Bereshit 10 – בראשית י‏ – Mikraot Gedolot

[נג] ¹אחי יפת הגדול. כיוצא בו אתה אומר ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבד אחי יפת הגדול ואין אנו ת״ל (בראשית י״א:י׳) אלה תולדות שם שם בן מאת שנה). (מדרש תנאים דברים י״ד ב׳).

[נד] ²אבי כל בני עבר. והוא שם, כל בני עבר אלו ישראל. (מדרש אגדה נח).

1. לעיל פ״ה מאמר פד. מגמ׳ סנהדרין פט. וב״ר פל״ז, במדב״ר ד. שמו״ר יח. ת״ל אלה תולדות, מזה מוכח דיפת הוא הגדול, עיי״ש בבאור וצרף לכאן.

2. עי׳ באע״ז שמות א, טז. כל שהוא ממשפחת עבר יקרא עברי, ועל אמונתו יקרא עברי. ובאע״ז שמות ב, ב. משפטים כא, ב. ועי׳ בספר מלמד התלמידים לו. מ״ש דטעם שיקראו עברים ע״ש עבר שהוא למד תורה לעם אחרי שם אביו, עי׳ לקמן מאמר נו.

וּלְשֵׁם אִיתְיְלִיד אַף הוּא אֲבוּהוֹן דְּכָל בְּנֵי עֵבֶר אֲחוּהִי דְּיֶפֶת רַבָּא.

Sons were also born to Shem, father of the Children of the Other Side. He was the brother of Yefet, the elder.

וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל

וּלְשֵׁם אִתְיְלִיד אַף הוּא אֲבוּהוֹן דְּכָל בְּנֵי עֵבֶר אֲחוּהִי דְּיֶפֶת רַבָּא

אֲבִי – אֲבוּהִי, אֲבוּהוֹן

א. בהערת מסורה לפסוקנו נרשם: ״אֲבִי דמתרגם אֲבוּהוֹן ה׳ באוריתא: עבר, מואב, בני עמון, אדום, עשו״,⁠¹ שפירושה: בחמשה הפסוקים שבהם אֲבִי מתייחס לאומה כולה תרגם אֲבוּהוֹן כבפסוקנו שבו נאמר ״אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר״ ותרגם ״אֲבוּהוֹן דְּכָל בְּנֵי עֵבֶר״. וכן בבאים תרגם ״אֲבוּהוֹן״: ״הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם״ (בראשית יט לז), ״הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם״ (בראשית יט לח), ״וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם״ (בראשית לו ט), ״הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם״ (בראשית לו מג). אבל ״וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן״ (בראשית ט יח) תרגם ״וְחָם הוּא אֲבוּהִי דִּכְנָעַן״ ביחיד, כי הכוונה לבנו של חם ולא לאומה הכנענית.⁠²

מיהו הַגָּדוֹל?

ב. מן הכתוב ״אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל״ אין להכריע האם ״הגדול״ מוסב על יפת או על שם. גם אונקלוס שתרגם ״אֲחוּהִי דְּיֶפֶת רַבָּא״ לא הכריע בדבר. אמנם חז״ל קבעו ש״הגדול״ הוא יפת וכן הוא פיסוק הטעמים אֲחִ֖י יֶ֥פֶת הַגָּדֽוֹל.⁠³ אבל המיוחס ליונתן שתרגם ״וּלְשֵׁם... אָחוֹי דְיֶפֶת רַבָּא בִדְחַלְתָּא דַה׳״ מפרש ״הגדול״ על שם: גדול ביראת ה׳, וגם לכך סימוכין בחז״ל.⁠⁴

1. קליין, מסורה, עמ׳ 42.

2. אבל ״הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה״ (בראשית ד כ) מתורגם ״הוּא הֲוָה רִבְּהוֹן דְּיָתְבֵי מַשְׁכְּנִין וּמָרֵי בְעִיר״ [ולא: אֲבוּהוֹן], עיין שם הטעם.

3. ב״ר לז: ״ולשם יולד גם הוא וגו׳ אחי יפת הגדול – אין אנו יודעין אם שם הגדול אם יפת הגדול. מן מה דכת׳ אלה תולדות שם שם בן מאת שנה וגו׳ שנתים אחר המבול (בראשית יא י) הוי יפת הוא הגדול״. וכן בסנהדרין סט ע״ב: ״ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול – יפת הגדול שבאחיו הוה״. וכן פיסוק הטעמים: אֲחִי בטפחא להפרידו מיֶפֶת הַגָּדוֹל מרכא ס״פ. וכן פירש רש״י.

4. סנהדרין קח ע״ב ורש״י: ״לשם רבא – גדול, בנו של נח״. פרקי דר״א, פרק ז: ״וכי שם בן נח כהן היה? אלא שהיה בכור והיה משרת לאלהיו ביום ובלילה״. וכן ברמב״ן כאן: ״והנראה אלי שיהיה ״הגדול״ תאר לשם, לומר שהוא האח הגדול של יפת״.

ולשם אתילד אף^א הוא אבוהון דכל בני עבריא^ב אחוי דיפת רבה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אף״) גם נוסח חילופי: ״לחוד״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עבריא״) גם נוסח חילופי: ״עבר נהרא״.

ולשם איתיליד אף הוא בר הוא אבוהון דכל בני עיבראי אחוי דיפת רבא בדחלתא די״י.

And to Shem also was born a son. He is the father of all the sons of the Hebrews, the brother of Japheth, great in the fear of the Lord.

[ז] וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר וגו׳ – אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם שֵׁם הוּא הַגָּדוֹל אִם יֶפֶת הוּא הַגָּדוֹל, מִן מַה דִּכְתִיב: אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל (בראשית י״א:י׳), הֱוֵי יֶפֶת הוּא הַגָּדוֹל.

ולשם ילד גם הוא – משם היו כל הצדיקים שנאמר אבי כל בני עבר אלו הצדיקים שפרשו מדרכי הרשעים ועמדו לעבר אחד.

אבי כל בני עבר – והוא שם כל בני עבר אלו ישראל.

אחי יפת – ולא אחי חם, שהלעיג על אביו, ויפת לקח השמלה וכסה ערות אביו עם שם.

וּלְשֵׁם יֻלָּד גַּם הוּא – אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם שֵׁם הוּא הַגָּדוֹל אִם יֶפֶת הוּא הַגָּדוֹל, [מִן מַה דִּכְתִיב (בראשית י״א:י׳) ״אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל״ הֱוֵי יֶפֶת הוּא הַגָּדוֹל].

וולד לשם הו איצ׳א אבו ג׳מיע בני עבר אכ׳י יפת אלאכבר.

ונולד לשם, הוא גם אבי כל בני עבר, אחי יפת הגדול.

אבי כל בני עבר הנהר,⁠^א היה שם.

אחי יפת הגדול – איני יודע אם שם הגדול או אם יפת הגדול. כשהוא אומר: שם בן מאת שנה שנתים אחר המבול (בראשית י״א:י׳), הוי [אומר]⁠^ב יפת^ג הגדול. שהרי בן חמש מאות שנה היה נח כשהתחיל להוליד, והמבול בשנת שש מאות, נמצא שהגדול בבניו היה בן מאת שנה, ושם לא היה בן מאה עד אחר המבול שנתיים.

אחי יפת – ולא אחי חם. שאלו שניהם כבדו את אביהם, וזה בזהו.⁠^ד

א. כך בכ״י מינכן 5, ליידן 1, ויימר 651, פריס 155, דפוס רומא, ודפוס רייגיו. בכ״י פירנצה III.3 ודפוס אלקבץ חסרה המלה: ״הנהר״.

ב. כן בכ״י ליידן 1. בכ״י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, חסרה מלת: ״אומר״.

ג. בכ״י מינכן 5, ויימר 651 נוסף: ״הוא״.

ד. בכ״י פירנצה III.3 נוסף: ועל זה לא רצה להזכיר עליו האחוה. בכ״י מינכן 5 נוסף: ״לכך לא ייחסן הכתוב מאותו רשע חם״.

אבי כל בני עבר THE FATHER OF ALL THE CHILDREN OF EBER – (עבר means the "side" or "other side" of a river) – The father of all the children of עבר הנהר, the other side of the River (Euphrates), was Shem.

אחי יפת הגדול [SHEM …] THE BROTHER OF JAPHETH, THE ELDER – (The Hebrew is ambiguous: "the elder" may refer either to Shem or to Japheth). One cannot from here determine whether Japhet was the elder or Shem. Since, however, it states "Shem was a hundred years old … two years after the flood" (Bereshit 10:10) you must admit that Japhet was the elder. Because Noah was 500 years old when he first had children (Bereshit 5:32), and the Flood happened in the six hundredth year of his life (Bereshit 7:11), consequently the eldest of his sons was then one hundred years old, whereas Shem reached his hundredth year only two years after the Flood (and therefore Japhet was the elder of the two) (Bereshit Rabbah 37:7).

אחי יפת THE BROTHER OF JAPHETH – It does not state "brother of Ham", because those two honored their father whereas Ham put him to shame.

ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול – ¹למדנו ליפת שהוא גדול מכולם.

1. למדנו ליפת שהיה גדול. ב״ר פל״ז. וסנהדרין ס״ט ע״ב.

אבי כל בני עבר – זה עבר הנהר, שנאמר: בעבר הנהר ישבו אבותיכם (יהושע כ״ד:ב׳).⁠¹

1. שוחזר מליקוט אוקספורד-מינכן, ועיינו בהרחבה בשחזור פירוש רשב״ם האבוד לבראשית א׳–י״ז, עמ׳ 288 ואילך.

וטעם אבי כל בני עבר – להודיע אבי העבריים, כי אין למעלה ממנו, והשם אלהיו. וכן כתוב: כה אמר י״י אלהי העברים (שמות י׳:ג׳). וכנען – אביו חם, שאין למטה ממנו, ואין ראוי להתערב קודש בחול.

וטעם אחי יפת הגדול – שהיה יפת טוב. והקדים הכתוב להזכיר שם^א כי הוא קטן, קודם יפת שהוא הגדול, בעבור כבודו. והעד, שאמר הכתוב: כי נח היה בן חמש מאות שנה כשהחל להוליד (בראשית ה׳:ל״ב), ואין בזה לטוען מקום לטעון, כי אין פחות מחמש מאות שנה^ב ובשנת שש מאות שנה בא המבול, ובצאת נח מהמבול היה שם בן מאת שנה ושנה אחת, והכתוב אמר: שנתים אחר המבול (בראשית י״א:י׳).

ויש מפרש: כי אחי יפת הגדול ממנו הוא שם, על כן הזכירו הכתוב בתחלה. ואמר: כי כאשר נולד שם, לא נכנסו משנת חמש מאות שנה לנח כי אם ימים מועטים, כי יום בשנה חשוב שנה, ונח נולד באייר, ושם בסיון, וכשבא המבול היה לנח ת״ק ותשעים ותשע שנה וימים. והנה אין לשם תשעים ותשע שלימות לשנת המבול, ויהיה כשנולד ארפכשד בן מאת שנה וחדשים. ופירוש שנתים (בראשית י״א:י׳) שנכנסה השנה השנית מחשבון ראשית המבול.

גם יש אומרים: כי אחר חמשה חדשים מיום המבול, שחסרו המים, הרתה אשת שם. והנה היה שם בן מאה שנה (בראשית י״א:י׳). וכחשבון הזה ימצא במלכים בעשרה מקומות.

א. בכ״י פריס 177 נכפלה כאן מלת ״שם״.

ב. מלת ״שנה״ הושמטה בכ״י פריס 177, והושלמה מכ״י פריס 176.

[THE FATHER OF ALL THE CHILDREN OF EBER.] Scripture informs us that Shem was the father of the Hebrews for no one was greater than he, and the Lord was his God. Similarly it is written, Thus saith the Lord, the God of the Hebrews (ivrim) (Ex. 10:3).⁠¹ On the other hand, the Bible tells us that Ham was the father of Canaan² for no one was baser that he. It is unfitting for the holy and profane to intermingle.

Scripture notes that Shem was the brother of Japheth the elder³ to teach us that Japheth, too, was a worthy person. The Bible lists Shem, who was the youngest, before Japheth,⁠⁴ who was the elder,⁠⁵ out of respect to Shem. Proof that Japheth was the elder lies in Scripture's stating that Noah was five hundred years old when he begat his first son.⁠⁶ There is no room for argument, for it is clear that Noah had no children prior to reaching the age of five hundred. The flood came when Noah was six hundred years old.⁠⁷ Therefore if Shem was the eldest he would be one hundred and one years old when Noah and his sons came out of the ark.⁠⁸ However, Scripture tells us Shem was a hundred years old, and begot Arpachshad two years after the flood (Gen. 11:10).⁠⁹ Others say that Shem was the elder brother of Japheth,⁠¹⁰ and it is for this reason that Shem is mentioned first. They explain that Shem was born a few days after Noah entered his five hundredth year, for even a day in a year is considered a year.⁠¹¹ They say that Noah was born in Iyyar¹² and Shem in Sivan.⁠¹³ When the flood came Noah was five hundred and ninety-nine plus a number of days old.⁠¹⁴ Hence Shem was not a full ninety-nine years old when the flood started and was a hundred and one years plus a number of months old when his son Arpachshad was born. The meaning of two years after the flood (Gen. 11:10) therefore is to be interpreted as meaning that Arpachshad was born in the second year following the beginning of the flood. There are also those who maintain that the wife of Shem conceived five months after the start of the flood when the waters started decreasing.⁠¹⁵ Shem was thus one hundred years old when Arpachshad was born.⁠¹⁶ There are ten similar instances in the Book of Kings.⁠¹⁷

1. Ibn Ezra identifies the children of Eber (ever) with the Hebrews (ivrim).

2. The text reads, Canaan was the father of Ham. The text is obviously corrupt. Ham was the father of Canaan. Vat. Ebr. 38 reads, u-khena'an aviv cham. The vav of aviv was dropped in transmission. Thus aviv (his father) became avi (father of).

3. This is the literal meaning of achi yefet ha-gadol. From the text it is not clear whether Japheth or Shem was the elder; the grammatical construction is such that elder may apply to either. Ibn Ezra is trying to explain why Scripture tells us that Shem was Japheth's brother, but does not say the same about Ham.

4. The Bible lists Noah's sons as Shem, Ham and Japheth (Gen. 5:32; 6:10). According to Ibn Ezra the order of their birth was Japheth, Ham and Shem (Krinsky).

5. Ibn Ezra assumes that elder applies to Japheth (see note 20).

6. Gen. 5:32.

7. Gen. 7:6.

8. The flood lasted a year.

9. Hence Shem reached the age of 100 two years after the flood and could not have been begotten by Noah when the latter was 500 years old. Therefore Shem was not Noah's eldest son. Japheth was. Thus the elder in verse 21 refers to Japheth.

10. This interpretation explains achi yefet ha-gadol to mean the elder brother of Japheth. According to this interpretation Shem is the eldest.

11. Thus 499 years plus a few days is considered 500 years.

12. Noah was 499 years old in Iyyar.

13. Shem was thus born in Noah's 500th year.

14. In other words, Noah was in his 600th year when the flood began.

15. Thus Arpachshad was born two years after the flood, i.e., in the second year following the start of the flood.

16. Those who put forth this interpretation agree with the second interpretation. However, they are bothered by one problem. If Shem was 100 years plus some months when Arpachshad was born, why does Scripture say that Shem was 100 years old at the time? It should consider him to be 101 since part of a year is considered a year. They solve this problem by assuming that Shem's wife conceived in the ark five months after the start of the flood, i.e., in Tishri, and gave birth to Arpachshad the following Sivan, some days before Shem's 100th birthday. Shem, according to this interpretation, was born in Sivan. Scripture thus tells us that Shem was a hundred years old when Arpachshad was born, i.e., 99 years plus. The Bible is thus consistent in listing the years (Cherez).

17. Where part of a year is considered a year. Krinsky lists the 10 places as: I Kings 15:1, 2, 9; 22:52; II Kings 1:17; 3:1; 8:16; 9:29; 13:10; 14:23; 15:1; 17:1.

וטעם אחי יפת הגדול – שהיו צדיקים שניהם, להוציא חם.

ונראה הפשט: כי יפת הוא האח הגדול.

אחי יפת הגדול^א – לפי שבכל מקום מונה שם תחילה, וכאן מנאן דרך תולדתן – יפת וחם ושם, מגיד לך שזה דווקא, יפת הוא הגדול.

א. ד״ה זה מופיע בכ״י לאחר הביאורים על י׳:כ״ה.

אחי יפת הגדול – THE BROTHER OF YEFET THE OLDEST – Since in every place, Shem is enumerated first, and here they are enumerated in order of their birth – Yefet and Cham and Shem, it tells you that this is deliberate, Yefet is the oldest.

אחי יפת הגדול – קש׳ וכי אינו יודע אם שם גדול או יפת הגדול. (כ״י אוקספורד 271/8)

ולשם – זכר שם באחרונה לפי שהיה עתיד לזכר ספור ענין האבות שהיו מזרע שם, ספר תולדות שם מאיש לאיש עד אברהם אבינו.

ומה שאמר גם הוא – אל תחשבו לפי שלא זכרנו תולדותיו בראשונה כמו שנזכר הוא בכל הספורים בראשונה, שלא היו לו תולדות, כי גם הוא היו לו תולדות.

והוא היה אבי כל בני עבר – שממנו יצאו האבות.

ויותר היו חשובים תולדותיו מתולדות אחיו שהיה אבי כל בני עבר.

והיה גם כן הוא מעולה באחיו שהיה אחי יפת הגדול – כלומר אחיו היה במעלה, לא אחי חם שהיה פחות מאחיו ותולדותיו גם כן פחותים מתולדות אחיו.

וטעם הגדול – על יפת או על שם, ויהיה פירושו: הגדול בשנים, כי לדעתנו שם היה גדול בשנים, ולדעת רוב המפרשים יפת היה גדול בשנים^א כמו שכתבנו.

ויש לפרש גם כן הגדול במעלה, ויאמר גם כן על אחד משניהם.

ומה שאמר יֻלד ולא אמר ילדו – אמר כן על דרך כלל, כמו, ולעבר יֻלד שני בנים (בראשית י׳:כ״ה).

א. כן בכ״י פריס 193. בכ״י מוסקבה 495, מינכן 28, פריס 194 הושמט ע״י הדומות: ״ולדעת רוב המפרשים יפת היה גדול בשנים״.

ולשם, the reason that the descendants of Shem are listed last in this chapter is that the story will continue with the lives of the patriarchs, all of whom are descended from Shem. The Torah is trying to preserve continuity. As to the unusual phrase

גם הוא, the Torah adds these words as if to say that we should not think that seeing that up to now we heard about Shem always first, that the fact that we had not heard about him in this chapter means that he had not been blessed with offspring. Not only did he have sons, but he became the founding father of all the tribes descended from עבר, who in turn became the ancestor of the patriarchs. In fact, his descendants were even more important than those of his older brother Yaphet, described as הגדול, the great one. The attribute הגדול, when used in conjunction with Yaphet may be understood as Shem sharing his brother Yaphet’s distinction of doing good deeds. The Torah invites you to note that Shem has not been compared to Cham, neither in seniority nor in quality of lifestyle. The word הגדול may equally well be understood as “the great one,” i.e. in deeds.

יולד, a somewhat strange word when we would have expected יולדו in the plural mode, seeing that a number of sons were born to him. The singular is used to cover the subject of progeny being born. It has been use in a similar manner in verse 25, when speaking of Ever’s progeny.

ולשם יולד וכו׳ – כאן מונה אותם דרך תולדותם: בני יפת וגומ׳ (בראשית י׳:ב׳), ובני חם וגומ׳ (בראשית י׳:ו׳), ולשם יולד וגומ׳ – מגיד לך שזהו הסדר דוקא, ולכך נכתב כאן: יפת הגדול. ומה שהזכירו הכתוב כמה פעמים קודם אחיו, דרך חשיבותן קחשיב.⁠¹

אחי יפת – שנעשה עמו שותף לכבד את^א אביו.⁠²

1. שאוב מר״י בכור שור בראשית י׳:כ״א, ו׳:א׳.

2. בדומה ברש״י.

א. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסרה מלת: ״את״.

'ולשם יולד וגו, "and for Shem were born, etc.⁠" In these verses (221) the three sons are listed in the order of their ages. As to the reference to Yephet as the הגדול, "the big one,⁠" this adjective was used here to ensure that we realise that he was the oldest. If his other brothers were sometimes mentioned ahead of Yephet, this was only in order to underline an important act performed by the one concerned.

ולשם יולד גם הוא – בעבור שאיחר תולדות שם, וסיפר תולדות אחיו הקטן ממנו^א כאלו לא היו לו בנים, אמר בכאן גם הוא. וטעם אבי כל בני עבר – שהוא אבי כל יושבי עבר הנהר, שהוא מקום יחוס אברהם. ולא יתכן שיהיה עבר במקום הזה שם האיש אבי פלג, כי למה ייחס אותן אליו.

אחי יפת הגדול – דרך הכתוב ליחס הקטן אל הגדול באחים ולא אל הנולד אחריו, וכן: מרים הנביאה אחות אהרן (שמות ט״ו:כ׳). וטעם להזכיר זה הכלל^ב לומר כי הוא אחי הנכבד, שוה אליו בכבודו, להגיד שלא איחר אותו מפני מעלת חם עליו.

והנראה אלי שיהיה הגדול תואר לשם, לומר שהוא האח^ג הגדול של יפת, כי חם קטן מכולם ואם הקדים אותו. וכן בכל מקום התואר למדובר בו, כגון: ישעיהו בן אמוץ הנביא (מלכים ב כ׳:א׳), חנניה בן עזור הנביא (ירמיהו כ״ח:א׳), לחובב בן רעואל המדיני חתן משה (במדבר י׳:כ״ט).

ורבינו שלמה כתב: אחי יפת ולא אחי חם, שאלו שניהם כבדו אביהם וזה בזהו. גם זה לומר שהוא אחי הצדיק ולא אחי הרשע, אף על פי שנמנה אחריו.

א. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״הוא״.

ב. כן בכ״י פרמא 3255, ס״פ I 44. בכ״י מינכן 138, פולדה 2, רומא 44, פרמא 2978, פריס 222, פריס 223, דפוס ליסבון, דפוס רומא: ״כלל״.

ג. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״אח״.

AND UNTO SHEM, TO HIM ALSO WERE CHILDREN BORN. Since Scripture delayed the narration of the generations of Shem and related the generations of his younger brother as if Shem had no children, it therefore says here, to him also.

THE FATHER OF ALL THE CHILDREN OF 'EBER.' This means that he was the father of all who dwelled beyond (eber) the Euphrates River, which was the place of Abraham's family. But it is not possible that Eber in this context be the name of the person who was the father of Peleg¹ for why would Scripture connect the children of Eber with Shem [moreso than with any of his other offspring]?

THE BROTHER OF JAPHETH THE ELDER. It is the way of Scripture to record a younger brother beside the oldest of his brothers, and not beside a younger one than himself.⁠² And similarly, we find the verse, Miriam the prophetess, the sister of Aaron.⁠³ The reason for mentioning this altogether is to state that he [Shem] is the brother of the honorable Japheth, comparable to him in distinction. Scripture thus declares that the reason it delayed telling of his genealogy is not because Ham was more distinguished than he.
It appears to me that "the elder" is descriptive of Shem,⁠⁴ meaning that he was the older brother of Japheth, as Ham was the youngest of all, even though Scripture mentioned Japheth first. So, likewise, in all places in Scripture, the descriptive noun refers to the subject spoken of, such as: Isaiah the son of Amoz the prophet,⁠⁵ [the term "the prophet" refers to Isaiah, who is the subject of the narration]; Unto Hobab, the son of Reuel the Midianite, Moses' father-in-law,⁠⁶ [here, "Moses' father-in-law" refers back to Hobab]. But Rashi wrote: "The brother of Japheth. It does not state "the brother of Ham" because these two [Shem and Japheth] honored their father whereas Ham put him to shame.⁠" This interpretation also declares that the sense of the verse is that Shem is the brother of the righteous brother, and not the brother of the wicked brother even though he is counted after him.

1. (25) here. So too the opinion of Ibn Ezra and Radak.

2. See above, 6:10, that Ramban's opinion is that Noah's children were born in this order: Japheth, Shem, and Ham. Ramban thus says here that it is customary for Scripture to record a second son (Shem) beside the oldest (Japheth) even though Shem had a younger brother, Ham. Thus Scripture writes, the brother of Japheth the elder, rather than "the elder brother of Ham.⁠"

3. Exodus 15:20. Even though Moses was younger than Miriam, Scripture records the younger Miriam beside the elder Aaron, rather than say, "the older sister of Moses.⁠"

4. Ramban, in this final paragraph, sets forth his principle that Shem was really the oldest of the three brothers. The order of their birth was thus: Shem, Japheth and Ham. This is completely unlike the theory of Rashi (5:32; 9:24) who holds that they were born in this order: Japheth, Ham and Shem. Radak here conforms with Ramban's theory, as is clear from Radak's following words: "The word hagadol (the elder) is descriptive either of Japheth or of Shem. If so, the elder refers to age in years for in my opinion Shem was the oldest of the brothers while, in the opinion of most commentators, Japheth was the oldest. It is also possible to explain the elder as referring to distinction, and it may also be descriptive of either of them.⁠"

5. II Kings 20:1.

6. Numbers 10:29.

ולשם יולד גם הוא – בשביל שאיחר תולדות שם וספר תולדות אחיו הקטן ממנו כאלו לא היו לו בנים אמר גם הוא:

אבי כל בני עבר – שהוא אבי כל יישובי עבר הנהר שהוא מקום יחוס של אברהם:

אחי יפת הגדול – דרך הכתוב לייחס הקטן אצל הגדול באחים ולא אל הנולד אחריו וכן מרים הנביאה אחות אהרן וטעם להזכיר כלל לומר כי אחיו הנכבד שוה אליו בכבודו להגיד שלא איחר אותו מפני מעלת חם עליו. והנראה בעיני שהגדול הוא תאר לשם כלומר שהוא אח הגדול של יפת כי חם קטן מכול׳ אע״פ שהקדימו לו וכן בכל מקום התואר למדובר בו כגון ישעיהו בן אמוץ הנביא חנני׳ בן עזור הנביא:

ולשם יולד גם הוא, "also for Shem offspring had been born.⁠" The Torah chose this unusual syntax so that we would not think that seeing Shem's offspring had not been mentioned up until now that he had been childless during the time Canaan had produced all these nations.

אבי כל בני עבר, "the founding father of all the "Ivrim.⁠" He was the founder of all the clans settling west of the river Euphrates, the region from which Avraham stemmed.

אחי יפת הגדול "the brother of the senior Yephet.⁠" It is the custom of the Torah to relate the younger brother always by comparing him to the oldest, not to the one who had been born immediately after to him. This is why we have the prophetess Miriam described as Aaron's sister and not as Moses' sister (Exodus 15,20) The reason why this comparison is mentioned altogether, is to inform us that his distinguished brother was equal to him, and that Shem's being mentioned last does not suggest that he was less distinguished or worthy of mention. Cham was certainly not more distinguished than Shem. [this too is the commentary by Nachmanides. Ed]

Personally, I believe that the word הגדול in our verse is an adjective that applies to Shem, [he was the "great one"] i.e. he was senior to Yephet, Cham being the youngest, although he was listed in an order that suggests otherwise. So, likewise, in all places in Scripture, the adjective refers to the subject spoken of.

ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול – שני היחוסים האלה לשֵם הוא לשבח, הפך שני היחוסים שכתו׳ בחם.⁠¹

ואולם הגדול היה כונת נותן התורה כי הוא תואר ליפת² כאשר העידו עליו עדים נאמנים, אנשי כנסת הגדולה.⁠³ ואין תימה מאמרינו ״הגדול״, כי אין הכרח שיהיה הצרוף לחָם ושֵם⁴, כל שכן שכיון לבאר זה כי עיקר הדבוק בענין האדם בקטן וגדול הוא מצד הנפש,⁠⁵ כי ״לא בשוקי האיש ירצה״ (תהלים קמ״ז:י׳), וכתו׳ ״אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו כי מאסתיו^א״ (שמואל א ט״ז:ז׳),⁠⁶ כלומר כי מאוס הוא לשם מצד נפשו, והוא ית׳ יודע נפש כל חי.⁠⁷

1. כתיבת שני התארים לשם: ׳אבי כל בני עבר׳ ו׳אחי יפת הגדול׳, היא לשבחו של שם, כניגוד לשני תוארי הגנאי שנאמרו על חם: ״וחם הוא אבי כנען״ (בראשית ט׳:י״ח) ו״בנו הקטן״ (בראשית ט׳:כ״ד). ראה לעיל בפירושים על ט׳, יח,כד.

2. ׳הגדול׳ הוא תואר ליפת ולא לשם. אין כוונת הפסוק ששם הוא אחיו הגדול של יפת, אלא ששם הוא אחיו של יפת הגדול. לעומת זאת ראב״ע בשם יש מפרשים פירש: ״אחי יפת הגדול ממנו הוא שם״. כאן חזר בו ריא״כ מפירושו בטירת כסף, עמ׳ 70, שם פירש כפירוש הנ״ל שהביא ראב״ע: ״אמנם אמרו אחי יפת הגדול, ר״ל לפי דעתי באמרו ׳הגדול׳, תאר לשם. כלומר כי שם הוא אחיו הגדול יותר…״.

3. אנשי כנסת הגדול, שהם לדעת ריא״כ קבעו את טעמי המקרא, ייסדו במלה ״יפת״ טעם מחבר, ונמצא ״הגדול״ מחובר ל״יפת״. לפי זה ״יפת הגדול״ היא יחידה אחת, אשר ״אחי״ נסמך אל כולה.

4. אף על פי שיפת צעיר משם וחם, יכול הוא להכנות ׳הגדול׳, שהרי גדלות היא מושג יחסי, וגדלותו של יפת לא הייתה ביחס לאחיו.

5. הצדקה גדולה יותר לשימוש בתואר ׳הגדול׳ ביחס ליפת היא שהתורה אמרה במכוון שיפת הוא הגדול (׳כיון לבאר זה׳) משום שבדרך כלל התארים ׳גדול׳ ו׳קטן׳ ביחס לאדם מתארים את גדלות נפשו, ולא את גילו או את גדלו הפיסי. לכן כאן הפירוש הוא שיפת היה אדם גדול בנפשו.

6. מובאות כאן דוגמאות לכך שה׳ מחשיב את נפש האדם ולא את כוחותיו הפיסיים.

7. ריא״כ בא כאן לחלוק על הפירוש שהביא בפירושו על שמואל שם בשם ר״י אבן ג׳נאח, שפסוק זה מוסב על שאול, כלומר, אל לך לבקש להשאיר את המלוכה בידי שאול משום מראהו וגובה קומתו, שהרי אני ה׳ כבר דחיתי אותו ממלוכה. לפי פירוש זה ׳מאסתיהו׳ פירושו עצם דחיית שאול. לדעת ריא״כ הפירוש הוא שאף על פי שמבחינה חיצונית אליאב הוא יפה, בנפשו הוא מאוס, ומשום כך ממשיך הפסוק לומר ״כי האדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב״, כלומר ה׳ יודע בנפשו של אליאב שהוא מאוס.

א. בנסה״מ: מאסתיהו.

אבי כל בני עבר – הם ישראל, כי הם נקראו עברים, אמר: ׳ה׳ אלהי העברים׳ (שמות ז, טז, ועוד), וייחסוֹ להם לפי שהם היותר נכבדים מזרעו.

אחי יפת הגדול – ידוע שיפת היה הגדול, לפי שנח היה בן חמש מאות שנה כשהוליד, ולזה היה לגדול שבבניו מאה ושתים שנה שנתים אחר המבול, והנה מצאנו שהיה שֵׁם בן מאת שנה שנתים אחר המבול (יא, י). ועוד, שהתורה הקדימה לספר תולדות יפת קודם תולדות שֵׁם. והנה ייחס שֵׁם אל יפת שהוא הגדול, להיותם יחד טובים כמו שנתבאר בסיפור הקודם (ט, כג), ולזה לא ייחסוֹ שיהיה אחי חם.

אבי כל בני עבר הנהר היה שם. לא בני עבר בן בנו דמאי רבותיה דעבר כל או״א אבי כל המשפחות היוצאות ממנו הוא ומכיון שאבי כל בני עבר הוא שם יחוייב שיהי׳ פי׳ כל בני עבר עבר הנהר:

היה שם. פי׳ מלת אבי דבק עם ולשם לא עם יולד כי למה יתיחסו אל בנו ולא אליו שהוא אבי הכל ולמה לא הודיענו הכתוב איזה מבניו הוא המתיחסים אליו כל בני עבר אבל סתם ולא פירש ומה תועלת בזה אחר שאין נזכר:

שהרי בן ת״ק שנה היה נח. כשהתחיל להוליד דליכא למימר כשכלה להוליד דאם כן יהיו שני בני נח הגדולים בעת בא המבול יותר מבני מאה שנה ואי אפשר זה שהרי לא כבש הקב״ה את מעיינו של נח מלהוליד עד בן חמש מאות שנה אלא כדי שלא יהא שום אחד מבניו ראוי לעונשין בעת המבול כדלעיל ועוד דאם כן יהיה הקטן שבבניו בן מאה שנה כשבא המבול. וא״א זה שהרי שם לא היה בן מאה שנה רק שנתים אחר המבול. ואם תאמר אכתי איך ידע מזה שיפת הוא הגדול משם דילמא מבן חמש מאות התחיל נח להוליד ולא נולד יפת עד אחר ג׳ שנים משהתחיל להוליד שהיה אז נח בן תק״ג שנה ושם נולד אחר ב׳ שנים משהתחיל נח להוליד שהיה אז נח בן תק״ב שנה שנמצא בזה ששם היה בן ק׳ שנה שנתיים אחר המבול ויפת היה בן מאה שנה בשלש שנים אחר המבול. יש לומר שמאחר שסתם הכתוב זמן לידתם למדנו שלא נולדו אלא שנה אחר שנה על הסדר הראשון בשנת ת״ק השני בשנת תק״א השלישי בשנת תק״ב ואחר שהודיענו שנולד שם בשנת תק״ב כדמשמע משם בן ק׳ שנה שנתים אחר המבול למדנו ששם היה האחרון ויפת הגדול ממנו ובסנהדרין בפ׳ בן סורר ומורה אמרו שלשה בני נח דכתיב בהו ויולד את שם ואת חם ואת יפת ושלשה בני תרח דכתיב בהו ויולד את אברם את נחור ואת הרן כל אחד מהם גדול מאחיו שנה אחת:

ואולם אמרו ולשם יולד אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול כתב הרמב״ן שבעבור שאחר ספור תולדות שם וזכרו באחרונה אמר אל תחשוב שבעבור שזכרתי תולדות יפת ותולדו׳ חם ולא נזכרו עדינה תולדות שם שלא היו לו בנים ושלהיות אלהי ועיוני תמיד לא נזדווג לאשה אין הדבר כן כי לשם יולד גם הוא ושאמרו אבי כל בני עבר אין הרצון על עבר בן שלח בן ארפכש׳ הנזכר בפרשה אלא שהיה אבי כל בני עבר הנהר מקום אברהם ואינו נכון כי מה צורך באמרו ולשם יולד גם הוא. להודיע שהיו לשם תולדות אחרי שזכרה התור׳ תולדותיו וגם אמרו שהיה אבי כל בני עבר הנהר היא באמת הודעה שאין בה תועל׳ ולמה לא זכר חרן ושאר הארצות שהם ג״כ בניו של שם כ״ש שהכתוב לא אמר אבי כל בני עבר הנהר אלא אבי כל בני עבר והוא עבר בן שלח באמת. והנרא׳ לי בזה הוא שבעבור שהיו לשם בני׳ ובני בנים רבי׳ וכן היו לו אחים יפת וחם ובניהם לכן רצת׳ התורה להגיד מתכונ׳ שם ויושר מזגו שלא היתה אהבתו תלויה באחד מבניו ולא מבני בניו כ״א בעבר בן שלח בן ארפכשד ובכל זרעו כי אותו ראה צדיק לפניו ובר חכים הוא ליה יושב אוהלים ומדרשות כמוהו. ושכמו כן לא היתה אהבתו עם חם ולא עם בניו אלא עם יפת גדול המעלה והשלמות וכאלו לא היו לשם בנים אחרים כי אם בני עבר ולא היה לו אח כי אם יפת והוא אמרו ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר ר״ל לשם גם כן יולדו בנים הרבה כמו שיולדו לשאר אחיו אבל עכ״ז לא היה בעיניו כי אם אבי כל בני עבר שלהם היתה אהבתו כרחם אב על בנים כאלו לא היה אביהם של שאר הבנים. וכן בענין האחים כאלו היה אחי יפת בלבד וגם אחיו הגדול כי האח הגדול ירחם על אחיו הקטנים כאלו הם בניו וכן היה שם אחיו הגדול של יפת בלבד כי כן היה ענינו באהבתו אותו וכל זה לאות ששאר בניו ושאר אחיו לא היו נחשבים אצלו לכלום ועם מה שפירשתי בפסו׳ זה הותרה השאלה הז׳.

ולשם ילד – נולד אדם דומה לו במעלה והוא עבר.

גם הוא אבי כל בני עבר – אף על פי שהמחזיקים בדעות מציאות האל ויכלתו והשגחתו נקראו ״עברים״ על שם עבר שהשתדל להבין ולהורות זה, כאמרו ״ויגד לאברהם העברי״ (בראשית י״ד:י״ג), מכל מקום ״גם הוא״, שם גם כן היה ״אבי״ ומלמד ״כל בני עבר״. כי אמנם המלמד ומורה יקרא ״אב״ כמו ״אבי כל תפש כנור ועוגב״ (בראשית ד׳:כ״א), ״ומי אביהם״ (שמואל א י׳:י״ב), והתלמידים נקראו ״בנים״ כאמרו ״בני הנביאים״ (מלכים א כ׳:ל״ה).

ולשם יולד, the formulation suggests that the son born to Shem resembled his father in his good qualities, the son in question being עבר.

גם הוא אבי כל בני עבר, although, as we know from the description of Avraham as an עברי, a Hebrew, (a descendant of Ever) i.e. as someone believing in God the Creator being the sole God, and it might appear that Ever initiated this adherence to monotheism in his time, Shem, the father too, was a founder of preaching monotheism in his time. Anyone teaching and instructing others, especially in a way of life and philosophy, is called אבי, “father of.” We have come across this term as possessing such meaning already in Genesis 4,21 when Yuval was introduced as the inventor and teacher of how to play musical instruments featuring strings. Just as the teachers, mentors are called “fathers,” so the disciples are called “sons,” בנים, as in Samuel I 10,12 בני הנביאים, “the disciples of the prophets.”

[א] ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר

[1] סנהדרין פרק שמיני דף סט ע״ב (סנהדרין סט:)

אבי כל בני עבר – הנהר היה שם. דאין פירושו שהוא ״אבי כל בני עבר״ שהוא בן בנו, כדכתיב (ראו פסוק כד) ״ושלח הוליד את עבר״ (קושית הרא״ם), דמאי שנא עבר דנקט, שהוא אחד מבני שם, משאר יוצאי חלציו של שם, שיאמר שהוא ׳אבי כל בני עבר׳ – משיאמר שהוא ׳אבי בני ארפכשד׳, או שאר שהם מיוצאי חלציו של שם. ומה שהוסיף ׳היה שם׳, שלא תאמר ״ולשם ילד״ פירושו דנולד לו בן שהיה אותו בן אבי כל בני עבר הנהר, דזה אינו, דהוי להזכיר את הנולד קודם ואחר כך יאמר ״אבי כל בני עבר״, ועוד – דלא ידענו מי הוא אותו הנולד, שלא הזכירו הכתוב, אלא ״אבי כל בני עבר״ קאי על שם, ולשון ״ילד״ דכתיב בלשון יחיד – רצה לומר ילד זרע – עד שהיה אבי כל בני הנהר:

שהרי בן ת״ק שנה וכו׳. פירוש דאין לומר דהא דכתיב (ראו לעיל ה, לב) ״ויהי נח ת״ק שנה״ היינו כשפסק להוליד (הערת הרא״ם), דאם כן יהיה הקטן שבבניו כשבא המבול בן ק׳ שנה, וזה לא יתכן, דהא שם היה בן מאה – שנתיים אחר המבול (להלן יא, י). ואין לומר דחם נולד בן ת״ק, ושם בן תק״ב, ויפת בן תק״ג, ושם גדול מיפת (קושית הרא״ם), דודאי או יפת הגדול או שם הגדול, אבל שיהיה חם הגדול זה לא יתכן, דהא כאן כתיב ״אחי יפת הגדול״, וסתמא כתיב, דמשמע הגדול בכל הבנים, כיון דלא כתיב ׳אחי יפת הגדול ממנו׳. והרא״ם תירץ דודאי כיון דסתם כתב לך תולדותיו, אם כן לא היו גדולים זה מזה רק שנה מחבירו, ומכיון דהיה שם בן מאה – שנתיים אחר המבול, אם כן נולד בן תק״ב, וממילא למדנו כי יפת הגדול – בשנת ת״ק, ואחריו חם בשנת תק״א, ושם היה הקטן – בשנת תק״ב. וכן אמרינן בסנהדרין (סט ע״ב) דכל אחד היה גדול מחבריו שנה. והאמת שכך איתא בגמרא בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין סט ע״ב), אלא שאני אומר דהא דקאמר שם ׳שם גדול מחם שנה וחם גדול מיפת שנה׳ זהו באשר היינו סוברים דחשיב להו תנא דרך תולדותן, אז אמרינן דכל אחד ואחד גדול מחבירו שנה כמשמעות הכתוב, אבל לפי המסקנא דחשיב להו דרך חכמתן, והא דכתיב (ראו לעיל ה, לב) ״ויהי נח בן ת״ק ויולד את שם ואת חם ואת יפת״, ושם נולד בן תק״ב לנח, ויפת נולד בן ת״ק, שפיר מצינו למימר דחם נולד אחר שם, ולא ידענו מתי. וכן [נראה] מדברי רש״י, דכתב רש״י למעלה (ט, כה) ׳ארור בנך הרביעי שיהיה משמש זרעם של אלו הגדולים׳, משמע דאלו ב׳ הם הגדולים, וכך היה; דיפת נולד בשנת ת״ק, ושם בשנת תק״ב, ובשנת תר״ב לנח היה שם בן מאה שנה, וזה ״שנתיים אחר המבול״:

הנהר. דלפי פשוטו של קרא משמע דעבר שם אדם הוא וא״כ למה אמר אבי כל בני עבר וכי לא היה שם אלא אבי בני עבר לבד והלא גם שאר בנים היה לו לשם ל״פ דעבר לאו שם אדם הוא אלא עבר הנהר ודלא כפי׳ הרא״ם שפי׳ לאו בני עבר בן בנו דמאי רבותא דעבר הא כל אחד ואחד אבי כל משפחה ומשפחה היוצאות ממנו א״כ עבר ר״ל עבר הנהר:

נמצא שהגדול בבניו הי׳ בן ק׳ שנה. וא״ת ומה הוכחה זו דלמא חם היה בן ק׳ שנה כשבא המבול ושם היה בן ק׳ ב׳ שנה אחר המבול ויפת היה בן ק׳ ג׳ או ארבע שנה אחר המבול וי״ל משום דבדורות הראשונים כל בנים שהולידו היו מולידין שנה אחר שנה כדאמרינן בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין סט:) ואחר שהודיענו שנולד שם בשנת תק״ב שהוא שנתים אחר המבול למדנו ששם היה האחרון כי יפת נולד בשנת תק״א וחם נולד בשנת ת״ק לחיי נח וק״ל:

Of the river. The simple reading of the verse is that Eiver is the name of a man [who was a greatgrandson of Sheim]. But if so, why does it say that Sheim was "father of the children of Eiver"? Was Sheim the forefather only of Eiver's descendants? Sheim had other sons as well! Thus Rashi explains that Eiver is not a name of a person, but it means עבר הנהר, the other side of the river. This is preferable to the Re'm's explanation, that it cannot refer to Eiver the great-grandson of Sheim because then what would it come to teach us? Everyone is the forefather of the families he produced! Perforce, עבר means the other side of the river.

