×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כו) וְ⁠אִ֕ישׁ כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה⁠־לּ֖⁠וֹ גֹּאֵ֑ל וְ⁠הִשִּׂ֣⁠יגָה יָד֔וֹ וּמָצָ֖א כְּ⁠דֵ֥י גְ⁠אֻלָּ⁠תֽוֹ׃
If a man has no one to redeem it, and he becomes prosperous and finds sufficient means to redeem it,
תורה שלמהספראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורחזקונימושב זקניםרלב״גמזרחיתולדות אהרןגור אריהשפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״במשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[קנה*] 1ואיש כי לא יהיה לו גאל, זה הגר שאין לו יורש ולא מוריש, אבל ישראל שבטא לא כלי, שנאמר (מלאכי ג, ט) ואתם (בית ישראל) [בני יעקב] לא כליתם. (מעיין גנים)
[קנו] 2והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו, מתני׳: לא ימכור ברחוק (שדה רחוקה שיש לו) ויגאל בקרוב (כדי לגאול זו שהיא קרובה לו), ברעה ויגאל ביפה, ולא ילוה ויגאל ולא יגאל לחצאין וכו׳. גמ׳: מנא הני מילי. דת״ר והשיגה ידו, יד עצמו שלא ילוה ויגאל, ומצא, פרט למצוי שלא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב ברע ויגאול ביפה, כדי גאולתו, כדי גאולה הוא גואל ואינו גואל לחצאין. למימרא דמצא השתא משמע. ורמינהו ומצא (דברים יט, ה) פרט לממציא עצמו, מיכן אמר ר׳ אליעזר אם משיצאה אבן מתחת ידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה פטור, אלמא מצא מידי דאיתיה מעיקרא משמע. אמר רבא הכא מענינא דקרא והכא מענינא דקרא, הכא דומיא דהשיגה ידו, מה השיגה ידו דהשתא (דודאי מעיקרא כשמכרה לא היתה ידו משגת כדכתיב (כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו) אף מצא נמי דהשתא, והכא דומיא דיער, מה יער מילתא דאיתיה מעיקרא אף מצא מילתא דאיתיה מעיקרא. (ערכין ל.:)
1. וכ״ה במדרש הביאור ובילקוט שו״ת תימני, וראה תו״כ כאן, ספרי נשא פי״ד, ב״ק קט. וש״נ.
2. ראה תו״כ כאן, ומכות ח., וקדושין כ: וכא. ותוס׳ שם ד״ה משום, ולהלן אות קעא. – רמב״ם הל׳ שמיטה פי״א הי״ז- יח: המוכר שדה אחוזתו והיו לו שדות אחרות ומכר מאותם השדות כדי לגאול שדה שמכר אין שומעין לו, שנאמר ומצא כדי גאולתו עד שימצא דבר שאינו מצוי לו בשעה שמכר. וכן אם לוה לגאול אין שומעין לו, שנאמר והשיגה ידו לא שילוה, מצא מעט ורצה לגאול חצי השדה שמכר אין שומעין לו, שנאמר כדי גאולתו, או גואל את כולה או אינו גואל.
[ב]
״וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל״ – וְכִי יֵשׁ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֵל?
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר ״גֹּאֵל״? שֶׁהוּא יָכֹל לִגְאֹל.
״וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ״ – יַד עַצְמוֹ.
״וּמָצָא״ – שֶׁלֹּא יִמְכֹּר בְּרָחוֹק וְיִגְאֹל בְּקָרוֹב, בְּרָעָה וְיִגְאֹל בְּיָפָה, וְלֹא יִלְוֶה וְיִגְאֹל.
״כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ״ – וְלֹא יִגְאֹל חֲצָיִים.
וּגְבַר אֲרֵי לָא יְהֵי לֵיהּ פָּרִיק וְתַדְבֵּיק יְדֵיהּ וְיַשְׁכַּח כְּמִסַּת פּוּרְקָנֵיהּ.
And if he have no one to release it, and it pertains to his hand to find sufficient means for its redemption;
וגבר ארום לא יהווי ליה פרוק ותארע ידיה ותשכחא כמסת פרקונה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותארע ידיה ותשכח״) גם נוסח חילופי: ״יארע בין ידוי וישכ׳⁠ ⁠⁠״, וגם נוסח חילופי (במקום ״ותשכח״): ״ויש׳⁠ ⁠⁠״.
וגבר ארום לא יהי ליה מן דחמי למפרוק זבינוי ותארע ידיה וישכח הי כמיסת פורקניה.
But if a man have no one who is qualified to redeem that which he hath sold, and it befall to his own hand to find the price of its redemption,
ואיש כי לא יהיה לו מי שראוי לגאול ממכרו והקרה ידו ומצא כשיעור גאולתו.
וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לוֹ גֹּאֵל – וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִים, [אֶלָּא] גּוֹאֵל שֶׁיָּכוֹל לִגְאֹל. ״וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ״ יְדֵי עַצְמוֹ. ״וּמָצָא״ שֶׁלֹּא יִמְכֹּר בְּרָחוֹק וְיִגְאַל בְּקָרוֹב, בְּרָעָה וְיִגְאַל בְּיָפָה, וְלֹא יַלְוֶה וְיִגְאַל. ״כְּדֵי גְּאֻלָּתוֹ״ אֵין גּוֹאֵל לַחֲצָאִין.
וַאִי רַגֻלֵ לַם יַכֻּן לַהֻ וַלִיַּא פַנַאלַתּ יַדֻהֻ וַאַצַאבַּ כַּמִקדַארִ פַכַּאכַּהֻ
ואיזה שהוא איש, שלא נמצא לו אפוטרופוס, וכן השיגה ידו, והגיע לערך שעור גאלתו.
ואיש כי לא יהיה לו גואל – וכי יש לך בישראלא שאין לו גואלים, אלא גואל שיוכל ליגאל ממכרו.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, ס״פ 363. בכ״י המבורג 13, ליידן 1: ״אדם בישראל״, וכן בספרי במדבר ה׳:ח׳ ובבלי סנהדרין ס״ח:, וברש״י בבלי קידושין כ״א., רש״י בבלי ב״ק ק״ט., רש״י בבלי זבחים מ״ד:, רש״י בבלי חולין קל״א. בדפוס רומא: ״בישראל אדם״.
ואיש כי לא יהיה לו גואל [AND] IF [A MAN] HAVE NONE TO REDEEM IT – But does there exist anyone in Israel who has none to redeem his property (who has no relative at all)? But the meaning is: a relative who is able (possesses the means) to redeem that which he has sold (Sifra, Behar, Chapter 5 2; cf. Kiddushin 21a).
פס׳: ואיש כי לא יהיה לו גואל – וכי יש אדם בישראל שאין לו גואל 1אלא אין לו קרוב (כשהוא) גואל.
והשיגה ידו – יד עצמו.
ומצא כדי גאולתו – שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב ברע ויגאול ביפה ולא ילוה ויגאל.
כדי גאולתו – ולא יגאל לחציים:
1. אלא אין לו קרוב שיכול לגאול כצ״ל. והיינו שאין לו קרוב עשיר:
והשיגה ידו – אבל אינו לווה וגואל.⁠1
כדי גאולתו – אבל אינו גואל לחצאין,⁠2 שיתן מעותיו לקונה בעין רע זוזא זוזא דאפסדינהו מיניה. ואף על פי שאין עליו אלא תרעומת, הכא כיון דהקרקע בידו, לא יקח מעותיו אלא ביחד, ולכך כתיב: כדי גאולתו.
1. כן במשנה ערכין ט׳:ב׳.
2. כן במשנה ערכין ט׳:ב׳
והשיגה ידו – AND HE BECOMES PROSPEROUS – But he may not borrow money and redeem it.
כדי גאולתו – SUFFICIENT MEANS TO REDEEM IT – But he may not redeem it incrementally [lit. "in halves"], that he will give his money to the buyer parsimoniously, one zuz at a time, for he is causing him to lose [the property]. And even though he only has a complaint against him [i.e. it does not invalidate the transaction], here, since the land is in his possession, he shall take his money all together; and therefore it is written: SUFFICIENT MEANS TO REDEEM IT.
והשיגה ידו – ומצא אבידה או ירש ירושה, אבל אינו לוה וגואל.⁠1 כדי גאלתו אבל אינו גואל לחצאין2 ליתן לו מעותיו בעין רעה זוז אחר זוז.⁠3
1. שאוב מהספרא.
2. שאוב מהספרא.
3. שאוב מר״י בכור שור.
והשיגה ידו, "and he had again become wealthy;⁠" either because he inherited wealth, or because he found a treasure, for instance. He is not however, permitted to secure a loan in order to buy back his property with some else's money. (Sifra)
כדי גאולתו, "sufficient in order to redeem it.⁠" This teaches that the redemption process cannot be exercised piecemeal.(Sifra) This would have implied that he resents the person who at the time when the seller had been in need, had bought the property from him.
ואיש כי לא יהיה לו גואל – פרש״י וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלין אלא גואל שיכול לגאול, ופ״ק דקדושין (כ״א א׳) איכא תנאי דיליף מיניה דאינו מחוייב לגאול, ודריש וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלים אלא יש לו ואינו רוצה לגאול. ותימה לי מנ״ל אימא בגר מיירי דדרשינן פרק הגוזל (במדבר ה׳ ח׳) אם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו בגר מיירי.
ואיש כי לא יהיה לו גֹאל והשיגה ידו ומצא כדי גאֻלתו – רוצה לומר אם לא מצא אחד מקרוביו שיגאל את ממכרו, והשיגה ידו משלו לגאול, הנה הרשות בידו. ולמדנו מזה שאין ראוי שימכור במקום אחר לגאול זה הקרקע, ולא שיִלוה סך גאולתו, שנאמר: ׳והשיגה ידו׳. ולפי שאמר ׳ומצא כדי גאֻלתו׳ למדנו שאינו גואל לחצאין, אבל או גואל את כולה, או תשאר ביד הקונה עד היובל.
ואיש כי לא יהיה לו גואל וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים. בת״כ ובפ״ק דקדושין ופרש״י ז״ל וכי יש לך אדם מנוטלי חלק בארץ שאין לו גואלים מזרע יעקב בעוד אחד מכל ישראל קיים הוא קרוב לו:
אלא גואל שיוכל לגאול ממכרו. כך שנו בת״כ אבל בפ״ק דקדושין שנו אלא זה שיש לו ואינו רוצה ליקח שהרשות בידו ומכאן הביא ראיה ר׳ יהושע דהאי קרא דוגאל את ממכר אחיו ברשות קמיירי כדתניא וגאל את ממכר אחיו רשות אתה אומר רשו׳ או אינו אלא חובה ת״ל ואיש כי לא יהיה לו גואל וכי יש אדם בישר׳ שאין לו גואלי׳ אלא זה שיש לו ואינו רוצה ליקח שהרשו׳ בידו דברי ר׳ יהושע ואם היה כפי מה ששנו בת״כ שאין לו גואל שיוכל לגאול שפירושו אין לו גואל שיש לו השגת יד שיוכל לגאול שוב אין ראיה מן המקרא הזה ומ״ל לרש״י ז״ל לומר דקר׳ דוגאל את ממכר אחיו ברשו׳ קמיירי עד שיחייב מזה שאין הלוקח רשאי לעכב דילמא בחובה קמיירי כר׳ אלעזר ומאי ואם אין לאיש גואל שאין לו גואל שיש לו השגת יד שיוכל לגאול אבל ליכא לפרושי ואם אין לאיש גואל זה שאין לו יורשין כדכתב רש״י ז״ל בפ׳ נשא גבי ואם אין לאיש גואל וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים כו׳ אלא זה הגר שאין לו יורשין משום דהכ׳ בנוטלי חלק בארץ קמיירי שהם מזרע יעקב ולא בגרי׳ ואין הלשון סובל לפרש דברי רש״י ז״ל שיוכל לגאול שירצה לגאול אבל ר׳ הלל ז״ל כת׳ בת״ר ה״ג א״כ למה נאמר ואיש כי לא יהיה לו גואל שיכול לגאול ואינו רוצה שהרשות בידו ואם הגרסא כן אפשר שגם גרסת רש״י ז״ל היא אלא גואל שיוכל לגאול ממכרו ואינו רוצה:
[א] ואיש כי לא יהיה לו גאל
[1] שם ע״א1
[ב] גאלתו
[1] שם דף כ ע״ב ב2, ודף כא ע״א [2] ערכין פרק תשיעי דף ל ע״א (ערכין ל.)3
1. עיין הערה קודמת, כאן הוא הפסוק הנוסף לדרשת רבי יהושע.
2. שתי דרשות של גזירה שווה נלמדו בדף כ ע״ב מהתיבה ׳גאולתו׳ של שדה אחוזה. 1) לעבד עברי הנמכר לגוי שאינו נגאל לחצאין כמו שדה אחוזה (לא מובן מדוע רבנו לא ציין זאת גם בפסוק נא בגאולת עבד עברי). 2) בית בעיר חומה שאינה נגאלת לחצאין כמו שדה אחוזה, (ואכן בגאולת בית בעיר חומה פסוק כט גם הפנה רבנו לקידושין כ ע״ב). אף שהגזירה שווה נזכרה בשאלתו של רב הונא בר חיננה, אבל כך נפסקה הלכה כמו חכמים החולקים על רבי שמעון - בית בעיר חומה לא נגאל לחצאין. ורבנו סובר שזהו המקור של חכמים.
3. תיבה זו ׳גאולתו׳ לא כתובה בערכין ל ע״א, וא״כ לכאורה צדקו מדפיסי ׳תולדות אהרן׳ שלא ציינו הפניה זו. אלא רבנו שכן ציין את ההפניה חיפש היכן בתלמוד נמצאת הגאולה הכתובה בפסוק כו (׳ומצא כדי גאולתו׳), ולאו דווקא בצורה הכתובה בתורה. וז״ל הגמרא שם: דגמר ׳גאולה׳, ׳גאולה׳, מעבד עברי. עכ״ל. וכתב רש״י: כתיב הכא (שדה אחוזה) ׳ומצא כדי גאולתו׳.
וכי יש לך אדם בישראל וכו׳. אבל אין לפרש כמו גבי גזל הגר (במדבר ה, ח) ״ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו״, וכי יש אדם בישראל שאין לו גואל, אלא זה גזל הגר שאין לו גואל (רש״י שם), דהכא איירי שמכר אחוזתו, ואין אחוזה לגר. והקשה הרא״ם, דבפרק קמא דקדושין (כא.) מוכיח רבי יהושע מהאי קרא דכתיב ״ואם אין לאיש גואל״ דאיירי ברשות, דאי מצוה, מאי ״ואם אין לאיש גואל״, וכי יש אדם בישראל שאין לו גואל, אלא זה שיש לו ואינו רוצה לגאול, ומזה נלמוד דרשות הוא, שאם אינו רוצה לגאול אינו מחוייב. והשתא לפירוש רש״י דפירש ״ואם אין לאיש גואל״ שאין ידו משגת, אם כן מנא לן למדרש ״ובא גואלו״ (פסוק כה) רשות:
ונראה לומר, כי רש״י סבירא ליה דליכא לפרש הכתוב ״ואם אין לאיש גואל״ שלא ירצה לגאול, דאם כן לכתוב קרא ׳ואם לא יגאל׳, מאי ״ואם אין לאיש גואל״, דמשמע שאין לו גואל, ולפיכך צריך לומר שאין ידו משגת לגאול, דהשתא הוי שפיר שאין לו גואל, דכיון שלא יוכל לגאול, הרי אין לו גואל לגמרי. ומה שדרשו בגמרא (קדושין כא.) ״ואם אין לאיש גואל״ זה שיש לו ואינו רוצה לגאול, מפני שקשה, שאם אתה אומר ש״אין לו גואל״ שאין ידו משגת לגאול, הרי אותו שלא יוכל לגאול הוא כבעל השדה עצמו, שהוא גם כן קרוב לעצמו (סנהדרין סוף ט ע״ב), וכיון שאין ידו משגת – גואל הקרוב, השתא שהקרוב אין ידו משגת – גואל קרוב אחר. וכן מקשה; וכי יש אדם בישראל שאין לו גואל שיוכל לגאול, אלא שיש לו גואלים ואינם רוצים לגאול, ומזה למדנו שרשות הוא לגאול אם ירצה לגאול:
ואם תאמר, כיון שהכתוב מדבר שהגואל הקרוב אין ידו משגת, והגואלים האחרים אינם רוצים לגאול, דאם לא כן, וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים, למה הוצרך לכתוב ״ואם אין לאיש גואל״ לומר שאין ידו משגת, לכתוב ׳ואם לא יגאל׳ שכלם אינם רוצים לגאול, ונראה שדבר הכתוב בהוה, כי גואל הקרוב דרך לגאול אם יש לו, שלא ירצה שיהיה ששדה של אחיו או דודו ביד אחר, ולפיכך כתב אצל גואל הקרוב ״ואם אין לאיש גואל״, כלומר שאין ידו משגת, אבל מי שאינו קרוב כל כך לא ירצה לגאול:
שאין לו גואלים. כלומר וכי יש לך בישראל מנוטלי חלק בארץ שאין לו גואלים מזרע יעקב:
שיוכל לגאול. כלומר שהם עניים כתב הרא״ם אבל בקידושין שנו אלא זה שיש לו ואינו רוצה שהרשות בידו ומכאן הביא ראייה ר״י דהאי קרא דוגאל את ממכר אחיו רשות דקאמר התם אתה אומר רשות או אינו אלא חובה ת״ל ואיש כי לא יהיה לו גואל וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים אלא זה שיש לו ואינו רוצה ליקח שהרשות בידו ואם היה כדברי רש״י שאין לו גואלים שיכול לגאול שאין לו השגת יד שוב אין ראיה מן המקרא הזה דקרא וגאל את הממכר אחיו ברשות קמיירי דלמא בחובה קמיירי ומאי ואם אין לאיש גואל שאין לו גואל שיש לו השגת יד לגאול. וא״כ לפי פי׳ הרא״ם יהיו דברי רש״י סותרים זה את זה דלעיל פירש כמ״ד דברשות קמיירי כמו שפירש הרא״ם והכא פירש כמ״ד חובה ואף כי הרבה פעמים מצינו שרש״י פירש פעמים כי האי מ״ד ופעמים כי האי מ״ד אע״פ ששניהם סותרים זה את זה היינו בשני מקומות אבל במקום אחד כי הכא קשה. לכן נראה דרש״י סובר כמ״ד חובה ולעיל נמי בחובה איירי ודלא כהרא״ם: וא״ת מה מתורץ בזה וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל שהוא עשיר שיכול ליגאל ממכרו וי״ל דהכי פירושו אין לו גואל הקרוב שיכול ליגאל ממכרו לפי שהמצוה מוטלת על הקרוב לו ביותר ואותו קרוב אינו עשיר כל כך שיוכל ליגאל ממכרו: [דברי דוד] בפרשת נשא מקשה שם רש״י ג״כ קושיא זאת ומוקי לה בגר שאין לו יורשים וכאן לא שייך בהכי כי כאן מיירי משדה אחוזה וגר אין לו חלק בא״י כן תרצו הגור אריה ומהר״ן. וקשה לי דהא אפשר לגר שיש לו שדה אחוזה כגון שנחלט לו שדה מישראל בבית ערי חומה שלקחו ממנו ולא בא לו המוכר בתוך שנתו ונחלט לו ואח״כ הניחו הגר לבנו שנולד ביהדות ושייך שפיר דין זה שאם מכרו בן הגר לישראל שאין לו גאולה בקרוביו מצד אביו. וי״ל דטפי ניחא ליה בישראל ממש כפשוטו שאין לו לגאול:
Who has no redeemers. I.e., is there any Jew who receives a portion in the land who does not have redeemers from the seed of Yaakov?
Who can redeem. I.e., because they are poor. Re'm writes: But in Kiddushin (ibid.) it says, "Rather, this is someone who has [money] but does not want [to redeem], because he has permission [not to redeem].⁠" [In fact], Rabbi Yehoshua [there] proves from this verse that the verse, "And redeems that which his brother sold,⁠" is voluntary. As he says there, "You [would] say it is voluntary. Or [perhaps] it is obligatory? The verse says, 'If the man has no redeemer.' Is there any person in Yisroel who has no redeemer? Rather, this is someone who has [money] but does not want [to redeem], he has the option [not to not redeem].⁠" However, according to Rashi that having no redeemer means that he cannot afford it, this verse, "And redeems that which his brother sold,⁠" would be no proof that it is optional, as perhaps it is obligatory, and what is the meaning of the verse, "And redeems that which his brother sold"? That he has no redeemer who can afford it. But if so, according to Re'm, Rashi would be contradicting himself. Because above (verse 25) Rashi explains according to the opinion that it is voluntary [to redeem], as the Re'm explained, while here he explains according to the opinion that it is obligatory [to redeem]. Though we often find that Rashi explains sometimes like one opinion and sometimes like another even when they are apparently contradictory, but that is [only] in two [different] places [in Scripture]. But[to make such a claim that Rashi does so] in the same place like here, presents a difficulty. Therefore, it seems, unlike Re'm, that Rashi holds like the opinion that redemption is obligatory, and above too he learns that redemption is obligatory. You might ask: What is answered with this [Rashi's answer]? Is there any Jew who has no redeemer wealthy enough to redeem his sale? The answer is that Rashi means as follows: He has no closest relative who can redeem his sale, since the obligation lies [only] on his closest relative, and that relative is not wealthy enough to redeem his sale. (Divrei Dovid) In parshas Naso (Bamidbar 5:8) Rashi asks this same question [regarding a case where there are no heirs to whom to return a stolen item], and he says that the verse there is speaking of a convert who has no heirs. That answer cannot be applied here in the case of an ancestral field, as a convert has no portion in the land of Yisroel. So answer Gur Aryeh and Maharan. I have difficulty with this, as a convert could own an ancestral field by gaining permanent ownership of a field he bought from a Jew in a walled city. [This could happen in a case where] he bought it from him and the seller did not come to him [to redeem] it within its [first] year, and it [then] belongs to him permanently. Then the convert left the field to his son who was born a Jew. This law would be applicable if the son of the convert sold [the field] to a Jew, as there would be no paternal relatives to redeem it. The answer is: Rashi prefers to learn the verse according to its plain meaning, as talking of a regular Jew [whose closest relative] cannot afford to redeem.
ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו – אין הרצון שגם כאשר יהיה לו גואל לא יוכל הוא לגאול אחוזתו מעצמו אם תשיג ידו. אלא הודיענו כי על הרוב {ב} כאשר לאדם גואל עשיר יוכל לגאול מסתמא העני לא יתן אל לבו ואין האיש שם על לב לגאול שדהו באמרו הנה קרובי יגאול את גאולתי. אולם כאשר אין לאיש גואל ויתייאש מבטוח באדם ההכרח יביאנו ליתן לבו ויעמול למצוא די מחסורו לגאול את גאולתו. וזו היא רעה חולה בעולם כי כל פתי חסר לב ימצא תמיד משען ומשענה יושיעוהו בעת רעתו לא יחסר כל. אמנם חכם לב יקח מצות וראיתי צדיק נעזב אין לו מי שיטרח בעדו וישתדל לעזרתו. והטעם {ב} כי החכם ונבון דעת אינו נשען על איש ולא יבטח כי אם על שכלו ועל כחו על כן אין איש נטפל אליו אבל איש בער לא ידע וכסיל ועיר פרא בהכרח יבקש עזר מכל האדם אשר על פני האדמה עד שימצא מי שירחם עליו ויעזרהו:
ואומרו ואיש כי לא יהיה לו גואל – על דרך אומרם ז״ל (סנהדרין צ״ג.) אין איש אלא הקדוש ברוך הוא דכתיב (שמות ט״ו ג׳) ה׳ איש מלחמה, כשלא יהיה לו גואל כי אין איש שם על לב אין מנהל ואין מחזיק ביד אומה ישראלית להשיבה אל אביה, אל תאמר כי ח״ו אבדה תקוה, אלא והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו, אמרו ז״ל (סנהדרין צ״ח) כי היסורין והגלות הם תקון האומה להכשירה, והוא מה שרמז והשיגה ידו על דרך אומרו (דברים ב׳ ט״ו) יד ה׳ היתה בם שהיא מדת הגבורה החובטת באומה בגלות המר, ובאמצעות זה ישיג למצוא כדי גאולת הבית.
ואיש כי לא יהיה לו גואל, "And if a man has no redeemer, etc.⁠" According to Sanhedrin 93 the Torah occasionally uses the word איש as a simile for God, such as in Exodus 15,3 ה' איש מלחמה. The Torah's message in this verse is that in the event no Jewish leader is at hand to arouse the people to return to God as penitents, this is no reason to abandon hope altogether. Rather, והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו, the Jewish people will achieve their redemption by alternative means. Sanhedrin 98 describes both afflictions and national exile as means to bring about redemption. The expression והשיגה ידו may be understood as similar to Deut. 2,15: יד ה' היתה בם, "the hand of God was against them,⁠" a reference to God exacting retribution through exiling a nation under harsh conditions. Such an exile will eventually lead to redemption of the Holy Temple.
ואיש כי לא יהיה לו גאל – עיין רש״י ז״ל.
והשיגה ידו – יד עצמו שלא ילוה ויגאל.
ומצא – שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב ברע ויגאל ביפה (פי׳ דומצא משמע שלא היה מאתמול אצלו אבל עכשיו מצא ולמכור ברחוק ולגאול בקרוב היה יכול ג״כ מאתמו׳) ולא ילוה ויגאול.
כדי גאלתו – ולא יגאל חצאים.
ואיש כי לא יהיה לו גואל – [כתב רש״י] ״וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים? אלא גואל שיכול לגאול ממכרו״, מפירוש רש״י ז״ל, והוא מתורת כהנים. ובגמרא (קידושין כא, א) פירש רש״י ז״ל ״וכי יש לך וכו׳ והלא בעוד אחד מישראל קיים הוא קרוב לו. אלא שאין לו מי שיכול לגאול, שידו משגת לקיים הגאולה״.⁠1 ואם גאלו2 הקרוב אליו ביותר שעליו החוב לגאול עני הוא, שאר הקרובים כלם פטורים אעפ״י שידם משגת.
והשיגה ידו – כסף.
ומצא – שעכשיו בא לידו כמו שפירשנו (ויקרא ט, ט). ולמדו רבותינו3 שלא ילוה ויגאל, אלא בהשג יד, ושלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב, [לא ימכור] ברע ויגאל ביפה, כלומר אין מצוה עליו לעשות כן, ואם עושה אין הלוקח חייב להחזירה.
כדי גאולתו – אמרו רבותינו4 ז״ל לא יגאל חציין.
1. לכאורה רבינו קיצר כאן, ואין דבריו מובנים לי. כך לשון רש״י שם: ״וכי יש לך אדם בישראל - מנוטלי חלק בארץ שאין לו גואלין מזרע יעקב, בעוד אחד מכל ישראל קיים הוא קרוב לו: אלא יש לו - גואלין אבל אין הגואל רוצה ליקח ולימדך הכתוב שהרשות ביד הקרוב״.
2. לכאורה צריך לומר כאן ״ואם לא גאלו״.
4. שם.
ואיש כי לא יהיה לו גאל – וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים, אלא גואל שיוכל לגאול ממכרו:
והשיגה ידו – כסף:
ומצא – שעכשיו בא לידו:
ואיש כי לא יהיה לו גאל – ״שיש לו אינו רוצה ליקח״ (שם); יש לו קרובים, אך אף אחד מהם אינו מוכן לקנות את השדה.
והשיגה ידו – ״יד עצמו, שלא ילווה ויגאל״ (ערכין ל:). למוכר הזכות לקנות את השדה בחזרה רק אם השיג בעצמו את האמצעים הנצרכים, אך לא אם לווה את הכסף לכך.
ומצא כדי גאלתו – משמע שמצבו הכספי השתנה: ״⁠ ⁠׳ומצא׳ – פרט למצוי; שלא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב, ברע ויגאול ביפה״ (שם).
כדי גאולתו – ״כדי גאולה הוא גואל ואינו גואל לחצאין״ (שם).
[מג]
ואיש כי לא יהיה לו גואל – כבר הביא בקדושין (דף כא) שר׳ יהושע למד מזה דגאולת קרובים רשות. ולר׳ אליעזר הפירוש ״כי לא יהיה לו גואל״ שיכול לגאול. ויש להקשות, מדוע לא מוקי לה בגר שאין לו גואלים? כמ״ש בספרי (נשא פסקא ??, ובבא קמא דף קט, וסנהדרין דף סח) מה שאמרו גבי גזל ״ואיש כי לא יהיה לו גואל״ דמיירי בגזל הגר. וצריך לומר דבגר לא משכחת שיהיה לו קרקע, דקרקע שקנה חוזרת ביובל. ומזה ראיה לדעת הרמב״ם שפסק שירושת הבעל דרבנן, דאי לאו כן משכחת בגר שנשא אשה וירשה.
[מד]
והשיגה ידו – הלשון משמע שהשיג בכח עצמו, לא על ידי עזר. שכן הוא בכל מקום שיסמך הפעולה אל היד ואל האבר הפועל כמ״ש ויקרא (סימן שכו). וממה שכתב ״ומצא״ הוסיף תנאי שאין די אם משיג על ידי שמוכר אחת משדותיו לגאול זאת רק שימצא מה שלא היה לו תחלה. ומ״ש ״כדי גאולתו״ היינו שיהיו המעות די לגאול כולו, לא חציו, כמ״ש בגדר מלת ״די״ (ויקרא סימן שכז).
והשיגה ידו – הכי מיבעי או השיגה ידו. ואיש כי לא יהיה לו גואל מיותר. ובא להורות לנו דרך מוסר כי זה שלא יהיה לו גואל יבא לידי כך שתשיג ידו. דמי שיש לו גואל והוא בוטח עליו מסיר בטחונו מה׳ משא״כ אם אין לו על מי לסמוך ה״ה חוסה בו ית׳ והקב״ה יודע חוסי בו וממציא לפניו כדי גאולתו. (ואח״כ ראיתי שהקדימני בזה בס׳ מלאכת מחשבת) וכתיב ואיש. ולא ואם לא יהיה לו גואל. ללמדנו דגם הבוטח בה׳ מכ״מ צריך להיו׳ איש היודע את בוראו ומשתדל בתפלה ובקשה ממנו ית׳. וכמבואר בויקרא רבה פ׳ י״ז טוב ה׳ לקויו יכול לכל תלמוד לומר לנפש תדרשנו. פי׳ גם יבקש בתפלה.
ואיש כי לא יהיה לו גואל – וכי יש לך אדם בישראל כו׳. ואין יכול לפרש בגר שירש את אשתו או את אמו, דהו״ל למכתב ואם אין לאיש גואל, וכמו בגזל הגר, שאין לו מכבר כיון שהוא גר, אבל באמרו לא יהיה לו גואל מורה מאיזה סבה מקריית, העתידה להיות ממקרי הזמן וילדי יום ודו״ק.
קשה לי על ר״מ, דסובר דמתנה אינה כמכר, היאך יפרש קרא דיחזקאל וכי יתן מתנה כו׳ לאחד מבניו והיתה לו עד שנת הדרור ושבת לנשיא כו׳. ונראה משום, דנחלת הנשיא היא מתרומת הקודש ולא ניתן להנשיא רק על אופן זה, שיהיה לו ולבניו, אבל אין לו רשות לתת לעבדיו לעולם. ועוד אפשר, דהפירוש ושבת נשיא, דבשנת הדרור יוצא העבד לחירות, שלא נתן רק להעבד כל זמן שהוא עבדו [והכונה על עבד עברי ממש לא על אחד מהעם], אבל כי נפיק מניה, לאפוקא לא יהיב ליה מתנה, וכדאמרו גבי לקיט סוף פרק נערה שנתפתתה, יעו״ש, דשם פלוגתא דרב ושמואל, לכן ושבת לנשיא. ודו״ק.
כי לא יהיה לו גואל – הובא בפסוק הקודם בדרשה וגאל.
והשיגה ידו – ת״ר, והשיגה ידו – יד עצמו, שלא ילוה ויגאל.⁠1 (ערכין ל׳:)
ומצא – ומצא פרט למצוי, שלא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב, ברע – ויגאול ביפה2. (שם שם)
כדי גאלתו – מלמד שכדי גאולה הוא גואל ואינו גואל לחצאין.⁠3 (ערכין ל׳:)
1. עיין מש״כ בדרשה כזו בפ׳ ויקרא (ה׳ ז׳) וצרף לכאן.
2. ר״ל אינו רשאי למכור שדה רחוקה מהעיר כדי לגאול זו שקרובה להעיר, וכן להיפך, וכן לא ימכור שדה רעה כדי לגאול היפה, וטעם הדיוק מלשון ומצא נראה משום דענין מציאה הוא שמוצא דבר חדש שלא היה לו מקודם, וכן כאן צריך להיות כן, משא״כ כשהשיג כסף בשביל שמוכר אאת משדותיו אין זה נקרא ומצא שזה היה לו מקודם. ומצינו שרגילים חז״ל למעט מלשון מצא ענין מצוי, כמו בסנהדרין פ״ו א׳ כי ימצא פרט למצוי ועוד בכ״מ כמבואר לפנינו בפ׳ תצא שם.
ונראה דלא רק כשמוכר רחוקה או רעה בשביל לגאול קרובה ויפה או איפכא אסור, אלא בכלל כשמוכר שדה אחת כדי לגאול שדה שניה אסור אע״פ ששתיהן שוות, אלא שצייר באופן כזה רחוקה וקרובה רעה ויפה, משום דאל״ה למה זה עושה כן.
3. אלא אינו גואל כלל, דכן מורה לשון כדי, שהוא די הסיפוק כל הצורך, וכמו והמלאכה היתה דים, דבש מצאת אכול דיך.
תורה שלמהספראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י בכור שורחזקונימושב זקניםרלב״גמזרחיתולדות אהרןגור אריהשפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״במשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144