ונינוה היתה עיר גדולה לאלקים. ובב״ר (לז, ד) אמרו – לא ידענו אם נינוה העיר הגדולה או רסן היא עיר הגדולה, כשהוא אומר (ראו יונה ג, ג) ״וננוה עיר גדולה״ אם כן נינוה העיר הגדולה. והקשה הרא״ם שתימה למה אינם מסופקים גם כן בכלח, ד״עיר גדולה״ סמוך ליה, ואפשר לומר דמדהקדים נינוה לכלח שמע מינה דנינוה היא גדולה מן כלח, ואם כן על כלח לא קאי, אבל ברסן לא מצי להוכיח מדהקדים רסן – דהיא גדולה, דודאי צריך להקדים רסן דאיירי בה קרא. ואין זה סברא, דיותר מסתברא לומר דקרא קאי אסמוך לו, ויותר מסתבר דהכי פירושו – לא ידענו אם נינוה גדולה, דהא נינוה ידוע שהיא גדולה, או רסן, דכן משמע הכתוב ״ואת רסן בין ננוה״, ומתרץ כיון דכתיב ״וננוה עיר גדולה לאלקים״ יש לנו לומר שקרא הכתוב כאן ״גדולה״ מי שנקרא גם כן ״גדולה״ במקום אחר. ובתוספות פרק קמא דיומא (י. ד״ה איני) הקשו התוספות קושיא זאת, ותרצו דמדכתיב ״היא העיר הגדולה״, ולא כתיב ׳העיר הגדולה׳, משמע דלא קאי אמה שכתוב סמוך לו, אלא אלפניו קאי, והיינו או רסן או נינוה, אבל בכלח הסמוך לו אין להסתפק, דהוי ליה למכתב ׳בין נינוה ובין כלח העיר הגדולה׳. אמנם לי יראה עוד דהכי פירושו – ׳איני יודע אם נינוה כו׳⁠ ⁠׳, כלומר נינוה הכתוב היינו מסופקים בו אם היא עיר הגדולה, דיש לומר רסן היא עיר הגדולה, דמשמעות הכתוב דרסן עיר הגדולה דאיירי בה קרא, ולכך בודאי היה מסופק לך אם נינוה עיר גדולה, דשמא רסן עיר גדולה – דבה איירי קרא, ואף על גב דבכלח נמי איכא לספוקי, לא איירי רק בנינוה. והא דלא קאי רק על נינוה לומר דבה היינו מסופקים, ולא קאי על כלח, משום שהאמת דנינוה עיר גדולה, לכך נקט בלישנא נינוה, ורוצה לומר נינוה זאת הכתובה כאן, שהאמת הוא שהיא גדולה, היינו מסופקים אם היא ׳עיר גדולה׳, משום שיש לפרש דרסן היא עיר גדולה, דקרא איירי ברסן, ומשמע דעל רסן קאי לומר שבנה עיר גדול, אי לאו שמצאנו מפורש במקום אחר דנינוה עיר גדולה, וזה פשוט: