Bereshit 37 – בראשית לז‏ – Mikraot Gedolot

[קנג] ¹ויאמר יהודה אל אחיו, וגו׳ אמר ר׳ יהודה בר׳ אלעאי בשבח יהודה הכתוב מדבר. בשלשה מקומות דיבר יהודה בפני אחיו ועשו אותו מלך עליהם, ויאמר יהודה אל אחיו, ויבא יהודה ואחיו (בראשית מ״ד:י״ד), ויגש אליו יהודה (בראשית מ״ה:י״ח). (בראשית רבה פ״ד)

[קנד] ²מה בצע כי נהרג את אחינו, למדנו רבינו באיזה זכות זכה יהודה למלכות. אמר להם רבי טרפון אמרו אתם. אמרו בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו שהצילו ממיתה אמר להם דייה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה. שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו. (מכילתא בשלח - מסכתא דויהי פ״ה)

[קנה] ³מה בצע כי נהרג את אחינו, ר״מ אומר מה ת״ל ובוצע ברך נאץ ה׳ (תהלים י׳:ג׳) אילו אחי יוסף שנאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו׳, (ירושלמי סנהדרין פ״א ה״א)

[קנו] ⁴מה בצע כי נהרג את אחינו, הם עומדים ומשליכין אותו לבור ואומרים נאכל ונשתה ואחר כך אנו מושכים אותו ומעלים והורגים אותו, אכלו ושתו באו לברך, אמר להם יהודה באים להרוג ומברכים להקב״ה, אין אנו אלא מנאצים, מהו מה בצע כי נהרוג את אחינו אמר להם יהודה בוצע בירך נאץ ה׳ (תהלים י׳:י״ג), אלא לכו ונמכרנו לישמעאלים. (פסיקתא רבתי פ״י כי תשא)

[קנז] ⁵מה בצע כי נהרג את אחינו, לא תרצח (שמות כ׳:י״ב) קיימו יהודה מה בצע כי נהרג את אחינו. (אליהו רבה (פכ״ו) פכ״ד)

[קנח] ⁶מה בצע כי נהרג, ובוצע ברך נאץ ה׳ (תהלים י׳:י״ג), אין בוצע אלא הנייה כד״א מה בצע כי נהרוג, אמרו ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, בית אחד שהיה לדך הנאה ממנו עמדו שונאים והחריבוהו וניאצו שמך עליו והם קיימים והוא חרב, והצדיקים שהיה לך הנייה מהם עמדו רשעים והרגום וניאצו שמך והם קיימים. (מדרש)

1. בשבח יהודה, פי׳ ביפ״ת לאפוקי ממ״ד (לקמן אות קנה. בבאור) כל המברך (משבח) את יהודה הרי זה מנאץ, וכן להדרש לקמן לח, א. שהורידוהו מגדולתו שעשה שלא כהוגן. ור׳ יהודה סובר שכהוגן עשה שאלו היה אומר להשיבו לא היו שומעין לו. ובכי״ל במנח״י הגירסא ביהודה שבו הכתוב מדבר בשלשה מקומות דיבר כו׳ וכן בילק״ש בלק״ט ושכ״ט לא הביאו לשון הנ״ל והדרש של ר׳ יהודה מתחיל בג׳ מקומות כו׳. ובמדרש הגדול בשלשה מקומות דבר יהודה לפני אחיו ועשו אותו מלך עליהם ונשמעו דבריו, ואלו הן ויאמר יהודה מה בצע, ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף, ויגש אליו יהודה. ובפי׳ ב״ר ועשוהו מלך ששמעו עצתו ודבריו. ומה שהביא מקרא ויבא יהודה ואחיו מד, יד. הכוונה לפסוק טז. ויאמר יהודה מה נאמר וגו׳ ועפ״ז נ״ל לפרש פי׳ חדש בירושלמי סנהדרין פ״ד ה״ז מאן דמר אין דינינו כדיניהן מה מקיים ויאמר יהודה, ויאמר ממוכן, (אסתר א) ראו דברי יהודה, ראו דברי ממוכן. והפנ״מ מפרש דהכונה ל״ויאמר יהודה״ הכתוב לפנינו, אבל פי׳ זה תמוה דהרי לא כתיב בתורה ששפטו אותו, ושדיבר זאת בשעת המשפט. והק״ע ומפרשי המדרש באסת״ר פ״א מבארים דקאי על ויאמר יהודה הוציאה ותשרף (לקמן לח, כד.) אבל גם פי׳ זה דחוק מאוד שלא מבואר בתורה שהיו עוד שופטים ושזה היה בשעת המשפט, ושהוא דיבר הראשון, לכן נ״ל דהכוונה לפסוק מד, טז. ויאמר יהודה מה נאמר גו׳ הננו עבדים לאדוני וגו׳ פה מפורש בכתוב שדיבר יהודה הראשון לבדו בנוכחת כל אחיו והוציא פסק דין על כולם והסכימו לו אע״פ שהוא לא היה הגדול שבהם, וכדרש הנ״ל שעשוהו למלך ושמעו עצתו.

2. מדרש תהלים מזמור עו. ב. ומדרש הלל בבית המדרש חדר ה דף צה. ומכלתא דרשב״י בשלח שם דף נא.

3. מקודם למאמר זה איתא שם תני ר׳ ליעזר בן יעקב אומר מה ת״ל [תהלים י] ובוצע ברך נאץ ה׳, משלו משל למה״ד, לאחד שגנב סאה חיטין והוליכה לנחתום, והפריש חלתה, והאכילה לבניו הרי זה מברך ואינו אלא מנאץ, ר״מ אומר כו׳ ואינו מבואר בלשון הירושלמי מה הכוונה בדרשת ובוצע ברך על אחי יוסף ומפרשי הירושלמי פירשו ע״פ הגמ׳ סנהדרין, ול״נ דיש לפרש דברי הירושלמי ע״פ המאמר שלפנינו אות קנו. מפסיקתא דדורש הפסוק כעין דרשת ראב״י לאחד שגנב סאה כו׳ בסגנון זה דורש ר״מ על אחי יוסף שאמר להם מה בצע מה יתרון כי ברכנו את ה׳ אם אנחנו הורגים את אחינו, או בצע מלשון בציעת הפת אחרי שישבו לאכול ולברך אמר להם אנו הורגין את אחינו ומברכין וביצע ברך נאץ ה׳. כמו שהבאתי לקמן בבאור אות קנו. והנה בגמ׳ סנהדרין ו: מובא מאמר ר״מ בסגנון אחר ר׳ מאיר אומר לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה, שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו. וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה׳. והלשון וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ (ופרש״י המברך משבח. והרמ״ה כ׳ לפרש שיהודה עשה פשרה עם אחיו על יוסף למכרו כדי שלא יהרגוהו והיה לו לומר מ״מ נחזירנו לאבינו) תמוה דלא מצינו בדברי חז״ל סגנון כזה, אלא ההיפך מצינו בשבת נה: כל האומר ראובן חטא כו׳ דוד חטא כו׳ אינו אלא טועה, ובתוס׳ סנהדרין שם הקשו מקרא מטרף בני עלית ובמהרש״א שם האריך בזה וכתב לפרש דהכונה להיפך מי שמברך היינו שמגדפו ליהודה על זאת שאמר מה בצע ומכרו בממון ולא החזירו לאביו אין זה אלא מנאץ שיהודה כוונתו היתה לש״ש. ומה שאמרו מנאץ ה׳ משום שיהודה נקרא על שמו של הקב״ה, וז״ד וגם דלשון זה כל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ מבואר שם בגמ׳ מקודם לזה לענין ביצוע ושם הדבר כפשוטו שמשבח וזה מוכיח דגם כאן הכוונה למברך ולא למגדף. ולפ״מ שכ׳ לפרש דברי ר״מ בירושלמי יש לפרש גם בבבלי. ואולי י״ל פי׳ חדש בגמ׳ דלשון וכל המברך וכו׳ זהו הפי׳ על הפסוק מה בצע וכדרשת הפסקתא שיהודה אמר מי שמברך את ה׳ ובאותה שעה רוצה להרוג הרי זה מנאץ ומפני כבוד של מעלה לא אמר ה׳ אלא יהודה. ותמוה הדבר שבילקוט שמעוני ח״ב רמז תרמח. מביא הגמ׳ דסנהדרין ומשמיט כל הפסקא הזאת וכל המברך וכו׳ ואולי לא היה בגרסתו בגמ׳, רק כמו בירושלמי הנ״ל [ובעל ת״ת כאן סרס וסדר לשונו של רבי מאיר בלשונו הוא, כדרכו בהרבה מקומות בספרו במח״כ שלא שמר על דבר יסודי כזה להביא מאמרי חז״ל בדיוק בלשונם].

