Bereshit 37 – בראשית לז‏ – Mikraot Gedolot

[סח] ¹והנה אנחנו מאלמים אלמים אתם כונסין פירות ואני כונס פירות שלכם רקבים ושלי עומד והנה קמה אלומתי. (בראשית רבה פ״ד)

[סט] ²מאלמים אלמים, ר׳ אחא אמר עתידים אתם לעשות אלילים אילמים לפני עגלים של ירבעם לאמר אלה אלהיך ישראל (שמות ל״ב:ד׳). (בראשית רבה פ״ד)

[ע] ³והנה קמה אלמתי, ר׳ לוי אמר עתידין אתם להעלים עלי דברים לפני אבא לאמר חיה רעה אכלתהו (בראשית ל״ז:כ׳), ומאן קאים לי, משתיקיתה דאימה. (בראשית רבה פ״ד)

[עא] ⁴והנה קמה אלמתי וגם נצבה קמה, והנה קמה. נצבה, וגם נצבה. והנה תסובנה אלומותיכם וגו׳ כנגד ה׳ פעמים שעתידין להשתחות לו. (בראשית רבה פ״ד)

[עב] ⁵מאלמים אלמים, ילמדנו רבינו מה בין חלומות הצדיקים לחלומות הרשעים וכו׳ חלומות הרשעים לא בשמים ולא בארץ, חלומות הצדיקים בשמים ובארץ, שכן אתה מוצא, שאמר יוסף לאחיו הנה אנחנו מאלמים אלומים הרי בארץ, ובשמים מנין שנאמר הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. (תנחומא ישן ויצא ו.)

[עג] ⁶תסבינה, ס׳ דארבעה זיוני ולא דבקין. (ספר התגין)

1. בלק״ט ד״א אלומים, ערומים ע׳ מתחלף בא׳ כמו מגועל מגואל ל׳ תחת ר׳ כמו אלמנותיו ארמנותיו (מפרש אלומים כמו ערומים ענינו צבור כמו ערמת חטים, הערות מהרש״ב) אמר להן עתידין אתם לכנוס פירות ואני כונס, שכשם שראה פרעה חלום הרעב כך ראהו יעקב אבינו, והשבטים כנסו פירות ולא הצליחו שנאמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה. שלכם מתרקבים ושלי עומדים לפי שהכניס התבואה בשיבולת ולא מירחן לפיכך עמדו. וביתר ביאור בשכ״ט מה ראה שר החלום להראות לו בחלום אלומות אלא מלמד כשם שראה פרעה חלום של רעב כך ראו יעקב ויוסף אלא יעקב שמר בלבו ויוסף ספרו וכו׳ אמר להם כינסו פירות מפני הרעב העתיד לבא וגם אני כונס פירות בפני עצמן, שלכם (מתרקבים, הגהת הר״ח אלבעק בפי׳ מנחת יהודה) ושלי עומדים ואתם צריכים לשלי, אפס כי לא נודע להם ולו הדבר בפירוש, כי היה חלום הדיוט ולא בחזיון נבואה. ובחמדת ימים התימני כתיב ביעקב והנה סלם וכתיב ביוסף והנה אנחנו, מה כאן נבואה אף כאן נבואה. ובס׳ תולדות יצחק לרי״ק מפרש והנה תסובינה אלומותיכם פירוש נתרקבה מלשון סובין ואחר שנעשית סובין בהכרח תשתחוין שנפלו לארץ בפני אלומתי, ובענין זה למה הראו לו בחלום אלומות יש בכ״י פי׳ הרוקח לפי שישראל נקראו ראשית תבואתך לפיכך הראה לו אלומים. וראיתי להעיר כאן מהמבואר ברש״י ב״מ כא. כריכות עומרים קטנים כמו מאלמים אלומים ומתרגמינן בירושלמי מכרכן כריכן. וכ״ה בערוך ערך כרך, ולפנינו בתיב״ע ות״י מפרכין פירוכין ובהוצאת גינזבורגר הגירסא כמו בערוך ורש״י. ובשכל טוב מביא ת״א מאסרין אסרין ואנשי עיר הקודש מתרגמין (כן הוא מכנה את תרגום ירושלמי) מפרכין פרוכין. ובירושלמי חגיגה פ״ב ה״א וב״ר פ״א דורש לשון הפסוק תאלמנה שפתי שקר, יתפרכן כמה דאת אמר והנה אנחנו מאלמים אלומים. ובס׳ אור זרוע הגדול ח״א באלפא ביתא מא. מפרש הדברים איתפרכן כמה דאת אמר והנה אנחנו מאלמים אלמים כעושין אלמים בקבוץ כך יתקבצו שפתים הדוברות על צדיק עתק שקר שלא יוציאו דבר מפיהם, ובב״ר פצ״ג ונגש חורש בקוצר וכו׳ בקוצר זה יוסף שנאמר והנה אנחנו מאלמים אלומים. וראה בלק״ט מקץ מב, ט. ויגש מה, ה. ובזח״א קצ״ט: זח״ב קכ. זח״ג רמב:

2. דורש אלמים לשון אלם עושים אילמים עצבים מעשי ידי אדם ולא ידברו וזהו והנה קמה אלומתי שירבעם משבטו של יוסף. (מפרשים) ובנזה״ק ויד״מ מפרשים לפני עגלים קודם בזמן לפני העגלים של ירבעם יעשו את העגל. ובמדרש הגדול אמר להן עתידין אתם להעמיד אלילים אלמים, פה להם ולא ידברו וסופן ליגלות עד שיבא משיח בן יוסף ותשתחוין לאלמתי. וכעי״ז בכת״י חמאת החמדה מאלמים אלמים בתוך השדה, עתידין אתם להעמיד אלילים אלמים ותסור המלוכה מכם עד בוא משיח בן יוסף.

3. משתיקיתה דאימה שתיקתה של אמי ששתקה בשעה שלקח לבן את לאה והביא אותה אל יעקב. ראה לעיל פ״ל אות עג. ובשכל טוב כך אמר יוסף עתידין לעשות אילמין להעלים עלי דברים לפני אבא וגם אני מעלים כמו כן. ובמדרש הגדול אמר להן עתידין אתם להעלות עלי דברים וי״ג במנח״י ״להעליל״ ובכת״י חמאת החמדה ״לאלם״ עלי דברים.

4. קמה והנה קמה, היה לו לומר קמה ואמר והנה קמה, וכן היה לו לומר נצבה ואמר וגם נצבה, הרי ד׳ לריבוי והנה תסובינה הרי ה׳ כנגד כולן. (פי׳ ב״ר). ובלקח טוב מבואר בסגנון אחר מאלמים אלומים תרי, קמה אלומתי חד, תסבינה אלומותיכם חד, ותשתחוינה לאלומתי חד, כנגד ה׳ פעמים שהם עתידין להשתחוות לו. וכ״ה בדרשת אבן שועיב ובכת״י רמזי ר״י. וראה לקמן אות פד.

5. ראה לעיל פכ״ח אות סח. בבאור וצרף לכאן. ולקמן מא. פסוק א.

