1. תנחומא ישן וישב יג. תנחומא שם ד. אגדת בראשית (פ״ס) פס״א, וראה לעיל אות מח. אוניות, שטרי מכירה. ובמדרש הגדול גורס כמה מכירות נכתבו לו. ובתנ״י שם יש דעה שלישית נעשו עליו שלש אוניות. וכ״ה ברש״י כאן והריב״א מביא מדברי התנחומא מקור לדברי רש״י, והגירסא שבב״ר לפנינו קשה להבין כי בתורה כתיב פכ״ז לכו ונמכרנו לישמעאלים, פכ״ח ויעברו אנשים מדינים סוחרים וגו׳ וימכרו את יוסף לישמעאלים. פל״ו והמדנים מכרו אותו למצרים. הרי מבואר דנמכר לישמעאלים אחרי שעברו אנשים מדינים סוחרים. א״כ איך אמרו דישמעאלים מכרוהו לסוחרים. אמנם יש גירסא אחרת בשכל טוב ויעברו כלומר קדמו אנשי מדינים סוחרים והגיעו אצל אחי יוסף קודם שהגיעו הישמעאלים וכו׳ דאר״י אוניות ארבע נכתבו עליו אחיו לסוחרים סוחרים לישמעאלים ישמעאלים למדינים, מדינים לפוטיפר. ולפי גירסא זו מובן שפיר. וכן מבואר ברבעה״ת לעיל פכ״ח לכו ונמכרנו לישמעאלים הבאים אצלנו וטרם באו הישמעאלים אליהם ויעברו אנשים מדינים סוחרים ומכרוהו אליהן בעודו בבור (בפי׳ הרא״ש מביא זאת בשם מדרש) בעבור נעלים בספק אם חי או מת ובעודם מושכים אותו מן הבור הישמעאלים באו עליהם וימשכו המדינים את יוסף מן הבור וימצאוהו חי וימכרוהו לישמעאלים וישמעאלים למדנים והמדנים למצרים והא דכתיב לקמן ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים כך היה המעשה כי כאשר ראהו פוטיפר תמה אמר גרומני מוכר כושי ואין כושי מוכר גרומני, (ובפי׳ הרא״ש מביא זאת בשם ב״ר) פי׳ גרומני אדם יפה ולכן אמרו ודאי אין זה עבד תנו לי ערב שלא גנבתם אותו ובאו הישמעאלים שמכרוהו לשם וערבוהו ולזה כתיב מיד הישמעאלים לפי שהם ערבוהו ע״כ. ומבואר לפי׳ דס״ל שסדר המכירה היתה כגירסת השכ״ט אחיו למדינים, לסוחרים, לישמעאלים, למדנים, למצרים. ולפ״ד מדינים ומדנים שתי אומות, ומקודם לזה מפרש לשיטת רש״י דהיו רק שלש מכירות לישמעאלים מדנים מצרים, וצ״ל כמ״ש הרשב״ם דמדינים ומדנים אומה אחת הן. ורש״י בפסוק כ״ח כותב והמדינים למצרים, ובפי׳ הריב״א כותב שמא טעות סופר ברש״י וצ״ל מדנים, ורשב״ם מתרץ דאומה אחת הן. ואפילו למ״ד דנמכר ארבע פעמים י״ל דס״ל דאומה אחת ונמכר פעמים. והריב״א מביא לדייק מלשון המדרשים לעיל אות קסו. ותנ״י ויגש ז. ״ולא במכירה שמכרוהו לישמעאלים״ דמשמע שאחיו מכרוהו לישמעאלים, ומביא משם ר״ת לתרץ דבני יעקב מכרוהו לישמעאלים והם היו יראים למשכו מן הבור מפני הנחשים שהיו בו עד שבאו המדינים, והישמעאלים שכרו אותם כדי להוציאו מן הבור (וכעי״ז ברשב״ם) לפי שהיו כשפנים ולפי שהוציאוהו נראה שמכרוהו אבל ודאי לא נמכר יוסף רק ג׳ פעמים. ובפי׳ הרא״ש מתרץ בסגנון אחר דישמעאלים לקחוהו ממדינים שקנוהו מאחי יוסף ומכרוהו למדנים ולא היה בידם מעות והמדנים היו כמו סרסורים שמוכר לזה בעודו בזה. (ובפי׳ הרא״ש נתבלבלו הרבה שורות ע״י טעות סופר ואין הדברים מובנים), ובחמדת ימים התימני כותב דרז״ל המדינים היו סרסור בין השבטים לישמעאלים כשמכרוהו תחלה ולמה חזר לומר והמדנים מכרו אותו אל מצרים אלא מלמד שאמרו הישמעאלים למדנים כשם שהייתם סרסור בינותינו לבין השבטים באו מכרוהו לנו במצרים. ודיבר הכתוב במאורע. ובכת״י פי׳ התוס׳ מושב זקנים וימשכו את יוסף פר״ש וימשכו בני יעקב, ותימה מי דחקו לפרש כן ולא יפרש כפשטיה דקרא דכתיב ויעברו אנשים מדינים סוחרים והם משכוהו מן הבור, והם מכרוהו לישמעאלים בק׳ כסף והם קנאוהו מבני יעקב ואע״ג דכתיב לכו ונמכרנו לישמעאלים י״ל שכתוב כך שהישמעאלים היו עסוקים בקנייתו עם בני יעקב נזדמנו מדינים סוחרים והעלו בדמיו וקנאוהו ומשכו אותו מיד מן הבור, ואח״כ נתחרטו הישמעאלים שלא קנאוהו מבני יעקב וקנאוהו ממדינים, והישמעאלים הורידוהו למצרים ומכרוהו לפוטיפרע, וימכרו את יוסף הקשה החסיד ז״ל וכי יוסף אמר דבר שקר כי גנב גנבתי והלא נמכר, אלא לפי הפשט כך היה המעשה שהשבטים ישבו לאכול לחם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וכו׳ ונתיעצו למכרו לישמעאלים והשביעו את יוסף שלא יגלה וגם שלא ישלח כתבים בלא רשותם לאביו, (נראה דכוונתו לפמ״ש הרמב״ם פ״ו מהל׳ נדרים הי״ח מי שנשבע או נדר שלא ידבר עם חבירו הרי זה מותר לו לכתוב בכתב וכזה הורו הגאונים. ומה״ט אע״פ שהשביעוהו צריכים היו לפרש שלא ישלח מכתבים), ועשו חרם ביניהם ששום אחד לא יוכל להגיד ומתוך שהיו טרודים עם הישמעאלים במכירה ובשטר ויעברו אנשים מדינים סוחרים והציצו בבור לשאוב מים ושמעו קול זעקת יוסף ומשכו אותו בגניבה והישמעאלים לא ידעו שהמדינים משכוהו מן הבור כי היו אצל בני יעקב במקום שאכלו כדכתיב וישבו לאכול לחם וגו׳ והנה ארחת כו׳, ומסתמא לא היו אוכלים אצל הבור במקום זעקת יוסף והוצרכו הישמעאלים להשתתף עם המדינים כי המדינים טענו מהפקר זכינו, והישמעאלים אמרו אנו קנינו אותו בכסף מבני יעקב ונתפשרו להשתתף יחד והורידוהו שניהם למצרים ומכרוהו לפוטיפר, ועתה יתישבו היטב שתי המקראות יחד קרא דכתיב והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר וקרא אחרינא דכתיב ויקנהו פוטיפר סריס פרעה מיד הישמעאלים דודאי שתי חבורות האלו הורידוהו למצרים ושניהם מכרוהו. ולכך תלה הכתוב כל מכירתו לשניהם, ורבי׳ בכור שור פי׳ ישמעאלים ומדינים ומדנים אחים הוו וכולם מזרע אברהם ולכך קורא אותם פעמים ישמעאלים ופעמים מדינים ופעמים מדנים, ועוד הקשה החסיד והלא כתיב אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה, ותי׳ שעל ידי גרמתכם נמכרתי מצרימה, והגרמה כעשייה. וכעין פי׳ הנ״ל מבואר בפי׳ הרשב״ם וכותב זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא. ורבי יוסף בכור שור כותב על פי׳ הנ״ל ואינו רק דברי בדאות. וראה לעיל אות קע. מספר הישר. ויש לה״ר לפ׳ זה מלשון פסקתא דר״כ ריש פמ״א לפי גרסת מנורת המאור ח״ג צד רי״ג אמרו (בני ישמעאל) מה כ׳ בה. א״ל לא תגנוב, א״ל אין אנו יכולין לעזוב את דבר שעשו אבותינו, שגנבו את יוסף והורידוהו למצרים, שנא׳ לכו ונמכרנו לישמעאלים וכ׳ כי גנב גנבתי מארץ העברים. ומבואר מכל הפירושים הנ״ל ראיה לגירסת השכ״ט בב״ר. ולפי הגירסא שבב״ר לפנינו צריך לפרש לכו ונמכרנו לישמעאלים היתה מכירה ראשונה ויעברו אנשים מדינים וימשכו ויעלו היתה מכירה שניה מישמעאלים לסוחרים, ומ״ש וימכרו את יוסף לישמעאלים זה חוזר לפרש תחלת הדבר בכמה היתה המכירה והסוחרים למדנים והמדנים למצרים או כפירושים הנ״ל שהמדנים היו סרסורים או שעזרו להם להוציאו מן הבור. דמוסיא אוצר המדינה.

2. בגמ׳ סוטה מג, תנא לא לחנם הלך פנחס למלחמה, אלא ליפרע דין אבי אמו שנאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים וגו׳, וראיתי להביא כאן בסוף הפרשה מאמר התנחומא ויגש ט. והתחלת המאמר הוא לעיל אות לט. כל מה שאירע ליוסף אירע לציון. ביוסף ויפשיטו את כתונת הפסים בציון והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כג), ביוסף וישליכו אותו הבורה, בציון צמתו בבור חיי (איכה ג.) ביוסף והבור ריק אין בו מים, בציון ובבור אין מים כי אם טיט (ירמי׳ לח.) ביוסף וישבו לאכול לחם בציון אשור לשובע לחם (איכה ה), ביוסף וימשכו ויעלו את יוסף, ובציון העלה עבד מלך הכושי. ביוסף ויקרע יעקב שמלותיו בציון לבכי ולמספד. (ישעי׳ כב.), ביוסף וימאן להתנחם ובציון אל תאיצו לנחמני (ישעי׳ כב.). ביוסף והמדינים מכרו אותו אל מצרים ובציון ובני יהודה ובני ישראל מכרתם לבני היונים (יואל ד.) ועי׳ תנ״י ויגש יא.

3. מובא בכת״י מדרש הביאור ואור האפלה. וראה לעיל אות רי. בבאור וצרף לכאן. ובמדרש תנחומא וישב טו. מובא בילק״ש ח״ב רמז תתקפ״ט ד״א ראיתי עבדים על סוסים, מדבר במדינים, והמדנים מכרו אותו אל מצרים, א״ר אבין הלוי בר חמא בין האמין מוכרין ובין העבד קונים בין אלו ובין אלו נמכר יוסף, ונראה פי׳ הדברים דיוסף נמכר בשוק בין אלו שמוכרין אמות וקונים עבדים, וע״ז נאמר ראיתי עבדים על סוסים, ולפנינו בתנחומא הגירסא בן האמה מוכרין ובן העבד קונים ואינו מובן. וצריך לתקן כמו בילק״ש.

4. מובא בכת״י ילקוט אור האפלה. ובלק״ט לקמן מ, ב. סריסיו שני שריו שהשרים יקראו סריסים שנאמר לפוטיפר סריס פרעה.

5. בקרית ספר והמדנים, והטבחים, הה״א מתוייגת שנים, לפוטיפר היו״ד מוזרקת. ובכת״י רמזי ר״י עה״ת ו׳ה׳מ׳ד׳נ׳י׳ם׳ מכרו, ו׳ה׳ם׳ ד׳נ׳י׳ם׳. דנים ושופטים את יוסף אשר הוציא דבה רעה על אחיו, לפוטי״פר, היו״ד משונה ומצוייצת לדרוש כאלו אומר עד היו״ד תיבה אחת, מכאן ואילך תיבה אחרת. פוטי-פר מפטם פרים לע״ז. וראה באונקלוס רב קטוליא. וברמב״ן ורא״מ כאן, ובמיני תרגומא על האונקלוס, ובשבת קח. ברש״י, ובתיוב״ע.