×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) דִּ֭בְרֵי לְמוּאֵ֣ל מֶ֑לֶךְ מַ֝שָּׂ֗א אֲֽשֶׁר⁠־יִסְּרַ֥תּוּ אִמּֽוֹ׃
The words of king Lemuel; the oracle which his mother taught him.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מִלוֹהִי דִלְמוּאֵל מַלְכָּא נְבִיוּתָא וּמַרְדוּתָא דִרְדָתֵיהּ אִמֵיהּ וַאֲמַרַת לֵיהּ.
(א-ג) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו – אמר רבי יוחנן: מלמד שכפפתו אמו על העמוד ואמרה לו: ״מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי״ (משלי ל״א:ב׳) – אתה בן שנדרתי אותך להקב״ה – ״אל תתן לנשים חילך״ (משלי ל״א:ג׳) – למה? שלא יחלישו אותך ויגנבו דעתך׳.
(א) דבר אחר: משא אשר יסרתו אמו – אמר רבי ישמעאל: באותו הלילה שהשלים שלמה בית המקדש נטל בת פרעה, והיתה צהלה ושמחה בבית המקדש, ועלתה צהלת בת פרעה מצהלת בית המקדש, דין הוא דאמר מתלא ״כוליה עלמא מחניפין למלכא״, באותה שעה עלתה מחשבה לפני הקב״ה להחריבה, שנאמר: ״כי על אפי ועל חמתי היתה וגו׳⁠ ⁠⁠״ (ירמיהו ל״ב:ל״א). ואמר רבי לוי: על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. כיצד עשתה בת פרעה? כמין פרוכת [שטחה לו למעלה ממטתו], וקבעה בה כמין כוכבים ומזלות, כל זמן שהיה רוצה שלמה לעמוד – היה רואה את הכוכבים ואת המזלות, והיה ישן לו עד ארבע שעות, אמר רבי לוי: באותו היום נתקרב התמיד בארבע שעות. [ועל אותה שעה שנינו: מעשה היה ונתקרב תמיד של שחר בארבע שעות, והיו ישראל עצבים, שהיה יום חנוכת בית המקדש, ולא היו יכולין לעשות מפני שהיה ישן שלמה, והיו מתיראים להקיצו מפני אימת המלכות, הלכו והודיעו לבת שבע אמו, והלכה היא והקיצתו והוכיחתו, הה״ד ״משא אשר יסרתו אמו״].
דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו – אמר רבי יוחנן משום רשב״י מלמד שכפתו אמו על העמוד אמרה ליה מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי, מה ברי הכל יודעים שאביך ירא שמים הוא, עכשו יאמרו אמו גרמה לו, ומה בר בטני כל נשים של בית אביך כיון שמתעברות שוב אינן רואות פני המלך ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן זריז וממולא בתורה והגון לנביאות, ומה בר נדרי כל נשים של בית אביך היו נודרות ואומרות יהא לי בן הגון וראוי למלכות ואני נדרתי ואמרתי יהא לי בן מלובן ומזוקק והגון לנביאות.
דברי למואל מלך – למה נקרא שלמה למואל, א״ר ישמעאל באותו הלילה שהשלים שלמה מלאכת בית המקדש נשא בתיה בת פרעה והיה שם צהלת שמחת בית המקדש וצהלת בת פרעה ועלתה צהלת שמחת בת פרעה יותר מצהלת בית המקדש, הוא דקאמר מתלא, כלא מחנפים למלכא, ולכך נקרא למואל שהשליך עול מלכות שמים מעליו כלומר למה לו אל, ובאותה שעה עלתה במחשבה לפני הקב״ה להחריב את ירושלים הה״ד כי על אפי ועל חמתי וגו׳ (כדכתוב בירמיה ברמז ש״כ). אמר רבי לוי אותו היום נתקרב תמיד בארבע שעות והיו ישראל עצבים שהיה יום חנוכת בהמ״ק ולא היו יכולין לעשות מפני שהיה שלמה ישן והיו מתיראים להקיצו מפני אימת המלכות, הלכו והודיעו לבת שבע אמו והלכה היא והקיצתו והוכיחתו הה״ד משא אשר יסרתו אמו – אמר ר׳ יוחנן מלמד שכפפתו אמו על העמוד וכו׳ (כדלעיל).
דבר אחר: דברי למואל מלך משא וגו׳ – זו היתה תורה שיסרתו לשלמה שנקרא אם לומדיה, כמה דאת אמר כי אם לבינה תקרא, אם כתיב, ולמה נקרא הדבר משא, לפי שדבר קשה בא לו לכל מי שיעשה כמעשה שלמה.
כלאם למואל אלמלך, צ׳רב מת׳ל מא אדבתה אמה.
דברי, דברי למואל המלך, נשיאת משל אשר יסרתו בו אמו.
(הקדמה)
פתיח: והד׳ה אלאקואל אלאכ׳רה קול למואל, ועלי אנה קד נסב ד׳לך אלי אמה פינבגי אן נעלם אן ליסת מרויה ען אמראה פקט, בל יג׳ב אן תכון ג׳מאעה מן אלאמה צאדקה רותהא, ואנמא נסבהא למואל אלי אקרב מן סמעהא מנה, וכאנת אלאמה סבילהא אן יודב אלואלדין ולדהמא במת׳ל הד׳א אלקול, אפתתח אולהא:
(א-ט) מה בני הו בלגהֵ אלתרגום מה ברי.
וכד׳לך למחות הו צ׳רב מן לגהֵ אלתרגום איצ׳א.
וכד׳לך מלכין איצ׳א תרגום עצות כקול נחמיה וימלך לבי עלי. ואמא תצדיר אלואלדין באן יקולו לולדהמא מה ברי, פאנהם ד׳הבו פי ד׳לך אלתצדיר אלי אלתרקיק. ונסבה אלי אלאם לאן אלחנין מנהא ואליהא אכת׳ר. תקול אלאם לולדהא והי תעאתבה מא ד׳א יא אבני אלד׳י רביתה, ת׳ם יא אבן בטני אלד׳י קבל אלתרביה חמלתה, ת׳ם יא אבן נד׳ורי אלד׳י קבל אן אחמלה נד׳רת ודעית חתי רזקתה, ינבגי לך אן תתפכר פי הד׳ה אלת׳לאת׳ אלמנאזל אלד׳י שקית ותעבת פיך וטלבת אן תכון ולדא צאלחא ולא תצ׳ייע ג׳מיע מא תעבת. ופי הד׳א אעתבאר אכ׳ר, אד׳א כאן מן אלמנכר אן יצ׳ייע אלנאשי ענאיהֵ ואלדיה בה ונהיהמא לה, פמן נכיר אלמנכר אן יצ׳ייע ענאיה רבה בה בג׳מיע אלמצלחאת, מן חיוה ועקל וטאקה ואמר ונהי וועד וועיד.
ונהיהמא לה אל תתן לנשים שפקה עליה פי אלדניא ואלאכ׳רה, פאמא פי דאר אלדניא פאן נהיהמא לה ען כת׳רהֵ אלג׳מאע לצ׳ררה באלג׳סם, ועלי אן אלאכת׳אר מן ג׳מיע אלאפראגאת מת׳ל אלאסהאל ואלקי ואלתעטיס ואלפצד ואלנפת׳ מד׳מום האתך ללאג׳סאם מצ׳עף לקוותהא, פאן אלאסתפראג באלג׳מאע אשרהא למא יקדח פי אלת׳לאת׳ קוי אלשריפה, אלתי פי אלדמאג אלמעטיה אלעצ׳ו אלקוה, ואלתי פי אלקלב אלמעטיתה אלחרכה, ואלתי פי אלכבד אלמעטיתה אלרטובה. ואמא צ׳ררה ללאנסאן פי דאר אלאכ׳רה, פאנה ישגלה ען אלחכמה באלאקבאל עליה, לאנה יעמל פי אלפכר אכת׳ר מן סאיר אלדואעי, לאן כל מא אמען אלמר פיה אתסע פי פנונה, ולאנה קד יקטע ען אלצלוה פי כת׳יר מן אלאוקאת. הד׳ה אלאקואל אד׳א כאן מן חלה, פלא תסאל ענה אד׳א כאן מן חראמה אנה אלהלאך פי אלאכ׳רה. וכד׳לך סאיר צנוף אלשהואת צ׳ארה פי אלדארין ג׳מיעא אד׳א אסרף פיהא אלאנסאן אד׳ תמלכה חתי יציר עבדא להא ממלוכא לא יסתטיע כ׳לאפהא כמא קאל למחות מלכין, בל אן אלג׳מאע הו אשרהא ואצ׳רהא ולד׳לך פרדה וקדמה.
ותכרארהם אל למלכים, ירידון אנה ילזמנא אן נעט׳ה מרה בעד אכ׳רי, וכמא ביינת פי תפסיר כי הנה אויבך ה׳ אלמכרר אנה אנמא אראד זמאנא בעד זמאן, ופי נשאו נהרות ה׳ נשאו נהרות אלמכרר אנה קצד חאל בעד אכ׳רי, וכד׳לך ההנא. וג׳על אלמקדם ללמקדמין אל למלכים שתה יין, ואלמוכ׳ר ללמוכרין בעדהם.
וכשפו להם מן עאקבהֵ מא יפעלה אלכ׳מר ואלנביד׳ אנה יג׳ני ג׳נאיאת לא אצלאח להא.
ועלי אנה רבמא חסן קבאיחא כת׳ירה, אלא אן תלך למא כאנת אלתובה תזילהא תרך אלתרויע בהא ואכ׳ד׳ אן ירוע במא לא תצלחה אלתובה, והי אלאחכאם, יקול ללחאכם ראית יא הד׳א אן שרבת פסכרת ונסית אלפקה אלד׳י הו מחוקק, פחכמת עלי אנסאן בגיר אלחק, ואנצרף אלכ׳צמין מן חצ׳רתך, ותובתך לא תקבל חתי תרד מא בה חכמת כ׳טאא, פמתי תלתקי בה תרד עליה שיה, וסימא אן כאן צ׳עיפא כקולה בני עני, פמתי ימכנה אלרג׳וע אליך ויסקט ענך אלתט׳לם. ואעט׳ם מן ד׳לך אן כאן מא חכמת בה אראקהֵ דם, פאד׳א קתל ד׳לך אלבאיס כיף ימכנך אן תצלח מא אפסדת אבדא, פלהד׳א אלסבב עאד פסאד אלאחכאם באלסכר אשר מן כל פסאד. וקולהמא תנו שכר לאובד אראדו בה דפע מעארצ׳הֵ אלמעארץ׳, יענון פאן קאל קאיל פלם צנע אלכ׳מר ואלנביד׳, קלנא לה ליתעאזא בה אלמהמומין, אמא בנעמה עדמוהא פיסמי אלואחד מנהם אובד, ויחתאג׳ אלי שרב אלכ׳מר לינסי פקרה כקולה רישו. או במציבה אותו בהא פיסמון מרי נפש, ויחתאג׳ון אלי שרבה ליד׳הב ענהם שקאהם כקולה ועמלו לא יזכר עוד. פאלשראב לאולאיך מצלח, ולך יא חאכם יא פקיה מפסד. ואד׳א תאמלת הד׳ה אלקצה וג׳דתהא מן מחץ׳ אלחק, לאן כת׳ירא מן אלאשיא תצ׳ר בעץ׳ אלנאס ותנפע בעצ׳הם, כמא הו מעלום אן אלעסל יצ׳ר אלמחרורין וינפע אלמבלגמין, ואן אללבן ינפע אלכבד אלחאמיה ויצ׳ר אלמעדה אלמרטובה, ומא אשבה ד׳לך. בל אלמטאעם אלטייבה תנפע אלג׳איע ותצ׳ר אלשבעאן. וכד׳לך אלסמאים כלהא, ועלי הד׳א סביל אלכ׳מר, פקאל דעה יא איה אלמלך למן יחתאג׳ה, פאמא אן ישרב קלילא מקדאר מא ישכח רישו, או ישרב מנה כת׳ירא מקדאר מא ועמלו לא יזכר עוד. ואמא אנת יא חאכם פתח פיך לאלם, אפתח אלפם ללאכ׳רס תלקן אלגבי חג׳תה, כמא סמי אללה אלאעמי ען רשדה עור, קאל ולפני עור לא תתן מכשול. וסמי למן כאן גאיבא אלמחצ׳ר חרש לקולה לא תקלל חרש, וכד׳לך הנא אלם אלד׳י לא יערף חג׳תה. ומסמוע הד׳א אלקול ועלי אנה עאם פאן חאצלה כ׳אץ, לאן אלחאכם אנמא עליה אן יחתג׳ למן כ׳פת ענה אלחג׳ה פי אחכאם אלדמא לא פי אחכאם אלאמואל, וכמא קאלוא ז״ל בדיני ממונות אם לא טען אין טוענין לו ובדיני נפשות אף על פי שלא טען טוענין לו. ומא אלפרק בין חכם אלדם ואלמאל, בינהמא פרקאן אחדהמא אקוי מן אלאכ׳ר, אלאול לאן אלמאל ימכן רדה ואלדם לא ימכן רדה, ואלאכ׳ר לאן אלמטאלב בדם רוע אלקתל ימית כ׳אטרה ויד׳הב בחג׳תה פיחתאג׳ אלי מן ילקנה אלחג׳ה, ואמא אלמטאלב במאל פעקלה ת׳אבת ולא רוע עליה, פהו יחתג׳ בכל מא יעלם לה מן חג׳ה.
ולתסמיתהא למן יחכם לה בני חלוף מעאני, מנהא אן אלחאכם יג׳ב אן ירי אלכ׳צמין מת׳ל מארהֵ אלטריק כאנה לא יערף ואחד מנהמא, ואיצ׳א ינבגי אן ירי אלחאכם כאן אלחכם פאית פלא יפצלה אלא עלי אצח מא יכון ענדה, לא יעלק קלבה בתלאפיה, ואיצ׳א לאן אלחאדת׳ה אד׳א חדת׳ת וערצ׳ת עלי אלחאכם יתנאזעהא אבואב שתי מן אלפקה, פיחתאג׳ אלחאכם אלי אן יתאמל כל כ׳אטר ימר עלי באלה חתי יעלם באיהם הו אשבה. ואמרהמא לה בעד ד׳לך פתח פיך, חכם אלעדל לא יחיט כתאב בג׳מיע פנונה, ולכן אלמראד בה אן לא יכון אלחכים יפתי פתיא באסתת׳ני, והו אן יקול אלחאכם אן כאן כד׳י כאן אלחכם כד׳י, ואן כאן בגיר ד׳לך כאן אלחכם בעכס ד׳לך, בל יג׳ב אן יצבר חתי יסתקר אלכ׳בר ען אלחאדת׳ה מקרה, ת׳ם יחכם עלי שי צחיח ליס פיה אסתת׳ני, פיכון משפט וצדק. ואלתרגיב לה פי חכם עני ואביון לאן אלעקאב למא כאן בסבבהמא אצעב כקולה אם ענה תענה אותו כאן אלת׳ואב לחכמהמא אכתר ואפצ׳ל.
וג׳על כ׳אתמהֵ אלכתאב צ׳רב מת׳לא פי אלמראה אלצאלחה, משבה בהא כל חכים וכל צאלח.
ולעלה אנמא ראי אן יג׳על אואיל אלאיאת עלי חרוף אבגד ליסהל עלי אלמתעלמין חפט׳ה אד׳ הם מחתאג׳ין אלי אסתעמאלה בכת׳רה. אולהא:
דברי למואל מלך – דברי שלמה מלךא שאמר לְמוֹ הקב״ה, כלומר בשביל שהעוה כנגד המקום.
למואל – לאל, כמו למופיב (איוב מ׳:ד׳), דברים לשמו של מקום שאמר המלך.
המשא אשר יסרתו אמו – כשנתחתן עם פרעהג ביום חנכת בית המקדש, והכניסה לו כמה מיני זמר, וניעור כל הלילה וישן לו למחרת עד ארבע שעות, כמו שמפורש בפסיקתא. והיו מפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו, ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות, ונכנסה אמו והוכיחתו כל המשא הזה.
משא אשר יסרתו אמו – משא של משל שיסרתו אמו.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י אוקספורד 34, וינה 220: ״המלך״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בהרבה כ״י של המקרא, וכן גם להלן בפסוק ג׳. בנוסח המקרא שלנו: ״למו פי״.
ג. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, וינה 220. בכ״י אוקספורד 142, וטיקן 94: ״בת פרעה״.
The words of Lemuel the king The words of King Solomon, that he said for the Holy One, blessed be He, because he sinned against the Holy One, blessed be He. Lemuel for God, like: "to (למו) my mouth" (Iyyov 40:4). The words that the king said for the sake of the Holy One, blessed be He.
a prophecy that his mother chastised him When he married the daughter of Pharaoh on the day of the dedication of the Temple, she brought in for him many kinds of musical instruments, and he was awake all night and slept on the next day until four hours [after dawn], as is related in Pesikta (unknown, but found in Midrash Mishle and in Bemidbar Rabbah 10:8), and the keys of the Temple were under his head. Regarding that time, we learned (Mishna Eduyot 6:1): "Concerning the daily morning burnt-offering, that it was offered up at [the conclusion of] four hours. Then his mother entered and chastised him with all this prophecy.⁠"
a prophecy that his mother chastised him An allegorical prophecy with which his mother chastised him.
מלך משא – כטעם: ממשא מלך שרים (הושע ח׳:י׳), כלומר, מלך גדול רם ונשא.
דברי למואל – הנה קרא שלמה עצמו למואל מלך כדרך אמרו בתורה והוא כהן לאל עליון ר״ל שהוא הי׳ לאל מלך כי י״י משחו ודברי׳ מישרים לאל בתכלית מה שאפשר ואמר כי אלו הם הדברים אשר אמרה לו אמו במוסרה והנה זכרם בזה הספר להיותם רבי התועלת וידמה שכבר אמר לה שלמה שתשאל ממנו ויעשה חפצה והיא אמרה.
אשר יסרתו – האל״ף בגעיא.
למואל – המלה ההיא מורכבת משנים למו אל ר״ל אל ה׳ כמו וידמו למו עצתי (איוב כ״ט:כ״א).
משא – נבואה.
יסרתו – מלשון מוסר.
דברי למואל מלך – ר״ל אלה דברי המלך אשר הוא אל ה׳ ומשיחו.
משא וגו׳ – ר״ל בזה יספר את דברי המוסר אשר יסרתו אמו אשר נחשב בעיניו כמשא דבר ה׳ וארז״ל כשהתחתן שלמה עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש הכניסה לו כמה מיני כלי זמר והיה נעור כל הלילה והיה ישן למחרתו עד ד׳ שעות על היום ומפתחות העזרה היו מראשותיו ולא יכלו להקריב התמיד ונכנסה אמו אצלו והיתה מייסרתו בדברים האלה.
דברי למואל – ספר המוסר שיסרה אמו ללמואל מלך משא.
למואל – בנקודת שורק, ולמטה (פסוק ד׳) בחולם; על אגור ויתר השמות בראש סימן ל׳ נמנעתי מכתוב ביאורים דחוקים לקיים שהם כולם שם חניכה לשלמה כדעת רבים; רק למואל אולי הוא שם שלמה בגרעון שי״ן ובתוספת תיבת אל, כמו שיש ג״כ בלשונותינו להוראת חן וחבה; וכל הנכתב בסימן זה יתכן שיצא מפי אם שלמה בראותה כי עלול הוא לנטות אחר תאות נשים ויין; יהיה איך שיהיה ציור נפלא הניתן לנו מה היא אשת חיל יצא מלב אשה אוהבת את בנה.
יסרתו – למדתו מוסר.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) מַה⁠־בְּ֭רִי וּמַֽה⁠־בַּר⁠־בִּטְנִ֑י וּ֝מֶ֗ה בַּר⁠־נְדָרָֽי׃
Oh, my son! Oh, son of my womb! Oh, son of my vows!
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַי בְּרִי וּוַי בַּר כְּרֵסִי וּוַי בַּר נִדְרַי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מה ברי גו׳ – אינו אומר מה בני אלא מה ברי אלו צוואות ואזהרות של תורה שהיא נקראת בר, כמה דתימא נשקו בר בן יאנף גו׳ שכל דבריה ברים, ועל אזהרות הכתובות בתורה ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו הוא אומר דבר זה לפי ששלמה לקח מבנות הנכרים והתחתן בהם שנאמר והמלך שלמה אהב נשים וגו׳ מן הגוים אשר אמר י״י אל בני ישראל לא תבאו בהם והם לא יבאו בכם אכן יטו וגו׳. חנניה בן ר׳ יהושע אמר לאהבה ממש לזנות. ר״י בר חלפתא להאהיבן לגיירן ולקרבן תחת כנפי השכינה. ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר גם אותו החטיאו נשים נכריות. נמצאת אומר חנניא בן אחי רבי יהושע ורבי שמעון בן יוחאי ור׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אמרו דבר אחד, ר׳ יוסי בן חלפתא פליג אתלתייהו. ומה בר בטני התורה הזהירה על אשת איש לכך כתוב בכאן בטן, שבנואף ונואפת כתיב וצבתה בטנה וגו׳ לצבות בטן, ומה בר נדרי הזהירה תורה שלא לשתות כדי שלא יבא להתעסק בזנות, ולכך כתוב כאן נדרי כנגד פרשת נזיר הכתוב אחר פרשת סוטה שכתוב איש כי יפליא לנדור נדר וגו׳.
מא ד׳א יא אבני ויא אבן בטני, ויא אבן נד׳ורי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מה ברי – מה זאת עשית והגדת שאתה בני ולא בן אביך, הכל יודעים שאביך צדיק גמור היה, ואם אתה רשע יאמרו אמו גרמה לו.
ומה בר בטני – כל נשי אביך כיון שמתעברות אינן באות עוד לשמש. ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בןא מלובן ומזורז, שהתשמיש יפה לולד כל ששה חדשים האחרונים.
ומה בר נדרי – כל נשי אביך היו נודרות שיהא להם בן הגון למלכות, ואני נדרתי שיהא לי בן זריז וממולח בתורה.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778 נכפל בטעות (עם סימני מחיקה): ״זריז וממולח בתורה״.
What, my son What is this that you have done and told that you are my son, and [you did] not [tell] that you are the son of your father. Everybody knows that your father was completely righteous, and if you are wicked, they will say, "His mother made him that way.⁠"
the son of my womb All your father's wives, as soon as they conceived, would not return for marital relations, but I pushed and entered in order to have a son well-formed and of strong vitality, because marital relations are beneficial during the last six months.
and what, the son of my vows? All your father's wives would vow that they would have a son fit for the throne, but I vowed that I would have a son bright in Torah.
בר נדרי – כי האֵם נודרת נדרים לחיי בנה, וכל זה מליצת שיר צחה מאד, כאלו בת שבע יסרתו באלה המלות והמאמרים ללמדנו מוסר, עם שנכון ואפשרי שכן היה באמת, כי בת שבע אשה פקחת היתה, וזה ידע דוד ואוריה.
מה ברי – מה אבקש בני אשר גדלתיך ומה בן בטני שהיית במעי בהיותי מעוברת ממך ואולם אמרה זה כי כבר יקרא בן מי שאינו בן בטנה כאמרו אלה בני מיכל בת שאול לפי שהיא גדלה אותם ואע״פ שלא היו בניה כי הם בני מרב אחותה ומה שאבקש לך בן נדרי ר״ל שמרוב אהבתי אותך היו כל נדרי בך במשפט האוהב שיהיו נדריו ושבועותיו בחיי אהובו או ירצה בזה שבעבורו היו נדריה תמיד לי״י.
ברי – הוא תרגום של בני.
מה ברי – אתה בני אשר הגדלתיך מה זאת תעשה.
ומה בר בטני – לפי שפעמים יקרא בן למי שלא ילדו כ״א גדלו כמ״ש חמשת בני מיכל בת שאול (שמואל ב כ״א:ח׳) ומירב אחותה ילדם ומיכל גדלם לזה הוסיפה לומר בר בטני לומר הנה בבטני היית אם כן אני ילדתיך ואני גדלתיך ומאוד חוששת אני בתקנתך.
ומה בר נדרי – מה תעשה זאת אתה בר נדרי ר״ל מרוב אהבתי בך היו כל נדרי עמך כמשפט האוהב שכל נדריו ושבועותיו המה בחיי אוהבו.
מה ברי – ענינו אַל בני, כמו: ומה אתבונן על בתולה. וכן למַי שַלָמָה – דילמא. וכן בלשון ערבי מא נאמר להוראת לא, עיין גיזיניוס.
ברי – לא נמצא בשום מקום שם בר על בן בלשון העברי לפי פירושי, רק פירושו, המבורר, כמו ברה היא ליולדתה, וכמש״פ על נשקו בר.
מה ברי – אתה המבורר מכל בני מצד ג׳ ענינים, א] שאתה ברי – ר״ל הנברר אצלי מכל בני ע״י הלימוד והחינוך ששקדתי עליך יותר מעל כל בני, ב] אתה בר בטני המבורר מצד בטני, שיצאת מבורר מטבעך מלידה ומבטן ומהריון מיוחד בטבעך להיות סגולה מכל בני, ג] אתה בר נדרי שנדרתי בעבורך נדרים גדולים לאלהים, בענין שאתה הנברר קודם ההריון ע״י נדרים גדולים ותפלה לאלהים, ובעת ההריון מרחם משחר, ואחרי הלידה על ידי חינוך ולימוד.
מה ברי – ענינו אל בני, כמו ומה אתבונן על בתולה (איוב ל״א:א׳), וכן בלשון ערבי מא נאמר להוראת לא, עיין געזעניוס (שד״ל); ויש לקיים למלת מה זו גם הוראתה הנהוגה ״מה אתה עושה!⁠״ והענין אחד.
בר בטני – בשר מבשרי.
בר נדרי – מזכיר נדר חנה למען יתן ה׳ לה הריון.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) אַל⁠־תִּתֵּ֣ן לַנָּשִׁ֣ים חֵילֶ֑ךָ וּ֝דְרָכֶ֗יךָ לַֽמְח֥וֹת מְלָכִֽין׃
Don't give your strength to women, nor your ways to that which destroys kings.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לָא תִתֵּן לִנְשֵׁי חֵילָךְ וְאָרְחָתָךְ לִבְנַת מַלְכִין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אל תתן לנשים חילך – שתהא רודף אחר זמה שהם מטלטלין דעתו של אדם ורועה זונות יאבד הון.
ודרכיך למחות מלכין – התורה הזהירה ואמרה ולא ירבה לו נשים הזהר בדברים הללו שהם מחיית מלכין.
אל תתן לנשים חילך – אחר שדבר רוח הקדש אלו שלש אזהרות ברמז חזר ופרטן בפירוש, הדא הוא דכתיב אל תתן לנשים חילך כנגד נשים נכריות שלקח וסר לבבו מן הקב״ה, הוי חילך זו חילך של תורה שנאמר ולא ירבה לו נשים וגו׳ ועבר עליה, ודרכיך למחות מלכין כנגד זנות אשת איש הכתוב מדבר הדא הוא דכתיב ודרכיך למחות כמה דתימא כי השחית כל בשר וגו׳, למחות דברי תורה היועצים אותך טובה כמה דתימא לי עצה ותושיה, ואין מלכין אלא עצות כמה דתימא להן מלכא מלכי ישפר עליך, הוי למחות מלכין כמה דתימא וכתב האלות האלה וגו׳.
לא תעטי אלנסא קואך, וסעיך לצ׳רוב אלשהואת.
ודרכיך, ויגיעך לסוגי התאוות. דרך ״סעי״ עמל ויגיעה, כי רבנו תרגם דרך בחמש עשרה צורות ״טריק, סביל, סלוך, סיר, אמר, חאגה, חאל, קבל, קלב, כלק, עצר, קהר, וטא, וצף, סעי״. ולמחות ״צ׳רוב״ והנה תרגום מכה ״צ׳רב״ והיא בערבית גם שם המין או הסוג.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אל תתן לנשים חילך – כחך, אל תתיש כחך בנשים כי אם בתורה, ואל תתן דרכיך ועסקיך במעדני מלכים.
למחות – כמו חרבות מחים (ישעיהו ה׳:י״ז), עולות מחים (תהלים ס״ו:ט״ו), בשר שמן.
Do not give Do not weaken.
your strength to women Heb. חילך, your strength.
אל תתן לנשים – כחכה אשר לך בדרישת החכמה והשגתה וזה כי רוב העסק עם הנשי׳ יסיר האדם מהשקידה על החכמה ויהיה לבו שוגה בהם תמיד ולא יהיו דרכיך למחות העצות והמחשבות הרבות אשר יצטרכו למי שירצה לחקור בחכמת מחקר ראוי ואמר זה כי ההתמדה עם הנשים תמנע התישבות באלו המועצות והמחשבות.
מלכין – בנו״ן במקום מ״ם.
חילך – כוחך כמו ביום חילך (תהלים ק״י:ג׳).
למחות – מלשון מחיה ומחיקה.
מלכין – נו״ן במקום מ״ם וכן לקץ הימין (דניאל י״ב:י״ג).
אל תתן – ר״ל אל תתיש כחך ברוב תשמיש עם הנשים (כי רב התשמיש מחליש כח הזכר ומבריא הנקיבה וכאלו נותן מכוחו להנקבה).
ודרכיך – אל תתן דרכיך למחות ולהשחית דרכי המלכים ר״ל אל תשנה משפט הראוי אל המלכים להיות זהירים במעשיהם על צד השווי והנכון.
למחות מלכין – לנשים שגורמות אבדן המלכים (כפירוש אייכל וראזנמילר) וצריך לקרוא לְמֹחוֹת (י״ד כסלו תרכ״ד).
למחות – כמו להמחות, כמו מחיתי כעב פשעיך, ומלכין – כמו מלכים, כמו לקץ הימין.
אל תתן לנשים חילך – וא״כ ראוי שחילך וכחך זה הגדול יהיה לעבודת ה׳ ולא תתנהו לנשים, ולא תתן את דרכיך והנהגתך למחות מלכין – לדבר שהוא מוחה את המלכים ומוחק אותם מספר יחוסיהם, שעבור דברים אלה אין ראויים למלכות.
חילך – כח גופך ונשמתך.
למחות – לנשים שגורמות אבדן המלכים (כפירוש אייכל וראזענמיללער), וצריך לקרוא לְמֹחוֹת (שד״ל); וכפי נקודתו לפנינו הוא כמו לְהַמְחוֹת, למה שגורם שמלכים יִמָּחוּ מן הארץ, כלו׳ ימותו בלא עתם, וכפי עושר האדם כן הִרְבָּה מספר נשיו, והמלכים הִרְבּוּן להם בלי חקר.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) אַ֤ל לַֽמְלָכִ֨ים׀ לְֽמוֹאֵ֗ל אַ֣ל לַֽמְלָכִ֣יםא שְׁתוֹ⁠־יָ֑יִן וּ֝לְרוֹזְנִ֗ים [אֵ֣י] (או) שֵׁכָֽר׃
It is not for kings, Lemuel; it is not for kings to drink wine; nor for princes to say, 'Where is strong drink?'
א. לַֽמְלָכִ֣ים א=לַֽמֲלָכִ֣ים (חטף)
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִזְדְהַר מִן מַלְכֵי לְמוֹאֵל מִן מַלְכֵי דְשָׁתִין חַמְרָא וּמִן שִׁלְטוֹנֵי דְשָׁתִין שִׁכְרָא.
(ד-ה) אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר, פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עני – מהו מחוקק? אמר רבי סימון: אלו דברי תורה, כמד״א: ״מזה ומזה הם כתובים״ (שמות ל״ב:ט״ו).
אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר – אמרה לו בני מה לך אצל מלכים ששותים יין ומשתכרין ואומרין למה לנו אל, ולרוזנים אי שכר מי שכל רזי עולם גלויים לו לא ישתה יין וישתכר, איכא דאמרי מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו ישתה יין וישתכר, א״ר יצחק מנין שחזר שלמה והודה לאמו שנאמר כי בער אנכי מאיש מנח שכתוב בו איש האדמה ויטע כרם, ולא בינת אדם לי זה אדם הראשון ששמע לקול אשתו וכו׳ (כתוב בירמיה ברמז ש״כ). א״ר לוי מה עשתה בת פרעה נטלה סדין וקבעה בו כל מיני כוכבים ומזלות ופירשה אותו למעלה ממטתו, וכל זמן שהיה רוצה שלמה לעמוד היה רואה הכוכבים והמזלות והיה ישן עד ארבע שעות ובאותו יום נתקרב תמיד של שחר בד׳ שעות.
אל למלכים למואל – מה לך אצל מלכים שאומרים למה לנו אל לעשות כמעשיהם.
אל למלכים שתו יין – מה לך להשוות עצמך למלכים השותים יין ומשתכרין ועושין כל מיני זמה אל תעשה כמעשיהם.
ולרוזנים אי שכר – מי שכל רזי עולם גלוים לו ישתה יין וישתכר.
אל למלכים למואל וגו׳ – שלשה שמות נקראו לו ידידיה קהלת ושלמה, ר׳ יהושע בן לוי אמר שבעה, אגור, בן יקה, למואל, איתיאל, א״ר שמואל בר נחמן עיקר אוותינטא שלהם שלשה ידידיה קהלת ושלמה, מורי רבי שמואל בר׳ נחמן באלין ארבעתים, אלא שנתכנה בהם והוצרכו להדרש, אגור, שאגר דברי תורה, יקה, שהקיא דברי תורה כספל הזה שהוא מתמלא בין שעתו ומתפנה בין שעתו, למואל שנם לאל ואמר יכולני להרבות נשים ולא לחטוא, איתיאל שאמר איתיאל ואוכל.
ואומר אל למלכים למואל – אמרה תורה שלשה דברים שנצטוו המלכים שלא להרבות נשים ושלא להרבות סוסים, ושלא להרבות כסף וזהב, אין עליהם לומר לאל שירבו ולא יחטאו.
אל למלכים שתו יין – הרי זה אמור כנגד נזיר האמור אחר פרשת סוטה שצריכין המלכים לשמור עצמן מן היין וכן הרוזנים כדי שלא יבואו לידי זמה ויחייבו העולם, ולמה הזהירה מלכים ורוזנים לבדם והלא כל בני אדם צריכין להזהר מן היין שלא ישתו ויקלקלו, אלא מפני שסיפק ביד מלכים לשתותו ולעשות כל רצונן בעבירה ואין מי שימחה בידם.
אל למלכים למואל – א״ר יוחנן אין נותנין מלכות למי שמפליג על דבריו של אל, ומי שעושה דברים של אל הוא נתון מלך.
אל למלכים שתו יין – אל ישתו מלכים יין שמא ישכחו ויאמרו כאותו שאמר מי י״י אשר אשמע בקולו וגו׳, ולרוזנים אי שכר אוי מן קדם חמרא, פן ישתה וישכח מחוקק כל השותה יין הרבה סוף שהוא שוכח ברמ״ח אברים שבו, הדא הוא דכתיב פן ישתה וישכח מחוקק מחקק כתיב ואינון רמ״ח, ר׳ חנינא בר פפא אמר אמר הקב״ה בית גדול היה לי ולא החרבתיו אלא מפני היין. ורבנן אמרין שני רוזנים היו לי ולא מתו אלא מפני שנכנסו שתויי יין וכו׳, אמר הקב״ה לפי שבעולם הזה יין תקלה לעולם לעתיד לבא אני עושהו שמחה הדא הוא דכתיב והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס.
לא ללמלוך יא למואל, לא להם שרב אלכ׳מר, ולא ללוזרא אלמסכר.
אל, אל למלכים למואל אל להם לשתות יין ולא לרוזנים השכר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אל למלכים למואל – אין זה דבר הגון למלכים שהם להקב״ה.
למואל – כמו למופיא (איוב מ׳:ד׳).
אל למלכים שתו יין – אין נאה להם להשתכר.
אי שכר – אין שכר.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בהרבה כ״י של המקרא, וכן גם לעיל בפסוק א׳. בנוסח המקרא שלנו: ״למו פי״.
It is not for kings, Lemoel This matter is not fit for kings who are for the Holy One, blessed be He. Lemoel is like: "to (למו) my mouth" (Iyyov 40:4).
it is not for kings to drink wine It is not proper for them to become intoxicated.
neither is strong drink Heb. אי שכר, like אין שכר, there is no strong drink.
אל למלכים – אתה בני שהוא למואל אל יהיו דרכיך דומים לדרכי המלכים אוהבי התענוגים שרודפים שתיית היין ושואלי׳ איה שכר לשתותו כי אין למלך כמוך שהו׳ לאל נכון לעשו׳ כן.
אל למלכים למואל אל למלכים – בס״ס שניהם הלמ״ד במאריך והמ״ם בלא דגש וי״ט בדגש.
למואל – בגעיא הלמ״ד.
או שכר – אי קרי ובעל מכלל יופי קורא אותו בחירק שכן כתב אי שכר חסר נו״ן ומשפטו אין שכר ואם הוא בחירק כמו ואין יש פה תחת ידך ע״כ. ודבריו לקוחים מהשרשים שרש אי וזה לשונו שם ולרוזנים אי שכר חסר נו״ן ומשפטו אין שכר וכן אי כבוד משפטו אין כבוד ואם הוא בחירק כמו ואין יש פה תחת ידך. ויתכן לפרש שניהן כמו איה ומלת אל למלכים עומדת במקום שני׳ ופירושו ואל לרוזנים שיאמרו איה שכר לשתות וכן אי כבוד כלומר איה כבוד שאינו בישראל היום עכ״ל. והמכלול יופי טעה בהבנת הלשון וחשב שמה שאמר רד״ק ואם הוא בחירק וכו׳ מוסב על פסוק אי שכר ואינו כן רק על פסוק אי כבוד דסליק מיניה ואם על שניהם הוא אומר הל״ל ואם הם בחירק וזה ברור. גם בעל הלשון טעה בזה שכתב בספרו כדברים האלה וענין אחר והיא מלה עניינה כמו אין ולרוזנים אי שכר אי כבוד והם בחירק כמו ואין יש פה תחת ידך ע״כ. הרואה יראה שחשב לתקן לשון השרשי׳ והתיקון נהפך עליו לקלקול כי בכל הספרי׳ חדשים וגם ישני׳ כתוב אי שכר בצירי וכ״כ החכם אב ן עזרא אי כמו אין ופעם בחירק כמו אי נקי כלומר אין נקי.
ולרוזנים – ענין מושלים ושרים.
אי – כמו אין וכן ימלט אי נקי (איוב כ״ב:ל׳).
שכר – יין ישן.
אל למלכים למואל – אין דבר זה הגון למלכים אשר המה אל ה׳ ומשיחיו.
אל למלכים – אין הגון למלכים כאלה שתות רב יין ולרוזנים כאלה אין ראוי שכר וכפל הדבר במ״ש.
אי – כמו אין, וכן ימלט אי נקי (איוב כ״ב:ל׳).⁠א
א. כן צ״ל. בכ״י: ״[איוב כא]״.
אל למלכים למואל – הלא בעבור מעשיך אינך נחשב עוד עם המלכים, כי אל למלכים שתו יין – וגם לרוזנים שהם שרי העצה של המלכים אין ראוי להם שכר שהגם שישתו יין אין ראוי שישתו שכר המשכר.
אין – כתוב או, ואז נסרס המקרא ונפרשהו – אל למלכים ולרוזנים שְׁתוּ יין או שכר שהוא היין החזק המשכר (הסך נסך שכר, פרשת התמיד).
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) פֶּן⁠־יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח מְחֻקָּ֑ק וִ֝ישַׁנֶּ֗ה דִּ֣ין כׇּל⁠־בְּנֵי⁠־עֹֽנִי׃
lest they drink, and forget the law, and pervert the justice due to anyone who is afflicted.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לָא תִשְׁתֵּי וְתַטְעֵי הֲוָנָךְ וּתְשַׁנֵא דִינְהוֹן דְכוּלְהוֹן בְּנֵי עֲנִיֵי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

פן ישתה וישכח מחוקק – א״ר שמעון אלו דברי תורה החקוקים וכתוב בהן לא תנאף.
וישנה דין כל בני עוני – א״ל הדין נמסר למלכות בית דוד כמה דאת אמר בית דוד דינו לבקר משפט.
תשתה יין ותשנה דין כל בני עוני – תזכה את החייב ותחייב את הזכאי מכאן אמרו דיין ששתה רביעית יין אל ידין. וכן חכם ששתה רביעית יין אל יורה.
פן ישתה וישכח מחוקק – שבשביל היין שישתה ישכח מה שצותה תורה למחוקק חקים של תורה היא פרשת סוטה.
וישנה דין כל בני עוני – הנואף הזה כשהוא הולך אצל אשת איש והיא מתעברה הימנו נמצא אותו ממזר שאין לו דין חלק בנכסי בעלה והוא יחלק עם בניו בנכסים שהיו סבורים שהוא בנו. ד״א פעמים לא יניח הבעל בן ומן התורה ירושתו חוזרת לאחיו וזה הממזר יירש ממונו שיהיו סבורים שהוא בנו וישנה דין כל בני עוני, לכך הזהירה תורה אחר סוטה דין נזיר שהיין גורם לנואף ונואפת לבוא לתקלה, הדא הוא דכתיב איש או אשה כי יפליא וגו׳.
כי לא ישרב אחדהמא וינסא אלמרסום, ויגיר חכם אלצ׳עפא.
ישתה, כדי שלא ישתה אחד מהם וישכח המחוקק, וישנה משפט העניים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וישכח מחוקק – הכתוב בתורה.⁠א
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בדפוסים נוסף כאן: ״וכל שכן מה שהוא בגרסה״.
what was made law What is written in the Torah – and surely the tradition that is committed to memory.
פן ישתה וישכח – מזה הדין הבא לפניו בתורה ויהיה זה סבה אל שישנה דין כל בני עוני אשר הוא חטא נפלא כי בו נכלל חטא הטיית המשפט וחטא קביע׳ העני נפש וכל אחד מאלו הוא חטא נפלא ולזה זכר שינוי דין כל בני עוני שלא יתחדש מזה ג״כ שינוי בדין העשירים אבל זכר מה שיתחדש יות׳ מהרע מזא׳ התכונ׳ כמנהג המוכיחי׳ ובכמו זה המנהג נהג שלמה ברוב התוכחות הנכללות בזה הספר.
מחוקק – מלשון חקיקה וכתיבה.
וישנה – מלשון השתנות וחלוף.
פן ישתה – פן כשישתה וישכח דבר החקוק בתורה ועי״ז ישנה דין העניים וכפולה א״כ חטאתו כי גוזל העניים ומעוות הדין.
פן ישתה וע״כ ישכח מחוקק את החקים והדתות, ועי״כ ישנה דין כל בני עני – שכולם באים לפניו לדין, וצריך שיהיו החקים שמורים בלבו לדון ולשפוט על פיהם דין אמת.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) תְּנוּ⁠־שֵׁכָ֥ר לְאוֹבֵ֑ד וְ֝יַ֗יִן לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ׃
Give strong drink to him who is ready to perish; and wine to the bitter in soul.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הֲבוּן שִׁכְרָא לַאֲבֵלֵי וְחַמְרָא לִמְרִירֵי נַפְשָׁא.
תנו שכר לאובד – א״ר חנן לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש.
אמר רבי חייא בר אשי אמר רב חסדא היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה ויין כדי שתטרף דעתו עליו שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, ותנא נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותם, לא התנדבו נשים יקרות משל מי, מסתברא משל צבור כיון דכתיב תנו מדידהו.
תנו שכר לאובד – א״ר חנין לא נברא יין בעולם הזה אלא לשלם כו׳ (כדלעיל).
דעו אלמסכר ללהאלך גמא, ואלכ׳מר למרי אלנפוס.
תנו, הניחו השכר לאובד ביגונו והיין למרי הנפש. תרגם תנו - הניחו, וכפי שבאר בפירושו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

תנו שכר לאובד – למי שסופו לאיבוד לרשעים.
למרי נפש – המצטער על עֳנְייוֺ או על אבלו.
to the one who is perishing To him who will ultimately perish – to the wicked.
to those of bitter soul Who suffer pain because of their poverty and their mourning. To give them pleasure in this world, so that they receive the reward for the precepts they kept, in this world, [leaving them with nothing in the hereafter.]
תנו שכר לאובד – כלומר מה לך ולמלכים ולרוזנים לשתות יין שאין תכליתו רק לשמח לב, והם שמחים וטובים מעצמם אמנם הוא ראוי לעניים, אובד מבלי לבוש (איוב ל״א:י״ט), וטעם אובד תאר כמו נקשה, והוא האיש רע המזל, שבכל אשר יעשה יאבד, הפך המצליח.
תנו שכר לאובד – הנה השכר והיין אינו ראוי כי אם למרי נפש ולאובד שישכח המר נפש לדין ולא ידע סדר טענותיו אשר בהם יתבאר משפטו ודינו ראוי שתפתח פיך להישירו להגיד דברי ריבו והנה האלם הוא שאינו יודע להגיד כלל מדברי ריבו ובני חלוף הם בעלי התמורה שיאמרו הפך מה שבלבם וראוי לשופט השלם שיסבב שלא יפקד מהם משפטם מצד חסרונם בדבור ובהגדת עניני ריבות׳.
לאובד – למי שהוא אבוד ברב העוני.
למרי נפש – למי שנפשו מרה לו בעבור מרבית העמל והיגיעה.
(ו-ז) תנו שכר לאובד, ישתה וישכח רישו – השכר המשכר אין ראוי רק לאובד כדי שיטרף דעתו לגמרי וישכח רישו, כמו היוצאים למיתה שהיו משכרים אותו שתטרף דעתו, ויין למרי נפש להם יתנו יין המשמח את הלב כדי שעמלו לא יזכר עוד.
לאובד – הקרוב לאיבוד מחמת צרותיו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח רִישׁ֑וֹ וַ֝עֲמָל֗וֹ לֹ֣א יִזְכׇּר⁠־עֽוֹד׃
Let him drink, and forget his poverty, and remember his misery no more.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתר״י אבן כספי ב׳מצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְנִשְׁתּוּן וְנִטְעוּן מִסְכֵּינַתְהוֹן וְשַׁחֲקֵיהוֹן לָא נִזְכְּרוּן תּוּב.
ישרבה אחדהם פינסא פקרה, ולא יד׳כר איצ׳א שקאה.
ישתה, ישתהו אחד מהם וישכח רישו, ואף עמלו לא יזכר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

פן ישתה – זה עַד על מה שפרשתי בכל ספרי, כי פן אינו למניעה, וטעמו כמו אפשר, כלומר תנו לאובד יין, אולי או אפשר שכאשר ישתה ישכח רישו, כי היין מסגולותיו שיחזק הלב ויסיר היגון, וכל שכן אם יבא במדרגה: וישתו וישכרו עמו (בראשית מ״ג:ל״ד).
רישו – מלשון רש ועני.
ישתה – כי כאשר ישתה ישתכר וישכח רישו ועניו והעמל אשר המר לנפשו לא יזכר עוד בה בעת השכרות כי היין מפיג הצער.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתר״י אבן כספי ב׳מצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) פְּתַח⁠־פִּ֥יךָ לְאִלֵּ֑ם אֶל⁠־דִּ֝֗יןא כׇּל⁠־בְּנֵ֥י חֲלֽוֹף׃
Open your mouth for the mute, in the cause of all who are left desolate.
א. אֶל⁠־דִּ֝֗ין א=אֶל⁠־דִּ֝ין (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
פְּתַח פּוּמָךְ לְהָלֵין דְלָא מִסְטוֹ דִין וְדוּן לְכוּלְהוֹן בְּנֵי עַוְלֵי.
פתח פיך לאלם – מכאן שאם אין טוענין ליורש וללוקח שבית דין טוענין.
דבר אחר: פתח פיך לאלם – כנגד היתומים הוא אומר שאין יודעין לטעון ועוד שאין יודעים בעסק אביהם שבית דין טוענין בשבילם, הוי אל דין כל בני חלוף זה בני המת שחלף והלך לבית עולמו. ד״א שהן חלופי אביהם כמה דתימא אשר אין חליפות למו וגו׳, א״ר חנינא זה שאין מניח לו בן.
ואפתח פאך ללאכ׳רס, ולחכם כל ד׳וי אלמצ׳י.
פתח, ופתח פיך לאלם, ולדין כל העשוים לחלוף.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כל בני חלוף – אילו יתומים שחלפה עזרתם והלכה לה.
all whose help has passed Heb. בני חלוף. These are the orphans, whose help has passed and gone away.
פתח פיך – בענין שתשפוט צדק אל דין עני ואביון ולא יפקד מהם משפטם מפני חלשתם וחוזק אשר כנגדם.
לאלם – הלמ״ד היא במקום בעבור וכן לאיתיאל (משלי ל׳:א׳).
חלוף – מלשון התחלפות ותמורה.
פתח פיך – אל תשתה היין ותהיה בדעת מיושבת ופתח פיך בעבור האלם ר״ל אם מי יבוא לדין ויהיה כאלם לבלי דעת לסדר טענותיו אתה פתח פיך בעבורו להסדיר טענותיו.
אל דין – גם פתח פיך אל דין כל הבנים הסכלים המחליפים דבריהם ממה שבלבם בעבור סכלותם ופתח פיך להיישירם אל הכוונה הנרצה להם כאשר יאות לעשות לשופט צדק להוציא הדין לאמיתו.
פתח – אבל אתה צריך לפתוח פיך לאלם שאינו יכול לטעון טענותיו צריך שאתה תטעון בשבילו, וכן פתח פיך אל דין כל בני חלוף – האנשים שהתחלף מזלם וירדו מנכסיהם וי״ל דין ודברים עם העושקים אותם.
לאלם – למי שלא יאזור חיל להראות צדקתו, ואתה מבין בו כי נקי וצדיק הוא.
בני חלוף – כמו בני תמותה (תהלים ע״ט:י״א) שהיום כאן ומחר בקבר, ואם תאחר מעשות לו דין אולי יחלוף כרגע ותתחרט כי אֵחַרְתָּ.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) פְּתַח⁠־פִּ֥יךָ שְׁפׇט⁠־צֶ֑דֶק וְ֝דִ֗ין עָנִ֥י וְאֶבְיֽוֹן׃
Open your mouth, judge righteously, and serve justice to the poor and needy.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתר״י אבן כספי ב׳מצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
פְּתַח פּוּמָךְ וְדוּן צִדְקְתָא וְדוּן לַעֲנִיֵי וְלַעֲלִיבֵי.
פתח פיך שפט צדק – שלא תעשה שתלמדם טענות.
ודין עני ואביון – כמה דתימא לא תטה משפט אביונך בריבו. ד״א אלו הצדקות ומתנות עניים שהם דינם שאתה צריך להוציא מן הגזלן ולתת להם לקיים מה שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא.
אפתח פאך ואקץ׳ באלעדל, ואחכם ללצ׳עיף ואלמסכין.
פתח, פתח פיך ושפוט בצדק, ודון לעני ולאביון.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

פתך פיך – כלומר, אבל אתה המלך יש לך מנהג אחר ראוי לך, והוא לשבת על הכסא הדין ולהנהיג האומה.
פתח פיך – בדרישות וחקירות ושפט צדק ודון דין עני ואביון ולא יפקד מהם משפטם בעבור חולשתם עם חוזק בעל דינם.
פתח פיך – גם צריך שתפתח פיך לשפוט צדק, שהוא פסק הדין שיהיה בצדק, ולא לבד דין העשיר גם דין עני ואביון.
פתח פיך – לא לדברי עגבים או לשתות יין רק להוציא משפט לאמתו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתר״י אבן כספי ב׳מצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) אֵֽשֶׁת⁠־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃
Who can find a worthy woman? For her price is far above rubies.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאיריר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִתְּתָא כְשֶׁרְתָּא מַנוּ יִשְׁכַּח יַקִירָא הִיא מִן כֵּיפֵי טָבְתָא טִימָהָא.
אשת חיל מי ימצא – זו היא התורה;
ורחוק מפנינים מכרה – שהיתה לפני לפנים, וזכה משה והורידה למטה לארץ.
דבר אחר: אשת חיל מי ימצא – אמרו: מעשה היה ברבי מאיר, שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו. מה עשתה אמן? הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם. במוצאי שבת בא ר׳ מאיר מבית המדרש לביתו. אמר לה ׳היכן שני בני?׳, אמרה ׳לבית המדרש הלכו׳, אמר לה ׳צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם׳, נתנו לו כוס של הבדלה והבדיל, חזר ואמר ׳היכן שני בני?׳, אמרה לו ׳הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים׳, הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך, לאחר שבירך אמרה לו ׳רבי, שאלה אחת יש לי לשאול לך׳, אמר לה ׳אמרי שאלתך׳, אמרה לו ׳רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא?׳, אמר לה ׳בתי, מי שיש פקדון אצלו, הוא צריך להחזירו לרבו׳, אמרה לו ׳רבי, חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו׳, מה עשתה? תפשתו בידה, והעלה אותו לאותו חדר, והקריבה אותו למטה, ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים ומונחים על המטה, התחיל בוכה ואומר ׳בני! בני! רבי! רבי! בני בדרך ארץ, ורבי שהיו מאירין פני בתורתן!׳, באותה שעה אמרה לו לרבי מאיר ׳רבי, לא כך אמרת לי – אני צריך להחזיר הפקדון לרבו?׳, אמר: ״ה׳ נתן וה׳ לקח, יהי שם ה׳ מבורך״ (איוב א׳:כ״א). אמר רבי חנינא: בדבר הזה נחמתו ונתיישבה דעתו, לכך נאמר ״אשת חיל מי ימצא״. אמר ר׳ חמא בר חנינא: מפני מה נתחייבו בניו של ר׳ מאיר ומתו בבת אחת? מפני שהיו רגילין להניח בית המדרש ויושבין באכילה ובשתיה. אמר רבי יוחנן: ואפילו בדברי הבטלה, שבשעה שניתנה תורה לישראל לא הזהירן אלא על דברי תורה, שנאמר: ״היום הזה ה׳ אלהיך מצוך לעשות״ (דברים כ״ו:ט״ז).
(י-לא) דבר אחר: אשת חיל מי ימצא – זש״ה: ״עוד ינובון בשיבה וגו׳⁠ ⁠⁠״ (תהלים צ״ב:ט״ז), כנגד אברהם ושרה, שהיו שקולים כאחד בצדקה ובגמילות חסדים, היו סימן טוב לעולם, כך אין מונע מן הצדיקים נשים כשרות שהוא מזווג להם, שכן מצינו באשתו של נוח שהיו שקולין מעשיה כמעשיו, לפיכך זכתה עמו וניצלה ממי המבול.
בטח בה לב בעלה – זו שרה אמנו, שהעשיר אברהם בשבילה, שנאמר: ״ולאברם היטיב בעבורה״ (בראשית י״ב:ט״ז).
גמלתהו טוב ולא רע – זו רבקה אמנו, שגמלה ליצחק בשעה שמתה שרה אמו.
דרשה צמר ופשתים – זו לאה אמנו, שקיבלה ליעקב בסבר פנים יפות, דכתיב: ״ויבוא יעקב מן השדה בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר ׳אליי תבוא כי שכור שכרתיך וגו׳⁠ ⁠⁠״ (בראשית ל׳:ט״ז), לפיכך זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים.
היתה כאניות סוחר – זו רחל אמנו, שהיתה מתביישת על הבנים בכל יום, לפיכך זכתה ויצא ממנה בן שהוא דומה לספינה שהיא מלאה כל טוב שבעולם, כך יוסף נתקיים כל העולם בזכותו, וכלכל את העולם בשני רעבון.
ותקם בעוד לילה – זו בתיה בת פרעה, גויה היתה ונעשית יהודיה, והזכירו שמה בין הכשרות, בשביל שעסקה במשה, לפיכך זכתה ונכנסה בחייה לגן עדן.
זממה שדה ותיקחהו, [מפרי כפיה נטע כרם] – זו היא יוכבד, שיצא ממנה משה, שהוא שקול כנגד כל ישראל, שנקראו כרם, שנאמר: ״כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל״ (ישעיהו ה׳:ז׳).
חגרה בעוז מתניה – זו מרים, שקודם שנולד משה אמרה ׳עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל׳, כיוון שנולד וכבד עליהם עול מלכות, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה ׳היכן נבואתיך?׳, ועמד וירק בפניה, ועם כל זאת היא מתאמצת בנבואתה, דכתיב: ״ותתצב אחותו מרחוק״ (שמות ב׳:ד׳).
טעמה כי טוב סחרה, [לא יכבה בלילה נרה] – זו חנה, שטעמה טעם תפילה, שנאמר: ״ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״ (שמואל א ב׳:א׳), לפיכך זכתה ויצא ממנה בן שהיה זוג למשה ולאהרן, שהיו מאירין לישראל כנרות, דכתיב: ״משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו״ (תהלים צ״ט:ו׳), וכתיב ביה בשמואל: ״ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה׳⁠ ⁠⁠״ (שמואל א ג׳:ג׳).
ידיה שלחה בכישור – זו יעל, שלא הרגה את סיסרא בכלי זיין, אלא ביתד בכוח ידיה. ומפני מה לא הרגתו בכלי זיין? לקיים מה שנאמר: ״לא יהיה כלי גבר על אשה״ (דברים כ״ב:ה׳).
כפה פרשה לעני – זו אשה אלמנה הצרפית, שכלכלה לאליהו בלחם ומים.
לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים – זו רחב הזונה, בשעה שבאו ישראל להחריב יריחו לא נתייראה מהם, מפני שנתנו לה סימן: ״את תקות חוט השני״ (יהושע ב׳:י״ח).
מרבדים עשתה לה, [שש וארגמן לבושה] – זו בת שבע, שיצא ממנה שלמה, שהיה מרוקם בשש וארגמן, ומלך מסוף העולם ועד סופו.
נודע בשערים בעלה – זו מיכל, שהצילה דוד מן המיתה.
סדין עשתה ותמכור – זו אמו של שמשון, שנושעו ישראל על-ידו.
עוז והדר לבושה, [ותשחק ליום אחרון] – זו אלישבע בת עמינדב, שראתה ארבע שמחות ביום אחד: אחיה נשיא, ובעלה כהן גדול, ואחי בעלה מלך, ושני בניה פרחי כהונה.
פיה פתחה בחכמה – זו אשה חכמה, שאמרה: ״שמעו שמעו אמרו נא אל יואב קרב עד הנה ואדברה אליך״ (שמואל ב כ׳:ט״ז), שהצילה את העיר בחכמתה, וזו היתה סרח בת אשר.
צופיה הליכות ביתה – זו אשתו של עובדיה, שהצילה בניה ולא עבדו עבודה זרה עם אחאב.
קמו בניה ויאשרוה – זו שונמית, שנקראה: ״אשה גדולה״ (מלכים ב ד׳:ח׳), ומפני מה – מפני שהחזיקה באלישע לאכול.
רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה – זו רות המואביה, שנכנסה תחת כנפי השכינה.
שקר החן והבל היופי – שהניחה אמה ואבותיה ועושרה, ובאה עם חמותה, וקיבלה כל המצוות: תחום שבת – ״אל אשר תלכי אלך״ (רות א׳:ט״ז); איסור יחוד עם איש – ״ובאשר תליני אלין״; תרי״ג מצוות – ״עמך עמי״; עבודה זרה – ״ואלהייך אלהיי״; ארבע מיתות בית דין – ״באשר תמותי אמות״; ״ושם אקבר״ – אלו שני קברות המתוקנות לבית דין, אחד לנסקלים ולנשרפים ואחד לנהרגין ולנחנקין. לפיכך זכתה ויצא ממנה דוד, שריווה להקב״ה בשירות ותושבחות.
לפיכך נאמר: תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה – החזק במוסר, שמרו התורה, ותינצלו מיצר הרע.
אשת חיל מי ימצא – זו שרה דכתיב בה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את.
ורחוק מפנינים מכרה – שבאת ממרחק שנאמר ממרחק איש עצתי.
דבר אחר: אשת חיל וגו׳ – ורחוק מפנינים מכרה מהו מכרה, ר׳ אבא בר כהנא אמר עבורה כמד״א מכורותיך ומולדותיך. אברהם היה גדול מנחור שנה ונחור היה גדול מהרן שנה, שנה לעבורה של מלכה ושנה לעבורה של יסכה, והרן מוליד לשש ואברם אינו מוליד ושרי אשת אברם לא ילדה לו.
דבר אחר: אשת חיל – זו תורה, ורחוק מפנינים שהיתה לפני ולפנים וזכה משה והורידה לישראל, ושלל לא יחסר שלא היה חסר דבר ממנה.
דבר אחר: אשת חיל מי ימצא – אמרו מעשה היה בר׳ מאיר שהיה יושב במנחה בשבת ודורש ומתו שני בניו, מה עשתה אמן הניחה שניהם על המטה ופירשה סדין עליהם, במוצאי שבת בא רבי מאיר מבית המדרש אמר לה היכן שני בני, אמרה לו לבית המדרש הלכו, אמר לה צפיתי בבית המדרש, ולא ראיתים, נתנה לו הכוס של הבדלה והבדיל וחזר, ואמר לה היכן שני בני אמרה לו פעמים שהלכו למקום פלוני ועכשו הם באים, הקריבה לפניו לאכול, לאחר שאכל אמרה לו רבי שאלה יש לי לשאול, א״ל אמרי שאלתך, אמרה לו רבי קודם היום בא אחד ונתן לי פקדון ועכשו בא ליטול אחזיר לו או לאו, אמר לה בתי מי שיש לו פקדון אינו צריך להחזיר לרבו, אמרה לו חוץ מדעתך לא הייתי מחזרת אותו, מה עשתה תפשה אותו בידו והעלהו לחדר והקריבה אותו למטה, נטלה הסדין מעליהם וראה שניהם מתים מונחים על המטה, התחיל בוכה ואומר בני בני רבי רבי. בני בדרך ארץ ורבי שהיו מאירין עיני בתורתן, באותה שעה אמרה ליה רבי לא כך אמרת לי שאנו צריכין להחזיר פקדון לרבו, כך י״י נתן וי״י לקח יהי שם י״י מבורך, א״ר חנינא בדבר זה נחמתו ונתישבה דעתו לכך נאמר אשת חיל מי ימצא.
א״ר חמא בר חנינא מפני מה מתו בניו של ר׳ מאיר בבת אחת מפני שהיו רגילים להניח בית המדרש ועוסקים באכילה ושתיה. (ד״א) א״ר יצחק בר נחמיה כשם שנתן הקב״ה תורה לישראל בעשרים ושתים אותיות כך הוא משבח הנשים הכשרות בעשרים ושתים אותיות.
אלמרה אלצאלחה טובא מן יג׳דהא, ואבעד מן אלג׳ואהר אמתלאכהא.
אשת, האשה הכשרה אשרי אשר ימצאנה ורחוק מן המרגליות רכישתה.
(י-לא) עשרים ושנים פסוקים הללו פשטן באשה הטובה ברור, לפי שלא תהיה ראויה לשם הזה אלא אם כן כבר הטיבה עניניה הנוגעים לעולם הזה ולעולם הבא גם יחד. והנמשל בה הוא האדם המשכיל והעבד1 הכשר, אשר לא יהיו זכאים לענין הזה אלא אם התקינו עניני עולמם ועניני דתם גם יחד, ולכן כל פסוק שאמר אותו החכם בתכונת האשה הרי בדומה לענינו יש במשכיל ובכשר. והיסוד בכל הענין הזה הוא שכיון שהאדם גוף, ונפש למעלה ממנו במעלה, ושכל מעליהם, לפיכך נעשו חלקי ההכשרות שלשה, הכשרות הגוף והכשרות הנפש והכשרות השכל. וכיון שהגוף הוא הנראה לחוש מבין כל השלשה הללו, ראה החכם בבואו לקבוע תיאורים לשלש ההכשרות הללו לעשות את המשל המונח בפשטי הלשון בהכשרות הגוף, ותהינה שתי ההכשרות האחרות נלמדות ממנו ואפשר להקישן עליו. ועשה את היחס הנושא את הכשרות הגוף מיוחס אל האשה, מחמת כבוד הגברים כדי ליחס אליהם הכשרות הנפשות והשכל.
והנה ראשית מה שפתח ואמר במשל הזה הוא יקרת מציאות האשה הזו באמרו אשת חיל מי ימצא, ולא נתכוון בדבריו אלה שלא תמצא כלל, כי אלו היה הדבר כך היו דבריו לבטלה2, אלא שנתכוון לרומם מי שימצאנה כאלו אמר אשת חיל אשרי מי ימצא, מלה נסתרת3. וכך יקר את החכם מבני אדם שנאמר אשרי אדם מצא חכמה4. וכן יקר את הצדיק מבני אדם כפי שכבר הקדים באמרו ואיש אמונים מי ימצא5, ענינו אשרי מי ימצא. ואחר כך אמר כי מציאות האשה הזו יקר ממציאות הפנינים על אף שאתה רואה שהפנינים יקרי המציאות, ויותר יקר מהם המנהיג את המדינה ואת עולמו בשלימות. וכך החכם המובהק כאמרו יקרה היא מפנינים6, וכך הצדיק המובהק כמו שאמר טובה חכמה מפנינים7, ויתבאר כי החכמה הזו השניה הכוונה בה הצדיק כמו שאמר עליה כי אמת יהגה חכי8 וכל הדומה לכך.
ואחר שהקדים שני המשפטים הללו בשבחה החל בפעולותיה באמרו בטח בה לב בעלה, כי המנהל הנעלה בוטחים עליו וסומכים על דעתו. וכך הבקי בחכמה כאמת מי שת בטוחות חכמה9. וכך המופלג בצדקותו כאמרו בטח בה׳ ועשה טוב10.
והשני ושלל לא יחסר, אמר, המנהל את כלכלתו לא יבצר ממנו שלל בכל עת, שבכל מפנה ירויח. וכך החכם אין מטרתו אלא להשיג מלה או אות שלומד אותם ושמח בהם כשלל כאמרו שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב11. כך הצדיק אם השיג מעט מן המשמעת לה׳ שמח כשמחתו בממון רב שלוקח שלל כאמרו בדרך עדותיך ששתי12.
והשלישי גמלתהו טוב ולא רע, העוסק בפרנסה צריך שיתכוון למה שירויח בו לא למה שיפסיד, ולא יתן אל לבו להתכוון להרויח פעם ולהפסיד אחרת. וכך החכם לא ירשה לעצמו ללמוד דבר ולשכוח זולתו, ולא ילמד מה שיועיל לו ומה שיזיק לו יחד, כמו שאמרו דרשו טוב ולא רע וגו׳13. וכך המאמין לא יחלק מעשיו לזכיות ועברות פעם יצדק ועת ישחית, כמו שאמר שנאו רע ואהבו טוב14.
והרביעי כל ימי חייה, העוסק בפרנסה צריך לעמוד על תקינות ניהולו כל ימי חייו כמו שאמר למען תלמד וכו׳15. וכך הצדיק יעמוד בצדקתו כל חייו כמו שאמר אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון וגו׳16.
והחמישי דרשה, כיון שאמר חפץ כפיה וכיון שאין לכפים חפץ יהיה ענינו עשייתם מה שיש בטבעם, לפי שכל אבר הממלא מה שבטבעו לעשות, כמו שמבצעת העין את הראייה, והאוזן השמע, כך היד העשייה, נמצא שהמתפרנס הפעיל את ידיו לעשות את שביכלתן. וכך החכם הפעיל את שכלו במה שמצאו יכול לעשותו מן ההתענגות בחכמה וספיגתו17 ממנה כמו שאמר לב נבון יקנה דעת18. וכך הצדיק אם השביע נפשו במה שהיא מחמדת מן הנחת וההגעה אל אור הבורא כמו שאמר ומצאו מרגוע לנפשכם19.
והששי היתה כאניות, דורש הפרנסה מחפש עצות בהתר עד שיביא לעצמו הכנסה ממרחק. והחכם בדומה לתיאורים הללו ימצא עצה כדי לאמת את האמת בהוכחה ממרחק, ולבטל את הבטל בקושיא ממרחק. והצדיק כיוצא בתיאור זה יבוא ממקום רחוק כדי שלא יאבד תועלת כדי שיהא נוכח בתפלה או חגיגה או אחת המצות או החקים.
והשביעי ותקם, העוסק בפרנסה מעסיק את בניו ונעריו בתפקידים שמטיל עליהם בכל עת להרגילם לתנועה. ותיאר את החכם בכיוצא בזה שהוא קובע לו בכל יום פרק מן הלמוד שהוא משננו, וכך בכל שבוע ובכל חדש ובכל שנה ובכל חלק של הזמן. ותיאר את הצדיק במה שדומה לזה שיש לו בכל עת סוגי משמעת לה׳ שעל כל פנים הוא עושה אותם כתפקיד, כגון התפלה בעתותיה, ושמירתו את השבת והמועדים בזמניהם, וכל הדומה לכך.
והשמיני זממה, התיאור במתפרנס שהוא משתדל לקנות שדה, ולא יחדל לקבוץ זוז על זוז ודינר על דינר בהתר עד שישלים דמיה. והתיאור בחכם שהוא יוזם ללמוד ספר פלוני מספרי ההלכה או העיון או ההנדסה או הרפואה, ולא יחדל לצרף חלק אל חלק וענין אל ענין ומאחדם עד שילמד אותו או ילמדהו לאחרים. ודומה לכך בצדיק מצרף זכות לזכות ומצוה למצוה עד שיגיע להשגים שלמים.
והתשיעי חגרה, תאור זה בעוסק בפרנסה במה שמתחזק ומתאמץ בעבודות הקשות. ובחכם גישתו האמיצה לספרים העמוקים והענינים הקשים כמו שאמר גבר חכם בעוז20, וכמו שאמר בדניאל ומשרא קטרין השתכחת וגו׳21. ובצדיק שמביא עצמו בסכנה בעבודת ה׳ וסובל ומתאמץ בכל קושי כמו שאמר חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים וגו׳22.
והעשירי טעמה, תיאור זה בעוסק בפרנסה במה שיערב לו מה שמקבץ מן הממון עד שמתמיד בכך. ובחכם מה שהחכמה ערבה עליו ונעשת לו כמזון ומתמיד בה כמו שאמר ודעת לנפשך ינעם23. ובצדיק יערבו לו הצום והתפלה והתחנה עד שאינו בודל מהם כמו שאמר טעמו וראו כי טוב ה׳24.
והאחד עשר ידיה שלחה, תיאר לעוסק בפרנסה כי בתנאים אלה יצליח בעניניו. ולחכם בהצלחתו בחכמתו כמו שאמר ויתרון הכשר חכמה25. והצדיק יהא בטוח בהצלחת אחריתו כמו שאמר כי אז תצליח את דרכיך26.
והשנים עשר כפה פרשה, זהו תיאור העוסק בפרנסה בהעניקו לענים מהונו. והחכם בהשפיעו לסכל מחכמתו כמו שאמר מי פתי יסור הנה וגו׳ לכו לחמו וגו׳27. והצדיק מחזיר בני אדם לעבודת ה׳ כמו שאמר ורבים השיב מעון28.
והשלשה עשר לא תירא, תאר את העוסק בפרנסה שאינו חושש מן היוקר ולא מן הבצורת מפני שאוגר מזונו, ומהחום והקור לפי שהכין כסותו. והחכם לא יירא פקפוק הכופרים ולא קושיות החולקים בגלל התשובות שעתד להם כמו שאמר וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי וגו׳29. והצדיק לא יירא מסכסוכי העולם וקנאותיו לפי שכבר הובטח בטוב כמו שאמר לא תירא כי יעשיר איש וכו׳30.
והארבעה עשר מרבדים, כאשר ישן העוסק בפרנסה בביתו ישן על מצעיו ושטיחיו ומרבדי נועם. והחכם ישען על מאמרים נבחרים וראיות ברורות שהכין לעצמו כמו שאמר עליו בדרך חכמה הורתיך וגו׳ ובלכתך וגו׳31. והצדיק אם התמיד בצדקתו בחייו הרי במותו ימצא זכיותיו כמרבד המוצע כמו שאמר וחפרת לבטח תשכב וגו׳32.
והתיאור החמשה עשר נודע, תמצא העובד העוסק בפרנסתו ידוע בין בני אדם בצניעותו ופרישותו. והחכם ידוע ביניהם בחכמתו והדרתו כמו שאמר והדרת פני זקן33. והצדיק ניכר בעמו מכובד ומיוקר כמו שאמר בצאתי שער עלי קרת וגו׳ ראוני נערים ונחבאו וגו׳ שרים עצרו במלים34.
והששה עשר סדין עשתה, פעמים משתדל הפועל בדבר ועושהו לא מפני שהוא זקוק לו אלא כדי להרויח בו כמו שתיאר בסדין וחגור. וכך החכם פעמים מתעסק בסוג מן הדברים הכלליים או באות מן השפה או באחת המלאכות המחשבתיות לא מפני שהוא זקוק לה אלא כדי לבאר בה ענין מסויים מן המדעים העיוניים וכמו שאמר ודניאל הבין35. והצדיק תמצאהו עושה מעשה שאינו עצמו המצוה אלא שיש בו צורך ותועלת למצוה כמו שאמר בעבדיהו ויקרא אחאב אל עבדיהו וגו׳36.
והשבעה עשר עוז והדר לבושה וגו׳, כפי שתמצא העוסק בפרנסה בהתר הולך גם באחריתו בטוח מנזקי השלטון.....
והשמונה עשר פיה פתחה, אם נשאל העוסק בפרנסה היאך הגעת למצב הזה, משיב בחכמה. וכך החכם מבטא את חכמתו כמו שאמר שפתי חכמים יזרו דעת37. והצדיק מלמד לבני אדם במה יעבדו את ה׳ כמו שאמר שפתי צדיק ירעו רבים38.
והתשעה עשר צופיה, העוסק בפרנסה אינו בוטח שיגיע לשום דבר בעצלות. והחכם אינו סומך אלא על למודו אם תבקשנה ככסף39. והצדיק על מסירותו הרבה כמו שאמר בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך40.
והעשרים קמו, רבות בנות, אפילו קרוביו מהללים אותו. וכך החכם אמר ותמכיה מאשר. והצדיק ב...
1. הכוונה עבד ה׳, האדם הצדיק.
2. כיון שאין למצוא אשה כזו הרי כל תיאוריה לבטלה.
3. על המלים הנסתרות שבמקרא ראה בספרו הנבחר באמו״ד מהדורתי עמ׳ צד ועמ׳ קי.
4. לעיל ג יג.
5. לעיל כ ו.
6. לעיל ג טו.
7. לעיל ח יא.
8. שם ח ז.
9. איוב לח לו.
10. תהלים לז ג.
11. שם קיט קסב.
12. שם קיט יד.
13. עמוס ה יד.
14. שם ה טו.
15. דברים יד כג.
16. שם יב א.
17. אפשר: ורויונו.
18. לעיל יח טו.
19. ירמיה ו טז.
20. לעיל כד ה.
21. דניאל ה יב.
22. תהלים לא כה.
23. לעיל ב י.
24. תהלים לד ט.
25. קהלת י י.
26. יהושע א ח.
27. לעיל ט ד-ה.
28. מלאכי ב ו.
29. ישעיה נד יז.
30. תהלים מט יז.
31. לעיל ד יא-יב.
32. איוב יא יח.
33. ויקרא יט לז.
34. איוב מט ז-ט.
35. דניאל א יז.
36. מלכים א יח ג.
37. לעיל טו ז.
38. לעיל י כא.
39. לעיל ב ד.
40. דברים ו ה.
(י-לא) הד׳ה אלאת׳נאן ועשרין אלאיה ט׳אהרהא פי אלאמראה אלצאלחה משאהד, לאנהא לא תסתחק הד׳א אלאסם חתי תכון קד אצלחת אמור דניאהא ואכ׳רתהא ג׳מיעא.
ואלממת׳ל בהא אלאנסאן אלעאקל ואלעבד אלצאלח, אלד׳י אנמא יסתחקאן הד׳א אלמעני אד׳א אצלחא אמר דניאהמא ודינהמא ג׳מיעא, ולד׳לך כל פסוק קאלה אלחכים פי היאה אלאמראה פמת׳ל מענאה פי אלעאקל ואלצאלח.
ואלאצל פי הד׳א אלאמר הו אן אלאנסאן למא כאן ג׳סם, ונפס פוקה פי אלמרתבה, ועקל פוקהמא, צארת אקסאם אלמצאלח ת׳לאת׳ה, מצאלח אלג׳סם ומצאלח אלנפס ומצאלח אלעקל.
ולמא כאן איצ׳א אלג׳סם הו אלמשאהד מן בין הד׳ה אלת׳לאת׳ה, ראי אלחכים חין קצד אן יצ׳ע נעותא להד׳ה אלת׳לאת׳ מצאלח אן יג׳על אלמת׳ל אלמוצ׳וע לט׳אהר אללפט׳ פי מצאלח אלג׳סם, ותכון אלמצלחתין אלאכ׳רתין מסתכ׳רג׳תין מנה מקאסתין עליה. וג׳על אלנסבה אלחאמלה למצאלח אלג׳סם מנסובה אלי אלאמראה, לג׳לאלהֵ אלרג׳אל באן תנסב אליהם מצאלח אלנפוס ואלעקול.
פאוול מא אפתתח וקאל פי הדא אלמת׳ל עזז וג׳וד הד׳ה אלאמראה בקולה אשת חיל מי ימצא, ולם יקצד בקולה הד׳א אנהא לא תוג׳ד בתה, ולו כאן כד׳אך כאן כלאמה עלי מחאל, ולכנה קצד תשריף מן יג׳דהא כאנה יקול אשת חיל אשרי מי ימצא מצ׳מרא. וכד׳לך עזז אלחכים מן אלנאס כקולה אשרי אדם מצא חכמה. וכד׳לך עזז אלצאלח מן אלנאס כמא קדם פי קולה ואיש אמונים מי ימצא, עלי מעני אשרי מי ימצא. ת׳ם קאל אן וג׳וד הד׳ה אלאמראה אעז מן וג׳וד אלג׳ואהר עלי מא תרי אלג׳ואהר עזיזהֵ אלוג׳וד, ואעז מנהא מן ידבר אלמדינה ודניאה תאמא. וכד׳לך אלעאלם אלבאלג כקולה יקרה היא מפנינים, וכד׳לך אלצאלח אלבאלג כמא קאל טובה חכמה מפנינים, ויתביין אן הד׳ה אלחכמה אלת׳אניה יראד בה אלצאלח מן קולה ענהא כי אמת יהגה חכי ומא אשבה ד׳לך.
פלמא קדם הד׳ין אלקולין פי מדחהא אבתדי פי אפעאלהא בקולה בטח בה לב בעלה, אן אלמדבר אלמג׳יד יות׳ק בה ויסכן אלי ראיה.
וכד׳לך אלמאהר פי אלחכמה כקולה מי שת בטוחות חכמה. וכד׳לך אלבאלג פי אלצלאח כקולה בטח בה׳ ועשה טוב.
ואלת׳אני ושלל לא יחסר, קאל אלמדבר מעאישה לא תפותה גנימה פי כל וקת, פהו פי כל מא תקלב ירבח. וכד׳לך אלחכים אנמא קצדה אגתנאם כלמה או חרף יתעלמה ויסתר בה כאלגנימה כקולה שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. כד׳לך אלצאלח אד׳א בלג אליסיר מן אלטאעה יסר כסרורה באלמאל אלכת׳יר אלד׳י יגנמה כקולה בדרך עדותיך ששתי.
ואלת׳אלת׳ גמלתהו טוב ולא רע, אלמתעייש יג׳ב אן יקצד מא ירבח פיה לא מא יכ׳סר, ולא יוטן נפסה עלי אן יקצד אן ירבח וקתא ויכ׳סר אכ׳ר. וכד׳לך אלעאלם לא יסהל לנפסה אן יתעלם שיא וינסא גירה, ולא יתעלם מא ינפעה ומא יצ׳רה ג׳מיעא, כמא קאלו דרשו טוב ולא רע וגו׳. וכד׳לך אלמומן לא יקסם עמלה חסנאת וסיאת פוקת יצלח ווקת יפסד, כמא קאל שנאו רע ואהבו טוב.
ואלראבע כל ימי חייה, אלמכתסב יג׳ב אן ית׳בת עלי צלאח תדבירה טול חיאתה כמא קאל למען תלמד וכו׳. וכד׳לך אלצאלח ית׳בת עלי צלאחה מא עאש כמא קאל אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון וגו׳.
ואלכ׳אמס דרשה, למא קאל חפץ כפיה ואלכפאן למא לא מראד להמא כאן מענאה אקתצ׳אהמא מא פי טבעהמא, וד׳לך אן כל עצ׳ו יקתצ׳י מא לה פי אלטבע אן יפעלה, כמא תקתצ׳י אלעין אלנצ׳ר, ואלאד׳ן אלסמע, כד׳לך אליד אלעמל, פאלמכתסב קד אנאל ידיה מן אלבטש מא יקתצ׳יאנה מנה. וכד׳לך אלעאלם קד אנאל עקלה מא יג׳דה יקתצ׳יה איאה מן אלתד׳אד׳ה באלחכמה ורואה מנהא כמא קאל לב נבון יקנה דעת. וכד׳לך אלצאלח אד׳א אנאל נפסה מא תתמנאה מן אלראחה ואלוצול אלי נור אלבארי כמא קאל ומצאו מרגוע לנפשכם.
ואלסאדס היתה כאניות, אלמתעיש פיה יחתאל מן חלה חתי יג׳לב לה מכסבא מן בעיד.
ואלעאלם פי מת׳ל הד׳ה אלנעות יחתאל באלחג׳ה ליחקק אלחק מן בעיד, וליבטל אלבאטל באלמעארצ׳ה מן בעיד. ואלצאלח פי מת׳ל הד׳א אלנעת יג׳י מן אלמוצ׳ע אלבעיד לילא יפותה מצלחה חתי יחצ׳ר צלוה או חג או בעץ׳ אלפראיץ או אלסנן.
ואלסאבע ותקם, אלמכתסב פיה יסתעמל אולאדה וגלמאנה בצ׳ראיב יטרחהא עליהם פי כל וקת יעידה אלחרכה. ונעת אלעאלם מן מת׳ל הד׳א באן ירסם לה פי כל יום ג׳ז מן אלעלם יחדה, וכד׳לך פי אלאסבוע ופי אלשהר ופי אלסנה ופי כל קטעה מן אלזמאן. ונעת אלצאלח מן מת׳ל הד׳א אנה לה פי כל זמאן טאעאת לא בד לה מן עמלהא כאלצ׳ריבה, מת׳ל אלצלוה פי אוקאתהא, ותמסכה באלסבת ואלאעיאד פי אוקאתהא, ומא אשבה ד׳לך.
ואלת׳אמן זממה, אלצפה פי אלמתעיש אנה יהם בשרא צ׳יעה, פלא יזל יג׳מע דרהמא אלי דרהם ודינארא אלי דינאר מן חלה חתי יתם ת׳מנהא. ואלנעת פי אלעאלם אנה יעזם עלי אלכתאב אלפלאני מן אלפקה או אלנט׳ר או אלהנדסה או אלטב, ולא יזאל צ׳ם ג׳ז אלי ג׳ז ומעני אלי מעני יולפה חתי יתעלמה או יעלמה.
ומת׳ל ד׳לך פי אלצאלח יג׳מע חסנה אלי חסנה ופריצ׳ה אלי אכ׳רי חתי יבלג אלמבאלג אלכאמלה.
ואלתאסע חגרה, הד׳א אלנעת פי אלמכתסב במא יתקוי ויתאייד עלי אלאעמאל אלשאקה.
ופי אלעאלם אקדאמה עלי אלכתב אלמתסגלקה ואלמעאני אלמעתאצה, כמא קאל גבר חכם בעוז, וכמא קאל פי דניאל ומשרא קטרין השתכחת וגו׳. ופי אלצאלח מכ׳אטרתה בנפסה פי טאעהֵ אללה וצברה ותאיידה עלי אלסם כמא קאל חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים וגו׳.
ואלעאשר טעמה, הד׳א אלנעת ללמתכסב במא ילד׳ לה מן ג׳מע אלמאל חתי ידמן עליה.
ופי אלעאלם הו מא תלד׳ לה אלחכמה ותציר לה כאלגד׳א פילזמהא כמא קאל ודעת לנפשך ינעם. ופי אלצאלח ילד׳ לה אלצום ואלצלוה ואלדעא חתי לא יפארקהא כמא קאל טעמו וראו כי טוב ה׳.
ואלחאדי עשר ידיה שלחה, נעת ללמתכסב באנה עלי הד׳ה אלשרוט ינג׳ח פי אמורה.
וללעאלם בנג׳אחתה בחכמתה כמא קאל ויתרון הכשר חכמה. ואלצאלח יבשר בנג׳ח אכ׳רתה כמא קאל כי אז תצליח את דרכיך.
ואלת׳אני עשר כפה פרשה, ד׳לך נעת ללמתכסב במואסאתה אלצ׳עפי מן מאלה.
ואלעאלם יואסי אלג׳אהל מן עלמה כמא קאל מי פתי יסור הנה וגו׳ לכו לחמו וגו׳. ואלצאלח ירד אלנאס אלי אלטאעה כמא קאל ורבים השיב מעון.
ואלת׳אלת׳ עשר לא תירא, נעת אלמתעיש אנה לא יכ׳אף אלגלא ואלג׳דב במא יועי מן טעאמה, ואלחר ואלברד במא יסתעד מן כסותה.
ואלעאלם לא יכ׳אף טען אלמלחדין ולא מעארצ׳הֵ אלמכאלפין במא יעד להם מן אלג׳ואב כמא קאל וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי וגו׳.
ואלצאלח לא יכ׳אף פתון אלדניא ורגאיבהא לאנה קד אעתד אלכ׳יר כמא קאל לא תירא כי יעשיר איש וכו׳.
ואלראבע עשר מרבדים, אד׳א נאם אלמתכסב פי מנזלה נאם עלי פראשה וטיה ומהאד נאעם.
ואלעאלם יטמאן אלי אקואל מנתכ׳בה ובראהין ואצ׳חה קד וטאהא לנפסה כמא קאל פיה בדרך חכמה הורתיך וגו׳ ובלכתך וגו׳. ואלצאלח אד׳א אסתקר פי חיותה פפי מותה יג׳ד חסנאתה כאלפראש אלממהד כמא קאל וחפרת לבטח תשכב וגו׳.
ואלנעת אלכ׳אמס עשר נודע, תרי אלצאנע טאלב אלמעאש משהור בין אלנאס באלסתר ואלעפה. ואלעאלם מערוף פי מא בינהם בעלמה ואלכראמה לה כמא קאל והדרת פני זקן. ואלצאלח ט׳אהר בין קומה מברור מכרם כמא קאל בצאתי שער עלי קרת וגו׳ ראוני נערים ונחבאו וגו׳ שרים עצרו במלים.
ואלסאדס עשר סדין עשתה, רבמא עני אלצאנע בשי וצנעה לא לחאג׳תה אלי ד׳אתה בל ליכתסב בה כמא וצף פי סדין וחגור. וכד׳לך אלעאלם רבמא עני בצ׳רב מן כלאם אלעאמה או בחרף מן אללגה או בבאב מן אלצנאיע אלמהניה לא לחאג׳תה אליה לכן ליברהן בה עלי באב מן עלום אלנט׳ר וכמא קאל ודניאל הבין. ואלצאלח תג׳דה יעמל עמלא ליס הו בעינה אלמפרוץ׳ לכנה חאג׳ה ומצלחה ללמשרוע כמא קאל פי עבדיהו ויקרא אחאב אל עבדיהו וגו׳.
ואלסאבע עשר עוז והדר לבושה וגו׳, כמא תג׳ד אלמכתסב מן חלה יסעא פי עאקבתה אמנא מן שר אלסלטאן [……]
ואלת׳אמן עשר פיה פתחה, אד׳א סיל אלמכתסב כיף וצלת אלי הד׳ה אלחאל, אג׳אב בחכמה. וכד׳לך אלעאלם יערב ען עלמה כמא קאל שפתי חכמים יזרו דעת. ואלצאלח יעלם אלנאס במא יטיעון כמא קאל שפתי צדיק ירעו רבים.
ואלתאסע עשר צופיה, [אלמכתסב] לא יתכל עלי אנה יצל אלי שי בכסל. ואלעאלם אנמא תוכלה עלי טלבה אם תבקשנה ככסף. ואלצאלח עלי אלענאיה אלשדידה כמא קאל בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.
ואלעשרון קמו, רבות בנות, חתי אקרבאה יחמדונה. וכד׳לך אלעאלם קאל ותמכיה מאשר.
ואלצאלח פי [……]
(י-לא) אזו היא המליצה שפירשתי, אבל המשל על תורה ולומדיה מתבאר:
[י] אשת חיל – היא התורה.
מי ימצא – אשרי הזוכה למוצאה.
מפנינים – מרגליות.
[יא] ושלל לא יחסר – אוכל פירות בעולם הזה והקרן שמור לעולם הבא.
[יג] דרשה צמר ופשתים – לפי שהמשילה לאשה, נדבר לפי המליצה בצורכי מלאכת הנשים. והמשל כך הוא: התורה דורשת מקרא ומשנה, מחזרת אחריהם שהם צרכי התלמידים.
[יד] היתה כאניות סוחר – מביאה להם ללומדיה ברכה ומזון.
[טו] ותקם בעוד לילה – משכימים אשמורות.
ותתן טרף לביתה – שונה הרב לתלמידים פרקן וחק הקצוב להם.
[טז] זממה שדה – זיממה בזמם וברסן את עשו איש שדה (בראשית כ״ה:כ״ז).
ותקחהו – מן העולם להאבידו, ומפרי מעשיה נטעה את כרם ישראל לקיימן לחיי העולם.
[יח] טעמה – דיבורה.
לא יכבה בלַיְלׇ נרה – בלילה חסר ה״י. בליל שמורים שנגפו המצריים היא האירה לישראל והגינה עליהם.
[יט] בכישור – בכשרון מעשים.
תמכו פלך – משען ומשענה, כמו מחזיק בפלך (שמואל ב ג׳:כ״ט).
[כ] כפה פרשה לעני – למי שמשים עצמו עליה כעני בו היא מתקיימת.
[כא] משלג – היא גהנם, שדנים בה את הרשעים מאש לשלג.
לבוש שנים – צבע דם המילה.
דבר אחר: לבוש שנים – מלובשים בכפל: נתן תתן (דברים ט״ו:י׳), פתוח תפתח (דברים ט״ו:ח׳), הענק תעניק (דברים ט״ו:י״ד), כל אילו מצילין אותן משלגה של גהנם. כך נדרש בתנחומא (תנחומא ראה י״ג).
[כד] סדין עשתה – לבוש תפארת נותנת לחכמים.
לכנעני – למי שהוא תגר בסחורתה, נותנת חגור – אזור למתניהם.
[כה] ותשחק ליום אחרון – אין להם להתעצב על יום הדין כי בצדקתם ינצלו, וכל ימי חייהם ישחקו על יום הדין. מי שאינו צריך לדאג, נופל בדבר לשון שחוק, כמו וישחק לרעש כידון (איוב מ״א:כ״א), ישחק לפחתב (איוב ל״ט:כ״ב).
[כז] צופיה הליכות ביתה – התורה מלמדתן דרך הטוב לפרוש מן העבירה.
[כח] בניה – התלמידים.
בעלה – הקב״ה.
[ל] שקר חנן – של מלכי האומות, והבל – גדולתן ויופיין.
[לא] תנו לה – לעתיד לבא.
מפרי ידיה – תפארת וגדולה.⁠ג
(סיום)
סליק משליד
א. הביאור לכל ״אשת חיל״ על דרך המדרש מופיע בכ״י לאחר הביאור לפסוק ל״א על דרך הפשט.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בכמה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד 165, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״לפחד״.
ג. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בדפוסים נוסף כאן: ״עוז פאר וממשלה״.
ד. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י אחרים יש חתימות שונות.
כלומר לא שמציאותה נמנע, אבל שמעטים הם המוצאים אותה, או פירושו מי הוא שיזכה לכך, כלומר אשריו ואשרי חלקו, ורחוק מפנינים מכרה ר״ל מחירה, כלומר שאין לה ערך עם שום דבר, אם על הנגלה ידוע כי מציאות שלימות מדות באשה רחוק, ואם על שאר הכוונות הוא כאמרו ואשה בכל אלה לא מצאתי, וכן אמרם ז״ל, ראיתי בני עלייה והם מועטים.
אשת חיל מי ימצא – הנה על צד מליצת שירית הפליג בספור פרטים מזאת האשה הנאמנת, כמו שהפליג לפנים בספור פרטים מהאשה הזונה, והענינים מבוארים, אין צורך לפרוש כי אם במעט. וזה כי אמרו:
אשת חיל – הנה חתם זה הספר בתואר החומר המשרת אל השכל שרות שלם באופן שיגיע לו קנין שלמותו ותאר אותו בנקבה כמנהגו וקראה אשת חיל מצד שלמות כחה להגיע אל השכל מה שיצטרך לו ממנה מהצורות המוחשות ואמ׳ שהוא קשה ההמצ׳ ורחוק מכרה וערכה מערך הפנינים כי אין לו יחס עמה.
אשת חיל – ר״ל זריזה וישרה.
מפנינים – הם המרגליות.
אשת חיל – כהתימו לספר מוסרי אמו חזר לשבח אשת חיל לכבוד אמו למען היות לה לזכרון.
מי ימצא – מי יוכל למצוא אשת חיל כי הוא דבר יקר ומלתא דלא שכיחא.
ורחוק. אם היו רוצים למכרה אז שוויה רחוק משל שווי הפנינים כי היא שוותה יותר והוא עניין מליצה.
(י-לא) וכל הענין אמורה גם למשל על הנפש המשכלת שהיא עוזרת לבעליה כאשה לבעלה:
[י] אשת חיל מי ימצא – מי הוא המוצא נפש משכלת על שלימותה לדעת ולהבין מעצמו כל דבר חכמה והשכל וכאומר הלא זה קשה במציאות אבל נמצא און ותחבולה לדעת הכל והיא על כי מכירה פעולתה רחוקה היא משכר הפנינים ואין לה ערך ודמיון עמה כי מוכר הפנינים יקח המחיר והמה יוצאים מתחת ידו אבל המלמד חכמה לזולת במחיר למוד חכמה אחרת נשארו שתיהן ביד כל אחד ואחד א״כ בעל נפש יוכל להשכיל בזה חכמות מרובות.
[יא] בטח – הבעל נפש משכלת יבטח בה ולא יחסר מלשלול שלל החכמות מן הזולת כי יש מה ללמוד תמורתן.
[יב] גמלתהו – הנפש המשכלת תדריך בעליה בנתיב ישר לטוב לו ולא תשיאו ללכת ארחות עקלקלות לרע לו וכל הימים לא יארע לו תקלה על ידה.
[יג] דרשה – הן תשכיל לחקור מצפוני טעמי המצות שהשטן משיב עליהם כלבישת שעטנז צמר ופשתים יחדיו והדומים ועם כי לא השכילה עכ״ז תעשם בחפצה מבלי התרשלות.
[יד] היתה – תשכיל דברים עיונים קשה ההבנה ע״פ הצעות מרובות וראיות מחולפות כספינה הזאת המביאה סחורה מארץ מרחק.
[טו] ותקם – עודנה נבוכה ומשוטטת בדבר המחקר עוד חשכו נגוהות ההיקש וזהרי ההשכלה תמצא אז בדרך עיונה דברים מושכלים בחכמות אחרות.
[טז] זממה – כל מה שתכסוף להשכיל תשכיל ותשיג ותתחכם עוד להבין דבר מתוך דבר ועושה עוד ציצים ופרחים.
[יז] חגרה – זריזה היא ומשתדלת מאוד לחקור ולהעמיק בדברים מושכלים.
[יח] טעמה – כאשר תחל לחקור במושכלות ותמצא מוצא הדבר אז לא תרפה ידיה ולא תשקוט עד תבוא אל התכלית ולא יעצרנה עומק המושג כי תתחכם להאיר המאפל לצרף וללבן.
[יט] ידיה – כשתחלש כח העיוני תטייל בדברים קלי העיון.
[כ] כפה. תמתיק אמריה במליצה נאותה להכניס חכמה והשכל בלבות חלושי הדעת ודלי התבונה .
[כא] לא – אינה מתפחדת מרוע המקרים ומהצרות המתרגשות כי הזכות והמעש״ט שבידה המה לה למגן ומחסה.
[כב] מרבדים – על כי הרבתה מעשים ישרים ונכוחים תתעדן בדשן בעולם הגמול.
[כג] נודע – בעל נפש היתה נודע הוא בשערי גן עדן ולא יגיפו הדלתות מפניו אף הוא נודע בשבתו בחברת ישיבה של מעלה כי יכינו לו מקום שבת בראש.
[כד] סדין – חקרה והשכילה מדעתה דברים נפלאים ומאורה תשפיע להניק לזולת במחיר מושכלות אחרות .
[כה] עוז – מעשה המצות עשתה במיטב הענין ובכוונה רצויה לכן עוד היותה על האדמה תשמח בזכרה עת הפרדה מן הגוף כי תבטח במפעלה לשוב אל מקור הקודש אשר ממנו נחצבה.
[כו] פיה – אין עסקה כ״א השתדלות החכמה ותשפיע לזולת אף בחסד בלי תשלום גמול אם לא מצאה ידו די חכמה לתתה לה תמורת חכמתה.
[כז] צופיה – בכל עת מבטת ומעלת על זכרונה הליכות עולם כי שם ביתה האמתי הנצחי לזאת לא תתעצל בשקידת החכמה עודה בארץ.
[כח] קמו – המלאכים שבראה בקיום המצות ובעלה אדון כל הנשמות כולם כאחד מהללים ומפארים אותה.
[כט] רבות – הן אמת אשר בכל החכמות למיניהם ימצא בהם דברים טובים אבל תועלת חכמת התורה גברה על כולן.
[ל] שקר – העיונים הדקים והתחכמות החקירות הנמצאות בשאר החכמות אין תועלתן רב מול חכמת התורה כי כמוהם כאין נגדה.
[לא] תנו – אל הנפש המשכלת בחכמת התורה יש שכר בעמלה והיא המלמדת מעשים הגונים לא כן שאר החכמות כולן לכן היא העולה על כולנה.
מכרה – ענין קנין, או מגורתה, כמו מכורתיך ומולדותיך (יחזקאל ט״ז).
{דרך הפשוט}
אשת חיל – יען הזכיר המוסר של אם למואל שהיתה אשת חיל כמו שנראה ממוסרה, זכר שבח האשת חיל. והנה להשיג דבר, יהיה או ע״י מציאה, או ע״י השתדלות כקונה דבר בעד דבר אחר, על הראשון אמר מי ימצא אותה ע״י מציאה, ועל הקנין ע״י השתדלות אמר שמכרה וקנינה, או מקום מגורתה רחוק יותר מפנינים שהם יקרים ובלתי נמצאים.
{דרך המושכל}
אשת – כבר הסכימו המפרשים שיש במאמר זה משל ומליצה, ורובם פירשוהו על הנפש וכן דעתי בזה, רק שלפי דעתי ידבר על הנפש ההיולאנית, לא הנשמה הנאצלת ממרום הנצחיית, וכבר בארתי בפירוש תהלות (סי׳ מ״ה) שבמליצתו שם תאר את השכל כמלך המולך בגויה, ואת הנפש ההיולאנית המשיל שם לאשה בת צור אשר ארשה המלך, כי היא בת צור, ר״ל בת החומר שהוא מבני נכר אל הרוחניים, ובהיותה נשמעת אל השכל יארוש אותה לו לאשה, כי היא לפעמים אשה טובה אם היא מוכנה בטבעה או ע״י השתדלות לקבל ציורי החכמה והטוב וללכת בדרכי החכמה והאושר, ואז היא אשת חיל שהכתוב משבחה והתורה נמשלה בה, ולפעמים היא אשה רעה במי שנפשו נוטה לכל מדה רעה, והשכל בעלה י״ל עמה תמיד מלחמה פנימית, וינצו שניהם וירגנו באהליהם בהיותה משרכת דרכיה כפי טבעה הרע למרות עיני כבוד השכל ועצתו, ויש מי שנפשו מוכנת למדות טובות ותכונות מאושרות מתולדה, ויש מי שנפשו תקנה מדות טובות ותכונות מאושרות ע״י לימוד והרגל, על הראשון אמר אשת חיל מי ימצא, שזה דומה כמוצא מציאה בלי יגיע כפים, ועל השני אמר ורחוק מפנינים מכרה, שמי שרוצה לקנות אותה ע״י עמל והשתדלות, היא רחוקה יותר מפנינים, שמקומם במצולות ים רחוקים וצריך לעבור ימים רחוקים ולרדת לעמקי מצולות, כן צריך ע״ז זמן רב ומעשים רבים ולרדת לעמקי תהום הנפש להוציא הכחות המשובחות הנסתרים בה במצולותיה ולדלותם על פני חוץ.
מי ימצא – אשריו אם ימצא.
מכרה – בחילוף אותיות (אנכי⁠־אנחנו) מחירה, ראויה להיות נקנית במחיר גדול ממחיר הפנינים (Perle) היושבות לפני ולפנים בקליפתן.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאיריר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) בָּ֣טַח בָּ֭הּ לֵ֣ב בַּעְלָ֑הּ וְ֝שָׁלָ֗ל לֹ֣א יֶחְסָֽר׃
The heart of her husband trusts in her. He shall have no lack of gain.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דְתָכֵל עֲלָהּ לִבֵּיהּ דְבַעֲלָהּ וְלָא מִתְבְּזָא וְלָא חָסְרָא.
בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר – שלא חסר בה דבר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

בטח בה לב בעלה – שנאמר למען ייטב לי בעבורך.
ושלל לא יחסר – זה אברהם שנאמר ואברם כבד מאד במקנה.
וקד ות׳ק בהא קלב בעלהא, ומא תעוזה גנימה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ושלל לא יחסר – כלומר לא יחסר טוב.⁠א
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 142. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, וינה 220: ״כל טוב״.
and he will lack no gain lit. no plunder, i.e., he will lack no good.
כלל הנה בסיפור מדותיה, שהבעל בלכתו הנה והנה יבטח לבו עליה, ולא יעלה בלבו שום טינא בשום דבר עליה, עד שיהיה צריך למעט בסחורתו ובמהלכיו, ושיחסר בזה השלל ר״ל התועלת והריוח, כדרך והיתה לו נפשו לשלל, כלומר כאלו הרווחת אותה ושללת אותה, ולשאר הכוונות לב בעלה כלומר השכל כענין ואל אישך תשוקתך.
בטח בה – הנה לב בעלה בטח בה שתמציא לו מה שצריך להקדים מן החוש בדרושו ולא יחסר שלל להיות טרף לבית השכל.
ושלל – ענין בזת המלחמה.
בטח – כשאין האיש בביתו יבטח בה שתשמור כל אשר בבית ובמקום שהוא שם לא יחסר מלשלול שלל כי לא יהיה נבהל וממהר לביתו מפחד חסרון מה בבית.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

שלל – הריוח כמו כמוצא שלל רב.
{דרך הפשוט}
בטח בה לב בעלה – כי רוב הנשים מפזרות הון ובעלה אינו בוטח שתשמור את אשר הרויח, אבל בה יבטח לבו שלא יחסר מאומה מכל השלל שהרויח.
{דרך המושכל}
בטח – הלב הוא כח הממשלה אשר בנפש, ובעלה הוא השכל, שלבו רוצה למשול עפ״י עצת השכל והחכמה, וכשהיא אשה רעה לא תמשך אחרי עצת לבו, וגם כשתשמע פעם אחד לעצתו וירויח שלל, תשוב אח״כ ע״י התאוה והזדון שישיבוה אחור מעצתו ותאבד הון, וכל מה שהרויח השכל להשכיל בחקי התורה, תאבדהו נפשו הרעה הזונה אחרי יצרה הרע, אבל כשהנפש טובה בטח בה לבו, וגם לא יחסר השלל שהרויח בעיון ובמעשה.
ושלל – ענינו בכל מקום מה שאדם נוטל מאחרים בעל כרחם; וכאן ר״ל בטחון בעלה בה לא יחסר מתועלת, כי תנהג הבית באופן נאות ותקבוץ על יד סך גדול שאלמלא היא ילך לאיבוד ע״י הוצאות יתירות.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) גְּמָלַ֣תְהוּ ט֣וֹב וְלֹא⁠־רָ֑ע כֹּ֝֗לא יְמֵ֣י חַיֶּֽיהָ׃
She does him good, and not harm, all the days of her life.
א. כֹּ֝֗ל א=כֹּ֝ל (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
פַּרְעֲתֵיהּ טָבְתָא וְלָא בִישְׁתָא כָּל יוֹמֵי חַיָהָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

גמלתהו טוב ולא רע – שנאמר ולאברם היטיב בעבורה.
במא תוליה כ׳יר לא שר, פי איאם חיותהא.
גמלתהו, כמה שהיא גומלתהו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ביאר הנה במדותיה הנעימות גמלתהו טוב על מה שנתרצית ממנו, ולא רע על מה שיכעיסנה, כלומר שתתפייס לצהלת פניו עמו ותסבול כעסו עליה, ולא תגמלהו רע על זה. וכל ימי חייה, רומז למה שספרנו ממדותיהן בעת העוני כבעת העושר, ובימי הזקנה כבימי הנעורים. ולשאר הכוונות גמלתהו טוב שימשכו על ידה השלימות והחיים הנצחיים, ולא רע, באין שום סיג.
גמלתהו טוב – כל ימי חייה גמלתהו טוב ונכנעה לעבודתו ולא נטתה כלל מעבודתו.
גמלתהו טוב – בכל ימי חייה כאשר בעלה היטיב עמה גמלה לו טוב לעומת הטובה אבל את הרע לא גמלה לו כמפעלו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

{דרך הפשוט}
גמלתהו – יתר הנשים גומלות רע לבעליהן וגם הטובה מהן תגמלהו פעמים רבות גם רעות, והטובה בימי ילדותה תריע לו בעת הזקנה, או בעת העוני והמחסור, אבל היא גמלתהו רק טוב ולא רע, וגם זה מתמיד כל ימי חייה.
{דרך המושכל}
גמלתהו טוב – כי יתר הנפשות הגם שיש בכל נפש תכונות טובות, הלא אכלו מעץ הדעת טוב ורע, ולפעמים יתגברו התכונות רעות וימשלו בו, ויש שיכבוש יצרו בימי הזקנה ולא בימי הילדות, כענין שאמרו אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו, אבל הנפש הטובה גמלתהו רק טוב ולא רע כלל, וגם תתמיד בזה כל ימי חייה.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) דָּ֭רְשָׁה צֶ֣מֶר וּפִשְׁתִּ֑ים וַ֝תַּ֗עַשׂ בְּחֵ֣פֶץ כַּפֶּֽיהָ׃
She seeks wool and flax, and works eagerly with her hands.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תְּבַעַת עַמְרָא וְכִתָּנָא וַעֲבַדַת הֵיךְ צִבְיָנָא דְאַיְדָהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

דרשה צמר ופשתים – בין יצחק לישמעאל שנאמר ותאמר (שרה) לאברהם גרש וגו׳.
ותטלב מנה אלצוף ואלכתאן, ותעמל במא פי טבע ידיהא.
דרשה, ודורשת ממנו צמר ופשתים ותעשה במה שבטבע ידיה. ובאמו״ד מאמר ו ספ״ה כתב ויש שהלשון מיחסת פעולה שאינה נעשית אלא לגוף ולנפש לאבר אחד כמו בביתה לא ישכנו רגליה, ותעש בחפץ כפיה, וכו׳ ע״ש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

כלומר שאף בעת שלא יזדמנו לה מלאכות בתוך ביתה, היא טורחת ומחזרת על המלאכות לדרוש הנה והנה, לטוות צמר ופשתים להשלים ביתה בבגדים, ועשתה בהם בזריזות כמי שבא לו חפץ על הדבר, והוא ענין חפץ כפיה, וייחס החפץ לכפים להיות חפץ הלב נראה בהם בענין המלאכות, וכן ענין ובתבונות כפיו ינחם, והפך זה מאנו ידיו לעשות. ולשאר הכוונות משל על חיפוש הקדמות והצעות וחומר הדברים שמהם יעשו כמושכלות הראשונות שהם מבוא לשניות, והשגיות לשלישיות וכן כלם.
דרשה צמר ופשתים – להיות טווה בהם למה שיצטרך לבית׳ מהלבוש ועשת׳ זה בחפץ כפיה כמשפט המשרת החושק לעשות רצון אדוניו ולא כמשפט המשרת על צד ההכרח ואמנם אמר זה לפי שהמגיע מהמוחשות אל השכל יתוקן בתקונים רבים קודם הגיעו אליו ובזה יוסרו מהם הרבה מהמשיגים החומריים ויתקרבו אל המציאות הרוחני כמו שנזכר בספר החוש והמוחש.
דרשה – בעצמה חפשה אחר צמר ופשתים לטוות אותן עם כי אין על האשה אלא לטוות ולא לחזור אחריהן.
בחפץ כפיה – לא עשתה מלאכתה ע״י כפיה ונגישה כי אם ברצון כפיה וכאלו הכפים עצמן רוצים במלאכה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

{דרך הפשוט}
דרשה – בכל העסקים שתעסוק תעשה בזריזות וחריצות ועל צד היותר טוב, אם בחרה לעסקה אריגת הבגדים ועשייתם, תדרוש צמר ופשתים לארוג מהם בגדים, ולא תעשה בעצלות או כמוכרחת רק תעשה בחפץ כפיה, הפך ממ״ש בגנאי העצל כי מאנו ידיו לעשות.
{דרך המושכל}
דרשה צמר ופשתים – כל קניני המדות והמעלות המתעצמים בנפש נקראו בשם לבושים, שבם תתלבש הנפש, והקנינים יתעצמו בנפש ע״י הפעולות, שמתוך שיתרגל במעשים טובים ישובו להיות קנין תמידי בנפשו שתתלבש בהם תמיד, וכאשר ידמה הקנינים והמדות למד ולבגד ולבוש, ידמה הפעולות למטוה של צו״פ שמהם יעשו הבגדים, עפ״ז יאמר כי האשת חיל הלז תדרוש צו״פ לטוות מהם קניני המדות, דהיינו שתבקש לעשות פעולות משובחות, ומפרש מהו הצו״פ, הוא מה שתעש בחפץ כפיה, שהפעולות והמעשים שתתרגל בהם כדי שישובו להיות תכונות קבועות בנפש לא תעשה מתוך הכרח כדרך הכובש, רק בחפץ לב ורצון טוב, כאלו הכפים הפועלים חפצים בפעולות אלה.
ותעש – בצמר ופשתים מה שכפיה חפצות כי בקיאה היא בכל מלאכת נשים.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) הָ֭יְתָה כׇּאֳנִיּ֣וֹת סוֹחֵ֑ר מִ֝מֶּרְחָ֗ק תָּבִ֥יא לַחְמָֽהּ׃
She is like the merchant ships. She brings her bread from afar.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַהֲוָת הֵיךְ אִלְפַת דְתִגְרָא דְמִן רָחִיק מַיְתְיָא מֵכְלוּתָא.
היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה – אמר ר׳ שמעון בן חלפתא: אם אין אדם מגלה עצמו על דברי תורה – אינו למד תורה לעולם, ואין לחם אלא תורה, שנאמר: ״לכו לחמו בלחמי״ (משלי ט׳:ה׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

היתה כאניות סוחר – שהיתה מטולטלת ממקום למקום כספינה זו שהיא מהלכת בים.
ממרחק תביא לחמה – הנה נתתי אלף כסף לאחיך.
היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה – כגון ר׳ אלעזר בר׳ שמעון דסליקו הנך ספנאי עיול ליה שתין עבדי כי נקיטין שתין ארנקי עבדון ליה שתין מיני לפדא, אמרה לה דביתהו לברת אזלי בקרי באבוך מאי קא עביד האידנא, אתאי אמר לה זילי אמרי לאמך שלנו גדול משלה, קרי אנפשיה היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה.
וצארת כספן אלתג׳אר, תאתי מן בעיד בטעאמהא.
היתה, ונהיתה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

כלומר שתחפש הנה והנה במה שתוכל להרויח לצורך העמדת ביתה, כאניות סוחר ההולכות למרחוק.
ולשאר הכוונות יאמר לחמה על ענייני החכמה, שצריכים להקדמות והצעות ממיני החכמות העמוקות והרחוקות.
ובדרש: היתה כאניות, דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, ר״ל שהדברים נקשרים זה בזה וצריכין להעזר מראש הספר לסופו, ומסופו לראשו, מספר לספר ומחכמה לחכמה.
היתה כאניות – הסוחרי׳ הגדולי׳ שיביאו סחורותיהם מארץ מרחק כן תביא מזונ׳ ממרחק למה שיצטרך אל השכל בדרושים יקשה לעמוד מן החוש אם לא בשוטט בארצות או בעדות מהקודמי׳ אשר ראוי לבטוח בהט שיגידו האמת.
כאניות סוחר – כספינות הסוחרים ההולכים למרחוק כן היא תביא מאכלה ממרחק כי תשלח שם מסחר להיות ניזונת מזה אף שעל הבעל לזונה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

{דרך הפשוט}
היתה – ואם היא עוסקת במסחר חוץ לביתה לא תסחר בקרוב שאין הריוח גדול כ״כ, רק תדמה כאניות סוחר העוברת ימים רחוקים ותביא לחמה ממרחק.
{דרך המושכל}
היתה – השגת המדעים נמשל למסחר שקונה ומרויח ומחליף דבר בדבר, וכן ירויח לימוד מלימוד והיקש מהיקש, כמ״ש קנות בינה נבחר מכסף, והיא דומה כאניה השטה בים הגדול כן תשוט בים המדעים העמוק והרחב וממרחק תביא לחם הנפש, כי החכמה והשכל והשכלות הרוחניות באלהות ובהנהגתו וברוחנים הם רחוקים מהעולם החומרי, ובאשר הנפש הנמשכת אחרי התאוה והיצר הם יעכבו בעדה מעיון המדע והתבונה, אבל האשת חיל אשר הטהרה מחלאת התאוה והיצר, תפרוש דגל בים המדעים.
היתה וגו׳ – לא תקנה מן המוכרים דבר יום ביומו רק לימים הרבה בבת אחת וממקור הסחורה, ובזה תמעיט הוצאות ביתה.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) וַתָּ֤קׇם׀ בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃
She rises also while it is yet night, gives food to her household, and portions for her servant girls.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְקָמַת בְּלֵילְיָא וִיהֲבַת מְזוֹנָא לְבֵיתָהּ וּפוּלְחָנָא לְטַלְיָתָהָא.
ותקם בעוד לילה – כל זמן שתלמיד חכם יושב ועוסק בתורה בלילה, הקב״ה מושך עליו חוט של חסד [ביום], שנאמר: ״יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי״ (תהלים מ״ב:ט׳), ולא עוד אלא שהקב״ה ממציא לו מזונותיו בכל יום ויום, שנאמר ״ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה״, ואין טרף אלא מזונות, שנאמר: ״טרף נתן ליראיו וגו׳⁠ ⁠⁠״ (תהלים קי״א:ה׳), ואומר: ״ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה״ (בראשית ח׳:י״א), ואומרת ׳אשרי אדם שמזונותיו מרורין כזית ומסורין בידו של הקב״ה, ולא מתוקין כדבש ומסורין ביד בשר ודם׳ למה, שהקב״ה זן ומפרנס לכל בריותיו, שנאמר: ״פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון״ (תהלים קמ״ה:ט״ז).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ותקם בעוד לילה – שנאמר וישכם אברהם בבקר.
ותתן טרף לביתה – ויקח לחם וחמת מים.
וחק לנערותיה – בעצם היום הזה נמול אברהם, ואין חק אלא מילה שנאמר ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם.
ותקם בעוד לילה – ר׳ יוחנן וריש לקיש, ר׳ יוחנן אמר אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה, ריש לקיש אמר ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה, ריש לקיש הוה פשט קריא וכד הוה מטי באילין קראי ותקם בעוד לילה קומי רוני בלילה הוא היה אומר יפה למדני רבי יוחנן, חזר ואמר לית אתון חמון אולפני מה נהיר באפוי למה דהוא דלילא ויממא.
ותקום ועאד ליל, פתעטי מכאסבא לאל ביתהא, וצ׳ראיבא לג׳וארהא.
ותתן, ונותנת עבודה לאנשי ביתה ומכסות לנערותיה. כלומר מחלקת את עבודות הבית וכל מה שצריך לעשות בין בנותיה ושפחותיה. והנה חוק מכסת עבודה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

טרף – מזון.
וחקא – גם הוא מזון הקצוב להן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142. בכ״י וינה 220: ״וחוק״. בכ״י לוצקי 778: ״חק״.
food Heb. טרף.
and an allotted share Heb. וחוק. This too is the food that is allotted to them.
כלומר שתלמדם לעשות מלאכה עמה, את תעשי כך, ואת תעשי כך, או פירושו המצאת המזון הצריך להם. ולשאר הכוונות אין רנה של תורה אלא בלילה, וביתה ונערותיה רמז לכחות הגופיות והנפשיות, כל אחד כטרפה וחוקה הראוי לה. או שיקבע לבניו ולתלמידיו חוק הראוי להם בלימוד, לזה כך ולזה כך.
ותקם בעוד לילה – בחריצות וזריזות לתת טרף לביתה וחוק לנערותיה להעמיד בריאו׳ הגוף כי בו יעמוד בריאות הנפש והנה תמצא בזה שספר מחריצות בדמיון זה הענין קצתו לשרות בעלה וקצתו להעמיד בריאו׳ הגוף שהוא גם כן לשרות השכל עד שכבר זממ׳ שדה קנתה שדה ונטעה כרם להוציא מהם פרי אל השכל.
בעוד לילה – קודם אור היום.
ותתן – מחלקת מזון לבני ביתה.
וחוק. מזון הקצוב תחלק לנערותיה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וחק – טרף. כפירוש רש״י, וכמו כי חק לכהנים מאת פרעה.
טרף – מזון.
וחק – דבר קצוב, כמו כי חק לכהנים מאת פרעה.
{דרך הפשוט}
ותקם – ואם עוסקת בצרכי הבית פנימה, תקים בעוד לילה להכין טרף ומזון לבני ביתה וחק קצוב לנערותיה כי בני בית יקבלו בלי קצבה, והמשרתים יקבלו חק קצבה.
{דרך המושכל}
ותקם בעוד לילה – וגם בעוה״ז שהאור הרוחני והשכלי ערפל חתולתו, כי החומר וטבעיו מחשיכים בעד נוגה השכל והשגת הנשמה, בכ״ז תקום משנת החומר ותתעורר מתרדמתו, ותתן טרף לביתה, הוא לימוד התורה שהוא מזון בני ביתה שהם כחות השכל והבינה, וחק לנערותיה הם קיום המצות שהם החקים הנתונים להנהגת החומר וטבעיו בצד שהם נערות הנפש המשרתים אותה בעבודתה בקדש.
ותתן – וַתָּכֵן.
טרף – מאכל.
וחק – גם הוא להוראת מאכל כמו טרף (רש״י) וכמו כי חק לכהנים מאת פרעה (פרשת ויגש), שד״ל; ויש ג״כ לפרשו חוק מלאכה הראויה ליום.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) זָמְמָ֣הא שָׂ֭דֶה וַתִּקָּחֵ֑הוּ מִפְּרִ֥י כַ֝פֶּ֗יהָ [נָ֣טְעָה] (נטע) כָּֽרֶם׃
She considers a field, and buys it. With the fruit of her hands, she plants a vineyard.
א. זָמְמָ֣ה א=זָמֲמָ֣ה (חטף)
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירימנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאִתְחַשְׁבֵת בְּתַרְעִיתָא וּנְסֵבַת חַקְלָא וּמִן פֵּרֵי דִידָהָא נְצֵבַת כַּרְמָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

זממה שדה ותקחהו – זו מערת המכפלה שנקברה בו.
מפרי כפיה – נטעה כרם שנאמר ויטע אשל כמה דאת אמר ויטע כרם.
ואד׳ המת בצ׳יעה אשתרתהא, ומן ת׳מר כפיהא קד גרסת כרמא.
זממה, ואם זוממת שדה רוכשתה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

כלומר שלרוב זריזותה, היא משגת המכוון בלבה, והנה מחשבתה להיות עמלה וטרחה נשאר קיים לקנות מהם שדה, או לנטוע כרם, ותשיג מחשבתה לרוב זריזותה. ולשאר הכוונות אפשר שרמז בשדה על שלימות המדות, הנמשלות לריח השדה, כמו שאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה׳.
וכרם על החכמה, כי היוצא ממנה יין המשומר בענביו המשמח אלהים ואנשים. או רמז בשדה על החכמות הטבעיות, כמו שביארנו בענין ועתדה בשדה לך. ובכרם על החכמות העליונות. ונטעה כרם – נטע כתיב, כלומר שהבעל נטע בסבתה, והקרי נטעה, כי מסבב הדבר יקרא פועל, כדכתיב וחירם היה בונה, ר״ל מסבב הענין.
נטע כרם – נטעה קרי.
זממה – חשבה כמו כאשר זממתי (זכריה ח׳:י״ד).
זממה – כאשר חשבה על השדה ונתנה עיניה בה לא תשקוט עד אשר תקנה.
מפרי כפיה – משכר מעשה ידיה נטעה כרם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

{דרך הפשוט}
זממה – ואם בחרה במלאכת חוץ לעבוד את האדמה, אז זממה מחשבות עמוקות איך תקנה שדה, ומפרי עבודתה שהרויחה בעבודת השדה תטע כרם.
{דרך המושכל}
זממה שדה – גם תזרע זרעים אלהיים על חלקת הנפש, שכבר בארנו (ישעיה כ״ח) שהנפש היא כחניית ומוכנת להצמיח פרי תבואה אם יעבדו עבודתה בחרישה וזריעה בעיון ובמעשה, וזרע המעשים נמשל לשדה שיוציא תבואה ללחם הנפש בעולם הגמול, וזרע העיון נמשל לכרם, כי העיון מתעצם בנפש עצמה, לכן נמשלו המושכלות שיטע בנפשו כגפנים בכרם שהם עצמם עומדים לעד ולא יבולו כמו הקשים של התבואה, כן המושכלות העומדים לעד בנפש ובעולם הגמול תוציא מהם יין המשומר בענביו.
זממה – זה ימים רבים דעתה שם (זם⁠־שם) על שדה זה, והולכת וקובצת עד שקונה אותו.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירימנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) חָֽגְרָ֣ה בְע֣וֹז מׇתְנֶ֑יהָ וַ֝תְּאַמֵּ֗ץ זְרוֹעֹתֶֽיהָ׃
She girds her waist with strength, and makes her arms strong.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲסַרַת בְּעוּשְׁנָא חַרְצָהָא וּזְרֵזַת דְרָעָהָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה – כשבאו המלאכים לבשרה מיד חגרה בעוז מתניה שאמר לה אברהם מהרי שלש סאים.
ושדת חקויהא בעז, ואידת ד׳ראעיהא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

כלומר שאפילו לא היה מטבעה להתעמל כל כך, היא משתדלת ומרגלת עצמה בזה, וכן בשאר הכוונות.
חגרה בעוז מתניה – לרוץ בזריזות לחפציה ואמצה זרועותיה לעשות פעולותיה בחריצות.
חגרה בעוז מתניה – במקצת ספרים חגרה בטעם ימנית בעוז בגלגל והבי״ת דגושה אבל ברוב המדוייקים בשני גלגלים והבי״ת רפויה וכן נראה מפירושי המפרשים ובס״א כ״י ישן מצאתי בי״ת בעוז קמוצה וכן משמע מפירש ן׳ עזרא ואין כן בשאר ספרים כי אם בשוא וכן מוכיח המסורת שנמסר בעוז ב׳ חד מלא וחד חסר וסימנהון ועמד ורעה בעז ה׳ (מיכה ה׳). חגרה בעוז מתניה.
חגרה וגו׳ – חגרה מתניה בכח וגבורה ר״ל היתה מתגברת בעצמה לעשות מלאכתה.
ותאמץ – חזקה זרועותיה במלאכה והוא כפל ענין במ״ש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

{דרך הפשוט}
חגרה – בצד שתסחר בחוץ ללכת באניות סוחר, או בכל עבודה בשדה, חגרה בעוז מתניה אל ההליכה, ובצד שתעשה מלאכת הבית פנימה תאמץ זרועותיה בל ירפו ממלאכה.
{דרך המושכל}
חגרה – בענין העיון שנמשל להליכה שילך ממושכל אל מושכל, חגרה מתנים ללכת מחיל אל חיל מהשגה אל השגה, ובענין המעשה תאמץ זרועתיה לעשות מצות ומע״ט מבלי עצלות ורפיון ידים.
חגרה וגו׳ – יודעת להטיל אימה על הסרים אל משמעתה, וגם כי לבה נוטה לצדקה וחסד לא בעבור זה היא נעדרת מאומץ לב הצריך לכל מי שיש בידו משטר מה.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) טָ֭עֲמָה כִּי⁠־ט֣וֹב סַחְרָ֑הּ לֹא⁠־יִכְבֶּ֖ה [בַלַּ֣יְלָה] (בליל) נֵרָֽהּ׃
She perceives that her merchandise is profitable. Her lamp doesn't go out by night.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּטְעַמַת מְטוּל דְטָבְתָא תַגָרוּתָהּ וְלָא דָעֵךְ בְּלֵילְיָא שְׁרָגָהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

טעמה כי טוב סחרה – ותאמר מי מלל לאברהם.
לא יכבה בלילה נרה – אימתי ויחלק עליהם לילה.
בתיה בת פרעה בכורה היתה ובתפלתו של משה נצולה דכתיב טעמה כי טוב סחרה לא יכבה – בלילה נרה ליל שמורים הוא לי״י.
ולמא ד׳אקת אן מתג׳רהא ג׳יד, פהו לא יטפא באלליל סראג׳הא.
טעמה, וכאשר טעמה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

יש מפרשים טעמה עצה לשון עטא וטעם, כלומר יעצה לכל הבנות ולכל הנשים לעשות כן כי טוב סחרה, ואני מפרשו טעם ממש, כלומר אף כשטעמה טעם סחורה והשיגה העושר, אינה מתרשלת בכך אבל תאוות לבה בזה ולא יכבה בלילה נרה. ולשאר הכוונות הטעימה משל על הבנת הענין והכרתו, כענין שביארנו בתפלת שבת, מענגיה לעולם כבוד ינחלו, טועמיה חיים זכו, כלומר עם היות מענגיה, והם המקיימים אותו קיום תוריי נוחלים כבוד, טועמיה, והם המשיגים עניינו מצד החכמה זוכים לחיים נצחיים, והלילה משל לעת המות, ואמר לא יכבה נרה בלילה ההוא אבל תוסיף אור כאור החמה שבעתים.
טעמה – הכירה כי סחרה הוא טוב מצד הפרי המגיע ממנו לשכל ולזה תנהיג בזריזו׳ בשרותו עד שלא יכבה נרו בלילה להתרחק מן העצלה.
טעמה – פעל עבר וטעה מי שכתב טעמה מפיק ה״א יחשב שהוא שם.
בליל נרה – בלילה קרי ונדרש בשוחר טוב מזמור קל״ו על בתי׳ בת פרעה שהיתה בכורה ובתפלתו של משה ניצולה דכתיב לא יכבה בלילה נרה ליל כתי׳ כ״א ליל שמורים.
טעמה – ענין עצה כמו וטעם זקנים יקח (איוב י״ב:כ׳).
טעמה וגו׳ – כאשר יעצה בעצמה כי טוב סחרה למצוא בה ריוח אז לא יהיה נרה כבוי בלילה ועוסקת בסחורה אף בלילה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

{דרך הפשוט}
טעמה – גם לא תיחד מסחרה רק בעבור הערב והמועיל לצורך עצמה, כי טעמה כי טוב סחרה – שתוכל לעשות בו גם את הטוב כמו צדקה וג״ח, וע״כ לא יכבה בלילה נרה ותוסיף אומץ במלאכתה כדי שיהיה לה מעות גם על מצות ומע״ט.
{דרך המושכל}
טעמה – וחוץ ממה שתשלים א״ע תעשה בו מסחר, והוא מה שתשתדל להשלים את אחרים בין בעיון בין במעשה, שאז זכות הרבים תלוי בו, וכל מה שירויחו המה יהיה לו חלק עמהם כי הוא גרם זה וה״ז כסוחר שמרויח, וסחרה זה טוב מכל הסחורות שהוא ריוח המתמיד, וז״ש כי לא יכבה בלילה נרה שגם אחר המות תאיר נרו באישון חשך, כי המצות שיקיימו על ידו וההלכות שיאמרו על שמו הם יאירו נרו נר מצוה, ותורה אור לעולם ועד.
טעמה וגו׳ – אם יודעת באיזו מלאכה שתביא לה סַחַר וְשָׂכָר הרכה עוסקת בה גם בלילה ונודדת שינה מעיניה.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יט) יָ֭דֶיהָ שִׁלְּחָ֣ה בַכִּישׁ֑וֹר וְ֝כַפֶּ֗יהָ תָּ֣מְכוּ פָֽלֶךְ׃
She lays her hands to the distaff, and her hands hold the spindle.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְדָהָא פָּשְׁטָא בְּכוּנְשִׁרָא וִידָהָא לָבְכִין מָעְזְלָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ידיה שלחה בכישור – זו יעל שלא הרגתו בכלי זיין אלא ביתד דכתיב ידה ליתד תשלחנה, ומפני מה לא הרגתו בכלי זיין לקיים מה שנאמר לא יהיה כלי גבר על אשה.
ומדת ידאהא בנג׳אח, וכפאהא דעמא אלמגזל.
ידיה, ידיה שלחה בכשרון. ואפשר: בהצלחה. והנה כישור כושר וכשרון ואינו שם כלי הטוייה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

בכישור – שקורין ווירטייליי, המכשיר את הפלך לטוות.
פלך – פֿוּשֵיל בלעז.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

onto the distaff Heb. כישור that is called vertel, verteil, vertay in Provencal, which prepares (מכשיר) the spindle to spin. the spindle Heb. פלך, fusele in French.
(יט-כ) נ״ל ששניהם דבקים, וכישור, הוא חתיכת עץ עגולה, שמשימין אותה בראש הפלך להכביד ראשו עד שיכשר בו מעשה הטווייה ונקרא בלשון לעז ווירטיל. והכוונה בעוד שהיא טרודה במלאכתה, וידיה שלוחות בכישור ובפלך, אם יזדמן שיבוא לפעמים עני לפניה, לא תמנענה כל טרדתה מתת לחמה לדל, אבל תיכף ראותה אותו תפריש אליו כפיה לתת לו מלחמה. או פירושו שמה שהרויחה נותנת לעני, ולא תאמר כמה עמלתי בזה, ואיך אתנהו לאחרים זולתי, וכן בשאר הכוונות, עם היותו עסוק לפעמים בעניני העולם לצורך הכרחי, לבו על הילד המסכן לתת לו ארוחתו, או פירושו ללמד ולהשפיע מחכמתו ממה שלמד, ולא תצר עינו לאמור, איך חרדתי החרדה הזאת, והתעמלתי בכל מיני טורח ועמל לצורך זולתי.
ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך – לטוות הצמר והפשתים.
שלחה – ענין הושטה כמו שלח אצבע (ישעיהו נ״ח:ט׳).
בכישור – הוא הכלי שהפשתן כרוך בו ואין לו דומה.
תמכו – ענין השענה.
פלך – הוא הכלי שבו המטוה ודומה לו ומחזיק בפלך (שמואל ב ג׳:כ״ט).
ידיה – עם כי חושבת בסחורה מ״מ לא זזה ממלאכת נשים ותושיט ידיה לאחוז בכישור ולתמוך בפלך והם כלי הטוויה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

בכשור – עץ עב שעליו עומד הארג, וכן מוציא אסירים בכושרות.
ופלך – הוא המטוה. וההבדל בין יד וכף התבאר למעלה (י׳ ד׳).
(יט-כ) {דרך הפשוט}
ידיה – שיעור הכתובים. ידיה אשר שלחה בכישור שלחה לאביון, וכפה אשר תמכו פלך פרשה לעני, שתפריש ממעשה ידיה צדקה לאביון וג״ח לעני, הכפים עושות מלאכות דקות יותר, אותם תשלח לעני שהוא נעלה מן האביון, ופרישת הכפים הוא בצנעה, אבל שליחות כל היד הוא בפרהסיא, כי העני בוש מליקח לא כן האביון.
{דרך המושכל}
ידיה שלחה בכישור – שלחה לאביון, וכפיה תמכו פלך, פרשה לעני, העני מציין עוני הנפש והאביון מציין דלות הגוף, והידים מציינים את המעשה, מה ששלחה ידיה בכישור וכשרון, וגם הכישור הוא עץ העב שאליו אוסרים את הנאסרים בכלא, כמ״ש מוציא אסירים בכושרות, והוא ציון החומר העב האוסר ומכביד על הנפש, תשלח בו ידיה הפועלות מצות ומע״ט שבם תזכך את החומר ותתיר אסוריו, וידים אלה תשלח לאביון, ר״ל למי שהתאוה גברה עליו, שע״י שיראו מעשי ידיו וצדקתו ילמדו לעשות כמוהו ולהתגבר על חמרם, וכפיה אשר תמכו פלך שהוא המטוה שתטוה ותארג את המושכלות, זאת תשלח לעני בדעת שתלמדהו תורת ה׳ ודעת קדושים, וזה יעמוד לו גם בעולם הבא.
בכישור – מלשון ארמי והוא פלך בלשון הקדש וזה ממקור פלג, שכלי זה (Spinnrocken, rocca) כשהוא עדין עץ לח יפלגוהו בראשו לארבעה חלקים ובתוכם ישימו לוח עץ עגול להרחיקם זה מזה, וסביבם יתנו הפשתן לטוות, ופלך מדינה הוא פלג וחלק ממנה, ופלך הַפִּסְחִים הוא מקל עב וראשו חלוק לשנים ועל החילוק נשענות אצילות ידי הַפִּסֵּחַ (מהח״ר יצחק מאיוניקא נ״ע); ובלשון ארמי כשורי ענינו קורות, כישרי כישרי (תלמוד בבלי שבת ק״ח) פירשו הערוך חתיכות חתיכות; וכשיל הוא גרזן לחטוב בו עצים.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כ) כַּ֭פָּהּ פָּֽרְשָׂ֣ה לֶעָנִ֑י וְ֝יָדֶ֗יהָ שִׁלְּחָ֥ה לָאֶבְיֽוֹן׃
She opens her arms to the poor; yes, she extends her hands to the needy.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְדָהּ פָּשְׁטָא לַעֲנִיָא וּדְרַעְיָה מוֹשִׁיטָא לַעֲלִיבֵי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

כפה פרשה לעני – זו אשה אלמנה צרפית שכלכלה את אליהו בלחם ובמים.
ובסטת כפהא ללצ׳עיף, ומדת ידהא ללמסכין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון – וזה משלימות חריצותה שתעשה מה שתשלם בה לשכל חוקי לקנותו מההון מה שיספיק לה ולבית׳ ולתת לעניי׳ חוקם.
פרשה. לקחת מידה מתנתה ולא קפצה יד.
שלחה – הושיטה לתת ליד מי שנכלם לקחת בעצמו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

לעני – אביון גרוע מעני שא״ל מאומה, ואינו בוש לשאול, ושם עני בא גם על עוני הנפש, ואני בעניי הכינותי לה׳ אלף אלפים ככרי זהב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

כפה – יד כפופה ומלאה.
וידיה – מתנה גדולה עד שצריכה לשתי ידיה לתתה לו.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) לֹא⁠־תִירָ֣א לְבֵיתָ֣הּ מִשָּׁ֑לֶג כִּ֥י כׇל⁠־בֵּ֝יתָ֗הּ לָבֻ֥שׁ שָׁנִֽים׃
She is not afraid of the snow for her household; for all her household are clothed with scarlet.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לָא יִדְחֲלוּן בְּנֵי בַּיְתָהּ מִן תַּלְגָא מְטוּל דְכוּלְהוֹן בְּנֵי בַיְתָהּ לְבִישִׁין הֲווֹ זְהוֹרִיתָא.
לא תירא לביתה משלג – חזקיה אמר: משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש – שישה חודשים בחמה וששה חודשים בצינה. והקב״ה בתחילה מכניסם בחושך, והוא מכניסם בחמה בגיהנם, והם אומרים ׳זו היא גיהנם של הקב״ה?׳ ואחר-כך הם יוצאין לשלג, והם אומרים ׳זו היא צינתו של הקב״ה?׳, בתחילה הם אומרים ׳ווה ווה׳, ולבסוף ׳ווי ווי׳, הוא שדוד אומר: ״ויעלני מבור שאון מטיט היון״ (תהלים מ׳:ג׳), ממקום שאומר ווה ווי, והיכן הם משליכים נפשותיהם – בשלג, הה״ד: ״בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון״ (תהלים ס״ח:ט״ו), השלג הוא צלמונה שלהם. יכול אף ישראל כן – ת״ל ״לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים״, קרי ביה: שנים: מילה פריעה, ציצית תפילין, ״העניק תעניק״ (דברים ט״ו:י״ד), ״פתוח תפתח״ (דברים ט״ו:י״ד), ״נתון תתן״ (דברים ט״ו:י׳), ״עשר תעשר״ (דברים י״ד:כ״ב); לפיכך משה מזהיר את ישראל ״עשר תעשר״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

לא תירא לביתה משלג – אימתי כשהראה לו גיהנם בשרו שאין אחד מבניה יורד לתוכה שנאמר והנה תנור עשן ולפיד אש למה שהן מקיימים שני דברים.
כי כל ביתה לבוש שנים – שבת ומילה.
לא תירא לביתה משלג – אתה מוצא אברהם עד שלא מל היה נופל על פניו שנאמר ויפול אברם על פניו והרשעים אינם נופלים בגיהנם אלא בשביל הערלה שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק, אבל הקב״ה מציל את ישראל לעולם הבא מגיהנם בזכות המילה אמר שלמה לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים מילה ופריעה, ציצית ותפלין, העניק תעניק, נתון תתן, פתוח תפתח, עשר תעשר, עזוב תעזוב, וכו׳ (בסוף ישעיה ובתהלים ברמז תש״ט). ר׳ ראובן בשם ר׳ חנינא עתיד הקב״ה למנות לו ישיבה של זקנים משלו הדא הוא דכתיב כי מלך י״י צבאות וגו׳ ונגד זקניו כבוד, אמר שלמה חמיתיה מצומצם ביניהון נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ, ועתיד הקב״ה להיות ראש חולה לצדיקים הדא הוא דכתיב שיתו לבכם לחילה והם עולים ומראים עליו כאלו באצבע דכתיב כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות כאלין עולמתא, כמה דאת אמר בתוך עלמות תופפות, תרגם עקילס על מות עולם שאין בו מיתה, עלמות שני עולמות עולם הזה ועולם הבא וכו׳ (כתוב בישעיה בפסוק וחפרה הלבנה).
לא תירא לביתה משלג – זו רחב הזונה כשבאו ישראל להחריב יריחו לא נתיראה מפני שנתנו לה סימן את תקות חוט השני.
לא תכ׳אף עלי אהל ביתהא מן אלת׳לג׳, אד׳ כלהם לאבסין קרמזא.
לא, לא תירא על אנשי ביתה מן השלג כי כולם לבושים שני.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

לאא תירא לביתה – לבני ביתה.
משלג – מן הצנה.
לָבוּש שָנִים – בגדי צבעונים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״אל״.
She fears not for her house hold For those who live in her house.
for snow For the cold.
are dressed in crimson Colored clothing.
(כא-כב) ייחס הלבוש לבית, כי כל מה שיתכסה בדבר יקרא המכסה לבוש, כמו תהום כלבוש כסיתו, שפירושו שהלביש הארץ מן התהום. ומרבדים פירושו מצעות, ואמר שאין לה יראה מצנה ושלג וקור חזק, כי כבר הכינה עצמה, והקיפה ביתה במלבושים חשובים, ושנים מענין תולעת שני, ר״ל בגדי צמר צבועים. או פירושו כל אחד מבני ביתה לבוש שנים בצבע השני, והוא צבע אדום הנקרא בלשון ערבי כרמז, ובלעז גראגא. ובשאר הכוונות, לא יבהל לקורות הזמן, כי עמו דרך להנצל מהם, או קרא שלג חסרון הידיעה וסכלות החכמה, כי הוא המשל לקור חזק, כי כבר מילא נפשו מן החכמות, וכן ענין מרבדים עשתה לה וגו׳, המשך משל לזה.
לא תירא – בגדי שני אמ׳ זה מצד אח׳ להורו׳ על חריצות׳ לקנות מה שיצטרך מההון ומצד אחר אמ׳ זה להיות מה שתכין אל השכל מהמוחשות רחוק מלהתעות השכל והנה עשתה לה מרבדים וקשוטים במדות.
לא תירא – לא תפחד בעבור אנשי ביתה מקרירות השלג כי כ״א מאנשי ביתה מלובש במלבוש צבוע תולעת שני כי צבע השני שהוא אדום טבעו לחמם מאוד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

לבש – כ״א לבוש מן הבגד, וי״מ לבוש בשנים.
ושנים – מענין תולעת שני, והריק״ם פירש בגדים שונים.
{דרך הפשוט}
לא תירא – והגם שנתנה מלבושיה אשר ארגה לעניים ואביונים, לא תירא בעבור בני ביתה מעת השלג שלא יהיה להם כסות בקרה, כי כל בני ביתה לבושים שנים.
{דרך המושכל}
לא תירא – מעת השלג, שהוא מליצה על המות, כי חיי האדם הוא החום הטבעי ומרוצת הדם, ועם המות בא השלג והקרירות והקרח וקפאון הדם, והגם שיופסקו חיי הגוף לא תירא על ביתה שהם כחותיה הנפשיים שישארו בלא לבוש, כי כל ביתה לבוש שנים, שאז תתלבש מלבושים שונים מתורה ומצות שעשתה שהם נעשים לבושים רוחנים אל הנפש.
שנים – בגדי צמר אדומים, יפים ומחממים.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כב) מַרְבַדִּ֥ים עָֽשְׂתָה⁠־לָּ֑הּ שֵׁ֖שׁ וְאַרְגָּמָ֣ן לְבוּשָֽׁהּ׃
She makes for herself carpets of tapestry. Her clothing is fine linen and purple.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תַּשְׁוְיָתָא עַבְדַת לָהּ בּוּצָא וְאַרְגְוָנָא לְבוּשָׁהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

מרבדים עשתה לה – אימתי כשאמרו ליה איה שרה אשתך אמרו לה מבושרת את שאת יולדת בנים ומהם יוצאים כהנים גדולים משמשין באהל מועד.
שש וארגמן לבושה – שנאמר תכלת וארגמן.
מרבדים עשתה לה – זו בת שבע וזכתה ויצא ממנה שלמה שהיה מרוקם בשש וארגמן.
וקד צנעת להא נג׳ודא, ומן בוץ וארג׳ואן לבאסהא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

מרבדים – מצעות נאות למטה, כמו מרבדים רבדתי ערשי (משלי ז׳:ט״ז).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

beautiful bedspreads Heb. מרבדים, beautiful spreads for the bed, as in "I have bedecked my couch with covers (מרבדים רבדתי)" (Mishlei 7:16).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

שש וארגמן לבושה – רוצה לומר בגדים חמודי׳ ונקיים במדות המשובחות לא בגדים צואים במדות המגונות.
מרבדים – מצעות המטות וכן מרבדים רבדתי (משלי ז׳:ט״ז).
שש – פשתן משובח.
וארגמן – צבוע בצבע אדום ושמו ארגמן כמו ותכלת וארגמן וגו׳ ושש (שמות כ״ה:ד׳).
מרבדים – מצעות נאות עשתה לעצמה ולובשת מלבושי שש וארגמן אשר עשתה ממעשה ידיה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

{דרך הפשוט}
והיא בעצמה מרבדים עשתה לה, שהם תכשיטין יקרים, ושש וארגמן לבושה, כי נתן ה׳ לה הון ועושר ושלח ברכה במעשה ידיה.
{דרך המושכל}
מרבדים – וגם עשתה לה לעצמה תכשיטים מהשכלות שהשכילה בחייה שיתעצמו בה ויקשטו אותה, ולבושה הרוחני הוא משש וארגמן, שהיא מליצה על החלוקא דרבנן ובגדי הוד והדר לתפארת.
מרבדים – פירשתיהו למעלה ז׳:ט״ז.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כג) נוֹדָ֣ע בַּשְּׁעָרִ֣ים בַּעְלָ֑הּ בְּ֝שִׁבְתּ֗וֹ עִם⁠־זִקְנֵי⁠־אָֽרֶץ׃
Her husband is respected in the gates, when he sits among the elders of the land.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאיריר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְדִיעַ הֲוָה בֵּינָת מְדִינָתָא בַּעְלָה כַּד יְתִיב הוּא עִם סָבֵי אַרְעָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

נודע בשערים בעלה – כשמתה שרה קפצה זקנה על אברהם שנאמר ואברהם זקן.
נודע בשערים בעלה – זו מיכל שהצילה את דוד מן המיתה.
ובעלהא מערוף פי אלמחאל, אד׳א גלס מע שיוך׳ אלבלד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

נודע בשערים בעלה – ניכר הוא בין חביריו במלבושים נאים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

Her husband is known in the gates He is recognizable among his peers because of his garments, which are beautiful.
כלומר ששמרתהו שלא יצטרך לזלזל עצמו לנוד הנה והנה כהדיוט, אבל שיודע ויוכר בחשיבות ובמעלה בשער העיר, מקום ישיבת נכבדי העיר וזקניה. ולשאר הכוונות בהנהגתה יבא בעלה, ר״ל השכל לתכלית הכבוד. ושערים, רומז לשערי ציון, ר״ל מסיבות החכמים, ולטוב שכלו יוודע שמו ויפורסם שלימותו, וזהו זקני ארץ, כענין אין זקן אלא מי שקנה חכמה.
נודע בשערים בעלה בשבתו וג׳ – כי אינו טורח בחייו רק הוא יושב בשער עם הזקנים, כי היא תטריח בעדו ובעד בניו.
נודע בשערים – והנה בעלה הוא נודע בחכמה בשבתו עם חכמי ארץ מצד רב ההישרה שתישרהו לקנין החכמה.
נודע. בעבור מלבושי הפאר שעשתה לבעלה הוא נודע וניכר בין חביריו בעת יושב עמהם בשערים מקום ישיבת הזקנים והחשובים כמ״ש ועלתה יבמתו השערה (דברים כה).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

{דרך הפשוט}
נודע – והיא תחזיק יד בעלה שיעסוק בתורה, עד שיהיה איש גדול מצוין בשבתו עם הסנהדרין והזקנים יושבי שער.
{דרך המושכל}
נודע – ובעל האשת חיל הזאת ר״ל שכלה, נודע בין בשערים, ששם ידברו את אויבי הנפש בשער, דהיינו במלחמת השכל עם היצר שזה ע״י חקי החכמה שבם ילמדו ללכת בדרך הטוב ולהשמר מן הרע, ובין בשבתו עם זקני ארץ שהוא בעיון המושכלות ובדרכי הבינה, שהזקנים יבינו משפט בדרכי הבינה.
נודע וגו׳ – דעתו מיושבת עליו מתוך שאין לו טרדת טיפול הבית, וגם תורת חסד שעל פי אשתו הטתו להיטיב ונבחר לשבת עם זקני ארץ.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאיריר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כד) סָדִ֣ין עָ֭שְׂתָה וַתִּמְכֹּ֑ר וַ֝חֲג֗וֹר נָתְנָ֥ה לַֽכְּנַעֲנִֽי׃
She makes linen garments and sells them, and delivers sashes to the merchant.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
פְּתָגָא עֲבַדַת וּזְבַנַת וְזוּנַאֲרָא יְהַבֵית לִכְנַעֲנָאָה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

סדין עשתה ותמכור – תנו רבנן המצפה לשכר אשתו וריחים אינו רואה סימן ברכה לעולם, שכר אשתו מתקולתא, וריחים אגרתא, אבל עבדא ומזבנא אשבוחי קמשתבח בה קרא דכתיב סדין עשתה ותמכור.
סדין עשתה ותמכור – זו צללפונית שיצא ממנה שמשון שפרנס את ישראל עשרים שנה.
וקד צנעת אזרא פתביעהא, ומיאזרא תעטיהא ללמג׳הזין.
וחגור, וחגורות לתתם לחוגרי החגור. כנעני ״מג׳הז״ כולל כל חוגרי החגור במלבושם, ואינו שם הסוחר ולא שם תושבי כנען.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

לכנעני – תגר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

to the trafficker Heb. כנעני, a merchant.
כלומר שטרחה בעשיית הסדין, לא תספיק לה בזה עד שתעכבהו לשכב עליו להנאת עצמה, אבל תמכרהו לקנות בו דבר קיים, וכן בעשיית החגור ושאר התכשיטים שטרחה בעשייתם, לא תעכבם לעצמה לקשוט ולתכשיט, אבל נותנתו לסוחר למוכרו ולקנות ממנו דבר קיים, ולשאר הכוונות השתמש בהנאות מעט לפעמים כפי צורך ההכרחי ומיד תמכרהו ותעזבהו. והכנעני, מונח על יצר הרע, וחגור, מושאל על דבר חוגר האדם המונע בגדיו מהתפשט חוץ ממקום הראוי להם, והחגור משל על שנתנה לו גדר וסייג וחק בל יעברנהו.
סדין עשתה ותמכר וחגור – אשר עשתה נתנה לסוחר למוכרו לו כדי שיהיה לה הון לקנות בו ככל אשר תשאל נפשה.
סדין – מין לבוש עשוי להתעטף.
וחגור – חגורה ואזור.
לכנעני – תגר כמו בת איש כנעני (בראשית ל״ח:ב׳).
סדין וגו׳ – מלבד מה שעשתה לצרכה עשתה למכור לתגרים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

(כד-כה) {דרך הפשוט}
סדין הסדין אשר עשתה ותמכור לסחורה וכן החגור אשר ארגה ונתנה לכנעני כדי לחלק את המעות לעניים, הסדין הזה הוא עוז והדר לבושה ליום אחרון, ובו תשחק ליום אחרון – שהמצוה יהיה לה לבוש רוחני שבו תתלבש עת תפשוט בגדיה החומריים.
{דרך המושכל}
סדין – הסדין אשר עשתה ותמכור, שהוא הבגד שארגה ע״י דרכי הבינה שבו יארוג המושכלות איש אל אחיו, ותמכור, כי הבינה נמשלה למסחר כמ״ש קנות בינה נבחר מכסף כמש״ש, וגם מה שלמדה דרכי בינתה לאחרים שבזה תרויח ג״כ כמ״ש ומתלמידי יותר מכולם, והחגור אשר נתנה לכנעני, הוא בהנהגה בין טוב לרע שהוא ע״י החכמה שזה נמשל לחגור שאוזר את המתנים בגבורה, כן בחכמה יתגבר בעוז על היצר לעשות חיל וזאת נתנה לכנעני שילמדו אחרים ממעשיה בזה.
סדין – של בוץ לכסות הראש, Sindone.
לכנעני – לסוחר.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כה) עֹז⁠־וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ וַ֝תִּשְׂחַ֗ק לְי֣וֹם אַחֲרֽוֹן׃
Strength and dignity are her clothing. She laughs at the time to come.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאיריר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עוּשְׁנָא וְהַדְרָא לְבוּשָׁהּ וְגָחֲכָא בְיוֹמָא אַחֲרַיְתָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון וכו׳ – (בתהלים ברמז תש״ט). מעשה בתלמיד אחד של רשב״י שיצא לח״ל ובא עשיר והיו תלמידים רואים אותו ורוצים לצאת לח״ל, ידע רשב״י והוציאם לבקעה שעל פני העיר והתפלל לפני הקב״ה ונתמלאה כל הבקעה דינרי זהב, א״ל מי שמבקש ליטול יטול אלא הוו יודעים שכל מי שיטול עכשו חלקו של עוה״ב הוא נוטל שאין מתן שכרה של תורה בעוה״ז שנאמר ותשחק ליום אחרון.
מעשה בר״ש בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאין לאכול, ערב שבת עם חשכה יצא חוץ לעיר והתפלל לפני הקב״ה מיד נתנה לו אבן טובה מן השמים ונכנס ונתנה לשולחני ופרנס את השבת והיה יושב ואוכל בליל שבת, אמרה לו אשתו מהיכן אלו, א״ל ממה שפרנס הקב״ה, אמרה לו אם אין אתה אומר לי אין אני טועמת כלום, א״ל כך וכך היה המעשה, אמרה לו איני טועמת כלום עד שתאמר לי שאתה מחזירה במוצאי שבת, א״ל למה, אמרה ליה למחר אתה בא וחברך עמך והם נוטלים יותר ואתה נוטל פחות מהם למה שאין מתן שכרה של תורה אלא לעוה״ב שנאמר ותשחק ליום אחרון, כיון שיצא השבת הלך והחזירה.
עז והדר לבושה – זו אלישבע בת עמינדב שראתה ארבע שמחות ביום אחד, בעלה כהן, אחיה נשיא, בניה סגני כהונה, יבמה מלך.
ואד׳ אלעז ואלבהא לבאסהא, פהי תסר באלאיאם אלמסתקבלה.
עוז, והואיל ועוז והדר לבושה לכן שמחה היא לימים הבאים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ליום אחרון – ביום מותה נפטרת בשם טוב.
ותשחק – כל ימיה, על יום מיתתה, שיהא נכבד בשם טוב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

at the last day On the day of her death, she departs with a good name.
and she laughs all her life about the day of her death, that it should be honored with a good name.
רמז על עמדה בכבוד, וליום אחרון רמז על עת הזקנה שלא יכלה עוד להתעמל ולרוב מה שנזדרזה והכינה את עצמה בבחרותה, שחקה לשוד ולכפן בעת זקנותה. ולשאר הכוונות רמז על יום המות, ר״ל שלא תפחד מן המות בדעתה כי תמצא עמל כפיה ותנוח ותעמוד לגורלה.
ותשחק ליום אחרון – כמו: יושב בשמים ישחק (תהלים ב׳:ד׳) כי כל נברא, איש או אשה לבו דואג בקרבו, מה יעשה לעת הזקנה, כל שכן כי יגיע שם, וזאת לא כן כי טרם הגיעה להם עמלה, עד שאז תנוח ותשקוט.
עוז והדר לבושה – הנה לבושה הוא עוז והדר ר״ל שישלם במדותיה היופי והתוקף להכניע תאוותיה הגופיות וזה ממה שישלם בשתנהג בדרכי התורה ותשחק ליום המות כדרך אנשי המעלה שלא יחרדו מן המות כי אין רצונם לחיות כי אם להשלי׳ השכל ואח׳ השלמו כמעט שיחפצו במות כי היא החיים להם.
עוז והדר – מלבושה חזק ודבר המתקיים ומהודר ביופי.
ותשחק – כל ימיה תשמח על הכבוד שיהיה לה ביום מותה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ותשחק ליום אחרון – איננה דואגת לראות האפשריות לבוא, כי מצד אחד היא משתדלת בכל כחה להצלחת ביתה, ומצד אחר היא אשה יראת ה׳ (פסוק ל׳), וכפה פרשה לעני ותורת חסד על לשונה. ולפיכך היא בוטחת באלהיה, ולא תירא משוד כי יבא. המאמין בה׳ איננו יושב ובטל, אבל הוא בוטח שתהיה ברכת ה׳ במעשה ידיו (ט״ו כסלו).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

{דרך המושכל}
עוז – בזה יהיה לה לבוש עז והדר ביום אחרון שתתלבש בהשכלותיה ומע״ט, ותשחק, ותשמח, כי זכות הרבים יהיה תלוי בה, ותקצר פרי מעשיהם המיוחסות לה, באשר היא היתה המלמדת להועיל והמאשרת רבים ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
והדר – יראת הכבוד שבעבורה אדם נרתע לאחוריו לפני איש ראוי להדרו (הדר⁠־חזר, זהב⁠־דהב); צניעות מלבושיה ואומץ לבה הנראה בפניה מטילים אימתה בעיני רואיה באופן שלא יעפילו להקל בכבודה.
ותשחק ליום אחרון – איננה דואגת על מה שאפשר שיבוא, כי משתדלת היא בכל כחה להצלחת ביתה ויראת ה׳ בלבה (פסוק ל׳), ולפיכך בוטחת היא ולא תירא משוד כי יבוא; המאמין בה׳ אינו יושב ובטל, אבל הוא בוטח שתהיה ברכת ה׳ במעשה ידיו (שד״ל); וחלק זה השני מתחבר לראשון ע״י תיבת עוֹז; באומץ לבה בוטחת (בעזר האל) להשכיל (לעשות דבריה בשכל) ולהצליח (לעבור על המונעים אותה מלהגיע אל מגמתה, מלשון וצלחו הירדן, שמואל ב׳ י״ט:י״ח), ובכן אינה דואגת על העתיד.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאיריר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כו) פִּ֭יהָ פָּתְחָ֣ה בְחׇכְמָ֑ה וְת֥וֹרַת חֶ֝֗סֶדא עַל⁠־לְשׁוֹנָֽהּ׃
She opens her mouth with wisdom. Faithful instruction is on her tongue.
א. חֶ֝֗סֶד א=חֶ֝סֶד (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאיריר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
פּוּמָהּ פְּתַחַת בְּחָכְמְתָא וְנִימוּסָא דְחִסְדָא עַל לִישָׁנָהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה – אמר ר׳ אלעזר וכי יש תורה של חסד ותורה שאינה של חסד, אלא תורה לשמה, זו תורה של חסד ותורה שלא לשמה, היא תורה שאינה של חסד. ואיכא דאמרי ללמוד וללמד זו תורה של חסד, ושאינה ללמד זו תורה שאינה של חסד.
פיה פתחה בחכמה – אשה חכמה שדיברה עם יואב וסרח בת אשר היתה.
ותפתח פאהא בחכמה, ושראיע אלבר פי לסאנהא.
פיה, ותפתח פיה בחכמה ותורות החסד על לשונה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

בחכמה ר״ל בשכל ובדעת, כלומר שכל דבריה נאמרים בשכל ובינה, ותורת חסד ר״ל הוראת עשיית החסד לכל הצריך לו. ולשאר הכוונות, חכמה רמז לשלימות הנפש, ותורת חסד לשלימות המדות, שגמילות חסדים מהגדולות שבהם, והקדים המאוחר לקדימת מעלתו.
וטעם פתחה בחכמה – אינה חכמת הטבע והאלהות, רק החכמה המעשיות, והוא מה שיכלול ספר המדות: ודע כי כל זה כפשוטו לפי דעתי, אין בזה הוראה ורמז כלל לזולת זה, כי מה לי ולו ולשום אדם לומר שזה הספר הוא מכלל ספרי הטבע, וכבר נתפרסם כי שלמה חבר ספרי הטבע רבים, אמנם זה הוא ספר מוסרים כספר המדות לאריסטו, ויתר ספרי הפילוסופים אשר חברו ספרים הרבה בחכמות וגם במדות, ולמה כל הצער הזה, ולא די זה בקודמים, רק שגם בתורה עשו כן וגם בבני יעקב שנים עשר, אשר אמרו, כי עם היות כפשטם, הם רומזים גם כן לענינים אחרים יותר טובים עם שיש בם נגלה ונסתר, וחי י״י, לא אשער למה זה, והנביאים איה הם הודיעם זה, כי כן היתה כונת משה ושלמה, ולמה לא אמרו כן באחשורוש ומרדכי ואסתר ועשרת בני המן, ואותו תלו.
(סיום)
היטיבה י״י לטובים ולישרים בלבותם (תהלים קכ״ה:ד׳).
אמר המחבר: מי אנכי ומי ביתי כי הביאני האל עד הלום,⁠1 לחבר פירושים חדשים בכל המקרא לא שערום הראשונים, ולא יעלו על לב הנמצאים, ונחנו מה, כי2 נחפוץ דרך כסיל להתגלות לִבֵנו אל בני הזמן, ואני ידעתי שהקטן שבכלם גדול ממני בחכמה ובמנין, ואם אפשר שיש מהם ענינו כאשר יחלום החולם, כי בא החלום ברוב ענין (קהלת ה׳:ב׳), ואמנם חי י״י נוצר נפשי, הוא יודע כי לא חפצתי זבח כבודות מהמון בני הזמן, כי אין חפץ בכסילים (קהלת ה׳:ג׳), וזבח רשעים תועבת י״י (משלי ט״ו:ח׳), גם לא מיחידים סגולות אולי ימצאון, כי מה לי ולכבודם, ואם לתועלת, הנה אוילים בחסר ימותו, ואם חכמים ונבונים, הנה בלעדי היו נכונים, האמנם אל אלהים יודע וישראל הוא ידע,⁠3 כי לא חברתי פרושים במקרא רק לך בני, ובפרט, עתה פירוש זה הספר, יען הרימותיך, ומן הארץ הזאת אשר אררה י״י4 הוצאתיך, ובין נגידים בברצלונה הושבתיך ומשבת עמדי הרחקתיך, אמרתי אני בלבי אשחרך מוסר כי אהבתיך.
ועתה בני, ראה כי שלמה השלם חבר זה הספר לבנו רחבעם, כי הרימהו בחור מעם, ואמת בלבבו דמה, כי יקום תחתיו אוהב חכמה,⁠5 וי״י יעצה, כחפץ שלמה לא רצה, ותחת כי אביו נשאו, י״י חפץ דכאו, וילך שובב בדרך לבו,⁠6 טמן עונו בחובו, נתן לחכמת שלמה מגרעת, ולא היתה מעלתו מאב לבן נוסעת.
לכן בני אם חס ושלום לא תביא למוסר לבך,⁠7 עֵד הלום י״י יעשה לנו שלום, ונחמתי על עפר ואפר,⁠8 כי שלמה הנותן לבנו אמרי שפר, והוא בחר להיות מבני חפר. ואם תקח אמרי,⁠9 תטה לבך10 לדברי, תעלוזנה כליותי, כי תנחל נחלותי, ואשלחך בחיי אל עיר ידיעותי, עד הגבול, ואת כל אשר לי אתן כבול.
י״י אלהיך ירצך, ויהי אלהים עמך.⁠11
וכתב זה יוסף, העיר טרשקון עיר מגוריו, חדש שבט שנת תשעים לפרט אלף הששי למנין.
1. השוו לשון הפסוק בשמואל ב ז׳:י״ח.
2. השוו ללשון הפסוק בשמות ט״ז:ז׳.
3. השוו ללשון הפסוק ביהושע כ״ב:כ״ב.
4. השוו ללשון הפסוק בבראשית ה׳:כ״ט.
5. השוו ללשון הפסוק במשלי כ״ט:ג׳.
6. השוו ללשון הפסוק בישעיהו נ״ז:י״ז.
7. השוו ללשון הפסוק במשלי כ״ג:י״ב.
8. השוו ללשון הפסוק באיוב מ״ב:ו׳.
9. השוו ללשון הפסוק במשלי ב׳:א׳.
10. השוו ללשון הפסוק במשלי ב׳:ב׳.
11. השוו ללשון הפסוק בשמות י״ח:י״ט.
פיה פתחה בחכמה – כי ממנה ילקחו התחלותיה ונימוס החסד שעשה הש״י לנמצאות יתבאר על לשונה במה שיגיע אל החוש מזה הענין אשר הפליא הש״י חסדו ביצירותיו.
פיה פתחה. כל מאמריה המה בחכמה.
ותורת חסד – לימוד של חסד על לשונה ר״ל מלמדת ומזרזת לעשות חסד עם הבריות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ותורת חסד על לשונה – לימוד של חסד על לשונה. רוצה לומר: מלמדת ומזרזת לעשות חסד עם הבריות (מצודת דוד). וכן פיה פתחה בחכמה – כל דבריה מלמדים החכמה (והחכמה היא החריצות ויראת ה׳). והנה למוד הבנים (האידוקאציון) לא נשכח בפרשה הזאת, אף על פי שעקר החובה הוא על האב ולא על האם.
(סיום)
ט״ו כסלו תדר״ך. בריך רחמנא דסייען. שד״ל.
{דרך הפשוט}
פיה פתחה – ואז תפתח פיה ליום הדין ע״י חקי החכמה שהלכה בהם, ותורת חסד שהוא מה שעשתה חסד לפנים משורת הדין יהיה על לשונה, שזה יהיה לה למליץ ליום אחרון.
{דרך המושכל}
פיה – שאז תפתח פיה בחכמה מה שהיתה הולכת לפי חקי החכמה בדברים שבין טוב ורע, ותורת חסד על לשונה, מבואר אצלנו תמיד שהפה רומז על החכמה והלשון על הבינה, ע״י לשונה בדרכי הבינה נגלו לה תעלומות רבות בסתרי התורה, וזה נקרא תורת חסד, שהחסד כולל כל מה שיוצא מדרך הפשוט בשפע רב, כמו המרבה בדרכי החסידות יותר משורת הדין במעשים, והמפליג בתבונה בתעלומות סתרי התורה בעיון שזה נקרא תורת חסד.
פיה פתחה בחכמה – אינה פותחת פיה לדבר כי אם דבר חכמה שהיא יראת ה׳ וחריצות (שד״ל).
ותורת חסד – מלמדת ומזרזת לעשות חסד עם הבריות (מצודת דוד).
עצלות – לשכב עד חצי היום ולהניח טיפול ביתה בידי עבדים ושפחות.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאיריר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כז) צ֭וֹפִיָּה [הֲלִיכ֣וֹת] (הילכות) בֵּיתָ֑הּ וְלֶ֥חֶם עַ֝צְל֗וּת לֹ֣א תֹאכֵֽל׃
She looks well to the ways of her household, and doesn't eat the bread of idleness.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְגַלְיָן אָרְחָתָא דְבֵיתָהּ וְלַחְמָא חֲכִינָנוּת לָא אָכְלָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

צופיה הליכות ביתה – אמר ר׳ יצחק בני ביתו של אברהם אבינו צופים היו, שנאמר ויאמר לה מלאך י״י. כמה מלאכים נזדווגו לה, א״ר חמא בר חנינא חמשה כ״מ שנאמר אמירה מלאך, א״ר חייא בר אבא בוא וראה מה בין ראשונים לאחרונים, מנוח אמר לאשתו מות נמות כי אלהים ראינו והגר שפחת שרי ראתה כמה מלאכים ולא נתיראה מהם אלא שהיתה רגילה בהם (כתוב ברמז קל״ז).
צופיה הליכות ביתה – זו אשתו של עובדיה שהצילה את בניה ולא עבדו ע״ז את אחאב.
ומטאלעה מד׳אהב ביתהא, וכ׳בז אלכסל לא תאכלה.
צופיה, ומבקרת היא השקפות ביתה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

צופיה הליכות ביתה – נותנת לב על צרכי בני ביתה איך ינהגו באמת ובצניעות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

She supervises In her house, she pays attention to all the needs of her household, how they should act with truth and with modesty.
ר״ל מעיינת ומשגחת בכל צורכי ביתה, והליכות כל הולך הביתה, וכל מלאכתה בזריזות, והוא ענין ולחם עצלות לא תאכל, ר״ל תבשיל שנעשה בעצלות, אבל כל מעשיה בזריזות ובחריצות. וכן בענין החכמה בשאר הכוונות.
צופיה – תמיד היא צופיה ומבטת ההליכות והדרכים אשר יובילוה אל ביתה אשר תתחבר בו אל השכל להשפיע לו מהחוש המצטרך לו בחקירות ולא תאכל מזון העצל שהוא חסר התיקון אך כל מה שתקנה מאלו הצורות הדמיוניות יהיה שלם התיקון להביט אל השכל הנה האשה אשר בה משפטה תשובח מצד כחות הנפש ומצד השכל.
צופי׳ – בס״א כ״י הצד״י גדולה וכן נמסר עליו לית צד״י גדולה ולא מצאתי כן בשאר ספרים ועיין מ״ש בישעיה נ״ו.
הילכות – הליכות קרי.
צופיה – ענין הבטה כמו צופות רעים וטובים (משלי ט״ו:ג׳).
צופיה – מבטת בהליכות אנשי ביתה ומיישרת דרכם בצניעות וביראת ה׳.
ולחם עצלות – ר״ל לא תשהה באכילתה להתעכב בה זמן הרבה כדרך העצל אלא תמהר בה וחוזרת למלאכתה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

(כז-כח) {דרך הפשוט}
צופיה – במה שהיתה אשת חיל לצורך החזקת ביתה ומה שהיתה צופיה ומשגחת על הליכות והנהגת ביתה ושלא תאכל לחם עצלות – והיה הזריזות שלה לברכה לבד לאכול לחם, ע״ז לא יהללוה בשערי בת רבים, רק קמו בניה ויאשרוה – ולא תהולל רק מבניה ובעלה לבד, לא מאחרים, כי.
{דרך המושכל}
צופיה – יש נפשות שאינם עוסקות רק להשלים א״ע והם לא יאושרו מאחרים אבל הנפשות שהושפע עליהן שפע רב עד שתזכינה גם את הדור והדורות הבאים כמו הנביאים ואנשי הרוח וגדולי הדור והצדיקים בתורתם ובמעשיהם הטובים הם יאושרו לדור דור, וז״ש הנפש אשר ענינה רק צופיה הליכות ביתה שתעיין רק על עניניה לבד, ולא תאכל לחם עצלות והיא זריזה בעיון ובמעשה רק להשלים א״ע, היא לא תהולל בשערי בת רבים, רק.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כח) קָ֣מוּ בָ֭נֶיהָ וַֽיְאַשְּׁר֑וּהָ בַּ֝עְלָ֗הּ וַֽיְהַלְלָֽהּא׃
Her children rise up and call her blessed. Her husband also praises her:
א. וַֽיְהַלְלָֽהּ א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ (חטף)
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קָמוּ בְנָהָא וִיהֲבוּן לָהּ טוּבָא בַּעֲלָהּ וּמְשַׁבְּחָהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

קמו בניה ויאשרוה – זו שונמית וזכתה שהחיה אלישע את בנה.
פיקום בניהא פיצפוהא, ובעלהא ימדחהא.
קמו, אז יקומו בניה ויתארוה. ואפשר: וישבחוה. וכן תרגם באשרי כי אשרוני בנות, בראשית ל יג. ראה שם מהדורתי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

כלומר קמו בניה ובעלה ממשכבם ומצאו מזונם מוכן, ואז יאשרוה ויהללוה. ולשאר הכוונות רומז על כחות הנפש ועל השכל, או על המשופעים מחכמתו.
קמו – ענין התעוררות לדבר מה כמו קום נא שבה (בראשית כ״ז:י״ט).
ויאשרוה – ענין שבח והלול כמו אשרי האיש (תהלים א׳:א׳).
קמו – בעבור כ״ז קמו בניה ובעלה ומשבחים ומהללים אותה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ויאשרוה, ויהללוה – האושר הוא אושר הנפש, כי מאושרת לעוה״ב ע״י בניה הטובים ומהוללת בעוה״ז ע״י בעלה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

{דרך המושכל}
קמו בניה ויאשרוה – נגד מה שזריזה במע״ט יאשרוה תולדותיה שהם מעשיה הטובים שהם בניה, וכן כחות הנפש המקבלת שכר המעשים שהם בני הנפש הכוללת, ונגד מה שהשתדלה בעיון והשגת האמתיות רק בעלה יהללה, שהוא השכל שהוא בעל האשת חיל המליציית, הוא יהלל אותה על שלא השביתה אותו מן הלימוד והעיון.
ויאשרוה – מלשון כי אשרוני בנות (פרשת ויצא); אומרים לה אשריך כי זכית לשם טוב כזה עד שיאמר עליך ״רבות בנות וכו׳⁠ ⁠⁠״.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כט) רַבּ֣וֹת בָּ֭נוֹת עָ֣שׂוּ חָ֑יִל וְ֝אַ֗תְּ עָלִ֥ית עַל⁠־כֻּלָּֽנָה׃
"Many women do noble things, but you excel them all.⁠"
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
סַגִיעָן בְּנָתָא דְקָנְיֵי עֻתְרָא וְאַתְּ עֲבַרְתְּ עַל כֻּלְהוֹן.
רבות בנות עשו חיל – אדם הראשון נצטווה על שש מצוות, נח – על אבר מן החי, אברהם – על המילה, יצחק – חנכו לשמונה, יעקב – על גיד הנשה, יהודה – על היבמה, ישראל – על רמ״ח מצוות עשה, כנגד רמ״ח איברים שבאדם: כל איבר ואיבר אומר לו לאדם ׳בבקשה ממך עשה בי מצוה זו׳, ושס״ה מצוות לא תעשה כנגד ימות החמה, וכל יום ויום אומר לאדם ׳אבקש ממך שלא תעשה בי עבירה זו׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

רבות בנות עשו חיל – רבי יודן בר סימון אמר, אדם הראשון נצטוה על שש מצות, נח נצטוה על אבר מן החי, אברהם על המילה, יצחק חנך לשמונה, יעקב על גיד הנשה, יהודה על היבמה, אבל את עלית על כלנה רמ״ח מצות עשה ושס״ה מצות לא תעשה, רמ״ח כנגד אברים שבאדם, כל אבר ואבר אומר לאדם בבקשה ממך עשה בי המצוה הזאת, שס״ה כנגד מנין ימות החמה ובכל יום ויום אומר בבקשה ממך אל תעשה בי העבירה הזאת.
רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה – זה משה (כדכתוב בפרשת וזאת הברכה).
דבר אחר: רבות בנות עשו חיל – אלו ברכותיהן של ראשונים, ואת עלית על כלנה אלו ברכותיו של משה. אתה מוצא נח ברך את בניו היה בה מחלוקת, ברך אחד קלל אחד ברוך י״י אלהי שם ויאמר ארור כנען, יצחק ברך יעקב היה בה קטטה בא אחיך במרמה, וישטום עשו את יעקב, יעקב ברך את השבטים פחז כמים אל תותר בסודם אל תבא נפשי, בא משה לברך את ישראל לא היה בה קטטה שנאמר יחי ראובן ואל ימות וכו׳ (כתוב בשמואל רמז קל״ו).
רבות בנות עשו חיל – זו רות שנתקרבה תחת כנפי השכינה וזכתה ויצא ממנה דוד ושלמה שרוו להקב״ה בשירות ובתושבחות.
יקולון כת׳יר מן אלנסא קד צלחן, ואנת עלית עלי כלהן.
רבות, יאמרו הרבה מן הנשים היו מוכשרות ואת עלית.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

רבות בנות – כך מאשרים אותה בעלה ובניה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

"Many women, etc.⁠" In this way, her husband and children call her fortunate.
ודרך כלל אמר אחר זה: רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה. ר״ל שהגיעה לתכלית השבח.
רבות בנות – ויאמרו כי רבות בנות עשו חיל אך את עלית על כלנה.
עשו – עניינו קנין וכניסה כמו ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י״ב:ה׳).
חיל – עושר.
עלית – מלשון עליון.
רבות – וכה יאמרו הן אמת יש הרבה בנות אשר קנו וכנסו הון רב במעשה ידיהן אבל את גדלת לעלות על כולהן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

(כט-לא) {דרך הפשוט}
רבות בנות עשו חיל בענין זה, לאסוף הון וחיל לביתם, אבל במה שאת עלית כולנה – במה שאצלך היה החן שקר והיופי הבל לא התהללת בחן ויופי, רק תתהלל במה שהיית אשה יראת ה׳ – ע״ז תנו לה מפרי ידיה – ע״ז תקבל פירות מעשיה בעולם הגמול. וע״ז לא בעלה לבד יהללה רק יהללוה בשערים מעשיה.
{דרך המושכל}
רבות בנות עשו חיל – נפשות כאלה היו רבות שהשלימו א״ע, אבל את עלית על כולנה עד ששקר החן, שהנפשות הקודמות שהשיגו חן ויופי על שכלם ומע״ט, הם שקר והבל לנגדך, כי את תתהלל במה שאת אשה יראת ה׳ וע״י יראת ה׳ זכית לרוח הקודש ולהצדיק רבים (כמ״ש חז״ל שקר החן זה דורו של משה וכו׳ וכדומה כמה דרשות, על הנפשות שעלו במעלה על דורות הקודמים ביתר שאת ע״י יראת ה׳ שקננה בלבם), ולכן תנו לה מפרי ידיה ותקבל שכר גדול על ידי זכות הרבים. ויהללוה בשערים מעשיה וישאר שמה לברכה ולתפארת בשערי החכמה והצדקה ובשערי בת רבים.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ל) שֶׁ֣קֶר הַ֭חֵן וְהֶ֣בֶל הַיֹּ֑פִי אִשָּׁ֥ה יִרְאַת⁠־יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ הִ֣יא תִתְהַלָּֽל׃
Charm is deceitful, and beauty is vain; but a woman who fears Hashem, she shall be praised.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מְטוּל דְשִׁקְרָא הוּא חִנָא וּסְרִיק הוּא שׁוּפְרָא אִתְּתָא דְחַלְתֵּיהּ דֵאלָהָא הִיא מִשְׁתַּבְּחָא.
שקר החן והבל היופי – שקר היה חנו של נח, שנאמר: ״ונוח מצא חן בעיני ה׳⁠ ⁠⁠״ (בראשית ו׳:ח׳); אמר רבי לוי: בדורו בלבד.
והבל היופי – הבל היה יופיו של אדם הראשון. אמר רבי שמעון בן מנסיא: תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה שני כלים דסקירין, אחד לו ואחד לבני ביתו, של מי עושה נאה – לא שלו? כך, אדם הראשון נברא לשמש לפני הקב״ה, וגלגל חמה להאיר לבריות. ואם תפוח עקיבו כך – קלסתר פניו על אחת כמה וכמה.
אישה יראת ה׳ היא תתהלל – זה משה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

שקר החן והבל היופי – שקר היה חנו של נח ונח מצא חן, והבל היופי זה יפיו של אדם הראשון ותפוח עקבו היה מכהה גלגל חמה, ומכלם אשה יראת י״י היא תתהלל זה משה, אמר ר׳ יוסי בר ירמיה מפני מה משל הנביאים בנשים, אלא מה אשה אינה מתביישת מבעלה לתבוע צרכי ביתה, כך אין הנביאים מתביישין לתבוע צרכיהם של ישראל מן הקב״ה וכו׳ (בשמואל ברמז קל״ו).
דבר אחר: שקר החן – אין מתקבל לפני הקב״ה לא יופי ולא עושר. ומהו מבקש? יראת חטא שנאמר אשה יראת י״י היא תתהלל, כמה עשה אברהם אבינו לפני הקב״ה ולא נתהלל במה נתהלל שהיה ירא חטא שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, וכה״א אל יתהלל חכם בחכמתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל מי שעשה את התורה מאל״ף ועד תי״ו, ואין זאת אלא תורה ואברהם עשה את התורה מאל״ף ועד תי״ו, עקב אשר שמע אברהם בקולי, לכך נאמר עליו מזמור קי״א אודה י״י בכל לבב מאל״ף ועד תי״ו, וכן מזמור קי״ב שלאחריו כנגד שרה ואברהם מלמד ששניהם קיימו את התורה מאל״ף ועד תי״ו.
פאלחט׳ באטלא ואלג׳מאל גרור, ואמראה תתקי אללה הי אלתי תמדח.
אשה, אשה יראת ה׳ היא אשר תתהלל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

שקר החן – אשת חן ויופי אין מהללה אלא הבל ושקר.
אבל אשה יראת י״י היא לבדה תתהלל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

Charm is false No one praises a woman of charm or beauty; everything is futility and false, but a God-fearing woman alone is praised.
רמז שלא ישבחנה ביופי ובחן, אבל לזריזותה בטוב מעשיה, וכן לשאר הכוונות להראות הגמול התכליתי.
שקר החן – אשר במה שתכין אל השכל פעמים יביא זה לטעות בדרושים העמוקים אשר לא תחובר להם יראת י״י.
אשה יראת ה׳ – לב״א היו״ד במאריך ובמקרא כ״י יראת היו״ד בשוא והרי״ש בפתח והאלף נחה והם שלש טעיות בתיבה אחת.
שקר – והבל עניינם דבר שאין בו ממש.
תתהלל – מלשון הלול ושבח.
שקר החן – חן האשה ויפיה הם שקר והבל ר״ל אין בהם תועלת רב עד להלל את האשה באלה אבל אשה יראת ה׳ היא הראויה להללה בזה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

יראת ה׳ – תואר לנקבה בסמיכות, כמו יראה⁠[א] (מכלול).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כט]

יראת – היה ראוי להנקד יְרֵאַת ע״ד טְמֵאַת השם (יחזקאל כ״ב:ה׳).
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(לא) תְּנוּ⁠־לָ֭הּ מִפְּרִ֣י יָדֶ֑יהָ וִיהַלְל֖וּהָא בַשְּׁעָרִ֣ים מַֽעֲשֶֽׂיהָ׃
Give her of the fruit of her hands! Let her works praise her in the gates!
א. וִיהַלְל֖וּהָ א=וִיהַלֲל֖וּהָ (חטף)
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הֲבוּ לָהּ מִן פֵּרֵי דִידָהָא וּנְשַׁבְּחוּנָא עוֹבְדָהָא בְּתַרְעֵי.
תנו לה מפרי ידיה – אמר רבי יוסי בר ירמיה: מפני מה הוא המשיל את הנביאים בנשים? אלא, מה האישה הזאת אינה מתביישת מלתבוע צרכי ביתה מבעלה, כך הנביאים אינן מתביישים מלתבוע צרכיהן של ישראל מלפני הקב״ה. אמר הקב״ה לישראל: בניי, היו מתעסקים בתורה ביום ובלילה, ומעלה אני עליכם כאילו אתם מעמידין שמים וארץ, שנאמר: ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה״ (יהושע א׳:ח׳), ואומר: ״הלא ציוויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת״ (יהושע א׳:ט׳). ואומר: ״בהלל ובהודות לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל, וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל לה׳ על הוסד בית ה׳⁠ ⁠⁠״ (עזרא ג׳:י״א), ״אמת קנה״, ״יהיו לך לבדך״ (משלי ה׳:י״ז), ״תן לחכם ויחכם עוד״ (משלי ט׳:ט׳), ״כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים״ (משלי ט׳:י״א).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

אעטוהא אלאן מן ת׳מר ידיהא, וימדחהא פי אלמחאל אעמאלהא.
תנו, תנו לה עתה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ויהללוה בשערים מעשיה – כשרון מעשיה מעיד עליה, להלל אותה בשערי העיר כל יוצא ובא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

her deeds The skill of her deeds testifies for her so that all passersby praise her in the gate of the city. This is the figure, as I explained it, but according to the allegory, the chapter is explained as referring to the Torah and those who study it.
[10] a woman of valor This is the Torah.
who can find Fortunate is he who merits to find it.
than pearls Heb. מפנינים, [also referred to as] מרגליות.
[11] and he lacks no gain He eats the fruit in this world and in the next.
[13] She seeks wool and flax Since it [the Torah] is compared to a woman, Scripture speaks according to the figure concerning the requirements for the work of women, and the allegory is as follows: The Torah seeks Scripture, Mishnah and Midrash, and searches for them, as they are the requirements of the students.
[14] She is like the merchant ships The Torah brings those who study it blessing and sustenance.
[15] She rises when it is still night They rise early in the [morning] watch.
she gives food to her household The teacher teaches the pupils the lesson allotted to them.
[16] She contemplates a field Heb. זממה. The Torah muzzles Esau, the "man of the field,⁠" with a muzzle and a bridle.
and purchases it lit. and takes him from the world to destroy him;
from the fruit of her deeds she plants a vineyard Israel, to keep them alive for the fire of the world to come.
[18] She advised Its speech.
her lamp does not go out at night It is written בליל, with the "hey" missing; on the night of watching (ליל שמורים), when the Egyptians were plagued, it shone for Israel and protected them.
[19] onto the distaff Heb. בכישור, through the skill of its deeds.
support the spindle Heb. פלך, a support, as in: "one who leans on a staff (מחזיק בפלך)" (II Sam. 3:29).
[20]She spreads out her hand Whoever makes himself like a poor man on its account – in him it [the Torah] endures.
[21] She fears not for her household for snow with which they judge the wicked from fire to snow.
dressed in crimson The covenant of the blood of circumcision. Another explanation: They are dressed with the commandments expressed in double language.: "You shall surely give (נתון תתן)" (Devarim 15:10); "you shall surely open (פתוח תפתח)" (ibid. verse 8): "you shall surely furnish him liberally (הענק תעניק)" (ibid. verse 14). All these save them from the snow of Gehinnom. So it is expounded in Tanhuma.
[24] She makes a cloak It grants a glorious [raiment] to the Sages.
and she gives a belt to the trafficker To the one who is girded with its merchandise, she gives a belt for their loins.
[25] to the last day They need not grieve over the day of judgment because they will be saved from it, and all the days of their life they will rejoice at the day of judgment. An expression of צחוק, laughter, applies to anyone who need not be concerned, as in: "and he rejoices at the din of a spear" (Iyyov 41:21).
[27] She supervises the ways of her household The Torah teaches them the good way, to separate from sin.
[28] Her children The pupils.
her husband The Holy One, blessed be He.
[30] Charm is false [The charm] of the kings of the nations.
and...is futile Their greatness and their beauty.
[31] Give her in the future.
of the fruit of her hands Glory and greatness, strength, beauty and ruling power.
ואמר בחתימת דבריו: תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה. ר״ל יעמידוה בערך משובחת ומהוללת.
(סיום)
ומהנה נשלם מה שנראה לנו בפירושו לכללו בספר משלי.
תנו לה – הנה לאשה אשר כזאת יותן מפרי ידיה כי ימשך מההשגחה הדבקה בסבתה בשכל טוב לא גם בדברים הגופיים כמו שביארנו בד׳ מספר מלחמות י״י.
ויהללוה מעשיה בשערים – ששם יסופר נועם מדותיה וטוב מוסרה ויראתה מהש״י והנה התועלת בזה המאמ׳ לפי הנמשל מבואר ובו תועלת עוד לפי המשל להיישיר האשה שתשתדל בעבודת בעלה ובתיקון ביתה בזה האופן.
תנו לה – בספרים אחרים כתב יד התי״ו בגעיא ואין כן בס״ס.
בשערים – הבי״ת רפה.
תנו לה – לזאת תנו לה מפרי ידיה ר״ל שלמו לה גמול מעשיה להללה ולשבחה.
ויהללוה וגו׳ – ר״ל כשרון מעשיה יהללו אותה בשערים מקום מושב החשובים ואין א״כ מהצורך לפרסם שבחה כי מעשיה הם המעידים עליה והם המהללים אותה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כט]

תנו לה – הלל ושבח מפרי ידיה, ומעשיה יהללוה, יגרמו שיספרו שבחה בשערי העיר מקום קבוצת המון עם.
(סיום)
מה אענה ומה אומר ולבי מלא תודה לאל הטוב שהשפיע חסדו עלי והגיעני לסיים ביאורי על ספר נחמד זה היום יום י״א לחדש אדר שנת קשר״ם על גרגרתיך כתבם על לוח לבך; יהיה שם ה׳ מבורך אמן ואמן!
אל איש תבונות לומד ומלמד חכמה ודעת ויראת ה׳ היא אוצרו כה״ר משה יצחק אשכנזי יצ״ו מרביץ תורה בישראל ק״ק טריאסטי יע״א.
שיר זהב
מֹשֶׁה כִּי בְחָכְמָה בַיִת בָּנִיתָ
וּמִזֶּרַע קָדוֹש בָּנִים הוֹלַדְתָּ
הֵמָּה הַבִּיאוּרִים בְּעוֹז יִסַּדְתָּ
עַל אִמְרֵי אֵל יוֹם יוֹם בָּהֶם הָגִיתָ,
לָךְ תְּהִלָּה לְנֶגְדְּךָ שִׁוִּיתָ
הָאֵל וְאֶל עַמּוֹ גָּדְלוֹ הִגַּדְתָּ
כִּי תוֹרַת אֵל בִּשְׂפַת צָחוֹת לִמַּדְתָּ:
נֵר לְרֶגֶל הָעָם לָכֵן הָיִיתָ,
לָכֵן בְּמַקְהֵלִים יוֹדוּ שְׁמֶךָ:
אָבוֹת בָּנִים מוֹרִים יְהַלְלוּךָ
כִּי טוֹב וְכִי נָאֶה פוֹעַל יָדֶיךָ,
וּמִבִּרְכוֹת שַׁדָּי יְבָרְכוּךָ:
וּבִמְקוֹם הַבָּנִים פְּרִי בִטְנֶךָ
בְּנֵי שִׂכְלֶךָ הֵמָּה יַזְכִּירוּךָ:
פה ליוורנו יע״א יום כ״ד לחדש סיון שנת תר״ם ידך לפ״ק הצעיר ישראל קושטא ס״ט.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימאירירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

משלי לא – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום כתובים משלי לא, מדרש משלי משלי לא, ילקוט שמעוני משלי לא, רס"ג תפסיר ערבית משלי לא, הערות הרב קאפח על תפסיר רס"ג משלי לא, רס"ג פירוש משלי לא – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה (כל הזכויות שמורות), רס"ג פירוש ערבית משלי לא – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה ובסיוע פרויקט פרידברג (כל הזכויות שמורות), רש"י משלי לא, מאירי משלי לא, ר"י אבן כספי ב׳ משלי לא, רלב"ג משלי לא, מנחת שי משלי לא, מצודת ציון משלי לא, מצודת דוד משלי לא, שד"ל משלי לא, מלבי"ם ביאור המילות משלי לא, מלבי"ם ביאור הענין משלי לא, הואיל משה משלי לא

Mishlei 31, Targum Ketuvim Mishlei 31, Midrash Mishlei Mishlei 31, Yalkut Shimoni Mishlei 31, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Mishlei 31, Rav Kapach Notes on Tafsir Rasag Mishlei 31, R. Saadia Gaon Commentary Mishlei 31, R. Saadia Gaon Commentary Arabic Mishlei 31, Rashi Mishlei 31 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), Meiri Mishlei 31, R. Yosef ibn Kaspi Second Commentary Mishlei 31, Ralbag Mishlei 31, Minchat Shai Mishlei 31, Metzudat Zion Mishlei 31, Metzudat David Mishlei 31, Shadal Mishlei 31, Malbim Beur HaMilot Mishlei 31, Malbim Beur HaInyan Mishlei 31, Hoil Moshe Mishlei 31

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×