×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּמָנִ֗י וַיֹּאמַֽר׃
Then Eliphaz the Temanite answered and said:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲתִיב אֱלִיפָז דְמִן תֵּימַן וַאֲמַר.
ואג׳אבה אליפז אלתימני וקאל.
ויען, ויענהו.
(מענה אליפז).
אליפז.
ויען אליפז התימני ויאמר.
ויען אליפז:
ויען אליפז – זה דקדוק מלות המענה.
(הקדמה)
פירוש המענה
ויען אליפז התימני.
ביאור מלות המענה
ויען אליפז התימני ויאמר.
ביאור דברי המענה – ענה אליפז התימני ואמר האם האדם מועיל לש״י כאשר יועיל על עצמו המשכיל המיישיר דרכיו אשר יענוש הש״י הרשע תכף עשותו רשע מצד הרע שיעשה לשם יתברך ויגמול טוב לצדיק תכף עשותו טוב מצד התועלת שהגיע לשם יתברך הנה אין הענין כן כי מה שיעשה השם יתברך מזה אינו כי אם על צד החסד והחנינה להטיב אל האנשים וליסרם עד שיגיעו אל הצלחת הנפש אשר בעבורה נבראו לא לצורך עצמו ולזה יקרה שיאריך לרשע זמן ארוך לבלתי קבלו הפעולות ברע אשר יעשהו וכדי שיתן הרשע אל לבו לעזוב דרכו בזה הזמן הארוך וישוב אל השם ולא יאריך לצדיק כדי שלא יחזיק בדרך הרע אשר החל להתנהג בו ולזה אין פלא אם תמצא ההצלחה לרשע זמן ארוך והיא הטענה אשר חשבת לסתור בה דברינו, החפץ לשם יתברך כי תצדק להועיל לו ואם יגיע לו תועלת כי תתם דרכיך עד שיגמול טוב לצדיקים תכף עשותם הצדק והיושר כדי שיועילוהו, המיראתו ממך שתזיקהו בעשותך הרעות יוכיחך ויבא עמך במשפט הנה אין הענין כן אבל מה שיעשהו השם יתברך הוא להועיל לבני האדם ובהיות הענין כן הנה יאריך השם יתברך לרשע להועיל לו ואם לא ישוב תוך הזמן אשר יאריכהו יגיעהו העונש הראוי ובזה נתרו כל הספיקות שהיית מספק בהם על דברינו זולת מה שטענת שאתה תם וישר ובאו עליך אלו הרעות הרבות ולא במשפט, ולזה אשיבך כי באמת אין דבריך צודקים וזה כי אני אורך כי באמת רעתך אשר הביא השם עליך היא רבה כמו שאתה אומר אבל אין עול כי אין קץ לעונותיך עד שרעתך היא כשיעור עונותיך או תהיה הכונה ברעתך ובעונותיך אחת בעינה, אתה היית לוקח משכון מאחיך חנם ובגדי האנשים מחוסרי בגדים תפשיט להיות לך למשכון עד שיוכרחו ללכת ערומים וימותו בקרה וזה עון פלילי, האיש העיף והצמא לא תשקהו אפילו מים להשיב רוחו אליו ומהאיש הרעב תמנע לחמך עד שימותו בצמא וברעב, ואולם אתה היית מכבד האנשים התקיפים והאדונים אשר הם נשואי פנים להאכילם ולהשקותם כאילו היו אדונים בביתך, ואולם החלושים כמו אלמנות ויתומים לא השגחת בהם לתת להם דבר ולא להצילם מעושקיהם ואלו העונות הם חזקים לאין קץ, על כן סביבותיך פחים מכל צדדיך ללכדך ולבהלך פחד הצרה הזאת פתאום, או יבהלך חשך המכאובים עד שלא תוכל לראות ושפעת מי הצרות הרבות תכסך ע״כ לא תתרעם אם יגיעוך כמו אלה הצרות הרבות כי עונותיך אשר זכרתי שלא היית נמלט מהם הטו אלה, באמת השם יתברך בגובה שמים כי שם נראית פעולתו יותר למעלת הנמצאים אשר שם וראה העליון שבגלגלים שבו כוכבים כי הם רמים מאד, ואולם אמר זה כי מצד הסתרתם קצתם קצת ידענו העליון מהם ומצד חלוף הבמות בתנועותיהם ידענו כמה יחוייב שיהיה מרחק זה הגרם השמימיי אשר הוא ראשון לכל הגלגלים אשר בהם כוכבים לכל הפחות וכשהקפנו בזה מזה הצד מצאנו גובה אלו הככבים עצום מאד או ירצה בראש כוכבים גובה גלגל תנועת הארך בכוכבי המבוכה אשר אצלו ימצא תמיד הכוכב מפני תנועת האורך תמיד כי רמו מאד אלו הגבוהים כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות י״י, התחשוב כי בעבור זה המרחק העצום אשר בינינו ובין השמים אשר שם כבוד השם ית׳ יעלם ממנו מה שיעשה בכאן ואמדת מה ידע אל ממעשה האדם הבעד ערפל שיבדיל בינו וביניהם יוכל לשפוט אותם ולראות מעשיהם, הלא העבים מבדילים בינינו ובינו ולא ירבה מעשינו אבל יתהלך בחוג השמים ושם תהיה השגחתו, ולמה תאמר כמו אלו הדברים האם דרך אנשי העולם תשמור שדרכו בו אנשי העולם בימי המבול וקראו אורח עולם לפי שטעו אז כל אנשי העולם בזה זולת נח וביתו אשר נצל בצדקתו, אשר נכרתו בטרם יומם והיה ביסודה נהר יוצק עד שטבעו כולם, הלא הם חטאו בזה החטא בעינו שהם היו אומרים לאל שהוא סר מהם ובלתי משגיח בהם ושלא יפעל להם השם יתברך דבר והוא מלא בתיהם טוב והצליחם הצלחה רבה ועם כל זה לא הודו לו על הטוב אשר השפיע להם הנה עצת אלו הרשעים ודרכם אשר דרכו בה היא רחוקה מאד ממני או יהיה אומרו עצת רשעים רחקה מני שב אל מה שאמר איוב עצת רשעים רחקה מני והרצון בו איך תאמר שעצת רשעים רחקה ממך ואתה בוחר דרך אלו הרשעים ועצתם שהיו חושבים שהשם יתברך עזב את הארץ, הנה כשראו הצדיקים ענשם כן שמחו והם נח ובניו כי על כן לא סרו אלו האנשים מאחרי השם ונקי ילעג להם והוא נח, הנה באמת כאשר נכחד האיש אשר הקימנו והוא נח חכף אכלה אש שארית האנשים אשר היו על זה הדעת והם אנשי סדום ועמורה וזה כאלו ממה שיתאמת ממנו שאלו הרעות היו על צד העונש שאם היו מצד המערכת איך קרה שיהיה יחד ברבים כמו זה הרבוי ושיהיו כולם רשעים ואיך קרה שינצל נח ובניו והוא לבדו היה צדיק ביניהם, ובהיות הענין כן הנה איעצך שתרגיל עצמך על השם יתברך ר״ל שתלך בדרכיו ואז יהיה לך שלום הלא אם תלך בדרכיו תבואתך טובה, קח נא מפיו הנימוס שראוי שיתנהג בו האדם ההולך בדרכי השם ושים אמרי השם בלבבך ויהיו עיניך ולבך ללכת בהם כל הימים, אם תשוב עד שדי תבנה אחר שנתצך השם והרס אותך באלו הצרות אשר הביא עליך תרחיק עולה מאהליך אם לך דבר מאחר שלא כדין, וירבה השם עושרך בעבור זה עד שתשים על עפר זהב מרוב העושר וכהוצאת הצור נחלים בחיל ורבוי כן ישפיע לך השם זהב אופיר, והיה זהבך רב וכבד וכסף יהיה לך כפול על מה שהיה לך מקדם, הנה אם היית מתנהג בזה המנהג היית מתענג על השם יתברך בסבת דבקותך בו וכאשר תשא אל אלוה פניך ותעתיר אליו ישמיעך בכל מה שתשאל ממנו ותשלם נדריך ר״ל שלא יבצר ממך דבר מהדברים אשר תשתדל בהם, וזה גם כן אמרו ותגזור אומר ויקום לך השם ועל דרכיך נגה אור הפך מה שהיה איוב מתרעם ממנו באומרו ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים, אם היית נוהג כן תמצא שכאשר השפילו שאר האנשים ובאו בשפלות הצרות תאמר גוה ר״ל שתתעלה מהם ותתנצל וזה כי השם יושיע מי שהוא שח עינים כמוך, הנה יגיע מההצלחה לך עד שתמלט בבור כפיך אי נדול הראוי לבוא עונש גדול עליו וזה כי האיש הנקי ימלט בזכותו אי גדול. והכלל העולה מהדברים הוא, שמה שהיה איוב טוען ממה שיראה לרשעים מהצלחה זמן ארוך אינו מחוייב שלא יהיה הכל מוגבל ומסודר מהשם יתברך וזה שאמנם היה מחוייב שיענש הרשע תכף עשותו הרשע אילו היה מגיע בזה היזק אל השם יתברך כדי שיציל עצמו מן ההיזק אבל למה שהוא מבואר שלא יגיע היזק כלל אל הש״י ברשע שיעשה הרשע הוא מבואר שמה שיעשה השם יתברך מזה ר״ל לשפוט האדם על מעשיו אינו רק להועיל לבני האדם ובהיות הענין כן לא ימנע שלא תתמיד הצלחת הרשע זמן ארוך לפי שהשם יתברך כבר האריך לו עונשו כדי שישוב אליו תוך הזמן ההוא ויעזוב דרכו הרעה ואולם שלא יגיע נזק לשם יתברך ברשע שיעשהו הרשע הוא דבר ביארו אליפז מהפך זאת הגזירה ואם הוא מבואר בעצמו והוא שאם לא יגיע תועלת להש״י בצדק הצדיק הנה לא יגיע לו נזק ברשע הרשע לפי שהתועלת והנזק הם שני הפכים ונושאם אחד ואולם הוא מבואר שלא יגיע תועלת להש״י בצדק הצדיק הנה אם כן הוא מבואר שלא יגיע לו יתברך היזק ברשע הרשע והנה ביאר זה אליפז על זה האופן לפי שהיה מבואר אצלו שלא יגיע תועלת להש״י בצדק הצדיק לפי שהוא מועיל לעצמו לבד ואולם ברשע הרשע היה אפשר לספק שיזיק באופן מה להש״י לפי שהוא מפסיד ומשחית פעולות השם במה שהוא מזיק לשאר האנשים והפועל יצטער כשישחיתו פעולותיו לפי מה שיחשב ואפשר שנאמר שאליפז לא ביאר המשפט האחד מאלו השנים אבל הניח כל אחד מהם על שהוא מבואר בעצמו ואולם מה שהיה טוען איוב ממה שבאו עליו מהמכות והנגעים להפליא בלא פשע הנה אליפז ישיב על זה שכבר חטא איוב חטאים נפלאים ואם לא הרגיש בזה מהם שכבר היה לוקח למשכון בגד האנשים חסירי הבגדים ונשארו ערומים והיו מתים בקרה ולא היה נותן לעני הצמא מים לשתות ולרעב לחם לאכול והיו מתים ברעב ובצמא ואולם העשירים והתקיפים היה מכבד אותם ומאכילם ומשקם וזה היה בתכלית הגנות וזה שאם לא היה נותן דבר מהונו לאיש מהאנשים היה לו התנצלות מה על מה שלא היה מטיב לעניים והוא כי אהבתו ממונו היתה הסבה המונעת לא שנאתו העניים והצדקה ואולם כשהיה מפזר ונותן לעשירים ובלתי נותן דבר לעניים היה מבואר כי משנאתו העניים והצדקה היה נמנע בזה, ומהם שלא היה חונן אלמנות במה שהיו מבקשות ממנו להצילן מיד עושקיהם והיה מניח היתומים ביד עושקיהם ולא היה עוזר אותם, ומהם שכבר חטא במה שהיה אומר שהשם עזב את הארץ והוא עון פלילי כי בכמו זה הענין חטאו אנשי דור המבול ואנשי סדום ועמורה ועל זה הגיע׳ מהעונש מה שכבר הגיע, והביא ראיה אליפז על שי״י פוקד האדם על מעשיו ממה שקרה לאנשי דור המבול שלא ניצל מהם כי אם נח וביתו כי הוא לבדו היה צדיק בדור ההוא ומה שקרה לאנשי סדום ועמורה שאם היה הענין לפי המערכת היה בתכלית הזרות שיסכים במקרה בזה הרבוי והנפלא הרשע לרוע המערכת ולזה נתן עצה אליפז לאיוב שישוב אל השם יתברך ויטיבהו השם יתברך הטבה נפלאה לא ישערה.
(הקדמה)
[אליפז ג]
פתיחה למענה הארבעה עשר מענה אליפז
אחרי אשר ערכו שתיים מערכות, שש המערכת, בין על שאלת מפני מה יש צדיק ורע לו, בין על שאלת מפני מה יש רשע וטוב לו, והמתפלסף ניצח את כולם בתשובותיו בחרבו ובקשתו, התאמץ אליפז שנית ויכונן חציו על יתר להשיב מלחמה שערה במענה ערוכה לשתי השאלות, ויוציא מליבו שיטה חדשה, בטוב טעם ודעת, והוא, שהיה זה בחכמה ובכוונה מיוחדת מאת האלהים שלא לשלם גמול הצדיקים ועונש הרשעים תיכף בעולם הזה, כדי שתהיה העבודה שלימה לשם ה׳ בלבד, שלא מאהבת הגמול ומיראת העונש.
שאחר שעיקר הרצון בעבודה הוא אם יעשה האדם את הטוב בעבור הטוב בעצמו, ובעבור החוק התבוניי היוצא מאת המחוקק העליון, ואך למען שמו הגדול בלבד, לא כן אם יעשה מעשיו בעבור השכר או מיראת העונש, אז אינו עובד את ה׳ רק את עצמו, ולא זאת העבודה הרצויה אצל ה׳, ואם היה נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, והיה משלם עונש הרשע תיכף, לא היה איש ערב את ליבו לעשות רע, מיראתו את העונש הבא בעקב המעשה, וכן היו כולם משתדלים לעשות טוב מידעם את השכר אשר ישולם תיכף לעושהו, ולא היה המעשה לשם ה׳, וגם לא היה אז עניין לשכר ועונש, אחר שהיו אז מוכרחים במעשיהם מיראת העונש ותקוות גמול, ולא היה עניין הבחירה והניסיון אשר הוא תכלית כוונת ה׳ בבריאת האדם, שיצר הלב יסיתהו לעשות רע, ויהיה חפשי בנפשו לעשותו, ובכל זאת ימנע ויסור מרע מכבוד ה׳ וממצוותיו, ועל כן את העולם נתן בליבם מבלי אשר ימצא האדם את המעשה אשר יעשה האלהים, לא משכר הצדיקים ולא מעונש הרשעים, ויימצאו עושי רשע מצליחים ורשעים ישתבחו בעיר אשר כן עשו, וגם השגחת ה׳ מכוסה ונעלמה מעיני רוב בני האדם, ויצר המינות יתעה את השכל להכחיש את ההשגחה ולומר שעולם כמנהגו נוהג, ושהכל על-פי התולדה והטבע והמערכה, ושרם ה׳ על השמיים כבודו ולא ישגיח בשפלים, וכדומה מטענת המכחישים, וכולם מביאים ראיה מרוע הסדר וההנהגה, שהצדיקים מעונים והרשעים מצליחים.
וזה הוא המבחן והניסיון לדעת בין עובד אלהים באמת ובתמים ובין אשר לא עבדו לשמו, שהעובד האלהים שלא על מנת לקבל פרס, צדיק באמונתו יחיה וממקומו לא ימוש, ואז יקבל שכרו בעולם הגמול, שכר נפשי נצחי בעדן הצחצחות, כי נבחן ונמצא שלם, וגם לצים נכונו שפטים בעולם הנפשות, והאלהים יביא במשפט על כל נעלם, אל אמונה ואין עוול, והכל במשפט, וכל מעשהו באמונה, ובזה העמיד ויכונן את שיטתו הקדומה:
• בין מה שכתב בטעם ייסורי הצדיקים, שהוא לשלם להם בעולם הזה על חטא קל אשר עשו כדי לזכותם בעולם הבא,
• ובין על הצלחת הרשעים, שבכל זה אין הצלחתם שלמה כי ליבם מלא פחד מעונשם המעותד להם, הגם שלרוב יבוא להם בעולם הנפשות, ליבם ינבא להם רע.
וגם בזה הצדיק מה שהוכיח את איוב בראש מענהו הראשון, כמו שאמר (איוב ד ו): הלא יראתך כסלתך, שעיקר העבודה הנרצה היא שלא תהיה מתקוות גמול ויראת עונש, שבזה חטא איוב, ולכן מעדו אשוריו, ולכן שפך עליו ה׳ את חמתו.
ועל כל תשובות איוב על דבריו הקודמים תכסה התשובה הזאת, שהיה זה מוכרח לצורך ההנהגה עם בעלי הבחירה, ועם המבחן לדעת מעשה עבודתם אם היא שלימה ותמימה לשם ה׳ ואהבתו לבד.
The Fourteenth Oration - Eliphaz's Speech in the Third Round
With the completion of two rounds, six [orations] in each round, (Leviticus 24:6) the first concerning the suffering of the righteous and the second the prosperity of the wicked; and after the wrangler Job had triumphed over all of them with his answers, his bows and his arrows (Genesis 48:22); Eliphaz now tries, for one last time, to fit his arrow to the bowstring (Psalms 11:2) in order to counter-attack at the gate (Isaiah 28:6) in a single speech that addresses both issues. In doing so, he devises a new approach, one with fine insight and knowledge (Psalms 119:66), according to which it is out of wisdom on God's part, and with particular intent, that the rewards of the righteous and the punishments of the wicked are not immediately disbursed in this world. This is done so as to ensure that the worship of God may be selfless, motivated neither by love of reward nor by fear of punishment.
For the most important aspect of a person's worship of God is that he should do good for its own sake and for the sake of the Profound Statute issued by the Supreme Lawgiver; and principally for the sake of His great Name (2Chronicles 6:32). However, this would not be the case if a person's actions were guided by considerations of reward or fear of punishment. For he would then be serving not God but himself and this is not the sort of worship God desires. If the reaction to evil acts was immediate (Ecclesiastes 8:11) and God meted out punishment to the wicked at once, nobody would dare (Jeremiah 30:21) to do evil for fear of the immediate retribution that would follow. Similarly, everyone would try to do good because they knew they would be rewarded instantly. The deed would not be performed for the sake of God, nor would there be any meaning to reward and punishment, seeing that all would be bound to act as they did out of fear of punishment or hope of reward. Nor would there be any meaning to free-will and trial, though they were the substance of God's purpose in creating man: that the heart's inclination should tempt a person to do evil and he should feel free to do so, but that nevertheless he should refrain and turn away from evil (Psalms 34:15), out of respect for God and His divine ordinances. Therefore, He endowed man's mind with everything, except the knowledge of how God acts (Ecclesiastes 3:11) with regard to the reward of the righteous or the punishment of the wicked. And so there are evil-doers who prosper and wicked persons who are praised in public for what they have done and God's Providence is concealed and hidden from the sight of most people. Contrariness beguiles understanding, causing it to deny Providence and to declare that the world runs itself (TB Avodah Zarah 54b); that everything depends on heredity, nature and the stars; that the Lord is on high, His glory is above the heavens (Psalms 113:4), and He does not govern those down below; not to mention the other charges made by heretics. As proof, they all cite the disorder and capriciousness of Providence, namely, that the righteous languish and the wicked prosper.
But this is a test and a trial, intended to distinguish between those who worship God sincerely and those who are insincere. For he who serves God without thought of reward (TB Avodah Zarah 19a), the righteous person who lives in faithfulness (Habakkuk 2:4), he will not be moved. He will receive his reward in the world of recompense—an eternal spiritual reward in shimmering Paradise—for he has been tried and found perfect. For in the world of souls, scourges are also readied for the scorners (Proverbs 19:29); for God brings every secret thing to judgment (Ecclesiastes 12:14); a faithful just God, who does no wrong (Deuteronomy 32:4); all of whose work endures (Psalms 33:4).
Thus, Eliphaz rebuilds and re-establishes (Ezra 2:68) his original theses:
• his assertions that the reason for the suffering of the righteous is to punish them in this world for any minor sins they may have committed so as to indemnify them in the world to come,
• and that though the wicked may prosper, their prosperity is imperfect for their hearts are filled with fear of the punishment that awaits them. Even though in most cases this will only befall them in the world of souls, their own hearts are already auguring evil for them.
In this way he also justifies his reproof of Job at the beginning of his first speech, when he had said: 'Was not your own security the reason for your piety?' (Job 4:6). For the essence of correct worship is that it should be performed without any expectation of repayment or fear of retribution, and in this Job had sinned, Therefore his steps faltered (Psalms 37:31), and God poured His wrath upon him (Lamentations 4:11).
This reply encompasses all Job's rebuttals to Eliphaz's previous arguments. Namely, that it [the concealment of Providence] is an imperative of the Governance of beings who have free-will, ones that understand and know, (Isaiah 32:4) in order to show whether their worship is truly perfect, for the sake of God and His love alone.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ב) הַלְאֵ֥ל יִסְכׇּן⁠־גָּ֑בֶר כִּֽי⁠־יִסְכֹּ֖ן עָלֵ֣ימוֹ מַשְׂכִּֽיל׃
Can a man be of profit to God? Or can he that is wise be of profit to Him?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֶפְשַׁר דְלֶאֱלָהָא יְאַלֵף גְבַר וְכַד יַלֵף אֶפְשַׁר דַעֲלֵיהוֹן מַשְׁגַח.
אבאזא אלטאיק ירכן אלמר, חתי ירכן אליהמא עאקל.
הלאל, האם כנגד האל יתישב האדם כדי שישב ביניהם משכיל. יסכן ״ירכן״ וכן תרגם לקמן פסוק כא. ובתהלים קלט ג וכל דרכי הסכנת, וכתב שם בפירושו: ופירשתי הסכנת מן הסכן נא, שהוא סמוך עליו, ע״כ. ונמצא ענינה השענות מתור שקיטה יציבות ורצינות. וענין הכתוב האם יוכל האדם לשבת בבטחון עם האל לפני השופט המשכיל כדי שזה ברצינותו יחרוץ משפט ביניהם. וכך פירש ר״י אבן ג׳נאח ענינן היציבות וההמצאות כפי הראוי.
ענין יסכן גבר, האם ייערך האדם עם ה׳ במושב המשפט כדי שיסכן עלימו משכיל, כלומר כדי שיתישב השופט המשכיל וישמע דבריהם, ורמז באמרו עלימו על אל וגבר יחד.
מעני יסכן גבר, הל יצאף אלמר רבה פי מג׳לס חכם חתי יסכן עלימו משכיל, יעני חתי ירכן אלקאצ׳י אלעאקל ויסמע כלאמהמא, יומי בקולה עלימו אלי אל וגבר ג׳מיעא.
הלאל יסכן גבר – הלצורך ולהנאת היוצר יועיל גבר ויהנה כאשר ילמד דעת אל הבריות וחכמה, יסכן הראשון לשון הנייה, כמו: ותהי לו סוכנת (מלכים א א׳:ב׳), והשני לשון למוד, כמו: ההסכן הסכנתי (במדבר כ״ב:ל׳). וגם הראשון יתכן להיות נפתר לשון למוד הלטובת היוצר ולצרכו ילמד גבר כאשר ילמד השכל.
Eliphaz's reply
Does a man benefit God Will a man avail and benefit for the need and the benefit of the Creator when he teaches the people knowledge and wisdom? The first יִסְכָּן is an expression of benefit [or pleasure], like, "and she shall be to him a warmer (סֹכֶנֶת)" (Melakhim I 1:2). The second is an expression of teaching [or accustoming], like, "Have I ever been in the habit (ההסכן הסכנתי)?⁠" (Bemidbar 22:30). The former may also be interpreted as an expression of teaching, thus: Does a man learn for the good of the Creator and for His need when he learns wisdom?
הלאל יסכן גבר – פתרונו: הזאת חשבת למשפט,⁠1 שילמד לאל שום גבר.
שיסכן עלימו משכיל – פתרונו: שילמד הקב״ה טענותיו, לאחר שיהא בינימו משכיל – בין הקב״ה ובין איוב עם מי הדין.
יסכן – לשון למוד, כמו: ההסכן הסכנתי (במדבר כ״ב:ל׳), ותרגומו: המילף אליפנא.⁠א
1. השוו ללשון הפסוק באיוב ל״ה:ב׳.
א. בכ״י פריס 162 מופיע כאן תוספת: ״הגהה: הלאל יסכן גבר – תרגומו: האפשר דילאלה יאלף גבר נש וכד יאלף דעליהון משגח״. היא חסרה בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו.
הלאל יסכן גבר – אם במקומו של הקב״ה ילמד איש חכמה לבריות.
כי יסכן – מה הנאה יש לו להקב״ה אם ילּמד עליהם משכיל אשר ילמדם ויורם לעשות הישר והטוב בעיניו.
יסכן ראשון, יסכן שני, שניהם לשון ילמד.
אליפזהלאל יסכן גבר – יועיל, כמו: לא יסכן גברא (איוב ל״ד:ט׳).
ויש אומרים: ישען, וענינו: הישען אדם במעשיו על המקום או ישען אדם משכיל על המקום ועל הגבר רק כפי מעשיו.
והקרוב: שהוא כמו יוכיח. והקרוב ממנו: הסכן נא עמו ושלם (איוב כ״ב:כ״א). והענין: הלאל יוכיח גבר או יוכיח בין שניהם משכיל.
א. כן בכ״י פרמא 2395, אוקספורד 567. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת ״גבר״, ואפשר שהכוונה לפסוק באיוב ט״ו:ג׳ (בו מופיעה גם המלה ״יועיל״).
הלאל יסכן גבר כי יסכון עלימו משכיל – מה יועיל ויסכן המשכיל לנפשו מאשר יועיל לבורא ית׳.
הלאל יסכן גבר כי יסכן עלימו משכיל – יועיל לאל אשר יועילו המשכילים לעצמם. מה תועלת לאל מצדקם.
ואמר ר׳ אליעזר: הלאל יסכן ויועיל גבר – שיוכל ללמד במעשיו ובדרכיו הטובים, שכשיסכן ויועיל לו במעשיו ובעבודתו יהא משכיל ומשים לבו אליו להטיב לו ולהועיל לו מדה במדה, כמו שמפרש והולך.
הלאל – לשון קדש או לשון חול כטעם הארצות האל (בראשית כ״ו:ג׳-ד׳).
יסכון – יועיל.
עלימו – בעבורם.
הלאל – איוב היה מצדיק נפשו בכל מענה ופי׳ אם בעבור אלה הדברים יועיל גבר כמוך, כי יועיל לעצמו בעבורם משכיל כמוך, בהצריק נפשי.
ויש אומ׳ יסכן יוכיח, ואם אל קודש ופי׳ אם לשם יוכיח גבר או יוכיח עלימו. על השם והגבר, איש משכיל.
הלאל יסכן גבר – האיש הזה גדול החברים בחכמה, כי הכתוב יקדימהו להם, וכן דרך המקרא בכל מקום להקדים הגדול במעלה, ועוד שהגיע למעלת הנבואה בסוף. והנה הוא המאשים את איוב בתחלה, כי נרמז לו מדבריו סברת העדר ההשגחה, והוא המחזיר לו הענין במענה הזה בפירוש. והקרוב אל הדעת, כי איוב לא יאמין בהעדר המשפט בעולם הנשמות, כי אם היה כן היה מבעט יותר, והוא אמר הן יקטלני לו איחל, כאשר פירשתי, ולא תראה ממנו שיבקש אלא מוכיח, ועליו קורא תגר, ולא יתרצה לאמר שישולם שם השכר בעולם הנשמות, כי למה יריע האל לעושי רצונו בזה כלל, ולמה ייטיב למכעיסיו. וראיה עוד לזה שאמר בסוף דבריו כהתם תוכחותיו, ויאמר לאדם הן יראת ה׳ היא חכמה וסור מרע בינה (איוב כ״ח:כ״ח), אמר כי האל מבריאת העולם צוה לירוא ממנו ולסור מרע, והיא לאדם כל חכמתו ובינתו, יורה עתה בידיעת הפרט גם בהשגחה גם בגמול, כי לא יהיה לאדם חכמה ובינה ביראת ה׳ ובסור מרע, אם לא יהיה בהם השגחה, גם גמול או עונש, אבל יהיו מעשיהם תהו והבל. וכל זה יורה כי עיקר תלונתו בעולם הגופות, כי גוף האדם אצלו כגוף הבהמה, נולד בממשלת הכוכבים והמזלות וימשלו בו המקרים, רק הנפש מן האלהים אשר נתנה (קהלת י״ב:ז׳). והנה אליפז יחדש במענה הזה עתה לאמר לו כי אין החפץ לאל שיעשה האדם הטוב והישר בעיני אלהים ואדם ולסור מרע, רק בעבור טובת הנבראים, וזאת לו לראיה, כי האל חפץ להצדיק בריותיו ויחמול על מעשה ידיו, והוא מצוה ומשגיח עליהם, ואם כן רעת איוב באה אליו על כל פנים, או יהיה על פעולות רעות מאוד שיעשה, כאשר יפרש לו, או על מחשבת כפירה שהיתה בו. ולא רצה עתה בנסיון ובמוסר, אשר ראה תחלה להרחיק איוב הדעת ההיא, ואמר בסוף שיהיה מה שיהיה אם ישוב בו איוב, ישוב האל להטיב אחריתו מראשיתו. וזה ענין המענה כאשר יבואו הפסוקים.
הלאל יסכן גבר – האם לאל יוכל להועיל בכל אשר יאמר או יעשה, כי יועיל על דבריך אדם משכיל לחלוק עליהם לטובת הבורא יתברך. ירצה לומר כי אחרי שאין האדם יכול לעשות לאל תועלת, אף כי מגרעת בחכמתו או בשכלו, הם לא יחלוקו על דברי איוב להועיל לאל או להחניף לו, רק יעשו כן ברצותם באמת.
יסכן – מענין תועלת, כמו וכל דרכי הסכנת, וכן הוכח בדבר לא יסכן (איוב ט״ו:ג׳), כאשר יכפול, ומילים לא יועיל בם (איוב ט״ו:ג׳).
עלימו – רמז על הטענות אשר ביניהם, כלומר על דברינו הנזכרות.
והמפרשים אמרו: הלאל יועיל גבר – כי יועיל על המעשים לאל אדם משכיל, הלא ברוב שכלו ומעשיו הטובים לא יוכל להועיל רק לעצמו.
והתרגום אמר: האפשר דלאלהא ייליף בר נש וכד יליף אפשר דעליהון משגח. יאמר האם לאל ילמד האדם דעת, וכי ילמד הישגיח האל על דבריו וישכיל אותם ממנו כלל, כי אתה באת ללמד לאלהים דין ומשפט גבר.
יסכן – מן ההסכן הסכנתי (במדבר כ״ב:ל׳), שהוא ענין לימוד והרגל, למדת והרגלת אותי עליהם.
ויען אליפז. הלאל יסכן גבר וכו׳ – כבר קדם לנו כי עתה נהפך אליפז לגמרי ושב לדעת צופר, כי איוב היה רשע גמור כל ימיו, וכבר בארנו זה.
יסכון – יועיל.
הלאל יסכן גבר. הנה אמרת שמעלנו בקודש בתשובותינו המכוונות לכבודנו במקום כבוד האל ית׳, האמנם יועיל האדם לאל בתשובותיו בויכוח: כי יסכון עלימו משכיל. בשביל שהמשכיל מועיל בהם לעצמו ולחביריו1:
1. כלומר, אין כאן מעילה, כי לעולם אין ה׳ נהנה מנצחון בוויכוח, אלא המשכיל לענות הוא הנהנה, גם שיעשה זאת לכבוד ה׳, ולכן אין זה מעילה בקודש.
יסכן – ענין תועלת והנאה כמו הוכח בדבר לא יסכון (איוב ט״ו:ג׳).
הלאל – וכי לאל יועיל ויהנה הגבר בצדקו אלא המשכיל יועיל ויהנה אל עצמו ובהיות כן מה לו להשיב לך בכדי שתעמוד בצדקתך הלא מה לו בזה.
יסכון – מענין תועלת והנאה, כמו ותהי לו סוכנת לדעת חז״ל, ויל״פ יסכן השני מענין הרגל, כמו ההסכן הסכנתי, וכל דרכי הסכנתה, אם יסכון וירגיל אותם שישכילו.
הלאל – אומר לו שלא היה אפשר שה׳ ישלם להצדיק את שכרו ולהרשע את ענשו תיכף בעוה״ז, שא״כ לא היו עובדים את ה׳ לשמו רק ע״מ לקבל גמול, וכן היו נמנעים מלעשות רע רק מיראת העונש, ועבודה זו מאהבת גמול או מיראת עונש אינה רצויה בעיני ה׳, וז״ש הלאל יסכן גבר, וכי יקבל ה׳ הנאה מעבודת האדם, אם יסכן עלימו משכיל, אם ישכילהו ה׳ ויבינהו תועלת העבודה, ע״י שהיה רואה שמקבל תיכף שכר ועונש, בזה לא היה ה׳ מקבל נחת מן העבודה, ומפרש.
God desires that man's worship of Him be for its own sake, altruistic. However, for this to be possible, He must remain elusive. Were He to reward and punish human actions directly or instantly in this world, virtue would be reduced to just a conditioned response. Eliphaz argues that instant reciprocity would make the achievement of true virtue impossible.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) הַחֵ֣פֶץ לְ֭שַׁדַּי כִּ֣י תִצְדָּ֑ק וְאִם⁠־בֶּ֝֗צַעא כִּֽי⁠־תַתֵּ֥ם דְּרָכֶֽיךָ׃
Is it any advantage to the Almighty, that you are righteous? Or is it any gain to Him, that you make your ways blameless?
א. וְאִם⁠־בֶּ֝֗צַע א=וְאִם⁠־בֶּ֝צַע (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הַעִסְקָא אִית לְשַׁדַי אֲרוּם תִּזְכֵּי וְאִין מָמוֹן אֲרוּם תַּשְׁלִם אוֹרְחָתָךְ.
והל ללכאפי מראד פי אן תצלח, או לה טמע פי אן תצחח טרקך.
החפץ, והאם יש לשדי חפץ בצדקתך, או האם יש לו הנאה בהיותך תמים בדרכיך. וחפץ כאן תועלת והנאה עצמית, וכפי ההמשך ומה בצע. כי חפץ רצוני לטובתנו ולתועלתנו יש לו, וכבר אמר החפץ אחפוץ מות רשע... הלא בשובו.
והורה באמרי החפץ לשדי, שהוא יתהדר ויתרומם אינו מסלק מעצמו נזק ולא מביא לעצמו תועלת בצוויו ואזהרותיו1.
1. וכל מה שהאדם מטיב מתקן הוא לו לנפשו בלבד. וראה גם רמב״ם בפירושו לאבות פ״ה מ״א. והדברים עתיקים.
ודל מן קולה החפץ לשדי, עלי אנה עז וג׳ל לא ידפע מצ׳רה ולא יג׳לב מנפעה לנפסה באמרה ונהיה.
החפץ לשדי – כמו כי מה חפצו בביתו אחריו (איוב כ״א:כ״א) ההנאה וחשש לו אם תצדיק מעשיך בהתווכח לפניו שיבא עמך להתווכח בדבריך.
ואם בצע – ממון לו אם תתם דרכיך.
Does the Almighty care Like, "For what does He care (חפצו) about his house after him?⁠" (Iyyov 21:21). What pleasure or concern does He have if you are righteous in your deeds, that you reason with Him that He come with you to contest your words?
or...any gain i.e., monetary gain for Him if you perfect your ways?
החפץ לשדי כי תצדק ואם בצע – לו, כי תתם דרכיך – שישים ביניכם משכיל.
החפץ לשדי – אם חפץ לשדי, כאשר תצדקא במעשיך הטובים, ואם ריווח ממון יש לו כאשר תתמים ותשלים לו דרכיך בתום ויושר. אשר אם צדקתה יהיה לך הריווח וההנאה, ואם רשעת רוע מעשיך עליך יגיע.
א. בכ״י לוצקי 778 יש כאן שלוש מלים מחוקות: ״אשר אם צדקתה״.
החפץ לשדי כי תצדק – מה חפץ ישתלם לו הצדק ומה בצעו תועלת לו כי תתם דרכיך.
החפץ לשדי – ישתלם לו מצדקך חפץ מחפציו ומה בצע ותועלת לו.
כי תתם דרכיך – כענין לאיש כמוך יזיק רשעך ולכך יועיל צדקך.
בצע – ממון וכן מה בצע (בראשית ל״ז:כ״ו) והחרמתי לי״י בצעם (מיכה ד׳:י״ג).
תתם – פעל יוצא מן תמימות.
החפץ לשדי כי תצדק – כי תאמר שאתה צדיק אינו חפץ ומה ממון ותועלת לך.
כי תתם דרכיך – כי תאמר תמימות דרכיך.
החפץ לשדי כי תצדק – יגזור כי אין בהעשות הטוב לאלהים טובה, או רעה בהעשות הרעות, רק ירצה בטוב וביושר לטובת העושים אותם, וכן יאמרו עוד: אם חטאת מה תפעל בו, ורבו פשעיך מה תעשה לו (איוב ל״ה:ו׳).
בצע – תועלת.
תתם – מענין תם וישר.
החפץ לאל1 כי תצדק. בעיון: כי תתם דרכיך. במעשיות2:
1. לשה״כ לשדי.
2. הפוך ממש״כ בנח ׳צדיק במעשה תמים במושכלות׳.
החפץ – ענין צורך כמו אם כלי אין חפץ בו (ירמיהו כ״ב:כ״ח).
בצע – ענין הנאת ממון כמו מה בצע כי נהרוג את אחינו (בראשית ל״ז:כ״ו).
החפץ – וכי מה צורך בא לשדי אם תהיה צדיק וכי בצע כסף בא לו אם תלך בדרך תם וכפל הדבר במ״ש.
החפץ לשדי כי תצדק אם תקבל בצע ע״י מה שתתם דרכיך, אם תקבל בצע וריוח ושכר על ידי צדקתך, ובעבור הבצע הזה והשכר תצדק ותעשה מעשים טובים, היהיה בזה חפץ לה׳ בעבודתך, שאז אינך עובד את ה׳ רק את עצמך בעבור הבצע:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ד) הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ יֹכִיחֶ֑ךָ יָב֥וֹא עִ֝מְּךָ֗ בַּמִּשְׁפָּֽט׃
Is it because of your reverence of Him that He reproves you, that He enters with you into judgment?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הַמִדְדָחֵל מִנָךְ יְכַסִנָךְ יֵיתִי עִמָךְ בְּדִינָא.
והל יובכ׳ך מן תקואך, או בהא יחאכמך.
המיראתך, האם הוא מוכיחו מיסרך בגלל יראת שמים שבו, או בגללה ישפוט אותך?.
המיראתך יוכיחך – או אם מיראה שיירא מפניך יבא ויתווכח עמך.
Will He reason with you because He fears you? Or, out of fear, that He fears you, will He come and reason with you?
המיראתך יוכיחך – פתרונו: המיראתך יתווכח עמך.
המיראתך – אם מחמת יראה שמתיירא ממך, אתה סבור שיתווכח עמך ויבא עמך במשפט.
המיראתך יוכיחך – בעבור יראה שהיתה בך, הביא עליך ייסורין ותוכחות אלה ויבא במשפט.
המיראתך יוכיחך – בעבור יראה שהיתה בך יביא תוכחות וייסורין עליך ויבא עמך במשפט.
(ד-ה) המיראתך – אם היית ירא את השם יוכיחך ביסורין? והענין לא יוכיחך על מוראך; והעד על זה הפי׳ הלא רעתך רבה ואין קץ למספר עונותיך.
המיראתך יוכיחך – כאשר יוכיח וייסר אותך בייסורין הללו ויביאך במשפט הזה, מיראתך יעשה כן, פן תהיה פורק עול ותריע אליו,
המיראתך יוכיחך. וכן טעית באמרך שחפצת להתווכח עם האל ית׳, כי למה יעשה כל זה שירצה להתווכח עמך על מעשיו, כי אמנם הויכוח בזה ראוי למי שירצה להצדיק דינו מיראת איזה מאשים או שופט, וזה לא יקרה לאל ית׳ עמך:
המיראתך – בס״ס הה״א בגעיא בין שוא לפתח.
יכיחך – חסר וא״ו ומלא יו״ד ועיין מ״ש במשלי י״ט.
המיראתך – וכי בעבור יראתו אותך לבל תרשיע יתווכח עמך ויבוא עמך במשפט הלא מה לו אם תרשיע.
יוכיחך – אשר יוכיחך, ותוכחה הבא אצל ה׳ יהיה גם על ידי יסורים כמ״ש למעלה ה׳.
יבא עמך במשפט – כמו ואל תבא במשפט את עבדך.
המיראתך – או אם תצדק מיראתך פן יוכיחך ויענישך אם תעבור על מצותיו, או מיראתך פן יבוא עמך במשפט לשפטך על רוע מעשיך, ומפני יראה זו שהוא יראת העונש תצדק, היש חפץ לה׳ בעבודה זו, שאינו לשמו רק מאהבת עצמך, ולכן לא היה אפשר שיתן שכר הצדיק תיכף, שאז היית עובד ועושה צדק בעבור הבצע והשכר, וכן לא היה אפשר להעניש את הרשע בעוה״ז שאז היה נמנע מהרע רק בעבור יראת העונש, ובזה אין חפץ לה׳, שעקר חפצו ורצונו שתהיה העבודה לשמו שלא בעבור פנייה חיצונית:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) הֲלֹ֣א רָעָתְךָ֣ רַבָּ֑ה וְאֵֽין⁠־קֵ֝֗ץא לַעֲוֺנֹתֶֽיךָ׃
Is not your wickedness great? And are not your iniquities without end?
א. וְאֵֽין⁠־קֵ֝֗ץ א=וְאֵֽין⁠־קֵ֝ץ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הֲלָא עַל בִּישְׁתָּךְ דְסַגִיעָא וְלֵית סוֹף לְעִוְיָתָךְ.
אלא אן שרך כביר, ולא אנקצ׳א לד׳נובך.
הלא, אלא מפני שרעתך רבה ואין סוף לעונותיך.
הלא – יודע הוא כי רעתך רבה.
Is not [Is it not so] that He knows that your evil is great?
הלא יודע כי רעתך רבה.
הלא רעתך רבה – הלא הוא יודע שרעתך רבה ואין קץ לעונותיך, ומאחר אשר גלוי לפניו המעשה הזה, מה יועיל לו אם יבא עמך במשפט, ועל חנם אתה מחזיק עצמך לפניו בחזקת זך וישר.
(ה-ו) הלא רעתך רבה, ובגדי ערומים תפשיט – אותם שהם ערומים עתה תפשיטם. על כן היו ערומים ודומהו ולעוות מאזני מרמה (עמוס ח׳:ה׳) אחר שעותו אותם. וכן האומר זה הבית אני בניתיו ולא יבנה אדם כי לא יקרא בית אלא לאחר הבנין. וכן אני טחנתי זה הקמח ולשתי הבצק ואפיתי הלחם כלם בעניין השני.
(ה-ו) הלא רעתך רבה וג׳ – ובגדי אותם שהם ערמים אתה הפשטת אותם ונשארו ערמים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ואין זה רק בעבור כי הלא רעתך – שהיית עושה לבני אדם, היתה רבה, ולא היה קץ לעונותיך.
הלא רעתך רבה. וכן באמרך שאתה צדיק, איך יעלה זה בדעתך, הלא חטאת בדברים רבים, אף על פי שלא גנבת ולא גזלת:
לעונתיך – בספרים מוגים חסר וא״ו אחר נו״ן וכן נראה ממסורת נחמיה ט׳ דנמסר התם ו׳ מלאים וא״ו בלישנא בקריא ואין זה בתוכם.
הלא וגו׳ – כאומר אבל אני אשיבך מלין בעבורו שהדין עמו בדבר היסורים הבאים עליך כי הלא רעתך רבה ר״ל לגדול כמותך יחשב כל דבר לרב כי הרבה ילמדו ממך וזה ואין קץ לעוונותיך כי הכל בא ממך ותלוי בך.
הלא – ר״ל ולכן סדר ה׳ סדר ההנהגה שלא ישלם תיכף לעושי הרע כרעתו, רק לפעמים יש עושה רע מאת ומאריך לו, ולפעמים יעניש להרשע תיכף אם רואה בחכמתו שצריך לידי כך לפי הענין, ובזה יש מקום לטעות שאין השגחה ואין דין וחשבון, וא״כ העובד יעבוד עתה לשם ה׳ בלבד, אחר שאינו מקוה שכר ואינו ירא עונש, וז״ש לפעמים יתנהג ה׳ שלא להעניש תיכף רק הגם שרעתך רבה עד שאין קץ לעונותיך, ותרבה עונות גם נגד בני אדם, והוא.
As Eliphaz sees it, being given enough rope to hang oneself is the essence of free-will. Hence, in His Wisdom, God may sometimes choose to ignore even the most heinous of crimes and leave them unpunished for the time being. However, this should not be interpreted as indicating that He has delegated governance. Rather, it is simply that Providence is not mechanical.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) כִּֽי⁠־תַחְבֹּ֣ל אַחֶ֣יךָ חִנָּ֑ם וּבִגְדֵ֖י עֲרוּמִּ֣ים תַּפְשִֽׁיט׃
For you have taken pledges from your brother for no reason, and stripped the naked of their clothing.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם תְּמַשְׁכֵּן אֲחוּךְ מַגָן וּלְבוּשִׁין דְעַרְטִילָאִין תְּשַׁלַח.
מנהא אנך תסתרהן אכ׳אך מג׳אנא, ותסלך׳ ת׳יאב קום פיצירון עראה.
כי, מהם שאתה חובל לוקח משכון אחיך חנם, ותפשיט בגדי אנשים ויהיו ערומים. וכ״כ בפירושו לתורה מהדורתי בראשית כה כב, ויתרוצצו הבנים, מה שקרא אותם בעודם עוברים בנים על שם סופם, והכוונה ויתרוצצו אלה שיהיו בנים, וכעין אמרו ובגדי ערומים תפשיט, ודומיו.
ובגדי ערומים תפשיט, אנשים שיהיו ערומים במצב השני, וכך יהיב חכמתא לחכימין1 אנשים שיהיו חכמים במצב השני, וכך ולעות מאזני מרמה2 וכל הדומה לכך.
1. דניאל ב כא.
2. עמוס ח ה.
ובגדי ערומים תפשיט, קום יצירון ערומים פי אלחאל אלת׳אניה, וכד׳לך יהיב חכמתא לחכימין קום יצירון חכימין פי אלחאל אלת׳אניה, וכד׳לך ולעות מאזני מרמה ומא אשבה ד׳לך. ומעני
כי תחבל – אשר חבלת על חנם, והפשטת על בגדי ערומים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ובגדי – משמש לאחור וכן הוא פי׳ תחבול בגדי אחיך; ובגדי ערומים קראם על שם סופם וכן כל הנספה יפול בחרב (ישעיהו י״ג:ט״ו) ולעות מאזני מרמה (עמוס ח׳:ה׳), ופי׳ הערומים היית מפשיט.
כי – היית חובל אחיך חנם, ובגדי ערומים – אשר לא יספיקו בגדיהם להם, תפשיט – ערומים חסרי הבגדים, כאשר דרשו רבותינו ז״ל בפסחים, כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף (ישעיהו כ׳:ג׳). אלכה שולל וערום (מיכה א׳:ח׳), הוא חסר הבגדים, כי אין דרך האבלים ללכת ערומים, רק חסרי הבגדים כאיש שולל, ורבים כי יקראם ערומים על שם סופם, כי תפשיט הבגדים השארת אותם ערומים.
תחבול – תקח משכון.
כי תחבל אחיך חנם. כשהיה איזה אדם חייב לך והגיע הזמן, לא היית ממתין יותר, והיית ממשכנו אף על פי שהיית יודע שיפרע בלא זה אם תרחיב לו איזה זמן יותר: ובגדי ערומים [תפשיט]. כשהיית יודע שלא היה לאל ידו לפרוע, היית נפרע מן גלימא דעל כתפיה בלי חמלה:
ובגדי ערומים – נכתב בוא״ו עם הדגש על פי המסורה ועיין מ״ש בפ׳ בראשית אצל ויהיו שניהם ערומים.
תחבול – תמשכן כמו לא יחבול רחים (דברים כ״ד:ו׳).
כי תחבול – אם דבר מי למולך תענש אותו בכסף ותקח ממנו משכון ועם הוא בחנם כי לא לוה ממך מאומה.
ובגדי ערומים תפשיט – אף מן האנשים שאין להם כ״א מלבוש אחד ובהעדרם ילכו ערום הנה פשטת בגדיהם ונשארו ערומים וקראם ערומים ע״ש סופם וכן אפיתי על גחליו לחם (ישעיהו מ״ד:י״ט).
ערומים – ר״ל שבגדיהם קרועים, כמו וילך ישעיה ערום שפי׳ חז״ל ערום בבגדים טלואים.
(ו-ז) כי תחבול אחיך חנם ותפשיט מהעניים את בגדיהם – וכן לא תעשה שום חסד, אף להשקות את העיף מים ולתת לחם לרעב ובכ״ז לא יעניש ה׳ אותך, ואתה מצליח וקרנך תרום בכבוד, כי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) לֹא⁠־מַ֭יִם עָיֵ֣ף תַּשְׁקֶ֑ה וּ֝מֵרָעֵ֗ב תִּֽמְנַֽע⁠־לָֽחֶם׃
You have not given water to the weary to drink, and you have withheld bread from the hungry.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לָא מַיָא לִמְשַׁלְהִי תַשְׁקֵי וּמִן כָּפָן תִּמְנַע לַחֲמָא.
ולא תסקי לגבא מאא, ותמנע מן אלג׳איע אלטעאם.
לא, ולא השקית לעוף מים, ומנעת מן הרעב את האוכל. בכל מקום מתרגם עוף ״לגב״ והוא הצמא מאד.
לא מים – ואם תאמר: שלא חבלת בידים לאחרים. כאשר עמדת בעצמך שלא עזרת לאחרים, נמצאת רשע ופושע, שלא השקית [מים] לעיף, ומנעת לחם מרעבים.
לא מים עיף תשקה – ומרעב היתה מונע לחם. ולא אמר מונע למים כי אין דרך העולם למנוע מים.
עיף – חסר למ״ד השירות.
עיף – נלאה מרוב צמאונו וכן בארץ עיפה (ישעיהו ל״ב:ב׳), לשתות העיף.
לא מים עיף תשקה. לפעמים היית יכול לגמול חסד לעשיר כמו שיקרה בהיות העשיר חוץ מביתו וצריך למים, ואתה נמנעת מגמילות חסדים בזה1: ומרעב תמנע לחם. בהפקעת שערים, בהביאך יוקר בתבואות:
1. עייף = צמא שמ׳ יז ח
לא מים – לא השקית מים לעיף ומנעת לחם מן הרעב כי כאשר חבשת את מי בבית האסורים היה נמנע ממנו לחם ומים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) וְאִ֣ישׁ זְ֭רוֹעַ ל֣וֹ הָאָ֑רֶץ וּנְשׂ֥וּא פָ֝נִ֗ים יֵ֣שֶׁב בָּֽהּ׃
And as a mighty man, who possesses the earth, and as a man of rank, who dwells in it,
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּגְבַר נִצְחָן לֵיהּ אַרְעָא וּסְבִיר אַפִּין יֵתֵיב בָּה.
ואיש זרוע לו הארץ – (ברמז פ״ז). אמר ר׳ אלעזר לא נתנה קרקע אלא לבעלי זרוע שנאמר ואיש זרוע לו הארץ, א״ר אלעזר כל המגביה ידו על חברו אין לו תקנה אלא קבורה שנאמר ואיש זרוע לו הארץ.
וד׳י אלד׳ראע אלגאלבה תביח לה אלבלד, ואלוג׳יה תקימה פיהא ט׳למא.
ואיש, ובעל הזרוע התקיפה מסרת בידו העיר, ונשוא פנים העמדת אותו בה ברשע. וכתב רבנו בפירושו למשלי ב כא, כי ארץ בלשון העברים נאמר על העולם הבא ועל העולם הזה, על העולם הזה שפעמים משתלטים בעלי זרוע כמו שאמר ואיש זרוע לו הארץ, ע״כ. ולפנינו צמצמו לעיר, שהיא אפשרות יכולת איוב למנות בה ולהשליט מי שירצה.
ואיש זרוע לו הארץ – בתמיה וכי מחמת שהיית גדול תירש את הארץ כלום הוא ראוי להתקיים.
ישב בה – יאריך בה, כמו: ותשבו בקדש (דברים א׳:מ״ו).
Does a strong man own the earth This is a question. Because you were strong, should you inherit the earth?
remain therein Is he fit to remain in existence?
ואיש זרוע לו הארץ – על אשר הייתא איש זרוע ונשוא פנים, היתה הארץ שלך וישבת בה.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י ס״פ I.20: ״היתה״. בכ״י פריס 162: ״הייתה״.
ואיש זרוע לו הארץ – ועל אשר היית איש זרוע ונשוא פנים הייתה הארץ שלך וישבת בה.
והיית איש זרוע – ומושל ארץ.
ואיש זרוע – שיעזרוהו אחרים כטעם היה זרועם לבקרים (ישעיהו ל״ג:ב׳).
לו הארץ – למשול עליה.
ונשוא פנים – כי עם הארץ היו נושאים פניו בעשותם רצונו ופניו נשואים והפך זה ולמה נפלו פניך (בראשית ד׳:ו׳).
ואיש זרוע לו הארץ – וכי בעבור היותך בעל זרוע תהיה הארץ שלך, ובעבור היותך נשוא פנים – תשב בה לבדד.
(ח-ט) ואיש זרוע לו הארץ ונשוא פנים. וגם בהיותך ׳איש זרוע ונשוא פנים׳, אלמנות שלחת ריקם וזרועות יתומים ידוכא כשבאו אליך לעזרם:
ואיש זרוע – כאומר הנה בעניי העם התאכזרת ועשית משפט חרוץ אבל מי שהיה אלם ובעל זרוע היה לו כל הארץ ועשה בה כל חפצו ולא מחית בידו עם כי היה לאל ידך.
ונשוא פנים – מי שהיה נשוא פנים בעבור רוב העושר וכדומה הוא ישב בכולה כאלו היתה שלו ולא מחית בו.
ואיש זרוע – יל״פ ג״כ שר״ל שלו הארץ ע״י שכובש אותה בכח הזרוע וביד חזקה, או שישב בה בכבוד מצד שהוא נשוא פנים וכולם יכבדו אותו.
איש זרוע לו הארץ – שע״י שאתה איש זרוע ותקיף בארץ הכל נכנעים תחתיך, ולא לבד שלא יענישו אותך על רוע מעשיך, כי עוד ישב בה נשוא פנים שהכל ישאו פניו בכבוד, וכבוד והדר יעטרהו, ולפעמים יקרה ג״כ שיענישך ה׳ תיכף, והוא אם.
Nevertheless, sometimes retribution is immediate —
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) אַ֭לְמָנוֹת שִׁלַּ֣חְתָּ רֵיקָ֑ם וּזְרֹע֖וֹת יְתֹמִ֣ים יְדֻכָּֽא׃
you have sent widows away empty, and the arms of the fatherless have been broken.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אַרְמְלָתָא שְׁדַרְתָּא סְרִיקָתָא וְאֶדְרְעָת יְתוֹמֵי תְּשַׁפֵּךְ.
וטאל מא כ׳לית אלאראמל פרגא, ואד׳רע אלאיתאם תזידהא צ׳עפא.
אלמנות, ורבות הנחת את האלמנות ריקם וזרועות יתומים הוספת להם דלות, על ידי שלא נתת ולא הענקת להם. ותרגם ידכא ענין חולשה, שיהא ענינה כאן דלות, וכבר העירותי לעיל יט ב על שמונת אופני תרגום רבנו למלה זו.
ושלחתא אלמנות ריקם – שלא פשטתב להן יד.
וזרועות יתומים – היו מדוכאים על ידך.
ידוכא – כל זרוע וזרוע.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו: ״ושילחת״. בכ״י פריס 162: ״ושילחתה״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בדפוס ברסלאו: ״פתחת״. בכ״י פריס 162: ״פשטתה״.
ושילחת אלמנות ריקם – שלא פשטת להן יד, וזרועות יתומים היו מדוכאים על ידך.
ידֻכא – כל זרוע וזרוע.
וזרועות יתומים ידוכא – כל אחד מהזרועות.⁠א
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395, אוקספורד 567: ״מהזרועים״.
וזרועות יתומים ידוכא – כמו זרוע יתומים.
אלמנות שלחת ריקם וג׳.
ידכא – כל אחד מן הזרועות.
שלחת ריקם – בצאתם מעבודתך שלחתם בלא הענקה הפך לא תשלחנו ריקם (דברים ט״ו:י״ג).
אלמנות שלחת ריקם – מבתיהם אשר גזלת.
וזרועות – אשר יחזיקו בפנות הבית שלא יצאו משם, שברת אותם והוצאת מהם.
וזרועות יתומים ידוכא – כל אחד מזרועות היחומים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

שלחת – ענין טירוד וגירושין.
ידוכא – יכותת.
אלמנות – אבל כאשר שמעת דבר עולה מאלמנות לא חסת עליהן כי גרשת אותן מן הארץ ריקם כי עוד לקחת כל אשר להן ובזה נדכא א״כ חוזק היתומים בניהן כי כאשר גרשת אמותיהן לקחת כל אשר להן אל מי יפנו היתומים לעזרה ולא חסת גם עליהם.
אלמנות – ור״ל ולפעמים ע״י שאלמנות שלחת ריקם ע״י כן סביבותיך פחים, כי ה׳ יריב ריבם תיכף.
(ט-י) אלמנות שלחת ריקם וגזלת אלמנות ויתומים, וה׳ ישמע צעקתם ויעניש אותך תיכף, עד שלכן סביבותיך פחים ויבא עליך פחד פתאום ויבהיל אותך ומפני שאין העונש בא תמיד להרשע, שלפעמים יענישהו ה׳ תיכף, ופעמים רבות יעשה עבירות אין קץ ובכ״ז הוא איש זרוע ונשוא פנים וישב בארץ בשלוה, עי״כ יש מקום לטעות שאין ה׳ משגיח ושהותרה הרצועה, ויש מקום לבחירה כי אין מתיראים לעשות רע:
— such as when God hears the cries of the widows or orphans that the wicked person has oppressed or abused.⁠1
1. 'Do not ill-treat any widow or orphan. Should you oppress him, and should they cry out to me, I will most surely hearken to their cry. My anger will be roused ...' (Exodus 22:22)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) עַל⁠־כֵּ֭ן סְבִיבוֹתֶ֣יךָ פַחִ֑ים וִ֝יבַהֶלְךָ֗ פַּ֣חַד פִּתְאֹֽם׃
Therefore snares are round about you, and sudden dread frightens you,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מְטוּל הֵיכְנָא חַזְרָנוּתָךְ פּוּחִין וִיבַהֲלִנָךְ דְלוּחָא בִּתְכֵּף.
לד׳לך חואליך אלפכ׳אך׳, וידהשך אלפזע גפלה.
על כן, לפיכך סביבותיו מוקשים ומבהלך הפחד פתאום. פחים מיני מצודות מלכודות חרמים ומוקשים. ופירוש סוף הכתוב, ובאים עליך פתאום כל מיני פחדים.
על כן סביבותיך פחים – על כן, אשר עשית את כל אלה נוקשת ונלכדת.
ונבהלת מפחד פתאום – שפתאום הגיעו עליו כל צרותיו מיתת בניו ואיבוד נכסיו ומכת גופו.
על כן סביבותיך פחים – על כן אשר עשית את כל אלה, נוקשת ונלכדת ונבהלת מפחד פתאום.
פתאום – ביום אחד פתאום הגיעו עליו כל צרותיו, מיתת בניו, ואיבוד נכסיו, ומכת גופו.
(י-יא) ויבהלך פחד פתאום או חשך לא תראה ושפעת מים תכסך – כן בא לך פתאום כמו אדם שאינו רואה עבים ולא חשך ותכסהו שפעת מים.
על כןא סביבותיך פחים – ורשתות שלכדוך.
ויבהלך פחד פתאום – כן היה כאדם שאינו רואה חשך ולא עבים.
א. כן בכ״י פרמא 2958, וכן בפסוק. בכ״י אוקספורד 625 חסר: ״כן״.
פחים – מן פח. רק ימטר על רשעים פחים (תהלים י״א:ו׳) המ״ם מן השרש מן פחם.
ויש אומ׳ שהם אבנים.
פחים – רמז לצרות המוצאות אותו.
פחד פתאום – מה שפחדת בא אליך פתאום כענין כי פחד פחדתי ויאתיני (איוב ג׳:כ״ה).
על כן סביבותיך פחים – לא על חנם.
ויבהלך פחד פתאום – כי תראה סביבך פתאום דבר שתפחד ממנו, או שמא לא תפחד,
על כן סביבותיך פחים. של כשדים ושבא ששללו ממונך: פחד פתאום. של ׳אש אלהים׳ (לעיל א טז):
סביבותיך פחים – הפ״א רפויה.
פחים – רשחות.
על כן – ובגמול כל אלה פורש סביבותיך פחים להלכד בהם ותבהיל אותך פחד פתאום לנפול בפח מחרדת הפחד.
פחים, פחד – כמו פחד ופחת ופח (ישעיהו כ״ד) שדרך הצידים להפחיד החיות ע״י פחדים ועי״כ תלכד בהפך, כמש״ש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) אוֹ⁠־חֹ֥שֶׁךְ לֹֽא⁠־תִרְאֶ֑ה וְֽשִׁפְעַת⁠־מַ֥יִם תְּכַסֶּֽךָּ׃
or darkness, that you cannot see, and abundance of waters cover you.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אוֹ בַחֲשׁוֹכָא תִשְׁרֵי וְלָא תֶחֱמֵי וְסוּגְעַת מַיָא תְחַפִנָךְ.
או תכון פי ט׳לאם לא תבצר פיה, או קטר אלמא יגטיך.
או, או שתהיה בחשך שלא תראה בו או טפות המים יכסוך. תרגם כאן שפעת ״קטר״ והם טפות המים הנרדפות ודולפות זו אחר זו. וכן תרגם לקמן לח לד. וכך נקרא כל דבר הנרדף מעט מעט זה אחר זה, וכך בישעיה ס, ו. שפעת גמלים תכסך.
או חשך לא תראה – כלומר לא תתן עיניך ובטחונך בכח לאמר.
or darkness so that you do not see That is to say, You shall not put your eyes and your trust in strength, and say...
או חושך לא תראה – פתרונו: שמא חשך שאין אתה יכול לראות מתוכו.⁠א
זה או פתרונו: שמא. וכה פתרונו: שמאב סבור אתה חשך שיחשיך ממך שאין אתה יכול לראות, וגם שפעת מים שמכסה אדם כיוצא בך, שאי איפשר לך לראות מתוכו אל עבר השיני. כך לפי שכתוב בו: ישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים (תהלים י״ח:י״ב), שהחשך והמים מכסים ממנו מה שנעשה למטה.
א. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״פתרונו שמא... מתוכו״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בדפוס ברסלאו: ״שמה״. בכ״י פריס 162 חסר: ״שמא״.
לא תראה – ואמרתה: לא תראה עינו של הקב״ה.
או חשך לא תראה – חשבת כמו שאתה בחשך לא תראה.
ושפעת מים – פירוש שפעת – רוב, כמו: שפעת גמלים (ישעיהו ס׳:ו׳), כן חשבת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ושפעת מים – תכסהו.
ושפעת – רוב.
או חשך – ושפעת מים רמז לצרות.
לא תראה – לא היית מרגיש בהם, ובאוך כאדם שלא היה רואה עננים ותכסהו שפעת מים.
ויש אומ׳ לא תראה חשך שיסתירך שהשם לא יראך כטעם אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און (איוב ל״ד:כ״ב) ושפעת מים שתכסך ותעלימך כי הכל גלוי לפניו.
ולא תראה – כלל, חושך וענן, עד שיגברו המים ותאסף ותגוע בהם אתה וכל אשר לך. והענין הזה לאמר, כי עשה עוונות שראוי להיות נבהל פתאום ונלכד בפח ובמוקש, או נטרד ואובד בלי שיתבונן מקרהו כלל, ועל כן לא יתמה מאשר באו עליו מן המקרים.
והמפרשים אמרו או היית חושב שאתה בחושך ולא תראה ושפעת מים כסתה אותך. ואין לזה הפירוש טעם או ריח.
או חושך לא תראה. עצה להמלט, ובכן שפעת ימים תכסך:
ושפעת מים – הוא״ו בגעיא.
ושפעת – הרבה כמו שפעת גמלים (ישעיהו ס׳:ו׳).
או חשך וגו׳ – או בא עליך חשך אשר לא תראה את הפח להשמר ממנה או מרבית המים כסו אותך ור״ל הנה בגמול הוכן לך מכאובים בעבור הפחד השלוח עליך נתבלבל דעתך לבל תוכל להזהר או המקום סכל דעתך והחשיך שכלך לבל תדע להזהר או שרבים מכאובים כמים היכן לך עד שיהיה מן הנמנע להשמר מהן.
או חשך – וע״י שאתה רואה רוע הסדר בהנהגה שהרשע מצליח, יעלו על לבבך דברים ומחשבות רעות אחרות לכפור בהשגחה, כי תדמה את ראיית ה׳ והשגחתו כפי ראיית בני האדם והשגתם, שאתה אם יש חשך מפסיק בינך ובין המובט הלא לא תראה את המובט, וכן אם שפעת מים תכסך לא תראה, כי המים יפסיקו בינך ובין המוחש, ותדון מזה שכן הוא גם ראיית ה׳ שלא יראה ממקום רחוק, או כשחשך או עבים מפסיקים בינו ובין המובט וע״כ תחשוב בלבך לאמר.
Before continuing, Eliphaz reviews the three arguments, as he sees them, put forward by those people who, like Job, deny Providence. The first, that God is so remote that He cannot see with what is going on down below nor is He concerned by it.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) הֲֽלֹא⁠־אֱ֭לוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם וּרְאֵ֤ה רֹ֖אשׁ כּוֹכָבִ֣ים כִּי⁠־רָֽמּוּ׃
Is not God in the height of heaven? And behold the topmost stars, how high they are!
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הֲלָא אֱלָהָא בְּגוֹבְהֵי שְׁמַיָא וַחֲמֵי רֵישׁ כּוֹכְבַיָא אֲרוּם זְקִיפוּ.
אלא אן אללה פוק שמך׳ אלסמא, פאנט׳ר שאן אלכואכב מא ארפעהא.
הלא, אלא שה׳ מעל גובה השמים, ועתה ראה רוממות הכוכבים כמה גבוהים הם. ואלה גבהן נישג לחושים והאל יתעלה לעילא לעילא מהם והיאך תאמר מה ידע אל וכו׳. ותרגם ראש ״שאן״ רוממות או כבוד ויקר, וכך בתהלים ג ד, כז ו, קי ז.
הלא אלוה גובה שמים – ולא ישפיל לראות.
וראה ראש כוכבים כי רמו – כמו וראה עניי (איוב י׳:ט״ו) שבסוף מענה החמישי, כלומר ונותן אתה עין בראש כוכבים כי רמו ובשביל כך אמרת.
Is not God in the height of heaven and will not lower Himself to see.
and behold the topmost of the stars, which are lofty Heb. וראה, like, "and seeing (וראה) my affliction" (Iyyov 10:15) at the end of the fifth reply. That is to say, 'And You gaze upon the topmost stars because they are lofty.' Therefore, you said...
ואומר אתה בליבך: הלא אלוה גובה שמים – פתרונו: יושב בגובהי שמים ואינו רואה למטה בארץ, לפי שהיא רחוקה מן השמים.
וראה ראש כוכבים כי רמו – שטאש פריש גרדא דשיאשטיליש כשישונט הלטש.⁠א
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הלעז חסר.
וראה ראש כוכבים – כך חשבתה בעצמך, ראה ראש כוכבים כי רמו וגבהו ממני, ולא יראה מעשיי.
(יב-יד) הלא אלוה גובה שמים – היה רחוק הוא ממני לא יראה מעשי וערפל בינו וביניא ועבים.
א. כן כנראה צ״ל (או ״ביני ובינו״). בכ״י: ״בינו ובינו״.
הלא אלוה גבה שמים – היית אומר בלבך אלהים בשמים במקום גבה ולא יראה מעשי.
גובה שמים – חסר בי״ת השירות.
גבה שמים – הטעם באמת אלוה עליון בגובה שמים.
ראש – כטעם נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר י״ד:ד׳) והענין ארץ ומושל ופי׳ זה וראה בעין שכלך כי הוא ראש ואדון לכוכבים כי הם רמים אף כי ראש ומנהיג יותר רם ונשא.
הלא אלוה גובה שמים – חסר בי״ת משרת, והענין כאשר אמר לו הלא רעתך רבה (איוב כ״ב:ה׳), חזר ואמר לו הלא אלוה וגו׳, לומר לא מיראתך יוכיחך רק מרעה רבה שעשית, או מכפירה גדולה שחשבת, כי אמרת שהאל שוכן מרום הכוכבים גבוהים וראשם שהם בגלגל העליון, רם מאוד, כל שכן עליון העליונים הרם והנשוא מהם, ולכן לא ידע בשפלים ולא ישגיח בהם, המלפנים לערפל – אשר שם סביב כסאו, ישפוט – בהם.
ראש ככבים – העליון שבגלגלים שימצאו בו ככבים והוא הגלגל המזלות או יקרא ראש כוכבים המקום שיהיו בו הככבים הנכונים תמיד בתנועת׳ האמצעית כי המקום ההוא הוא בחכלית הרוממות וגובה כמו שביארנו בספר מלחמות י״י והנה גובה המקום הזה יעמידנו על אמתת מרחק הככבים מן הארץ בתכלית מה שאפשר מקוטן השיעור כמו שבארנו שם.
(יב-יג) הלוא אלוה גובה. ׳הלוא׳ ידעת שיש ׳אלוה׳ - עצם נבדל מניע ומנהיג גובה שמים, וראה ראש כוכבים כי רמו, ובכל זאת שתדע שכוח האל ית׳ מספיק לכל אלה, אמרת מה ידע אל, והגבלת את השגחתו וחשבת שלא תעבור אל התחתונים:
הלא אלוה – הה״א בגעיא בס״ס.
הלא אלוה – כאומר ואם אמנם כל אלה עשית ותכחש לומר צדקתי אין זאת כ״א תחשוב הלא אלוה ברום השמים ורואה אתה ראש הכוכבים ותחילתם אשר רמו למעלה ותאמר הלא ה׳ למעלה מכולם ויש א״כ מרחק רב ממנו לארץ.
גובה שמים – ר״ל שהוא במקום הגבוה שבשמים, ואחר שגם ראש כוכבים רמו וכ״ש מה שגבוה מהם ולכן ואמרת וכו׳.
הלא אלוה גובה שמים – כי על השמים כבודו שהם גבוהים מן הארץ, וראה ראש כוכבים כי רמו, שהכוכבים הראשונים רמו מאד מן הארץ, ועי״כ.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) וְֽ֭אָמַרְתָּ מַה⁠־יָּ֣דַֽע אֵ֑ל הַבְעַ֖ד עֲרָפֶ֣ל יִשְׁפּֽוֹט׃
And you say: 'What does God know? Can He judge through the dark cloud?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְתֵימַר מָה יְדַע אֱלָהָא הַאֶפְשַׁר דִלְהַלָא לַאֲמִיטָתָא יָדִין.
פכיף תקול מא יעלם אלטאיק, ותתעג׳ב כיף יקצ׳י מן לדן אלצ׳באב.
ואמרת, ואיך תאמר מה יודע האל, ותתפלא היאך הוא שופט מעבר לערפל.
מה ידע אל – במעשה החשך.
הבעד ערפל ישפוט – הכנגד החשך הזה יראה וישפוט, הנה.
'What does God know?' of what occurs in the dark?
Does He judge through the dark cloud? Does He see and judge facing this darkness? Behold...
ואמרת מה ידע אל – אפורצא דיץ.
מה ידע אל – כך חישבת בעצמך, לפי שראית ראש כוכבים שרמו וגבהו ממך,⁠א אמרת לא יראה במעשיי.
הבעד ערפל ישפטב – בתמיה:⁠ג הכנגד החשך הזה יראה וישפט.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20 חסר: ״ממך״.
ב. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״ישפוט״.
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו (״בתמיהא״). בכ״י פריס 162 חסר: ״בתמיה״.
הבעד ערפל – אם בפני ערפל ידינני לראותי.
הבעד ערפל – מסתר ערפל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

(יג-יד) הבעד ערפל ישפוט – ערפל ועבים בינו לבין בני אדם ואינו רואה מעשיהם, או חוג שמים יתהלך ואינו מסתכל בבני אדם.
הבעד – אם בעבור.
ואמרת – חשבת בלבך.
מה ידע אל – שהוא עליון.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ואמרת מה – הוא״ו בגעיא בס״ס.
הבעד – הבי״ת רפה במדוייקים וכן מנאוף המכלול דף ס״א עם הרפים ובלא געיא.
ערפל – עב הענן.
ואמרת – ובעבור זה תאמר מה ידע אל ממעשה בני אדם הלא רב המרחק וכי דרך הערפל אשר סביבו ישפוט מעשה האדם וכאומר וכי הערפל המפסיק יהיה עוד סבה לשידע.
הבעד ערפל – גילוי כבוד ה׳ לשפוט, מצוייר תמיד שהוא שוכן תוך ערפל, כמ״ש ענן וערפל סביביו צדק ומשפט מכון כסאו.
ואמרת מה ידע אל – הלא יש מרחק רב בינו ובין הארץ השפלה, הבעד ערפל ישפוט, הלא הערפל הגדול אשר ישתרע במרחק הרב הזה אשר בעולם הכוכבים, מפסיקים בינו ובין הארץ, ואיך ישפוט את מעשה בני אדם יושבי חשך וצלמות, וגם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) עָבִ֣ים סֵֽתֶר⁠־ל֭וֹ וְלֹ֣א יִרְאֶ֑ה וְח֥וּג שָׁ֝מַ֗יִם יִתְהַלָּֽךְ׃
Thick clouds are a covering to Him, that He does not see; and He walks in the circuit of heaven.'
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עֲנָנַיָא טָמִיר לֵיהּ וְלָא יֶחֱמֵי וּתְקֵיף רוּמָא דִשְׁמַיָא יְטַיֵל.
ואלגים יסתרה פליס ירי, וחג׳אב אלסמא יסיר דונה.
עבים, והעבים מסתירים אותו ולכן לא יראה ומסך השמים מתחלף בעדו, כלומר מתוח מעבר לו. ותרגם חוג ״חגאב״ מסך או ידיעה, וכך לקמן כו י. ובמשלי ח כז. וכתב שם בפירושו כי האמור שם בחקו חוג הוא האמור בתורה יהי רקיע, וכך בישעיה מ כב, וכפי השמוש המושאל נוטה שמים כיריעה. ואליפז תמה לדברי איוב ואמר לו, בזה שאתה אומר שה׳ מיסר את הצדיקים ומטיב לרשעים מפני שהוא כביכול מרומם וגביה מעל לכל ואינו משגיח על העולם התחתון, האם אתה סובר כשטת בעלי הקדמות ז.
עבים סתר – לפניו ולא יוכל לראות.
וחוג שמים יתהלך – ולא ידע את אשר בארץ.
חוג – עוגל מחוגת שמים, כמו: ובמחוגה יתארהו (ישעיהו מ״ד:י״ג), קומפש בלעז.
Thick clouds are a concealment before Him, and He cannot see.
and He walks on the circle of the heavens and does not know what is on the earth.
circle Heb. חוג, the circle of the compass of the heavens, like, "and with a compass (ובמחוגה) he rounds it" (Yeshayahu 44:13), compas in French.
הנה העבים סתר מפניו, ואי איפשר לראות וחוג שמים יתהלך – ולא ידע אשר בארץ.
חוג – עוגל, מחוגת השמים, כמו: ובמחוגה יתארהו (ישעיהו מ״ד:י״ג), קומפש בלעז.
כי באומרך: זה ימות בעצם תומו כולו שלאנן ושליו וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה (איוב כ״א:כ״ג-כ״ה), והשויתה הכל כאשר לכל, ונתתא מקרה אחד לצדיק ולרשע (קהלת ט׳:ב׳), באומרך כן, הודעת שכך היא מחשבת לבך. כשאתה רואה ראש כוכבים כי רמו (איוב כ״ב:י״ב), אז תאמר: מה ידע אלב הבעד ערפל ישפט (איוב כ״ב:י״ג).
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״ונתתה״.
ב. כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 חסר: ״אל״.
לא יראה – אינו רואה.
יתהלך – הוא הולך, ולא יראני למרחוק.
וחוג שמים – על חוג השמים יתהלך ולא ידע מה יעשה למטה בארץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וחוג – גלגל.
[הבעד] – אם כעד הערפל אשר בינו לביני ישפטני והנה העבים סתר לו.
[ולא יראה] – שאין רואהו והוא לא יראה.
[וחוג] – ועל גלגל שמים.
יתהלך – ויתעסק במערכת מעלה ולא יראה מטה.
עבים סתר לו ולא יראה – ויביט בשפלים, רק השמים, אשר יתארם במחוגה, בהם יתהלך, ויחפש לקיים אותם לעד, ולהעמיד מיני השפלים אשר הם נתלים בהם.
יתהלך – כמו התהלכנו בארץ (זכריה א׳:י״א), ומהתהלך בה (איוב ב׳:ב׳), שהכוונה בהם לחקירה וחיפוש, כאשר פירשתי בתחלת הספר.
וחוג – ענין עגול כמו חוק חג על פני מים (איוב כ״ו:י׳).
עבים סתר לו – הלא העבים לו למסתור ולא יראה דרך בה כי הלא יתהלך על עגול השמים וא״כ העבים יפסיקו בינו לארץ.
חוג שמים – עגולת השמים שהוא סיבוב הגלגלים במחוגה סביב המרכז, ומצד שהארץ תצוייר כמרכז תוך המחוגה אמר (ישעיהו מ׳) היושב על חוג הארץ, שהוא החוג הסובב את הארץ כמש״ש.
עבים סתר לו ולא יראה – שהעבים מפסיקים בינו ובין הארץ וא״א שיראה את הנעשה בארץ.
וחוג – הוא טענה שניה, שהגם שיראו שלפעמים מגיע עונש לרשעים, כמו בדור המבול שנמחו כולם במבול מים ע״י עונותיהם, ע״ז יטענו שא״א שהיה זה ע״י רוע מעשה בני אדם, כי הלא השמים והגלגלים סובבים במסלולם במערכתם מששת ימי בראשית על סדר קבוע בלתי משתנה, והם מחייבים פעלים בשפלים לפי סדר מערכתם, שכל השינויים הנעשים בעולם תלוי לפי מערכת הכוכבים במשמרתם, וא״כ איך אפשר שע״י שמתי און ורשעים ישנו מעשיהם לרוע, ישתנו סדרי מעשה בראשית וישנו הכוכבים והשמים מהלכתם לשנות סדר העולם? ומזה יכריחו שגם בעת שנעשה עונש ברשעים כמו בדור המבול לא היה זה ע״י ההשגחה ורוע המעשים, רק שכן היה מחייב בעת ההיא מצד סדר המערכה ומצב הכוכבים שיהיה אז מבול בעולם, והיה זה ענין טבעי לא השגחיי, וז״ש הם אומרים הלא חוג שמים יתהלך, ר״ל שמחוגת השמים וסבובם במערכתם על מסלוליהם יתהלך תמיד על סדר קבוע סובב הולך על אופניהם, וא״כ.
Secondly, that in any case man is so insignificant that his acts cannot possibly affect Nature. On this view, the Flood that devastated Noah's generation was just a natural event: a consequence of blind Nature, unrelated to the wickedness of that generation. And thirdly, if Providence exists, how come it bestows such prosperity on sinners
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) הַאֹ֣רַח עוֹלָ֣ם תִּשְׁמ֑וֹר אֲשֶׁ֖ר דָּרְכ֣וּ מְתֵי⁠־אָֽוֶן׃
Will you keep to the old path which wicked men have trodden?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הַאוֹרְחָא דַהֲוָה מִן עַלְמָא תִּנְטוֹר דִי טַיְלוּ אֱנָשֵׁי שִׁקְרָא.
אמד׳אהב אלדהריין תחפט׳, אלד׳י יסלכוה רהט אלגל.
הארח, האם שטת בעלי הקדמות אתה תופש? אשר בה הולכים אנשי האון. הסוברים שהעולם קדמון בלתי מחודש אלא נהיה על דרך החיוב ממציאותו יתעלה. ואין ה׳ משגיח על העולם הזה, וכמ״ש הרמב״ם במו״ג ח״ג פרק יז בהשקפה השניה, וכ״ש לפי ההשקפה הראשונה שם.
האורח עולם – הדרך הראשונים אשר מאז.
תשמור – שמרת בלבך לזכור מה נהייתה בהם.
the old way The way of the ancients who were in days of yore.
Will you keep Have you kept in your heart to remember what happened to them?
האורח עולם תשמור אשר דרכו מתי און – היתכן לךא שתשמור אורח עולם שדרכו בה הרשעים, שאף הם היוב במחשך מעשיהם ואומרים מי רואינו ומי יודיעינו (ישעיהו כ״ט:ט״ו).
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״לבך״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״היה״.
האורח עולם – אם אורח עולם.
דרכו – ארחו, לשון דרך.
מתי און – אנשי און.
האורח עולם תשמור – אורח העולם, הם האומרים כן היה העולם ואיננו חדש.
האורח עולם תשמור – אלו דור המבול שהיו מימות עולם, כמו שאמר עליהם בהאזינו: זכור ימות עולם (דברים ל״ב:ז׳).
ויש מפרשים: האורח עולם ואין לו בורא.
הארח עולם תשמור – בני המבול.
האורח [עולם תשמור] – יש אומ׳ אם דרך העולם תשמור והטעם לומר שהעולם כן היה ואין כל חדש (קהלת א׳:ט׳) רק הוא קדמון מבלי תחלה;
פ״א האורח עולם דרך אנשי העולם תשמור – והדרך שאומרים לאל סור ממנו (איוב כ״ב:י״ז).
האורח עולם תשמור – והנהגת הגלגל תשמור ותצפה לאמור, כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג׳:ל״ח) להגביה ולהשפיל, להיטיב או להרע.
אשר דרכו מתי און – זה בלבם. ויתכן שיתפרש כפשוטו, התשמור בלבך ותאמין באורח הזה, אשר כבר לימים ראשונים ואשר היו מן העולם, דרכו אותה מתי און.
(טו-טז) [האורח עולם תשמור אשר דרכו מתי און]. האמנם יעלה על דעתך מה שאמרו מתי און בדור אנוש וכת הצבא שאמרו שאין לבקש מנהיג יותר נכבד מן השמים וצבאם, ובזה הם קומטו ולא עת - נכרתו קודם זמנם: נהר יוצק יסודם. ובכן היה יסודם כמו נהר המתהווה מיציקת גשמים, שהוא יבש כמו רגע1, וכן הם אבדו במי ים אוקייאנוס כמו שהזכירו רבותינו ז״ל:
1. שנהר שנעשה ממי גשמים מתייבש מהר כאשר הגשמים פוסקים מלרדת.
תשמור – בכל הספרים מלא וא״ו ועיין מ״ש לעיל סי׳ י״ד.
מתי און.
דרכו – הלכו.
האורח – האם תשמור בלבך הדרך אשר טעו בו כל בני עולם וחזר ופירש אשר דרכו בו אנשי און הם אנשי דור המבול.
ארח עולם – דרך הטבע הקיימת מעולם.
ותשמר – נסתר לנקבה, ומוסב על הארח, שבא לפעמים בלשון נקבה, כמו את הדרך ילכו בה, ור״ל תשמר את הארח אשר דרכו מתי און.
הארח עולם תשמור אשר דרכו מתי און – ר״ל הכי אפשר זה שארח עולם ודרך הכוכבים במשמרתם אשר הם הולכים בארח זה לעולם, הכי ארח הזאת תשמור ותמתין על הארח אשר דרכו בו מתי און, שבעת ישנו מתי און את ארחם לרוע, תשנה גם ארח עולם את דרכו ללכת בדרך אחר, וישתנו סדרי מעשה בראשית והמתחייב מצד המערכה בשביל שינוי מעשה הרשעים? והלא מבואר מן החוש להפך שחוג שמים יתהלך תמיד על מסלולו, ולא ישתנה לעולם ע״י שינוי מעשה בני אדם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) אֲשֶֽׁר⁠־קֻמְּט֥וּ וְלֹא⁠־עֵ֑ת נָ֝הָ֗ר יוּצַ֥ק יְסוֹדָֽם׃
Who were snatched away before their time, whose foundation was poured out as a stream;
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דְאִתְבְּטִילוּ מִן אַרְעָא בְּלָא עִדָנֵהוֹן בְּאַרְעִית נַהֲרָא אַתִּיךְ גוּפְהוֹן.
אשר קמטו ולא עת – תני ר״ש החסיד אלו תתקע״ד דורות שקומטו להבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו, עמד הקב״ה ושתלן בכל דור ודור והם הם עזי פנים שבדור. זה שאמר הכתוב ועוז מלך וגו׳ כל העוז והגבורה של הקב״ה וכן דוד אומר לך ה׳ הגדולה וגו׳, אתה מוצא מי שהוא בעל זרוע אינו מבקש משפט אלא מעביר הדרך שהוא בטוח על זרועו שנאמר ואיש זרוע לו הארץ וגו׳ והקב״ה אעפ״כ ששלו העוז והגבורה משפט אהב.
רב נחמן בר יצחק אמר אשר קומטו – לברכה כתיב אלו ת״ח שמקמטין עצמם על דברי תורה בעולם הזה הקב״ה מגלה להם סוד כנהר לעולם הבא. נהר דינור מהיכא קא נפיק, א״ר ירמיה בר אבא מזיעתן של חיות ולהיכן שפיך, א״ר חלקיה בר טוביא על ראש רשעים בגיהנם שנאמר סער מתחולל על ראש רשעים יחול ר׳ יעקב אמר על אשר קמטו ולא עת נהר יוצק יסודם.
אלד׳ין אוהצ׳ו בגיר וקתהם, וכאלנהר אנצב אסאסהם.
אשר, אשר נכרתו שלא בעתם, וכנהר נסחף יסודם. תרגם קמטו ״אוהצו״ ענינה שבירה ורצוץ. ובתחלת הקדמת רבנו לפירושו לספר יצירה כתב ״אכתרמו״ נכרתו, וענינן אחד. וכתב בפירושו למשלי ז כד-כז ועל דרך הנסתר שהעולם הזה כבר כלה את הדורות הראשונים בפרט אותם המחזיקים בו וסוברים קדמותו כמו שאמר הארח עולם תשמור וכו׳ אשר קמטו וכו׳ ע״ש. ובהקדמת פירושו לספר יצירה כתב: כנה הכתוב שטת האנשים הללו ארח עולם לפי שהם עושים את העולם בלי גבול ובלי שעור, וכנה את ההולכים בה מתי און מפני שחברו לכך הוכחות בטלות, באמרם אנו מקישים את הנעלם למצוי, וכיון שמצאנו את המצוי אין אדם כי אם מאדם ואין צמח כי אם מצמח ידענו כי במה שחלף מן הזמן ואף לעתיד לא חדל ולא יחדל. וזו יחנך ה׳ טעות שנשתרבבה להם. ראה שם מהדורתי.
קומטו ולא עת – נגזרו בלא עתם.
נהר וגו׳ – ונהר של מבול או גפרית ואש של סדום הוצק ביסודם.
Who were cut off when it was not their time They were cut off before their time.
a river And the river of the Flood or the brimstone and fire of Sodom was poured into their foundation.
ועון זה גרם להם: אשר קומטו ולא עת – נגזרו בלא עתם.
נהר יוצק יסודם – נהר הוצק ונשפך על יסודם לטובעם במים, זה דור המבול.
נהר יוצק יסודם – נהר הוצק ונשפך על יסודם לטובעם במים, זה דור המבול. בכל הספר למעלה ולמטה אינו נכון להזכיר אנשי סדום ודור הפלגה, לפי פשוטו של מקרא, כי אם בכאן, לפי שנאמר: נהר יוצק יסודם, אשר נתקיים בדור המבול שטבעו במים.
קומטו – נכרתו בלא עתם.
נהר יוצק יסודם – הם אנשי דור המבול, ששבה הארץ שהיא יסוד בני אדם כמו נהר שיוצק.
אשר קומטו בלאא עת נהר יוצק יסודם – אמר כי מה שנתן להם זמן קצר ואמר יהיו ימיו מאה ועשרים שנה (בראשית ו׳:ג׳) לא השלימו אותם. ועל דומה לזה נאמר: ושנות רשעים תקצורנה (משלי י׳:כ״ז).
א. כן בכ״י בהמ״ל 985, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״ולא״.
אשר קמטו ולא עת – בעבור שאמר להאריך אפו עליהם ק״כ שנה ולא נשלמו, על אשר הוסיפו לחטא קצר שנותיהם, כמו שאומר ושנות רשעים תקצרנה (משלי י׳:כ״ז).
קֻמטו – נכרתו.
אשר קמטו – נכרתו ולא הגיע עתם שמתו קודם זמנם בשטף מים;
[נהר יוצק יסודם] – כי נהר יוצק יסודם במקום ששטף מדינותיהם עד היסודות.
ויש אומ׳ שהם היו אנשי המבול וזה רחוק בעבור ויתרם אכלה אש (איוב כ״ב:כ׳) כי אנשי סדום לא היו יתרם רק נח ובניו שנותרו מהם.
והם נכרתו מפני הכפירה הזאת בלא עתם.
ונהר יוצק יסודם – משל על מהירות ההכרתה. או יזכור אנשי דור המבול, וכן בתרגום.
קמטו – נכרתו מן העולם.
ונהר יוצק יסודם – רוצה לומר: ביסודם ובמעמדם עד שטבעו תוך נהר דב והוא מי המבול.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

אשר קמטו – חצי הספר.
קומטו – נתכווצו כמו ותקמטני לעד היה (איוב ט״ז:ח׳) ור״ל הזקינו כי דרך הזקינים להתקמט בפניהם.
אשר קומטו – אשר בעבור זה הזקינו ומלאו קמטים בלא עתם ר״ל נכרתו מן העולם קודם זמנם כי נהר מי המבול נשפך ביסודם ר״ל בארץ אשר עמדו עליה.
קמטו – מענין הכרתה, כמו ותקמטני (למעלה ט״ז).
נהר יוצק – מן ההפעל, וי״ל שר״ל יסודם הלא הוא נהר יוצק, כי המים הם היו יסוד הארץ בראשית הבריאה, ופעל יוצק כולל דבר מקשיי הניצק ונתך כמו ואבן יצוק נחושה, ועל המוצק והמוקפא ג״כ, כמו והיית מוצק ולא תירא, ור״ל שיסוד העולם נהר שנקפא ונתך שמן המים נקפא הארץ והם נתכים בכל פעם מן הארץ ע״י האדים כנודע.
אשר – עפ״ז יאמרו שאלה אשר קמטו ונכרתו, הרשעים שנכרתו במי המבול, וכי לא היה העת מחייב שנהר יוצק יסודם? שהעת היה מחייב זה, לפי טבע הארץ והמים אשר עליה בעת ההיא, ולפי מצב המערכת אבל לא היה זה ענין השגחיי ע״י רוע מעשה הרשעים שבעת ההיא:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) הָאֹמְרִ֣ים לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וּמַה⁠־יִּפְעַ֖ל שַׁדַּ֣י לָֽמוֹ׃
Who said to God: 'Depart from us'; and what could the Almighty do to them,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דְאָמְרִין לֶאֱלָהָא זוּר מִנָנָא וּמָא יַעֲבֵּד שַׁדַי לְהוֹן.
ואלקאילין ללטאיק זל ענא, ויסתקלון מא יפעל אלכאפי בהם.
האומרים, והאומרים לאל סור ממנו, וימעט בעינהם מה שעושה שדי להם. כפי ממשיך לתאר השגחתו יתעלה על עולמו, ושממנו נהנים גם אותם הרשעים.
ומה יפעל שדי למו – פתרונו: מה טובה פעל שדי לנו, שנאמין בו.
האומרים לאל – כך היו אומרים דור המבול לפני הקב״ה.
[לאל] – והקרוב אלי להיות האמרים לאל אחרים ידועים שטפם נהר ואכלה אש שאריתם כי היו אומרים לאל, על ידי מוכיחם.
סור ממנו – שלא תוכיחנו כדרך השביתו מפנינו את קדוש ישראל (ישעיהו ל׳:י״א);
ואומר [ו]⁠מה יפעל שדי למו – כי בכח ידם עשו חיל.
האומרים לאל סור ממנו – עניינו שהוא סר מהם ולא יפעל בהם כלום.
האומרים לאל סור ממנו. אמרו לאל סור ממנו ולא נתפלל אליך, ומה יפעל שדי למו, שאין אנו צריכים ממנו:
האומרים – אשר אמרו על האל הנה הוא סור ממנו ומהו הדבר אשר יפעל שדי להם הלא סר השגחתו ומסר הכל ביד מערכת השמים.
האומרים – ומביאים ראיה לזה שלא נמצא עונש השגחיי, כי הלא אלה הרשעים הם אומרים לאל סור ממנו, ובכל זה מה יפעל שדי למו? הלא לא עשה להם שום רע ועונש בעבור זה, ולא לבד שלא הענישם, כי עוד.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יח) וְה֤וּא מִלֵּ֣א בָתֵּיהֶ֣ם ט֑וֹב וַעֲצַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי׃
and He has filled their houses with good things. But the counsel of the wicked is far from me.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְהוּא מַלֵי בָתֵּיהוֹן טוּבָא וּמִלְכַתְהוֹן דְּרַשִׁיעֵי רַחֲקַת מִנִי.
והו מלא ביותהם כ׳ירא, ואבעד מנהם מא קדרה עלי אלט׳אלמין אמהאלא.
והוא, והוא מלא בתיהם טוב והרחיק מדם מה שגזר או מה שהועיד על הרשעים כדי להאריך להם. ותיבת מני במקום מהם, וכמו שכתב בסוף הפירוש לפרק זה. והאריך להם כדי לתת להם שהות שמא ישובו, כי זו אחת ממדותיו ארך אפים, ואמרו מאריך אפיה וגבי דיליה, ראה ירושלמי תענית פ״ב מ״א. ואין טובתם מפני שאינו משגיח על עולמו חלילה. ועצה הם היעודים שנכונו לרשעים, וכך גם לעיל כא טז.
והוא מילא בתיהם טוב ועצת רשעים רחקה מני – הם אמרו: אינו רואה במעשינו, ואני אומר: גם חשך לא יחשיך ממנו (תהלים קל״ט:י״ב), ועיניו משוטטים בכל הארץא (זכריה ד׳:י׳).
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״ארץ״.
והוא – הקב״ה.
ועצת רשעים – כך היה אומר אליפז על עצמו: שאין לו חפץ בעצת רשעים.
והוא מלא בתיהם טוב – ועל זה יתגאו.
והוא – שדי.
מלא בתיהם טוב – כטעם הן לא בידם טובם (איוב כ״א:ט״ז).
והוא מלא בתיהם טוב – יאמר אליפז שהאל הוא הנותן להם הטוב, כי עצתם והכפירה הזאת אשר בלבם היא רחוקה ממנו.
והוא מלא בתיהם טוב. כי לא יהיו מיני התבואות ובעלי חיים והמקנה נמצאים בהשתדלות האדם זולת גזרתו: ועצת רשעים. שאמרו שהכל מן הגרמים השמימיים ורצונם, ולפיכך פנו לעבדם: רחקה ממני. שכבר בא אלינו מופת על סותרה:
והוא מלא – ואף כי המקום ב״ה מלא בתיהם מטוב ומה היה להם לכחש בהשגחתו ובאמת עצת הרשעים ההם רחקו ממני ר״ל לא אוכל להבין מה ראו לשטו׳ זה הלא לא היו חסרים כלום ולמה זה כחשו בהשגחתו.
ועצת רשעים – התפרש למעלה כ״א ט״ז, צדיקים ישמחו, נקי ילעג, כבר בארתי (למעלה ד׳ ז׳) שהנקי הוא בבחינת עצמו והצדיק הוא בבחינת העולם, וזה אין חידוש שהצדיק ילעג בפועל והנקי ישמח בלב, שהצדיק הוא בחיצוניות והנקי הוא בלבו, אבל יסופר רבותא שהצדיק ישמח בלב על צדקו, והנקי גם ילעג בפועל, וכ״ש שילעג הצדיק וישמח הנקי.
הוא מלא בתיהם טוב – שהלא לפי דעתך הטוב בא מהשגחתו, והיה ראוי עכ״פ שימנע הטוב מאתם, ומכל זה יביאו המכחישים ראיה ומופת שאין ה׳ משגיח, ועצת רשעים רחקה מני, ר״ל ואחר שע״י כל הנזכר נעלם מבני אדם עצת רשעים היינו עצת ה׳ והנהגתו בענין הרשעים, כי עי״כ כולם שואלים שאלות על רוע הסדר בזה, ואין יודעים תשובה נכונה, וכ״ז היה בכונה מאת ה׳, שבזה יבחנו הצדיקים והעובדים מאהבה והמאמינים הבלתי שמים לב לכל זה ויאמינו שה׳ משגיח ושראוי לעבדו ולירא ממנו מצד עצמו, ועי״כ.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יט) יִרְא֣וּ צַדִּיקִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְ֝נָקִ֗י יִלְעַג⁠־לָֽמוֹ׃
The righteous saw it, and were glad, and the innocent shall mock them:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יֶחֱמוּן צַדִיקַיָא וְיֶחְדוּן וְזַכָּאָה יִדְחָךְ לְהוֹן.
יראו צדיקים וישמחו – הרשעים תחשכנה עיניהם מראות שהם רואים וחוטאים ותרא האשה, ויראו בני האלהים, וירא חם אבי כנען, וירא בלק, וירא אותה שכם בן חמור, וירא המן, וירא עשו, אבל הצדיקים יראו צדיקים וישמחו וירא והנה איל, וישא עיניו וירא, וירא יעקב, וירא בסבלותם, וירא פינחס.
פיראהם אלצאלחין ויפרחון, ואלברי יהזו בהם.
יראו, ואז יראום הצדיקים וישמחו והנקי ילעג למו.
יראו צדיקים וישמחו – ראו צדיקים מפלתן של דור המבול ושמחו, זה נח ובניו.
יראו צדיקים – ראו צדיקים מפלתן של דור המבול ושמחו.
יראו צדיקים – על נח ובניו.
יראו צדיקים – נח ובניו.
וישמחו – שמחהא להצלתם.
ונקי ילעג למו – נח שהם לועגים לו כשעשה התיבה.
א. צ״ע במה כתוב בכ״י.
יראו צדיקים וישמחו – בני נח.
ונקי ילעג למו – נח.
יראו – כמו ראו.
צדיקים – שקמטו מתי און בשטף ושמחו.
(יט-כ) יראו צדיקים וישמחו – יקשר עם הפסוק הבא אחריו, יראו הצדיקים אם לא נכחד קימנו – אנחנו המאמינים, ויתר שאת ויתר עז1 אשר היתה לכופרים הנזכרים, אכלה אש – פתאום, ועל כן ישמחו ויגילו בזה, כי תהיה להם אחרית ותקוה.
1. השוו ללשון הפסוק בבראשית מ״ט:ג׳.
ולכן כאשר אבדו במבול, יראו צדיקים - נח ובניו שהיו צדיקים בדינם ונמלטו1 ראו בפורענותם וישמחו2: ונקי ילעג למו. ׳נקי׳ לבב ׳ילעג׳ על דעותם הנפסדות שבאו מופתים על סותרם, ויהיה שמח ברעתם:
1. אף שבניו לא היו צדיקים ממש (ראה רבינו כי אותך ראיתי צדיק׳, אבל צדקו בדינם.
2. ראה בפרשת יתרו ׳ויחד׳.
יראו צדיקים – נח ובניו הצדיקים ראו במפלתם ושמחו על אשר מלאו אחרי ה׳ ולא נמשכו אחרי דעתם.
ונקי – כ״א מהם לעג עליהם בעבור סכול דעתם.
יראו צדיקים וישמחו – שהצדיקים יבינו מזה שיש עוד עולם אחר ששם הוא עולם הגמול והעונש אשר שם יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, וישמחו על עבודתם, שעי״כ יבטחו על השארת נפשם וקיום גמולם בעולם הנצחי, והנקי ילעג להרשעים, כי ידע שעתידים לקבל עונש נצחי בעולם הנפשות:
Job may be impressed by these arguments but the truly righteous are not. They worship God for His own sake, and interpret any apparent deficiencies in this world as evidence of the existence of another perfect world: the Hereafter; the eternal world of the souls where all wrongs will be righted. So they rejoice in their worship, scornful of those who see no more to existence than just their immediate physical surroundings, which, like everything else in this world, will soon pass away
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כ) אִם⁠־לֹ֣א נִכְחַ֣ד קִימָ֑נוּ וְ֝יִתְרָ֗ם אָ֣כְלָה אֵֽשׁ׃
'Surely their substance is cut off, and the fire has consumed their remnant.'
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין לָא אִתְמְנִיעוּ מִלְמֵקוּם וּמוֹתַרְהוֹן גַמֶרֶת אֶשְׁתָּא.
אם לא נכחד קימנו וגו׳ – (בשמואל ברמז קס״ח).
אן לם תכון אנאמהם קד אנכ׳תמת, ובאקיהם אכלה אלנאר.
אם, אם לא נכחד יקומם. והנה קימנו כמו יקומם, וכפי שכתב בסוף פירושו לפרק זה. ובכל מקום מתרגם יקום ״אנאם״ ואת כל היקום, ועוד. וראה גם בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ט פ״ה מהדורתי עמ׳ רעג.
אם לא נכחד קימנו – התשמור וראית אם לא נכחד יקומם.
קימנו – כמו קומתו של אותו הדור, כמו: בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו (הושע י״ב:ה׳) – כמו עמו.
ויתרם – גאותם.
אכלה אש – ברותחין נדונו ר׳ תנחומא דרש שהיו בעלי קומה ולא מתו בתהומות ובאו עליהם רותחין מלמעלה וזה יתרם קימה יתרה שלהם, כ״ש.
Whether their substance was cut off Will you watch and see whether their substance was cut off.
their substance Heb קימנו, like קומתו, his substance; i.e., of that generation, like, "in Bethel he shall fed Him, and there He shall speak with him (עמנו)" (Hoshea 12:5), like עִמוֹ.
consumed by the fire They were judged with boiling water. Rabbi Tanchuma expounded that they were tall and did not die in the depths. Then boiling water fell upon them from above and this is the meaning of יִתְרָם, their unusually tall height. So I heard.
אם לא נכחד קימנו – כמו: קימתו של אותו הדור, כמו: בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו (הושע י״ב:ה׳) – כמו: עמו, כך ראיתי בפתרוני רבנא שלמה זצ״ל.
אבל ר׳ מנחם בר׳ חלבו אחי אבא פתר: קימנו – כמו: קמינו, ופתרונו: דורות שהיו לפנינו נכחדו בעון שדרכו להם דרך שאתה דורך בה.
ויתרם – השארית שנמלט מן המבול אכלה אש – כגון סדומיים.
ויתרם – כמו: יתרה עשה (ישעיהו ט״ו:ז׳).
אם לא נכחד קימנו – רובי המפרשים אמרו: שהוא כמו קימנו בקמץ קטן שהוא צר״י תחת המ״ם.
והנכון: שהוא חסר דגש והוא קימנו, וכמוהו: ודיגום (ירמיהו ט״ז:ט״ז). אם לא נכחד הנקי – הנזכר למעלה, הוא קימנו – בעולם. והענין: כי אנחנו עדים שלא מת הנקי.
ויתרם אכלה אש – אנשי סדום שהיו שארית דור המבול.
אם לא נכחד קימנו – כי כל היקום כלו זולתם ובנח ובניו כשישב עולם ולא נכחד קיימת הייסורין, ואם יתפרש כי כמו אם יהיה היובל לבני ישראל (במדבר ל״ו:ד׳).
ואני פירשתי לשון שבועה: אם לא נכחד קימנו כן היה.
ויתרם אכלה אש – אנשי סדום ועמורה ויתרם מהרשעים שכלו במבול.
אם לא נכחד קימנו – פירושו: כאשר נשאר נח ובניו לא נכחד קימנו – לא נכחד יקוםא בני אדם.
ויתרם – חוץ מנח ובניו.
אכלה אש – כליון.
ואני יוסף קמחי פירשתי: אם לא נכחד קימנו שבועה כי יתרם אכלה אש.
א. כן בכ״י פרמא 2958. בכ״י אוקספורד 625: ״לא נכחידום״.
(כ-כא) ור׳ אליעזר [פירש]: שאם לא היה נכחד יקום שלנו אף יתרם שנותרו מהם אכלה אש.
ואתה מקנא בהצלחתם שהצליחו בחייהם וסבור לזכות בדין על כך, על אשר הרע לך בחייך. הנח דרך זאת והסכן, והועיל לעצמך עמו ושלם – ואז תהיה בשלום.
נכחד – נעלם מן לא יכחד מן המלך (שמואל ב י״ח:י״ג).
קימָנוּ – חסר ה״א הפעילנו ובן בינותי בספרים, הנני שלח לדיגים רבים נאם י״י ודיגום (ירמיהו ט״ז:ט״ז). והתכונה בהם הקימנו, הבינותי, הדיגום; ונפל הה״א להקל כי הוא כבד במוצאו וזהו הנכון בדקדוק.
אם לא – הטעם באמת נעלם מהם שדי אשר הקימנו ובראנו מן העפר ושאריתם מן השטף אכלה אש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

אם לא נכחד קימנו – באמת כאשר מת האיש אשר הקימנו והעמידנו והוא נח אכלה שארית בעלי הדעת ההיא והיא אנשי סדום.
אם לא נכחד קימנו. לולי שבאותו הפורענות ׳נכחד׳ ונשחת קיומנו1 – קיומנו ומחייתנו, שנשחת אז מזג היסודות, כאמרו (בראשית ו יג) ׳והנני משחיתם את הארץ׳, וקרה אז קלקול בפירות הארץ ובבעלי חיים הניזונים מהם: ויתרם אכלה אש. והנכסים שנשארו מהם אכלה אותם אש העיפוש:
1. ק׳, אינו בד״ר.
קימנו – בספרים שלנו המ״ם קמוצה והראב״ע כתב רובי המפרשים אמרו שהוא בקמץ קטן שהוא ציר״י תחת המ״ם ורד״ק כתב שהוא בקמץ במקום צירי.
תבואתך – התי״ו בגעיא ובקצת מדוייקים הא׳ בקמץ וס״א בפתח ודקדוק מלה זו כתבה רד״ק במכלול דף קמ״ט ומדקדקים אחרים במלות הזרות והמורכבות.
אם לא – באמת והוא כענין שבועה וכאומר אם לא היה כן יבוא עלי כזאת וכזאת וגזם ולא אמר וכן אם לא שויתי ודוממתי נפשי (תהלים קל״א:ב׳).
נכחד – נמנע.
אם לא – באמת האיש אשר קיים והעמיד אותנו והוא נח שממנו הושתת העולם הלא הוא היה נמנע ונחדל מלהיות אבוד עם בני דורו והנותרים מאנשי הדעת הזרה ההיא הלא שרפה האש והמה אנשי סדום וחברותיה וכאומר ואיך תחזיק בדעת הזרה ההיא הלא מגמול אנשי הדעת ההיא נראה ההשגחה כי כולם נאבדו ונח לבד ניצול וכל הנותרים מאנשי הדעת ההיא כלו מן העולם.
קימנו – רש״י ותרגום עושים קימנו לשון נסתרים.
קימנו – דבר הקים בנו שהוא הנפש.
אם – המאמרים מקבילים, הצדיקים ישמחו אם לא נכחד קימנו, במה שעי״ז יבטחו שדבר הקיים בנו לעד, שהיא הנפש הנצחיית, לא נכחד במות הגויה, והיא קיימת לעולם ומוכנת לקבל גמולה בעולם הגמול, והנקי ילעג למו כי יתרם אכלה אש, שהגם שהצליחו בעוה״ז הכלה, הלא יתרם שהיא נפשם הרוחניות שהיא מותר האדם מן הבהמה והיא הנותרת אחר המות, תאכל אש של גיהנם. וכ״ז יתברר להם ממה שרואים שאין ה׳ מעניש את הרשע בעוה״ז, וה׳ צדיק לא יעשה עולה ובהכרח נמצא עולם אחר נצחי אשר שם יבא במשפט עם יצוריו:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כא) הַסְכֶּן⁠־נָ֣א עִמּ֣וֹ וּשְׁלָ֑ם בָּ֝הֶ֗ם תְּֽבוֹאַתְךָ֥ טוֹבָֽה׃
Acquaint now yourself with Him, and be at peace; thereby your comings shall be good.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲלֵף כְּדוּן עִמֵיהּ וְתִשְׁתְּלֵם בְּהוֹן עֲלַלְתָּךְ טוּבָא.
ארכן אליה כד׳אך תסלם, ובהד׳ה אלאמור יאתיך אלכ׳יר.
הסכן, לכן השען עליו בבטחון וכבר יהיה לך שלום, וכדברים האלה תבואך טופה. לפירוש הסכן ראה לעיל פסוק ב.
הסכן – למוד להיות עמו שלם.
ושלם – ותהיה שלם ולא תחסר בהם בדברים האלה.
תבואתך טובה – תבואך טובה.
Accustom yourself Accustom yourself to be (wholehearted) with him.
and you will be complete And you will be complete, lacking nothing.
with them With these things.
ועד שאתה דורך בדרךא אשר דרכו מתי און (איוב כ״ב:ט״ו), הסכןב נא עמו ושלם – למוד להיות עמו.
ושלם – ותהיה בשלום.
בהם תבואתך טובה – בדברים האלה תבואך טובה.
א. כן בכ״י פריס 162. ״בה ויתרם... שאתה דורך בדרך״ הושמט ע״י הדומות בכ״י פירנצה II.24, דפוס ברסלאו.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״השכן״.
עמו – עם הקב״ה.
ושלם – ותהיה לשלום.
הסכן – הרגל או התוכח.
ושלם – תהיה בשלום.
בהם – תהיה בין טובים או בין רעים תבוא לך טובה.
הסכן נא עמו ושלם – אם תאמין ממני תשוב בתשובה ועוד תבנה.
בהם תבואתך – בשמירת דרכיו תבא לך טובה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

תבואתך – החולם תחת שורק.
הסכן – הרגל עצמך עם השם ותהיה בשלום.
בהם [תבואתך טובה] – בין מתי און ובין הצדיקים תהיה תבואתך טובה; והענין. יצליחו מעשיך והפך זה תבואת רשע נעכרת.
הסכן נא עמו ושלם – הועיל לעצמך עם האל הנזכר ותעשה עמו שלום, כי בדברים האלה תבואתך טובה, ובלעדיו לא תוכל להועיל לנפשך. ירצה לומר שירחיק האמונה הרעה הנזכרת מלבו, ויאמין באלהים ויהיה עמו תמיד.
והתרגום אמר: אליף כען עמיה ותשלים, שילמד וירגיל נפשו להיות עמו תמיד ויהיה בשלום, כי בהם תבואתך טובה, כי יעביר רעתך.
הסכן – הרגל כמו ההסכן הסכנתי.
ושלם – ותעמוד בשלום.
לכן אתה, הסכן נא עמו [ושלם]1, הועיל אתה לעצמך עם האל ית׳ שהועיל לך בתתו לך הכנה אל השלימות הנצחי: ושלם. והשלם את נפשך השכלית בעיון, ושלם גם כן במעשיות, ובכן בהם תבואתך טובה בצמחים ובבעלי חיים, אף על פי שכבר התקלקלו:
1. בק׳ אינו.
הסכן – ענין ההרגל וכן וכל דרכי הסכנת (תהלים קל״ט:ג׳).
הסכן נא – לזאת מעתה הרגל עצמך עם ה׳ להאמין בהשגחתו ותהא עמו בשלום ולא תתרעם עוד למולו.
בהם – בעבור הדברים האלה תבא אליך טובה.
הסכן – מענין הרגל (כנ״ל ב׳) ויל״פ מעינן אוצר, כמו ויבן ערי מסכנות שתאצור שכרך עמו באוצרו הטוב הרוחני.
ושלם – יל״פ ג״כ מענין שלום ושלוה.
בהם – פרשתי הכינוי על הרשעים, ויל״פ שר״ל בהם בתורה ואמריו שהזכיר בפסוק שאח״ז.
הסכן נא עמו – התרגל נא להיות עמו, להתהלך עם אלהים, היינו שיהיו כל מעשיך לשם שמים לא לתקות גמול, ושלם, היה שלם ותמים, ולא תחלק מחשבותיך לעשות ע״מ לקבל פרס ולטובת עצמך, ואז בהם תבואתך טובה, שע״י מעשה הרשעים יבא לך טובה, שעי״כ יוכר שאתה עובד מאהבה לא לשם גמול ובזה תקבל גמול בעולם הנפשות:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כב) קַח⁠־נָ֣א מִפִּ֣יו תּוֹרָ֑ה וְשִׂ֥ים אֲ֝מָרָ֗יו בִּלְבָבֶֽךָ׃
Receive, please, instruction from His mouth, and set His words in your heart.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
גְמַר כְּדוּן מִפּוּמֵיהּ אוֹרַיְתָא וְשַׁוֵי מַימְרוֹי בְּלִבְּבָךְ.
ואקבל מן אמורה אלשריעה, וציר אקואלה פי קלבך.
קח, וקפל מפקודותיו את התורה. וכתב רבנו בפירושו למשלי א ג: לקחת מוסר השכל הוא הקבלה כלומר הלמידה, ונקראת כך כמי שנ׳ את כל דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך, יחזקאל ג י. ונאמר עוד קח נא מפיו תורה, ע״ש. הרי שפירוש קח שתרגמו קבל ענינו למד. וכ״כ בהקדמתו לספרו הנבחר באמו״ד פ״ד מהדורתי עמ׳ יב.
מפיו – של הקב״ה.
תורה – לימוד.
מפיו תורה – שיורה אותך על ידי השכל עד שדי מלה נכבדת וכן ושבת עד י״י אלהיך (דברים ד׳:ל׳, ל׳:ב׳); והענין, להיות הנפש נוגעת עדיו באמונת הלב.
קח נא מפיו תורה – כי הוא הגוזר לעשות הטוב והישר, ולא לחבל אחים והפשט בגדי ערומים ויתר הרעות הנזכרות.
ושים אמריו בלבבך – להרחיק הכפירה הנזכרת.
קח נא מפיו תורה. בעיוניות: בלבבך. להתבונן בהם:
קח נא – מעתה קח בלבך התורה הנתונה מפיו כדרך המאמין בהשגחה.
קח נא מפיו תורה – שלא תבחר בנימוסים השכליים, רק לקבל תורה האלהית הבאה בנבואה, ושים אמריו בלבבך, שלבבך הבוחר ורוצה, לא ישמע לאמרי הגוף והנאותיו לעשות לטובת עצמו ולתועלתו, רק יהיה כאילו אמרי ה׳ שוכנים בלבבך והם הבוחרים ופוקדים על האיברים לעשות כמצות ה׳ בלי שום פניה חיצונית:
Eliphaz calls on Job to repent. Not to rely just on his own intellect but to accept God's instruction instead. Not to listen only to what his body tells him but to fill his mind with God's instruction instead. Elevating his spirit over his flesh, and not the other way round. Making his mind master over his body, instructing it to act in accordance with God's wishes.⁠1
1. Eliphaz's call to Job that he repent and return to God is one of the moments of greatest irony in the whole drama. For it presupposes that Job has sinned or was wicked but we the readers know that God had declared that 'there is no-one like him on earth; such a sincere and upright man; God-fearing, and one who shuns wrongdoing' (Ch. 1:8).
Furthermore, if we turn to the end of the book (Ch. 42:7-8) we find that it is in fact Eliphaz and his two friends who had spoken ill of God:
And it was after the Lord had finished speaking to Job that the Lord spoke to Eliphaz the Temanite: 'I am angry with you and your two friends, for you did not speak correctly of Me as did my servant Job. So now, take seven bulls and seven rams and go to my servant Job and render a burnt-offering for yourselves. And my servant Job will pray for you, for I will accede to him and not deal harshly with you for not speaking correctly of Me, as did my servant Job.'
Eliphaz might have a good answer for the workings of Governance but it is not the answer to Job's plight. We the readers will still ask why God had to prove His assessment to be right? Was it not sufficient that He had declared that Job was 'a sincere and upright man ...'? Did He not know how he would react to pain? Why did He have to prove Himself? What right does Satan have to question God's evaluations?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כג) אִם⁠־תָּשׁ֣וּב עַד⁠־שַׁ֭דַּי תִּבָּנֶ֑ה תַּֽרְחִ֥יק עַ֝וְלָ֗ה מֵאׇהֳלֶֽךָ׃
If you return to the Almighty, you shall be built up; if you put away unrighteousness far from your tents,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין תְּתוּב עַד שַׁדַי תִּתְבְּנֵי תַּרְחֵק עַוְלָתָא מִמַשְׁכְּנָךְ.
ולו רג׳עת אלי אלכאפי בנית, אד׳ תבעד אלג׳ור מן מנזלך.
אם, ואלו שבת אל שדי אתה תבנה, כאשר תרחיק העול מאהלך.
אם תשוב – בתשובה, אז תהיה בנוי כבראשונה.
(כג-כד) תרחיק עולה מאהלך – ואז תשיב על עפר בצר, והוא הנקרא אל תגור בערבי הזהב קודם גמר מלאכתו.
תבנה – אחר שנהרסת.
תרחיק עולה מאהליך – אחר היותה קרובה.
[ושית] – וישים לך.
אם תשוב עד שדי תבנה – אם תשוב מן הרעות שעשית או מן הכפירה שהשבת, תבנה.
תרחיק עולה – במעשה, כמו לא תעשו עול במדה במשקל ובמשורה (ויקרא י״ט:ל״ה), מכף מעול וחומץ (תהלים ע״א:ד׳), ויש בדבור ובמחשבה, הלאל תדברו עולה (איוב י״ג:ז׳), יחפשו עולות, וקרב איש ולב עמוק (תהלים ס״ד:ז׳). על כן אמר שירחיק שתי הרעות, והם רעת המעשים הנזכרים, ורעת הכפירה הנזכרת.
תבנה – רוצה לומר: תשוב להבנות אחר ההרסך באלו הפגעים הרעים אשר קרו בך או יהיה תבנה מגזר׳ בנים ר״ל שיהיו לו בנים ומזה הענין גם כן ואבנה גם אנכי ממנה.
אם תשוב עד שדי. אם תהיה כוונת התשובה לעשות רצונו1: תבנה. ותתקן ענייניך מיד, ועם זה תרחיק עוולה מאהליך, שלא יוכלו לך בני עוולה:
1. ראה עה״פ ׳ושבת עד ה׳⁠ ⁠׳.
אם תשוב – כאשר תשוב לה׳ תחזור ותבנה ממה שהיית נהרס.
תרחק – אך תרחיק מאהליך עולה שלא תהיה כטובל ושרץ בידו.
אם תשוב עד שדי – ר״ל שבצד אחד תוריד את התורה מלמעלה למטה, עד שתשכון בלבבך, ובצד אחר תעלה את נפשך מלמטה למעלה אל האלהים, כמו וירד ה׳ אל הר סיני ומשה עלה אל האלהים, ור״ל שתעלה את כל הדברים והחפצים אל חק עליון תבוני אשר מקומו בהתבונה הכוללת שהוא האל ית׳, ואז תבנה, להיות בית נאמן לה׳ ומעון למשכן כבודו, ואז תרחיק עולה מאהליך, משא״כ אם תעשה מאהבת עצמך תהיה העולה קרוב אל אהליך, והיצר יסית אותך תמיד לעת מצוא איזה תועלת והנאת הגוף להדיחך מן הנכוחה והישרה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כד) וְשִׁית⁠־עַל⁠־עָפָ֥ר בָּ֑צֶר וּכְצ֖וּר נְחָלִ֣ים אוֹפִֽיר׃
and lay your treasure in the dust, and the gold of Ophir among the stones of the brooks;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְשַׁוֵי עַל עַפְרָא כְּרַךְ תַּקִיף וְהֵיךְ טִינָרָא דְנַחֲלַיָא דַהֲבָא דְאוֹפִיר.
ואג׳על מע אלתראב אלחצן, וכצואן אלאודיה ד׳הב אופיר.
ושית, ותשית עם העפר את המבצרים, וכסלעי הנחלים זהב אופיר. כלומר שלא תבטח בעשרך ובחוזק ביתך.
וענין ושית על עפר בצר,
ושית על עפר בצר.
ושית על עפר בצר – על אשר תשוב אליו תשית על הארץ חוסן ומבצרים.
ובצור נחלים – הסלעים גבוהים שבנחלים עמוקים יהיה לך אוסף צבירת אופיר היא סגולת מלכים שהיו מסגלים ואוצרים זהב הבא מאופיר.
Then you shall make a fortification on the earth By returning to Him, you will establish on the earth strength and fortifications.
and on the rocks of the valleys On the lofty rocks in the deep valleys, you shall have a collection of an accumulation of Ophir. This is the treasure of the kings, for they would gather and store gold that came from Ophir.
ושית על עפר בצר – על אשר תשוב עדיו תשית על הארץ חוסן ומבצרים.
וכצורא נחלים אופיר – כאבני נחלי מים יהיה לך זהב אופיר.⁠ב
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בנוסח שלנו. בכ״י פריס 162, וכן בהרבה כ״י של המקרא: ״ובצור״.
ב. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, פירנצה II.24. בדפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״כאבני... אופיר״.
ושית – ולשית על הארץ בחוזק תהיה מכוון ומזומן.
וכצור נחלים אופיר – כאבני נחלי מים יהיה לך זהב אופיר.
בצר – כמו: כסף.
וכצור נחלים – זהב אופיר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

(כד-כה) ושית על עפר בָצֵר – הוא הזהב, טרם גמר מלאכתו יקרא בצר, והוא טיבר בערבי.
וכמוהו: והיה שדי בצריך – זהבך.
ושית – פועל עבר. והנכון והשית. על דרך קימנו, בינותי.
בצר – יש אומ׳ כסף או כטעם מבצר.
אופיר – שם מקום ויחסר מלת זהב.
על עפר [בצר] – מבצר וזהו תבנה והטעם שלא תצטרך לסלעים להשגב בהם.
ויש אומ׳ בצר כמו כסף.
[בצור נחלים אופיר] – וכצור נחלים, זהב אופיר; והענין, הזהב מעוז כצור.
ושית על עפר בצר – על עפר הארץ מבצר ומגדל עז, ולא תצטרך לשים בסלע קניך.
ובצור – הנעלה שהוא גבוה, תשית לך זהב אופיר.
בצר – זהב.
ובצור נחלים אופיר – רוצה לומר: שבהוצאות הצור נחלים בשפע וברבוי כן ישפע השם יתברך לך זהב אופיר.
ושית על עפר בצר. ואתה, ׳שית׳ הזהב עלי עפר כמו דבר בלתי נחשב אצלך: אופיר. זהב אופיר:
בצר – מבצר.
ושית – ר״ל המקום יהיה לך לחוזק כאלו שמת לך מבצר בנוי על עפר הארץ החזקה יותר מהעשוי ממעל בגובה.
ובצור וגו׳ – ר״ל יתקיים עושרך כאלו שמת זהב אופיר בצור חזק אשר בעמקים אשר יתקיים מפאת מקומו ומפאת עצמו כי זהב אופיר הוא החזק שבזהבים.
(כד-כה) בצר – כמו מבצר, וכן בצריך.
ושית על עפר בצר – אז יהיו כל קניני העוה״ז כאפס בעיניך, עד שתהרוס כל המבצרים שיהיו שוים לעפר, ואת זהב אופיר תשית בצור נחלים, שישאר במקום שמוציאים משם את הזהב, ר״ל לא תבטח לא בערי מבצר ולא בעושר:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כה) וְהָיָ֣ה שַׁדַּ֣י בְּצָרֶ֑יךָ וְכֶ֖סֶף תּוֹעָפ֣וֹת לָֽךְ׃
and the Almighty will be your treasure, and precious silver to you;
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וִיהֵי שַׁדַי כָּרַךְ תּוּקְפָךְ וּמִן כְּסַף תְּקוֹף רוּמָא דִילָךְ.
והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך – א״ר הונא בר ברכיה משום ר״א הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלים לו פרנסתו שנאמר והיה שדי בצריך וגו׳, רבי שמואל בר נחמני אמר פרנסתו מעופפת עליו כנשר שנאמר וכסף תועפות לך.
בל יכון אלכאפי חצנך, ומאלך אלט׳אהר.
והיה, אלא יהיה שדי מפציו וממונך הגלוי. והנה תועפות לשון הופעה גילוי והיראות, והיא מן המלים ההפיכות, ראה מבואי לתהלים מהדורתי עמ׳ יג. ואינה כמו כתועפות ראם, במדבר כד ח, שפירושה רום הקרנים, כמו שפירש בתהלים צה ד. וכפי שפירש כאן שני הפסוקים הללו כן כתב בפירושו למשלי יח י: מגדל עוז שם ה׳ שתשים את ה׳ מבטחך בדעתך, כי הגבוה מן הארץ והנישא מן ההרים לא יגן עליך מאויבך, אבל יגן עליך מבצר שתכינהו אתה לנפשך כענין שנאמר אשרי הגבר אשר שם ה׳ מבטחו. וכמו שאמרו חברי איוב לו ושית על עפר בצר וכו׳ והיה שדי וכו׳ אמרו עזוב את המבצרים לעפר דרך זלזול ובזוי ושים שדי מבצרו בדעתך ואמונתך. ע״ש מהדורתי. וכיוצא בזה כתב עוד שם לפסוק יא.
והיה שדי. בצריך, שהם אמרו לו אם אתה חושב את המבצרים כעפר והזהב כאבנים ואינך בוטח בהן אלא אתה שם שדי הוא מבצרך ורכושך יצליחו דרכיך.
והיה שדי בצריך, הו אנהם קאלוא לה אן אנת חסבת אלחצון מת׳ל אלתראב ואלד׳הב מת׳ל אלחג׳ארה ולם תתכל עליהא לכן תג׳על אלכאפי הו חצנך ומאלך אנג׳חת אמורך.
והיה שדי בצריך – אם שדי זה קדש תמהתי על פתרונו שמשמעו קללה שימנה עם אויביו, כמו: ואת היית בעוכרי (שופטים י״א:ל״ה) – עם עוכרי וע״י צורך נדוננו מן המקראות חסרים (כמו והיה שדי שופט בצריך, ואם נוכל לאמרו חול לשון דיין וחוסן זה פתרונו) והיה חוסן מבצריך, כמו: ושית על עפר בצר (איוב כ״ב:כ״ד) כלומר הון עתק תהיה נבצר ולפי הענין כן פתרונו שהרי סופו מוכיחו וכסף תועפות לך לשון חוסן, כמו: ותועפות ראם לו (במדבר כ״ג:כ״ב).
And the Almighty shall be of your adversaries Heb. והיה שד-י בצריך. If this word is holy [i.e., is a reference to the Almighty], I am bewildered at its interpretation, because its meaning is a curse, that He will be counted with his enemies, as in, "and you have become one of those who trouble me (בעכרי)" (Shofetim 11:35), with those who trouble me. By necessity, we will adjudge it as one of the elliptical verses, [meaning: And the Almighty shall be the Judge over your adversaries. But if we can interpret it as profane, as an expression of a judge and of strength, the following is its interpretation:] And your fortifications (בצריך) shall be strong (שד-י), like "Then you shall make a fortification (בצר) on the earth.⁠" That is, powerful wealth will be fortified, and according to the context, that is indeed its interpretation, as evidenced by the end of the verse, "and you shall have abundant (תועפות) silver,⁠" an expression of strength, like, "his is like the power of (כתועפות) a wild ox" (Bemidbar 23:22).
והיה שדי שופט בצריךוכסף תועפות לך – פתרונו: יוסיף לך כל אשר לך למשנה.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק באיוב מ״ב:י׳.
והיה שדי בצריך – והיה חסין מבצריך להשפיעך עושר.
א[בצריך – בצורה שלך.]
וכסף תועפות לך – מלה כפולה.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 520 (נדפס ע״י מכון אופק כפירוש ״תלמיד רש״י״) עם החתימה: ״מר׳ שמואל״.
והיה שדי – יהיה תקיף, כמו: כקול שדי (יחזקאל א׳:כ״ד).
בצריך – כספך.
וכסף תועפות לך – הענין כפול על המנהג, ותועפות אומץ ותוקף, כמו: ותועפות הרים לו (תהלים צ״ה:ד׳), כתועפות ראם לו (במדבר כ״ד:ח׳).
ויש אומרים: שוהיה שדי בצריך – כמשמעו, כענין: עמו אנכי בצרה (תהלים צ״א:ט״ו). והראשון יותר נכוןא להדביקו בסוף הפסוק.
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 נוסף כאן: ״עוד״.
והיה שדי בצריך – הבי״ת שרש מן בצר.
וכסף תועפות לך – שרשו חוזק, וכמוהו מועף ביעף (דניאל ט׳:כ״א) מתעופף בחזק.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

בצריך – מן צר ומצוק (תהלים קי״ט:קמ״ג) או מבצריך והוא הנכון.
תועפות – תוקף.
והיה שדי [בצריך] – מבצריך ומגדליך.
וכסף [תועפות] – תוקף ואומץ לך כטעם הון עשיר קרית עזו (משלי י׳:ט״ו, י״ח:י״א).
והיה שדי – האל, באויביך להשמיד ולהיות ידו בהם עד כלותו אותם.
ויש מפרשים והיה האל בצרה שלך, כמו עמו אנכי בצרה (תהלים צ״א:ט״ו).
וכסף תועפות לך – הרים יהיה לך, כי יגדל עשרך וכבודך, ויהיה נשגב משונאיך, כאילו היו בגבהי ההרים הרמים, מן תועפות הרים והתרגום אמר: בצריך כמו בצר, והיה שדי בצריך – כרך תוקפך.
והיה שדי בצריך – הרצון שיהיה רב זהבך על דרך כקול שדי שמורה על החוזק ועל ההפלגה.
תועפות – לשון חוזק כדרך תועפות ראם לו או יהיה מעניין הכפל כדמתרגמינן וכפלת ותעוף.
והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך. הוא יהיה לך אוצר זהב וכסף של חוזק, כענין ׳הון עשיר קרית עוזו׳ (משלי י טו):
והי׳ שדי – הגאון רבינו סעדיה והרמב״ן ז״ל פירשוהו קדש וכן בתרגום וכן נדרש בפ׳ הרואה כל המשתתף שם שמים בצערו כופלים לו פרנסתו שנאמר והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך וכן מצאתי בשמות רבה סוף פ׳ מ׳ שדרשוהו על שם הנכבד על כן טוב ליזהר שלא למוחקו ועיין רד״ק בפי׳ יחזקאל סימן א׳ על כקול שדי בלכתם ובשרש שדד.
בצריך – כתב הר״ש בר צמח שהוא לשון יחיד לפי שאין בו יו״ד והרי״ש בסגול מפני האתנח וגם רד״ק כתב ויש ספרים מדוייקים אין בו יו״ד ע״כ. ובספרי דידן ביו״ד.
תועפות – במקצת ספרים העי״ן בחטף פתח אבל במדוייקים בקמץ וכ״כ בעל הלשון בשרש יעף וז״ל וענין אחר ענין תוקף השם ע״מ תולדה תועפה מן וכסף תועפות לך וסמיכות כתועפות ראם לו.
והיה שדי בצריך – המקום יהיה מבצריך וכסף תהיה עפות ופורחות לך ר״ל יתרבו בכל עת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

תועפות – דבר הנשא, שנראה כעף למעלה, כמו תועפות הרים, כתועפות ראם.
והיה שדי בצריך – ה׳ יהיה המבצר שלך, בו תמצא מעוז ומחסה מכל צר ואויב, והוא יהיה לך כסף תועפות, לא כסף הקבור באדמה רק כסף העף למעלה, שהוא כסף הכוסף כסף עליון רוחני:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כו) כִּי⁠־אָ֭ז עַל⁠־שַׁדַּ֣י תִּתְעַנָּ֑ג וְתִשָּׂ֖א אֶל⁠־אֱל֣וֹהַּ פָּנֶֽיךָ׃
then surely you shall delight in the Almighty, and you shall lift up your face to God.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם הֵיכְדֵין עַל שַׁדַי תִּתְפַּרְנֵק וְתִזְקוֹף קֳדָם אֱלָהָא אַפָּיִךְ.
פאנך חיניד׳ תדלל בין ידיה, ותרפע אליה וג׳הך שאפעא.
כי אז, שאתה אז תתענג לפניו ותשא אליו פניך להתפלל ולבקש רחמים על אחרים. תתענג ״תתדלל״ שהיא גם תרגום מלולי, ויש בה גם הוראת געגועין כענין שאמרו כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, תענית יט א, וראה גם בגמ׳ שם כג א.
ותשא אל אלוה פניך – לא תבא להרים פניך אלא לשאול צרכיך הימנו.
and lift your countenance to God You will not come to lift your face except to ask Him for your needs.
ותשא אל אלוה פניך – לא תבוש להרים פנים אליו, לשאול צרכיך הימנו.
כי אז – כאשר תשוב אליו.
ותשא אל אלוה פניך – בתפלה.
על שדי – עמו תתענג ותשא.
אל אלוה פניך – בתפלה כענין אליך נשאתי את עיני (תהלים קכ״ג:א׳) והדרך אחד כי העינים בפנים.
כי אז על שדי תתענג. בהשלימך נפשך השכלית: ותישא אל אלוה פניך. בתפילה:
כי אז – כשתשוב לה׳ אז תתענג בטובה על משענת ה׳ ר״ל הוא יענג נפשך.
ותשא – תוכל לישא פניך אל ה׳ לשאול צרכיך כי תהיה בטוח שימלא שאלתך.
כי אז על שדי תתענג – אז לא יהיה העונג שלך עונג גשמי, רק עונג רוחני, ע״י דבקות הנפש ברוחניותה ובאלוה מעוזה, ואז תבין כי כל עניני העוה״ז אינם חשובים לכלום ועקר הוא שכר הנפשיי והרוחני, ותשא אל אלוה פניך, כל פניותיך וכונתך תשא אל אלוה, בל תרצה דבר לצורך הגויה רק למלאת רצון אלוה ולהדבק בו, ועי״כ.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כז) תַּעְתִּ֣יר אֵ֭לָיו וְיִשְׁמָעֶ֑ךָּ וּנְדָרֶ֥יךָ תְשַׁלֵּֽם׃
You shall pray to Him, and He will hear you, and you shall pay your vows;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
תְּצַלֵי קֳדָמוֹי וִיקַבֵּל מִנָךְ וְנִדְרָיִךְ תְּשַׁלֵם.
תשפע ענדה פיסמע, ותסלם נד׳ורך.
תעתיר, תתפלל לפניו וישמע ותשלם נדריך. תעתיר ״שפעה״ וכן תרגם בבראשית כה כא ויעתר יצחק.
ונדריך תשלם – מובטח אתה שירצו קרבנות תשלומי נדריך.
and you will pay your wows You will be confident that your sacrifices, the payments of your vows, will be accepted.
ונדריך תשלם – מי שמיצר, נודר בשעת צרתו אם יתמלא שאילתו. יש לך שמתמלאת שאילתו ומשלם את נדרו אשר נדר,⁠1 ויש לך שאין שאילתו מתמלאת ואינו משלם את נדרו, שהרי על תנאי הודר הנדר. אבל אתה תשלם נדרך, שתתמלא שאילתך. וכשהוא אומר: נדריך תשלם – כאילו אומרא שאילתך תתמלא.
1. השוו ללשון הפסוק בשופטים י״א:ל״ט.
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, פירנצה II.24. בדפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״נדריך תשלם כאילו אומר״.
ונדריך תשלם – נדרים אשר תדור בעת תפלתך, תשלם לאחר {ש}⁠תתקיים תפילתך. כי כן מנהג לנדור תחלה בעת תפלה, ואחרי כן לאחר שנתקבלה, לשלם נדרים, כאשר מצינו בחנה (שמואל א א׳:כ״ד-כ״ח), ויפתח (שופטים י״א:ל״ט), ובאנשי האנייה אשר היו עם יונה (יונה א׳:ט״ז), וכן בישראל, שנאמר: וידר ישראל נדר לי״י ויאמר אם נתון תתן וג׳ (במדבר כ״א:ב׳).
תעתיר – תבקש רצון וכן ויעתר יצחק (בראשית כ״ה:כ״א).
תעתיר – תראה רצונך אליו.
ונדריך [תשלם] – שתדור בצרתך תשלם.
ונדריך תשלם – כי יבוא אשר תדור עליו, כי הנודרים יאמרו אם יהיה אלהים עמדי ושמרני (בראשית כ״ח:כ׳) ויראני בשונאי, אהיה לו, או אתן זבח ונסכים, והנה יבוא רצונך ותצטרך לשלם הנדר הנידר עליו.
ונדריך תשלם – רוצה לומר: שלא יבצר ממך דבר מהדברים אשר תשתדל בעשייתם.
תעתיר אליו וישמעך. שתקובל תפילתך: ונדריך תשלם. שיהיה לאל ידיך:
תעתיר – תתפלל כמו יעתר אל אלוה (איוב ל״ג:כ״ו).
תעתיר – אתה תעתיר אליו והוא ישמע לך.
ונדריך תשלם – דרך השואלים צרכיהם מאת המקום לנדור נדרים על תנאי כמ״ש אם יהיה אלהים עמדי וגו׳ (בראשית כ״ח:כ׳) ולזה אמר הנה תשלם נדריך כי ימולא משאלותיך.
תעתיר אליו וישמעך – כי אז תהיה שכינת ה׳ דבוקה בך לשמוע תפלתך, ואתה תשלם תמיד את נדריך שנדרת בעת צרה, כי יפדך מכל צרה, ולא זאת לבד כי לא תצטרך לתפלה כלל, כי.
When a person's devotion to God is so great that his only wish is to cleave to Him, with no expectation of material or bodily benefit, the Divine Presence attends and hearkens to his prayers.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כח) וְֽתִגְזַר⁠־אֹ֭מֶר וְיָ֣קׇם לָ֑ךְ וְעַל⁠־דְּ֝רָכֶ֗יךָ נָ֣גַהּ אֽוֹר׃
You shall decree a thing, and it will be established, and light shall shine upon your ways.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְתִגְזַר מֵימְרָא וִיקוּם לָךְ וְעַל אוֹרְחָתָךְ יַזְהַר נְהוֹרָא.
ותגזר אמר ויקם לך – דרש ר״נ בר רב חסדא מה שלחו לו בני לשכת הגזית לחוני המעגל, ותגזר אמר ויקם לך אתה גזרת מלמטה והקב״ה קיים אמריך מלמעלה, ועל דרכיך נגה אור דור שהיה אפל הארתו בתפלתך, אני אמרתי להשפילן ואתה אמרת לגאותן דידך קיימא דידי לא קיימא, אני אמרתי לשחות עיניהם ברעב ואתה אמרת להושיען דידך קיימא דידי לא קיימא.
דבר אחר: ותגזר אמר ויקם לך – זה יעקב.
ועל דרכיך נגה אור – על שני דרכים, לפי שכתוב אם יהיה אלהים עמדי והנה אנכי עמך וגו׳ ושבתי בשלום ויבא יעקב שלם.
ותקטע אמרא פית׳בת לך, ועלי טריקך יספר אלנור.
ותגזר, ותחליט על דבר ויתקיים בידך ועל דרכיך ינגה האור.
ויקם לך – כמו ויקום לך.
and it will be accomplished for you Heb. ויקם, lit. and it will rise, like וְיָקוּם לָךְ.
ותגזר אומר ויקם לך – שלא תאמר על ידי נדר שנדרת בלבד תבא שאילתך, אבל אם לא תדור, לא תבוא שאילתך. אלא בלא נדר, כמו כן, אם תגזור דבר שתאמר רצוני שיהיה דבר זה, אותה שעה יתקיים לך.
ועל דרכיך נגה אור – הרבה בני אדם נוטלים עיצה ודרך לעצמן, וכסבורין שתאיר להם עצתם, ונכשלים בה, אבל אתה על דרכיך נגה אור – שתצליח את דרכיך.
ויקֵם לך – את משאלותיך ודבריך.
(כח-כט) ותגזר אומר וגו׳ – כי השפילו אחרים ואתה אומר גוה והאל שח עינים יושיע.
ותגזר אומר – להיות כן.
[ויקם לך] – ויקם הדבר לך; ופי׳ השם יקימהו כאשר תגזור.
ועל דרכיך נגה אור. אור שכלי יגה ויאיר בדרכי עיונך:
ותגזר אמר – הוא״ו בגעיא והזי״ן בפתח ובס״א כ״י בקמץ חטוף ויחיד הוא אצל רבים וכ״כ הר״ש בר צמח שהזי״ן בפתח.
גוה – הה״א רפה.
נגה – תזרח כמו מנוגה נגדו (תהלים י״ח:י״ג).
ותגזר אומר – ר״ל כשתחליט בדעתך לעשות דבר מה אז המקום יקיים לך הדבר ההוא.
נגה אור – תזריח אור ההצלחה.
ותגזר אומר – גם מה שתגזר בדרך גזרה, יקם לך, כי כל הטבע תהיה נכנעת תחתיך, וכמו שגזר יהושע על השמש שתדום ואליהו שאמר אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי, ועל דרכיך נגה אור, מה שהיה עד עתה חשך בדרכיך, כי היו ענינים גופנים גשמיים, יהיה עתה אור, כי יהיו ענינים נעלים מחשכת החומר אל אור הנפשות וזהרם:
Nature becomes subject to that person's will.⁠1
1. Malbim adds: Like Joshua at whose command the sun stood still and Elijah who decreed, 'As the Lord lives, the God of Israel before whom I stand, there shall be neither dew nor rain these coming years unless I give the word.' (1Kings 17:1).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כט) כִּֽי⁠־הִ֭שְׁפִּילוּ וַתֹּ֣אמֶר גֵּוָ֑ה וְשַׁ֖ח עֵינַ֣יִם יוֹשִֽׁעַ׃
When they cast you down, you shall say: 'There is lifting up'; for He saves the humble person.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם דָרָא דְאַמְאֵךְ יִתְעַבֵּד גֵיוְתָן וְשַׁוַח בְּסוּרְחָנָא תִּפְרוֹק.
כי השפילו ותאמר גוה – דור שפל הגבהתו בתפלתך, ונמלט בבור כפיך במעשה ידיך הברורים.
תעלם אנהם כאנו אתצ׳עו לך וקלת הד׳א אקתדאר, ואלכ׳פץ׳ אלעינין יגית׳ה.
כי, ודע כי הם כבר נכנעו לך ואמרת שזה גאוה, ושפל עינים יושיע. וסוף הפסוק משוך לפסוק שלאחריו.
ורצה באמרו כי השפילו, דע כי חבריך אשר האשמתם ואמרת עליהם גוה שהם התרברבו עליך, אין הדבר כפי שאמרת אלא נכנעו לך כי השפילו. המורם ממאמר זה הוא לא נכחד קימנו, והוא, שאיוב שאל אותם ואמר מדוע רשעים יחיו, השיבו אליפז ואמר כי הטובה שהוא מטיב להם כדי לרוממם למען יהיו היסורין שיחולו בהם אחרי הטובה יותר קשים ורעים1 ואמר לו האם נדמה לך שזה נעלם מן הבורא כפי שואמרים בעלי הקדמות כי עבים סתר לו, או שמא לא ראית מה שאירע להם אשר קמטו. ואמרו קימנו רוצה לומר קימם2, וכן רחקה מני3 הכוונה מהם, כי העבריים משתמשים כיוצא בזה רבות אם תגאל גאל ואם לא יגאל4, וכמו והדיקות עמים רבים והחרמתי5, וכמו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם6, והיתה מטרת תשובתו סופם הרע כאמרו ויתרם אכלה אש.
1. וכך כתב בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ה פ״ג מהדורתי עמ׳ קעח, אחת הסבות שהקב״ה מאריך לרשעים כדי לחזק עליהם את העונש.
2. לעיל פסוק כ.
3. לעיל פסוק יח.
4. רות ד ד.
5. מיכה ד יג.
6. שם ז יט.
ואראד בקולה כי השפילו, תעלם אן אצחאבך אלד׳י למתהם וקלת ענהם גוה אנהם תעט׳מו עליך אד׳ ליס אלאמר כמא קלת, בל תד׳ללו לך כי השפילו.
ואלמברז מן הד׳ה אלמקאלה הו לא נכחד קימנו, וד׳לך אן איוב סאלהם פקאל מדוע רשעים יחיו, אג׳אבה אליפז וקאל ינעם עליהם נעמה אסתדראג׳ חתי יכון אלאלם אלחאל בהם בעקב אלנעמה אצעב וקע ואשד. וקאל לה אתראך תתוהם אן הד׳א יכ׳פא עלי אלכ׳אלק כמא יקול אלדהריין אן עבים סתר לו, או לעל לם תשאהד מא חל בהם אשר קמטו. וקולה קימנו יריד קימם, וכד׳לך רחקה מני יעני מהם, לאן אלעבראניין יסתעמלון מת׳ל הד׳א כת׳יר אם תגאל גאל ואם לא יגאל, ומת׳ל והדיקות עמים רבים והחרמתי, ומת׳ל יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, פכאן גרצה פי אלגואב בסו עאקבתהם כקולה ויתרם אכלה אש.
כי השפילו ותאמר גוה – ואם רואך דורך שפל תאמר בהבטחה להגביהו ויגבה.
ושח עינים – בצרה הבאה (אליו) בעונו.
יושיע – אותו אלוה בידך ובתפילתך.
If they are humble If you see your generation humble, pledge that it be uplifted, and it will be uplifted.
a humble person [One who is humbled] by the trouble that befalls [him] because of his iniquity,
God will save through your hands and through your prayer.
כי השפילו ותאמר גוה – לא תאמר לעצמך בלבד תוכל להיטיב, אבל לא לאחרים. אלא אפילו אם השפילו אחרים ואתה אומר לפני המקום: הרם אותו, הוא שומע לך.
ושח עינים יושיע – ואת שיהיה שח עינים בצרה הבאה בעוונו, יושיע בעבורך.
ושח עינים יושיע – ואת שיהיה שח עינים יושיע בעבורך.
(כט-ל) כי השפילו – כי הנה אתה תודהא כאשר שפלו הרשעים ותאמר אתה גַוַה כמו גאה. והענין: כי הגאוה השפילה אותם, כענין: לפני שבר גאון (משלי ט״ז:י״ח).
ושח עינים יושיע – המקום.
גם ימלט אי נקי – יש אומרים: שהוא חסר שי״ן, וענינו: איש נקי. וזה רחוק.
לכן פירושו שהמקום יושיע שח עינים שהוא אדם אחד. גם ימלט אי נקי, כמו:⁠ב יושבג האי הזה (ישעיהו כ׳:ו׳), והפך ארץ כי תחטא לי (יחזקאל י״ד:י״ג).
ונמלט בבור כפיךד – ונמלט תהיה בבור כפיך.
א. כן בכ״י פרמא 2395, לונדון 24896. בכ״י אוקספורד 567: ״תורה״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 נוסף כאן: ״שהוא״.
ג. כן בפסוק ובכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395, אוקספורד 567: ״יושבי״.
ד. כן בפסוק ובכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395, אוקספורד 567: ״כפך״.
כי השפילו מתאמר גוב – אחרים כשילקו יכנעו ואתה תאמר גאה וגאון והבורא שח עינים יושיע.
השפילו – בודד הוא בכאן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כח]

גוה – הוא״ו תחת אל״ף.
כי השפילו [ותאמר גוה] – יש אומ׳ בני אדם השפילו ונפלו ממעלתם. ואמרת גוה השפילה אותם.
ושח עינים – הפך רום עינים כי הוא המתגאה. ושח הוא הנבזה בעיניו.
כי השפילו – הרשעים ונפלו לעיניך.
ותאמר גוה – תגזר ותאמר כי גאוה השפילה אותם, כי שח עינים יושיע – האל, וכאשר ימלט האל האי אשר בתוך הים ולא יכסנו בשוא גליו בהיותו נקי, ותאמר לו נמלט אתה בבור כפיך.
ותאמר גוה – רוצה לומר: שתעמוד בגובה ותוקף ולא יגיעך רע.
ושח עינים – שפל עינים.
כי השפילו. וכאשר יקרה שתראה שאחרים זולתך ׳השפילו׳ כוונתם אל החומריות: ותאמר גוה ושח עינים יושיע. ואתה תתפלל בעדם ותאמר, יהי רצון שהאל ית׳ ׳יושיע גוה׳ שהוא הגוף, ׳ויזכור כי בשר המה׳ (תהלים עח לט), ׳ויושיע׳ כמו כן ׳שח עינים׳ המביט לחומריות בלבד בבלי דעת:
גוה – כמו גאה בחלוף אל״ף בוי״ו וענינו גדולה ורוממות כמו היגאה גומא (איוב ח׳:י״א).
ושח – ענין כפיפה והשפלה כמו וישח אדם (ישעיהו ב׳:ט׳).
כי השפילו – אם תראה אנשים אשר הושפלו עד עפר תוכל לומר בהבטחה שיבא להם גדולה ורוממות כי המקום ישלים מאמריך.
ושח – מי שעיניו כפופות בעבור הצרות יושיע המקום בתפלתך.
גוה – מענין גאוה והתנשאות, ויל״פ שהוא פי׳ למ״ש ותגזר אומר ויקם לך, שתגזר על דרכך אשר השפילו ותאמר גוה, שתצוה שיגביהו דרכך ויצליחו, ויקם ה׳ לך ושח עינים יושיע. ובזה על דרכיך נגה אור.
כי השפילו – עד עתה דרכיך השפילו את עצמם, שהיו הולכים בעניני העולם השפל וענינים בשריים ושפלים, ועתה תאמר גוה, תגביה אותם לענין נשגב רוחני שמיימי אלהי, כי תסור את מעטה החומר ותאוותיו והנפש תגביה עוף, כי ע״י שתמעט תאוות הגוף וגאותו ותהיה שח עינים, בל תגביה עיניך אל עניני עוה״ז המדומים, ה׳ שח עינים יושיע בתשועה הרוחנית:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ל) יְמַלֵּ֥ט אִֽי⁠־נָקִ֑י וְ֝נִמְלַ֗ט בְּבֹ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃
He shall deliver one that is not innocent, who shall be delivered through the cleanness of your hands.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יְשֵׁזֵב גְבַר דְלֵיתוֹי זַכַּאי בְּזִכְוָתָךְ וְאִשְׁתֵּזֵב בִּבְרִירוּת יְדָךְ.
ימלט אי נקי ונמלט בבור כפיך – א״ר חנינא אונקיא אחת היתה ביד נח, אם כן למה נמלט בבור כפיך, אתיא כההיא דרבי אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן, אלא שמצא חן.
ויפלת אלברי ויפלת כד׳אך בנקא כפיך.
ימלט, וימלט את הנקי, וכך תמלט בנקיון כפיך. כשם שהוא מושיע שפל עינים וממלט את הנקי כך ימלטך אם תנקה כפיך, וכדלעיל כג-כד. ותיבת אי במקום את. ויתכן כמו שכתב ר״י אבן ג׳נאח שהיא קצור איש. ובכל אופן אינה שלילה ולא שם כדברי אחרים.
ימלט אי נקי – אין נקי, כמו: אי כבוד (שמואל א ד׳:כ״א) אין כבוד גלה כבוד מישראל, וכן: ולרוזנים אי שכר (משלי ל״א:ד׳) – אין שכר, אין נאה להם שכרות. שלשתן חברם מנחם במחלוקת אחת ואע״פ שהן שתי תיבות מפרשין כן: ונמלט את אי נקי בבור כפיך.⁠א
א. ביאור זה מופיע בכ״י אוקספורד 165, ובגיליון בכ״י אוקספורד 34. ביאור אחר מופיע במקומו בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34: ״אי נקי – אין נקי, שהרי תיבות כתובות במקרא נוטריקון, כמו גרש כרמל – כר מלא, והנו״ן משמשת לכאן ולכאן. ונמלט אותו אי נקי בבור כפיך. בגיליון כ״י לוצקי 778 ובדפוסים מופיע ביאור נוסף: ״לשון אחר שמעתי שהיו אומרים מפי ר׳ יעקב שהוא לשון אדם השרוי בצער ובאנקה והיו״ד יתירה בתיבה, כמו: היושבי בשמים (תהלים קכ״ג:א׳). אבל לא שמעתי מפי הרב.⁠״
He shall deliver one who is not innocent Heb. אי נקי, synonymous with אין נקִי, not innocent, like, "Ichabod (איכבוד)" (I Sam. 4:21), meaning, there is no glory (אין כבוד). And so, "neither is drunkenness for rulers (אי שכר)" (Mishlei 31:4), there is no drunkenness (אין שכר). It does not befit them to become intoxicated. Menachem joined the three into one group (Machbereth Menachem p. 22). Although they are two words (?), they explain them thus. And that one who is not innocent will be delivered because of the purity of your hands. So I heard. I heard another version that was being said in the name of Rabbi Jacob: This is an expression of a man who lives in pain and sighing, and the "yud" is superfluous in the word, like, "Who dwells (הישבי) in heaven" (Tehillim 123:1). But I did not hear this from the rabbi's mouth.
ימלט – הקב״ה.
אי נקי – מצרה בתפילתך.
אי נקי – אין נקי.
ונמלט בבור כפיך – בזכותך ימלט.
ונמלט בבור כפיך – בזכותך ימַלט.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כט]

ימלט אי נקי – היה ממלט אדם נקי ואיהו והיית נמלט בבור כפיך.
ימלט אי נקי – איה נקי היה ממלט אך איה נקי, ואתה היית נמלט בבור כפיך.
אי-נקי – יש אומ׳ שהוא חסר שי״ן וטעם איש.
ויש אומ׳ מן איים והוא הנכון.
ימלט אי נקי – יש אומ׳ אי נקי רמז ליושבי האי. והענין מי שיוכל למלט עם רב יוכל להושיע שח עינים ותהיה נמלט בעבור בור כפיך.
אי נקי – ירצה לומר יושבי האי שהוא נקי, כמו וכל הארץ באו מצרימה (בראשית מ״א:נ״ז), ארץ כי תחטא לי (יחזקאל י״ד:י״ג), ורבים כן.
והתרגום אמר: ארום דרא דאיתמריד במימרך יתעביד גויתן ותשוח בעיני ברייתא תפרוק. אמר: כאשר השפילו האנשים עצמם, אתה האל תאמר שיהיה להם גאון וגבה, והשח לעינים תושיענו. ישיזיב גבר דליתוהי זכאי בזכותך ואשתזיבו בברירות ידך. עשה, אי – כמו אין. ואיננו נכון. ואולי רצה לפרש כי ימלט האי כולו ויהיה נקי ונמלט בבור ידי איוב ובזכותו, כי ישוב לאלהים בכל לבו.
ימלט אי נקי – הנקי ימלט בזכותו אי גדול.
כי אמנם ימלט אי נקי - הנה מדרכי טובו של האל ית׳ ברוב חסדיו הוא שיספיק ׳נקי׳ אחד למלט את כל ה׳אי׳, כאמרו (ירמיה ה א) ׳אם יש עושה משפט ומבקש אמונה ואסלח לה׳: ונמלט. כאשר תאמר כאלה בתפילתך ׳ימלט גוה ושח עינים׳: בבור כפיך. בהיות ידיך אמונה להתפלל1:
1. בור מלשון בר וזך הנזכר לעיל כ״פ.
אי נקי – כמו אין נקי וכן אי כבוד (שמואל א ד׳:כ״א).
בבור – מלשון ברור ונקי.
ימלט אי נקי – המקום ימלט מהצרה את מי אשר אין נקי מעון והמלטתו תהיה בעבור נקיית כפיך כי זכותך תגן עליו (העולה מהמענה ההיא אשר ישיב לאיוב לומר מה תתרעם על אשר לא ישיב לך כי הלא בין תצדק בין תרשיע מה לו בזה ולמה א״כ ישיב לך לבל תרשיע אף יצדיק עליו דין המקום באמרו הנה כזאת וכזאת עשית ולאיש כמוך יחשב לרב כי הכל ילמדו ממך אף יתרעם עליו לומר אם אמנם כזאת עשית ותכחש לומר צדקתי כי תאחז בדעת אנשי דור המבול אשר כחשו בהשגחה והלא מגמול ענשם והצלת נח ומהפיכת סדום וחברותיה אשר אחזו בדעת ההיא מהם יוכר ההשגחה ויחוה לו עצתו לשוב אל ה׳ להאמין בהשגחה ולשתוק מן התרעומות ואז ישגא אחריתו).
ימלט. יפליט לחוץ, כמו ואתמלטה בעור שני (למעלה י״ט) שיפלט מה שאינו נקי היינו הפסולת, וע״י בור כפיך שתברר האוכל מן הפסולת יהיה נמלט הפסולת ונפלט לחוץ.
ימלט – בתנאי אם השח עינים ימלט ויפליט מגופו ומרעיוניו את האי נקי, את הדבר הבלתי נקי, שהם התכונות הרעות ושומרי הגוף ופחיתותיו והציורים הרעים, שכולם דברים מגואלים ובלתי נקיים זאת ימלט ויפליט מקרבו, ונמלט, וכ״ז יהיה נמלט ונפלט ממך, ע״י בור כפיך, אם תטהר מעשיך, לא תמצא בקרבך דבר בלתי נקי, בין מדה רעה בין מחשבות לא טהורות ונקיות:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

איוב כב – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום כתובים איוב כב, ילקוט שמעוני איוב כב, רס"ג תפסיר ערבית איוב כב, הערות הרב קאפח על תפסיר רס"ג איוב כב, רס"ג פירוש איוב כב – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה (כל הזכויות שמורות), רס"ג פירוש ערבית איוב כב – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה ובסיוע פרויקט פרידברג (כל הזכויות שמורות), רש"י איוב כב, ר"י קרא איוב כב, מיוחס לרשב"ם איוב כב, אבן עזרא איוב כב, ר"י קמחי הפירוש הארוך איוב כב – מהדורת על⁠־התורה המבוססת על כתב יד בהמ"ל 985 (ברשות ספריית בית המדרש ללימודי יהדות) וטיוטה מעזבונו של פרופ' אפרים תלמג', ר"י קמחי הפירוש הקצר איוב כב – מהדורת על⁠־התורה המבוססת על כתבי יד אוקספורד אופ' 625, פרמא 2958, וטיוטה מעזבונו של פרופ' אפרים תלמג', ר"א מבלגנצי איוב כב, ר"מ קמחי – דקדוק מלות המענה איוב כב – מהדורת פרופ' צבי בסר ופרופ' דב ולפיש (אטלנטה, תשנ"ב) על פי כתב יד רומא 72 וכתבי יד נוספים, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים), ר"מ קמחי איוב כב – מהדורת פרופ' צבי בסר ופרופ' דב ולפיש (אטלנטה, תשנ"ב) על פי כתב יד רומא 72 וכתבי יד נוספים, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים), רמב"ן איוב כב, ר"י אבן כספי איוב כב, רלב"ג ביאור המילות איוב כב, רלב"ג ביאור הפרשה איוב כב, ר"ע ספורנו איוב כב – מהדורת הרב משה קרביץ (בהכנה), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), מנחת שי איוב כב, מצודת ציון איוב כב, מצודת דוד איוב כב, שד"ל איוב כב, מלבי"ם ביאור המילות איוב כב, מלבי"ם ביאור הענין איוב כב

Iyyov 22, Targum Ketuvim Iyyov 22, Yalkut Shimoni Iyyov 22, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Iyyov 22, Rav Kapach Notes on Tafsir Rasag Iyyov 22, R. Saadia Gaon Commentary Iyyov 22, R. Saadia Gaon Commentary Arabic Iyyov 22, Rashi Iyyov 22 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Iyyov 22, Attributed to Rashbam Iyyov 22, Ibn Ezra Iyyov 22, R. Yosef Kimchi Long Commentary Iyyov 22, R. Yosef Kimchi Short Commentary Iyyov 22, R. Eliezer of Beaugency Iyyov 22, R. Moshe Kimchi Lexical Commentary Iyyov 22, R. Moshe Kimchi Iyyov 22, Ramban Iyyov 22, R. Yosef ibn Kaspi Iyyov 22, Ralbag Beur HaMilot Iyyov 22, Ralbag Beur HaParashah Iyyov 22, Sforno Iyyov 22, Minchat Shai Iyyov 22, Metzudat Zion Iyyov 22, Metzudat David Iyyov 22, Shadal Iyyov 22, Malbim Beur HaMilot Iyyov 22, Malbim Beur HaInyan Iyyov 22 – Translated by Jeremy I. Pfeffer, Ktav Publishing House (New Jersey, 2003) (CC BY 3.0)

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×