Bereshit 37 – בראשית לז‏ – Mikraot Gedolot

[נט] ¹ויחלם יוסף חלום וגו׳ יוסף ירד על ידי חלום ונתגדל על ידי חלום. ירד על ידי חלום דכתיב ויוסיפו עוד שנא אותו. ונתגדל על ידי חלום, זה חלומו של פרעה. (מדרש הגדול)

[ס] ²ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו, מהכא דלא מבעי ליה לבד נש למימר חלמיה בר לההוא בר נש דרחים ליה ואי לאו איהו גרים ליה דאי ההוא חלמא מתהפך לגוונא אחרא איהו גרים לסלקא, תא חזי דיוסף איהו אמר חלמא לאחוה, ועל דא גרמו ליה לסלקא חלמיה תרין ועשרין שנין דאתעכב כו׳ מאי שנא אותו דגרמו ליה קטרוגין בדא: (זח״א קפג.)

[סא] ³ויוספו עוד שנא אתו, ראה (אותו) בחלומו שעתיד למלוך והגיד לאביו והוסיפו לו קנאה על קנאה שנ׳ ויוסיפו עוד שנא אותו. (פרקי דר״א פל״ח)

[סב] ⁴ויוספו פ׳ דלא מזייני ופומיהו לגאיו ויוסיפו עוד קדמאה. (ספר התגין)

1. במדרש הגדול מקץ מא, א. בסגנון אחר הקב״ה בדבר שהוא מכה את האדם בו מרפא אותו בחלום לקה יוסף ובחלום נתרפא, ומנין שבחלום לקה כו׳ ויקנאו בו אחיו, הא למדת שלא נמכר יוסף אלא בשביל חלום שחלם ולא נתרפא אלא בחלום שחלם פרעה ופירשו לו. ובפי׳ התוס׳ הדר זקנים מאלמים אלומים ובענין שחלם עלה לגדולה על ידי תבואה שנאמר ויצבור יוסף בר. וכ״כ הרמב״ן.

2. ראה לקמן אות סה. עה. ובפ׳ הרא״ש והטור עה״ת כאן. ורבינו בחיי ופענח רזא בענין זה.

3. ראה לעיל אות נב. בבאור, ובספר חסידים (מק״נ) דף תלז.

4. ראה לעיל ח״ב דף תקל״ז. ובכת״י רמזי ר״י ויוסיפו עוד שנא אותו. ויוספו כת׳, חסר יו״ד, רמז שעל ידיהם נהרגו עשרה הרוגי מלכות, לכך חסר יו״ד. וראה מ״ש בשאלתות כאן, שאילתא דאסור להו לדבית ישראל למישנא חד חבריה דכתיב לא תשנא את אחיך בלבבך, ואשכחן נמי דבדיל שנותא דשניוה אחוהי ליוסף דכתיב וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום, נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

וַחֲלַם יוֹסֵף חֶלְמָא וְחַוִּי לַאֲחוֹהִי וְאוֹסִיפוּ עוֹד סְנוֹ יָתֵיהּ.

Yosef had a dream and he told his brothers, and they hated him even more.

וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ

וַחֲלַם יוֹסֵף חַלְמָא וְחַוִּי לַאֲחוֹהִי וְאוֹסִיפוּ עוֹד סְנוֹ יָתֵיהּ (ח״נ: לְמִסְנֵיה יָתֵיהּ)

וַיַּגֵּד לְאֶחָיו – פעם אחת או הרבה פעמים?

א. בפסוק ״מִי הִגִּיד לְךָ״ (בראשית ג יא) התבאר שלשון הגדה מתורגם בקביעות בפועל ״חוי״ ולשון סיפור בפועל ״שעי״. על פי זה ת״א גם כאן: ״וַיַּגֵּד לְאֶחָיו״ – ״וְחַוִּי לַאֲחוֹהִי״, ״וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו״ (פסוק ט) ״וְאִשְׁתַּעִי יָתֵיהּ לַאֲחוֹהִי״. ואולם המיוחס ליונתן תרגם ״וַיַּגֵּד לְאֶחָיו״ – ״וְתַנִי לְאָחוֹהִי״ (תני = שנה, לשון משנה ושינון), יוסף היה חוזר ושׁוֹנֶה את סיפורו כמדרש ״לקח טוב״: ״מלמד שהיה רואה שעה שהיו כולם מקובצים ומספר להם חלומותיו״. וכן תרגם בחלום השני: ״וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו״ (ט) ״וְתַנִי יָתֵיהּ לְאָחוֹהִי״, שהיה שונה את סיפורו באוזני האחים.⁠¹ אבל ״וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו״ תרגם גם הוא ״וְאִשְׁתַּעִי לְאָבוֹי וּלְאָחוֹי״, כי באוזני אביו ספר פעם אחת בלבד.

ב. יא״ר קיים נוסח הספרים ״שְׂנֹא אֹתוֹ״ – ״סְנוֹ יָתֵיהּ״ כי אולי כך משפטו כשלא יבוא באותיות בכל״ם. אבל ״אוהב גר״ דחה: ״סְנוֹ יָתֵיהּ הוא טעות כי זה לשון עבר ולא מקור כהעברי״ ולכן גרס כאן ולהלן (פסוק ח) ״לְמִסְנֵיה יָתֵיהּ״ כבמקצת נוסחים.

1. רוב לשון הגדה מתורגם במיוחס ליונתן ״תני״, ומסתבר שבכולם רמז לאמירה החוזרת ונשנית כגון ״והגדת לבנך״ (שמות יג ה) ״וּתְתַנֵי לִבְנָך״. אבל ״מי הגיד לך״ (בראשית ג יא) ״מַן חַוִּי לָךְ״, כת״א.

וחלם יוסף חלם ותני לאחוי ואוסיפו תוב למ⁠[י]⁠סני.

וחלם יוסף חילמא ותני לאחוהי ואוסיפו תוב למינטר ליה בבו.

And Joseph dreamed a dream, and declared it to his brethren, and they added yet to keep enmity against him.

[י] וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא – אָמַר כָּךְ יִהְיוּ הַנְּבִיאִים מוֹכִיחִין אֶתְכֶם, שִׁמְעוּ נָא אֶת אֲשֶׁר ה׳ אֹמֵר (מיכה ו׳:א׳).

ויגד לאחיו – מלמד שאמר להם דברים קשים כגידים לכך ויוסיפו עוד שנא אתו.

ת֗ם אן יוסף ראי רויא פאכ֗בר אכ֗ותה בהא פאזדאדו שנאה לה.

ואחר כך כשראה יוסף חלום וסיפר אותו לאחיו, והם הוסיפו לשנוא אותו.

ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו – ¹היינו דתנן הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.

1. היינו דתנן. אבות פ״ד.

ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנוא אותו – כמו לשנוא, והוא דבור קל:

ויחלם – ויאמר – והנה היה חולם והיה מספר להם להכאיב לבם לפי שהיו מקנאים בו לאהבת אביו אותו, והיו שונאים אותו. והיה החלום הזה מענין מה שקרה לו ומה שקרה להם עמו, כי על ידי התבואה עלה הוא לגדולה. וזה הוא שחלם קמה אלומתי, ועל ידי התבואה השתחוו לו אחיו, וזהו שחלם תסבינה אלומתיכם ותשתחוין לאלומתי (בראשית ל״ז:ז׳).

ויחלום....ויאמר, he dreamed, and wanted to make them feel bad seeing that they had displayed jealousy of his father’s love for him, and had allowed that jealousy to deteriorate into hatred of him. Seeing that eventually, Joseph’s rise to power was due to his handling of the harvest in Egypt, the details of the dream were: והנה קמה אלומתי, the symbol of my success, i.e. my sheaf of grain remained erect, whereas your sheaves bowed down to me. It was a fact that in due course the grain harvest was the cause of the brothers prostrating themselves before Joseph.

ויחלום יוסף וג׳ – חלום זה שחיזק את השנאה הוא מה שיפרש אחרי כן¹.

1. ל. עמש״כ להלן (פסוק ח) משם הרד״ק והרוקח שלדבריהם יתכן שמדובר בחלום אחר מלבד החלום המוזכר אחר כך.

ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו – חלום זה לא נתקיים לפיכך לא נכתב.

ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו, "Joseph dreamt a dream and he told his brothers its content.⁠" This was a dream that never came true. This is why the Torah does not reveal its content.

ויחלום יוסף חלום וגו׳. ויוסיפו עוד וגו׳ – אומ׳ הר״ר אליקים שלכך לא פי׳ הכתוב החלום לפי שלא נתקיים כמו האחרים וזהו שנאמר ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו חלום זה שלא נתפרש וחלום האלומות הרי כאן ב׳ חלומות. וי״מ שחלום הזה שלא נתפרש הוא שפרש״י בפר׳ ויחי י׳ נרות לא יכלו לכבו׳ נר אחד וכו׳. וקצת תימ׳ למה לא נתפרש כאן כמו האחרים וצ״ע.

ויוסיפו עוד שנא אותו – וא״ת איש כמוהו כיוסף נבון וחכם איך היה מספר חלומותיו לעיני אחיו אחר שהיה יודע שהיו שונאין אותו על חלומותיו ועל דבריו ובכל יום היה מוסיף קנאה בינו וביניהם. ויש לומר דיוסף היה בר חכים ורואה באספקלרייא המאירה ואמרי׳ הכובש נבואתו במיתה פירוש המעלים ומכסה את הנבואה שהראו לו מן השמים חייב מיתה בידי שמים אמר מוטב שאפול בידי אדם ומספק אנצל בידי שמים משאפול בידי שמים חלילה נפלה נא ביד ה׳ כי רבים רחמיו.

המלוך תמלוך עלינו – פי׳ רבינו אברהם וכי אנחנו נשימך מלך או אם משול אתה מושל בנו בחזקה. ופשטי׳ וכי תמלוך עלינו או אפילו תמשול בנו ממשלה בעלמא שנשתחוה לך. וקשה למה האשימוהו שהוא סבור שימלוך עליהם בשביל החלומות וכי חלומותיו ברשותו הם ומה ראיה על שחלם כך שהוא חושב למלוך עליהן.

וי״מ: שכך האשימוהו שמפני שאתה רואה שאבינו אוהבך מכלנו אתה חושב שימליכך עלינו והראי׳ בזה חלומותיך שוין על זה הדרך ומפני שאתה חושב בזה ביום אתה חולם אותו בלילה כדכתיב על רעיוני לבך על משכבך סליקו:

על חלומותיו – שהיה חולם עליהם:

ועל דבריו – שהיה מספר אותם כמתפאר עליהם כמו שאמר שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי אע״ג דאכתי לא חלם אלא חלום אחד ומהו על חלומותיו י״מ שכבר חלם חלום אחד זולתי זה וסיפר אותו להם ולא היו חוששין עליו ואח״כ חלם זה החלום שהיה נראה בו יותר ממשלת וסיפר אותו להם וזה שכתוב ויחלום יוסף חלום ויגד ואח״כ שמעו נא החלום הזה:

מלוך תמלוך?, "are you planning to rule over us?⁠" According to Ibn Ezra the expression מלוך refers to rule by a king with the consent of his subjects, so that the brothers asked: "do you expect us to crown you as king over us?⁠" The expression משול refers to imposition of authority without or against the wish of those that are subject to such authority. The brothers wanted to know if Joseph perhaps thought that he could impose his will upon them. It is somewhat difficult to understand why the brothers accused Joseph of such plans, based simply on the fact that he had had a dream or two. Are then dreams something over which the dreamer has control? What proof did the brothers have that Joseph's dreams reflected his innermost hopes? Some commentators attribute Joseph's aspirations to the fact that it had become plain that their father had preferred him to all of them, something that had gone to his head and given him ideas of grandeur. The proof that Joseph indeed harboured such thoughts, lay in the fact that even his dreams reflected what he had been thinking about by day.

ועל דבריו, "and on account of his talk.⁠" Joseph's real error lay in his telling his brothers of his dreams, as if boasting of the grand future that he considered in store for himself. Had he not been telling his brothers the details of his dreams, i.e. שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי, "listen please to this dream that I dreamt, etc.,⁠" the entire tragic sequence of events that follow might have been avoided. He had only dreamt one dream, and already he uses it as something inflammatory, something that is bound to arouse further jealousy among his brothers. Why does the Torah refer to חלומותיו, "his dreams,⁠" (pl;) when only the content of a single dream has been reported? (verse 8) Some commentators believe that he had had a previous dream, a dream which the brothers did not pay much attention to, seeing it was an isolated event. Once he told them the content of his second dream they became alerted to the trend displayed in this dream and revised their opinion about the first dream he had told them about, also.

ויוסיפו עוד שנוא אותו – וא״ת איש כמהו כיוסף נבון וחכם איך היה מספר בפני אחיו אחר אשר היה יודע ורואה שהיו שונאים אותו על חלומותיו, ובכל יום היה מוסיף קנאה בינו וביניהם. וי״ל דיוסף היה בר חכים ורואה באספקלריאה, ואמרו רבותי׳ (סנהדרין פ״ט א׳) הכובש נבואתו במיתה, פי׳ נביא המעלים ומכסה הנבואה שמראים לו מן השמים חייב מיתה בידי שמים, אומ׳ מוטב שאפול בידי אדם, ומספק אנצל ברחמי שמים, משאפול בידי עון שמים חלילה (שמואל ב כ״ד י״ד) נפלה נא ביד א׳ כי רבים רחמיו.

ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו – זה הפסוק עם הפסוק הבא אחריו והנמשך עד שסיים ״אם משול תמשול בנו״ (ח) הוא כענין פסוק ״בראשית״ (בראשית א׳:א׳) עם הבא אחריו והנמשך לו ^א עד שסיים ״ויקרא אלהים ליבשה ארץ״¹ (בראשית א׳:י׳),⁠² כמו שפירשנו³. ובעבור שארכו הדברים שב לומר בכאן ״ויוסיפו עוד שנוא אתו על חלומותיו ועל דבריו״ (בראשית ל״ז:ח׳).⁠⁴ ואין הכרח שיעשה כן בכל מקום. וראה חכמת נותן התורה ית׳, ואיך כל עצמו להורותינו דרך הגיון וטבעי הדברים האפשריים, כי בחלום השני עשה דרך אחרת, כי לא זכר שנאת אחיו וקנאתם לו עד שכתב סיפור החלום. ושני הדרכים נכונים בעברי ובהיגיון, ואין איש יכול לתת טעם וסיבה למה היה ראשון בדרך אחת והשני בדרך אחרת, אין זה רק מטבע האפשרי בשוה. ומי שיחשוב לתת בזה טעם, הוא כמו שאמ׳ המורה (מורה נבוכים ג׳:כ״ו)⁠⁵ – מכוין כונות לא כון בם אומרם. וזכור זה והקש על זה.

1. כלומר, עד סוף הפסוק הפותח ״ויקרא אלהים ליבשה ארץ״.

2. היגד כללי ופירוטו, כאשר בין הכלל לבין הפרט יש שלב נוסף בסיפור. ״ויגד לאחיו״ הוא הכלל, ופסוקים ו-ח1 (עד ״תמשול בנו״) הם הפירוט של דו-השיח בין יוסף לבין האחים. ביניהם מתוארת תגובת האחים, ׳ויוספו עוד שנא אתו״. על פי זה יש לשער שריא״כ פירש את בראשית כך: בראשית א׳:א׳ הוא היגד כללי של בריאת השמים והארץ, ופירוטו בא בבראשית א׳:ג׳-י׳. בפסוק ב, בין הכלל לבין הפרט מתואר שלאחר בריאת השמים והארץ, שהתרחשה עד אמצע היום השלישי, מתואר מצב הארץ והמים בעקבות בריאה זו.

3. פירוש זה לבראשית שאליו מתייחס ריא״כ אינו מופיע לא בטירת כסף ולא בחלק שנשתמר מכה״י של המצרף לכסף. ייתכן כי זה נמצא בחלק של כתב היד שלא נשתמר בידינו.

4. ריא״כ מתייחס כאן לעובדה שלאחר פירוט סיפור החלום על ידי יוסף, ישנה חזרה על תגובת השנאה ״ויוסיפו עוד שנוא אותו״, שכבר תוארה בפסוק ה. זאת, על מנת לקשר חזרה לסדר המאורעות, לאחר הסטייה של פירוט דו-השיח של יוסף והאחים.

5. בעניין טעמי פרטי המצוות: ״וכל מי שמעסיק עצמו לדעתי בהמצאת טעמים לאחד מן הפרטים הללו הרי הוא הוזה הזיה גדולה״.

א. בכה״י: קפיצת עין של המעתיק שתוקנה על ידו. המשפט ״אם משול תמשול בנו״ –נכתבה פעם נוספת.

והנה חלם יוסף חלום מהחלומות הצודקים, והגיד אותו לאחיו, ויוסיפו עוד לשנוא אותו.

ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו – [א] כשהוסיפו להתחזק במחשבתם זאת מזריזות שכלו ואופן מחשבותיו בחלומותיו, אלו הוסיפו עוד השנאה ובטלו מדרגה שנייה מהאהבה.

ויגד לאחיו – גם זה עשה מחסרון העצה כנער.

ויגד לאחיו, this too was an ill advised move. Had he been more mature he would have kept the contents of such a dream to himself.

ויחלום יוסף וגו׳ – צריך לדעת למה היה יוסף מגדיל השנאה במה שהיה מספר חלומות גדולתו מגידות, ומה גם אחר יודעו כי הוא שנאוי בעיניהם כאומרם ז״ל (בראשית רבה פ״ד) בפסוק ויאמר לו הנני שמסר עצמו למיתה. ואולי כי נתכוון להודיע אותם כי מן השמים העלוהו למעלה ומעשה יעקב היא בהסכמת עליונים ומזה יחדלו משנוא אותו.

או יכוון להודיעם כי עדיין יצטרכו אליו ויבואו וישתחוו לו, ואולי כי ביודעם כן ירחיקו השנאה לבל ינקום מהם לעת יפלו לפניו, כי השבטים יכופו ראשם לגזירת אל עליון ולמצבייא.

או יכוין לקרב הלבבות יחד, והוא על דרך אומרם בפרק הרואה (נה:) כי כל החלומות הולכים אחר הפה. ואמרו עוד שילך אצל מרחמי ליה (רא״ש שם) ויפתרנו לו ויוסף חשב שבספרו חלומותיו להם ידונו בעצמן כי לבו שלם עמהם כמשפט האחים האהובים. ולצד שקדמה שנאה וקנאה ננעלו שערי האהבה בלבם והיו דנים הכל להשתוררות עליהם וכו׳.

ויחלום יוסף וגו׳ – הכתוב יעיד עליו כי חלם לשלול חשד שהיה בודה מלבו שחלם להשתרר עליהם, גם בחלום ב׳ הודיע הכתוב (פסוק ט׳) ויחלום להצדיק דברי יוסף.

ויגד לאחיו – פי׳ שחלם חלום טוב שבזה היו בעיניהם קשים כגידים, ולא הזכיר הכתוב החלום כי הוא שאמר בסמוך שמעו נא, ואין לומר שהיה חלום אחר שאם כן למה לא הודיעו הכתוב, ואם לצד שלא נתקיים למה יספר הכתוב חלום שוא ידבר. ואם להודיע סיבת השנאה הנה יספיק הקודם וב׳ החלומות, אלא ודאי שהוא החלום שאמר בסמוך ומתחלה אמר להם סתם חלום מעלה חלמתי ולצד שלא היו רוצים לשמוע לו חלומו לצד שנאתם הפסיק בסיפור והיה מחלה פניהם לשמוע לו ואמר שמעו נא וגו׳.

ויחלום יוסף חלום. Joseph had a dream. Why did Joseph add to his brothers' hatred of him by telling them of his grandiose dreams? Furthermore, knowing as he did that the brothers hated him fiercely, why did he accept his father's mission (verse 14) and venture "into the lion's den?⁠" (According to Bereshit Rabbah 84,11 even Jacob could not understand Joseph's preparedness to accept his mission) Perhaps Joseph went to tell his brothers that they were wrong in ascribing his dreams to his ambitions, but that for some resaon God planned to elevate him to a high position and that Jacob's agreeing to send him on this mission was a sign that all of this had been approved by God. He may have hoped to assuage their hatred of him by accepting the misssion.

On the other hand, he may have warned them that the time would come when they would have need of him, and that they might do better to suppress their hatred of him pending further developments; otherwise they would expose themselves to retaliation on his part when the time came. He was convinced that the brothers would accept what seemed to them a heavenly decree.

There is yet another possibility. Joseph actually hoped to draw his brothers' hearts nearer to him. We have a saying Berachot 55 that כל החלומות הולכים אחר הפה, that "all dreams follow the mouth.⁠" [What the interpreter sees in the dream determines its true meaning. The reader is referred to an excellent analysis of this statement by Rabbi Yitzchak Arama in chapter 29 of his Akeydat Yitzchak, see my translation page 247, second edition. Ed.] The rabbis also say that one should enquire from someone who is well disposed towards him when searching for the meaning of one's dream (Rosh on that paragraph). Joseph hoped that by telling the brothers of his dreams they would themselves find an acceptable and plausible explanation which would put their minds at ease. At least they would realise that Joseph had no ambition to become king over them. Why else would he be silly enough to provoke their hatred by telling them about his dreams? All of this might have worked if the existing hatred had not already closed the brothers' minds to any conciliatory gestures.

ויחלום יוסף Joseph dreamed. The Torah reports that Joseph only dreamed so that we should not think that he hallucinated making himself believe he had dreamed when in fact he entertained thoughts of lording it over his brothers. The reason that in verse 9 the Torah repeats again that Joseph dreamed is also to emphasize that it was a nocturnal vision, that he had not made up the story he told his brothers.

ויגד לאחיו. He told his brothers. It was a good dream. The brothers were tough as nails and did not even want to know what he had dreamed; this is why he had to say: "please listen to the dream I have dreamed.⁠" I am sure that the Torah does not here refer to a dream the content of which has not been mentioned, nor to a dream which did not come true. If the latter, why mention the existence of such a dream? If to tell us that the brothers hated him even more, this too has already been adequately explained. We must therefore assume that these words refer to the dream Joseph revealed only after having insisted that the brothers listen to his dream.

ויחלום יוסף חלום – לדעתי יוסיף הכתוב מלת ״חלום״, ולא אמר ״ויחלום יוסף״ להורות שלא חלם כדרך החולמים, אלא חלום נפלא, חלום צודק המגיע משפע אלהי שירגיש החולם בחלומו שאינו ענין טבעי, בְּחֶזְוֵי ראשו¹ אלא בארח נבואה. וכן ״ויקץ שלמה והנה חלום״,⁠² ״חלום חלמתי ופותר אין אותו״,⁠³ ״ונחלמה חלום״,⁠⁴ וכדומה להן, נזכר תמיד מלת ״חלום״ להורות על חלום ממש.

ויגד לאחיו – היה לו לומר ״ויגד אותו לאחיו״. ויותר יש להתבונן שבכתוב הסמוך חזר ואמר ״ויאמר אליהם, שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי״. ומה צורך במקרא הראשון? ועוד שאמר ״ויוסיפו עוד שנוא אותו״⁵ ובסוף הענין אמר [שוב] ״ויוסיפו עוד שנוא אותו״⁶ והיא היא. ואחשוב כי ״ויגד לאחיו״ איננו על החלום, אבל טרם ספר להם חלומו הגיד ביאר להם הפלא שנראה לו בזה, שהגיעוֹ השפע האלהי בכל הפרטים שראה בחלום ההוא. כי מלבד הדברים הקצרים שזכרה תורה בענין החלום הזה, נלוו עמו עוד דברים שראה בחלומו. ועל זה אמר ״ויגד לאחיו״, שהגיד להם דברים טרם אמר להם החלום. שכל לשון ״הגדה״ נופל על הביאור ופירוש כמו ״ויגד לכם את בריתו״,⁠⁷ וכמו שפירשנו בפירוש ״ויגד לאברם העברי״⁸ ועל כן לא נאמר [מלת] ״אותו״, שאינו שב על החלום עצמו.

ויוסיפו עוד שנוא אותו – בעבור שהתפאר שהגיע למעלת אנשי קדש שנגלה עליו הענין האלהי. ואפילו האמינו שקרהו זאת, התקנאו בו על מעלתו הגדולה שמצא חן בעיני השם יותר מכולם, וכנזכר בסוף הענין.

1. מליצה על פי דניאל ד, י.

2. מל״א ג, טו.

3. בראשית מא, טו.

4. שם מא, יא.

5. פסוק ה.

6. פסוק ח.

7. דברים ד, יג.

8. בראשית יד, יג.

ויחלם יוסף חלום – אין ספק שזה היה חלום של נבואה כמו שיורו כל עניניו ותנאיו שנתקיימו בו, ויוסף הרגיש בעצמו שאין זה כשאר החלומות בדרך טבע, אלא נצנצה בו רוה״ק וידע שהחלומות ירמזו על גדולתו, ולכן רצה לספרם לאחיו כדי שיכירו אמתת יתרונו עליהם ויחדלו משנוא אותו:

ויגד לאחיו – יתכן שלא הגיד להם תחלה אלא שחלם חלום, והיה מתפאר בו שהוא חלום יורה על גדולתו, והם לא היו רוצים לשמוע סיפורו משנאתם אותו, אלא הוסיפו עוד לשנוא אותו על שהיה מתפאר בו אף שלא שמעו עדיין סיפור החלום, וכשהפציר בהם ואמר שמעו נא וכו׳ וסיפר להם חלומו, אז הוסיפו לשנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו, שהם שני דברים, וזה טעם שאמר שני פעמים ויוסיפו עוד שנוא אותו:

ויגד לאחיו – גם בזה הודיע מעלת יוסף, אף שהרגיש שהם שונאיו ואין דרך להודיע חלום לשונא, מ״מ היה מתחבר אליהם לרדיפתו אחר השלום, ולספר להם חלומותיו להורות נטיית אהבתו אליהם, גם להסיר שנאתם עליו מלבבם כי מן החלום שהוא אחד מס׳ בנבואה, יראו כי גם מן השמים יבדילוהו למעלה וכבוד, ומתת אלהי הוא אליו, ואינו מקרה בלבד מה שאביו ירוממהו ויאהבהו יותר משאר אחיו רי״א.

ויחלום יוסף חלום וגו׳ – היה נ״ל שאין זה חלום האלומות אלא חלום אחר אשר לא נכתב, וזה טעם ויוסיפו עוד שנא אותו שנכתב שתי פעמים, וזה טעם חלומותיו האמור למטה (פסוק ח׳) בלשון רבים, אעפ״י שעדיין לא נכתב אלא חלום אחד, ואחר זמן מצאתי כי גם רד״ק (למטה פסוק ח׳) כתב – אולי חלם ג״כ פעם אחרת קודם זה החלום וכו׳; אך גם הוא לא אמר שהחלום האמור כאן איננו האמור בפסוק שאחר זה, ותלמידי שבתי אנקונא אומר שאין ספק כי הפסוק הזה ושלאחריו על חלום אחד נאמרו, ומה שכתוב למטה על חלומותיו ועל דבריו הכוונה על שם העתיד, כלומר על החלום ההוא ועל השני הנכתב אח״כ.

ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו – יוסף בצדקתו ובטהר נפשו החזיק את אחיו לאוהבים וחשב שהם יפתרו חלומותיו לטובה, כי כל החלומות הולכים אחר הפה, ובאשר החלום נוגע לאחיו כתב לשון ויגד, שזה ההבדל בין הגדה לספור, שהגדה היא בדבר הנוגע אליו וצריך לו לדעתו, אבל האחים שלא יכלו לסבול דברו לשלום, כ״ש שחרה להם על דברו דברי אהבה כמחזיק אותם לידידים. וע״ז בעצמו הוסיפו עוד שנא אותו, גם בטרם ששמעו את החלום, כי חשבוהו לעז פנים שלא יבוש מלכסות שנאה במשאון בדברי אהבה ולא רצו לשמוע החלום כלל.

YOSEF THEN DREAMT A DREAM WHICH HE RETOLD (VAYAGED) TO HIS BROTHERS. In his righteousness and innocent purity of soul, Yosef thought that his brothers loved him, and that they would interpret his dreams favorably, since realization of any dream depends on the interpretation it is given. As the dream concerned his brothers, the term vayaged appears, hagadah (telling) differing from sipur (recounting) in that its contents concern the listener and is something he ought to know.

But as the brothers could not tolerate his amicable talk,they were merely provoked further by his expressions of love, for it conveyed that he held them to be his friends. In itself, this alone was further increasing their hatred of him, even before they heard the dream. He appeared to them brazen for unashamedly covering up hatred by a decoy of love protestations — and they refused to listen to the dream at all,

ויגד לאחיו ויוסיפו עוד¹: עוד לא הגיע המקרא לספור החלום ופתרונו², אלא על הגדת החלום שלו³ הוסיפו שנאה, ויהיה איזה חלום שיהיה, באשר ידוע שאין להגיד חלום אלא לאוהב כדאיתא בפרק הרואה, והוא בא להגיד להם חלומו, ומראה בזה שחושב אותם לאוהביו, וזו אינו אלא צביעות וחנופה⁴ שאינה מתקבלת על דעת נקיה.

1. מדוע שנאוהו כשעדיין לא שמעו כלל את החלום, ומלבד זה לשון זה ״ויוסיפו עוד שנא אותו״ מוזכר גם לאחר הגדת החלום ופתרונו.

2. המוזכר בפסוקים ו׳,ז׳,ח׳, ושם מוזכר ״ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו״ (ועל דבריו).

3. על עצם רצונו להגיד להם את חלומו.

4. כך באברבנאל ובעקבותיו המלבי״ם.

מחציתו השנייה של פסוק ב׳ מקדימה ומספרת הענין באופן כללי, ואילו בפסוקים הבאים מסופרים פרטיו.⁠¹

דרך מיוחדת זו מוזכרת גם באחד מל״ב הכללים של רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי² (מכלל שאחריו מעשה וכו׳), וכבר היו לנו הזדמנויות³ להצביע עליה.⁠⁴

ויגד וגו׳ – מספר באופן כללי שהאחים הוסיפו לשנוא את יוסף, כאשר נודע להם מפיו על החלום, ופרטי הענין נמסרים רק בפסוק ז. בפסוק ט׳ לעומת זאת, שאין בו סיפור בדרך כלל ופרט זו, בא מיד ״ויספר״.

1. השווה שטראק לכ״ד:כ״ט, אשר מוכיח דרך מיוחדת זו של התיאור העברי בדוגמות מרובות ומנסה לפרשה.

2. כלל יג שם. הכללים מובאים בש״ס ווילנא, במסכת ברכות, אחר מבוא התלמוד לרבי שמואל הנגיד (המ׳).

3. ישורון של ר״י וולגמוט (המ׳).

4. מכאן, שאם תרגום השבעים משמיט מחציתו השניה של פסוק ה, ואם מבקרי המקרא מייחסים אותה ואת מחציתו השניה של פסוק ח׳ ל״עורך״, אשר כביכול צירף הפסוקים ב׳-ד׳ (המשוייכים ל⁠־J או ל⁠־P ול⁠־J.) והפסוקים ה׳-י״א (המשוייכים ל⁠־E), הרי שהללו מתעלמים מיחודיות זו של דרך הסיפור המקראית.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון