תנו לה מפרי ידיה – אמר רבי יוסי בר ירמיה: מפני מה הוא המשיל את הנביאים בנשים? אלא, מה האישה הזאת אינה מתביישת מלתבוע צרכי ביתה מבעלה, כך הנביאים אינן מתביישים מלתבוע צרכיהן של ישראל מלפני הקב״ה. אמר הקב״ה לישראל: בניי, היו מתעסקים בתורה ביום ובלילה, ומעלה אני עליכם כאילו אתם מעמידין שמים וארץ, שנאמר: ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה״
(יהושע א׳:ח׳), ואומר: ״הלא ציוויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת״
(יהושע א׳:ט׳). ואומר: ״בהלל ובהודות לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל, וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל לה׳ על הוסד בית ה׳ ״
(עזרא ג׳:י״א), ״אמת קנה״, ״יהיו לך לבדך״
(משלי ה׳:י״ז), ״תן לחכם ויחכם עוד״
(משלי ט׳:ט׳), ״כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים״
(משלי ט׳:י״א).
(י-לא)
דבר אחר:
אשת חיל מי ימצא – זש״ה: ״עוד ינובון בשיבה וגו׳ ״
(תהלים צ״ב:ט״ז), כנגד אברהם ושרה, שהיו שקולים כאחד בצדקה ובגמילות חסדים, היו סימן טוב לעולם, כך אין מונע מן הצדיקים נשים כשרות שהוא מזווג להם, שכן מצינו באשתו של נוח שהיו שקולין מעשיה כמעשיו, לפיכך זכתה עמו וניצלה ממי המבול.
בטח בה לב בעלה – זו שרה אמנו, שהעשיר אברהם בשבילה, שנאמר: ״ולאברם היטיב בעבורה״
(בראשית י״ב:ט״ז).
גמלתהו טוב ולא רע – זו רבקה אמנו, שגמלה ליצחק בשעה שמתה שרה אמו.
דרשה צמר ופשתים – זו לאה אמנו, שקיבלה ליעקב בסבר פנים יפות, דכתיב: ״ויבוא יעקב מן השדה בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר ׳אליי תבוא כי שכור שכרתיך וגו׳ ״
(בראשית ל׳:ט״ז), לפיכך זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים.
היתה כאניות סוחר – זו רחל אמנו, שהיתה מתביישת על הבנים בכל יום, לפיכך זכתה ויצא ממנה בן שהוא דומה לספינה שהיא מלאה כל טוב שבעולם, כך יוסף נתקיים כל העולם בזכותו, וכלכל את העולם בשני רעבון.
ותקם בעוד לילה – זו בתיה בת פרעה, גויה היתה ונעשית יהודיה, והזכירו שמה בין הכשרות, בשביל שעסקה במשה, לפיכך זכתה ונכנסה בחייה לגן עדן.
זממה שדה ותיקחהו, [מפרי כפיה נטע כרם] – זו היא יוכבד, שיצא ממנה משה, שהוא שקול כנגד כל ישראל, שנקראו כרם, שנאמר: ״כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל״
(ישעיהו ה׳:ז׳).
חגרה בעוז מתניה – זו מרים, שקודם שנולד משה אמרה ׳עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל׳, כיוון שנולד וכבד עליהם עול מלכות, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה ׳היכן נבואתיך?׳, ועמד וירק בפניה, ועם כל זאת היא מתאמצת בנבואתה, דכתיב: ״ותתצב אחותו מרחוק״
(שמות ב׳:ד׳).
טעמה כי טוב סחרה, [לא יכבה בלילה נרה] – זו חנה, שטעמה טעם תפילה, שנאמר: ״ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה׳ וגו׳ ״
(שמואל א ב׳:א׳), לפיכך זכתה ויצא ממנה בן שהיה זוג למשה ולאהרן, שהיו מאירין לישראל כנרות, דכתיב: ״משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו״
(תהלים צ״ט:ו׳), וכתיב ביה בשמואל: ״ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה׳ ״
(שמואל א ג׳:ג׳).
ידיה שלחה בכישור – זו יעל, שלא הרגה את סיסרא בכלי זיין, אלא ביתד בכוח ידיה. ומפני מה לא הרגתו בכלי זיין? לקיים מה שנאמר: ״לא יהיה כלי גבר על אשה״
(דברים כ״ב:ה׳).
כפה פרשה לעני – זו אשה אלמנה הצרפית, שכלכלה לאליהו בלחם ומים.
לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים – זו רחב הזונה, בשעה שבאו ישראל להחריב יריחו לא נתייראה מהם, מפני שנתנו לה סימן: ״את תקות חוט השני״
(יהושע ב׳:י״ח).
מרבדים עשתה לה, [שש וארגמן לבושה] – זו בת שבע, שיצא ממנה שלמה, שהיה מרוקם בשש וארגמן, ומלך מסוף העולם ועד סופו.
נודע בשערים בעלה – זו מיכל, שהצילה דוד מן המיתה.
סדין עשתה ותמכור – זו אמו של שמשון, שנושעו ישראל על-ידו.
עוז והדר לבושה, [ותשחק ליום אחרון] – זו אלישבע בת עמינדב, שראתה ארבע שמחות ביום אחד: אחיה נשיא, ובעלה כהן גדול, ואחי בעלה מלך, ושני בניה פרחי כהונה.
פיה פתחה בחכמה – זו אשה חכמה, שאמרה: ״שמעו שמעו אמרו נא אל יואב קרב עד הנה ואדברה אליך״
(שמואל ב כ׳:ט״ז), שהצילה את העיר בחכמתה, וזו היתה סרח בת אשר.
צופיה הליכות ביתה – זו אשתו של עובדיה, שהצילה בניה ולא עבדו עבודה זרה עם אחאב.
קמו בניה ויאשרוה – זו שונמית, שנקראה: ״אשה גדולה״
(מלכים ב ד׳:ח׳), ומפני מה – מפני שהחזיקה באלישע לאכול.
רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה – זו רות המואביה, שנכנסה תחת כנפי השכינה.
שקר החן והבל היופי – שהניחה אמה ואבותיה ועושרה, ובאה עם חמותה, וקיבלה כל המצוות: תחום שבת – ״אל אשר תלכי אלך״
(רות א׳:ט״ז); איסור יחוד עם איש – ״ובאשר תליני אלין״; תרי״ג מצוות – ״עמך עמי״; עבודה זרה – ״ואלהייך אלהיי״; ארבע מיתות בית דין – ״באשר תמותי אמות״; ״ושם אקבר״ – אלו שני קברות המתוקנות לבית דין, אחד לנסקלים ולנשרפים ואחד לנהרגין ולנחנקין. לפיכך זכתה ויצא ממנה דוד, שריווה להקב״ה בשירות ותושבחות.
לפיכך נאמר: תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה – החזק במוסר, שמרו התורה, ותינצלו מיצר הרע.