×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וְאַתָּ֞ה בֵּֽית⁠־לֶ֣חֶם אֶפְרָ֗תָה צָעִיר֙ לִֽהְיוֹת֙ בְּאַלְפֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִמְּךָ֙ לִ֣י יֵצֵ֔א לִֽהְי֥וֹת מוֹשֵׁ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּמוֹצָאֹתָ֥יו מִקֶּ֖דֶם מִימֵ֥י עוֹלָֽםא׃
But you, Bethlehem Ephrathah, being little among the clans of Judah, out of you one will come forth to Me that is to be ruler in Israel; whose goings forth are from of old, from everlasting.
א. מִימֵ֥י עוֹלָֽם כתר ארם צובה קיים מכאן ואילך.
תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַתְּ בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה כִּזְעֵיר הֲוֵיתָא לְאִתְמַנָאָה בְּאַלְפַיָא דְבֵית יְהוּדָה מִנָךְ קֳדָמַי יִפּוֹק מְשִׁיחָא לְמֶהֱוֵי עֲבֵיד שׁוּלְטַן עַל יִשְׂרָאֵל דִי שְׁמֵיהּ אָמִיר מִלְקָדְמִין מִיוֹמֵי עָלְמָא.
וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה – משמעותו, אף על פי שהיית צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, ועתה [יצא] ממך משיח.
ואמרוֹ וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם ... ... ישב.
ואתה בית לחם אפרתה – שיצא דוד משם שנאמר בו עבדך ישי בית הלחמי (שמואל א י״ז:נ״ח) ובית לחם קרוי אפרת שנאמר בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית מ״ח:ז׳).
צעיר להיות באלפי יהודה – ראוי היית להיות צעיר במשפחות יהודה מפני פסולת רות המואביה שבך.
ממך לי יצא – משיח בן דוד וכה״א אבן מאסו הבונים (תהלים קי״ח:כ״ב).
ומוצאותיו מקדם – לפני שמש ינון שמו (תהלים ע״ב:י״ז).
And you, Bethlehem Ephrathah – from where David emanated, as it is stated: "The son of your bondsman, Jesse the Bethlehemite" (I Sam. 17:58). And Bethlehem is called Ephrath, as it is said: "On the road to Ephrath, that is Bethlehem" (Bereshit 48:7).
you should have been the lowest of the clans of Judah – You should have been the lowest of the clans of Judah because of the stigma of Ruth the Moabitess in you.
from you shall emerge for Me – the Messiah, son of David, and so Scripture says: "The stone the builders had rejected became a cornerstone" (Tehillim 118:22).
and his origin is from of old – "Before the sun his name is Yinnon" (Tehillim 72:17).
ואתה בית לחם אפרתה – היא בית לחם יהודה.⁠א
ממך {לי} יצא – משיח ישראל.
ומוצא⁠{ת}⁠יו מקדם מימות עולם – והוא יהיה יוצא ובא כמו שהיה מוציא ומביא מקדם, כמו שאמר: אתה היית המוציא והמביא (שמואל ב ה׳:ב׳).
מימי קדם עולם – הוא שמו של משיח שֶקדם מימי עולם. וכן הוא אומר לפני שמש ינון שמו (תהלים ע״ב:י״ז).
א. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162, פרמא 2994: ״אפרתה״.
ואתה בית לחם אפרתה – שיצא דוד משם, שנאמר: בן עבדך ישי בית הלחמי (שמואל א י״ז:נ״ח), ובית לחם קרויה אפרת שנאמר: בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית מ״ח:ז׳).
צעיר להיות באלפי יהודה – ראוי היית להיות צעיר במשפחות יהודה, מפני רות המואביה שיצאת ממנה.
ממך לי יצא – משיח בן דוד, וכן הוא אומר: אבן מאסו הבונים {היתה לראש פנה} (תהלים קי״ח:כ״ב).
ומוצאותיו מקדם מימי עולם – שנברא שמו קודם שנברא העולם (בבלי פסחים נ״ד.), שנאמר: לפני שמש ינון שמו (תהלים ע״ב:י״ז), וכן תירגם יונתן: דשמיה אמיר מלקדמין מימי עלמא.
ואתה – חבר השני שמות, אפרת היא בית לחם, כמו: ולא עשו עם בית ירובעל גדעון (שופטים ח׳:ל״ה).
וטעם צעיר – שהיא קטנה.
ממך – כל זה בעבור דוד שהוא ראש המלוכה, על כן ומוצאותיו מקדם – על דוד. והנה ידבר עם בית לחם אפרתה, כי מבני בניך הראשונים, בא מושיע לישראל.
ואתה בית לחם אפרתה – מסב על ואתה מגדל עדר (מיכה ד׳:ח׳) להסב אותו אל אחרית הימים.
צעיר להיות באלפי יהודה – צעיר ושפל בארץ אויביו להיות מושל אפילו באלפי יהודה שבטו, שאף שר אלף לא יהיה בשבטו בגלות.
ממך לי יצא להיות מושל – אף בכל ארץ ישראל באחרית הימים, וממי יצא, מבית לחם יהודה.
ומוצאותיו – הראשונים שיצאו מקדם – מזרע ישי בית הלחמי הוא דוד.
ואתה בית לחם אפרתה – אמר אפרתה להודיע איזה בית לחם וכן ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית מ״ח:ז׳) ואמר בית לחם אשר ליהודה נראה כי בית לחם אחר היה ואמר כנגד בית לחם אתה בית לחם צעיר להיות באלפי יהודה אעפ״י שהיית צעיר באלפי יהודה ממך לי יצא שופט להיות מושל בישראל וזהו המלך המשיח.
ופירוש להיות – להיותך נמנה בערי אלפי יהודה צעיר עתה כנגדם ואע״פ כן ממך יצא לי המשיח כי מזרע דוד שהיה מבית לחם יהיה וזהו שאמר ומוצאתיו מקדם מימי עולם כי מוצאות המשיח בזמנו יאמרו כי מקדם מזמן רב היו מבית לחם זהו דוד כי יש זמן רב בין דוד ובין מלך המשיח. והטועים שאומרים פסוק זה על ישו ואומרים כי נולד בבית לחםא וזהו אל שהוא מקדם מימי עולם, יש עליהם תשובה כי ישו לא משל בישראל אבל הם משלו בו והרגוהו. ומה שאומרים כי מי היה מימי קדם אלא אל הוא שקר כי האל קודם ימי עולם היה והוא אומר כי מקדם מימי עולם היו מוצאתיו, כלומר כי אז יצא והאל קדמון בלי ראשית. ומ״ש מעולם עד עולם אתה אל (תהלים צ׳:ב׳) רוצה לומר מטרם עולם כמ״ש בטרם הרים יולדו (תהלים צ׳:ב׳) וכן מעולם נסכתי (משלי ח׳:כ״ג) בטרם עולם כמ״ש עד לא עשה ארץ וחוצות (משלי ח׳:כ״ו).
ויונתן תרגם כן: ואת בית לחם אפרת וגו׳.
א. בדפוסים צונזר: ״והטועים שאמרו... בבית לחם״.
וכן אמרו: ממך לי יצא להיות מושל בישראל וגו׳.
ובעבור שניבא כפי פירוש האמתי כל הפסוקים האלה לעתיד לבא וגם עתה תתגודדי כפי מה שפירשתיו בראשונה, לכן סמך אליו יעוד מלכות בית דוד כי אחרי שייעד על קדושת ירושלם וממשלתה ותשועת והצלחת עמה בא להודיע המלך אשר ימלוך עליה ויהיה שר הצבא באותה המלחמה ומאי זה שבט או משפחה יהיה, ואמר כנגד בית לחם אשר באפרתה מנחלת יהודה כי בית לחם אחרת היתה בארץ ישראל כמו שזכר ה״ר דוד קמחי עם היות העיר הזה קטן ביישובה ועמה כפי דרך שאר ערי יהודה, עם כל זה ממך לי יצא מי שיהיה מושל בישראל והוא מלך המשיח אשר ימלוך עליהם, וביאר שלא אמר זה לפי שהוא יהיה נולד עתה באותו בית לחם אבל מוצאותיו ומשפחתו משם מקדם מימי עולם. והענין שהיה מזרע דוד אשר נולד בבית לחם ומבית ישי בית הלחמי וכאילו אמר ומוצאותיו של המלך והמושל הזה יהיה מבית לחם מהזמן הקדמון מימי עולם שהם הימים אשר מלך דוד על ישראל.
צעיר – קטן ונבזה.
באלפי – ענין שררה כמו אל תבטחו באלוף (מיכה ז׳:ה׳).
ואתה בית לחם אפרתה – בית לחם שביהודה נקראת אפרת כמ״ש בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית מ״ח:ז׳) ולא זהו בית לחם שבזבולון המוזכר ביהושע.
צעיר להיות וגו׳ – ר״ל אתה משפחת בית דוד הבא מבית לחם מישי בית הלחמי מהראוי היה שתהיה הצעיר והנבזה בכל שרי יהודה וזהו לפי שבאת מרות המואביה.
ממך לי יצא – ומ״מ יצא לי ממך מלך המשיח להיות מושל בישראל.
ומוצאותיו מקדם – בזה יפרש אמריו שאין הכוונה לומר שהמלך המשיח בעצמו יולד בבית לחם אבל מוצאותיו מבית לחם מימים קדמונים מימי דוד המלך אבי המשפחה אם כן מקור מחצבת המשיח הוא מבית לחם ולא הוא בעצמו.
מקדם מימי עולם – כבר התבאר (ישעיהו מ״ג י״ח) שהקודם לפעמים קודם למלת ראשון או מלה מציינת הראשית הבא אחריו, וירמוז למ״ש חז״ל ששמו של משיח קדם לבריאת עולם, ר״ל שתכלית כלל הבריאה הוא השלמת המין האנושי שיהיה באחרית הימים, וכמ״ש (שמואל ב ז׳:ט׳) וזאת תורת האדם ה׳ אלהים ע״ש, כי מלכות ב״ד הולך מהלך השלימות לכלל העולם והבריאה.
ואתה בית לחם – (כבר התבאר בס׳ יחזקאל סי׳ ל״ז), שבעת קץ יתעוררו תחלה עשרת השבטים ועליהם מלך משיח בן יוסף והם יעשו חיל, ושבט יהודה שהם מפוזרים בין העמים חלשים ומועטים ילוו אליהם ויהיו טפלים להם תחת מלכות משיח בן יוסף, עד אח״כ שיקום משיח בן דוד בעז ה׳, ואז יקבלו כולם עליהם מלכות בית דוד, ואז יחדלו המלחמות, כי אליו גוים ידרשו והיתה מנוחתו כבוד, ואלה הדברים באר לנו נביאנו החוזה, ואמר, ואתה בית לחם אפרתה – אשר משם יצא דוד בן ישי בית הלחמי וצמח מלכות בית דוד, צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל – ר״ל עתה אתה עדיין צעיר וקטן משתהיה עם אלפי יהודה הנלוים אליך במדרגה זו שיצא ממך איש המיוחד לי להיות מושל בישראל, אתה עדיין קטן וחלוש שתגבר עם אלפי יהודה אשר עמך על אופן זה עד שאתה תמשול ממשל רב ומלך המשיח היוצא ממך שהוא משיח בן דוד יגבר חיל להיות מושל בישראל ושיהיה מוצאותיו מקדם מימי עולם – והיינו שיתגבר במלכות חזקה כפי מוצאותיו מקדם בימי דוד ושלמה שמלכו מלכות רב ועצום, הנך צעיר לזה חלוש וחסר כח אתה עם אלפי יהודה אשר עמך.
אפרתה – שבקדמות ימיה בהיותה יותר קטנה ממה שהיא היום היתה נקראת אפרתה (בראשית ל״ה:י״ט), ויש להניח שהה״א היא מהשם עצמו מאחר שמצאנוה כבר בראשונה (בדרך אפרתה, שם) ולא הוספה להעדפה כמו ברבלתה (ירמיהו נ״ב:י׳), ואולי מיכה האוהב לשון נופל על לשון הוסיף כאן שם זה הקדמון שמקורו שרש פרה וגם בסופו סימן הנקבות להוראת עשות פרי.
צעיר – לשון זכר מוסב לשם בית (בית לחם).
להיות – נראית כמעותד להיות צעיר, ולהפך מזה ממך לי יצא איש המעותד להיות מושל בישראל; ואולי מושל זה הוא זרובבל שהיה מזרע דוד (דברי הימים א׳ ג׳:י״ט).
ומוצאתיו – ע״ד קורא הדורות מראש (ישעיהו מ״א:ד׳), כן נגזר עליו מימי עולם שמוצָא מושל זה יהיה מבית לחם; ויש להניח גם כן שהנקודה הראויה היא ומוצְאותיו מלשון המוצאות אותם (יהושע סוף סימן ב׳), כלומר קוראותיו ומאורעיו נגזרו מאת האל מימי עולם.
תרגום יונתןמבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) לָכֵ֣ן יִתְּנֵ֔ם עַד⁠־עֵ֥ת יוֹלֵדָ֖ה יָלָ֑דָה וְיֶ֣תֶר אֶחָ֔יו יְשׁוּב֖וּן עַל⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽלא׃
Therefore He will give them up until the time that she who is in labor gives birth. Then the rest of his brothers will return to the children of Israel.
א. עַל⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל =ל,ק ובדפוסים
• א=עַל⁠־בְּנֵ֥י⁠־יִשְׂרָאֵֽל (המקף השני בתיבת משרת) וכך במג״ה
• הערת ברויאר
תרגום יונתןילקוט שמעונימבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן יִתְמַסְרוּן כְּעִדַן יָלֵידְתָּא לְמֵילַד וּשְׁאַר אֲחֵיהוֹן יִסְתַּמְכוּן עֲלֵיהוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
לכן יתנם עד עת יולדה – א״ר יהודה אמר רב אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות הרביעית תשעה חדשים על כל העולם שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה.
לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת
לכן יתנם עד עת יולדה – יתנם ביד אויביהם עד בא העת אשר חלה וילדה ציון את בניה (ישעיהו ס״ו:ח׳) ציון אשר החזיקה עתה חיל כיולדה ועכשיו היא קרויה יולדת
ורבותינו אמרו: מכאן אין בן דוד בא עד שתפשוט המלכות הרשעה ט׳ חדשים על כל העולם כולו אך לפי פשוטו זהו הצעה שפירשתי.
ויתר אחיו – של מלך יהודה כלומר שאר שבט יהודה.
ישובון על בית ישראל – יתחברו עם שאר השבטים והיו לממלכה אחת ולא יחצו עוד לשתי ממלכות (יחזקאל ל״ז:כ״ב).
Therefore, He shall deliver them until the time a woman in confinement gives birth – He shall deliver them into the hands of their enemies until the coming of the time that Zion has felt the pangs of labor and borne her children; Zion, which is now seized by the pangs of labor, is now called a woman in confinement. [I.e., now the labor pains will cease and the redempyion will come about.] But our Sages state that from here we deduce that the son of David will not come until the wicked kingdom spreads over the entire world for nine months (Yoma 10b, Sanh. 98b). But, according to its simple meaning, this is the structure as I explained.
and the rest of his brothers – The brothers of the King Messiah; i.e., the rest of the tribe [of Judah].
shall return upon the children of Israel – Judah and Benjamin shall join the other tribes and become one kingdom, and they shall no longer be divided into two kingdoms.
לכן יתנם – י״י עד עת יולידה ילדה – הקב״ה ימסרם ביד האומות בחטאתם וישיגום צרות כמו האשה כשהיא יולדת שציריה אוחזים אותה עד שילדה הוולד. כמו כן יצר להם לישראל עד שיבוא יום גאולתן.
ויתר אחיו ישובון על בית ישראל – שאר יהודה ישובו מן הגלות עם בית ישראל.
ישובון על ביתא ישר׳ – מגלותם.
ב
{ויתר} אחיו – {י}⁠אספ⁠{ו} יחד זה לזה וישובו ויעלו לציון ברינה.
א. כן גם ברש״י ובר״י קרא פירוש ב׳ (כ״י קירכהיים). בנוסח שלנו: ״בני״.
ב. ליקוט הביאורים על מיכה ה׳:ב׳-י״ג מופיע בכ״י לאחר הביאור למיכה ו׳:ח׳.
לכן יתנם עד עת יולדה ילדה – פתרונו: קודם שיבוא אותו הזמן, יתנם הקב״ה בידי אויביהם עד בוא העת אשר חלה וילדה ציון את בניה (ישעיהו ס״ו:ח׳) – ציון אשר החזיקה עתה חיל כיולדה, ועכשיו היא קרויה יולדה.
ויתר אחיו – של מלך יהודה, כלומר: שאר שבט יהודה.
ישובון על ביתא ישראל – כלומר: יתחברו עם שאר השבטים ויהיו לממשלה אחת, לא יחצו עוד לשתי ממלכות (יחזקאל ל״ז:כ״ב).
א. כן גם ברש״י ובר״י קרא פירוש ג׳ (כ״י פיאבה די צנטו). בנוסח שלנו: ״בני״.
לכןיתן השם לישראל שיעמדו בצרה בעת יולדה, עד שיתחבר זה המושל וקרוביו עם בני ישראל.
ויפת אמר: כי יתנם המשיח. והטעם: יניחם, כדרך: על כן לא נתתיך (בראשית כ׳:ו׳).
לכן – על אשר הוא צעיר ושפל בגולה ואין לו ממשלה לעצור בעמו,⁠א יתן ויניח עמו בגלות בארץ שביו.
עד עת – קץ, שיולדה המצירה בחבליה היא ישראל בגולה, ילדה – ותתרוח.
ועד עת קץ, ששאר אחיו משאר ערי יהודה ישובון לארצם, עם בני ישראל מגלותם, עד אותה העת יהיו צעיר ועמו ביד אויביהם.
א. בכ״י: בעצמו.
לכן יתנם – בעת הישועה יתן האל ית׳ ישראל בצרה ויביאם עד עת יולדה ילדה כלומר יאחזום צירים כצירי יולדה מרוב צרתם כמו שאמר בנבואת דניאל והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא (דניאל י״ב:א׳).
ויתר אחיו ישובון על בני ישראל – יתר אחיו הם שבט יהודה ובנימן שנותרו כשגלו עשרת השבטים וכנוי אחיו על המשיח.
על – כמו עם והם עשרת השבטים כלומר אלה ואלה ישובון על אדמתם ותרגם יונתן בכן יתמסרון בעידן לידתא למילד ושאר אחיהון יסתמכון עליהון בני ישראל ורבותינו ז״ל דרשו בזה ואמרו אין בן דוד בא עד שתפשוט המלכות בעולם תשעה חדשים שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה.
ואמנם אומרו לכן יתנם עד עת יולדה ילדה אפשר לפרש שחוזר למעלה שמפני עצת ה׳ אשר יעץ לקבץ את כל העמים כעמיר גורנה להנקם מהם לכן יתן את ישראל בצרה גדולה כמו היולדה בעת שתלד וכאלו אמר עד שתהיה עתם כעת היולדה כשתלד, וחכמים ז״ל אמרו בפרק קמא דיומא (י, א) אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות הרשעה על כל העולם ט׳ חדשים שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה, ולא תרחיק מאמרם כי אולי גם אותה מהומה ממלחמת האומות תתמיד אותו זמן בדיוק ולא יעשה ה׳ אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים וקבלה זו היתה בידיהם ז״ל מימי הנביאים, והכתוב מורה עליו באומרו עד עת יולדה ילדה שהם תשעה חדשי ההריון. ולפי שעשרת השבטים יבואו ראשונה לארץ ישראל והם יבואו להלחם בנוצרים עם שאר אנשי המזרח והצפון לכן אמר ויתר אחיו רוצה לומר יהודה ובנימין ישובון על בני ישראל שהם עשרת השבטים.
לכן יתנם – הואיל והגדלתי המשפחה ההיא אוסיף עוד לגדלם כי המושל הזה הוא מלך המשיח הוא יכלה את המון גוג שאמר למעלה קומי ודושי וגו׳ וז״ש יתנם עד עת וגו׳ ור״ל הוא יתנם בצרה גדולה עד שיהיו כמו העת אשר היולדה כורעת ללדת שהיא מצירה מאד.
ויתר אחיו – ר״ל הנשארים מהמון גוג מאחיו ובני עמו הם ישובון על בית ישראל להיות נכנעים להם.
יתנם על בני ישראל – כמו ונתתי אותם עליו (יחזקאל ל״ז) שיהיו טפלים לו.
לכן – שיעור הכתוב לכן עד עת יולדה ילדה (ועד עת אשר) יתר אחיו ישובון יתנם על בית ישראל – לכן כל משך הזמן טרם יגמר קיבוץ הגליות שזה נמשל ללידת היולדה, כמ״ש כי חלה גם ילדה ציון את בניה, ועד עת שיתר אחיו של יהודה ישובון לארצם, עד העת ההיא יתנם (לאלפי יהודה) על בית ישראל, ר״ל לכן כל עת שלא יגמר קיבוץ הכללי ולא יהיה עדיין כל גלות יהודה מאוספים בא״י, כל העת ההיא יהיו בית ישראל (שהם עשרת השבטים ומשיח בן יוסף שהוא מהם) העקר, הם יהיו הלוחמים והמושלים ובית יהודה יהיו טפלים להם (כמ״ש ביחזקאל שם, הנני לוקח את עץ יוסף וכו׳ ונתתי אותם עליו את עץ יהודה כמש״פ שם).
יתנם – ה׳ הנזכר למעלה (מיכה ד׳:י״ב), ואליו מוסבים כל הכנוים משם והלאה; ה׳ יתנם ביד אויביהם עד בא העת הנגזר מלפניו שאמו היולדה תלד אותו (את המושל הזה), ובימיו, יתר אחיו – הנותרים מבית דוד, ישובו אתו מן הגולה על – כלומר בראש בני ישראל; ויש גם כן להניח שמלת על יש לה הוראת עם, כמו ויבאו האנשים על הנשים (פרשת ויקהל).
תרגום יונתןילקוט שמעונימבית מדרשו של רס״גרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) וְעָמַ֗ד וְרָעָה֙ בְּעֹ֣ז יְהֹוָ֔הי״י֔ בִּגְא֕וֹן שֵׁ֖ם יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהָ֑יו וְיָשָׁ֕בוּ כִּֽי⁠־עַתָּ֥ה יִגְדַּ֖ל עַד⁠־אַפְסֵי⁠־אָֽרֶץ׃
He shall stand, and shall shepherd in the strength of Hashem, in the majesty of the name of Hashem his God; and they will live, for then he will be great to the ends of the earth.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וִיקוּם וְיִשְׁלוֹט בִּתְקוֹף מִן קֳדָם יְיָ בִּרְבוֹת שְׁמָא דַייָ אֱלָהֵיהּ וִיתוּבוּן מִבֵּינֵי גָלוּתְהוֹן אֲרֵי כְעַן יַסְגֵי שְׁמֵיהּ עַד סְיָפֵי אַרְעָא.
ורעה – ופרנס את ישראל.
וישובו – מן הגליות.
כי עתה יגדל – מלכם עד אפסי ארץ והביאום מנחה אליו בסוסים וברכב.
and lead Heb. וְרָעָה. And lead (וּפִרְנֵס) Israel.
and they shall return Heb. וְיָשָׁבוּ. They shall return now from the exiles.
for then he shall become great I.e., their king.
until the ends of the earth – And they shall bring tribute to him [the Messiah] with horses and chariots.
ועמד ורעה בעוז י״י – ולא כענין שהיו רועים בהבטחת האומות אלא עכשיו ירעו בעוז י״י בגאון י״י ישובו.
כי עתה יגדל עד אפסי מקום ארץ – אני אמרתי לכם יתנם י״י עד עת יולידה ילדה (מיכה ה׳:ב׳) שהוא זמן רחוק, אבל אם ישובו בתשובה עתה יגדל כח י״י לגאלם.
ועמד {ורעה בעז} י״י בג⁠{און שם י״י} אלה⁠{י}⁠ו – ואע״פ שקבעתי את הגאולה לזמן, אם יהו שבים מדרכיהם עתה קודם הזמן ה⁠{?? ?מן לג}⁠אלם {קודם ה}⁠זמן, כעניין שנ׳: וישובו כי עתה יגדל עד אפסי ארץ.
ורעה בעוז ה׳ – לשון רועה. ותרגומו: וישלוט, וישובו עתה מן הגליות, כי עתה יגדל מלכם עד אפסי ארץ.
ועמד ורעה – יהיה רועה ישראל.
בעוז השם וישבו – לבטח.
ואז עמד למשול בם ולרעות אותם בעז – מבטח י״י אשר יבטח בו,
ואז ישובו אליו מעט מעט אז שאר בני מגלותם כלם, ועל ידי שישמעו שמלך מלך ביהודה בירושלים מבית דוד ישובו, ופי׳ ישובון שאמר למעלה ושלא תאמר שישובו קודם שימלוך.
כי עתה – בתחלת מלכותו לאלתר
יגדל עד אפסי ארץ – שיחל המקום לגדלו ולתת פחדו ויראתו על כל העמים אשר ישמעו שמעו ורגזו וחלו מפניו, ולכן יתנו כלם לב לשוב אליו מכל מקומות תפוצותם.
ועמד ורעה – אחר הצרה יעמוד המלך המשיח וירעה את ישראל בעוז י״י.
בגאון שם י״י – במשפט שיעשה האל בגוים ההם בעוזו ובגאונו שהראה להם ויראו ממנו כל אפסי ארץ וירעה את ישראל בהשקט ובבטחה איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ואין מחריד (מיכה ד׳:ד׳) כמו שאמר למעלה זהו שאמר וישבו שישבו בבטחה ובשלום לעולם.
כי עתה יגדל – שם המשיח יגדל עתה אחר משפט הרשעים וכן תרגם יונתן ויסגא שמיה.
ואז המושל הנזכר שיוצא מזרע בית לחם יעמוד וירעה את כולם בעוז ה׳ בגאון אלהיו רוצה לומר בסבת הנקמה שיעשה הש״י באומות שהיא תהיה גאותו וכבודו כמו שאמר (תהלים צג, א) ה׳ מלך גאות לבש לבש ה׳ עוז התאזר, ואז ישבו כולם בארץ כי עתה יגדל המושל הנזכר עד אפסי ארץ.
ואפשר לפרש לכן יתנם שחוזר לענין המושל שזכר שראוי שיהיה תמיד מזרע דוד כי הנה לכן רוצה לומר לאותה סבה שעזבו בני ישראל את בית דוד וסרו מאחריו ויתנם ה׳ בגלותם עד עת יולדה ילדה בצרות ומכאובות רבים ובזה גלה שחרבן השבטים יהיה באותו עון, ואמנם יהודה ובנימין שלא עזבו את דוד מלכם גם כן ילכו בגולה כמוהם ועל זה אמר ויתר אחיו ישובון על בני ישראל כלומר ללכת בגולה כמו שהם הלכו, ועם היות שחכמים ז״ל זכרו ענין משיח בן יוסף שיקום ראשונה כבר אמרו שימות במלחמה, ואולי שהשבטים יראו כי מת גבורם ויאמרו הלא על אשר עזבנו מלכות בית דוד מצאונו הרעות האלה וגם בגלל זה מת המשיח הזה ולכן יתלוננו בצל משיח בן דוד, וייעד הנביא שאותו מושל מבית דוד ימשול בכל העולם עד אפסי ארץ.
ועמד ורעה – בנביאים עם פי׳ הרי״א כתוב וראה והוא שבוש שזהו א׳ מן ט׳ ורעה בקריא ו׳ בישין וג׳ טבין וסימן נמסר בתולים סימן כ״א.
בעז – ב׳ חד חסר וחד מלא והמלא הוא בסוף משלי כך הוא הגירסא הנכונה.
ורעה – ר״ל ינהיג.
בגאון – ענין רוממות.
אפסי – קצות כי בקצוות הארץ היא אפס וכלה.
ועמד ורעה – מלך המשיח הוא ינהיג אותם בעוז ה׳ ר״ל ולא בעוצם ידו כי מה׳ היתה זאת.
בגאון – ברוממות שם ה׳ אלהיו והוא כפל ענין במ״ש.
וישבו – ישראל ישבו בארצם בהשקט ושאנן.
כי עתה – ר״ל בזמן הזה יגדל שמו להתפרסם עד קצות הארץ.
עז, גאון – עז משתתף עם שמות המורים על הגבורה והוא למלחמה, וגאון משתתף עם שמות המורים על התפארת ועל הכח הנסיי למעלה מן הטבע שכח זה יהיה לו משם ה׳ אלהיו, ששם אלהים הבא בכינוי מורה על השראת השכינה עליו, ולא התחבר שם אלהים בכינוי לאדם רק לאנשי הרוח כמו מלך ונביא וכ״ג (כמ״ש בס׳ התו״ה ויקרא סי׳ רנ״ח) ובכח זה ירעה וינהיג את העם.
וישבו – כבר בארתי בס׳ התו״ה תזריע (סי׳ ט״ו) שפעל ישב בא לפעמים על המנוחה. הפך הטלטול והתנועה.
ועמד – אבל אח״כ יעמוד המשיח מבית לחם אפרתה, היינו שיעמוד ויתגבר על האומות, ורעה את ישראל, ומפרש, ועמד בעז ה׳ שיעמוד נגד האומות בכח ה׳, ורעה בגאון שם ה׳ אלהיו בקדושת שם ה׳ ירעה את ישראל (כמ״ש והריחו ביראת ה׳ ולא למראה עיניו ישפוט) וישבו – ר״ל מאז לא לחמו עוד, רק ישבו במנוחות שאננות, וכמ״ש והיתה מנוחתו כבוד, כי עתה וכו׳.
בעז – עז יאמר למי שיש לו לב אמיץ גם כי אין אונים לו; ובאמת השבים מן הגולה ובפרט ראשיהם היו צריכים לאומץ לב בין כל צריהם הסובבים אותם.
בגאון שם וגו׳ – באותה התרוממות שנופחת באדם קריאה בשם ה׳ ועבודתו, או הִקָרֵא בשמו.
וישבו – ישיבת השקט ובטח.
יגדל – שם ה׳, או מושל זה, והראשון נ״ל יותר.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) וְהָיָ֥ה זֶ֖ה שָׁל֑וֹם אַשּׁ֣וּר׀ כִּֽי⁠־יָב֣וֹא בְאַרְצֵ֗נוּ וְכִ֤י יִדְרֹךְ֙ בְּאַרְמְנוֹתֵ֔ינוּא וַהֲקֵמֹ֤נוּ עָלָיו֙ שִׁבְעָ֣ה רֹעִ֔ים וּשְׁמֹנָ֖ה נְסִיכֵ֥י אָדָֽם׃
He will be our peace when Assyria invades our land, and when he marches through our fortresses, then we will raise against him seven shepherds, and eight leaders of men.
א. בְּאַרְמְנוֹתֵ֔ינוּ =א,ק,ש1 ומסורות-א,ל וטברניות ובדפוסים
• ל=בְּאַרְמְנֹתֵ֔ינוּ (כתיב חסר וי״ו)
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וִיהֵי מִבְּכֵן שְׁלָמָא לָנָא אֲתוּרָאָה אֲרֵי יֵעוּל בְּאַרְעָנָא וַאֲרֵי יִדְרוֹךְ בְּבִרְנְיָתָנָא וּנְמַנֵי עֲלָנָא שַׁבְעָא מַלְכִין וּתְמַנְיָא רַבְרְבֵי אֱנָשָׁא.
והקמנו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם – מאן נינהו שבעה רועים, דוד באמצע, ואדם ושת ומתושלח מימינו, אברהם ויעקב ומשה משמאלו, ויצחק להיכן אזל, אזיל וקאי אפתחא דגיהנם ומציל את בניו מדינה של גיהנם, מאן נינהו שמונה נסיכי אדם? ישי, שאול, שמואל, עמוס,א צפניה, צדקיהו,ב אליהו, ומשיח.
א. כן גם בכל עדי הנוסח של הבבלי סוכה נ״ב: בדפוס פרנקפורט (במקום ״עמוס״): ״עמרם״.
ב. כן גם בדפוסים של בבלי סוכה נ״ב:. אולם בכל כתבי היד של הבבלי (במקום ״צדקיהו״): ״חזקיהו״, וכן גם ברד״ק כאן. בדפוס פרנקפורט של ילקוט שמעוני: ״צדקיהו, חזקיהו״.
והיה זה שלום – גמור וקבוע באין הפסק עוד ולא ידמה לשאר התשועות שהיו צרות אחריהן.
אשור כי יבא – הרי כי משמש בלשון אם, אם יבא בארצנו כאשר בא עתה.
והקימונו עליו שבעה רועיםשבעה ושמונה – רבותינו פירשו שמותיהן במסכת סוכה (בבלי סוכה נ״ב:), ואיני יודע מהיכן למדו.
And this shall be peace – A complete and permanent peace, without interruption, and it will not resemble the other redemptions after which there were troubles.
should Assyria come Heb כִּי יָבוֹא. This כִּי serves as "if" – If he comes into our land as he comes now.
we will appoint over them seven shepherds and eight – Concerning the seven and eight, our Rabbis enumerated their names in Tractate Sukkah, but I do not know from where they derived them. [referring to Sukkah 52b]
והיה זה שלום – תמיד. כלומר בדבר זה יהיה שלום לנו שלום מאשור.
אשור כי יבוא בארצנו – פתרונו אשור שהיה נהוג תמיד לבא ולדרוך בארמנותינו.
והקמונו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדםא – קצינים. ורבותינו פירשו אותם במסכת סוכה (בבלי סוכה נ״ב:) מי הם.
א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777 חסר: ״נסיכי אדם״.
והיה זה שלום אשור כי יבוא ב⁠{ארצנו} וכי {ידרך בארמנ}⁠תינו – פת׳: מעתה יהיה זה שלום, אשורא שהיה רגיל לבא בארצינו ול⁠{דרוך ב}⁠ארמנו⁠{תינו, מכאן וא}⁠ילך: והקימנו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם – ובמסכ׳ סוכה (בבלי סוכה נ״ב:) מפורשים מי הם.
א. בכ״י נכפלה בטעות: ״כי יבא בארצינו״, ויש על המלים סימני מחיקה.
והיה זה שלום – פתרונו: והיה – מכאן ואילך מדבר זה שלום לנו מאשור שהיה רגיל לבוא עלינו ולדרוך בארצינו ובארמנותינו.
שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם – רבותינו פירשו שמותם במסכת סוכה (בבלי סוכה נ״ב:).
והיה זה שלום – לא יפחד אנוש מאשור אם יבא בארצנו.
ועוד: והקמונו עליו – והטעם: אם רצה אשור לבוא בארצינו, יקומו שרי זה המושל רבים.
שבעה – גם שמנה, כדרך: תן חלק לשבעה וגם לשמונה (קהלת י״א:ב׳). והטעם כפול, כי נסיכים כמו רועים, והנה אינם חמשה עשר.
והיה זה שלום – דבר זה שיהיו לאגדה אחת יהיה לשלום בינותם.
שאשור כשיבא בארצנו – כמתחלה לטרף טרף כאריה בעדר יתחברו עליו כלם באגדה אחת.
והקמנו עליו שבעה רעים – לגרשו.
ושמנהנסיכים מושלים באדם – ולא כבראשונה שהיו ישראל חלוקים ושמחים איש במפלת חבירו והיו אילו מועטים לעצמם ואילו מועטים לעצמם מלעמוד כנגדו.
שבעה... ושמנה – כמו תן חלק לשבעה וגם לשמנה (קהלת י״א:ב׳) ולאו דוקא.
והיה זה שלום אשור כי יבא – תחת הפחד שאנו מפחידים בזמן הזה מאשור שיבא בארצנו.
וכי ידרוך בארמנותינו – זה יהיה שלום לנו מכל פחד שלא נפחד עוד עד עולם ופי׳ זה שלום על המשיח כי הוא יהיה סבת השלום כמו שאמר ודבר שלום לגוים (זכריה ט׳:י׳) או פי׳ זה שלום יהיה שלא יבא עוד אויב בארצנו כמו שהוא רגיל לבא היום.
והקימונו עליו – פי׳ על האויב אם יבא בזמן ההוא כמו שבא בזמן הזה מלך אשור אם יבא אז נקים עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם כלומר שיעמדו נגד האויב ויכוהו והרועים והנסיכים יהיו שרי המלך המשיח שיהיו רועי ישראל במצותו ונסיכים ממונים עליהם ומה שאמר שבעה שמונה כמו תן חלק לשבעה וגם לשמונה (קהלת י״א:ב׳) כלומר רועים רבים ונסיכים ורועים ונסיכים ענין כפול במלות שונות כי הרועים הם הנסיכים.
ויונתן תרגם: ונמני עלנא שבעה מלכין ותמניא רברבי אנשא ואני תמיה איך תרגום עליו עלנא ויתכן לפרש עליו כמו עם רוצה לומר עם מלך המשיח וכן ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳:כ׳) ורבותינו ז״ל אמרו מאן ננהו שבעה רועים דוד באמצע שת וחנוך ומתושלח בימינו אברהם ויעקב ומשה משמאלו ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי שאול ושמואל עמוס וצפניה חזקיה אליהו ומשיח.
והיה זה שלום – מבואר בארוכה בספר יוסיפון (פרק כ״ב) כי זה יעוד פשוט על מתתיהו ובניו, כי אלו היו הראשים.
וגם אמרו והקמנו עליו – כלומר עמו, כי עם מתתיהו היה יהודה ויתר אחיו הגבורים שם, שהיו חמשה בנים למתתיהו ועמם זקנים וגבורים מישראל, שנתחברו עם אלה רבים.
ולכן אמר שבעה ושמנה – כלומר רבים ורבים.
ושנה שמם לקרוא רעים ונסיכים, כמו ששנה שמות מושל ושופט, כי כן היו אלה, כי שם לא היה מלך כמו דוד ושלמה וזולתם, כי כלם היו כהנים עובדי עבודת המקדש. רק לסבת כבוד השם לבשו כלי מלחמות והיו רועים ומושלים בעמנו להצילם מיד החיה השלישית.
ואין קושיא כי לא נזכר בספר יוסיפון כי מתתיהו ויהודה יצאו מבית לחם (מיכה ה׳:א׳), כי אין חובה שיכתב הכל, כי הסופרים הכותבים המאורעים רבים ורבים, וכמה שנויים ותוספות וגרעונות בין כותבי דברי הימים ובין כותב ספר מלכים, וזולת זה בין נביא ונביא ואם הם כענין אחד, וכדאי מיכה לסמוך עליו, כי מבית לחם יצאו.