6. בקרית ספר להמאירי תסובינה הסמ״ך מתוייגת שנים ומוזרקת בשוליה, ראה צורת הסמ״ך לעיל ח״ב דף תקלז. ושם מתוייגת שלשה תגין.

וְהָא אֲנַחְנָא מְאַסְּרִין אֲסָרַן בְּגוֹ חַקְלָא וְהָא קַמַת אֲסָרְתִי וְאַף אִזְדְּקֵיפַת וְהָא מִסְתַּחְרָן אֲסָרָתְכוֹן וְסָגְדָן לַאֲסָרְתִי.

Behold, we were binding sheaves in the middle of the field. Behold my sheaf rose and stood up straight; and behold your sheaves surrounded it and prostrated themselves to my sheaf.”

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ
לַאֲלֻמָּתִי

וְהָא אֲנַחְנָא מְאַסְּרִין אֵיסָרָן בְּגוֹ חַקְלָא וְהָא קַמַת אֵיסַרְתִּי וְאַף אִזְדְּקֵיפַת וְהָא מִסְתַּחֲרָן אֵיסָרָתְכוֹן וְסָגְדָן לְאֵיסָרְתִּי

לנוסח רש״י בביאור הש״ס

א. ״מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים״ – ״מְאַסְּרִין אֵיסָרָן״, אבל במיוחס ליונתן ״מְפַרְכִין פִּירוּכִין״, נוסח שהובא גם במדרש שכל טוב.⁠¹ ובדפוסים מצויים השתבשו לגרוס ״מְפַרְכִין פִירוּכִין״ גם בתרגום ירושלמי, שלא כרש״י בביאור הש״ס ״כריכות – עומרים קטנים, כמו מאלמים אלומים ומתרגמינן בירושלמי: מְכַּרְכַן כְּרִיכַן״ (בבא מציעא כא ע״א). ואולם מקורו של רש״י אינו ברור, כי הוא לא הכיר את ״תרגום ירושלמי״ לתורה. ואפשר שהסתמך על גרסת ה״ערוך״.⁠²

ב. ״וגם נִצָּבָה״ – ״וְאַף אִזְדְּקֵיפַת״. בדרך כלל ״נצב״ מתורגם ״קם״ כגון, ״יצאו נצבים״ (במדבר טז כז) ״נְפַקוּ קָיְמִין״, ״נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד״ (שמות טו ח) ״קָמוּ כְשׁוּר״. אבל כאן שכבר נאמר ״קָמָה אֲלֻמָּתִי״ פירש אונקלוס התוספת ״וגם נִצָּבָה״ – נזדקפה. ועל פי ת״א כתב גם רש״י: ״וגם נצבה, לעמוד על עמדה בזקיפה״.

תְסֻבֶּינָה – סבבו על עומדן או הקיפו אלומת יוסף?

ג. ״והנה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם״ – ״וְהָא מִסְתַּחֲרָן אֵיסָרָתְכוֹן״. משמעות תְסֻבֶּינָה אינה בהירה: האם כל אלומה הסתובבה על עמדה אך האלומות עצמן נשארו מפוזרות בשדה או שמא הסתדרו האלומות במעגל וסבבו את אלומתו של יוסף? רמב״ן וריב״ג מפרשים כדרך השנייה.⁠³ אבל מתרגום מִסְתַּחֲרָן עולה שת״א מפרש כמשמע הראשון, שאם לא כן היה מתרגם מַקְּפָן כמו ״הוא הַסֹּבֵב את כל ארץ החוילה״ (בראשית ב יא) ״הוּא מַקֵּיף״ ועיין שם.

וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ – פעם אחת או הרבה פעמים?

ד. השתחוויית האלומות מתוארת בכתוב כמעשה חד-פעמי: ״וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי״, שניהם בעבר. אבל ת״א ״וְהָא מִסְתַּחֲרָן אֵיסָרָתְכוֹן וְסָגְדָן לְאֵיסָרְתִּי״ מחריף את התיאור; מתרגומו בלשון הווה נשמע שהן משתחוות לאלומת יוסף בדרך הקבע. לכן תרגם וְסָגְדָן ולא כתרגומו כלעיל ״וַתִּגַּשְׁןָ השפחות... וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ״ (בראשית לג ו) ״וּסְגִידָא״, בעבר.

1. שכל טוב : ״והנה אנחנו מאלמים אלומים. אלו אגודות של שבלים, וכן תרגום אונקלוס מאסרין אסרין, ואנשי עיר הקודש מתרגמין מפרכין פרוכין״.

2. ״ערוך״ (ערך כרך 2): ״מאלמים אלומים תרגום ירושלמי: מכרכין כרכון״. וראה תמיהת מהר״ץ חיות (״אמרי בינה״ ד): שהובאה במבוא ל״פרשגן״ (בפרק ו ״⁠ ⁠⁠״תרגומי ארץ ישראל״): מאחר שרש״י לא הכיר את ״תרגום ירושלמי״ לתורה, כיצד הסתייע ממנו בביאורו לש״ס? לדעת חיד״א ב״שם הגדולים״ (מערכת גדולים, רבינו נתן בעל הערוך) רש״י הכיר את רבינו נתן, וייתכן אפוא שציטט את ת״י מה״ערוך״. אבל לדעת הסוברים שרש״י לא הכיר כלל את ה״ערוך״ (ראה גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, עמ׳ 242-241), התמיהה בעינה עומדת. וראה ״אהבת יהונתן״ ו״הפלאה שבערכין״ (על ה״ערוך״, ערך כרך) שסברו להגיה גם במיוחס ליונתן ובת״י ״מְכַּרְכַן כְּרִיכַן״, וכך הנוסח בתרגום ירושלמי מהדורת גינזבורגר, שלא כבדפוסים מצויים. בחקירת העניין האריך ר׳ שמואל וואלדבערג, ב״לשון חכמים – דברי שמואל״. וראה גם ״תורה שלמה״ כאן אות סח.

3. רמב״ן: ״ועניין תסבינה – כי יקיפו אותו כמלך עתיד לכידור אשר עבדיו יחנו סביב לו״. ריב״ג, ״שרשים״, ערך סבב: ״והנה תסבינה... עניין כל אלה והדומה להם הקפת הדבר וסבב אותו״.

והא אנחנא מכרכין כורכוון בגו חקלא והא קמת כורכותי ולחוד אזדקפת והא מתכנשין כורכותכון ושאלו בשלמה דכורכוותי.

והא אנחנא מפרכין פירוכין בגו חקלא והא קמת פורכתי ואוף איזדקפת והא (מתחורן) {מתחזרן} פורכתיהון וגחנן לפורכתי.

Behold, we were binding sheaves in the midst of the field, and, lo, my sheaf arose, and stood upright; and, behold, your sheaves surrounded and bowed to my sheaf.

מפרכין פירוכין.

Were binding sheaves.

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים – אַתֶּם כּוֹנְסִין פֵּרוֹת, וַאֲנִי כּוֹנֵס פֵּרוֹת, שֶׁלָּכֶם רְקֵיבִים וְשֶׁלִּי עוֹמְדִין.

וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה – רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי אַחָא, רַבִּי לֵוִי אָמַר עֲתִידִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְמִים לִפְנֵי עֲגָלָיו שֶׁל יָרָבְעָם וְלֵאמֹר: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שמות ל״ב:ד׳).

אָמַר רַב אַחָא עֲתִידִים אַתֶּם לְהַעֲלִים עָלַי דְבָרִים לִפְנֵי אַבָּא לוֹמַר: חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ (בראשית ל״ז:ל״ג), וּמַאן קָאֵים לֵיהּ מִשְׁתִּיקוּתָא דְּאִמָּא. קָמָה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, כְּנֶגֶד חָמֵשׁ פְּעָמִים שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ.

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים – אַתֶּם כּוֹנְסִין פֵּירוֹת וַאֲנִי כּוֹנֵס פֵּירוֹת, שֶׁלָּכֶם מַרְקִיבִים וְשֶׁלִּי עוֹמְדִין.

וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי – רַבִּי לֵוִי אָמַר: עֲתִידִין אַתֶּם לַעֲשֹׂת אֱלִילִים אִלְּמִים לִפְנֵי עֲגָלָיו שֶׁל יָרָבְעָם וְלֵאמֹר (שמות ל״ב:ד׳) ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״ רַבִּי אָחָא אָמַר: עֲתִידִים אַתֶּם לְהַעֲלִים עָלַי דְּבָרִים לִפְנֵי אַבָּא לוֹמַר ״חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ״ וּמַה קָאִים לִי מַשְׁתִּיקוּתָא דְּאִמָּא.

קָמָה,[וְהִנֵּה קָמָה] אֲלֻמָּתִי, וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי – כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה פְּעָמִים שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ.

כאננא נג֗רז ג֗ראזא פי אלצחרא וכאן ג֗רזתי וקפת ת֗ם אנתצבת וכאן ג֗רזכם תחיט בהא ותסג֗ד להא.

היינו אוספים אלומות בשדה והנה האלומה שלי קמה ואז התייצבה, והנה האלומות שלכם מקיפות אותה ומשתחוות לה.

מאלמים אלמים – פעל גזור מ⁠[שם העצ]⁠ם,⁠¹ ורוצה לומר: אוסְפים אוסָפים,⁠² והיה ראוי להיות ׳אלמות׳, אך בא ריבויו בדרך הזכר, כמו ׳פנים׳ (זכריה י״ד:ב׳) מ׳פנה׳ ו׳מלים׳ (איוב ו׳:כ״ו) מ⁠[׳מלה׳]⁠³; ואולם בעל ׳אגרות החברים׳ הרי הוא טוען שהיחיד מ⁠[...] ולא⁠[...].⁠⁴

1. כך אומר אבן בלעם בספר הפעלים, ערך ׳אלם׳, והשוו ריב״ג באללמע עמי 147 (רקמה עמ׳ קעא) ובאצול, ערך ׳אלם׳, וראב״ע על אתר.

2. בדרך דומה פירשו תרגום אונקלוס על אתר, אלפסי, מנחם וריב״ג באצול, ערך ׳אלם׳, ואבן ברון, ערך ׳אלם׳, המשווה לשורש דומה בערבית. רס״ג על אתר משתמש בשורש הערבי ״ג׳רז״, שפירושו: חתך וכרת.

3. דברים דומים אומר אבן בלעם באותיות העניינים, ערן ׳כי׳. השוו ריב״ג באללמע עמ׳ 212 ועמ׳ 371 (רקמה עמ׳ רלא ועמ׳ שפה), משה אבן ג׳יקטילה, בכתאב אלתד׳כיר ואלתאנית׳, ערך ׳אלמה׳, עמ׳ 61, וראב״ע על אתר.

4. כיון שהדברים לוקים בחסר, אפשר רק לשער שבעל ׳אגרות החברים׳, הלא הוא ר׳ שמואל הנגיד, סבר שצורת היחיד של מלים כגון אלה (׳אלומים׳, ׳פנים׳ ו׳מלים׳) היא ללא ה״א. הדים למחלוקת הזאת שבין הנגיד לבין ריב״ג בנושא הזה, שלצערנו לא שרדה בינתיים בכתובים, אנו שומעים בדברי ריב״ג במחברות, ערך ׳און׳ (עמ׳ 63-62), ובדברי אבן בלעם בפירושו להושע י״ג:ב׳.

מאלמים אלמים – כתרגומו: מאסרין אסרין – עמרין, וכן: נושא אלומותיו (תהלים קכ״ו:ו׳). וכמוהו בלשון משנה: והאלומות נוטל ומכריז (בבלי בבא מציעא כ״ב:).

קמה אלומתי – נזקפה.

וגם נצבה – לעמוד על עמדה בזקיפה.

מאלמים אלמים – Understand it as the Targum renders it: were binding bundles i.e. sheaves. Similar is "bearing (אלומותיו) its sheaves" (Tehillim 126:6). Similarly in Mishnaic Hebrew we have "and he takes (האלומות) the sheaves and makes public proclamation" (Bava Metzia 22b).

קמה אלמתי – means it raised itself erect.

וגם נצבה – means remaining erect in its place.

והנה אנחנו מאלמים אלומים – אלומים הם העומרים. כמו שנא׳ נושא אלומותיו (תהלים קכ״ו:ו׳).

¹ד״א: אלומים – ערומים. עי״ן מתחלף באל״ף. כמו מגועל מגואל. ל׳ תחת ר׳ כמו אלמנותיו ארמנותיו. אמר להם עתידין אתם לכנוס פירות ואני כונס. שכשם שראה פרעה חלום הרעב. כך ראהו יעקב אבינו. והשבטים כינסו פירות ולא הצליחו. שנאמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה. שלכם מתרקבים ושלי עומדים. לפי שהכניס התבואה בשיבולת ולא מירחן לו לפיכך עמדו. ²מאלמים אלומים תרי. קמה אלומתי חד. תסבינה אלומותיכם חד. ותשתחוינה לאלומתי חד. כנגד ה׳ פעמים שהיו עתידין להשתחוות לו.

ד״א: ויגד לאחיו – מאחר שאמר ויגד לאחיו. מה ת״ל ויאמר שמעו נא. אלא מלמד שהיה מספר להם ולא היו מקשיבים. לכך נאמר ויאמר אליהם שמעו נא החלום.

1. ד״א אלומים כמו ערומים כו׳. מפרש אלומים שהוא כמו ערמים ענינו צבור כמו ערמת חטים. וזה שסיים עתידים אתם לכנוס פירות. והוא מב״ר שם.

2. מאלמים אלומים תרי. דורש ה׳ פעמים נאמר לשון אלומה. כנגד חמש השתחוואות. עיין ב״ר שם ויש לתקן שם עפ״י דברי רבינו.

והנה אנחנו מאלמים אלומים – אלו אגודות של שבלים, וכן תרגום אונקלוס מאסרין אסרין, ואנשי עיר הקודש מתרגמין מפרכין פרוכין, וכן דרשנו תאלמנה שפתי שקר (תהלים לא יט), יתפרכו, ודומה להן בדברי רבותינו התיה והחלתית והאלום, תייה קורא בלע״ז דירא, והוא מין עץ, חלתית בלע״ז לזרו פולאנטו. אלום ויש שונין והאלים, הוא בושם דם ונכתש עם המלח לתבלין, ולדבריהם עיקר מלת אלימה שבתחלה קוצרין המלח ועושין אותו כרי וערימה מסויימת וכשעושה את הקמה אלומות הוא שמחלקין אותה לחלקים דקים, בדבר שהיה שלם ועכשיו נפרד:

והנה קמה אלומתי – מתוך חברותיה:

וגם נצבה – על עצמה השבלין דרך גדולין:

והנה תסובנה אלומותיכם – שהיו באות ומקיפות לשלי:

(ותשתחוינה) [ותשתחוין] לאלומתי – מה ראה שר החלום להראות לו החלום אלומות, אלא מלמד כשם שראה פרעה חלום של רעב, כך ראו יעקב ויוסף, אלא יעקב שמר בלבו, ויוסף סופרו, וזה שדרשינן וגם לא לחכמים לחם (קהלת ט יא). בתחלת הפרשה. אמר להם כינסו פירות מפני הרעב העתיד לבא, וגם אני כונס פירות בפני עצמו, שלכם ושלי עומדין, ואתם צריכים לשלי אפס כי לא נודע להם ולו הדבר בפירוש, כי היה חלום הדיוט ולא בחזיון נבואה, וזה שדרשינן בויהי האדם לנפש חיה (בראשית ב ז). ה׳ פעמים כתיב והנה בענין, כנגד ה׳ פעמים שנשתחוו לו:

והנה קמה אלומתי וגם נצבה {והנה תסבינה אלמתיכם} – כל דבר הנוטה מדרכו וממנהגו נקרא מ⁠{ס}⁠ב,⁠^א ואין דרך אלומות להשתחוות כי אין (דרך) [בהם]⁠^ב רוח ודעת, אבל אלומותיכם היו נוטות ממנהגם והיו משתחוים לאלומתי. ולפי המדרש^ג יש ללעוז^ד תסובינה רייטורניינ״ט בלע׳, כמו הנני מיסב את כלי המלחמה (ירמיהו כ״א:ד׳) וכמו סוב דמה לך דודי (שיר השירים ב׳:י״ז). (כ״י אוקספורד מארש 225 ומינכן 252^ה בשם כך פירש ה״ר יוסף קרא)

א. בכל כתבי היד כתוב ״מצב״, אך מן ההקשר צ״ל ״מסב״.

ב. ב״י אוקספורד מארש 225 ומינכן 252 כתוב ״דרך״ (ובכ״י המבורג 52 יש השמטה), אך מן ההקשר צ״ל ״בהם״.

ג. כך בכ״י המבורג 52. בכ״י אוקספורד מארש 225 ומינכן 252: ״מדרש״.

ד. כך בכ״י המבורג 52. בכ״י אוקספורד מארש 225: ״לעוז״, ובכ״י מינכן 252 יש טעות וחסר כל הלעז.

ה. עם תיקונים ע״פ כ״י המבורג 52

מאלמים – מגזרת: אלומים, ונמצא לשון נקבה: נושא אלומותיו (תהלים קכ״ו:ו׳).

תסובינה – מפעלי הכפל, ודגשות הבי״ת תחת אחיו.⁠¹

1. כלומר: הדגש בב׳ במקום אות ב׳ השנייה של שורש ״סבב״.

BINDING. Me'allemim (binding) comes from the same root as alummim (sheaves). The noun sheave is also found in the feminine,⁠¹ compare, bearing his sheaves (alummotav) (Ps. 126:6).⁠²

CAME ROUND ABOUT. Tesubbenah (came round about) comes from a root whose second and third letters are identical.⁠³ The bet receives a dagesh to compensate for a missing bet.⁠⁴

1. Alummim (sheaves) is masculine.

2. Alummotav (his sheaves) is feminine.

3. Its root is samekh, bet, bet.

4. Tesubbenah is spelled with one bet. Thus a root letter is missing. The dagesh doubles the letter and thus compensates for the missing letter.

ותשתחוין לאלומתי – שהיתה שלי זקופה על ראשה והיא^א באמצע, ושלכם סביבותיה בעוגל עומדות כמו כן על ראשיהן, אבל כפופות לצד אותה שלי, ונראות כמשתחות. פתרון, שיהו צריכין לעומריו ולתבואתו.

א. בכ״י מינכן 52: ראשם והוא.

ותשתחוין לאלומתי – BOWED DOWN TO MY SHEAF – For mine was upright on its head and in the middle, and yours were around it in a circle, standing likewise on their heads, but bowed to the side towards mine, and appearing like bowing. The interpretation: that they would need his sheaves and his grain.

¹מאלמים אלמים – נגזר מן הפועל², כלומר היו אוגדים אגודות.

קמה – וגם נצבה – אמר בן חפני ז״ל אין זה לשון כפול, אלא נתכוין בקמה שעמדה, ובנצבה שהיתה עמידתה שלימה תקיפה שאין בה כפיפה, וזה פירוש אמיתי³.

1. לא. בכתה״י בא דיבור זה אחר הדיבור הבא. [הערות נהור שרגא]

2. לב. נראה שר״ל ששם העצם ׳אלומים׳ נגזר משם הפעולה לאלם/לאגד. וכ״נ דעת הרד״ק בשרשיו (שרש אלם) שכתב בעקבות הר״י ן׳ ג׳נאח: ׳ענינו אוגדים אגודות׳, וזה היפך דעת הראב״ע שהבין שהפעולה נגזרה משם העצם וכתב: ׳מאלמים – מגזרת אלומים׳. ודברי המתרגם ׳מאסרין אסרן׳ הם כעין דברי רבנו.

3. לג. ויתכן שכן היא דעת רש״י שכתב: ׳קמה אלומתי – נזקפה, וגם נצבה – לעמוד על עמדה בזקיפה׳, ואמנם אחרים פירשו בדעתו (השוה שפתי חכמים וספר באר יצחק על פירש״י) ש׳קמה׳ היא פעולת העמידה ו׳ניצבה׳ היא תיאור המצב שבה נשארה אח״כ.

מאלמים אלמים – כעניין שחלם עלה לגדולה ונעשה מושל, כדכתיב: ויצבור יוסף בר וגומ׳ (בראשית מ״א:מ״ט).

ותשתחוין לאלמתי – אות הוא כי העולם יצפו לתבואתו כי הוא משביר לכל עם הארץ (בראשית מ״ב:ו׳).⁠¹

1. בדומה בר״י בכור שור.

מאלמים אלימים, "binding sheaves;⁠" this paralleled the manner in which Joseph later on rose to greatness, by piling up corn in anticipation of a famine from which his foresight and providence would save the Egyptian nation and surrounding countries. Compare 41,49: ויצבור יוסף בר, "Joseph heaped up and stored grain;⁠"

ותשתחוין לאלומתי, "and you were all prostrating yourselves before my sheaf;⁠" this was a sign that the world would look expectantly to Joseph's harvest, seeing that he was the sole distributor of grain in all of Egypt to all the people.

ותשתחוין לאלומתי – ותימ׳ מאי שנא דלקמן בחלום תניין גבי כוכבים משתחוים לי (בראשית לז:ט) ולא אמ׳ לכוכבי⁠(ם) כדהכא דאמ׳ לאלומתי. וי״ל דאם היה אומ׳ כן היו משיבין לו מנא ידעת דכוכב שלך היה. דבשלמ׳ גבי אלומים לא קשי׳ דאם היו אומ׳ לא היה אלומה שלך. זה אינו דהיה משיב תפסתי בידי אלומתי וברי לי. אבל גבי כוכבי׳ אין לברר. לכך אמ׳ משתחוים לי.

קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומותיכם – ענין החלום באלומות כי הראוהו שעל ידי אלומות ותבואה ישתחוו לו, וענין תסובינה כי יקיפו אותו כמלך עתיד לכידור¹ אשר עבדיו יחנו סביב לו.

1. השוו ללשון הפסוק באיוב ט״ו:כ״ד.

MY SHEAF AROSE, AND ALSO PLACED ITSELF UPRIGHT, AND, BEHOLD, YOUR SHEAVES SURROUNDED. The purport of the dream concerning the sheaves is that Joseph was shown that through the sheaves and the produce they will prostrate themselves to him. The matter of "surrounding" — [your sheaves surrounded] — is to indicate that they will surround him as they do a king arrayed for battle, around whom his subjects encamp.

והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו׳ – היו רואים בחכמתם כי הפתרון בחלום האלומות שהיו משתחוים לאלומתו היא מעלת המלכות, וזהו שאמר וגם נצבה, שהוא מלשון מלכות, כלשון הכתוב (מלכים א כ״ב:מ״ח) נצב מלך. ומפני שידעו זה בחכמת הפתרון אמרו לו כמלעיגים, המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו, אבל נעלם מהם שע״י תבואה עתיד לבא אליו המלכות. ומן הידוע שכיון שהיו שונאים אותו היה ראוי להם לפתור לרעה, אבל הכל היה מאת הש״י כי זימן בפיהם הפתרון הזה למלכות. והנה זה כענין האמור בגדעון (שופטים ז׳:י״ד) אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל, לפי שאמר השי״ת רד אל מחנה מדין ואם ירא אתה לרדת רד אתה ופורה נערך אל המחנה, וכאשר ירד אל מחנה מדין שמע לאיש אחד ממחנה מדין שהיה מספר לרעהו חלום, וא״ל חלום חלמתי והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין, וחברו השיבו אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל, זימן הקב״ה הפתרון בפי חברו כדי שישמע גדעון החלום והפתרון ויתחזק בדבר וכן עשה. גם בכאן בענין יוסף זימן הקב״ה הפתרון בפי אחיו להוציאו למלכות, והוא שאמרו המלוך תמלוך עלינו.

ותמצא בכתוב ג׳ פעמים והנה כנגד ג׳ פעמים שהוצרכו לרדת למצרים להשתחוות לאלומתי, והיה להם הכנעה לפניו, פעם ראשונה כשהיה רעב בארץ כנען, ופעם שניה כשאמר להם יעקב (בראשית מ״ג:ב׳) שובו שברו לנו מעט אוכל שבו נתגלה יוסף, ופעם שלישית כשחזרו אליו עם יעקב אביהם ואז נתקיימו כל החלומות.

ותשתחוין לאלומתי – גם השמש והירח ואחד עשר כוכבים שהשתחוו לו, והם יעקב ובלהה ואחד עשר אחיו, כענין שכתוב באחיו וישתחוו לו אפים ארצה, וכתיב ביעקב (בראשית מ״ז:ל״א) וישתחו ישראל על ראש המטה.

'והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו, "and here we were binding sheaves, etc.⁠" They realised in their wisdom that the meaning of the dream was that the sheaves bowing to Joseph's sheaf meant that he viewed himself as enjoying Royal authority. over them. This feeling of theirs was reinforced by his use of the words נצבה, an expression which is associated with Royalty such as in Kings I 22,48 נצב המלך, "he acted as king.⁠" It was because they were aware of this interpretation of his dream that they said to Joseph sarcastically: "are you planning to rule over us as a king?⁠" What the brothers were not aware of was the fact that Joseph's eventual appointment as king would be triggered by the subject of corn harvests (i.e. his prediction of abundance of such harvests and subsequent failure of such harvests).
Seeing that they hated Joseph already it is quite understandable that they interpreted his nocturnal dreams as boding no good for them instead of seeing the positive element that might be presaged by such dreams. Actually, even their interpretation of Joseph's dreams was inspired by God who caused them to verbalise such thoughts. This is reminiscent of something we read in connection with Gideon (Judges 7,10) to whom God had said that in preparation for his battle against the Midianites and in order to reassure him, he should go down amongst the camp of the Midianites and listen to what they had to say. Gideon did so and overheard a Midianite soldier tell his companion that he had dreamt that there was a commotion; a loaf of barley bread was whirling through the Midianite camp. It came to a tent, struck it, and the tent collapsed and turned upside down and collapsed. To this his companion responded: "this can only mean the sword of the Israelite Gideon son of Yoash. God is delivering Midian and the entire camp into his hands.⁠" When Gideon heard the dream told and interpreted, he bowed low. (to God in gratitude) This was another instance when God inspired someone to interpret and verbalise a dream which subsequently came true. This may be the source of the Talmud saying in Berachot 58 that "all dreams are influenced by the interpretation which is being "given by the mouth,⁠" [i.e. which has been verbalised. Ed.] Here too God placed the words in the mouths of the brothers so that eventually Joseph's dreams would become true.

You will note that the expression והנה occurs three times in this paragraph. This is reminiscent of the three journeys the brothers were to make to Egypt on account of Joseph's sheaf of corn. Each time the journey meant that they would humble themselves before Joseph. The first time they went to Egypt because of the famine which prevailed in the land of Canaan. The second time they went to Egypt at the insistence of their father, ostensibly in order to buy some grain (43,2) but perhaps even more so in order to secure the release of their brother Shimon. On that occasion Joseph revealed himself to them. The third time they traveled to Egypt with their father as immigrants; by that time all three dreams of Joseph had been fulfilled.

ותשתחוין לאלומתי, "and they bowed down to my sheaf.⁠" The sun, moon and stars which bowed down to Joseph in his next dream were Yaakov, Bilhah, and his brothers. The expression וישתחו ישראל על ראש המטה, "Israel bowed down (to Joseph) at the head of the bed,⁠" in Genesis 47,31 is the fulfillment of this part of Joseph's dream. The brothers are reported as prostrating themselves before Joseph already in Genesis 42,6.

מאלמים אלומים – וכענין שחלם עלה לגדולה ע״י תבואה שנאמר ויצבור יוסף בר. והנה תסבנה. לשון סובין שאינן יכולים לעמוד.

והנה אנחנו מאלמים אלומים – ובענין שחלם עלה לגדולה כדכתיב ויצבור יוסף בר.

והנה אנחנו מאלמים אלומים, "and here we were busy binding sheaves;⁠" when Joseph rose to greatness, the Torah uses a similar expression when describing him as ויצבר יוסף בר, "Joseph bundled together (piled up) corn.⁠" (Genesis 41,49.)

ותשתחוין לאלומתי – אינו אומר משתחוים לי כמו בחלום השני לפי דלקמן לא היה יכול לומר משתחוים לכוכבי כי מנא היה ידע שהוא שלו אבל כאן אמר לאלומתי שלאלמתי שלי הייתם משתחוי׳ וענין פתרון החלום כי על ידי תבואה היו משתחוים לו לכך הראהו אלומות ופי׳ תסובנה אלומותיכם כי יקיפוהו סביב כמלך אשר עבדיו חונים סביב לו:

ותשתחוין לאלומתי, "they prostrated themselves before my sheaf.⁠" Joseph did not say that these other sheaves prostrated themselves before him, but before his sheaf. (as opposed to his second dream). In that dream he could not have phrased it differently, saying that sun and moon bowed to "my" star, as how would he know that a particular star was his. The interpretation of this first dream is that seeing Joseph provided the grain to the brothers and all other travelers to Egypt during those years, it was as if they prostrated themselves before him. The fact that in his dream the sheaves arranged themselves around his sheaf, conveyed to the brothers that Joseph saw himself as the central figure in all this.

נצבה – ב׳ במסורה הכא ואידך בית נתיבות נצבה. לומר שעי״ז החלום הציב ביתן של ישראל שכלכלם בשנת רעבון.

ותשתחוין – ב׳ במסורה הכא ואידך ותגשן השפחות ותשתחוין. לומר שאף על פי שלא ראה בחלום הראשון אלא רמז להשתחויות י״א אחיו אף על פי כן כל בית אביו השתחוו לו כדכתיב ותגשן השפחות הנה וילדיהן.

והנה אנחנו מאלמים אלומים – הקשה החסיד למה ראה בחלום אלומות תחלה לפני חלום הכוכבים, ופי׳ מ״א בעבור החלומות שנפלו לרעב, שעל ידי הרעב ישתחוו לו, והקשה למה אין לומר ועל השנות החלום אל יוסף פעמים כי נכון הדבר וממהר וכו׳. ולמה עיכב חלומו של יוסף כל כך כ״ב שנים, והלא גם הוא נשנה. ותי׳ חלומות פרעה נשנו בלילה אחד אבל חלומו של יוסף היו בינתיים ימים הרבה חדש או שנה. ותימה סוף סוף צריך טעם למה נשנה ליוסף ונ״ל לפי שפעמיים השתחוו לו בתחלה על עסקי תבואה, כדכתיב (בראשית מ״ב ו׳) ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו, וזהו החלום, הנה אנחנו מאלמים אלומים וכו׳, כלומר על עסקי תבואה השתחוו לו, ולשם לא היה אביו כלן לא ראה אביו בחלום זה אבל והנה השמש כו׳ זה המעשה נתקיים כשמת יעקב כדכתיב (בראשית מ״ז ל״ח) וישתחו ישראל על ראש המיתה.

לאלומתי – תימה מ״ש דלקמן גבי חלום תניין גבי אחד [עשר כוכבים] משתחוים לי ולא אמר כוכבי, כמו אלומתי, וי״ל דאם היה אומר גבי כוכבים כוכבי. היה משיבים לו מנא ידעת כוכב שלך היה, דבשלמא גב אלומות לא קשה, דאם היו אומ׳ לו לא היה זה האלומה שלך היה משיב תפסתי אלומתי בידי וברור לי, אבל גבי כוכבים אין לברר לכך אמר משתחוים לי.

והנה אנחנו מאלמים וכו׳ – ראה בחלומו כי על ידי תבואה ישתחוו לו.

ואולם, באומרו והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי – נרמז מה שהיה. כי בפעם הראשונה גם בשנית, הם לא השתחוו לו כי לא הכירוהו אבל השתחוו לאלומתו ולצורך התבואה אשר הביאם שמה. אבל אחר שהכירוהו, כבר השתחוו לו כמו שנרמז בחלום השני שאמר: משתחוים לי.

והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו׳ הראהו בחלומו שע״י אלומות תבואה ישתעבדו לו ויבואו להשתחוות לו. וכמה מהענינים כלל זה החלום. ראשונה באמרו והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו׳ שתהיה מעלתו ע״י אלומות. ושנית שלא תהיה מעלתו מאתם בשיקימוהו עליהם שוטר ומושל אלא שהוא מעצמו מבלתי מעלה יעלה לגדולה כמ״ש והנה קמה אלומתי. ושלישית שיתמיד במלכותו זמן רב כי שמונים שנה מלך במצרים מה שלא נשמע באדם שתתמיד בו הממשלה כ״כ מהימים. ועל זה אמר וגם נצבה שקמה מעצמה ולא נפלה אבל נצבה בעמדה זמן רב. ורביעית שהם ישתדלו ויסבבו סבות ודרכי׳ רבות להסיר ממנו מעלתו או לסבב שלא יעלה אליה ולא יעלה בידיהם וזהו והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי ר״ל אתם תעשו סבובי׳ והשתדליו׳ למנוע מעלתי כדי שלא תשתחוו אלי ולא תצליחו בהם כי לסוף סוף ותשתחוינה. והה׳ גלה בזה שהם בפעם הראשונים וגם בשנית לא השתחוו לו כי לא הכירוהו אבל השתחוו לאלומתו ר״ל לצורך התבואה שהיתה בידו כי בעבורה באו לפניו והשתחוו לא במה שהוא יוסף אלא בבחינת שלמותו וזהו ותשתחוינה לאלומתי. כי החלום הא׳ הזה נתיחד בלבד למה שקרה לו עם אחיו קודם ההכרה.

ואמר והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה – הנה זה החלום מורה על חכמתו של יוסף ועל קשורו בחכמת אביו. ואף על פי שהיה נער ורך בחכמתו חלם חלום צודק מעין חלומו של יעקב. עד שבסבת זה היה אוהב אותו כי שני דברים הם סבת אהבה. הא׳ הדברים הקטנים הם נאהבים לעולם. וכן הקטנים כמאמרם ז״ל גם את העולם נתן בלבם. אהבת עוללים נתן בלבם שאם יש לאדם שני בנים הגדול יפה והקטן מכוער מלא רירין. אוהב את הקטן. וזהו תועבה יבחר בכם. והשני כי האדם אוהב את החכמה. ואלו השנים היו ביוסף היה קטן מאחיו בן י״ז שנה והיה חכם מאחיו כדכתיב בן זקונים בן חכם הוא לו דומה לו. ולכן וישראל אהב את יוסף. ולכן ראה חלומו מעין חלום אביו. מה ראה יעקב סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שזהו קשור כל הדברים. כן ראה יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים מאסרין אסרין מקשרין האלומות וכל הדברים אלו באלו. כי כמו שיעקב מקשר כל הדברים באחדות שלימה. כן בניו פתחו כלם ואמרו שמע ישראל וגומר כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. וזה הקישור מצד שבטי ישראל. וזהו שבטי יה עדות לישראל מצד שהם קשורים בו והוא בהם. וזהו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה לקשר הדברים כולם. וזהו מאלמים אלומים. והנה קמה אלומתי שהיתה נפולה בארץ. וגם נצבה בזקיפה עד לשמים. וזהו סולם מוצב ארצה מצרים זה יוסף. וראשו מגיע השמימה. ויוסף הוא השליט. וזהו וגם נצבה. והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי. זהו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו להשתחוות לי. ומלאכי אלהים הם השבטים דכתיב ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו. ופתרון חלום יעקב היה והיה זרעך כעפר הארץ רמוס בין הרגלים שזהו מוצב ארצה כמו יוסף. ואח״כ ופרצת ימה וקדמה שזהו ראשו מגיע השמימה. וזהו קמה אלומתי וגם נצבה. וכן הראה לו בוראו בזה שהיה לו אדנות וקימה וממשלה עליהם בסבת השבלים שהוא בר ולחם. ויאמרו לו אחיו דרך לעג ופתרו לו האמת המלוך תמלוך עלינו לרצוננו. כפי חלומך שאמרת שאלומתך קמה וגם נצבה. ואלומתינו תסובינה אליה ברצונם. המשול תמשול עלינו על כרחינו כאמרך שהשתחוו לאלומתך:

וגם נצבה – הורה שתהיה ממשלתו קיימת זמן ארוך, וכן היה, כי אמנם מלך שמונים שנה, לא נעשה כן לכל הממלכות הנזכרות בכתבי הקדש.

וגם נצבה, this conveyed to him the impression that his authority would extend over a considerable length of time. In fact, it proved to be so as he ruled for 80 years. There is no record of any ruler mentioned in the Bible as having ruled equally long or longer than Joseph.

והנה קמה אלומתי וגם נצבה – רמז שמתחלה ימשול עליהם ואח״כ ימלוך, לפי שאין מלך בלא רבוי עם ועכשיו היו מתי מספר ועל מי ימלוך, אבל לשון ממשלה שייך גם על מתי מספר לכך אמר והנה קמה אלומתי רמז לזמן קימה כי יקום למשול כי לשון קימה מדבר בהתחלת הענין כאשר יקום איש על רעהו למשול בו, וגם נצבה רמז למלכות כי אז יהיה לו מצב וישוב ואך לו המלוכה, ואמר בדרך לא זו אף זו לומר שלא זו, ממשלה שיהיה לי, אלא אפילו מלכות יהיה לי, והם הפכו הענין ואמרו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו. כי לא זו מלכות שלא יהיה לך, כי אפילו ממשלה בעלמא לא יהיה לך בנו.

תְֿסֻבֶינָה: התי״ו רפה. [תְסֻבֶּינָה].

לעמוד על עמדה בזקיפה. כוונתו לפרש חילוק בין קמה לנצבה שלכאורה הוא כפול שהוא ענין אחד ל״פ קמה ר״ל נזקפה משכיבתה לפי שעה וגם נצבה לעמוד תמיד כן על עמדה בזקיפה וק״ל. [ממ״ש]:

To stand steadfastly straight. Rashi is explaining the difference between קמה and נצבה, which seem repetitive because they mean the same. Therefore he explains that קמה means momentarily arising from a lying position, and וגם נצבה means staying that way, remaining steadfastly straight. (R. Meir Stern)

והנה אנחנו וגו׳ – אמר ג׳ פעמים והנה – דע כי החלום אשר יהיה מראה הנבואה והודעה מהמודיעים שלפני ה׳ האות והמופת הוא אם יהיה החלום לחולם בהיר וצהיר כיום יאיר שיהיה הדבר בעיניו כאלו הוא בהקיץ ממש בא האות והמופת להודיע כי מחזה שדי יחזה כי החלומות אשר צעירים ישחקו בו יהיה בלבול הרעיון והגזמת הנדמה, על כן ספר יוסף ואמר והנה בכל פרט שכל דבר שהראוהו היה ברור בעיני שכלו כאילו היה רואהו עתה שהוא בהקיץ בהשלמת דעתו ואין זה אלא חלום צודק.

והנה אנחנו וגו׳ – הראוהו בחלום האלומות הם חבילות חבילות של מצות שעושים כולם יחד והראוהו שחבילתו יותר מתקוממת מכולן במעשה שעבר עליו עם אשת פוטיפר, וגם נצבה שהיה שליט וניצב על כל ארץ מצרים, ועוד שכל האלומות של האחים מוכנעים ומושפלים לפני זכותו של יוסף כי הוא דבר המעמיד לכולן, וזן ופרנס אותם, ונתכוון להודיעם זה אולי יסירו שנאתם ביודעם הדברים.

והנה אנחנו מאלמים אלומים, "Here we were tying sheaves, etc.⁠" Why is the word והנה repeated three times in this verse? You should appreciate that if a dream is to be perceived as a prophetic vision, it is essential that it be as clear and distinct as bright daylight. The person dreaming it should have the feeling that he actually experiences what he sees in the dream as if it were reality. When these conditions are met, he may consider the dream as a prophetic revelation. Dreams that young people dream are often blurred or contain unlikely and exaggerated occurrences. When Joseph told his dream to the brothers he repeated the word והנה three times to demonstrate that each part of the dream had been crystal clear, and that at the time he had thought that the events shown him in the dream were actually happening. This is why he thought that the dream foretold the future in some way.

In the dream God showed him the bundles. These bundles represented bundles of מצות which all of the brothers would perform jointly; his own bundle stood more upright than the others as an allusion to his experience with the wife of Potiphar whose advances he had to resist. The fact that his bundle remained standing upright indicated that he would become a ruler in Egypt. All the bundles of the brothers would be relatively downgraded before the merit of Joseph because in the final analysis he provided for all of them and kept them alive during the famine. Joseph hoped that by foretelling them about this their attitude towards him would change for the better.

והנה אנחנו – [אות] וי״ו ״והנה״ מורה על מה שאמרנו, שקדמו דברים אחרים בחלומו שלא נזכרו בתורה ושעליהן אמר ״ויגד לאחיו״. וכשחזר לומר להם החלום עצמו, יפה אמר ״והנה אנחנו״ כי אם זה ראשית דבריו, מה טעם לומר ״והנה״?

מאלמים אלומים בתוך השדה – כשנתבונן בדברי החלום הזה נמצא שכולל ארבעה דברים שנתקיימו אחרי כן, בו ובאחיו:

הראשון: ״והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה״. מורה שיהיה לו ולהם זרע וחריש וקציר עד שיאלמו אלומים בתוך השדה, ונתקיים זה בשבע שני הַשָּׂבָע.

השני: ״והנה קמה אלומתי וגם נצבה״. יורה שהאלומות שנעשו מִקְצִירוֹ יתעלו על כל האלומות שאלמו הם, כי קמה אלומתו מעצמה וגם התיצבה במקומה, לא זזה ממקומה. ונתקיים זה בו שֶׁהַקָּצִיר שנקצר על פיו קם לבדו בארץ מצרים, והתיצב בכחותיו ולא חסר ממנו כל שבע שני הרעב.

השלישי: ״והנה תסובינה אלומותיכם״, ואיננו כדברי רמב״ן ז״ל שיקיפו אותו כמלך אשר עבדיו יחנו מסביב לו, שהרי לא נזכר למי יסובו, אבל יורה שאלומותיהם לא ישארו במקומם, אבל תסובינה מסביב להם במקומות אשר יסבבו. וזה משל שתפסק תבואתם בשנות הרעב, ויסובו לבקש אוכל. ונתקיים גם זה כנזכר.⁠¹

הרביעי: ״ותשתחוין לאלומתי״ יורה כשתסובינה לבקש אוכל ולא ימצאו, תשתחוין לאלומתי, וכמו שנתקיימו זה כאמרו ״וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר במצרים״.⁠² ונאמר ״ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה״.⁠³ ולבד זה יורה על דרך כלל שעל ידי אלומות שהן תבואת הארץ תהיה גדולת יוסף, ושעל ידי אלומות ישתחוו לו אחיו.

אלומים – [כתב ראב״ע] ״כתרגומו ׳מאסרין אסרין׳. אוגדים אגודות ועומרי התבואה. ונמצא השם הזה גם בקבוץ הנקבות, אלומותיכם אלומותיו״. מפירוש ראב״ע ז״ל.

תסבינה – הולכים סביב סביב בשדות, והטעם לבקש אוכל.

1. שירדו למצרים לקנות אוכל.

2. בראשית מב, ג.

3. שם מב, ו.

והנה – כן דרך הכתוב להקדים מלת והנה בסיפור החלומות, כלומר הנה נראה לי כאילו הדבר כך באמת:

מאלמים אלמים – אוגדים אגודות ועומרי התבואה, וזה רמז שתהיה מעלתו על ידי התבואה:

קמה אלמתי – נזקפה מעצמה, רמז שיעלה לגדולה מעצמו ולא על פי סיוע אחיו:

וגם נצבה – לעמוד על עמדה בזקיפה, וזה אות שיתמיד במלכותו זמן רב כי שמונים שנה מלך על מצרים:

והנה תסבינה אלמתיכם – רמז שיקיפו אותו מכל צד ויתנכלו עליו למנוע ממנו מעלתו:

ותשתחוין לאלמתי – שלא תועיל השתדלותם, ולבסוף ישתחוו. ואמר לאלומתי ולא אמר לי, כי החלום הראשון הזה יורה למה שקרה לו עם אחיו קודם ההכרה, ואז לא השתחוו אלא לאלומתו כלומר לצורך התבואה שהיתה בידו, לא בעבור היותו יוסף, אבל בחלום השני אמר משתחוים לי, כי הוא ירמוז לפעם השנית שהשתחוו לו אחרי שנודע להם שהוא יוסף:

והנה תסבינה אלמותיכם וגו׳ – פועל סבב בבנין הקל אינו אלא פועל יוצא, ושיעור הכתוב תסבינה את אלומתי ותשתחוינה לה.

והנה אנחנו – בא בחלום הזה ג׳ הודעות, שעז״א ג״פ והנה שמורה דבר חדש. א] ששררת יוסף תבוא ע״י התבואה, שעז״א והנה אנחנו מאלמים אלמים – ב] שתחלה יעמדו השבטים כנגד יוסף והוא יתחזק עליהם בכח, ועז״א והנה קמה אלמתי, שיקום מעצמו, וגם נצבה שישאר עומד במעלתו. ויש הבדל בין עמד ובין נצבה, שההתיצבות הוא בכח ובהתחזקות כמ״ש בכ״מ, שזה מורה שיתחזק נגד המתקוממים עליו ורוצים להפילו. ג] שאח״כ יסכימו לשררתו ברצון טוב ונפש חפצה, שעז״א והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי ברצון טוב, וכן היה שתחלה עמדו נגדו ואח״כ באו מעצמם והשתחוו לו.

WE WERE. The dream conveyed three things — which explains the triple repetition of the word hine, as it always signals something novel. It augured that Yosef’s ascent to power will come through wheat — hence, (‘hine’) we were out... binding sheaves; that at first the brothers will oppose Yosef and he would detain them by force — hence, (‘vehine’) my sheaf arose (‘qamah’): will rise on his own, and stood erect (‘nizavah’): he will remain standing in his high office. (There is a difference between the verbs amod and natzov, the latter signifying strength and power, as I have often explained — which means that he will prevail over those who rise against him with the intent to overthrow him.) The third prediction was that later they would accede to his dominion over them, willingly and with gladness of heart — hence, (hine’) your sheaves gathering around and bowing low to my sheaf: out of your own good will. And thus it actually came to be: first they stood up against him, but then they came on their own and bowed down to him.

בתוך השדה: ׳בשדה׳ מיבעי, אבל ״בתוך״ משמע באמצע, כמו לעיל (ב,ט) ״ועץ החיים בתוך הגן״ תרגם אונקלוס¹ ״במציעות גינתא״². והפתרון על זה³, שכל העולם נמשל לשדה, ומרכז הישוב הוא קוטב האמצעי, ועיקר הישוב שהכל פונים לשם – היה בימים ההם במצרים.

והנה תסבינה אלמתיכם: ״והנה״ בפני עצמו, כמראה שלא ברגע אחד ראה זה אחר זה, אלא אחר שראה אלומתו קמה ונצבה איזה משך, ראה עוד אשר ״תסבינה״ וגו׳⁴. וענין ״תסבינה״ ולא השתחואה לחוד, מראה שמשתדלים בעצמם למצוא חן בעיניו⁵ להשתחוות לו⁶. ועיין מה שכתבתי להלן (מג,כו)⁷ שנתקיים הפתרון גם בזה.

1. והביאו רש״י.

2. וכן לעיל יח,כד, עיי״ש.

3. בהקשר לחלומו של יוסף.

4. ופתרונו, שהוא יהיה מלך במצרים זמן מסויים לפני שהאחים יגיעו אליו להשתחוות לו.

5. וכן פירש במלבי״ם.

6. ועיין בפסוק הבא בדברי רבינו.

7. עה״פ ״ויביאו לו את המנחה אשר בידם״.

מאלמים אלמים – מכאן שיעקב עסק גם בחקלאות, בעבודת האדמה, כמו יצחק אביו, אף כי עיסוקו העיקרי היה בגידול בהמות, וכפי שבניו מעידים מאוחר יותר על האבות ועל עצמם ״רעי צאן עבדיך״ וגו׳.⁠¹ אך אל נכון מעיר הרמב״ן ״כי הראוהו שעל ידי אלומות ותבואה ישתחוו לו״.

תסבינה – האלומות הקיפוהו כמו משרתים אלה שעומדים מוכנים לשרת את המלך.

ותשתחוין – ביטוי זה עוד מחזק את הכנעתם של המשרתים.

1. להלן מ״ז:ג׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון