[א]
1ויאמר ה׳ אל אברם, והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים
(קהלת ז׳:י״ט) זה אברהם, מעשרה דורות שמנח עד אברהם מכולם לא דברתי אלא עמך, ויאמר ה׳ אל אברם.
(בראשית רבה ל״ט)
[ב] 2ויאמר ה׳ אל [אברם לך, ה]לכה בכמה בני אדם התקינו רבותינו שיהו מזמנין כך שנו אין מזמנין על [הפת בשם בפ]חות מעשרה ולמה שאם נתחייב העולם כליה ויצא מידת הדין או מידת [פורענות] שיהו כולהן אתה שלא תבוא על העולם, ומנין את למד שיש כח בעשרה [לכלות] את הפורענות מן העולם, שכן את מוצא כיון שגרמו עוונותיהן של סדומיין [ושל ס]דום ועמורה כו׳. אף הק׳ [לא נגלה בפחות מעשרה], בא וראה עשרה דורות מאדם ועד נח וכיון שעמד נח והשלים [עשרה, נגלה לו ה]ק׳ ומה הפרש היה בין נח לאברהם אלא עשרה דורות מאדם עד נח [רשעים, ומנח עד אברהם] עשרה דורות צדיקין שלימין ולא נתיחד הדיבר על אחד מיהן [מנין מה ש]קראו בעינין. (ילמדנו הקדמון מכתב יד)
[ג]
3ויאמר ה׳ אל אברם וגו׳ ר׳ יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך
(תהלים מ״ה:י״א), אמר ר׳ יצחק לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שבירה היתה בלא מנהיג, הציץ בעל הבירה אמר לו אני בעל הבירה, כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלי מנהיג, הציץ הקב״ה אמר לו אני המנהיג אדון כל העולם. ויתאו המלך יפיך
(תהלים מ״ה:י״ב), ליפותך בעולם, כי הוא אדוניך והשתחוי לו
(תהלים מ״ה:י״ב) ויאמר ה׳ אל אברם לך לך וגו׳.
(בראשית רבה לט א)
[ד] 4עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו לפני הקב״ה, ובכולן נמצא שלם, אלו הן שנים בלך לך, ב׳ בשני בניו, ב׳ בשתי נשיו, אחד עם המלכים, ואחד בין הבתרים, ואחד באור כשדים, ואחד בברית מילה. (אבות דר׳ נתן פל״ג)
[ה]
5ר׳ יהודה אומר לך לך שני פעמים אחד מארם נהרים ואחד מארם נחור, ור׳ נחמיה אמר לך לך ב׳ פעמים אחר מארם נהרים ומארם נחור, ואחד שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן.
(בראשית רבה ל״ט)
[ו]
6א״ר יצחק ד׳ דברים מקרעין גזר דינו של אדם, ואלו הן צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה, וי״א אף שינוי מקום, דכתיב ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך, והדר ואעשך לגוי גדול
(בראשית י״ב:ב׳), ואידך ההוא זכותא דארץ ישראל הוא דאהניא ליה.
(ר״ה טז:)
[ז]
7לך לך, ר׳ ברכי׳ פתח
(שיר השירים א׳:ג׳) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, אר״ב למה הי׳ אברהם אבינו דומה, לצלוחית של אפופילסימון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחו נודף, כיון שהיתה מטולטלת היה ריחו נודף, כך אמר הקב״ה לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם, לך לך וגו׳.
(בראשית רבה ט׳)
[ח] 8ויאמר ה׳ אל אברם לך לך, ילמדנו רבינו מהו לאדם שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך כו׳, אסור לאדם לקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא מהלך כו׳, אתה מוצא מי שמדקדק על המצות נוטל שכר הרבה, ואברהם היה מדקדק על המצות כו׳ אמר הקב״ה אתה מדקדק אחר מצותי, ותשב אצל עובדי ע״ז, צא מביניהם שנא׳ ויאמר ה׳ אל אברם וגו׳. (תנחו׳ ישן לך א)
[ט] 9לך לך, א״ר יהודה ביר׳ שמעון משום ר׳ חנינא כך נדמה לו הקב״ה לאברהם, כאדם שדוחק את חבירו ואומר לו לך לך. (מדרש הגדול לך)
[י] 10ד״א לך לך א״ר לוי מהו לך לך, א״ל הקב״ה אתה עושה למאה שנה בן, שנא׳ לך לך ל׳ שלשים כ׳ עשרים, הרי חמשים, שתי פעמים לך לך הרי מאה. (תנחומא ישן לך ד)
[יא] 11ד״א לך לך, ר׳ יהושע בן לוי אמר טרוף לך חיותא בעולם הזה, אבל לעולם הבא שכרך מתוקן לך. (תנחומא ישן לך ד)
[יב]
12ד״א לך לך, ר׳ לוי בן חמא, אמר לו הקב״ה נסיון הראשון ונסיון האחרון, איני מנסה אותך אלא בלך לך, לך לך מארצך ולך לך אל ארץ המוריה
(בראשית כ״ב:ב׳). (תנחומא ישן לך ד)
[יג]
13ד״א לך לך, אמר לו הקב״ה לך הייתי משחר כו׳ אמר דוד
(תהלים ק״י:ג׳) עמך נדבות ביום חילך וגו׳ טל ילדותך, אמר לו הקב״ה עמך הייתי ביום שזיינתה חיילותיך. (תנחומא ישן לך ד)
[יד]
14ד״א לך לך, בשבילך בראתי את העולם, א״ר תחליפא אמר הקב״ה בך הבטתי ובראתי את העולם, שנאמר
(בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם מהו בהבראם באברהם בראם. (תנחומא ישן לך ד)
[טו]
15הקב״ה אמר לאברהם לך לך, לך הייתי מצפה מה צורך היה לי ליחס שם ארפכשד שלח עבר פלג נחור תרח, אלא בשבילך אברם הוא אברהם
(נחמיה ט׳:ח׳) ומצאת את לבבו נאמן לפניך.
(רות רבה פ״ח)
[טז]
16ימצאהו בארץ מדבר
(דברים ל״ב:י׳) זה אברהם אבינו כו׳ יסובבנהו, כענין שנאמר ויאמר ה׳ אל אברם לך לך. (ספרי האזינו סי׳ שי״ג)
[יז]
17אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה
(שמות ל״ג:ט״ו) כו׳. וכן אמר משה לפני הקב״ה רבון העולמים כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם, כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם, כשם שנא׳ באברהם ויאמר ה׳ אל אברם לך לך, כשם שנא׳ ביצחק
(בראשית כ״ו:ג׳) גור בארץ הזאת ואהיה עמך, כשם שנא׳ ביעקב
(בראשית כ״ח:י״ג) הארץ אשר אתה שוכב עליה כו׳ כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם.
(מדרש תנאים דברים ל״ג:כ״ט)
[יח]
18והנה עתך עת דודים
(יחזקאל ט״ז:ח׳) בשעה שאמרתי לאברהם אביכם לך לך מארצך וממולדתך וגו׳, שמע דבריי מיד לכך נאמר הנה עתך עת דודים. (תנדבא״ר מכ״י פכ״ה (פכ״ז))
[יט]
19לך לך, רבי עזרי׳ פתח
(ירמיהו נ״א:ט׳) רפאנו את בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו, רפאנו את בבל בדור אנוש, ולא נרפתה בדור המבול, עזבוה בדור הפלגה, ונלך איש לארצו ויאמר ה׳ אל אברם לך לך.
(בראשית רבה לט)
[כ]
20לך לך מארצך וגו׳
(ירמיהו ג׳:י״ט) ואתן לך ארץ חמדה, רבנין אמרי ארץ שנתחמדו לה אבות העולם, אברהם שנא׳ לך לך מארצך כו׳.
(שמות רבה לב)
[כא]
21מזרק (במדבר ז׳:י״ג) זה אברהם שנזרק מארצו ומבית אביו, שנאמר ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך וגו׳. (במדב״ר יד כג)
[כג] 23ר׳ אליעזר אומר ה׳ אותיות שכפלו בתורה באותיות כלם בסוד הגאולה, כ״ך בו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים, שנאמר לך לך מארצך. (פרדר״א פמ״ח)
[כד] 24לך לך, אמר לו לך לך, שהעולם הזה והעולם הבא כולו לך. (מדרש החפץ כתב יד)
[כה] 25לך לך שני כפין עקומות זה בזה. (מדרש החפץ כתב יד)
[כו] 26כשברא הקב״ה את כל האותיות ביקש לברות בהן העולם כו׳ נכנס למ״ד אמר לפניו רבונו של עולם בי תברא העולם, אמר לו לך לך מארצך, השמר פן תשיבני דבר מיד יצא בפחי נפש. (מדרש הגדול ברא׳ א)
[כז]
27לך לך מארצך, אמר ר׳ יוחנן לך לך מארצך מאפרכי שלך, וממולדתך זו שכונתך, ומבית אביך, זו בית אביך.
(בראשית רבה ל״ט)
[כח]
28מארצך, מארץ זו שנתחרטתי עליה, שנ׳
(ישעיהו כ״ג:י״ג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה. (מדרש הגדול לך)
[כט] 29וממולדתך, ממקום שהוא מלוכלך בע״ז. (מדרש הגדול לך)
[ל]
30ומבית אביך, אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר אברהם לפני הקב״ה שמא יהרהרו עלי בני אדם, ויאמרו זה שהוא מקרב את האומות תחת כנפי השכינה הניח אביו זקן והלך לו, אמר הקב״ה הרי אביך ואחיך מדברין טובות, אל תאמן בם, שהרי כולן עומדין עליך בעצה ומבקשין להרגך, שנ׳
(ירמיהו י״ב:ו׳) גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך גם המה קראו אחריך מלא אל תאמן בם כי ידברו עליך טובות. (מדרש הגדול לך)
[לא]
31מארצך זו חרן, שנ׳
(בראשית י״א:ל״א) ויקח תרח את אברם בנו וגו׳ ויבאו עד חרן וגו׳. (מדרש החפץ כתב יד)
[לב] 32ד״א מארצך, מארץ טמאה לארץ טהורה, ומפני מה היא טמאה מפני שעובדים בה ע״ז. (מדרש החפץ כתב יד)
[לג]
33וממולדתך, זו אור כשדים שנ׳
(בראשית י״א:כ״ח) וימת הרן וכו׳ בארץ מולדתו באור כשדים, ששניהם נולדו באור כשדים. (מדרש החפץ כתב יד)
[לד]
34ומבית אביך, זה עבר הנהר שנ׳
(יהושע כ״ד:ב׳) בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם וכו׳. (מדרש החפץ כ״י)
[לה] 35ד״א ומבית אביך שבחרן, לבית אביך שבשמים, לפי שאין ייחודו של הקב״ה אלא בארץ ישראל. (מדרש החפץ כתב יד)
[לו]
36אל הארץ אשר אראך, זה הר המוריה שנ׳ ולך לך אל ארץ המוריה
(בראשית כ״ב:ב׳). (מדרש החפץ כתב יד)
[לז]
37מארצך זו בבל, וממולדתך זו כותא, ומבית אביך זו חרן, אל הארץ אשר אראך זה הר המוריה שנאמר בו
(בראשית כ״ב:ד׳) וירא את המקום מרחוק. (מדרש אור האפלה כתב יד)
[לח]
38אל הארץ אשר אראך, ולמה לא גלה לו, כדי לחבבה בעיניו, וליתן שכר על כל פסיעה ופסיעה, הוא דעתיה דרבי יוחנן כו׳, דא״ר הונא בשם ר״א בנו של ר״י הגלילי משהה הקב״ה ומתלה עיניהם של צדיקים, ואח״כ הוא מגלה להם טעמו של דבר, כך אל הארץ אשר אראך כו׳.
(בראשית רבה ל״ט)
[לט] 39ד״א לך לך אל הארץ אשר אראך, נסיון בתוך נסיון, שלא אמר לו לאיזה מקום לילך, אלא לארץ אשר אראך. (תנחומא ישן לך)
[מ]
40ד״א אל הארץ אשר אראך, א״ר ברכיה הכהן ברבי, זש״ה אשכילך ואורך בדרך זו תלך
(תהלים ל״ב:ח׳), שאני אשכילך, מה אשכילך אתן בך חכמה שנא׳ למען תשכיל, ואורך, שאני מאיר עיניך. ד״א ואורך, שאני קושטך לדרך טובה, בדרך זו תלך איעצה עליך עיני
(תהלים ל״ב:ח׳). ד״א אשכילך ואורך, מה ואורך, אל הארץ אשר אראך. (תנחומא ישן לך)
[מא]
41אל הארץ אשר אראך, אל תהי קורא אַרְאֶך אלא אֵרָאֶיך, לארץ שעיני בה כל השנה דכת׳ עיני ה׳ א׳ בה מראשית השנה
(דברים י״א:י״ב). מיד אמר אברהם לפני הקב״ה הריני לפניך, אל המקום שאתה רוצה בו אני הולך, ועליו אמר שלמה משכני אחריך נרוצה
(שיר השירים א׳:ד׳). (מדרש הגדול לך)
[מב] 42מארצך וממולדתך ומבית אביך, רמז לשלשה גליות מצרים, ובבל, ואדום, והבטיחו בכולם ואעשך לגוי גדול. (מדרש)
[מג] 43ויאמר ה׳ אל אברם וגו׳ הא נשמתא עלאה אבא לגופא בסליקו דדיוקנא עלאה, כד בעיא לנחתא בהאי עלמא, אומי לה קב״ה למיטר פקודי אורייתא ולמעבד רעותיה, ומסר לה מאה מפתחאן דברכאן דכל יומא לאשלמא לדרגין עילאין בחושבן ל״ך ל״ך, דהא כולהו אתמסר לה בגין לאתקנא בהו לגנתא ולמפלח לה ולנטרא לה, מארצך דא גנתא דעדן, ומולדתך דא אילנא דחיי, ומבית אביך י״ב תחומין שבטין עלאין, אל הארץ אשר אראך דא איהו האי עלמא. (זח״א ע״ו)
[מד] 44ויאמר ה׳ אל אברם לך לך, אמר ר׳ אלעזר לך לך לגרמך לאתקנא גרמך, לאתקנא דרגא דילך. (זהר ח״א ע״ז:)
[מה]
45מכאן אוליפנא כל מאן דאתער לאתדכאה מסייעין ליה, ת״ח דהכי הוא דכיוון דכתיב
(בראשית י״א:ל״א) ללכת ארצה כנען, מיד ויאמר ה׳ אל אברם לך לך ועד דאיהו אתער בקדמיתא לא כתיב לך לך כו׳. כיון דחמא קב״ה אתערותא דיליה ותיאובתא דיליה מיד אתגלי עליה ואמר לי׳ לך לך, לך למנדע לך ולאתקנא גרמך, מארצך, מההוא סטרא דישובא דהוית מתדבק ביה. וממולדתך, מההוא חכמה דאת משגח ותקיל תולדא דילך ורגעא ושעתא וזמנא דאתיילדת ביה ובההיא כוכבא ובההוא מזלא. ומבית אביך, דלא תשגח בביתא דאבוך, אי אית לך שרשא לאצלחא בעלמא מביתא דאבוך בגין כך לך לך מחכמה דא ומאשגחותא דא, תא חזי דהכי הוא דהא נפקו מאור כשדים והוו בחרן אמאי יימא ליה לך לך מארצך וממולדתך אלא עקרא דמלתא כמה דאתמר, אל הארץ אשר אראך, אראך מה דלא יכולת למיקם עליה ולא יכולת למנדע חילא דההוא ארעא דאיהו עמיק וסתים. (זח״א עח)
[מו]
46א״ר אלעזר לר״ש אבוי האי דכתיב לך לך מארצך וממולדתך כיון דכלהו נפקו למהך אמאי לא אתמר ליה דכלהו יפקון, דהא אע״ג דתרח הוה פלח לע״ז כיון דאתער באתערותא טב למפיק בהדיה דאברהם וחמינן הקב״ה אתרעי בתיובתא דחייביא ושרא למיפק אמאי לא כתיב לכו לכם, אמאי לאברהם בלחודוי לך לך, א״ל ר״ש אי תימא דתרח כד נפק מאור כשדים בגין לאהדרא בתשובה הוה, לאו הכי, אלא כד נפק לאשתזבא נפק דהוו כלהו בני ארעיה בעאן למקטליה כיון דחזו דאשתזיב אברהם הוו אמרי ליה לתרח אנת היא דהוית מטען לן באלין פסילין, ומגו דחלא להון נפק תרח, כיון דמטא לחרן לא נפק מתמן לבתר כו׳ ובג״כ כתיב לך לך בגין לאנהרא לך ולכל אינון דיפקון מינך מכאן ולהלאה כו׳, ועתה לא ראו אור וגו׳
(איוב ל״ז:כ״א) אימתי בשעתא דאמר קב״ה לאברהם לך לך וגו׳. (זח״א עח:)
[מז]
47ותא חזי כד יהיב קב״ה אורייתא לישראל רשים לה ברזא דשמא קדישא אמר אנכי ה׳ אלקיך
(שמות כ׳:ב׳) ברזא דחסד אברהם אחיד בה ולקבליה מצות עשה, ורזא הא תפקידתא קמייתא דפקיד קב״ה לאברהם מצות עשה הוה, דכתיב לך לך מארצך וגו׳ ובג״כ חושבן מצות עשה רמ״ח כחושבן אברהם. (זח״ב רע״ו)
שערי ציון לעיל פ״ב מאמר נג. פי״א מאמר קיד. ז״ח כד. עה: קיח.
1. ב״ר פל״ט א״ו, דורש כן על פסוק אהבת צדק ותשנא רשע כו׳ ועי׳ קה״ר ז, יט. ובמדרש זוטא קהלת שם מוסיף מעשרה דורות מנח עד אברהם לא בחר הקב״ה יותר מכולן ״ולא כרת עמהם ברית אלא עמו״ ובתנחומא תשא יז. דורש כן על הפסוק יפיפית מבני אדם
(תהלים מה) זה אברהם שמכל הדורות שהיו לפניו לא דבר הקב״ה עמהם שנאמר ויאמר ה׳ אל אברם. והגירסא שלפנינו במדרש נכונה יותר דהרי מפורש בתורה שדבר הקב״ה עם נח, ועי׳ לעיל פ״ח מאמר נז. דורש הדרש שלפנינו על נח, מי׳ דורות מאדם ועד נח לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך וידבר א׳ אל נח. ועי׳ לעיל פ״ג מאמר קט. מירושלמי סוטה פ״ז אל האשה אמר ע״י מתורגמן עיי״ש בבאור. ועי׳ ברמב״ן לקמן יב, ז. לה׳ הנראה אליו, כי עד הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו במראה ולא במחזה אבל נאמר לו לך לך מארצך בחלום הלילה או ברוח הקודש, ולא הביא דברי הב״ר הנ״ל, ועי׳ זהר ח״א עט.
2. מאמר זה נדפס מכתב יד בגנזי שכטר ח״א צד מא. תחת שם ילמדנו הקדמון. והמחבר ד״ר מהר״ל גינצבורג כותב בהערותיו כי ברור שהמדרש הזה שאומר ״ומנח עד אברהם עשרה דורות צדיקין שלימין״ חולק על המשנה באבות ה׳ ב׳ שכל הדורות מנח עד אברהם היו מכעיסין לפניו, ואף שבוודאי שם ועבר היו צדיקים, גם בדורות שמאדם עד נח היו צדיקים כשת ומתושלח ולמך, ומזה רוצה במבוא שם צד כו. להוכיח שפרק חמישי שבאבות אינו מעיקר המשנה. ויש להעיר ע״ז מלשון האדר״נ פל״ב י׳ דורות מאדם עד נח כו׳ ולא הביא מי המבול בשביל צדיקים וחסידים שהיו בהם, ומבואר דהלשון כל הדורות לאו דווקא, ושם בפל״ג י׳ דורות מנח עד אברהם כו׳ ולא היה אחד מהם שיהלך בדרכי הקב״ה עד שבא אברהם, ולשון זה תמוה דהרי היו בהם צדיקים כנ״ל, ונראה לפרש עפ״מ דמבואר במחזור ויטרי בפי׳ לאבות דמפרש עד שבא אברהם אבינו והי׳ מדריך כל העולם בדרך ישרה והציל את כולן ונתן לו הקב״ה שכר על שהחיה את כולן. וכן פי׳ המאירי דקבל שכר כולם משום שהשיבם מעון ייחס לו שכר כולם. ולפ״ז י״ל דגם המדרש שלפנינו אינו חולק על המשנה והכוונה שמנח עד אברהם עשרה דורות צדיקין שלימין היינו אחרי שהחזירם בתשובה וכפי׳ הנ״ל. ועי׳ לעיל מאמר א׳ מכולם לא דברתי, משמע ג״כ שהיו צדיקים וראוין לדבר עמהם. ועי׳ במחז״ו שכ׳ שם דהיה נוטל שכר נגד הצדיקים שהיו באותם הדורות שם, ארפכשד, שלח, עבר, יקטן, ומשמע דס״ל דהיו צדיקים מעיקרן. ועי׳ לעיל פרשה יא, מאמר צא. ולקמן מאמר פו. שיהו כולהן אתה. בהערות שם נראה שצ״ל שתהיה כולהן פי׳ כמו כולה אותן, מונע אותם מלבוא. - ועי׳ מגלה פ״ד מ״ג, ולעיל פ״ב מאמר פד.
3. תנחומא לך ג, תנ״י לך ג, התחלת הדרשא. ובלקח טוב מוסיף אחרי תיבות אני בעל הבירה, כך עברו עשרים דור מאדה״ר עד אברהם וכמה דורות מהם שקלקלו מעשיהם דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה, ומתוך דור הפלגה יצא אברהם, התחיל מהרהר בלבו ולאמר, תאמר שהעולם בלא מנהיג, הציץ עליו הקב״ה ואמר לו אני ראשון ואני אחרון אני אדון העולם לכך נאמר ויאמר ה׳ אל אברם, ומבואר דהמשל ראה בירה אחת דולקת, היינו הדורות שקלקלו מעשיהם, ובמדרש הגדול מביא משל זה בסגנון אחר ראה בירה גדולה וגבוהה ביותר בקש להכנס לתוכה חזר על כל צדדי׳ ולא מצא פתח קרא כמה קולות ואין עונה אותו, נשא עיניו וראה כלי צמר אדומים שהן שטוחין על הגג אח״כ ראה כלי פשתן לבנים אמר אותו האיש ודאי אדם יש בבירה זו כו׳ כיון שראה אותו בעל הבירה שהוא מצטער על כך א״ל למה אתה מצטער אני הוא בעל הבירה. ומאריך עוד שם במשלים שונים בענין זה.
4. אבות פ״ה מ״ג עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, ולא חשב פרטם, ויש בדבר זה נוסחאות שונות. באבות דר״נ פל״ג י׳ נסיונות כו׳ שנים בלך לך כו׳. ובאדר״נ מכת״י נוסחא ב׳ ואלו הן [באור כשדים] לך לך מארצך וממולדתך, ביציאת חרן ויהי רעב בארץ, ושנים בשרה [אחד בפרעה וא׳ באבימלך] ואחד של מילה ושל בתרים ושל יצחק ושל ישמעאל. וכלשון זה הוא במדרש תהלים מזמור צ״ה (ובמדרש תהלים הו״ב ליתא) וכ״ה בחמדת הימים כאן. אמנם במדרש שם מזמור יח איתא בנוסח אחר וחושב רק אחת לך לך מארצך. ובפרדר״א פכ״ו איתא נסיון הג׳ טלטלו מבית אביו וממשפחתו והביאו לחרן ושם מת תרח אביו ואמתלאי אמו, הטלטול קשה לאדם יותר מכל ומניין שטלטלו שנא׳ לך לך מארצך. [וברד״ל שם ובהגהות מהרש״ב בשו״ט האריכו בפרטי השינוים ועי׳ בפי׳ הראשונים במשנה אבות פ״ה פי׳ רש״י, הרמב״ם, מחזור ויטרי, מאירי מ״ש בזה]. ובמדרש הגדול מביא מאמר אשר תחלתו הוא כלשון הפרדר״א וז״ל, תנן התם עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו. הנסיון הראשון זה הטלטול שהוא קשה מן הכל שנ׳ לך לך מארצך עליו הכתוב אומר שמעי בת וראי והטי אזנך
(תהלים מה נא). משל למה הדבר דומה לבת שמפתין אותה להשיאה לאיש אמרו לה, בתנו תני את דעתך לשמש את אישך ואל תתני דעתך לבית אביך, שבית אביך אין מועילין לך כלום, אביך עני, ואישך מלך, וכל רוזני ארץ צריכין לו, והכל אשכר ודורן מביאין לו, כך דימה הקב״ה את אברהם אבינו לעזוב ארצו ומולדתו וללכת אחר עבודתו שנ׳ לך לך מארצך. ובמדרש אגדה כאן, ב׳ טלטלו מבית אביו שנאמר לך לך, ובחופת אליהו הוא כלשון האדר״נ שנים בלך לך. ויש להעיר כאן מהדרשא שנמצאה בפסקתא דר״כ פמ״ח ומובא במדרש אגדה מטות ל, טו. ראב״כ פתח צהלי קולך בת גלים
(ישעיהו י, ל) כו׳ אל תקרי גלים אלא גולים, בתו של אברהם שגלה שנאמר ויאמר ה׳ אל אברם לך לך דרומז להדרשא שלפנינו וכמבואר בפרדר״א דהטלטול קשה לאדם מכולם ועי׳ לקמן מאמר נב.
5. הרמב״ן, האע״ז, והרא״מ, האריכו בענין זה לבאר מהו הכוונה מארם נהרים וארם נחור. ובלק״ט כאן כ׳ וזה שאמר הכתוב לך לך מארצך בעוד תרח באור כשדים היה הדבור אל אברהם לך לך ואעפ״כ תרח יצא עמו ומת בחרן אחר זמן ואברהם יצא מחרן והיה בן שבעים שנה וכרת עמו ברית בין הבתרים ועוד חזר לחרן וכשהיה בן שבעים וחמש שנה יצא אברהם מחרן לגמרי היא השנה שבא אל ארץ ישראל כשהיו מלחמות ארבעה מלכים את החמשה. וראיתי גירסא חדשה שאינה מובאת בשו״מ בס׳ המוסר לרבי יוסף בן יהודה (ברלין תרעא) בפ״ה דאבות מ״ג שהביא בב״ר אמרינן ר׳ יהודה אומר לך לך שתי פעמים אחד מארם נהרים ואחד מארם צובה, ועפ״ז י״ל מה שנתקשו המפרשים הנ״ל, ועי׳ ברש״י בראשית כה כ, מפדן ארם על ששני ארם היו ארם נהרים וארם צובה קורא אותן פדן לשם צמד, ע״כ. וארם היתה מדינה גדולה אשר הי׳ נחלקת בימים הקדמונים לממלכות רבות הנקובות בשמות שונים ומצינו בקרא עוד ג׳ שמות, ארם דמשק, ארם מעכה, ארם בית רחוב, וארם נחור לא נזכר בתנ״ך. והנוסע ר׳ פתחי׳ מרגנשבורג מביא שארם צובה נקרא חלב, ע״פ הגדה כי בהר הי׳ צאנו של אברהם אבינו ומעלות יורדות מן ההר שמשם הי׳ מושיט לעניים חלב ולפי הגירסא הנ״ל מבואר כאן דאברהם הי׳ בארם צובה. - ולהגירסא שלפנינו ארם נחור צ״ל ארם סמוך לעיר נחור, ומוזכר עוד ארם נחור בב״ר פל״ט ופמ״ג. ובירושלמי חלה פ״ב ה״א.
6. ב״ר פמ״ד י״ב, ג׳ דברים מבטלין גזירות רעות כו׳ וי״א אף שינוי מקום, ובחופת אלי׳ חמשה דברים מבטלין את הגזירה כו׳ ועי׳ בקובץ מדרשים קטנים ח״א כ. ועי׳ ירושלמי תענית פ״ב ה״א שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה. ובפסקתא רבתי הוספה פ״ד, ופסקתא דר״כ פ״ל מביא דגם שינוי השם מאברהם אבינו ושרה. עי׳ לקמן יז, ה. ושם נסמן וצרף לכאן, ומכאן המקור למה שהביא בשו״ת הרא״ש סוף כלל י״ז (נסמן בגהש״ס) כדאמרינן ג׳ דברים מבטלין את הגזירה כו׳ וי״א אף שינוי השם כמו שמצינו באברהם ושרה, והמפרשים כאן הקשו כן דאמאי לא למדין גם שינוי השם מאברהם ולא ראו את הנ״ל. ובזהר ח״ג רי״ז: מבואר דאצל אברהם היו כל הג׳ דברים שינוי המקום, שינוי השם, ושינוי מעשה וז״ל, כי רוח עברה בו ואיננו
(תהלים קיג) דא עברה וזעם כו׳ דבגין דלא ישתמודעו ביה אינון מארי חובין צריך למעבד ליה שינוי מקום ושינוי השם ושינוי מעשה כגוונא דאברהם דאתמר ביה לך לך מארצך וממולדתך הרי שינוי מקום כו׳ והי׳ שמך אברהם הרי שינוי השם, שינוי מעשה דאשתני מעובדין בישין דעבד בקדמיתא לעובדין טבין כו׳. ובז״ח בתיקונים קיח, איתא פתח ר״ש כו׳ לך לך מארצך דא שינוי מקום, וממולדתך דא שינוי השם, ומבית אביך דא שינוי מעשה כו׳, ועי׳ לקמן מאמר מג. ובזהר ח״ג קסו איתא פתח רב מתיבתא ואמר ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך וגו׳ דא בגין דאתנהרא ביה נהירו כגוונא דא מאן דלא זכי באתר דא יהך וינטל גרמיה לאתר אחרא ויזכי ביה. אעא דדליק ונהורא לא סליק ונהיר ביה ינענעון ליה ויסלק ביה נהורא ואנהיר כו׳.
7. בשהש״ר א׳ ג׳ בשינוי לשון אמר הקב״ה לאברהם, אברהם הרבה מעשים טובים יש לך, הרבה מצות יש לך, טלטל עצמך בעולם ושמך מתגדל בעולמי לך לך, מה כתיב בתריה ואעשך לגוי גדול. ובתנחומא ישן לך א״ג בסגנון אחר אמר ר׳ אבין ולמה היה אברהם דומה לצלוחית של אפרסמון שהיא נתונה בבית הקברות ולא היה אדם יודע מהו ריחה מה עשה אחד, נטלה וטלטלה ממקום למקום התחיל ריחה נודף בעולם כך היה אברהם דר בין עובדי ע״ז א״ל הקב״ה מם אתה יושב בתוך הרשעים צא מביניהם והודיע מעשיך הטובים בעולם שנא׳ לך לך. ובתנחומא א״ג בקצת שינויים וכ״ה בלק״ט, וברבינו בחיי כאן הביא לשון התנחומא וסיים כך היה אברהם דר בתוך עובדי ע״ז א״ל הקב״ה לך לך ״התרחק מהם ואל תתלכלך עמהם״, וזהו שתפש לשון לך לך ע״כ, היינו שבתיבות לך לך נרמז שאל יתלכלך עמהם. וראה לקמן מאמר כט, ובחמדת הימים התימני מביא דרשו רז״ל מארצך ממקום ע״ז אל תתלכלך בה. אפופילסימון בערוך ע׳ פפולסמון פי׳ מור אדם מתבסם בו וריחו נודף עליו מרחוק הרבה, וכך היה אברהם שמעו הולך בכל הארצות מאכיל ומשקה ומלוה ומהנה.
8. תנחומא לך י, ועי׳ מענין זה דבפסוק ראשון צריך לעמוד בירושלמי ברכות פ״ב ה״א ובתוס׳
ברכות יג: ומענין זה שאמר לו צא מבין עכו״ם ראה לעיל בבאור מאמר ז. מתנחומא, ובכתב יד ילקוט תלמוד תורה נדפס בלקוטים ממדרש ילמדנו באו״מ כת״י מבואר מאמר ארוך בענין זה וז״ל מאי כי אחד קראתיו
(ישעיהו נא, ב) אמר הקב״ה אני יחיד בעולמי ואתה יחיד בעולמך וטוב לו ליחיד להלוך עם יחיד, אלא צא מחרן שלא תהא כאנשי חרן מלמד שאנשי חרן רעים וחוטאים גדולים היו וקבצם אברהם כמה פעמים ויסרם והיה אומר להם לא שמעתם מה עלתה לדור המבול שהיה לפניכם שלא היה להם לב להבין והיו מקשין ערפם וממרים דברו ואלמלא לא אמר הקב״ה שאינו מביא מבול לעולם בשבועה כדאי הייתם להביא מבול עליכם וכשראה הקב״ה שלא קבלו ממנו אמר אין נאה לצדיק זה לישב בין רשעים הללו, מיד אמר לו צא מהם שלא תהא דומה להם שנ׳ ויאמר ה׳ אל אברם לך לך וגו׳.
9. ראה בפי׳ הרמב״ן וחזקוני.
10. תנחומא א״ג, לק״ט, מדרש אגדה, ובתוס׳ בהדר זקנים כ׳ רמז כי עוד יחיה כמנין לך לך כי בן ע׳ שנה בצאתו מחרן וימי שני חייו קעה. ואח״כ מביא סתמא דרש הנ״ל לק׳ שנה נולד יצחק. ועי׳ לקמן כ״א ז, ממדרש הגדול שם דרשינן כן מלשון מלל בגימטריא מאה. ולקמן מאמר מב. דרשו מלך לך מאה ברכות, ובזח״א ע״ט, דרש הנ״ל בשם ר׳ שמעון.
11. בס׳ הלקוטים ממדרש ילמדנו מביא מאמר זה ומפרש טרוף לך דרש כאלו נכתב לך שני פעמים והיינו לך בעוה״ז ויש לך לעוה״ב, ולא כוון יפה כי כאן הכוונה להיפך וכמבואר דרש זה בב״ר פ״מ (ועי׳ לקמן מאמר נח) דדורש קרא טרף נתן ליראיו טירוף נתן ליראיו בעולם הזה (ויהי רעב בארץ ילק״ש תהלים) אבל לעתיד לבוא יזכור לעולם בריתו, והפי׳ ״טירוף״ היינו נדנוד וטלטול דצריך לרדוף אחרי פרנסתו, וזה מרומז בלך לך. ועי׳
סנהדרין קח. טרף לשון מזונות, ותורה שלמה לעיל פ״ח מאמר מ. ולקמן מאמר כד.
12. בב״ר פל״ט אר״ל ב׳ פעמים כתיב לך לך, לך לך, ואין אנו יודעין איזו חביבה או ראשונה או שניה, ולא סיימו, וי״ג ממה דכתיב אל וכו׳ הוי השני׳ חביבה מן הראשונה, ועי׳ ב״ר פנ״ה א״ז, ובאו״מ כת״י בקצת שינוי, וכדרשת אבן שועי״ב כ׳ והרמז״ל מנה (נסיון) א׳ לך לך, והעשירי. לך לך אל ארץ המוריה, ויש בקצת מדרשות כן כי אמרו פתח בלך וסיים בלך לך, וכן הביא בשם מדרש בספר חמדת הימים כאן.
13. בהגהות מהרש״ב מביא גי׳ מכת״י עמך הייתי ביום שזיינת את חיילותיך ונתנדבת להלחם עם חמשת המלכים, ומפרש שם דדורש מקרא הנ״ל מרחם משחר לך א״ל הקב״ה לך הייתי משחר, ועי׳ לקמן מאמר טו. וכעי״ז בב״ר פל״ט דורש ג״כ מקרא זה מרחם משחר מרחמו של עולם שיחרתיך לי.
14. עי׳ לעיל תורה שלמה פ״ב מאמר עה.
15. לעיל מאמר יג. יד.
16. מדרש תנאים דברים לב, י.
17. מעין דרש זה נמצא בתנחומא לך סי׳ ט, אר״י דסכנין סימן נתן הקב״ה שכל מה שאירע לו יארע לבניו, לאברהם נאמר לך לך, לבניו נאמר אעלה אתכם מעני מצרים. ועי׳ בתנ״י לך סי״ב, ובילקוט המכירי תהלים מזמור ב. ובב״ר פ״מ מובא לקמן פסוק י. ושמו״ר לב, ח.
18. ראה לקמן מאמר צג. ממדרש תהלים ומ״ש בבאור וצרף לכאן.
19. ראה ב״ר פל״ח א״ה.
20. מארצך כו׳ אסיפא דפרשה קסמיך דכתיב וילכו ללכת ארצה כנען (מת״כ).
21. עי׳ לעיל בבאור מאמר ד.
22. ראה לקמן מאמר לג.
23. בתנחומא קרח או׳ ב, במדבר רבה פי״ח א״ז איתא מנצפ״ך האותיות כפולות צופים אמרום לך לך רמז נרמז לאברהם למאה שנים יוליד יצחק, ובמדרש אור האפלה כתב יד אלכא״ף פשוטה בשביל אברהם אבינו שנ׳ לך לך כו׳, וכל זה למה כדי ליתן זכרון לחמשה אבות שבשבילן ניתנה תורה לנו. ועי׳ לק״ט ויחי נ, כד. ובכת״י מדרש החפץ מבואר ענין זה בסגנון אחר.
24. כ״ה גם במדרש הגדול, ד״א שהעוה״ז והעוה״ב כולו לך, ובמדרש אגדה איתא ד״א לך לך כי לך נאה הגדולה, ועי׳ לעיל מאמר יא.
25. לשון זה א״י לפרשו. ומצינו בספר התגין בהרבה אותיות דעקים רישיהון או זנביהון ובאות כ״ף לא הביא כלום. ועי׳ לעיל בתורה שלמה פ״ב מאמר נג, דאות ך׳ שבלך לך צריך ארבע קרני, ואפי׳ נפרש דעקומות היינו דירך הכ״ף צריך להיות עקום לתוכו כמו שנראה מהכתב יד אבל הלשון ״זה בזה״ צריך עיון.
26. עי׳ לעיל בתורה שלמה פ״א מאמר כא.
27. אפרכס, מדינה ובמנח״י גורס איפרכייה, בלקח טוב מארצך וממולדתך, זה משפחת אביו, ומבית אביך, זה בית אבא ממש. וראיתי בתרגום הפשיטא פי׳ חדש בתיבת וממולדתך ״ומן אימכא דאתילדת״ והמובן וממולדתך כאלו כתוב ומבית אמך וראה רות ב, יא, ותעזבי אביך ואמך (ובפסקתא ריש נחמו דרשו זו ע״ז שלך) ובתיב״ע אתפרש מן ילדותך, ועי׳ בת״א, ובתרגום השבעים פירשו מולדת שארי בשר והוא כעין הנ״ל. וכתרגום הפשיטא מבואר גם בזהר חדש רות עה. וממולדתך דא בטן דאימא של בשר ודם, עי׳ לקמן מאמר כט, לג, לז.
28. לקמן מאמר לא, לב, לז: ובכת״י מדרש הבאור איתא, מארצך מאור צריך זה נמרוד שהוא צר לאברהם. וממולדתך ממי שהוא מלעיג על דתך.
29. לעיל מאמר כז. בבאור מ״ש מדברי רבינו בחיי.
30. ראה לעיל בתורה שלמה פי״א מאמר קיד. ובכתב יד הנדפס בגנזי שכטר ח״א צד יז, והמו״ל מיחסו לר׳ סעדי׳ גאון, איתא לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך וגו׳ בית אביך אלו האחים שנא׳ וגם את אחיך בית אביך הטובים ממך הרגת, והוא מבואר לפנינו.
31. עי׳ לעיל מאמר ה׳ מ״ש בבאור ולקמן מאמר לז.
32. לעיל מאמר כט.
33. לעיל מאמר כח, ולקמן מאמר לז.
34. לקמן מאמר לז.
35. במדרש הגדול איתא ד״א ומבית אביך, מבית אביך שבארץ לבית אביך שבשמים. ולשון זה מביא גם בס׳ חמדת הימים ומסיים ר״ל מעולם הגופות לעולם הנפשות. ולפי המבואר במאמר הנ״ל הוא בדרך פשט. ובזח״א עט, מבואר ענין זה באריכות וז״ל אבל ת״ח כל מה דעביד קב״ה בארעא כלא רזא דחכמתא איהו בגין דאברהם לא הוה דביק ביה בקב״ה כדין כדקא חזי א״ל לך לך ודא רמז לההוא אתר דבעי לאתקרבא בהדיה דקב״ה ואיהו דרגא קדמאה לאעלא לקב״ה בג״כ לך לך והאי דרגא לא יכיל אברהם לאתאחדא ביה עד דייעול לארעא דתמן יקבל ליה לההוא דרגא כו׳ ועי׳ זח״ב קיד.
36. לעיל מאמר יב, לקמן מאמר לז.
37. לעיל מאמר לב-לו.
38. ב״ר פנ״ה. ובכת״י מדרש הבאור איתא למה לא גלה לו כדי שלא תכהה עיניו וצ״ע.
39. בתנחומא מוסיף יש אדם שהולך ואינו יודע לאיזה מקום הולך מה עשה נטל את כליו ואת אשתו וילך אברם כאשר דבר אליו א׳, בלקח טוב מוסיף אחר תיבות נסיון בתוך נסיון כי לא הודיע אנה ילך, אלא לנסותו נסיון בתוך נסיון, סימן לבניו שלא יגלה להם קץ גלותם כשם שלא גילה לאברהם אבינו. ובתנחומא ישן לך א״ח איתא ענין זה בסגנון אחר, ויאמר ה׳ אל אברם לך לך וגו׳ אל הארץ אשר אראך, אל ארץ פלונית אין כתיב כאן אלא אל הארץ אשר אראך והיה אברהם מהלך עד שבא לארץ ישראל. יתברך שמו של הקב״ה בקש לנסות את הצדיק ולהודיע מעשיו הטובים מיד בא רעב לרגלו וגו׳.
40. לעיל מאמר לט.
41. עי׳ באע״ז כאן, ולעיל מאמר לט.
42. מאמר זה מובא בדרשת אבן שועי״ב בשם מדרש, ועי׳ לקמן פי״ד מאמר ה. ומ״ש בביאור.
43. במדרש הנעלם בז״ח לך כד. הוא בלשון עברי בסגנון אחר, ויאמר ה׳ אל אברם זו היא הנשמה שהיא אב ללמד את הגוף ורם עליו ממקום רם ונשא בא ומה אומר לה לך לך מארצך וממולדתך מדירתך וממקומך ומהנאתך. ומבית אביך א״ר יעקב זו היא אספקלריא המאירה אל הארץ אשר אראך כלומר לגוף פלוני לגוף קדוש לגוף ישר.
ובזהר חדש רות ע״ה, מובא גם בס׳ ציוני בשם זהר סתם, הוא בנוסח אחר ויאמר ה׳ אל אברם לך לך וגו׳ ואעשך לגוי גדול וגו׳ ויאמר ה׳ לאברם לך לך דא נשמתא דהיא אב לרוח ואם לגוף, מארצך דא גנתא דעדן, וממולדתך דא בטן דאימא של בשר ודם, ומבית דא שכינתא, ואביך דא הקב״ה שאין אביו אלא הקב״ה ואין אמו אלא כנסת ישראל, אל הארץ זה העולם השפל ויהבו ליה ז׳ ברכאן דאמירן לעיל מואעשך וגו׳ עד כל משפחות האדמה. ועי׳ ז״ח בתיקונים קיח באריכות, ובס׳ לבנת הספיר כאן, וענין זה של המאה ברכות המרומז בתיבות לך לך מובא בדרשת אבן שועי״ב. עי׳ מ״ש לעיל בבאור מאמר י.
44. ברש״י כאן להנאתך לטובתך, והוא כהדרש שלפנינו ובס׳ חמדת הימים כ׳ דרשו רז״ל לך לך לתועלתך והוא כנ״ל.
45.
שבת קד. הבא לטהר מסייעין אותו. עי׳ זהר ח״ג רפא.
46. עי׳ לעיל בתורה שלמה פי״א מאמר צז, קי.
47. לקמן מאמר סב.