ביאור דברי המענה ענה אליפז התימני ואמר היתכן לחכם שיטעון טענות כוזבות אשר הם דברי רוח והבל, אם מחוק החכם שיתווכח בדברים וטענות בלתי מועילות בהאמתת מה שירצה האמתתו, הנה לא תוכל להנצל שלא תעשה העול גדול מאלו הדברים כי עתה תפר מההמון יראת השם ית׳ כי ההמון לחולשת שכלם לא יראו מעשות רעות אלא מדאגה פן יענישם השם ית׳ ולזה כשתאמר שלא יועיל הצדק שלא יבאו אלו הרעות אלא למי שבמערכתו בעת הלידה שיבואהו אתה מפר יראת השם ית׳ מההמון ואתה גם כן מונע ההתפלל לפני השם ית׳ על הרעות הבאות לאיש איש כי התפלה עליהם שוא ובטל לפי דבריך, הנה דבריך יודיעו לאנשים עונך כי אתה בוחר בדבריך לשון הערומים המדברים בערמה ובמרמה ובדרכים מתעים, הנה לא אצטריך אני לומר שאתה רשע ועל זה באה עליך הצרה הזאת כי פיך ושפתיך יעידו בך שאתה רשע, מה זה שהתפארת בישישות וזקנה האם נבראת קודם אדם הראשון ולפני בריאת הגבעות הלא אם צופר הוא צעיר לימים הנה לא ימנע מפני זה שיגיע לו מהחוש מה שהספיק בזה הדרוש וזה שיתכן שקבל כבר עדות מאנשים יותר קודמי׳ ממך עד שכבר הגיע אליו מה שהתפרסם מזה החוש זה זמן ארוך ולזה אם אינך ראשון לכל האנשים תהי׳ טענתך בזה בטלה, האם שמעת בסוד אליה ונגלה לך כבר עד שתמנע לך החכמה ותהיה לך לבדך לא לזרים אתך, מה ידעת מפעולות השם ית׳ ולא נדע ומה תבין מהם ולא עמנו הוא ועוד שאם תטעון כי בעבור ישישותך יתכן שתהיה חכם יותר, הנה גם שב גם ישיש בנו כביר ימי׳ מאביך ואחשוב שאליפז היה יותר ישיש מאיוב ואולם שאר רעיו היו צעירי׳ ממנו או צופר לבדו היה צעיר ממנו, המעט ממך התנחומות שנחמוך בהם אלו האנשים ר״ל צופר ובלדד עד שקראת להם רופאי אליל, האם מה שטענו לקיים שהשם ית׳ מבין את כל מעשה האדם ושופט אותו עליהם הוא דבר של לאט ושל סתר עמך עד שקרא׳ אותם טופלי׳ שקר וקרא׳ סתר אלו הטענות והוא מה שאמרת אליהם אם בסתר פנים תשאון, איך לקחך לבך ואיך רמזו עיניך להשיב אל אל רוחך והוצאת מפיך מלין כנגדו, איך תחשוב שתהיה נקי וצדיק עד שלא יתכן שיגיעך עונש הנה אי אפשר באדם לחסרונו שיהיה נקי וצדיק ואיך תחשוב שתהיה נמלט מהחסרון הלא בעיני השם ית׳ אין נמלט מהחסרון כי גם המלאכים והגלגלים ישיגם חסרון מה לפי מה שמציאותם יצטרך אל מציאות אחר ישפע ממנו ועוד בהם חסרון נפלא ביחס אל השם ית׳ כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות י״י ולזה לא ימצא השלימות כי אם בשם ית׳, ובהיות הענין כן איך חשבת עצמך נקי מהחסרון עם היותך נתעב ונמאס ושותה כמים עולה כי האדם זה דרכו ולזה אין לך להתרעם על הש״י על זה העונש כי בלי ספק אי אפשר מזולת שמרית ואם אינך משע׳ בזה כי יתכן שחטא׳ בדברים רבים הם חטא אצל השם ית׳ מצד שלמותו ואינך חושב בהם שיהיו חטא, הנה אגידך שראיתי בחוש ומה שיגידוהו חכמים ולא כחדו במה שקבלו בזה מהחוש מאבותם, כי לא אביא עליך עדות ממה שיגידהו הפחותים כי אין לסמוך עליהם אבל ממה שהגידו השלימי׳ אשר להם לבדם נתנה הארץ מרוב חכמתם ושלמותם לא עבר זר בתוכם הלא הט יגידו, וראיתי גם כן בעיני כי הרשע ואם הוא מצליח הוא מתחולל כל ימיו ר״ל שיאחזהו חיל וכאב לב כל ימיו ליראתו ולפחדתו שיגיעהו רע ומספר השנים אשר נצפנו לתוקף החומס אנשי׳ יהיה בכל אחד מהם קול פחדים באזניו שיגיעהו רע והנה בהיותו בשלום יבואנו השודד והצר לו בדרך שלא יאמין שוב מני החושך והצרה ההיא, הלא החרב יראה אותו בדרך שיפלו עליו אימות מות, הלא הרשע הוא נודד ללחם אנה ימצאהו כי אין לו לחם לאכול ידע כי נכון בידו יום חשך וצרה גדולה ולזה הוא בכאב לב תמיד, צר ומצוקה יבעתוהו, תתחזק המצוקה עליו ותאנוס אותו כמו המלך שיתקוף ויאנוס האיש שהוא עתיד להשפט בכידור והם האנשים הנדונים לטביעה שיקשרו ראשם בין ברכם וידיהם ורגליהם בדרך שיהיו כמו הכידור עד שלא יוכלו להנצל מהטביעה, מפני שנטה הרשע לאל ידו וחשב להתגבר על השם ית׳, הנה הש״י ירוץ אליו להכותו בצוארו במקום שיהיו מגניו יותר חזקים ויותר עבים להראותו כי לא תועיל גבורתו כנגד השם ית׳, מפני שכסה הרשע פניו בחלבו מרוב השומן ושכן בערים חריבות ר״ל שבנה אותם ושכן בבתי׳ אשר לא היו נושבים אבל היו עתידים להיותם לגלים נצים ובנה אותם מחדש כדי שיוכל לבטוח יותר בהם שיהיו חזקים ולהיותם לזכר לו, הנה יענש שלא יעשר ולא יעמוד עשרו אשר בעבורו היה משמין עצמו ולא יטה לאנשי הארץ שלמותם ר״ל שבנינים אשר עשה לא ישארו אבל יחרבו ויפלו לא יסור מני חשך הצרות יונקתו אשר היתה צומח׳ מאד בהיותו בעשרו עד שהיה בתכלית השומן והדשנו׳ תיבש שלהבת הצרות הבאות עליו עד שיגיעהו מהכחישות שרוח פיו יניעהו ויסירהו ממקומו, בעבור שלא היה מאמין זה האיש הנתעה בשוא ובהבלי העולם כי ימותו ותהיה שוא והבל תמורתו ר״ל שלא היה מתפחד מהמות הנה היה ענשו שימות בלא עתו ותכר׳ יונקתו בלא עתו וכפתו אשר איננה רעננה יסור בקלות הפרח והנץ שהוציא הרשע לעשות פרי כמו הגפן שיחמוס וישחית בסרו וכזית שישליך נצתו במעט סבה, הנה קבוץ החנפים סופו להיות גלמוד לפי שישחיתו קצתם קצת ולא ישלם הקבוץ ביניהם ואש אכלה האהלים הבנויים משחד ועול לפי שהם יחשבו וישתדלו תמיד בעמל ואון ומחשבתם תכין מרמה תמיד ולזה יענישם הש״י בכמו אלו העונשים והכלל העולה מהדברים הוא שהוא היה מגנה איוב על אמר שלא חטא והוא מעיד שכבר חטא שהוא בדבריו אלה יפר יראת השם מהאנשים וימנע מהתפלל אליו בעת הצר׳ אשר עם התועלת שבו להנצל מהרע הנה בו מהתקון המדיני וההישרה אל הצלחת הנפש מה שלא יעלם והביא ראיה מהחוש על היות אלו הרעות מסודרות מהשם ית׳ לפי מעשה האדם למה שימצא מהרעות לרשעים אשר לא נפקד איש מהם שלא ישיגוהו רעות אם מצד הפחד אם מזולת זה וזה ממה שיור׳ על כי אלו הרעות הם לרשעים מפני היותם רשעים ועוד שאנחנו נראה העונש הבאה עליהם כנגד מרים מדה כנגד מדה ואילו היה מוגבל בגיחו מרחם לא היה אפשר זה אלא אם נאמר שכבר הוגבל ג״כ אז שיהיה זה האיש עושה מרי שיהא דומה לעונש המוגבל לבוא עליו וזה בתכלית הבטול והגנות כי אם היה הענין כן תבטל הבחירה ויהיו כל העניינים מחוייבי׳ הנה זה הוא לבד מה שהוסיף אליפז לטעון בזה המענה.