ויקח תרח וכו׳ – אין הכרח שיכתו׳ נותן התורה בכל מקום סבות הדבר כי אם עשה כן בכל היה ספר ארוך, וְיקוצו בו
א היחידים אף כי ההמון.
1 ובכלל מה לנו צורך בזה,
2 רק שנדע כי איך שהיה הנה אברם אבינו הקדוש הראש יצא מארץ מולדתו מאור כשדים כמו שירמוז עוד בסבת קטטה באמרו ״ומקללך אאור״
(בראשית י״ב:ג׳),
3 והיה זה אם כשהיה הוא המניע לתרח אביו, או היה המניע תרח אביו כי חמל על בנו ועל בתו, או כולם הוכרחו מטעם המלך נמרוד או זולתו.
4 ואיך שהיה הנה נכון אמרו ״ויקח תרח״ וכו׳,
5 ויותר נמרץ מזה ״ויקח יוחנן בן קרח וכו׳ ואת ירמיה הנביא וכו׳ ואת ברוך בן נריה וגו׳ ״
(ירמיהו מ״ג:ה׳-ז׳), ואלו הערות יקרות.
6 וראה הפלגה, כי אין ספק שכל שכן שלקח עמו נחור וביתו ובאו עד חרן, והעד כי שם ישב לבן ובתואל, אבל לא כתב זה כי אינו עיקר במכוון.
7 וזכור כל זה והקש על זה.
ובכאן נשלם פירוש פרשת אלה תולדות נח לפי כונת הספר הזה. ובמקומות אחדים נכתוב על ענינים מזאת הפרשה. אבל חלילה לי שאשער כלל בזאת הפרשה ציור נסתר כל שכן במה שיבא אחר זה, רק במראות הנבואה.8
1. אם הייתה התורה מפרטת את המניעים של כל מעשי הדמויות, היה הספר ארוך מאוד, והיו יחידי הסגולה החכמים מאבדים את סבלנותם, וקל וחומר המון הסכלים, כי הם חסרי סבלנות יותר מהחכמים.
2. אין לנו צורך בידיעת המניעים לעזיבת תרח את אור כשדים.
3. די לנו לדעת כי אברם עזב את אור כשדים, וככל הנראה עשה זאת מפאת איזו קטטה, שהרי ה׳ אמר לו: ״ומקללך אאר״, ואם כן היו לו שונאים.
4. הקשר בין הקטטה של אברם לבין עזיבת תרח, יכולה להיות שאברם הניע את אביו לצאת, או שתרח עזב מיזמתו, אבל לשם האינטרס של אברם ושרי, או שמא המתקוטט היה בעל כח כנמרוד והוא אלצם לעזוב (ראה גם לקמן על כ׳:י״ג).
5. הניסוח ״ויקח תרח״ מתאים גם אם לא תרח היה יוזם היציאה.
6. בפרושו לירמיה כתב: ״מבואר כי אלו [אולי צ״ל לא] לקחם בכונה ראשונה, גם הם לא הלכו לשם בבחירה, אבל לא יכלו להשאר בארץ יהודה יחידים, ועם כל זה נכון מה שכתב בזה ׳ ״ויקח״..״ כלומר, אפילו במקרה שלא רצה הלוקח (יוחנן) לקחת את ירמיה עמו אלא ירמיה ירד, נחשב כאילו לקחו.
7. ברור כי תרח לקח עמו גם את נחור, והראיה היא שאנו מוצאים את בתואל ולבן, בנו ונכדו של נחור, יושבים בחרן. אף על פי כן לא נכתב כאן על כך, משום שאין זה נוגע למטרת הסיפור.
8. אין לפרש את סיפורי אברהם כאן בסוף פרשת נח ובפרשת לך לך באופן מטאפורי חלילה, אלא יש להבינם כפשוטם, ׳בגביע כסף׳ פרק ז׳ כתוב שאע״פ שאת הדו-שיח בין ה׳ לאברם בברית בין הבתרים ניתן לראות כמטפורי, מכל מקום וזה לשונו שם: ״ואע״פ שיוכל לומר בגוף איוב וריעיו כי לא היו ולא נבראו, לא נוכל לומר כן באברהם יצחק ויעקב ובניהם כי על כל פנים היו לנו אבות קודמות כי לא צמחנו מעפר״ אמנם ניתן לייחס חלק מהסיפורים למראות נבואה, כגון בהתגלויות אל אברהם, ראה למשל גביע כסף, פרק י׳.