4. בתנחומא כי תשא ב. השליכהו לבור אמרו נאכל ונשתה ואח״כ נעלהו ונהרגהו אכלו ושתו באו לברך אמר להן יהודה אנו מבקשין להרוג נפש ונברך לאלהינו אין אנו מברכין אלא מנאצין ע״ז נאמר ובוצע ברך נאץ ה׳ (תהלים י) לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו. ובפי׳ התוס׳ בהדר זקנים מה בצע כלומר מה יתרון כי ברכנו אלהים ואנחנו חוטאים לו להרוג את אחינו. [הלא טוב לנו לשים המעות בכיסינו וזהו וכיסינו את דמו. וכשמכרוהו השביעוהו שלא יגלה לאביו, ולא ישוב אליו עוד. ולכך היה נעלם כ״ב שנים, וכ״כ בפי׳ הר״י בכור שור ומובא גם בפליטת סופרים דף טז. וראה בספר חסידים מק״נ דף שעו.] ובסגנון אחר ברבעה״ת פ׳ עקב דברים ח. א. מה בצע כי נהרוג את אחינו ישבו לפרוס על הפת ולברך ברכת המוציא אמר להם אנו הורגין את אחינו ומברכין ובוצע ברך נאץ ה׳. ומבואר במפרשים דבצע מלשון בציעת הפת. וכן בפי׳ הטור עה״ת כ׳ איתא באגדה אמרו לו לבצוע את הפת אמר להן ומה לנו לבצוע ונהרג את אחינו. והמחברים מביאים מדרש פליאה מה בצע כי נהרוג את אחינו ונברך ברכת המוציא, ומפרשים באופנים שונים. אבל המעיין במקור הדברים בתנחומא ופסיקתא יראה שהדברים פשוטים כמשמעם ואין כאן שום פליאה. - ועי׳ בפי׳ הריב״א במנח״י פ׳ ויחי. ולעיל אות קנה. בבאור. ובילקוט המכירי תהלים י, לא. ומעין דרש הנ״ל מובא במבוא לתנ״י ע. מכת״י מה בצע ר״ת בוקר צהרים ערבית כלומר אם נהרגהו מה מועיל לנו תפילתנו שנא׳ גם כי תרבו תפלה אינני שומע כי ידיכם דמים מלאו (ישעי׳ א, טו.) וכ״ה בכת״י רבינו אפרים עה״ת ד״א מה בצע אותיות שניות מאברהם יצחק ויעקב כלומר אם נהרוג את אחינו מה בצע אין לנו זכות אבות.

5. בילק״ש רמז רעו, בשם מדרש אבכיר. ובית המדרש ח״ו דף לו. מפסקתא חדתא. ובלק״ט לקמן מט, ח. יהודה הציל את יוסף מן הבור שנאמר ויאמר יהודה וגו׳ לפיכך הציל הקב״ה את דניאל מגוב האריות תחת יוסף שהציל מן הבור. וכ״ה בילק״ש ח״ב רמז תתקמט. וראה לקמן ב״ר פפ״ה כל מי שהוא מתחיל במצוה ואינו גומרה כו׳ ויאמר יהודה מה בצע וגו׳ היה לו להוליכו על כתפו אצל אביו. מובא לקמן פל״ח פסוק א. ובתנחומא ישן וישב ח. מובא שם, אמר להם אני אמרתי לכם מה בצע וגו׳ אמרו לו כו׳ אתה אמרת לכו נמכרנו וגו׳ ושמענו לך אילו אמרת לכו ונחזירו לאביו לא היינו שומעים לך. ובאלפא בית דבן סירא (שטיינשניידר) טוב בן צדיק כגון יהודה בן יעקב, והלא יהודה בן יעקב צדיק גמור היה, אלא מפני שמכר ליוסף אחיו וגרם לאביו שחטף ממנו הנבואה. שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו לכו ונמכרנו לישמעאלים וגו׳ ולא עוד ששכב עם תמר כלתו לפיכך לא נקרא צדיק גמור אלא טוב בן צדיק; ועי׳ ב״ר פצ״ט, ומדרש הגדול מקץ דף תרמ. ואגדת בראשית פ״ס. וגנזי שכטר ח״א דף קס. ולקמן מז, יב.

6. מובא בילק״ש ח״ב רמז תרמח. ונראה דהדרש נסמך על שני הפסוקים מה בצע, ובוצע ברך. וראה באונקלוס כאן ובפי׳ משלי לר״י נחמיאש דף ד. גורס ניתהנא. ובמעין גנים איוב ו, ט. ובכת״י מדרש החפץ מה בצע ענינו מה הנייה לנו. וברשב״ם שמות יח, כא. מה בצע מה שכר. וראה בתרגום יוב״ע כאן. ור״י גנאח פי׳ בצע אהבת קבוץ הממון בחמס ובעושק. וכן פי׳ הרד״ק.

וַאֲמַר יְהוּדָה לַאֲחוֹהִי מָא מָמוֹן נִתְהֲנֵי לַנָא אֲרֵי נִקְטוֹל יָת אֲחוּנָא וּנְכַסֵּי עַל דְּמֵיהּ.

Yehudah said to his brothers, “What monetary benefit will we have if we kill our brother and cover up [the truth] about his blood.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ

וַאֲמַר יְהוּדָה לַאֲחוֹהִי מָא מָמוֹן נִתְהֲנֵי לַנָא אֲרֵי נִקְטוֹל יָת אֲחוּנָא וּנְכַסֵּי עַל דְּמֵיהּ

א. ״מַה בֶּצַע״ – ״מָא מָמוֹן נִתְהֲנֵי לַנָא״. ״נִתְהֲנֵי לַנָא״ היא תוספת למקרא הקצר החסר נשוא.⁠¹ אבל ״נתינה לגר״ כתב שאולי יש כאן ערבוב שני פירושים: האחד ״מה ממון״ והשני ״נתהני לנא״.⁠² וראה גם ״שֹׂנְאֵי בָצַע״ (שמות יח כא) ״דְּסָנַן לְקַבָּלָא מָמוֹן״.

דָּמוֹ – דם ממש או שם מושאל חיים?

ב. מדוע תרגם ״וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ״ – ״וּנְכַסֵּי עַל דְּמֵיהּ״ [ולא: וּנְכַסֵּי יָת דְּמֵיה]? כי לאונקלוס [וגם לרש״י] הוקשה לשון ״דמו״: הרי עמדו להרגו בהשלכתו לבור שבו היה מת ברעב ובצמא, ואם כן אין שם דם ומהו ״וכסינו את דמו״? פתרונו של רש״י הוא בהוצאת ״דמו״ ממשמעה: לא מדובר בקילוחי דם אלא ״דמו״ בא בהשאלה ל״חייו״ או לנטילת חייו. כתוצאה מכך, גם תיבת ״וכסינו״ אינה כמשמעה שהרי אין כאן כיסוי דם. לכן פירש רש״י את המשפט כולו כמליצה במשמע העלמה: ״וכסינו את דמו, ונעלים את מיתתו״.⁠³ וכן פתר אונקלוס שתרגם ״וּנְכַסֵּי עַל דְּמֵיהּ״, וזהו טשטוש והעלמה כלשון ״וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו״ (דברים יג ט). על כוונת רש״י ות״א עמד רמב״ן שכתב: ״וכסינו את דמו – ונעלים את מיתתו, לשון רש״י. וכן אמר אונקלוס ונכסי על דמיה״. כלומר, רמב״ן מלמדנו שדברי רש״י מיוסדים על ת״א, ולדעת שניהם ״כסינו את דמו״ הוא ביטוי מושאל לטשטוש והעלמה.⁠⁴

1. ולא כפירושו הרחוק של ״נפש הגר״: הרי לא נוכל לרשת את אחינו כי נצטרך להעלים את מיתתו, ואם כן מָא מָמוֹן נִתְהֲנֵי לַנָא?

2. השווה תרגום ״מַה בֶּצַע בְּדָמִי״ (תהלים ל י) ״מה ממון אית בדמי״ עם מדרש תהלים לפסוק ״וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ״ (תהלים י ג): ״אין בוצע אלא הנייה, כמה דאת אמר מה בצע בדמי״.

3. על פי רא״ם. בדרך זו פתר רש״י גם ״קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה״ (בראשית ד י): מדוע נאמר ״דמי אחיך״ ברבים ולא ״דם אחיך״? בפירושו הראשון ״דמו ודם זרעיותיו״, פתר רש״י כפתרונו כאן: דם הוא ציור מטאפורי לצאצאים. אבל בביאורו השני ״שעשה בו פצעים הרבה שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה״, פירש דם כמשמעו – קילוחי דם.

4. אבל רמב״ן עצמו מפרש ״דם״ כמשמעו כי גם אם לא עמדו לשפוך את דמו בידים ולקברו, הרי שאם ימות – יחשב להם הדבר כמעשה הרוצחים ממש: ״והנכון שהוא כפשוטו, כי המנהג ברוצחי מסתרים להרוג הנרצח ולקברו ולכסות דמו בעפר כעניין שנאמר ״ויטמנהו בחול״ (שמות ב יב). ולכך אמר להם: הנה אנחנו הורגים את אחינו ומכסים את דמו בעפר, כי כן יחשב לנו״.

ואמר יהודה לאחוי מה ממון אנן מתהניין ארום נקטול ית אחונן ונכסי ית אדמיה.

ואמר יהודא לאחהי מה הניית ממון יהי לן ארום ניקטול ית אחונא ונכסי על דמיה.

And Jehuda said to his brethren, What profit of mammon should we have if we killed our brother, and covered his blood?

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו וגו׳ – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִילָעי בִּשְׁבַח יְהוּדָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת דִּבֵּר יְהוּדָה בִּפְנֵי אֶחָיו וְעָשׂוּ אוֹתוֹ מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו, וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו (בראשית מ״ד:י״ד), וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה (בראשית מ״ד:י״ח).

מה בצע – כשישבו לאכול ובאו לבצוע את הפת בקשו לברך, א״ל יהודה אחינו אנו הורגים ועל הפת אנו מברכים, [אין אנו מברכים] אלא מנאצין שנאמר ובוצע ברך נאץ ה׳ (תהלים י׳ ג׳). א״ר אבהו כל צדיק וצדיק שאומות העולם הורגין מישראל, כביכול הב״ה כותבו בפורפורין שלו שנאמר ידין בגוים מלא גויות (שם ק״י ו׳), והב״ה אומר לאו״ה למה הרגתם את רשב״ג ור׳ ישמעאל ור׳ עקיבא וכל הצדיקים, והם כופרים ואומרים לא הרגנו. מה עושה הב״ה מוציא פורפורא שלו ונותן להם מיד איפופסים, הוי לא שכח צעקת ענוים (שם ט׳ י״ג). מכאן אתה למד עברתן של שבטים שמכרו ליוסף אחיהם, כמה רעות עשו בעולם. וא״ת למה נענשו השבטים, שעדיין לא נתנה תורה ולא קבלו וגונב איש ומכרו (שמות כ״א ט״ז), לא תברא, שהרי ז׳ מצות נצטוו בני נח וגזל א׳ מהן והם גזלו בן אהוב לאביו, וגזל בכלל גנבה היא, אלא שחמורה גנבה מן הגזל על שמתירא מן העבד יותר מן האדון, ובני נח חייבין מיתה על אותן המצות אם עברו על אחת מהן ואפילו בלא התראה. תדע מן אבימלך שעל שלקח את שרה בלא התראה נאמר לו הנך מת (בראשית כ׳ ג׳). וכן בדור המבול שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל שנאמר קץ כל בשר וגו׳ כי מלאה הארץ חמס (בראשית ו׳ י״ג). ואם על חמס ממון נתחייבו מיתה, עאכו״כ לחמוס נפש מאביהם שהיו השבטים חייבים מיתה. ד״א למה נתחייבו השבטים, מפני שאברהם שמר כל התורה עד שלא נתנה שנאמר וישמור משמרתי וגו׳ (בראשית כ״ו ה׳) ואברהם למד כל התורה ליצחק, וקיים כל התורה כמוהו שנאמר אברהם הוליד את יצחק (בראשית כ״ה י״ט), שהיה צדיק כמוהו, וכן יעקב למד כל התורה כולה וקיימה שנאמר ויעקב איש תם (בראשית כ״ה כ״ז) שקיים התורה שנאמר בה תורת ה׳ תמימה (תהלים י״ט ח׳). יושב אהלים (בראשית כ״ה כ״ז), שלמד ב׳ תורות, תורה שבכתב ותורה שבע״פ, ויעקב למד כל התורה לבניו וקיימוה. ומנין אתה למד שקיימוה, מיהודה שנאמר הוציאוה ותשרף (בראשית ל״ח כ״ד), על שהיתה תמר בתו של שם. וכה״א בא אל אשת אחיך ויבם אותה (שם ח׳), ואם לא היו לומדין התורה מנין היה להם לידע דין בת כהן ומצות יבום. לכן כרת הב״ה ברית שבועה עם השבטים על שלמדו את התורה וקיימוה, שנאמר שבועות מטות אמר סלה (חבקוק ג׳ ט׳), ולפי שהיתה התורה מסורה בידם מאברהם ללמוד ולקיים לכך כשעברו על מצות וגונב איש ומכרו נחשב להם לעון גדול. וכן את מוצא בכלם על שעברו על ד״ת נענשו. את מוצא אברהם נענש על לא תנסו את ה׳ אלהיכם (דברים ו׳ ט״ז) ונסה להב״ה שנאמר במה אדע כי אירשנה (בראשית ט״ו ח׳) ונענש ידע תדע כי גר יהיה זרעך (שם י״ג). יצחק אהב לעשו ועבר על מה שכתוב יראת ה׳ שנאת רע (משלי ח׳ י״ג) ונענש שנאמר ותכהין עיניו מראות (בראשית כ״ז א׳). יעקב עבר על מצות כבוד האב ונענש שעמד יוסף חוץ ממנו כ״ב שנה כאותן כ״ב שנה שעמד יעקב חוץ (ממנו) [מאביו]. וכן בני יעקב אחר שהיו יודעים התורה כולה וקבלוה עליהם (לקבלה) [לקיימה] לכך נחשב להם לחטא גדול. וראוי היה לפרוע מהן כמו מן האבות, אלא לפי שהיתה חטאתם עונש מיתה והיו יסודו של עולם והיו בארץ אויביהם לא רצה הב״ה לשלוח יד בהם וגלגל עמהם כל אותם דורות ונפרע מבניהם שהיו שקולים כמותם. וא״ת והרי אמרה תורה ובנים לא יומתו על אבות (דברים כ״ד ט״ז) ואלו למה מתו בעון אביהם. לא תברא, אמרו זאת המריבה שהיתה מדת הדין מריבה עם מיכאל שרן של ישראל. מדת הדין אומרת כתוב בתורה כי לא דבר רק הוא מכם (שם ל״ב מ״ז), והשבטים מכרו ליוסף ועברו על וגונב איש ומכרו נתחייבו מיתה ועדיין לא גבה מהם מדת דינו של יוסף ולא מבניהם. משיב מיכאל כבר כתוב בתורה ובנים לא יומתו על אבות(ם) ואין לבנים דין מות בעון אבותיהם. אמרה מדת הדין לפני הב״ה כלום משוא פנים יש לפניך, אם אתה משלם שכר טוב לבנים בזכות אבות לא תפרע מן הבנים בעון אבותם. משיב מיכאל ואומר כבר כתוב בתורה ועושה חסד לאלפים (שמות כ׳ ו׳) שהוא משלם זכות אבות לבנים לאלפים דורות שאין להם מספר, וכתוב פוקד עון אבות על בנים וגו׳ על שלשים וגו׳ (שם ה׳) ואין פורע עון אבות מן הבנים אלא עד ד׳ דורות, וכבר יש מאותו זמן עד הנה ד׳ דורות. אמרה מדת הדין רבש״ע יש לפניך משוא פנים בדין אחר שלא נפרעת מן השבטים דין מיתה שנתחייבו ומבניהם אי אתה רוצה ליפרע, א״כ שבועה שנשבעת לשבטים תהא בטלה לפי שעון מיתה חקוק על עצמותם, או פרע מבניהם או בטל השבועה. ובדבר הזה נצחה מדת הדין למיכאל ולא היה לו מה להשיב וקבל עליו מיכאל שיפרע מבניהם ודינן שימותו י׳ צדיקים ולא שיבטל הב״ה שבועת זכותם. בא וראה כמה הוא כח העבירה, שהרי ראובן לא היה שם וכן זבולון לא חפץ במכירה ולפי שחנו עליהם ולא הגידו לאביהם נענשו כאלו מכרוהו, ונהרגו י׳ כנגד י׳ בני יעקב שידעו במכירה.

קאל יהודה לאכ֗ותה מא אלטמע פי אן נקתל אכ֗אנא ונגטי דמה.

אמר יהודה לאחיו: מה התועלת בכך שנהרוג את אחינו ונכסה את דמו.

מה בצע – מה ממון, כתרגומו.

וכסינו את דמו – ונעלים את מיתתו.

מה בצע means WHAT PROFIT – just as the Targum renders it.

וכסינו את דמו AND CONCEAL HIS BLOOD – this signifies and we hide the fact of his death (for they had not shed his blood, but had cast him into a pit to die).

ויאמר יהודה אל אחיו – ¹בג׳ מקומות דבר יהודה לפני אחיו. ויאמר יהודה אל אחיו. ויבא יהודה ואחיו (בראשית מ״ד:י״ד). ויגש אליו יהודה (שם יח). היינו דכתיב ²כי יהודה גבר באחיו (דברי הימים א ה׳:ב׳).

1. בג׳ מקומות. ב״ר פפ״ד. וילקוט רמז קמ״ב. ובמדרש שם הוא בשם ר׳ יהודה בר אלעאי בשלשה מקומות דבר יהודה בפני אחיו ועשו אותו מלך עליהם. ושם ליתא הסיום היינו דכתיב כי יהודה גבר באחיו.

2. כי יהודה גבר באחיו. בכ״י כתוב כי גבר יהודה באחיו. ותקנתי כמו שהוא בקרא ומובא לנכון בכ״י פלארענץ.

ויאמר יהודה אל אחיו – בג׳ מקומות דיבר יהודה לפני אחיו ועשאוהו מלך עליהם, [ויאמר יהודה אל אחיו] ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם (שם מד יד), ויגש אליו יהודה ויאמר (שם שם יח), היינו דכתיב כי יהודה גבר באחיו (דברי הימים א ה ב):

מה בצע כי נהרוג את אחינו – כלומר מה ממון אנו מרויחין בכך, שאנו עוברים על מה שהזהיר הקב״ה שופך דם האדם (בראשית ט ו), ואם בשביל חלומותיו שלא ימשול בנו, הרי כבר נאמר באדם דמו ישפך (שם ט ו), ואם תאמרו וכסינו את דמו, הרי כבר נאמר קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה (שם ד י):

מה בצע כי נהרוג אחינו וכיסינו את דמו – כלומ׳ מה נשתכר בו אם נהרוג אותו מוטב למכור אותו ונמלא את כיסנו מדמי ממכרו. וכיסינו – לשון כיס, דמו – לשון דמים. (כ״י מינכן 252 בשם כך פי׳ הר״ר יוסף קרא)

מה בצע – מה תולדת,⁠^א וקרוב מטעם חפץ, וכן: מה בצע בדמי (תהלים ל׳:י׳).

א. בכ״י פריס 177 בגליון: נ״א תועלת.

WHAT PROFIT. Mah betza means what profit. Betza (profit) is close in meaning to chefetz (desire). What profit (betza) is there in my blood (Ps. 30:10) is similar.⁠¹

1. Ps. 30:10 continues, Shall the dust praise Thee? Shall it declare Thy truth? Hence what desire (mah betza) is there in my death? Similarly the meaning of mah betza in our verse is: what desire is there in slaying our brother.

מה בצע – אמר יהודה:⁠^א למה נעשה עון זה להמיתו, ולא נהנה כלום במיתתו. מוטב שנמכרנו ולא יהיה העון כל כך, ונהנה, וגם לא נראה אותו עוד, ולא יקניט אותנו. ונראים הדברים, שכשמכרוהו השביעוהו שלא יבא עוד אל בית אביו, ולא יגלה עצמו לאביו, ולא יודיע לאביו שהוא חי ושהוא נמכר, ולא יאמר לשם שהוא מבני יעקב בשום סימן, ולא בשום רמיזה.⁠^ב וכן עשה, שמוטב היה לו לעשות כן ולא שימות בידם. דאי לא היה כן, כשהיה גדול בבית אדוניו, וגם תשע שנים שהיה מלך במצרים, שבע שני השבע ושתים מן הרעב, למה לא שלח לאביו לאמר: הנני כאן במצרים, הלא היה יודע כי אביו מצטער עליו. אלא ודאי נשבע להם.⁠¹

1. עיין גם בפירוש ר״י בכור שור בראשית ל״ז:כ״ח, מ״ב:ז׳, מ״ה:א׳,ד׳,ט״ז.

א. כן בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: יהודא.

ב. בכ״י מינכן 52: רמייה.

מה בצע – WHAT GAIN – Yehuda said: Why should we do this sin to kill him, and we will not benefit anything from his death. Better that we sell him and the sin will not be so great, and we will benefit, and also we will not see him anymore, and he will not provoke us. And it appears that when they sold him, they made him swear that he will no longer come to his father’s house, and not reveal himself to his father, and not inform his father that he is alive and that he was sold, and not say there that he is from the sons of Yaakov by any sign, or by any hint. And thus he did, for it was better for him to do that than that he die by their hands. For if this was not the case, when he was important in his master’s house, and also in the nine years that he was the king of Egypt, the seven years of plenty and two of famine, why did he not send to his father saying: Here I am here in Egypt. Did he not know that his father was pained about him? But surely he swore to them.

ויאמר מה בֶצַע – כתרגומו.

כי נהרג את אחינו – והלא כבר מנעם^א ראובן מלהרגו? אלא אמר להם מה נעשה לו אם נניחנו בבור ימות שם והרי הוא כאלו הרגנוהו.

וכסינו את דמו – כתרגומו: ונכסה על דמיה שנעלים מיתתו מאבינו.

א. כן בכ״י פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״מנע״.

?מה בצע, “what financial advantage,” as per Onkelos.

כי נהרוג את אחינו, what does this mean seeing Reuven had already prevented them from killing their brother outright? We must therefore understand Yehudah’s words as meaning: “what are we going to do with him? If we leave him in the pit this is just as bad as having killed him.”

וכסינו את דמו, and cover his blood. He meant they had to conceal his death from their father.

מה בצע כי נהרג את אחינו – שהרי אין זו נקמה, כי כל המתים משתכחים, וכן אמר דוד: אל תהרגם פן ישכחו עמי (תהלים נ״ט:י״ב).

מה בצע – כל המברך יהודה הרי זה מנאץ לפי שהציל יוסף בלשון מה בצע, דמשמע הא אם יש בצע נהרגנו, ועל זה נאמר: ובוצע ברך נאץ י״י (תהלים י׳:ג׳).⁠¹

וכסינו את דמו – פר״ש: ונעלים את מיתתו, כמו ונעלם (ויקרא ד׳:י״ג) דמתרגמינן: ויהא מכסה, שנצטרך לכסות ולהעלים מיתתו ולא נוכל להתפאר בה בשביל צערו של אבא. ונוהג שבעולם כשאדם מתנקם משונאו אין הנקמה נחשבת אם אינו מתפאר בה.

1. כן בבבלי סנהדרין ו׳:.

מה בצע כי נהרוג את אחינו, "what will it profit us to kill our brother?⁠" They did not consider killing Joseph a worthwhile act of revenge, as all dead people become forgotten in short order, as David has stated explicitly when he said to God in Psalms 59,12: "Do not kill them lest my people will forget them, bring them low, instead;⁠"

מה בצע, the Talmud in Sanhedrin 6, states that anyone who blesses Yehudah for having said this (i.e. saving Joseph's life) is guilty of insulting him instead, because the reason he gave for saving Joseph's life was not in order to do him a favour but the reverse. He had implied that if killing him would be profitable they would certainly kill him. The only reason why they did not was because they could not see any advantage in it for themselves in doing so. The Torah spells this out in the next phrase:

וכסינו את דמו, "first we would have to cover up his blood,⁠" (so that we could not even take credit for our deed.) When one has fought a war and killed one's enemy, one can boast of being victorious. How could the brothers boast about the absence of Joseph and their part in having accomplished this? Revenge is only sweet when the victor can boast about it.

וכסינו את דמו – כלומ׳ בכיסינו דמיו. מעותיו.

וכסינו את דמו – ונעלים את מיתתו. לשון רבינו שלמה. וכן אמר אנקלוס: ונכסי על דמיה.

והנכון שהוא כפשוטו, כי מנהג רוצחי מסתרים להרוג הנרצח ולקברו ולכסות דמו בעפר, וכענין שנאמר:⁠^א ויטמנהו בחול (שמות ב׳:י״ב), ולכך אמר להם הנה אנחנו הורגים את אחינו ומכסים דמו בעפר, כי כן יחשב לנו. והנה ראובן לימד להם שלא ישפכו דם בידם, אבל ישליכוהו בבור וימות שם שאין עונש הגורם כעונש שפך הדם, ובא^ב יהודה עתה ואמר גם^ג זה יחשב לנו לרציחה כאלו אנחנו הרגנוהו, וכן הדבר באמת, וכענין שאמר הכתוב ואותו הרגת בחרב בני עמון (שמואל ב י״ב:ט׳), ודינא רבא ודינא זוטא איכא ביניהו, ושניהם אמרו אמת.

א. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״שנאמר״.

ב. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״ואתה״.

ג. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״כי״.

AND WE SHALL CONCEAL HIS BLOOD. "We shall hide the fact of his death.⁠" This is Rashi's language. And Onkelos similarly says, "and we shall cover up his blood.⁠"
The correct interpretation is as its literal sense indicates. It is the custom of those who kill in secret to slay the victim, bury him, and conceal his blood in the earth, even as it says, And he hid him in the sand.⁠¹ This was why Judah said to them, "By casting him into the pit we shall kill our brother and cover his blood with dust, for it will so be accounted to us.⁠"²
Now Reuben had instructed them not to spill blood with their hands. Rather, they should throw him into the pit and let him perish there, since the punishment of he who causes bloodshed is not the same as the punishment of one who actually commits the murder. Judah now came and said, "This too will be accounted to us as murder, as if we had killed him.⁠" Such indeed is the truth, as the verse says, And him [Uriah] thou hast slain with the sword of the children of Ammon.⁠³ The difference between actual murder and causing death is that there is a greater punishment for a murderer and a lesser punishment for the one who indirectly causes death. Thus, the two of them [Reuben and Judah] spoke the truth.

1. Exodus 2:12.

2. Judah was arguing against throwing him into the pit, for this act would also be accounted to them as murder. This explanation is developed further on in the text.

3. II Samuel 12:9.

מה בצע כי נהרג את אחינו – כיון שאנחנו צריכים לכסות מיתתו אין זה נקמה כיון שלא נהרגהו בגלוי. טוב לנו שנמכרנו לישמעאלים. ד״א מה בצע להרוג וכסינו את דמו שנעשו כיסוי לדמו כמו לעוף. שהרי יוסף עולה בגימ׳ עו״ף. שטוב לנו שנשים שיוויו בכיס חליפי דמו. ד״א דקאי אקרא דלעיל דכתיב וישבו לאכל לחם. ומה בכך אם אכלו. אלא בצעו וברכו על הלחם ועל זה אמר יהודה מה בצע כלומר מה יתרון כי ברכנו אלהים ואנחנו חוטאין לו להרג את אחינו הלא טוב לנו לשים המעות בכיסינו וזהו וכסינו את דמו. וכשמכרוהו השביעוהו שלא יגלה לאביו ולא ישוב אליו עוד. ולכך היה נעלם כ״ב שנים. והילך הכ״ב שנים בן י״ז שנים היה כשנמכר ובן ל׳ שנה היה בעומדו לפני פרעה. וז׳ שני השבע ושנתים הרעב הרי כ״ב שנים. והם היו כנגד כ״ב שנים שלא כיבד יעקב לאביו. כ׳ שנה דלבן וסוכות ובית וסוכות כלו׳ קיץ וחורף וקיץ הרי שנה וחצי. וששה חדשים שהיה בדרך והיינו דאמר יעקב זה לי עשרים שנה בביתך שלקה יעקב כנגדן כשנמכר יוסף.

מה בצע כי נהרוג אחינו וכסינו את דמו – לשון דמים כלומר מן בני אדם אין זו נקמה. אי נמי פשט וכסינו את דמו לשון כיס דמו לשון משנה דמים מעות כלומר טוב לנו שנמכרנו ונשים את דמו בכיס לכו ונמכרנו לישמעאלים וכו׳ ולא אמרו אבל נמכרנו דמשמע דקאי להריגה.

וכסינו את דמו – פירש״י ונעלים את מיתתו. וכתב הרמב״ן כפשוטו כי כן דרך הרוצחים במסתר שקוברים את הנרצח ומכסין הדם כענין שנאמר ויטמנהו בחול:

וכסינו את דמו, "and we will conceal his blood.⁠" According to Rashi these words are a euphemism for "let's conceal his death.⁠"

According to Nachmanides the words may be taken at face value, as it was the custom of murderers ever since the first one, Kayin, to bury the victim under a heap of earth and thus to conceal his blood.

מה בצע – ב׳ במסורה הכא ואידך מה בצע בדמי. וזהו מה בצע בדמי אם אהרוג את אחי.

מה בצע – מה תועלת.

והנה לא היה שם ראובן, ויאמר יהודה אל אחיו: איזה תועלת יגיע לנו כי נהרוג את אחינו ונכסה את דמו. רוצה לומר שאין לנו התנצלות כשלא נשלח בו יד לשפוך את דמו וימות מעצמו בבור, שהרי הוא כאילו הרגנוהו בידים אחר שהשלכנו אותו שם, אין הבדל בזה, אלא שבזאת ההריגה נכסה את דמו, כי ימות ברעב ולא ישפך לו דם, ואם הרגנוהו בחרב נשפוך דמו.

וכסינו את דמו ונעלים את מיתתו. לא כסוי דמו ממש כי לא היתה מיתתו בהריגה עד שיהיה שם דם אלא השלכתו לבור קרא בשם הריגה:

מה בצע – מה תועלת. כי אמנם הנקמה תכוין לאחד משתים: אם לשלם לעושי הרע, והנה בזה כי נהרג את אחינו נשלם רעה גם לעצמנו, כי יכאב לבנו על מיתתו ועל אכזריותנו נגדו. ואם להפחיד את הנשארים שישמעו וייראו מלהזיק אותנו, הנה גם זה המין מהתועלת לא נשיג כי נעלים את מיתתו.

וכסינו את דמו – בשביל כבודנו ובשביל יראת אבינו.

מה בצע, “what good, what purpose,” revenge has one of two purposes; 1) either it is intended to pay back the offending party, in which case killing Joseph does not teach him a lesson, but we would be punishing ourselves. Sooner or later our hearts and our conscience would start bothering us and we would be unable to assuage our conscience. 2) revenge could be designed to act as a deterrent to other people, warning them not to become guilty of the crime for which this offender had been punished. This purpose could not be fulfilled in this case, as the very fact that we have killed Joseph will have to be concealed, so that his fate could not serve as a deterrent to anyone.

וכסינו את דמו, both on account of our need to preserve our good image, as well as because of our fear of our father.

[א] ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו

[1] סנהדרין פרק ראשון דף ו ע״ב (סנהדרין ו:)

מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו – בכל מקום שנזכר במקרא לשון בצע מדבר בהנאת ממון, וכאן מהיכא תיתי שיהיה להם הנאת ממון בדבר ההריגה על כן נ״ל שכל עיקר הקנאה היתה על הבכורה כי הרגישו האחים בכתונת הפסים שיתן לו הבכורה כמבואר למעלה, ולפי שמשפט הבכור ליקח פי שנים על כן הלכו לרעות צאן אביהם לשכם, מקום מוכן לפורעניות וסכנה מפני האומות אשר סביבות שכם, פן יגזלו צאנם ובקרם מחמת שבני יעקב לקחו צאנם ובקרם כשבאו על שכם, ולא הקפידו האחים אף אם יקומו עליהם אויבים ויקחו כל המרעה, באמרם אם הקטן שבנו יקח פי שנים גם לנו גם לו לא יהיה, והיו מתיאשים שיפסיד כל אחד חלקו כדי שיפסיד יוסף שני חלקים, כמעשה של הקנאי והחמדן שבאו לפני שלמה, וכאשר הלכו לשכם הרגיש יעקב בתחבולתם ושלח את יוסף לאמר לך ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן מן האויבים אשר סביבותם, ויוסף אמר את אחי אני מבקש ואין אני חושש אל הצאן, וע״כ אמר הלא אחיך רועים בשכם, ולשון הלא כך משמע הלא מקום זה מסוכן ומוכן לפורעניות, ולא אמר רועים בצאן, נוכל לומר שהם רועים א״ע ואינם חוששין אל הצאן מן הטעם שנתבאר למעלה.

ומה שאמרו לכו ונהרגהו – נראה לפרש שחשבוהו להולך רכיל וכל הולך רכיל גורם ש״ד כמ״ש (יחזקאל כ״ב:ט׳) אנשי רכיל היו בך למען שפך דם, ועוד אמרו רז״ל (דב״ר ה׳:י׳) לשון הרע תלתא קטיל כו׳, על כן נאמר ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו, לפי שהבא להרגך השכם להרגו ז״ש ובטרם יקרב הוא אליהם להרגם התנכלו להמיתו קודם ובטרם יקרב הוא אליהם, זה״ש ועתה לכו ונהרגהו, מהו ועתה אלא עתה תיכף ומיד בטרם יקרב הוא אלינו וזה פירוש יקר. ולמעלה בארנו פסוק זה בדרך אחר בפסוק ויבא יוסף את דבתם. וישמע ראובן ויצילהו מידם לפי שהיה מתירא פן יתלו כל הסרחון בו כדי שתשוב אליו הבכורה שניטלה ממנו ונתנה ליוסף.

ויאמר יהודה מה בצע, של ממון יהיה לנו כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו בשלמא אם היה לנו רשות לפרסם הדבר היה כאן בצע ממון, כי מאחר שנלקחה הבכורה מן ראובן א״כ ראובן הבכור נסתלק, ויוסף מת, א״כ יחזור חלק של הבכור לכל האחים בשוה, אבל עכשיו שמחמת צערו של אבא אין לנו רשות לפרסם הדבר וכל הימים יהיה בספק שמא יוסף חי ונאבד, או לארץ רחוקה נמכר, א״כ אפילו אחרי מות אביהם יהיה חלקו מונח בב״ד, עד שיודע מה היה לו, ועלינו להביא ראיה שנהרג מפני שכבר אמרנו בפני אבינו שלא נהרג, וא״כ אין כאן בצע ממון. לכו ונמכרנו לישמעאלים ואז יהיה לנו בצע ממון כי שם יהיה עבד עולם, וא״כ מה שקנה עבד קנה רבו ובודאי אבינו יעבור נחלתו מכל וכל, כי מה הנאה יהיה לו אם ינחילנו ויבא רבו ויקח כל אשר לו.

ובענין המכירה לישמעאלים ולמדינים, נראה שכך פירושו כי האחים לא רצו למוכרו כ״א לישמעאלים לבד, כי אמרו שישמעאל הוא אחי יצחק ומצד הקורבה ירחם עליו, ואולי שעל ישמעאל אמרו כי אחינו בשרנו הוא מלשון כי אנשים אחים אנחנו, אך שישמעאלים אלו לא רצו לקנותו כי לא היו סוחרים, וכל זמן שלא היה להם סוחר שיחזור ויקנה מהם תכף מיד ליד לא רצו לקנותו, וכאשר אח״כ עברו אנשים מדינים סוחרים אז ראו הישמעאלים כי יש להם סוחרים שיחזרו ויקנו מהם אז נתרצו לקנות, זה״ש וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים, וממילא שמעינן שהישמעאלים מכרוהו למדינים בלא רצון האחים, או בלא ידיעתם, והמדינים חזרו ומכרוהו לפוטיפר כו׳, וכאשר שב ראובן אל הבור והילד איננו אמר ואני אנה אני בא, כי אם מחמת חלק הבכורה הרגתם את יוסף, א״כ שמא גם לי תעשו כן שלא תחזור לי הבכורה, ואני אנה אני בא כי אנה מפניכם אברח, ויכול להיות שמחמת יראה זו רצה ראובן להצילו מעיקרא.

מה ממון כתרגומו. אבל לא תפרשהו לשון גזילה:

ונעלים את מיתתו. רצונו לתרץ הא לאו חיה ועוף היה ועוד הא השליכוהו אל הבור ואין כאן דם שצריך לכסותו:

What profit? as Onkelos translates it. I.e., we should not explain בצע as "theft.⁠"

And we will conceal his death. Rashi is answering the questions: He was not a wild animal or a bird, [whose blood there is a mitzvah to cover. Why does it say, "Cover up his blood"?] Furthermore, they threw him into a pit. What blood was there to be covered?

ויאמר יהודה אל אחיו – כפי הנראה כשישבו לאכול לחם עלו מחשבות על לב יהודה ״אנו יושבים פה למלאות רעבון נפשנו, ואחינו מושלך בבור בצרת נפשו, ואחריתו למות ברעב ובצמא. והיה לבו דוי אלא שלא ידע מה לעשות, כי אחיו לא ירצו להצילו. וביותר שהיה עד הנה בעצתם וכשהקרה י״י השיירא הזאת לפניהם, לבש רוח עצה ויעץ על המכירה, והכל מאת י״י.

מה בצע כי נהרוג את אחינו – תרגם אונקלוס ז״ל ״מה ממון נתהני לנא, ארי נקטול ית אחונא״. וכן פירשו רש״י וראב״ע ז״ל. ואני תמה, מה ענין ממון לכאן? והם בקשו להרגו מחמת קנאה ושנאה. ועל ״וכסינו את דמו״ תרגם ״ונכסי על דמיה״, וכן פירש רש״י ז״ל ״ונעלים את מיתתו״. אבל לי יראה שיהודה אמר כמו ששמעתם לעצת ראובן שאמר ״אל תשפכו דם״, כן שִׁמְעוּ לעצתי. כי מה שיעץ אתכם ראובן להשליכו אל הבור הזה לא טובה עצתו, שסוף סוף אתם הורגים אותו. כי ימות בבור ברעב ובצמא, ומה לי הורג בידיו או הורג ע״י גרמא? אין ביניהן אלא שזה מיתתו בבית דין וזה בידי שמים. ואיך ייטיב לבבכם עליכם? ותשבו לאכול לחם, ותאמרו ״שלום לנו, כי לא שלחנו יד באחינו״, ואתם הורגים אותו. ״מה בצע״ כמו ״מה בצע בדמי ברדתי אל שחת״¹ שפירושו מה יתרון ותועלת בדמי, אם ארד שחת? והרי דמי כאילו איננו. ואין בין זה לזה כלום. אף כאן ״מה בצע״ בין אם הרגנוהו בידנו לבין השליכנו אותו לבור, ויהרג על ידנו. ונאמר לכסות את דמו ששפכנו ״ידינו לא היתה בו״. ומלת ״וכסינו״ לחפש זכות לנו על שפיכת דמו, כמו ״ולא תחמול ולא תכסה עליו״.⁠² ופירוש המקרא ״מה בצע ויתרון יש כי נהרוג את אחינו בבור וכסינו את דמו לאמר לא שלחנו בו יד ולא הרגנוהו בידינו״. ולא לפני י״י אלהינו חנף יבוא.⁠³

1. תהלים ל, י.

2. דברים יג, ט.

3. מליצה על פי איוב יג, טז.

בצע – עיקר בצע הוא ממון של אסור¹, ורובו שנפש תלויה בו. ואמר: כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו (משלי א׳:י״ט) – של אותו בצע – יקח. ואומר מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו (איוב כ״ז:ח׳), מדה כנגד מדה. ומה בצע בדמי (תהלים ל׳:י׳), הוא בדרך דמיון. והאב״ע כתב שכל ממון קרוי בצע², ואינו נכון, שיתרו אמר לבחור שונאי בצע (שמות י״ח:כ״א), ולא אסרה התורה ממון של היתר. אבל יש בצע שהוא חמוד ממון, כגון איש לבצעו מקצהו (ישעיהו נ״ו:י״א), כי אם על בצעך (ירמיהו כ״ב:י״ז) (אייגען נוטץ, גייטץ).

1. רלב״ג על איוב כ״ז:ח׳, בפירוש המלות, ״יבצע – יגזול״.

2. אבן עזרא שמות י״ח:כ״א, ״שונאי בצע – ממון, כמו, איש לבצעו (ישעיהו נ״ו:י״א), עד שלא יקבלו שוחד״. ולהרכסים לבקעה לא נראה לפרש שיתרו אמר לבחור במי ששונא כל ממון כדי שלא ילכדו בשוחד, כי זה הרחקה יתרה. ואונקלוס תרגם כאן ״מא ממון נתהני לנא״, וכן פירש רש״י על פיו, ויתכן שהפירוש ממון של איסור.
ובאבן עזרא כאן, ״מה תולדת (תועלת), וקרוב מטעם חפץ, וכן, מה בצע בדמי (תהלים ל׳:י׳)״, ובשד״ל, ״מה תועלת לנו ומה הנאה יש לנו אם נהרוג אותו? הנה על כרחנו צריכים אנו להסתיר הריגתו, ולא נוכל להתפאר במה שעשינו, פן נביא עלינו קללת אבינו, והנה אין לנו הנאת הנקמה כשלא נוכל להתפאר בה ולפרסמה (וקרובים לזה דברי דון יצחק)״ ודומה לזה בחזקוני. נראים דברי שד״ל כפירוש על האבן עזרא, אמנם רנ״ה וויזל מונה את האבן עזרא עם תרגום אונקלוס ורש״י שבצע – ממון. וראה הכתב והקבלה שהסתייג בחריפות מפירוש חזקוני ושד״ל, ופירש באופן אחר, וראה גם פירוש אחר אצל רנ״ה וויזל.

מה בצע – מה תועלת יש לנו בהריגתו, כי אם נניחהו בבור בודאי ימות והרי כאילו אנחנו הרגנוהו בידינו, וזו אכזריות גדולה להיותו אחינו:

וכסינו את דמו – כי אין זה דומה להריגת אחד מאויבנו במלחמה, שנוכל להתפאר אח״כ במה שעשינו, אלא צריכים אנו להעלים את מיתתו מפני צער אבינו:

מה בצע כי נהרג – לכל המפרשים המכוון במאמר זה, מה ממון נתהנה אם נהרגהו, וגם צריכים אנו לכסות ולהעלים את מיתתו, כי לא נוכל להתפאר בה בשביל צערו של אבינו, והנוהג שבעולם כשאדם מתנקם משונאו, אין הנקמה חשיבה בעיניו אם לא יוכל להתפאר בה (כמ״ש הרב בחזקוני). הנה דברים כאלה כמדקרות חרב בלב כל איש משכיל, להעלות בדעתו מחשבה בזויה ונמאסת כזו, למנוע עצמם מרציחת האח מחמת שלא יוכלו להתפאר בעולת ידיהם, ולבחור תחתיו למכרו כדי להרויח ממון על ידו, ומה המה עשרים כסף לתשעה אחים בני יעקב, אשר העיד עליו הכתוב מרוב עושר ונכסים אשר לו ככתוב ויפרוץ האיש מאד. לא כן אנכי עמדי, ולדעתי דברי יהודה אלה הם תוכחות מוסר אל אחיו לגנות מעשה השלכתם אותו אל הבור, אשר בנקל יוכל לבוא בה לידי סכנה ע״י פריץ חיות וכדומה מהמזיקים, והגדיל יהודה בעיני אחיו גרם מיתתו כאלו המיתוהו בידים ממש, כמו שהוא האמת שאין בין ההורג את חברו בידים ובין המסבב עליו המיתה כ״א דינא רבה ודינא זוטא. ועתה שמע תחלה פתרון המלות הבאים בדברי יהודה, והוא זה, ״בצע״ כטעם בצע אמרתו, וכמו יבצע מעשהו, והוא לשון הבאת דבר אל גמר תכליתו ותרגום מה בצע (וועלכע אויספיהרונג!). וכסינו, אין פי׳ העלם כדי שלא יתראה, אבל הוא לשון מכסה ומלבוש (כי לשון כסוי נאמר פעם על המכסה על הדבר כמו וכסהו בעפר, ופעם על המתכסה כמו ותכס בצעיף), ופי׳ וכסינו, נכסה אותנו כלומר נעשה לנו מכסה ומלבוש (וויר ווערדען אונס איינהיללען מיט זיינעם בלוטע), ויש א״כ בדברי יהודה מליצה נפלאה, והוא, ידענו כי כל הנהגה שיתנהג האדם בה נקראת בדרך מליצה מלבוש או בגד, כמ״ש בכל עת יהיו בגדיך לבנים, כי כמו שהמלבוש המכסה את הגוף בו יתראה לעיני אדם, כן תתראה מדת הנפש מפעולה והנהגה חיצונית, כשיתנהג האדם למשל בפעולותיו במדת הכעס נאמר עליו לבש מדת הכעס, כי יתראה לעיני אדם בלבוש זה, כשיתנהג במדת הנדיבות נאמר שלבש לבוש נדיבות, וכן לבוש קנאה, ה׳ מלך גאות לבש וכדומה הרבה במקרא, הנה על הרשעים הגמורים אשר לא ידעו בושת על החמס שבכפיהם אמר המשורר בדרך מליצה, יעטוף שית חמס למו (תהלים ע״ג) כלומר יעשו להם מן החמס עטיפת קשוט להתפאר, ואמר הנביא (ישעיהו נ״ט) ולא יתכסו במעשיהם מעשי און, ר״ל אין ראוי להם לעשות מכסה ומלבוש מן החמס שבידיהם ולהתראות בה, ומליצה זו עצמה אמר יהודה פה, מה בצע כי נהרג את אחינו, כלומר הביטו נא אחי וראו התכלית שיולד לנו מהסבת והגרמת מיתה לאחינו ״וכסינו את דמו״, תכלית זו יהיה לנו לעשות לנו מכסה ולבוש מדמו, כלומר רשמי כתמי דם אחינו בכנפי בגדינו ימצאו תמיד, ולעולם נגד עינינו יסובבנו והחמס לא יתעלם ולא יסתתר ממראה עינינו ולבנו, כאלו תמיד דמיו יהיו צועקים נגדינו אתם הוא ששפכתם הדם הנקי, ובזה תמיד לא נמצא מרגוע לנפשותינו. ועל המליצה הנפלאה הזאת הכוללת מוסר גדול כזה אמר ריב״א (ברבה על פסוק זה) בשבח יהודה הכתוב מדבר, כי אין לך שבח גדול מזה, (ודברי מת״כ על מאמר זה דחוקים), להוכיח את פני האחים בדברי תוכחה ומוסר היורדים תוך חדרי לבם. וכמדומה כי על המבין בדברי יהודה כוונת הרוחת ממון אמר ר״ש (סנהדרין ו׳) כל המברך (מגדף כמו ברך נבות) את יהודה ה״ז מנאץ (ע״ש מהרש״א ח״א). והטור בפירושו מביא בשם המדרש, אמרו לו לבצוע את המוציא אמר להם למה לנו לבצוע ונהרוג את אחינו. ובמ״כ פירש בעת שישבו לאכול לחם ורצו לבצוע אמר יהודה מה יתרון לנו לברך על הבציעה כי נהרוג את אחינו, וע״ז נאמר ובוצע ברך נאץ ה׳. ע״כ, ועל כוונה זו יש לפרש גם סיפא דקרא, וכסינו את דמו, וכסינו לשון אכילה, מלשון הכוסס את החטה, ויש דומה לזה בעברי, כמבואר אצל מכסת נפשות, תכוסו על השה, וטעמו כל אכילתנו יהיה מעורב עם דם אחינו, והכונה איך ינעם אוכל לנפשותינו בשעה שאחינו משוקע בצער ונטוי למות.

מה בצע וגו׳ – מה תועלת לנו ומה הנאה יש לנו אם נהרוג אותו? הנה על כרחנו צריכים אנו להסתיר הריגתו, ולא נוכל להתפאר במה שעשינו, פן נביא עלינו קללת אבינו, והנה אין לנו הנאת הנקמה כשלא נוכל להתפאר בה ולפרסמה (וקרובים לזה דברי דון יצחק) וטעם כי נהרוג את אחינו כי אם היו מניחים אותו בבור היה מת ברעב, והוא כאלו יהרגוהו, ויהודה דיבר בחכמה, פתח בבחינת הנאת עצמם, וסיים בבחינת החמלה והחנינה.

מה בצע – מטרתנו תושג גם בשילוח אחינו הרחק מאיתנו. מה נרוויח בהריגתו?

ויאמר יהודה – פי׳ רי״א שא״ל ההורג נפש יהיה, או לקחת ממונו, ועז״א מה בצע, מה נרויח מזה, או להנקם, עז״א כי נהרג את אחינו, או להטיל מוראו על הארץ, עז״א הלא וכסינו את דמו ולא יודע לאיש.

YEHUDA THEN SAID. R. Yitzhak Abarbanel explains it thus. Yehuda said to them: When one kills, it may be for money — whereas here what do we gain? What shall it benefit us? Or it may be to seek satisfaction — but here we kill our brother. Or it may be to instill fear — whereas here assuredly shall we not cover his blood and no one will know of it?

מה בצע¹: בסנהדרין (ו,ב) איתא דמה שכתוב ״ובוצע ברך נאץ ה׳⁠ ⁠⁠״ (תהילים י,ג) זה יהודה שאמר ״מה בצע״². מבואר דפירשו חז״ל ״מה בצע״ – מה פשרה³ היא זו שאמר ראובן, ו״בצע״ הוא לשון ביצוע הדין, וכמו ״בצע אמרתו״ (איכה ב,יז)⁴. ואמר, שאין זו פשרה שלא לשפוך דם בידים אלא להשליכו אל הבור וימות תחתיו⁵, סוף סוף אנו הורגים אותו⁶, אלא ״וכסינו את דמו״, שאם היינו הורגים אותו בידים היה דמו נשפך לארץ⁷ ועתה ״כסינו את דמו״⁸, אין זו פשרה.

1. רש״י פירש בשם אונקלוס ״מה ממון״ (ניתהני לנא).

2. רבי מאיר אומר, לא נאמר ״בוצע״ (״ובוצע ברך נאץ ה׳⁠ ⁠⁠״ – תהילים י,ג) אלא כנגד יהודה, שנאמר ״ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו״. וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר ״ובוצע ברך נאץ ה׳⁠ ⁠⁠״. רש״י: כנגד יהודה – שהיה לו לומר נחזירנו לאבינו, אחרי שהיו דבריו נשמעין לאחיו.

3. שם מוזכרת חשיבות הפשרה (בדין תורה) בין בני אדם בלשון ׳ביצוע׳, עיי״ש. אך מעיון שם בסוגיא נראה שאין הכרח להבנת רבינו זו. ועיין במשך חכמה.

4. רש״י שם: כילה גזירתו, כמו ״יתר ידו ויבצעני״.

5. כהצעת ראובן (פסוק כ״ב), עיי״ש ברבינו.

6. כך פירשו הרד״ק והרמב״ן. א״כ ״כי נהרוג את אחינו״ מוסב על ההצעה לזרקו לבור, שלא כדעת מפרשים אחרים הסוברים שהכוונה על הריגה בידים, ועל כך הם תמהים הרי האחים כבר ויתרו על הריגתו בידים, א״כ מה חידש יהודה בהצעתו.

7. והיה קשה להעלים את מיתתו.

8. ׳ונעלים את מיתתו׳ – רש״י.

מה⁠־בצע – כלומר איזה יתרון יהיה לנו מזה.

כי נהרג – אפשר שיהודה לא ידע כלום על הצעתו של ראובן והתנגד רק להצעת ״לכו ונהרגהו״, ואפשר שהוא מציין בשם הריגה גם את ההמתה שבגרמא, דהיינו השארת יוסף בבור.

וכסינו את⁠־דמו – פירוש ונעלים את מותו (רש״י).

מה בצע כי נהרג את וכו׳ – ר״מ אומר ובוצע ברך כל המברך את יהודה כו׳ (סנהדרין ו׳) הכוונה שהמעשה היה תכלית הטובה שירד יוסף למחיה לפניהם ולהקים שבועת בין הבתרים. אך הם חשבוה לרעה כאשר אמר להם יוסף. ולכן נכשל במעשה דתמר שעבירה גוררת עבירה דוגמתה שראויה היתה תמר ליהודה. וכמוש״א ממני יצאו כבושים הדברים. רק המחשבה היה שהיא זונה כי כסתה פניה וכו׳ ונולד מזה מלכי ישראל וגם המברך זה נאץ ה׳. ור׳ תנחום ב״ח מוקי לה במעשה העגל שאמר אהרן השתא עבדו כו׳ ולא הוו להו תקנתא לעולם מוטב כו׳ א״כ המעשה היה רעה והמחשבה טובה גם המברך זה נאץ ה׳ כי שניהם צריכין כפרה וכמוש״א סוף קידושין נתכוון לאכול חזיר ואכל טלה כו׳ נתכוון לאכול טלה ואכל חזיר וזה מצוה שלא לשמה. עבירה לשמה וזה כוונת הגמרא בהכר בישרוהו בהכר בישר שעבירה גוררת עבירה דוגמתה ודו״ק היטב.

ובוצע ברך נאץ זה המברך את הבוצע זה יהודה כו׳ פ״ק דסנהדרין נראה דסבר ר״מ דכיון דהוא היה נער את בני בלהה ובני זלפה אם כן היו ארבעה בנים שלא רצו להרגו ולא התנגדו אל יהודה אם רצה להשיבו אל אביו ובני לאה היו חמשה בלא ראובן ואם יהודה אמר להשיבו לאביו הלא היה להצילו ורק יהודה בצירופו היה רוב חמשה נגד ארבעה והי׳ משיבים אותו לאביו.

מה בצע – תניא, רבי מאיר אומר, כל המברך את יהודה שאמר מה בצע כי נהרג את אחינו, הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר (תהלים י׳) ובוצע ברך נאץ ה׳.⁠¹ (סנהדרין ו׳:)

1. לפי פשטות הענין דריש כאן בחובתו של יהודה, שמכיון שהיו אחיו שומעין לו הי׳ לו לייעץ אותם שישיבו אותו אל אביו, אבל מהרש״א פירש דהלשון כל המברך הוא מלשון ברך נבות אלהים (מלכים א כ״א), ור״ל כל המגגה את יהודה בשביל שלא יעץ את אחיו להשיבו אל אביו, הרי זה מנאץ, משום דיהודה היתה כונתו לשם שמים, מפני שידע בטח שאם ייעץ להשיבו לא ישמעו לו, עכ״ל, ויש להביא ראי׳ לפירוש זה ממה שאמר יעקב בברכותיו קודם פטירתו ליהודה מטרף בני עלית, ופירשו שם במ״ר דרמז למה שאמר יהודה מה בצע כי נהרג את אחינו, יעו״ש, ואי ס״ד דמאמר זה הוא לגנאי ליהודה, לא הי׳ אז יעקב מזכיר לו זה, כי כנודע באותה שעה רצה יעקב לקרבו ולפייסו בדברי רצוי וחבה כמש״כ רש״י שם בפסוק יהודה אתה יודוך אחיך, יעו״ש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון