×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) מַשָּׂ֖א מוֹאָ֑ב כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד עָ֤ר מוֹאָב֙ נִדְמָ֔ה כִּ֗י בְּלֵ֛יל שֻׁדַּ֥ד קִיר⁠־מוֹאָ֖ב נִדְמָֽה׃
The burden of Moab. For on the night that Ar of Moab was laid waste, he was brought to ruin. For on the night that Kir of Moab was laid waste, he was brought to ruin.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יהגהות ר״י קרא על פירוש רש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
מַטַל כָּס דִלְוָט לְאַשְׁקָאָה יַת מוֹאָב אֲרֵי בְּלֵילְיָא אִתְבְּזִיזַת לְחַיַת מוֹאָב וְאִינוּן דְמִיכִין וּבְלֵילְיָא אִתְכְּבֵישׁ כְּרַכָּא דְמוֹאָב וְאִינוּן רְדִימִין.
משא מואב – (בשופטים ברמז מ״ב).
כי בליל שודד ער מואב נדמה – שני לילות שזינו עם אביהן. והלא נתכוונו לשם שמים, אלא ששכרו את בלעם לקלל את ישראל וכתיב לינו פה הלילה. ולפי שעשה מצוה אחת בעולם הזה שקבל למלאכים בלילה וכתיב ומצות אפה ויאכלו כתיב אל תצר את מואב.
קצהֿ נזלת פי מאב כמא אנה פי ליל נהב עאר מן מאב ארדם כד׳אך פי ליל נהבת חיטאנהא ארדמת.
לאחר זה הביא את המשא על אבדן המואבים בגלל גאותם וגאונם לפני ה׳, כדי שהבריות ילמדו מוסר מזה ולא יפרצו הליכותיהם...
אחזור אל הלשונות הנגזרים מלשון ערב ואביא ראיות עליהם. תרגמתי נדמה – נהרס, כמו יורדי דומה (תהלים קט״ו:י״ז) והדומים לו, ששיעורו הרס.
ומה שאמר כי בליל שדד נדמה הוא לשון של זירוז ומרוצה. כי אויב המואבים – שעה שהשיגם כדי לשדדם, הרס בנייניהם ומוטט קירותיהם. אשר לעגלת שלישיה ולוחית ואגלים ובאר אלים [שהוזכרו] – שמות ערים הן ממחוז מואב.
(א-ז) ואתבע ד׳לך בקצה פי הלאך אלמאביין בסבב אקתדארהם לתעט׳מהם בין ידי אללה ליעתבר אלנאס בד׳לך ולא יתעדון אטוארהם פקאל […] אעוד אלי אלאלפאט׳ אלמכ׳רגה מן לגה אלערב באסתשה⁠[אד] עליהא. פס⁠[רת] נדמה ארדם מת׳ל יורדי דומה ואשבאהה אלד׳י תקדירה [אלרד]⁠ם. וקו׳ כי בליל שדד נדמה הו קול תעג׳יל ועדו אן עדו [אלמאביין פי] אלוקת אלד׳י ואפאהם לינהבהם. פי ד׳לך אלוקת הדם אבניתהם [וארדם חיטאנהם. וא]⁠מא עגלה [שלישיה] ולוחית ואגלים ובאר אלים אלתי […] אסמא קרי מן עמל מואב. ואשתקקת נוספת [מן קולה] האף תספה [צדיק עם רשע] פפסרתה אסאפה.
ויחתמל קו׳ לפליטת מ׳ עלי מענאיין אחדהמא אנה עלי אלט׳אהר אנהם יסלט עליהם אלאסבאע שביה במא קאל לנא ענד אלכ׳טא והשלחתי בכם. ואלאכ׳ר עלי טריק אלתמת׳יל יסלט עליהם מלכא קויא נט׳יר מא קאל לנא איצ׳א עלה אריה מס⁠[בכו]. ואמא קו׳ על כן ית⁠[רה] עשה פאנה מתצל אלי קול אלד׳י קבלה והו כי יבש חצ⁠[יר] פאכ׳בר באן ארצ׳הם לא תנבת כמלא פאן אגבתת יסירא אכלה אלעדו כמא כאן קאל לנא איצ׳א וזרעתם לריק זר⁠[עכם].
משא מואב – נתנבא ישעיה שיבא סנחריב על מואב ויגלם,⁠א כמו שנאמר: בשלשב שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב (ישעיהו ט״ז:י״ד).
כי בליל שדידת ער מואב נדמה – מואב כאילו ישן דומם ואין יכול להלחם.
ובליל אחר אשר שודד קיר מואב נדמה – תרגם יונתן: ואינון דמיכין.
ער וקיר – שתי מדינות מואב הן.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34 חסר: ״ויגלם״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778 (וכן בישעיהו ט״ו:ז׳, ט״ז:י״ד), אוקספורד 34, וכן בכמה כ״י של המקרא: ״כשלש״.
The harsh prophecy concerning Moab Yeshayahu prophesied that Sennacherib would come upon Moab and exile them, as it is said: "In three years, like the years of a hireling, shall the glory of Moab be debased" (infra 16:14).
for on the night that Ar of Moab was pillaged, it was as though they were sleeping silently Moab was silent as though they were sleeping silently and were unable to wage war, and on another night when Kir of Moab was pillaged, it was as though they were sleeping silently. Jonathan renders: And they were sleeping. Ar and Kir were two provinces of Moab.
כי בליל שודד – וא׳ע׳פ׳כ׳ נדמה. דרך שודדים בלילות אינן מכלים להכל, כי מחמת יראה הם באים בלילה שלא יראם אדם, ושוללים כדי משאם והולכים להם. ואילו לא השאירו עוללות כי הדמוהו כלה, בעון שלא נעשו כלילה לישר׳ להחביאם כ׳ד׳א׳ סתרי נדחים נודד אל תגלי {ישעיהו ט״ז:ג׳}.
נדמה – נחשב כמת.
ודוגמת מקרא זה בעובדיה אם גנבים באו לך וגו׳ (עבדיה א׳:ה׳). (כ״י וטיקן 94 עם החתימה ״ר׳ יוסי״ וכ״י אוקספורד אופ׳ 34, כ״י וינה 23 עם החתימה ״יוסף״)⁠1
1. השוו פירוש ר״י קרא.
משא מואב כי בליל שודד ער מואב נדמהער שם מקום הואא משל מואב. כשם שאתה אומר: {אכלה ער מואב וגו׳} אוי לך מואב אבדת (במדבר כ״א:כ״ח-כ״ט).
כי בליל שודד קיר מואב – גם קיר מואבב שם מקום משל מואב. וכשאתה קורא כי בליל שודד ער מואב נדמה, אינך יודע מה הוא. צא ולמד אותו ממקום אחר שהוא אומר בחזוןג עובדיה: אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה (עבדיה א׳:ה׳). למדנו שאין אדם נדמה לא מפני גנב ולא מפני שודדי לילה שכיון שירא מעשות יומם וישדוד לילה אינו בא לחפש במטמוניות אלא נוטל הנמצא והולך לו ואת כל העודף מניח ובורח הא למדת שאין אדם נדמה מפני שודדי לילה וכאן במואב שודד ער שהוא של מואב נדמה כאילו מפני שודדי יום שמחפשים כל הבית כי בליל שודד קיר שהוא של מואב נדמה כאילו יבאו אליו שודדי יום ועד עכשיו לא הגעתה לסוף דבר מה שנתתה להיפרע ממואב בלשון הזה מה שלא תמצא בכל הגוים שנתנבאו עליהם נביאי ישראל לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס (ירמיהו א׳:י׳). צא ולמד מה שהוא אומר בסוף העניין הביאי עצה עשי פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים (ישעיהו ט״ז:ג׳) כשהיו פליטי ישראל הפליטים מחרב בורחים אליכם וכשהיו בורחים אצליכם ביום היה לכם לעשות צל שלכם ביום ולהסתירם כצל של לילה שאין כל בריה מכיר בו ולא דיי שלא הטמנתם אותם אלא בבורחם אצליכם הייתם מגלין אותם לכן הנני אליכם גם אני וגליתי מצפוניכם בלילה כאילו ביום שלא יהא דבר נעלם מן האויב הבא לשדוד את מואב, אלא בליל שודד ער מואב נדמה בפני שודדי לילה בליל שודד קיר – שהוא של מואב נדמה בפני שודדי לילה כאדם שנדמה בפני שודדי יום שכל אדם הבא לשדוד ביום הוא חופש את הכל.
נדמה – פתרונו: נשחת, כמו: הדמין תתעבדון (דניאל ב׳:ה׳).
ומדרש חכמינו: כי בליל שודד קיר מואב נדמה – מידה כנגד מידה בשכר שלנו שלוחי מואב אצל בלעם שתי לילות כדי לקלל את ישראל יפרע מהםד בלילה.
א. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״הוא״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778, פריס 163 חסר: ״מואב״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״בנבואת״.
ד. בכ״י לוצקי 778 נכפלה בטעות מלת: ״מהם״.
משאבליל – סמוך והטעם בליל כך מהשבוע.
שודד ער מואב – והנה הוא חסר בי״ת במואב.
נדמה – נכרת כמו ודמיתי אמך (הושע ד׳:ה׳).
קיר מואב – מדינה כמו וארם מקיר (עמוס ט׳:ז׳).
בליל In the night of.⁠1 ליל is in the construct state. It is an elliptical expression for in the night of such and such a day of the week.⁠2
מואב In Moab.⁠3 במואב═מואב; the preposition ב is omitted.⁠4
נדמה Was destroyed.⁠5 Comp. ודמיתי and I shall destroy6 (Hos. 4:5).
Kir. Name of a province of Moab; comp. Am. 9:7
1. A. V., In the night.
2. An ellipsis, as supposed here by Ibn Ezra would be very unnatural; the qualified word may easily be omitted, but not the qualifying; we omit, e.g the house, but not the qualifying genitive. If לֵיל could only be the construct state, the whole sentence, שדד ער מואב, should be taken as the genitive; comp. Gen. 1:1, Hos. 1:1. See Ibn Ezra on Is. 21:11, and Moznaim, On the elliptical phrases in the Bible.
3. A. V., Of Moab.
4. Ar and Kir being proper nouns, cannot govern a genitive; ער מואב and קיר מואב are therefore explained by Ibn Ezra to be identical with ער במואב and קיר במואב.
5. A. V., Brought to silence.
6. On Hos. 4:5, Ibn Ezra remarks that דמה followed by אל signifies to be similar, without אל to destroy.
כי בליל – כי כאילו בליל,
שדד ער מואב נדמה – ונשתתק. וכן הוא אומר אם גנבים באו לך שדדי לילה איך נדמית.
קיר מואב – חומות עיירותיו.
משא מואב – נבואה זו על פורענות מואב. ואמר הנביא כי בלילה יבא להם השודד, בעודם ישנים, שלא יהיו נשמרים ממנו.
ואמר: בליל – בדרך הסמיכות, אולי יחסר הנסמך, רצה לומר בליל פלוני. או בא סמוך במקום מוכרת, כמו: אל חזקיהו בחיל כבד (מלכים ב י״ח:י״ז).
ופירוש נדמה – נכרת, ושדד ונדמה מלות שונות והענין אחד.
ואמר: שדד ונדמה ועלה – עבר במקום עתיד כדרך הנבואות.
ער מואב – הוא עיר מואב ששמה ער, ונסמכה אל מואב אולי היתה עיר אחרת ששמה כך. ותרגומה: לחית. ואולי ער היא ערוער, כי היא למואב, וכן תרגם ירושלמי: מערוער אשר על שפת נחל ארנון (דברים ב׳:ל״ו) – מלחית די על כיף נחלא דארנונא.
ויש מפרשים: ער – כמו: עיר.
ויונתן תרגם: נדמה – ואנון דמיכין, פירושו בענין דממה, כי כשהאדם ישן הוא דומם.
וקיר – הוא עיר למואב ששמה קיר, וכן כתוב: וארם מקיר (עמוס ט׳:ז׳), וגלו עם ארם קירה (עמוס א׳:ה׳), וזה היה למואב לפיכך אמר קיר מואב.
ויונתן תרגם: כרכא דמואב.
משא מואב – גם זו על נפילתם ביד סנחריב.
בליל – אינו סמוך.
נדמה – לכל הנופלים.
משא מואב וגומר עד לכן ייליל מואב למואב כולו וגומר. הנבואה הזאת ניבא הנביא על חרבן מואב שנחרבה על ידי סנחריב, ולפי שהיתה חרבנה פתע פתאום, לכן אמר כי בליל שודד ער מואב נדמה, וער וקיר היו שני ערים גדולות במואב, ולפי ששניהם שודדו ונחרבו בפתע, אמר שמואב בליל שודד על דרך מה שאמר (יונה ד, י) שבין לילה אבד והמפרשים כתבו ששניהם שודדו בלילה אחד כפי פשט הכתוב, ולפי שהיו שני הערים האלה גדולות ובצורות. והיה מואב כולו נשען עליהן, לכן אמר כי בליל שודד ער מואב נדמה רוצה לומר באותה לילה או באותה שעה ששודד, נדמה מואב רוצה לומר נכרת וימות לבו בקרבו ויהי לאבן, וכן בליל שודד קיר מואב נדמה כי בלילה ששודד העיר ששמה קיר, באותה שעה או באותה לילה מואב נדמה ונכרת, והרב רבי אברהם אבן עזרא פירש שליל הוא סמוך, והטעם בליל כך מהשבוע ואינו נכון. וזכר הנביא שהיתה כל כך יגון מואב ואנקתו על אבדת שני הערים הגדולות האלה.
שדד – ענין עושק ואבדון.
נדמה – ענין שתיקה כמו וידם אהרן (ויקרא י׳:ג׳) ויאמר כן על האבדון והכריתה על כי הוא מושתק מעתה ולא נשמע קולו וכן אוי לי כי נדמתי (ישעיהו ו׳:ה׳).
משא מואב – נבואה זו על מואב אשר בליל בעת השינה בא השודד ושדד את העיר ער העומדת במואב ונכרת עמה.
קיר מואב – העיר קיר העומדת במואב גם היא נשדדה בליל ונכרת עמה.
(הקדמה)
פרקים ט״ו-ט״ז – יעוד רע למואבים אשר לא חמלו על ישראל (אולי ראובן וגד) ולא נתנו להם מחסה ומסתור בברחם מאויביהם (אנשי אשור אשר הגלו אותם).
(א) כי בליל שדד ער – נראה לי כי בליל סמוך במקום מופלג כדעת רד״ק, גם נראה להפריד ער ממואב וכן קיר ממואב, נגד הנגינות וכן דעת הכורם.
מואב נדמה – כלומר כל האומה עומדת בצרה גדולה, כי בלילה שודדה ער שהיתה עיר גדולה למואב ואמר שֻׁדַּד בלשון זכר, אף על פי ששמות הערים הם בלשון נקבה, כמו הנה דמשק מוסר מעיר (למטה י״ז:א׳). או (כדברי תלמידי מוהר״ר אברהם לאטיש) הוא פועל סתמי כמו אשר עֻבד בך {ישעיהו י״ד:ג׳}.
ורש״י ודון יצחק {אברבנאל} ורוזנמילר פירשו לפי הטעמים: בלילה ששודדה ער מואב, נדמה מואב.
וגיזניוס פירש: בלילה ששודדה ער מואב, נדמתה ער מואב ונכרתה.
ער – מצאנוה סמוכה למואב (אכלה ער מואב, במדבר כ״א:כ״ח) ומצאנוה גם כן בלי מלת מואב, כגון אשר נטה לשבת ער (שם ט״ו), נתתי את ער ירושה (דברים ב׳:ט׳), והיא העיר הגדולה למואב, והיונים היו קוראים אותה Areopolis כלומר עיר עָר, ואבו אלפֵֿידה (Abulfeda) קורא לה מַאב, גם אַלְרַבַה, והאיש Seetzen אשר הלך שמה בשנת תקס״ו מצא שם חרבות של עיר והיכל.
קיר – הוא מקום מבצר רחוק שלש שעות מֵעָר, ותרגם יונתן: כרכא דמואב, וכן נקראה בספר החשמונאים (ב י״ב:י״ז) Karaca, ובספרי היונים קוראים לה Characmoba, והיא נקראת עוד היום אלכרך (Krak או Karrak), ומצאו שם Seetzen והאשכנזי Burckhardt מבצר ששומרים לתוכו תבואות הסביבות ההנה (כל זה מגיזניוס).
בליל – בלא ה״א מורה ליל המצויין, (לקמן כא יא) וכבר בארתי למעלה (א׳ כו) שעיר פרזי, וקריה מוקפת חומה בכל מקום, וכן ער מואב היה פרזי, וקיר מואב היה מוקף.
משא מואב – במשא הזה נושא משל ומליצה על מפלת מואב, ועל רפיון ידי גבוריה, כאילו אחר ששדדו ממנה שתי ערים גדולות ער וקיר העומדות בגבול מואב לא הרגישו עדיין, ואחר שכבשו מהם גם נבו ומידבא העומדות באמצע המדינה, אז הרגישו והתרגשו, אבל לא למלחמה רק לבכות, כנשים החלשות אשר לא יעצרו כח להלחם, רק אחר שכבר כבש מהם האויב חלק גדול במדינה והחריב חשבון ואלעלה צבי תפארת מואב, אז התעוררו גבוריו למלחמה, אבל אך לחנם, כי כבר הנחת גבורתם כי בליל – בליל אשר שדד ער – עיר פרזי ממדינת מואב שעמדה אצל הספר מואב נדמה – שתק לא התפעל מזה מאומה גם בליל אשר שדד קיר – עיר בצורה ומוקפת חומה אשר בגבול מואב, גם עליה לא שת לבו, רק נדמה, אח״כ
על כפיות הטובה של מואב ועל הרעה שעשו לישראל1, נתנבא כאן ישעיהו שיבוא סנחריב על מואב ויגלה אותם, באומרו2, מַשָּׂא – משל הנבואי3 הזה הוא על4 פורענות5 מוֹאָב כִּי – אשר6 בְּלֵיל – בלילה, בעת השינה7 בעודם ישנים ולא היו נשמרים ממנו8, בא השודד ואז9 שֻׁדַּד – נשדדה העיר10 עָר11 העומדת12 בְּמוֹאָב, נִדְמָה – ונכרת עַמָה13; כִּי בְּלֵיל – ובלילה אחר14 בעת השינה בא השודד ואז15 שֻׁדַּד – נשדדה העיר16 קִיר העומדת17 בְּמוֹאָב, נִדְמָה – ונכרת עַמָה18:
1. ראה ביאור בפס׳ ז.
2. רש״י.
3. ראה אבן עזרא לעיל (יד, כח). ובמשא הזה נושא משל ומליצה על מפלת מואב ועל רפיון ידי גבוריה, כאילו אחר ששדדו ממנה שתי ערים גדולות את ער ואת קיר העומדות בגבול מואב לא הרגישו עדיין, ואחר שכבשו מהם גם את נבו ואת מידבא העומדות באמצע המדינה אז הרגישו והתרגשו, אבל לא למלחמה רק לבכות, כנשים החלשות אשר לא יעצרו כח להלחם, ורק אחרי שכבר כבש מהם האויב חלק גדול במדינה והחריב את חשבון ואלעלה שהיו צבי תפארת מואב, אז התעוררו גבוריו למלחמה, אולם היה זה לשווא (מלבי״ם).
4. מצודת דוד.
5. רש״י.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. רד״ק.
9. מצודת דוד.
10. מצודת דוד.
11. היא עיר פרוזה ממדינת מואב שעמדה אצל הגבול (מלבי״ם). ואולי ער היא ערוער כי היא שייכת למואב (רד״ק).
12. מצודת דוד.
13. אבן עזרא, רד״ק, מצודת דוד. והוא ענין שתיקה כמו ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״ (ויקרא י, ג) וְיֹאמַר כן על האבדון והכריתה על כי הוא מושתק מעתה ולא נשמע קולו, וכן (לעיל ו, ה) ״אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי״ (מצודת ציון). ורש״י ביאר נדמה מואב כאילו ישן ואין יכול להלחם.
14. רש״י.
15. מצודת דוד.
16. מצודת דוד.
17. מצודת דוד.
18. אבן עזרא, רד״ק, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יהגהות ר״י קרא על פירוש רש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ב) עָלָ֨ה הַבַּ֧יִת וְדִיבֹ֛ן הַבָּמ֖וֹת לְבֶ֑כִי עַל⁠־נְב֞וֹ וְעַ֤ל מֵֽידְבָא֙ מוֹאָ֣ב יְיֵלִ֔יל בְּכׇל⁠־רֹאשָׁ֣יו קׇרְחָ֔ה כׇּל⁠־זָקָ֖ן גְּרוּעָֽה׃
He has gone up to Baith, and to Dibon, to the high places, to weep. Upon Nebo and upon Medeba, Moab howls. On all their heads is baldness; every beard is shaven.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

סְלִיקוּ לְבָתַּיָא דְדִיבוֹן לְבָמָתָא לְמִבְכֵּי עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאֲבָאֵי מְיַלְלִין בְּכָל רֵישֵׁיהוֹן מְרָטָה וּבְכָל דְקַן גִלוּחַ.
וקד צעד מאב עלי ביותה ועלי ביעה וכד׳לך אל דיבון ליבכו ועלי נבו ומידבא יולולון ופי רווסהם אלנתף ופי לחאהם אלחד׳וף.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

עלה מואב הבית ואנשי דיבון עלו הבמות לבכי – אילו בוכים בבית ואילו בוכים בראשי במותיהם.
They went up to the temple, and Dibon Moab went up to the temple, and the people of Dibon to the high places.
to weep These would weep in the temple, and these would weep atop their high places.
עלה הבית ודיבון – יכנס האויב לתוך עריו להכות במסתרים.
הבית – כמו: מבית ומחוץ.
עלה – הטעם עלה יושב הבית – שם מדינה.
הבמות – לע״ז.
בכל ראשיו – של מואב.
כל זקן גדועה – שם כמו וחבולתו חוב (יחזקאל י״ח:ז׳).
ובי״ת בראשיו ימשך אחר עמו כמ״ם מאל אביך (בראשית מ״ט:כ״ה).
הבית The inhabitant of Bayith.⁠1 יושב הבית═הבית;
Bayith is a place in Moab.⁠2
To the high places. In order to worship the idols.
Their heads. The heads of the Moabites.
גרועה A cutting. It is a noun, (not a participle); comp. חבלתו חוב his pledge for the debt3 (Ez. 18:7).
The preposition ב on before כל ראשיו governs also .⁠4כל זקן Comp. Gen. 49:25.⁠5
1. A. V., To Bajith.
2. Ibn Ezra does not take the high places as in apposition to Bajith and Dibon, because Dibon is mentioned as the name of a town which the Gadites had built (Numb. 32:34), while במה a high place, is only a sanctuary for worship and sacrifice.
3. גרועה can be participle passive fem. Kal of גדע to cut, or a noun like גבורה victory. (Ex. 32:18); the former is rejected, probably because וקן is masculine. It is, however, not clear why reference is made to Ez. 18:7; if it were only to prove the existence of a form פְּעוּלָה for nouns, better examples could be given, and even from the book of Isaiah itself; עזובה (6:12) is declared by Ibn Ezra to be a noun; and ובחברתו And with his stripes (53:5) is certainly nearer and more similar to גְּדוּעָה than is חֲבֹלָתוֹ. The quotation is perhaps intended to be an example for the omission of the preposition ב before כל וקן. This ellipsis is explained by Ibn Ezra in two ways; by assuming that the preposition is sometimes omitted, e.g. חבלתו בחוב═חבלתו חוב, or by extending the force of the preposition before בל ראשיו, and referring it also to כל זקן.
4. The passage is to be rendered, according to Ibn Ezra, And on every beard is cutting.
5. The words referred to are מאל אביך ויעזרך ואת שדי, which are equal to מאל אביך ויעזרך ומאת שדי By the Lord of thy father, who shall help thee, and by the Almighty.
עלה – מואב על הבתים החריבים הגבוהים ואנשי דיבון – על במותיהם הנשמות. דימיון וירדתי על ההרים ואבכה על בתולי, על ההרים אשא בכי ונהי, וכן בירמיהו על כל גגות מואב ובחרבותיה מספד.
על נבו ועל מידבא – שחרבו.
קרחה – מרוב צער. כעניין לא יקרחו קרחה בראשם.
עלה הבית ודיבון – עלה מואב אל הבית, והוא בית עבודה זרה, ודיבון הוא שם המשגב שהיה שם בית העבודה זרה.
הבמות – וכן היו שם במות לבד בית עבודה זרה. וכאשר יבאו האויבים עליהם פתאום, יעלו עליהם לבכי – לבכות שם לפני עבודה זרה שלהם, ולספוד ולקרוע בגדיהם, כדי שירחם עליהם כמוש אלהיהם לפי דעתם.
על נבו ועל מידבא ייליל – שכבשו אותם האויבים, ויקרחו ראשיהם עליהם ויגרעו זקניהם, ואמר לשון גרועה על הזקן ולשון קרחה על הראש, כי כן המנהג לתלוש שער הראש על צער הגדול, ועל אבל לגרוע הזקן, כלומר לגלח הזקן. כי הזקן המגודל הוא תפארת הפנים ומפני האבל יסירו התפארת, וכן אמר: מגלחי זקן וקרועי בגדים (ירמיהו מ״א:ה׳), ולא אמר הנה מגלחת, ואמר גרועה לגנאי.
בכל ראשיו קרחה – זה לבדו בא בחולם הרי״ש, בלשון רבים.
שעלה הבית, רוצה לומר בית עבודה זרה שלו, ואל דיבון שהוא היה מקום גבוה באותו בית, ששם היו הבמות, וספר שעלה שם לבכות על נבו ועל מידבא שהם ערים למואב שהחריבם סנחריב, אחרי לוקחו ער וקיר, וייליל מואב עליהם ויקרחו בני מואב ראשיהם וימרטו זקנם, והוא אומרו בכל ראשיו קרחה וכל זקן גרועה, רוצה לומר חסרה מהשער על ידי מריטה, כי זה היה להם גרעון גדול, לפי שהיה אצלם הדרת פנים הזקן, ואפשר לפרש שהנביא רצה להאשים את מואב שלא היו גבורי חיל, על שלא התחזקו להלחם למלט את נפשם ואת ארצם, והוא אומרו כי בליל שודד ער מואב נדמה, כלומר נשתתק שלא נשאר בו כח, ולא יצאו להלחם עם אויביהם על חומות עריהם, אבל כל אחד מהם עלה הבית, רוצה לומר שהיה עולה לביתו להטמן שם ולבכות, וכן היו עולים לדיבון שהוא מקום הבמות לבכות על נבו ועל מידבא ולקרוע ראשם וזקנם לא להלחם, והוא על דרך מה שנאמר במשא גיא חזיון (ישעיה כא, יז) כי עלית כולך לגגות כמו שאפרש שמה בעזר הצור.
וזכר שהיה עושה מואב כאשה מתאבלת על מת.
עלה הבית ודיבון – במ״ג בגליון כתוב בספר מוגה ודיבן כתוב עד כאן לשונו וכן מצאתי במקצת ספרים כ״י שנגררה הוא״ו.
מואב ייליל – בכל ספרי הדפוס וכ״י יו״ד ראשונה בשוא ושניה בצירי וכן חברו שבסמוך וכתב המכלול בדף קכ״ו שזהו דעת ב״א וכן כי יילילו על משכבותם (הושע ז׳) ומשבר רוח יילילו (ישעיהו ס״ה) וקשה לי כי בחילופים נראה שזהו דעת ב״נ אבל לב״א הראשונה בצירי והשניה נחה וכן כתב המכלול שם בשם רבי יהודה בפסוק לכן ייליל מואב שבסמוך בסימן ט״ז נחה היו״ד השניה וצירי הראשונה.
כל זקן גרועה – כן כתיב כל בלא וא״ו ויונתן שתירגם ובכל אפשר שהוא לתקון הלשון וכמ״ש בירמיה מ״ח וכל זקן גרעה ובכמה ספרי הדפוס כתוב כאן גדועה בדל״ת בפסוק ובפירוש רד״ק וכן הוא בפירוש רד״ק כ״י אך בכמה ספרים כ״י מדוייקים וגם בדפוס ישן כתוב גרועה ברי״ש וכ״כ החכם אברבנאל שזה היה להם גרעון גדול שהדרת פנים זקן. וגם אותו דירמיה כתוב ברי״ש בכל הספרים וכן במסורת ב׳ חד מלא וחד חסר ובספרים מדוייקים דישעיה מלא ודירמיה חסר ואי בעית אימא מילתא דשויא לתרוייהו דהמסורת איכא חלופי טובא בין פסוקי ישעיה לירמיה וחד מינייהו ישעיה כל זקן ירמיה וכל זקן ואילו גרועה לא קא חשיב שמע מינה דכי הדדי נינהו וליכא לאפלוגי בינייהו.
קרחה – ענין מריטת השער.
גרועה – מלשון גרעון וחסרון.
עלה הבית – מואב עלה לבית העבודת כוכבים ואנשי דיבון עלו על הבמות לבכות שמה בחושבם שהעבודת כוכבים תרחם עליהם ותצילם.
על נבו – על חורבן נבו ומידבא ייליל מואב.
קרחה – כי ימרטו שערות ראשם וישאר קרח.
גדועה – תלש השערות ונחסר מהם.
הבית – אל הבית מקום העבודה (רש״י רד״ק וגיזניוס).
ודיבון הבמות – גם עולים לדיבון אשר שם הבמות, כן נראה לי. דיבון ניתנה לבני גד (במדבר ל״ב:ל״ד) וכן (שם ל״ג:מ״ה) נקראה דיבון גד, וביהושע (י״ג:י״ז) ניתנה לראובן, אמנם בני מואב לקחוה מישראל בזמן מן הזמנים, גם כי לא פורש מתי היה הדבר, והיא נקראת גם כן דימון, ויירונימוס מעיד כי בימיו היתה נקראת דיבון ודימון, ועתה היא חרבה ונקראת Dibon.
נבו – היה מקום עבודת האליל נבו, ובמידבא מצא Seetzen שני עמודים וחרבות היכל.
גרועה – ברי״ש כמו בירמיה מ״ח:ל״ז (מנחת שי על פי המסרה), והוא על דרך לשון ארמית וסורית, שאומרים ״גרע״ להוראת פועל ״גלח״. התגלחת היתה לקדמונים סימן אבלות ואוננות, כטעם ״קָרְחִי וָגֹזִי״ על בני תענוגיך (מיכה א׳:ט״ז), וכן אצל היונים והרומיים, כנראה באיליאדי כ״ג:מ״ו-מ״ז, ובאודיסיאה ד׳ קצ״ז-קצ״ח, ובשאר קדמונים.
עלה – מואב הבית – על הבתים,
ודיבון – עיר במואב (עלה) על הבמות בגובה, אבל לא למלחמה רק לבכי על נבו ועל מידבא – שנכבשו בתוך כך וזאת העיר לבבם לבכות עד שכל מואב ייליל – כי הרגישו בצרתם, ותחת שראוי לגבורי חיל לאמץ לבב המדינה, עלו הם לבכות כמתיאש, ולא לבד שבכו בצנעה, אבל גם בכל ראשיו קרחה – כמתאבל על שבר שאין לו רפואה כלל וגם כל זקן גרועה הגם שהזקן היה נכבד אצלם יותר ולא מרטו שערותיו אם לא נגע היאוש במעמקי לבבם.
ובראותם הכליה בשני המקומות לגמרי1 עָלָה מואב2 הַבַּיִת – לבית עבודת הכוכבים3 לבכות4, וְאנשי5 דִיבֹן6 עלו על7 הַבָּמוֹת8 לְבֶכִי – לבכות ולקרוע בגדיהם שמה בחושבם שעבודת הכוכבים תרחם עליהם ותצילם9; עַל חורבן10 נְבוֹ וְעַל חורבן11 מֵידְבָא אותן כבשו האויבים12 מוֹאָב יְיֵלִיל – מיללת13, בְּכָל רֹאשָׁיו של אנשי מואב14 קָרְחָה, כי מרוב צער15 ימרטו שערות ראשם וישאר קרח16, ומרוב יאושם אף17 כָּל זָקָן גְּרוּעָה – נהיה תלוש שער18:
1. אלשיך.
2. מצודת דוד.
3. רד״ק, מצודת דוד.
4. רש״י.
5. מצודת דוד.
6. דיבון הוא שם מבצר שהיה שם בית עבודה זרה (רד״ק). ומלבי״ם ביאר שהיא עיר במואב.
7. רש״י, מצודת דוד.
8. שהיו שם מלבד בית העכו״ם גם במות (רד״ק).
9. רד״ק, מצודת דוד. אלו בוכים בבית ואלו בוכים בראשי במותיהם (רש״י).
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
12. רד״ק.
13. תרגום יונתן.
14. אבן עזרא.
15. ר״א מבלגנצי.
16. מצודת דוד.
17. מלבי״ם ביאר שהגם שהזקן היה נכבד אצלם יותר ולא מרטו שערותיו, כאן מרוב יאוש במעמקי לבבם הם עשו זאת.
18. מצודת דוד. ואמר לשון גדועה על הזקן ולשון קרחה על הראש כי כן המנהג לתלוש שער הראש על צער הגדול ועל אבל לגדוע הזקן, כלומר לגלח הזקן, כי הזקן המגודל הוא תפארת הפנים ומפני האבל יסירו התפארת (רד״ק).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ג) בְּחוּצֹתָ֖יו חָ֣גְרוּ שָׂ֑ק עַ֣ל גַּגּוֹתֶ֧יהָ וּבִרְחֹבֹתֶ֛יהָ כֻּלֹּ֥ה יְיֵלִ֖יל יֹרֵ֥ד בַּבֶּֽכִי׃
On their streets they gird themselves with sackcloth; on their housetops, and in their broad places, every one howls, weeping profusely.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בְּשׁוֹקֵיהוֹן יִסְרוּן סַקִין עַל אִיגָרֵיהוֹן וּבִרְחוֹבֵיהוֹן כּוּלְהוֹן מְיַלְלִין מְצַוְחִין וּבָכָן.
ופי אסואקהם תאזרו באלמסח ועלי סטוחהם ורחאבהם כלה יולול מנחדר בבכא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כלה ייליל ירד בבכי – במלה ׳ייליל׳ הוכפלה יו״ד העתיד, שכן הנח שבין היו״ד השנייה והלמ״ד הוא פה״פ.⁠1
1. לדעת אבן בלעם, כמו לדעתם של חיוג׳ בערך ׳ילל׳ באותיות הנח, ושל ריב״ג באללמע עמ׳ 60, 270 ובעיקר עמ׳ 282 (רקמה, עמ׳ עז, רפה ובעיקר עמ׳ רצז), יש במלה הזאת, ובמלים דומות לה (עיין שם) כאילו שלש יו״דין: שתיים נראות, והשלישית ׳נחה׳ ולא נראית. לדעת חיוג׳ (כך מפרשו ריב״ג שם), היו״ד הראשונה לעתיד, והשתיים הבאות אחר כך (היו״ד השנייה הכתובה, והיו״ד הבלתי נראית שלאחריה) – פה״פ, כפול, ואילו לדעת ריב״ג, וכך גם אבן בלעם לפסוקנו, שתי היו״דין הקיימות במלה הן לעתיד, והנח שאינו נראה הוא מייצג פה״פ.
יורד בבכי – גונח ונוהם בבכי, וכן וירדתי על ההרים (שופטים י״א:ל״ז), וכן זכור עניי ומרודי (איכה ג׳:י״ט).
sighing Heb. יֹרֵד, sighing and roaring with weeping. Comp. "And I will cry, (וְיָרַדְתִּי) on the mountains" (Shofetim 11:37), and "Remember my affliction and my cry (וּמְרוּדִי)" (Lam. 3:19).
בחוצותיו – בחוצות מואב.
על גגותיה – רמז למדינה.
ייליל – כמו ייטיב (איוב כ״ב:כ״א), והנה העתיד בבנין הפעיל נע, והם זרות.
In their streets. In the streets of the Moabites.⁠12
גגותיה Her roofs. The roofs of the country.
ייליל Shall howl. Comp. ייטיב he will do good3 (Job 24:31); in both cases the sounding of the radical is an anomaly.
1. The masculine suffix is referred to the inhabitants, the feminine to the country; in the former case יושב inhabitant or עם people, in the latter ארץ (f.) land is supplied.
2. The masculine suffix is referred to the inhabitants, the feminine to the country; in the former case יושב inhabitant or עם people, in the latter ארץ (f.) land is supplied.
3. The regular future Hiphil of יטב is יִיִטִיב, that of ילל is יִיִלִיל.
ירד בבכי – כמו וירדתי על ההרים ואבכה, אריד בשיחי. ירד בלעז דֵשְטְרֵיְינְט.
בחצותיו – בשוקים וברחובות, ועל הגגות, כלומר בגלוי יחגרו שק ויילילו ויבכו. וכשמדבר בלשון יחיד הוא על הכלל, ובלשון רבים הוא על הפרט.
ופירוש יורד בבכי – כאילו כל גופו יורד ונתך בבכי, והוא דרך הפלגה מרוב הבכי.
ויונתן תרגם: יורד – מצווחין, מענין אריד בשיחי (תהלים נ״ה:ג׳) ואף על פי שאינו משרשו.
ירד – מהבית והבמות שעלה.
כי הם בחוצותיו חגרו שק ועל גגותיה שהיא הבית אשר זכר למעלה, וברחובותיה כולו ייליל יורד בבכי, כי לא עצרו כח להלחם כי אם לצעוק ולבכות.
על גגתיה – ס״א גגותיה מלא וא״ו.
יורד – ענין נהימה וגניחה כמו אריד בשיחי (תהלים נ״ה:ג׳).
בחוצותיו – בפרסום חגרו שקים לאבל וצער כלה ייליל בכל מקום מהמקומות האלה ישמע קול יללה ונהימה בבכי.
בחוצתיו וברחובתיה – חוץ הוא אחורי הבתים ורחוב מקום השוק סרטיא ופלטיא, מקום רחב ששם הרבים מתאספים, צאננו מאליפות וכו׳ בחוצותינו, אין פרץ וכו׳ ברחובותינו (תהלות קמד), הצאן נמצאים בהחוצות, והצוחה דרכה ברחובות, להכרית עולל מחוץ בחורים מרחובות (ירמיהו ט׳ כ׳), כי העולל לא ימצא ברחוב רק הבחורים. וכן תראה עוד (שם ה׳ ה׳ משלי ז׳ יב, ה׳ טז, עמום ה׳ טז).
הבמות – שם גובה, במתי ארץ ירד, הוא בינוני מהקל מנחי פ״י, וא״א לחברו עם אריד בשיחי, שהוא הפעיל מנע״ו. ולדעתי, חבירו הוא וירדתי על ההרים (שופטים יא), וענינו השפלה ודכאון מרוב הצער, ומשתתף בזה, עם רוד ועם ירד, ודע כי העיר והמדינה תדבר עליה המליצה בלשון זכר ונקבה יחיד ורבים גם יחד, כנודע לבעלי הלשון.
בחוצותיו – ולא תאמר שהיה האבל בחדרי משכיתם, כי גם בחוצותיו ששם אנשים עוברים ושבים חגרו שק וגם על גגותיה – שהם גלוים יותר על ידי שהם בגובה, ואף גם ברחבתיה שהרחוב הוא מקום השוק שרבים מתאספים שם תמיד בתמידות כי הם המיוחדים לרבת עם, גם שם כלו ייליל ולא נשמרו כלל להסתיר אבלם והיתה היללה גדולה כ״כ עד שכ״א יורד ונשבר מרוב הבכי, ובכל זאת לא נבער בקרבם רשף קנאה כלל לצאת למלחמה.
בְּחוּצֹתָיו של מואב1 בשווקים וברחובות2 חָגְרוּ – יחגרו3 שָׂק לאבל וצער4, עַל גַּגּוֹתֶיהָ וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה – בכל מקום מהמקומות האלה5 יְיֵלִיל – קול יללה6 יֹרֵד – וגניחה ונהימה7 בַּבֶּכִי:
1. אבן עזרא.
2. רד״ק.
3. רד״ק.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד. כלומר בגלוי יחגרו שק ויילילו ויבכו (רד״ק). מלבי״ם מבאר שחוץ הוא אחורי הבתים, ורחוב הוא מקום השוק, היינו מקום רחב ששם הרבים מתאספים, גם שם כולם יילילו ולא נשמרו כלל להסתיר אבלם.
6. מצודת דוד.
7. רש״י, מצודת ציון. ופירוש יורד בבכי כאילו כל גופו יורד ונשבר בבכי, והוא דרך הפלגה מרוב הבכי (רד״ק, מלבי״ם).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַתִּזְעַ֤ק חֶשְׁבּוֹן֙ וְאֶלְעָלֵ֔ה עַד⁠־יַ֖הַץ נִשְׁמַ֣ע קוֹלָ֑ם עַל⁠־כֵּ֗ן חֲלֻצֵ֤י מוֹאָב֙ יָרִ֔יעוּ נַפְשׁ֖וֹ יָ֥רְעָה לּֽוֹ׃
And Heshbon cries out, and Elealeh; their voice is heard even to Jahaz. Therefore the armed men of Moab cry aloud; his soul is faint within him.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּצְוָחוּ יַתְבֵי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה עַד יַהַץ אִשְׁתְּמַע קַלְהוֹן עַל כֵּן מְזַרְזֵי מוֹאָב מְיַלְלִין וְעַל נַפְשֵׁיהוֹן מְצַוְחִין.
ואד׳ צרך׳ אהל חשבון ואלעלא סמע צותהם אלי יהץ ועלי ד׳אך מג׳רדו מואב יג׳לבון ממא נפוסהם קד תרועת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

נפשו ירעה לו – כלשון ׳ורע׳ בערבית,⁠1 כלומר היתה מוגת-לב וחלושה.
1. כך ריב״ג, באצול ערך ׳ירע׳. רס״ג ברר לו פתרון לפי אותה דרך, אלא שייחס ל׳ירע׳ את המשמע של ׳תרוע׳ (=נבהל).
על כן חלוצי מואב יריעוא – על אשר מזוייני מואב יריעו לקראת המלחמה.
ונפשו – של מואב, ירעה לו – מתרועעת, כאבל על עצמו.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״יריעו״.
because the armed men of Moab shall cry in alarm Since the armed men of Moab shall cry out towards the battle, and the soul of Moab shall cry out for itself, like one mourning for himself.
יריעוא – פתרונו: יצעקו.
ונפשוב ירעה לו – הוא בנפשו יאבלג על עצמו.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פריס 163. בכ״י לוצקי 778, לוצקי 777: ״ירעו״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״נפשו״.
ג. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777: ״והוא בנפשו אבל״.
ותזעק – נפש של מואב.
ירעה לו – והנכון שכל אחד יזעק ויאמר.
נפשו ירעה לו His soul shall cry out unto him.⁠1 The soul of Moab shall cry out2 unto him, or the soul of every one of the armed soldiers will shout and say.
1. A. V., His life shall be grievous unto him.
2. ירעה is derived by Ibn Ezra from רוע ═ ירע to cry out.
על כן – על אשר חלוצי צבא מואב יריעו במלחמה שסבורים להתגבר,
וסוף שנפשו ירעה לו – במלחמה שמתעצב אל לבו ואל נפשו על שיצא להלחם לפי שניגף ונהרג עמו.
ותזעק חשבון ואלעלה – ערי מואב הם.
וכן יהץ – והיא יהצה הנזכר בתורה (במדבר כ״א:כ״ג), והיא בגבול מואב, לפיכך אמר: עד.
על כן חלוצי מואב – אותם חלוצי צבא שהיו במואב, כשראו כל העם בוכים, גם הם הריעו תרועת הבכי והיללה עמהם, ולא שמו לבם להלחם כנגד אויביהם.
נפשו ירעה לו – ירעה מענין תרועה, ואע״פ שאינו משרשו. ופירוש: נפש מואב ירעה בעבור עצמו, כלומר על הרעה שבאה לו.
יריעו – מענין תרועה על השבר.
נפשו ירעה לו – כמו נפשה מרה לה (מלכים ב ד׳:כ״ז), וכן כתיב: ואל ירע לבבך (דברים ט״ו:י׳).
ותצעק חשבון ואלעלה שהם ערי מואב, כל אחת מהן תצעק צעקה כל כך גדולה עד שנשמע קולם עד יהץ שהיא עיר אחרת רחוקה משם, והגיעה הזעקה עד שמה לגדלה, ולא לבד ההמון והאנשים החלושים רכי הלב והנשים היו צועקים, אבל גם חלוצי מואב והם אנשי המלחמה יריעו, רוצה לומר היו מרימים קולם בתרועה, וכל אחד מהם נפשו ירעה לו, כלומר שנפשו של מואב וקירות לבו יעשה תרועה וזעקה על עצמו.
חשבון ואלעלה – יהץ שמות מקומות.
חלוצי – מזוין בכלי קרב.
יריעו – ירעה מלשון תרועה.
ותזעק השבון – עדת חשבון.
קולם – קול זעקתם.
על כן – בעבור זעקת העם גם חלוצי הצבא שבמואב יריעו גם המה תרועת הבכי והיללה ולא שתו לבם להלחם עוד.
נפשו ירעה לו – נפשו של מואב ירעה תרועת שבר על עצמו.
יריעו – נראה לי כי לשון תרועה נמצא על הרוב לשמחה. ובפרט אצל אנשי הצבא, כמו כאן, ידענו כי תרועת מלחמה איננו לאבל, אלא שכן היה דרכם להריע ולהשמיע קול להפחיד האויבים, על כן נראה לי לפרש כי חלוצי מואב שהיו רגילים להריע במלחמה בשמחה ובגבורה, עתה ששמעו צעקת חשבון ואלעלא, או עתה שראו כי פתאום בא השודד, כל אחד מהם נפשו ירעה לו.
ירע – לשון פחד גדול בערבי, ואמר ירעה לו, לעצמו, כלומר חלוצי הצבא לא יפנו להושיע בני עמם כי יפחדו לנפשם.
ותזעק – רק אחר שגם חשבון ואלעלה התחילו לזעוק שגם אותן החריב האויב והן היו תפארת גאון מואב והדרה, וזעקתם גדלה כ״כ עד אשר עד יהץ נשמע קולם – כי נגע החורבן עד יהץ שאז כבר נכבשה עין הארץ רק אז חלצי מואב יריעו למלחמה, אבל כבר לא היה תרועת מלחמה ותרועת נקמה וגבורה, רק נפשו ירעה לו – תרועת שבר שהריעו על נפשם כאילו לבם נבא להם שבר ואבדון.
וַתִּזְעַק עדת1 חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה2, עַד יַהַץ – יָהְצָה3 נִשְׁמַע קוֹלָם – קול זעקתם4, עַל כֵּן בעבור זעקת העם גם5 חֲלֻצֵי הצבא של6 מוֹאָב כשראו את כל העם בוכים7 יָרִיעוּ גם המה תרועת בכי ויללה מבלי לשית ליבם להלחם עוד8, נַפְשׁוֹ של מואב9 יָרְעָה – הריעה תרועת שבר10, כאבל11 לּוֹ – על עצמו12:
1. מצודת דוד.
2. הם ערים במואב (רד״ק).
3. היא יָהְצָה הנזכרת בתורה והיא בגבול מואב לפיכך אמר עד (רד״ק).
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. רד״ק.
8. רד״ק, מצודת דוד.
9. רש״י, מצודת דוד.
10. רד״ק, מצודת דוד.
11. רש״י.
12. רש״י, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ה) לִבִּי֙ לְמוֹאָ֣ב יִזְעָ֔ק בְּרִיחֶ֕הָ עַד⁠־צֹ֖עַר עֶגְלַ֣ת שְׁלִשִׁיָּ֑ה כִּ֣י׀ מַעֲלֵ֣ה הַלּוּחִ֗ית בִּבְכִי֙ יַֽעֲלֶה⁠־בּ֔וֹ כִּ֚י דֶּ֣רֶךְ חוֹרֹנַ֔יִם זַעֲקַת⁠־שֶׁ֖בֶר יְעֹעֵֽרוּ׃
My heart cries out for Moab; her fugitives reach to Zoar, like a three year old heifer. For they go up by the ascent of Luhith weeping; for on the way of Horonaim, they raise up a cry of destruction.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בְּלִבְּהוֹן מוֹאֲבָאֵי יֵימְרוּן לְמַעֲרַק עַד צוֹעַר עֶגְלַת תִּלְתּוּת רַבְּתָא אֲרֵי בְמַסוּקִית לוּחִית בִּדְבָכָן יִסְקוּן בֵּיהּ אֲרֵי בְמָחוֹתִית חוֹרְנַיִם צִוְחַת תְּבִירֵי קְרָב יְבַסְרוּן.
יקול כל ואחד קלבי אלי מאב יצרך׳ אלתי צאר מהרבהא אלי צוער עגלת שלישיה וצארת עקבהֿ לוחית בבכא יצעדון פיהא ומנחדר חורונים בצראך׳ אלכסר יפזעון.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בריחיה עד צער – <פירושו:> צבאה הבורח, כלומר הנמלטים מהאסון.⁠1
צרי צעקת2 שבר יעוערו – מובנו להביא לידי התרגשות ותנועה, ופה״פ שלו כפולה,⁠3 ומשקלו ׳יפעפלו׳; ויתכן שהוא לפי ענין ״וירע העם״4 (יהושע ו׳:כ׳), היינו שיכול אותיות מן [ירועעו], ובמקרה זה משקלו ׳ילעלפו׳.⁠5
1. בדומה רס״ג על אתר, ריב״ג באצול ערך ׳ברח׳ לפי כ״י רואין וראב״ע על אתר. דונש, בתשובות על רס״ג, מצטט את פירושו של רס״ג (בתשובה מס׳ 11 ובתשובה מס׳ 166), ובתשובה 11 הוא מתנגד ומציע: ״ופתרונו כמו בריחי המשכן, כלומר כי בריחי שערי כרכיה הן בוכין עליה״.
2. ראשית הציטוט לפי ירמיהו מח ה. אולם שם אין לשון ׳יעוערו׳.
3. ושורש המלה לפי ניתוח זה הוא ׳עור׳. כך ריב״ג, מחברות, ערך ׳עור׳, ורד״ק על אתר; ראב״ע על אתר אומר: ״העי״ן השני כפול והטעם כמו ׳יעוררו׳, והיא מלה זרה״.
4. ושורש המלה, לפי זה, הוא ׳רוע׳.
5. רד״ק על אתר: ״לשון תרועה״, ואולי הוא מסתמך על דעה כשל אבן בלעם.
לבי למואב יזעק – נביאי ישראל אינן כנביאי אומות העולם. בלעם היה מבקש לעקור את ישראל על לא דבר, ונביאי ישראל מתאוננים על פורענות הבאה על האומות.
בריחיה עד צוער – על כל חוזקה של מואב יזעק לבי עד צוער, שהיא עגלת שלישיה – עיקר חוזק שלהם כעגלה שהיא שלישית לבטן.
לשון אחר: שלישיה – גברתנית.
ויונתן תרגם: בריחיה כמו בורחיה, הבורחים יברחו מהם להמלט עד צוער, [כדרך שעשה לוט אביהם שברח לצוער].⁠א
מעלה הלוחית – מקום מעלות הר ששמו מעלה הלוחית, וכן מורד חורונים (ירמיהו מ״ח:ה׳). יבכו הבורחים דרך שם.
וכל המקומות האלה ממואב.
יעוערו – יצעקו. ולשון ארמי הוא, שתרגם יונתן: לא ידרוך הדורך הידד (ישעיהו ט״ז:י׳) – לא יעוערון בקלהון.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94.
My heart shall cry out for Moab The Jewish prophets are not like the gentile prophets. Balaam sought to uproot Israel for no reason, whereas the prophets of Israel bewail the calamity that befalls the nations.
its bars as far as Zoar Heb. בְּרִיחֶיהָ, bars. For the entire strength of Moab shall my heart cry, as far as Zoar, which is a third born heifer; it is their main strength, like a heifer born third to its mother. Alternatively, שְׁלִשִׁיָּה means a strong heifer. Jonathan, however, renders בְּרִיחֶיהָ like בּוֹרְחֶיהָ, those of her who flee. Those who flee shall flee from them to escape to Zoar, as Lot, their forebear, fled to Zoar.
the ascent of Haluhith A place on the ascents of the mountain, named "the ascent of Haluhith,⁠" and similarly, "The descent of Horonaim" (Yirmeyahu 48:5). Those who flee through them shall weep. All these locations are from Moab.
they shall raise Heb. יְעֹעֵרוּ, they shall cry, and this is an Aramaic expression, for Jonathan renders: "The treader shall not tread; I have abolished the cry" (infra 16:10), as: "They shall not cry (יְעוֹעֲרוּן) with their voice.⁠"
לבי למואבא יצעקב – פותרים בו אנשי פתרון: לב מואב יצעק. ותרגום יונתן נוטה עליהם, שתרגם: בלבהון מואבאי יימרון. ופותרים: שהיו״ד אינה מן היסוד, והביאו לתיבה זו דומין הרבה, כמו: תלמי שדי (הושע י׳:ד׳), וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד), היושבי בשמים (תהלים קכ״ג:א׳).
אך לא הדומה כאשר דימו ולא הפתרון כאשר ידמו, כי היו״ד זו שורש ועיקר הוא בתיבה, כתעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה (ישעיהו כ״א:ד׳), שכל יודי״ן אילו שורש ועיקר הם בתיבה.
כי כה משפט הנביאים כי יתן י״י את רוחו עליהם1 להנבא על ארצות ואל עמים רבים איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע.⁠2 הכל דוגמת הפורענות שיבא עליהם מרגיש עליהם הקב״ה בעצמות הנביא, ואומר לו: אתה הנביא דע כי מופת נתתיך3 לעם פלוני, כאשר תעה לבבך כן עתידין להטעות אותן בבא עליהם צרה וצוקה, כאשרג אחזתך פלצות כמוד כן יבעתום.
ראה הקב״ה לבלטשצר שעתיד לצאת באלף גבוריו להלחם עם כורש, ובשובו מהכותה את חיל כורש הצובאים עליו שמח שמחה גדולה שעשה נצחון, ועשה משתה עם אלף גבוריו שנצח בהם חיל כורש, ואמרו במשתה היין להוציא כלי בית י״י, ושתה בהם הוא ושריו ופלגשיו, ובו בלילה שהוא ליל שמחתו פרע ממנו הקב״ה.
והקב״ה שהוא מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו,⁠4 הראה לנביא דוגמתו מאז בטרם יבא. לילה אחד ראה הנביא שליו בביתו ושמח, ועד שהוא יושב שליו בביתו, והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו.⁠5 ביום ההוא הראהו המקום לנביא נקמת י״י בבבל ונקמת היכלו. אמר לו: כשם ששמתי לך נשף חשקך לחרדה שבלבלתי ליל שמחתך, אות היא לבן בנו של נבוכדנצר בבוא עת פקודתו גם הוא לשום נשף חשקו לחרדה ולגבות נקמתי. ויהי כראות הנביא את פשר החזיון, ויספר לעמו ויאמר: הראני י״י פורענות העתידה לבא על בבל. ראיתי בלילה ואני יושב בביתי שליו, ורוח על פני יחלוף תסמר שערת בשרי,⁠6 פחד קראני ורעדה ורוב עצמותי הפחיד,⁠7 תעה לבבי פלצות ביעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה,⁠8 ואחרדה לקראת המראה ואשתומם. ובעוד שאני יושב ותמיה על המראה, והנה י״י נצב עלי ויאמר:⁠9 זאת אשר הרגזתיך ונשף חשקך שמתי לך לחרדה, אות היא לבלטשאצר לשום נשף חשקוז לחרדה, ולשוםח אותו לשוממות עולם,⁠10 ולחרדה בבא עת פקודתו.
כי הנביאים הוצגו למשול עמים ותופת לפנים,⁠11 ואם נגזר על עמים שירגזון12 וחילט ורעדה יאחזון,⁠13 יביא המקום רגז בעצמותיו ותחתיו ירגז לקול צללו שפתיו,⁠14 בטרם תבואי הפורענות אל מדינה ומדינה ואל עם ועם.⁠15 ואף כאן בפורענות מואב הראהו הקב״ה לישעיה כי לימים רבים ולעתים רחוקות יזעק לב מואביא בבא אליהם צרה וצוקה כשיהיו נפוצים בגוים ויזרו בארצות.⁠16 והזעיק הקב״ה לב הנביא עליו, אות היא למואב כי יזעק לבם אל י״י. הוא שאמר: לבי למואב יזעק – פתרונו: מה שלבי עלי, אות הוא למואביב שכמו כן יצעק לבם.
בריחיה עד צוער עגלת שלישיה – נברחים שלה יברחו עד צוער שנקראת עגלת שלישיה – גברתנית, כמה דמתרגמינןיג ושלישים על כולו (שמות י״ד:ז׳) – וגיברין ממנן.⁠יד
ויש לומר: כעגלה השלישית לבטן, אף צוער מקוםטו מבחר שבארץ מואב.
כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו – לשון נופל על הלשון, היאטז נקראת מעלה הלוחית, לכן העולה בו בבכי יעלה.
כי דרך חורונים זעקת שבר יעוערו – ובספר ירמיה אתה קורא: כי במורד חורונים (ירמיהו מ״ח:ה׳).⁠יז למדנו כי המורד הוא מורד בית חורון הוא גורם להם לזעוק צעקת שבר כשירדפום האויבים ויכום במורד, כעניין שנאמר במלחמת עי דיהושע: ויכום וירדפום לפני השער עד השברים ויכום במורד (יהושע ז׳:ה׳), עד השברים – תרג׳ עד דתברינון.
1. השוו ללשון הפסוק בבמדבר י״א:כ״ט.
2. השוו ויקרא רבה כ״ט:א׳ בשם ״תקיעתא דרב״.
3. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל י״ב:ו׳.
4. השוו ללשון הפסוק בישעיהו מ״ו:י׳.
5. השוו ללשון הפסוק בבראשית ט״ו:י״ב.
6. השוו ללשון הפסוק באיוב ד׳:ט״ו.
7. השוו ללשון הפסוק באיוב ד׳:י״ד.
8. השוו ללשון הפסוק בישעיהו כ״א:ד׳.
9. השוו ללשון הפסוק בבראשית כ״ח:י״ג.
10. השוו ללשון הפסוק בירמיהו כ״ה:י״ב.
11. השוו ללשון הפסוק באיוב י״ז:ו׳.
12. השוו ללשון הפסוק בשמות ט״ו:י״ד.
13. השוו ללשון הפיוט של ״ונתנה תוקף״.
14. השוו ללשון הפסוק בחבקוק ג׳:ט״ז.
15. השוו ללשון הפסוק באסתר א׳:כ״ב.
16. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל ל״ו:י״ט.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״לב מואב״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בנוסח שלנו: ״יזעק״.
ג. כן בכ״י קירכהיים האבוד (לפי עדות ליטמן עמ׳ 30), מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״כאשא״.
ד. כן בכ״י קירכהיים האבוד (לפי עדות ליטמן עמ׳ 30), מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״כמו״.
ה. כן בכ״י קירכהיים האבוד (לפי עדות ליטמן עמ׳ 30), מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״להכות״.
ו. כן בכ״י קירכהיים האבוד (לפי עדות ליטמן עמ׳ 30), מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״ואומר״.
ז. כן בכ״י קירכהיים האבוד (לפי עדות ליטמן עמ׳ 30). המלה חסרה בעדי נוסח האחרים.
ח. כן בכ״י קירכהיים האבוד (לפי עדות ליטמן עמ׳ 30), מינכן 5. בכ״י לוצקי 778, פריס 163, הושמט: ״נשף לחרדה ולשום״.
ט. כן בכ״י קירכהיים האבוד (לפי עדות ליטמן עמ׳ 30). בכ״י לוצקי 778: ״חיל״.
י. כן בכ״י קירכהיים האבוד (לפי עדות ליטמן עמ׳ 30). בכ״י לוצקי 778: ״יבא״.
יא. כן בכ״י קירכהיים האבוד (לפי עדות ליטמן עמ׳ 30), מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״למואב״.
יב. כן בכ״י קירכהיים האבוד (לפי עדות ליטמן, עמ׳ 30). בכ״י לוצקי 778 הושמט ע״י הדומות: ״כי יזעק לבם... אות הוא למואב״.
יג. כן בכ״י פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״כמ׳ דתימ׳⁠ ⁠⁠״.
יד. כן בכ״י פריס 163. בכ״י לוצקי 778, מינכן 5, לוצקי 777חסר: ״וגיברין ממנן״.
טו. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 הושמט: ״מקום״.
טז. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״הוא״.
יז. בכ״י לוצקי 778 נוסף כאן בטעות מהפסוק שלנו: ״זעקת שבר יעוערו״, אך אין מלים אלה מופיעות בפסוק בירמיהו, ואין הן מופיעות בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777.
לבי למואב – בעבור מואב.
בריחיה – בריחי המדינה צועקים כמו הילילי שער (ישעיהו י״ד:ל״א), או בריחיה הובאו אל מצרים, כי משם בא מלך אשור, או צוער של סדום. ויהיה עגלת שלישיה שיש לה גם שנים, תואר צוער, ויתכן היות בריחיה שם התואר כטעם בורחיה, אך ברוחיה לא יתכן לאמרו כי איך יהיה פעול לפועל עומד.
יעוערו – העי״ן השני כפול והטעם כמו עוררו, והיא מלה זרה.
למואב For Moab.
בריחיה ונו' Her bars, etc.⁠1 The bars of the country cry, etc.; comp. Howl, O gate (14:31); or Her bars have been brought to Egypt,⁠2 whence the king of Assyria was coming,⁠3 or to Zoar4 near Sodom; in either case ענלת שלישיה a heifer of three years oldis in apposition to Zoar;⁠5 or בריחיה being equivalent to בורחיה —not to ברוחיה for how could a participle passive be formed of a neuter verb!—her fugitive men came to Zoar.
יעערו They shall raise up. The second ע is not radical, but the reduplication of the radical ע. The form is irregular.⁠6
1. A. V., His fugitives.
2. Zoan is, according to Targum and LXX., Tanis on the Nile. It is remarkable that Ibn Ezra identifies Zoar and Zoan, while he is generally opposed to the supposition of an interchange of letters, except אֹ הֹ וֹ יֹ.
3. Against Jerusalem, after having conquered Moab.
4. See Gen. 13:10, 19:22.
5. Ibn Ezra does not explain why Zoar or Zoan is called a heifer of three years old. According to Kimchi, because a heifer of three years old is big and strong.
6. The regular Polel of עור is יְעֹרֵרוּ.
וכך אומר בהתעצבו, לבי למואב – עמי יזעק, שהרי בריחיה – ומנעוליה לפניה מסביב צבא אויביה להסגירה אל חרב.
עד צער – כמו עגלה משלשת הנסגרת ונאספת אל משמר לזבוח ליום הכסא לכריתות ברית ולבתר בתווך.
כי מעלה הר הלוחית בבכי יעלה בו – מואב.
ולמה, כי במורד דרך הר חורונים – ששם המלחמה והחללים,
שם זעקת שבר יעוערו – ובירמיה אומר שמעו. נראה ששמעו עונה על השמעים והערירה עונה על מעוררי השבר והזעקה הם הפוצעים והנפצעים והללו שמעים ובוכים.
לבי למואב – מדבר הנביא על לשון העם, שיאמר כל אחד מהם כך. ואמר זעקה ללב על דרך משל, מרוב המייתו.
ויונתן תרגם: בלבהון מואבאי ימרון למערק עד צוער.
בריחיה – אמר בכנוי הנקבה לפי שהמשיל מואב לעגלה שלשיה. ופירוש: עגלה גדולה בת שלשה שנים, כי היא הטובה, וכן היתה מואב מלאה כל טוב כשבא אליה הרעה. ואמר כי הנמלטים ממואב יברחו עד צוער. ואמר עגלת – בתי״ו, כמו בה״א, כמו: ותועבת לאדם לץ (משלי כ״ד:ט׳), אף גילת ורנן (ישעיהו ל״ה:ב׳), אל תתני פוגת לך (איכה ב׳:י״ח), והדומים להם שכתבנו בספר מכלל.
ויונתן תרגם: עגלת תלתות רבתא.
הלוחית – שם מקום גבוה. אמר: כאשר יברחו ילכו הלוך ובכה, ויזעקו זעקת שבר הבא עליהם פתאום.
חורונים – שנים הם, חורון העליון וחורון התחתון.
פירוש יעוערו – כמו: יעירו, ונכפלה הפ״א.
וי״מ שהוא הפוך, כמו: ירועעו מענין תרועה.
ולפי דעתי שהוא מענין: שבר, ומדברי רבותינו: נמחקה המגלה ואמרה איני שותה, מערערין אותה – פירוש: משברין ומכין אותה עד שתשתה, אף על פי שביעוערו לא נכפלה בו כי אם הפ״א בלבד, שניהם ענין אחד, ופירוש: יעוערו – ישברו עצמם בזעקם על שברם, ויכו כף אל כף וכף אל ירך, כמנהג הצועקים הבוכים.
לבי – דברי הנביא כנגד מואב כאלו הוא מתאונן, וזה צחות המליצה.
בריחיה – הנברחים ממנה.
עגלת – אינו סמוך, וטעם עגלה שלישיה כמו עגלה משולשת (בראשית ט״ו:ט׳), חרב שלישתה (יחזקאל כ״א:י״ט), וזה על הפלגת החזוק יותר מכפל השניות.
באמרו לבי למואב יזעק בריחיה עד צוער עגלה שלישיה, רוצה לומר שמואב היה צועק לשני דברים, האחת בעבור מעלתו ששודד ונהפך כמו רגע, והענין שהעם המואבי יאמר כן, והשני לפי שהבורחים אשר ברחו בבורחם ממואב לא נמלטו בעיר גדולה להשגב בה כי אם בעיר קטנה, וזהו אומרו בריחיה עד צוער, כלומר הברוחים של מואב לא ברחו, כי אם עד צוער שהיא עיר קטנה כדרך שעשה אביהם לוט שברח לשם בהפכת סדום ועמורה, כמו שאמר (בראשית יט, כ) הלא מצער היא ותחי נפשי. וה״ר אברהם אבן עזרא פירש בריחיה מלשון בריח ודלתים, יאמר שבריחי המדינה הובאו עד צוער של מצרים, או עד צוער של סדום בידי האויבים, ומה שפירשתי הוא הנכון. וחזר לדבר כנגד השני דברים אשר זכר, אם כנגד שלימות ארץ מואב ומעלתה אשר אמר לבי למואב יצעק, ואמר עוד עליה עגלת שלישיה והתי״ו תשמש במקום ה״א, כמו (תהלים קלב, ד) אם אתן שנת לעיני, יאמר שמואב היא כעגלה שלישיה בת ג׳ שנים כי היא הטובה והשמנה, וכן היתה מואב מלאה כל טוב כשבא עליה הרעה, ואמר כנגד הדבר השני שזעק עליו מאשר בריחיה ברחו עד צוער, שהסבה שלא ברחו יותר מזה ונמלטו שם בעיר קטנה היה הוא, לפי שמעלה הלוחית בבכי יעלה בו, ומעלה הלוחית הוא מקום גבוה כשילכו לצוער, וכאלו הגיד שהיו הבריחים עולים ובוכים, וכן בדרך חורונים, רוצה לומר מעלה בית חורון התחתון והעליון גם כן באותו הדרך אותם הבורחים, זעקת שבר יעערו, רוצה לומר יריעו או יהיה ירועעו מענין תרועה, ויש מפרשים עגלה שלישיה על צוער שהיתה חזקה ונכבדת כעגלה בת שלש שנים להמלט שמה, ושמעלה הלוחית הוא דרך אחד וכן דרך חורונים הוא דרך אחר, כי בשני הדרכים האלו הלכו הבורחים הלוך ובכה, ואולי לוחית וחורונים הם שמות מקומות והם בדרך צוער.
ואמרו
צוער – ס״א צער חסר וי״ו.
חרנים – ס״א חורנים מלא וא״ו קדמאה.
בריחה – מלשון הברחה וניסה.
יעוערו – כמו יעורו ונכפלה פ״א הפעל.
לבי למואב יזעק – הנביא מדבר כן על לשון העם שיאמר כל אחד ואחד לבי למואב יזעק ר״ל אזעק ממרירות לב ולא לפנים.
בריחיה וכו׳ – ר״ל הנה מעולם היתה מואב מדינה חשובה כעגל השלישי לבטן המעולה ביותר ועתה ברחו מפני המלחמה ובאו הבורחים עד צוער וסרס המקרא.
כי מעלה הלוחית – כי בעת יברחו דרך מעלה הר הלוחית הנה יעלה שם בבכי.
דרך חורנים – בדרך חורנים יעירו זעקת שבר.
לבי למואב יזעק – הנביא הרואה ברוח הקודש שבר מואב עושה עצמו כמיצר עליו, ודוגמת זה למטה ט״ז:ט׳ וי״א.
בריחיה עד צער עגלת שלישיה – בריחיה של עגלת שלישיה הגיעו עד צער (רד״ק), והמשיל מואב לעגלה שלישית לבטן שהיא מובחרת, או בת שלש שנים (כדעת אחרים), כלומר עגלת השנה השלישית למפרע, ולפיכך עגלת סמוך.
בריחיה – לשון בורח, בפלס נָדִיב (יונתן רד״ק ואחרים), ולדעת ראב״ע לשון בריח ממש, והכוונה (לדעת תלמידי מוהר״ר אהוד לולי) כי מואב לשעבר לקחה מארץ ראובן וגד והרחיבה ממשלתה עד צוער (קרוב לים המלח), ומבצריה וערי חומה דלתים ובריח שלה מגיעות עד שם.
ולפירושו יתכן עוד לומר בריחיה – כמו גבוליה. וכן נמשלה מצרים לעגלה יפהפיה (ירמיהו מ״ו:כ׳), ואפרים לעגלה מלמדה (הושע י׳:י״א), ובבל לעגלה דשה (ירמיהו נ׳:י״א), ולפי הטעמים עגלת שלישיה הוא תאר לעיר צער. ולדעת תלמידי חזקיה מיכאל יצחק פואה הקריאה בְרִיחָה (כי הוא חסר יו״ד), והכוונה עגלת שלישיה זו שהיא מואב היא בורחת עד צוער.
מעלה הלוחית – לא נזכר רק כאן, ובירמיה מ״ח:ה׳ הלקוח מכאן.
יעערו – לא ידענו גזרת המלה הזאת בבירור, ולרד״ק וגיזניוס היה משפטה ״יערערו״, ולדעתי יתכן שהמלה מעיקרה כן היא, כי זיווג שני העיי״נין דומה לקול יללה. ורש״י כתב שהוא לשון ארמי, שכן יונתן תרגם לא ידרוך הדורך הידד: לא יעוערון בקלהון. והנה המלות האלה לא ידרוך הדורך הידד הן למטה ט״ז י, ותרגומן בספרינו: לא יעצרון עיצורין, ואולי כוונת רש״י על הכתוב בירמיה (מ״ח:ל״ג) לא ידרוך הידד הידד לא הידד, ושם מתורגם: לא יעצרון עיצורין ולא ירימון בקלהון, ונראה כי נסחא אחרת היתה לפני רש״י, ואמנם נסחת ספרינו נכונה ומתישבת על הדעת יותר מנסחתו.
בריחיה – שם התואר מענין בריחה, ומבואר כי ניסה הוא בעת הצרה ובריחה לפני הצרה.
עגלת שלשיה – עגלת מענין ויבא המעגלה (שמואל א יז כ׳), ושאול שוכב במעגל (כו ה׳), שהיא המחנה המוכנת למלחמה השוכנים בעיגול ושלשיה הוא מענין ומבחר שלישיו (שמות טז ז׳) שהם השרים הנכבדים, ור״ל מעגל של שרי מואב, ומחנה של מבחר גבוריו.
יעערו – מענין הערה בכפל הפ״א כמו יעירו.
לבי – במעמקי החזיון הזה, הלביש החוזה דבריו משל ומליצה, ימליץ כאילו לבבו הרואה אחרית דבר, הוא עצם חי עומד וקורא בקול לצבא מואב היוצאים למלחמה, ומזהיר אותם, אל תלכו להלחם כי לא תצליחו, רק זאת העצה, כי בריחיה – הבורחים של מואב והם עגלת שלישיה מעגל וחברת השלישים והגבורים של מואב יברחו עד צוער ולא ילחמו, כי עת ילחמו אני מודיעם כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו – הגבור אשר יפלט מן המלחמה וינצל, יען כי דרך חורנים – שהיה בבקעה לפני המעלה ושם היה שדה המערכה, שם זעקת שבר יעערו – כי יפלו לפני אויביהם, ולכן טוב יותר שיברחו לצוער ולא ילחמו כלל, כ״ז זעקת לב הנביא וקריאתו לגבורי מואב.
במעמקי החזיון הזה הלביש החוזה דברי משל ומליצה כאילו לבבו הרואה אחרית דבר קורא בקול לצבא מואב היוצאים למלחמה ומזהיר אותם שלא ללכת להלחם כי לא יצליחו, וכך אמר הנביא1, לִבִּי לְמוֹאָב – בעבור מואב2 יִזְעָק ממרירות לב3, מואב שהיתה מדינה חשובה ומעולה ביותר, כעת ברחו מפני המלחמה ובאו4 בְּרִיחֶהָ – הבורחים שלה5 עַד צֹעַר6, לשם הגיעו אנשי המדינה אשר מרוב חשיבותה היתה נחשבת7 לְעֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה8, כִּי בעת שיברח מואב דרך9 מַעֲלֵה הר10 הַלּוּחִית, בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ, כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם11 זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ – יצעקו12:
1. מלבי״ם.
2. אבן עזרא. ובזה נביאי ישראל אינן כנביאי אומות העולם, בלעם היה מבקש לעקור את ישראל על לא דבר, ונביאי ישראל מתאוננים על פורענות הבאה על האומות (רש״י). ורד״ק ומצודת דוד ביארו שהנביא מדבר על העם שיאמר כל אחד מהם כך. ואמר לשון זעקה על הלב בדרך משל מרוב המייתו (רד״ק). ומצודת דוד ביאר שאמר שהלב יזעק משום שהזעקה תהיה ממרירות לב.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. רש״י, מצודת דוד, מלבי״ם. הבריחה היא לפני הצרה בשונה מניסה שהיא בעת הצרה (מלבי״ם). ואמר בלשון נקבה לפי שהמשיל את מואב לעגלה שלישיה (רד״ק).
6. כמו שעשה לוט אביהם שברח לצוער, רש״י.
7. מצודת דוד.
8. הוא העגל השלישי לבטן המעולה ביותר, מצודת דוד. רצונו לומר עיקר חוזק שלהם כעגלה שהיא שלישית לבטן (רש״י). רד״ק ביאר שהיא עגלה גדולה בת שלוש שנים שהיא טובה, וכן היתה מואב מלאה כל טוב כשבאה אליה הרעה. ומלבי״ם ביאר כי שלשיה הוא כמו ״וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו״ (שמות טז, ז) שהם השרים והנכבדים, ור״ל מעגל של שרי מואב ומחנה של מבחר גבוריו.
9. מצודת דוד.
10. מצודת דוד. שמו של ההר היה מעלה הלוחית (רש״י, רד״ק).
11. שנים הם חורון העליון וחורון התחתון (רד״ק).
12. רש״י. רד״ק ומלבי״ם ביארו יעירו. רד״ק מביא שיש מפרשים שהוא הפוך כמו ירועעו מענין תרועה, והוסיף שלפי דעתו הוא מענין שבר כמובא בדברי רבותינו (סוטה פ״ג מ״ג) נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערין אותה, פירוש משברין ומכין אותה עד שתשתה, ופירוש יעוערו ישברו עצמם בזעקם על שברם, ויכו כף אל כף וכף אל ירך כמנהג הצועקים הבוכים. מלבי״ם מבאר שהנביא מזהיר את מואב מזעקת ליבו שלא ילכו להלחם כי לא יצליחו, ומייעץ לגבורים של מואב לברוח עד צוער ולא להלחם, כי אם ילחמו אני מודיעם שהגיבור שינצל מהמלחמה יעלה את מעלה הלוחית בבכי, מפני שבדרך חורנים שהיה בבקעה לפני המעלה ששם היה שדה המערכה שם זעקת שבר יְעֹעֵרוּ כי יפלו לפני אויביהם, ולכן טוב יותר שיברחו לצוער ולא ילחמו כלל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ו) כִּי⁠־מֵ֥י נִמְרִ֖ים מְשַׁמּ֣וֹת יִֽהְי֑וּ כִּֽי⁠־יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ כָּ֣לָה דֶ֔שֶׁא יֶ֖רֶק לֹ֥א הָיָֽה׃
For the Waters of Nimrim shall be desolate; for the grass is withered away, the herbage fails. There is no green thing.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אֲרֵי מֵי נִמְרִים לְצָדוּ יְהוֹן אֲרֵי יָבֵשׁ עִסְבָּא סַף דְתָאָה יְרוֹק לָא הֲוָה.
ומא נמרים קד צאר כ׳ואא ממא כ׳לא אלחשיש ופני אלכלא ואלכ׳צ׳ר לם תכן אצלא.
(ו-ט) גזרתי נוספות (ישעיהו ט״ו:ט׳) מלשון האף תספה צדיק עם רשע (בראשית י״ח:כ״ג) ותרגמתיו כיליון.
ואפשר שמה שאמר לפליטת מואב (ישעיהו ט״ו:ט׳) הוא על שני עניינים: האחד על פי הנגלה, ישליט עליהם חיות טרף, בדומה למה שאמר לנו אם נחטא והשלחתי בכם את חית השדה (ויקרא כ״ו:כ״ב). והשני, על דרך משל, ישליט עליהם מלך קשה, כמו שאמר לנו גם כן עלה אריה מסבכו (ירמיהו ד׳:ז׳).
ומה שאמר על כן יתרה עשה (ישעיהו ט״ו:ז׳) קשור הוא בדיבור שלפניו כי יבש חציר (ישעיהו ט״ו:ו׳). והודיע שארצם לא תצמיח כלל. ואם תצמיח קצת יאכלוהו האויבים, כמו שאמר לנו גם כן וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם (ויקרא כ״ו:ט״ז).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מי נמרים – נהר של אותו מקום.
משמות יהיו – מדם חלל המתערב ונופל בהם.
כי יבש חציר וגו׳ – יכלו גבוריהם ומלכיהם ושליטיהם. ולפי ששבחה של ארץ מואב הוא מרעה הטוב שבה, כמו ששנינו: אילים ממואב (תוספתא מנחות ט׳:ג׳, בבלי מנחות פ״ז.), לפיכך משל את פורענותה בחורבן מרעֵה שלה.
the waters of Nimrim The river of that place.
shall be a waste from the blood of the fallen that was mixed and fell into it.
for the grass has dried up meaning their heroes and their kings and their rulers, and since the land of Moab is noted for its good pastureland, as we learned (Menachoth 87a): "Rams from Moab", he therefore compared its retribution to the destruction of its pastureland.
כי מי נמרים משמותא יהיו – המקום נקרא נמרים. השם גורם לו שייבש מקורו ויחרב מעיינו,⁠1 שמי נמרים לשון תמורה,⁠ב לכן מימיו יהו מתחלפים ועוברים. ומשעה שיבשו מימיו, אותה שעה יבש חציר כלה דשא ירק לא היה.
ושים לבך מה נשתנה מואב לשוט בחוצותיו ועל גגותיה וברחובותיה, שלא הניח נביא בכל ארץ מואב שלא הקדישו ליום הרגה, ולכולם בשם יקרא, מה שלא נעשה לכל הממלכות. מפני שלא נעשו סתר להם לישראל בפני שודד, לכן לא יוותר להם מקום להסתר שם, ולא השאיר הנביא מקום שלא חיפש אחריו ושמהו לשממה. והוא שמקנתרן בסוף העניין: יגורו בך נדחיי מואב הוי סתר למו מפני שודד (ישעיהו ט״ז:ד׳).
1. השוו ללשון הפסוק בהושע י״ג:ט״ו.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״שממות״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״תמרים״.
כינמרים – שם מקום.
משמות – שם, ואילו היה פועלות מהכפולים {היה} תחת השי״ן חירק.
Nimrim. Name of a place.⁠1
משמות Desolation.⁠2 It is a noun; for were it participle Hiphil of a verb (שמם) ע"ע, the ש would have Hirek (מְשִׁמּוֹת)
1. It is not clear whether Ibn Ezra takes only נמרים or מי נמרים together, as the name of the place; the latter is more probable.
2. A. V., Desolate.
כי אף מי נמרים למשמות יהיו – לצמאון וצייה. שאף ברעב ובצמא ימותו.
כי מי נמרים – נמרים שם נהר או שם מקום בארץ מואב.
ואמר: משמות יהיו – כיון שאין שם יושבים כאילו אין שם מים, ואין שם רק ירק ועשב, כי יושבי הארץ מהם נהרגו ומהם ברחו.
כי יבש חציר – ראה הפלגת לשון הנביאים שאין זה סבה ועלה למה שקדם, היות מי נמרים משמות, אבל הוא הפך, ורבים כן.
כי מי נמרים משמות יהיו כי יבש חציר וגומר, להגיד שהיה זה כאשר מי נמרים והוא נהר גדול הנקרא כן העובר בארץ מואב, והיו מימיו מתברכים ועולה ומשקה את כל הארץ אותם המימות היו משמות ונהר יחרב ויבש, ונמשך מזה כי יבש חציר כלה דשא ירק לא היה, רוצה לומר כי בסבת חסרון מי הנהר נעדרו התבואות כולם, וזה היה גם כן עזר גדול לרעתם.
מי נמרים – מי נהר נמרים יהיה שממה ר״ל יחרב מימיה.
יבש חציר – לפי שכל שבח ארץ מואב במרעה שמן ודשן לכן אמר בחורבנה שיחרבו מימיהם ותכלה המרעה.
ירק לא היה – כך תחרב כאלו לא היה שם ירק מעולם.
מי נמרים – הם מקומות הנקראים נמרה, או בית נמרה (במדבר ל״ב:ג׳,ל״ו, ויהושע י״ג:כ״ז), ובתלמוד בית נמרין, ונקראים כן על שם מים זכים ובריאים אשר שם, כי נַמֵר ונמיר בערבי תאר למים צלולים וטובים (Aurivillius ורוזנמילר וגיזניוס), וכל זה אמנם דרך משל, כי להיות ארץ מואב ארץ מקנה כדברי בני גד ובני ראובן (במדבר ל״ב:ד׳), וכטעם ומישע מלך מואב היה נוקד (מלכים ב ג׳:ד׳), המשיל פורענותם לחרבן מרעיהם, כדברי רש״י, כן נראה לי עקר.
ורוזנמילר וגיזניוס פירשו על האויב המחריב הארץ וסותם המעינות.
יבש חציר כלה דשא ירק לא היה – חציר כולל מיני ירקות הצומחים מאליהם ורובם למאכל בהמה (מלכים א יח ה׳, איוב מ׳ טו, תהלות קד יד), רק פעם אחד מזכירו למאכל אדם גרוע (במדבר יא), והוא גדל בלי מים ובמקום יבש (עיין לקמן ל״ה ז׳ מ״ד ד׳), ובכ״ז מתיבש לפני כל העשבים (ע״ל כז מ׳ ו׳) והדשא כולל התלבשות הארץ במיני עשבים שונים (רש״י בראשית א׳) ומתקיים יותר, וירק כולל כל הירקות למיניהם אשר לחלוחותם רב ונשארים ירוקים, (מלכים א כא ב׳, משלי טו יז, איוב לט ח׳), לכן אמר לא לבד חציר אף דשא ואף ירק נתיבשו מאין מים, גם הוסיף לא לבד שיבש אף גם כלה לגמרי, ואף גם לא היה, בטל עצמותו כאילו לא היה, ובזה נשמר סדר המליצה והדרגותיה בטוב טעם.
כי – הנה עושר של מואב ורכושו, היה ע״י המסחר שהיה ע״י חוף אניות שהיה לו על מי נמרים, שעל הנהר הזה הביאו אניותיהם מרכולת אל תוך המדינה, והוציאו סחורה ממנה לחוץ, והנה המסחר יהיה בשני דברים:
א. במה שמוכרים היתרת, שהם דברים שתוציא הארץ יותר על הצורך, אל שאר מדינות,
ב. במה שמביאים החסר דברים הבלתי נמצאים במדינה, מחוץ אל המדינה. עפ״ז ימליץ כי מי נמרים – הנהר הזה היה לשמה חרב ויבש ע״י רוב החום ועצירת הגשמים שהיה אז, עד שיבש חציר, וגם כלה הדשא שמתקיים יותר, ואף ירק שמתקיים יותר מכולם לא היה (עיין באור המלות).
ליבי למואב יזעק1 כִּי מֵי נהר2 נִמְרִים3 מְשַׁמּוֹת – שממה4 יִהְיוּ, צמאון וְצִיָּה יהיה וברעב ובצמא ימותו5, ליבי למואב יזעק6 כִּי יָבֵשׁ חָצִיר ע״י רוב החום ועצירת הגשמים7 ויכלה המרעה8, וגם9 כָּלָה – יכלה הַדֶשֶׁא המתקיים יותר, ואף10 הַיֶרֶק המתקיים יותר מכולם יכלה11, כך תחרב מואב כאילו12 לֹא הָיָה שם ירק מעולם13:
1. לעיל בפס׳ ה׳.
2. רש״י, מצודת דוד.
3. שם מקום בארץ מואב (אבן עזרא). ואפשר גם שהוא שם הנהר עצמו (רד״ק). ומלבי״ם מבאר שהעושר של מואב ורכושו היה מהמסחר ע״י חוף אוניות שהיה לו על מי נהר נמרים שבאמצעותו הביאו מרכולת לתוך המדינה והוציאו סחורה ממנה לחוץ, והנה המסחר יהיה בשני דברים, א׳ במה שמוכרים הדברים שתוציא הארץ יותר מהצורך אל שאר מדינות, ב׳ במה שמביאים מבחוץ דברים החסרים במדינה, ואמר כי הנהר הזה היה לשמה חרב ויבש ע״י רוב החום ועצירת הגשמים שהיה אז, עד שיבש חציר, וגם כלה הדשא שמתקיים יותר, ואף ירק שמתקיים יותר מכולם לא היה.
4. דהיינו יחרב מימיה, מצודת דוד. כאילו אין שם מים, רד״ק. ורש״י ביאר שיהיו כך מדם חלל המתערב ונופל בהם.
5. ר״א מבלגנצי.
6. לעיל בפס׳ ה׳.
7. מלבי״ם.
8. מצודת דוד.
9. מלבי״ם.
10. מלבי״ם.
11. מלבי״ם.
12. מלבי״ם.
13. מצודת דוד. ובא הנביא לומר שכלו גבוריהם ומלכיהם ושליטיהם של מואב, ולפי ששבחה של ארץ מואב הוא מרעה הטוב שבה, לפיכך המשיל את פורענותה בחורבן הַמִּרְעֶה שלה (רש״י).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ז) עַל⁠־כֵּ֖ן יִתְרָ֣ה עָשָׂ֑ה וּ֨פְקֻדָּתָ֔ם עַ֛ל נַ֥חַל הָעֲרָבִ֖ים יִשָּׂאֽוּם׃
Therefore the abundance they have gotten and that which they have laid up, they shall carry away to the brook of the willows.
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

עַל כֵּן שְׁאָר נִכְסֵיהוֹן יִתְבַּזְזוּן וּתְחוּמְהוּן דְעַל יַמָא מַעַרְבָא יִתְנְסֵיב מִנְהוֹן.
ומע ד׳אך אלבאקי אלד׳י נבת ומא אסתודעה עלי ואד אלערבים קד חמלה עדוהם
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

על כן יתרה עשה ופקדתם – רוצה לומר הבנים וכל מה שהניחו אחריהם מהמשפחה והשארית שהשאירו.⁠1
1. כנראה גם אבן בלעם פירש כאילו: ״יתרה [אשר] עשה״ בדומה לרס״ג ורד״ק על אתר. מהות ״יתרה״ בפסוק מתפרשת על ידי אבן בלעם כעניין לבני המשפחה.
על כן יתרה עשה – על אשר יתרה עשה, תבא עליו הפורענות הזה, שהיו כפויי טובה. שהרי בכמה מקומות עמד אברהם ללוט: בצאתו מחרן, בלכתו למצרים, ובזכותו שולח מתוך ההפכה, ונלחם עליו עם אמרפל וחביריו. והיה להם לגמול טובה לזרעו, והם היו מונין אותם כשהגלה סנחריב לראובני ולגדי. והיו ישראל בוכין ומתאוננים, והיו אומרים להם: מה אתם מתאוננים והלא לבית אביכם אתם הולכים, אברהם אביכם לא מעבר הנהר בא. וזהו שנאמר: שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון (צפניה ב׳:ח׳). ועוד שסייעו את סנחריב שלש שנים שצר על שמרון, הוא שנאמר: בשלשא שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב (ישעיהו ט״ז:י״ד).
ופקדתם – תרגם יונתן: ותחומיהון עד ימא מערבאה יתנסיב, והוא לשון מינוי כמו: ופקדת אלעזר בן אהרן (במדבר ד׳:ט״ז), כלומר ארצם שפקודתם עליה תלקח מהם.
על נחל הערבים ישאום – יקחו האויבים אותם את הגבולים.
ועוד יש לפרש: ופקודתם – שאביא עליהם זו, תהיה על נחל הערבים ישאום – האוייבים יגלו אותם אל ארץ בבל שהיא נחל ערבים, כמו שנאמר: על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו (תהלים קל״ז:ב׳).
א. כן בכ״י אוקספורד 165, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778 (וכן בישעיהו ט״ו:א׳, ט״ז:י״ד), אוקספורד 34, וכן בכמה כ״י של המקרא: ״כשלש״.
Because of the many things they did Because they did many things, this retribution shall come upon them, for they were unappreciative, for in many places Abraham stood up for Lot: when he left Haran, and when he went to Egypt, and in his merit he was sent out of the overturning of Sodom, and he fought for him with Amraphel and his allies. For this, they should have repaid his descendants with favors. Yet they taunted them when Sennacherib exiled the Reubenites and the Gadites, and the Israelites were weeping and lamenting, and they would say to them, 'Why are you lamenting? Aren't you going to your father's house? Didn't your father Abraham come from the other side of the river?' And this is what is stated: "I heard the insults of Moab and the jeers of the children of Ammon" (Zephanyah 2:8). Moreover, they aided Sennacherib for three years when he besieged Samaria. This is what is stated: "In three years, like the years of a hireling, the glory of Moab shall be debased" (infra 16:14).
and their appointed territory Heb. וּפְקֻדָּתָם. Jonathan renders: and their boundaries that are on the western sea, shall be taken. This is an expression of appointment. Comp. "And the appointment of Eleazar the son of Aharon the priest" (Bemidbar 4:16). The land over which they were appointed, shall be taken from them.
by the western sea, they shall take them The enemies shall take them, namely the boundaries. Alternatively, it may be interpreted as: and their visitation; i.e., their visitation that I will bring upon them will be, that to the valley of the willows they shall carry them off. The enemies shall exile them to the land of Babylon, which is the valley of the willows, as it is said: "On willows in its midst we hung our harps" (Tehillim 137:2).
על כן יתרה עשה – פתרונו: זאת להם על אשר יתרה עשה. קלא שושא בלעז.
ופקודתם – פקודה זו יפקוד עליהם. מה היא הפקודה, זו היא שעל נחל הערבים ישאום.
דבר אחר: ופקודתם – הוא ממונם.
יתרה – שם, ממון.
עשה – קנה כמו עשה לי את החיל הזה (דברים ח׳:י״ז).
ופקדתם – מגזרת פקדון (ויקרא ה׳:כ״ג), והנה הממון ישאום אל ערבי הנחל, והנכון שממונם ישאוהו על הנחל הידוע בארצם שהוא על ערבים, והטעם שיוליכו ממונם למקום אחר אולי ישאר להם.
יתרה Abundance. A noun.
עשה He hath gotten. Comp. Deut. 8:17.
ופקדתם And that which they have laid up. Comp. פקדון that which hath been delivered him to keep (Lev. 5:23).—They will carry their treasures to the willows of the brook, to hide them there, or better they will carry away their treasures by boats on a certain river in their land, which flows between willows; that is, they will carry their property to another place, where it may be kept for them.
וכל כך למה, על כן – על אשר.
יתרה עשה – לחרף את עמי ולהגדיל לשון עליהם.
ופקדתם – לומר זאת תהיה להם עתה על ידי סנחריב מלך אשור על אשר יתרה עשה בעמי ולא שהיא עתה פקודתם.
ולעת פקודתם בימי נבוכד נצר מלך בבל אז יגלו מעל אדמתם,
וישאום האויבים מארצם על נחל העורבים – בבל על נהרותיה. ולא ישובו עד שבוייהם לארצם.
[בירמיה במעלה מואב כתוב כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם י״י.]⁠א
א. המאמר בסוגריים נוסף בכתב היד בגיליון.
על כן יתרה עשה – חסר מלת אשר, ומשפטו: אשר עשה, וכן: לעם עליה (ישעיהו מ״ב:ה׳) – אשר עליה, את הדרך ילכו בה (שמות י״ח:כ׳) – אשר ילכו בה, בעבור זה עשה י״י לי (שמות י״ג:ח׳) – בעבור זה אשר י״י עשה לי. ופי׳ על כן – ייליל מואב ויבכה, כי יתר ההמון שכבש ופקודתם, הכל ישאו האויבים על נחל הערבים.
נחל הערבים – נחל סמוך לעיר מואב שהיו בו ערבים, כמו: ערבי נחל (משלי ל׳:י״ז). ומה שיוציאו מן העיר ישאו על שפת הנחל ההוא, ושם יקבצו הכל ואחר כך יחלקו ביניהם השלל.
ופירוש פקודתם – ממונם, נקרא הממון פקודה לפי שהאדם פקיד ונגיד עליו, וכפל הענין במלות שונות.
יתרה עשה – אחר שבעלי המסורת שמו זקף במלת עשה, ראוי שנדון זה גזרה בפני עצמה, והטעם שבעבור שראה מואב אבודו, עשה השארות והותרות מה שיהיה בו אם יוכל, כטעם כי יש לנו מטמנים בשדה (ירמיהו מ״א:ח׳).
וכן כמו זה הענין: ופקדתם על נחל ערבים ישאום – כלומר חפציהם וממונם הנה ישאום על נחל הערבים להצילם מיד השוללים ולשאתם באניות חוץ לארץ ההיא.
וטעם הערבים – כמו וערבי נחל (ויקרא כ״ג:מ׳).
ואמנם אומרו על כן יתרה עשה ופקודתם על נחל הערבים ישאום פירשו בו בעבור בריחתם ועזיבתם כל אשר להם, על כן היתרון אשר עשה כל אחד מהם, רוצה לומר הממון אשר כנס ואסף ופקודתם שהוא הטמון, הכל ישאום אויביהם על נחל הערבים, ושם יחלקו שלל, ולפי שהעיקר חסר מן הספר כפי זה הפירוש, כי הנה יחסר מלת אשר ומלת האויבים, ומאמר ושם יחלקו שלל, לכן אחשוב בפירושו שמלת עשה הוא מגזרת (יחזקאל כג, ג) ושם עשו דדי בתוליה, (תהלים קלט, טו) אשר עושתי בסתר, שענינם כפי מה שפירשו המדקדקים סחיטה וכתישה, יאמר הכתוב על כן יתרה של מואב, והוא כנוי לשרים ולשרידים שבהם, עשה רוצה לומר רמס וכתש האויב, ופקודתם שהם הפקודים והסגנים שבהם על נחל הערבים ישאום, רוצה לומר שיהרגו אותם וישפכו דמם בנחל, וכמו שאמר מיד כי מי דימון מלאו דם, וכאלו אמר שמפני שמי נמרים נשמו כמו שזכר, היו באים המואביים על נחל הערבים לבקש מים, ושם היו הורגים אותם ומשליכים אותם בנחל, וזהו ופקודתם על נחל הערבים ישאום, וה״ר אברהם אבן עזרא פירש הכתוב הזה על נכון, שהוא אמר שיתרם הוא ממונם וכן ופקודתם הוא הדבר הטמון, ועשה הוא כמו עשה לי את החיל הזה, יאמר שהמואבים יתרם ופקודתם שהוא ממונם שכל אחד מהם עשה על נחל הערבים ישאום, שהיו מוליכים אותו שם מפחד האויבים כדי שלא יגזלו אותו, ורש״י פירש פקודתם כמו שתרגם יונתן תחומיהון, כלומר ארצם שפקודתם עליה תלקח מהם עד נחל הערבים, ופירש ישאום שיקחו האויבים עד אותם הגבולים, ועוד פירש עד נחל הערבים ישאום שהאויבים יגלו אותם, וישאום על נהרות בבל שנאמר עליהם (תהלים קלז, ב) על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו ודרך דרש הוא.
יתרה – מלשון יתרון הוא ענין רבוי.
עשה – ענינו הקבוץ והאסיפה וכן וישראל עושה חיל (במדבר כ״ד:י״ח).
ופקדתם – מלשון פקדון וגנוזה.
על כן – בעבור כובד המלחמה.
יתרה עשה – יתרון העושה ומרבית ההון שקבץ והממון הפקוד והגנוז אצלם את הכל ישאום על הנחל הגדלים שם ערבים להטמינם מעיני השודד תוך ענפי הערבים.
על כן יתרה עשה וגו׳ – רוב עושר המואבים היה במקנה צאן ובקר, ועתה אין להם מקום מרעה כי יבש חציר וירק לא היה, על כן הם נושאים מקניהם אל נחל הערבים שהוא נחל שמימיו רבים, ולכך גדלים על שפתו ערבים, והם מקוים ששם ימצאו מקום מרעה.
יתרה עשה – העושר אשר עשה אשר היה יתרונו וגאוותו.
ופקדתם – מקניהם החביבים עליהם, אשר היו משגיחים עליהם תמיד ופוקדים אותם כדבר שאדם פקיד עליו, לשון ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים וכו׳ פקדת כל המשכן וגו׳ {במדבר ד׳:ט״ז}.
ישאום – ישאו אותם, הכנוי חוזר ליתרה ופקדה שזכר, שהם מקניהם.
יתרה עשה – אשר עשה, כמו בעבור זה עשה ה׳ לי, את הדרך ילכו בה.
ופקדתם – מענין חסרון, ולא נפקד ממנו איש.
נחל הערבים – הוא נחל מצרים, מלבוא חמת עד נחל הערבה (עמוס ו׳ יד), פרש״י נחל מצרים, או נחלי בבל כפרש״י פה, ששם היו ערבים גדלים (תהלות קלז), שדרכם לגדל אצל הנחל, ערבי נחל, (ויקרא כג, איוב מ׳, לקמן מד).
על כן – ע״י שחרב הנהר וחוף האניות ולא יכלו לסחור בו, לכן יתרה (אשר) עשה – הם דברים שגדלו במדינה יתר על הצריך שהיה דרכם להוליכם על האניות לחוץ ופקדתם – דברים שהיו חסרים במדינה שהיו מוליכים אותם על האניות על מי נמרים לתוך המדינה, מעתה,
על נחל הערבים ישאום – ילך המסחר הזה על נחל מצרים, כי מלך אשור שכבש אותם הוליכם דרך נהר מצרים, שדרך שם הולכים ממדינת מואב אל אשור, (או כיון על נחלי בבל אם מלך בבל היה המחריב), והיא מליצה הלציית, על ששבת המסחר שלהם, וכל רכושם הלך שבי דרך נחל הערבים לארץ אויביהם, כאילו ע״י יבושת הנהר שלהם הוסב המסחר אל נהר אחר.
עַל כֵּן בעבור כובד המלחמה1, יִתְרָה2 – מרבית ההון3 אשר4 עָשָׂה – קיבץ ואסף מואב5 וּפְקֻדָּתָם – והממון הפקוד והגנוז אצלם6, את הכל7 עַל נַחַל סמוך לעיר מואב8 אשר שם גדלים9 הָעֲרָבִים – ערבי הנחל10 יִשָּׂאוּם להטמינם מעיני השודד אל תוך ענפי ערבי הנחל11:
1. מצודת דוד.
2. מלשון יתרון, הוא עניין רבוי (מצודת ציון). ואבן עזרא ביאר ממון. רש״י בדרך הדרש ביאר, שעל אשר יתרה עשה תבוא עליו הפורענות הזאת, שהיו כפויי טובה, שהרי בכמה מקומות עמד אברהם ללוט, בצאתו מחרן, בלכתו למצרים, ובזכותו שולח מתוך ההפכה, ונלחם עליו עם אמרפל וחביריו, והיה להם לגמול טובה לזרעו, והם היו מונים אותם כשהגלה סנחריב לראובני ולגדי, והיו ישראל בוכים ומתאוננים, והיו אומרים להם, מה אתם מתאוננים והלא לבית אביכם אתם הולכים, אברהם אביכם לא מעבר הנהר בא?! וזהו שנאמר (צפניה ב, ח) ״שָׁמַעְתִּי חֶרְפַּת מוֹאָב וְגִדֻּפֵי בְּנֵי עַמּוֹן אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת עַמִּי״, ועוד שסייעו את סנחריב שלוש שנים שצר על שמרון, שנאמר (לקמן טז, יד) ״שָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב״.
3. מצודת דוד.
4. רד״ק, מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. והוא מלשון פקדון (אבן עזרא, מצודת ציון). רד״ק ביאר שנקרא הממון פקודה לפי שהאדם פקיד ונגיד עליו. ומלבי״ם ביאר שהוא מעניין חסרון כמו (במדבר לא, מט) ״וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ״, כלומר דברים שהיו חסרים במדינה שהביאו אותם באוניות דרך מי נהר נמרים יעברו מעתה לאויביהם.
7. מצודת דוד.
8. רד״ק.
9. מצודת דוד.
10. אבן עזרא, רד״ק.
11. מצודת דוד. רד״ק ביאר את הפסוק ולפיו האויב הוא זה שישא את כל מה שיוציא מן העיר על שפת הנחל ההוא, ושם יקבצו הכל, ואחר כך יחלקו ביניהם השלל, ועל כן ייליל מואב ויבכה. מצודת דוד ביאר שהאויב ישא את ממונם לשפת הנחל להטמינם מעיני השודד בתוך ענפי הערבות. ועוד יש לפרש, פקודה זו יפקוד עליהם, מה היא הפקודה? זו היא שֶׁ״עַל נַחַל הָעֲרָבִים יִשָּׂאוּם״ דהיינו, שהאויבים יגלו אותם אל ארץ בבל שהוא נחל ערבים שנאמר (תהלים קלז, ב) ״עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ״ (רש״י , ר״י קרא).
מקבילות במקראתרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ח) כִּי⁠־הִקִּ֥יפָה הַזְּעָקָ֖ה אֶת⁠־גְּב֣וּל מוֹאָ֑ב עַד⁠־אֶגְלַ֙יִם֙ יִלְלָתָ֔הּ וּבְאֵ֥ר אֵילִ֖ים יִלְלָתָֽהּ׃
For the cry has gone around the borders of Moab; its howling to Eglaim, and its howling to Beerelim.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
אֲרֵי אַקְפַת צִוְחָתָא יַת תְּחוּם מוֹאָב עַד אֶגְלַיִם מְיַלְלִין וּבְאֵר אֵלִים מְצַוְחִין.
ואחדק אלצראך׳ תכ׳ום מאב ובלגת ולולתהא אלי אגלים ואלי ביר אלים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

אגליים, ובאר אילים – מקומות הן בגבולי מואב.
יללתה – של מואב.
ובאר אילים – כמו ולבאר אילים.
Eglaim... Beer-elim They are places on the border of Moab.
her wail the wail of Moab.
and Beer-elim And to Beer elim.
אגלים ובאר אלים – שםא מקומות הן. המקום נקראב באר אלים, לכן יילילו אנשיה.
א. כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י פריס 163: ״שמות״. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״שם״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״נראה״.
כיעד – מושך אחר, וכן הוא ועד באר אלים.
עד Unto. To be repeated before באר אלים unto Beer Elim.
כי אז הקיפה הזעקה את גבול מואב עד אגליםועד באר אלים ולא כמו עתה.
כי הקיפה – בכל גבול מואב סביב יזעקו ויילילו, וכן עד אגלים ובאר אלים, וכן ערי מואב על הגבול או סמוכות לגבול.
ואלים – שם מקום.
וזכר הנביא שמפני זה הגיעה והקיפה הזעקה את גבול מואב עד אגלים, רוצה לומר שהיתה הזעקה בכל הגבול עד אגלים יללתה שהיה סוף הגבול שמה, וגם כן עד באר אלים יללתה שמצד אחד היה סוף הגבול אגלים, ומצד אחר היה סוף הגבול באר אלים, והיללה והזעקה הגיעה עד אותם המקומות, וכמו שביאר שעד נחל הערבים ישאום את המואבים כפי הפירוש האחד.
אלים – ס״א אילים מלא דמלא.
הקיפה – ענין סבוב.
כי הקיפה – בכל הגבול מסביב ישמע קול זעקם.
עד אגלים יללתה – יללת מואב יהיה נשמע עד אגלים ועד באר אלים שעמדו בסוף גבול ארצם.
אגלים – אולי הוא מקום שהזכיר Eusebius בשם Agalleim, ואמר שהיה שמֹנה מילין רחוק מן Areopolis.
ובאר אלים – יש אומרים שהוא באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם (במדבר כ״א:י״ח), שהיה סמוך לגבול מואב, ואלים ענינו גבורים וחשובים, והוא קרוב לשרים ונדיבי העם.
כי הקיפה – אחר שצייר השממון שהיה בתוך המדינה, אומר כי גם את גבול מואב הקיפה הזעקה – כי גם ביצאם מארצם השיגם חרב אויב, וגם עד עגלים שהוא חוץ מגבול מואב, וגם (עד) באר אלים שרחוק יותר ממואב הקיפה יללתה – כי לא נחו מאויביהם גם אחר שברחו הלאה מגבולם (ומצייר את הזעקה כעצם מופשט הצועק סביב סביב לארץ מואב, כי בכל סביבות גבולם קרם שוד ושבר).
לאחר שצייר את השממון שיהיה בתוך המדינה, אומר הנביא1 כִּי גם2 הִקִּיפָה הַזְּעָקָה אֶת – בכל3 גְּבוּל מוֹאָב מסביב ועד סוף גבול ארצם, באומרו4, עַד אֶגְלַיִם5 נשמעה6 יִלְלָתָהּ של מואב7, וּבְאֵר – ועד באר8 אֵילִים9 הקיפה10 יִלְלָתָהּ כי לא נחו מאויביהם גם אחר שברחו הלאה מגבולם11:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. רד״ק.
4. מצודת דוד.
5. מקום הוא בגבולי מואב (רש״י, רד״ק, מצודת דוד). ומלבי״ם ביאר שהיא מחוץ לגבול מואב.
6. מצודת דוד.
7. רש״י, מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. מקום הוא בגבולי מואב (רש״י, רד״ק, מצודת דוד). ומלבי״ם ביאר שהיא רחוקה יותר ממואב.
10. מלבי״ם.
11. הנביא מצייר את הזעקה כעצם מופשט הצועק סביב סביב לארץ מואב, כי בכל סביבות גבולם קרם שוד ושבר (מלבי״ם).
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ט) כִּ֣י מֵ֤י דִימוֹן֙ מָ֣לְאוּ דָ֔ם כִּֽי⁠־אָשִׁ֥ית עַל⁠־דִּימ֖וֹן נוֹסָפ֑וֹת לִפְלֵיטַ֤ת מוֹאָב֙ אַרְיֵ֔ה וְלִשְׁאֵרִ֖ית אֲדָמָֽה׃
For the waters of Dimon are full of blood. For I will bring yet more upon Dimon, a lion upon him that escapes from Moab and upon the remnant of the land.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
אֲרֵי מֵי דִימוֹן אִתְמְלִיאוּ דַם קְטוֹלִין אֲרֵי אֱמַנֵי עַל דִימוֹן כְּנִישַׁת מַשִׁירְיָן לְשֵׁיזָבַת מוֹאָב מֶלֶךְ בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ יִסַק וּלְמִבָּז שְׁאָרָא דְאַרְעֲהוֹן.
ומא דימון קד אמתלא מן דמאיהם ממא אסלט עלי אהלהא אסאפאת ועלי פלית אלמאביין אלאסד ובקיהֿ אהל בלדהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

כי אשית על דימון נוספות – <נוספות'> הוא שם ועניינו ׳כליון׳.⁠1
לפליטת מואב אריה – אפשר שהלמ״ד של ״לפליטת מואב״ הועברה מהמלה ׳אריה׳, ושיעור הכתוב, לפי זה, ״פליטת מואב לאריה״,⁠2 כלומר מי שנמלט מהם, ייטרף על ידי אריות וחיות טרף. ויתכן שהלמ״ד נמצאת במקומה הראוי, היינו, שאין לפליטיהם לבד מן החיות הטורפות, והעניין אחד.⁠3
1. המדובר לפי זה בבסיס ׳ספ׳ שעניינו כליון והשמדה, וכך פירש גם רס״ג על אתר.
2. זו כנראה התפיסה המועדפת על אבן בלעם, ולא מצאנו לה מקור אחר.
3. השווה רס״ג, ראב״ע ורד״ק על אתר.
מי דימון – שם הנהר.
מלאו דם – כשם הנהר.
כי אשית עליו נוספות – דם שמו, ודם חללים אוסיף עליו למלאותו. ויונתן תרגם: נוספות – כנישת משיריין, מחנות הנוספות יחד. והוא לשון: ספו שנה על שנה (ישעיהו כ״ט:א׳) ספות הרוה (דברים כ״ט:י״ח).
לפליטת מואב אריה – פליטה שישאיר סנחריב, יבא נבוכדנצר בעתו וישחיתם. והוא נקרא אריה, כעניין שנאמר: עלה אריה מסבכו (ירמיהו ד׳:ז׳).
ולשארית אדמה – אדמתם.
The waters of Dimon The name of the river.
have been filled with blood Like the name of the river. [The name דִּימוֹן resembles דַּם, blood.]
for I will place upon Dimon additions Its name is blood, and I will add the blood of the fallen, to fill it. Jonathan renders, however: כְּנִישַׁת מַשַׁירְיָן, the gathering of the camps, the camps joined together. This is an expression of "Join (סְפוּ) year to year" (infra 21:1); "to add (סְפוֹת) the inadvertent sins" (Devarim 29:18).
for the survivors of Moab is the lion The survivors which Sennacherib will leave over, Nebuchadnezzar will carry away in his time, and he will destroy them. And he is called "the lion,⁠" as the matter is stated: "The lion has come up out of his thicket" (Yirmeyahu 4:7).
and for the remnant of Israel is the land [i.e,] your land.
כי מי דימון מלאו דם – לשון נופל על הלשון: מקום נקרא דימון,⁠א על כן מימיה ימלאו דם הרוגיה.
כי אשית על דימון נוספות – חיילים מיתוספים ובאים עליהם. ותרגומו: פליטת משיריין.
לפליטת מואב אריה – מלך חזק כאריה.⁠ב
לשאריתג אדמה – תרגומו: ולמיבז שארא דארעהון.
א. צירוף של עדי הנוסח. בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777 חסר ״מקום נקרא דימון״. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״לשון נופל על הלשון״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״אריה חזק״.
ג. כן בכ״י לוצקי 778, מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״ולשארית״.
כימלאו דם – חללי מואב.
נוספות – הטעם רעות נוספות, וכן עשיר יענה עזות (משלי י״ח:כ״ג), והטעם מלות.
כי אשית – מושך גם אחר וכן הוא אשית לפליטת מואב אריה והוא מלך אשור.
דם Blood. The blood of the slain of Moab.
נוספות Additional evils.⁠1 Supply רעות evils; comp. מלות עזות═עזות impertinent words (Prov. 18:23).
כי אשית For I will bring. To be repeated before לפלטת: for I will bring against the remnant of Moab a lion, namely the king of Assyria.
1. A. V., More.
כי מי דימון מלאו – אז דם מן החללים.
כי אז אשית על דימון – מכות ורעות נוספות – יותר הרבה מן הראשונות שיהו עתה בימי סנחריב.
שהרי לפליטת מואב – הנותרים מחרב סנחריב ולשארית אדמה – שלא החריב סנחריב אביא אריה לטרוף ולהשחית. כדכתיב עלה אריה מסובכו.
כי מי דימון – דימון שם נהר בערי מואב, ואמר כי מדם החללים מלאו מי הנהר דם.
כי אשית – מאמר האל, אמר: אשית על דימון.
נוספות – שיהיה הדם נוסף על מי הנהר. ופירוש: נוספות בלשון נקבה – תעלות או גלות מדם נוספות על הנהר, שילכו מזה ומזה לנהר, פלגים יבלי מיםא (ישעיהו ל׳:כ״ה).
לפלטת מואב אריה – הפלטים מן האויבים יבא להם אריה שימיתם.
ולשארית אדמה – כפל ענין במלות שונות.
אדמה – אדמת מואב.
ויש מפרשים: אריה – נבוכדנצר, שהיה נמשל לאריה, כמו שאמר: עלה אריה מסבכו (ירמיהו ד׳:ז׳), רוצה לומר כי זה החרבן הראשון הוא שיחריבם סנחריב מלך אשור, ומה שישאר מהם יחריבם נבוכדנצר, וכן תרגם יונתן: מלך במשריתיה יסק.
א. כן בכ״י וטיקן 71, פריס 195, לוצקי 849, וכן בפסוק. בדפוסים: ״דם״.
נוספות – הטעם רעות נוספות, כמו אספה עלימו רעות (דברים ל״ב:כ״ג).
לפליטת מואב אריה ולשארית אדמה – זה האריה הוא סנחריב כי היה כאריה משחית, והטעם שארית יבוא על פליטת מואב ולשארית אדמתו.
כך ביאר שבנחל אחר שנקרא דימון היה גם כן מלא דם לפי שהיו שמה גם כן האויבים, וכאשר היו באים המואבים על הנחל היו הורגים אותם שמה, וזהו אומרו כי מי דימון מלאו דם, רצונו לומר מן הרוגי מואב, ואמרו כי אשית על דימון נוספות פירשו בו שיהיה הדם נוסף על מי הנהר, ויהיו נוספות כמו גולות דם נוספות על הנהר שילכו מזה ומזה פלגים לנהרים, ושכן ישים לפלטת מואב ולשארית אדמתו אריה ושאר חיות רעות שיאכלם, והנכון אשר זכר הנביא בשם האל, שישית על דימון צרות נוספות לפלטת מואב ולשארית אדמתו, והתוספת שישית על פליטתו הוא אריה שרוצה לומר שאשר ינצל מחרב סנחריב יבוא נבוכדנצר אחריו שנקרא אריה, כמו שנאמר (ירמיה ד, ז) עלה אריה מסבכו, ויכלה אותם כי כן היה, ולפי שהנביאים היו מליצים מאמריהם עם שתוף השמות, אפשר לפרש שהנהר הזה שהיה שמו דימון מגזרת דם ישית עליו נוספות, רוצה לומר דם הרבה שיתוסף עליו באופן שיתוסף שמו כראוי, וכן יעשה שישית אריה לפלטת מואב ולשארית אדמתו.
אשית – אשים.
לפליטת – ענין שארית.
מי דימון – שם נהר.
מלאו דם – מדם הרוגים.
כי אשית על דימון נוספות – שמו דימון מלשון דם ואוסיף עליו דם חללים והוא ענין מליצה לשון נופל על לשון.
לפליטת מואב אריה – על הפליטים ממואב יבוא האריה וחיות הטורפות ולא ישאירו שארית.
ולשארית אדמה – על הנשארי׳ באדמת מואב יבוא האריה וחיתו יער וכפל הדבר במ״ש לחוזק הענין.
דימון – הוא דיבון, והיה נקרא גם דימון, על כן הזכיר בו לשון דם, לשון נופל על הלשון, ומי דימון אולי הם נחל ארנון (רוזנמילר וגיזניוס).
נוספות – תוספות מדם חללים (רש״י רד״ק ואחרים).
אריה – אשלח אריה.
נוספות – ת״י כנישת משרין, מחנות נוספות על הקודמות, וההבדל בין פליטה ושארית מבואר, פליטה ע״י בריחה, ושארית במקומו, ומלת אשית, וכן מלת מואב, מושך אחר, (אשית) אריה ולשארית (מואב אשית) אדמה.
כי – גם מי דימון שהיה רחוק יותר ממואב מלאו דם מהרוגי מואב כי אשים על דימון נוספות – מחנות צוררים אשר יתאספו שם שנית להלחם עם הבורחים לפליטת – ר״ל וגם ליתר הפליטה שימלטו מיד אויבים ויחבאו ביערות (אשית עליהם) אריה וחיות רעות שיכלו בהם,
ולשארית (מואב אשית) אדמה – ולהשארית המעט שישארו נחבאים במדינה, אשית עליהם את האדמה בעצמה שאדמת מואב החרבה תמית את יושביה ברעב ובדבר, (ופסוק זה הוא דברי השם).
כִּי מֵי נהר1 דִימוֹן2 מָלְאוּ דָם – מדם ההרוגים3 הם חללי מואב4, כִּי אָשִׁית – אשים5 עַל דִּימוֹן רעות6 נוֹסָפוֹת שיהיה הדם נוסף על מי הנהר7, וְלִפְלֵיטַת – לשארית8 מוֹאָב שישאיר סנחריב9 יבוא עליהם10 אַרְיֵה11 שימיתם12, וְלִשְׁאֵרִית ישראל תהיה13 אֲדָמָה – אדמתכם14:
1. רש״י, מצודת דוד.
2. כך שמו של נהר זה הנמצא בערי מואב (רש״י, רד״ק, מצודת דוד).
3. מצודת דוד.
4. אבן עזרא.
5. מצודת ציון.
6. אבן עזרא.
7. רד״ק. והוא מלשון תוספת (רש״י). לשון נופל על הלשון, שמו ״דימון״ מלשון דם, ואוסיף עליו דם חללים (רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד). ומלבי״ם ביאר מחנות צוררים שיתאספו שם שנית להלחם עם הבורחים.
8. מצודת ציון. מלבי״ם מבאר כי הפליטה הם אלו שנמלטו וברחו, והשארית הם אלו שנשארו במקומם והתחבאו במדינה.
9. רש״י.
10. רש״י, מצודת דוד.
11. הוא משל לנבוכדנצר כמו שנאמר (ירמיהו ד, ז) ״עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ״ והוא זה אשר יבוא בעתו וישחיתם (רש״י, רד״ק). ומצודת דוד ומלבי״ם ביארו שיבואו האריה וחיות הטורפות ולא ישאירו שארית.
12. רד״ק.
13. רש״י.
14. רש״י. מצודת דוד ביאר על הנשארים באדמת מואב יבוא האריה וחיתו יער. וכפל העניין במילים שונות לחוזק העניין (רד״ק, מצודת דוד). מלבי״ם מבאר ולשארית המעט שישארו נחבאים במדינה, אשית עליהם את האדמה בעצמה, שאדמת מואב החרבה תמית את יושביה ברעב ובדבר.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ישעיהו טו – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא ישעיהו טו, עולם המקרא ישעיהו טו, תרגום יונתן ישעיהו טו, ילקוט שמעוני ישעיהו טו, רס"ג תפסיר ערבית ישעיהו טו, רס"ג פירוש ישעיהו טו, רס"ג פירוש ערבית ישעיהו טו, ר׳ יהודה אבן בלעם ישעיהו טו – מהדורת פרופ' משה גושן-גוטשטיין, סייע בידו פרופ' מערבי פרץ, באדיבות הוצאת אוניברסיטת בר-אילן (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב., רש"י ישעיהו טו, הגהות ר"י קרא על פירוש רש"י ישעיהו טו, ר"י קרא ישעיהו טו, אבן עזרא ישעיהו טו, ר"א מבלגנצי ישעיהו טו, רד"ק ישעיהו טו, ר"י אבן כספי ישעיהו טו, אברבנאל ישעיהו טו, מנחת שי ישעיהו טו, מצודת ציון ישעיהו טו, מצודת דוד ישעיהו טו, שד"ל ישעיהו טו, מלבי"ם ביאור המילות ישעיהו טו, מלבי"ם ביאור הענין ישעיהו טו, מקראות שלובות ישעיהו טו – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Yeshayahu 15, Biblical Parallels Yeshayahu 15, Olam HaMikra Yeshayahu 15, Targum Yonatan Yeshayahu 15, Yalkut Shimoni Yeshayahu 15, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Yeshayahu 15, R. Saadia Gaon Commentary Yeshayahu 15, R. Saadia Gaon Commentary Arabic Yeshayahu 15, R. Yehuda ibn Balaam Yeshayahu 15, Rashi Yeshayahu 15 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Glosses on Rashi Yeshayahu 15, R. Yosef Kara Yeshayahu 15, Ibn Ezra Yeshayahu 15, R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 15, Radak Yeshayahu 15, R. Yosef ibn Kaspi Yeshayahu 15, Abarbanel Yeshayahu 15, Minchat Shai Yeshayahu 15, Metzudat Zion Yeshayahu 15, Metzudat David Yeshayahu 15, Shadal Yeshayahu 15, Malbim Beur HaMilot Yeshayahu 15, Malbim Beur HaInyan Yeshayahu 15, Mikraot Sheluvot Yeshayahu 15

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×