Consequently, his oldest child was 100 years old. [The Re'm, who holds that Cham was the oldest son of Noach (see entry on 9:24, citing Re'm) writes as follows:] You might ask: How does this prove [that Yefes was older than Sheim]? Perhaps Cham was 100 years old when the Flood came, Sheim was 100 at two years after the Flood, and Yefes was 100 at three or four years after the Flood. The answer is: In the early generations, sons were born at intervals of one year, as it says in Sanhedrin 69b. Once Scripture tells us that Sheim was born when Noach was 502, which is [deduced from the fact that Sheim turned 100] "two years after the Flood,⁠" we may infer that Sheim was the last [to be born. This is because "Noach was 500 years old when he had his first child.⁠" [We may therefore deduce that] Yefes was born when Noach was 501, and Cham was born when Noach was 500.

ולשם יולד גם הוא – [כתב רמב״ן] ״בעבור שֶׁאִחֵר [לכתוב] תולדות שם, וְסִפֵּר תולדות אחיו הקטן ממנו כאילו לא היו לו [לשֵׁם] בנים, אמר בכאן ׳גם הוא׳⁠ ⁠⁠״. מפי׳ רמב״ן ז״ל, ואינו רואה הצורך הזה אחר שפרט תולדותיו ואין לטעות. גם לדעתי יפת [הוא] הקטן, ושם הבכור כמו שאפרש בעז״ה בפרשה הסמוכה, וּזְכָרָם מן הצעיר אל הבכור לפי שרוצה לפרש בסמוך תולדות שם׳ בניו ובני בניו הניחוֹ באחרונה, שכן דרך הכתובים לפרש במה שסיים כמו שפרשנו בפירוש ״תהו ובהו וחושך״.⁠¹ ולדעתי אמר ״גם הוא״ כמו ״והבל הביא גם הוא״² שהוא לרבות, שמנחתו היתה טובה ממנחת אחיו. וכן כאן אעפ״י שאמרתי לך תולדות יפת וחם, שהקימו מבניהם שָׂרים ומלכים יורשי ארצות, למעלה מהן שֵׁם, כי תולדותיו נכבדות יותר בירושת הארצות והעמיד מלכים גדולים ונכבדים; וביותר שמחלציו יצא אברהם וזרע הסגולה, כי הוא היה ״אבי כל בני עבר״ וכמו שאפרש.

אבי כל בני עבר – הוא היה אבי כל הממלכות שבעבר הנהר, והוא נהר פרת, ולכן תולדותיו חשובים יותר מתולדות חם ויפת. כי מלכיות חלק העולם שמעבר נהר פרת עד המזרח גדולים ועצומים ממלכויות שלפני נהר פרת, כי שם בבל ופרס ואשור והודו וסינא.⁠³ וכל אלה התישבו מבני שם, וכן ארם נהרים, ועילם, והן ארצות חשובות יותר מאותן שלקחו בני חם ויפת. גם הוא אבי זרע הסגולה שהן פרי העולם. ורמב״ן ז״ל אמר ״טעם אבי כל בני עבר, שהוא אבי כל יושבי עבר הנהר שהוא מקום יחוס אברהם. ולא יתכן שיהיה עבר במקום הזה שם האיש אבי פלג. כי למה ייחס אותן אליו?⁠״ [עכ״ל]. ונכון הוא.

אחי יפת הגדול – [כתב רמב״ן] ״הנראה אלי כי ׳הגדול׳ תואר לשם... וכן בכל מקום תאר למדובר בו, כגון ׳ישעיה בן אמוץ הנביא׳,⁠⁴ ׳חנניה בן עזור הנביא׳,⁠⁵ ׳לחובב בן רעואל המדיני חותן משה׳.⁠״⁶ [עכ״ל] גם זה מפירוש רמב״ן ז״ל. ויפה דקדק אלא שאמר כי הוא האח הגדול של יפת, כי חם קטן מכולם ואם [ש]⁠הקדים אותו. וכבר אמרנו שאינו נראה כן, אלא שם הגדול שבאחים והכתוב כפשוטו. וטעם שקראו כאן אחי יפת, לדעתי לפי שקראו ״אבי כל בני עבר״, לפי שיצאו מזרעו אנשים חכמים, יראי ה׳ וחושבי שמו והוא אביהם. והוא צדיק ומורה דרך לבניו, כדרך שפרשנו ״אבי כל יושב אהל ומקנה״,⁠⁷ הודיע עוד שהיה נוהג באחוה עם אחיו יפת, ומעלת שֵׁם היתה גדולה בעיני יפת, וקבל ממנו דברי מוסר וחכמה. על כן הוא אחיו הגדול, כי גדלה מעלתו בעיני יפת. אבל חם לא נשמע לעצתו, ולא נהג בו אחוה, ועל כן הוליד רשעים כנען ובניו ונמרוד בן כוש, והמצריים שטמאו בני אדם בהבליהם. ועל זה אמר ג״כ ״יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם״,⁠⁸ כי היה כרוך אחריו ולומד מדרכיו.

1. שם א, ב.

2. שם ד, ד.

3. סין.

4. מל״ב כ, א.

5. ירמיה כח, א.

6. במדבר י, כט.

7. בראשית ד, כ.

8. שם ט, כז.

יפת הגדול – אין דרך הכתוב לכנות הבכור ״גדול״. גם, אם הוא הבכור, למה מנה תמיד חם תחלה אף אחר שקלקל. על כן יתכן לפרש שהיה נודע בדורו בכנוי ״יפת הגדול״, על שם מעשיו או חכמתו, כמו שנהוג בדורות אחרים, כגון ״ר׳ אליעזר הגדול״, וכיוצא. וחם הבכור, לכך מנאו לפני יפת, ושם ראשון, לחשיבותו ולכבוד אברהם וזרעו.

ולשם ילד גם הוא – בעבור שאיחר תולדות שם וספר תולדות אחיו הקטן ממנו כאילו לא היו לו בנים אמר בכאן גם הוא:

אבי כל בני עבר – הוא עבר בן שלח הנזכר בסמוך, ולהיותו גדול המעלה כי חז״ל קבלו שהיה נביא ושיעקב למד בביתו י״ד שנה, לכן אליו יוחסו אנשי המעלה והזרע הנבחר, ובכל מקום שנקראו בני ישראל בשם עבריים הכונה על שנולדו מעבר שהיה גדול בדורו. והנה גם שם בן נח גדול בדורו היה, כמו שזכרו חז״ל מדרשו של שם ועבר, אולם לא נקראו בני ישראל על שמו אולי לפי שהוליד בנים רבים שהיו ראשי אומות אחרות, כמו עילם אשור וארם, אבל עבר לא הוליד כי אם שני בנים פלג ויקטן, פלג הוליד הזרע הנבחר, ובני יקטן זכר הכתוב שנתישבו במדינות רחוקות למזרח א״י, ולפיכך לא יחשבו עוד לעבריים, והנה עבר דומה במעלה לאברהם שהוליד יצחק וישמעאל וגם ליצחק שהוליד יעקב ועשו, ולכן זכה להזכר שמו על האומה הנבחרת:

אחי יפת הגדול – גדול הוא תואר ליפת, וענינו שיפת היה הגדול מכל אחיו:

ולשם יולד גם הוא – בעבור שיאחר תולדות שם וסיפר תולדות אחיו הקטן ממנו כאלו לא היו לו בנים, אמר בו גם הוא (רמב״ן) ורי״א אמר להיות שם עוסק תמיד בעיונים אלהיי׳ היה עול׳ על הדעת שלא נזדווג לאשה כלל. לכן אמר בו גם הוא, ויש מן המפרשים שמחברים מלות גם הוא למה שאחריו, והאתנח במלת הוא לא יאבה בזה. ול״נ אחרי שידענו מקבלת רבותינו כי שם היה אחד מאנשי מעלה הגדולים, עד שאמרו יעקב אבינו למד בבית מדרשו של שם ועבר, ומלכי צדק מלך שלם והוא כהן לאל עליון הוא שם בן נח (ע״ש רש״י ויב״ע) ואמרו שם במדרש גלה שם תורה לאברהם, ובתנא דב״א (ח״א פי״ח) שם התנבא ארבע מאות שנה בכל ארצות, אומר לי לבי כי גם הכתוב לא העלים מלהודיע מעלתו וכללו במלת, גם הוא, וזה מלת גם כפי מה שגדרוה בעלי לשון הוא לשון תוספות ורבוי, אם להוסיף נושא על נושא, או נשוא על נשוא, גם הצאן והבקר אל ירעו, הוא תוספו׳ נושא, ויאכל גם אכל את כספינו הוא תוספות נשוא, ולפי שעיקר הוראתו הוא תוספות ורבוי, לכן אומר אני שלא ישמש גם כאן רק למלה בעלמא, אבל ישמש גם לתואר השם, ויורה על תוספות ורבוי מעלה שישנו בדבר, וטעם גם יתרון מעלה (פאָרצוג), ואחר שהתחיל לומר ולשם ילד להודיע תולדותיו, הודיע גם שבח עצמו, עז״א גם הוא ר״ל זה האיש שם הוא מופלג ביתרון מעלותיו (ער דער פאָרציגליכער) בכל אנשי דורו, ועל כונה זו יש לפרש גם בשת שנאמר בו (בראשית ד׳ כ״ו) ולשת גם הוא, כי גם שת היה מופלג ביתרון מעלה, כעדות הכתוב עליו (שם ה׳ ג׳) שנולד בדמותו כצלמו, שכתב בו הגר״א, אף שכל מין אדם הם בצלם, מ״מ בעצם לא נבראו בצלם רק אדם ושת, ולכן יצא בת קול (ב״ב נ״ח א׳) אם בדמות דיוקני וכו׳, אבל מאנוש ואילך לא נולדו עוד בדמותו וצלמו רק כקוף בפני אדם, ולכן נקראו כל אדם אחריו אנשים לשון רבים על שמו, וכן כשרוצים לגנות אדם קורין אותו אנוש, מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח׳:ה׳), וע״ש ברמב״ן ואמרו במ״ר פכ״ג בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק (ר״ל פסק בו פסקא) אמר ע״כ בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קטורון (שאינם אלא דמות אדם, לכן עשה בו פיסקא כי בו בעצמו היה פיסקא בצלם), הנה ליתרון מעלת שת בעצם הצלם אמר עליו גם הוא - ואמר עוד ממעלות שם: אבי כל בני עבר: כלומר כל התלמידים שהיו בבית מדרשו של עבר, הוא היה המלמד והמורה אותם, שם היה המשתדל להבינם ולהורותם הידיעות האמתיות; והמלמד והמורה יקרא אב, כמו (שמואל א יו״ד ומי אביהם וכמו (מלכים ב י״ב) אבי אבי רכב ישראל. והתלמידים נקראו בנים, ככתוב בני הנביאים, ועבר במקום זה הוא אבי פלג המפורסם מאד במעלתו, כקבלת חכמינו שנביא גדול היה, ואברהם בעת ברחו מנמרוד למד מעבר דרכי ה׳ ומוסרים, הנה בבית מדרשו היה שם המלמד והמורה, והוסיף לומר ממעלות שם, אחי יפת הגדול: ר״ל לא היה לו אחוה וקרבות עם שאר אחיו רק עם יפת שהיה גדול המעל׳ והשלמות, כמו שתיב״ע אחוי דיפת רבא בדחלתא דהשם, הגדול הוא תואר ליפת, כי אם היה תואר לשם, צריך להיות אחי יפת במרכא טפחא, ודלא כרמב״ן.

ולשם ילד גם הוא – אמר לשון זה בשם לפי שהזכירו באחרונה (רמב״ן) כדי שלא יֵחָשֵב שלא היה נכבד כאחיו, או שלא היה מרובה באכלוסין כמוהם. ולפי שאִחֵר אותו הוסיף בשבחו כי הוא אבי כל בני עבר וגו׳.

אבי כל בני עבר – הנכון כדעת רש״י ורמב״ן וקלעריקוס וראזנמילר וגעזעניוס שהטעם אנשי עבר הנהר, כלומר השוכנים למזרחו של פרת, כטעם בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם (יהושע כ״ד:ב׳), וענו אשור וענו עבר (במדבר כ״ד:כ״ד), בעברי נהר במלך אשור (ישעיהו ז׳:כ׳) והם אנשי אשור ובבל ואנשי ארם נהרים, שהיו גוים עצומים וממלכות גדולות. ואברהם שבא מארם נקרא העברי (למטה י״ד:י״ג) וכשנתרבה זרעו נקראו בני המשפחה כלם עברים; ואם אולי גם אחרים באו מהארצות ההן לארץ כנען והולידו שם בנים, לא נקראו עברים כי התערבו עם גויי הארץ, ולא נשארו אומה נבדלת כמו שנשארו בני ישראל. והדבר מובן מאליו כי השמות האלה עבר הנהר ועברים נולדו בארץ כנען אשר היא בעבר המערבי לנהר פרת, והעמים היושבים בעבר המזרחי עקר שמם היה ארמים אשורים בבלים, לא עברים, ורק כשהיה אחד מהם יוצא מארצו ועובר את הנהר היו הכנענים קוראים לו עברי; וכן ארצות ארם נהרים ואשור היו נקראות רק בארץ כנען בשם עבר הנהר, וכן מה שכתוב כאן אבי כל בני עבר הוא לפי מה שנקראו הארצות ההן בפי אנשי כנען ואח״כ בפי בני ישראל המדברים שפת כנען. והפך מזה בעזרא ונחמיה מצינו ארץ ישראל וסביבותיה נקראות עבר הנהר או עבר נהרא (עזרא ה׳:ל״ו; נחמיה ב׳:ז׳,ט׳; ג׳:ז׳; עזרא ד׳:ט״ז), כי כן היו מעבר לנהר ליושבי אשור ובבל. וכן בפסוק כי הוא רודה בכל עבר הנהר (מלכים א ה׳:ד׳) הכוונה על א״י והממלכות אשר סביבותיה, וזה מפני כי ס׳ מלכים שבידנו (שהוא קצור מס׳ ד״ה למלכי יהודה וישראל שנאבד) נעשה בגלות בבל (אדר תרכ״א).

אחי יפת הגדול – הגדול כנוי ליפת, והנה כבר ידענו כי שם ויפת אחים, והנכון כפי רש״י כי כאן הכוונה במלת אח שוה, כמו שמעון ולוי אחים (למטה מ״ט:ה׳), אח הייתי לתנים (איוב ל׳:כ״ט), אח הוא לבעל משחית (משלי י״ח:ט׳), והטעם שהיה נכבד כיפת שהיה הגדול; וכל זה אמנם להבזות את חם שיצאו ממנו מצרים וכנען.

Shem, too, had [numerous] descendants. This is said of Shem because he is mentioned last (Nachmanides), and it was not to be thought that he was not as worthy of honor as his brothers, or was not as populous. Again because he is mentioned last, he is additionally praised as the father of the trans-river people, etc.

the progenitor of all the [so-called] trans-river people (avi kol benei ever). The correct explanation is that of Rashi, Nachmanides, Clericus, Rosenmueller, and Gesenius, that benei ever means “the people from across the river,” i.e., those who live east of the Euphrates. The term appears in this sense in the following verse:

• “Your fathers dwelt on the other side of the river [be-ever ha-nahar] in the old time, Terah, the father of Abraham…” (Joshua 24:2);

• “And [ships from Greece] will oppress the Assyrian, and they will oppress the Transeuphratians [ever]” (Num. 24:24);

• “With them beyond the river [be-evrei nahar] with the king of Assyria” (Isa. 7:20).

These are the people of Assyria, Babylonia, and Aramea, which were mighty nations and great kingdoms. Abraham, who came from Aramea, is called ha-ivri (“the Hebrew,” i.e., “the one from across [the river],” below, 14:13). When his descendants became numerous, the entire clan was called ivrim (“Hebrews”). If by chance others came from those countries to the land of Canaan and had children there, they were not called ivrim, because they assimilated with the local peoples and did not remain a distinct people as the Israelites did.

It is obvious that the names ever ha-nahar and ivrim originated in the land of Canaan, which is on the western side of the Euphrates. The nations on the eastern side were properly called aramim, ashurim, bavlim (“Arameans, Assyrians, Babylonians”), not ivrim. Similarly, the lands of Aramea and Assyria were called ever ha-nahar only in the land of Canaan; the reference here to avi kol benei ever is in conformance with what these countries were called by the Canaanites and afterwards by the Israelites, who had adopted the Canaanite language.

Conversely, in Ezra and Nehemiah we find the land of Israel and its environs referred to as ever ha-nahar or [in Aramaic] avar nahar, for these lands were across the river from the inhabitants of Assyria and Babylonia. So also in the verse, “For he had dominion over all the region ever ha-nahar [commonly translated ‘this side of the River’]” (1 Kings 5:4), the reference is to the land of Israel and the kingdoms in its vicinity. This is because the Book of Kings that is in our hands (an abridged version of the lost Chronicles of the Kings of Judah and Israel) was created in the Babylonian exile (Adar 5621 [1861]).

he who of the eldest brother, Japheth, etc. (aḥi Yefet ha-gadol). “The eldest” [ha-gadol] refers to Japheth. We already know, of course, that Shem and Japheth were brothers, but Rashi correctly explains that the meaning here is “an equal brother,” as in, “Simeon and Levi are (entirely) brothers” (Gen. 49:5); “I am a brother to jackals” (Job 30:29); “[He who is slothful] is brother to him who destroys” (Prov. 18:9). Here the meaning is that Shem was as respected as Japheth, who was the eldest. The purpose of this statement is to deprecate Ham, from whom descended Egypt and Canaan [see also above at Gen. 5:32].

ולשֵם ילד גם הוא – נולדו צאצאים גם לשֵם, שדרכו עתידה להתקיים התכלית הסופית של האנושות. הכתוב מדגיש זאת משתי בחינות:

האחת, שֵם היה ״אבי כל בני עֵבֶר״. ועל אף שעֵבֶר היה נינו הגדול של שֵם, ורק בניו של עֵבֶר החלו לממש את מאמר נח ״וישכן באהלי שֵם״, בכל זאת, גם שֵם היה אביהם הרוחני. אחרי הכל, יעקב גם הוא למד תורה משֵם (בראשית רבה סג, י). אנחנו רואים שאברהם יצא מביתו של תרח, ובני אברהם קיבלו מידיו את הפקדון היקר שנמסר לו למען האנושות – וכל זה לא היה אפשרי אלמלא זכותו של שֵם. יתכן מצב שאדם לועג על אבותיו ובז למסורתם, ואין עולה על דעתו שזכותם שמורה בידיו להוריש לבניו אחריו.

שנית, שֵם היה ״אחי יפת הגדול״, היינו [עיין פירוש לעיל ט, כד] שיפת היה אחיו הגדול. ייעודו של יפת היה לעבור לפני שֵם, ולהכשיר את לבות בני האדם להיות כלי קיבול לתורת שֵם. טבעי הדבר, ששֵם לא הוכר מיד כַּ״גדול״ על הארץ [אלא שהחשיבו את יפת לגדול האחים]. האמנויות והמדעים של יפת נוחים יותר להתקבל בלבות האנשים. אך האור השָלֵו ששֵם הוא נושאו, והאמת שהוא מבשר, התורה, שאותה אפשר רק או לדחות או לקבל (אין דרך אמצעית), זמן רב עוד יעבור עד שיזכו להכרה כללית.

ולשם יולד – כבר כתב בכוזרי כי בדורות הראשונים היה הלב והסגולה אצור רק ביחידי הדורות, שלפעמים היו בעצמם סגולה ולפעמים היו מוכנים להוליד בן שיהי׳ סגולה, שאדם ושת ואנוש היו בעצמם סגולה, שע״כ אמר במדרש אדם שת אנוש ע״כ בצלם ובדמות כמש״ש, והדורות אחריו היה טמון בהם סגולה, שחנוך ומתושלח ולמך ונח היו בעצמם סגולה, וע״כ כתיב שם ולשת יולד גם הוא, ר״ל שגם הוא נולד, כי אנוש היה סגולה כמוהו, ובבני נח היה שם הסגולה, אבל בבני שם לא נמצא הלב והסגולה, כי ארפכשד ושלח לא היו סגולה רק שהיה טמון בם הכח שעבר בן בנו של ארפכשד היה סגולה, ועז״א ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר, שבזה שהיה אבי כל בני עבר יולד לו גם הוא סגולה כמוהו, כי יתר בניו היו קליפות, ורק שהיה שמור הסגולה לדור רביעי. ואמר שהיה אחי יפת, כי שם ויפת היתה ביניהם אהבת אחים, שכן הם נהגו כבוד באביהם, וחם נפרד מהם בבזותו את אביו ובתאות בשרים.

אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול: יחס זה אומר פרשני¹, ומהו ״הגדול״². והענין, שבא הכתוב להודיע דזרע שם היו לשני מינים³, האחד, האומה הנבחרת שנתייחדה בשמה ׳בני עבר׳, כדכתיב ״אברם העברי״ (להלן יד,יג), ועם ישראל נקראו ׳עברים׳⁴, וזה המין היה מופלג ונעלה מבני יפת. והשני⁵ היו ככל אומות העולם בערך בני יפת, אבל בזה היו בני יפת מצוינים מבני שם, ומשום הכי כתיב ״אחי יפת הגדול״⁶. {וכן מי מבני ישראל שיוצא מתורת בני עבר, נכלל בתוך הגרועים מבני יפת, ועוד לחרפה הוא לו שהוציא עצמו ממעלתו, ועיין מה שכתבתי בספר שמות (יג,יג) בבאור המקרא ״ואם לא תפדה וערפתו״.}

וכיוצא בזה היה בבני יוסף מנשה ואפרים, דאפרים היה גדול ממנשה בעניני אלקות, ומנשה היה גדול בהויות העולם, כאשר יבואר במקומו בפרשת ויחי.

1. הפסוק מגדיר את שם כאביהם של בני עבר (כשודאי אין מדובר על ״עבר״ האיש, כי עבר היה נינו של שם). וגם מגדיר את שם כאחיו של יפת – מדוע להזכיר עובדה זו הידועה פעמים רבות. ועיין ברש״י ד״ה ״אחי יפת״ – ולא אחי חם, שאלו שניהם כיבדו את אביהם, וזה ביזהו.

2. ומדוע התורה בחרה דוקא כאן בסוף כל הענין לגלות לנו שיפת הוא הגדול.

3. עיין לעיל ט, כו-כז ברבינו.

4. א״כ ״אבי כל בני עבר״ – אביהם של העברים, של בנ״י לעתיד, וכך איתא בראב״ע, עיי״ש.

5. המין השני מזרע שם (הרמוז ב״אחי יפת הגדול״).

6. ״גדול״ מלשון גדולה ומעלה. וכך רומז גם הראב״ע ׳שהיה יפת טוב׳. וגם הרד״ק הביא אפשרות כזאת בפירוש הפסוק.

ילד גם⁠־הוא – כמו לעיל ד׳:כ״ו אצל שת. כמי שנועד להיות אבי כל בני עבר, מגעת לו לשם תשומת לב מיוחדת.

אבי כל⁠־בני עבר – אין הכוונה לומר ששם הוא אבי עבר ממש, שכן מיד נאמר (פסוק כ״ד) ששלח הוא אבי עבר. אבל הכוונה לומר ששם הוא אבי כל בני עבר, כלומר העברים, ויחד עם זאת ייאמר שאמנם העברים קרובים הם לכל העמים המוזכרים כאן.

אחי יפת הגדול – לפי טעמי המקרא, וכן גם לפי המדרש,⁠¹ הרי ״הגדול״ מוסב על יפת, וכן משמע להלן י״א:י׳, והשווה להלן מ״ד:י״ב ושמואל א י״ז:י״ג, שם ברור שגדול הוא הגדול בשנים, ובדומה לכך להלן מ״ח:י״ט, שם פירושו של ״אחיו הקטן״ הוא — הקטן בשנים. ואכן, אי אפשר לפרש כאן אחרת, שכן לא מצינו בשום מקום אלא שהאח הצעיר יתייחס אל המבוגר ממנו, ולא להיפך (פרט ליוצא מן הכלל אחד — אצל נשים ״מרים הנביאה אחות אהרן״²). אך השווה תרגום יונתן, המפרש את המלה ״הגדול״ — ״רבא בדחלתא דה׳⁠ ⁠⁠״, וזאת משום שלדעתו שם הוא הגדול שבאחים, וכן גם דעת הרמב״ן כאן.⁠³

1. שם שם, ט, וכן הוא בסנהדרין ס״ט: (המ׳).

2. שמות ט״ו:כ׳.

3. ״והנראה אלי שיהיה הגדול תאר לשם, לומר שהוא האח הגדול של יפת, כי חם קטן מכולם״, אך השווה דבריו לפני כן, ״דרך הכתוב ליחס הקטן (כלו׳ שם) אל הגדול באחיו (כלו׳ יפת), וכן מפורשים דבריו בריש פרשת נח (בראשית ו׳:י׳) (המ׳). השווה דעות אלה ויישובם עם הפסוק י׳ בפרק יא אצל דליצש.

אחי יפת הגדול – יפת גדול שבאחיו היה, [וכתיב (פ׳ בראשית) ויולד נח את שם את חם ואת יפת, מלמד שדרך חכמתם השיב להו].⁠¹ (סנהדרין ס״ט:)

1. מדחשיב את שם ברישא, ועיין לפנינו לעיל ס״פ בראשית בפסוק ויולד נח את שם את חם ואת יפת, באה דרשא אחרת בענין זה שיפת גדול בשנים משם, וי״ל הא דלא ילפו שם מפסוק זה, משום דכאן אין הכרע דיפת גדול בשנים משם, משום די״ל דהגדול קאי על שם. ועיין ברמב״ן שפירש דהגדול מוסב על שם, ביחס אל חם, שהוא, שם, היה הגדול שבאחי יפת והוא נגד פסוק הטעמים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון