[שכה]
1וחשב עם קנהו, ת״ר וכו׳ הנרצע והנמכר לעובד כוכבים אינו עובד לא את הבן ולא את הבת וכו׳. נמכר לעובד כוכבים מנין, אמר חזקיה אמר קרא וחשב עם קונהו, ולא עם יורשי קונהו.
(קדושין יז:)
[שכו]
2וחשב עם קנהו, אמר רבא, דבר תורה עובד כוכבים יורש את אביו, שנאמר וחשב עם קונהו, ולא עם יורשי קונהו מכלל דאית ליה יורשים וכו׳. רב חייא בר אבין א״ר יוחנן עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה דכתיב
(דברים ב, ט) כי לבני לוט נתתי את ער ירושה, ורב חייא בר אבין מאי טעמא לא אמר כרבא (דיליף לה מוחשב עם קונהו), מי כתיב וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו, ורבא מאי טעמא לא אמר כרב חייא בר אבין, משום כבודו דאברהם שאני. (
קדושין יז: יח.)
[שכז]
3וחשב עם קנהו, רבי שמעון בן יוחאי אומר בוא וראה כמה החמירה תורה על הגזל, שדקדקה עמו על גזילו של גוי שנאמר וחשב עם קונהו בדקדוק, אתה אומר בדקדוק, או אינו אלא בעבד עברי (שיחשב עמו בעבור העבד העברי שלא ירדנו בפרך), וכשהוא אומר לא תרדה בו בפרך (לעיל פס׳ מג) הרי עבד עברי אמור, הא מה אני מקיים וחשב עם קנהו בדקדוק. (מדרש הגדול
דברים כ, ד)
[שכח]
וחשב עם קנהו... כימי שכיר יהיה עמו, שמואל בר אבא בעא קומי רבי יסא, הכא כתיב וחשב (וחשב עם קונהו) והכא כתיב וחשב (במקדיש שדה אחוזה כתיב
(ויקרא כז, יח) וחשב לו הכהן), והכא את מחשב חדשים ושנים ויוצא, (בע״ע מחשבין חדשים כמה חדשים נשארו וכמה שנים נשארו כגון שנשארו שנה וששה חדשים נותן כפי המגיע לשנה ומחצה), והכא לית את מחשב חדשים ושנים ויוצא (גבי שדה אחוזה אין מחשבין החדשים, דאין מחשבין חדשים להקדש, ואם עומד באמצע השנה לא יאמר הואיל וכבר עברה חצי השנה איני נותן אלא בעד חצי שנה הנשארת אלא נותן כל גאולת שנה שלימה, ונימא הכא נמי כן דנילף וחשב וחשב מהתם), אמר ליה שניא הוא (שאני הכא גבי עבד) שהקשיתה תורה לשכיר (דכתיב וחשב עם קונהו וגו׳ כימי שכיר יהיה עמו), מה זה מחשב חדשים ויוצא, אף זה מחשב חדשים ושנים ויוצא.
(ירושלמי קדושין פ״א ה״ב)
[שכט] 4והיה כסף ממכרו במספר שנים, עבד עברי נקנה בכסף ובשטר, וקונה עצמו בשנים, וביובל, ובגירעון כסף, (פודה את עצמו ומגרע לו אדונו מפדיונו דמי שיעבוד השנים שעברו, והכל לפי חשבון דמי מקנתו כדכתיב והיה כסף ממכרו במספר שנים, קנאו בשש מנים ועתיד לצאת בסוף שש, נמצא קונה עבודת כל שנה במנה). (משנה קדושין יד:)
[של]
5כימי שכיר יהיה עמו... ישיב גאלתו מכסף מקנתו... כפי שניו, ת״ר נמכר במנה והשביח (שנתייקרה הפעולה או החליף כח) ועמד על מאתים, מניין שאין מחשבין לו (כשבא לגרע ולפדות את עצמו) אלא מנה (כמה מגיע ממנה לכל שנה של שש שנים, שתות מנה, וכמה מגרע לכל שנה, שתות מנה, ואם נותרה שנה נותן לו שתות מנה, ולא אמרינן הרי השביח וכו׳ ועומד על מאתים תמנה מאתים לפעולת שש שנים ויתן לו שליש מנה) שנאמר מכסף מקנתו (משעת מקנתו ישיב גאולתו) נמכר במאתים והכסיף (נתקלקל) ועמד על מנה מניין שאין מחשבין לו אלא מנה (כאילו נמכר במנה) ת״ל כפי שניו, אין לי אלא עבד הנמכר לנכרי, הואיל ונגאל בקרובים ידו (של עכו״ם) על התחתונה, נמכר לישראל מנלן, ת״ל שכיר שכיר לגזירה שוה, (כתיב הכא כימי שכיר יהיה עמו, וכתיב בנמכר לישראל
(דברים טו, יח) כי משנה שכר שכיר עבדך וגו׳, רש״י
ערכין ל. ד״ה שכיר שכיר)..
(קדושין כ.)
1. ראה תו״כ וילקו״ש כאן.
– רמב״ם שם פ״ב הי״ב: הנמכר לגר צדק או לעכו״ם אפילו הבן אינו עובד, אלא כיון שמת האדון יצא לחירות.
2. ילקו״ש ח״א תרסט, תתח, ומדרה״ג
דברים ב,ט.
– רמב״ם הל׳ נחלות פ״ו ה״ט: העכו״ם יורש את אביו דבר תורה, אבל שאר ירושותיהן מניחין אותו לפי מנהגם.
4. ראה רש״י בפי׳ עה״ת פס׳ מח גאולה תהיה לו, ותו״ת להלן פס׳ נא.
– רמב״ם הל׳ עבדים פ״ב ה״ח: אחד המוכר עצמו בין לישראל בין לעכו״ם ואחד שמכרוהו ב״ד הרי זה מגרע מפדיונו ויוצא וכו׳ וכן הנמכר לעכו״ם מחשב הדמים לפי השנים הנשארות עד שנת היובל שנאמר וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל כיצד מכר עצמו במאה ונשאר ליובל משנת מכירה עשר שנים מחשב עשרה לכל שנה שעבד וגורע הדמים.
5. תו״כ וילקו״ש כאן, ירושלמי קדושין פ״א ה״ב,
ערכין ל., וראה רבינו גרשם
ערכין ל. ד״ה שכיר שכיר, דהגז״ש הוא מהפסוק (להלן נג) כשכיר שנה בשנה, וכ״פ רש״י
בקדושין טו: ד״ה נילף, וראה לעיל אות רנא.
– רמב״ם שם פ״ב ה״ט: כל עבד עברי או עבריה שיצא בגרעון כסף והבריא והוסיפו דמיו, או נשחף ופחתו דמיו מחשבין לו להקל עליו, כיצד הרי שנמכר במאה והרי הוא עתה שוה מאתים אינו מחשב עם אדוניו אלא לפי מאה, נמכר במאתים והרי הוא שוה מאה, מחשב עמו על פי השנים הנותרות לפי מאה.