וששלום ואמת יהיה בימיו עד שכבר יבוא אשור בארץ ישראל ולא יפחדו פן יבא להלחם וזהו והיה זה שלום אשור כי יבא בארצנו וגו׳, ולא די שיהיה אשור בשלום עמנו אבל גם הוא יהיה נכנע ונכבש תחת ישראל ועל זה אמר והקמונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם שמלת עליו חוזר לאשור שזכר שישימו ישראל נציבים בארצם שבעה רועים והם המנהיגים בדבר המשפט ושמנה נסיכי אדם שהם החורים והסגנים שיהיו מושלים בארץ אשור מתחת ידי אשור.
אשור כי יבא – בספרים מדוייקים מלא וא״ו ואל״ף וכן ראוי ע״פ המסורת דפרשת בהעלותך.
ידרוך – מלשון דריכה והלוך.
בארמנותינו – מלשון ארמון והיכל.
נסיכי – ענין שררה.
אדם – רצה לומר חשובים.
והיה זה שלום – פרסום שמו יהיה סבת השלום אף אשור כי יבוא בארצנו וגומר לא יהיה נעדר השלום כי לא יבא למלחמה כמו לשעבר כי בהכנעה יבוא.
והקמונו עליו – אנחנו נמשול בארצו ונקים עליו נציבים מתחת ידינו.
שבעה רועים – ר״ל מנהיגים את העם להורותם הדרך.
נסיכי אדם – בני אדם מושלים על העם.
(ד-ה) והיה וכו׳, ר״ל כי עתה יגדל עד אפסי ארץ וזה יהיה ע״י שלום, שגדולת מלך המשיח תתפשט עד אפסי ארץ ולא ע״י מלחמות רק בכח השלום, וזה עצמו תהיה גדולתו שלא יצטרך למלחמה כי כל העמים יקבלו תורתו ודתו ומלכותו עליהם, ושיעור הכתובים והיה זה שלום והציל מאשור כי יבוא בארצנו – שהשלום יצילנו אז מאשור שלא נצטרך ללחום נגדו כמקדם, כי השלום שיהיה אז יציל אותנו מאשור, כי יכנע תחתינו וידרוש ברית שלום, ומ״ש אשור כי יבא בארצנו וכו׳ עד ואת ארץ נמרוד בפתחיה – הוא מאמר מוסגר, ר״ל עד עתה קודם שיעמוד משיח בן דוד בעוד ימלוך משיח בן יוסף הוצרכנו למלחמה כל ימי מלחמת גוג ומגוג, ואם אשור בא בארצנו עד עתה, או גם כשדרך בגבולנו – הוצרכנו להקים עליו שבעה רועים שילחמו אתו, והם רעו את ארץ אשור בחרב עד שהוצרכו לחרב ומלחמה, וגם רעו את ארץ נמרוד (שהוא מדינת בבל שנמרוד היה שם המלך הראשון) בפתחיה שהוצרכו ללכת עד פתח ארצם ולרעותם ולשברם שם ע״י מלחמה ומצור, אבל עתה לא יהיה כן רק והיה זה שלום והציל ר״ל השלום יציל אותנו מאשור כי יבא בארצנו. ובענין השבעה רועים ושמונה נסיכים, כבר יש פי׳ רבים במפו׳, וי״ל עוד שרמז על זמן הקודם, שמעת שהחל האויב לקצות בישראל שזה היה בימי יהואחז בן יהוא (מלכים ב י״ג ז׳) עד שבא מלך אשור והגלם בימי הושע בן אלה, היו שמונה נסיכים ר״ל מלכים לעשרת השבטים, והם יואחז יואש בנו ירבעם בנו זכריה בנו מנחם פקחיה פקח הושע הם שמונה (כי שלום נהרג תיכף ואינו מן החשבון) ואח״ז היו שבעה רועים מבית יהודה, יחזקיה מנשה אמון יואחז יהויקים יכניה צדקיה, גם יל״פ על לעתיד, שכפי נבואת יחזקאל שנבא על מלחמות גוג ומגוג בסי׳ ל״ב ובסי׳ ל״ח, הנה לפי מה שנבא על המלחמה בסי׳ ל״ב שאשור יבא אז על א״י לעשות מלחמה עם אדום כמו שפרשתי שם, יבואו אז שבעה רועים, שהם מצרים, עילם, משך, תובל, אדום, נסיכי צפון, צידוני, והמלחמה שנבא עליה בסי׳ ל״ח יש שמונה נסיכים, והם גוג נשיא ארץ המגוג, משך, תובל, פרס, כוש, פוט, גומר, בית תוגרמה, ושם בארתי שפעם א׳ יבא אל הארץ ולא יכנס אל ירושלים ועל זה אמר כי יבא בארצנו ופעם א׳ יבא עד ירושלים ועל זה אמר וכי ידרוך בארמנותינו.
זה – דבר זה שיגדל שם ה׳ או שיגדל המושל יהיה סבת שלום, מ״מ אם אשור יעיז פניו ויבוא להלחם בנו גם כי לא התגרנו בו, יִמָצְאו בתוכנו שבעה או שמונה רועים ונסיכים שיצאו בראש עמנו להלחם בו; ושבעה מגזרת שובע, ושמונה מגזרת שומן, שניהם להוראת רבוי.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) וְרָע֞וּ אֶת⁠־אֶ֤רֶץ אַשּׁוּר֙ בַּחֶ֔רֶב וְאֶת⁠־אֶ֥רֶץ נִמְרֹ֖ד בִּפְתָחֶ֑יהָ וְהִצִּיל֙ מֵֽאַשּׁ֔וּר כִּֽי⁠־יָב֣וֹא בְאַרְצֵ֔נוּ וְכִ֥י יִדְרֹ֖ךְ בִּגְבוּלֵֽנוּ׃
They will break the land of Assyria with the sword, and the land of Nimrod in its gates. He will deliver us from the Assyrian, when he invades our land, and when he marches within our border.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְיִרְעוּן יַת אַרְעָא דְאַתּוּר בְּחַרְבָּא וְיַת אַרְעָא נִמְרוֹד בִּתְקוֹף כְּרַכָּהָא וִישֵׁיזְבִינָנָא מֵאַתּוּר דְלָא יֵעוֹל בְּאַרְעָנָא וְלָא יִדְרוֹךְ בִּתְחוּמָנָא.
ורעו את ארץ אשור – וירוצצו כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב׳:ט׳).
ואת ארץ נמרוד – היא בבל.
בפתחיה – בשערי מדינותיה.
And they shall break the land of Assyria Heb. יְרָעוּ. And they shall break, similar to "You shall break them (תְּרֹעֵם) with an iron rod" (Tehillim 2:9).
and the land of Nimrod – That is Babylon.
at its gates Heb. בִּפְתָחֶיה, at the gates of its provinces.
ורעו את הארץ בחרב – הם ישברו את ארץ יושבי אשור בחרב וגם ישברו את ארץ נמרוד בפתחיה – והם ערים המוטבות שבהם.
פתחיה – פורט בלעז.
{ורעו –} לשון ש⁠{בר}, כמו: תרועם בשבט ברזל (תהלים ב׳:ט׳).
בפתחיה – ויבואו פתחי ?? לבבל ל?? ??תם.
ורעו את הארץ אשור בחרב – שהיה רגיל להכות את שופטי ישראל בשבט. כמו שנאמר למעלה: בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל (מיכה ד׳:י״ד). וגם אני אמנה עליו אותם שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם (מיכה ה׳:ד׳), שיכו אותם בחרב.
ואת ארץ נמרוד – היא בבל.
ורעוא – לשון שבר, כמו: תרועם בשבט ברזל (תהלים ב׳:ט׳).
בפתחיה – בשעריה.
א. כן בפסוק. במהדורת עפפנשטיין: ״ירעו״.
ורעו – דרך משל, כי ימלכו עליהם בחזקה.
וארץ נמרוד – היא בבל.
בפתחיה – על החרב, כמו: והמה פתיחות (תהלים נ״ה:כ״ב).
ויש אומרים: בפתחי הארץ, והנה יצילו מאשור.
ורעו את ארץ אשור בחרב – אילו הרועים.
ארץ נמרוד – היא נינוה ורסן וכלח ורחובות עיר, שכלם לאשור הוא, כדכתיב מן הארץ ההוא יצא אשור (בראשית י׳:י״א) יצא נמרוד לאשור.
בפתחיה – עד השער ילחמו בם.
והציל – מלך דוד את עמו, מאשור.
ורעו – אלה הרועים ירעו את ארץ אשור בחרב ופי׳ ורעו ושברו כמו ורעו דליותיו (ירמיהו י״א:ט״ז) ירעוך קדקד.
ואת ארץ נמרוד – הוא בבל כמו שכתוב ותהי ראשית ממלכתו בבל (בראשית י׳:י׳) וזכר אשור ובבל לפי שהם החריבו את ארץ ישראל והם יחריבום.
בפתחיה – בחרבותיה כמו והמה פתיחות (תהלים נ״ה:כ״ב) שפירושו חרבות רוצה לומר כי בכלי מלחמתם יהרגום ותרגם יונתן בפתחיה בתוקף כרכהא.
והציל – המלך המשיח יצילנו בהחריבו ארץ אשור ובבל עם נסיכיו ושריו שלא יצא עוד אויב מן הארץ ההיא שיבא בארצנו ושידרוך בגבולנו ומלת כי במקום שי״ן השמוש כמו כי נתן לצבאך לחם (שופטים ח׳:ו׳) כמו שנתן.
ואולם הפליג זה הנביא לזכור אשור פעמים רבות, לפי שזאת החיה השלישית כבשו כל ארץ אשור וגבול נמרוד שהיה ראש אשור כמו שמפורש בתורה (בראשית י׳:י״א). וידוע כי החיה השנית כבשו ארץ אשור שאחד מראשם בבל, וזאת החיה השנית היתה אוהבת ישראל, ואז נכנעו בני אשור תחת ישראל. ובקום החיה השלישית שהיתה שונאה לישראל והשחיתה החיה השנית, ומשלה על כל ארץ אשור, אז יצאו בני אשור להנקם עוד מעמנו והיו חרוצים עם בני יון להשחית ישראל, ובפרט עם אנטיוכוס. ובכלל כי על זאת ההצלחה והתשועה שהיתה לעמנו עד שנשאר ירושלים שלא נחרבה וגם שב בית המקדש לכבודו, תחת אשר חללוהו אנטיוכוס וחבריו, ועשו חג חנוכה המפורסם לנו שמונה ימים כאחד הימים טובים, כי זאת התשועה היתה יותר גדולה מן התשועה שהיתה בימי חזקיה, וגם קרוב לתשועה והצלחה שהיו לנו בימי זרובבל ונחמיה. הנה הרחיבו והאריכו ארבעה נביאים שזכרנו (אבן כספי מיכה ד׳:י״א), ועדיין לא האריכו כראוי לפי מה שכתוב ביוסיפון.
ואומר, כי אמרו בפתחיה – כנוי היא לחרב, כטעם והמה פתחות (תהלים נ״ה:כ״ב), לפי חרב (יהושע י׳:ל׳).
והרועים והנסיכים הם ירעו את ארץ אשור בחרב ואת ארץ נמרוד שהיא בבל כמ״ש (בראשית י, י) ותהי ראשית ממלכתו בבל ירעו אותה בפתחיה שפירשו המפרשים בחרבותיה מלשון והמה פתיחות (תהלים נה, כב), או שאמר בפתחיה שבפתחי שערים בעיר ירעו וינהיגו את הארץ בפרסום ובזה האופן מלך המשיח הנזכר יציל את ישראל מאשור אם יבא בארצנו ואם ידרוך בגבולינו. וה״ר אברהם אבן עזרא פירש והקמונו עליו שבעה רועים שאם יבא אשור בארצנו ובארמנותינו נקים עליו להלחם בו רועים רבים ונסיכי אדם מישראל משרי זה המושל, וענין שבעה ושמונה מלשון רבוי על דרך תן חלק לשבעה וגם לשמונה (קהלת יא, ב) ושלכן אמר ורעו את ארץ אשור בחרב שיעשו אותם מלחמה וינצחום, ואינו נכון כי הנביא בא ליעד בשלום לא במלחמה, ומזה תדע ענין אמתי והוא שבאחרית הימים אשור ובבל יהיו בשלום עם ישראל ויבואו לארצם ויעברו בגבולם בשלום מפני שתהיה ירושלם ומלכה מושלים בכפה ומטרופולין עליהם כמו שזכרתי למעלה ולא אמר כזה באדום לפי שהוא היה ראש האויבים שיכרת מני ארץ ואין שלום אמר ה׳ לרשעים, וכבר העידו הנביאים האחרים גם כן על זה כמו שהעירותי עליו בפירוש ישעיהו בפסוק קרבו גוים לשמוע, והותרה בזה השאלה הד׳ שלכן לא זכר בזה אדום:
ורעו – ינהיגו.
בפתחיה – מלשון פתח.
ורעו – הם ינהיגו את ארץ אשור בחרב ר״ל יהרגו בחרב את המסרב על הנהגות׳.
ארץ נמרוד – היא בבל כמ״ש בנמרוד ותהי ראשית ממלכתו בבל וגומר (בראשית י׳:י׳).
בפתחיה – ר״ל ינהיגום בפרסום בפתחי שערי העיר.
והציל מאשור וגו׳ – ר״ל במה שיעמיד מלך המשיח באשור נציבים מבני ישראל בזה יציל את ישראל מאשור אשר יבוא בארצינו כי לפי שיהיה אימת הנציבים עליהם לא יבואו למלחמה כ״א להראות הכנעה.
ורעו – ירוצצו כמו תרועם בשבט ברזל.
בפתחיה – בפתחי הארץ, שתהיה פתוחה לפניהם.
והציל – מוסב על השלום שנזכר למעלה מציירו כעצם מופשט, והוא יציל מאשור.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ורעו וגו׳ – באופן אחר ממה שרועים אותנו; ואולי ורעו זה הוא מלשון רציצה כמו ירעוך קדקד (ירמיהו ב׳:ט״ו), רש״י ורד״ק.
בפתחיה – בבואם בפתחי שערי ארץ נמרוד שהיא בבל; או הראוי בפתחיהם וחסרה המ״ם וגם התג המורה עליה, והוא מלשון והמה פתיחות (תהלים נ״ה:כ״ב) והוא כפל ענין בחרב, וכנוי בפתחיהם מוסב אל הרועים והנסיכים.
והציל – את ארצנו.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) אוְהָיָ֣ה׀ שְׁאֵרִ֣ית יַעֲקֹ֗ב בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּטַל֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔הי״י֔ כִּרְבִיבִ֖ים עֲלֵי⁠־עֵ֑שֶׂב אֲשֶׁ֤ר לֹֽא⁠־יְקַוֶּה֙ לְאִ֔ישׁ וְלֹ֥א יְיַחֵ֖ל לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
The remnant of Jacob will be in the midst of many peoples, like dew from Hashem, like showers on the grass, that don't wait for man, nor wait for the sons of men.
א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וִיהֵי שְׁאָרָא דְבֵית יַעֲקֹב בְּגוֹ עַמְמִין סַגִיאִין כְּטַלָא קֳדָם יְיָ וְכִרְסִיסֵי מַלְקוֹשָׁא דִי עַל עִסְבָּא דִי לָא מוֹרִיךְ לֶאֱנָשָׁא וְלָא מַכְתַּר לְבַר אֱנָשָׁא.

רמז תקנג

והיה שארית יעקב וגו׳ כטל מאת ה׳ – בוא וראה שכל ברכות שברך יצחק את יעקב מלמטה כנגדם ברכו הקב״ה מלמעלה. יצחק אמר משמני הארץ והקב״ה ברכו בתבואה שנאמר ונתן מטר ארצך וגו׳. יצחק אמר דגן ותירוש והקב״ה אמר לו ויען ה׳ ויאמר לעמו הנני שולח לכם את הדגן והתירוש. יצחק אמר יעבדוך עמים והקב״ה אמר והיו מלכים אומניך. יצחק אמר הוה גביר לאחיך והקב״ה אמר לו ולתתך עליון, הא למדת שכל ברכות שברך יצחק את יעקב מלמטה הקב״ה ברכו מלמעלה, ואף רבקה אמו ברכתו כנגדו שנאמר יושב בסתר עליון (וכן הוא אומר) [וכך אמרה לו] כי מלאכיו יצוה לך, כיון שאמרה לו בלשון הזה הסכים הקב״ה וברכו שנאמר יקראני ואענהו, וכי מאחר (שבלבו של הקב״ה לברכו) [שברכו הקב״ה] ואמו, אביו למה חזר וברכו שנאמר ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו, אלא שראה יצחק ברוח הקדש שעתידין בניו להגלות בין האומות אמר לו בוא ואברכך ברכת גליות שיחזור הקב״ה ויקבצך מן האומות, ומה הם הברכות בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע, בשוט לשון תחבא לשוד ולכפן תשחק, לכך נאמר ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס (ברמז קט״ז).
כטל מאת י״י – שאין בא לעולם ע״י אדם ולא יבקשו פני אדם עליו כך לא יקוה ישראל לעזרת איש כי אם בי״י.
like dew sent by the Lord – which does not come to the world through man, and people do not ask for it, so Israel will not hope for the help of man, but for the Lord.
והיה שארית יעקב בגוים אשר לא יקוה לאיש – כמו טל ורביבים שאינם בידי אדם, ואין לקוות ולייחל שירדו על ידם, כמו כן ישראל שהם עתה תחת ידי האומות ומקווים לעזרתם, מיכן ואילך יקוו וייחלו לעזרת י״י.
והיה שארית יעקב וג׳ אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם – שיא⁠{?? ?? ימלאו ה}⁠עבים, ועל הארץ יריקו ואזרע את אדמתי בעונת ירידת המטר. אלא פתאם יבא אל היכל {האדון אשר אתם מ}⁠בקשים (מלאכי ג׳:א׳).
פ״א: אשר לא יקוה לאיש – להיות מושל עליו כי מפתח {?? ?? ?? ?? ?? מ}⁠ושלים ביצי?? ?? ??.
ע״א לעיל:
ולא ייחל לבני אדם – יבטח בשם י״י וישען באלהיו (ישעיהו נ׳:י׳), וכפל מלה הוא, {ייחל} כמו: וייחל {עוד ש}⁠בעת ימים (בראשית ח׳:י״ב).
והיה שארית יעקב – אותם שגלו בקרב עמים רבים.
כטל מאת ה׳ – שאין בא לעולם על ידי אדם. ולא יבקשו פני אדם עליו, כך לא יקוה ישראל לעזרת איש כי אם בה׳.
ור׳ מנחם ב״ר חלבו פתר: והיה שארית יעקב – כשיצאו מקרב {עמים} רבים, לעת הגאולה, כטל מאת ה׳ – שנופל בפתאום, שלא יקוה איש עליו באיזו שעה נופל, כן תבוא להם הישועה פתאם.
והיה שארית יעקב – אותם שלא יכלו, שהתחברו עם בית הלחמים, כי יהיה מקומם רחוק, כי עודם בגלות.
כטל מאת י״י – והטעם: שיבטחו על השם לבדו, ולא על מלכי הגוים שהם בארצם. כמו הטל שאינה ברשות אדם רק ביד השם.
או: ילמד ישראל העמים לקרוא בשם י״י ויהיו בקרבם, כדרך: אהיה כטל לישראל (הושע י״ד:ו׳).
וכל גויא לא יקוה לאיש.
א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: מי.
ואם תאמר איך יניחום הגוים אשר הם בקרבם לשוב לארצם, לכך נאמר: והיה שארית יעקב – הנשארים שלא יצאו עדיין
בקרב עמים רבים – שהם בארצם אע״פ שהם מועטים.
כטל... וכרביבים – היוצאים מאת י״י,
אשר לא יקוה לאיש – שלא יעכב על ידו מלבוא, כן יצאו הם מביניהם מאת י״י, בעל כרחם, ולא יקוו להם שיתנו להם רשות, שלא יעכבו על ידם לצאת. והוא לשון שארית ולשון עמים רבים.
והיה שארית – אותם שישארו אחר שיצרפו כמו שאמרו וצרפתים כצרוף הכסף וגו׳.
בקרב עמים רבים – שיאספו על ירושלם עם גוג ומגוג ויהיו ישראל ביניהם כטל מאת י״י כי הטל בא מאת י״י מן השמים והמקוה לו לא יקוה לאיש שיביאנו לו אלא לי״י יקווה כי הוא הממטיר והמביא לארץ הטל והמטר כן ישראל בישועה ההיא לא יקוו אלא לאל יתברך כי הוא המושיעם ואין זולתו מושיע כי הם יהיו עם מעט והעמים הנאספים עליהם יהיו רבים ומי יוכל להושיעם בלתו ותרד ישועתו להם כאשר ירד הטל על האדמה ואמר אחר כן כרביבים עלי עשב כי הרביבים הם המטר הרב והעשב גדול מהדשא כן יהיו הם הולכים וגדלים וטובו להם הולך וגדל.
יקוה לאיש, ייחל לבני אדם – כפל הענין במלות שונות.
והיה שארית יעקב וגו׳ עד סוף הנבואה. הנר״ל בפירוש הפסוקים האלה הוא בא׳ מב׳ דרכים. הראשונה, שבא הנביא בזה להגיד שארית יעקב שישארו בגלותם יהיו בקרב העמים הרבים אשר יבואו על אדמת הקדש להלחם אלו באלו בתוקף אותה צרה כטל מאת ה׳ וכרביבים שהם הגשמים הגסים והרבים שירדו על העשב שאותו הטל והמטר לא יבא בסבת אדם כי אם מהשם הנותן מטר על פני ארץ, כן שארית יעקב לא יבקש אז מצרים לעזרה ולא אשור ולא שום אומה אחרת באותה צרה כי לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם שיצילהו ויושיעהו אבל יחל ישראל אל ה׳ כי עם ה׳ החסד והרבה עמו פדות ובו ישימו בטחונם ולא בבני אדם, ולא יהיה לבד בטחונם בו יתברך להמלט ולהשגב באותה צרה אבל יהיה גם כן להלחם באויביהם ולעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים שאף על פי שהם שארית יעקב שנשארו מעט מהרבה הנה אותו שארית ישראל שנשאר בגוים יהיה בקרב אותם העמים הרבים הבאים למלחמה כאריה בבהמות יער וככפיר בעדרי צאן שהנה יגבר האריה ההוא בהיותו יחידי על רבוי אותם הבהמות ועדרי צאן:
והדרך השני מהפירוש הוא שייעד הנביא שבאחרית הימים יהיה שארית יעקב בערך עמים רבים והם אוהביו אשר לא הרעו אבל הטיבו עמו כמו שאמר (ישעיה סו, כ) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים, יהיה ישראל לאותם העמים שהטיבו עמהם אוהב טהר לב ומועיל מאד כטל מאת ה׳ וכרביבים עלי עשב שהם מועילים לעשבים מאד ומגדלים אותם לא לתקות תועלת ושכר כי אם בטבע ההטבה וזהו אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם, ומסכים לזה אמרו בבראשית רבה (פדר״א פל״ד) שהטל סימן לתחיית המתים שנאמר (ישעיה כו, יט) כי טל אורות טלך דבר אחר מפני שהטל סימן ברכה כן יהיו ישראל בעולם.
כרביבים – הוא המטר החזק כמו וימנעו רביבים (ירמיהו ג׳:ג׳).
ייחל – מלשון תוחלת ותקוה.
בקרב עמים רבים – הוא גוג והמלכים אשר עמו.
כטל מאת ה׳ – ר״ל אז לא יתלו בטחונם בעכו״ם אלא יתלו בטחונם בה׳ כמו בטחון ירידת הטל שהוא מה׳ לבד וכן בטחון הרביבים אשר המקוה להם לא יקוה לאיש שהוא יורידו לפי שאין ביד אדם כן אז לא יקוה למי רק לה׳.
ולא ייחל וגו׳ – הוא כפל ענין במ״ש.
לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם – יש הבדל בין תקוה ובין יחול, המיחל ממתין על דבר ודאי, כמו המיחל לאור היום שבודאי יבא או על ההבטחה, והמקוה מצפה על דבר בלתי ברור וכמ״ש כי טוב קויתי ואיחלה לאור (איוב ל׳ כ״ו), ועמ״ש ישעיה נ״א ה׳, תהלות ק״ל ה׳. ויש הבדל בין איש ובין אדם, שאיש כולל כל יש ונמצא, ואדם שם המיוחד אל האדם לבדו (כמ״ש בחבורי התו״ה ויקרא סי׳ י׳). והנה היחול יהיה גם אז כמו שמיחל שתזרח השמש בבקר וירדו הגשמים וכדומה, רק שלא יהיה לבן אדם, שלא יצטרך עזרת אדם, אבל התקוה לא יהיה גם לאיש ר״ל לשום יש ונמצא, רק לה׳ לבדו.
והיה שארית יעקב – גם השארית אשר ישארו אז בקרב העמים ולא ילכו לא״י יהיו דומים כטל מאת ה׳ – ר״ל שלא יהיו כמו עתה שמקבלים השפע באמצעות העמים אשר הם בתוכם רק יהיו כטל הבא מאת ה׳, וגם ידמו כרביבים עלי עשב שהם מצמיחים את העשב והם אין מקבלים ממנו תועלת, כן ישפיעו טוב וחסד להעמים אשר הם בתוכם והם לא יקבלו מהם דבר, כי לא יקוו לאיש להשיג ממנו טוב וחסד, כי ישיגו כל שפעם מאת ה׳ בבלי אמצעי.
יקוה – הַמְקַוֶה, ע״ד ויאמר ליוסף, ויגד ליעקב (פרשת ויחי), האומר והמגיד, או מוסב לשם עשב; או היה ראוי להנקד יִקָוֶה יִיָחֵל מבנין נפעל, והראשון נ״ל יותר.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) אוְהָיָה֩ שְׁאֵרִ֨ית יַעֲקֹ֜ב בַּגּוֹיִ֗ם בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּאַרְיֵה֙ בְּבַהֲמ֣וֹת יַ֔עַר כִּכְפִ֖יר בְּעֶדְרֵי⁠־צֹ֑אןב אֲשֶׁ֧ר אִם⁠־עָבַ֛רג וְרָמַ֥ס וְטָרַ֖ף וְאֵ֥ין מַצִּֽיל׃
The remnant of Jacob will be among the nations, in the midst of many peoples, like a lion among the animals of the forest, like a young lion among the flocks of sheep; who, if he goes through, treads down and tears in pieces, and there is no one to deliver.
א. ‹פפ› ל=אין פרשה
ב. בְּעֶדְרֵי⁠־צֹ֑אן =א (תיבה מוקפת)
• ל=<בְּעֶדְרֵי צֹ֑אן> (חסר מקף)
• הערת המקליד בגירסה 4.16.
ג. אִם⁠־עָבַ֛ר
• ל=אִם עָבַ֛ר (חסר מקף) וכן בהקלדה
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וִיהֵי שְׁאָרָא דְיַעֲקֹב בְּעַמְמַיָא בְּגוֹ עַמְמִין סַגִיאִין כְּאַרְיָא בִּבְעִירָא בְחוּרְשָׁא וּכְלַיְתָא בְּעֶדְרֵי עָנָא דְאִם יַעֲדֵי וְיִרְמוֹס וְיִקְטוֹל וְלֵית דִי מְשֵׁיזִיב.
והיה שארית יעקב – אותו שארית שאמר הקב״ה לאליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים והם אותם שהופרשו בימי גדעון בשעה שאמר אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת הנה אנכי מציג, אמר לו הקב״ה אני כתבתי אהיה כטל לישראל ואתה אמרת על כל הארץ חורב, אני איני עושה מנין, שאין כתיב ויעש אלהים כן אלא ויהי כן מעצמו היה, אבל כשאמר והנה חורב על הגזה לבדה מיד ויעש אלהים כן, אמר לו הקב״ה רב העם אשר אתך הורד אותם אל המים אותם שכרעו על ברכיהם לשתות רוצה ולא רוצה היה משתחוה לעו״א, אמר לו הקב״ה בשלש מאות איש המלקקים אושיע את ישראל ועליהם הוא אומר והשארתי בישראל, ועליהם הוא אומר והיה שארית יעקב וגו׳ כטל מאת ה׳ שהטל סימן לתחית המתים יחיו מתיך.
דבר אחר: והיה שארית יעקב – א״ר פנחס בר חמא אמרו ישראל כטל אתה עושה אותנו, אמר להם כשאתם עושים רצונו של מקום כשם שהטל אין בריה שולטת בו כך אתם אין בריה שולטת בכם, אתה מוצא בשעה שאמר אליהו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי ולא שמע לו הקב״ה בטל אלא הטל היה יורד, וכה״א לאליהו לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ואתנה טל ומטר אין כתיב כאן להודיעך שאין שליט בטל, לכך נאמר והיה שארית יעקב וגו׳ כטל מאת ה׳ כרביבים וגו׳.
כאריה בבהמות יער – כך יהי מלכם שליט בכל.
ורמס וטרף – רמס היא דריסת הארי כשהוא רעב ואוכלו במקומו וטרף הוא כשנושא את הטרף למעונותיו בשביל גורותיו ולבאותיו.
like a lion among the beasts of the forest – So will their king rule over all.
which treads down and tears in pieces Heb. רָמַס. This is the lion's treading down [an animal] when he [the lion] is hungry and eating it in its place. Tearing (טָרַף) is when he carries the prey to his den for his cubs and his lionesses.
כאריה בבהמות יער – כאריה המושל בבהמות יער.
וככפיר – שמושל בעדרי צאן – כמו כן תחזק ממשלתם על האומות.
אשר אם עבר ורמס – כאותו כפיר שעובר ורומס במקום בהמות וטורף בדי גורותיו, ואין מציל – מפיו, כמו כן לא יינצלו האומות מיד ישראל.
והיה שארית יעקב – גבורים בגוים כאריה בבהמות יער {וגו׳} ורמס וטרף ואין מציל.
והיה – ברצותם לבוא בבית המקדש.
ואם תאמר יעכבו על ידם לצאת או ירדפו אחריהם ויחזירום, לכך נאמר: והיה שארית יעקב – שבגוים,
בקרב עמים רבים כאריה – יחיד
בבהמות יער – המרובים,
אשר אם עבר – ביניהם ורמס וטרף – אותם ואין מציל, שאין רועה מציל לבהמות יער, ואפילו בעדרי צאן מי יתיצב כנגדו, ולפיכך יפול פחדו עליהם ואין נודד כנף ומצפצף.
והיה, כאריה בבהמות יער – האריה הוא הגדול ויש לו כח וגבורה בחיות היער החזקים כמו הנמר והדוב והזאב ויעבור עליהם וירמסם ויטרוף מהם כרצונו ואין מציל הכפיר הוא הקטן במין האריה אבל הוא גדול מגור והכפיר אין לו כח בחיות היער לטרוף אבל יש לו כח בעדרי צאן ויטרוף מהם ואין מציל כן יהיו ישראל בקרב העמים ההם הצובאים על ירושלם שישמידם ויהרגום כמו שכתוב בנבואת יחזקאל ובנבואת זכריה.
(ז-ט) ויותר מופלג כי סיים: והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה וגו׳ והיה ביום ההוא נאם י״י – וזה נגלה ביוסיפון (פרק כ״ב) כי בן אנטיוכוס כאשר נלחם מלחמה אחת עם בני חשמונאי ועמנו על העיר ביתר, והראה השם להם שם מופתים נפלאים, וכמו שכתב שם שראו איש בדמות זהב והוא רוכב על סוס ודמות הסוס כמראה להב, וביד האיש רומח וידו נטויה על מחנה יון. ואחר כך התעוררו בני חשמונאי ועמנו, והשחיתו כל מחנה יון ששמו מצור על ביתר, עיר גדולה לאלהים שהיתה לעמנו, ונמלטו בן אנטיוכוס וליציאה שר צבאו. וכאשר ראו כל התשועה שעשה השם לישראל, שאלו מעמנו ברית ושלום, ושלחו כמה אגרות שלום ליהודה בן חשמונאי וסייעתו ולכל ישראל והחזירום לדת משה ויהודית. וזאת היתה תשועה והצלחה גדולה לאין חקר כמו הראשונה שזכרתי ויותר, כי בזה היה אחרית נפילה למלכות יון, והיה עמנו איש תחת גפנו ותחת תאנתו, כי היה שלום מופלג ביניהם ובין היונים וכל העמים שהיו כלם תחת היונים. וגם במות זה אנטיוכוס התגברו בני רומים שהוא אחרון מן החיה השלישית, כמו שהיה נבוכדנצר החלק האחרון מן החיה הראשונה, והיו כל האומות תחת מלכות רומי וכן גדולי יון היו נשמעים להם.
והנה כתוב בספר יוסיפון (פרק כ״ג), כי זה הגוי, רוצה לומר רומיים, נלחמו עם אניבל מלך אפריקיא מלחמות נפלאות, כי שר אחד מהם שמו שיפיאו נצח אניבל וכל בני אפריקיא נצוחים נפלאים, עד שנהרג אניבל, והיו הרומיים אדונים לכל הארצות. ותיכף שלחו אגרת דברי שלום ואמת ליהודה בן חשמונאי ולכל עם יהודה, והיה ברית אמת בין רומי ובין ישראל ותשקוט הארץ בזה הזמן כימי שלמה, ויותר מימי חזקיה וכל שכן מימי זרובבל וכל זמן החיה השנית. ואף על פי שאין כתוב ביוסיפון (פרק כ״ג) זה ההשקט רק שמנה חדשים, אין קושיא בזה כי אולי היה שמנה שנים או יותר, כל שכן כי אין הבדל בדברי הנביאים בין שמנה חדשים או שמנה שנים או עשרה. וכל זה יבין מי שהוא בקי בספרי הקדש ובהגיון, והכל מפרש בארוכה ביוסיפון.
אבל כמו שלאוהבים ההם יהיה מועיל ומטיב ככה יהיה בהפך אל הגוים אשר הרעו עמהם ולכן אמר שנית והיה שארית יעקב ואמר בפעם הזאת בגוים לרמוז לאויביהם שקראה תורה (דברים כח, מט - נ) גוי אשר לא תשמע לשונו גוי עז פנים, והם עמים רבים מאדום וישמעאל שבערכם יהיה כאריה בבהמות יער וככפיר בעדרי צאן שהאריה הוא הגדול שיש לו כח וגבורה על כל בהמות היער בקר איל וצבי ויחמור שיעבור עליהם וירמסם ויטרוף מהם כרצונו, והכפיר הוא הקטן מגורי האריות שעם היות שאין לו כח כל כך בחיות היער לטרוף הנה יש לו כח בעדרי הצאן להרוג כולם כאחד ואין מציל, כך יהיו ישראל בקרב העמים הצובאים על ירושלם שיגברו על קצתם כאריה בבהמות יער והם האשורים ושאר בני מזרח ועל קצתם רוצה לומר בני אדום יהיו ככפיר בעדרי צאן שיהרגו את כולם ואין מציל.
בבהמות יער – ר״ל בחית יער וכן ושן בהמות (דברים ל״ב:כ״ד).
ככפיר – ארי בחור.
ורמס – ענין דריסה ברגל.
והיה שארית יעקב – ר״ל לכן יגבר ידם ויהיו בקרב העכו״ם הרבים ההם כאריה בחית היער וככפיר בעדרי הצאן אשר אם מי מהם עבר דרך עליהם הוא רומס וטורף ואין מי מציל עצמו מידו כן הם יהרגו בחיל גוג ומגוג ההם ואין מי יעמוד נגדם.
בגוים, בקרב עמים – ההבדל בין גוי ובין עם בארתי (ישעיהו א׳ ד׳), ובא נרדפים בספר זה למעלה (ד׳ ב׳ ג׳, חבקוק ב׳ ח׳, צפניה ב׳ ט׳, חגי ב׳ י״ד, זכריה ח׳ כ״ב).
כאריה, ככפיר – מ״ש בפי׳ התבאר הושע (ה׳ י״ד), עמוס (ג׳ ד׳), ובכ״מ.
והיה שארית יעקב – ולענין הגבורה נגד צורריהם אשר עד עתה היה כשה נדחה בין אריות, כמ״ש שה פזורה ישראל אריות הדיחו, עתה יהיו המה כאריה וככפיר, ויש הבדל בין גוים ובין עמים, שגוים הם פחותים מעמים ואין להם מלך, ועמים הם חשובים שיש להם מלך, ולעומת זה גוי מציין הקיבוץ הגדול יותר מן שם עם, והאריה הוא הזקן והכפיר הוא הקטן, ודרך האריה לצאת על טרפו אל היער והוא טורף בהמות גדולות, והכפיר ישב בסוכו למו ארב ואינו יוצא על טרפו וטורף רק בהמות קטנות, ובזה מצייר שידמה בגוים הגדולים הפחותים כאריה בבהמות יער – שהגם שהגוים ידמו כבהמות יער גדולים, ידמו הם לנגדם כאריה גדול, עד שיצא אל מדינות הגוים להלחם אתם ולטרף בם טרף, ובקרב עמים רבים שהם קטנים מגוים והם חשובים יותר ידמו ככפיר בעדרי צאן – שאינו יוצא על טרפו, כן לא יצאו אליהם ללחום אתם במדינתם, כי רובם יקבלו עול מלכות שמים, רק אלה שיבואו אל מעונתם לעשות אתם מלחמה בא״י, כמו העמים שיצבאו על הר ציון בחיל גוג ומגוג, יטרפו אותם ככפיר הטורף במעונתו והם יהיו חלשים לנגדם כעדרי צאן, ומפרש אשר אם עבר ורמס (ר״ל שהאריה עובר ביער חוץ למעונתו ורומס, והכפיר טורף במעונתו, ואין מציל מידם).
בבהמות יער – כמו איל וצבי; ולפי דברי שד״ל (משתדל פרשת בראשית) עיקר שרש בהם בלשון סורי ענינו רוך הלבב וטובו.
כאריה – הוא שם המין ויתכן בפרט על אותן ששערם צהוב דומה לאור, וכפיר בחילוף אותיות גביר, החיה בגבורתה (יחזקאל י״ט:ה׳), וא״כ היה לו ליחס רמיסת בהמות יער לכפיר ורמיסת עדרי הצאן לאריה, אם לא נאמר שרמס הוא פחות מטרף, והאריה רומס והכפיר טורף, ורחוק.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) תָּרֹ֥ם יָדְךָ֖ עַל⁠־צָרֶ֑יךָ וְכׇל⁠־אֹיְבֶ֖יךָ יִכָּרֵֽתוּ׃
Let your hand be lifted up above your adversaries, and let all of your enemies be cut off.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
סַגִי מִבְּכֵן תִּתְקֵיף יְדָךְ יִשְׂרָאֵל עַל סַנְאָךְ וְכָל בַּעֲלֵי דְבָבָךְ יִשְׁתֵּיצוּן.
תרם ידך על צריך – ר׳ ישמעאל אומר חמש אצבעות של יד ימינו של הקב״ה כולן לשם גאולה, אצבע קטנה בה הראה לנח לעשות התבה שנאמר וזה אשר תעשה אותה, אצבעשניה לקטנה בה הכה את המצריים שנאמר אצבע אלהים היא. שלישית לקטנה בה כתב את הלוחות שנאמר כתובים באצבע אלהים. רביעית לקטנה בה הראה למשה שנאמר זה יתנו כל העובר על הפקודים, בהן וכל היד בה עתיד הקב״ה להשמיד את בני עשו שהם צריו ולהכרית את בני ישמעאל שהם אויביו שנאמר תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו.
כמו כן: תרום ידך על צריך וגו׳.
תרם – גבורתם תראה על הכל, והאויבים, השם יכריתם.
(ח-יג) ואז תרם ידך על צריך – הסוסים והמרכבות האמורים כאן והערים והמבצרים והכשפים והמעוננים והפסילים והמצבות והאשרים כלן לשעבר היו בוטחים בהם, ולכך יכרתו, שלא יהיו לך עוד בטחון אלא בבטחוני, ולכן תרם ידך על צריך. הכרת⁠{ה} כנגד הכרתה, כשיכרתו כל אילו שלא תבטח אלא בי, אז אויבך יכרתו.
תרום ידך – מבואר הוא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ולכן אמר לו כנגד שתי הכתות האלה תרום ידך על צריך שהיא הכת האחת וכל אויביך יכרתו שהיא הכת השנית. ואולי אמר בגוים כנגד בני אדום שעליו נאמר (בראשית כה, כג) שני גוים בבטנך ואמר בקרב עמים רבים כנגד שאר האומות שהרעו גם כן עמהם, והעניין אל תירא ואל תפחד מהם ומהמונם הנשא ושא ידך עליהם לכלותם כי כל אויביך יכרתו הם מעצמם. ובפרקי רבי אליעזר אמרו (פמ״ח) תרום ידך על צריך אלו בני עשו וכל אויביך יכרתו אלו בני ישמעאל.
תרום – מלשון רוממות.
צריך – מלשון צר ואויב.
תרום ידך – אז תרום ידך להתגבר על צריך ויכרתו כולם.
צריך, אויביך – הצר מציר בפועל והאויב דורש רעה ואינו מציר בפועל (ישעיהו א׳ כ״ד, נחום א׳ ב׳ ובכ״מ).
תרום ידך – לא יצטרכו ללחום את צורריהם בשתי ידים רק יד אחת יהיה די להרימה על צריך – ויש הבדל בין צר ואויב שהצר מציר בפועל ולוחם אתו, והאויב דורש רעתו ואינו מציר בפועל, ועל הצוררים שלוחמים אתך תרום ידך, והאויבים יכרתו מעצמם.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) אוְהָיָ֤ה בַיּוֹם⁠־הַהוּא֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וְהִכְרַתִּ֥י סוּסֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהַאֲבַדְתִּ֖י מַרְכְּבֹתֶֽיךָ׃
"It will happen in that day,⁠" says Hashem, "That I will cut off your horses out of your midst, and will destroy your chariots.
א. ‹רווח› ל=פרשה פתוחה
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וִיהֵי בְעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ וֶאֱשֵׁיצֵי סוּסְוַת עַמְמַיָא מִבֵּינָךְ וְאוֹבֵיד רְתִיכֵיהוֹן.
והכרתי סוסיך – היא עזרת מצרים שאתם נשענים עליהם להמציאכם סוסים.
that I will cut your horses – the Egyptian aid upon which you rely to supply you with horses.
והכרתי סוסיך מקרבך – פתרונו: אבטחת מצרים שהם שאתם בוטחים בהן, אותה אבטחהא אכרית. וכן ישעיה הוא אומר: הוי היורדים מצרים לעזרה עלב סוסים ישענו ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאד (ישעיהו ל״א:א׳).
א. כן בכ״י פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104: ״הבטה״.
ב. בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פריס 162: ״ועל״.
והיה ביום ההוא נאם י״י והכרתי סוסיך מקרבך – פת׳: ה⁠{וא עזרת מצרים, שאסיר} עזרת מצרים מקרבך שלא תהיו בוטחים עוד על עזרת מצרים, כעניין שנ׳: הוי היורדים {מצרים} לעזרה ו⁠{על סוסי}⁠ם ירכבוא (ישעיהו ל״א:א׳).
והאבדתי מרכבותיך – שלום בארץ וישכבו לבטח.
א. כן בכ״י (אולי בהשפעת ירמיהו ו׳:כ״ג). בפסוק: ״ישענו״.
והכרתי סוסים – הוא עזרת מצרים, שאתם נשענים עליהם להמציאכם סוסים, שלא תצטרך להם.
והיהוהכרתי סוסיך – לעשות מלחמה, כי אין צורך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

והיה, והכרתי סוסיך – כלומר שלא תצטרך לסוסים ולמרכבות כי שלום יהיה לך לעולם אחר מלחמת גוג ומגוג.
ויונתן תרגם: ואשצי סוסות עממיא מבינך ואוביד ית רתיכיהון.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ט-יג) ואמרו: והכרתי, והאבדתי, ונתשתי, והשמדתי – כל אלה הם כרת וכריתות, והכל העדר הדבר, אבל ראה הפלגה כי אלו הענינים הם טובות העולם הזה, וגם כל אלה הם בתורה ובנביאים יעודים לנו לטובה, והעדרם ביעודים רעים, רוצה לומר סוסים ומרכבות, כל שכן ערים גדולות ובצורות שאמר בכאן: והכרתי ערי ארצך והרסתי כל מבצריך, אשר אלו הרעות עשו לנו מלכי אשור ובפרט שלמנאצר וסנחריב ונבוכדנצר. אולם הכונה בזה שאלו הענינים יהיו נעדרים ממנו לרוב השלום השלוה שיהיה לנו, כי באמת הסוסים והמרכבות וכן הערים הגדולים והמבצרים הם טובים לעת הצורך כי תקראנה מלחמה. אבל יותר טוב מאד מאד כי לא נצטרך לאלה, כי רוב שלום ומנוחה יהיה לנו, ולכן היה זמן שלמה יותר טוב מזמן דוד, וגם מזמן יהושע, כי התכלית הוא השלום בעולם הזה, והעיון במושכלות לגמול העולם הבא.
ואמר לא תחשוב שתצטרך במלחמה הזאת אל הדברים הצריכים במלחמות האנושיות אם מהסוסים והמרכבות ואם מהמגדלים והערים הבצורות ושאר הדברים, אבל בהפך כי ביום ובזמן ההוא אכרית סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבותיך לפי שלא יהיו לך ולא תצטרך לסוסים ולא למרכבות.
והכרתי סוסיך – ר״ל לא תהיה נושע בגבורת הסוס ובמרכבות כ״א בעזר אלוה.
והיה – ר״ל זה יהיה בתחלה בעוד שתהיה מלחמת גוג לנגדם, יצטרכו לטרוף ולהרים ידם, אבל ביום ההוא – ר״ל אחר מלחמת גוג ומגוג אז לא יצטרכו עוד למלחמה כלל כי ה׳ יכרית את אויביהם, והנה למלחמה היה צריך, א] סוסים ומרכבות ואז והכרתי סוסיך – ב] היה צריך ערי נשק וערי מבצר, על זה אמר.
והכרתי וגו׳ – שלא יצטרכו עוד לך, כי לא יהיה לך עוד צר ואויב.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) וְהִכְרַתִּ֖י עָרֵ֣י אַרְצֶ֑ךָ וְהָרַסְתִּ֖י כׇּל⁠־מִבְצָרֶֽיךָ׃
I will cut off the cities of your land, and will tear down all your strongholds.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וֶאֱשֵׁיצֵי קִרְוֵי עַמְמַיָא מֵאַרְעָךְ וַאֲפַגֵיר כָּל כְּרַכֵּיהוֹן תַּקִיפַיָא.
והכרתי ערי ארצך – ולא תצטרך לערי מבצר.
And I will destroy your cities – And you will no longer need fortified cities.
והרסתיא כל מבצריך – שבוטחין בם.
א. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162, פרמא 2994: ״והריסותי״.
והרסתי כל מבצריך – שלא תהיו בוטחים עוד על ערי מבצריכם.
והכרתי ערי ארצך – לא תצטרך עוד לערי מבצר, כי פרזות תשב ירושלים לבטח (זכריה ב׳:ח׳).
והכרתי ערי ארצך – מוקפות חומה, כי לולי פחד אויב, טוב לאדם לשבת בפרזות שהאויר רחב. והטעם: שיהיה שלום בארץ ואין צורך למבצרים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

והכרתי ערי ארצך – שהם מוקפות חומה ולא יצטרכו לחומה כי שלום יהיה להם וריב אדם לא יהיה בהם ואמר והכרתי כלומר במה שארבה אתכם ואתן לכם שלום כאלו אני אכרות את חומת עריכם עד שלא יקראו ערים אלא פרזות וכן אמר פרזות תשב ירושלם וגו׳ (זכריה ב׳:ח׳) וכן פי׳ והרסתי כל מבצריך ועוד כי ישיבת הפרזות טובה לבריאות הגוף מישיבת הערים המוקפות והכרכים וכן אמרו רבותינו ז״ל אין מוציאין מעיר לכרך מפני שישיבת כרכים קשה ואמר מנין שישיבת כרכים קשה שנאמר ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלם (נחמיה י״א:ב׳) והטעם כי האויר צר בכרכים ובפרזות הוא רחב וטוב לבריאות הגוף.
ויונתן תרגם: ואשצי קרוי עממיא מארעך ואפגר כל כרכיהון תקיפיא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וגם לא תצטרך לערי המשגב שהם מוקפות חומה להשגב שם כי לא תבא מפניהם במצור וזהו והכרתי ערי ארצך והאבדתי כל מבצריך, והענין שהש״י ילחם להם בזאת המלחמה ואחר כך יהיה שלום בכל הארץ עד שלא יצטרכו לחומות ולמבצרים, ולא יקראו אותם מושבות בני אדם ערים שהוא שם נאמר למוקפות חומה וכמו שאמר פרזות תשב ירושלים. והרב רבי אברהם אבן עזרא כתב שישיבת הפרזות טובה לבריאות הגוף מפני שהאויר בהם רחב מישיבת הערים המוקפות חומה, גם שהפרזות הן יותר בזול והכתוב אומר בעזרא (נחמיה יא, ב) ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים ואמרו חכמים ז״ל (כתובות קי, ב) מכאן שישיבת כרכים קשה.
והרסתי – ענין נתיצה ושבירה.
מבצריך – ערי המבצר.
ערי ארצך – עיר המוקפת חומה נקראת בשם עיר לבד ואם היא מבלי חומה נקראת עיר פרוז ולזה אמר הנה אז לא יהיה לך ערים המוקפות חומה להשגב בה כי עוד לא יבא עליך מלחמה.
והרסתי וגו׳ – הוא כפל ענין במ״ש.
והכרתי ערי ארצך – ר״ל הערים ששייכים אל הארץ והמדינה, כי ערי הרכב וערי הנשק לא היו שייכים אל העם רק אל כלל המדינה ונקראים ערי הארץ, ונגד המבצרים אמר והרסתי כל מבצריך – ג] היה להם מכשפים ומעוננים מתי יצליחו במלחמה, על זה אמר.
ערי ארצך – המוקפות חומה (ער-צר), רק תשב בחצרים.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) וְהִכְרַתִּ֥י כְשָׁפִ֖ים מִיָּדֶ֑ךָ וּֽמְעוֹנְנִ֖יםא לֹ֥א יִֽהְיוּ⁠־לָֽךְ׃
I will destroy witchcraft from your hand; and you shall have no soothsayers.
א. וּֽמְעוֹנְנִ֖ים =ל ובדפוסים
• א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים (חטף)
• הערת ברויאר
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וֶאֱשֵׁיצֵי חֲרָשִׁין מִבֵּינָךְ וּמְעַנְנִין לָא יְהוֹן לָךְ.
והכרתי כשפים – מעשה התולדת, כי מן התולדת יבאו הכשפים.
ומעוננים – מסתכלים בעננים לדעת העתידות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

והכרתי כשפים מידך – כמו מרשותך כמו ויקח את כל ארצו מידו (במדבר כ״א:כ״ו) רוצה לומר שלא יהיה בכל ארצך מכשפים ומעוננים כמו שהם היום וטעם והכרתי שיסיר לב האבן מבשרכם (יחזקאל ל״ו:כ״ו) ופי׳ מעוננים אמרו רבותינו ז״ל מעונן זה האוחז את העינים רבי עקיבא אומר זה המחשב עונות ושעות ואומר היום יפה לצאת למחר יפה ליקח.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וזכר עוד שלא יצטרכו מפחד המלחמה ההיא למעשה כשפים ומעוננים ולשאול מהם כמו שעשה שאול בעת מלחמתו וכמו שעושים הגוים במלחמותיהם ועל זה אמר והכרתי כשפים מידך ומעוננים שהם הבוחרים שעות לצאת במלחמה לא יהיו לך.
ומעוננים – בספרים כ״י המאריך בוא״ו לא בעי״ן.
ומעוננים – ענין כשוף כמו מעונן ומנחש (דברים י״ח:י׳).
והכרתי כשפים – בראותך השגחתי בך לא תעסוק עוד בכשפים לדעת מה מהעתידות.
(יא-יג) והכרתי כשפים מידך – ד] היה ביניהם עבודת פסילים ומצבות ואשרים, על זה אמר והכרתי פסיליך וכו׳ ונתשתי אשיריך, והשמדתי עריך – היינו הערים שעבדו בהם ע״ז יהיו כערים הנדחות.
כשפים ומעוננים – לדעת עתידות אם תנצח או תנוצח במלחמה (יחזקאל כ״א:כ״ו).
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) וְהִכְרַתִּ֧י פְסִילֶ֛יךָ וּמַצֵּבוֹתֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְלֹא⁠־תִשְׁתַּחֲוֶ֥הא ע֖וֹד לְמַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃
I will cut off your engraved images and your pillars out of your midst; and you shall no longer bow down to the work of your hands.
א. וְלֹא⁠־תִשְׁתַּחֲוֶ֥ה =א (אין געיה)
• ל=וְלֹֽא⁠־תִשְׁתַּחֲוֶ֥ה (געיה)
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וֶאֱשֵׁיצֵי צַלְמֵי עַמְמַיָא וְקָמָתְהוֹן מִבֵּינָךְ וְלָא תִשְׁתַּעְבֵּיד עוֹד לְעוֹבָדֵי יְדָךְ.
והכרתי פסיליךא – עץ ואבן.
א. כן בדפוס לובלין. בכ״י לונדון 24896, וטיקן 75, רומא 80, מונטיפיורי 34: פסילים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

והכרתי פסיליך – וטעם והכרתי כמו שפי׳ כאשר למעלה ממנו וכן טעם ונתשתי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(יב-יג) וגם לא תדור נדרים לאלהי הנכר להנצל מאותם המלחמות כאשר היו עושים אבותיכם וכמו שעושים הגוים גם היום הזה וזהו והכרתי פסיליך וגו׳ ונתשתי אשיריך מקרבך וכאילו אמר כי לא תעבוד לאל אחר בלתי לה׳ לבדו, ועם היות שלא יהיו לך סוסים ומרכבות ולא ערים בצורות ולא כשפים ועוננות הנה אנכי בהשגחתי אשמיד עריך ולא אמר זה על ערי ארצו אשר ישבו בהם אבל רצה באומרו עריך אויביך מלשון ומלאו פני תבל ערים (ישעיה יד, כא) וכן ויהי עריך כלומר אני בעצמי אשמיד את כל אויביך.
והכרתי פסיליך – כי אז תכיר שאין אלוה מבלעדי.
למעשה ידיך – הפסילים שהם מעשה ידי אדם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) וְנָתַשְׁתִּ֥י אֲשֵׁירֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהִשְׁמַדְתִּ֖י עָרֶֽיךָ׃
I will uproot your Asherim out of your midst; and I will destroy your cities.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַעֲקַר שְׁתִילֵי עַמְמַיָא מִבֵּינָךְ וֶאֱשֵׁיצֵי בַּעֲלֵי דְבָבָךְ.
והשמדתי עריך – ואשיצי בעלי דבבך וכן ומלאו פני תבל ערים (ישעיהו י״ד:כ״א) וכן ויהי עריך (שמואל א כ״ח:ט״ז).
and I will destroy your enemies Heb. עָרֶיךָ. Jonathan renders: And I will destroy your enemies. Similarly, "And fill the surface of the earth with enemies (עָרִים)" (Yeshayahu 14:21), and "And has become your adversary (עָרֶךָ)" (I Sam. 28:16).
והשמדתי ער⁠{יך – לא תצטרך לערי ?? בצו? ל?? ?? ??}⁠ך בעיר בצורה ח⁠{ומה} גבוהה דלתים ובריח (דברים ג׳:ה׳) כי אם בערי הפרזות ?? ?? ?? ?? ??.
והשמדתי עריך – תירגם יונתן: ואשיצי בעלי דבבך. ופירש: עריך – זה שונאיך, כמו: ויהי עריך (שמואל א כ״ח:ט״ז), וכן: ופישרה לעריך (דניאל ד׳:ט״ז).
ונתשתיוהשמדתי הערים שהיו האשרים בהם, שלא יזכרו.
ור׳ מרינוס אמר: כי עריך, כמו: ויהי עריך (שמואל א כ״ח:ט״ז).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ונתשתי, והשמדתי עריך – אויביך כמו ויהי ערך (שמואל א כ״ח:ט״ז) וכן תרגם יונתן ואשצי בעלי דבבך. ויש לפרשו כמו שפירשנו והכרתי ערי ארצך (מיכה ה׳:י׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ונתשתי – ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיהו א׳:י׳).
אשיריך – מלשון אשרה והוא אילן הנעבד.
עריך – שונאך כמו ויהי ערך (שמואל א כ״ח:ט״ז).
ונתשתי – ר״ל עוד לא תשתחוה לאשרים.
והשמדתי עריך – ואז אשמיד אני את שונאיך.
ונתשתי – פעל נתש בא על עקירת הנטיעות, (ירמיהו א׳ י׳).
עריך – שעבדו בם ע״ז, ויונתן תרגם מענין ויהי ערך שונאים ומעיקים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

עריך – בין שנפרשהו מגזרת עיר (ואז יהיה כפל לשון לפסוק י׳ בלי מועיל), ובין שנפרשהו לשון ער וצר כמו ויהי ערך (שמואל א׳ כ״ח:ט״ז) איננו עולה יפה עם אשיריך שלפניו, והיה לו לכתוב בעליך, ועבודות הבעל והאשירה נצמדות.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) וְעָשִׂ֜יתִי בְּאַ֧ף וּבְחֵמָ֛ה נָקָ֖ם אֶת⁠־הַגּוֹיִ֑ם אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א שָׁמֵֽעוּ׃
I will execute vengeance in anger, and wrath on the nations that didn't listen.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרא ג׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאַעְבֵּיד בִּרְגַז וּבְחֵימָא יַת פּוּרְעֲנוּת דִין מִן עַמְמַיָא דְלָא קַבִּילוּ אוּלְפַן אוֹרַיְתָא.

רמז תקנד

ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו – לפי שנאמר יודוך ה׳ כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מלמד שהחזיר הקב״ה את התורה על כל אומות העולם, וכה״א ויאמר ה׳ מסיני בא וגו׳, בא דוד ונתן הודאה למקום על כך יכול שרצו לשמוע, בא מיכה המורשתי ואמר ועשיתי באף ובחמה וגו׳ אשר לא שמעו, הא למדת שלא רצו לשמוע. אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עזך, אמר דוד רבש״ע פלאות עשית בעולמך שהודעת תורתך לאומות העולם, ואין עזך אלא תורה שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן.
נקם את הגוים אשר לא שמעו – אשר לא קבלו עליהם עול מצות.
ועשיתיאשר לא שמעו תרגם יונתן דלא קבילו אולפן אוריתא.
וגם שם מפורש מה שסיים בכאן: ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים וגו׳ – כי כתוב שם כי אחרי זה ההשקט לעמנו מיון ורומי וכל הגוים, החל יהודה הכהן בן חשמונאי לשפוט כל ישראל ולבער כל רשעי ישראל ופושעיהם מן הארץ. וכתיב שם (יוסיפון פרק כ״ג) כי הגוים אשר היו בעיר יפו ויבנה, רמו ביהודים היושבים בקרבם, להעלותם על ספינותיהם עם נשיהם ובניהם ללכת לצחוק עמם בים, והטביעו מאתים יהודים. ויגד ליהודה וירץ אל יפו ויצר עליה, ויתנה אלהים בידו, ויבדיל היהודים שהיו בתוכה, ויך את העיר לפי חרב מאיש ועד אשה וישרוף את העיר. וכן עשה ליבנה עד שנראה עשן האש בירושלים. וגם אז השחית ערים רבות מגוים שונים, כמו גוי ערב, ועיר שספין שהיו מקללים את יהודה ומדברים דברים רעים על עם י״י בני ישראל, ויהודה הרג כלם בחרב. וכמו שכתב ביוסיפון שלא נעשה כמוהו מימי קדם, כי שנים ריס באורך ושנים ברוחב הלך אגם הדם מן העיר עד שיגע באגם מים שהיה שם. וגם עם גוים רבים נלחם אז והשלימו עמו, עד שסיים וישב יהודה לירושלים שלשה ימים לפני חג השבועות. ומה לנו עוד פירוש אל מה שסיים ענין זה בכלל: ועשיתי באף ובחמה נקם וגו׳ (מיכה ה׳:י״ד).
ומי שירצה להכיר אמיתת כל זה יעיין ספר יוסיפון, ומי שאינו בקי בספרים כל שכן מי שלא יפתח אותם, מי הוא ומה הוא? ואף על פי שלא נמצא אותו בספר, הנה היה זה כונת הנביא, אבל אנחנו לא נכירהו והיינו מפרשים דבריו כרצונינו, והיינו מכונים כונות לא כוון בם אומרם. וגם על כל אלה התשועות נבאו כמו שאמרנו יחזקאל ויואל וצפניה וזכריה, וגם דניאל שאינו מכלל הנביאים, וזכור כל זה. ואחרי שהשלמתי הכונה, אשוב לבאר קצת מאמרים באו בזה הספר.
ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו מבלתי שתצטרך לסוסים ולמרכבות להלחם בהם ולא להשגב בערי מבצר מפחדם ולא לבקש עזרה והצלה מאלהי הנכר, ויונתן תרגם אשר לא שמעו דלא קבילו אולפן אורייתא, ויהיה ענין הכתוב שיעשה נקם בגוים אשר לא שמעו ולא קבלו תורת האלהים. ויותר נכון נראה לי לפרש שזה מוכיח על מה שפירשתי למעלה שיהיה ישראל מועיל ומטיב לגוים אשר הטיבו עמו בגלותו ונוקם ונוטר כנחש לגוים אשר הרעו עמו ולאותם שהחריבו את ארצו, ומפני זה לא אמר כאן ועשיתי באף ובחמה נקם את כל הגוים אבל אמר בלשון סתמי נקם את הגוים אשר לא שמעו כלומר לאותם אשר לא שמעו אליך ולא רחמו עליך למעט אותם ששמעו אותם בעת צרתם לרחמם שלא יעשה בהם נקמה והוא ע״ד מה שאמר בשירת האזינו (דברים לב, מא) אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם והותרו עם מה שפירשתי בפסוקים האלה השאלות החמשית וששית:
ועשיתי וגו׳ – בחמה שפוכה אעשה נקם עם העכו״ם אשר לא שמעו מעולם נקמה מופלגת כזאת.
באף ובחמה – אף הוא הגלוי, וחמה הוא בלב, (כן כללתי בכ״מ), ואף שאין בו חמה אינו מסוכן, כמ״ש כי יגורתי מפני האף והחמה.
ועשיתי – ואז אעשה נקמה בגוים אשר לא ישמעו לחזור לדת האמת ולקבל עליהם מלכות שמים כמבואר בסוף זכריה.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרא ג׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מיכה ה – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום יונתן מיכה ה, ילקוט שמעוני מיכה ה, מבית מדרשו של רס"ג מיכה ה – מהדורת הרב יחיאל יהודה זייבלד בקובץ מוריה ל"ו (תשע"ח), עמ' ד'-י"ז, רש"י מיכה ה, ר"י קרא א׳ מיכה ה, ר"י קרא ב׳ מיכה ה, ר"י קרא ג׳ מיכה ה, אבן עזרא א׳ מיכה ה, ר"א מבלגנצי מיכה ה, רד"ק מיכה ה, ר"י אבן כספי מיכה ה, אברבנאל מיכה ה, מנחת שי מיכה ה, מצודת ציון מיכה ה, מצודת דוד מיכה ה, מלבי"ם ביאור המילות מיכה ה, מלבי"ם ביאור הענין מיכה ה, הואיל משה מיכה ה

Mikhah 5, Targum Yonatan Mikhah 5, Yalkut Shimoni Mikhah 5, Beit Midrash of R. Saadia Gaon Mikhah 5, Rashi Mikhah 5 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara First Commentary Mikhah 5, R. Yosef Kara Second Commentary Mikhah 5, R. Yosef Kara Third Commentary Mikhah 5, Ibn Ezra First Commentary Mikhah 5, R. Eliezer of Beaugency Mikhah 5, Radak Mikhah 5, R. Yosef ibn Kaspi Mikhah 5, Abarbanel Mikhah 5, Minchat Shai Mikhah 5, Metzudat Zion Mikhah 5, Metzudat David Mikhah 5, Malbim Beur HaMilot Mikhah 5, Malbim Beur HaInyan Mikhah 5, Hoil Moshe Mikhah 5

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×