×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר׃
Then Eliphaz the Temanite answered and said:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲתִיב אֱלִיפַז דְמִן תֵּימָן וַאֲמַר.
פאג׳אב אליפז אלתימני פקאל.
(מענה אליפז).
(Eliphaz's Reply)
אליפז.
ויען אליפז התימני.
ויען אליפז:
ויען אליפז – זה דקדוק מלות המענה.
פירוש המענה
ויען אליפז התימני ויאמר.
ביאור מלות המענה
ויען אליפז התימני ויאמר.
ביאור דברי המענה ענה אליפז התימני ואמר היתכן לחכם שיטעון טענות כוזבות אשר הם דברי רוח והבל, אם מחוק החכם שיתווכח בדברים וטענות בלתי מועילות בהאמתת מה שירצה האמתתו, הנה לא תוכל להנצל שלא תעשה העול גדול מאלו הדברים כי עתה תפר מההמון יראת השם ית׳ כי ההמון לחולשת שכלם לא יראו מעשות רעות אלא מדאגה פן יענישם השם ית׳ ולזה כשתאמר שלא יועיל הצדק שלא יבאו אלו הרעות אלא למי שבמערכתו בעת הלידה שיבואהו אתה מפר יראת השם ית׳ מההמון ואתה גם כן מונע ההתפלל לפני השם ית׳ על הרעות הבאות לאיש איש כי התפלה עליהם שוא ובטל לפי דבריך, הנה דבריך יודיעו לאנשים עונך כי אתה בוחר בדבריך לשון הערומים המדברים בערמה ובמרמה ובדרכים מתעים, הנה לא אצטריך אני לומר שאתה רשע ועל זה באה עליך הצרה הזאת כי פיך ושפתיך יעידו בך שאתה רשע, מה זה שהתפארת בישישות וזקנה האם נבראת קודם אדם הראשון ולפני בריאת הגבעות הלא אם צופר הוא צעיר לימים הנה לא ימנע מפני זה שיגיע לו מהחוש מה שהספיק בזה הדרוש וזה שיתכן שקבל כבר עדות מאנשים יותר קודמי׳ ממך עד שכבר הגיע אליו מה שהתפרסם מזה החוש זה זמן ארוך ולזה אם אינך ראשון לכל האנשים תהי׳ טענתך בזה בטלה, האם שמעת בסוד אליה ונגלה לך כבר עד שתמנע לך החכמה ותהיה לך לבדך לא לזרים אתך, מה ידעת מפעולות השם ית׳ ולא נדע ומה תבין מהם ולא עמנו הוא ועוד שאם תטעון כי בעבור ישישותך יתכן שתהיה חכם יותר, הנה גם שב גם ישיש בנו כביר ימי׳ מאביך ואחשוב שאליפז היה יותר ישיש מאיוב ואולם שאר רעיו היו צעירי׳ ממנו או צופר לבדו היה צעיר ממנו, המעט ממך התנחומות שנחמוך בהם אלו האנשים ר״ל צופר ובלדד עד שקראת להם רופאי אליל, האם מה שטענו לקיים שהשם ית׳ מבין את כל מעשה האדם ושופט אותו עליהם הוא דבר של לאט ושל סתר עמך עד שקרא׳ אותם טופלי׳ שקר וקרא׳ סתר אלו הטענות והוא מה שאמרת אליהם אם בסתר פנים תשאון, איך לקחך לבך ואיך רמזו עיניך להשיב אל אל רוחך והוצאת מפיך מלין כנגדו, איך תחשוב שתהיה נקי וצדיק עד שלא יתכן שיגיעך עונש הנה אי אפשר באדם לחסרונו שיהיה נקי וצדיק ואיך תחשוב שתהיה נמלט מהחסרון הלא בעיני השם ית׳ אין נמלט מהחסרון כי גם המלאכים והגלגלים ישיגם חסרון מה לפי מה שמציאותם יצטרך אל מציאות אחר ישפע ממנו ועוד בהם חסרון נפלא ביחס אל השם ית׳ כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות י״י ולזה לא ימצא השלימות כי אם בשם ית׳, ובהיות הענין כן איך חשבת עצמך נקי מהחסרון עם היותך נתעב ונמאס ושותה כמים עולה כי האדם זה דרכו ולזה אין לך להתרעם על הש״י על זה העונש כי בלי ספק אי אפשר מזולת שמרית ואם אינך משע׳ בזה כי יתכן שחטא׳ בדברים רבים הם חטא אצל השם ית׳ מצד שלמותו ואינך חושב בהם שיהיו חטא, הנה אגידך שראיתי בחוש ומה שיגידוהו חכמים ולא כחדו במה שקבלו בזה מהחוש מאבותם, כי לא אביא עליך עדות ממה שיגידהו הפחותים כי אין לסמוך עליהם אבל ממה שהגידו השלימי׳ אשר להם לבדם נתנה הארץ מרוב חכמתם ושלמותם לא עבר זר בתוכם הלא הט יגידו, וראיתי גם כן בעיני כי הרשע ואם הוא מצליח הוא מתחולל כל ימיו ר״ל שיאחזהו חיל וכאב לב כל ימיו ליראתו ולפחדתו שיגיעהו רע ומספר השנים אשר נצפנו לתוקף החומס אנשי׳ יהיה בכל אחד מהם קול פחדים באזניו שיגיעהו רע והנה בהיותו בשלום יבואנו השודד והצר לו בדרך שלא יאמין שוב מני החושך והצרה ההיא, הלא החרב יראה אותו בדרך שיפלו עליו אימות מות, הלא הרשע הוא נודד ללחם אנה ימצאהו כי אין לו לחם לאכול ידע כי נכון בידו יום חשך וצרה גדולה ולזה הוא בכאב לב תמיד, צר ומצוקה יבעתוהו, תתחזק המצוקה עליו ותאנוס אותו כמו המלך שיתקוף ויאנוס האיש שהוא עתיד להשפט בכידור והם האנשים הנדונים לטביעה שיקשרו ראשם בין ברכם וידיהם ורגליהם בדרך שיהיו כמו הכידור עד שלא יוכלו להנצל מהטביעה, מפני שנטה הרשע לאל ידו וחשב להתגבר על השם ית׳, הנה הש״י ירוץ אליו להכותו בצוארו במקום שיהיו מגניו יותר חזקים ויותר עבים להראותו כי לא תועיל גבורתו כנגד השם ית׳, מפני שכסה הרשע פניו בחלבו מרוב השומן ושכן בערים חריבות ר״ל שבנה אותם ושכן בבתי׳ אשר לא היו נושבים אבל היו עתידים להיותם לגלים נצים ובנה אותם מחדש כדי שיוכל לבטוח יותר בהם שיהיו חזקים ולהיותם לזכר לו, הנה יענש שלא יעשר ולא יעמוד עשרו אשר בעבורו היה משמין עצמו ולא יטה לאנשי הארץ שלמותם ר״ל שבנינים אשר עשה לא ישארו אבל יחרבו ויפלו לא יסור מני חשך הצרות יונקתו אשר היתה צומח׳ מאד בהיותו בעשרו עד שהיה בתכלית השומן והדשנו׳ תיבש שלהבת הצרות הבאות עליו עד שיגיעהו מהכחישות שרוח פיו יניעהו ויסירהו ממקומו, בעבור שלא היה מאמין זה האיש הנתעה בשוא ובהבלי העולם כי ימותו ותהיה שוא והבל תמורתו ר״ל שלא היה מתפחד מהמות הנה היה ענשו שימות בלא עתו ותכר׳ יונקתו בלא עתו וכפתו אשר איננה רעננה יסור בקלות הפרח והנץ שהוציא הרשע לעשות פרי כמו הגפן שיחמוס וישחית בסרו וכזית שישליך נצתו במעט סבה, הנה קבוץ החנפים סופו להיות גלמוד לפי שישחיתו קצתם קצת ולא ישלם הקבוץ ביניהם ואש אכלה האהלים הבנויים משחד ועול לפי שהם יחשבו וישתדלו תמיד בעמל ואון ומחשבתם תכין מרמה תמיד ולזה יענישם הש״י בכמו אלו העונשים והכלל העולה מהדברים הוא שהוא היה מגנה איוב על אמר שלא חטא והוא מעיד שכבר חטא שהוא בדבריו אלה יפר יראת השם מהאנשים וימנע מהתפלל אליו בעת הצר׳ אשר עם התועלת שבו להנצל מהרע הנה בו מהתקון המדיני וההישרה אל הצלחת הנפש מה שלא יעלם והביא ראיה מהחוש על היות אלו הרעות מסודרות מהשם ית׳ לפי מעשה האדם למה שימצא מהרעות לרשעים אשר לא נפקד איש מהם שלא ישיגוהו רעות אם מצד הפחד אם מזולת זה וזה ממה שיור׳ על כי אלו הרעות הם לרשעים מפני היותם רשעים ועוד שאנחנו נראה העונש הבאה עליהם כנגד מרים מדה כנגד מדה ואילו היה מוגבל בגיחו מרחם לא היה אפשר זה אלא אם נאמר שכבר הוגבל ג״כ אז שיהיה זה האיש עושה מרי שיהא דומה לעונש המוגבל לבוא עליו וזה בתכלית הבטול והגנות כי אם היה הענין כן תבטל הבחירה ויהיו כל העניינים מחוייבי׳ הנה זה הוא לבד מה שהוסיף אליפז לטעון בזה המענה.
[אליפז ב]
פתיחה למענה השמינית מענה אליפז
הנה, אחר שחידש איוב עתה שאלתו השניה, שהוא מפני מה יש רשע וטוב לו, שהתשובות שהשיבו הריעים המתווכחים על השאלה של צדיק ורע לו לא יספיקו להשיב שאלה זו, שבו המתווכחים לערוך מערכה שניה, והגיד כל אחד דעתו בתשובת השאלה הזאת.
ודעת אליפז, שהצלחת הרשע היא רק הצלחה מדומה, ואינה הצלחה אמיתית, שהגם שלפי ראות העין תראהו מצליח, אוסף הון וחיל וקניינים, ליבו תמיד מלא פחד, ודומה לו תמיד כאילו נרדף מפני חרב, וכאילו כבר השיגהו ריש ועוני וכל רעות הזמן, עד שליבו לא ישמח מעושרו, וירגז וידאג ויתבהל תמיד, כי זה מעונשי השם על אשר עשה הרע בעיניו להכעיסו, שיערבב את לבבו ורעיוניו וכוח דמיונו בפחד ורעדה, ועיקר ההצלחה היא שלוות הנפש ומנוחת הרוח ושמחת הלב, וטוב פת חרבה ושלוה בה.
וכל זה היה באיוב, כמו שאמר (איוב ג כה): כי פחד פחדתי ויאתייני, והפחד התמידי הזה אשר ירדפנו הוא אות על סופו, שסוף שייכרת הוא וזרעו וכל אשר לו, כמו שהיה באיוב, זה תורף דעת אליפז.
אולם בראשית דבריו התווכח עמו שנית על שכפר בגמול הנפש לעולם הבא, שהגם שכפר בתחיית הגוף לא יוכל לכפור בהשארת הנפש הנצחיית, ובה תלויה האושר האמיתי וההצלחה הקיימת (פסוקים יא יג);
וכן על מה שכפר בבחירה, והחזיק שהאדם מוכרח במעשיו, שכבר התווכח על זה במענהו הראשון, משיב לו שנית, שכל חכמי לב מרגישים בעצמם שהם חפשים בבחירתם ושאין שום כוח אחר מעורב בו להכריחו על מעשהו (פסוקים יח יט), וממילא אחר שהאדם חפשי במעשהו יש עליו דין וחשבון, ואי אפשר שלא חטא איז חטא שבעבורו יחוייב העונש, ומענישו ה׳ עונש זמני בייסורים בעולם הזה כדי שלא תאבד נפשו הנצחי.
והוא עצמו מה שהשיב במענהו הראשון, רק שם לא ביאר בפירוש שבא העונש כדי להצילו מכריתת הנפש, רק שבאים עליו ייסורים לפי שעה כדי שלא יאבד לנצח על-ידי מיתת הגוף קודם זמנו, ועל זה התווכח איוב, והראה שאין הבדל בין אם מת עתה (כי זמן הייסורים נחשב כמיתה), ובין אם ימות אחרי זה, כמו שהאריך בסימן ז, ועתה ביאר לו שיש גמול לנפשות, וחיי הנפשות הם חיים נצחיים, וטוב ייסורים וגם מיתה זמנית מאבדון נצחי (יד-יז).
מלבד זה, תחת שבתחילה ייחס אליו חטא קל, שלא עבד מאהבה, עתה החזיקו לרשע גמור, אחר שפער פיו לכפור בכל פינות האמונה, ונראה מתוך דבריו שלא דיבר כן מתוך ייסוריו שאין אדם נשפט על צערו, כי ממה שהדברים מסודרים בפיו, וממה שהציע שיטתו בלשון לימודים, מבואר שחשב וסידר דברים אלה זה ימים רבים, בעוד היה בשלוותו (ב ז).
וחוץ מזה לעג על סכלותו מה שהתלונן על בריאת האדם, כאילו הוא האדם הראשון שנברא בעולם, והלא כבר עברו דורות אין מספר אשר ראו חיים ושמחו בעמלם, וכולם מודים לה׳ חסדו, וכי יכריע הוא את כל העולם כולו?! והחומר יאמר ליוצרו מה תעשה ופעלך ידיים אין לו?! (ז-יא).
The Eighth Oration - Eliphaz's Speech in the Second Round
Towards the end of his oration, Job had raised the second question on the agenda, namely, that concerning the prosperity of the wicked. Since this subject had not been addressed by his companions in their replies to the question of the suffering of the wicked, the debaters return for a second round in which each presents his opinion regarding this new question.
Eliphaz is of the opinion that the prosperity of the wicked is illusory: it is not true prosperity. Though, at first sight, the wicked person may appear successful, acquiring wealth, strength and possessions, his heart is ever full of fear. He feels at all times as if pursued by the sword (Leviticus 26:37), as though hard times were coming; as if destitution and poverty (Psalms 82:3) were about to overtaken him. So much so, that despite his wealth he has no pleasure from it nor has any peace of mind. And this is one of God's punishments for doing wrong in His eyes and provoking Him to anger (Deuteronomy 4:25). He [God] confuses the wicked person's mind, his thoughts and his imagination with fear and trembling. For the essence of prosperity is peace of mind, an unworried spirit and a joyful heart; better a dry crust and tranquility with it (Proverbs 17:1).
Now this is exactly what had happened to Job, for he had admitted: I had a terrifying premonition and it has come to be. (Job 3:25) Moreover, this continuous fear, which haunts [the wicked person], is a portent of his own doom. For ultimately, he, his descendants and all that he has will be wiped out, as had happened to Job. This is the thrust of Eliphaz's opinion.
However, at the opening of his speech he chides Job once again for denying that the soul is recompensed in the world to come. Though he may deny physical resurrection, he surely cannot deny the survival of the eternal soul upon which real happiness and lasting prosperity depend (Ch.15:11-13).
Likewise regarding Job's denial of free-will and his assertion that man is compelled to act as he does. Though Eliphaz had already challenged him on this matter in his first speech, he confronts him again, He points out that all reflective thinkers (Exodus 28:3) feel in themselves that they have free-will and that there is no external force compelling them to act as they do (Ch.15:18-19). And furthermore, since individuals have freedom of action they are held accountable, and it is inconceivable that such an individual has not committed some sin for which he deserves punishment. So God chastises him with some temporary punishment, with suffering in this world, in order to save his eternal soul.
All of this is just a repetition of his first speech, with the exception that he had not previously spelled out the idea that the punishment is intended to save the person from the severing of the soul, and that the suffering befalls him only temporarily so that he not perish forever as a result of the death of his body before its time. Job had disputed this notion at the time and had shown that it makes no difference whether one dies now (for the period of suffering is considered like a death) or whether one dies later, as he explained at length in Chapter 7. But now Eliphaz explains to him that souls are recompensed and that the life of the souls is eternal life; suffering and even temporary death are better than eternal perdition (Ch.15:14-17).
Besides, whereas Eliphaz had at first attributed to Job the minor sin of not worshipping God out of love, he now regards him to be a totally wicked person, seeing how he had opened his mouth (Isaiah 5:14) to deny all the corner-stones of faith. It was evident from his words that he had not spoken out of his suffering for a person should not be held responsible for his anguish (Baba Batra 16b). However, from the way his statements were formulated and the fact that he put forward his thesis in such learned language, it was clear that he had been contemplating and working out these things over a long time, a time when he had still been at ease (Ch.15:2,7).
Apart from this, he derides Job's arrogance and stupidity for complaining that man was ever created, as though he was the first person ever created. Countless generations have already passed, that saw life and rejoiced in their toil, all of whom have given thanks to the Lord for His lovingkindness (Psalms 107:8,15,21,31). Would he gainsay the whole world? Will the clay ask the potter what he is making; or his handiwork say 'You are unskilled'? (Isaiah 45:9) (Chapter 15:7-11).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ב) הֶחָכָ֗ם יַעֲנֶ֥ה דַעַת⁠־ר֑וּחַ וִימַלֵּ֖א קָדִ֣ים בִּטְנֽוֹ׃
Should a wise man give answers with windy knowledge, and fill his belly with the east wind?
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הַאֶפְשַׁר דְחַכִּימָא יְתִיב דַעֲתָּא דְדָמֵי לְזַעֲפָא וִימַלֵי הֵיךְ רוּחַ קִדוּמָא כְרֵיסֵיהּ.
החכם יענה דעת רוח – רבנן דרומאי בשם ר׳ אלכסנדרי ור׳ אבא בשם ר׳ כהנא.
החכם יענה דעת רוח – זה אברהם דכתיב וישמע אברהם לקול שרי וימלא קדים בטנו זה יעקב שנאמר ויחר אף יעקב ברחל, א״ל הקב״ה כך עונין את המעיקות חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בניה.
הל אלחכים יבתדי אלמערפה והי באטלה, או ימלא קלבה ממא הו כריח אלקבל.
החכם, האם החכם יאמר דברי דעת והם בטלים? או ימלא לכו מדברים שהם כרוח קדים. יענה ״יתבדי״ וענינה אמירת דברים כתחלה ולא ענייה ותשובה. וראה לעיל ג ב. והחליף תיבת בטנו בתיבת לבו שהיא מלה המשומשת גם בערבית למחשבה, וברור כי שתיהן מושאלות. ועניו הפסוק שהוא שולל דברי איוב לגמרי ומתפלא עליו היאך הוא יכול לאגור בלבו רעיונות שוא כאלה שהוא הביע. והמשיל ברוח קדים רוח מזרחית שהיא חמה ומזיקה ומיבשת את הצמחים, שדופות הקדים, בראשית מא. ואף סיימה יבוש קיקיון דיונה, יונה ד.
אמרו בתחלה החכם יענה דעת רוח, כך היא צורת השלילה בלשוננו כאשר מספחים הא השאלה באופן זה כאמרו החפץ אחפץ1 ודומיו, ופירשתי דעת רוח, בטלה, כי רוח רבות רומזים בה אבותינו אל הדבר הבטל שהוא כרוח2, כמאמר ירמיה ע״ה והנביאים יהיו לרוח3, וכן רוח צח שפאים4 וכן רוח מלא מאלה5, וכל הדומה להם.
2. ולקמן פסוק יג רוח-כעס. והשאלות רבות לה, הרוח הנושבת, רוח החיים, סברא, הנהגה וניהול, כוונה, נבואה, נפש, דבור. יראה במלון שערכתי בסוף פירוש רבנו לתהלים מהדורתי עמ׳ שמח.
3. ירמיה ה יג.
4. שם ד יא.
5. שם ד יב. ובפירושי למשלי יא כט כתב: הסכלות נקראת רוח כאמרו החכם יענה דעת רוח, ולרוח אמרי נואש, לעיל ו כו, וראה שם.
קולה אלאול החכם יענה דעת רוח, אנמא הו כד׳אך צורהֵ אלנפי פי לגתנא ענד מג׳אורת הא באלבחת׳ בהד׳ה אלנגמה כקולה החפץ אחפץ ואשבאהה. ועברת דעת רוח, באטלה, לאן רוח כת׳ירא מא יומי בה אבאינא אלי אלשי אלבאטל אלד׳י הו כאלהבא, לקול ירמיה ע״ס והנביאים יהיו לרוח, ואיצ׳א רוח צח שפאים, ואיצ׳א רוח מלא מאלה, ומא מאת׳להא.
החכם יענה דעת רוח – תמוה הוא וכי מי שהוא חכם יענה וירים קול בדעת של רוח והבל.
Shall a wise man raise his voice with opinions of wind It is puzzling. Should one who is wise answer and raise his voice with an opinion of wind and futility?
(ב-ג) החכם יענה דעת רוח – משל בני אדם הוא זה, שאומרים: הרבה פעמים תמצא אדם חכם שמבקש לענות דעת, ועונה רוח,
וממלא קדים בטנו, ומתווכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם.
אליפזהחכם יענה דעת רוחקדים – רוח קדים.
ויאמר החכם יענה דעת רוח – אם חכם כמוך יענה דברי רוח.
וימלא קדים בטנווימלא – לאחר שימלא כמו הווין שזכרנו.
החכם כמוך יענה דעת של רוח – כאשר ענית אתה.
החכם – הה״א לתימה או לידיעה.
קדים – שם תאר.
דעת רוח – דמה הדברים שאינם נכנסים בלב לרוח שאינו נתפש.
קדים – הבא מפאת קדמה חברו כי הוא עובר תמיד יותר מכל הרוחות והענין יענה דעת של רוח והבל, וימלא אחרי כן רוח קדים בטנו לענות פעם אחרת.
החכם יענה דעת רוח – המענה הזה הוא מענה שני לאליפז, ועניינו כי מתחלה בשמעו איוב מקלל את יומו תפשו לאמר כי אין הימים והלילות, ר״ל הכוכבים והמזלות גורמי רעה או טובה, רק מנשמת אלוה ומפי עליון תצא הרע והטוב, והכל במשפט וצדק, והוא לא הרשיע את איוב בפירוש, רק שלמדו לסבול תוכחת אלוה ואל ימאס מוסרו, ועתה כשהצדיק איוב את עצמו ואמר כי יתווכח עם האלהים, אמר לו אליפז עד עתה היית מדמה שייסוריך באו דרך מוסר לא על עון פלילי, ועתה הנה פיך מלמד עליך כי היית רשע ולא ירא אלהים.⁠1 ושאר הטענות הבאות במענה הזה שאין בעולם רשע וטוב לו כי סופו לאבדון, כי הוא דעת החבירים כאשר פירשתי למעלה.
ופירוש הפסוקים.
החכם יענה דעת רוח – יתמה האיש חכם יענה למוכיחו דעת של רוח.
וימלא קדים בטנו – מחשבות רוח קדים, רוצה לומר שהוא יענה לחבירו דברי רוח, וכי מחשבותיו גם כן רוח והבל.
1. השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ה:י״ח.
ויען אליפז התימני ויאמר. החכם יענה דעת רוח – כבר קדם לנו פירוש כונת זה המענה. וכי חדש אליפז בזה על מענהו הראשון, כי הוא צוהו במענהו הראשון שיחזיק ביראת השם כימי קדם, ואחר כן ראהו שהוא מפר יראת השם, בהטיחו דברים כנגדו, גם אינו משים לבו להתפלל לו ולדרוש אותו.
(ב-ג) הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת רוּחַ. האמנם ראוי לאיש1 ׳חכם׳ כמוך ש׳יענה2 דעת׳ של ׳רוח׳ באמרך ׳והוכח אל אל אחפוץ׳ (לעיל יג ג), שידעת שהוא נמנע: וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ. באמרך ׳ידעתי כי אני אצדק׳ (שם פסוק יח), באופן שיהיה הדיבור הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן בהיותו נמנע, וּמִלִּים לֹא יוֹעִיל בָּם, שהם שקר בלי ספק:
1. ק׳: שאיש.
2. ק׳: יענה.
יענה דעת – ברוב המדוייקים רפה הדל״ת.
החכם – היתכן לחכם שישיב הודעת דברי רוח וימלא בטנו מן מחשבות רוח קדים ודברים שאין בהם ממש.
קדים – רוח מזרח שהוא החזק שברוחות.
החכם – החכם בדבריו צריך להשקיף על שני ענינים,
• א) שיהיו דבריו בחכמה ולא בסכלות,
• ב) שיהיו לתועלת, לא לדבר דברים שאין בם תועלת, וכ״ש שלא לדבר דברים שיגיע מהם נזק, ונגד הראשון אומר החכם יענה דעת רוח, הכי ראוי שיענה דברי רוח וסכלות, ולא לבד שאין ראוי שידבר דברי רוח בפיו, כי אף במחשבתו ראוי שלא יחשוב רוח הבל, וז״ש וכי ראוי שימלא קדים בטנו, הגם שאינו מוציאו בפיו:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) הוֹכֵ֣חַ בְּ֭דָבָר לֹ֣א יִסְכּ֑וֹןוּ֝מִלִּ֗ים לֹא⁠־יוֹעִ֥יל בָּֽם׃
Should he reason with unprofitable talk, or with speeches with which he can do no good?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דִמְכַסֵן בְּמִלִין וְלָא יָלִיף וּמִלַיָא דְלֵית מְשָׁשָׁא בְּהוֹן.
או יעט׳ בכלאם לא ירבח פיה, ואקואל לא ינתפע בהא.
הוכח, או יוכיח ברבר שלא ירויח בו ובמלים שאין לו תועלת בהם. ופסוק זה המשך הפליאה על איוב. וענין יסכן⁠־ריוח, מקביל ליועיל שבהמשך. וכן תרגם לקמן לד ט. לד. ג, ועוד.
הוכח בדבר לא יסכון – להתווכח בדבר שלא תהא לו מהן הנאה, כמו: ותהי לו סוכנת (מלכים א א׳:ב׳), וכמו יסכן בם (קהלת י׳:ט׳) – יהנה בם.
To debate over a matter from which he derives no benefit Heb. יסכון. To debate over a matter from which he will derive no benefit, like, "and she shall be to him a warmer (סכנת)" (Melakhim I 1:2), and like, "is warmed (יסכן) by it" (Kohelet 10:9), i.e., he will derive benefit from it.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ג) יסכון – כמו: יכון. וחבירו: הסכן נא עמו ושלם (איוב כ״ב:כ״א), שפתרונו: הכן עצמך והשלם עמו, וכן: לא יסכון גבר (איוב ל״ד:ט׳), שפתרונו: לא יכון גבר, ברצותו עם אלהים (איוב ל״ד:ט׳).
לא יסכן – [כמו סוכנת, נּוִרישַנְץ.]⁠א לא ילמוד, כמו: המסוכן תרומה (ישעיהו מ׳:כ׳), אינו מלומד החכם להתווכח בדברים.
ומלים לא יועיל בם – מלה כפולה שאינו רוצה להרבות מלים.
הוכח בדבר – מוסב על: דעת רוח (איוב ט״ו:ב׳).
ומלים לא יועיל בם – מוסב על: וימלא קדים בטנו (איוב ט״ו:ב׳). ובכך ובכיוצא בהן תיקון מלת המקרא להיות דבר דבור על אופניו.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בגיליון כ״י לוצקי 778 ואפשר שהוא תוספת המעתיק.
יסכוןא – יועיל, כמו:⁠ב לא יסכן גבר (איוב ל״ד:ט׳).
ויש אומרים: יסכון – ילמד.⁠ג
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״יסכן״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״כלומ׳⁠ ⁠⁠״.
ג. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״ויש אומרים: יסכון – ילמד״.
הוכח בדבר לא יסכון – כן הם דבריך. ולא יסכון כמו לא יועיל.
הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם – לשון יסכון משותף עם לשון תועלת. על כן יתפרש כמוהו כי תאמר מה יסכון לך מה אועיל מחטאתי (איוב ל״ה:ג׳), וכן בכאן.
יסכון – יועיל.
הוכח בדבר – ובמילין בלא ראיה לא יועיל בהם.
הוכח בדבר לא יסכון – אמר שאין מענהו כמתווכח עם חבירו דרך חכמה, שאע״פ שמחשבתו טובה, אומר למה יהיה כך, כי אין הוכח לחכם בדבר שלא יהנה, ובמלים שלא יועיל בם, רק יזיקו לחשוד אותו ולהיות תקלה לאחרים.
יסכון – יועיל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

יסכון – ענין הנאה וכן לא יסכן גבר (איוב ל״ד:ט׳).
ומלים – ואמרים.
הוכח – לתוספת ביאור יפרש אמריו לומר וכי ראוי להתווכח בדבר שאין בו הנאה ותאמר מלים אשר אין בהם תועלת כי מה לנו בזה הויכוח אם תחכם מאתנו או אנו ממך.
בדבר לא יסכון – ומלים לא יועיל בם. הדבר הוא הענין עצמו, והמלים הם המלות והמליצות הפרטים שבם ידבר את הענין, ויש הבדל בין סוכן ובין מועיל, שהסכינה הוא ההנאה מן הדבר והוא קרוב אל הערב ומשתתף עם ותהי לו סוכנת, וחז״ל דרשו על לך בא אל הסוכן ועל ההסכן הסכנתי, על הנאת שכיבה וחימום, והמועיל הוא אף שאינו ערב בשעתו. ומוסיף בכ״א, שתהיה ערבות מן הענין עצמו וגם תועלת מן המלים, וכ״ש שצריך שימצא במלים ערבות ובהענין תועלת, שזה דבר פשוט בכל מאמר שיש בו חכמה.
הוכח – ונגד השני אומר, וכי ראוי שהחכם יתוכח בדבר לא יסכון, שלא יצא תועלת מן הוכוח. ולא לבד שצריך שיצא תועלת מן הוכוח עצמו, כי גם המלות שבם ידבר והמליצות שבם ילביש את הוכוח צריך שיהיו לתועלת, ולא שידבר אף מלים אשר לא יועיל בם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ד) אַף⁠־אַ֭תָּה תָּפֵ֣ר יִרְאָ֑הוְתִגְרַ֥ע שִׂ֝יחָ֗ה לִפְנֵי⁠־אֵֽל׃
Yes, you do away with fear, and diminish prayer before God.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לְחוֹד אַתְּ אִין תָּפֵשׂ דְחַלְתָּא וְתִבְצוֹר מִלָתָא קֳדָם אֱלָהָא.
ואנת איצ׳א תפסך אלתקוי, ותנקץ מן אלנת׳ בין ידי אלטאיק.
אף, ואתה עוד ממשיך מפר את היראה וגורע מן השיחה לפני האל.
וענין אמרו אף אתה תפר יראה, כוונתו בכך, אתה איוב כאשר ישמעוך בני אדם אומר שהוא מיסר הצדיק ומטיב לרשע כרצונו ירחקו רבים מהם מן היראה. ותגרע שיחה לפני אל, התפלה והתשוקה, כאמרו אשפך לפניו שיחי1.
ומעני קולה אף אתה תפר יראה, יריד בה אנך יא איוב אד׳א סמעוך אלנאס תקול יולם אלצאלח וינעם עלי אלטאלח כמא שא זהד כת׳יר מנהם פי אלתקוי. ותגרע שיחה לפני אל, אלצלוה ואלרגבה, מת׳ל קולה אשפך לפניו שיחי.
אף אתה – כל שכן אתה שחכם מאוד אתה תפר יראה במרבית דבריך ותגרע שיחה, כמו: כי יגרע נטפי מים (איוב ל״ו:כ״ז), וכמו ותגרע אליך חכמה (איוב ט״ו:ח׳).
Surely you Surely you, who are very wise, will do away with fear by the multitude of your words.
and increase speech Heb. ותגרע, like "He will increase (יגרע) the drops of water" (Iyyov 36:27), and like, "and [did] you increase (ותגרע) wisdom to yourself" (ibid. 15:8).
אף אתה תפר יראה – פתרונו: אף אתה חכם, והיה לך לדבר אמרי דעת, ואתה תפר יראת שמים, בדברים יתירים שאתה מדבר.
וכשם שהרבה פעמים מבקש החכם לענות דעת ועונה דברי רוח, אף אתה תפר יראה – מפר יראת המקום בדברים שאתה מדבר, אף על פי שחכם אתה.
ותגרע שיחה לפני אל – ותחדל לדבר דברים האילו ותגרע לך שיחה יתירהא שאתה מדבר לפני אל.
ותגרע שיחה – אברט דקרייץ דינשטא פרולא בלעז.⁠ב
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״ותגרע לך שיחה יתירה״.
ב. הלעז מופיע בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הלעז חסר ובמקומו מופיע בגיליון: ״לשון מניעה, כמו: למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן (במדבר ט׳:ז׳), כמו [ה]⁠תרגום: למה נתמנעי, [וכמו:] כי יגרע נטפי מים (איוב ל״ו:כ״ז).⁠״
אף אתה – שנעשית חכם בעיניך לפי דבריך, אינך מתנהג כשאר חכמים שהם שתקנים, שאתה מיפר יראת השם בריבוי דבריך.
ותגרע – לשון ריבוי הוא, כלשון הקונטרס, קְרְיְישְטְרֵא בלעז. וגריעה שהיא לשון חסרון, בלעז דְּקְרְיְישְטְרֵא, ומשמש כהין ולאו. כמו לשון שרישה שמתחלק כמו כן בלשון לעז, שלשון שרישה שהוא במשקל קל לעז שלו רַצִינֵיר, אבל אם בא במשקל חזק כמו: ו⁠{ב}⁠כל תבואתי תְשַרֵש (איוב ל״א:י״ב), לעז שלו דְּרֵצִינְרַש, וכמו לשון נטייה שמשמע בעצמו ובאחרים, במשקל קל בלא לשון מפעיל כמו: אשר נטה לשבת ער (במדבר כ״א:ט״ו) – משמע בעצמו, וכעיניין הזה מתנהגים הלשונות כל אחד ואחד בעניינו ובלעז שלו, וכן לשון גריעה זה נשמע לשונו בשני עניינים בשני לעזים.
אף אתה תפר יראה ותגרע – אתה היית מפר יראה והיית מחסר וגורע שיחה ותחנון.
אף אתה מפר יראה – וגורע תפלה והורגלה לשונך בעינך.
ותגרע – תחסר.
שיחה – אמירה או דבור.
תפר יראה – מלבך שאינך ירא אותו בהצדיקך נפשך ותחסר שיחה ותחנון הראוים לפגי אל.
אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל – שאינו יכול לענות אותך על תוכחתך. או יהיה פירושו אתה בעצמך אף יראת ה׳ תפר וגם שיחה תגרע לפניו.
שיחה – תפלה כטעם ולפני י״י ישפוך שיחו.
אַף. ועם זה, הנה אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה - בדבריך אלה ׳תפר׳ יראת ה׳ מן ההמון, באמרך לאל ית׳ ׳כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך׳ (לעיל י ג): וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי אֵל. בתפילה1, באמרך (יג כד) ׳למה פניך תסתיר׳2:
1. היית מחסר וגורע שיחה ותחנון (ר״י קמחי).
2. איני יודע מה בא למר בפסוק זה.
תפר – תבטל.
ותגרע – מלשון גרעון.
שיחה – ענין אמירת התפלה וכן ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כ״ד:ס״ג).
אף אתה – ר״ל הלא אף אתה עם רוב חכמתך תפר היראה כי במה שתאמר שהכל בא מצד המערכה תפר היראה מהמון העם ואף אתה מגרע וממעט התפלה לפני האל כי אם בהיות הכל מצד המערכה אין מקום לתפלה והנה חטאתך רבה מאד.
ותגרע – בשלשה מקומות בספר זה (כאן ולמטה פסוק ח׳, ול״ו:כ״ז) נראה לי שרש גרע מענין גַר ונִנַר, ענין הגרה והזלה. וקרובין לזה דברי רש״י.
ותגרע – נמצא גם על אסיפת דברים, ומשתתף עם גרעון וחסרון שאוסף דברים גרועים ומקוקלים, ובפי׳ פרשתי שיחה גרועה וחסרה.
אף – בפרט שהדברים שאתה מדבר לא לבד שלא יגיע מהם תועלת כי עוד יגיע מהם נזק, כי אתה תפר יראה, בדבריך שאתה אומר שאין ה׳ משגיח על מעשי בני אדם, ושהאדם אינו חפשי במעשיו רק מוכרח עליהם ואין מגיע לו עליהם שכר ועונש, א״כ אין לו להאדם לירא מה׳ כלל, ולא לירא מענשו וממשפטו אחר שאין השגחה ואין דין וחשבון, ונגד מלים לא יועיל בם אומר כי תגרע שיחה לפני אל, השיחה שלך גרוע מאד ויש בו חסרון גדול, כי איך תדבר כזאת לפני אל:
The blasphemies Job had voiced with such eloquence and fluency in his various utterances had revealed the truth: that he had long been a heretic, one who denies free-will, life after death and God's wisdom and mercy.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) כִּ֤י יְאַלֵּ֣ף עֲוֺנְךָ֣ פִ֑יךָ וְ֝תִבְחַ֗ר לְשׁ֣וֹן עֲרוּמִֽים׃
For your iniquity teaches your mouth, and you choose the tongue of the crafty.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם יְאַלֵף סוּרְחָנָךְ פּוּמָךְ וּתְהֵי בָּחֵר לִישָׁנָא דְחַכִּימַיָא.
ותבחר לשון ערומים – תנא דבי ר׳ ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקיה שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב, ואומר ותבחר לשון ערומים, ואומר ודעת שפתי ברור מללו, מאי ואומר, וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא, ואומר ותבחר לשון ערומים, וכי תימא הני מילי בדרבנן אבל במילי דעלמא לא, ואומר ודעת שפתי ברור מללו.
אד׳ ידל קולר עלי ד׳נבך, ותכ׳תאר נטק אלכ׳בתא.
כי, כי מורה דברך על חטאך על שאתה חוטא כפי שאנו אומרים, ואתה בוחר שפת הרמאים. כל ערמה שהיא לשבח מתרגם ״נהצה״ והיא פקחות תבונתית כגון לתת לפתאים ערמה, משלי א ד. וערומים יכתירו דעת, שם יד יח. ורבים כאלה. וכל ערמה שהיא לגנאי מתרגם ״כבת״ מרמה ערמומית מגרעתית. וכך תרגם כאן, כי לפי הקשר הדברים כפי שרבנו מסבירם מדובר בהאשמת אליפז את איוב. ואינו כשמוש חז״ל בפסחים ג א.
כי יאלף עונך – יצרך הרע את פיך לדבר כדברים האלה והיה לך לבחור לשון ערומים.
For your iniquity teaches Your evil inclination [teaches] your mouth to speak such words, but you should have chosen the tongue of the crafty.
כי יאלף עוונך פיך – ויצרך הרע את פיך לדבר דברים כאלה, והיה לך לבחר לשון ערומים – חכמים שהם שתקנים.
כי יאלף – שהרי פיך מלמד ומודיע את עונך והיה לך לבחר לשון ערומים שהם שתקנים ומדברים מעט.
יאלף – ענינו: פיך ילמד בן אדם ויודיענו עונך.⁠א
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 נוסף כאן: ״עוד״.
כי יאלף עונך פיך, העון הזה שגור בפין ברגילות והיית אומר צדיק אני. זהו ותבחר לשון ערומים.
יאלף – ילמד.
פיך – הוא הפועל והענין יאלף אותנו עונך והיה לך לבחור לשון ערומים והטעם חכמים שיערימו להסיר הפתיות מהם.
כי יאלף עונך פיך – כי יאלף לאחרים פיך את עונך וילמדם כי באמת רשע היית.
ותבחר לשון ערומים – פירשו בו היה לך לבחור לשון חכמים לא דברי רוח וקדים. והנכון בעיני כי יאמר פיך מלמד לכל שהיו בך עוונות ואתה בוחר לדבר דרך ערמה, כאיש רוצה ללמוד למה זה רשע וטוב לו או צדיק ורע לו, כאשר אמר ומה שגיתי הבינו לי (איוב ו׳:כ״ד), ולא תוכל לרמותינו כי פיך ירשיעך ולא אני, כי לא הייתי מרשיעך מתחלה, ועתה פיך ושפתיך העידו בד כי לא היית מאמין באלהים.
ועונך אשר בלב יאלף פיך – מה שתוציא בפה, כי הדיבור החיצוני הוא חקוי הדבור הפנימי, ואתה תבחר בדבריך לשונות של ערמה – כמו: משותפים או מסופקים, אבל אנו מכירים הכל.
ובזה אל תתרעם עלינו שנאשים אותך כמו שהתרעמת באמרך (ו יד) ׳למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׳, כִּי יְאַלֵּף עֲוֹנְךָ פִיךָ1 - שאתה כופר בהשגחת האל, או שאתה מאשים ומייחס עוול לאל ית׳, וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים בחנופה, לייחס העוול לאל הרע שאינו במציאות:
1. פיך מלמד ומודיע את עונך (רשב״ם).
עונך פיך – הפ״א רפה.
יאלף – ילמד כמו פן תאלף ארחותיו (משלי כ״ב:כ״ה).
כי יאלף – אמרי פיך ילמד את עוונך לזולת ר״ל דבר העון אשר בך אשר תחשוב כי שוא עבוד אלהים הנה העון הזה תלמד לזולת לאחוז בה גם הוא.
ותבחר – אבל בחרת לשון ערמה להסתיר הדבר במתק אמרי המליצה ולא תאמרנה בפה מלא ותתהפך במלים אולם מתוך הדברים נראה הכוונה.
יאלף – מענין לימוד והרגל, ושם עון מציין עוות השכל והמינות, וזה מרגיל את פיך, ויש הבדל בין פה ולשון, שהלשון מציין הדבור הגבוה ודבור תבוני, כמ״ש בפי׳ משלי, והנה לשון חכמים הוא מה שידברו החכמים דברים אמתיים בכח תבונתם, כמ״ש לשון חכמים תיטיב דעת, לשון חכמים מרפא, אבל לשון ערומים – הם ההיקשים הנעשים בערמה ותחבולה היקשים מתעים מזויפים.
כי יאלף – מוסיף לאמר שאחר שעונך אלף את פיך, שאתה מדבר דבריך ברגילות גדול שמזה נראה שכבר חשבת ושנית ושלשת דברי מינות האלה זה זמן כביר, עד שעונך הרגיל את פיך לדברם במהירות, ויותר מזה ממה שתבחר לשון ערומים שתדבר דבריך בלשון פילוסופי, שזה מורה שלא נפלו דברים אלה מפיך במקרה מרוב הצער והיסורים, רק אחרי עיון ושקידה ימים רבים, א״כ הלא:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) יַרְשִׁיעֲךָ֣ פִ֣יךָ וְלֹא⁠־אָ֑נִיוּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ יַעֲנוּ⁠־בָֽךְ׃
Your own mouth condemns you, and not I; yes, your own lips testify against you.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יְחַיְבִנָךְ פּוּמָךְ וְלָא אֲנָא וְסִפְוָתָךְ יְסַהֲדוּן בָּךְ.
פקולך יט׳למך ולא אנא, ונטקך ישהד עליך.
ירשיעך, והנה דברך מרשיעך ולא אני ודבורך מעיד עליך. ושמוש יענה יענו ידוע לעדות, כמו ועד אחד לא יענה בנפש, במדבר לה ל.
ירשיעך פיך ולא אני – כלומר השיבני על שאלתי ונמצא פיך הרשיעך כי טוב לי שירשיעך פיך ולא אני וזו היא שאלתי.
Let your own mouth condemn you and not I That is to say: Give me an answer to my question; the result will be that your own mouth will condemn you, for it better for me that your mouth should condemn you and not I. Now this is my question:
ירשיעך פיך ולא אני – פיך מכשילך ומחייבך ברוב דברים, ושפתיך מעידין בך.
כל המקרא הזה כפול על: כי יאלף עוונך פיך (איוב ט״ו:ה׳), שהרי דברי פיך יענו – יעידו, כמו: וענתה בי צדקתי (בראשית ל׳:ל״ג), אם עונינו ענו בנו (ירמיהו י״ד:ז׳).
ירשיעך פיך ולא אני – פיך מכשילך ומחייבך ברוב דבריך ושפתיך מעידין בך. כל המקרא הזה כפול על כי יאלף (איוב ט״ו:ה׳).
יענו – יעידו. כמו: וענתה בי צדקתי (בראשית ל׳:ל״ג), אם עונינו ענו בנו (ירמיהו י״ד:ז׳).
ירשיעך – יראה שאתה רשע באמרך צדיק אני, וזה לא יתכן באמרו אחרי כן מה אנוש כי יזכה (איוב ט״ו:י״ד).
ואני לא דנתיך ברשע, אמנם פיך ירשיעך ושפתיך יעידו בך – במה שדברת עד הנה שאתה רשע, כי אתה מטיח דברים כנגד השם.
יאלף – ילמד ויודיע.
ערומים – האנשים המדברים בערמה ובמרמה.
יענו – יעידו כמו לא תענה (שמות כ׳:י״ב).
ירשיעך פיך – אמרי פיך יגידו רשעתך ולא אצטרך אני לאומרה ודברי שפתיך יעידו בך על העון אשר בידך.
פיך, ושפתיך – השפה חיצונית נגד הפה, ומציין הדבור החיצוני המלבש את ההגיון הפנימי, וענה שאחריו ב׳ הוא מלשון עדות, לא תענה ברעך עד שוא.
ירשיעך פיך ולא אני – א״כ א״צ שאני ארשיע אותך להוכיח שאתה רשע, כי פיך המדבר מינות הוא ירשיע אותך ויברר שאתה רשע, ושפתיך יענו בך, והעדים על זה יהיו שפתיך, ר״ל השפתים שהם המדברים במליצה ובלשון ערומים, ר״ל שהדבור עצמו שאמרת דברי מינות וכפירה מרשיע אותך, ויופי הדבור והמליצה הם עדים אל פיך וראיה לזה, וא״צ כלל שארשיע אותך אני:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) הֲרִאישׁ֣וֹן אָ֭דָם תִּוָּלֵ֑דוְלִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתָּ׃
Are you the first man that was born? Were you brought forth before the hills?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הָא כְּקַדְמָאֵי אָדָם בְּלָא אַבָּא וְאִמָא אִתְיְלַדְתָּ וּקְדָם גַלְמָתָא אִתְבְּרֵיתָא.
או אול אלנאס אנשית, או קבל אליפאע בדי בך.
הראשון, או האם לפני ראשון לבני אדם נולדת או לפני הגבעות הוחל בך. וכוונת אליפז האם מתחלת הבריאה אתה חי שתוכל לטעון שראית צדיק מיוסר ורשע שאנן ושלו. אין זאת אלא שאתה נוטל לעצמך סמכות לומר דברים שאינן ביכלתך. ומלת חוללת לשון תחלה, וכך תרגם במשלי ח כא ולפני גבעות חוללתי. ואין ענינו לידה כדלקמן לט א חולל אילית תשמור.
הראישון אדם תולד – הבטרם אדם תולד, ה״א הזאת משמשת לשון תימה לפיכך נקודה בחטף פתח ומליצתו הראשון לאדם הנוצר מאדמה נולדת שידעת לקיים כל חכמת מצות הבורא.
Were you born before Adam Heb. הראישון. Were you born before Adam? This "hey" serves as the interrogative expression. Therefore, it is vowelized with a "hattaf pattah" and its meaning is: Were you born the first one, before Adam who was formed from the earth, so that you knew to fulfill all the wisdom of the commandments of the Creator?
הראשון אדם תולד – אם נולדת קודם אדםא הראשון, שאתה סבור להיותב חכם יותר ממנו? ואם תאמר: לא נולדתי טרם אדם, אבל נתחכמתי מכל אדם, היכן חכמת יותר?
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״אדם״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״לראות״.
הראשון אדם תולד – אם נולדתה קודם לאדם הראשון שאתה סבור להיות חכם יותר ממנו.
(ז-ח) הראשון אדם תולד, הבסוד אלוה חכמה תשמע ותגרע אליך חכמה – עם ראשון אדם אתה או היית בסוד אלוה אין תגרע אליך חכמה בעולם.
הראשון אדם תולד – כי אתה יודע כל החכמות.
ולפני – פי׳ קודם כי הדבר הקדמון נמשל לפנים שהם באדם ראשונים.
חוללת – נוצרת.
הרא⁠[י]⁠שון – סמוך למלת אדם הנוצר מאדמה והגבעות רמז לארץ והם עמודי העולם. והענין אם קדמון לאדם ולגבעות היית כאשר נולדת?
הראשון אדם תולד – האם ראשון לכל האדם נולדת.
ולפני גבעות חוללת – ואם לפני העולם נוצרת לדעת כוונת הבורא ביצירת העולם וכי אין לו השגחה רק בכללים.
והתרגום אמר: כאדם קדמאי בלא אבא ואמא איתילידתא.
(ז-י) הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד. באופן שיהיה הנסיון רב אצלך יותר מאשר הוא אצלנו, הַבְסוֹד אֱלוֹהַּ תִּשְׁמָע - האמנם ׳בסוד אלוה׳ שמעת איזו חכמה נבדלת משלנו1 וְתִגְרַע אֵלֶיךָ חָכְמָה - באופן שתהיה חכמתינו גרועה אצלך, ותצטרך לשמוע את האל ית׳ להתיר ספקותיך. מַה יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע - הנה אין אצלך חכמה ותבונה שלא תהיה אצלנו, באופן שנוכל לרדת לסוף דעתך ולהשיב. גַּם שָׂב גַּם יָשִׁישׁ בָּנוּ, יש בתוכנו איש כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים, באופן שהנסיון רב אצלו ממה שהוא אצלך:
1. ק׳: מהשלנו⁠[!].
הראישון – נכתב באל״ף וביו״ד כמ״ש לעיל סימן ח׳.
גבעות – הרים.
חוללת – נבראת כמו ותחולל ארץ (תהלים צ׳:ב׳).
הראישון – ר״ל מה תבוז לדברי צופר על כי הוא צעיר לימים ואתה ישיש וכי ראשון נולדת לאדם וכי נבראת לפני הגבעות עד שלא תוקדם לך מי מבני אדם וכאומר מהו אשר הוא צעיר לימים הלא יתכן שקבל אמריו ממי שקדם לך אשר שפט גם הוא מן החוש אשר ראה ברוב הימים.
ראשון אדם – ראשון שבאדם, קודם לכל אדם. כמו וכסיל אדם בוזה אמו {משלי ט״ו:כ׳}, ואביוני אדם {ישעיהו כ״ט:י״ט}, ופריץ חיות {ישעיהו ל״ה:ט׳}.
חוללת – כמו הן בעון חוללתי {תהלים נ״א:ז׳}.
תולד, חוללת – חולל היא היצירה שקודם הלידה, בטרם הרים יולדו ומוסיף ותחולל ארץ ותבל, והושאל מלידת האשה שהחיל וחבלי יולדה קודם אל הלידה, וכה״א צור ילדך, אל מחוללך.
הראשון אדם תולד – הנה אתה מתלונן על יצירת האדם וענינו מדוע בראו ה׳ על אופן זה ולא על אופן אחר, כי באופן שהוא עתה טוב לו שלא נברא, כאילו אתה האדם הראשון העומד להולד כאלו עדיין לא נברא מין האדם, ועתה רוצים לברא אותו ואתה תהיה הראשון שתולד להיות אדם, וכאילו לפני גבעות חוללת, שעדן לא נבראו גבעות עולם שעתה הוא זמן של ששת ימי המעשה ואתה חוללת (שהוא ההריון שקודם הלידה) לפני הגבעות, וה׳ רוצה לגמר בריאתך ולהוליד אותך:
Mocking Job, Eliphaz asks whether he thinks he is the first person ever to consider the issues raised by ethical monotheism; whether he is privilege to some knowledge that has been denied to others?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) הַבְס֣וֹד אֱל֣וֹהַּ תִּשְׁמָ֑עוְתִגְרַ֖ע אֵלֶ֣יךָ חׇכְמָֽה׃
Do you listen in on the council of God? Do you reserve wisdom to yourself?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֶפְשַׁר דִבְרָז אֱלָהָא תִּשְׁמַע וְאַטַפַת לְוָתָךְ חוּכְמְתָא.
אבסראיר אללה תסמע, ותנקץ אלחכמה אלי ענדך.
הבסוד, האם סודות ה׳ אתה שומע ותגרע החכמה אליך כביכול החכמה נגרעת ממקור החכמה ומשתפכת אליך שאתה טוען כפי שאתה טוען.
ותגרע – ותרבה מלמעלה למטה לרדת עליך.
and increase And bring down much [wisdom] from above to descend upon you?
(ח-ט) אם שמעת בסודו של הקב״ה, שאתה מבקש לריב עמו? ותגרע אליך חכמה – שאינה מצוייה כי אם אצלך, שדברי ריבות שאתה חפץ לריב עמו, אין אדם יודע בהם, מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא.
ואם תאמר אני לא נולדתי קודם אדם אבל נחכמתי מכל האדם, היכן חכמת יותר אם שמעת בסודו של הקב״ה ואם הרבית לך חכמה מסודו.
ותגרע – לשון ריבוי, כמו שפירשתי למעלה (איוב ט״ו:ד׳).
ותגרע אליך – המגרעת היתה לחכמה והצטרכה אליך.
או תשים החכמה אצלך גרועה, ויהיה התי״ו לנוכח.⁠א
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״נוכח״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה – לא תגרע אליך אם היית בסודו.
הבסוד – עצה.
הבסוד – ואם בעצת אל כאשר נועץ לברוא עולם היית שומע ותחסר חכמה שהיתה אליך.
ותגרע – מקראו בתמיה, והטעם אם היית רוחני לא תגרע חכמתך, רק אתה נוצר מעפר כמונו ואין לך יתרון בחכמה ממנו על כן.
הבסוד אלוה תשמע – בעת ההוא בבוראו העולם, וכל חכמה של אחרים גרועה אצלך שאתה חכם מן הכל, או חכמת סוד האלוה גרועה אצלך, ועל כן תקרא תגר עליה.
ורבים פירשו ותגרע כמו תרבה עליך חכמה, וכן ותגרע שיחה (איוב ט״ו:ד׳), תרבה דברים לפניו, וכן לדעתם כי יגרע נטפי מים (איוב ל״ו:כ״ז).
והתרגום אמר: ואטפי לותך חוכמתא. אולי ירצה לומר ותגרע החכמה מכל אדם ותוסיף אותה לך, כי קשה הוא להפוך דברי אלהים חיים1 להיות המגרעת תוספת. והלא אינך חכם ממנו שאנחנו יודעים מה שידעת ועמנו כל מה שאתה מבין ואנחנו זקנים ממך, שהתפארת בזקנותך לאמר בישישים חכמה, כמו שפירשתי למעלה.
1. השוו ללשון הפסוק בירמיהו כ״ג:ל״ו.
ותגרע אליך חכמה – ותמנע לך החכמה עד שתהיה כולה לך ואין לזרים אתך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

הבסוד – כתוב במעשה אפוד פ׳ ל׳ כי במקצת ספרים הבי״ת דגושה עכ״ל. אמנם בספרים מדוייקים כ״י רפה וכן מנאו רד״ק במכלול דף ס״א עם הרפוים וכן המעט ממך שבסמוך.
הבסוד – ואם תתפאר למולו במרבית הידיעה הבאה מפאת החכמה האם התבוננת בסוד אלוה להבין מסתוריו.
ותגרע – וכי הגרעת את החכמה מיתר האנשים לקחתה אליך כאומר וכי כל החכמה לקחת לעצמך לך לבדך ואין לזרים אתך.
ותגרע אליך חכמה – כאן גם ר׳ אהרן וואלפזאהן וגם הכורם מפרשים ענין נזילה.
בסוד – אסיפת יועצים בסוד, כמו אל נערץ בסוד קדושים, בסוד ישרים ועדה.
ותגרע – מענין אסיפה (כנ״ל ד׳) שתגרע מן החכמה של אל דבר גרוע ותאספנו אליך להגיד בו דעתך.
הבסוד אלוה תשמע – ובעת שרצה ה׳ להוליד אותך שתצא לפועל להיות אדם הראשון, קרא ה׳ צבא מלאכיו והתיעץ עמהם על איזה אופן יברא אותך, ואתה שומע סוד אלוה ועצתו עם מלאכיו, ותגרע אליך חכמה, ותגרע קצת מחכמת האל אליך, ותאמר שעצתו לא טובה ותיעץ שיברא אותך באופן אחר יותר טוב, והיא מליצה נשגבה, שאחר שעברו דורות אין מספר מבני אדם, וגם קודם בריאת האדם נוצרו הרים וגבעות ונמצאים אין חקר בחכמתו, יעמוד איש אחד להתלונן על בריאת האדם, כאלו הוא חכם יותר מכל הדורות שעברו ומן ה׳ מחולל כל, ורוצה שיתחרט ה׳ ממעשהו וישנה כל הטבע כפי עצתו ורצונו, הלא הוא סכלות שאין למעלה ממנו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) מַה⁠־יָּ֭דַעְתָּ וְלֹ֣א נֵדָ֑עתָּ֝בִ֗ין וְֽלֹא⁠־עִמָּ֥נוּ הֽוּא׃
What do you know that we do not know? What do you understand, which is not in us?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מַה יְדַעְתָּ וְלָא נֵדַע תִּתְבַּיֵן וְלָא גַבָּנָא הוּא.
מא ד׳א תערפה ולא נעלם בה, או תפהמה וליס הו מענא.
מה, מה הוא זה שאתה יודעו ואין אנו יודעים אותו, או שאתה מביו אותו ואינו עמנו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ולא נדע – שלא נדע.
תבין – ומה תבין אשר לא יהיה עמנו.
מה ידעת ולא נדע.
מה ידעת – בענין האלהות מה אתה יודע ולא נדעהו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ולא עמנו – הוא״ו בגעיא.
מה ידעת – מהו החכמה אשר ידעת אתה ואנחנו לא נדע ומה הדבר אשר תבין ואין הבינה ההיא עמנו.
ידעת, תבין – הידיעה מושגת ע״י החושים, והבינה הוא ע״י מופתי והיקשי התבונה בדבר שאין לחוש מבוא בהם, כמ״ש בכ״מ.
מה ידעת – במה תתפאר לאמר שאתה חכם מכל האדם, הלא לא תוכל להתפאר גם עלינו בידיעתך, והנה הידיעה תהיה או על ידי החוש וההכרה, עז״א מה ידעת ולא נדע, או ע״י התבונה והשכל שמבין דבר מתוך דבר, עז״א מה תבין ולא עמנו הוא, או ע״י הבחינה ונסיון שבחן תולדות הימים ע״י שהוא זקן ובחן כל תולדות הזמן והטבע, עז״א.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) גַּם⁠־שָׂ֣ב גַּם⁠־יָשִׁ֣ישׁ בָּ֑נוּ כַּבִּ֖יר מֵאָבִ֣יךָ יָמִֽים׃
With us are both the gray-headed and the very aged men, much older than your father.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לְחוֹד סִיב וְקַשִׁישׁ בָּנָא וּדְרַב מֵאֲבוּךְ יוֹמַיָא.[ת״א] לְחוֹד אֱלִיפַז דְסִיב וּבִלְדַר דְקַשִׁישׁ בַּהֲדָנָא וְצוֹפַר דְרַב מֵאֲבוּךְ יוֹמִין.
בל ד׳ו אלשיב ואלכהול פינא, ומן הו אכבר מן אביך סנא.
גם, אלא אף בעלי השיבה והישישים יש בנו ואשר הם גדולים מאביך בשנים.
כביר – מרובה ימים מאביך.
more of more days than you father.
גם שב גם ישיש בנו – שני גמין נהוגין בכמה מקומות לבוא סמוכין זה לזה בלא דיקדוק מילה. כמו: גם בחור גם בתולה (דברים ל״ב:כ״ה), גם לי גם לך לא יהיה (מלכים א ג׳:כ״ו).
גם שב גם ישיש – שני גמין נהוגין בכמה מקומות לבא סמוכין זה לזה בלא דקדוק מלה, כמו: גם בחור גם בתולה (דברים ל״ב:כ״ה), גם לי גם לך (מלכים א ג׳:כ״ו).
כביר יש בנו מרובה בימים יותר מאביך ועל כן חכמנו ממך שאין לך להטיח דברים מרבים הבל להאריך מלין בטלין לומר תם ורשע הוא מכלה (איוב ט׳:כ״ב) כי כל דרכיו משפט (דברים ל״ב:ד׳).
כביר – פירושו: גדול, וכן הוא בלשון קדר.⁠א
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״וכן הוא בלשון קדר״.
גם שבגם ישיש בנו כביר מאביך ימים – נראה מזה כי האב בחור.
ישיש – זקן יש בו תושיה.
כביר – גדול.
[מאביך] – מ״ם מאביך ישרת לשנים.
ישיש – כי בישישים חכמה.
כביר – דבק עם ימים ופי׳ כביר ימים יותר מאביך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

כביר – הרבה כמו מזער לא כביר (ישעיהו ט״ז:י״ד).
גם שב – כאומר ואם תתפאר בחכמה עם הזקנה הלא אף בנו יש גם איש שיבה גם ישיש הזקן הרבה יותר מאביך ועם כי צופר היה צעיר לימים הנה אמר זה על בלדד או על עצמו.
גם שב, בנו נמצא גם איש שיבה, וגם ישיש שהוא יותר משב, אשר הוא כביר מאביך ימים, וא״כ במה תתפאר עלינו שאתה יודע יותר ממנו, וכ״ש שתתפאר נגד כלל הדורות שקדמוך:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) הַמְעַ֣ט מִ֭מְּךָ תַּנְחוּמ֣וֹת אֵ֑לוְ֝דָבָ֗ר לָאַ֥ט עִמָּֽךְ׃
Are the consolations of God too small for you, and the word that deals gently with you?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הַזְעֵיר מִנָךְ נֶחֱמָתָא דֶאֱלָהָא וּמַלְלָא בְנִיחַ חָזֵי לְמַלָלָא גַבָּךְ.
אקליל ענדך תואעד אלטאיק, או הו אמר כ׳פי ענך.
המעט, האם קלים בעיניך יעודי העונש של האל, או שהוא דבר שנעלם ממך.
ופירשתי תנחומות, יעודי העונש, כמו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך1. ופירשתי לאט, חשאי, נגזר מן וילט פניו באדרתו2 שהוא הסתרה, וכן דברו אל דוד בלט3. אמר לו אוי לך האם אינך ירא את ה׳ ולא מה שיעד לד מן העונש שאתה משיב כעסך על ה׳ במה שאתה אומר
1. בראשית כז מב, וראה שם מהדורתי. וכך תרגם שם ו ו וינחם ה׳. ושם ו ז ניחמתי.
3. שמואל א יה כב. וכ״כ בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ג פ״ה מהדורתי עמ׳ קכח.
ופסרת תנחומות, אלתואעד, מת׳ל הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך. ופסרת לאט, כ׳פי, משתקא מן וילט פניו באדרתו אלד׳י הו כ׳פי, ואיצ׳א דברו אל דוד בלט.
פקאל לה ויחך מא תכ׳אף אללה ולא מא תואעדך בה מן אלעקאב חיניד׳ תרד גצ׳בך עלי רבך בכלאם תקולה
המעט ממך תנחומות אל – אשר הטיב לך הצור עד עתה ימים רבים ודברו הטוב אשר לאט עמך בלאט ונחת דשנו.
לאט – הנעים ולשון פעל הוא ולא שם דבר ולכן הוא נקוד חציו קמץ וחציו פתח.
Are God's consolations little for you with which the Rock benefited you until now for many days, and His good thing that He gave you with pleasantness and gentleness, viz. His fatness [i.e., plenty].
He gave...gently Heb. לאט, he gave gently. This is a verb, not a noun. Therefore, it is vowelized half with a "kamatz" and half with a "pattah.⁠"
המעט ממך תנחומות אל – אם זך וישר אתה1 כמו שאתה מדבר, המעט ממך שעתיד הקב״ה לנחמך? שכך הקב״ה נוהג עם הצדיקים, מייסרם במכאוב כדי שישובון מאון ואחר כך הוא מנחמם. כשם שהשיבותיך בתחילת דבריי: הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה ומוסר שדי אל תמאס, כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה (איוב ה׳:י״ז-י״ח), וכל העיניין.
ודבר לאט עמך – כדיי דבר זה שיקל אותך מחלייך. איצשיטא שי רברייר אש ואנייר בלעז.⁠א
1. השוו ללשון הפסוק באיוב ח׳:ו׳.
א. הלעז מופיע בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. הלעז חסר בכ״י פריס 162.
לָאַט – לשון פעל, אַשוּאֲזַּיד בלעז. ולמ״ד של לאט יסוד נופל כמו למד של לקח, ואני אתנהלה לאטי (בראשית ל״ג:י״ד) מוכיח על הלמ״ד שהוא יסוד נופל כמו וישכב בשק ויהלך אט (מלכים א כ״א:כ״ז).
לאטדבר בלאט עמך – כמו בסתר.
המעט ממך תנחומות אל – שהיינו מנחמים אותך אם היה דבר ודבר לאט עמך – למ״ד לאט משמשת.
תנחומות אל – השם יתעלה; או רמז לחביריו כדרך האנשים האל בחסרון ה״א אלה.
לאט – הלמ״ד משרת.
המעט ממך – מעצמן שנצלת הוא מעט תנחומות אל וכן המעט מכם (במדבר ט״ז:ט׳) – מעצמכם, והוסיף לפרש כי הבדיל אלהי ישראל אתכם (במדבר ט״ז:ט׳).
או פי׳ אל רמז לחביריו שבאו לנוד לו ולנחמו (איוב ב׳:י״א) ועל זה ענם מנחמי עמל כלכם (איוב ט״ז:ב׳) והראשון נכון.
לאט – למנוחה דברו עמך או בלט אנחנו מדברים עמך.
המעט ממך תנחומות אל – כאומר וכי יוכל האלהים להביא עליך טובות וניחומים לנחם אותך על יסוריך, כי דבר נסתר עמך בלבך לקרוא עליהם תגר ולאמר שהם חמס ומשפט מעוקל, וזה כענין המוסר שאמר לו במענהו הראשון.
המעט ממך תנחומות אל – כמו שהודעתיך במענהו הראשון שעוד תשוב תשבע שובע שמחות.
תנחומות אל – תנחומות אלו האנשים ר״ל בלדד וצופר.
לאט – סתר ולאט.
הַמְעַט מִמְּךָ תַּנְחֻמוֹת1 אֵל. התנחומים שאמרו אלה2 לך באמרם שיש תקוה ותשובה3 ותפילה: וְדָבָר לָאַט עִמָּךְ. ויש אולי איזה דבר נסתר אצלך שלא תאמרהו לנו4:
1. ק׳ תנחומי.
2. ק׳ נוסף בין השורות: חברנו. ורצונו להדגיש ש׳אל׳ כמו ׳אלה׳, ולא שם ה׳. וכ״כ רלב״ג: תנחומות אל – תנחומות אלו האנשים ר״ל בלדד וצופר.
3. אולי צ״ל ׳בתשובה׳.
4. אבע״ז: לאט – דבר בלאט עמך – כמו בסתר.
לאט – ענין ההסתר והטמון כמו לאט את פניו (שמואל ב י״ט:ה׳).
המעט – מה ותתרעם על היסורין על כי עשית מה מן הטוב והישר וכי מעט היא ממך תנחומין מן האל על מכאוב היסורים מן הטוב וההצלחה שהיה לך מאז אשר קבלת בהם די גמול מעשה הטוב שעשית והנה דבר העון הנמצא בך עדיין היא עמך נסתר וטמון ולא נקית עדיין ממנה ועתה הנה תקבל גם גמול הרעה כאשר קבלת גמול מעשה הטוב והנה הטובה מאז תחשב לתנחומין על הרעה הבאה עתה עליך.
תנחומות אל – כוונת אליפז על דבריו בסימן ד׳ וה׳: ואלי דבר יגנב וגו׳ האנוש מאלה יצדק וגו׳ וגו׳ (כמו שהוא אומר כאן מה אנוש כי יזכה וגו׳ וגו׳ {איוב ט״ו:י״ד}) וסוף הענין נחמה, הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה וגו׳ כי הוא יכאיב ויחבש וכו׳ וכו׳ {איוב ה׳:י״ז-י״ח} (ראזנמילר).
ודבר לאט עמך – לאט הוא פעל עבר מן לאֹט, אך הפעל הזה נגזר ממלת לְאַט שהיא משרש אטט, וענינה בנחת, כמו ואני אתנהלה לאטי {בראשית ל״ג:י״ד}. והכוונה: מה שהאל הודיעך בנחת על ידִי, אך בלָאט הוא משרש לוּט.
לאט – שמעטיף דבר כדי להסתירו הנה היא לוטה בשמלה.
המעט – עתה משיב לו ע״מ שכפר בגמול עוה״ב (כמו שאמר בדבריו לאליפז (סי׳ ז׳ ט׳) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה, וכן חזר זה באורך בתשובתו אל צופר סי׳ י״ד ואיש שכב ולא יקום) ע״ז משיב לו הכי תוכל לכפור בהשארת הנפש אחר המות, וכי לא תדע שהגוף החיצוני אינו האדם האמתי, כי הוא רק לבוש אל הנפש הלוטה ומכוסה בשלמה הזאת שהיא הגויה, ועת תפשוט את מלבושה החיצוני שהוא הגויה תחיה חיי נצח, והיא תקבל את הגמול הנצחי וחיי האושר על מעשים הטובים (שזה היה עקר כונת אליפז מ״ש מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו, שה׳ מיסר את הגויה שחיי הגויה הם חיים זמנים מבקר לערב, ויסורי הם יסורים זמניים, כדי שלא יאבדו לנצח בחיים הנצחיים), וז״ש המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך, התנחומין שינחמך אל על עצבון ידיך באדמה אשר אררה ה׳ ועל חיי העוה״ז הכלים ואובדים, ינחמך אל בדבר אשר לאט וכסה עמך, שהיא הנפש הרוחניות הלוטה ומכוסה תחת מעטה הגויה, והיא לוטה בסוד ה׳, שבזה תתנחם על יסורי הגוף ועל רעות העוה״ז הכלה:
Having convinced himself of Job's basic wickedness, Eliphaz now turns his attention to Job's rejection of a life after death. He argues that the body is but a temporary shelter for the soul; that the suffering of the body in this world being but transient; and that the soul lives on after the demise of the body, receiving its eternal reward in the Hereafter for the good done in this world.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) מַה⁠־יִּקָּחֲךָ֥ לִבֶּ֑ךָ וּֽמַה⁠־יִּרְזְמ֥וּן עֵינֶֽיךָ׃
Why does your heart carry you away? And why do your eyes flash,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מָה יַלְפִנָךְ רַעְיוֹנָךְ וּמָה מְרַמְזִין עֵינָךְ.
חתי מא יאכ׳ד׳ך מנה קלבך, ומא תולאה עינאך.
מה, אף מה יקחך ממנו לכך ובמה שלטו עיניך. נראה פירושו, מה שכבר אמרת שנעלמו ממך תנחומות אל ואף הגד נא מה הבין לכך מהם ובאיזה חלק שלטו עיניך בשטח זה. והנה ירזמון שליטה וידיעה מקיפה, והיא מלה בודדת במקרא. ור״י אבן ג׳נאח הביא שרש רזם ולא פירשו. ואחרים מפרשים שהיא מלה הפוכה כמו רמז. ורבנו כנראה מפרש שהמם בחלוף נון לשון רוזן ורוזנים שהיא ענין שררה ושליטה.
יקחך – ילמדך, כמו: יערוף כמטר לקחי (דברים ל״ב:ב׳).
ירזמון – כמו ירמזון, כמו: שמלה – שלמה (שמות כ״ב:ח׳).
teach you Heb. יקחך, teach you, as in, "so that my teaching (לקחי) may drip like rain" (Devarim 32:2).
hint Heb. ירזמון, like יִרְמְזוּן; like שַׂלְמָה שִׂמְלָה (Shemot 22:8, 26).
מה יקחך לבך – כאטא שופרנט טון טלנטא בלעז.⁠א
ומה ירזמוןב עיניך – מה אתה לוטש את עיניך מתוך כעסך, כאטא טרש ציליניוטש אלוץ בלעז.⁠ג
א. הלעז מופיע בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. הלעז חסר בכ״י פריס 162.
ב. כן בכ״י ס״פ I.20, וכן בנוסח שלנו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו: ״ירמזון״.
ג. הלעז מופיע בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. הלעז חסר בכ״י פריס 162.
יקחך – אְנפֶריִשְטְ טִיִי.
מה יקחך – איזה דבר נשאך לבך ואיזה רמז ומראה ראו עיניך.
מה יקחך לבך – מה ראיה תקח, כמו: ויקחו האנשים מצידם (יהושע ט׳:י״ד).
או הוא מן: יערף כמטר לקחי (דברים ל״ב:ב׳).
ירזמון – אין לו חבר, והפוך בלשון קדמונינו.
מה יקחך לבן ומה ירזמון עיניך – כמו ׳מה ירמזון׳ לשון רמז.
או יהיה כמו מה ירזמוןא לשון זרמתם שינה יהיו (תהלים צ׳:ה׳), זרם קיר (ישעיהו כ״ה:ד׳), לשון מרוצה.
א. כן בכ״י בהמ״ל 985, אך אולי צ״ל: ״יזרמון״.
מה יקחך לבךירזמון כמו ירמזון, שתכעוס ותשיב מלין כלפי מעלה.
יקחך – מן לקח טוב (משלי ד׳:ב׳) או כמשמעו.
ירזמון – הפוך מן רמז.
(יב-יג) מה – זה שיקחך לבך ומה רמז יראו עיניך שתחפוץ להשיב הרוח אל האלהים אשר נתנה (קהלת י״ב:ז׳) באמרו ונפשי אשים בכפי (איוב י״ג:י״ד).
ויש מפרשים רוחך כעסך, רק מלת תשיב תבטל הפירוש.
מפיך מלין – להצדיק את נפשך.
מה יקחך לבך – מה יקח אותך לבך, או מה ירמזון עיניך, אמור מה שבלבך בפירוש ולא תבוא בלשון ערמה, כי מבין ריסי עיניך ניכר שאתה כופר במשפט האלהים.
(יב-יג) מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ. מה הוא הדרך שיוליכך לבך, וּמַה יִּרְזְמוּן עֵינֶיךָ. ברמיזות1 מורות כִּי תָשִׁיב אֶל אֵל רוּחֶךָ, שתאמר כוונתך ודעתך לאל בלבד, וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּין - ואליו תאמר מה שלא תאמרהו לנו:
1. ירזמון – כמו ירמזון (רש״י).
ומה ירזמון – הוי״ו במאריך.
יקחך – ילמדך כמו לקח טוב (משלי ד׳:ב׳).
ירזמון – הוא הפוך מן ירמזון והוא מלשון רמיזה.
מה יקחך – מה מלמדך לבך לבחש בהשגחה ומה תרמז להשריש בלב אנשים דעה כוזבת.
(יב-יג) מה יקחך לבך – לשון ולוקח נפשות חכם {משלי י״א:ל׳}, הטַתּוּ ברב לקחה, כלומר מה יסיתך לבך.
ומה ירזמון עיניך – פירשוהו לשון רמיזה. אך איוב היה מדבר דבריו בפירוש ולא היה רומז בעיניו, וכמו שמפרש מיד: כי תשיב אל אל רוחך והוצאת מפיך מלין. לפיכך נראה לי שהזי״ן טעות סופרים, וצ״ל ירוּמוּן – לשון עינים רמות {משלי ו׳:י״ז}, ולא רמו עיני {תהלים קל״א:א׳}. והמקראות שאחר זה מוכיחים שכווונת אליפז להוכיח איוב על רום לבבו.
מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך – שהלב והעינים יפתו את האדם למינות ע״י מחשבת הלב וראות החוש כענין ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ויקחך כמו אל תקחך בעפעפיה, ורזם משתתף עם רז, שהוא הקריצה בסוד, ומזה שם רוזנים על בעלי הסוד והעצה.
מה יקחך לבך – הוא מאמר מוסגר, אומר אליו ידעתי שאתה חושב ע״ז מחשבות כפירה, ומה יקחך לבך, לכפור בדבר זה, ומה ירזמון עיניך כאלו תכפור בהשארת הנפש ובנצחיותה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) כִּֽי⁠־תָשִׁ֣יב אֶל⁠־אֵ֣ל רוּחֶ֑ךָ וְהֹצֵ֖אתָ מִפִּ֣יךָ מִלִּֽין׃
that you turn your spirit against God, and let such words go out of your mouth.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם תְּתִיב לֶאֱלָהָא רוּחָךְ וּתְהַנְפֵּק מִפּוּמָךְ מִלַיָא.
אד׳ תרד אלי אלטאיק גצ׳בך, ותכ׳רג׳ מן פאך כלאמא מנכרא.
כי, שאתה מסב אל האל רגזך, ומוציא מפיך דברים מוזרים. אפשר מתמיהים. והנה רוח כאן רוגז. וראה לעיל פסוק ב.
כי תשיב אל אל רוחך, ויהיה רוח כעס, כמאמר הנביא אנה אלך מרוחך ואנה אנוסה1.
כי תשיב אל אל רוחך, ויכון רוח גצ׳ב, כקול אלנבי אנה אלך מרוחך ואנה אנוסה.
כי תשיב אל אל רוחך – טון טלנט בלעז.⁠א אמרת באזני הנה1 נא ערכתיב משפט ידעתיג כי אני אצדק (איוב י״ג:י״ח).
1. השוו ללשון הפסוק בשופטים י״ז:ב׳.
א. הלעז מופיע בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. הלעז חסר בכ״י פריס 162.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״ערכת״.
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״ידעת״.
כי תשיב – אשר השבתה אל הקב״ה רוח דעתך ורוב דבריך.
והוצאת – כפל מלה.
כי תשיב אל אל רוחך – כעסך, כמו: כל רוחו יוציא כסיל (משלי כ״ט:י״א).
רוחך – יש אומ׳ כעסך והקרוב אלי לפרשו נפשך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

כי תשיב אל אַל רוחך – להתווכח עמו בדברי רוח.
והוצאת מפיך מילין – של רוח והבל.
והחכם ראב״ע פירש כי תשיב אל אל כעסך, וכן אצלו (ראב״ע פירוש שני שמות כ״ג:כ״ה) כל רוחו יוציא כסיל (משלי כ״ט:י״א), כעסו.
כי תשיב אל אל רוחך – כעסך.
רוחך – רצונך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

והצאת – במקצת דפוסים ישנים וספרים כ״י חסר וא״ו אחר הה״א וכן הגיהו בס״ס.
מפיך מלין – בס״א כ״י כתוב מלים במ״ם ונכתב בצדו ס״א מלין ע״כ. וקול מלין אשמע מהמסרה שאמרה בריש סימן דלקמן במלים י׳ בלישנא במ״ם ואין זה מהם.
כי תשיב – אשר תשיב רוח פיך אל ה׳ ותוצא מלין למולו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

כי תשיב – שיעור הכתובים, המעט ממך תנחומות אל ע״י דבר הלאט עמך, ר״ל תנחומיו ע״י הנפש הצפונה בגויה, שינחמך במה שתשוב אל אל רוחך, שאחר שישוב העפר אל הארץ כשהיה תשוב הרוח אל האל אשר נתנה, ושם תקבל גמול בחיי הנשמות בצרור החיים את ה׳, אלהיך, וא״כ מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך והוצאת מפיך מלין לכפור בכל ולהתרעם ולהתלונן, שבזה אתה מראה שאינך מאמין בכ״ז, ואתה חושב כי רוח האדם כרוח הבהמות כמות זה כן מות זה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) מָה⁠־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי⁠־יִזְכֶּ֑הוְכִי⁠־יִ֝צְדַּ֗ק יְל֣וּד אִשָּֽׁה׃
What is man, that he should be clean? And he that is born of a woman, that he should be righteous?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מַה בַּר נָשׁ אֲרוּם יִזְכֵּי וַאֲרוּם יִזְדַכֵּי יְלוּד אִתְּתָא.
מא אלאנסאן חתי יזכו, או יצלח מולוד אמראה.
מה אנוש כי יזכה – מה כחו שיוכל להיות זכאי נגד הקב״ה.
What is man that he should be innocent What is his strength, that he can be innocent against the Holy One, blessed be He?
(יד-טו) תשובה לדבריך: מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה הן בקדושיו לא יאמין – שאף עליהם נגזר: ונמקו כל צבא השמים (ישעיהו ל״ד:ד׳).
ושמים לא זכו בעיניו – כעיניין שנאמר: ונגולו כספר השמים (ישעיהו ל״ד:ד׳), ואומר: כי שמים כעשן נמלחו (ישעיהו נ״א:ו׳).
מה אנוש – לפי שהוא מדבר בגנות האדם קוראו אנוש – לשון אנישה.
כי יזכה – שהוא סבור להיות זך וצדיק.
ילוד אשה – שהוא מגואל ומגועל ובא ממקום מנוול ומגונה.
(יד-טז) יזכה, וזכו – שנים שרשים בענין אחד.
[מה אנוש] – ומה האנוש כי יזכה.
ילוד אשה – פירשתיו הנוצר מטנף איך יזכה.
(יד-טז) מה אנוש כי יזכה עד פסוק אף כי נתעב ונאלח וגו׳ – יחזיר אליפז זאת הטענה בפסוקים האלה, וכבר פירשתי דבריו במענהו הראשון.
מה אנוש – מהו האדם אשר יזכה במעשיו עד שיאמר שה׳ מעות משפטו לעונשו על לא דבר.
וכי יצדק – בתמיה והוא כפל ענין במ״ש.
כי יזכה, וכי יצדק – הזכות הוא בהשקף על עצמו, והצדק הוא בהשקף אל אחרים שאחרים יצדיקו מעשיו, ויצוייר שיזכה ולא יצדק, אם השופט טועה במשפט, וכן שיצדק ולא יזכה אם השופט אומר לרשע צדיק אתה (וכנ״ל ד׳ ז׳). הוסיף שמצד שהוא ילוד אשה לא יצדק גם בעיני אחרים, כי מי יתן טהור מטמא.
מה אנוש – עפ״ז שב אל ההנחה שהניח במענהו הראשון, שהרעות שבאים על הצדיק באים למרק חטא קל שחטא נגד ה׳, שא״א שיהיה צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, כמש״ה הן בעבדיו לא יאמין וכו׳ (למעלה ד׳), וכן חוזר הדברים פה שנית, מה אנוש כי יזכה, איך יזכה אנוש הקטן נגד ה׳, ואיך יצדק ילוד אשה, שמצד שהוא ילוד אשה הוא נוטה בטבעו לרע ולתאוה, כמ״ש הן בעון חוללתי, ואיך יצדק:
Eliphaz returns to the vision of which he first spoke in his previous speech, that in which he had claimed to have been told that the righteous suffer in order to atone for some minor sin, and, furthermore, that this was quite just because no-one was so righteous that he has never sinned.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) הֵ֣ן בִּ֭קְדֹשָׁו לֹ֣א יַאֲמִ֑יןוְ֝שָׁמַ֗יִם לֹא⁠־זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו׃
Behold, He puts no trust in His holy ones; even the heavens are not clean in His sight.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הָא בְקַדִישֵׁי עִלָאִי לָא יְהֵמִין וְאַנְגְלֵי מְרוֹמָא לָא זַכָּאִין קֳדָמוֹי.
הן בקדושיו לא יאמין – א״ר חנינא בר פפא כתיב ומשך אבירים בכחו, ומשך יצר הרע אבירים בכחו, ומי הם, כגון דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה וסדומיים לפיכך יקום צדיק ולא יאמין, א״ר פנחס אילו בקשו אבות העולם שתהא דירתן למעלה יכולים היו, ואעפ״כ לא נקראו קדושים עד שנסתם הגולל לפניהם שנאמר לקדושים אשר בארץ המה. ר׳ יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי אם בקדושיו לא יאמין במאן יאמין, יומא חד הוה קא אזיל באורחא חזא לההוא גברא דהוה קמנטר תאני שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו, א״ל לאו הנך מעלי טפי, א״ל הנך לאורחא קא בעינא להו והני מינטרן אמר היינו דכתיב הן בקדושיו לא יאמין.
הוד׳א מקדסיה לם יתת׳קהם מת׳לה, ואהל אלסמא לא יזכון ענדה.
הן, הנה קדושיו אינם בטוחים לפניו כמוהו ואנשי השמים אינם זכים לפניו. אינם בטוחים מלשנות ולטעות, אבל הוא אין לפניו שכחה ולא משגה. ופירש ושמים ואנשי השמים כלומר המלאכים וכמ״ש הראב״ע בשם רבנו בדברים לב א, וראה פירושי רבנו שם מהדורתי. ולעיל ט ח. אבל בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ו פ״ג מהדורתי עמ׳ ר פירש ושמים על הגלגלים הפשוטים ע״ש, וראה גם מאמר ה פ״א שם עמ׳ קע.
ושמים – צבא השמים.
זכו – יצהרו כל לשון זך הוא צוהר.
and the heavens the host of the heavens.
pure Heb. זכו, shine. Every expression of זַךְ is splendor.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

הן בקדושיו לא יאמין – קל וחומר הוא זה שאינו מאמין הקב״ה אפילו בקדושיו כל שכן אנוש שהוא נתעב ונאלח, וכן היאך אתה סבור להיות זך שאמרתה תם אני לא אדע נפשי (איוב ט׳:כ״א).
ושמים לא זכו בעיניו – שנאמר: שמים כעשן נמלחו (ישעיהו נ״א:ו׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

בקדושיו – המלאכים.
לא יאמין – לא שם אמונה שלמה בהם כי הוא לבדו וכבר אמר זה הענין פעם אחרת באמרו הן בעבדיו לא יאמין (איוב ד׳:י״ח).
לא זכו לניניו – כי בעיני האדם הם זכים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

(טו) ושמים לא זכו בעיניו – רמז לצבא השמים, כאשר אמר בראשון ובמלאכיו ישים תהלה (איוב ד׳:י״ח).
והתרגום אמר: הא בקדישי עילאי לא יהמין ואנגלי מרומא לא זכאין קדמוי.
(טו-טז) הֵן בִּקְדֹשָׁיו - כוכבי אור הנצחיים, לֹא יַאֲמִין - לא יתן קיום בלעדי העצם הנבדל המניע, וכן שָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו באופן שיהיה להם קיום בלתי העצם הנבדל המניע, אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח - כל שכן שיצטרך להנהגת השכל הנבדל האדם שהוא ׳נתעב ונאלח׳ בערכם, אשר הוא שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה - שירבה בו הטעות בסורו מהנהגת השכל הנבדל שהוא ׳צלם אלהים׳ אשר בו, באופן שאין לו לסור ממשפטיו ולא יצטרך להתווכח עם האל ית׳:
בקדשו – בקדשיו קרי.
יאמין – ענין קיום וכן הן בעבדיו לא יאמין (איוב ד׳:י״ח).
הן בקדושיו – הנה במלאכיו הקדושים לא נתן בהם קיום בעצמם לבל יצטרכו בכל עת השפעת אלוה.
ושמים – צבא השמים עם כי זכים ובהירים המה הנה בעיניו לא יזכו וא״כ לכולם ישיג החסרון למולו.
הן בקדשיו שהם המלאכים, לא יאמין, ושמים שהם הגלגלים, לא זכו בעיניו, הגם שחומרם זך נגד חומר האדם:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) אַ֭ף כִּי⁠־נִתְעָ֥ב וְֽנֶאֱלָ֑חאִישׁ⁠־שֹׁתֶ֖ה כַמַּ֣יִם עַוְלָֽה׃
How much less one that is abominable and impure, a man who drinks iniquity like water!
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כָּל דְכַן מְרָחֵק וּמְסָאֵב בַּר נָשׁ שָׁתֵי הֵיךְ מוֹי עִילְתָא.
אף כי נתעב ונאלח – אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם שנאמר מבית ומחוץ תצפנו, רבא בר עולא אמר נקרא תועבה שנאמר אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה.
פכיף אלמכרה ואלעאצי, אמר שארב אלג׳ור כאלמא.
אף, כל שכן המתועב והממרה איש השותה את העולה כמים. נאלח⁠־ממרה. וכך פירש בתהלים יד ג. נג ד. וכוונת אליפז כנראה על איוב שלדעת אליפז היא מיחס עול לה׳ באמרו שה׳ מיסר את הצדיק, ואת הדברים הללו אומר בהנאה כאלו הוא אומר דברי חכמה אמתיים.
אף – כל שכן.
ונאלח – נתעב ומעורבב, וכן: כולו סג יחדיו נאלחו (תהלים נ״ג:ד׳).
Surely Heb. אף, how much more.
and impure Heb. ונאלח,abominable and mixed. Similarly, "Are they all dross, altogether filthy (נאלחו)?⁠" (Tehillim 53:4).
אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה – בתמיה.
נאלח – מגואל בחטא,⁠א לפי עיניינו.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״בחט״.
ונאלח – פתרונו לפי עניינו. כפל מלה על נתעב.
שותה כמים עוולה – דוגמת: מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים (איוב ל״ד:ז׳).
ונאלח – מן חלאתה בה (יחזקאל כ״ד:ו׳) הפוך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

(טז) ונאלח – נסרח וכן יחדו נאלחו (תהלים י״ד:ג׳, נ״ג:ד׳).
נתעב – שיתעבהו השם.
ונאלח – כי מעשיו הרעים נבאשים כאשר ישתה כמים העולה, ושתיית העולה כטעם למוד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

ונאלח – נתעב ונמאס.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ונאלח – הוא״ו בגעיא בס״ס וברוב הספרים האל״ף בחט״ף סגול.
ונאלח – נבאש כמו יחדיו נאלחו (תהלים נ״ג:ד׳).
אף כי – כ״ש האדם הנתעב במעשיו והנבאש במעלליו ומרבה לעשות עול כדרך השותה את המים אשר ירבה לשתות די ספוקו על כי אין הדרך לתת בעדו מחיר ואם כל אלה בו א״כ כ״ש הוא שיש לו חסרון רב מול שלימות המקום ב״ה ואיך א״כ יצדק.
שותה כמים – כענין ותבא כמים בקרבו (תהלים ק״ט:י״ח), והכוונה שהוא מלא עולה.
נתעב – מצד עצמו ונאלח – ע״י תאות גופו וטומאותיו, שותה עולה, ע״י דעות כוזבות.
אף כי נתעב ונאלח – שהאיש נתעב מצד פחיתת חומרו ונאלח מצד רגשות תאוותיו.
והוא שותה כמים עולה – שטבעו נוטה לעשות עולה כמו שהטבע בטבעו לשתות מים, והוא קיצור מדברים שאמר בסי׳ ד׳ שראה בנבואה שיען שהאדם עלול לחטוא מביא יסורים למרק חטאיו כדי שלא יאבד בעולם הנצחי:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) אֲחַוְךָ֥ שְֽׁמַֽע⁠־לִ֑יוְזֶֽה⁠־חָ֝זִ֗יתִי וַאֲסַפֵּֽרָה׃
I will tell you, hear me; and that which I have seen I will declare,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲחַוֵי לָךְ קַבֵּל מִנִי וְדֵין דַחֲמֵתִי וְאֶשְׁתָּעֵי.
אסתמע פאני אכ׳ברך, ואלד׳י ראיתה אקצה.
אתון, הט אזנך ואני אודיעו ואשר ראיתי אספר. תרגם שמע לי ״אסתמע״ ולא ״אסמע״ ענינה הטה אזן, שים לב, הקשב, תן דעתך.
(יז-יח) וזה חזיתי ואספרה, אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם – פתרונו: לא כחדו להגיד מה ששמעו מאבותם. ומה שמעו מאבותם? דבר זה שמעו מהם:
וזה – ודבר זה.
אחוך שמע לי – דינו היה בדגש.
אשר חכמים יגידו – בעלי הקבלה.
ולא כחדו מאבותם – מה ששמעו מאבותם.
להם לבדם נתנה הארץ – כי נאמנים הם בקבלתם.
אחוך שמע לי – רפוי וי״ו, ודינו דורש, כי מן חוה מבנין חזק. וכמוהו פן אכלךא (שמות ל״ג:ג׳) ודינו אֲכַלְך בדגש.
א. כן בכ״י פרמא 2958. בכ״י אוקספורד 625 חסר: ״אכלך״.
אחוך – ברפיון הו״ו. והנכון בדגש.
וזה חזיתי – אשר ראיתי בעיני וקבלתי מחכמים והם לא העלימו מה ששמעו מאבותם.
אחוך שמע לי – כי את אשר ראיתי בעיני אספר ולא דברי רוח:
אחוך – אגידך.
(יז-יט) אֲחַוְךָ שְׁמַע לִי. ועל מה שהתרעמת שהרשעים מצליחים באמרך (לעיל י ג) ׳ועל עצת רשעים הופעת׳, הנה אגיד לך בזה וְזֶה חָזִיתִי - מה שראיתי וַאֲסַפֵּרָה, אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ - מה שהגידו לי חכמי הדורות, וְלֹא כִחֲדוּ ממנו מֵאֲבוֹתָם - יותר ממה שכחדו אבותם מהם, לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ - ואותם אבות היו יחידים בדורם, וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם - לא היה בדורותם1 דור ׳זר׳ בלתי חכם, והם אמרו לנו זה שראו בנסיון:
1. ק׳: בין דורותם.
אחוך – במקצת ספרים הוא״ו בדגש ובס״ס בלא דגש וכ״כ רד״ק בשרשים ובס׳ מכלול דף קס״ד שנפל וטעות נפל בכמה ספרי הדפוס שהשמיטו הקרי ונודע לנו זה מפי המסורה דמני באיוב ז׳ י״ב מלין חד יו״ד בסוף תיבותא וקריא וזה אחד מהם וכ״כ הר״ש בר צמח צפוי פעול על משקל בנוי.
אחוך – ענין הגדה.
חזיתי – ראיתי.
אחוך – אגיד לך דבר ושמע אלי וזה אשר ראיתי בעיני אספר לך.
אחוך – בא על הודעות תעלומות כנ״ל:
חזיתי – בא על מחזה הלב והנפש בחזון ובמחזה, וזה ההבדל בינו ובין ראיה.
אחוך – ויען שאיוב במענהו לאליפז צחק על דבריו אלה, וטען שאם אמת שהגיע לו תשובה זאת בנבואה מדוע לא באה נבואה זאת אליו בעצמו כמ״ש האם אין עזרתי בי, לכן חזק את דבריו שנית ואמר אחוך שמע לי, אני מגלה לך דבר זה ואתה שמע וקבל ממני הדברים כי זה חזיתי בנבואה, כמש״ש ואלי דבר יגונב, ואספרה את המחזה כמו שחזיתי אותה, כי מה שאני אומר מה אנוש כי יזכה הוא מהדברים שחזיתי בנבואה וצריך אתה לשמוע ולהאמין:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144