי שמות המדינות שבימינו שמלכות מקדוניא היא במדינת יון.

3. בירושלמי מגילה פ״א ה״ט ובמדרשים גירסות שונות בזה, ובמקום בית אונייקי הגירסא ביתוניא. ואמנם נמצא היום חלק ארץ באזיא הקטנה אצל ים השחור בשם ביתהינא.

4. היא ארץ מוסיא שבאזיא הקטנה סמוכה לארץ ביתהינא, ע׳ באות הקודם.

5. יתכן דבית תירייקי שהיא מדינת טהאראקיא שבארץ אנאטאליען.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון